מעשר עני

בס״ד

חלק מחיוב ההפרשה של תרומות ומעשרות הוא הפרשה של מעשר עני. את המעשר הזה נותנים בשנים ג' ו' של מניין שנות השמיטה. (ישנם פירות החייבים בתרו״מ בשנת שמיטה, בפירות אלו נוהגים להפריש מעשר עני ויש מחמירים גם מעשר שני)

את המעשר מביאים לעני והם ברשותו של העני ויכול לאוכלם ולמכרם ולעשות כל מה שרוצה. (אומנם אסור להוציא פירות אלו לחו״ל.)

הגדרת עני בזמן חז״ל הייתה מי שאין לו 200 זוז כיום הגדרים הם אחרים היינו מי שאין לו פרנסה קבועה וכדומה, בעז״ה בהמשך כשנדון על מעשר כספים שם נעסוק יותר בהגדרות של עני.

כמפריש מטבל ודאי (כג' מי שיש לו עץ בביתו) חייב לתת את המעשר לעני. ואינו יכול להשאיר בביתו. במקרה של ספק טבל אינו חייב לתת את המעשר לעני כיון שעל העני להוכיח שפירות אלו לא מעושרים, יש להדגיש שאומנם חובת נתינה אין אבל ישנה חובת הפרשה. (ולכן את נוסח ההפרשה אומר כרגיל)

כיון שכיום העניים לא מגיעים אל השדה אלא בעל הבית הוא נותן לעני, לכן האדם יכול להחליט לאיזה עני הוא רוצה לתת. ואינו מחוייב לתת דווקא לעני הראשון שהוא פוגש.

למעשה- כיום לעניים לא שווה להם להגיע בשביל כמה פירות, לכן העצה הטובה ביותר היא לתת הלוואה לעני (לדוג' יתן על שנה שלמה 30 ₪) ולהגיד לו שאת ההלוואה הוא ישלם בפירות שאני מפריש, ולכן לאחר אמירת הנוסח הוא יגיד שהוא מקנה את הפירות לעני ומיד הפירות חוזרים אל בעל הבית כיון שהפירות הם כתשלום על ההלוואה.

בשעת הדחק שאין לו דרך לעשות הלוואה עם העני י״א שאפשר לשום את הפירות ולהניח כסף בצד ובינתיים לאכול את הפירות.

יש עושים הסכם עם מקום מסודר כג' בית האוצר (של מכון התורה והארץ וכדו') שהם כבר עושים הסכם עם העני.

במידה ונותן את הפירות לעני לכתחילה צריך להגיד לו שהנתינה היא נתינה של מעשר עני.

מעשר עני.

מקור החיוב- עי' בפסוקי התורה בגדר החיוב.

דברים פרק יד

(כח) מִקְצֵ֣ה׀ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים תּוֹצִיא֙ אֶת־כָּל־מַעְשַׂר֙ תְּבוּאָ֣תְךָ֔ בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑וא וְהִנַּחְתָּ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ: (כט) וּבָ֣א הַלֵּוִ֡י כִּ֣י אֵֽין־לוֹ֩ חֵ֨לֶק וְנַחֲלָ֜ה עִמָּ֗ךְ וְ֠הַגֵּר וְהַיָּת֤וֹם וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְאָכְל֖וּ וְשָׂבֵ֑עוּ לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־מַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה: ס

דברים פרק כו

(יב) כִּ֣י תְכַלֶּ֞ה לַ֠עְשֵׂר אֶת־כָּל־מַעְשַׂ֧ר תְּבוּאָתְךָ֛ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ת שְׁנַ֣ת הַֽמַּעֲשֵׂ֑ר וְנָתַתָּ֣ה לַלֵּוִ֗י לַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה וְאָכְל֥וּ בִשְׁעָרֶ֖יךָ וְשָׂבֵֽעוּ: (יג) וְאָמַרְתָּ֡ לִפְנֵי֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהֶ֜יךָ בִּעַ֧רְתִּי הַקֹּ֣דֶשׁ מִן־הַבַּ֗יִת וְגַ֨ם נְתַתִּ֤יו לַלֵּוִי֙ וְלַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָאַלְמָנָ֔ה כְּכָל־מִצְוָתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתָ֑נִי לֹֽא־עָבַ֥רְתִּי מִמִּצְוֹתֶ֖יךָ וְלֹ֥א שָׁכָֽחְתִּי:

כיצד נותנים- עי' ברמב״ם ובדרך אמונה, שימו האם מותר לו לבחור עניים מסויימים.

רמב״ם הלכות מתנות עניים פרק ו

הלכה ז- בעל השדה שעברו עליו עניים והיה לו שם מעשר עני, נותן לכל עני שיעבור עליו מן המעשר כדי שבעו שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו.

הלכה י- ומעשר עני המתחלק בגורן אין בו טובת הנאה לבעלים אלא העניים באים ונוטלין על כרחו ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו, אבל המתחלק בבית יש לו טובת הנאה לבעלים ונותנו לכל עני שירצה.

דרך אמונה הלכות מתנות עניים פרק ו

(לו) בעל השדה כו'. הנה פרשת מעשר עני כתובה בתורה בשני מקומות בפ' ראה ובפ' תבא ושנינו בספרי כתוב אחד אמר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת אלמא דצריך להניחו בגורן ובאין עניים ונוטלין אותו וכתוב אחד אומר כי תכלה לעשר וגו' ונתת ללוי וגו' אלמא בתוך הבית מחלקו מדכתיב ונתת הא כיצד עד הפסח שהוא זמן גשמים ואם הניחו בחוץ נפסד מחלקו בתוך ביתו וזהו מ״ע המתחלק בתוך הבית מכאן ואילך שהוא ימי הקיץ מניחו בחוץ בגרנות והעניים באים ונוטלים וזהו מ״ע המתחלק בגרנות ואף על גב דכתיב והנחת דמשמע בעזיבה כמו לשו״פ מ״מ תקנו חכמים שבעה״ב יחלק להם בשוה כדי שלא יריבו אבל מוכרח ליתן לכל עני שבא ואין לו שום טוה״נ בזה כמש״כ רבנו בסמוך ה״י אבל מ״ע המתחלק בבית יש לו טוה״נ ויכול לתתו לכל מי שירצה כמ״ש רבנו שם ורבנו לא חילק בין ימות החמה לימות הגשמים נראה דס״ל דלאו דוקא אלא הכל לפי הענין שאם ישתמר בשדה ולא יתקלקל ויבואו עניים לקחתו יניחנו בשדה ואם לאו יביאנו לבית ולפ״ז בזה״ז שאין עני שיטריח ללכת לפרדס ליקח פירות אחדות שזהו שיעור שביעה שלהן וכ״ש במקום דשכיח גנבים צריך תמיד לקחתו לביתו ולחלקו ויש לו טוה״נ בהן, והנה הדין שכתב רבנו כאן שצריך ליתן להן כדי שביעה הוא דוקא במ״ע המתחלק בגרנות ולא במ״ע המתחלק בבית כמ״ש רבנו בסמוך הי״ב …

למי נותנים- עי' במשנה (פאה ח' ח-ט') וכ״כ הרמב״ם (מתנו״ע ט' יג') וע׳י בטור, ולגבי הרוצה לתת בדיון שבויים עי' ברמב״ם. (חשבו מה הטעם שצריך להודיעו שזה מעשר עני)

משנה מסכת פאה פרק ח

משנה ח'- מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני היו לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול היו ממושכנים לבעל חובו או לכתובת אשתו הרי זה יטול אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו:

משנה ט'- מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם הרי זה לא יטול וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו ועליו הכתוב אומר (ירמיהו יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו …

רמב״ם הלכות מתנות עניים פרק ט הלכה יג

מי שיש לו מזון שתי סעודות אסור לו ליטול מן התמחוי, היו לו מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה, היו לו מאתים זוז אף על פי שאינו נושא ונותן בהם [או שיש לו חמשים זוז ונושא ונותן בהם] הרי זה לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, היו לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנין לו כאחד הרי זה מותר ליקח, היו בידו מעות והרי הן עליו חוב או שהיו ממושכנים לכתובת אשתו הרי זה מותר ליקח.

טור יורה דעה הלכות צדקה סימן רנג

מי שיש לו מזון שני סעודותא לא יטול מהתמחוי ארבע עשרה סעודות לא יטול מהקופה יש לו מאתים זוז אפי' אינו נושא ונותן בהן או שיש לו חמשים שנושא ונותן בהן לא יטול מהצדקה כלל יש לו מאתים זוז חסר דינר אפי' נותנין לו אלף זוז בבת אחת ה״ז יטול

רמב״ם הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה יז

מעשר עני אין פורעין ממנו מלוה, ואין משלמין ממנו את התגמולין, אבל משלמין ממנו דבר של גמילות חסדים וצריך להודיעו שהוא מעשר עני, ואין פודין בו שבויים, ואין עושין בו שושבינות, ואין נותנין ממנו דבר לצדקה, ונותנין אותו לחבר עיר בטובת הנאה, ואין מוציאין אותו מהארץ לחוץ לארץ שנאמר והנחת בשעריך ונאמר ואכלו בשעריך ושבעו.

שיעור ההפרשה- עי' רמב״ם מעשר, ולפי״ז חשבו כיצד יפריש בפועל ועי' משפטי ארץ.

רמב״ם הלכות מעשר פרק א הלכה יד

אין מעשרין באומד אלא במדה או במשקל או במנין, וכל המדקדק בשיעור משובח, והמרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין שהרי הטבל מעורב בהן ופירותיו מתוקנין.

משפטי ארץ (עמ' 208)

כשמפריש מעשר עני צריך לדקדק בשיעור במעשר, לפי שאין מעשרים באומד. אם קשה עליו לדקדק בשיעור המעשר, יפריד מעט יותר מעשירית מן הטבל, ויאמר: מעשר עני בפירות אלו.

עני המעשר- עי' בגמ' חולין ורמב״ם (מובא לעיל פ״ו ה״י) ולגבי פתרון מה יעשה מי שאינו יכול עי' דרך אמונה.

תלמוד בבלי מסכת חולין דף קלא עמוד ב

ותנא דבי ר' ישמעאל: שלא תטול תפארתו ממנו, אחריך - זה שכחה. וכולן אין בהן טובת הנאה לבעלים, מאי טעמא? עזיבה כתיבא בהו, ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו, דכתיב: ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם - להזהיר עני על שלו. ומעשר עני המתחלק בתוך הבית יש בו טובת הנאה לבעלים מאי טעמא? נתינה כתיבא ביה; ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו, דאמר ר' אילעא: גמר לגר לגר מהתם, מה להלן - מוזהר עני על שלו, אף כאן - מוזהר עני על שלו. ושאר מתנות כהנה כגון הזרוע והלחיים והקבה אין מוציאין אותן לא מכהן לכהן ולא מלוי ללוי,

דרך אמונה הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה טז ס״ק (קז)

(קז) והלוקח אסור בהן. מיהו אין הלוקח אסור בפאה אלא אם הי' ברשותו בשעת התחלת הקצירה שאז חל החיוב של פאה ובלקט ושכחה אם הי' ברשותו בשעה שנפל הלקט ושכח השכחה ובמ״ע אם הי' ברשותו בשעת מירוח שאז חל החיוב מעשר אבל אם קנה אחר שחל החיוב נהי שחייב להפריש אבל מותר לו ליטול המתנות לעצמו אם הוא עני ולכן עני האוכל אצל בעה״ב ומעשר יכול לעכב המ״ע לעצמו ועי' בבה״ל:

דרך אמונה הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה טז

ולכן נהגו כמה אנשים שאין ביכולתם לתת המ״ע לעניים להפקיר כל נכסיהם אחר ההפרשה וגם הקרקע והפירות ולזכות במ״ע ואח״כ חוזרין וזוכין בה ובלבד שיפקיר בפני שלשה ויפקיר לכל אף לעשירים …

דרך הנתינה- עי' בשו״ת אבקת רוכל לגבי נתינת כסף במקום הפרי. ועי' משפטי ארץ (עמ' 214) בספר ואכלת ובשעת עמ' 156).

שו״ת אבקת רוכל סימן טז שאלה על מה שנהגו בקצת מקומות בא״י איש אשר ישחט שור או כשב או עז מוכרו לזרים במתנותיו ואח״כ נותן לכהן פרוטה בעד המתנות והכהן לוקח ומתרצה האם קיים בכך מצות מתנות כהונה דמה לי הן מה לי דמיהן או לא תשובה … גרסינן בפרק הזרוע והלחיים (קלד) … מקום שאין שם כהן מעלה אותם בדמים לאוכלם מפני הפסד כהן דוק מינה טעמא דאין שם כהן משום הכי מעלה אותם בדמים הא יש שם כהן הן ולא דמיהן ודוקא מעלה אותם בדמים כלומר לשום אותם בשיווים דלשון מעלה אותם בדמים בכל דוכתא הכי משמע ורש״י ז״ל כתב שם את דמי המתנות משמע דשומא מעולא בעי אבל פחות מכאן איכא גזל ודוקא נמי לשום אותם תחל' ואחר כך אוכלן אבל לאכול אותם ואח״כ לשום אותם בדמים לא … כ״ש בנ״ד שכפי הנראה אינו נותן אחד מעשרה בשיווים. אם כן אפילו יתנו הפרוטה לכהן קודם מכירת המתנו' או אפי' שיוויים כיון דלא אתו ליד כהן לא נתקיימה מצות ונתן דהן ולא דמיהן ואפי' כשאין כהן בעיר היה אפשר לומר שיוציא המתנות ויניחם אפי' יפסידו אם לא מפני הפסד כהן … וא״כ איך אנו לא נחוש להפסד הכהן ונתקן לתת פרוטה בדבר השוה בכפלי כפליי' ולהפסיד מתנותיו בידים … הא קמן בהדייא שאע״פ שהכהן מתרצה לקחת דמים תמורת המתנות לאו כל כמיניה עד דאתו לידיה ויחזיר אותם לו אם לא במכרי כהונה או במזכה ע״י אחר וזו ראייה גמורה אין דרך לנטות ימין ושמאל … אלא ודאי וברור שצריך שיבואו המתנות לידו של כהן ואז יעשה הכהן מה שירצה … אבל למוכרם קודם שיבואו לידו אינה מכירה אפי' ימכור אותם בשיוויים דאימת קנה האי כהן שיוכל למוכרם לישראל ונמצא דבר שאינו שלו כ״ש למוכרם פחות משיוויים בכדי שאין הדעת טועה דודאי נראה כחוכא ואטלולא.

לגבי הפתרון של אכילה ואח״כ תשלום לעני עי' עמ' 157.

דרך אמונה הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה י

והלוקח פירות מחברו אחר שכבר הוטבלו דהיינו אחר מירוח מותר ללוקח ליטול המ״ע לעצמו כיון שכבר הוטבלו ברשותו של ראשון ויתבאר בהט״ז בעזה״י ושם יתבאר ג״כ אם יכול להפקיר נכסיו ולזכות במעשר עני:

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

פרשת ואתחנן - ההבדלים בציווי השבת בין יתרו לואתחנן

בס״ד, יב אב תשע״ד

פרשת ואתחנן – ההבדלים בציווי על מצוות השבת

הגדרת ההבדלים

בפרשתנו חוזר משה רבנו פעם נוספת על עשרת הדיברות. ישנם מספר הבדלים בין עשרת הדיברות המופיעות בפרשתנו לעשרת הדיברות המופיעות בפרשת יתרו. ננסה לעמוד על ההבדל בציווי על שמירת השבת בין שתי הפרשות.

להלן השוואה בטבלה בין שני הציוויים על השבת (דגשים על ההבדלים):

ניתן להסיק מהתבוננות בין שני הציוויים כי קיימים מספר הבדלים מהותיים בין שני הציווים:

יש לנסות להבין את מהות ההבדלים בין הציוויים, ומדוע משה רבנו בוחר לשנות מדבר ה' בפרשת ואתחנן. כדי לנסות ליישב את מהות ההבדלים חשוב לעמוד על המקום בו עמד עם ישראל בכל אחד מהציוויים.

ההבדל בין "זכור" ל״שמור"

מופיע במדרש תנאים (הופמן - דברים ה, יב,) ההבדל בין הציווי זכור לציווי שמור:

"זכור" - זוכרהו על היין וכן הוא אומר (הושע י״ד ח') זכרו כיין לבנון.

"שמור" - שומרו מלעשות בו מלאכה".

ניתן להסיק מכך שהציווי "זכור" הוא כנגד מצוות ה״עשה" של השבת (עשיית הקידוש), ואילו הציווי "שמור" הוא כנגד מצוות ה״לא תעשה" שבשבת (אי עשיית מלאכה).

היטיב לתאר זאת בעל המשך חכמה (דברים ה, יב):

"שמור" נאמר על הסייג והגדר שיעשו החכמים במצוות, כמו שדרשו בפרק ב' דיבמות (כא, א) "ושמרתם" על הסייגים.

ואף שהגמרא אומרת (ראש השנה כז ע״א):

זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע.

נראה שיש משמעות להבדל מדוע כאן נכתב "זכור" וכאן נכתב "שמור".

פרשת יתרו

בפרשת יתרו עם ישראל נמצא 50 יום אחרי יציאת מצרים, הוא נפגש עם א-להיו ולומד להכיר אותו. עם ישראל ראה את פלאי היציאה ואת כוחו של ה' לעשות עבורו ניסים. עמ״י זוכה להגיע למעמד נבואי, כמאמר המדרש (שכל טוב בשלח פרק טו): "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו יחזקאל וישעיה", אך עדיין לא מכיר דיו את בורא עולם.

הוא עומד בפני תקופה של הליכה במדבר של מפגש היכרות עם בורא העולם, התעלות ודבקות בו. ודווקא באותה העת מגיע הציווי לזכור את השבת, ציווי אקטיבי להוסיף קדושה על ידי זכירת השבת. במדבר עמ״י לא עובד ולא עמל, יש לו פנאי לעסוק ברוחניות, וביום השבת הוא מוסיף רובד של זכירת השבת ובכך מוסיף לעצמו עוד ועוד קדושה.

זו הסיבה שהשבת היא זכר לבריאת העולם. את יציאת מצרים הם זוכרים ומכירים היטב, אבל כשמתבוננים שה' הוא גם ברא את העולם כולו, נכנסת בעם ישראל יראת השמים, וההבנה שהוא מנהיג את העולם. וכוחו ויכולתו עצומים.

בפרשת ואתחנן

לעומת זאת, בפרשת ואתחנן ערב הכניסה לארץ ישראל, משה רבנו מנסה להנחיל לעם ישראל את המסר אודות חשיבות השביתה מכל מלאכה. בארץ ישראל עם ישראל צריך לעבוד קשה כדי לזכות לפרנסה, כפי שכתוב בפסוקים (דברים פרק ח, א-יג):

"וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם: … וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ: וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה:"

בארץ ישראל, ישנו ציווי להפסיק מהעבודה היומיומית, ומתוך השביתה ממלאכה נזכר ביציאת מצרים במתן תורה, בזמן שקבלנו את התורה ואת התכלית שלנו בעולם.

יסודות האמונה לדעת ר' יוסף אלבו

ביסודות האמונה היהודית ישנן חלוקות שונות מהם יסודות האמונה. רבי יוסף אלבו מציין בספר העיקרים שלושה עיקרים אשר לדעתו מהווים את מהות היהדות והם:

א. מציאות השם כבורא.

ב. השגחתו על הברואים.

ג. תורה מן השמיים.

ישנם כופרים שמאמינים שה' ברא את העולם, אך אינם מאמינים שהוא משגיח. לשיטתם ה' ברא את העולם והלך להתעסק בדברים אחרים (פילוסופים). וכן ישנם כופרים שמאמינים שה' ברא את העולם, ואף משגיח בברואיו, אך אינם מאמינים במסירת התורה לעם ישראל בדווקא (מוסלמים וכדומה).

כנגד אותם כופרים, לדעת ר' יוסף אלבו עיקרי האמונה היהודית הם שלושה: שה' ברא את העולם, ומשגיח בו על ברואיו, ומסר את התורה לעמו.

החדרת האמונה בבריאה והחדרת האמונה בהשגחה

עם ישראל בזמן מעמד הר סיני נמצא אחרי תקופה שראה בחוש מהי השגחת ה' באופן עצום. ברגעי מעמד הר סיני הוא מקבל את התורה מן השמים. אם כן, כל מה שנותר לו, זה הציווי להאמין שאותו כוח (ה' יתברך) הוא גם ברא את העולם. ועל כן בפרשת יתרו ה' מעביר מסר לעם ישראל שדרך זכירת השבת הם יפנימו את המסר שה' הוא בורא העולם, והוא מנהיג את כל המציאות כולה, באופן כוסמי וכולל (ולא זמני הוא רגעי חלילה).

לעומת זאת, עם ישראל בהייתו בארץ ישראל, שנמצא במציאות חומרית מעשית (אחר שכבר למד והפנים במדבר את המסר ש-ה' ברא את העולם ומנהיג אותו) נדרש למשהו אחר.

אחר עמלו הקשה שבעה ימים, בשעה שהוא שומר את השבת ושובת ממלאכתו המאסיבית, נדרש להפנים את המסר של השגחת ה' בכל פרט שהוא עמל בו.

כיצד זוכרים מהי השגחת ה'? על ידי שמתבוננים ביציאת מצרים, בה ה' השגיח עלינו בגלוי והוצאנו ממצרים. באופן זה יזכרו ישראל שה' משגיח על כל פרט, ולא יטעו לשכוח את ה' חלילה.

תוספת הפירוט שביתת השור והחמור ומנוחת העבדים

באופן זה ניתן להסביר מדוע בפרשת ואתחנן ישנה הדגשה משמעותית יותר לציווי על שביתת השור והחמור. וכן התוספת "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך".

התורה רוצה ללמדנו שאף שאדם בארץ ישראל עמל במלאכתו כל השבוע, הוא מוכרח להשבית את כל אשר לו, ולא לאפשר כלל מציאות שיעבדו שורו וחמורו ועבדו. משום שרק באופן זה האדם יגיע להתבטלות נכונה כלפי שמיא, והכרה בכך שה' הוא זה שמשגיח ופועל במציאות. כל זמן שהאדם או רכושו עובדים עדיין ישנה תחושה של "כוחי ועצם ידי". מטרת השבת היא שיפנים האדם אף שעושה ועמל, יגיעתו איננה מניבה פירות אלמלא ברכתו של ה'.

באופן זה האדם לא יתנשא לא על עבדיו ולא על רכושו, כי כל המציאות שובתת ובכך מקבלת את עול מלכות שמים בשלימות.

סיכום

נמצינו למדים ששני הציווים על קיום מצוות השבת בעשרת הדיברות הם שונים:

במעמד הר סיני הוא כנגד הדרישה להוסיף בקודש, להכיר את מלכות ה' בעולם, כבורא העולם, כמציאות שמימית אלוקית מוחלטת.

ולעומת זה בטרם הכניסה לארץ ישראל, מצוות השבת, מקבלת רובד נוסף של מסר רוחני, לדרישה לשמירה באמצעות שביתה ממלאכה, ובאופן זה מגיעים להכרה מוחלטת בכוחו של ה' המשגיח ופועל על המציאות כולה, והפנמה שמכוחו אנו תלויים ועומדים.

שנזכה על ידי זכירת השבת ושמירתה לשתי הבחינות הללו: לזכור את השבת, ולהכיר במציאות ה' כבורא ומנהיג, לשמור את השבת בשביתת מלאכה, ולהכיר בהשגחת ה' עלינו בכל פרט במציאות.

פרשת יתרו (שמות פרק כ, ח-יא)

פרשת ואתחנן (דברים פרק ה, יב-טו)

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: --- שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ --- וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: --- כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ:

שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת:

פרשת יתרו

פרשת ואתחנן

ציווי זָכוֹר

ציווי שָׁמוֹר

ציווי על האדם ועל רכושו

פירוט הציווי על השור והחמור

------

למען ינוחו העבד והאמה כמוך

זכר לבריאת העולם

זכר ליציאת מצרים

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

נס צוק איתן והכרת הנס

מס 'גיליון 729

תשע״ד מטות

שׁוֹ נפ שׂנאה חמס ואהב שׁע ור יבחן, דּיק צ ְְְְְִִֵַַָָָָָָָֹה'

עמּנוּ יום נסּי, שׁבּכל ְְִִֶֶַָָועל

אחד בעקבות שמונה החמאס עם הלחימה בשבוע נורו וגראדים טילים רקטות, אלף כמעט

פצועים מעשרה פחות מונים אנו בינתיים איתן". "צוק במבצע עליהם )וגם

לשלומם( ומתפללים מצטערים כמובן אנחנו גודל את להעריך שנוכל מנת על. שקרה מה את להשוות ננסה להיות, חלילה יכול שהיה הנזק גודל ואת הנס

. השבוע שני בליל למצרים שקרה מה עם לנו מצרי צבאי מתקן על מרגמה פצצות ירו מוסלמים 'יהאדיסטים ג -באל צריך. ילדה בהם, אנשים שמונה והרגו בסופרמרקט פגעו עריש, הטילים לעומת ההיזק, ביכולת שמוגבלות קטנות בפצצות שמדובר לזכור פי גדולה כמות מכילים והם מטרים משני למעלה שאורכם עלינו שיורים מדובר. עלינו מאסיבי ירי לעומת בודד בירי מדובר נפץ. חומר של כמה

. אוכלסין למרכזי ירי לעומת אוכלסין דל למקום בירי באל למצרים שקרה הנזק של -ההשוואה את להעריך לנו מאפשרת עריש על עלינו שנורו טילים כאלף של הנס לנזק- גרמו לא וב״ה החמאס ידי

. המצרים אויביהם על האיסלמיסטים שירו אחד ירי של

סּוֹ כּירבּנ מ וֹ אינ נּס ה בעל ְֲִִִֵֵַַַַאפלּוּ

הגמרא ( ע״א לא )נדה, מאידּכתיב: שאמר אלעזר בּי ר דברי את ְְִִִֶַַָָמביאה

לעוֹלם"? וּ0שׁםכּבוֹדוֹ דּוֹ, וּבר לב וֹת נפלא "עוֹשׂה ( עב )תהלים למה כלומר, ְְְְִֵֶַָָָ. גם בּנסּוֹ". מכּיר אינוֹ הנּס בעל לּוּ "אפ כי הגמרא ומתרצת "לבדו"? ְֲִִִֵֵַַַַכתוב מערכות שידד שהקב״ה יודע ואינו טבע שזה חושב הנס לו שקרה זה הנסים, על וברכה הודאה חובת יש לכן "לבדו". כתוב לכן בשבילו. שלמות

לבנו. בכל עליו ולהודות יכולתנו לפי הנס גודל את להעריך שנדע כדי מצרים ביציאת שהרי בנסו. מכיר לא הנס שבעל ייתכן איך תתמה ואל בני - המכות עשר בהיסטוריה. שהיו ביותר הגדולים הנסים בתוך חיו ישראל בסופם והשלו. המן תורה. ומתן סוף ים קריעת הטבע. כוחות בכל שנגעו בני שואלים דברים אין?"-ְְֲִִִֵֵָשל אם בּנוּ ה'בּקר "הישׁ פעמים: עשר ישראל

א יז )שמות ( איך מבינים לא אנחנו האלה, הדברים את קוראים כשאנחנו. והספק ספק, מתוך שאלו הם במציאות אבל כזאת. שאלה לשאול אפשר

שמיא כלפי ביותר המכעיס הגורם היה הזה ( כב ט )דברים.

וּ בּנ 'בּקר ה ְְִֵֵישׁ

כן על גמורים. רחמים רוצים אנחנו קצף. עלינו שיהיה רוצים לא אנחנו נסים הם הללו הנסים כל בקרבנו! ה' יש גדול: בקול אומרים אנחנו עלינוּ כּתשׁלוֹם ס שׂ "פּוֹר אלוקים השגחה. זו נס. זה טבע. לא זה ֵֵַָָֻמשמים. הזאת שהסוכה מרגישים ואנחנו ירוּשׁלים". ועל ישׂראל עמּוֹ ְְְְִִֵַַַַָָָועלכּל

. ממש ושׁלוֹם" רחמים כּת "ס בשבילנו היא עלינו ְֲִַַָֻששומרת

חמאס הארץ תּמּלא ִֵֶַָָָָָו

חטופין ארעא ואתמליאת

הוא "חמאס" השם. החמאס מול היא " איתן ב״צוק היום שלנו המלחמה לעצמם בחרו שהם שם אלא הללו, לערבים המציאו שהיהודים שם לא

" של תיבות )ראשי אל ח-רכת אל -קאומה מ אס לנו מוכר הזה השם לאמיה"(.

בראשית מספר ( יא )ו האלקים לפני הארץ תּשּׁחת "ו, שלילי מאוד ְֱִִִֵֵֶַָָָָֹבהקשר קדם, ארעא "ואתחבלת מתרגם: אונקלוס ". חמס הארץ תּמּלא ִֵֶַָָָָָו מלאה והייתה, האלוקים לפני נחבלה הארץ חטופין". ארעא ואתמליאת

בחטיפות.

לחמאס החמס בין

זה רעה. מידה של שם רק לא הוא הזה השם כי אותנו מלמד המלך דוד "ארץ גם יש ". חמס "שנאת ששונאים " חמס "אנשי יש אנשים. של שם קליפת כנגד מתפלל המלך דוד חמס". "אוהבי, אוהדים להם ויש " חמס ב מרכיביה כל על הזאת החמס אותם12- ומזכיר בתהלים, 14פרקים. פעמים

התהלים פרקי כי אומרים חז״ל שבימיו. הרע החמס על מדבר המלך דוד על לּתוֹ-ִִִֶַָנאמרו וּמ ה'דּבּרבּי "רוּח: שנאמר הקודש. ברוח המלך דוד ידי

" לשׁוֹני על ( ב כג ב, )שמואל הדברים כי יראה אלו בפרקים שמתבונן מי ְִַ. שלושת לפני כתב -שהוא להתנהגות גם מפתיע באופן מכוונים שנה אלפים

בימינו. החמאס

טילים כנגד תהלים – בחמאס דוד מלחמת

ירד חמסוֹ קדקדוֹ ְְֲֳֵֵַָָועל

בסוף ישראל. עם ושל שלו והצוררים האויבים על המלך דוד מדבר ז' בפרק מלבד כי ומזכיר בחמס, העוסקים של פעולתם דרך על מדבר הוא המזמור חרבּוֹ שׁוּב י לא "אם דולקים: מוות כלי של חצים יורה הוא והקשת ְִַָֹהחרב

יפעל". לדלקים צּיו ח מות הכיןכּלי ולוֹ וֹננה: ויכ דר0 שׁתּוֹ ק ְְְְְְְְְִִִִִֵֵֶֶַַַָָָָָֹילטוֹשׁ

"הנּה. שקר בתעמולת נגדנו משתמש הזה האויב כי המלך, דוד מזכיר ִֵעוד בורות חופר הזה האויב כי מזכיר גם הוא ". וילדשׁקר עמל והרה און בּל ְְְֶֶֶַַָָָָָָָיח כי, ואומר מתפלל המלך דוד בפח. אותנו ולהפיל להפתיע ומנהרות ויּפּלבּשׁחת פּרהוּ ויּח כּרה "בּוֹר קברם: יהיו החמס אנשי של ְְְִֵַַַַַָָֹהמנהרות עמלוֹ שׁוּב "י ייפול: הוא נגדנו, משתמש הוא שבהם כלים באותם ְֲִָָָיפעל".

עליוֹן". ה' ואזמּרהשׁם ה'כּצדקוֹ וֹדה א ירד: חמסוֹ קדקדוֹ ועל ְְְְְְְֲֲֳִֵֵֵֶֶַַַָָָֹבראשׁוֹ

נפשׁוֹ חמסשׂנאה ְְְֵַָָָָֹואהב

בו מזכיר הוא החמס. על בו מתפלל המלך שדוד פרק עוד הוא "א י פרק על לירות באמת. מפשע חפים על בקשת לירות הזה, האויב אהבת את וֹ וֹתבּמ ליר יתר, על צּם ח קשׁת, כּוֹננוּ ידרכוּן שׁעים הר הנּה "כּי. לב ְְְְְִִִִִִֵֶֶֶֶַָָָישרי. לוחמים או חיילים על דווקא לכוון יומרה שום לו אין לב". לישׁרי ְְִֵֵֶֹאפל

. וילדים נשים על דווקא מכוון הוא

"אוהבי את וגם החמס את גם שונא אלוקים כי המלך דוד אומר זה בפרק הלכה זו בימינו שׁוֹ". נפ שׂנאה חמס ואהב שׁע ור יבחן, דּיק צ ' "ה ". ְְְְְִִֵַַָָָָָָָֹהחמס לרשע "אוי ותומכיהם. החמאס אוהבי על הגנה שום אין כי לדעת חשובה

בו. ולתומכים לאוהבו שכן כל ". לשכנו ואוי

אותם על ימטיר אלוקים כי ומבקש המלך דוד מתפלל הזה הפרק בסיום שׁעים ר על "ימטר: השמים מן וגפרית" אש "פחים חמס ואוהבי ְְִֵַַָרשעים משמעות שמקבלות מילים מנתכּוֹסם". וֹת זלעפ וּח ור וגפרית, אשׁ ְְְְְִִִֵַַָָָָפּחים

אלו. בימים מיוחדת

חמסתּצּילני שׁ ִִִֵֵַָָמאי

" י פרק עם ואויבי אויביו כל את דוד מתאר שבו פרק הוא בתהלים ח. באויבים ללחום כיצד ישראל את דוד מלמד הזה הארוך בפרק ישראל. "ארדּוֹף: הזה מהפרק הפסוק את תדיר מזכיר היה "ל זצוק אליהו הרב ְֶמרן ותקיפה חזקה לחימה שצריך ללמוד עדכּלּוֹתם". אשׁוּב ולא ואשּׁיגם וֹיבי ְְְִֵַַַַָָֹֹא להכריע המלך מדוד ללמוד צריך כי אומר היה זצוק״ל הרב מהססת. שלא הבאות. המלחמות את שמעוררות בפשרות אותה לסיים ולא המלחמה את

הוא שכוחו ויודע ענווה מלא הוא כוחו, בכל נלחם המלך שדוד למרות ועל כּאיּלוֹת רגלי משׁוּה כּי: יּתּןתּמיםדּר ו חיל זּרני המא "האל ְְְְְְִִִִִֵֵֵֶַַַַַַַַַָָָָָמשמים. הפסוקים וֹעתי". זר נחוּשׁה שׁת ק ונחתה למּלחמה ידי מלמּד יעמידני: ְְְְְֲֲִִִִֵֵֶֶַַַַַָָָָָָָֹֹבּמתי המופלאים הנסים האם לשואלים עקיפה תשובה הם המלך דוד של הללו שנלחם המלך, דוד הקב״ה. בזכות או " ברזל "כיפת בזכות הם איתן" ב״צוק הן הזאת והחכמה הזאת העוצמה כי לנו אומר וכישרונותיו, כוחו בכל בבני נותן שאלוקים וחוכמה הוּא-ְְֱִֶֶַָָֹעוצמה אלקיG, כּי ה' את תּ "וזכר: אדם

חיל" לעשׂוֹת Gכּח ל הנּתן ( יח ח )דברים. ְֲֵַַַֹֹ

חמסשׂנאוּני ְְְִִֵַָָושׂנאת

בימינו ישראל. לעם החמס של העזה השנאה על דוד מדבר כ״ה בפרק כגדולי, ישראל עם על להעליל ממשיכים שהם בכך מתבטא זה מכריזים הם במצות. ילדים של דם מערב שהוא הדורות, בכל האנטישמים אדמת מכל ולגרשם ישראל עם את להשמיד רצונם על מלא בפה -ְְְְִִֵַַָָָֹארץ חמס ושׂנאת בּוּ, ר כּי איבי "ראה המלך: דוד אומר כן על ישראל.

שׂנאוּני" ( יח כה )תהילים. ְִֵ

"למען חטאתו. שיישא "ה מהקב לבקש המלך דוד את מביאה זו ְַַשנאה

הוּא" רב כּי לעוֹני וסלחתּ ה' G שׁמ ( יא )כה אותנו יכריעו שלא מנת על ְְְֲִִִַַַָָ.

רבנו משה שטוען הטענות כמו ממש בעולם. ה' חילול ויהיה חטאותינו

. העגל חטא על לכפר בבואו לקלל בא השונא שבלעם בעת שהיה כשם, לישראל מחילה מבקש דוד זאת כל ". "רגע אפילו עליהם כעס לא אלוקים שעה באותה ישראל. את. זכויותיהם את להזכיר רק ישראל, על לקטרג אסור מלחמה שבשעת בגלל

חמס ויפח עדישׁקר בי וּ קמ ִִִֵֵֵֶֶַָָָכּי ועל עלינו פרס שאלוקים השלום סוכת את מזכיר המלך דוד "ז כ בפרק

במ ישראל כל אותה אהלוֹ". בּסתר תּרני יס רעה כּהבּיוֹם בּס יצפּנני "כּי ְְְְְְֳִִִִִֵֵֵֶַָָָֹֻדבר.

רעים פגעים מפני מחסה שמשמשת סוכה ו( ד )ישעיה החצים כל מפני.

עלינו. זרקו שהאויבים והבליסטראות בכל אמנם. ובחגים בשבת ערבית בתפילת מזכירים אנו השלום סוכת את עוזר רק לא ומגן". ומושיע עוזר "מלך אומרים: אנו יום שבכל י״ח תפילת גם כלפינו. שמפנים מוות כלי כל בפני "מגן" גם אלא מושיע, רק ולא

זה. בעניין אברהם" "מגן לכוון צריך הברכה בחתימת עלינו כמגן משמש "ה שהקב בתהלים רבות פעמים מזכיר המלך דוד

( ועוד ז כח, לא, יח, )תהילים לבניו. ה' אהבת גודל את מכאן למדו ובמדרש. : היונק את האומן יישא כאשר אליו אותנו קירב ה' כי אומר שהפסוק

אלי". אתכם ואבא נשׁרים עלכּנפי אתכם ְְְְִִֵֵֶֶֶֶֶַַָָָָָָ״ואשּׂא כנפיו. על גוזליו הנושא "כנשר המדרש: בשם רש״י מסביר זה פסוק על מעוף שמתיראין לפי רגליהם בין בניהם את נותנים העופות שאר שכל שמא האדם מן אלא מתירא אינו הזה הנשר אבל גביהם, על שפורח אחר אומר: כנפיו, על נותנו לכך גביו. על פורח אחר עוף שאין לפי חץ, בו יזרוק וגו' האלקים מלאך ויסע כן עשיתי אני אף. בבני ולא בי החץ יכנס מוטב בליסטראות ואבני חצים זורקים מצרים והיו וגו' מצרים מחנה בין ויבא

מקבלם". והענן ישׁאלוּני ידעתּי לא שׁר א חמס עדי וּן וּמ ְְְֲִִִֵֵֶַָָָָֹק שממציאים חמס עדי מפני הגנה מהקב״ה המלך דוד מבקש ל״ה בפרק זוכרים כולנו ". וּני ישׁאל ידעתּי לא אשׁר חמס עדי "יקוּמוּן בעזות. ְְְֲִִִֵֵֶַָָָָֹשקרים את והכפישו גולדסטון ועדת בפני שהעידו החמאס אוהבי "עדויות" את

. מאלוקים הגנה המלך דוד מבקש כנגדם העולם. בפני ישראל עם דואגים אנו טובה. תחת רעה משיבים שהם בכך הוא דוד של הצער עיקר רעה מחזירים והם בניין, וחומרי כסף, חשמל אוכל, להם ונותנים להם

במשלי המלך שלמה אמר וכבר. טובה תחת )יז( וֹבה ט רעהתּחת שׁיב "מ ִֵַַָָָ: וֹל טוֹבהשׁכ רעהתּחת "ישׁלּמוּני דוד: אומר כן על מבּיתוֹ". רעה וּשׁ תמ ְְְִִֵַַַָָָָָָֹלא

ְְִַלנפשׁי". . ומגן ומושיע עוזר הקב״ה של היותו את מזכיר דוד הזה בפרק גם

יריבי את ' ה "ריבה דוד מבקש שבתחילה הוא כך אחר לחמי". את ְְֲִִֶֶַַָָֹלחם מלאכים שישלח מבקש כך אחר וּמהבּעזרתי". וק נּה וצ מגן "החזק ְְְְֲִִֵֵֶַָָָָמבקש וּכּמץ "יהי: יותר ראויים הם שבהם למקומות שלהם המוות כלי את ְְִֹשידחו

ה'דּוֹחה". וּח, וּמלא0 ר ְְִֵֶַַַלפני

וריבבּעיר חמס ראיתי ְִִִִִָָָָכּי. בניהם ויסתכסכו שיתפרדו החמס אנשי על המלך דוד מתפלל נ״ה בפרק ביניהם לסכסך אלא כלפינו, מופנית תהיה לא שבלבם הגדולה שהשנאה בעירק היום רואים שאנו כמו ממש במצרים". מצרים "וסכסכתי בחינת. חמאס ובין אש״פ בין גם כך שיהיה עצמם. את מכלים שהם ובסוריה, ". וריבבּעיר חמס ראיתי, כּי לשׁוֹנם פּלּג אדני "בּלּע לסונים. השיעים ְְֲִִִִִַַַַָָָָָָֹבין

. לעולם מביאים שהם והחמס מהרשעה אלא אותם, משנאתנו לא כן על. התפילה הוא עליהם שיכול הרוחני הכוח כי דוד מלמד זה בפרק

קוֹלי" יּשׁמע ו ואהמה אשׂיחה וצהרים ובקר "ערב: אומר הוא יח'( )נה. ְְְֱֳִִִִֶֶֶֶֶַַַָָָָֹ ליכּי קּרב מ נפשׁי וֹם בשׁל "פּדה: ריקם חוזרת שלא בציבור תפילה ְְְִִִִַָָָָבמיוחד

" מּדי ע היוּ ברבּים יט'( )נה לּתי אלקיםתּפ "האזינה זה: בפרק דוד מבקש כן ְְֱֲִִִִִִִַַָָָָֹ.

" ואהימה ארידבּשׂיחי וענני שׁיבהלּי הק מתּחנּתי: ואלתּתעלּם ( ב )נה. ְְְְְְֲִִִִִִִִִִִֵַַַַַָָָָָ

ידיכםתּפלּסוּן חמס ְְֲֵֵֶֶַַָָבּארץ אמרו חכמינו עוולות. המלאה החמס ארץ את המלך דוד מזכיר נ״ח בפרק רחמים". על מתאכזר סופו – אכזרים על המרחם "כל כי עוול עושי על היא אלו ברשעים שנקמה נקם". חזה דּיקכּי צ שׂמח "י דוד: אומר כן ְִִִַַָָָָעל

וייראו. יראו למען, גדולה מעלה וֹת מלתּע וֹ, הרסשׁנּימוֹבּפימ "אלקים הרשעה. של כוחה שוברת גם ְְְֲִִִֵֶַָֹהנקמה כמו. גדול ה' קידוש גם היא רשעים של שיניהם שבירת '". ה נתץ ְְִִֹכּפירים ישׁביפּלשׁת: אחז חיל ירגּזוּן, מּים ע "שׁמעוּ המצרים. טביעת בעת ְְְְִִִֵֶַַָָָָשהיה

כנען" שׁבי י נמגוּכּל רעד יאחזמוֹ מוֹאב אילי אדוֹם אלּוּפי וּ נבהל אז ְְְֱֲֲִֵֵֵֵֵַַַָָָָָֹֹֹ)שמות

יד טו ( הזאת הנקמה כי המלך דוד אותנו מלמד כאן גם כך שם כמו.

שׁפטיםבּארץ". אלקים שׁ "י כי ְֱִִֵֶָָֹֹמלמדת לעשות ראוי מקום בכל ביחיד הודאה ברוב והודאה הודאה עם. יתברך ' לה יראה מביאה על גדולה אומות העולם. כי ביודעם לא הוא הנס מקרה אלא שקרה, יתברך ' מה

שׁם נפ יגאל ְְִִֵַַָָָמתּוֹ: וּמחמס בהקשר החמס הכרתת על מדבר המלך דוד "ב ע בפרק קידוש מביאה שמלכותו המלך, המשיח מלך של למלכותו וּ". יעבדוּה כּלגּוֹים מלכים כל וֹ ל "וישׁתּחווּ העולם. כל מול ' ְְְְֲִִִַַַָָָה "כּי החמס. של הרשע מול אל צדק לעולם שמביא ִהמלך וֹן ואבי עלדּל יחס לוֹ: עזר ואין ועני משׁוּע וֹן אבי ְְְְְְִִֵֵֵֶֶַַַַַָָֹֹיצּיל

יוֹשׁיע". אביוֹנים שׁוֹת ְְְִִֶַַונפ דמם שאפילו, החמאס רשע מול חשובה הזאת ההדגשה וילדים נשים שמים בעיניהם. זול הערבים אחיהם של -כמגן יודע המשיח מלך לעומתם חייהם. את להציל חי וייקר שׁם, נפ יגאל תּוֹ0וּמחמס "מ עשוקים. של חיים ְְְִִֵֵַַַָָָלהעריך

בּעיניו". ְֵָָָדּמם למלך החמס ניצחון את המלך דוד קושר "ח י בפרק גם האחרונים. ואויבים יריבים הרבה מונה הוא שם המשיח. קמי מן אף מאיבי, "מפלּטי החמס. אנשי הם ְְְִִֵַַַָָֹשבהם הודאה על מדבר שדוד אחרי ". חמסתּצּילני מאישׁ ְְִִִִֵֵֵַָָתּרוֹממני, "עלכּן: אומר הוא החמס, אנשי על הניצחון בעת ֵַברבים דוד מדבר ההודאה אחרי אזמּרה". G ', וּלשׁמ ה בגּוֹים וֹדG ְְְֲִִֵַַָא חסד ועשׂה כּוֹ מל שׁוּעוֹת י "מגדּל: המשיח מלך רוממות ְְְְִֶֶֶַַֹעל

עוֹלם". עד וֹ לדודוּלזרע ְְְְִִִַַָָלמשׁיחוֹ אמור שהיה, בחזקיהו האמור את מזכירה הזאת ההודאה דוד שירה. אמר שלא בגלל היכולת את ואיבד משיח להיות להגדלת מכך וזוכה החמס, ניצחון על שירה אומר אני: אומר בימינו במהרה. המשיח מלך על חסד ושפע המלך ישועת

. אמן

וֹ למ חמס ֲִַָָָָיעטףשׁית ע״ג -פרקים המשוררים מהלוויים, אסף של מזמורים הם בתהלים ע״ד אנשי של וטפילותם בטלנותם את אסף מזכיר "ג ע בפרק המקדש. בבית ועל חשבונם על הון וצוברים אחרות אומות של בכספים שנתמכים החמס אנשי של גאוותם על מדבר הוא אינמוֹ". אנוֹשׁ "בּעמל עמם. בני ֱֲֵֵַַחשבון גבוהה מדברים גאוה". "ענקתמוֹ. -ְֲֲַַָָהחמס בשם נלחמים הם כאילו, גבוהה

בשּׁמיםפּיהםוּלשׁוֹנםתּהל0בּארץ". "שׁתּוּ. ְֲִִִֶֶַַַַָָָָאלוקים "הנּה העליונה. על ידם כאילו עצמם את מראים רשעותם כל שאחרי ִֵאנשים ניקיון על לשמור שלנו המאמצים וכל חיל". השׂגּוּ עוֹלם ושׁלוי שׁעים ר לּה ְְְְִִִֵֵֶַָָָא אלא עוד, ולא כּפּי". וֹן וארחץבּנקּי לבבי זכּיתי ריק "א0. לשווא היה ְְְִִִִִִֶַַַָָָָכפיים

שהביק לבּקרים". ותוֹכחתּי יּוֹם ה נגוּעכּל "ואהי נגדנו. היא העולם מכל ְְְֱִִִַַַַָָָָורת. קצרים הם זאת רשע מלכות של שימיה המלך דוד לנו מבשר זאת עם מפלת ייפלו הם אחת בבת וֹת". מןבּלּה תמּוּ וּ ספ כרגע, לשׁמּה היוּ ְְִֵַַַַָָָָָ״אי0

ייפסקו. בארץ שעשו הבלהות וכל עולם,

חמס נאוֹת ארץ שׁכּי מח וּ מלא ְְֲִֵֶֶַַָָָכּי גרמו לא הם עלינו ה' ובחמלת טילים, כאלף ירו הרשעים כי קודם הזכרנו

של רעה מחשבה כי אסף אותנו מלמד ע״ד בפרק. שחשבו כמו נזק

רעה. גרמה שלא אף, מעשה כמו נחשבת הללו האנשים להם שמצטברים ככל כי אלו, רשעים של חובותיהם את למנות חשוב "לא הפסוק: כדברי הקודש. בארץ אחיזתם את מאבדים הם ֹחובות לּה הא הגּוֹים שׁעת בּר ארצם, כּי את שׁת לר בא תּה א G לבב ְְְְְְְְְִִִִֵֶֶֶֶֶַַַַָָָָָָָבצדקתGוּבישׁר לאבתיG ה' נשׁבּע אשׁר הדּבר את הקים G, וּלמען פּני מ מוֹרישׁם G אלקי ' ְְֱֲֲִִִִֶֶֶֶֶַַַַַָָָָָֹֹה

" וּליעקב ליצחק לאברהם ה( ט )דברים הערים, לתוך טילים אלף שירו אחרי ְְְְְֲִַַָָָֹ.

בארץ זכות להם ואין, לשמים עד גברה. -רשעתם כלל ישראל מהגמרא משמע כך למעשה? אצלם מצטרפת רעה שמחשבה ומנין

( "ב ע צו )סנהדרין "יוּדעכּמביא בתהלים: ע״ד בפרק האמור בפסוק שדנה ְִִֵַָ, מצרף "ה שהקב ממנו ולומדת דּמּוֹת", קר עץ ְְְְִֵַָָָֻלמעלהבּסב0 הסבירו כך למעשה. המחשבה את העולם אומות לרשעי המקדש: בית את שהחריב טיטוס על הפסוק את חכמים של בירושלים גם פגע כי שחשב הּ". זיחאדּעתּי קא ְֲִֵַָָָ״הוה

עצמו. בקב״ה פגע וכאילו מעלה היכלא קטלתּ, , קטילא עמּא הּ, לי ואמרה קלא ְְְְְְְִֵֵַַַָָָָָָָָָָ״נפקאבּת ואמרה קול בת יצאה טחינת". טחינא, קימחא קלית, ְְְְִִִִַָָָָָקליא, טחנת. טחון קמח שרפת. שרוף היכל הרגת. הרוג עם לו:

. דעתך תזוח שלא כלום. במעשיך עשית לא יכול הוא מטה, של מקדש בבית לפגוע כוח אין לטיטוס הקדושה. מהם שהסתלקה אחרי ובאבנים בעצים רק לפגוע יכול לא שהוא בוודאי בעוונותינו. אותו שרפו שכבר אחרי זה בפרק אסף התפלל "כ אעפ מעלה. של בירושלים לפגוע בית את בהם ששבר קרדומות אותם כי טיטוס על ואמר של בירושלים פגע כאילו לו ייחשבו – למטה המקדש

עץ סבך אותו לפניך "יודע מעלה: את בו ששבר קרדומות הייתה כך כי הכבוד". בכסא למעלה הביאו כאילו ירושלים

רשע אותו של כוונתו ( "ב ע צו סנהדרין )רש״י.

שבגמרא כיוון גדול, הוא הזה החידוש ( ע״א מ )קידושין כתוב: שׂה, שׁנּאמר למע מצרפהּ הוּא וּ0 הקּדוֹשׁבּר וֹבה ט שׁבה ְְְֱֲֲֶֶֶַַַַָָָָָָָ״מח

( ג )מלאכי, יּשׁמע ו ה' ויּקשׁב רעהוּ, אל שׁ אי ה' יראי וּ נדבּר ְְְְְִִִִֵֵֵֵֶַַַָָ׳אז מאי שׁמוֹ'. שׁבי ה'וּלח ליראי לפניו, זכּרוֹן ספר יּכּתב ְְְְְְִִִֵֵֵֵֶַַָָָָֹו שׂוֹת לע אדם חשׁב לּוּ אפ אסי, רב אמר שׁמוֹ'? וֹשׁבי ְְְֲֲִִֵַַַַַָָָָ'וּלח הּ". עשׂא לּוּ כּא הכּתוּב עליו מעלה עשׂאהּ, ולא ונאנס ְְְְֱֲֲֲִִֶֶַַַָָָָָָָָֹמצוה, הּ מצרפ וּא ה וּ0 הקּדוֹשׁבּר אין רעה שׁבה "מח זאת ְְֲֵַַָָָָָָָָלעומת

ְֲֶַלמעשׂה". הגמרא שם האמור כי הש״ס" "גיליוני בעל הרב חידש אמנם להם נחשבת העולם אומות לגבי אבל ישראל, לגבי הוא לטיטוס שהחשיבו וכשם אותה. עשו כאילו הרעה מחשבתם למעשה. כוונתם כל את החמאס לאנשי מחשבים כך למעשה, כוונתו את

תּנצרני חמסים ְְֲִִִִֵֵָמאישׁ בפרק "מ. ק פרק הוא החמס, את המלך דוד מזכיר שבו האחרון הפרק "פ אע, ורשעים רעים להם וקורא פעמים שלוש החמס את דוד מזכיר זה לּצני "ח מזכירם: דוד בתחילה ה'. עובדי וכמו ' ה אוהבי כמו מתראים ְִֵַשהם שׁע ר מידי ' ה "שׁמרני: אומר כך אחר חמסיםתּנצרני". שׁ מאי רע מאדם ' ְְְֲִִִִִִֵֵֵֵֵָָָָָָָה גרועים רשעים וכידוע ". לדחוֹתפּעמי וּ שׁב ח שׁר א, תּנצרני חמסים ְְְְְֲֲִִִִִֵֵֶָָָָמאישׁ

. מרעים שהם המוות כלי כל מפני עלינו שמגינה הסוכה את דוד מזכיר פה גם יסיר לא שהקב״ה מתפלל דוד נשׁק". שׁיבּיוֹם לרא כּתה "ס עלינו. ְְִֶַָָֹֹשולחים. ישראל לעם להזיק יוכלו שלא הרשעים של פיהם על הנמצא הרסן את כי אומרת הגמרא ". סלה וּמוּ יר אלתּפק, זממוֹ שׁע, ר יּי מאו ה' ְֲִֵֵֵֶַַַַָָָָָָ״אלתּתּן. מאווייהם הם כך כי. העולם את יחריבו הם הרסן, את להם משחררים אם

הגמרא שדרשה עשו לגבי גם נכונים הללו והדברים ( ע״א ו )מגילה לגבי וגם

. פעמים שלוש זה בפרק שמוזכר החמס

המלך דוד בהשתתפות תפילה

בשנים, - חמס אנשי מול ישראל להצלחת דוד התפלל אלו פרקים עשר בפרקים מקומות וכמה בכמה תומכיהם. וכל החמס ארץ החמס, אוהבי וצהרים ובקר "ערב מולם. התפילה של כוחה את דוד לנו מגלה ְֳִֶֶֶַָָֹאלו שׁי נפ וֹם בשׁל "פּדה: בציבור תפילה במיוחד ". וֹלי ק יּשׁמע ו ואהמה שׂיחה ְְְְֱִִִִֶֶַַַָָָָָא

עמּדי" היוּ בּים בר ליכּי קּרב מ )נה( ְְִִִִִִַָָָ. ולוחמי ישראל עם ולמען בימינו החמאס אנשי כנגד כשמתפללים כן על את גם ולומר, עליהם המלך דוד של תפילתו את להזכיר עניין יש ישראל,

חלקם או הללו הפרקים ( קמ עד, עג, עב, נח, נה, לה, כז, כה, , יח, יא )ז, נזכה בכך.

. השלום עליו המלך דוד לתפילת תפילתנו את לצרף

ךּ אהלל וּם עצ רבבּעם, בּקהל ְְְְֲֶַַָָָָָאוֹד בשירה גדולה להודאה סיבה היא מהחמאס ההצלה כי דוד מזכיר ז' בפרק

וֹן" עלי ה' שׁם מּרה ואז ה'כּצדקוֹ, וֹדה "א ובזמרה. ( יח ז )תהילים שלא "פ אע ְְְְֲִֵֶֶַַָ. על לה' ומודים שמחים אנחנו המלך, דוד כהדרכת לגמרי, אותו הכנענו בקהל ' לה להודות חשוב כן על עתה. עד עמנו שעשה המופלאים הנסים

אהללךּ" עצוּם רבבּעם וֹדGבּקהל "א. רב לה( )תהילים. ְְְְֲֶַַָָָָָ והודאה " "מודים בתפילת ביחיד הודאה. ומקום מקום בכל לעשות ראוי כך על וכינוסים מקום באותו שקרו הנסים על הודאה של כינוסים עם. ברוב

בכוונה הגדול הלל לומר ישראל. לכלל שקרו הנסים קלו( )תהילים לומר. על גדולה יראה מביאה יתברך ' לה שהודאה עם. ברוב " חי כל "נשמת

. יתברך מה' אלא שקרה, מקרה לא הוא הנס כי ביודעם. העולם אומות יודע הוא כי לה', שר ישראל עם סוף. ים קריעת אחרי בשירה היה כך בהלה הפילה זו שירה אותנו. ' ה מאהבת אלא במקרה, נקרע לא שהים יהושפט אצל היה גם כך רעד. בהם שאחז, מואב ואילי אדום אלופי על שמחה עשה לביתו כשחזר. ומואב אדום עמון, מול גדולה ממלחמה שניצל וּשׁלם יר אל לשׁוּב בּראשׁם ויהוֹשׁפט וּשׁלם ויר יהוּדה שׁ אי וּכּל יּשׁב "ו ְְְִִִִִֶַַַָָָָָָָָָֹֻגדולה: וֹת וֹתוּבחצצר וּבכנּר בּנבלים וּשׁלם יר יּבאוּ ו: וֹיביהם מא ' ה שׂמחם ְְְְְְְְֲִִִִִִֵֵֶַַַָָָָָֹֹֹבּשׂמחהכּי

'". ה ֵֶאלבּית "ויהיפּחד האומות. על גדול פחד נפל יהושפט של הגדולה ההודאה ְִַַַאחרי ישׂראל: וֹיבי א עם ה' נלחם וֹת, בּשׁמעםכּי הארצ ממלכוֹת עלכּל ְְְְְְְֱֲִִִִִֵֵַַַָָָָָָֹאלקים

יהוֹשׁפט וּת מלכ ותּשׁקט בימינו גם שנזכה רצון יהי ". סּביב מ אלקיו וֹ ל ְְְֱִִִַַַַָָָָָֹֹויּנח כי שידעו העולם, אומות על נופל הפחד ואת ישראל הצלחת את לראות

. אמן אחד. ושמו אחד ה' יהיה ההוא וביום הארץ כל על מלך ה' היה

הלכה ספרי סדרת

פסקי ע״פ אליהו מרדכי הרה״ג זצוק״ל מרדכי "ג הרה פסקי פי על הלכה ספרי סדרת בעריכת כעת עסוקים אנו. צופיך קול בשיעורי ונאמרו ערוך שולחן בקיצור שכתובים זצוק״ל אליהו

שותפים להיות המעוניינים רבות. ההוצאות גם, ומשמחת רבה העבודה

בכתיבה או בתרומה

לטלפון למיילe_ari@vmail. co. ilאריאל0533351240או יפנו

בקרוב אליהו דבי תנא תשע״ה לשנת יומית הלכה

הרה״ג הרב הראשל״צ מרן פי על אליהו מרדכי זצוק״ל

לימוד יום ולהקדשת להנצחות הוראה דרכי פקס02-5621195 077-4448382

קדושים תכריכים גם המצרים, בין ימי אלו, בימים חצות תיקון לאמירת יש מיוחדת חשיבות תיקון רק וביום לאה, תיקון וגם רחל תיקון גם בלילה ביום. וגם בלילה עומק הבנת תוך הלב, מעומק בבכייה התיקון את לומר מאוד וחשוב. רחל

. ובגלות הבית בחורבן השכינה של הצער ופרישה, קדישא חסידא אחד, חכם היה זצוק״ל: אליהו מרדכי הרב סיפר בלי לילה עליו עובר היה ולא וחסיד צדיק שהיה, ע״ה מוצפי יעקב הרב אומר היה התיקון את אומר וכשהיה שליש. בדמעות גדול בבכי חצות תיקון מאה לאחרי לעצמו שקנה התכריכים על התכריכים-אותו והיו ועשרים,

בדמעותיו. ספוגים מעלתו, את הכירו שלא קדישא, החברה אנשי באו עולמו לבית כשנפטר נקבור לא לי: אמרו וערכם. מעלתם את הבינו ולא שלו התכריכים את וראו הם אפילו להם: אמרתי פשתן. של לא שהם הללו, התכריכים עם אותו הצדיק של הדמעות למעלת ערך אין כי ביותר, חשובים הם כותנה של מקמץ היה לא זצ״ל הרב בוודאי אותם, תבדקו אופן בכל הזה. הגדול שהם ומצאו לבדיקה אותם שלחו מהודרים. שאינם תכריכים לקנות במצוות אחר סוג כמו ונראו צבעם השתנה דמעות שמרוב אלא פשתן, של באמת

אריג. של לאט לעכל התחילו בו, טיפלו קדישה החברה שאנשי ל-אחרי את אט הם. בתחילה בהם זלזלו שהם הללו הקדושים התכריכים של המשמעות הקדושה, השכינה על הזה המיוחד הצדיק של והבכי הצער עם נפגשו מטר ובידו קדישא החברה ראש אלי ניגש המלאכה את כשסיימו ונרעדו. ביקש הוא מיותר. להם שנשאר לעצמו הרב שהכין ממה פשתן של אחד

מאה אחרי בו להיקבר לעצמו, אותו לקחת ועשרים. -רשות על הלכה. יש, החשיבות כל עם: לו -אמרתי לבנו שייך זה ערוך" "שולחן פי על ויתר לא שהבן כמובן. לך ייתן אם אותו שאל לי. ולא היורש שהוא

עליון. כך כל צדיק של מיוחד כך כל דבר

dkldk daeyz

. epilr mgx, epkln epia` בשחרית בשחרית בשחרית בשחרית " מלכנו מלכנו מלכנו מלכנו אבינו אבינו אבינו "אבינו להגיד להגיד להגיד להגיד צריך צריך צריך צריך האם האם האם האם

? הביטחוני הביטחוני הביטחוני הביטחוני המצב המצב המצב המצב בגלל בגלל בגלל בגלל ובמנחה ובמנחה ובמנחה ובמנחה. כן

`a eh-eh-e` giyn. הוא הוא הוא הוא ואם ואם ואם ואם? יבוא יבוא יבוא יבוא הוא הוא הוא הוא מתי מתי מתי מתי? מגיע מגיע מגיע מגיע לא לא לא לא המשיח המשיח המשיח המשיח למה למה למה למה? סימנים סימנים סימנים סימנים אין אין אין אין למה למה למה למה, בקרוב בקרוב בקרוב בקרוב יבוא יבוא יבוא יבוא אחוז חמישים ענק. בצעדי מתקרב המשיח גם, לכמות במקביל בקושי. אחד אחוז היינו פעם! בארץ ישראל מעם פעולת זו. הזמן כל עולים. בגשמיות וגם ברוחניות גם באיכות. מתחזקים

צדקנו. משיח iplivz q`ng yi`n. בחורי בחורי בחורי בחורי בפרט בפרט בפרט בפרט, אלו אלו אלו אלו בשעות בשעות בשעות בשעות להתחזק להתחזק להתחזק להתחזק אפשר אפשר אפשר אפשר במה במה במה במה

? ישיבות ישיבות ישיבות ישיבות על תפילה. נפשם שמוסרים החיילים על תפילה. ישראל אהבת על שמחולל ה' הרבה-כבוד יש שם בכוונה. תהילים לקרוא. החמאס ידי

. החמאס כנגד תפילה

lgx oewiz. בין בין בין בין בימי בימי בימי בימי היום היום היום היום בחצות בחצות בחצות בחצות " רחל רחל רחל רחל תיקון תיקון תיקון "תיקון לומר לומר לומר לומר רשאיות רשאיות רשאיות רשאיות נשים נשים נשים נשים האם האם האם האם

? המצרים המצרים המצרים המצרים. איסור בזה אין

אליהו "ברכת מדרש "בית

מר״ן וע״ש בשליחות ה "א זיע אליהו גר״מ עכו בעיר

בעיון וגמרא הלכה בלימודי המעוניינים אברכים קולט

מותנים אינם בכולל הלימודים תורה. ובהרבצת

לפרטים. בגרעין בשותפות 0507276472

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

בורר - הגדרת לאלתר

בס״ד

הגדרת לאלתר

כידוע – אוכל, ביד, מיד (=לאלתר)

מהי הגדרת לאלתר? עיין במקורות שלפניך והבחן מהי הגדרת לאלתר על פי כל אחת מהדעות!

**ירושלמי שבת ז/ב**

בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן ר' בון בר חייה בשם ר' שמואל בר רב יצחק תיפתר שהיו אורחין אוכלין ראשונה ראשונה

**רבינו חננאל**

ולאלתר דאמר אביי כל זמן שיושב על השלחן ואוכל

**ריטב״א**

מעתה מה שנהגו לכתוש אגוזים או שקדים וכיוצא בהן ולברור האוכל מהם קודם הסעודה כדי לאכול בשעת סעודה אסור הוא, ואין לעשות כן אלא בשעת אכילה ממש ושיברור אוכל מתוך פסולת

**הרא״ש שבת ז/ד**

ושיעור לאלתר פר״ח ז״ל שיעור מה שמיסב על השולחן לאותה סעודה

**רבינו ירוחם נתיב יב חלק ח'**

לאלתר - כלומר לאותה סעודה אבל לבו ביום כלומר שבורר ומניח לצורך סעודה אחרת של אותו יום בעצמו אסור

**הר״ן**

ויש מפרשים דהני מילי בדברים שדרכן לבוררן לאוצר דכל דמנח להו מיחזי כמאן דמנח להו לאוצר, ולפיכך צריך לאוכלן לאלתר, אבל דברים דלאו אורחייהו לאנוחינהו לאוצר אפילו לבו ביום שרי דהא ליכא למיחש למידי ולפיכך מי שבורר גרעיני רימונים מתוך קליפתן אפילו לבו ביום שרי

**הרמב״ם הלכות שבת פרק ח' הלכות יב-יג**

הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב, בקנון או בתמחוי פטור, ואם בירר בידו לאכול לאלתר מותר. והבורר פסולת מתוך האוכל אפילו בידו אחת חייב.

הבורר אוכל מתוך פסולת בידו להניחו אפילו לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב. היו לפניו שני מיני אוכלין מעורבין בורר אחד מאחד ומניח לאכול מיד, ואם בירר והניח לאחר זמן אפילו לבו ביום כגון שבירר בשחרית לאכול בין הערבים חייב

**הב״י**

ונראה לי דהכי קאמר שאם הוא בורר אחר סעודה כל שבורר לצורך סעודה אחרת באותו יום בעצמו הוי לאלתר ואם כשהוא בתוך סעודה בורר אינו יכול לברור אלא לצורך אותה סעודה בלבד וכן אם בורר קודם סעודה צריך לאכלם בתוך הסעודה הראשונה ואם השהה מהם עד אחר שעמד מסעודתו לא מיקרי לאלתר וחייב

**שולחן ערוך אורח חיים סימן שיט סעיף א**

הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלים ובורר מין ממין אחר, (א) בנפה ובכברה חייב; (ב) בקנון ובתמחוי, פטור אבל אסור. (ג) ואם ביררם בידו כדי לאכול לאלתר, מותר. הגה: (ד) וכל מה שבורר (ה) לצורך אותה סעודה שמיסב בה מיד, מקרי לאלתר (המגיד פ״ח ור״י ני״ב ח״ח וב״י וטור ורא״ש). (ו) ואפילו אחרים אוכלים עמו, שרי (תוספות פ' כלל גדול). ולכן מותר (ז) לברור הירק שקורין שלאטי״ן (ח) מן העלין המעופשין שבו כל מה שצריך לאכול באותה סעודה (ב״י סי' שכ״א).

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

פורים תשעד

פורים- החג השבור

הורני ה' דרכך

הקדמה

שנו חכמים במשנה (מגילה פרק א משנה א):

כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר, כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר.

וכבר הקשה על זה הרמב״ן (חידושי הרמב״ן מסכת מגילה דף ב עמוד א):

אני תמה מאד מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם לעשות ישראל אגודות במצוה הזו, ואף על גב דליכא הכא משום לא תתגודדו דהו״ל שני בתי דינים בשתי עיירות כדאיתא בפ״ק דיבמות מ״מ לכתחלה למה חלקום לשתי כתות, ועוד היכן מצינו בתורה מצוה חלוקה בכך והתורה אמרה תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון.

כלומר, למה חכמים תקנו שיהיו יומיים לחג פורים, כאשר שני הימים אינם קשורים זה לזה, כל אחד חוגג בזמנו, ובן עיר אינו יכול לקרוא את המגילה לבן כרך וכן להפך (ירושלמי מגילה פרק א הלכה א). והרי אין לנו שום חג כזה בתורה שמחולק לפי מקום.

במאמר זה אנו נדון בשאלה הזו.

תחילה נביא את הפסוקים של המגילה, ונראה שבמגילה עצמה התקנה איננה ברורה די הצורך, ויש מקום לכמה פרשנויות.

נראה את הירושלמי במקום ולאחר מכן את הבבלי, ונציג את השאלות.

לאחר מכן נראה את פסיקת הרמב״ם, ושוב נציג כמה שאלות.

נביא שלושה פירושים שנאמרו על ידי הפרשנים: של הרמב״ן, של הר״ן ושל מרן הב״י. ונראה את הקשיים ואת הרווחים של כל שיטה.

לבסוף נציע פירוש המשלב בין השיטות שינסה לענות על הקשיים.

פשט המגילה

בפרק האחרון במגילה (פרק ט) נאמר כך:

(טו) וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר־בְּשׁוּשָׁן גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת־יָדָם:

(טז) וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל־נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת־יָדָם:

(יז) בְּיוֹם־שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה:

(יח) והיהודיים וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר־בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה:

מבואר, שהיהודים בכל מדינות המלך נחו ביום י״ד, ובשושן בט״ו. ממשיכה המגילה:

(יט) עַל־כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ: פ

לא ברור כלל, למה דווקא הפרזים חוגגים ביום י״ד, הרי כל מדינות המלך נחו ביום י״ד. לא מבואר מה עשו בערים המוקפות חומה, אם בכלל חגגו, או שחגגו ביום אחר. ניתן לומר בפשט המגילה שמדובר באותה שנה עצמה, ורק הפרזים חגגו, כפי שמציעים כמה פרשנים (עיין למשל דעת מקרא). לאחר מכן שולח מרדכי:

(כ) וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים:

(כא) לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם־חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל־ שָׁנָה וְשָׁנָה:

(כב) כַּיָּמִים אֲשֶׁר־נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים:

(כג) וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר־הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר־כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם:

(כז) קִיְּמוּ וקבל וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל־זַרְעָם וְעַל כָּל־הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל־שָׁנָה וְשָׁנָה:

(כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל־דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא־יָסוּף מִזַּרְעָם: ס

בפשט הכתובים, מרדכי מצווה לעשות את שני הימים, את יום יד ואת יום טו, כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם. וכך קיימו היהודים והסכימו להיות עושים "את שני הימים האלה". וכך נאמר שוב בסוף המגילה, באגרת השנית (לפי האבן עזרא בפסוק כט, מרדכי שלח אגרת שניה):

(לא) לְקַיֵּם אֶת־יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל־נַפְשָׁם וְעַל־זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם:

נסכם:

לפי פשט המגילה, ההבדל בין יד לטו הוא ביום שנחו היהודים: בכל מדינות המלך- בי״ד, בשושן- ט״ו. כתוב שרק בערי הפרזות חגגו את פורים, וזה היה בי״ד. מרדכי מצווה לקיים את שני הימים של פורים, הן י״ד והן ט״ו, ולא מפרש מי חוגג מה.

ירושלמי

כאמור, המשנה מחלקת בין ערים המוקפות חומה מימות יהושוע לשאר הערים. אמנם מבואר בגמרא שהלכה זו לא היתה ברורה לגמרי.

אומר הירושלמי (מגילה פרק א הלכה א):

כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים ותלו אותה מימות יהושע בן נון.

הירושלמי קובע כלל: "חלקו כבוד לארץ ישראל", אמנם אין הסבר למה זה קשור לכך שצריך לחלק את ימי הפורים. האם זה קשור למלחמה שהיתה ליהודים בשושן או שרק רצו שערי ארץ ישראל יחגגו ביום אחר את פורים?

ממשיך הירושלמי ומביא דעות אחרות:

תני רבי יהושע ב״ק אומר מימות אחשורוש. א״ל ר' יוסי בי ר' יהודה וכי מה ענין שושן הבירה לבא לכאן אם משושן הבירה את למד מעתה בשושן הבירה אל יקראו ושאר כל המקומות יקראו.

הא תלתא תניין תנייא קדמייא סבר מימר מימות יהושע בן נון, תנייא אחרייא סבר מימר מימות אחשורוש, תנייא אחרייא סבר מימר עיר מ״מ.

כלומר יש שלוש דעות: דעת התנא של המשנה, שמוקפות חומה מימות יהושוע, דעת רבי יהושוע בן קרחה שמוקפות מימות אחשוורוש, ודעת רבי יוסי שמוקפות כעת שאנו נמצאים בו. אמנם, לשיטות אלו יש מקום לשאול למה בכלל שמוקפות לא יקראו בי״ד כמו כולם, הרי בהם לא נחו היהודים בט״ו כמו בשושן? ולשיטתם לא שייך לומר את הדרשות דלעיל.

נסכם:

הירושלמי הסביר את דין המשנה שמוקפים קוראים בט״ו משום כבודה של ארץ ישראל, אך עדיין לא ביאר את שאלת היסוד למה עשו יום שונה. ראינו דעות אחרות בתנאים שמוקפות היינו מזמן אחר. אך עדיין לא ברור למה יש יום שונה.

בבלי

אומר הבבלי (מגילה דף ב עמוד ב):

כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר וכו'. מנהני מילי?

אמר רבא: דאמר קרא על כן היהודים הפרזים הישבים בערי הפרזות, וגו' מדפרזים בארבעה עשר - מוקפין בחמשה עשר.

רבא מדייק מכך שרק הפרזים כתובים במגילה, סימן שהמוקפים חגגו ביום אחר. אמנם כפי שראינו לעיל בפסוקים, אין זה ברור כלל, ולכן הגמרא מקשה:

ואימא: פרזים בארבעה עשר - מוקפין כלל כלל לא! - ולאו ישראל נינהו? ועוד, מהדו ועד כוש כתיב.

הה״א של הגמרא היא שמוקפים לא יחגגו בכלל! לפי חלק מן הפרשנים הטעם הוא משום שלא היו בסכנה כל כך שהרי חיל המלך היה שם ולא היה לחשוש מאויביהם, ולכן לא חגגו, אז אולי גם לדורות לא יחגגו. עונה הגמרא מסברא שלא יתכן שלא יחגגו פורים, וכי אינם ישראל? ועוד שמרדכי שלח לכל המדינות. אמנם, כפי שהערנו לעיל בפסוקים אין כלל הכרח שיחגגו ביום שונה, ולכן מקשה הגמרא:

ואימא: פרזים בארביסר, מוקפין בארביסר ובחמיסר, כדכתיב להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר [בו] בכל שנה! - אי הוה כתב את יום ארבעה עשר וחמשה עשר - כדקאמרת, השתא דכתיב את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר - אתא את ופסיק: הני בארבעה עשר, והני בחמשה עשר.

הה״א היא שעושים את שני הימים, ולכן הפרזים יעשו בי״ד והמוקפים יעשו יומיים. [ההנחה של הגמרא שהפסוק "על כן היהודים הפרזים… עושים את יום י״ד" אינו בטל גם לאחר שמרדכי שולח את האגרת השנית. כפי שראינו בירושלמי היה מקום לומר שכולם יחגגו בט״ו או בי״ד, אך אין כן דעת הבבלי]. הגמרא מדייקת מ״את" שלא מדובר שחוגגים את שני הימים, אלא כל אחד חוגג יום אחר כפי מקומו.

ואימא: פרזים בארביסר, מוקפין - אי בעו בארביסר, אי בעו בחמיסר! - אמר קרא בזמניהם - זמנו של זה לא זמנו של זה.

הה״א היא שהמוקפים יחגגו כפי שירצו. על כך עונה הגמרא שכתוב בסוף "בזמניהם", זמנו של זה לא כזמנו של זה.

ואימא בתליסר! - כשושן.

ה״א נוספת היא שאמנם יש יום אחר למוקפים, אך אולי יהיה יום י״ג. ה״א זו מאוד מוזרה לכאורה, מה עניין י״ג לכאן? הרי הוא לא יום שקבע מרדכי כלל? נראה שהטעם הוא עדיין חשבה הגמרא שכבר בי״ג נחו בערים המוקפות כי ראו שלא עמדו אז בסכנה כי חיל המלך שמר עליהם. עונה הגמרא "כשושן", ומבאר רש״י שכיון ששושן חוגגים בט״ו, והמוקפות חלוקות מן הפרזים, מסתבר שיחגגו גם הם בט״ו.

נסכם: ברור לגמרא שמוקפים קוראים ביום אחר ולא בי״ד, כי כתוב במגילה שרק הפרזים חגגו בי״ד. ולא יתכן שלא יחגגו כלל, כי מרדכי שלח לכולם, וגם אין סיבה שיחגגו בי״ג או לפי רצונם אלא ביום קבוע, ולכן מסתבר לומר שיחגגו כשושן.

אמנם עדיין צריך עיון גדול: הגמרא אמנם דייקה שלא חוגגים יומיים כי כתוב "את" ו״זמניהם", זמנו של זה לא כזמנו של זה, אך לא הסבירה למה לא. וגם מנין לנו לדרוש כן, היה ניתן לומר כפשט הפסוקים שכן חוגגים יומיים, ומה שחגגו הפרזים בי״ד הוא רק לפני ששלח מרדכי את הספרים? במילים פשוטות יותר: עדיין לא קיבלנו תשובה למה הערים המוקפות חלוקות משאר הערים.

הגמרא מביאה את דעת רבי יהושוע בן קרחה שמוקפות מימות אחשוורוש, ומביאה לדעת ת״ק את הדרשה שראינו בירושלמי של פרזי פרזי, ומקשה על זה:

אלא תנא דידן מאי טעמא לא אמר כרבי יהושע בן קרחה? - מאי טעמא? דהא אית ליה פרזי פרזי! –

הכי קאמר: אלא שושן דעבדא כמאן, לא כפרזים ולא כמוקפין! - אמר רבא ואמרי לה כדי: שאני שושן הואיל ונעשה בה נס.

הגמרא שואלת אלא שושן דעבדא כמאן? כמו מי עושה שושן. מסביר רש״י, הרי שושן אינה מוקפת חומה מימות יהושוע, ואם יש לנו את הדרשה של "פרזי- פרזי" רק ערים המוקפות מימות יהושע חוגגות בט״ו? מתרצת הגמרא: שונה שושן שבה נעשה הנס. יש כאן מקום לשאול: הרי שושן היא הסיבה שחוגגים בט״ו, לולי מה שהיה בשושן היינו כולם חוגגים בי״ד. מה מקום השאלה "אלא שושן דעבדא כמאן?" הרי היא הבסיס לכל המוקפים. משמע מהגמרא שהסיבה לט״ו היא בדרשה ולא בהכרח במה שקרה בשושן, וזה כמובן טעון הסבר.

נסכם:

הבבלי דייק מן הפסוקים שיש שני ימים שונים, ולא חוגגים את שניהם אלא כל מקום לפי זמנו. הסיבה שמוקפות קוראות בט״ו ולא ביום אחר הוא כי הם חלוקות מערי הפרזות, ומסתבר לדמות אותם לשושן. הגמרא לא הסבירה למה הם חלוקות. משמע מסוף הגמרא שהבאנו שגם לולי שושן היינו חוגגים בט״ו בערים המוקפות משום הדרשה. ועל זה שאלנו למה.

רמב״ם

נראה את פסיקת הרמב״ם (הלכות מגילה וחנוכה פרק א הלכות ד-ה):

איזה הוא זמן קריאתה זמנים הרבה תקנו לה חכמים שנאמר בזמניהם, ואלו הן זמני קריאתה, כל מדינה שהיתה מוקפת חומה בימי יהושע בן נון בין בארץ בין בחוצה לארץ אף על פי שאין לה עכשיו חומה קורין בחמשה עשר באדר ומדינה זו היא הנקראת כרך, וכל מדינה שלא היתה מוקפת חומה בימות יהושע ואף על פי שהיא מוקפת עתה קוראין בארבעה עשר ומדינה זו היא הנקראת עיר.

שושן הבירה אף על פי שלא היתה מוקפת חומה בימי יהושע בן נון קוראין בחמשה עשר שבה היה הנס שנאמר ונוח בחמשה עשר בו.

ולמה תלו הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה באותו הזמן, כדי שיהיו קוראין כבני שושן ויחשבו כאילו הן כרכין המוקפין חומה אף על פי שהן עתה חרבין הואיל והיו מוקפין בימי יהושע ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה.

הרמב״ם בתחילה מביא את הבבלי שדייק שיש זמנים שונים, על פי הדיוק "בזמניהם". לאחר מכן מביא את דין שושן, שקוראים בה בט״ו. ולבסוף מביא את טעם הירושלמי: לחלוק כבוד לארץ ישראל. הרמב״ם מוסיף ביטוי מעניין "והיה זיכרון לארץ ישראל בנס זה".

אלא שיש לשאול כמה שאלות: מתחילת ההלכה נראה שיש דין מוקפים, שאינו תלוי בשושן, אלא כל עיר המוקפת חומה קוראים בה בט״ו, ולכן מוסיף הרמב״ם ששושן, אע״פ שלא היתה מוקפת חומה בימי יהושוע קוראת בט״ו מפני שבה היה הנס. אלא שמהנימוק שמביא הרמב״ם לא משמע כך, שהרי כתב שעל ידי שקוראים בט״ו יהיו קוראים כבני שושן, כלומר הם נטפלים לשושן.

סיכום:

הרמב״ם שילב בין הבבלי שיש זמנים שונים, ובין הירושלמי שהסביר את טעם יהושוע בן נון משום כבודה של א״י, והוסיף ביטוי "יהיה זיכרון לארץ ישראל בנס זה".

לגבי שאלת היסוד ששאלנו אין כאן תשובה ברורה: למה חלקו את יום החג לשניים.

שיטת הרמב״ן

התירוץ הראשון נמצא אצל הרמב״ן בחידושים (מגילה דף ב עמוד א):

ושמא י״ל לפי שנעשה הנס בשושן בי״ד ונוח שלהן היה בחמשה עשר קבעו לחמשה עשר יום ביום שהתחילו בו, ולפי שעיקר הנס היה בשושן קבעו עמהן מקומות הנכבדין דהיינו כרכין המוקפין, ושאר כל עיירות שהיה הנס שלהן בי״ג ונוח שלהן בי״ד קבעוהו ביום שלהן שהתחילו, כדרך שאירע להם כך קבעו אותם.

מציע הרמב״ן פירוש שעיקר התקנה היתה שבשושן יחגגו בט״ו, ועמה גם שאר הערים המוקפות שהם היו הערים הנכבדות, ושאר הערים יחגגו בי״ד. היינו העיקר הוא שושן ושאר הערים טפלים לה. אלא שהרמב״ן דוחה:

ואין טעם זה מתוק וטוב בעיני, לפי שהיה עיקר הנס לשושן עצמו ביום י״ג והנה ראוי שיהיה להם י״ד יום טוב עם כל ישראל אף על פי שעשו בשנת הנס יום טוב בט״ו, או שיהיה לשושן יום טוב בי״ד וט״ו הואיל ונעשה בהם נס.

כלומר: לו יהי ששושן נחו רק בט״ו, הרי עיקר הנס היה בי״ג, והיה ראוי שיחגגו עם כל ישראל, או שכל ישראל יחגגו בי״ד, ובשושן יחגגו יומיים. ולכן ממשיך הרמב״ן:

וכשעיינתי בכתובים נתיישב לי הענין יפה, לפי שהוא דבר ברור שבזמנו של נס זה כבר נפקדו ישראל ועלו לארץ ברשיון כורש ונתיישבו בעריהם, ואף על פי שאמר המן ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, מ״מ אנשי כנסת הגדולה עם רוב ישראל בארץ היו, ושוב לא עלו מהם אלא מעטים עם עזרא, וכשצוה אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד היו הפרזים והעיירות שאין להם חומה סביב בספק וסכנה גדולה שלא יעלו עליהם אויבים יותר מן המוקפין, וכענין שאמר בהם בספר עזרא (נחמי' ד') ויהי כאשר שמעו סנבלט וטוביה והערבים והעמונים והאשדודים כי עלתה ארוכה לחומות ירושלים כי החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאד ויקשרו כלם [יחדיו] לבוא להלחם בירושלים ולעשות לו תועה ונתפלל אל אלהינו ונעמיד משמר [עליהם] יומם ולילה מפניהם, וכשנעשה הנס עשו כולם יום נוח ומשתה ושמחה, דכתיב ושאר היהודים אשר במדינות המלך אחשורוש נקהלו ועמוד על נפשם ביום שלשה עשר ונוח בארבעה עשר ועשה אותו יום משתה ושמחה, ושל שושן עשאו ג״כ ממחרת הנס שלהן, וזה היה בשנת הנס בלבד.

ולאחר מיכן בשנים הבאות עמדו פרזים ונהוג מעצמן לעשות יום ארבעה עשר שמחה ומשתה ויום טוב, אבל מוקפין לא עשו כלום לפי שהיה הנס גדול בפרזים והיה עליהם [הסכנה] יותר כדפרישית. וזהו שכתוב על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום י״ד לחודש אדר שמחה ומשתה ולא הוזכרו כאן מוקפין כלל.

אחר זמן לאחר שהאיר הקדוש ברוך הוא עיניהם ומצאו סמך מן התורה, עמד מרדכי ובית דינו וראו דבריהם של פרזים שראוי הנס הזה לעשות לו זכר לדורות וקבעו אותו על כל ישראל שכולן היו בספק, וראוי להקדים פרזים למוקפים מפני שהיה נסם גדול ושהם התחילו במצוה תחלה לעשות להם לבדם יום טוב, לפיכך קבעו יום טוב של פרזים ביומן ושיהא מיוחד להם, ושל מוקפים קבעו ביום נוח של שושן, וזהו שכתוב ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים לקיים עליהם להיות עושים את יום י״ד ואת יום ט״ו, כלומר שלח להם שיקבלו כולם לעשות זכר לנס ולא יאמרו הרחוקים משושן ומא״י לא היו המן וסיעתו באין עלינו, וקבלו ישראל עליהם הדבר, זהו שכתוב וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם כלומר שקבלו מה שהחלו הפרזים לעשות מעצמן ומה שכתב מרדכי שצוה לכולם לעשות כן, ונתן טעם כי המן בן המדתא צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם הוסיף בכאן מלת כל שהיה הנס לכלם אפי' למוקפים, והיינו דאמרינן בגמ' מדפרזים בי״ד מוקפין בט״ו שלא הותקן י״ד אלא לפרזים שהתחילו בו, ומקשי ואימא מוקפין כלל לא, שלא תקנו אלא מה (שהתנו) [שהתחילו] בו, והשיב אטו לאו ישראל נינהו לשלוח למקצת ישראל ולא לכלם, ועוד מהודו ועד כוש כתיב, דכתיב במצותו של מרדכי אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים דהיינו מהודו ועד כוש.

…זהו טעם חלוק התקנה לפרזים ומוקפין, והיינו דאמרינן (ה' ב') פרזין ומוקפין דכתיב גבי מגילה דהני מגלו והני מכסו או דילמא משום דהני מיגנו והני לא מיגנו, אלמא טעמא דתקנתא משום הצלה הוא דאית להו למוקפין הצלה דמיגנו בחומתן ונלחמים או דמיכסו ומטמרי מאויבים.

עכשיו ביררנו הכתובים וטעם התקנה שחלקו הנס לשני ימים, והיה ראוי לפי זה שהפרזים בימי אחשורוש יהיו קודמין למוקפין שבימיו, אלא לפי שהיה עיקר הנס לאותן שבא״י והיא היתה חרבה שעדיין לא בנו בה כלום משעת עלייתן, לא ראוי שיהיו (ל)ירושלים עיר הקדש וכל ערי יהודה וישראל הבצורות נידונות כערי הפרזים, והחזירו הענין לימי יהושע וחלקו בין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון לשאינן מוקפין חומה. זהו שאמרו בירושלמי ר' סימון בשם ר״י בן לוי חלקו כבוד לא״י כי היתה חרבה באותן הימים ותלו אותו בימי יהושע בן נון והיינו כדפרישית דמשום כבוד בעלמא.

הרמב״ן מאריך עוד, אך אלו עיקרי הדברים לענייננו. נסכם: רק הפרזים חגגו כי הם הרגישו את הסכנה והמוקפים לא חגגו כלל. בדרך זו מוסברים הפסוקים במגילה וגם הה״א שלא יחגגו כלל. תקנת מרדכי היא שכל ישראל יחגגו כי כולם היו בסכנה. אמנם כיון שהנס היה בעיקר לפרזים, ראוי לקבוע להם יום בפני עצמם, שיהיה מיוחד להם, וזה בי״ד שהוא היה היום שהתחילו בו מעצמם. אך שושן נשארה בט״ו, ועמה שאר המוקפים.

ומכיון שחלקו את החג לשני ימים, ועיקר הנס היה לבני ארץ ישראל שהיו רוב העם ועמדו בסכנה גדולה, לא ראוי שיהיו נידונים כערי הפרזים, ולכן תלו הדבר במוקפים מימות יהושוע.

יש להקשות כמה קושיות: 1. הקביעה ההיסטורית של הרמב״ן שרוב ישראל היו כבר בארץ ישראל קשה מאוד, וכבר הקשה עליו הר״ן (על הרי״ף דף א עמוד ב) שהרי כל העולים בעליה הראשונה היו מועטים, ושמא היו שחזרו לחו״ל אחר שביטל כורש את הרשיון. 2. מתחילת דבריו משמע שעיקר הנס לפרזים, וא״כ מה כבוד יותר לעשות בט״ו את החג? 3. למה המוקפים מימות אחשוורוש שלא עמדו בסכנה חוגגים כמו הפרזים, הרי יש בכך פגיעה בפרזים שאין להם כבר יום מיוחד.

שיטת הר״ן

הר״ן מביא הסבר אחר, הדומה בעצם להסבר שדחה הרמב״ן, וזה לשונו (על הרי״ף מסכת מגילה דף א עמוד א):

יש לומר שמפני שהיהודים היושבים בערי הפרזות והיהודים אשר בשושן לא נחו מאויביהם ביום אחד שהרי היהודים הפרזים נחו בארבעה עשר והיהודים אשר בשושן נחו בחמשה עשר ועשו מאליהם כל אחד ביום מנוחתו משתה ושמחה לפיכך כשקבעו עליהם יום טוב לדורות קבעוהו לכל א' ביום שנח בו והשוו כל הכרכים המוקפים חומה לשושן שהיא מוקפת חומה מפני שבה היה עיקר הנס.

וכי תימא תינח לרבי יהושע בן קרחה דאמר בגמרא [דף ב ב] דבמוקפין חומה מימות אחשורוש תליא מילתא אבל לתנא דמתניתין דאמר מימות יהושע בן נון הא לא דמיא לשושן ומה ראו לקבוע להם יום חמשה עשר יש לומר דהיינו טעמא כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל כדגרסינן בירושלמי רבי סימן בשם ר' יהושע בן לוי אמר כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה באותן הימים ותלו אותה בימות יהושע בן נון ופירוש הענין שכיון שהוצרכו לחלוק בין מוקפין לשאין מוקפין כשם שנחלקה שושן משאר עיירות אילו תלו הדבר מימות אחשורוש היתה ארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים נידונת כפרזים והיה גנאי בדבר ולפיכך תלו הדבר בימות יהושע בן נון כדי שתהא נדונת ככרכים שאע״פ שעכשיו אין להם חומה כיון שהיתה מוקפת מימות יהושע בן נון הרי דינה כאילו יש בה חומה כדאמרי' בגמרא אף על פי שאין לה עכשיו והיה לה קודם לכן.

נסכם: עיקר סיבת החילוק היא בגלל שושן, שנחו בט״ו. והשוו גם שאר המוקפים לשושן. וכדי לחלוק כבוד לא״י, תלו הדבר במוקפים מימות יהושוע.

על זה קשה כפי שהבאנו לעיל: 1. למה בכלל לעשות יומיים שונים, היה ניתן לעשות שכולם יחגגו בי״ד, ובשושן יחגגו גם י״ד וגם ט״ו, או רק ט״ו. 2. הר״ן לא הסביר למה השוו כל המוקפים לשושן. 3. למה תקנו להשוות לשושן רק המוקפים מימות יהושוע ולא גם המוקפים מימות אחשוורוש שהרי הם לא נחו בי״ד לפי המסופר במגילה.

שיטת מרן הב״י

הבית יוסף (אורח חיים סימן תרפח) מקשה על הר״ן ומביא פירוש נוסף:

וקשה לי על דבריו מדאמרינן בגמרא (ב:) ותנא דידן יליף פרזי פרזי כתיב הכא על כן היהודים הפרזים (אסתר ט יט) וכתיב התם לבד מערי הפרזי הרבה מאד (דברים ג ה) מה להלן מימות יהושע בן נון אף כאן מימות יהושע בן נון ופריך אלא שושן דעבדא כמאן ופירש רש״י (ד״ה הכי קאמר) אי ילפינן הך גזירה שוה היאך עשו אותם שבשושן בט״ו הא פרזי הוא ולא ידעינן בה שהוקפה מימות יהושע אמר רבא שאני שושן הואיל ונעשה בה נס ופירש רש״י הואיל ונעשה בה נס שניתן להם גם מחר לעשות כדת היום להרוג [בשונאיהם] שני ימים על כרחן לא נחו עד ט״ו וכן קבעוה לדורות

ואם כדברי הר״ן מאי פריך אלא שושן דעבדא כמאן הא כל עיקרן של מוקפין לא עבדי בט״ו אלא להדמות לשושן ורבא אמאי קאמר שאני שושן הואיל ונעשה בה נס דמשמע דאי לאו האי טעמא היו בני שושן קורין בי״ד ומוקפין כדקיימי קיימי בט״ו ואילו לדברי הר״ן אם לא היו בני שושן קורין בט״ו גם המוקפין לא היו קורין בט״ו שהרי לא קבעו בט״ו למוקפין אלא כדי לדמותן לשושן:

כפי שראינו לעיל בבבלי, משמע שגם לולי שושן היו עושים בערים המוקפים בט״ו בגלל הגזירה שוה של פרזי- פרזי, וא״כ עיקר הטעם אינו שושן, וזה שלא כר״ן. ולכן אומר מרן הב״י:

לפיכך נראה לי דנהי דטעמא דרבי יהושע בן קרחה הוי כדכתב הר״ן שקבעו ט״ו למוקפין כדי לדמותן לשושן וכדאמר בהדיא בגמרא מאי טעמא דרבי יהושע בן קרחה כי שושן מה שושן מוקפת מימות אחשורוש וכו' לתנא דידן לא הוי טעמא משום הכי אלא היינו טעמא כיון דמצוה זו הוקבעה בזמן חורבנה של ארץ ישראל ראו חכמים שבאותו הדור לעשות זכר לארץ ישראל בנס זה וכדאמרינן בפרק בתרא דראש השנה (ל.) דאית לן למיעבד זכר למקדש ולפיכך תיקנו שמוקפין חומה מימות יהושע יקראו בט״ו ושאר העיירות יקראו בי״ד ואילו לא היו מחלקין ביניהם לא היה לארץ ישראל זכר בנס זה.

כלומר, אין שום קשר לשושן. הטעם שמוקפים קוראים בט״ו הוא משום שצריך לעשות זכר למקדש, ורצו חכמים לעשות זכר לארץ ישראל בנס הזה. ולכן תקנו שהעיירות המוקפות חומה מימות יהושוע יקראו בט״ו. כדי שיהיה יום מיוחד לערים שבארץ ישראל.

ויש קצת סעד לזה בדברי הרמב״ם (פ״א ה״ד - ה) שכתב כל מדינה שהיתה מוקפת חומה מימי יהושע [בן נון] קורין בט״ו וכל מדינה שלא היתה מוקפת חומה מימי יהושע קורין בי״ד. שושן הבירה אף על פי שלא היתה מוקפת חומה מימות יהושע קורין בט״ו שבה היה הנס שנאמר (אסתר ט יח) ונוח בחמשה עשר בו. ולמה תלו הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה [באותו הזמן] כדי שיהיו קורין כבני שושן ויחשבו כאילו הן כרכין המוקפים חומה אף על פי שהן עתה חרבים הואיל והיו מוקפין חומה בימי יהושע קורין בט״ו ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה ע״כ.

ומאחר שכתב דין המוקפין קודם שכתב דין שושן הבירה משמע דטעמא דמוקפין בט״ו לא תלי בשושן. ומה שכתב כדי שיהיו קורין כבני שושן לאו למימרא דמוקפין תלי בבני שושן אלא הוי כאומר שיהיו קורין בט״ו. ומה שכתב ולמה תלו הדבר בימי יהושע הכי פירושו למה חלקו מוקפות מימות יהושע משאינן מוקפות והיינו דמסיים בה כדי שיהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה ואם איתא שסיבת חילוק מוקפין משאינן מוקפין הוא מטעם אחר וטעם כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל אינו אלא לומר למה תלו בימות יהושע ולא בימות אחשורוש מאי ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה דקאמר:

בלשון הרמב״ם, כבר כתב על זה החיד״א (ברכי יוסף תרפח, א): "והרואה יראה דלשון הרמב״ם דחוק לשיטתו מכמה אנפי". אך בלשון הגמרא, שיטת מרן אתי שפיר. אמנם, קצת יש להעיר על זה מסברא, מהיכא תיתי לעשות יום אחר לחג, רק משום זכר לארץ ישראל.

סיכום התירוצים:

שיטת הרמב״ן- עיקר הנס היה בי״ד לפרזים וחשבו המוקפים שלא לחגוג כלל. תיקן מרדכי שיחוגו בט״ו כמו שושן, וכיון שכבר חלקו בין מוקפים לפרזים, החזיר הדבר ליהושוע משום כבוד א״י, כי עיקר הנס היה לבני ארץ ישראל, ששם היו רוב ישראל ושם עמדו בסכנה. ולכן תקנו להם יום מחולק משאר העולם. וזה בט״ו.

שיטת הר״ן (וכנראה גם הרמב״ם)- הטעם לחלק הוא משום שושן, כי שם נחו בט״ו, ורצו להשוות שאר המוקפים לשושן, ומשום כבוד א״י השוו דווקא את הערים המוקפות מימות יהושוע.

שיטת מרן הב״י- הטעם לחלק הוא משום כבוד א״י, כשם שיש לעשות זכר למקדש, כך יש לעשות זכר לא״י שהיתה אז חריבה, ולכן תקנו יום מיוחד. שושן היא יוצאת דופן, שאע״פ שאיננה מוקפת מימות יהושוע, קוראת בט״ו, כי בה היה עיקר הנס.

סיכום הקשיים: ברמב״ן- אם עיקר הנס לפרזים ועיקר הנס לבני א״י, למה תקנו להם ט״ו ומה חשיבות יש בזה. בר״ן- אם העיקר הוא שושן, למה רצו להשוות אליה את המוקפים, שהרי לא נחו בט״ו? ובפרט מה הדיוק במגילה שדווקא הפרזים עשו חג, ומכאן שהמוקפים בט״ו. הרי לפי זה אין הבדל בין מוקפים לפרזים. במרן הב״י- לא מובן כל כך שמחדשים יום אחר לגמרי רק משום כבוד א״י. וגם עדיין לא מיושב למה דווקא מוקפים, ומה הקשר לכך שדווקא הפרזים חגגו.

נשאר עוד לברר:

למה המגילה הסתירה את דין המוקפים ובללה את שני הימים.

מה ביאור הירושלמי משום כבודה של ארץ ישראל, ולמה ברור לבבלי שיש זמנים מחולקים.

הצעה

נראה לי להציע ביאור שמשלב בין הפירושים השונים, ויענה על הקושיות שהעלנו.

ערי הפרזים עמדו בסכנה, ולכן רק הם חגגו מעצמם. עיקר הנס של ההצלה היה אצלם. מצד שני, עיקר הנס של פורים התחרש בשושן. ולכן כבר במגילה יש שני ימים שחלוקים בסיבה שלהם, י״ד מצד ההצלה וט״ו מצד הניצחון על המן. מרדכי שולח לקיים את שני הימים, כי לכל אחד יש מקום.

נוסיף: בי״ד זהו הפורים של ההצלה, אנו שמחים על כך שניצלנו. בט״ו הנס שהתרחש בשושן איננו הצלה, כי מן הסתם כבר פחדו אויבי היהודים מאסתר ומרדכי, וכן בשאר הערים המוקפות חומה שבהם היה חיל של המלך, הרי כל אחשדרפני המלך והפחות מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם. וא״כ בהם היה הנס של הניצחון על האויב, על עמלק. וגם הפאר של מרדכי "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וכו", יש כאן מעין שלטון לעם היהודי למרות היותו בגלות. זוהי בחינה השייכת לארץ ישראל.

יש א״כ שני פורים: אחד של הצלה- בי״ד, ואחד של ניצחון ומלכות- בט״ו. היה אמנם מקום לחבר בניהם, ולכן באגרת הראשונה שולח מרדכי "את יום ארבעה עשר ואת יום חמישה עשר", אמנם "את" חילק, אך משמע שכולם חוגגים את שני הימים. באגרת השניה מופיעה המילה "בזמניהם", ומדייק הבבלי זמנו של זה לא כזמנו של זה, דהיינו, אין אפשרות לחגוג יומיים באותו מקום. למה? נראה לי שהטעם שחכמים לא הסכימו להפוך את פורים לחג של יומיים הוא משום שבגלות אין יכולת לחבר בין חג ההצלה לחג של הניצחון. הרי בסופו של דבר "עדיין עבדי אחשוורוש אנחנו". לזכות למלכות זהו עניין ארץ ישראלי.

בגלות יש אמנם מקום למעין מלכות, כמו שהיה אצל יוסף, דניאל ודומיהם בכל הדורות. אך ברגע שמחברים את זה להצלה מן הגויים, נותנים למלכות הזו גם היבט של צבא, של מלחמה, ובכך יש בעיה של כבוד ארץ ישראל. "אין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ". לכן חכמים חולקים את החג.

כל הדעות בתנאים היא שיש לחלק בין הפרזים למוקפים. להלכה אנו עומדים על ערים המוקפות חומה מימות יהושוע.

הסיבה לחגוג בט״ו היא משום המלכות של מרדכי, וזה שייך לא״י. ולכן אנו חוגגים את פורים בט״ו דווקא בערים החשובות של א״י. אילו היינו זוכים, והיתה חוזרת אז מלכות לישראל בא״י, היינו זוכים לפורים של יומיים.

נסכם: הסיבה לחילוק היא משום שבאמת יש כאן שתי בחינות שונות: הצלה- בי״ד ומלכות- בט״ו. אמנם, בזמן תקין, דהיינו כאשר יש מלכות לישראל, יש מקום לחגוג יומיים. אך כאשר א״י נמצאת בחורבן, א״א לחבר את שתי הבחינות הללו.

כאשר חכמים באים לדמות לשושן, המתאים ביותר הוא ערים המוקפות מימי יהושוע, כי בהם שייך לחגוג בט״ו, בבחינת ארץ ישראל, במלכות ולא רק בהצלה. אע״פ שהעיקר שם היה הצלה, אנו רוצים לזכור שיש גם מלכות בארץ ישראל שתחזור. וזוהי כוונת הרמב״ם "והיה זיכרון לארץ ישראל בנס זה".

מובנת המגילה שרק רמזה על כך שיש שתי בחינות בפורים: של הפרזים- שעמדו בסכנה, ושל שושן- שבה מרדכי יצא מלפני המלך. ומובן למה המגילה הסתירה את החילוק בין הימים, היא רצתה לצייר לנו את החג במצב האידאלי שלו, היינו שחוגגים יומיים, שההצלה והמלכות קשורים לזה.

מובן הירושלמי שהסביר את "כבודה של ארץ ישראל", כי הסיבה לחגוג בט״ו בא״י היא כדי להבליט את הבחינה של המלכות שבפורים.

מובן הבבלי שנתן תשובות שונות למתי יחגגו הערים המוקפות חומה. וגם מובנת הה״א שבשושן לא יחגגו בט״ו.

מובן הרמב״ם שחילק את החג לשניים על פי הפסוק "בזמניהם", ואח״כ הביא את הירושלמי משום כבודה של א״י. ולבסוף סיים: ויהיה זיכרון לארץ ישראל בנס זה.

סיכום

ראינו שהחילוק בין יד לטו אינו ברור בפשט הפסוקים. ראינו שהירושלמי נקט טעם של כבוד א״י, ושהבבלי דייק מן הפסוקים את הזמן של ערים המוקפות חומה תוך כדי שהעלה ה״א שונות. ראינו את השילוב של הרמב״ם. ראינו שלושה הסברים במפרשים: של הרמב״ן (התולה את עיקר הנס בערים הפרזות), של הר״ן (התולה את עיקר הנס בשושן) ושל מרן הב״י (התולה את עיקר הנס בזיכרון לא״י). ראינו את הרווחים והקשיים של כל שיטה, והעלנו הצעה לפרשנות לפיה החלוקה בין יד לטו היא בשתי סיבות שונות של החג, והסיבה המתאימה לערים החשובות של א״י היא ט״ו דווקא.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ספרי סגולות

113

הרב הרב הרב הרב מזרחי אבישי מזרחי אבישי מזרחי אבישי מזרחי אבישי

הלכתי כמקור סגולות ספרי הלכתי כמקור סגולות ספרי הלכתי כמקור סגולות ספרי הלכתי כמקור סגולות ספרי

ל העובר מין בחירת סוגיית העובר מין בחירת סוגיית העובר מין בחירת סוגיית העובר מין בחירת סוגיית

פרקים ראשי:

א. מדעית סקירה העובר מין בחירת, והלכתית אתית

1. רקע

2. העובר מין בחירת – מדעית היתכנות

3 האתיות. השאלות

4 ב- שימוש להתיר הלכתיים. שיקולים העובר מין לבחירת PGD

ב. ספ על הסתמכות להתיר כמקור סגולות רי תהליך PGD

1. רקע

2 הסגולות בספרי העובר מין. בחירת

3 זכר לבן אקטיביות. סגולות

4. מנהגי שומט העובר מין לבחירת הסגולות ים מ רבים ה טיעוני ם לאיסור

. ג הרחבת מתחדשות רפואיות לסוגיות סגולות בספרי שימוש

ד. סיכום

א. . . . מ סקירה העובר מין בחירת מ סקירה העובר מין בחירת מ סקירה העובר מין בחירת מ סקירה העובר מין בחירת דעית דעית דעית דעית, , , , והלכתית אתית והלכתית אתית והלכתית אתית והלכתית אתית

1. . . . רקע רקע רקע רקע המדעית- ההתפתחות חדשים מגלגלת ענק בצעדי המתקדמת רפואית ודילמות רבות מתחדשות סוגיות והגות הלכה חכמי של לפתחם לבקרים

ערכיות- לפסיקה גם כמו ומענה הלכתית להתייחסות המשוועות מוסריות

והכוונה ברורה " יהודית "1 לאחר נדונה הרבות הסוגיות. בין שאלת ונה

ההלכה לאור העובר מין בחירת, היתכנות ישנה האחרונות בשנים כאשר

מדעית, ודאית כמעט, העובר מין את ולבחור לכוון )PGD (. פוסקים בין בהיקף זו שאלה נדונה והלכה רפואה של המושגים בעולם המצויים והוגים

מצומצם, עתה לעת, וחלוקים2 שונים קווים ושורטטו לידי באו שאף ביטוי

1. ספרות על מקצוע " ו רפואה הלכה " מרדכי הלפרין הרב ראה ימינו ועד התהוותה מראשית,

רפואה בישראל והלכה – תש דרך ציוני ח"-תשנ ח", אסיא אסיא אסיא אסיא ד״ס65-33, עמ ס-' ג" תשס ) (ד";

ט אסיא ספר ט אסיא ספר ט אסיא ספר ט אסיא ספר 38-3, עמ ' )תשנ (ט"; ר והלכה מציאות פואה והלכה מציאות פואה והלכה מציאות פואה והלכה מציאות פואה ) שלזינגר מכון, תשע ירושלים (ב",

עמ467-459 '.

2. פרופ ' אברהם שטינברג, העובר מין בחירת, אסיא אסיא אסיא אסיא עח ) - עז תשס ו"89-76 ( עמ ' אסיא; ספר אסיא ספר אסיא ספר אסיא ספר

יגיגיגיג293-306, עמ ' תש ע" ] ( ) א שטיינברג הרב להלן ', העובר מין בחירת; [ הלפרין מרדכי הרב

וד " קטן חנה ר, הילוד מין בחירת ) שו (ת", אסיא אסיא אסיא אסיא עה עו191-190, עמ -' תשס ) "ה(; אסיא ספר אסיא ספר אסיא ספר אסיא ספר

יגיגיגיג, עמ ' 317 תש (ע"; ) ברוך הרב פינקלשטיין ", המין בחירת לצורך גופית חוץ הפריה

הרצוי, " תחומין תחומין תחומין תחומין כזכזכזכז ) תשס (ז", עמ ' 143-138 יגאל שפרן; הרב, הילוד מין בחירת, בתוך

לאברהם ברכה לאברהם ברכה לאברהם ברכה לאברהם ברכה פרופ של לכבודו מאמרים אסופת ' שטיינב אברהם הרב יצחק בנו בעריכת רג

שטינברג אילן, ירושלים, תשס ח", עמ ' 340-327 י שפרן הרב להלן ]; [' הרב של מאמרו

בעל- לדברים מתייחס שפרן לניסויים הלסינקי בועדת חבר שרלו יובל הרב שהשמיע פה

בבני גנטיים הבריאות משרד של -אדם, הכנסת בועדת ) הבאה שוליים הערת ראה (. הרב

114 אסיא ד״צ ) ג״צ- כ כרך ב ד"-(, א א אדר ' תשע ד"

הלכתית בהתנצחות. קולמוסים בנושא3 בחקיקה שעסקה הכנסת בוועדת -אתית

, זו4 בסוגיא נשתברו מעטים מצויים ולא כמעט מובהקים הלכתיים ומקורות

הנדונה בזירה. להלן המובאים דברינו, , בתמצית5 הנושא לסקירת מעבר

ח להיות הראויים נוספים מקורות הדיונים שולחן אל להביא מבקשים מן לק

ההלכתיים העוגנים ) נחשבים שאינם הגם, כלל דרך, הלכתיים כמקורות

קלאסיים ( ההלכה לאור העובר מין בחירת בשאלת, אור לשפוך ועשויים

הגלוי על הנכסה בו שרב הנושא על חדש.

2. . . . העובר מין בחירת העובר מין בחירת העובר מין בחירת העובר מין בחירת – מדעית היתכנות מדעית היתכנות מדעית היתכנות מדעית6 היתכנות חוץ- הפריה של משולבת בשיטה העובר מין ברירת גופית )IVF (

ו טרום-השרשתי איבחון )PGD (. הפריה של הליך האשה עוברת זו בשיטה

חוץ-גופית, בטיפול הכרוך הורמונלי לה לקראת ביציות כמה בשלת הביוץ,

הביציות שאיבת מכן ולאחר; ע זרע הוצאת " הבעל י; הפריית מבוצעת ואז

הזרע תאי לבין הביציות בין מבחנה. העוברון התפתחות של המוקדם בשלב, לאח של חלוקות מספר ר

המופרית הביצית, בודד תא הוצאת ידי על העוברון מין את בודקים ממנו,

ובדיקת התא במעבדה. ה את ביציות ה מופרות בוחרים הנבחר המין פי על,

אותן ומשתילים ברחם. השיטה זאת ו המעשית היעילה הקיימת ה יום לצורך

העובר מין בחירת. רפואית מבחינה, של המשולבת השיטה חוץ- הפריה ואבחון גופית

טרום-השרשתי, כרוכה באם מוקדם בטיפול ) השר א באמצעות מוגבר ביוץ ת

לפרס מתעתד שרלו שפרן הרב שכתב לביקורת ומשיב טיעוניו את המעגן מאמר בקרוב ם

הנזכר במאמר.

הנושא הנדון הינו הלכתי-רפואי, אשר על כן לא הובאו כאן התייחסויות משפטיות

ודומותיהן, ברם נכתבו כמה וכמה חיבורים חשובים בנושא, ביניהם: ר״ד רות זפרן ", מתחם

הלגיטימיות בבחירת מאפייניו הגנטי ים של הילד על ידי הוריו – בחירת מין העובר מטעמים

חברתיים כמקרה מבחן, משפט משפט משפט משפט ועסקים ועסקים ועסקים ועסקים "ו, התשס ז". פרופ ' א. רכס ", קביעת מין היילוד תוך

שימוש בהפריה חוץ -גופית," נייר עמדה של הלשכה לאתיקה הרפואית ההסתדרות מטעם

11. 2005 בישראל http: //www. ima. org. il/imahebnew/T1. asp? p=2&n=6562) (;

נועה גרוסמן ", בחירת מין היילוד, " בתוך רפואה רפואה רפואה רפואה ומשפט ומשפט ומשפט ומשפט גיליון 40 יוני, 2009.

3. ראה פרוטוקול מישיבה משותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות 85 – מס ' וועדת

המדע והטכנולוגיה 29 – מס ' שני מיום, ח ' התשס בחשוון "30 ז ) באוקטובר2006. (

4. הערה2. ראה

5. מצוות מתקיימת האם כגון הנדון הנושא מן המשתרגים נוספים דיונים הבאנו לא זו בסקירה

גופית חוץ בהפריה ורבייה פרייה? ונקבה זכר בהולדת מותנה זו מצווה קיום האם? כן ואם

זה יעד להשגת אקטיבית לפעול צריך אדם האם עונה ומצוות הנישואין לחובת מעבר?

ימצ ואחרים אלו נושאים שם פינקלשטיין ברוך הרב של במאמרו המעיין א, תשובת כן כמו

י שפרן הרב בתוך אריאל יעקב הרב 338-336 ' עמ ', בספר וכן והלכה מציאות רפואה והלכה מציאות רפואה והלכה מציאות רפואה והלכה מציאות רפואה, עמ '

342-333 ב- טיפול לממן מוטל מי על. בנושא PGD ראה פרופ ' א שטינברג ', מין בחירת

העובר.

6. בכדי את להציג הנ של המדעי-ריאלי ההיבט ת להביא בחרנו הנדון ושא מסקירתו מצית

של הרפואית פרופ ' שטי א נברג ', העובר מין בחירת, שם במאמרו.

ספרי 115 העובר מין בחירת לסוגיית הלכתי כמקור סגולות

הורמונלי טיפול, הביציות ושאיבת, ( בדיקת ה המופרות ביציות ) תא הוצאת

העובר מין לבדיקת תאים 8 מתוך אחד, ( או מופרות ביציות שתי והחזרת

לרחם יותר ) מרו להריון הסיכון את המגביר דבר עוברים בה (. אחד בכל

מסוי סיכונים יש הללו מהשלבים י ו לאם מים / לצאצא או.

3. . . . האתיות השאלות האתיות השאלות האתיות השאלות האתיות השאלות מנכ לחוזר במבוא " הבריאות7 משרד ל היילוד מין בברירת העוסק

השרשתי טרום באבחון נכתב (PGD): " אדם של הבסיסית הזכות למול

עבורו ביותר הטוב את לבחור והזכות לחירות, האמצעיי כאשר ם

זאת מאפשרים הטכנולוגיים – אחרים אינטרסים עומדים, ביותר חשובים

ומוסרית תקינה חברה של לקיומה, כנגד ורפואיים מוסריים טיעונים וביניהם

רפואית שאיננה למטרה סיכון בחובה הנושאת פעולה, העוברים של מעמדם

להשרשה נבחר שלא מהמין, בחברה המינים בין האפליה מגמת מניעת

ושמ הדמוגרפי האיזון ירת. הגבוהה הכספית מהעלות להתעלם אין כן כמו

גופית חוץ הפריה ביצוע גם המחייב PGD ביצוע של ". המנכ חוזר מתוך העולים האתיים השיקולים את בקצרה נשרטט: ל"

. א עבורו ביותר הטוב ולבחירת לחרות האדם זכות. ) להיתר שיקול (

. ב רפואית שאיננה למטרה סיכון.

. ג " הריגת " ע המבוקש המין את תואמים נמצאו שלא וברים.

. ד המינים בין אפליה יצירת.

. ה הדמוגראפי באיזון פגיעה.

. ו גבוהה כספית עלות.

כמה8: עוד להוסיף ניתן הללו השיקולים גבי על

ז. לילד שונה ליחס חשש " מוזמן " במשפחה האחרים הילדים לעומת, או

ילדים לעומת " אקראיים " אחרים.

ח. מד מפני חשש חלקלק רון, צבע יסוד על עוברים של ברירות יבצעו שבו

עיניים, גובה, וכיוצ " שונים אויגניים שיקולים ב.

4. . . . ב שימוש להתיר הלכתיים שיקולים ב שימוש להתיר הלכתיים שיקולים ב שימוש להתיר הלכתיים שיקולים ב- שימוש להתיר הלכתיים שיקולים העובר מין לבחירת PGD העובר מין לבחירת העובר מין לבחירת העובר9 מין לבחירת

א. . . . לאסור סיבה אין אם לאסור סיבה אין אם לאסור סיבה אין אם לאסור סיבה אין אם, , , , אין אין אין אין סיבה סיבה סיבה סיבה טכנולוגי מפיתוח להימנע טכנולוגי מפיתוח להימנע טכנולוגי מפיתוח להימנע טכנולוגי מפיתוח להימנע -רפואי - - - רפואי רפואי רפואי10 10 10 10

7. מנכ חוזר " 21/05 הבריאות משרד ל, 9/5/2005 ב גם פורסם. אסיא אסיא אסיא אסיא עז-עח, עמ ' 90-95

)תשס (ו"; יג אסיא ספר יג אסיא ספר יג אסיא ספר יג אסיא ספר 307-312, עמ ' תש. (ע" )

8. פרופ ' א שטינברג ', העובר מין בחירת.

9. לא הבאנו כאן PGD בטכנולוגיית שימוש בהם מקרים בעלי תינוקות הולדת למנוע עשוי

וכד גנטיים פגמים '; ראה אלה מקרים על פרופ ' א שטינברג ', העובר מין בחירת.

10 ראה זו בזירה למתפתח החיובי ויחסה רפואה לענייני היהדות של האמפתיה על. : שאר הרב

הכהן ישוב ", המוד הרפואה התפתחות ההלכה לאור רנית ", תושבע פ" מ " ו ) תשס קכ. ב", (ז"- צו

116 אסיא ד״צ ) ג״צ- כ כרך ב ד"-(, א א אדר ' תשע ד"

" הדורשת התפיסה מקובלת לא היהדות השקפת לפי חוק על לשמור

הטבע, הטבעיים בתהליכים להתערב ולטכנולוגיה לאדם לאפשר ולא.

אדרבה, לקב שותף הוא האדם " בכל העולם ושכלול בשיפור ה

התחומים …"11.

ב. בילד אשה של בצורך הכרה בילד אשה של בצורך הכרה בילד אשה של בצורך הכרה בילד אשה של בצורך הכרה

" IVF בנושא פסיקה כל גופית חוץ הפריה ) ( בצורך בהכרה מתחילה

בילד אשה של )" מ אין ואם בנים לי הבה אנכי תה, "( ב- פסיקה וכל PGD

צורה באותה בדיוק זו יסודית בגישה להתחיל חייבת "12.

ג. בית שלום בית שלום בית שלום בית שלום

" בית שלום של עניין גם קרובות לעיתים בו שיש דידן ובנידון, וכדי

ה ששם תורה אמרה לאשתו איש בין שלום לעשות ' ימחה בקדושה שנכתב

המים על "13 …

" ד. כמוך לרעך ואהבת כמוך לרעך ואהבת כמוך לרעך ואהבת כמוך לרעך ואהבת "

" מ היא אם ותרת ] גופית חוץ הפרייה, [ לומר מקום יש, על שמוטלת

ריפוי מדין לה להזדקק חובה הרופא, חסד גמילות ומדין, ואהבת מטעם

כמוך לרעך, והטוב הישר ועשית "14.

ה. זוגות זוגות זוגות זוגות שעוברים שעוברים שעוברים שעוברים IVF רפואית מסיבה רפואית מסיבה רפואית מסיבה רפואית מסיבה, עליהם יאסר סיבה מאיזה עליהם יאסר סיבה מאיזה עליהם יאסר סיבה מאיזה עליהם יאסר סיבה מאיזה

לבחור לבחור לבחור לבחור את את את את היילוד מין היילוד מין היילוד מין היילוד מין? 15

ו. . . . ורבו פרו מצוות קיום ורבו פרו מצוות קיום ורבו פרו מצוות קיום ורבו פרו מצוות קיום, , , , המתקיימת המתקיימת המתקיימת המתקיימת דווקא ונקבה בזכר דווקא ונקבה בזכר דווקא ונקבה בזכר דווקא16 ונקבה בזכר

11 פרופ. ' א שטינברג ', רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה, ב כרך ' עמ שם ובהערות 125 '; וראה

ע סז דף סנהדרין למסכת בפרושו המאירי שכתב מה ב" ": טבעית בפעולה נעשה שהוא כל

כשפים בכלל אינו, מז שלא יפות בריאות לברוא יידעו אפילו מז שלא יפות בריאות לברוא יידעו אפילו מז שלא יפות בריאות לברוא יידעו אפילו מז שלא יפות בריאות לברוא יידעו אפילו המין יווג המין יווג המין יווג המין יווג, בספרי שנודע כמו

נמנע הדבר שאין הטבע, לעשות רשאים, הכישוף בכלל אינו טבעי שהוא שכל. לזה ודומה

אמרו: האמורי דרכי משום בו אין רפואה משום בו שיש כל ".

12 שפרן לרב במכתב שרלו יובל הרב. , י שפרן הרב בתוך מובא ', עמ328 '.

13 נבנצל הרב. אביגדר, במבחנ הפרייה ה – לדיון הערות, ה אסיא ספר ה אסיא ספר ה אסיא ספר ה אסיא ספר 92-93, עמ ' תשמ ) (ו";

א שטינברג הרב ', רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה, ב כרך ', עמ ' 127. בנושא אמנם נכתב

גופית חוץ הפרייה, דידן בסוגיא גם שטינברג הרב משתמש זה בשיקול אך. שטינברג ראה

א ', העובר מין בחירת.

14 פרופ. ' א שטינברג ' שם – בהע וכמו חוץ הפרייה אודות נכתב זה שיקול אף הקודמת רה

אך גופית, כאמור, שהם המין אותו את לעולם להביא זוג לבני לסייע חסד גמילת זו האין

כך כל בו חפצים )? כלגיטימית הבקשה את רואים אנו כאשר רק זאת לומר שיש כמובן (.

15. גולדברג נחמיה זלמן הרב של דבריו ראה " עכ " רוא איני בזה פ שהרי המין לבחור איסור ה

איסור כאן אין " י שפרן הרב בתוך 338 ' עמ ' עמ שם שרלו יובל הרב; ' 228. כי לציין ראוי

ב- שימוש להתיר המבקשים הפוסקים הזה לכיוון חותרים PGD, קרי: שכבר למי רק להתיר

גופית חוץ להפריה נדרש.

16 הע מן אחד לא אף אצל להתיר כסעיף הובא לא זה שיקול. כהווא רק אלא זו בסוגיא וסקים

נדחית אמינא, 5 הערה ראה, מקיים גופית חוץ בהפרייה אם לסוגיא להידרש מבלי וזאת

ורביה פרייה מצוות. וראה בספר והלכה מציאות רפואה והלכה מציאות רפואה והלכה מציאות רפואה והלכה מציאות רפואה 333-342, עמ '.

ספרי 117 העובר מין בחירת לסוגיית הלכתי כמקור סגולות

ז. . . . חברתית בעיה מניעת חברתית בעיה מניעת חברתית בעיה מניעת חברתית בעיה מניעת

" חוץ הפריה של במקרה -גופית, כהן הוא האשה בעל כאשר, ייוולד ואם

בנו הוא שאין כל לעין יתגלה זכר לו, כהן איננו הוולד שהרי, לעלות יוכל ולא

לדוכן, לתורה ראשון לעלות או. ייוולדו כזה שלזוג העדפה יש כאלו במקרים

בנות, תימ ובכך החברתית הבעיה מהם נע ". כתב שם ובהערה: " שמעתי

זה דבר התירו חשובים שרבנים, לכך כתוב מקור לי אין אך."17

5 ב שימוש לאסור הלכתיים. שיקולים. . . ב שימוש לאסור הלכתיים שיקולים ב שימוש לאסור הלכתיים שיקולים ב- שימוש לאסור הלכתיים שיקולים העובר מין לבחירת PGD העובר מין לבחירת העובר מין לבחירת העובר מין לבחירת

א. רפואי לצורך שלא סיכון רפואי לצורך שלא סיכון רפואי לצורך שלא סיכון רפואי18 לצורך שלא סיכון

ב. גופית חוץ מהפריה כחלק לבטלה זרע הוצאת גופית חוץ מהפריה כחלק לבטלה זרע הוצאת גופית חוץ מהפריה כחלק לבטלה זרע הוצאת גופית19 חוץ מהפריה כחלק לבטלה זרע הוצאת

ג. הדמוגרפי באיזון פגיעה הדמוגרפי באיזון פגיעה הדמוגרפי באיזון פגיעה הדמוגרפי20 באיזון פגיעה

"אש הקב נתן שלא רינו " המינים את מראש לברור היכולת את לנו ה,

בנות נולדות היו לא כן לא שאם. העולם צורך את רואה הבורא שרק אשרינו

בנות גם שתיוולדנה הקובע והוא …" ובלא זכרים בלא לעולם לו אפשר אי

נקבות " ) סה פסחים: ( רפואיים מטעמים לא שאם ברור והרי – הבקשות מרבית

לשימו ב- ש בנות לידת למנוע מנת על דווקא תהיינה PGD. זו למגמה לגיטימציה ניתן הפרט חופש לשם האם, באמצעות גם

נקבה שהיא משום רק זיגוטה השמדת של בידיים מעשה ביצוע?"21

17 פרופ. ' א שטינברג ', העובר מין בחירת.

18 דניאל הרב וכהן יצחק הרב נמני. ", וסיכוני סיכויים רפואי למהלך בכניסה ם, " בתוך מלילות מלילות מלילות מלילות

– ארבע קרית תורניים מחקרים תשנ -חברון ח", עמ ' 66-43; לאור פלסטיים ניתוחים על

ראה רפואי לצורך שלא לסיכון מבחן כמקרה ההלכה: פרופ ' א ' שטינברג אנציקלופדיה אנציקלופדיה אנציקלופדיה אנציקלופדיה

רפואית הלכתית רפואית הלכתית רפואית הלכתית רפואית הלכתית ) תשנ ד", ד כרך ( 608-599 ח; הרב ' אייזנשטיין ", פלסטיי ניתוחים ם

צורה לשיפור – ההלכה לאור, " שלמה עטרת שלמה עטרת שלמה עטרת שלמה עטרת – לאור ורפואה טכנולוגיה בענייני זכרון קובץ

ר הגאון מרן ישראל גאון של ולזכרו לכבודו ההלכה ' אויערב זלמן שלמה א זצ ך " ל

) ירושלים ( נז. ; ע ' בצרי " המראה לשיפור פלסטי ניתוח " ר לכבוד יובל ספר ' הלוי דוב יוסף

סולובייצ ' יק, ) ירושלים – ניו -יורק, תשמ ד", א כרך ( רט; מ ' פיינשטיין " ליפות לנערה ניתוח

עצמה את " ורפואה הלכה ורפואה הלכה ורפואה הלכה ורפואה הלכה ) תש ם", א כרך ( שכג. ; א ' ס ' אברהם, אברהם נשמת אברהם נשמת אברהם נשמת אברהם נשמת – הלכות

ורפואה רופאים חולים ) יו חלק ד" ( מט; ח ' וייס שניצר " ההלכה לאור פלסטיים ניתוחים "

מורשתנו – פדגוגי תורני שנתון ) תשנ ח", י כרך ב211 (.

19 כגון שאסרו פוסקים יש עקרות של במקרה אף. : הדאה עובדיה הרב, עבדי ישכיל עבדי ישכיל עבדי ישכיל עבדי ישכיל ה חלק '

סי אבן-העזר ' א; טננבאוים מלכיאל הרב, ד חלק מלכיאל דברי ' ק סי ז"; ציון בן הרב

עוזיאל, עוזיאל משפטי עוזיאל משפטי עוזיאל משפטי עוזיאל משפטי י סימן אבן-העזר ט". להתיר פסקו למולם: זלמן שלמה הרב

אוירבך ", מלאכות הזרעה ית ", א נועם ) ' תשי ירושלים ח" ( עמ ' קמה - קסו; יעקב יצחק הרב

וייס, שו " ת יצחק מנחת יצחק מנחת יצחק מנחת יצחק מנחת א חלק ' סי ' נ; פיינשטיין משה הרב, משה אגרות משה אגרות משה אגרות משה אגרות א חלק העזר אבן

ז סימן; יוסף עובדיה הרב, שו " ת אומר יביע אומר יביע אומר יביע אומר יביע ב חלק ' סי העזר אבן ' א. שו עוד וראה " ת

מהרש מהרש מהרש מהרש "ם ג חלק ' רס סי, ח" שו " ת ארבע קרית ארבע קרית ארבע קרית ארבע קרית הע אבן ו סימן זר ', הלכה עמק הלכה עמק הלכה עמק הלכה עמק סי ' ח״ס. על עוד

ענת וספרן אייבי לוין ראה גופית חוץ הפרייה, אסיא אסיא אסיא אסיא ד״נ ) תשנ ה" ( עמ ' 41-5 הרב וכן

דוד ומאיר וולדנברג אליעזר, ספר ספר ספר ספר ה אסיא ה אסיא ה אסיא ה אסיא ) תשמ ו"92-84 ( עמ '; בהרחבה הנושא לסקירת

ראה פרופ ' א ' שטינברג, רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה ב כרך ' בערך " הפרי גופית חוץ ה, "

ירושלים, תשנ א"167-115, עמ '.

20 נקודתי ולא רחוק בחשש שמדובר הגם. , בנושא ההלכתי הפולמוס בתוך הובא זה טיעון

ב- השימוש את לאסור בהכרעה גדול משקל כותבו לו וייחס PGD.

21 י שפרן הרב. ', עמ331-330 '.

118 אסיא ד״צ ) ג״צ- כ כרך ב ד"-(, א א אדר ' תשע ד"

שפרן הרב כותב ובהמשך " נקבות ובלא זכרים בלא לעולם אפשר אי

– ה כלפי אחריות לנו שיש לנו להסביר כדי נאמר עולם, שה לנו וידוע ' עשה

50% כמעט של איזון יהיה שתמיד כזה מצב עמנו הגדול בטובו אחד לכל

המינים משני … להתקיים העולם היה יכול לא כן לא ואם. מה זה האין

שחז " כאן לומר רוצים ל?"22

ד. ה במעשי התערבות ה במעשי התערבות ה במעשי התערבות ה במעשי התערבות '23

במע התערבות כאן "יש הבריאה שי. איסור מצינו לא אמנם מפורש

האוס כזאת התערבות ר … לקלקל ולא לתקן מפורש היתר מצינו אדרבא.

מסוים קלקול בה יש מוצדקת סיבה ללא חברו על אחד מין העדפת "24.

ה. מבחנה עובר להפיל איסור יש האם מבחנה עובר להפיל איסור יש האם מבחנה עובר להפיל איסור יש האם מבחנה עובר להפיל איסור יש האם? 25

ו. להתחכם אין להתחכם אין להתחכם אין להתחכם אין

" מסוים מין ולבחור להתחכם תורה של דרכה זו שאין לי נראה. יש

שהטבי הטבע לחוקי הדבר את להניח לעולם הבורא ע, חובה שאין ודאי

שכאלה חדשים דרכים לחפש לאדם – שערום לא באו מקרוב חדשים

אבותיכם "26.

" ז. נפש מפני נפש דוחין אין נפש מפני נפש דוחין אין נפש מפני נפש דוחין אין נפש מפני נפש דוחין אין " " " "

" לענ " ב גובל זה ד " נפש מפני נפש דוחין אין ". כמה יודעים אנו אין

ות צדיקים " מזו או מזה יצאו ח "27.

ח. . . . חלקלק מדרון חלקלק מדרון חלקלק מדרון חלקלק28 מדרון

הינו החלקלק "המדרון הראשון ברגע לראות שניתן ממה יותר מוחשי,

לענ " תיושם האמורה לטכניקת הקלה הנגישות אם ד, לראות עלולים אנו

מאכזב צאצא נוכח שאל הורים של נפשיים סיבוכים הימים ברבות, את ילקו

ה- לטכניקת בשעתו נזקקו שלא על עצמם PGD שבשער וממשיכיה ), (

22 י שפרן הרב. 332 ' עמ '.

23 אליהו הרב שלזינגר. , ע" רפואה בענייני ההשתדלות חובת כמה ד, " פה שבעל תורה בתוך

"מ ו ) תשס ז" ( עמ ' קסח רב. -

24. הנדונה לסוגיא בהתייחסות אריאל יעקב הרב – י שפרן הרב בתוך 336 ' עמ '.

25 ממתי. נקרא עובר? ראה: נשמת נשמת נשמת נשמת אברהם אברהם אברהם אברהם כרך ב ' יו ד", סימן קצ ד" ק״ס ד. האם מותר להפיל

עובר פחות מארבעים יום? ראה: נשמת נשמת נשמת נשמת אברהם אברהם אברהם אברהם כרך ג, חו מ" סימן תכה וכן 4; ק״ס א הרב

הרצל יהודה הנקין ", הפלה קודם ארבעים יום ", אסיא אסיא אסיא אסיא ס ) - ט״נ תשנ ז" ( עמ ' 145-133 על;

היתר הפוסקים להשמיד ביצית מופרית ראה: הרב י. זילברשטיין, אסיא אסיא אסיא אסיא נב -, נא תשנ ב", עמ '

54 ואילך; שו ת" שבט שבט שבט שבט הלוי הלוי הלוי הלוי, ה״ח, סי ' מז; הגר מ" אליה ו, תחומין תחומין תחומין תחומין 272 אי, תש נ", עמ ' ואילך.

26 הנדונה לסוגיא בהתייחסות ליאור דב הרב. , י שפרן הרב בתוך 339 ' עמ '.

27 הנדון בנושא ומרתקת מפתיעה סברה זו. , בהתייחסות נבנצל אביגדר הרב ידי על נכתבה

הנדונה לסוגיא, י שפרן הרב בתוך 339 ' עמ '.

28 טכנולוגי של עתידניות בעיות על. ראה יוצריה על הקמה ה: Atwood M, The Handmaid's Tale; Huxley A; Brave New World; Orwell G, 1984.

ספרי 119 העובר מין בחירת לסוגיית הלכתי כמקור סגולות

אחר צאצא להם ממציאה שהייתה, ועתה בנים להם נולדו ) בנות או ( לא

בם אמון … לכך להוביל שעלול במשהו לפתוח יכולים אנו איך?"29.

ב. . . . להתיר כמקור סגולות ספרי על הסתמכות להתיר כמקור סגולות ספרי על הסתמכות להתיר כמקור סגולות ספרי על הסתמכות להתיר כמקור סגולות ספרי על הסתמכות תהליך תהליך תהליך תהליך PGD

1. רקע רקע רקע רקע שנים מאות כבר, העמוס היהודי הספרים ארון מדף על, ז מונח ' אנר

וסגולות רפואות ספרי של חשוב. לספרים שיוו רבות בקהילות אלה, מעבר

בהם לשימוש, קדושה30 של מעמד, מספרות אינטגראלי חלק בהם וראו

היהודי העם של הקודש. ז זהו ' ואף חסידים אצל ומערב במזרח נפוץ אנר

לחסידות31 המתנגדים אצל. יהודים היו הסגולות ספרי מחברי מבין רבים

שם נשואי, ואגדה בהלכה גם להם רב שידם חכמים תלמידי, התמחו אחרים

בז רק אמנם ' הרבנים מחשובי הסכמות לספריהם קיבלו אך הזה אנר

באזוריהם32 התנ מפסוקי נמתחים השונים הסגולות לספרי. המקורות " ך

ואמוראיים תנאיים מקורות דרך עבור ומפרשיו, גאונים, ואחרונים ראשונים

זרה לספרות ועד, נכרית, קצוות מכל שונים רופאים ועד הפילוסופים מן

תבל. המ הרמב את ימצא בהם עיין " הרופא33 טוביה ואת ם את גם כמו

עבאס35 אבן ועאלי גאלינוס34 כמו ביטויים ואף " אחת גויה מפי שמעתי …"36

ה הסגולות בין מקום מצאה אשר ומקובלת עממית לרפואה כמקור " יהודיות ".

מסורות בהם יש, בין שהשתבצו נכריות גם כמו יהודיות ושמועות מנהגים

ה ספרי דפי השונים סגולות. סגולות אלפי אלפי נערמו לקוטי בתר לקוטי,

ותועלות רפואות, המקובלת הקודש ספרות בתוך ונכרכו. ההתפתחות

המתקדמת והרפואה הגואה המדעית, עצות על כבד צל אמנם מטילה

רפואיות מוכחים מדעיים בסטנדרטים עומדות שלא -סגוליות, על ומעיבה

לכת לתת שיש והאמפתיה היחס וצוקה צרה בעת ותעלה מזור היו אשר בים

) לשאתם יכול המלומד השכל שאין סגולות על דברינו אמורים בעיקר, ( ברם

29 י שפרן הרב. ', עמ329 '.

30 חגית מטרס. , זמננו בני ורפאות סגולות ספרי, היהדות למדעי העולמי הקונגרס דברי בתוך

11, ירושלים, תשנ "ג.

31 חגית מטרס. ", ור סגולות ספרי בעברית פואות – ומקורות תכנים, " קבלת לשם חיבור

דוקטור, בירושלים העברית האוניברסיטה, תשנ ז"5-2, עמ ', 89-78, 300-283.

32 ראה. מטרס חגית שם; עוד בנושא ראה ז ' עמר וא ' לב, רופאים ותרופות בירושלים במאות

העשירית עד השמונה עשרה, הוצאת ארץ, אוניברסיטת תל אביב )320 ע מודים (, תל אביב

תש. ס"

33 לדוגמא ראה. : " מאח דבק " בערך חמוי אברהם לרבי " אמונה ".

34 אוחנא רפאל לרב הילדים מראה בספר לדוגמא ראה. , הספרים יריד מהדורת, תש ירושלים "ן,

עמ114 '. מספר מצוטט " אמונה שבילי " אלדבי יצחק בן מאיר לרבי.

35 הילדים מראה. 208, עמ ' הס מן, מצוטט פר " חידות אביע " חמוי אברהם לרבי.

36 עמ הילדים מראה. מ מצוטט 283 ' " ישן יד כתב ספר " לפתחו התגלגל אשר.

120 אסיא ד״צ ) ג״צ- כ כרך ב ד"-(, א א אדר ' תשע ד"

המודרני37 בעידן גם רחבה לתפוצה זוכים אלה ספרים עדיין זוכים ואף

המתחדשות38. במהדורות שבדורנו החכמים תלמידי גדולי להסכמות

ההלכתית בספרות -הגותי התייחסות ישנה ת לקונפליקטים רבה המצויים

הקצה על ההליכה לבין היהודי והמחשבה ההלכה עולם בין למכביר, הליכה

רבים39 סגולות ספרי שבחרו שז מעטות לא התנגשויות. ישנם ' ספרי אנר

עימו הביא הסגולות, דוגמת: האמורי בדרכי הליכה, ה במעשה התערבות – '

ובטחון אמונה, אסורי מאכלות בכלל שהם סגולות שאינם לעניינים אף ם

נפש פיקוח בגדר, בשבת סגולית רפואה, צניעות מדיני חריגה, החי מן אבר,

בשר-אדם אכילת, מת בעצמות שימוש, גורלות, לחשים, כשפים, שימוש

ה בשמות ' ועוד. השימוש בשאלת קולמוסים נשתברו אם יודע אינני ברם

הלכתי כמקור הסגולות בספרי. הס ספרי של העז הרצון לצעוד השונים גולות

ומבקש דורש לכל ותעלה מזור לתת בכדי ההלכתי הגבול קצה על, אף חולה לא ואף נפש פיקוח מקרה הונח לא ההלכתי הניתוחים שולחן כשעל

וההכרחי הנצרך מן החורגים עניינים אלא סכנה בו שאין, וכשהדברים

גדולים חכמים תלמידי ידי על נכתבים – זה דבר יכול ב לפתוח צוהר פנינו

והלכה רפואה בתחומי מתחדשות לשאלות מעניינת והתבוננות חשוב.

2. הסגולות בספרי העובר מין בחירת הסגולות בספרי העובר מין בחירת הסגולות בספרי העובר מין בחירת הסגולות בספרי העובר מין בחירת העובר מין בחירת בדבר קצה בסגולות לעיין נבקש דידן בנידון, בכדי

יהודיים עוגנים המחפשת המתחדשת הסוגיא על אור לשפוך, ולהוסיף

מ בסוגיא המצויים המועטים למקורות קור של משקל להם שיוו שטרם ות

ממש; תלמידי בידי שנכתבה חשובה ספרות אותה היא ראויה -חכמים,

הקודש ספרי בין כבוד של מקום ומצאה גדולים, בשיח ממש של חלק לקחת

המתחדש ההלכתי, הפנוי ההלכתי החלל בתוך ומזור סעד ולתת.

חז אצל כבר " בנים ללידת שונות סגולות מוצאים אנו ל זכרים: יש

ובקשה40 תפילה מעין שהן סגולות, להתברך הוא ששכרו טוב מעשה שהן יש

גברי41 בזרע זכרים42 לידת המבשר טוב סימן שהן סגולות, יש, מרשם ואפילו

37 ח מטרס. ' את לסקור בכדי בעבודתה השלישי החלק את הקדישה שלה הדוקטורט בעבודת

בימינו הסגולות ספרי של ושימושם תפוצתם.

38 הספ על יוסף עובדיה הרב של הסכמתו דוגמת. רים " ותפילות סגולות " לר ' זכאי אהרן,

1988 ירושלים, עין "עולי " לר ' פחה יצחק, 1990 ירושלים, שערך מתימן רפואות וספר

צפר שלמה, 1991 העין ראש; הספר עקרה רוני עקרה רוני עקרה רוני עקרה רוני הרב להסכמת זכה הלל משה יעקב הרב של

ועוד שיינברג פנחס הרב ולהסכמת וואזנר הלוי שמואל.

39 ראה. פרופ ' שטינבר ג אברהם, אנציקלופדיה אנציקלופדיה אנציקלופדיה אנציקלופדיה הלכתית הלכתית הלכתית הלכתית רפואית רפואית רפואית רפואית כרך ז ' בערך " רפואה סגולית, "

עמ190-215 '; הרב מרדכי זמיר תחומין תחומין תחומין תחומין טוטוטוטו על רפואות סגוליות אצל הרמב "ם.

40. זכרים בנים לו ויהיו אדם יעשה "מה, בשעת עצמו ויקדש לו הוגנת אשה ישא ליה אמר

תשמיש. הועילו ולא כן עשון הרבה ליה אמר, אלא יביביביב שלו שהבנים ממי רחמים קש שלו שהבנים ממי רחמים קש שלו שהבנים ממי רחמים קש שלו שהבנים ממי רחמים קש, שנאמר

ה הנה ' הבטן פרי שכר בנים נחלת …" ) ע נידה א" (.

41. דוגמת " זכרים בנים ל ויהיו אדם יעשה מה, "ר לעניים מעותיו יפזר אומר א, יהושע רבי

מצווה לדבר אשתו ישמח אומר " ) י בתרא בבא: (.

ספרי 121 העובר מין בחירת לסוגיית הלכתי כמקור סגולות

טכני אחד ל נקבה43 או זכר הולדת בחז הללו המקורות. לאור " כי לומר ניתן ל

יש טעם ב אקטיביות פעילות ל העובר44 מין בחירת. אמנם פרשנות לתת אפשר

החז למקורות יותר רכה " ליים. ברם עיון לא הסגולות בספרי מ מקום ותיר

ואף לספק מ כמה עד חדד הרחיקו לאפשר כדי הסגולות ספרי מחברי להשפיע

על הרצוי העובר מין.

3. . . . זכר לבן אקטיביות סגולות זכר לבן אקטיביות סגולות זכר לבן אקטיביות סגולות זכר לבן אקטיביות סגולות

האשה בערוות דרור מוח האשה בערוות דרור מוח האשה בערוות דרור מוח האשה בערוות דרור מוח

" בערו ותכניסהו מהזכרים דרור צפור של מוח קח התשמיש וקודם ותה

מזכר ותתעבר בעלה עם תשמש כך ואחר ערוותה תוך יהיה כולו היום כל "

) מרא " עמ הילדים45 ה ' 37 אקטיבית בסגולה כאן מדובר ספק לכל מעל (. -

רפואית. טוב סימן לא וגם תפילה איננה האשה בערוות דרור מוח שימת

טוב מעשה עקב בנים-זכרים שכר לא ובטח, מדובר במפורש אלא על כאן

טכניקה לעולם זכרים בנים להביא שמטרתה מכוונת.

טבור רקמת טבור רקמת טבור רקמת טבור רקמת לתרנגול אדם לתרנגול אדם לתרנגול אדם לתרנגול אדם

" ד כמו טבורו יחתכו אמו מבטן הולד כשיוצא ' אצבעות, יתנוהו אם לאכול לתרנגולת יתן ואם זכר יהיה אחריו שתלד מה כל אז לאכול לתרנגול

נקבה יהיה ) " מרא " שם הילדים ה. ( י כאן אף הקודמת בסגולה כמו העובר מין לברירת אקטיבי מעשה ש

הבאה בפעם שיוולד, נקבה או זכר. לא ואף לניחוש חשש לא אוחנא הרב

האמורי לדרכי, בשר משום בו יש הטבור חבל האם בשאלה התלבט לא ואף

אדם ב המחוייב קבורה, לתרנגול46. כהשלכתו וחרפה מזילות להימנע למצער או

42. דוגמת " זכ בנים ליה הויין לדרום צפון בין מיטתו הנותן רים, בטנם תמלא וצפונך שנאמר

בנים ישבעו " ) ברכות ה: (.

43 ק עירובין פי על. : " וישנה יבעול זכרים בניו כל לעשות הרוצה, " רש של כהסברו " שם י

" מזרעת היא שנייה ביאה וכשבא תאווה ולובשת האשה מתאווית ראשונה ביאה שמחמת

תחילה, זכר יולדת תחילה דמזרעת והיכא " ) לא נידה פי על (. :

44 א שטינברג ראה. ', העובר מין בחירת, חז למקורות שהתייחס " הגם להתיר כסעיף אלה ל

מכריע משקל להם ייחס שלא.

45 מרא הסגולות ספר. " ע ונתחבר נאסף הילדים ה " אוחנא רפאל הרב י )1902-1850 ( מחכמי

ומשד טבריה " ריה, דטברי באשי החכם ביניהם טבריה מחכמי להסכמות זכה זה ספרו הרב ה

אלחדיף אהרון, אבולעפיא רחמים שלמה הרב, סתהון דוד חיים רבי, זריהן חי יעקב הרב

ראב " טבריה ד, ועוד ילוז אליהו רבי. כמו מקנס רבני להסכמות זכו האחרים ספריו כן כמו

טבריה רבני, הראשל להסכמת וכן " אלישר שאול יעקב הרב צ.

46. בספר ראה למראה נחמד למראה נחמד למראה נחמד למראה נחמד נד דף חלק; הובא ב חמד שדי חמד שדי חמד שדי חמד שדי ל כלל ק מערכת כללים ז"; ובשו " ת

י חלק אליעזר ציץ ' כ סימן ה", ח פרק ' ט אות '; ובשו " ת יצחק מנחת יצחק מנחת יצחק מנחת יצחק מנחת ז חלק ' ק סימן ב". שם

ה מותח " למראה נחמד " ולא ארצה השליה את משליכות אשר נשים על חריפה ביקורת

אותה קוברות, בירושלמי המימרא על בהתבססו " בארץ אותה קוברין הזו השליא ליתן כדי

לארץ ערבון " ) י ירושלמי " ג הלכה ח (. ' הלפרין מרדכי הרב גם ראה, חבל קבורת מנהג על

הטבור, השו מפעל השו מפעל השו מפעל השו מפעל " הבינלאומי ת הבינלאומי ת הבינלאומי ת הבינלאומי ת שלזינגר מכון של, שו " מס ת ' 3590 בקישור. מובא:

3590 = ID? asp. showQ / db /. 124. 138. 131 98: // http

122 אסיא ד״צ ) ג״צ- כ כרך ב ד"-(, א א אדר ' תשע ד"

פרה שליית אכילת פרה שליית אכילת פרה שליית אכילת פרה שליית אכילת

" זכ ללדת הרוצה אשה רים, שתלד בעת שיעמוד בקר לרועה יצווה

הפרה, הרבה שתיבש עד בשמש וייבשנה העגל של השליה ויקח, אותה והדק

כקמח היטב, המאכל קודם יין מעט עם שתשתה לה תן האשה שתלד ובעת,

ובעז " זכרים יולדת ואילך מכאן ה ) " ישרה48 דרך בשם נפשנו47 האח ספר (.

לבחי כמענה פרה שליית אכילת סגולת בפעם שיולד העובר מין רת

הבאה, זו שבסגולה לאקטיביות מעבר, המאכלות לעולם כניסה כאן יש

האסור ות, שלייה שכן לכאורה אסורה הרמב לשיטת באכילה "ם49. שבעל הגם

כמאכל50 שמה שתאבד בכדי היטב ולדוק לייבש הדריך הסגולה, עדיין כאן יש

לכו הזוג לבני לאפשר בכדי הלכתי קצה על הליכה עוברם מין את ון.

ארנבת ביצת אכילת ארנבת ביצת אכילת ארנבת ביצת אכילת ארנבת ביצת אכילת

" דק ושחוק ארנבת של ביצה קח, בליל לאשה לשתות במשקה ושים

זכר ותלד טבילתה ) " מרא " הילדים ה, שם, בן ראובן לרבי הסגולות מספר מצוטט

אדם52 תולדות הספר ומן מירושלים51 אברהם (. מחלוק בו נפלה שלא דאורייתא איסור בודאי היא ארנבת ביצת אכילת ת,

להקל סניף שום בו ואין, מלבד ] ייבוש [ ו לעיל שהערנו כפי הביצה של שחיקה.

זאב מרת שתיית זאב מרת שתיית זאב מרת שתיית זאב מרת שתיית זכר בבן תתעבר זאב מרת האשה תשתה אם. המערב בערי ובהיותי

אחד זכר בבן ותתעבר האף בתוך אחת טיפה שעושים שמעתי, ב תטיף ואם '

בשניים תתעבר טיפות, ומנוסה בדוק והוא ) " הילדים מראה עמ16 ' (.

גם זאב מרת בשתיית, זו שבסגולה לאקטיביות מעבר, לכאורה יש בה

איסור של ה דבר הטמא53 מן יוצא שאינו לגמרי חולף או דק עד בשחיקתה

47. הספר נפשנו האח נפשנו האח נפשנו האח נפשנו האח חמוי אברהם לרבי )1887-1838 ר להסכמת (זכה ' פלאג חיים ' והרשל י " צ

אשכנזי אברהם רבי. בספר גם מופיעה זו סגולה בנים שמחת בנים שמחת בנים שמחת בנים שמחת בובליל משה ידי על שנכתב,

תשס ו", יוסף עובדיה הרב להסכמת וזכה, בספר מופיעה וכן בנים לי הבה בנים לי הבה בנים לי הבה בנים לי הבה כהן יוסף מאת

ה להסכמת שזכה כדורי יצחק רב.

48 ע נכתב הספר. " מירושלים אברהם בן ראובן רבי י, ה המאה בשלהי חי - 18, וספרו ישרה דרך ישרה דרך ישרה דרך ישרה דרך

הראשל ביניהם ירושלים חכמי גדולי להסכמת זכה " אלגאזי טוב יום רבי צ, הראשל " רבי צ

מיוחס מרדכי יוסף משה, בעמח עזריאל אביגדור הרב " ס הארץ זמרת הארץ זמרת הארץ זמרת הארץ זמרת, ועוד בורלה יעקב רבי.

49 בפשטות. , שליא אכילת איסור הוא מדרבנן. ראה רמב ם", אסורות מאכלות, ה, יג. לדעת

הראב " בה מעורב שנפל חשש יש כן אם אלא איסור שום בהמה שליית באכילת אין שם ד,

עיי ש" ). ב שו " יו ע " ז סעיף פז סימן וחלב בשר הלכות ד, בחלב שנתבשלה שליא הוא הנדון,

כשלעצמה שליה דין ולא (.

50 אריאל יועזר הרב ראה. , איסור מחומרי העשויות בתרופות שימוש, תחומין תחומין תחומין תחומין טוטוטוטו362-348, עמ '.

51. הערה56 ראה.

52. ספר אדם תולדות אדם תולדות אדם תולדות אדם תולדות לר מיוחס ' היילפרין אורי בן יואל, בז לראשונה לאור יצא ' 1720 ב ולקוב.

53 המרה כיס נוזל בשתיית מדובר אם. , הטמא מן יוצא שהוא אף, להסתפק יש אם קיים בכך

איסור תורה רע טעמו שכן, לשתיה ראוי אינו ואף נועד לא. ב כאן מדובר לא כך או כך שתיה

ספרי 123 העובר מין בחירת לסוגיית הלכתי כמקור סגולות

בבליעה ב או צורה אחרת אכילתה דרך שאיננה. רדיקאלי הלכתי צעד כאן יש

העובר מין כבחירת לב משאלת בשביל זו פעולה להתיר, סרך בלא של חו לי

או סכנה של. אכילת אכילת אכילת אכילת טבור טבור טבור טבור ועורלת ועורלת ועורלת ועורלת אדם אדם אדם אדם

" זכרים בנים ללדת. ומי דבש עם ותערבנו מעט מהטבור תקח כשתלד

לשתות לה ותן ורדים, זכרים ותלד עליה ותתלה כסף בתיק תשים והשאר "

) עמ הילדים מראה יד. ( כתב- מספר מצוטט 16 '

" זכר להוליד כדי לסגולה הנשים מבליעות הערלה כשחותכין מילה ים,

מתירין ויש, י ברכה מחזיק " סי ד ' ט״ע, בסו ועיין " עוד שהביא ומה נאמן יד ס

בישראל כן תעשה דלא שם פלאג חיים )רבי "54 י', י פרק וחיים רפואה. (ב" הייתה בפרט זכר ולבן בכלל לעקרות כסגולה התינוק ערלת אכילת

קהילות55 בכמה רווח מנהג, באכילת שמדובר הגם רקמת עור אדם56 חי57

ה ה דוגמת העניין את שהתירו בודדים פוסקים יו " ברכה מחזיק "58 את שהביא

התוס דעת ' להקל " שחותכין הזכרים ערלת לבלוע במערב הנשים שנהגו מה

התוס לדעת אך דאסור נראה זכרים להוליד כדי המילה בעת ' שרי …",

ובשו " בעניין59 הכריע לא ישראל מחנה ת. פוסקים של רחבה גלריה ברם

א אסרו לדידם התמוה המנהג על רב בקצף ויצאו הדבר60 ת, על העמיסו ואף

לצוןרך חולה אפילו סכנה בו שאין, ב אלא לצורך טמאה בחיה שמקורם נוזלים שתית

גרידא לב משאלת בריא אדם של.

54 מצוטטת זו סגולה. ע" בספר אוחנא הרב י מרא מרא מרא מרא " הילדים ה הילדים ה הילדים ה הילדים ה ע וכן " שב הרב י בספר ליפשיץ תאי

" ישראל סגולות " בנים ערך, בערך וכן ' ערלה ' הזה המורכב המנהג אודות דיון מביא. ועיין

זו מסגולה שהסתייגו לספרו בהסכמות עוד. אדמו של רבות להסכמות זכה הספר " ורבני רים

האזור, במחה מבוניהאד דייטש אליעזר רבי דוגמת " ועוד השדה תבואות השדה פרי ס.

55 ר ' פ. טאי ", הלידה במנהג העממי " ) מחקר פולקלוריסטי, ( תלפיות תלפיות תלפיות תלפיות ו, ) ניסן תשי (ג", חוברות

ב, א-עמ ' 247-246. פטאי שם ) עמ ' 245 (ציין שיש שגם אכלו את שלית התינוק כסגולה

ללידה. הדים למנהג זה באירופה מצינו באחד מסיפוריו של י״ש עגנון, ראה: הכנסת כלה,

הוצאת שוקן, ירושלים תשנ ה", א, עמ ' רמב. וכן ד ' שפרבר, מנהגי ישראל, ירושלים תשנ א",

ב, עמ ' רצב-רצד.

56 סיכום. הדעות השונות אודות איסור אכילת בשר אדם ביהדות אם הוא מן התורה אם מדברי

חכמים ראה אנציקלופדיה אנציקלופדיה אנציקלופדיה אנציקלופדיה תלמודית תלמודית תלמודית תלמודית ערך " אדם " סעיף ז; על ההיסטוריה של שימוש באברי

אדם והפרשותיו כמרפא ראה: א ' לב, חומרי המרפא בא י" ובסוריה בימי הביניים – זיהוים

ושימושיהם, חיבור לשם קבלת דוקטור לפילוסופיה, רמת גן, תשנ ט"317-316, עמ ' עוד;

בסוגיא זו ראה שמש אופיר ", רקמות אדם כמקור לחומרי מרפא קדומים – בין רפואה

להלכה ", אסיא ח״י ) תשס ב" (.

57 החי מן אדם אבר לגבי. , הר מב ם" וא סר. ו ראה: משנה משנה משנה משנה תורה תורה תורה תורה, הלכות מאכלות אסורות פ״ב

ג״ה. לעומתו הרמב "ן בפירושו לתורה, ויקרא, יא, ה, התיר.

58 אזולאי זרחיה יצחק רפאל בן דוד יוסף חיים רבי. , ברכה מחזיק ברכה מחזיק ברכה מחזיק ברכה מחזיק יו " ע סימן ד ט". שו וראה " ת

הרדב הרדב הרדב הרדב "ז תקמ סימן " לתרופות במומיות השימוש על ח.

59 שו ת". מחנה מחנה מחנה מחנה ישראל ישראל ישראל ישראל לרבי אליהו בר משה למשפחת ישראל ) מאה ה- 18, מצרים -ירושלים (

סימן ד״פ, צוטט כסניף להקל ע״י ספר סגולות ישראל שם.

60 רמ א" יו ד" ס ' ט״ע. סעיף ב '; דרכי דרכי דרכי דרכי תשובה תשובה תשובה תשובה סימן ט״ע ק״ס טו בשם כמה פוסקים; זבחי זבחי זבחי זבחי צדק צדק צדק צדק

סימן ט״ע ק״ס ד; בן איש חי ב״ש פרשת אמור סעיף ה; שו ת" קרית קרית קרית קרית חנה חנה חנה חנה דוד דוד דוד דוד ב״ח יו ד" סימן

ד״י; כף החיים יו ד" סימן ט״ע ק״ס ב״י; שו ת" עמק יהושע א״ח יו ד" סימן א״ל; שו ת" דובר דובר דובר דובר

124 אסיא ד״צ ) ג״צ- כ כרך ב ד"-(, א א אדר ' תשע ד"

קבליים טעמים גם האיסור חומרת, רפאל לספר בהקדמה שכתב מה דוגמת

המלאך61 התינוק ערלת מבליעת נפקדה שעקרה שמענו לא שמעולם ", ושלא

שהקב יתכן " ע לעקרה הריון יתן ה " ביותר ומשוקץ מתועב דבר שתבלע י

נח של חלקו שהוא הקדמוני ש …"

כך או כך, ה אף על כי דומה איסור שמרח אדם בשר שבאכילת ף כל

דידן בנדון המתירים אצל גם העת, מעשה להתיר הסגולות בעלי נמנעו לא

זה ) שאסור, הפוסקים רוב לדעת. על הסתמכות משמעות מיעוט דעת היא

פסיעה ההלכתי הגבול קצה על ( מין את לכוון הזוג לבני לאפשר בכדי

עוברם.

4. מנהגי מנהגי מנהגי מנהגי שומט העובר מין לבחירת סגולות שומט העובר מין לבחירת סגולות שומט העובר מין לבחירת סגולות שומט העובר מין לבחירת סגולות יםיםיםים מ רבים מ רבים מ רבים מ רבים ה טיעוני טיעוני טיעוני טיעוני ם לאיסור לאיסור לאיסור לאיסור

ב העיון המלצות העובר מין לבחירת סגולות, כי והידיעה מרשמי

החכמים תלמידי גדולי ידי על נשזפו או נכתבו אלה סגולות, גאונים

ופוסקים, העובר מין בחירת על האוסרים הטיעונים מן הרבה למעשה שומט.

שכ ש מי ן מ לאכול תיר עור רקמת ח לא לעולם זכר בן להביא כדי אדם ו שש

הדמוגרפי באיזון לפגיעה, לא גם חושב שיש כאן במעשי אסורה התערבות

ה ' מיותרת התחכמות או. ש חשב לא הוא " נפש בפני נפש דוחין אין " יכול

להוות כאן בנדון הלכתי שיקול, החלקלק המדרון מן נרתע לא ואפילו

והמאיים. היא לעולם מסוים מין להביא הזוג בני שבקשת הבין הוא

לגיטימית, ללכת ואפשר עד במימוש לסייע כדי ההלכתי הגבול קצה

הללו המשפחתיים המאוויים. מאידך העובר מין בחירת נגד הטיעונים,

על המתבססים איסור העובר או האשה סיכון, איסור לבטלה זרע הוצאת

ו של חייו הפסקת איסור עוב המבחנה ר, ישיר וסעד מענה מקבלות לא

ממנהגי הסגולות, אחר הלכתי בשדה לדון צריכות ואלו.

ג. . . . הרחבת הרחבת הרחבת הרחבת ההסתייעות ההסתייעות ההסתייעות ההסתייעות מתחדשות רפואיות לסוגיות סגולות בספרי מתחדשות רפואיות לסוגיות סגולות בספרי מתחדשות רפואיות לסוגיות סגולות בספרי מתחדשות רפואיות לסוגיות סגולות בספרי ורפואה טכנולוגיה בתחומי ומדע דעה דור של המטאורית ההתקדמות

בסוגיו המדרש בית יושבי את לאתגר עשויה אחרים בתחומים גם כמו ת

עתידניות אתיות-הלכתיות. והיחס הסגולות בספרי העיון האוהד הנכתב אל

בהם, להם לשוות הצפייה גם כמו מכובד משקל הספרים מדף על, עשויים

לבוא המתרגשות והלכה רפואה לסוגיות סעד ולתת אור לשפוך.

עתידנית סוגיא להדגים ננסה ה ב הלכתי סעד למצוא יכולה ספרי סגולות.

שלום שלום שלום שלום ח״ב סימן ג״כ; שו ת" יפה יפה יפה יפה מראה מראה מראה מראה סימן ט״י; שו ת" שאילת שאילת שאילת שאילת יעב יעב יעב יעב "ץ חלק א ' סי ' א״מ. וכן

בספר שולחן שולחן שולחן שולחן גבוה גבוה גבוה גבוה ) סי ' ט״ע סק (ז"; ובקונטרס נהגו נהגו נהגו נהגו העם העם העם העם ) עמ ' תמג (; וב ילקוט ילקוט ילקוט ילקוט יוסף יוסף יוסף יוסף לרב יצ חק

יוסף, הלכות ברית מילה, בתוך שובע שמחות חלק עא -, ב ' עמ ' סט כתב: " ולכן מה שכתב

בספר מראה הילדים דסגולה לאשה שתתעבר שתקח מילה של נער, ותמשח אותו בדבש,

ותבלע אותו, זה אינו ", ומאריך שם להוכיח מדוע העושה כן עוברת על דברי תורה.

61 שו עוד וראה. " ת דוד חנה דוד חנה דוד חנה דוד חנה דו לרבי שם סקאלי הכהן ד.

ספרי 125 העובר מין בחירת לסוגיית הלכתי כמקור סגולות

האהבה סם האהבה סם האהבה סם האהבה סם עתידניות וסוגיות עתידניות וסוגיות עתידניות וסוגיות עתידניות וסוגיות שיחפצו במי להתאהב לאנשים הגורמת תרופה יפתח והמדע נניח.

הזו האהבה בגלולת השימוש את תאפשר ההלכה האם, המשמעויות כל על

זה משימוש כתוצאה להיגזר שעשויות האתיות? הפוסק ישאב בדיוק מהיכן

מקורותיו את? רבו סגולות כי יגלה הסגולות בספרי הפוסק יעיין אם בעניין נכתבו ת,

בסוגיית שהראינו וכפי " העובר מין בחירת – " הסגולות בעלי כאן אף הקלו

הלכתיות שאלות בכמה ואהבה חן נשיאת לאפשר בכדי. דוגמ א ": סגולה

לאהבה אחרת, דם שיצא עד ידך של קטנה אצבע חתוך, ג והטף ' טיפות

לשתות לשונא ותן יין של בכוס. לו ותן פת על כתוב ושמך, ל ותהיו אכול

ורעים אהובים "62 אשכנזי סגולות בספר נכתב חן ולנשיאת " לשון קח מלאכה בו נעשה שלא שעווה בתוך ותן שמפרכסת בעוד שחורה תרנגולת

בבגדים ותטמון "63. תלמ ידי על נכתבו שכאמור אלה סגולות י של להסכמות וזכו חכמים די

חכמים של היחס על משהו ללמד עשויות חשובים פוסקים ל" נשיאת גלולת

חן " עתידנית, המתחדשת בסוגיא המתחבט לפוסק ותמך מקור ולשמש, אלא

על התבסס בהן להשתמש ההיתר כן אם סמויה הנחה סמויה הנחה סמויה הנחה סמויה הנחה יעילות חוסר של

אמיתית. נוספת דוגמא: ב שימוש ההלכה תתיר האם " מחשבות קורא " עתידני?

" תודיעך ישנה כשהיא האשה בגרון הזאב מחלב שהוא כל תשים ואם מה כל

שבלבה "64. ונעדרת סבוכה עתידנית לסוגיא ומשען עוגן לנו יש כאן אף

מקורות, נניח כן אם אלא כאן גם מההנחה נובע בסגולה להשתמש שההיתר

שהסגולה באמת תפעל לא. חדשה רפואית סוגיה ליבון בעת הסגולות ספרי אל לשוב יש זו בדרך,

ומוס הלכתיים מקורות בהם גם ולמצוא ולנסות ריים. כי מדברינו יוצא עצמו על ללמד לא הסגולות בספרי העובר מין בחירת אודות לעיל הנכתב

יצא בלבד – ל אכזב לא מקור בהם לראות שניתן ללמד אם כי דיונים

הלכתי ים מתחדש ים.

ד. . . . סיכום סיכום סיכום סיכום

PGD המדעית-טכנולוגית האפשרות, העובר מין לברירת כמעט באופן

ודאי, אתי דיון הציפה ו לאו אם הדבר מותר אם הלכתי. מעטים קולמוסים

הנדון בנושא נשתברו, ואיסור היתר שיקולי ושורטטו. להיתר השיקולים בין

62. בספר חידות אביעה חידות אביעה חידות אביעה חידות אביעה חמוי לרב, א מערכת ' כ סימן א". אוחנא הרב אצל גם מופיע, מראה מראה מראה מראה

הילדים הילדים הילדים הילדים עמ ' 19.

63 הילדים מראה. הילדים מראה הילדים מראה הילדים מראה עמ אשכנזי סגולות ספר מתוך מצטט 103 '.

64 הילדים מראה. הילדים מראה הילדים מראה הילדים מראה עמ מעשיך נפלאים הספר ומן זכירה מספר מצטט 90 '.

126 אסיא ד״צ ) ג״צ- כ כרך ב ד"-(, א א אדר ' תשע ד"

לאסור סיבה אין אם כי נכתב, טכנולוגי פיתוח מכל להימנע עניין אין -רפואי.

להתיר כשיקול הובא בילד אשה של בצורך ההכרה גם. נוספים היתר שיקולי

שלו על דיברו ם-בית ", כמוך לרעך ואהבת " חברתית בעיה ומניעת. שיקול

גופית חוץ להפריה נדרשים כך שבין זוגות של במקרים נכתב להתיר חריג,

זה שבמקרה לאסור יותר קשה עליהם את היילוד מין בחירת. השימוש את לאסור רבים שיקולים נכתבו ההיתר שיקולי מול אל

ב- PGD העובר מין לבחירת. ביניהם: רפואי לצורך שלא סיכון, זרע הוצאת

מ כחלק לבטלה הליך גופית חוץ הפריה, הדמוגרפי באיזון פגיעה, התערבות

ה במעשי ', איסור להמית כמו שיקולים וגם מבחנה עובר " להתחכם אין, "

" נפש מפני נפש דוחין אין " "ו חלקלק מדרון ". המ להעדר מודעים היו זו לסוגיה שהתייחסו והוגים פוסקים קורות

המתחדשת בסוגיה שעסקו המובהקים, הדיון וכל ההלכתי הנדון בנושא והעיון

למכביר פנוי שחללה בזירה נעשו. זו במסגרת החסר השולחן אל להביא ביקשנו

ז' חשוב יהודי אנר, ספרי בין מקום לו שקנה של להסכמות זכה ואף הקודש

גדולי ומקומם בזמנם פוסקים, והוא – ורפו סגולות ספרי ע שנתחברו אות " י

בהלכה גם להם רב ידם אשר גדולים חכמים תלמידי, ופסיקה עיון.

הסגולות בספרי למכביר מובאת העובר מין בחירת סוגיית. ספרי מחברי

הסגולות, המאמר בגוף שהראינו כפי, צעדו עד בכדי ההלכתי הגבול קצה

העובר מין בחירת את אקטיבי באופן להתיר, איסור דברי מאכילת, השלכת

אכילת ועד לתרנגול לקבורה הראוי אדם אבר עור רקמת אדם. אל ההתייחסות

יגלה הלכתית בפסיקה עליו להישען הניתן כמקור אלה סגולות, שיקולים כי

ב השימוש את לאסור כדי שנכתבו רבים - PGD בעלי אצל שיקול היוו לא כלל

הסגולות. הם, הסגולות בעלי, הד באיזון לפגיעה חששו לא לדחיית או מוגרפי

שכתבו מה כשכתבו נפש בפני נפש. התערבות אלה בסגולות ראו לא הם

ה במעשי ', אסורה התחכמות במעשיהם ראו שלא ובודאי. לזהות שלא קשה

עוברם מין את לבחור הזוג לבני לאפשר המבקשת האקטיבית הרוח את, כי אם

ל התייחסות בהם אין כמו איסור גורמי רפואי סיכון, הוצא או לבטלה זרע ת

המתת מבחנה עובר, פי על המיון בחירת את לאסור כשיקולים שהובאו

הנ לסגולות רלוונטיים היו ולא היום הקיימים האמצעים ל".

הבית- השיח בתוך הסגולות ספרי הצבת המתחדשות בסוגיות מדרשי

המתקדמת המציאות שיוצרת ההלכתי הערפל מן משהו לפזר עשויה, ואף

לתת מקורות מאלפים המתרגשות והלכה רפואה בתחומי עתידניות לסוגיות

לבוא וקרובות.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות