יום שבת, 15 בינואר 2011

בסוד מועד - טו בשבט

של השיטין בין

והליכות הלכות

המהר“ל של דרכו פי על

משנתו וממשיכי מפראג

בשבט ט״ו

טבדי בנימין ר' מאת:

אביב תל הגבוהה הישיבה אליהו מעלה

ע״ש ז״ל מירון אליהו ר' עו״ד

מועד בסוד

המועדים בסוד להתבוננות צוהר

והארות הערות: לתגובות,

טבדי בנימין נמיר אביב15 תל besodmoed@shoresh. org. il

למחבר שמורות הזכויות כל © תורה לימוד לצורך חלקים לצלם מותר

אביב תל הגבוהה הישיבה אליהו מעלה

ע״ש ז״ל מירון אליהו ר' עו״ד

מועד 3בסוד

דבר פתח

דרך בשבט, ט“ו של בעניינו העוסק אחד, מאמר כוללת זו חוברת ושבעל שבכתב בתורה ה“פרי“, מהות עמדתי-ביאור במאמר פה. “ישראל של לעניינם ה“תורה“ מהות יחס “על הראשית- כיחס נושאים מתבארים ההדברים כדי תוך והפרי. השורש והאחרית, על ומוסר, אמונה ומחשבה, הלכה בענייני רבותינו-שונים דברי, פי

ואחרונים. ראשונים

ויסודות משנתו את לבאר היתה הדברים בכתיבת הראשית המגמה צוהר פתח הקדושים בספריו אשר מפראג, המהר“ל של תורתו

טפחיים-לשער וגילה ותורה-השמים ישראל אמונת בערכי. לתושיה מועט בבחינת הם המהר“ל דברי כי כך על דגש הושם במאמר ועשירים אחד במקום עניים חכמים ודברי המרובה, את המחזיק דברי כי העובדה ביטוי לידי באה במאמר כן, כמו אחר. במקום ישראל חכמי לדברי בהשוואתם ומאירים מוסברים המהר“ל

אוחזי של תורתם לאור ובעיקר ואחרונים, ראשונים -לדורותיהם, הכהן צדוק כר' ובמדרשים, באגדות חז“ל דברי ביאור בדרך שיטתו

ועוד קוק הראי“ה. מלובלין, הדברים כדי תוך ניסיתי, כן, כמו הקשר את מעט להאיר, האמיתי והעמוק דרך, הטבעי האגדה, לעולם ההלכה עולם בין שיש

בדרכו והדורכים המהר“ל, של. הסברותיו

טעמה את ולהטעים לטעום ולהאדירה, תורה להגדיל ונזכה יתן מי

ישראל בית כל בקרב והערב, המועיל. הטוב

טבדי בנימין

מועד 4בסוד

תשע״א שבט ב״ה,

בנימין ר' לידידי!

תורה של לאמיתתה ישרה ובכוונה תורה, בעמל ימיך שכל. אשריך

את לזכות חוצה, מעיינותיך ויפוצו ובריאותך חילך את הקב״ה יגביר

בך היוקדים ובלימודה התורה באהבת. הרבים

רבה, בהוקרה

גנץ חיים הרב

הישיבה ראש

אביב תל הגבוהה הישיבה אליהו מעלה

ע״ש ז״ל מירון אליהו ר' עו״ד

וק,

מועד 5בסוד

תבואתו ““ראשית

פרי של סודו

השנה1 בראש במשנה והאילן הנטיעה.

השנה ראש מסכת בריש המשנה לשון: זה

באלול באחד ולרגלים. למלכים השנה ראש בניסן באחד הם שנים ראשי ארבעה באחד בתשרי. באחד אומרים שמעון ורבי אלעזר רבי בהמה, למעשר השנה ראש בשבט באחד ולירקות. לנטיעה וליובלות ולשמיטין לשנים השנה ראש בתשרי

בו עשר בחמשה אומרים הלל בית שמאי, בית דברי לאילן, השנה. ראש

את גם המשנה מונה ביניהם שונות. הלכתיות משמעויות לגבי שנים, ראשי מונה המשנה וט“ו לנטיעה השנה ראש בתשרי א‘ העץ: בהתפתחות שונים לתהליכים ביחס השנים ראשי

כמותם שהלכה הלל, בית )לשיטת (בשבט לאילן- השנה ראש. 1

בדבר שונים התפתחות לשלבי תיאורים הינם ו“אילן“ ”נטיעה“ כי המשנה, בדיני לדקדק ויש שלב לכל מיוחד השנה“ ”ראש לקבוע לנכון חז“ל מצאו מדוע לברר, יש כן ואם אחד,

עצמו בפני? התפתחותי

ואי בקרקע, כראוי השתרש לא שעוד קטן, עץ הוא שהנטיעה היא, התשובה לכאורה

שנת1 שאחר הראשונה בשנה שנה, בכל שוים אינם והמעשרות הואיל מעשרות, לגבי היא בזה מינה הנפקא והחמשית והרביעית, והשניה, השמיטה, והששית- השלישית והשנה הן. שני מעשר שנות הן- עני מעשר שנות, אחרת שנה פרות על אחת שנה מפרות מעשרין ואין והואיל השנים. בכל שיש ראשון מעשר מלבד היום- הוא איזה ראש לזה האילן, ופרות ותבואות ירקות בין זה בענין יש וזמנים דינים חילוקי שניה? ונכנסת אחת שנה יוצאת שבו

האילן ופרות שלו. השנה ראש ולזה שלו השנה בשבט- בט“ו שלהם השנה ראש. נחשבת היא הרי בתשרי, בא' לנטיעה, שנים ראשי שלושה עליה שעברו שנטיעה ע“א(, י‘ )ר“ה הגמ‘ אומרת עוד למרות ערלה. איסור מכלל הפירות יצאו לא עדיין עתה, פירותיה יחנטו אם אפילו מקום, ומכל שנים, שלוש כבת שלש עברו לא עדיין כאן מקום מכל כ“ג(, י“ט, )ויקרא יֵאָכֵל“ לֹא עֲרֵלִים לָכֶם יִהְיֶה שָׁנִים “שָׁלֹשׁ אומרת שהתורה שנים מגדר- זה גידול יצא שנים שלוש יעברו שבו ביום שהרי ויהפוך נטיעה נקבעת אילן של שנתו והרי לאילן, בשבט בט“ו לאילן- השלישי השנה ראש שלאחר בשבט ט“ו לאחר הפירות שיחנטו במקרה רק כן על יצאו-

ערלה מכלל הללו. הפירות

מועד 6בסוד

בא הוא שלהם שר“ה הירקות, של גידולם ודרך למצבם הדמיון מן בה יש בקרקע ‘הקביעות הוא וראוי בוגר, עץ כבר הוא האילן זאת, לעומת בתשרי. להגדרה ירקות של מזו, השונה התהליכים מהם לבחון יש כן ועל שאמרו מה והוא הפירות. לצמיחת ביחס לאילן המיוחדים

הפירות חנטת זמן שהוא בשבט, בט“ו הוא האילן של השנה שראש. 2חז“ל,

שלב ב“נטיעה“ לראות היה יותר ראוי לכאורה, שהרי מספיק, לא זה הסבר שעדיין אלא הדרא כן על הנטיעה. על גם הבוגר האילן דיני את להחיל וממילא בוגר, אילן של ראשוני והאילן הנטיעה בין לחלק לנכון חכמים ראו מה מפני לדוכתא, קושיא מצאנוהו- שלא מה

אחר עניין. בשום

השנה ל“ראש משמעות יש לגביהם הנושאים שבכל תמיהה, העניין מעורר מכך, “ויותר רבים בלשון נקטה המשנה בלבד- מקומות בשני וכו‘. ירקות שמיטין, מלכים, שנים, כגון: היא אומרת כרחך ועל בולטת מאד זו נקודה והאילן. הנטיעה יחיד: לשון המשנה נקטה - והאילן הנטיעה של ייחודיותם מה דרשוני. להתנסח- הקדוש, רבינו לנכון ראה בהם שדווקא

יחיד? בלשון

הלכתית מינה נפקא על העירו לא האחרונים וכן זו, קושיא הקשו לא הראשונים כי לציין, יש במישור להיות אמורה לא זו שאלה תשובת כי נראה, כן על זה. לשוני מדקדוק היוצאת

בדקדוק ביטא הקדוש רבינו כי להניח יש אלא דינים, ופרטי הלכות חידושי של -לשון-הגלוי הערה איזושהי השייכת-קודשו הארה, והאילן הנטיעה בסוד יותר, כללים ואולי, לעניינים

לכך מעבר. אף

האילן2 התפתחות. מסתברא- איפכא

בסדרי העניין: לביאור הצעתינו היא הוא-וכך דבר כל התפתחות כי אנו מוצאים עולם, החיים מלא החזק, הראשוני, מהמקור היינו, לענפים. מהשורש וחיים- כוחות מושפעים

שברש“י2 ע“א(. י“ד )ר“ה הראשונים נחלקו לאילן, השנה ראש הוא בשבט שט“ו הדבר שבטעם לציין יש ועלה שנה גשמי רוב ויצאו הואיל לחנוט מתחילים הפירות שבו יום הוא בשבט שט“ו משמע הואיל( )ד“ה ואילך בשבט ט“ו שמיום הוא, שהטעם מבואר בתוס‘ ואילו מעתה. חונטים הפירות והחלו באילנות השרף בשבט ט“ו לפני גם היא שהחנטה )והיינו הקודמת שנה גשמי מכח ולא זו שנה גשמי מכח חונטים, הפירות

שם אבן בטורי ועיין זו(. שנה גשמי מכח חונטים הפירות ואילך בשבט מט“ו שרק. אלא

מועד 7בסוד

מסויימת בנקודה שמקורם כגלים היא הנורמאלית ההתפתחות ממנו. המסובבים עבר, אל אחד מצד ומשם, שני- מצד אך ומתרחבים, מתפשטים הם הולך- ועוצמתם הגלים גובה גדול יותר מרחב על מתפשטת היא ממקורה, היא שמתרחקת שככל האור, כקרן, ופוחת.

יותר חלש באור ומאירה הולכת גם. אך

האילן את אנו מוצאים זו, טבעית תופעה תוצאות. לעומת וממנו שורש, יש לאילן גם אכן, עבים ענפים יוצאים וממנו וגס, עב גזע יוצא משם חיים: אלו- ומענפים הגזע. כמו לא אך הולכת שב“שורש“, החיים עוצמת וחסור. הלוך יותר, וחלשים יותר, דקים ענפים יוצאים והנה ”נורמאלי“. הכל כאן עד ממנו. הענפים התרחקות עם ונעלמת לכל- לכאורה, בניגוד, המצופה צומח- הדקים, השריגים בסוף לו. פרי הקודמים לענפים בנגוד הפרי, הוא- הרי השורש סוד מתגלם בפרי עצמו. השורש את מבטא ממש העץ- התפתחות מהלך וסוד הפרי התגלה ולא עוד כל כולו. השורשי- מהמקור ”נפילה“ הם הענפים כאילו נראה היה, אלא כאן, יש התרחקות ותהליך נפילה לא כי התגלה, הפועל אל הפרי של יציאתו ועם ענפים של ”נפילה“ גם כלל התהליך אומנם השורש. של ותכליתו מהותו חשיפת של תהליך עניין של בסופו אך טעם, חסרי מה- העליה, צורך היא והירידה תקומה, צורך היא הנפילה המהר“ל שכתב וכמו היא, עליה עצמה הירידה כי כך, על ענין3שמורה על שהוא דבר ”כי עד מראשיתו טוב היה כאלו נחשב טוב אינו שבאמצע גב על אף טוב, וסופו טוב שתחלתו ז“ל אמרו לכך ועד4הסוף. מראש פקח היה כאילו דהוי ונתפקח וחזר ונתחרש פקח לענין

גדולה עליה של אחד מתהליך קטן קטע הינה הירידה. סוף“.

בירקות לירקות. האילן פירות בין ההבדל נקודת זוהי אלא- צמיחה, של ארוך תהליך אין פירות ובין הענפים כאחד-בין לשנה משנה מתחדשים השורש5הירק בין הקשר וממילא, ”נפילה או ”משבר“ אין בירקות ופשוט. ברור הוא “לפרי פשוט- תהליך הוא הכל אלא:

י“א3 פרק ישראל נצח.

ע“א4 קכ“ח ב“ב.

ע“א5 )מ‘ ברכות במסכת הראשונים נחלקו הנהנין, ברכות לעניין לירק, פרי שבין ההבדל בהגדרת ע“ב-. ( לגווזא “איתיה הפרי שבנטילת שבמקרה אומרת שם “הגמ‘ של- במקרה ואילו “העץ“, וברכתו פרי זה הרי

לגווזא “ליתיה הפרי “נטילת “גווזא- המילה בפירוש הראשונים ונחלקו “אדמה“. וברכתו ירק זה הרי. “ “גווזא פירש: שם רש“י ומה- נשאר, הענף הפרי שבנטילת היכן מוגדר העץ שפרי והיינו עץ“. של הענף

עצמו הפרי רק הוא פעם כל. שמתחדש והיינו אילן“. חשיב אחריתי לשתא פירא לאפוקי אילנא משתייר לפירא ליה שקלת “דאי פירש: שם הרא“ה נשארים לא הענפים אם ואפילו נשאר, שהאילן מה הוא העיקר הרא“ה שלפי על- לברך כדי בזה די

“אדמה ולא “העץ“, . “הפירות שצריך דבר כל אבל עץ נקרא לשנה משנה פירות שעושה דבר “כל כתב: כ“ג( סי‘ ו‘ פרק )ברכות הרא“ש מחדש שנה כל לזורעו צורך שאין דבר שכל מהרא“ש שמשמע והיינו הארץ“. פרי נקרא שנה בכל לזורעו

“העץ פירותיו וברכת אילן, נחשב. “הוא בטור הובאו השונות השיטות ע“ש ר“ג(, סי‘ )או“ח. ובב“י

מועד 8בסוד

זאת לעומת זה. של מזויתו זה מושקפים ותכליתה שתחילתה נטיעה בעצי- אין- הפרי וענפים גזע יצירת של ארוך תהליך יש אלא יחד, גדלים והפרי הענפים המתרחקים- לכלל ההסתעפות שלבי פרטי את המקשר הפרי מתגלה תהליך של בסופו ורק מזה, זה

ועמוק אחד. תהליך

ל“נטיעה השנה ראש בין חילקה המשנה כאמור השנה. בראש המשנה לדברי נחזור, “מכאן מדוע היתה והשאלה ל“אילן“, השנה ראש. לבין והמרחק שהואיל היא, לכך שהתשובה נראה אילן של הלכתי גדר לנטיעה לתת שייך היה לא גדול, כה הוא באילן ל“פרי“ ה“שורש“ בין ניכר הפרש שיש רואה והעין לעין, הנראית מהמציאות להתעלם יכולה איננה ההלכה בוגר.

אליו המיוחס הנטיעה ושלב ה“שורש“ בין ה“פרי- שלב ובין. “

שנה ראשי לקביעת הבסיס את והיווה ל“אילן“, ה“נטיעה“ בין המפריד התהליך שאותו אלא, מהם אחד לכל שונים בשניהם- דווקא לנקוט הנשיא יהודה רבי את שעורר מה גופא הוא לפרי השורש שבין הארוכה ההפסקה למרות כי להורות יחיד, לשון הוא- הכל מקום מכל לבטא היה יכול לא אליו, מחוייב ההלכה שעולם הגלוי, שהמבט מה אחד. תהליך ביטא- ו“אילנות ”נטיעות“ לכתוב יכלה לא הקדוש רבינו של קולמוסו רבי. של הלשוני הסגנון, “שינוי שייך שהאילן כך התאמה, ואי זרות של מרחק הוא השנים, בין שהמרחק נראה היה אז שהרי הריחוק כי חידש, הקדוש רבינו הנטיעות“. ל“קבוצת שייכת והנטיעה האילנות“, ל“קבוצת

מיד ניכרים פירותיו ואין מפותל הוא שאומנם מתהליך, חלק הוא הוא ודאי- אחד כולו אך.

וישראל3 תורה.

שורש של זו בתבנית האילן, התפתחות של-ענפים-תהליך ליחסם היא מקבילה פירות,

ו“ישראל. “”תורה“

מובאים שם ברש“י הָאָרֶץ“. וְאֵת הַשָּׁמַיִם אֵת אֱלֹהִים בָּרָא ”בְּרֵאשִׁית במילים פותחת התורה חז“ל שנקראת6דברי התורה ”בשביל שנקראו7: ישראל ובשביל דרכו, ראשית ראשית8

וביאר תבואתו“. : 9המהר“ל

ד6 א‘, ב“ר. ‘

כ“ב7 ח‘, משלי.

ג8 ב‘, ירמיה. ‘

א9 א‘, בראשית עה“ת, אריה גור. ‘

מועד 9בסוד

התורה היא הבריאה כל ראשית כי הוא התורה בשביל שנברא מה זה סוד עיקר רק באחרונה נברא דבר ואין שנה, אלפיים העולם שנברא קודם נבראת שהיתה לישראל אחרונה אומה היתה לא שהרי לאומות10ישראל, נעשו ומואב אדום כי, ממנה הכל, ראשית היא שהתורה ומפני באחרונה. וישראל לישראל, קודם גדל אינו נטוע שהוא האילן כמו הכל, נברא בשבילה זה ובשביל הכל, נשתלשל שלו גידול תכלית מקום ומכל גדל, ובשבילו ראשיתו שהוא העיקר בשביל רק לא בסוף שיצא הפרי אין שאם וצמח, גדל זה תכלית ובשביל פירות, להוציא הנבראים כל מן באחרון שיצא ישראל וכן שלו, גידול שגורם הוא וזה גדל, , היה ואז עולם, כל שלימות היתה אז ישראל יצאו וכאשר העולם, כל שלימות והם ישראל כן גם נקרא כך ובשביל והשלימות… התכלית הגיע כבר כי הבריאה, עמדה

מאד ונפלאים הם נסתרים ודברים המחשבה… ראשית הוא התכלית כי. ראשית,

וברא באורייתא ”הסתכל הקב“ה הבריאה. השתלשלות מקור ”ראשית“, היא התורה הפועל11“עלמא אל לצאת נדחף הכח וממנה בגניזה, כלול, הכל בה. והשורש- שהזרע כפי ה“תורה וכו‘. ענפיו גזעו, על האילן, והתענפות השתלשלות כל את בכוחם ומניעים “כוללים סיפורים או מצוות אוסף איננה הרוחני- הכח היא בעצמה התורה דרכם. מתגלה רק היא ופרטי המעשים סיפורי כל והעמים. הדורות ההסטוריה, העולם, התפתחות בראשית העומד בתורה והרמוזים הכתובים המצוות שהוא- התורה, של הרוחני האידיאל התגשמות הינם

אותם וכולל להם ממעל. בעצמו

שאפה הבריאה אליה התכלית הם ישראל, בראשיתו. גנוז היה התהליך של סופו גם כן, כמו הבריאה מהלך נחתם ישראל עם יצירת עם ואילך. משורשה הבריאה- ”עמדה בהם “ הפרי וכמו ההשתלמות, מתהליך עם- הופעת אחר מצאנו, לא נוספת. התענפות ממנו שאין קודם שהיה כמו אומה, צמחה שממנו שורש שהיווה פרטי אדם עוד שהיה בעולם, ישראל

חם10 שם בני כל נמנו י‘( )פרק בראשית בספר שכתוב מה פי על אומות, שבעים בעולם שיש מקובלנו

שם שנמנו כפי הם ואלו אומות שבעים בדיוק תמצא בהם ולכשתדקדק חדשה, אומה שהקימו: ויפת יֶפֶת: בְּנֵי גֹּמֶר1. וּמָגוֹג2. וּמָדַי3. וְיָוָן4. וְתֻבָל5. וּמֶשֶׁך6 וְתִירָס7ְ. . אַשְׁכֲּנַז8. וְרִיפַת9. וְתֹגַרְמָה10. . 11

אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁיש12 כִּתִּים13ׁ. . וְדֹדָנִים14. . חָם: בְנֵי כּוּש1 וּמִצְרַיִם2ׁ. . וּפוּט3. וּכְנָעַן4. סְבָא5. חֲוִילָה6. וְסַבְתָּה7. וְרַעְמָה8. וְסַבְתְּכָא9. שְׁבָא10. . 11 וּדְדָן לוּדִים12. עֲנָמִים13. לְהָבִים14. נַפְתֻּחִים15. פַּתְרֻסִים16. כַּסְלֻחִים17. פְּלִשְׁתִּים18. כַּפְתֹּרִים19. צִידֹן20. חֵת21. יְבוּסִי22. הָאֱמֹרִי23. הַגִּרְגָּשִׁי24. הַחִוִּי25. הַעַרְקִי26. הַסִּינִי27. הָאַרְוָדִי28. הַצְּמָרִי29.

הַחֲמָתִי30. . שֵׁם: בְּנֵי עֵילָם1. וְאַשּׁוּר2. וְאַרְפַּכְשַׁד3. וְלוּד4. וַאֲרָם5. עוּץ6. וְחוּל7. וְגֶתֶר8. וָמַש9 שָׁלַח10ׁ. . עֵבֶר11. פֶּלֶג12. יָקְטָן13. אַלְמוֹדָד14. שָׁלֶף15. חֲצַרְמָוֶת16. יָרַח17. הֲדוֹרָם18. אוּזָל19. דִּקְלָה20. עוֹבָל21. . 22

אֲבִימָאֵל שְׁבָא23. אוֹפִר24. חֲוִילָה25. יוֹבָב26. . הַמַּבּוּל אַחַר בָּאָרֶץ הַגּוֹיִם נִפְרְדוּ ”…וּמֵאֵלֶּה במילים: התורה. “ומסיימת

א11 קס“א ח“א, זהר, . ‘

מועד 10בסוד

הרמח“ל שהרחיב וכפי הפלגה, בדור בתבניתם הוקבעו הראשונים האומות שבעים לכן. ה דרך מבני12‘בספרו הוא שורשם )שהרי יותר מאוחר שנוצרו ומואב עמון העמים ואילו, לוט (בנות הלאומיות- התופעות כל ואילך מכאן לישראל“. קודם לאומות ”נעשו הם אף ההיסטורי במישור כן ואם היסודיות. התרבויות בין גומלין יחסי של תוצאה רק היו, השונות בנוי הוא עליו היסודות התפתחות בסוף בעולם, הופיע ישראל עם לפרי- המתאים אופן

ותכליתו. 13העולם

וז“ל12 בספרו הרמח“ל ה ההשתדלות‘דרך שזה ראוי היות העליונה החכמה ראתה ”והנה פ“ד(: )ח“ב לעמוד האדם, תולדות של וראשיהם שרשיהם בראשונה, שיוקבעו ראוי היה הנה וענפיי… לשרשיי יתחלק של סאתם שנתמלא וכיון השרש… אחר תמיד ימשכו הענפים כי וענפיהם, הם בה ויעמדו מתוקנת, במדריגה של קצם ויהיה השרשיי, ההשתדלות זמן שיגמר ראוי היות ית‘ משפטו במדת שפט הפלגה, בזמן הבריות, ואז ההוא. הקץ עת עד ונהיה נתגלגל שכבר מה לפי השרשים, בבחינת ליקבע שראוי מה שיקבע הדברים, מעשיהם כפי ההם האנשים בם שיקבעו ראוי שהיה המדריגות כל וראה האדם, בני כל על ית“ש, השגיח התולדות מוציאים שיהיו עליהם נגזר כן הם, שהונחו מה כפי והנה כמ“ש. השרשיית בבחינתם בם, וקבעם ההוא לשרש ראוי שהיה שוער שכבר מה. כפי וטבעו בחוקו אחד כל בעולם, קבועים מינים כלם, ונמצאו המינים שאר ככל ובחינתם בחקם תולדותיהם להוציא להם וניתן שבבריות, המינים שאר. ככל ואמנם ותולדותיו אדה“ר לה שהגיעו השפלה האנושית במדריגת לישאר ראוים העליון, המשפט לפי כלם נמצאו ויקר מעולה אילן להיות ונקבע ונתעלה, במעשיו נבחר לבדו ואברהם כלל. מזה גבוהים ולא החטא, , מפני חקו כפי ענפיו להוציא לו וניתן העליונה, במדריגתו האנושית מציאות. כפי אומות לע‘ העולם נתחלק, ואז בעילויו האנושיות בבחינת וישראל בשפלותו, האנושיות בבחינה כלם אבל ידועה, במדריגה מהם אחד. כל ענינו לפי אחד כל בענפים, וההנהגה הגלגול והתחיל השרשים, שער נסתם הזה הענין אחר ונמצא. והנה שרשי הזמן היה הפלגה עד אלא כך. איננו באמת שוה, הקודמים וענין עתה ענינינו נראה שלכאורה שאע“פ אחר זמן והתחיל המשפט, כפי הדבר נקבע זה, זמן קץ וכשהגיע זו. בבחינה הדברים ונתגלגלו האנושיות,

עתה בו שעודנו הענפים, זמן. “שהוא

מנוחה13 סוף, נקודת בדמיוננו מתראה “תכלית“ באומרנו שהרי אפשרית. מטעות להיזהר המקום כאן שלימות היתה אז ישראל יצאו “כאשר כי שכתב לעיל שהוזכרו המהר“ל מדברי להבין ניתן היה וכן ועצירה. עולם, כל הבריאה עמדה ממנה, ואז זמן נקודת איזושהי יש שכביכול והשלימות“, התכלית הגיע כבר כי

התקדמות. אין הוא עניינה העולם תכלית ואילו המות, תוארי הם והחדלון העצירה שהרי נכונה, זו הבנה שאין ודאי אך שנשמע מה ולא ההתעלות, לתחושת דווקא שקשור מה שבו, הטוב שבו, החיים עוצמת את בעולם לעורר לא העתידית, והשלימות התכליתיות כיצד הדברים, את לבאר יש כן על הבריאה“. ”עמדה מביטוי לכאורה

החדלון ברשת חלילה. נופלות מִכָּל מֵרֻבְּכֶם ”לֹא ז‘( ז‘, )דברים התורה אומרת אחד מצד הכתובים: בפשטי הערה דרך מוסברים הדברים ישראל של שייחודיותם משמע ומכאן הָעַמִּים“, מִכָּל הַמְעַט אַתֶּם כִּי בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם יְדֹוָד חָשַׁק הָעַמִּים הָאָרֶץ כַּעֲפַר זַרְעֲךָ ”“וְהָיָה אבינו לאברהם ה‘ הבטחת נצבת שני מצד אך ומיעוטם. קטנותם דווקא “הוא

מעטים ולא רבים, יהיו ישראל כי לכאורה המורה י“ד( כ“ח, .)בראשית מיישב הזו הסתירה את והיה הוא ברוך הקדוש נתן אשר הברכה ”וזה י‘(: כ“ח, במדבר )גו“א המהר“ל אלא העמים‘, מכל המעט אתם ’כי אומר הכתוב כי בפעל, הרבוי על הכתוב פירוש ואין הארץ כעפר זרעך והעמידה השלמה אל יגיעו האומות כל כי, פירושו לעמידה אינו יעקב זרע עת, אבל בכל עליהם נוסף אבל מקום של רצונו עושים. שהם העליונה הברכה היא, וזאת אשר העליונה הברכה ממקום הווייתם נמשך כי הפסק לה להם. אין שיש שהרבוי ומפני הגדולים- מצד לא תמיד, נמשך שהוא התולדות, התרבות מצד דתמיד דכיון להם, מנין אין אשר הקטנים, תולדות המשך מצד רק בפועל, נמצאים דהם כבר, ישנם אשר ומוסיפין הולכים הם להוספה- תמיד נושא הוא כי מחר, או היום שנתוסף דבר למנות שייך לא. שיש ודבר

מועד 11בסוד

ראשית דרכו“, ”ראשית היא התורה חז“ל. בשם הזכיר שרש“י בפסוקים בולט זה רעיון תבואתו ”ראשית הם ישראל ואילו ועמים, דורות של ארוכה השתלשלות של הדרך “מהלך - ההיסטוריה גלגלי את להניע התורה מגמת ביסוד שעמדה התכליתית, הפנימית, הנקודה הם

הפרי- התבואה, והם. 14

זה במובן ביטוי- אלא אינה ראשון, במבט תמוהה נראית שהיתה האילן, התפתחות תופעת הבריאה בהתפתחות המרכזי התהליך של ישראל- עם גילוי ועד התורה משורשיות החל

בעולם ודורות- עולמים ונפתולי לסיבוכי המסתעפים הענפים כל דרך.

דווקא עמידה בו שהם- הקטנים, על אונקלוס ותרגם יעקב“, עפר מנה ”מי אמר לכך במנין… נכנס הוא

הארץ כעפר זרעך והיה נאמר ועליהם תמיד, . “בהתרבות פתרון מצא המהר“ל הרי הטכני, ברובד ומהותי. טכני רבדים: בב‘ לקרא אפשר המהר“ל של תירוצו את ה“בפועל מצד נכון הוא מיעוטם, מצד ישראל של מעלתם על המורה שהפסוק הפסוקים, בין, “לסתירה ההבטחה על המורה הפסוק ואילו ממשי, כמותי בריבוי להתגלות להם מניחה אינה ישראל, של שמעלתם וזרע שהואיל ה“בכוח“, מצד מדבר הוא מרוב, יספר לא אשר הים שפת על אשר ככחול יהיו ישראל כי שזרעם לומר שייך זה מצד אזי קץ, אין עד ולרבות לפרות הם ועתידים יפסוק“, דלא ”זרעא הוא ישראל

מרוב ימנה. לא בחייהם ישראל העליונה“. ל“ברכה קשורים שישראל כותב המהר“ל יותר. ומהותי פנימי מימד יש אך תמיד הנובעת האלוקית, מהברכה נשמתו ונתיבות אורחות את היונק כזה, במסלול דורכים, ההוויים, סוף לאין ומתעלה. משתלמת שהואיל והיינו וקוטן. במיעוט הנגלית במציאות מתראים שישראל הסיבה וזו שבהם ה“בפועל“ ולא שבהם ה“בכח“ הוא ישראל של עניינם ועיקר תולדתם- התרבות אחד מצד אזי כאן אין חיצוני. כמותי בריבוי ביטוי לידי הבאה גלויה, לשלימות יגיעו לא הם לעולם שני ומצד תמיד, נמשכת אותנו ממקד המהר“ל ביאור אלא שונים. מישורים בשני ומעמידם הפסוקים, בין המפריד טכני, תירוץ רק הפסוקים שני שבין המהותי הקשר על אחד- כל של עניינו הרי מסויים, ובמובן אפשר, אי זה בלא שזה

מהפסוקים חבירו- של עניינו על מורה. הבריאה ”עמדה בעולם ישראל הופעת שעם המהר“ל שכתב שמה מתבאר הללו, הדברים פי “על הכוונה- האומות ההשתלמות. של המסלול על לעלות והתחילה שלימה, להיות והפסיקה עמדה שהבריאה היא, בזה ונחלתה למנוחתה להגיע לבריאה היה אפשר אי בהם כן ועל פרטית, ל“שלימות“ הגיעו לישראל, שקדמו וה“שלימות אותה, הדוחפת העתידית, העליונה“, ה“ברכה מכח להתקדם תמיד צריכה היתה שהיא “משום הזה האדיר הכח את בתורה להכיל מוכשרת שאינה וחסימה, צמצום מעין מהווה האומות, של. הפרטית משום והכל הלאה. וכן אומה, עוד ואחריה נוספת, אומה התפתחה העולם, מאומות אומה כל אחר כן על הראויים ישראל, עם הופעת עם רק מהשתלמות. ועמידתה שלימותה ידי על ביטאה, אומה שכל העצירה ידם על אז סופית, האין ההשתלמות לתהליך מותאמים להיות והמוכשרים מהשינויים- הבריאה“, ”עמדה ושינוי שניות אין מעתה סופית. האין התכלית לעומק החדירה תהליך את והחלה שלה, החיצוניים יש- אלא

ישראל נשמת של העומקים עומק לתוך וחדירה, . העמקה

תִזְרַע14 “לֹא ט‘: כ“ב, בדברים כגון מקומות, במספר האילן לפירות ביחס גם “תבואה“, הביטוי את מצאנו

הַכָּרֶם וּתְבוּאַת תִּזְרָע אֲשֶׁר הַזֶּרַע הַמְלֵאָה תִּקְדַּשׁ פֶּן כִּלְאָיִם. “כַּרְמְךָ

מועד 12בסוד

היער4 בעצי כתפוח.

פְרִי כִּי טוֹב כִּי צַדִּיק ”אִמְרוּ נאמר הצדיק מעשי על פירות. נקראים האדם של מעשיו יֹאכֵלו יָדֶיה, 15“ּמַעַלְלֵיהֶם מִפְּרִי לָהּ ”תְּנוּ החיל ובאשת בתורה16“ָ נאמר וכן הנמצא17. חלל לגבי הכהו מי נודע ולא בשדה עֶגְלַת- הַהִוא הָעִיר זִקְנֵי וְלָקְחוּ הֶחָלָל אֶל הַקְּרֹבָה הָעִיר ”וְהָיָה וְעָרְפו יִזָּרֵעַ וְלֹא בּוֹ יֵעָבֵד לֹא אֲשֶׁר אֵיתָן נַחַל אֶל הָעֶגְלָה אֶת הַהִוא הָעִיר זִקְנֵי וְהוֹרִדוּ ּבָּקָר… ובגמ בַּנָּחַל“. הָעֶגְלָה אֶת 18‘שָׁם הביא תורה אמרה מה מפני שאול, בן יוחנן ”א“ר מבואר: פירות עושה שאין במקום ויערף פירות עשה שלא דבר יבא הקב“ה, אמר בנחל. , עגלה פירות ”מאי הגמ‘ ושואלת פירות“. לעשות הניחו שלא מי על “ויכפר את- מנעו פירות איזה ורביה פריה למצוות שהכוונה נאמר אם לעשות. החלל שאינו- זקן או סריס החלל אם וכי אלא בנחל? ! עגלה עליו לערוף התורה, של זה בדין כלול אינו להוליד יכול הגמרא- מסיקה מהן- שמנעוהו ה“פירות“ אינו- שוב ומשנהרג לקיימן היה יכול חי היה שלו ה“מצות“, אלו

לקיימן. יכול

כולו העץ גידול תכלית הוא שה“פרי“ כפי בעלמא. משל אלא כאן אין פשוט, באופן לכאורה, מחשבה- ללא מעשה על נאמר מה אך המחשבה. ותוצאת פרי הם המעשים כך האם-

”פרי לתאר ראוי יהיה? “הוא

הדורות לאורך והעמים המינים אותנו קנטרו זאת על והנה עול- את עלינו קבלנו כי על המעשה ונשמע- ”נעשה ואמרנו כולנו, נצבים עמדנו בעת לה. הקודמת המחשבה ללא, “ בסדר פירותינו גידלנו לא לנשמה. גוף להגיון, פעולה למחשבה, מעשה הקדמנו הרי

הנורמאלית ההתפתחות לעלים- לשריגים, לענפים, משורש לפירות- ומשם.

זו סוגיא לנו ביארו: חז“ל

וגו היער בעצי כתפוח מאי חנינא: ברבי חמא רבי ישראל19‘אמר נמשלו למה, לתפוח ישראל- אף לעליו, קודם פריו זה תפוח מה לך: לומר נעשה- הקדימו

. לנשמע

י15 ג‘, ישעיה. ‘

ל“א16 ל“א, משלי.

כ“א17 פרק דברים.

ע“א18 מ“ו סוטה.

ג19 ב‘, השירים שיר. ‘

מועד 13בסוד

המהר“ל מבאר ל“תפוח20וכך ישראל של הדמיון את: “

נבראו זה על כי המעשה הוא קודם כי לתפוח… ישראל שנמשלו שם שאמרו זהו ואחר קודם העיקר אשר לתפוח נמשלו ולפיכך קודם, בודאי נבראו שעליו ודבר וזה קודמים. העלים האילנות ובשאר טפלים רק עיקר אינם שהם העלין נמשכו זה אבל קודמים, העלין ולפיכך להוציא, קל אינו והפרי ליציאה קלים העלין כי מפני שהוא דבר אל שראוי כמו קודם פריו מוציא ולכך ביותר, הוצאה כח בו יש התפוח

להבין ראוי זה ודבר הפרי שומרי שהם עליו שהם הטפל כך ואחר …קודם

וביאר הפועל. אל לצאת פירותיו מיהרו התגלו, שהעלים לפני עוד התפוח, בעץ הפרי את שדוחף כח בו יש ביותר“. ההוצאה ”כח התפוח בעץ שיש מפני שזהו המהר“ל, מהר שגודל באילן רק מדובר לא לצאת. הפרי- את להקדים כדי מספיק לא זה שהרי הענפים של תוצאה רק אינם התכלית, שהפרי, לכך, ביטוי התפוח, בעץ יש אלא לעלים. והעלים אלא- עצמאי קיום לתכלית לעולם, יש להידחף הכח את בתכלית יש כן על. ולהגלות עומקה שמפני אלא וקיימת, חיה מציאות היא התכלית לעולם- מסוגלות אין ל“זמן ”תכלית“ בין זהות ליצור אין בזה אך תהליך. של מאוחר בזמן אלא לגלותה שכתב וכפי להתגלות. לתכלית המתאים הזמן הוא המאוחר“ שה“זמן אלא המאוחר“, ש“העלין משום רק שהוא לפרי, קודמים העלים בהם האילנות, לשאר בנוגע המהר“ל להוציא קל אינו והפרי ליציאה “קלים של- ה“נורמאלי“ מהתהליך חלק הם העלים בעומק הנעוץ התכליתי, הרעיון של גילום הוא ה“פרי“ ואילו וההתקטנות, ההתרחבות

כולו האילן של. ראשיתו

ה“תכלית של עניינה את היטב מבטא שהתפוח כשם לישראל. התפוח בין הדמיון, “זהו הקודמים בשלבים מציאותה תלות ואי עצמאותה התבררות- של תוצאה לא הם ישראל כך העבר מכח ההיסטוריה בהווייתם- הם, אלא בעצם- ”פרי“ הם ישראל בהתגלמותו. העתיד היושר- אל הסיבוך מתוך ומִתקנים הולכים לא הם מצד- הם, שייכים בהווה, כבר אלא העולם את והמזככים המעלים המתקנים, הם ומכוחו המתוקן, לעולם נשמתם, שורש

. החיצוני

והתחלתו שורשו מכח אותו ומעלה העולם את דוחפת התורה את- מושכים ישראל, ואילו

ותכליתו סופו מכח למעלה. העולם

כ“ט20 פרק ישראל תפארת.

מועד 14בסוד

ישראל של הווייתם בראשית גם ביטוי לידי באר לתפוח, ישראל, שבין המיוחדת, ההתאמה בגמ-על ז“ל רבותינו שאמרו מה הדור21‘פי באותו שהיו צדקניות נשים ”בשכר: נגאלו- תחת בשדה ויולדות הולכות מולדיהן, זמן שמגיע כיון ממצרים… ישראל התפוח שנאמר בעצם עוד התפוח. תחת נולד עמינו של והיצירה התקומה דור עוררתיך“. התפוח תחת ”נעשה גדול בקול לומר תעצומותיו עוז את קיבלנו ומשם בנו, נגע התכלית סוד התהוותנו התאמתנו מפני אם כי ובהבנה, בחכמה זלזול מתוך לא למחשבה מעשה הקדמנו ונשמע“.

ענין של ל“תכליתו“ חוצבה- היא ומשם הואיל נשמתנו, נשאתנו לשם.

הראשון5 אדם לחטא שונים יחסים כמבטאים השונים האילנות.

הטבע סדרי את המבטאים סרק, עצי הם אלו התפוח“ ב“עץ שמצאנו ממה ההפוכה התופעה ולעלים לסריגים לענפים, מהגזע, הרוחני. משורשם ומתרחקים ההולכים הפשוטים, עד- אומרים חז“ל האילן. חיי את ולעורר להמשיך בשורש כח אין הם22אשר אלו הסרק שעצי העולם אומות מובא- עוד השירים. בשיר המוזכר ה“תפוח“ את המקיפים היער“ ”עצי והם סרק23בחז“ל עצי בבריאה היו לא הראשון אדם חטא שלפני תכלית- ללא שורשים אלא-

הקדמוני החטא של תוצאה הינה. מציאותם

השורשים בה הראשון, אדם לחטא הקודמת למציאות חי קשר מעין מהווים הפרי עצי זה, פי על גלגלי את הניע לא העולם הבריאה של המקורי שבמצב כשם מסוימת. לתכלית התקדמו

מטרה זו לתנועה היתה אלא לשוא, שלו החיים פירות- מניבים השורשים בעולמנו כך.

הרגילים הפרי מעצי למעלה אדם- של למצבו אותנו מחזיר רק לא הוא התפוח“. ”עץ ישנו התפוח הרגילים, הפרי עצי לעומת לפרי. המביא שורש המציג בלבד, החטא לפני הראשון - שבו למצב בו, יש רמז שייך התפוח קרי: בעולם. להופיע מעצמה ונדחפת פועלת התכלית העולם שהיה למצב להגיע אמור ה“פרי כי מגלה, התפוח החטא. לולא אליו “ולהתעלות התכלית אם, כי לשיאה, והגיעה שהתפתחה ה“ראשית“ של תוצאה רק אינם וה“תכלית“, של ההתפתחות על המשפיעה והיא עצמה, מצד ופועלת קיימת, חיה, רוחנית מציאות היא ישראל כך לעלים, קודם ה“פרי“ שבתפוח כשם עצמה. אליה להביא האמורים השלבים

אליה המביאים השלבים ביסוס לפני עוד המתגלה ה“תכלית“ את. מבטאים

בדברי המוזכר שה“תפוח“ תם, רבינו בשם התוספות שכתב מה את הדברים, על להוסיף יש

מ“ג21 פרק למהר“ל ה‘ גבורות בספר וכן שם, בסוטה למהר“ל אגדות בחידושי ועיין ע“ב. י“א סוטה.

תתקפ“ו22 רמז שה“ש, שמעוני, ילקוט.

ד23 כ“ו, ויקרא ספרא. ‘

מועד 15בסוד

חז“ל אמרו לאתרוג וביחס לאתרוג. אלא לנו, המוכר לתפוח בזה הכוונה אין הנ“ל, , 24חז“ל מיוחדת סגולה בו שיש דברי- ידועים ומנגד, עצו. כטעם פריו וטעם פריו כטעם עצו טעם פְּרִי ”עֵץ להוציא אמורה האדמה, הארץ, היתה העולם, בבריאת כי “חז“ל, פרי- שהוא עץ, בעצים ולא בלבד, בפירות טעם מוצאים הננו שבפועל ומה הפרי. כטעם העץ שטעם כך חז“ל- אומרים ציווי- את לממש כביכול, מיאנה, האדמה האדמה. ”חטא“ מפני שזאת על שלא עצים, לעולם והוציאה הרי-בוראה, זו, סוגיא של לעומקה להכנס ובלי המתוכנן. פי וטעם העץ טעם היה לא בו החטא, שלפני במצב רק היה לא האתרוג כי לפנינו, מפורש הראשון אדם היה לא לו לקנות, אמור העולם שהיה למדריגה שייך האתרוג אלא שווה, הפרי

לתכליתו ומביאו העולם את מתקן היה אלא. חוטא,

האתרוג כי לפנינו מתגלה שוב כן, אם חז“ל- בדברי שהוזכר ה“תפוח“ הוא שייך- הוא מהווה הוא אלא העולם, של ההווי במצב תלוי שאינו באופן העתידית, ה“תכלית“ למדריגת

ומתגדל מתקדם העולם כל שמכוחה רוחנית גובה נקודת. מעין

ולא העבר, מקור היא העתידית התכלית נקודת וה“תפוח“: ישראל של החידוש תורף זהו

העתיד את מחולל. העבר

הבנים6 בין דודי כן.

הקשו קטנה. הערה עוד בזה ונוסיף שבת במסכת, התוס‘ שכתוב שמה חז“ל אמרו כיצד יש בפסוק הלא לנשמע, נעשה שהקדימו לישראל הכוונה היער“ בעצי ”כתפוח בפסוק הוא השירים בשיר הנזכר ”דודי“ והרי היער“, עצי בין ל“תפוח הבנים“ בין ”דודי בין השוואה

ישראל כנסת ולא? הקב“ה,

אך תירוץ. ללא בקושיא נשארו במקום התוס‘ אמת לזה25“ה“שפת יישוב מביא:

הקב“ה רק פרטי דמיון לאיזה למעלה לדמות שייך דהאיך הוא דהענין ונראה זה נמצא ממילא כן. הקב“ה את בנ“י שהמשילו וכיון ערכו. כפי א‘ לכל מתגלה

אצלם. המציאות

24 הוי שוה ופריו עצו שטעם עץ הדר עץ פרי רבנן ”תנו מובא: ע“א( )ל“ה סוכה מסכת הבבלי בתלמוד אתרוג זה. “אומר ובירושלמי ולקחתם רשב“י ”תני מעט: שונה בסגנון הדברים מובאים ע“ב( )י“ד סוכה לעצו דומה פריו פריו. כטעם עצו טעם עצו. כטעם פריו טעם הדר. ועצו הדר שפריו עץ הדר עץ פרי לכם

אתרוג זה זה? ואיזה לפריו דומה. “עצו

תרמ“ו25 שבועות.

מועד 16בסוד

החיים ב“נפש גם: 26“וכעי“ז

מחמת הוא ודאי התפוח. בדמיון ית“ש והמשילוהו השיגוהו שישראל אחר כי מתראים שאנחנו וכדרך התפוח. לענין במעשיהם ומתדמים נמשלים שישראל ממש והשיעור ההדרגה ע“ז העולמות אל ליראות בא ית“ש הוא כך ית“ש. . לפניו אשר לתפוח הרצוים במעשיהם ישראל ונמשלו נתדמו וענין דבר באיזה שואל לכן כתפוח הקב“ה את ראו וישראל שהואיל והיינו, התפוח. כענין ית“ש השיגוהו עי“ז

בתוכם זאת בחינה כוללים בעצמם שהם אומרת. זאת

לזיכוכה הבריאה תבוא עת העתידית, המתוקנת, בתכלית שהרי עומק. משנה כאן שיש ונראה ה“תכליתית במציאות שם, וישראל. הקב“ה והרעיה, הדוד בין חציצה שום תהא לא הרי, “השלם, כי ברור באופן יתגלה מתאימה היא ישראל נשמת גם“ל“תכלית תבוא ומכאן הוויתה, מעצם חלוקה איזושהי לעשות שייך לא שבאמת עד ושכינתיה, הוא בריך קודשא בין הגדולה הדבקות מדריגתה על מורים הקב“ה את כנס“י שהמשילה המשלים שכל אף כן, על שלים. זיווגא בהאי הדוד בין לחלק מקום אין באמת התכלית, על המורה ה“תפוח“ למשל ביחס מקום מכל שלה, התכלית על בעצמיותו המורה התפוח לרעייתו. הוא- באופן לומר שייך בו המיוחד המקום

נשמתה עומק של שיקוף בעצם הוא בדוד ראתה שהרעיה מה כי. ברור,

תורה7 יוצרות מצוות.

העבר על העתיד השפעת עקרון פי על נוסף בירור.

התפילה27חז“ל לעבודת ביום רבות שעות משקיעים שהיו הראשונים“, ה“חסידים על מספרים. הגמרא ומקשה ה- בעבודת חקר להעמיק זמן מותיר לא שבלב, בעבודה זה הידור שלכאורה ‘ שבשכל נעשית- אימתי ”תורתן חסידים אותם על קשה כן ואם ולימודה. התורה עסק “ כיצד- הרבה להם מותירה לא בתפילתם הגדולה שההשקעה שאף הגמרא, עונה תורה. לומדים הם ומתי הם שחסידים ש“מתוך הוא הדבר וטעם נפגמת, תורתם אין מקום מכל בתורה, לעסוק …זמן בירושלמי משתמרת“. במובן28תורתם משתמרת, רק היתה לא הראשונים החסידים שתורת מובא, שלמדו מה שכחו לא שהם זה היתה- תורתם אלא הם ש“חסידים משום והכל ומתברכת, “הולכת

במצוות- זריזים. 29

ט26 פרק א‘ שער. ‘

ע“ב27 ל‘ ברכות.

א28 הלכה פ“ב ברכות. ‘

“חסידים29 ע“ב- מ‘ מנחות )רש“י, במצוות“ זריזין. (

מועד 17בסוד

רק לא בתורה. וברכה ריבוי של כח בתוכו גונז במעשים הזריזות קדש, לענייני שביחס והיינו, יש במעשים גם אלא מעשה“, לידי שמביא תלמוד ”גדול בבחינת מעשים מחולל התורה שלימוד

תורה לחולל הכח כיצד30את הא? .

מבאר זצ“ל קוק: 31הראי“ה

במעמקי פיהם, על דרכיו את ומתאים עליונים, לרעיונות מתרומם כשהאדם את להרים היא שמגמתה העליונה, בצורתה התורה, לשורש בא הוא רוחו, אינו תורה מפרטי לומד שהוא מה כל וממילא לו, המעותדת לעליוניותו העולם שחסידים מתוך סוד וזהו בכחו, כבר שיש למה הזכרה כמו כ“א אצלו חידוש דבר

משתמרת תורתם. הם

המתוקן בעתיד שם, לו. המעותדת תכליתו לקראת ומיתקן הולך העולם קודשו: דברי, ביאור אחר עילוי ותעלהו וחומרו, הגוף עצם ”שתזכך עד הגוף, את הגדול באורה תאיר הנשמה בשלימות בהנאה עמה להתלוות ראוי שיהיה עד את32“עילוי, יאיר הנשמה אור לבא לעתיד.

עיכובים או חסרונות מחיצות, ללא. הגוף

העולם קידום לתהליך להשתייך הרגילה הדרך והנה התורה- לימוד התורה. לימוד הוא

שמצאנו30 שמה להעיר, יש מכח ”מתברכת“, היתה הראשונים חסידים של שתורתן הנ“ל, בירושלמי ”משתמרת רק ולא המעשי, “הדקדוק א- )פרק שבת במסכת הירושלמי לשיטת במיוחד מתאים הוא ‘ דאורייתא שהוא מק“ש אפי‘ פטור ה“ה בתורה עיתותיו בכל שועסק שמי ס“ל שרשב“י מובא ששם. ה“ב(, המצוות מן להפטר להם מתיר הדבר כיצד אך בתורה, עוסקים וחבריו רשב“י שאומנם הירושלמי, ומקשה זה יוחי בן שמעון דר‘ ”טעמיה הירושלמי ומתרץ נברא“. שלא לו ”נוח מצוות מקיים ולא תורה הלומד הלא התורה ולימוד השינון מצד הוא ערכו וק“ש שהואיל והיינו שינון“. מפני שינון מבטלין ואין שינון וזה שינון שבו שבק“ש- התורה לימוד ערך מפני נדחה הסדר על התורה לימוד שאין לרשב“י ס“ל אזי. ובספר לא הירושלמי ד‘ שלכאו‘ הקשה, י“א(, סי‘ )שבת זצ“ל קנייבסקי ישראל יעקב להג“ר יעקב“ ”קהילות ”העוסק כי הוא והכלל במצוה“, ”עיסוק הוא התורה שלימוד לרשב“י ס“ל פשוט באופן שהרי מובנים, )לולא ק“ש מצות מקיים ולא כרשב“י תורה שלומד במי רואה הירושלמי ומדוע המצוה“, מן פטור במצוה הכלל את כולל מהקיום חלק הלא מקיים“, ואינו ”לומד לגדר נכנס שהוא שינון“(, וזה שינון ש“זה התירוץ חביבות שעיקר סובר דהירושלמי ”ונראה יעקב“: ה“קהילות ומתרץ המצוה“. מן פטור במצוה ”העוסק של מצות בגוף גרעון הוא לעשות ע“מ שלא הלומד הכי ומשום מעשה, לידי מביא דתלמוד משום הוא ת“ת, חסרון דע“י ת“ת, במצות עוסק שהוא משום מצוות משאר שיפטור לומר שייך דלא פשיטא וממילא ת“ת, ת“ת מצות בגוף חסרון מתהווה המצוות, , בקיום שלו הת“ת למצות מאלמי קא אלומי המצוות, דקיום שחסידים שמתוך הנ“ל, הירושלמי לשיטת הד זה והרי המצוות“. בשביל ת“ת להפסיק מחוייב ודאי ומשו“ה

תורתם הם. “”מתברכת

ד31 פיס‘ ו‘ פרק התורה, אורות. ‘

ג32 א‘, לרמח“ל ה‘ דרך. ‘

מועד 18בסוד

את המקיף ולילה יומם חיינו הוא- בעולם תורה של תוספת כל העולם. קידום לכל, השורש הגוף בו הצפון, לעתיד יותר מתאימים להיות בהם, העוסק ואת כולו העולם את מכשירה בונים והם הואיל ”בנאים“ חכמים תלמידי נקראו כן על הנשמה. של היקרות לאור יתאים העולם את בוניך- אלא בניך תקרי ”אל את33“ גם כולל זה בהקשר התורה“ ”לימוד כמובן.

הממשיים החיים סדרי בתוך הנלמדת התורה ביטוי שהם המצוות, . קיום

לבא ה“לעתיד מאור לספוג ניתן דרכו נוסף ציר ישנו “אך ה“חסידים- בו הילכו זה ציר במצוות זריזותם דרך הגוף, טהרת אור העתידי, לאור להשתייך הצליחו הם. הראשונים“. עם לפנינו מתראה הגוף שבהוה שלמרות גדולה, אמונה צריך המצוות במעשי לדקדק כדי ולהתלוות הנשמה אור את לקבל מוכשר והוא טהור הגוף עצמו מצד הרי רבים, חסרונות לכל בזריזות הגוף, בכלי הנעשות המצוות, קיום את להעריך אפשר זו אמונה מתוך רק לה. ערך יש הגוף לתנועות כי הבינו, הדקה הרוחנית בעדינותם הראשונים“ ה“חסידים דקדוקיהן. על קודש. יצירות לחולל ובכוחן באמונת-אמיתי, האחוזים החסידים, אותם וקונים-כן, אומן, והמעשה הגוף של והטהור העצמי ערכו מתגלה בו לבא, לעתיד השייכות את בנפשם - וחדושי לימודי אותם כל את הכוללת ומגמתה, התורה שורש את באישיותם הם כוללים בזה שתתגלה התכליתית הגוף טהרת למדריגת להתרומם כדי לחדש העולם שאמור התורה העתידית התכלית אל החסיד של קישורו מתוך לבוא. לעתיד ההארות- כל את הוא כולל החידושים כל את החסיד מוצא התורה. לימוד ידי על הנקנות זו, לתכלית המובילה שבדרך שהרי לקנותם, רב וטורח עמל צריך הוא ואין וערוכים, מוכנים ברוחו, התורה של הפרטיים

לבא העתיד למדריגת שייכותו בזכות שקנה התורה, שורש מכח בו גנוזים כבר. 34הם

ומתברכת משתמרת תורתם הם שחסידים שמתוך חז“ל לדברי הטעם. זהו

על33 מלובלין- הכהן צדוק ר‘ של הנפלאים דבריו פי מעשה) ”וחידוש א‘(: אות יוה“כ למוצאי צדיק“ ”פרי והיינו ה‘, ברא בחוכמא מתרגמינין אלקים ברא בראשית הבריאה שתחלת תורה בדברי הוא בראשית מתן קודם היה וזה יום בכל שמחדש בהלכות בראשית מעשה יום בכל מחדש כך ואחר שבכתב בתורה לישראל החידושים נתנו כך ואחר תורה בנאין חכמים תלמידי נקראו ולכן דמקואות פ“ו מ“ו ()כמו“ש וזה

בוניך אלא בניך תקרי אל בניך שלום. “ורב

לדעת34 לך יש “ועוד ל“נשמע“: ה“נעשה“ הקדמת עניין את כ“ט( פרק ישראל )תפארת המהר“ל מבאר כך לו טוב זה שדבר שיודע הידיעה מן האדם אצל כי בודאי זה דבר לנשמע נעשה ישראל מקדימים שהיו מה כי השם עובדים שהם במה ישראל כן ולא עושה, אינו לעשות לו שטוב יודע היה לא ואם המעשה נמשך לעשות יתברך במעשה יתברך השם לעבוד הוא עליו שנבראים מה שלהם עצם, עיקר נמשך זאת בפעולה והידיעה המעשה ידע, אחר לא ואם המעשה בא הידיעה שמן מפני הידיעה אחר נמשך המעשה האדם כל אצל אבל הרי בוראם את לעבוד נבראים שהם ישראל ואצל הידיעה אל השמיעה להקדים צריך ולפיכך פעולה, כאן אין

לעשות לו שיש המעשה אחר נמשך הזה לפועל והידיעה המעשה הוא. “בבריאתם המעלה מתוך הקדש. במעשי ה‘ את לעבוד מטבעם מוכשרים והם קֹדש, בגוף נבראו שישראל והיינו

והמחשבות ההשכלות הידיעות, ונמשכים מתגלים ממילא, הזו, . הגבוהה

מועד 19בסוד

והמעשה המחשבה כי: לעיל, שהתבאר היסוד מתבלט מכאן גם כן, , אם משמיא שנתנה התורה ידי על שמתקיימות והמצוות ישראל מתגלה- ופעמים והפרי. השורש הם כלל- שבדרך שלמרות

הפוכה תופעה גם שיש הרי הפרי, את מחייה השורש השורש- של חייו מקור הוא הפרי כי. 35

לתופעת35 דוגמא והפרי“ “השורש למספרים ביחס הקדש: בלשון עם לכל עשר. בסיס על הספירה היינו העשרונית“, ה“שיטה היא המקובלת הספירה שיטת שנים, אלפי זה והנה שונים. מטעמים שנתנו למספרים, שונים שמות ישנן ולשון הקדש, בלשון במקורו מוצג שהוא כפי בכל- לגעת המקום כאן אין כולן. בין פנימי קשר גם ויש המספר, להגדרת ייחודיות תופעות ישנן בתנ“ך,

לעניין ישיר באופן הקשורות מהן, בשתים רק אלא הללו, התופעות והפרי. השורש המספר את לייחס באים אנו כאשר והיינו, ייחוסית. הטיה ”אחד“ למספר שאין היא, הראשונה התופעה ”שלוש בין קשר יש וכן ל“שנִי“. ”שתיים“ המילה בין קשר יש ”שנִי“. אומרים אנו מסויים לסדר “”שתיים“ ”אחד המספר לגבי נכון הדבר אין זאת, לעומת הלאה. וכן ו“רביעי“ ”ארבע“ “ו“שלישי“, הקדש- בלשון אין כתב וכן ”ראשון“. אלא ”אחדִי, הוא האחד ”כי ל“ב( ד‘, דברים אריה, )גור המהר“ל המספר, יסוד ואינו הפירוט את שבמציאות, ה“רבוי“ את מבטאים כולם המספרים והיינו, מספר“. יסוד הוא אבל בעצמו, מספר מספר מקבל פרט כל כאשר הפרטים. ומיון שמצטרף- עצמאי, כפרט עליו שמשקיפים אומרת זאת עלמא וברא באורייתא ”הסתכל הקב“ה כי היא ישראל ואמונת הואיל אחרים. “לפרטים היא- והתורה פנימי שורש יש ”ראשון“, שאינו ”אחד“ שיש לזה הקדש בלשון ביטוי יש אזי העולם, של האחדותי, השורש הלאה וכן שלישי“ שני, ”ראשון, לספור אפשר זו הכרה מתוך מתפרט. שאינו אחדותי יסודי, מעתה- שהרי האות כן כמו העולם. ושורש שביסוד ל“אחדות“ ל“תורה“ כלבוש רק נתפסים והפירוט הספירה “”אל“ף המספרים- בעולם ל“אחד“ המקבילה ב- התורה בהתגלות הראשונה האות היא האות“ דווקא ואילו אנכי“, ביאר“”בי“ת וכן א‘. א‘, בראשית, שמעוני ילקוט )ע“פ ב“בראשית“ הבריאה ראשוניות את היותה המהר“ל

ע“ש ל“ד, פרק ישראל. (בתפארת הקדש בלשון ביותר הגדולה המספר לתבנית ביחס היא השניה התופעה ביטוי- הקדש בלשון אין האלפים. ”ריבוא המספר אֶלֶף. המספר מאשר מספרי לסדר גדול “יותר מסביר- המהר“ל לשון- אלא מספר, אינו

המוגבל המספר מגדר יציאה מעין. ”ריבוי“, ומבאר שתי בין קשר יש כי ואמנם( ד“ה שלמה“, שעשה ל“ים ביאור צדק, )דובר מלובלין הכהן צדוק ר‘ חוזר שזה אֶלֶף אותיותיו א‘ ”ולכן וז“ל: ו“אֶלֶף“ ”אָלֶ“ף“ של הלשוני בדמיון ביטוי לידי שבא מה התופעות, אצילות עולמות ד‘ נגד שהם אחר במקום ביארנו אלפים מאות עשרות יחידות מדרגות ד‘ כי ודע לייחוד… עד ומתרבה והולך יחידות והוא תמן חד וגרמוהי הוא שאצילות האמת. לחכמי הידועים עשיה יצירה בריאה היחוד והיפך הרבוי בתכלית שהוא, עשיה וכסבורין במספרים, שלם היותר הרבוי שהוא אלף למספר ומגיע

גמור יחוד אלא ואינו גמור רבוי שהוא. “…אנו צדוק ר‘ ערכנו. מיעוט כפי מדבריו ללמוד שנוכל יסודות יש אך תורה, בסתרי גובלים כאן צדוק ר‘ דברי הראשונה המדריגה היא ה“אחד“ של מדריגתו היש. התפרטות כל מקור את מבטא הוא ש“אחד“ מסביר, עושה היא הזה, עולם סדרי לתוך נדחפת זו, אצילית מדריגה כאשר הבריאה. השתלשלות מדריגות מכלל ”ריבוי של צורה באיזושהי מתגלה ה“אחד“ בהתחלה בהדרגה. “זאת כך- ב“עשרות“, ביטוי לידי הבאה נוספים לעשר מהעשר פרט כל מפרט מאה, המספר גם כך ה“אחד“. של פירוט הוא שה“עשר“ כך- ממדריגת פרט כל פירוט של תוצאה שהיא ה“אלף“, היא הרביעית המדריגה פרטים. פרטי מאה יש שסה“כ

פרטי לפנינו שיש כך פרטים, לעשרה השורשית-פרטי-המאה ה“אחד“ מדריגת של. פרטים מהפכני חידוש רואה הוא אין כאן, עד צדוק ר‘ של הדברים בהרצאת הבא- בשלב פונה הוא לחידוש: הגיע כאשר הפירוטים, פירוטי כל שאחר משום, והיינו אל“ף, לאות בדמיון אלף המספר מכונה לשוא לא על הכל. שורש ומתגלה נעוץ גופא בזה לשיאו, לעולם-הפירוט יורדים כאשר ישראל, אמונת פי, העשיה לשלב מגיעה הריבוי אזי ההתפרטות כוחות ומיצוי הראשונית, שביעה העמוקה, האחדות מתגלה ומתוכו

כמו- בדיוק השורש אל כולו שייכות את וממילא האילן, של ההסתעפות תהליך מיצוי את המבטא. הפרי, ”והוא צדוק: ר‘ וממשיך שכלה במקום ”שהאור“[ ]נדצ“ל שהאות הבזק וכמראה בתחלתן סופן נעוץ בסוד

מועד 20בסוד

כלשון המצוות, למעשה בנוגע ישראל של הקדושתי ליחס הפנימי השורש שזהו לציין, יש השלם לעתיד, שייכותם היא ישראל של וסגולתם הואיל במצוותיו“, קדשנו ”אשר הברכה

המחשבה מעולם הוא פחות לא כי המעשה, של האמיתית מעלתו תחשף בו. 36והמתוקן,

בשבט8 בט“ו האילן פירות אכילת. הראשון- אדם חטא תיקון

היא החנטה לחנוט. מתחילים שנה אותה של הפירות ואילך שממנו היום הוא בשבט ט“ו ”פרי לשם כראוי עצמאית, הגדרה כבעל מעמדו את מקבל הפרי בו הראשוני, “השלב

וכדומה שביעית כמעשר, בו, לחול שייכים ”פרי“ דיני. וממילא

זה יום מקום מכל רוחנית, משמעות איזושהי בשבט בט“ו בולטת לא שלכאורה למרות חגיגית משמעות כבעל ישראל במסורת הוא37נקבע בשבט בט“ו ומרכזי מיוחד מנהג.

ויתגלה יצמח ומשם העשיה דעולם ורק תצמח. מארץ שאמת בתחתונים יחיד הוא אף ומתלהט… חוזר יחוד הוא הזה הרבוי שגם מגלה והוא האצילות מעולם למעלה ששרשו האדם ידי על היחוד עומק תכלית משמים להופיע יכולה האמת גמור…“. האמת- ויכולה האל“ף, כמו המציאות, של האלוקי השורש בגילוי בארץ להופיע שהאמת- צדוק, ר‘ אומר האלף. כמו ”פרי“, של בצורה והמפותלת, המסובכת במציאות

השורשית מהאמת עמוקה, יותר היא האלף, של הריבוי מתוך. שמתגלה כתב וכעי“ז אבולעפיה אברהם רבי הספרים) חלק לחיד“א, הגדולים שם ספר עיין הרשב“א, בתקופת, חי ע“ו אות ח‘ (מערכת בספרו השכל ו“”אור )חלק אלפ“א: (‘ במערכת ר“ל עניינה, בכל ראשונה א‘ היות ”על היותה לפי המספרים, לכל ראשית שהיא האחדים מספר ובמערכת האותיות, לכל ראשונה שהיא בית“א לד ראשית היא שהא‘ נודע ועוד מספר… אינו אחר ומצד מספר הוא אחד שמצד הראשון, למספר ‘סימן שראשם ומאות רמוז, בסימן יו“ד שראשם ועשרות רמוז, בסימן א‘ שראשם אחדים שהם המספר, מעלות בא והנה אחד, האלף נקרא כן ועל חלילה, חזרה והוא רמוז, בסימן עוד א‘ שראשם ואלפים רמוז, בסימן ק‘ )ישעיה ה‘ שאמר מה על בו שרמז הנביא מאמר והוא תכלית, בעצמו הוא ראשית שהוא שמי בזה להורות

אחרון ואני ראשון אני ה‘ אני ו‘(, . “מ“ד, וע“ע ב )ב‘, לרמ“ק רימונים“ ”פרדס. (‘בספר

כתב36 זה כעין )עמ האמונה באורות קוק ‘הראי“ה הפנימית124 ”התביעה, (: מתאימים יהיו שהמעשים אלהיהם לד‘ בנים מדת היא שמדתם לישראל, מיוחד ענין הוא ועדינות, עליונות היותר וההרגשות, להדעות את בקרבם משערים והם האידיאליים החיים של הציור אל המעשיים החיים השתוות של האפשרות אידיאלי של החיצוניים הצללים את משערים הם האדמה, ומשפחות הארץ גויי חלק כאלה לא הנאצלים, עושה ההוא הקסם אין אבל לפעמים, אותם שמקסים שבהם, היופי את רק אבל החיים, נשאר כ“א פירות אור בעד מעכבת היא העמים כל את המלפפת זרה עבודה קליפת כי בו, ולהתיהר להתפאר קלוש, ברעיון בגויים תורה שתהיה כלל אפשר אי כך ומשום המעשיים, החיים בעצמיות מהכנס העליון היושר של, ד‘ העליונה האלהית התביעה ע“פ המעשיים החיים את המגדרת ד‘ ליעקב, תורת כ“א גוי, לכל כן עשה ולא

קרובו עם. “ולישראל

בשבט37 בט“ו תחנון אומרים אין ריצב“א- תשו‘ בשם א‘ אות פ“א הגמ“י תש“א; סי‘ פ“א ר“ה מרדכי עיין;

אפיים נפילת בו אין כן כמו ג‘. תקע“ב, או“ח שו“ע ק“י; סי‘ מהר“ם לתלמיד תשב“ץ א- קל“ו, ושו“ע ב“י עיין. ‘

מועד 21בסוד

הפוסקים העתיקו ממנו הקדמון המקור האילן. פירות ”תיקון38אכילת ספר הוא זה מנהג קרובדרו משה רבי של דורו בן זצ“ל, מערבי סוסאן יששכר רבי ידי על שנכתב יששכר“,

אילנות של פירות במיני בו להרבות האשכנזים ”נוהגים שכתב: הקדוש, . 39“והאר“י

עניינו בדבר עמוקים, רעיונות בתוכו טומן לחש, נבוני של בתורתם שיסודו זה, שמנהג כמובן נוכל קטן טפח של חשיפה שלפחות נראה אך מה. עד יודע מאתנו ומי בשבט, ט“ו יום של

לעיל שהתבאר מה פי על זה, יום של בסודו. לחשוף

איזושהי המעורר תמוה, מנהג לכאורה נראית פירות, מאכילת ”עניין“ עשיית הצד, מן למתבונן הדעת עץ פרי אכילת לחטא תזכורת מעין בזה ויש הואיל נעמיות, אי ותחושת. סלידה ידי על עצמו, מצד ה“פרי“ של ערכו הבלטת היה החטא של יסודו כי לומר, ניתן בתמציתיות ועצו משורשו הזו40ניתוקו וההפרדה הניתוק. מה“אחרית- ה“ראשית“ הפרדת את ביטאה, “

ו“פרי ל“שורש“ וה“אחרית“, ה“ראשית“ הקבלת בארוכה לעיל שהתבאר. “וכפי

הסוד חכמי בשם שונים, בספרים ביום41ומובא ה“פרי“ את אוכל הראשון אדם היה שאילו, הדבר נחשב היה למצווה שאף אלא עוד ולא ועוון, חטא בדבר היה לא טעם42השבת. את המוליך ”ענף“ מעין המשמשים והשתדלות, העבודה ימי הם החול, שימי הוא, הדברים

גילתה היא זה ובעצם הן“, שנים ראשי “ד‘ מונה השנה, ראש במסכת שהמשנה מה על עצמם סמכו הראשונים יש כך חג, יום הוא בתשרי בא‘ החל לשנים“ השנה ש“ראש וכפי השונים. השנה ראשי ד‘ בין פנימי קשר יש כי

בשבט ט“ו ובכללם המשנה, שמונה השנים“ “ראשי בשאר ושמחה חגיגיות של בחינה לאילן- השנה “ראש. “

סק“ז38 קל“א מג“א.

הרי39 אשכנז, קהילות של במנהג שמדובר כתבו שהעתיקוהו והאחרונים יששכר“ שה“תיקון שלמרות לציין, יש כגון ספרד, גדולי בספרי גם הובא זה שמנהג בספרו מאיזמיר הכהן אליהו רבי מוסר שכתב“”שבט ט“ז( )פרק: וכן הוא“, ותיקין שמנהג בשבט, בט“ו הפירות על לברך זהיר הווי ”בני, בספרו פאלאג‘י חיים רבי חי לכל “”מועד הארץ ופירות האילן פירות מכל בשולחן לסדר ישראל, תפוצות רוב ”ונהגו שכתב: שצ“ג( עמ‘ תשכ“ה )ירושלים

ובספר ידו“. תשיג אשר עד החיים “”כף ואכמ“ל בספרד“. נוהגים יש ש“כן כתב, צ“ז( ס“ק קל“א סי‘.)או“ח

י“א40 א‘, בראשית למהר“ל, אריה גור.

לדוגמא41 ראה צדיק א“”פרי מאמר יוה“כ, לערב מלובלין, לרצ“ה. ‘

מדברי42 גם ראיה לזה הביאו מקום מכל תורה, בסתרי הוא הדברים שמקור ואף ז כ“א, )בר“ר: (‘המדרש והרי אחת שעה אפי‘ בצווי לעמוד יכולת שלא הראשון אדם מעיניך עפר יגלה מי פדייא בן יהודה רבי ”דרש שהמדרש והיינו יאכל“. לא ערלים לכם יהיה שנים שלש יט( )ויקרא שנאמר שנים ג‘ לערלה ממתינין בניך הממתינים שישראל המדרש, ואומר הדעת. עץ אכילת לאיסור זמני, איסור שהוא ערלה, איסור בין משווה איסור שגם נראה, זו מהשוואה הדעת. לעץ ביחס יותר קטנה בהמתנה עומדים שהיו ודאי לערלה, שנים ג‘ כן כמו בלבד. זמני איסור היה הדעת עץ אכילת )שם חז“ל נכנס(אמרו והיה הראשון, אדם חטא לא שלו

הדעת עץ של מענבים יין ידי על עושה היה הוא הקידוש את השבת, . ליום

מועד 22בסוד

שבאותו בזה, היה החטא כן, על השבת. שביום תכליתה ועד הבריאה ראשית בין החיים קשר כך כדי עד וחמדו, התכליתי ל“פרי“ יתר דגש הראשון אדם נתן בלבד, כ“ענף“ המשמש זמן הגפן בענבי הגפן כ“ענבי זה הרי בשבת, נאכל הפרי היה לו אך ואכלו. משורשו אותו שניתק

ומתקבל נאה “דבר ה“פרי- ובין ה“תכליתי“ היום בין יפה, התאמה. “

החטא שלפני למצב החזרה לא הוא בעולם, ישראל של ה“חידוש“ לעיל, כאמור - שבת שכולו ליום מגיע והיה חוטא, האדם היה אלמלא העתידי, למצב השייכות. אלא את לנהל לנו אפשר אי בפועל אומנם שבת שכולו יום של באופן המעשיים חיינו, כל מקום מכל אך לו. הצפון לעתיד ולהרימו לשכללו העולם, את לתקן עלינו בפועל, שהרי ואורחות מנהגים וקובע המעשי, לעולמינו ומתפרץ הפנימי, סודנו בנו מתעורר פעמים

בתרבותנו. חיים

בשבט לט“ו ביחס גם הוא. כן

יום הוא בשבט ט“ו ויום הואיל חכמי הנהיגו זה ביום דווקא הרי הפירות, חנטת להורות פירות. לאכול כן הרחוק, לעתיד הצופים הסוד, לעתיד- שייכות לנו יש כי, רק הפירות בו החנטה, יום כן: על יתר מה“פרי“. לאכול מצווה בו שבת, שכולו ליום ”פרי צורת לקבל “מתחילים שהרי- מוגמרים. פירות לאכול ביותר המתאים היום הוא ה“חידוש תורף עיקר “זהו השלם- המוגמר, לעתיד שייכים אנו משקיפים- אנו ודרכו תיקונים ודורשת מושלמת איננה שבפועל המציאות כאשר גם כן, על המציאות. על ושכלולים העתיד- מכח והעבר להווה שבאה שלנו, הרוחנית היתד את קובעים אנו

והמשוכלל. השלם

מנהג9 של מעמדו.

כותב ישראל, מנהגי של למעמדם ביחס מלובלין הכהן צדוק: 43ר‘

כי יתברך השם ומצד העליונה. חכמה לפני גלוי שהוא מה הוא התורה מצוות ישראל לבני זה דבר פעולת. מאיר ישראל שחכמי מה היא חכמים ומצות זו פעולה שראוי להם מאיר אנושי. בשכל שמה הוא תורה ישראל ומנהג בנגלה יתברך השם הארת מצד לא זה דבר לעשות דהארה גילוי בו שאין

ח43 אות לילה רסיסי. ‘

מועד 23בסוד

שכל מצד ולא התורה שהוא בעולם המתגלה שלמעלה חכמה בנובלות. החכמים נביאים בני נביאים שישראל מצד בשורש44רק דבוק שורשם שום בה שאין מעשה לעשות מעצמם מכוונים הם ממש אלוה וחלק הנעלם הנעלם משיגים הם בנעלם דיבוקם מצד רק לגמרי ונעלם כלל גלויה. הארה דלעתיד הנוכח הכרת וזהו דיבוקם מצד רק לגמרי נעלם בהווה שהוא

זה גם משיגים הם. בנעלם

ישראל ומנהגי דרבנן, מצוות דאורייתא, מצוות מדריגות: ג‘ שישנן מבאר צדוק. ר‘

התורה מ“ראשית“ לארץ. מהשמים למטה, מלמעלה הארות הינן דאורייתא מצוות רואים ישראל שהרי כפיה, של מסויים מימד כאן יש ישראל. כלפי אלוקית הארה מוקרנת מבטלים אליו, מתיישרים הם וממילא ותוקפו, גדולתו את שבתורה, האלוקי האור את

רצונו בפני. רצונם

מדרבנן התכונה, מצוות לבין העליונה, האלוקית ההארה בין ביניים, מעמד מעין הן בתורה ששורשה ה“חכמה“, ה“שכל“, את אחת מצד מבטאים ישראל חכמי שלנו. הפרטית גווניו45השמימית על הציבור, העם, של וביטוי תוצאה הם ישראל חכמי שני מצד אך, , הנימה כמלא חכמינו מתקנות לסור לא החובה כן על וחסרונותיו. מעלותיו כפיה- בו אין כן על נפשו. וטבע נטיותיו מהאדם, מ“למטה“, שמגיע צד יש אלו בתקנות יש שהרי גמורה,

חכמים תורה46אמרו של מיינה יותר סופרים דברי ”חביבין. “

מצד לא שמגיעה התעוררות ישראל. קדושת מצד רק קדושה התעוררות הם המנהגים הכל אלא העדה, מנהיגי חכמים תלמידי של או בתורתו, הקב“ה של ברורה, עליונה, הכוונה ושייכותה התאמתה את המגלה כנס“י, של נישמתית, אינטואיטיבית, קליטה מתוך מגיע מסויימות ר47לפעולות מסביר הגלוי, בהווה או בעבר בסיס לה אין זו שהתאמה אף ‘. בסיס לה יש מקום שמכל צדוק, ולשון עם בשום כזה דבר אין מאיתנו. הנעלם, בעתיד

גם44 כתב וכעי“ז לנו מבואר ”הרי שנה: מאות כשלוש לפני כ“ה(, סי‘ אליהו יד )שו“ת מלובלין אליהו, רבי נביא פי כעל וממש ביניהם הופיע שהש“י הקודש, רוח פי על הוא ישראל כל אצל מוסכם שהמנהג דמה

לנהוג איך הקודש רוח ישראל כנסת בכלל השי“ת מאיר שמים לשם והמעשה הרצון ידי על כי. “הנהיגו,

ז“ל45 המהר“ל גוף בעלי שהם אדם בני שאר אל שכל כמו נחשב חכם התלמיד ”כי ד‘: פרק התורה. “נתיב

ג46 א‘, רבה שיה“ש. ‘

היכן47 ואפילו מדרבנן, או מדאורייתא להלכות סתירה זה במנהג אין עוד כל אמור, זה שכל כמובן, מתוקן הוא שהמנהג זאת- שביטא כפי הפשוטה, ההלכה קיום על להעדיפו אין )שו“ת בלשונו תם רבינו הלעז מפני המנהג לשנות שאין כתבת ”גם י“ד(: סי‘ התוס‘. בעלי נהגו שוטים שאם למפרע, גהנם זה מנהג

נהגו- לא חכמים. ארוכים והדברים רופפת“. כן אם אלא הלכה, עוקר אינו הגון מנהג. ואפילו

מועד 24בסוד

”תכלית בעצמו שהוא עם רק קדושה, של מעמד מקבל בלבד מנהג שהוא שידוע, “שדבר ראשונים שיטות שיש עד תוקף, כבעלי בתוכו, המנהגים את לקבע מודע באופן 48יכול

”אשר מנהג על שמברכים וציוונו במצוותיו. “קדשנו

ישראל של קישורם מתוך לעתיד מנהגים- בתוכם מתחוללים.

עם במיוחד הדברים הם מתאימים בשבט ט“ו פירות אכילת הוא, מנהג לעיל, שכאמור עתיד אותו ה“פרי“. באכילת ומצוה ערך יהיה בו התכליתי, העתידי, התיקון על מורה ביום הפירות אכילת של המנהג, את בתוכנו ומחולל אורה, ניצוצי לנו שולח ונאדר, נהדר

חנטתם. ראשית

ע“ב48 כ“ח )תענית חננאל רבינו וביניהם ראשונים הרבה סוברים כן; ( הרי“ף מדפי ע“ב י“א )שבת, ; (רי“ף )שם; (רז“ה ט“ז י“א, ברכות הל‘ הרמב“ם )על; (ראב“ד ועוד ימים( ד“ה ע“א י“ד ברכות )תוס‘ תם. רבינו פסק וכן הרמ“א אשכנז) בני נוהגים וכן ההלל“, את ”לקרא שמברכים בר“ח הלל בעניין תכ“ב( סי‘ או“ח

שונים מנהגים ובעוד בר“ח הלל. בעניין


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שלישי, 20 ביולי 2010

תורה לשמה - חביב טולידאנו מאורנו ט

׀ לשמה תורה 315

לשמה תורה טולידאנו חביב

הקדמה

לימוד היא לשמה לתורה ביותר והאמיתית הפשוטה והכוונה שהתכלית ספק אין

ה לשם 'תורה ביותר- הגדולה בעוצמה בעולם ה' אור את ולהופיע לגלות כדי,

הגמרא שכותבת וכמו קה תיבות). (שבת ראשי "אנכי": אנא' נפשי כתבית,'יהבית

שלנו במציאות ביותר הגדול גילויו ואת חותמו את הטביע עולם של ריבונו כלומר

עולם הקדושה. התורה בתוך העלם- מלשון נ מעלים). (פסחים עולם של ריבונו כי,

ביותר הגדול הוא גילויו ששם התורה, בתוך גם בעולם. עצמו את נעלם- הוא,

ונלמד הקדושה בתורה עצמנו שנדבק ידי על יתברך אורו את לגלות ותפקידנו

גדול ובחפץ בהשתוקקות. אותה

הלומד כוונת עיקר להיות צריכה מה בשאלה ולעסוק לברר אנו באים זה במאמר

בעוצמה יתברך ואורו ה' רצון גילוי של הכוללת למטרה להגיע כדי בלימודו,

שהמחלוקת נראה אבל לשמה', ב׳תורה שונות שיטות יש אמנם ביותר. הגדולה

כולם דבר של בסופו כי לקמן, שנראה כפי לחשוב, שאפשר ממה מהותית פחות

היא המחלוקת עיקר בעולם. ה' אור את לגלות כדי היא הלימוד שתכלית יסכימו

גילוי של העליונה למטרה להגיע כדי בלימוד, בכוונה הדגש את יותר לשים מה על

א דברי ואלו שאלו ובוודאי יתברך. ורצונו שהבירור-אורו ומסתבר חיים, להים

ולשם האמיתי, למקומו אותו מכוונות האדם של נפשו נטיות עם יחד זו בסוגיה

חייו ימי כל עמל הוא אשר בכל ומגמתו מבטו שישים ""צריך ישרים מסילת, (לשון

א פרק תורה)בתחילת ללמוד שציווני ה'" "כוונת היתה מה בשאלה. נעסוק- לא

תורה מתלמוד הנובעות רצויות בתוצאות כאן נדון לא כן, כמו זה. . 1במאמר

כבר הלימוד. בשעת הלומד לכוון שצריך הכוונה חשיבות להבנת ביאור נוסיף

התורה1 לימוד מתוך יתברך בה' לדבקות יגיע שאדם הוא מאוד וחשוב גדול שדבר יסכימו כולם למשל, ,

מעשה לידי יביא שהלימוד. וכן

מאורנו316 ׀

בשו״ע להלכה נפסק ד סעיף ס סי' יהודי)2(או״ח שכל כלומר כוונה, צריכות שמצוות

גם ומסתמא, מצווה. כל מקיים הוא כאשר הבורא מצוות לקיים להתכוון צריך

מצוות בשאר אדרבה, מצוות. משאר גרעה דלא כוונה, צריכה תורה תלמוד מצוות

מצווה היא עצמה הכוונה תורה בלימוד ואילו המצווה, ממכשירי היא. 3הכוונה

לשמה עושה נקרא המצווה אהבת מתוך שהמקיימה מצווה, כל בקיום וכמו כן-

רש״י כוונת וזו תורה. תלמוד מצוות לגבי לשמה ד״ה ז. "לשמה)(תענית שכתב: משום-

א ה' ציוני הרמב״ם-כאשר כתב וכן רבי". להִקרות כדי לא לוהי, י תשובה, (הלכות

בה)ה העוסק וכל: כל)(בתורה אדון אהבת מפני אלא שכר, לקבל ולא ליראה לא

בה שציווה הארץ המהר״ל- כתב כן וכמו לשמה". בה עוסק זה הרי עולם, (נתיבות

ז סו״פ התורה שעוסקים)נתיב חכמים תלמידי "אבל ה': לשם ללמוד שצריך והזהיר,

אדם כל כי חכמה, שהיא התורה עצם מצד בה וחפצים התורה ואוהבים בתורה

אם יתברך". ה' אהבת על מורה התורה לימוד אין ולפיכך החכמה, אוהב בטבע

אותו שמחכימה מחמת רק התורה את והאוהב הלומד כן, ורק- לשמה, שלא זהו

כוונת וזו לשמה. הלומד הוא יתברך, ה' אהבת מחמת ואוהבה התורה הלומד

שכתב רש״י "לשמה)(שם: רבי- להקרות כדי לא אלהי, ה' צוני כאשר משום. 4"

מעשה לידי שמביא גדול תלמוד

בגמרא מובא יז קמא שהוציאו). (בבא במותו, יהודה מלך לחזקיה עשו גדול שכבוד

אסור במותו, לחזקיה שעשו שמה מכאן למדה הגמרא הלווייתו. בשעת תורה ספר

שאלה זה ועל חזקיה. של כבודו את לייחד מנת על שנפטר, חכם לתלמיד לעשות

ומתרצת בהלווייתו? תורה ספר מוציאים גדול חכם תלמיד לכל גם והרי הגמרא,

זה שקיים עליו ואומרים תורה ספר מניחים גדול חכם תלמיד שעל בסוף, הגמרא

ואותו גדול, יותר כבוד תואר זה כי תורה, שלימד אומרים לא אבל בזה, שכתוב מה

זה ועל המצוות. ממעשה גדול תורה שתלמוד מכאן ומשמע לחזקיה. רק אמרו

הלכה2 וכן מצווה, אותה בעשיית לצאת כוונה שצריכות וי״א כוונה, צריכות מצות שאין אומרים "יש."

בהקדמה3 הלוי בית מדברי י), (עמוד לוי יהודה לרב תורה תלמוד שערי בספר הבין כך.

לשמה4 שלא שתורה הסביר דברים) פרשת מזלוטשוב, גדליה בן חיים אברהם ר' (הרב לחיים אורח בספר

לשמה- הלומד ואילו העונש), (יראת תתאה יראה מחמת שלומד זה (יראת- עילאה מיראה שלומד זה

עצמו את עובד אלא ה', עבודת נקראת שאינה העונש, יראת היא לשמה "שלא כותב: וכך, הרוממות).

בכח יש מעונש, ומפחד יתברך בו אמונה לו שיש כיון זאת, בכל ה', את עובד הוא ולכן גופו צער על שמפחד

אהבת או העונש יראת מתוך הלומד לשמה". יעבוד ואז עילאה וליראה ה' אהבת לידי להביאו הזאת האמונה

ה עבודת של סוג אלא בלימוד, מהכוונה חלק זו אין.'ה',

׀ לשמה תורה 317

הגמרא מקשה ופירש מעשה, לידי מביא שהלימוד תורה, לימוד גדול מר והאמר

עדיף מעשה אלמא כלומר, 5רש״י לאגמורי", הא למיגמר "הא הגמרא, ומתרצת,

יחיד של תורה לימוד לרבים- שמלמד מי אבל ממנו, חשוב מצווה מעשה זה-

מצוות מקיום. עדיף

קידושין במסכת אמנם, טרפון): (מ רבי היה "וכבר עקב: פרשת מהספרי מובא

מעשה או גדול תלמוד בפניהם: זו שאלה נשאלה בלוד. נתזה בבית מסובין וזקנים

גדול תלמוד ואמר: עקיבא ר' נענה גדול. מעשה וענה: טרפון ר' נענה. גדול? נענו

בפשטות מכאן משמע מעשה". לידי מביא שהתלמוד גדול, תלמוד ואמרו: כולם

מהמעשה גדול! שהתלמוד

בקידושין הגמרא מסקנת על נשאל הגמרות, בין הסתירה לתירוץ שניגש: לפני

שהלימוד מפני גדול המעשה אולי או מעשה, לידי שמביא מפני גדול תלמוד האם

אליו? מביא

מעשה לידי שמביא תלמוד "גדול בקידושין, לפרש "ואפשר המעשה- גדול

רש״י דברי מפשט גם מובן וכך אליו. מביא שהתלמוד מעשה לידי מביא ד״ה יז. )(ב״ק

אמנם ותכלית. כאמצעי הוא למעשה ביחס שהלימוד כלומר עדיף, שמעשה, שכתב

תם רבנו האמר בתוד״ה הגמרא)(שם ששואלת ומה גדול, תלמוד שבאמת מתרץ,

עדיף שהמעשה ומשמע מעשה", לידי שמביא תלמוד "גדול שהמעשה- כיוון

ברמב״ם מפורש וכך גדול. תלמוד ולעולם לימוד, כן לפני שהיה מגלה ג ת״ת, (הלכות

תלמוד)ג כל כנגד שקולה שהיא כולן המצוות בכל מצווה לך "אין גדול: שהתלמוד,

מעשה לידי מביא שהתלמוד כולן, המצוות כל כנגד תורה תלמוד אלא. תורה,

הוא שהתלמוד המהר״ל, סובר גם וכך מקום". בכל למעשה קודם התלמוד לפיכך

וזה ותכלית. כאמצעי ולא ומסובב, כסיבה הוא למעשה ביחס ושהלימוד העיקר,

לשונו קמג עמ' ח״ב שם, קידושין אגדות גדול)(חידושי מעשה ואמר טרפון ר' "נענה, :

(לומד למד שהוא התלמוד אבל העיקר, הוא המעשה כי מפני )פירוש אינו לעשות

אבות במסכת בארנו זה ודבר וכו', לעשות התכלית שהרי המעשה, כמו עיקר )(פ״א

עיקר המעשה אלא עיקר המדרש לא. אצל סובר עקיבא ר' אבל גדול שהתלמוד

הכל הוא ההתחלה ובכח התחלה הוא התלמוד כי מעשה, לידי שמביא, מפני

במי5 נתלה "דמי רש״י, דברי בהסבר תלמוד) ד״ה מ: (קידושין תוספות שפירשו וכמו בגדול- נתלה קטן,"

בו נתלה האמצעי שהוא והתלמוד התכלית, שהוא המעשה, הוא העיקר. כלומר

מאורנו318 ׀

שאמר וזה קודמים אשר הדברים שכל וידוע מעשה, לידי שמביא תלמוד, גדול

גדול יותר והסיבה סיבה, הוא והרי לאחר, סיבה שהוא מפני גדול, יותר מעלתם

המסובב. מן וכן הם וכו' תלמוד גדול יוסי ר' שהביא הראיות כל חזקות ראיות

גדול שהתלמוד וגדולות, מדריגת להודיע הכל וליובל ולתרומה לחלה שקדם מפני

הכל על גדולה שהיא. 6"התורה

שורשית במחלוקת תלויה גדול מעשה או גדול תלמוד אם כאן המחלוקת לכאורה

אחרת לשמה- תורה בגדר.

לשמה שלא תורה תלמוד

כל קודם באים, ודאי הם לשמה, תורה ללמוד שצריך אותנו מלמדים, כשחז״ל

אישית תועלת לשם תורה תלמד אל כלומר, לשמה. שלא הלימוד את. לשלול

הראשונים דברי ולפי חז״ל דברי לפי לשמה, שלא תורה גדר מהו נברר קודם לכן,

. והאחרונים

לזון כדי לימודם, עבור ממון מקבלים ב״כוללים" הלומדים בזמננו תורה בני כי ידוע

זה דבר אוסר הרמב״ם אמנם ביתם. בני את י ג, ת״ת על)(הלכות סומכים הם אבל,

לה לעשות "עת משום שהתירו ואחרונים ראשונים ועוד שם משנה הכסף 'דברי

תורתך התורה7"הפרו לימוד לשם לכוון צריכים אלו חכמים תלמידי אופן, בכל, .

אילו אפילו בתורה עוסקים היו שהם בנפשם ולקבוע הממון, קבלת לשם ולא

כסף כך על מקבלים היו הבריות8לא כך ואחר מצווה המקיים לאדם דומה וזה.

הכבוד אין ההוא, הכבוד למען בתחילה עשה שלא כיוון כך. על אותו מכבדים

מזכותו גורע. ההוא

לקבל כדי או מלגה, או פרס, תוספת בשביל לומד אדם כאשר לשאול: ניתן אמנם

כמו6 והמעשה התלמוד על מסתכלים האם היא בקידושין בגמרא התנאים שמחלוקת מסביר המהר״ל

להגיע הוא העיקר האם לשאלה דומה וזה גביו. שעל והבנין יציב בסיס כמו או ותכלית, דרך ומטרה, אמצעי

הפרט אל מהכלל או הכלל אל. מהפרט

אדר7 ח, קובץ (מאורנו תורה מתלמוד שכר קבלת בנושא שכתבנו במאמר באורך זה כל על עיין

.)ה׳תשס״ט

על8 עוד עיין הלימוד. להיכל מחוץ בהיותו היום, שעות בשאר גם בשקידה ללמוד מוסיף הוא אם נבחן וזה

עמ ח״א שליט״א, צוריאל משה הרב מאת המוסר באוצרות 'זה. 695-696

׀ לשמה תורה 319

לשמה "לא עבור תנאי מתנה הוא מלכתחילה כאן שהרי ותעודה, כבוד,"תואר

הראוי מן זה? האם

ברכות במסכת והקשו). (יז נברא", שלא לו נוח לשמה שלא העושה "…וכל נאמר:

שם בתוספות העושה בפסחים)(ד״ה מהגמרא אדם,): (נ יעסוק "לעולם נאמר שבה

ותירצו לשמה"! בא לשמה שלא שמתוך לשמה, שלא אפילו ובמצוות בתורה

על לומד אם לבין אסור, שזה חבריו, לקנטר מנת על לומד בין לחלק התוספות

שיכבדוהו. מנת

תענית ובמסכת לשמה). (ז בתורה העוסק כל אומר בנאה ר' היה "תניא נאמר:

המות סם לו נעשית לשמה שלא בתורה העוסק וכל חיים…, סם נעשית,"…תורתו

שם התוספות והקשו העוסק וכל לחלק)(ד״ה כן גם ותירצו הנ״ל, בפסחים מהגמרא

זה שעל שיכבדוהו, כדי או רבי שיקרא כדי הלומד לבין שאסור, לקנטר, הלומד בין

לשמה בא לשמה שלא "שמתוך."אמרו

נזיר ובמסכת בתורה): (כג אדם יעסוק לעולם רב אמר יהודה רב והאמר "… נאמר:

שם גם והקשו לשמן", בא לשמן שלא שמתוך לשמן, שלא אפילו ובמצוות

התוספות [הראשון שמתוך הלומד)](ד״ה שכל שם שכתוב הנ״ל, בברכות מהגמרא

לקפח מנת על הלומד בין לחלק כן גם ותירצו נברא", שלא לו נוח לשמה שלא

אחרים לקנטר שם)(כמו ולקנות להתגדר מנת על הלומד לבין שאסור, , שיכבדוהו (כדי

רבי שיקרה כדי.)או

אבל אחרים, ולקפח לקנטר כדי ללמוד שאסור התוספות שיטת לפי יוצא כן אם

אישית תועלת לשם ללמוד לכתחילה מותר שם9(ממון לקנות או כבוד שלא), ומתוך,

לשמה בא. לשמה

שאסור ישרים, ומסילת מהר״ל והריטב״א, רא״ש התוספות הרמב״ם, דעת אמנם

תועלת לשם. ללמוד

רא״ש תוספות עב שלא): (יומא שלומד כגון המוות, סם לו נעשית זכה "לא כתב:

כך כל עושה שאינו מיירי התם וכו' יעסוק לעולם בנזיר דאמרינן והא לשמה.

אלא לומד שאינו מיירי והכא שכר, לקבל או פורענות מיראת אלא מאהבה

תועלת9 לשם הלומד גדר בכלל שהוא לומר יש אבל ממון, לשם הלומד את הזכירו לא התוספות אמנם

. מהבריות

מאורנו320 ׀

תועלת10להתגדר לשם שהלומד מדבריו ומשמע מקיים". אינו וגם חבריו ולקנטר

ישנים בתוספות ומקורו אחרים. ולקפח לקנטר כדי הלומד כמו אסור הוא מהבריות

זכי לא ד״ה עג. לשמה)(שם שלא והאי דמותא… סמא ליה תהוי זכי "לא שכתבו:

חברו את ולקנטר להתגדר אלא לומד ואינו כלל מקיים ואינו שעוסק כגון, דהכא

בברכות אמרינן ועליה נברא). (יז שלא לו נוח."

הריטב״א בדברי גם מפורש וכך עב שהוא): (שם פירוש דמותא, סמא זכה, "לא:

דאמרינן והא פניו. על שליתו שנהפכה לו נוח וכדאמרינן ולהתיהר, להתגדל שונה

מיראה בעושים התם שמתוך…', לשמה שלא 'יעסוק."התם

ישרים במסילת הרמח״ל כתב גם וכך הטהרה מידת בביאור טז נתבארו)(פרק "כבר:

שאיננו הוא מכולם הרע לשמה'. 'שלא של שונים מינים כמה שיש חז״ל דברי

שאמרו וזהו ממון, או כבוד ולהרויח אדם בני לרמות אלא כלל, עבודה לשם עובד

פניו על שליתו שנהפכה לו ''נוח ה״ב פ״א, ברכות לשמה)(ירושלמי שלא אחר מין ויש.

פרס לקבל מנת על עבודה שהוא הקב״ה אדם)(מאת יעסוק 'לעולם אמרו ועליו

לשמה בא לשמה שלא שמתוך לשמה, שלא ואפילו ובמצוות."בתורה

רק הוא לשמה' 'שלא ללמוד התירו שחז״ל שההיתר כך, סבור הרמב״ם וגם

קבלת לשם למכוון התירו לא אבל מעונשו, הירא או מהקב״ה, שכר לקבל כדי

תורה תלמוד בהלכות שהרי מהבריות, אישית תועלת איזו י הרמב״ם)(ג, אסר

הרמב״ם הביא חלק לפרק ובהקדמה לימודו. על מהבריות פרס לקבל לחלוטין

בגד או נאים נעלים או אגוזים הבטחת ידי על התינוקות את המשחד על, משל

ולאחר בחייך שמך ויגדל מפניך ויעמדו אדם בני יכבדוך ודיין, רב שיהיה כדי "או

תכלית שעושה האדם דעת קלות מחמת לכך שצריכים אלא מגונה! זה וכל מותך,

חכמים והזהירונו לשמה', 'שלא חכמים אצל וזהו הלימוד, מן אחר דבר הלימוד

ואמרו מזה ז ד, בהם)(אבות לחפור קרדום ולא בהם להתגדל עטרה תעשם 'לא,'

יעשה ואל ממון, רכישת ולא אדם, בני שיכבדוהו לא הלימוד תכלית יעשה שלא

וכו 'פרנסה' ה'."'תורת

עולם בנתיבות המהר״ל ז פרק תחילת התורה, "כל)(נתיב העניין: חומרת את מסביר

הן הנאתו דכל הנאתו, משום בעצמו התורה לימוד יהיה שלא וחומר וקל שכן

הגשמיים הדברים מן הוא מה או כבודו משום שעושה ממון נבדלת)(כמו והתורה

התורה העדר הוא זה דבר אלו, דברים אל בתורתו מכוין האדם ואם, מהגשמי,

וכו10 רבי שייקרא כגון אישיים, אינטרסים.'

׀ לשמה תורה 321

ואמרו ז זה). (תענית ודבר המוות'… סם לו נעשית לשמה שלא בתורה העוסק 'כל

חלף בתגא 'ודאישתמש אצל 'בארנו מט( דף אבות על חיים בדבר)דרך המשתמש כי,

שמים מקדשי שנהנה מי כמו המיתה אליו מגיע חול, שהוא דבר אל קודש, שהוא

הנבדל עם החומרי לדבר מציאות אין."כי

בסוטה בתוספות יראה המעיין אמנם לעולם ד״ה הנ״ל)(כב: , מהגמרות כן גם שהקשו,

אישית תועלת לשם הלומד את להתיר בשיטתם שראינו ממה אחר תירוץ ותירצו

שאינו פרס, קיבול ומאהבת הייסורין מיראת הלומד בין לחלק שם וכתבו מהבריות.

שמתוך נאמר זה ועל להנאתו, אלא כך, על שציווהו יוצרו רצון להשלים מתכוון

מדובר אין לשמה, שלא לעסוק חז״ל שאסרו מה אבל לשמה. בא לשמה שלא

ואף לקיים, כדי כלל לומד שאינו אלא השכר, ומאהבת הייסורין מיראת שעוסק

בסוטה התוספות לפי כן, אם תורה. דברי על לעבור תאוותיו מכל לבו מונע, לא

קיבול ומאהבת הייסורין מיראת דווקא הוא לשמה, שלא ללמוד חז״ל שהתירו מה

בפסחים ובתוספות שאסור. משמע מהבריות תועלת לשם אבל שכר, ובכאן ד״ה (נ: ,

הלומד)עושים בין לחלק שם ותירצו מהבריות, תועלת לשם הלומד את אסרו כן גם

שאסור בהלכה, חבריו את ולקפח ולקנטר להתייהר כדי אלא לעשות מנת על, שלא

לשמה בא לשמה שלא שמתוך מעצלות, לעשות מנת על שלא הלומד. לבין

לשמה תורה בגדר השיטות

ב׳עשה להתעסק נוכל כעת לשמה, שלא תורה בגדר מרע', ב׳סור שעסקנו לאחר

לשמה תורה בלימוד הכוונה עיקר בהגדרת. טוב',

היא לשמה שתורה המסבירה שיטה יש התורה לשם כלומר וההבנה), (הידיעה

התורה בהבנת העיסוק עצם בעולם. ולהאדירה תורה להגדיל כדי תורה לימוד

בעולם ה' אור את שאת ביתר המגלה הוא. לעומקה

הרא״ש כתב כן לשמן בהן ודבר ד״ה סב. , תורה)(נדרים בדברי ומשאך דבורך "כל:

יהיה ולהתגאות לקנטר ולא ופילפול לקח ולהוסיף ולהבין לידע כגון התורה."לשם

סופר מהחתם משמע וכן תחילה בתורה ברכו שלא ד״ה פא. "כשנדקדק)(נדרים שכתב: ,

תורה יש אלא שמיים? לשם אמר ולא לשמה לשון מהו לשמה' 'תורה לשון תחלה

איך ההלכה ולידע המצוות לקיים כדי אלא כוונתו שאין אך ממש שמיים לשם

מאורנו322 ׀

המעשה …יעשה בה להגות עצמה בפני מצווה הוא התורה עסק מצוות עיקר אך

לא מחשבותיה… עמקו כי ומובאיה תוצאותיה בכל ולעיין ולהעמיק ולילה יומם

עצמה הדרשה היינו שכר, וקבל דרוש אלא לה, שצריך בשעה המצווה לידע לבד

אחרת כוונה על לא תורה, של לשמה עוסק וזהו הקב״ה לפני רוח ונחת השכר, היא

השל״ה כתב וכן ומצלי". המגינה החיים11והיא בנפש הוא וכן הרב12 מרן וכ״כ,

לשמה13זצ״ל "תורה " התורה- לשם.

לשמה שתורה המסבירה שנייה, שיטה יש - המצוות (קיום המעשה.)לשם

אבות בפרקי יז וכן)(א, המעשה", אלא העיקר, הוא המדרש "לא כתוב: ה ד, :)(שם

לעשות מנת על הלומד וללמד. ללמוד בידו מספיקים ללמד, מנת על,"הלומד

התורה לימוד תכלית שעיקר משמע ולעשות". לשמור וללמד, ללמוד בידו מספיקים

דוד ר' זה על וכתב ללמד. מנת על לימוד היא לה ושנייה לעשות, מנת על, הוא

הרמב״ם נכד שם דוד, הזאת)(מדרש "והמדרגה: לעשות מנת לפי)(על העליונה, היא

בסודיה ויסתכל משפטיה, לו שיתגלו בקשתו לתכלית ויהיה בתורה, שילמד, שמי

משנה ובכסף המצוות". ויעשה בדרכיה שילך בעבור י ג, ת״ת "הלומד)(הלכות פירש:

לעשות מנת על הלומד אבל לשמה… למידתו כוונת שאין כלומר ללמד, מנת, על

"כלומר עיקר": המדרש "לא למשנה בפירושו כתב בחיי רבנו לשמה". לומד הוי

אלא התכלית אין הרבה, תורה שילמד בתורה אדם של ועמלו הידיעה תכלית אין

חז״ל דרשו וכן שיעשה, אלא אינו הלימוד תכלית כי מעשה… לידי הלימוד: שיביא

כתב וכך עושיהם". לכל אלא נאמר, לא לומדיהם לכל עושיהם', לכל טוב 'שכל

המאירי גם ט חסידים): (שבת ובספר מעשה". לידי להביא אלא אינו "התלמוד: '(סי

שנאמר)יז דבר, בכל מעשה ולדעת וללמוד להעמיק האדם צריך התורה, "שורש:

יתברך11 ה' שציוונו מה לקיים בתורה שיעסוק הכוונה לשמה, "וענין דבריו: וכה לה. פיסקה שבועות מסכת

לעשות שלא ימנעו ומה יעשו מה לעבדיו שכותב המלך כתב כמו היא שהתורה ויחשוב אותם'. ,'ולמדתם

ללמוד רוצה הנני יאמר, הספר כשפותח הוא טוב ומה הנאמנים… עבדיו ישראל לעמו התורה הקב״ה נתן כן

ישרות מידות ולידי מעשה, לידי התלמוד שיביאני, כדי התורה ידיעת קב״ה, ולידי יחוד לשם עושה והריני

לשמה תורה הנקרא זהו."ושכינתיה.

המעשה12 בענין התורה… לשם לשמה, "ענין ג: פרק ד שער לשם- פירושו הלימוד ובענין הקב״ה… של לשמו

פועלם לשם דברים עשה אומר צדוק ב״ר אליעזר "ר' סב.): (נדרים מהגמרא לו יצא זה שחילוק וכנראה תורה".

לשם להיות צריך המצווה שקיום ומשמע בהם…", להתגדל עטרה תעשם אל לשמם, בהם ודבר ר״ן) (הקב״ה.

ידיעה לשם התורה ולימוד. ה',

נפש13 בעל מוולוז׳ין, הגר״ח ע״י שנוסדה וולוז׳ין, בישיבת בצעירותו למד זצ״ל [הרב א. ב, התורה אורות

הישיבה מייסד של מתורתו שהושפע ומסתבר. ]החיים.

׀ לשמה תורה 323

ללמד מנת על לומד לעושים… אלא נאמר, לא ללומדיהם עושיהם', לכל טוב 'שכל

הרמב״ם כתב וכן לשמה". תורה וזוהי ולעשות, לשמור חמש אחרי חלק, לפרק (הקדמה

ותכלית)הכתות בלבד… אותה לדעת אלא החכמה למוד תכלית אצלו תהיה "ולא:

ברש״י מרומז וכן לעשותה". ידיעתה, יז לשמה). (ברכות שלא "העושה שכתב: …

חננאל רבנו כתב וכן לקיים". כדי לומד שאינו פירוש יז. 14): (ע״ז

מנת על הוא תורה תלמוד תכלית שעיקר יוצא מהאחרונים רבים של מדבריהם גם

לשמה תורה תלמוד נקרא ושזה לעשות, מה לדעת מנת על או. לעשות,

לספרו בהקדמה כותב חכמה הראשית א שעיקר)ב-(סעיף אמת, היות "נודע:

ברכות במסכת כדפירש המעשה. לקיום להביאה הוא התורה עסק מרגלא). (יז:

ושונה קורא אדם יהא שלא טובים, ומעשים תשובה חכמה תכלית דרבא: , בפומיה

שנאמר ובמנין, בחכמה ממנו שגדול ובמי וברבו, ובאמו באביו ובועט קיא, (תהלים

אלא)י נאמר, לא ללומדיהם עושיהם", לכל טוב שכל ה' יראת חכמה "ראשית:

נוח לשמה שלא העושה וכל לשמה, שלא לעושים ולא לשמה לעושים לעושיהם,

אלא מיותר, הוא שלכאורה וכו', לשמה לעושים ואמר וחזר עכ״ל. נברא, שלא לו

וכו לקיימה, כדי לומד שאדם התורה היא לשמה תורה שעיקר."'ללמדנו:

רבה במדרש בארו "עוד כתב: ז ובסעיף ו יא, רבה התורה)(דברים לימוד שעיקר:

שבירך הברכה היא איזו אלעזר: ר' אמר לשונו: זה ממנה, הנמשך המעשה הוא

הזאת בתורה בחר אשר העולם מלך אלהינו ה' אתה ברוך תחילה, בתורה משה

באלו בעושיה. אלא בהוגיה, אמר ולא בעמליה, אמר ולא בעושיה. ורצה וקדשה,

מה תורה, למדתי ולא חכמה, למדתי אומר: אדם התורה. דברי את עושים שהם

מנין בלבו. התורה וכל החכמה כל חייכם, לישראל: הקב״ה אמר אני? שם, אעשה

עושיהם לכל טוב שכל ה' יראת חכמה "ראשית "שנאמר: י קיא, ה)(תהלים "יראת ',

לעד עומדת "טהורה י יט, חכמה)(תהלים היא ה' "יראת ", כח כח, עכ״ל)(איוב. , [יראת

ובהידור בדקדוק המצוות קיום היא ]. שמים

השל״ה כתב וכן לה פסקה שבועות הגר״א15)(מסכת כתב וכן, דף סוף זהר לתיקוני (בביאורו

רבים14 וימים ג) טו, (דה״ב שנאמר אלוה, לו שאין כמי דומה בלבד בתורה העוסק כל הונא רב דאמר "…

אלוה לו שאין כמי דומה בלבד בתורה העוסק שכל אמת? אלוהי ללא מאי וגו', אמת אלוהי ללא,"לישראל

רבים וימים שנאמר אלוה לו שאין כמי דומה בלבד בתורה העוסק כל רב דאמר "… אחרת: גרס שם והר״ח

מתעסק ואינו בלבד בתורה העוסק כל תורה? ללא מאי תורה, וללא מורה כהן וללא אמת אלוהי ללא לישראל

לו אין תורה גם כאילו כתיקנה וההוראה לאמיתו הדין להוציא וגם."במצוות

ויחשוב15 אותם'. 'ולמדתם יתברך ה' שציוונו מה לקיים בתורה שיעסוק הכוונה לשמה, "וענין דבריו: וכה

לעמו התורה הקב״ה נתן כן לעשות, שלא ימנעו ומה יעשו מה לעבדיו שכותב המלך כתב כמו היא שהתורה

מאורנו324 ׀

במדרש): ב הוא וכן התורה". של מצוותיה לקיים מנת על שלומד לשמה, של "והענין:

ובריעב״ץ16שמואל הרב17, בשו״ע גם כן וכמו חסידים18, בספר וכן תתקמד וגם)(סי'.

כתב חיים החפץ א הקדמה הלכות, הוא)(ליקוטי לשמה תורה לימוד מצוות "עיקר:

מצ׳רנוביל לב הישמח כתב וכן שבש״ס". עניין כל של ההלכה בירור לידע. 19)(יג

למעשה הלכה ממנו להוציא הש״ס למוד כל "וזה כתב: מוולאז׳ין וכן20"והגר״ח.

בדרשותיו החת״ס תט מצווה21)(דף כי גם התורה, שידע בלמוד, המכוון "והנה:

התכלית אל להגיע מתכוון היה כאילו בלמודו מצליח אינו מקום מכל היא, רבה

מאשר ולהזהיר ה' מצוות לעשות היא, האחרון התכלית אמנם אחרים… ללמד

באמת לעשותה מצוותיה שנדע כדי בתורה, עסקנו תחילת כשתהיה ולכן הזהיר,

לימוד שעיקר "ידוע לספרו: בהקדמה אדם והחיי התכלית". עיקר שזהו ובאמונה,

פרטיה בכל מצוותיה לידע הוא ללמדה22"התורה "עליך הירש: ורש״ר. )(התורה

ללמוד רוצה הנני יאמר, הספר כשפותח הוא טוב ומה הנאמנים… עבדיו ישראל לידי התלמוד שיביאני כדי

תורה הנקרא זהו ושכינתיה. קב״ה יחוד לשם עושה והריני התורה, ידיעת ולידי ישרות, מידות ולידי מעשה,

הערה לעיל ועיין הברכה. וזאת פרשת בסוף גם כתב וכן קה. פיסקה גם שם ועיין לשמה". שם13 שהבאנו

ש׳לשמה להוכיח הנ״ל 'השל״ה בכוונת- דעתו מה מדבריו להוכיח ואין סתירה, אין ולענ״ד התורה. לשם

ה׳לשמה בכוונת שדעתו אפשר כי 'ה׳לשמה'. יכוון- זה ובכלל אותם", "ולמדתם השי״ת שציוונו מה לקיים

התורה ידיעת ולידי טובות מידות ולידי מעשה, לידי הלימוד. שיביאהו

לעשות16 מנת על לומד כי לשמה, הלומד "אמנם ה. ב, אבות."

לשמה17 תורה שהיא לקיימה מנת "על התורה. קנין פרק ריש שמים, לחם."

בתניא18 שהרי שיטתו, עיקר מה וצ״ע ולעשות". לשמור מנת על ללמוד לשמה, לידי "לבא ג. ד, ת״ת הלכות,

ש׳לשמה כתב פ״ה) אמרים הדבקות-'(לקוטי לשם.

שלא19 לו נוח לשמה שלא בתורה העוסק כל יז.) (ברכות דאמרו מהא מקשים "והתוספות לשונו: וכך

תורה נקראת שלכן המצוות, קיום שזהו מעשה לידי לבא הוא התורה עסק כוונת דעיקר לומר, ויש, נברא,

יעסוק לעולם כאן: שאומר וזהו המצוות, בקיום יעשון אשר המעשה ואת בה ילכו אשר דרך הוראת לשון

התורה עם עוסק הוא אם כי 'מצוות', נאמר לא מביאים שתוספות ובמאמר דייקא, 'ובמצוות' בתורה אדם

קיום בלי לבד בתורה העוסק אבל לשמה, לבחינת להביאו כח בהמצווה יש לשמה, שלא אפילו במצוות גם

החסידות ביאורי בספר (מובא נברא". שלא לו נוח ולכן בה, חסר והכוונה התכלית שעיקר נמצא המצוות

קנז עמ'.)לש״ס,

פ״ו20 (ריש אבות על חיים ברוח וכן פ״ג), (ש״ד, החיים בנפש שהרי וצ״ע, לאו״ח. הגר״א לפירוש הקדמה,)

ש׳לשמה "האם-'כתב בשאלה לקמן ועיין הגר״א? רבו כשיטת סובר לא כיצד צריך עיון ויותר התורה? לשם

ובהערה השיטות" בין מחלוקת יש 'לשמה30 היא דעתו שהרי סתירה כלל אין לענ״ד, אמנם שם. ' לשם-

למעשה הלכה ממנו להוציא הש״ס לימוד כל "וזה שכתב: ומה "התורה, בלימוד- ותוצאות הדרכות אלו,

לעיל שהקדמנו כפי המאמר עוסק שבזה בלימודו, הלומד כוונת מהי בזה מדבר. ואינו

ש׳לשמה21 כתב (פא.) נדרים מסכת על בפירוש שהרי וצ״ע, התורה-' לשם?

היתה22 "ושלמה הנפטר בנו על מעיד אדם) חכמת ספר בסוף משה, מצבת לקונטרס (מבוא אחר ובמקום

לעשות ע״מ הכל שלמד אני מעיד כי."משנתו,

׀ לשמה תורה 325

לעשות כדי למוד זו… במצווה הגדול הכלל וזה החיים, מסלנט23"בעד ישראל ור'.

כתב כז סימן ישראל, התורה)(אור דיני לידע הוא התורה ידיעת של המצווה "תכלית:

את ולקיים לשמור איך מקום, בכל ברורה הלכה לו שיהיה בוריין על ומשפטיה

והמצוות התורה."כל

לשמה שתורה המסבירה שלישית שיטה יש - הדבקות. לשם

שהלימוד והיא התורה, בלמוד שלישית כוונה עוד מוצאים אנו האחרונים בדברי

הב״ח לשון וזו בה'. לדבקות שנגיע עד נשמתנו, ולעילוי רוחנו על ישפיע סי '(או״ח

דאמר ומ״ש ד״ה כדי)מז בתורה עוסקים שנהיה היתה מעולם יתברך דכוונתו "ונראה:

שתתדבק כדי התורה… מוצא מקור וקדושת ורוחניות בעצמות נשמתנו שתתעצם

תעשה לא ושס״ה עשה מצוות ברמ״ח גידין ושס״ה אברים ברמ״ח וגופנו נשמתנו

והיכל מרכבה המה היו הזאת, הכוונה על בתורה עוסקים היו ואם שבתורה.

לשמה בה הלכו לא היינו יתברך…."לשכינתו

להשיג כדי תורה למוד היינו לשמה תורה שתלמוד החסידות, מגדולי סברו גם כך

בתניא כותב מלאדי זלמן ר' הגאון בה'. דבקות פ״ה אמרים תורה)(לקוטי "ותלמוד:

שכלו כפי איש התורה, השגת ידי על לה' נפשו לקשור כדי היינו. 24"לשמה,

מוולאז׳ין חיים ר' טען זו שיטה נגד פ״א ד, שער החיים נפש פ״ו, תחילת חיים "אם)(רוח:

שיעסוק יחשוב ודמיונו לדעתו כן ואם לדביקות, הכוונה לשמה כי אדם יחשוב

אהבת המעוררים ישראל זמירות מנעים תהילים בספר ובפרט ותשבחות, בשירות

בשיריו שהעוסק ביקש שדוד במדרש מצינו הלא כי הוא, כן לא אבל וקרבתו… ה'

ולא יותר, יקרים ואהלות שנגעים הרי ואהלות, בנגעים כעוסק לו יחשב ובזמיריו

לעשות23 לקיימה, היא בת״ת העליונה התכלית "אבל ו): (ד, לאבות ובפירושו תצ״ג. סי' חורב הירש, רש״ר

להשלים ביותר המסוגלת הכוונה היא מזה, יותר בת״ת, העליונה התכלית היא זו שכוונה ממה וחוץ באמת…

תורה."תלמוד

כגון24 עצמו, לכבוד כשלומד ממש, לשמה שלא מדרגת שיש התניא בעל מסביר אמרים, בלקוטי לט בפרק

לשמה שלא יעסוק 'לעולם חז״ל אמרו שעליה לשמה שלא של אחרת מדרגה יש אמנם חכם. תלמיד, להיות

ליבו את מכוון ואינו מלומדה, אנשים כמצות ובמצוות בתורה עוסק שאדם והיא לשמה', יבא כך שמתוך

מצות אותי יראתם "ותהי יג) כט, (ישעיה הנביא שאמר כמו ה', לשם המצווה בקיום או בתפילה, או בלימוד,

ולעובדו ה' את לירא ורבו אביו ולימדו שהרגילו מקטנותו שהורגל הרגל מחמת כלומר מלומדה", , אנשים

פנים כל על הטבעיים ורחימו דחילו התעוררות בלא אפשר אי ממש לשמה כי ממש, לשמה עוסק ואינו

חברו בשביל דבר עושה אדם שאין כמו כי פנים, כל על ליבו ותעלומות במוח הגילוי אל הלב מהסתר להוציאן

לבד רצונו למלאת באמת יתברך לשמו לעשות אפשר אי כך ממנו, ירא או אוהבו כן אם אלא רצונו למלאת

ויראתו אהבתו והתעוררות זיכרון. בלי

מאורנו326 ׀

ככוונה הדביקות את החשיב הוא שגם לציין וראוי בזה". לו הקב״ה שהסכים מצינו

כתב וכך תורה, בתלמוד ו ד, החיים ללמוד)(נפש עצמו את האדם שיכין עת "שבכל …:

לדבר כוחותיו בכל להתדבק היינו בהקב״ה. בו בתורה בו בלימודו להתדבק ויכוין

כביכול ממש יתברך בו דבוק הוא ובזה הלכה. זו. 25"ה',

השיטות בין מחלוקת יש? האם

שתורה הסוברת השיטה למשל ההסברים. שאר את מצריכה שיטה כל כמובן,

לשמה מצוות- קיום לידי להגיע צריך שהלימוד סוברת בודאי התורה, לשם 26

וכדלעיל בה' דבקות לידי וגם ולא התורה לשם לומדים שאנו למשל לחשוב טעות אף (וזוהי

ה בכוונת)'לשם הדגש את יותר שמים מה על היא השיטות בין המחלוקת אלא,

לשמה הסוברת לשיטה המאמר. בתחילת לעיל וכמובא הלימוד, התורה- לשם,

ה שם את ונופיע נגלה כך התורה עומק בהבנת יותר שנעסוק שככל 'הכוונה

היראה בענייני יותר שנעסוק ידי על הדבקות, לשם הסוברת ולשיטה יותר, בעולם

שמו את יותר נגלה ובכך הרבה בה' נידבק כך תהלים פרקי ובקריאת והעבודה

בעולם. יתברך

שהסביר מי יש התורה27אמנם, לשם השיטות שבין אין)(הידיעה המעשה ולשם

הכוונה התורה, לשם היא לשמה שתורה שכתב מי כל אדרבא אלא מחלוקת,

לעשות מה לדעת כדי ללמוד. 28שצריכים

בבן המובא הפירוש עם אחד בקנה עולים לשמה בתורה הפירושים כל לכאורה,

לשמה תורה האריז״ל: בשם חי איש ה- לשם ' יא הלכה וישלח פרשת ראשונה, ,)(שנה

שבהעסק25 כנ״ל. כלל, הדבקות לענין אז צריך שאין ודאי בתורה, והעיון העסק "ובשעת כתב: י בפרק ושם

חד ודבורו ורצונו יתברך והוא יתברך, ודבורו ברצונו דבוק הוא לבד."ועיון

לשמה ש׳תורה כשיטה כן גם מפרש ג) (פיסקה אמת דברי יושר ש׳תורה-'בספר מפרש ושם הדבקות, לשם '

הנעלם עולם של ריבונו את ליהודי ומגלה שמראה שם על ראיה, מלשון גם אלא הוראה, מלשון רק לא היא

בזהר שכתוב וכמו בתורתו, נעלם שהוא בהשי״ת דבוק להיות לשמה, התורה בלימוד התכלית וזהו בתורה,

ונגלה כל, מעין נעלם ונגלה, נעלם השי״ת כי סתים, דהוי מה וגלי דאורי שם על נקראת תורה נג:) (מצורע

ומצוותיו תורתו באמצעות בו לדבקה ולבם במחשבתם תמיד ודורשים תמיד והשוקדים החפצים. בלבבות

נברא26 שלא לו נוח עושה, ואינו הלומד "…וכל יז.): (ברכות חז״ל אמרו שהרי."

כה27 (עמוד תורה תלמוד שערי.)כו-

והחת״ס28 מוולאז׳ין חיים ר' השל״ה, בדבריהם: סתירות לנו שהיה מהאחרונים כמה לתרץ אפשר ובזה,

המעשה 'לשם וגם פא.) בנדרים והחת״ס ג ד, נפה״ח לה. פי' בשבועות (השל״ה התורה' 'לשם גם 'שכתבו

על לי קשה בדרשותיו). והחת״ס לשו״ע הגר״א לביאור בהקדמה מוולוז׳ין חיים ר' לה, פי' בשבועות (השל״ה

שבלימוד והתכלית הכוונה עיקר הוא 'לשמה' המילה פירוש שהרי זה, . הסבר

׀ לשמה תורה 327

בעולם ה' אור גילוי לשם מכוונים הפירושים. שכל

לשמה בא לשמה שלא שמתוך לשמה, שלא בתורה יעסוק לעולם

חז״ל התכוונו לשמה' 'שלא סוג לאיזה להבין צריך ועוד נ: נשמע)(פסחים וכיצד?

בדברי כאן יש והאם לשמה? שלא בתורה לעסוק אפשר שלכתחילה חז״ל מדברי

שלא אלא תורה ללמוד יכול אינו שבהתחלה במציאות, הכרח על תיאור חז״ל

אפשר היה ואם לשמה, יבא לשמה שלא שמתוך בתורה, ויעסוק ימשיך אך לשמה,

חז״ל בדברי הדרכה אפילו כאן יש שאולי או מדלגים, היינו זה שלב על, לדלג

'לשמה למדרגת יבא לשמה' 'שלא מדרגת מתוך?'שדווקא

או ולקנטר להתגאות בשביל לשמה שלא ילמד שאדם חז״ל כוונת אין בוודאי

אלא לשמה, ללימוד יגיע כזאת כוונה שמתוך יתכן שלא אחרים, לקפח בשביל

מאחרים תועלת לשם לשמה: שלא שילמד חז״ל כוונת שיקרא- כדי או ממון לשם

פרס קיבול ומאהבת היסורין מיראת שלומד או שיכבדוהו, כדי או. רבי

הקדוש לדרגת29השל״ה להגיע כדי לשמה שלא בלימוד אידיאל שאין מסביר

לעסוק אונס מחמת התירו שחז״ל אלא מאוד, היא גדולה עבירה ואף לשמה,

שלא בה שיעסוק ומתוך כלום, ויודע לומד היה לא אחרת כי לשמה, שלא בתורה

לשמה בודאי- ואז לשמה, שלא בלימוד שיש העבירה גודל את מהתורה יבין

לשמה. ילמד

החיים נפש שמביא מהשל״ה, שונה כיוון יש ג פרק ד], שער [לפני ומסביר)(פרקים

שבלתי וכמו לשמה, למדרגת להגיע כדי הכרחית היא לשמה שלא לימוד שמדרגת

קטן ילד לכך, ודוגמה הסולם. מדרגות דרך לא אם לעליה מהארץ לעלות אפשרי

משחקי לשחק ממנו ימנעו זה ולצורך גדולות לשאיפות אותו לחנך ינסו שהוריו

מוצב לא שלו הסולם בעתיד. הילד של האישיות בפיתוח יפגע הזה החסך ילדות.

ליבם נטו לא אך בשמים, רק יהיה שראשו ניסו הוריו יציבות! כאן אין ארצה!

מסביר החיים נפש מהקרקע. לתפס להתחיל צריך לשמים להגיע שכדי להבין

צריך לימודו שבתחילת כלומר בקביעות, פירושו "לעולם" באמרם חז״ל שכוונת

תועלת איזה במחשבתו יפול לפעמים אם ואף ולילה. יומם תמיד בקביעות שילמד

שבגלל וחלילה אלו, ממחשבות יתעלם וכדו', וכבוד גאוה לשם בלימוד, עצמית

אדרבא אלא מהלימוד, ויתרפה חולשה יקבל או מהלימוד יפרוש אלו מחשבות

ט29 פיסקה אמת דברי יושר בספר מובא.

מאורנו328 ׀

לשמה למדרגת כך מתוך יגיע שודאי ליבו ובטוח סמוך ויהא בלימוד מאוד. יתחזק

בדברי מחודשת הבנה מסביר שם דבריו בהמשך החיים נפש כך? הדבר ומדוע

שבתחילת הכוונה אין לשמה, יבא לשמה שלא שמתוך חז״ל שהבטיחו שמה חז״ל,

שמשם בחייו מסוים שלב יגיע כך ומתוך לשמה, שלא אפילו הזמן כל יעסוק חייו

אף רצופות, שעות כמה בקביעות שלומד פעם בכל אלא לשמה. יעסוק והלאה

בליבו ייכנס שלא אפשרי בלתי זה, כל עם לשמה, שלא כוונתו היתה כלל שבדרך

ומרוכז גדול שכוח כיוון לשמה, רצויה כוונה של מועט זמן אפילו הלימוד באמצע

חז״ל שאמרו וכמו היצר, כוח את ומשבר מחליש תורה של ל ברזל): (קידושין "אם

על ונטהר נתקדש לשמה, שלא הנה עד שלמד מה כל רגע ובאותו מתפוצץ", הוא

לשמה בו שּכִיוון קצר זמן אותו. 30ידי

התוספות נ כתוב). (פסחים והרי וכו'", יעסוק "לעולם הגמרא שאמרה מה על הקשו

יז נפש). (ברכות פירוש לפי אמנם נברא"? שלא לו נוח לשמה שלא בתורה "העוסק

ובאותו קביעות, ללא שלומד מדובר בברכות כי התוספות. קושיית מתורצת החיים

בקביעות שלומד מדובר בפסחים אבל לשמה, שלא גם לומד. 31זמן

התורה בלימוד הנאה

לשמה תורה בעניין מסוכצ׳וב, אברהם ר' האדמו״ר כותב טל, אגלי לספר: בהקדמה

לימוד בענין השכל מדרך טועין אדם בני קצת ששמעתי מה אזכור זכור דברי "ומדי

זה אין בלימודו ומתענג ושמח חידושים ומחדש הלומד כי ואמרו הקדושה, התורה

שום מהלימוד לו שאין בפשיטות לומד היה אם כמו לשמה, כך כל התורה לימוד

בלימודו מתערב הרי בלימודו ומתענג הלומד אבל מצווה. לשם רק והוא תענוג

לימוד מצוות עיקר היא זה כי ואדרבא מפורסם, טעות זה ובאמת עצמו. הנאת גם

ומאחר בדמו. נבלעין תורה דברי ואז בלימודו ומתענג ושמח שש להיות התורה

מצוות לשם לא דהלומד ומודינא לתורה… דבוק נעשה הוא תורה מדברי שנהנה

בלימוד30 הקביעות מעלת על כז) מאמר מאמרים, (ליקוטי החיים בנפש עוד ועיין.

אפשר31 שאי כמו ומוחלט, קבוע דבר זהו "לעולם, החיים: נפש כהסבר כתב חן תשואות לספר בהקדמה

לשמה השלא להיות מוכרח כך התחתונים, בשלבים מוקדם יעלה לא אם הסולם של העליון בשלב לעלות

לשמה."לפני

עושים המטרה, אל לקלוע הלומד "האיש זה: ענין להבין כדי משל הביא מצורע) (פרשת מגדים נועם בספר

העגול אל לקלוע וכשמתמחה העגול, אל לקלוע מקודם לומד הוא כי מאליו ומובן נקודה, ובתוכו עיגול, לו

מקודם ידע לא אם הנקודה אל תכף להגיע אפשר אי כי המטרה, שהיא הנקודה אל מגיע הוא לאט לאט

העגול אל."להגיע

׀ לשמה תורה 329

כהא לשמה שלא לימוד נקרא זה הוא בלימודו תענוג לו שיש מחמת רק הלימוד

יעסוק לעולם אמרו ובהא אכילה תענוג לשם רק מצווה לשם שלא מצה דאוכל

לימוד זה הרי בלימודו ומתענג מצווה לשם הלומד אבל וכו'. לשמה שלא וכו' אדם

מצווה התענוג גם כי קודש וכולו."לשמה

טוב זה אין מהלימוד וסיפוק תענוג לו ויש תורה לומד אדם שאם החושבים, ישנם

אישיות הנאות בו שמעורבים כיוון לשמה מספיק לא שלו שהלימוד מעיד זה. כי

ההנאה הנכון. הוא ההיפך אלא נכונה, אינה זו שגישה מסביר טל האגלי אמנם

וישמח שיהנה וככל לתורה, מחובר שהוא מעידה מהלימוד האדם של והשמחה

חייו נחלת אצלו נהיית התורה וממילא יגדל, התורה אל שלו החיבור כך, יותר

חפצו ה' "בתורת בבחינת חיצוני קנין רק ולא יהגה", "ובתורתו כמובן32"בבחינת.

לאדם יהיה לא אם וגם ושמחה, להנאה להגיע כאמצעי תורה לומדים אנו שאין

וללמוד להתאמץ הוא צריך זאת בכל בלימוד, שמחה או הנאה חזק, רצון, לפעמים

שזה ברור בלימוד לשמחה מגיע האדם אם אבל ימנו. ואורך חיינו היא התורה כי

ללימוד מחובר שהוא וסימן. אות מתוך לומד שאדם תורה טל, האגלי לפי כן ואם

תורה היא שתורתו בודאי מהלימוד, ושמחה בהנאה שמתבטא ועמוק אמיתי חבור

היא מעלה ואף. 33לשמה,

(יט32 בע״ז חז״ל שדרשו וכמו ב), (א, תהלים.).

התורה33 מן תענוג לקבל שלא אפשר שאי פי על אף "ובאמת ט): פיסקה (סוף אמת דברי יושר בספר כתב וכן,

מדבש מתוקה היא, כי ה אמרת ה) ל, (משלי שהיא למען רק נלמד, זה למען לא רק לנו, הותר באמת 'אבל

אבינו בני אחים ואנו."צרופה,


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ועל ידי זה // מזמור לתודה // מקהלות עם // ניגון ויז'ניץ - להקת מזמור שיר

צפייה ביוטיוב ערוץ: להקת מזמור שיר נשלח על ידי: לירן ושרית טל מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות