ddddddddddddd
dddddddddddddddddd
dddddddddddddddddd
ddddddddddddd
קונטרס
חופת אליהו
הנהגת וקידושין חופה
עפ " של הנהגתו י
מרן הרשל "צ הרב אליהו מרדכי רבי הגאון זצוק "ל
) עפ מבוסס זה מקונטרס גדול חלק " הרה של מאמרו י " נוימן זאב רבי ג שליט "א,
מתוך הספר ' מרדכי גדלת '- הספדים ודברי זכרון (
חברתיו וערכתיו
ה בחסד ' עלי
שבישראל הקטן
גדעון בן לאאמו "ר אליעזר לוי ט״ס
שנת " שלום בקש " ) תשע ח" ( לפ ק"
עיה פה " תובב ירושלים ק "א
ח״ו שבת חילול בו שאין נייר על נדפס
Printed in Israel
הזכויות כל שמורות למחבר
ויען החיים כל על פרוסה מצודה השגיאה כי
' סי יו״ד תשובה פתחי (עיין אדם תולדות בשם סה ח״ב)
אוחילה מתוקן, שאינו דבר הנוכחי בקונטרס ימצא, אם פניו אחלה הקורא אל, בעזהשי״ת זאת לתקן ואזכה לי יודיע אזי מי לכל ומכופלת כפולה ותודה
שיגמלני זה חסד
לפנות יש הקונטרס עניני בכל
לוי גדעון
' רח וגן19 בית
עיה" ירושלים ק ת״ו
: ' טל 02-5852258 058-3224014 gidon@efrat. org. il
צדיק יהיה עולם לזכר
נשמת לעילוי החכמים נזר במסתרים ארי והיראה התורה שר
דינא דנחית לעומקא דדינא לתורה ומקרבן אוהבם ישראל של אביהם
ראשינו ועטרת ורבינו מורינו כבוד
האלוקי המקובל קדישא חסידא ופרישא
הגדול הגאון לציון הראשון מרן
רבינו אליהו מרדכי זצוק״ל
בנש" האלוקי המקובל ק
חכם סלמאן ומרת מזל זצוק״ל
תש״ע בסיון כ״ה ביום נלב״ע כנפיו בצל יסתירהו ברחמיו המלכים מלכי מלך
ובסתר אהלו
בהיכלו 'ולבקר ה בנועם לחזות ישקהו עדניו ומנחל יעמידהו הימין ולקץ
מנוחתו כבוד, וישים נשמתו החיים בצרור ויצרור הרחמים בכלל עמו השוכבים ישראל בני וכל הוא
, אמן והסליחות ארץ ירש וזרעו תלין בטוב נפשו
. ה. ב. צ. נ ת
אדם 'נשמת ה נר בו והלימוד זה קונטרס
לע״נ היקר חמי מור
)פאיזקוב אהרון(הלוי רבי ז״ל
ז״ל ושרה רפאל בן לתורה ומקרבן הבריות את אוהב
כפיו מיגיע הנהנה כנסיות בבתי ומעריב משכים
המדוכא ביסורים באהבה ומקבלם
וישב פרשת קודש בשבת נלב״ע ה׳תשע״ז בכסלו כ״ד כנפיו בצל יסתירהו ברחמיו המלכים מלכי מלך
ובסתר אהלו,
' ה בנועם לחזות ולבקר, בהיכלו יעמידהו הימין ולקץ
ישקהו, עדניו ומנחל
, נשמתו החיים בצרור ויצרור וישים מנוחתו. כבוד הרחמים בכלל עמו השוכבים ישראל בני וכל הוא
, אמן. והסליחות
ארץ" יירש וזרעו תלין בטוב "נפשו. ה. . ב. צ. נ ת
לזכרון ה' בהיכל עולם
חכם היקר סבי לע״נ ו ט" חיים–נלב״ע יוסף חכם בן יהונתן בשבט
כסלו י״ז מרים–נלב״ע בת אסתר היקרה סבתי לע״נ
היקר סבי לע״נ ב' 'אדר ד חנה–נלב״ע בן ציון
היקרה סבתי לע״נ כסלו כ״ז אסתר–נלב״ע בת ויקטוריה
. ה. ב. צ. נ ת
ddddddddddddd
dddddddddddddddddd
dddddddddddddddddd
ddddddddddddd
אליהו חופת א
אליהו חופת קונטרס
הקדמה
עריכת הרב הרשל״צ מרן מו״ר של החופות דבר. לשם היתה זצ״ל אליהו מרדכי ובחן, בשמחה בקדושה, הטקס את ניהולו כל ועל הנישא הזוג על ברכות והרעפתו הנוכחים, על השפיעו בשמחה המשתתפים בהשתתפותו לזכות ביקשו מהם ורבים היה אותה בחתונה השתתפות בשמחותיהם. מרוממת חוויה היתה זצ״ל רבינו עורך
ומשמחת.
ראשונים תלמיד הקטן, התשב״ץ )בעל הרוקח( ובעל מרוטנבורג המהר״ם מעמד כנגד הוא מכוון – החופה שמעמד כתבו הורי מחזיקים אותם הנרות למנהג סיני. הר הלפידים את לנו מזכירים הכלה והורי החתן הר עליהם "כפה כנגד החופה אז. שהיו ד', )יומא חז״ל לימדונו עוד ועוד. ועוד כגיגית" ב', )תהילים ברעדה" "וגילו ב(: ל', ברכות ב.
רעדה". -(יא תהא שם גילה "במקום
לחתונה הזמנות
א. צופיך' 'קול בעלון הובא זצ״ל: הרב סיפר 'מס 276 לפני תשס״ד: ראה( )פרשת צדקה לחכם הזמנה הבאתי שלי, החתונה אותי: ושאל ההזמנה על הסתכל והוא הזקן, חמישים. לו: אמרתי עשית? הזמנות כמה ההזמנות את לו הבאתי לראותם. ביקש והוא עלה כמה אותי: ושאל עליהם הסתכל והוא הסכום את הוציא הוא וכך. כך לו: אמרתי לך? ותלך הזה הכסף את קח לי ואמר שנקבתי או רש״י באותיות חדשות הזמנות ותוציא כי מרובעות, באותיות ולא אשכנזי, בכתב
מרובע. בכתב הזמנות לעשות אסור
הלכתי אמר וכך כך לו ואמרתי הדפוס, לבית רוצה אני כן ועל הזקן, צדקה חכם בית בעל לי אמר חדשות. הזמנות לעשות יקח ולא ההזמנות את יחליף שהוא הדפוס כסף לי שיש לו אמרתי כסף. הרבה עליהם דפוס הבית בעל לי אמר לי. נתן צדקה שחכם
את לך אעשה ואני הכסף, את לו תחזיר בגליון וע״ע לחתונתך. כמתנה בחינם ההזמנות )מס צופיך' ''קול 175 בניהו דברי ובשו״ת (.
ע״ש. סה(. )סימן כד חלק
ב. פעלים רב שו״ת בספרו הגרי״ח מו״ר נעשה נשאל: לב( סימן חיו״ד )ח״ד בכתיבה ניירות להדפיס בארץ חדשות חתן לשמחת אנשים בהם להזמין אשורית פסוקים כן גם בהם שכותבים ויש וכלה, אריך אי וכיוצא, טוב". מצא אשה "מצא אלו ניירות אשורית בכתב לכתוב כן למעבד יקרא איש כל כי לאיבוד, לילך סופם אשר אותם שומר אינו וכלה חתן לשמחת בהם אותם מקרעין והילדים בביתו, זורקן אלא הבית. זבל עם באשפה נשלכים וסופם לגעור וצריך אסור "ודאי כתב: ובתשובתו אגרות מן טפי גריעי זה כי כן, העושים ביד ולא נשמרים הם דהתם וכיוצא, שלומים
ב אליהו חופת
דרך אין אלו ניירות אבל לאשפה, נזרקים ומיד תיכף אותם משליכין אלא לשומרם עם לאשפה ונזרקים אותם מקרעין והילדים היוצא כל וכן זה שדבר ובודאי החצר. זבל זה בענין עוד וראה ע״ש. עכת״ד. אסור. בו
כ״ח(. )סימן א' חלק עיני גל שו״ת בספרי
זצ״ל: אליהו הגר״מ מרן לדעת
א. ולא עגול בכתב ההזמנה את לכתוב יש
אשורי. בכתב
ב. מכיון לחתונה בהזמנה פסוקים לכתוב אין
לאשפה. מכן לאחר נזרקות שההזמנות
לימדונו בה רמו דלא כתובה "ליכא חז״ל: פעמים א(. ק״ל, )שבת תיגרא" עם והכלה החתן הורי מתיישבים כאשר רבות בכתובה, החסרים הפרטים את להשלים החתן מתעוררים הכסף", ל״פרשת מגיעים כאשר בדרך כאשר דעות, -חילוקי הכלה צד כלל הרב הנרשם. הסכום את להעלות מעוניין לפתור כיצד ידע עליו, אשר אלוקים בחכמת אל שבא בחתן מעשה אלו. מביכים מצבים דורש הכלה שאבי וסיפר חתונתו לפני הרב שקלים, אלפי מאות כמה של סכום לרשום הרגיעו תוקף. בכל לכך מתנגדים שהוריו בעוד
כת בעת הרב. לענין הגיעו כאשר הכתובה יבת
נהוג אצלנו באמרו: הכלה אבי אל הרב פנה זה, או 36, 000לרשום או חי( )פעמיים אלף 52, 000 במה "בן"(, או "אליהו" של )כגימטריה שבין הגבוה הסכום את ענה האב תבחר?
הבעיה. נפתרה כך השניים.
החופה: את מתחיל היה שהרב לפני
א. לערכה, כדי לחופה עולה הרב היה כאשר בשמו שיבקש הנוכחים מאחד מבקש היה או הרב )של ימין מצד יעמדו הגברים שכל אמר לא אך אחר, בצד הנשים וכל החתן( של
וכו'. הכלה" "מימין אלא "שמאל",
ב. את החופה עריכת לפני נוטל היה הרב שמחמת כדי החתן של טבעתו הרב )לפעמים הטבעת. תאבד לא ההתרגשות לשעת עד אצבעו על הטבעת את שם היה לכלה הרב מודיע החופה ותחת הקידושין, בטבעת שיש פרוטה בשווה מתקדשת שהיא זה בענין ועיין שבה(. הטובות באבנים ולא
י״ח. סימן א' חלק עיני גל שו״ת בספרי
ג. הם צריכים היכן והכלה החתן את מסדר אברהם ויען בשו״ת בזה וראה לעמוד. נאמן בית ובשו״ת לד(. )סימן ג' חלק ]סאלם[
ע״ש. ט'(. אות ג' סימן )חאה״ע ח״א
החופה סדר
ברכת ברכה מסיימים אשכנז עדות בני הגפן: עדות בני ואילו הגפן" פרי "…בורא ָזו: היה הרב כאשר הגפן". פרי …"בורא ֶספרד: מסיים היה אשכנז עדת מבני לחתן חופה עורך כמנהג הגפן", פרי "…בורא ברכתו את ָהרב ישיבת ראש מו״ר לי אמר )כך החתן. עדות שליט״א( זעפרני שמואל רבי הרה״ג "המאירי"
לאחר היין, מכוס מעט טועם היה שהרב
האירוסין, ברכות לאחר מעביר היה
הגביע שולי על אצבעו את נגעו בו במקום, הגביע את העביר בטרם זאת שפתותיו, מן אדם ישתה "ולא חז״ל: אמרו כך לחתן.
לחבירו ויתן הכוס נפשות. סכנת מפני, אצל אכסניא לו שהיה עקיבא בר' ומעשה
אליהו חופת ג
אמר וטעמו, הכוס את לו נתן אחד, אדם כוס לו נתן שוב שותיהו. לך עקיבא, ר' לו אמר שותיהו. לך עקיבא, ר' לו אמר וטעמו, עקיבא לר' משקה אתה מתי עד עזאי, בן לו פרקי ארץ, דרך )מסכת המוטעמים". כוסות ק״ע )סי' בשו״ע נפסק וכך ז'(. פרק עזאי בן לחברו, ויתן מהכוס ישתה "לא טז(: סע'
נפשות". סכנת מפני
] וראה חלק רב לך עשה בשו״ת זה בענין לעשות שאין רכג(שכתב )עמ' ח'
ע״ש. כן. מש״כ ממנו נעלם במחכ״ת אולם בספרו הבא״ח בעל זצ״ל חיים יוסף רבינו העולם שנוהגים ומה יג(: אות א' )שנה שמקדש הקדוש של מכוס הבית בני לטעום אין שהבעה״ב שיודעים מפני היינו בעה״ב בהלכות שאמרו ואע״פ להם, שיזיק חולי בו על ריקן ויניחנו כוס ישתה שלא ארץ דרך השמש שיבא עד בידו יאחזנו אלא השלחן דלא המדינה מנהג אם מ״מ לו, ויתנהו בזה וע״ע יקפיד. לא הוא גם בהכי קפדי )סי' ובח״ג כז( )סי' ח״ב צדק זבחי בשו״ת זצ״ל אוירבך הגרש״ז ובמש״כ ע״ש. ח'(. מח )פרק כהלכתה שבת שמירת בספר ס״ק רעא שבת)סי' ובתורת סט(. הערה
ואכמ״ל[. כה(.
כאשר נוהג בטלית, להתעטף עומד היה החתן הטלית אם לשאלו זצ״ל הרב מו״ר היה
כלים יש בביתו ואם חדשים, בגדיו אם חדשה, על חיוביות תשובות קבלת לאחר חדשים. אם זצ״ל הרב מו״ר היה שואל הנ״ל, השאלות היתה והשמחה צוחק היה הקהל חדשה, הכלה הרב מו״ר התכוון זו שבשאלתו אלא רבה. ברכת את החתן יברך שכאשר זצ״ל תיפתר ובכך הכלה, על גם יתכוון "שהחיינו" ברכת תיקנו שלא ההלכתית הסוגיה הנישואין. עצם על "שהחיינו"
לאחר לחתן אומר היה זצ״ל הרב מו״ר מכן )ואם "שהחיינו" ברכת את שיברך לברך גם יש יום, מבעוד נערכת החופה היתה אומר והיה – בציצית"( "להתעטף ברכת
לחתן ובטוב "בשמחה יברך הברכה שאת
לבב תורה, מלא בית לכם שיהיה רצון ויהי, שמים, יראת מלא ושמחה, קדושה מלא
וכבו עושר ובנות, בנים שלום אחוה אהבה ד,
לעד". ורעות
ואם שהכלה הוא מנהג עסקינן, בטלית וטעמים הטלית, את לחתן שולחת הפסוקים סמיכות הוא מהם אחד לכך. שונים אשה". איש יקח "כי – לך" תעשה "גדילים -על מוצאי שבכל הוא מנהג הרב, אמר זה פי שהרי הטלית, את האשה מקפלת שבת העניקה אותה המתנה על בכך היא שומרת
לבעלה.
הכתובה קריאת
א. לקרוא המנהג פשט מקום בכל כמעט כיום אולם החופה. במעמד הכתובה כל את ולפעמים מעכב. שאינו היתה זצ״ל הרב דעת הכתובה את לקורא מורה היה זצ״ל הרב הקבוע הטופס חלק קריאת על ולדלג להפסיק
והכלה החתן בהסכמת עיקר עד שקרא )אחר. על והעלם לה, דחזו ממאתן "בר ותוספת, בא״י, הדירה קורא, וברזל" צאן כנכסי עצמו וכו' הנז' החתן מיד מ״וקנינא וקורא ומדלג,
בחופתי(. שעשה ראיתי )וכך הסוף. "עד
ד אליהו חופת
]בענין שמחות שובע בספר שכתב ראיתי זה מן לכאורה וז״ל: ג'( אות קלז )עמ' מה לפי הכתובה, כל את לקרוא ראוי היה הדין הכתובה את קוראים לא שהעדים שמצוי על לחתום לעדים אסור והרי שחותמים, קודם שהעדים ומה תחלה, לקוראו בלי הכתובה היינו הכתובה, יקראו עצמם שהם בלי חותמים הכתובה את הקורא החזן על שסומכים משום הנוהגים רבים סמכו מה על זה ולפי רם. בקול
הכתובה? בקריאת לדלג
ותירץ: מדלגים שאין משום היינו ובפשטות, הקבוע בנוסח הכתובה, טופס אלא מודפסת היא בימינו הכתובה שהרי לכל, סומכים והעדים שנישא. אחד כל ביד ומצויה סדר ובספר המקובל. הנוסח על שחותמים בעל לשון הביא ה'( )סי' ונישואין אירוסין לראות העדים שצריכים שכתב, האסופות שכיום ומשמע התנאי, לידע כדי בכתובה את לקרוא צריך אין שוות, הנוסחאות שכל מצרים הנר בספר הכי ובלאו הכתובה. כל היה שמנהגם כתב, יא( אות כתובות )הל' כלל. הכתובה את לקרוא שלא במצרים
וע״ש[.
ב. בענין הכתובה: כתובה מביאים היו כאשר ציירה הכלה של שחברתה כגון אומנותית, על להיתלות היתה אמורה אשר הכתובה, את של השני צידה על כותב הרב היה, הקיר לה ואין לנוי רק נועדה זו כתובה כי הכתובה, כך. על העדים שני את ומחתים תוקף, שום המנהג ]ובענין שמח(. עמ' מרדכי, גדולת )ס' והכלה החתן בבית לנוי הכתובה את לתלות ח״א עיני גל שו״ת בספרי מש״כ בזה ראה ה' חלק ארגמן מרכבות ובשו״ת לט( )סימן
כט([. )סימן
ג. הקורא כשהגיע הכתובה: קריאת בעת היה זצ״ל "הרב וכו' החתן מיד ל״קנינא ידו את ומגביה שלו המטפחת את לחתן נותן
הקנין. לשם החתן של ידו עם ביחד
ד. החתן את להשביע נוהג היה זצ״ל הרב
כף ובתקיעת חמורה בשבועה בענין וראה. הכתובה על החתן )שבועת הרב שכתב במה זה "המאיר התורנית בחוברת כף( בתקיעת עמ אלול תשנ״ט, 'לארץ", 9 הרב ובשו״ת. )תשמ״ח עמ-הראשי 'מ״ט 582 גם זו )ותשובה (. ובשו״ת ה'(. גליון דוד" "מדרש בקובץ נדפסה
א'(. סימן סוף )חאה״ע ח״א מרדכי מאמר
וראה לכמה״ר החולקת לדעה זה בענין עוד מאזוז מאיר ר' ]הרה״ג הנאמ״ן הרב תש״ן( )שבט תורה אור בחוברת שליט״א[ דבריו את לחזק בשנית ידו את שהניף ובמה ובספרו תשנ״א( )תשרי תורה אור בחוברת הא' א'(. סימן אבה״ע )חלק ח״א נאמן בית שו״ת השבועה מנהג את לבטל שיש כתב ושם וטענתו ותעצומות. עוז בכל הכתובה משטר על גם החתן את ולהשביע לכלול צורך שאין יכבדנה ולא יפרנסנה לא ואם הכתובה חיובי כל ועוד דאורייתא, איסור על יעבור לה כראוי שבועות מחומר יראים העם שאין שבזמנינו המפורשות השבועות כל את הדין בתי וביטלו השבועה, עיקר את גם לבטל יש חו״מ, בשו״ע וא״כ נשים שתי לישא אוסר החוק שכיום ועוד ]וע״ע בדבריו. וע״ש כלל. בשבועה צורך אין מאמר בקונטרס התשס״א, שמואל ויען בקובץ קכה )עמודים -אסתר ובשו״ת ע״ש. קמד(.
ע״ש. כ״ו([. )סימן ח״א ישרים מראות
אולם בטוב והשיבו בזה האריכו כבר מ״מ ההערות כל על ודעת טעם בשו״ת בזה ועיין המנהג. שעל וההערעורים
אליהו חופת ה
אות ב' )סימן אה״ע חלק ז' חלק אומר יביע כ'( )סימן ה' חלק שלמה שמע ובשו״ת ב'( ח'( )שער ב' כרך הכתובה משפט ובספר אליהו ר' ]להרה״ג אתכם" "השבעתי ובקונטרס טופיקשליט״א[ובשו״תעטרתשלמה)סימןל'(.
ו ובספר שפז(. )עמ' כתובות, חמד, חשוקי בספר עין ובספר לג(. אות פג )עמ' ]פנירי[ חתנים בית ע״ש. רלא(. )עמ' מרן הוראות קבלת יצחק–
ואכמ״ל.
] גם עמ' מ קובץ ח' )כרך תורה מבקשי בקובץ להשבע הספרדים מנהג לבטל כתב יח( כל הכותב מעיני ונעלם ע״ש. בכתובה. לארץ", "המאיר בחוברת שהובאו המקורות עמ אלול ')תשנ״ט, 9 זה ושמנהג ענינא בהאי ( הובא ושם הרמב״ם. של בדורו כבר הונהג
משם אלישיב הגרי״ש עם הסכים שלא זצ״ל משביעים שאינם האשכנזים מהרבנים כמה שא״א עליהם ונזדעק הספרדיים, החתנים את הדורות מחכמי חכמים עצמנו על לחשוב
וגם הקדומים. אויערבך הגרש״ז אמר זצ״ל, נותן רק שישבע, ספרדי לחתן מתנגד שאינו יעשה והוא ספרדי לרב הכתובה קריאת את שלא זצ״ל הגרש״ז אמר ועוד כמנהגו. בכל מהחתן ימנע ישיבה שראש להיות יכול
הדורות, בכל כן שנהגו מנהג זה שהרי לישבע, זה. במנהג ימשיכו לישבע שנהגו אלו וכל
ע״כ[.
] סיפר היה פעם זצ״ל: אליהו מרדכי הרב מרן את שמשביעים המנהג על שלגלג אדם כששמע כף. בתקיעת חמורה שבועה החתן
זאת זצ״ל שאול אבא ציון בן הרה״ג כעס, כבודו מדוע זצ״ל: ציון בן לחכם אמרתי מאד. בחג מתפלל לא בודאי אדם אותו הרי כועס, הוא והרי ציון: בן חכם לי אמר השבועות. בשבועות? מתפלל אינו הכיצד נכבד, אדם שם אינו אדם שאותו לכך, שכוונתי לו אמרתי הרי בשבועות. אומרים שאנו למה ליבו כתובה" "נוסח אומרים אנו ההיכל בפתיחת נשבע שהקב״ה כתוב ושם הקב״ה, לבין בינינו "ונשבע – אחרת באומה יחליפנו שלא לנו ה' נשבע וכו' להמונו דבר כל לקיים החתן חופה, עריכת בעת נוהגים אנו וכך בימינו"–
החתן[. את להשביע
ד. לחתום לעדים נותן היה זצ״ל הרב שיחתום לחתן אומר היה מכן ולאחר
ולאחר התמונה… בשביל רק "כאילו" מכן הכלה עם ביחד שיחזיק לחתן אומר היה
והצילום… התמונה בשביל הכתובה את
בחתונה העדים
תפקיד עד הוא חשוב בחתונה העדים קרובי להיות לעדים אסור מאוד. ולא הכלה של ולא החתן של לא משפחה, על רשעים. ולא עצמם, לבין בינם -העדים כן אינו הוא אם בתורו, עד כל שואל הרב היה של או הכלה של החתן, של משפחה קרוב
השני. העד אל רוכן היה זאת שבירר לאחר "להרהר באזנם: ולוחש העדים עבר
בתשובה כדי דיו תשובה הרהור שכן ", על לי[ ]התקדשי רשע. מחזקת להוציאו גמור רשע אפילו צדיק, שאני -מנת בדעתו תשובה הרהר שמא מקודשת, שני בה בחתונה )נכחתי ב. (. מ״ט, )קידושין אל ושמתי חשובים עיר רבני היו העדים ולחש הרב רכן אליהם גם כי לבי באזניהם…(
ו אליהו חופת
]ראה קט( )סי' מינץ מהר״ם בשו״ת זה בענין בתשובה. להרהר העדים שעל שכתב, וכן תיב( )עמ' המנהגים טעמי בספר הובא וכן
יח(. סי' )אבהע״ז יעקב שארית בשו״ת הוא
אולם כח( )סי' ה' חלק עבדי ישכיל בשו״ת שסומכים מפני כן, נוהגין שאין כתב
צורך ואין אחד, לכל שיש כשרות חזקת על עוד בזה ועיין בגט. כמו בקידושין להחמיר ובשו״ת כ״ב( )סי' ח״א מישרים דובב בשו״ת ישפה אבני ובשו״ת א'(. סי' )חו״מ יהודה מנחת שמחות שובע ובספר ב'(. ענף קג )סימן ד' חלק
ואכמ״ל[. יג(. אות קכב )עמ'
ברכות שבע
לדעת מתוך הראשונות הברכות שש את הרב למספר לחלק אין הברכות שבע שש כל את יברך אחד אדם אלא מברכים
הברכות.
בעת שקהל הרב הקפיד השביעית הברכה המלה לאחר לשיר יתחילו לא הנוכחים על "אשר". לאחר אלא -"העולם" היה כן ידו ירים הוא כאשר שרק ואומר מקדים
לשיר. להתחיל אפשר אז או ויסמן,
לאחר הכלה, לידי הכתובה את נתן שהחתן
במצ הונצח שהדבר ולאחר למות שלנו המנהג לכלה: הרב היה אומר הצלמים, ומוסרת הכתובה את לוקחת שהכלה הוא לאחר לאמא. למסור בבקשה לאמא. אותה לאימה הכתובה את מעבירה היתה שהכלה אותה, תגנזי האמא, את לאם: אומר הרב היה אבותינו, ואלוקי אלוקינו ד' מלפניך רצון ויהי ועד מעתה שימוש שום בכתובה ייעשה שלא זה בענין ]וראה! טוב ומזל טוב סימן עולם. )סימן א' חלק עיני גל שו״ת בספרי במש״כ
ע״ש. ל״ט([.
לאחר היין מכוס שותים היו והכלה שהחתן הכוס את להעביר מבקש הרב היה ברכת רם בקול לברך לו אומר החתן, לאבי היו אז הכלה. לאבי ואחריו הגפן" פרי "בורא הרב אומר היה לה אך הכלה, לאם מעבירים
החתן. אם גם אחריה וכך בלחש, לברך
כאשר כדי הכוס, את לשבור החתן עומד ראש על ירושלים את להעלות לחתן: זצ״ל הרב מו״ר היה אומר שמחתנו, יזכרו חופתם ביום וכלה שחתן תיקנו "חז״ל תאמר החתן אתה ירושלים. של חורבנה את
הפסוקים שני את לב בשברון לפעמים ואף, לצעוק "ולא הקהל: לעבר מוסיף היה בראבו…"
הרב את יאמר החתן שקודם מקפיד היה זצ״ל וגו'"עד ירושלים אשכחך "אם הפסוקים על הכוס. את ישבור בטרם -תומם היה כן לחתן ואומר הכוס על הוא רגלו את מניח את סיים שזה לאחר רק הפסוקים. את לומר
רגלו. את הרב מסיר היה הפסוקים אמירת
אליהו חופת ז
אשכנזית או ספרדית חופה
לפעמים תראה איך הצדדים בין ויכוח יש כמו חופה לעשות האם החופה. יש כלל בדרך אשכנזים. כמו או ספרדים לחתונה ספרדים חתונה בין הבדלים ארבעה
אשכנזית. א. הכתובה. נוסח ב. תחת חופה
השמי ם. ג. את והאמהות הכלה של הקפות
החתן. ד. יחוד. חדר
בענין צריך שהחתן הוא ודאי הכתובה נוסח כי שלו. העדה של הנוסח לפי להתחייב של הקהילות במנהגי ספרדי חתן תחייב איך איך ולהפך אשכנזיות קהילות שהם שו״ם, עליו. חלה שלא בשבועה אשכנזי חתן תחייב העיקר כי לזכור צריך הדברים בשאר אמנם וחובה והכלה. החתן את לשמח הוא בחתונה ביחס עצמם והכלה החתן על גם מוטלת זו להבין להשתדל צריכים הם שלהם. הזוג לבני שחשובים בדברים ולשמח השני את אחד חופה או יחוד חדר לכלה חשוב אם להם. החתן יאמר לא – הוא הקפות או השמים תחת כלום אין כמוני, את ועכשיו ספרדי "אני להתחשב ישתדל אלא האשכנזים. ממנהגי
ובהבנה. בנועם וינהג בדעתה
והעיקר היא כולם של המצווה כי לזכור צריך אין זה על הכלה, את לשמח שלה החתן את להבין צריכה היא גם מחלוקת. את זה בנושא למצוא צריך לכן אותו. ולשמח לא זאת בכל ואם ביניהם. הזהב שביל שיפשר מישהו או פשרה למצוא מצליחים מופיע כך מטבע. בהטלת גורל יעשו ביניהם. היו ולא משהו לחלק רוצים שהיו במשנה דרך -מוצאים בזה אין מטבע. מטילים היו במאור יקבלו בגורל שיצא שמה ובלבד איסור
ובשמחה. פנים
א. מקפיד היה זצ״ל הרב יחתמו לא שהעדים
החופה לפני הכתובה על "מחזי בזה יש כי איך ראו שהם כך על חותמים שהם כשיקרא". לי. מקודשת את הרי לכלה: אמר החתן עדות שטר על שחותמים כמו היא וחתימתם הרב לכן שקר? עדות על יחתמו ואיך שבכתב, היו שבאמת אחרי רק יחתמו שהעדים מקפיד
הקידושין.
] אמנם כתובות הדף על דף בספר בזה יעויין יש "והנה שכתב: ב( עמוד כא )דף על העדים שחותמים מה על מערערים כשיקרא דמחזי ומשום החופה קודם הכתובה אין אמנם לאינתו', לי 'ליהוי בכתובה שכתוב בש״ך מבואר דהרי וכלל כלל לזה לחשוש אפילו כשיקרא למחזי חיישינן לא דלהלכה סתם בעדים וק״ו ב״ד ובמעשה ב״ד בחתימות
הגרי )הערות כשיקרא". למחזי חיישינן לא "ש במש״כ בזה עוד ועיין וע״ש. [. זצ״ל( אלישיב אות ג' סימן )חאה״ע ח״א נאמן בית בשו״ת
ואכמ״ל[. כח(.
ב. וברוך הוא "ברוך יענו לא והכלה שהחתן
-"שמו החתן את מזהיר תמיד זצ״ל הרב בחופה. שמו וברוך הוא ברוך לענות לא והכלה אותם להוציא הללו הברכות את מברך הוא כי ובברכה ולענות. לכוון צריכים והם חובה, ידי "ברוך עונים לא הם חובה ידי יוצאים שאנשים השם שם ששומעים אחרי שמו" וברוך הוא
להפסק. להם להיחשב שיכול כיון מפיו,
הרב אחת שפעם לספר רגיל היה זצ״ל הבבא
זיע״א זצ״ל סאלי לערוך אותו הזמין יהודיוף דוד רבי הרה״ג לחתנו וקידושין חופה אותו והזהיר לחתן פנה הרב החופה לפני זצ״ל.
ח אליהו חופת
כדרכו שמו" וברוך הוא "ברוך יענה. שלא הכה הוא זיע״א סאלי הבבא כך כששמע לא שאם ואמר הרצפה על בחוזקה במקלו מו״ר הולך. הוא שמו', וברוך הוא 'ברוך עונים פנה הוא כך שמע שכשהוא סיפר זצ״ל הרב וברוך הוא "ברוך שיענה לו ואמר לחתן הרב החופה לאחר סאלי. הבבא כדברי שמו" מדוע אותו ושאל זיע״א סאלי לבבא הרב פנה ולדעת יוסף הבית לדעת והרי כך, נוהג הוא על שמו' וברוך הוא 'ברוך לומר אין זלמן רבנו שהבבא סיפר הרב יד״ח? בה שיוצאים ברכה 'ברוך לומר משפחתם שמנהג לו אמר סאלי ידי בהם שיוצאים בברכות גם שמו' וברוך הוא זה איפה אותו שאל שהוא הרב מספר חובה. המשפחה. רבני בכתבי שכתוב לי ואמר כתוב, אדמור״י בכתבי הרב חיפש פעמים כמה הנה את כשפגש הרב סיפר מצא. ולא אבוחצירא סאלי והבבא מצא, שלא לו אמר סאלי הבבא זצ״ל: הרב סיפר תמצא". עוד "אתה לי אמר תמימי "אשרי בספר למדתי אחד יום "הנה זיע״א, אבוחצירא יעקב רבי סידנא של דרך" שצריך תשובה, בעניין תי״ו באות בו ומצאתי וברוך הוא "ברוך ענה שלא מי תשובה לעשות כשפגשתי שוב בה. חייב שהוא ברכה על שמו" והוא הדברים, את לו הראיתי סאלי בבא את
מ שמח ברוך רואה? ! "אתה לי ואמר אוד
לבעליה". אבדה המחזיר
אף שלא מורים אנחנו הרב, אומר כן, פי על ברכה על שמו" וברוך הוא "ברוך לומר חובתו. ידי בה יוצא אם אחר, מאדם ֵששומע יש – אחרת שנוהגים אנשים יראה מישהו ואם אפשר שעליהם ועצומים גדולים חכמים להם
עמ לעמו, טוב דורש )ס' 'לסמוך. (. 104
ג. הקידושין אחרי לכלה ראש כיסוי - זצ״ל הרב שלפי אותו ששאל למי תמיד אומר היה
אחרי ראשה את לכסות צריכה הכלה דעתו דבר. לכל נשואה אשה היא שהרי הקידושין. מצווה לבעילת יחוד לחדר קשור לא זה דבר ראש כיסוי שהרי לביתה. נכנסת שהיא לכך או למי זאת אומר לא הרב אמנם בקידושין. תלוי היום. מקובל כך כל לא שזה כיון שואל, שלא
לו. מורה הרב כך – ששואל מי אבל
ד. כוס ושבירת מקלה אפר - שחתן תקנו חז״ל בראש מקלה אפר שמים חופתו ביום מנח היכא לאביי פפא רב ליה אמר החתנים. לאבלי "לשום שנאמר תפילין, במקום? ליה המתאבל וכל אפר". תחת פאר להם לתת ציון,
בנחמתה. ורואה זוכה ירושלים על
ומבאר אפר לתת נוהגים "שהיו הרשב״ם: מזכירים שבזה כיון שבכירה, שרוף המקדש עבודת שבטלה אדומה, פרה אפר את לוקח אשה נושא "וכשהחתן החורבן. מאז הנחת במקום בראשו ונותן מקלה אפר )אות המקנה וכתב ב'(. סעי' התפילין")שו״ע ירושלים בחורבן נזכרין דבלא״ה דאע״ג ג'( מ״מ ברש״י, וכדמפורש תשיש' 'שוש בברכת ראש על ירושלים דלהעלות הא לקיים צריך והן בדיבור והן במחשבה הן שמחתינו
ע״ש. מקראי. כן ודייק במעשה,
ובא שנהגו מקומות "יש לנו: והוסיף הרמ״א מפה לשים או חופה בשעת כוס לשבר החתן". בראש אבלות דברי שאר או שחורה את לזכור הדברים אלה "וכל השו״ע: וכתב תשכח ירושלים אשכחך אם שנאמר ירושלים ראש על ירושלים את אעלה לא אם ימיני אין אפר אפר. לו לשים צריך שחתן שמחתי". אפר. אין היום אפר. היה אחד לכל פעם היום. במיוחד ומכינים בזה מקפידים עוד יש ואעפ״כ עדות בכמה התימנים(. של )אשריהם אפר
אליהו חופת ט
בסידו היעב״ץ )כתב כן. נהגו כמה יודע "מי רו את העלו שלא מפני יפה עלו לא זיווגים סי' )אה״ע השלחן ערוך וע״ע וכו'. ירושלים"
ה'(. סעי' ס״ה
והמדקדקים לקחת העתיקה לעיר הולכים רוב אבל השרוף, מהבית אפר לשבור נוהגים אלא כן, לעשות נהגו לא העדות לא דף ברכות מסכת )ועיין החופה בשעת כוס ויש י״א(. ס״ק שופטים הבא״ח וכ״כ ע״א. מוילנא הגאון כדעת שנוהגים כאלה במקום לשים ממש אפר לקחת שמקפידים שלא מעט כך כל שמים היום אבל התפילין. רואים ולא זה על מגבעת שמים זה. את רואים כוס לשבור הרמ״א כמו נוהגים אז האפר. את ובפת״ש ג' סעי' ס״ה סי' אה״ע רמ״א )עי' עמ החדש, טהרה דרכי ]ספר ד'(. 'ס״ק 311 תורה, תצא מציון בשו״ת בזה וע״ע ו'[. אות ובשו״ת תשד(. שאלה תקלד עמ' העזר )אבן
ב'(. אות רעו )עמ' ג' חלק לציון אור
עכשיו מקלה. אפר במקום כוס לשבור תקנו ואחר ברגלים אותו לשבור נוהגים ויש מזל מה על טוב. מזל לו צועקים כולם כך
לשבור המקדש? בית חורבן על טוב? צריך
לב בשברון לכן י'(. שופטים ש״ש בא״ח )עיין. לומר ירושלים. חורבן את להזכיר הרב אומר ימיני: ירוּשׁלםתּשׁכּח אשׁכּח7 "אם הפסוק ְְְְִִִִֵֶַָָָאת לא אם אזכּרכי לא אם לחכּי לשׁוֹני ְְְְְִִִִִִִֵֶַֹֹתּדבּק
ראשׁשׂמחתי". על ירוּשׁלם את ְְֲִִִֶֶַַַָָֹאעלה
הרב הפסוקים שני את לומר מקפיד וסיפר. אומר הוא למה עליו מקשים שהיו מספיק פסוקים, שני להגיד החתן על ומקשה הביא שהרמב״ם להם עונה והיה אחד? פסוק פסוקים. שני מביא השו״ע גם פסוקים. שני
בדרכם… נלך אנו לכן
ה. בחופה ברכות שבע - הם הללו הברכות כל דהיינו לשנייה. אחת שסמוכות ברכות אתה "ברוך במילים מתחילה כל בדרך ברכה ברכה כשיש אבל העולם". מלך אלוקינו ה' עשרה שמונה ברכות כמו לחברתה סמוכה בנוסח לפתוח צורך אין לזו, זו סמוכות שהן ואילך מהשנייה ברכה כל ברכות בשבע זה. מהברכה חוץ הראשונה, לברכה סמוכות ה' אתה "ברוך בברכה שמתחילה האחרונה הברכות שכל ומכיון העולם". מלך אלוקינו הראשונה לברכה -סמוכות כל שאת טוב וגם בחופה גם אחד אדם יברך הברכות שבע ובמיוחד הסעודה. שאחרי בברהמ״ז בכבוד! בכבוד! ומכבדים: שואלים שהמחלקים הקהל שאר גם בדיבור. גמור הפסק זה והרי שהם הברכות שבע סוף עד לדבר רשאי לא
בהם. חייבים
אמנם אחד לאדם הברכות נתינת לפעמים מבעלי לאחד שמחה להשבית עלולה אם יפגע והוא פלוני לכבד שירצה השמחה, לאחד לתת אפשר כזה במקרה יכבדוהו, לא יברך והשני הראשונות, ברכות שש את לברך שפותחת ברכה שהיא האחרונה הברכה את הברכות את נותנים דחק בשעת בברוך. ברכה יברך אחד שכל שונים אנשים לששה או״ח טור על צבי הר )עיין נפגע ירגיש ולא
ס'(. סימן
על אנשים ולכבד להחמיר שרוצה מי כן בפיהם לחלק שלא להקפיד יש שונים מראש אחד לכל ויודיעו רשימה שיעשו אלא כתוב ועליהם פתקאות או טסים שיכינו או בלי אחד לכל ויתנו וכו' שניה ראשונה, ברכה
באמצע. לדבר המברכים שכל להיזהר וצריכים
לחופה סמוך יעמדו הפסק יהיה שלא כדי, על שבירך שאותו וצריך הברכות. בין גדול
י אליהו חופת
ולכן שביעית, ברכה בסוף היין מן יטעם הגפן הגפן, על שברך אותו הרי הברכות, חילקו אם שיטעם עד בשיחה יפסיק שלא להיזהר צריך כזאת בחופה מברך אם עצמו והרב היין. מן מהיין מעט לטעום הראשון למברך מציע ברא "שהכל ברכת אחרי ידו על שנשפך
לכבודו".
ו. משתדל היה זצ״ל הרב הקהל כל את לברך
החופה בשעת אומר- הפסוק שתיכף יוֹם את אלהים "ויבר7 ברכה. יש ְֱִֶֶַָֹלקדושה "תּכף אומרת: והגמרא אתוֹ". ויקדּשׁ ְְִִֵֵֶַַַֹהשּׁביעי )בראשית –בּרכה. שׁנּאמר: חכמים ְְְֱֲִִֵֶֶַַָָָלתלמידי אימא ואיבּעית ה'בּגלל>". "ויברכני ְְְֲִִִִֵֵֶַָָָָל'(
מהכא, המּצרי אתבּית ה' "ויבר7 לט( ְְִִֵֵֶֶַַָָָ)שם הקהל את לברך ראוי כן אם יוֹסף". ְִֵַבּגלל ח'( נג בראשית )רבה ובמדרש זו. בשעה לאחד שמים שערי שנפתחים שבשעה מובא מובא כך לאחרים. גם להפתח יכולים הם לי עשׂה צחק "ותּאמרשׂרה הפסוק על ְִֶַָָָָֹֹשם ברכיה ר' הסביר לי" יצחק השּׁמע ֱֲִִִֵַַַָֹֹאלהיםכּל שמואל רבי בשם סימון ברבי יהודה בר' בעת וצחקו שמחו כולם למה יצחק: ברבי "אלא ילדו? נשותיהם וכי ילדה, ששרה שרה אמנו שנפקדה -בשעה עקרות הרבה הרבה נתפקחו, חרשים הרבה עמה, נפקדו כן על נשתפו". שוטים הרבה נפתחו, סומים ברכה בשעת הקהל כל את תמיד מברך הרב זו שבשעה ורווקות הרווקים את ובמיוחד זו.
זו. לברכה במיוחד השמים שערי פתוחים
בסעודה ברכות שבע את לשכוח לא באולם
אחר כשעושין החופה, של הברכות שבע ברכת אחר ברכות שבע יברכו סעודה זו וברכה הכוס. על אותה שעושים המזון החופה על לאלוקים הציבור של הודאה היא
שנמצא מי וכל הזאת. והשמחה הזאת בלי גם אותה ומברכים בה. חייב בחופה אנשים עוד שנוספו בלי דהיינו חדשות. פנים חי איש )בן החופה. בשעת היו שלא
טו(. שופטים
בימינו הברכות את עושים החופות ברוב זו ובשעה החתונה. בסוף הללו בחופה. שהיו אלו מכל עשירית רק נמצאים שמחו וכלה חתן בסעודת שהיו האנשים שאר אבל בהידור. והכלה החתן את ושימחו ורקדו שברכו או המזון. ברכת לברך שכחו כך אחר או עשרה. בלי בזימון ברכו או זימון, בלי את הזיזו שכבר במקומם, שלא שברכו שאכלו. מאז רב זמן שעבר או השולחנות. שבע לברך בלי לביתו הולך הגדול רובם חתונה בסעודת שאכל מי כל והלא ברכות.
ברכות. שבע לברך חייב
לכן פעמים וכמה כמה הרב הזהיר היה שראוי האוכל הגשת אחרי מיד ברכות שבע לברך כשרוב החופה שאחרי השעה או השעה בחצי
באולם נמצא עוד הקהל הקהל יכולים כך אחר.
ב גם יזכו כולם כך הבוקר. אור עד לרקוד זימון, ברכות בשבע שיזכו והעיקר המזון בברכת גם מסעודת שאכל מי כל בהם שחייב אלו מברכים שבה בחתונה שנמצא ומי החתונה. לא החתונה. בסוף סעודה של ברכות שבע ובשבע בסעודה יתחייב שלא בכדי לחם יאכל אכלו לא והכלה שהחתן לו ברור ואם ברכות. -לחם ויכול ברכות, שבע של חיוב עוד אין
לחם. לאכול
לחם כשאכלו רק בסעודה, ברכות שבע
בברכות ביום הסעודה אחרי שעושים יש אם הימים, בשאר או הראשון אכלו והשאר לחם אכלו שבעה ורק עשרה
אליהו חופת יא
אבל ברכות, שבע לעשות אפשר וכד', עוגות
לברך. יוכלו לחם שאכלו אלה רק
וחשוב חלק יהיו והכלה החתן שגם מאוד ברכת ומברכים לחם שאכלו מאלה ביותר הללו. הברכות נתקנו כך כי המזון. שבשעת ראשונה בסעודה להזהר צריכים בשמחה טרודים והכלה החתן שאז החופה, בס' בזה )וראה פת. כזית אוכלים לא ולפעמים
עמ החדש טהרה 'דרכי יד(. 315 אות
חתנים בבית רק ברכות שבע
במסכת רבנן: תנו ב'( עמ' ז' )דף כתובות חתנים: בבית חתנים ברכת מברכין כל בעשרה חתנים ברכת מברכין רבנן "תנו י( סב סימן העזר )אבן בשו״ע וכתוב שבעה". אפילו מחופתו יוצא החתן שאם אומרים יש אין אחר, בבית לאכול והולכים עמו כלתו כשדעתו מילי והני חתנים ברכת שם אומרים לגמרי הולך אם אבל לחופתו, כך אחר לחזור בית אותו ונעשה עמו החבורה וכל אחר לבית ברכת ומברכין חופה נקרא שם גם עיקר והכלה החתן שהולכין לפעמים וכן חתנים. אחרת -לעיר אם חתנים ברכת שם לברך צריך
)ב״י(. לחזור( דעתו )ואין ז' תוך הוא
לכן זצ״ל: הרב לדעת ברכות שבע מברכים אין שנקבע מקום באותו כשסועדים רק וכשאין הימים. שבעת לכל והכלה החתן למגורי והכלה החתן בבית נערכת -הסעודה לברך אין
לנהוג ראוי וכן ברכות, שבע הט״ז ולדעת. אפילו ברכות שבע שיש מקום בכל מברכים האשכנזים נוהגים וכך החתנים, בית שאינו שהרמ״א ולמרות עליו. חולק שהש״ך למרות הגמרא. לשון שהוא בזה, השו״ע על חלק לא אותם יברכו ברכות השבע שאת מקילים יש
האשכנזי מאחינו הפוסקים על הסומכים ם
ז'(. ס״ק )שם הט״ז וכדעת לברך, שיש לאכול והכלה החתן הלכו בשבת אם אמנם האחרון ביום אם וכן ההורים בבית ולישון אחר לבית והכלה החתן הוזמנו הימים לשבעת משפחתם אתם -והלכו "בית נקרא זה )עיין ברכות שבע שם גם לברך ויכולים חתנים"
י'(. ס״ב אהע״ז שו״ע
] בענין החתן בבית שלא ברכות שבע ראה – דיין בניהו רבי הרה״ג בזה מש״כ א' חלק בניהו דברי שו״ת בספרו שליט״א או שעדה העלה ושם ד'( סימן אה״ע )חלק ז' לברך שנהגו הספרדים מאחינו קהילה לכבודם, הסעודה שנעשית מקום בכל ברכות בשו״ת העלה וכן במנהגם. להמשיך יכולים וישב ובשו״ת יד(. )סימן ד' חלק יהודה ברכת בזה עיין עוד ע״ש. כא(. )סימן ב' חלק הים ג' סימן )חאה״ע ח״א נאמן בית בשו״ת במש״כ
ע״ש. לו(. אות
אמנם )סי' א' חלק יושר שערי בשו״ת מצאתי נראה דבר סוף וז״ל: שכתב כא( אות לו בכ״מ ב״ח לברך שאפשר הט״ז שדעת דאף בדברי מקום לה יש לכבודם סעודה שעושים חתנים בברכת בשער בעה״ע שכ״כ הראשונים, הראב״ד, בשם האו״ח וכ״כ ע״ב(, ס״ה )דף המאירי דעת נוטה וכן ע״ג, בסי' ובשבה״ל אשכנז מגדולי להרבה מצינו וכן בכתובות, הדין, השתנה שבימינו הט״ז של בדרכו שהלכו סי' )פ״א כתובות על ביש״ש הרש״ל ומהם הב״ש, דעת נוטה וכן מפראג, ומהר״ל כ'(, השולחן, ומסגרת )סקל״ו(, ס״ב סי' וערוה״ש ועוד, ע״ב( ע״ח )דף ס״ב שער הבית וברכת דמרן דאתכא בדידן ואנן בדידהו אינהו עכ״פ מנין רוב דעת הוא שכן ובפרט כנודע, סמכינן עיי״ש( ד' בס״ק )כנ״ל הראשונים רבותינו ובנין וכן וכמנש״ל, השו״ע ומרן הרמב״ם צבאם ועל
יב אליהו חופת
הרמ״א ומהם האחרונים מן הרבה דעת, הוא סי' הח״מ רמ״ט, סי' ח״ד בתשובה הרדב״ז הנ״ל, והגר״א היטב, עיי״ש )סקט״ז( ס״ב )לבעל החיים דרך וסידור נתנאל, הקרבן ו', סעיף קמ״ט סי' וקישו״ע הנתיבות(, והחינא, כ״ז( )אות ה' ענף שלמה ואמרות הנ״ל אליהו והזכרונות )ז: ( כתובות וחיסדא פלאג׳י להגר״ח חיים רוח מדברי נר' וכן ועוד,
)בסקי״ג(. וכמנש״ל
ונראה דבבל גלותא ויש ריש דעת הוא שכן )שנה בא״ח דבספרו הטוב, הרי״ח מרן אם וכן וז״ל: שם כתב חקת( פ' סוף ראשונה שמיני הליל עד הסעודה נמשכה חתן" "בבית דדוקא משמע עכ״ל, וכו' ברכות ז' מברך אינו נמשכה שאם אלא ז״ב, מברכים החתן" "בבית לא החתן בבית אף שביעי למוצאי סעודתם ר' הגאון שלם החכם ידידי א״ל וכן יברכו. )בנו שלום אהבת אב״ד שליט״א עבודי ראובן בגדד אב״ד זצ״ל עבודי חוגי סלמאן הגאון של גדולי שכל איך זר ולא ראו שעיניו ירושלים( אלא ב״ח מברכים היו לא אביו שבחיי בבל היה שכן ת״ח מכמה שמעתי וכן חתנים, בבית
מוהר״ר מנהג עטיה עזרא ישיבת ראש זצ״ל וכן שבדורו, הישיבה חכמי ושאר יוסף פורת
אחריו נהג צדקה הגר״י כראש ששימש זצ״ל שיבדל מבנו ששמעתי )וכפי תחתיו ישיבה הוא וכן שליט״א(, צדקה משה הרה״ג לחיים הפוסקים גדולי שני ע״פ כיום ירושלים מנהג
לציון הראשון שבימינו, הספרדים הגרע״י
זצ״ל, שאול אבא והגרב״צ גדולי ושאר זצ״ל אלא ברכות ז' לברך שלא וחכמיה ירושלים
החתן. בבית
וכן דעת הוא אלישיב הגרי״ש דלהולכים זצ״ל, בבית אלא לברך אין השו״ע פסקי אחרי ח' פסוק ח' בפרק חתנים בית בס' וע״ע החתן,
המשתתף אשכנזי שאפי' בשמו שכתב ו' סעיף החתן, בבית שאינה ספרדי חתן של בסעודה אין הספרדי שלחתן מאחר ז״ב, לברך לו אין בהערה שם וע״ע ז״ב, שם לברך 9לו במש״כ דעת הוא וכן עיי״ש, בשמו דמלתא בטעמא ז' לברך שלא וחכמיה ירושלים גדולי שאר עמא מאי חזי ופוק החתן, בבית אלא ברכות שמנהג בבירור לו שמוחזק מי ואעפ״כ דבר, סעודה שעושים מקום בכל ז״ב לברך עירו להמשיך יכול ודעימיה, כהט״ז החוה״כ לכבוד
הכי בלאו אבל עירו, במנהג כדעת לנהוג ראוי
שקיבלנ מרן רבוותא הנך כל וכדברי הוראותיו ו
כיום ירושלים וכמנהג ודבר תו' תצא מציון וכי,
וע״ש. עכ״ל מירושלים. ה'
עוד שכתב מה את להזכיר אמרתי זה בענין יוסף ויצבור בספרו צוברי יוסף ר' הרה״ג בראותי ואולם וז״ל: צד( )עמ' ד', חלק בר בתים שבעלי בא״י הזה החדש המנהג ולשבע לסעודה בבתיהם וכלה חתן מארחים בעבור חדשות, ופנים אורחים עם ברכות נהגתי לבטלה, ברכות ספק מידי לצאת
פירות, באכילת שיתחילו שקודם בפני לעשות מקנה הבית שבעל כך תחלה, סודר קנין עדים כדי ולכלה לחתן הסעודה עם בתו רשות עליה לומר חתן של בביתו הסעודה שתיחשב
ברכות שבע כשהוא הבית לבעל אומר אני וכך, הזה הכשר בכלי קנה הסודר, קצה בידו מחזיק שהיכנת והסעודה ביתך רשות מקנה שאתה קניתי. עונה כשהוא ולכלה, לחתן גמור קנין שם וע״ע הדעות. כל ידי לצאת אפשר ובזה
ז'(. )סי' כו פרק
ושאלתי זה ענין על זצ״ל אליהו הגר״מ למרן
בתשובה לי וענה לא זה שתנאי
כלל מועיל זצ״ל יוסף הגר״ע מרן גם! אלו, קניינים על לסמוך שאין הורה בשיעוריו
אליהו חופת יג
ברכה ספק מידי לצאת מועילים לא והם
ואכמ״ל[. לבטלה.
ימים שבעה רק ברכות שבע
שבעת היתה אם כך: אותם מונים החופה ימי הנה השקיעה, לפני רביעי ביום החופה אחד, ליום נחשב השקיעה עד עצמו רביעי יום השקיעה לפני שלישי ביום הבא ובשבוע החופה היתה אם אמנם הימים. שבעת נגמרים חמישי ליום אור שהוא בלילה רביעי ביום לפני רביעי יום עד ברכות שבע מברכים התחילה אם השביעי ביום והנה השקיעה. השקיעה, לאחר ונגמרה יום מבעוד הסעודה בלילה, ברכות שבע לברך שיכול הסוברים יש ברכות שבע לברך שלא הנכון המנהג אמנם
כ״ב(. חוקת )בא״ח והגפן המזון ברכת אלא
הרב סיפר זצ״ל בשמחת הייתי אחת פעם: השביעי היום והיה אדמו״רים, של חתן ישב ולידי עולם, גדולי שם וישבו החתונה, של אמרתי )זצוק״ל(. אויערבאך זלמן שלמה רבנו וישירו לאכול, כבר התחילו אלו הנה לו, אחרונים הרבה דעת והרי הלילה, לתוך וישמחו כמו זה אין שכן ברכות שבע לומר יכולים שלא )כך וכדומה הארה שום שם שאין חודש, ראש והסכים ועוד(. ורדים והגינת חי, איש הבן דעת שאל הוא דברינו. את שמע האדמו״ר אתי. אמרנו מדברים? הרבנים כבוד מה על אותנו, כך להם ואמר שלו, הדין בית לחברי קרא לו. הבית חברי לו אמרו הגאונים. הרבנים אומרים אקח וכי להם: אמר מחלוקת. בזה יש שלו: דין לספק גדול כך כל ציבור כזה להכניס עצמי על המנה את להוציא קרא מיד בני? בחתונת דוקא ולברך השקיעה עד לאכול שיספיקו במהירות שבאו והעשירים המכובדים כל ברכות. שבע וכבר להתיישב הספיקו טרם לארץ, מחוץ
עד לאכול שיוכלו בפניהם מנותיהם הובהלו לי אמר האלה, הדברים אחרי השקיעה. שלא שזכה גדולה שמחה ששמח האדמו״ר אף על לספקות, גדול כך כל ציבור להכניס החתן לכבוד ולרקוד לשמוח עוד שרצו
והאדמו״ר.
חתנים עטרות
מובא גזרו "וכן ד'(: סעי' תק״ס )סימן בשו״ע כלל להניח שלא חתנים עטרות על וכן העטרה". והרם המצנפת "והסר שנאמר אבל כסף, של היא אם הכלה, עטרות על גזרו וכלה, לחתן רק זה וכל לכלה. מותר גדיל של חתן ראש על פרחים זר. מותר לאחרים אבל )שו״ע זהב או כסף חוטי בלי מותר – וכלה שלא ההינומות עושי את להזהיר ויש שם(. על יעברו שלא כדי וזהב כסף חוטי יוסיפו )קול עליו(. והחונים ד' שם )שו״ע האיסור.
תשס״ג(. עקב צופיך,
עניים סעודת
כתוב שעושה שמי אחרות, שמחות על בזוהר אומר לעניים בלי לעשירים רק חתונה בר העושה ולכן מידכם". זאת ביקש "מי הזהר פעם לעניים. סעודה גם יתן חתונה או מצוה היום שולחנם. מעל אוכל לעניים שולחים היו עניים ויש "הכשרים" על מקפידים העניים שבישלו ממה רק לאכול עצמם על המקפידים מה שיקנו כסף להם לתת עדיף ולכן לעצמם
תשס״ט(. אב צופיך", "קול )עלון שרוצים.
נפרדת חתונה
לדעת להיות עליה עצמה החתונה זצ״ל: הרב
נפרדת הן לחוד, ונשים לחוד גברים, הערוכים השולחנות ליד בישיבה הן בריקודים, עריכת בעת החופה ליד העמידה בעת ואף יום במוצאי חז״ל למדו כך וקידושין. החופה
יד אליהו חופת
נשים לעזרת ירדו חג של הראשון טוב גדול תיקון מאי גדול… תיקון שם? ומתקנין - היתה חלקה ששנינו, כאותה אלעזר: רבי אמר שיהו והתקינו גזוזטרא, והקיפוה בראשונה
מלמטה. ואנשים מלמעלה יושבות נשים
תנו ואנשים מבפנים נשים היו בראשונה רבנן: ראש, קלות לידי באים והיו מבחוץ, ואנשים מבחוץ יושבות נשים שיהו התקינו ראש. קלות לידי באין היו ועדיין מבפנים. ואנשים מלמעלה יושבות נשים שיהו התקינו הימים )דברי והכתיב הכי? עביד היכי מלמטה. השכיל עלי ה' מיד בכתב 'הכל יט( כח!'א - יב( יב )זכריה ודרוש, אשכחו קרא רב: אמר לבד משפחות משפחות הארץ 'וספדה אמרו: לבד'. ונשיהם לבד דויד בית משפחת לבא לעתיד ומה וחומר. קל דברים -והלא בהם שולט הרע יצר ואין בהספד -שעוסקין
לבד, ונשים לבד אנשים תורה אמרה עכשיו בהם שולט הרע ויצר בשמחה שעסוקין - על
וכמה כמה אחת א נ״ב, )סוכה ב(. -.
אחת זצ״ל רבינו שנתן האחרונות השיחות פרשת צופיך, )קול זה בנושא עסקה "אני דבריו: את פתח הוא כך תשס״ט(. פנחס אבל זה, נושא על לדבר צריך שאני מצטער להתיר שאסור הלכות שמתירים רבנים כשיש שלא דברינו, את לומר חייבים אנחנו אותן, ששתקנו מחמת כהודאה', 'שתיקה יגידו צריכים אנחנו איתם. מסכימים שאנחנו משמע מהר לנו שמקובלת התורה של בדרך ללכת על הלכות להורות רב לשום רשות ואין סיני.
" בליבו… חושב שהוא מה סמך
באותה בשאלה זצ״ל הרב נשאל תקופה האולם את לחלק אפשרות בעניין הגברים, ישבו אחד בחלק חלקים: לשלושה
ישבו השלישי ובחלקו הנשים אחר בחלק שלושה "על ואמר: זצ״ל רבינו צחק מעורב. בטוב במש״כ זה בענין ישראל…"]ועיין פשעי סימן ח״ב ארגמן מרכבות בשו״ת ודעת טעם
ואכמ״ל[. לד.
: שאלה כלתי הורי הרב, אצל היינו ראשון ביום בעניין ההורים עם מחלוקת בענין ואני שהחתונה להורי הורה הרב כב' נפרדת. חתונה למשבר גרמה הפסיקה לצערי נפרדת. תהיה אבי בית. שלום ולחוסר הורי לבין ביני ביחסים החופה לאחר מיד החתונה את יעזוב כי הודיע חולה הינו )אבי בעתיד. הקשר את איתנו וינתק
לעשות? מה היא הרב לכב' שאלתנו לב(.
תשובה: על וידבר לאב, המקורב לרב שילכו מאוד חשוב כי כאב. ובלי בנחת ליבו טרח הרבה כך שכל לאביך להכאיב שלא חופתך. ביום להתעצב לו מגיע ולא בגידולך וחשוב יפגע. שלא מנת על הכל תעשו כן על את מחשיב ואביך לאביך שמקורב שרב מאוד גם פתרון ולמצוא להרגיע בענין יכנס דעתו )ס' ההלכה. על לשמור וגם הורים כיבוד של
עמ החדש, טהרה 'דרכי ב'(310 אות
: שאלה מעגל ריקוד לגבי ההלכה דעת מהי יושבים שבו האולם של בצידו נשים את לראות היכולים ונשים מגברים מעורב קהל
הרוקדות? מעגל
תשובה: נשים ריקודי -לענין הן אם ובלבד מותר, מגברים מרוחקות להתקרב לגברים ואסור לגברים, ייראו שלא
הרוקדות. הנשים למעגל
אליהו חופת טו
: שאלה שבה בשמחה להשתתף מותר האם
? מחיצה ללא אך בנפרד יושבים
תשובה: זה בנפרד היושבים ונשים גברים ואין מחיצה ואין בשמחה זה בצד להכנס שלא טוב מעורבים ריקודים שום בספר ]ועי' איסור. בכך אין אבל זו, לשמחה שכשהנשים שכתב שצ״ג( )סי' חסידים אין וכלה חתן בסעודת האנשים בין יושבות שמחה שאין לפי במעונו", "שהשמחה לברך
כשיש הקב״ה של במעונו וכ״כ עבירה, הרהורי
ס״ב([. )סו״ס הב״ח
: שאלה ישיבה הייתה לא שלנו בחתונה מודעים היינו לא לצערי נפרדת. לבקש צריכים היינו מחיצה אפילו לדבר.
המעוות? את לתקן אפשר איך שיסכימו.
: תשובה תהא שהחתונה אחרים על להשפיע
נפרדת.
הכלה צניעות
כתב י'(:"אסור סעי' קמ״ט )סי' בקצוש״ע להסתכל מותר אבל בכלה. להסתכל והעיר ראשה". ובפריעת שעליה בתכשיטין ראש בפריעת להסתכל נוהגים אין הרב: תכשיטיה, על להתבונן אין ומ״מ הכלה. להרהור. כך ע״י לבוא עלול הוא אם ובוודאי קל איסור על לא אפילו לעבור שלא ויזהר של תערובת ריקודי על שכן וכל מדרבנן, אנשים ליד נשים של לא ואפילו ונשים, גברים בתוך גם הוא זה ודין י״ח( שופטים בא״ח )עיין
ברכות. השבע ימי
בחתונות מלאה תזמורת
בירושלים לנגן שלא נזהרים היו העתיקה תוף רק ולקחו נגינה, כלי בהרבה
מקילים כיום אבל בלבד. לשמחת ובפרט בזה ס״ה( סי' )אה״ע לכנה״ג ועיין וכלה. חתן "שלא חודש י״ב תוך הוא האבל אם שנהגו זה על הקפיד והוא לחופה", מנגנים מביאים ה״י בני בחופת סמכתי זה ועל והוסיף: שנתה תוך אשה ונשא תמ״ה אמו שמתה בדרשות מצאתי רב זמן אחר מנגנים. והבאתי שם הובא חצרות עירובי הלכות ז״ל מהרי״ל מושלת מתה אחת שפעם גררא אגב בכל לנגן שלא המושל ציוה ולכבודה המדינה, ואירע שיר, כלי בשום השנה אותה המדינה ממשלתו תחת אחד בישוב נישואין להיות יעשו אם מהרי״ל את ושאל שנה אותה תוך יעשו שלא להם והורה זמר, כלי בלי נישואין שם ועשו פרסאות שלוש מרחק "והלכו וכו'. סי' כה״ח )ראה ע״ש. זמר". בכלי הנישואין עקב פרשת צופיך, )קול ל״ד(. ס״ק תק״ס
תשס״ב(.
לכלה יד נתינת
יש החופה לאחר שהחתן שנוהגים עדות אך הולכים. וכך הכלה, יד את מחזיק סי' )אהע״ז הרמ״א וכדברי כן, לעשות אסור בס' בזה עוד ])וראה ה'. ( סעיף סוף כא )עמ ]זכאי[ המשפחה 'טהרת צו([. 264 אות יהודה ברכת בשו״ת במש״כ בזה ראה אמנם אסור וכן ואכמ״ל. ז'(. סימן )חאהע״ז ]ברכה[ )שו״ת אחרים בפני אשתו עם לרקוד לאדם
עב(. סי' ח״ד הלכות משנה
ייחוד חדר
כתב "עיקר א'(: סע' קמ״ח )סי' בקצוש״ע הקידושין שאחר מה היא החופה
טז אליהו חופת
מיוחד לחדר והכלה החתן את, מוליכין לימנע ויש צנוע. במקום יחד שם ואוכלים ייחוד שיהיה כדי אדם, שום לשם ייכנס שלא
נישואין". ועושה הקונה החופה וזהו גמור,
והעיר הרב "ייחוד" לעשות נוהגים אנו אין: ואנו צניעות, מטעמי החתונה בשעת כך אחר מתייחדים הזוג שבני כך על סומכים שהחופה הדעה על גם וסומכים בביתם, מי אך החופה. היא ראשם על הטלית ופריסת מטעמי בחתונה "ייחוד" לעשות שרוצה בית שלום או -משפחה שהעדים טוב מותר. שם ויידעו ויכירו ויראו הכלה, פני כיסוי יראו אה״ע רמ״א )עיין הכתובה. וסך והכלה החתן קול בסידור ]וע״ע ואחרונים(. סע' נ״ה סי'
תתקטו[. עמ' אליהו
חתונה בדיני עוד
שאלה: להמתין ענין יש 40האם בין יום שאפשר או אחי לחתונת חתונתי
חודש? של בהפרש החתונות את לערוך
תשובה: חודש. מספיק
: שאלה כלה שמלת ללבוש איסור יש האם
לבן? בצבע ולא פנינה בצבע
תשובה: לבן. ללבוש נהגו
q זצ״ל הרב של בחופתו דרשה
בספר )עמ פניך 'באור 45 זצ״ל שהרב כתב: ( בה אשר חתונתו, בליל דרשה נשא
ישראל. מגדולי רבים השתתפו
] ומקור גאולת בספר מובא זה למנהג קודם דורש שהחתן ישראל משה במטה ועיין תורה. למתן רמז החופה חתן דיני ובתשב״ץ כלה הכנסת דיני ח״ג תורה. ממתן למדין וכלה חתן ענייני דכל משום הטעם כתב החדש מטעמים ובספר לזה זה דשוין כנשיא הוא חופתו שביום )ירושלמי וחתן מלך נשיא עוונות במחילת דורש שהנשיא וידוע ג'(, פרק ביכורים, דאיתא טעם ועוד לנשיאותו. שנתמנה ביום וע״כ וכו' הארץ לעם בתו הנותן כל בגמרא וע״ש חכם. תלמיד שהוא להראות דורש שיח בשו״ת בזה וע״ע טעם. עוד שהביא
ואכמ״ל[. ע״ש. תצז(. )סימן יצחק
אליהו חופת יז
יח אליהו חופת
ערוך שלחן קיצור בספר שהובאו נוספות הלכות
זצ״ל הרב של פסקיו עם השלם
')עמ הלכה: 492 דרכי (
קמו סימן
א. א. לצום: טעמים שלשה וכלה: חתן תענית וצריך עוונותיו, כל לו מוחלים אשה הנושא תשובה. ב. מתוך לחופה שיכנס כדי תענית כדי העוון. ג. למחילת תצטרף התענית שזכות מתוך ולא לחתונתם ראש כובד מתוך שיכנסו נהגו שלא מקומות יש ראש. קלות או שיכרות מקומות ויש יג(. שופטים )בא״ח לצום הנשים ח', כהונה )ברית לצום החתנים גם נהגו שלא תמיד יקפידו אך כמנהגו, ינהג אחד וכל ג'(. והרהורי ראש כובד מתוך לחופה להכנס
חמד שדי סא, אה״ע רמ״א )עיין תשובה
ד'(. וכלה חתן מערכת
ב. תחנון. אומרים שאין ביום מתענים לא אנו
ג. בתפילה זה, -וידוי בוידוי נוהגים אנו אין תפילה ויש ברכה. עליו תבוא האומרו אך לילך נוהגים זה. ליום החיד״א שחיבר מיוחדת במקום או בכותל או רחל בקבר להתפלל יתומה או ויתום לפניו. או החופה ביום צדיקים
)אחרונים(. הוריהם לקבר לילך נוהגים
קמז סימן
א. השמים. כיפת תחת לשאת נוהגים אנו אין
ב. אם הלבנה במילוי להנשא משתדלים בגלל הנישואין את לעכב אין אך אפשר, באולמות החופה את שעורכים כיום בפרט זה.
לחודש. בט״ו תמיד פנויים ואינם
ג. כיצד חכם שאלת ישאלו – נידה חופת
(. ב' פרק טהרה דרכי )עיין להתנהג
ד. הכלה פני את מכסה שהחתן כיום נהוג
א'(. סעיף נה אה״ע רמ״א )עיין
ה. במהלך "יחוד" לעשות נהגו לא הספרדים חדשה טלית לובש שהחתן ונהוג החתונה. על ומתכוין "שהחיינו" עליה ומברך כשרה לובשה ואם וכליו. והבית והשמחה האשה
בציצית". "להתעטף גם מברך השקיעה לפני רגעים מספר בטלית מעוטף שהוא ואחרי אותה ופורסים הטלית את ממנו מורידים לך "ויתן להם ואומרים הכלה ומעל מעליו מקומות ויש ", וכו' השמים מטל האלוקים החופה גמר עד בטלית מעוטף נשאר שהחתן ערך כהונה וברית יב שופטים בא״ח )עיין
חתן(.
ו. קיטל. בלבישת נוהגים אנו אין
ז. מקפידים ולא בהקפות נוהגים אנו אין הם החתן של והשושבינים מזרח. על ויש האמהות. שתי הכלה ושל האבות שני הוריו הם החתן של שהשושבינים נוהגים
אליהו חופת יט
הורים אין ואם הוריה. הם הכלה -ושל והכלה לחתן המקדש יודיע מהקרובים. אחד ידי בהם שיצאו כדי לברכותיו, שיכוונו ב'(. שופטים בא״ח עיין הכוונה )בענין חובה
קמח סימן
א. בשעת "יחוד" לעשות נוהגים אנו אין על סומכים ואנו צניעות, מטעמי החתונה בביתם, כך אחר מתיחדים הזוג שבני כך ופריסת שהחופה הדעה על גם וסומכים מי אך החופה. היא ראשם על הטלית מטעמי בחתונה "יחוד" לעשות שרוצה טוב מותר. – בית שלום או משפחה וידעו ויראו הכלה, פני כיסוי יראו שהעדים רמ״א )עיין הכתובה וסך והכלה החתן שם
ואחרונים(. א' סעיף נה אה״ע
ב. כלתו עם להתיחד לחתן ראוי לכתחילה
שבת לפני הבתולה מותר ובדיעבד, היה לא אם אף בשבת לכתחילה לבעול ודוקא ה'(. זעיף סד אה״ע שו״ע )עיין יחוד שהיתה כלה גרושה. או אלמנה ולא בתולה תשאל – שבת בליל וטבלה בחופתה נדה
סו(. סד ס״ק שלט )כה״ח חכם שאלת
קמט סימן
א. וכו'" הסר "דוי לומר נוהגים אנו אין
ב. לפני הברכות כוס את למלא מקפידים הכוסות משתי יין ומערבים המזון, ברכת
השתיה. לפני הברכות אחר
ג. להיות הכלה צריכה הברכות שבע בשעת
החתן. ליד
ד. יום, באותו רק נחשבת ראשונה" "סעודה פנים יש כן אם אלא אחריו, ביום לא אבל
חדשות.
ה. אם שאכלו. גדולים בעשרה רק מברכים או ירקות אכלו ושלושה לחם אכלו שבעה -פירות לא – קטן מהם אחד אם מברכים. השביעי ביום סעודה התחילו מברכים. הלילה עד ברכות. -ונמשכה שבע מברכים לא
ו. אכלו שלא אדם בני שני היינו חדשות פנים אדם בני אחרי לחזר טוב קודם. איתם
בשבילם. אוכל שמרבים חשובים
ח. – ז מקום עיקר שהוא בביתו סועד אם מבני אפילו שלושה ויש עשרה ואין החופה, כוס ומספיקה ברא" "אשר לברך נוהגים הבית, "הגפן" תחילה עליה ומברכם יין, של אחת
החיים(. )ארץ ברא" "אשר כך ואחר
ט. ביום רק אלא ברכות" "שבע מברכים אין קידש ואם ראשונה. ובסעודה הראשון סב סי' אה״ע )עיין בלילה יברכו לא ביום
ו'(. סע' על ופ״ת בא״ה
י. הוי בשבת שלישית שסעודה אומרים יש בא״ח )עיין נוהגים. וכן חדשות, כפנים
טו(. שופטים
יא. הברכות שבע את לברך מקפידים אנו עיקר שבו במקום או החתן בבית בבית או שם, ישן לפחות שהחתן השמחה, ברכה שום מברכים אין אחר במקום הוריו.
י'( סע' סב סי' שו״ע )עיין
כ אליהו חופת
. יב המגישים ולמלצרים לשמשים גם מותר הציבור. עם אכלו אם ברכות ז' לברך האוכל
ישראל" של "אביהם בספרים שהובאו סיפורים
? : עדיי ואתם
פעם והנה ראה חופה, זצ״ל הרב מו״ר כשערך אך אורין, בר נראה מהם אחד העדים, מה לעדות. כשר שלא חשוב שופט הוא השני ושלא אחד מצד בגו יפע שלא כדי יעשה הראשון, לעד פנה? שני מצד הלכה על יעבור ואינך למשפחה, אתה קרוב "הרי לו: ואמר ממבוכתו העד יצא בטרם להעיד"! יכול הרב הוסיף משפחה, קרוב לא שהוא להסביר מקצתה שבטלה עדות ההלכה, "ולפי -ואמר: אחרים…" עדים שני להביא ויש כולה, בטלה
בהזדמנות החופה, לפני העד נשאל אחרת, קרוב היה העד הוא. קרוב אם הרב זו. קרבה להגדיר שהתקשה עד רחוק, שלא בלשונו, נזהר אך לקבלו, שלא ביקש כשר "עד לו: אמר וכך כפוסלו, חלילה ישמע יעידו שלא אנו מחמירים אך, חתונה לכל אתה רב סוראני, גבריאל )הרב כלל. קרובים
הכרמל(. חוף האזורית המועצה
למלך: נחשב חתן
מי יודע זצ״ל הרב כבוד של ביתו את שהכיר דרך עוברת שלו הלימוד לחדר שהכניסה לביתו בא שכשהייתי כמובן ארוך. מסדרון צופייך" "קול השיעור את להדפיס שבוע מדי הלכתי תמיד השיעור, על הגהות לעשות או
הרב. אחרי
בשבוע לביתו באתי שלי, ברכות השבע של בשאלות פעמים מס' הרב של לחדר המוביל למסדרון כשהגענו הלכתיות.
נעצר הרב שלו הלימוד ללכת בידו לי וסימן אך אחריו". אני הרב, כבוד לו: אמרתי לפניו. "אבל כמלך"! "חתן ואמר: ויתר, לא הרב ממקומו זז לא הוא אך לשכנעו, ניסתי הרב…" רגעים באותם אחרי. והוא לפניו שהלכתי עד מרוב באדמה עצמי את לקבור רציתי של הציווי את לקיים שעלי ידעתי בושה, אך מדפיס הלוי, )נעם יורוך" אשר ככל "ועשית
צופיך"(. "קול שיעורי
נכה: כלה קול שומע
פעם חופתה, לפני נכה כלה זצ״ל לרב הגיעה התבטא הוא עזים, כאבים עם היה והרב שליט״א, מוצפי יהודה הרב משמשו בפני אז רק הרגליים, את להוריד מוכן "הייתי לו: ואמר כבוד מפני אבל האלה, הכאבים את לסבול לא אז כך, אותח לראות להם נוח שלא הבריות,
הרגליים". ויישארו הכאבים שישארו
הכניסו "הרב, לו: ואמרו לרב הנכה הכלה את ברכה". ומבקשת מחר מתחתנת היא או בברכה להסתפק היה יכול במצבו הרב לה למחוא התחיל הרב לא. הוא אך בהנהון, וסימן ישמע", "עוד בשמחה: לה ולשיר כפיים ולשמחה לשירה להצטרף עימו שהיינו לנו,
שליט״א( שושן בן חיים )הרב
אמך: תורת תיטוש אל
מן זצ״ל הרב של דרכו הוא, כי המפורסמות תורת בין לשלב שיש להלכה היתה כפי הם, חד כי הנגלה, תורת לבין הקבלה יתכן לא שלדידם סברו, והבא״ח שהגר״א
אליהו חופת כא
לנגלה הנסתר תורת בין סתירה ישנה כי. לומר מביטולי נוחה היתה לא דעתו זאת, כל עם יסודם אשר ישראל, בארץ ישראל עדות מנהגי
סבא. ישראל במסורת
ביום לנו ערך הרב שתחי', לרעייתי נישואיי בברכת והקפיד וקידושין חופה בנוסח התימנים כמנהג לברך האירוסין ובחתימת העריות", מן "והבדילנו הרמב״ם:
התוספת ללא בלבד, ישראל" "מקדש הברכה: חופה ידי ואשכנז:"על ספרד בני מנהג של נהג כי מיד עצמו את הסביר הרב וקידושין". כנוסח שפסק השו״ע ועפ״י הרמב״ם עפ״י כן המקובל כמנהג זה שאין אף על הרמב״ם, שלנו העדה של המסורת את לשמר כדי אצלו, הלכות ברמב״ם )ועיין ערוסי(. צפניה )הרב כג הלכה עי'-אישות בג׳רבה: גם נהגו וכ״כ כד.
ג'(. אות קו״ף מערכת אה״ע כהונה ברית
נוספים סיפורים
א. לבוא הרב את הזמין גדול חכם תלמיד אותו שאל לנכדו. וקידושין חופה לערוך החופה! את להם יערוך כבודו? אני למה הרב: ולא רועדות שידיו לרב, חכם תלמיד אותו ענה הרב: לו אמר בחופה. הכוס את להחזיק יצליח הזה, לדבר מיוחדת תרופה לי יש כך, אם שמח לחתונה. הזאת התרופה את לך ואביא לנכדו החופה את לערוך שיוכל חכם אותו החכם פנה החתונה ערב בהגיע הרב. על וסמך והשיב התרופה עם מה הרב את ושאל והזכיר את כשמזגו לך. אתן ובחופה הבאתי הרב: לו ידו כף את בידו הרב אחז החופה, תחת הכוס וכך הכוס, על בברכה תרעד לבל החכם של עמ פניך באור )ס' אהובים. רעים 'שימח (. 193
ב. ר' הרה״ג סיפר שאול אבא י. אליהו זצ״ל כשרות מחלקת וראש קידר, הישוב )רב
בשמחה היינו עציון"(: "גוש של שיבלחט״א את ערך הרב משה. קרית קהילת מאנשי אחד שנינו. חוץ ראש, גלויי היו כולם כאשר החופה לכל הלך הרב הרב, היה זה מוסגר: במאמר מזה, לו יצא מה שקל לא הוא מקומות, מיני על "ימים לו: שישירו הכבוד את חיפש לא הוא
דרכו היום. לזה קורים "שורות", בלי מלך", ימי הרב החופה. לזמן לעודד, הגענו צריך בא, שהיה שבע ואת הכתובה את תקרא אתה לי: אומר ומה האירוסין. ברכת את אעשה ואני הברכות, כסויי עם )היחידים ואתה אני העדים? עם תהרהר לי: ואמר אלי, מסתובב הרב ראש(. משהו האם נפגעתי, באמת נפגעתי. בתשובה. את קלט הרב רגע באותו בסדר. לא אצלי לי: אמר ואז שלו, המדהימה הראייה הרגשתי, עדים להיות בתשובה להרהר חייבים אנחנו עושים אנו וכדין, שהרי כדת שיהיה כדי כשרים מבני ואחד לדבר, מפסיק רק הרב החתונה. את יין פתוח, יין בקבוק עם בא המשפחה נחשב לא שפיסטור הרב דעת מפוסטר. כיסוי ללא היה היין את שהביא האדם בישול. או שבת שומר הוא אם יודעים לא ואנו ראש
האם לא, הרב לא. או בפרהסיה שבת מחלל אין עניתי: נעשה? מה ושואל: אלי, מסתובב חדש. בקבוק ואביא למטבח אלך אני בעיה, תביא! אל ואמר: הבזק, במהירות חשב הרב זה. לאור על נקדש אנחנו זה, עם נסתדר ברבים" חברו פני "המלבין הרב: אמר פליאתי דרבנן זה הזה היין על ולקדש דאורייתא, זה
כב אליהו חופת
מחלל האם ניסוך. דין לזה יש אם )ובפרט דין זה ליין יש האם לא. או בפרהסיא שבת נזהר היה שהרב יודעים כולם לא(. או בישול הוא וכאן מפיו, יוצא ומה לפיו נכנס מה מאוד אדם, אותו את לבייש שלא כדי לקולא נטה אף להתנהג עצום כח זה היין. על קידש והרב במקום, החלטה של כח זה האישית. דעתך נגד )ס' פסיקה. לעשות כח זה הנהגה, של כח זה
מרדכי כא(. -גדולת עמ' הספדים,
ג. וביקש שלו הבן את חיתן אחד גדול רב אבל החופה, את יערוך זצ״ל שהרב
אחר רב כי ביקש הכלה ממשפחת מישהו לגרום רצה לא הרב החופה. את יערוך למשפחה ואמר המשפחות בין לוויכוח ולא ערב באותו עסוק הוא כי אותו שהזמינה ושאלתי הרב, אצל בבית הייתי להגיע. יוכל הרב לקח הברכה. על מוותר הוא למה אותו חושב אתה לי, "תגיד לי: ואמר מים כוס הגפן בברכת רק בעולם יש ברכה ששפע שלי בחדר פה אני גם? ! בחופה שמברכים כוס על הרב בירך לעולם". שפע להוריד יכול ב' חלק ישראל של )אביהם ושתה! המים
'עמ (. 254
אליהו חופת כג
הנעשים המצות סדר בנישואין
) מועתק ק דף הלבנה אור מספר " ע ו (א"
יאמר: הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה א. : לפרות ולרבות, שנאמר פרו ורבו ב. . ומצוות
עשה ליקח אשה בכסף, שהוא אחד מדרכי הקנייה, שנאמר כי יקח איש אשה ג. . ולשמור
מצות לא תעשה שלא לבוא על אשה בלא כתובה וקדושין, שנאמר לא תהיה קדשה ד. .
ולקיים מצוות עשה לשמח חתן את הכלה, שנאמר ושמח את אשתו אשר לקח ה. . ולשמור
מצות לא תעשה שלא למנוע מאשתו שאר כסות ועונה, שנאמר שארה כסותה ועונתה לא
יגרע.
אירוסין ברכות ונישואין
ברכות הקידושין
הקידושין מסדר של בברכות חובה ידי לצאת והכלה החתן יכוונו:
סברי מרנן: ועונים: לחיים.
ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן:
ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות,
ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חפה בקדושין. ברוך
אתה יהוה, מקדש עמו ישראל על ידי חפה בקדושין:
המברך ושותה, אחר החתן שותה כך, אחר לשתות לכלה תתן מהשושבינות אחת או הכלה אם כך.
קידושין
החתן יאמר הכלה אצבע על הטבעת שיתן קודם:
הרי את מקדשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל
המברך ושותה, החתן שותה כך אחר, לשתות לכלה תתן מהשושבינות אחת או הכלה אם כך אחר.
טלית
עליה ומברך חדשה טלית לובש החתן " שהחיינו ". שקנה החדשים הדברים כל על מכוין הוא הברכה לפני
החדש לביתו, על ועוד הנישואין שמחת. הברכה קודם לחתן זה דבר לומר וטוב.
ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה:
בטלית העטיפה על גם תחילה יברך השקיעה לפני הטלית על מברך הוא אם:
ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף
בציצית:
אחרי רגעים מספר בטלית לבוש היה שהחתן, פורסים והכלה החתן של ראשם מעל הטלית את.
יש הברכה את אומרים:
"ְוְיִֽתֶּן־ל הִיםֱהָא מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן ְו תִירֹֽשׁ.
יַֽעַבְדוּ עַמִּים וְיִֽשְׁתַּחֲווְּל לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִירלְאַחֶי
וְיִשְׁתַּחֲווְּל בְּנֵיֶאִמּאֹרְרֶי אָרוּרוּֽמְבָרֲכֶיבָּרֽוּ "
כתובה
קוראין הכתובה, וקודם לומר נהגו הכתובה:
קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.
יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל
ועשה חיל באפרתה, וקרא שם בבית לחם. ויהי ביתך כבית פרץ, אשר ילדה תמר
ליהודה, מן הזרע אשר יתן 'ה לך מן הנערה הזאת. יברכך יהוה וישמרך, יאר יהוה
פניו אליך ויחנך, ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום. מצא אשה-מצא טוב, ויפק
רצון מה.'
וקורא הכתובה בסימנא טבא …
שבע ברכות
אחרת מלאה יין כוס מביאים או הכוס את ממלאים.
סברי מרנן: ועונים: לחיים.
ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן:
ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, שהכל ברא לכבודו:
ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, יוצר האדם:
ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות
תבניתו, והתקין לו ממנו בנין עדי עד. ברוך אתה יהוה יוצר האדם:
שוש תשיש ותגל עקרה בקבוץ בניה לתוכה במהרה בשמחה. ברוך אתה יהוה
משמח ציון בבניה:
שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם. ברוך אתה אתה משמח
חתן וכלה:
ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה,
רנה, דיצה וחדוה, אהבה ואחוה, שלום ורעות. מהרה יהוה אלהינו ישמע בערי
יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות
חתנים מחפתם, ונערים ממשתה נגינתם. ברוך אתה יהוה משמח החתן עם
הכלה:
ואחרי המברך מוסיף אמן שענו: ומצליח
לשתות לחתן ונותן מהיין טועם המברך, ואח " כ זו ברכה מכוס לשתות לכלה החתן יתן.
שבירת הכוס
החתן אומר: " אִם ־ֵאֶשְׁכָּח יְֽרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִֽי. תִּדְבַּק־לְ שׁוֹנִי לְחִכִּי אאִם־
אֶזְכְּרֵכִי, אאִם־ אַעֲלֶה אֶת־יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִֽי "
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
