בס״ד
קרבן חטאת
חטאת מול אשם
1. רמב״ם הלכות שגגות פרק א
הלכה א
כל העובר בשגגה על אחת ממצות לא תעשה שיש בה מעשה שחייבין עליה כרת, הרי זה חייב להקריב קרבן חטאת, ומצות עשה שיקריב חטאתו על שגגתו.
רמב״ם הלכות שגגות פרק ט
הלכה א
על חמש עבירות מביא קרבן אשם והוא הנקרא אשם ודאי…
מה ההבדל?
2. רמב״ן ויקרא פרק ה פסוק טו
(טו) והביא את אשמו לה' - נקרא הקרבן הזה אשם, כמו שאמר, בשקל הקדש לאשם. אבל והביא את אשמו לה', האמור למעלה (פסוק ו) בקרבן עולה ויורד, טעמו והביא את קרבנו לה', כי הקרבן ההוא חטאת הוא, כמו שאמר (שם) כשבה או שעירת עזים לחטאת. ולא נתברר מה טעם יהיה שם הקרבן האחד חטאת ושם האחד אשם, וכולן יבאו על חטא.
3. רמב״ן בראשית פרק טו פסוק ט
(ט) עגלה משולשת ועז משולשת - … ורמז כי שלשה קרבנות מהן יקריבו לפניו זרעו, העולה והחטאת והשלמים, כי האשם כחטאת הוא אין ביניהם לבד השם.
האמנם הם דומים? - ההבדלים ההלכתיים בין חטאת ואשם
שוני בין אנשים
4. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות פרק א הלכה טו
כל חטאת יחיד לנקבה ותאכל לכהנים ואינה באה מן הבקר, חוץ משלש חטאות, חטאת נשיא שהיא עז ונאכלת, וחטאת כהן משיח שהוא פר ונשרפת והוא פר הבא על כל המצות, והשלישי פר שמביא כהן גדול ביום הכפורים והוא חטאת ונשרף.
5. רמב״ם הלכות שגגות פרק ט הלכה י
וכל חטא שחייבין עליו אשם ודאי אחד המלך ואחד כהן משוח או שאר עם הארץ שוין בו.
לשמה ממוקד בחטאת
6. רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין פרק טו הלכה א
כל הזבחים שנשחטו במחשבת שינוי השם, בין בקרבנות יחיד בין בקרבנות צבור כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן החטאת והפסח שאם נעשו במחשבת שינוי השם פסולין…
רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין פרק טו הלכה ו
שחטה לשם חטא אחר כגון שבאה על אכילת חלב ושחטה על אכילת דם פסולה.
אופן נתינת הדם
7. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ה
הלכה ז
החטאות הנאכלות דמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות המזבח החיצון מחצי מזבח ולמעלה…
הלכה ח
וצריך לטבול אצבעו על כל קרן וקרן, וכשגומר הנתינה על הקרן מקנח אצבעו בשפת המזרק, ואח״כ טובל פעם שניה, ששירי הדם שבאצבעו פסולין ליתן מהן על קרן אחרת.
הלכה ט
אין בכל הקרבנות קרבן שטעון הזיית דם באצבעו אלא חטאת בלבד שנאמר בה וטבל אצבעו בדם…
כביסת דם הניתז
8. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ח
הלכה א
חומר בחטאת הבהמה משאר קדשי קדשים, שדם חטאת הבהמה שניתז מן הכלי שקבל בו הדם קודם הזיה על הבגד טעון כיבוס במים בעזרה שנאמר ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדוש.
זריקת דם פנימית
9. ויקרא פרק ו, כג
(כג) וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף: פ
10. רשב״ם ויקרא פרק ו פסוק כג
(כג) [ו]כל חטאת אשר יובא מדמה וגו' – חטאות הפנימיות. פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ופר שעיר של יום הכיפורים ושעירי ע״ז כל ה' אילו כתוב בהם מתנות לפנים בהיכל על הפרכת ומזבח הזהב. וזהו פשוטו.
האם מובא נדבה?
11. טור אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבקר סימן א
וטוב לו' …פרשת הקרבנות כגון פרשת העולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם… וכשיסיים פרשת העולה יאמר רבון העולמים י״ר מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאילו הקרבתי עולה בזמנה וכן יאמר בפרשת המנחה והשלמים והאשם ואחר פרשת החטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה.
למה מביאים בכלל קרבן על שגגה?
12. ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק מא
ואמנם השוגג יש בו חטא, כי אלו הפליג להתישב ולהזהר לא באה שגגה לידו, אלא שלא יענש כלל, ואמנם צריך כפרה ומפני זה מביא קרבן…
13. רש״ר הירש ויקרא פרק ד פסוק ב
השוגג חוטא מתוך קלות דעת. היה זה מחובתו לדאוג לכך, שמעשיו יהיו על פי שורת הדין; אך הוא לא התייחס לחובה זו בכל כובד הראש הראוי; בשעת שגגתו לא היה ״חרד על דבר ה׳״ (עי' ישעיה סו, ב). חוסר הדאגה לכשרות המעשים הוא החטא שביסוד כל שגגה; הוא ה״פשע״ המצוי בכל ״חטא״ - וכלשון הכתוב: ״ומפשעיהם לכל - חטאתם״ (להלן טז, טז).
14. אברבנאל ויקרא הקדמה
והנראה לי כפי הסברא הישרה ושרשי התורה להשיב על זה הוא שהקדוש ב״ה רצה להזהיר את ישראל שלא יחטאו לפניו ולא יעברו על מצותיו לפי שפעמים ישגו בני אדם ויעשו מה שלא היתה כונתם לעשות רצה ית' להענישם בדבר מממונם כדי שיתפעל רוחם ונפשם בו וישארו נזהרים ולא ישגו עוד. ולזה חייב לחוטא בשגג' שיביא קרבן חטאת שהוא עונש ממון כדי שיכין דרכיו ויזהר בכל כחו שלא יפול בשגגה עוד.
15. אלשיך ויקרא פרק ד
(ב) אמנם הנה כונתו יתברך להעיר אזן עם בני ישראל הקטנים עם הגדולים. ישמרו פן ואל יאמרו ללבבם, אם המצא תמצא בידם חטא שוגג, ברוך ה' ואעשיר. כי לא ברשע ולא בפשע פעלתי עולה, ולא אתעצב אל לבי על שגגה שיצאה מתחת ידי ואנכי לא ידעתי. ואנכי אדם ולא אל, שלא אוכל להתעלם או לשכוח, כי דרך אנשים לי. וכל עדת ישראל ישגו כי השגגה מצויה בכל אדם.
והנה יהיו הדברים האלה שומה בפיהם ובלבם, להקל מעליהם אשמת דבר כל עון שוגג. ולא מזער הוא, כי קו לקו הלוך ילך ופושט ידו בכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם. על כן, למען ולבעבור הסיר תועה זו מלבנו, בא האלהים ויאמר, דבר אל בני ישראל לאמר נפש כו'. לומר, הנה ידעתי דרך אנשים, שהוא לדבר ולומר כי יחטאו שוגג, מה עשיתי ובמה נחשב הוא, כי לא לבי הלך במעשה הרע. ואם נעשה ולא מלבי, מהבל ימעט חטאתי זה.
על כן וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר, כלומר דבר אל בני ישראל כי מה שראוי להם לאמר, אינו כדרך אנשים, כי אם מה שראוי להם לאמר, נפש כי תחטא בשגגה. והוא, כי אין זה לו, כי אם שגם בלא דעת נפש לא טוב. שאם יחטא איש שוגג, אין זה כי אם שנפשו לא טובה היא, מאיזה עון שעשה תחלה, ואותה עבירה גרמה לו זאת. והוא כי אשר אין בידו עון אשר חטא אין שוגג בא על ידו.
16. שפת אמת ויקרא פרשת ויקרא שנה תרנ
והקב״ה נתן לבנ״י תיקונים בקרבן לכפר השוגג כדי שלא יבוא לזדון כדאיתא במד' תנחומא כי השוגג פתח לבוא למזיד.
17. רמב״ן ויקרא פרק ד פסוק ב
וטעם הקרבנות על הנפש השוגגת, מפני שכל העונות יולידו גנאי בנפש והם מום בה, ולא תזכה להקביל פני יוצרה רק בהיותה טהורה מכל חטא, ולולי זה היו טפשי העמים זוכים לבא לפניו, ולכן הנפש השוגגת תקריב קרבן שתזכה לקרבה אל האלהים אשר נתנה.
18. אור החיים ויקרא פרק ד פסוק ב
והודיעו הכתוב כי תחסר הנפש גם בחטא השוגג, האמת שלא תחסר כולה אלא מקצתה ולצד מחסור כזה הוא אשר אמר ה' כי יביא קרבן ובזה תתקרב הנפש לשורשה ויאיר אורה כבתחלה אבל במזיד שתחסר כולה לא יועיל תקנת הקרבן…
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה