יום ראשון, 1 במאי 2016

יום ירושלים ליקוטים שי הירש

בס״ד, כ״ח לקראת אייר ה תשע״ו, ראשית ל היובל שנת הימים ששת מלחמת

ותלמידיהון רבנן מדברי ליקוטים אודות גו ירושלים שחרור וליום הימים ששת מלחמת תשועת דל

- ועריכה: ליקוט הירש1: שי

הרבנות מועצת החלטת הראשית התשכ״ח: אדר יז' מיום ירושלים' 'יום בדבר לישראל

" עפ״י הודיה כיום אייר לחודש כ״ח יום נקבע לישראל, הראשית הרבנות מועצת של החלטתה בארצות ישראל בית לאחינו וגם ישראל ארץ לתושבי גם ולקיים לעשות מוטלת שהחובה ושמחה,

פזוריהם. חגיגי, רוח ובמצב הכנסת בבתי עם ברב יתפללו אייר כ״ח יום בבקר כדלקמן: הוא ההודיה סדר

להשת ומצוה בהמונים. זו בתפילת תף - ה' ויושע )מן הים שירת את הצבור יאמר דזמרה בפסוקי בפסוק פסוק ועד(, לעולם ימלוך ה' עד

בהטעמה. אחד או הרב שידרוש ראוי הלל אחרי בברכה. שלם הלל יאמר כרגיל, עשרה שמונה תפילת אחרי

לישר מזהיר ניצחון הקב״ה שהביא הכביר, המאורע מעין הצבור מן נס בדרך ממש כולו שהוא אל,

בת גם הטבע מן למעלה ו בצ וגם כנו ו ובשמחה. בתפילה הודיה רחשי להביע ועלינו רתו, להודות התורה מן מצוה שהיא ניסא, פרסומי של הגדולה המצוה את במיוחד, ידגיש הדורש

נחלתו. ועם עמו עם הגדולים חסדיו על להקב״ה ולהלל

אומרים 'עלינו' תפלת אחרי גלויות מקיבוץ המדבר בתהילים ק״ז פרק סעודת בבית ומסדרים

ושמחה משתה.

הערה: נוהגים לא בישראל קהילות שבכמה אחרי ספירה, של הגבלות יום באותו לנהוג אין ישראל, לעמו הקב״ה שעשה הנס חשיבות מפני עתה נדחה שזה וכ״ש בעומר, ל״ג אחרי בהגבלות

אויב על בנצחונם י של ושחרורה הם הקודש". עיר ירושלים

*** הודפסה )דלעיל( זו החלטה "כאשר פעם נוספת )כנראה בשנת תשכ " ט( הוכנסו בה שני שינויים

חשובים:

א. נקבע יום כ״ח לחודש אייר כיום הודיה ושמחה בכל שנה ושנה.

ב. בהערה במקום "אין לנהוג" נכתב "אין חובה לנהוג".

הרה״ר כ״ץ, שמואל הרב )הערת 977 עמ' ח״ב, תשס״ב, שלמה, היכל לישראל, הערה22, . (

***

ו- )כרך הראי״ה' 'אוצרות לספר משנה עורך 'מרכז-הרב', ישיבת 1בוגר בישיבות ומלמד. ז(

מובא כאן לקט מקוצר ה, לקט המלא יו אי״ה פיע ב ספר: ' המחזיר שכינתו לציון '-מבט תורני על ' מלחמת

ששת הימים '-הלכה, מוסר, דרוש, אמונה, רמז, רז ושיר, המלקט. מאת בקרוב. אור לראות שעתיד

נוספים: חומרים ולמשלוח להערות בית המדרש תורת שלמה: Toratshlomo@gmail. com

"לא היה גדול כמותו למן חורבן הבית…" – הראשל״צ הרב יצחק ניסים:

הרבנים הראשיים היו ביו האזרחים הראשונים שהניעו לכותל המערבי ששוחרר יומיים קודם. הם

נשאו שם תפילה מיוחדת למען העם והמדינה ') הצ ו פה ', כ״ט באייר תשכ״ז(, הרב נסים בירך עם

החיילים ברכת " שהחיינו ". על יום כיבוש העיר העתיקה הוא כתב בפנקסו:

ירושלים-"שמחתי ליום באומרים לי בית ה׳ נלך, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. היום שבו

עלו צבאות ישראל לחומת ירושלים, הקיפוה וכבשוה, לא היה גדול למין כמותו חורבן הבית שהוא

היום המר שבחיי אומתנו. העם אשר לא שכח אף לרגע את העיר אשר בה בחר ה' ואשר נשבע:

אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרך, אם לא אעלה את ירושלים

על ראש שמחתי, זכה עתה שתתקיים בו השבועה. ואשרי הדור אשר זכה למה שלא זכו לו כל

הדורות.

אכן. לא אנחנו בלבד גאלנו את משוש לבנו, אלא כל הדורות כולם אשר חיננו את עפרה וריצו את

אבני הכותל המערבי, נזעקו, חרדו, זעו שתיגול והתפללו מעלינו חרפת ירושלים בשובה לבניה,

והם אשר בכו ענותה כתנים, הם עתה כינור לשיריה.

מדינות גדולות אשר אומות עצומות ותומכיהן חזרו ואמרו: לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם

ישראל עוד, העם הקטן אשר לא היו מדינות בעוזריו, הוא לבדו הדף אויביו מסביב והדבירם

תחתיו בכוח אמתתו ובמסירות אשר אין לה אח וריע ולא מעט מעט גורשו אויבינו מארצנו אלא

הרבה הרבה וכהרף עין. היש פה אשר הוא מלא שירה כים ושפתים אשר הם רינה כהמון גליו,

יכולים להודות ולהלל לה׳ על כל הנסים והנפלאות שהראנו ועל התשועה שהביא על עמו בידי

צבאות ישראל?

העיר אשר העם נתן את ליבו עליה ושפך את דמו הטהור, היא העיר אשר עיני ה׳ בה ואשר היא

מאחדת את לב כל ישראל, לא זו בלבד שתחזק ותבצר את מלכות ישראל, אלא תרומם את רוח

ישראל, תחדיר בלבבות אמונה צרופה ותשפיע על כל יהודי שפע קדושה וטהרה מכל אשר זוכך

ונאצר בכל הדורות ואשר נסתמל בעיר זו שלא זזה שבינה ממנה. יהא העם ראוי לכך גם מבחינת

זאת ולא ידע עוד שבר ומכאוב.

אכן, כל המשמעויות הנפלאות שיכול היה אדם לדמות בנפשו לדבריו של דוד מלך ישראל: בשוב

ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים, אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה " אז יאמרו בגויים הגדיל ה׳

לעשות עם אלה. הגדיל לעשות ה׳ עמנו, היינו שמחים-לא היו יכולות להיות להם עד כה

המשמעויות שעינינו ראו ואזנינו שמעו בשוב ה׳ את שיבת ציון, היום שבו בא צבא ישראל ברינה

נושא אלומותיו. )ארכיון " יד הרב נסים״, תיק21, דברים שנכתבו למחרת הכיבוש, תחת הכותרת

" ליום ירושלים " הארץ, , ב׳ בסיון תשכ״ז; יונה כהן, שנה בשנה, תשכ״ח, עמי294, 278. (

ניסא- פירסומי ""חיוב לישראל הראשי הרב אונטרמן, יהודה איסר: הרב

"החיוב של פרסומי-ניסא, לפרסם את הנס הגדול, שעשה הקב״ה לנו במלחמה זו נגד אויבינו,

שכולם שאפו להשמידנו, ועל ידי עזרתו יתברך, יצאנו ממות לחיים ומאפילה לאור גדול עושה את

אמירת ההלל ביום הזיכרון לניצחון ישראל ולשחרור ירושלים לדין דאורייתא גמור, ואפשר לומר

הלל כדין בברכה )" הצופה ", ג׳ אדר תשכ״ח (.

"…ברוך הוא ומבורך אשר בחסדו הגדול זיכה אותנו לראות נסים גלויים בניצחון המזהיר שהנחיל

לבנינו בצה״ל, לשבור במשך ימים אחדים את עוזם מטה של כל אויבינו שנלחמו אתנו במגמה

להשמידנו ומנת חלקם היתה תבוסה גמורה. לשם כך קבענו ביום כח' באייר, יום שחרור ירושלם,

לסדר תפילת הודיה בכל קהילות ישראל, בארץ ובתפוצות הגולה, ושם יאמרו הלל שלם בברכה

לפניה ולאחריה. תשכ״ח(. ניסן כו' נט', סימן מיהודה' 'שבט )שו״ת

"ימים הגדולים בתולדות ישראל בכל - הזמנים" ועורך הרה״ר מועצת )חבר זוין יוסף שלמה הרב

התלמודית (האנציקלופדיה:

שבעה ניסים התרחשו לנו במלחמה האחררונה עם צבאות הערבים, ורבני ישראל חייבים לספר

עליהם בכל מקום ולקדש שם שמים ושם ישראל ברבים. ואלה שבעת הניסים:

א. הניצחון; ב. מהירות הקרבות שמנעו אלפי קרבנות ח״ו; ג. כניסתו של חוסיין למלחמה,

שבלעדיה לא היינו זוכים לירושלים השלמה; ד. השתהותו של אשכול הביאה הרבה דברים

חיוביים; ה. מלחמתנו העצמאית, בלי שותפות עם העמים, גרמה שנתקיים על ידינו ״ונשגב ד׳

לבדו״; ו. האחדות של העם בישראל ובתפוצות; ז. ההתעוררות הנצח לערכי.

יש להעלות במיוחד על נס את האחדות המופלאה שהעם היהודי בא״י ובחו״ל הוכיח בימים

המסוכנים, שהפכו לימים הגדולים בתולדות ישראל בכל הזמנים; ואת מסירות נפשם של חיילי

צבא ההגנה לישראל, ואת ההתעוררות העממית, מקטן ועד גדול, לראות את הנהגת ד׳ עין בעין.

כל אלה חייבים לשמש לקח מוחשי לכל יהודי ויהודי באשר הוא שם-כולם. ההווה והעתיד

כאחד.

- זה" יום כמו בעולם גדול יום "אין רמלה- של אביחצירא-רבה יצחק הרב מועצת וחבר לוד

לישראל: הרה״ר

ירושלים שחרור ויום הימים ששת: מלחמת

אהרון מר סיפר, אביחצירא, בנו של 'הבבא חאקי': במלחמת ששת הימים חזרתי מחו "ל בשביל

לצה״ל, להתגייס אמי בכתה ושאלה למה חזרת? ואבא אמר לי: ' בני, אם היו מקבלים אותי גם אני

הייתי מצטרף '. הוא היה אז שישים בן.

קביעת בעניין לישראל הרה״ר מועצת של מיוחדת ישיבה בפרוטוקול הימים, ששת מלחמת לאחר

ירושלים יום לדעת נכתב: לדורות. הודאה כיום הראשי רבה של ולוד רמלה, הרב יצחק

אביחצירא ": אין יום גדול בעולם כמו יום זה. !" לכן הוא הציע: א. הרבנות הראשית תחבר תפילה

מיוחדת, שתיאמר לפני " ברוך שאמר " או לאחר תפילת שמונה עשרה. ב. להחליט על קריאה

בתורה ועל הפטרה מיוחדת ) פרוטוקול ישיבת מועצת הרבנות הראשית לישראל, אדר, תשכ״ח, שלמה, היכל ח״ב, לישראל הרה״ר ירושלים, ויום הרה״ר כ״ץ, שמואל הרב של במאמרו מובא

תשס״ב (.

"מיד לאחר מלחמת ששת הימים, הזדרז ויצא במונית לפקוד את המקומות הקדושים בירושלים,

בית לחם וחברון. ועל כך אמר: " כשבאתי ארצה בשנת תרפ ה", הגויים נתנו לי הרגשה שהם בעלי

הבית על המקומות האלה, ורצו למנוע אותי מלהיכנס אליהם אך בס ד" נתגברתי … ועכשיו יש לי

הזדמנות למחות בהם ולומר להם קבל עם ועדה ' חברון היא שלנו ואנו אדוניה ', לכן לא רציתי

להחמיץ את ההזדמנות הראשונה שיכולתי לעשות כן" הגאון )מאמר: רבי יצחק אבוחצירא-

"בבא חאקי -הרב " זצ " ל רונן טמיר(.

"נס פלאי ואלהי"- הדאיה- עובדיה הרב עבדי "ישכיל ומח״ס הגדול הדין בבית "חבר:

"…ויש איסור לא תחנם אפי׳ בזמן שהיא בחרבנה תחת שלטון זרים מכ״ש עתה שזיכנו ה׳ להחזיר

אותה לבעליה ודאי שאין לנו להוציאה מתחת ידינו אחרי הנסים והנפלאות שעשה לנו במלחמת

ששת הימים, כי היה בזה נס פלאי ואלהי, ואין לנו להיות כפויי טובה אשר עשה לנו, ונבגוד

בטובה ובמתנה אשר חננו לנו ".

עין לחזות "זכינו בעין בשוב ד ' ציון"- וולדינברג- יהודה אליעזר הרב הדין בית חבר ומחבר הגדול

'ציץ- שו״ת:'אליעזר

"בחסד ד ' עלינו וברחמיו הגדולים זכינו לחזות לאחרונה עין בעין בשוב ד ' ציון והחזרת ארץ

נחלתו לעם קדשו. ממש כחולמים היינו על הגאולה ועל התמורה לראות איך שבמשך ימים

ספורים קוים בנו ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, שומע תפלה שמע וקיבל קול

שועת עמו ויצאנו משיעבוד לגאולה ומאפילה לאור גדול, גם כל העמים תקעו כף ובעל כרחם הודו

בפיהם כי ה ' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ ידבר עמים תחתינו ולאומים תחת רגלינו יבחר לנו

את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה.

כל שערי הארץ נפתחו לפנינו, רוב רובם של השטחים בידנו המה וכל המקומות הקדושים תחת

שלטונינו הם, ממש אילו פינו מלא שירה כים ולשונינו רינה כהמון גליו אין אנחנו מספיקים

להודות לד ' על כל הטוב אשר גמלנו. ועם ההודאה על העבר תפלה ובקשה על העתיד שנזכה

לראות במהרה בהופעת ד ' בהדר גאון עוזו למלוך בהר ציון משכן כבודו ובירושלים עיר קדשו ונכון

יהיה בית אלקים על מכונו בהר ד ' יראה ומלך אחד יהיה על כולנו" )שו "ת ציץ אליעזר חלק י ' סימן

א(.

"חיוב מכוח תקנת נביאים הקדמונים לומר את - ההלל" ישראלי שאול הרב – הגדול ביה״ד חבר

לישראל הראשית הרבנות מועצת: וחבר

ה נסי על לדון בבואנו "ומעתה ני כליה בסכנת הישוב עמד כאן שגם הימים, ששת מלחמת של צחון גם אמנם משחיתם, וכלי בחילותיהם המדינה שהקיפו ערב, מדינות והכרז חזור שהכריזו כפי ח״ו

נופ שאינו ודאי אבל נסתר, נס בגדר הוא זה בהגדרה זאת שהגדירו ואסתר מרדכי שבימי מהנס ל שהיה מה דוגמת רואים אנו אין עדיין וקבלו" "קיימו של התוצאות אמנם ואם לחיים". "ממות הדברים, מבוססים מרצון התורה וקבלו שלימה בתשובה שחזרו זה על לא בגמרא הן אולם שם,

גרידא. לחיים ממות של הק״ו על אלא קיי דהכא נראה א״כ נביאים תקנת מכוח החיוב ם

ההלל את לומר הקדמונים ד'(. אות א' לשער נוספות א', חלק חמדה, )ארץ "

'להודות ולהלל לד ' על כל מעשיו ' - שפירא- אברהם הרב הגדול הדין בית: חבר

ב מעשיו כל על לד' ולהלל להודות ירושלים, יום זה, ליום שוב שהגיענו "ה. מודע לא הצעיר הדור

לגודל שוב להיפגש המערבי, ולכותל לירושלים, החֲזרה של העמוקה למשמעות בזמנו, שהיה הנס הדהד ותחנונים, בבכי הכותל, אבני על ההתרפקות כתלינו. מאחר זזה לא שמעולם השכינה עם ותאמר בוכה, נער והנה ותראהו "ותפתח ציון, ואסירי רוסיה למרחבי עד היהודי, העולם בכל

זה העברים מילדי " ) שיחה ליום ירושלים התשס ו", בישיבת ' מרכז הרב (. '

- ירושלים" ובונה ציון "מנחם גורן- שלמה הרב הראשי הצבאי: הרב

"אין מילים בפי להגדיר את גודל המאורע ומהותו של הנס מיד' בת״א, הודיה בעצרת )מדבריו "

למחרת(. ה׳צופה' בעיתון נתפרסמו תשכ״ז, סיון

עיר את שחררנו כאשר ונפלאותיו, ה' נסי את בעין עין ראינו כאשר הימים, ששת במלחמת "ואכן שם בהתקדש להתגשם, יחזקאל של נבואתו החלה תפארתנו, ושריד מקדשנו ומקום האלקים

משום בזה ישראל…היתה נדחי ובהקבץ בעולם, רבים עמים לעיני ישראל ושם שמים של אתחלתא

הגאולה תהליך ע, 390 עמ' והמועד, השבת )תורת בימינו" במהרה השלמה לגאולה נזכה אשר ד. (

'"בחזרת הש ץ" של תפילת שמונה עשרה הוספתי תפילת ' נחם ' בברכת ירושלים … שיניתי את

נוסחה … אמרתי " ינחם ה ' אלקינו את העיר המשוחררת, השמחה והצהלה שבניה שבים לתוכה

וכו. '' עם סיום תפילת העמידה, פתחתי באמירת הלל הגדול בקול רם מלה במלה עם ברכה בשם

ובמלכות לפני ההלל ולאחריו " אצל מובא ירושלים, שחרור תיאור ובו גורן הרב מארכיון )מכתב.

262 עמ' הולנדר, אביעד המדיה ובאמצעי בציבור נפוצה היסטורית תפילה אותה של הקלטה. (,

ישראל "בחורי הגבורים והאמיצים, ובידם נתן התשועה הגדולה לעם -הרב ישראל" אליהו פרדס,

רבה של ירושלים.

''יושב בשמים ישחק ה ' ילעג למו. רק כך אפשר להבין איך הופרה עצת כל אויבינו הרבים

והעצומים ממנו, באיכות ובכמות. ה ' הפיר את עצתם, ונתן כח ואומץ, עוז ותושיה, לבחורי ישראל

הגבורים והאמיצים, ובידם נתן התשועה הגדולה לעם ישראל … ועל הכל שחרור ירושלים

העתיקה, ובתוכה שריד בית מקדשנו ותפארתנו הלוא הוא הכותל המערבי, אשר לא זזה שכינה

משם, זכינו לאיחודה ולחיבורה מחדש של ירושלים החדשה עם זו עתיקת היומין, שהוד של

קדושה חופף עליה, נתקיים לעינינו הכתוב: '' כעיר שחוברה לה ) יחדיו… ' פרדס אליהו הרב ', קובץ

התשל״ד, לזכרו, עמ ' קפו ('

"כובע ישועה - חבש" משאש- יוסף הרב חיפה של: רבה

"ובאור כ״ח באייר תלב ש", אשר כובע ישועה חבש, בכיבוש ירושלים, מקור מים חיים, בחסד חי

העולמים, במלחמת ששת הימים, שנת ל״א תשכ ח", באייר ביום ח״כ, אשר הוקבע במדינה, ליום

חג בכל שנה ושנה, בתפילות חגיגיות, בבתי כנסיות, עם נאומים והרצאות, על הניסים ועל

הנפלאות ונקרא בלב ובשפתיים, יום ירושלים.

וגם אני, העני, עניתי חלקי בעזרת עוזי ומעוזי, בבית הכנסת המרכזי, פה עיה "ק חיפה חיפה, היפה,

ומשם הלכתי הביתה, ואכלנו סעודתא דמהימנותא, בחדותא, ובשירתא תשבחתא, לאל אשר אויב

מארצנו עיקר, ויהי ערב ויהי בוקר, השכמתי בשמחה ובששון, ונפל בפי פסוק בזה הלשון: רבי

אומר: שמחו את ירושלים …" )הקדמה לספרו " נחלת אבות ", אבות, פרקי על חלק 'ב (.

למושגי משתייך לא …כלל ירושלים "יום - הזמן" אושפיזאי- יהודה מנחם הרב גן רמת של: רבה

יום כ״ח אייר תשכ " ז, שבו הוחזר לישראל עיר דוד, הר-הבית והכותל המערבי הוא היום הקובע

תשועת ה ' על ירושלים ועל הארץ הטובה והרחבה שהוחזרה לרשות עם ישראל במלחמת ששת

הימים. גילוי השכינה ביום זה האיר והקרין אלומות אור וישע עולמים. יום ירושלים שיומו

נתקדש בכניסת ליל כ״ח באייר בהכרה והודייה לה' על מופלאות תשועת ישראל אינו מתחבר ולא

מתחלק לעתות יומם וליל הוא כלל לא משתייך למושגי זמן, זהו הנצח בעצמו בתמידיותו

הנמשכת ללא הפסק ותנוחה ללא סימון זמנים "והנצח זו ירושלים" אומר רבי עקיבא )ברכות

התשמ״ב( א, פרק לד' עמ' המחבר, הוצאת חן, )שערי נח. (…

"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו - נפלאות" הרי״מ וחתן ציונה, נס של )רבה בארי ישראל הרב

(חרל״פ

'כימי צאתך מארץ אראנו מצרים יהי נפלאות' שם ה ' מבורך על שזכינו לתקופה רבת הוד, שטופת

אור וחסדי שמים, נתקיים בנו הכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, בהדיפת שונאינו

וכיבוש הארץ, ירושלים עיר קדשנו נגאלה משביה, כותל המערבי שריד בית מקדשנו מוצף גם

דמעות גיל. )פתיחה להגדה של פסח תשכ " ח(

'השגחה גלויה מן החלונות ולא מן - החרכים' לוין אריה: הרב

במכתב הגלויה וההשגחה המלחמה ניסי בעקבות תחושותיו את תאר הימים, ששת מלחמת לאחר

שכתב2:

"זכינו לראות בעינינו בהרגשת הלב, מי זה עומד אחר כתלנו, ולראות מצבת קבורת רחל אמנו,

אשר בזכותה ישובו בנים לגבולם. הייתי אח כ" בס ד" בחברון עיר האבות במערת המכפלה,

התפללתי מנחה בתור ש" ציבור אצל מקום … יצחק אבינו שתיקן תפילת מנחה, הרגשתי המילים

שהוצאתי מפי האבות הקדושים … נקוה ונתפלל להשי "ת שיהי ' לקיום, בורא עולם בקנין ישלים זה

הבנין בתקונו, כמובן זקוקים אנו לרחמי שמים מרובים … אנחנו זכינו לראות הכותל המערבי כמו

שהיה כל השנים, כעת שברו הרבה המקום, הרחיבו כל המקום שלפני הכותל המערבי, מד״י

הרסו ישראל( )מדינת כל הבתים והסמטאות שמגיעים לכותל המערבי. בחג השבועות הי ' אלפים

ויותר איש, כן מבקרים בכל יום, אבל עדיין לילך ברגל, עדיין צריך לסובב, בחג השבועות לא

הייתי, קשה בשבילי … אם לכתוב חדשות אין אפשרות אפילו מקצת מן המקצת, השגחה גלויה מן

החלונות ולא מן דיו החרכים, אילו ימי, וכל ] מי [ כנישתא וכו ' וכו3 '

2 מספר25 גליון הנ״ל. ע״י נדפס בחוקתי פרשת, – תשע״ה. אייר, כ״ח

3 המתאר השבועות. בחג התורה בקריאת האשכנזים שאומרים ארמית. בלשון פיוט מ׳אקדמות', נלקח התיאור

השם. גדולת את

יותר מהכל נתרשמתי מאומץ רוחם של אחינו החיילים הפצועים, מי קלים ומי קשים, חסורי

אברים, שמבליגים על כאבם ויסוריהם ומקבלים באהבה, אני בא לעודד אותם בבתי חולים ביחוד

בהדסה. . והם מעודדים אותי. רוח ההתעוררות נגעה ללב כאו א". הלואי שיתקיים לזמן ממושך, מי

יעלה ומי יקום, יותר נקל לכבוש מלהחזיק, זה תלוי הרבה בשלום הפנימי, לא האמינו מלכי ארץ. .

כי יבוא צר … ה ' יברך את עמו בשלום '.

פורוש מנחם ר' סיפר הביקור אודות אריה, רבי של הראשון בקבר המשוחרר רחל:

ביום השישי של מלחמת ששת הימים, ניגשתי לביתו של ר ' אריה ולקחתיו עמי לקבר רחל אשר

בפאתי העיר בית לחם, שזה עתה שוחררה. משנפתחה הדלת ונכנסנו לאוהל הקבר, פרץ ר ' אריה

בבכי והחל למלמל כתינוק המתרפק על אימו: מאמא רחל, מאמא רחל, מה שלומך ומה מעשייך?

כה התגעגענו אלייך, ואף כי שנים רבות לא יכולנו לעלות לקברך ולסור לבקרך, חשנו כי אף את

מתגעגעת אלינו ולא שכחת אותנו. הוי מאמא רחל, בקשי רחמים עלינו, היי ברוכה אימנו

היקרה "… ) מתוך: צדיק יסוד עולם 361, עמ ' (

"זמן נריה: צבי משה הרב סיפר קצר אחרי מלחמת ששת הימים כשזכינו בעזרת ד' הבוחר בציון

לשחרור ירושלים עיר קדשנו בכ ותפארתנו "ח אייר התשכ "ז זכיתי בוקר בשעת מוקדמת לפגישה

נרגשת על יד הכותל המערבי עם החסד איש המופלא הזה, הדורש טוב לעמו ודובר שלום לכל

זרעו, רבי אריה לוין "ז ל, מיוחד אחד מהמצפים לישועה. כשהצבעתי על הכותל ואמרתי אם

הקב "ה הואיל להעניק לנו מתנה כזאת אעפ "י שאין אנו זכאים יכול הוא לתת יותר ויותר. הגיב

רבי אריה לחשו בנועם ואמר: אין להתבטא כך, רק יחיד רשאי לומר על עצמו שאינו זכאי, אבל,

כשמדובר על הכלל, עלינו לדעת שאין אנו יודעים להעריך כלל את זכויותיו של כלל-. ישראל

באותה פגישה עם רבי אריה כשהלבבות היו נרגשים מעוצם החויה של שובנו לירושלים העתיקה

ולכותל המערבי הוסיף רבי אריה ואמר לי שעלינו להתפלל ולבקש, שלא יהא לבנו גס בשריד

מקדשנו שהיתה חויה ושאותה בלבנו אז, כשהיינו מגיעים אל הכותל בימים ההם מתוך הרגשת

חרדה. תמשיך להתקיים גם עתה כשאנו באים אליו בששון מהדורת הראי״ה, )בשדה ובשמחה."

בערי היה', צדיק 'איש בספר עוד וראה 350-351, עמ' תשע״ה, רז(. שמחה ר' כת

… " ועתה יגדל כח ד׳- " 'מרכז- ישיבת קוק-ראש יהודה צבי הרב:'הרב

…ועתה יגדל כח ד׳, לפני שנה בכ ח" אייר, הושלם שיכלולו של קיומנו את מצותנו הכוללת של

ירושתנו, את עיקרה של ארץ חיינו נחלת אבותינו-בהחזרת כל ירושלים, עיר קדשנו עוזנו

ותפארתנו, ומקום מקדשנו בה, לרשותנו אנו. חזרנו ונשבענו והכרזנו אז, בפני כותל-חיינו זה,

לעומת כל ישראל וכל אומות העולם, כי חזרנו אל מורשת אבותינו, וכמובן, ולא נזוז מכאן.

התהליך הנפלא של מעשה רבון העולמים והדורות, בהתגלות שובנו הביתה, בסדר שנתנו של

תושיית-כוחנו, הוא להתקדמות התבססות והתחזקות ולא לנסיגות ורפיונות חלילה.

בזכרנו כי ד ' אלהינו רבון העולמים והדורות נותן לנו כח לעשות חיל, נשגבנו ואמרנו כמצות

התורה בתקף תודענו, כי כוחנו ועוצם ידנו עשה לנו את החיל הזה, לישראל אורייתא וקודשא-

בריך-הוא. דברו זה של אדון-עולם, החוזר ומלא בתורה בנביאים ובכתובים ובסדרי-תפילותינו

ודברי ימי-חיינו, אינו בן-חלוף, ולא ניתן להשתנות ולהסתלף, חלילה, בהגיע הופעת קיומו.

בהגיע קץ גלותנו זה, כהודעת התורה והנביאים וחז ל", הלך ונשבר עול הגויים מעל צוארנו

במצבנו המעשי ובמהלכי-רוחנו. ובתקפה של שנת-הקודש הזאת, שנת היסוד והשורש לשנים

ולדורות הבאים עלינו לטובה, הולך וחוזר ומתגדל כבודנו והדרנו, לעיני כל אפסי ארץ, גם מתוך

כל המעקשים והסיבוכים, ולא נעשה עצמנו ולא נהיה עוד ללעג ולקלס בעיני הגויים," לא נבוש

ולא ניכלם לעולם ועד כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו נגילה ונשמחה בישועתך ".

וגם אם אלף פעמים יאמרו, גדולי תורה, או חסרי תורה, שאין כאן בעניננו הכללי של עמנו וארצנו

ענין של הלכה, אינה משתנית האמת ממציאותה כי כולנו כולנו, גם ביודעים וגם בלא-יודעים, גם

ה״דתיים " וגם ה״לא דתיים ", הלא מקיימים בזה את ההלכה הגדולה הכללישראלית, המלאה כל

ישראל ואורייתא ממקורות ראשונים ואחרונים, של החזרת ארץ נחלת אבותינו לרשות בעלותנו

הממשלתית.

וגם כל אי הנעימות אשר במשגב תקומתנו האלהית לעומת תיאוריית ההבל והרשע הנוצרית

המתפוררת ביחס לנצח ישראל, או בהתרגלות הגויית הערבית בהתיישבותם ובבנייתם על

אדמתנו, או בהמשך שלטון הרשעה של הצר הצורר הרוסי בממשלת יורשיה אויבי ד׳ ועמו, או בזו

הסתבכות נדחינו פזורינו בטומאת ארצות העמים -הלא, כל זה אין ואפס הוא אל דברו הקיים

והנאמן של רבון העולמים והדורות, המופיע בהבעות תורתו ונביאיו ודברי חיי עמו, ומקיימנו

ומרוממנו ומקדשנו, בבהירות ממשותו, לעיני כל אפסי ארץ.

וכלפי כל מיני " עצות " ותחבולות והסכמים, של גויים או של יהודים, של חולשות מדינאים או

מלומדים, בהפרעות והרפיות של רוממות פקודתנו האלהית, שהם כולם בטלים ומבוטלים לגבי

ערך האמת והצדק והיושר של תקומת עם ד׳ וארצו ותחיית שלומו ושפע רוחו לכל העולם כולו, -

ולעומת כל זה הלא יעמוד כחומת חוסן בצורה הכח האדיר של כל עם ישראל כולו, וכל דור

נעורינו הקדוש, דור הגאולה והגבורה והקוממיות, בכל תשלובת האבות והבנים, וכל דעת הקהל

העולמית תתרומם להביננו ולהכירנו ולהתחשב אתנו, במלוא ערכנו וגבורתנו הרוחנית והחמרית.

ועם כל התחשבותנו בצמצומי סידורינו ביום הגדול והנשגב כ״ח אייר, משום שלום מלכותנו

וליכודה ) עם המכאיב והמבדח שבהיתר תפילותינו אצל הכותל כמו בימי שלטון האנגלים (, הלא

נדע ונזכור כולנו כי " לא נסוג ממך, תחיינו ובשמך נקרא. ד׳ א׳ צבאות השיבנו האר פניך ונושעה "

) תהלים פ׳ (. צבי יהודה הכהן קוק ) דברים לקראת יום ירושלים הראשון ) התשכ "ח נדפסו (

ישראל'(. ב׳לנתיבות

- לזה" שזכינו ה' "וברוך כהן דוד הרב – ' הנזיר הרב – ' כתביו ועורך קוק הראי״ה מתלמידי:

כתב נזיר אלקים, הרב ר' דוד הכהן על פנקסו: "כשפרצה המלחמה עם מצרים אמרתי מה נרוויח

מזה גם אם ננצח וכששמענו שמלך ירדן התחבר עם מצרים אמרנו: זה מובן עניין כל המלחמה

הזאת! שננצח אי״הש ונשוב לירושלים ולכותל איה״ש. וברוך ד ' שזכינו לזה! )'נזיר אחיו' ח״ב, עמ '

שו'(.

"גאולת ישראל, תחית מדינת ישראל, מלווה בתחית רוח ישראל, תחית הקודש. ראינו זאת בעינינו

ביום גאולת ירושלים. כל אחד מישראל, בהגיעו להר הבית, להר בית קדשנו, לכותל המערבי,

, הנגאל כסה ראשו, נצמדו פניו אל הכותל, נשקהו ודבק בו בדמעות גיל על פניו. שמע ישראל,

גאולת ישראל, התנוצצות אורו של משיח, תחית רוח ישראל משיח"(. של אורו )"התנוצצות

- מירושלים" ה' "דבר נריה צבי משה הרב – בישראל: בנ״ע ישיבות ראש

כ״ח באייר הוא בשבילנו לא רק גולת הכותרת של כל מה שהתרחש באה״ק מאז עליית הרמב "ן

ז״ל ועד הנה, אלא גם מתנתו החגיגית, הישירה, של הקב״ה לעמו ישראל. זהו-״דבר ה '

מירושלים״! הקב״ה הוא שהעלה את ירושלים על ראש מאבקנו, על ראש מלחמותינו, על ראש

נצחונותינו.

בעיצומו של יום, בקרנו של יום ) עי׳ רמב״ן ויקרא כג ', כח '(, יעמוד יחוד-הלב עם כל שהרגיש, כל

אדם מישראל בהגיע הבשורה המרנינה על שחרור ירושלים- "ולירושלים מבשר אתן ", הבשורה

המרוממת על שובנו לבית חיינו, אל שריד " מרום מראשון מקום מקדשנו ". תאיר ירושלים את דדך

חיינו עד נכון יום-הגאולה השלמה, לאורה נלך עד יתקיים בנו במלואו חזון נביא-הנחמה " קומי

אורי כי בא אורך וכבוד ה ' עליך זרח ". - "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה "!

) מתוך אגרת לישיבות בנ״ע, אייר, תשכ״ח, נדפס בחוברת " כי ששת ימים עשה ה ', הוצאת מרכז

ישיבות בני עקיבא, כפר הרוא ה", תשל " י' עמ' א, (

- גיל" דמעות עינינו "זולגות למשפט 'עיניים ספר מחבר אריאלי, יצחק:'הרב

במסיבת-הודיה שנערכה 'מרכז- בישיבת 'הרב, אור לכ״ח אייר תשכ״ח-במלאת שנה לשחרור

ירושלים שבין החומות, נשא רבי יצחק את אריאלי דברו ואמר:

" נכבדות מדובר בך עיר האלקים סלה ", ולא בירושלים בלבד, אלא שירושלים היא משוש כל הארץ,

הרב זצ״ל מביא ב״אדר היקר " סו'( עמ' ה' )פרק בשם האדר "ת זצ״ל: " אין דבר אשר יבואני לידי בכי

תיכף, כמו שמביאני זיכרון ירושלם עיר קדשנו ובית תפארתנו, גלות השכינה, גלות התורה וגלות

ישראל, אשר ברגע התבונני במו זולגות עיני דמעות ". והנה היום כשזכינו בגופה של ירושלים,

זולגות עינינו דמעות-גיל תחת דמעות-הצער של האדר ת", וזכותנו היא כעת לדבר בעיר-האלקים

נכבדות.

יש בידינו לבנות את בית תפארתנו, ואין בידינו לבנותו. מצב-בינים זה של יש בידינו ואין בידינו,

מרבה את געגועינו לבנייתו, וככל שירבו הגעגועים יעלה הדבר בידינו. וכל זאת הגעתנו בזכות

אותם שמסרו את נפשם, את נפשם ממש, על שחרור העיר והארץ, ועוד אנו מצפים לנסים גדולים

מזה, עד שיודו הכל הוא שד׳ האלקים ".

בעיצומה של מלחמת ששת הימים מצאו אחד הקנאים ) התוקף מדי פעם את המדינה ואת

הציונים ( כשהוא מאזין לחדשות ברדיו, כשההוא הביע את תמיהתו על כך. השיב לו ר׳ יצחק:

" הלא יש לי בנים בצבא ואחים ואני בצבא, חרד לדעת מה שלומם! ״ ההוא משך בכתפיו, שכן ידע

כי אחים אין לו ובניו כבר מזמן אינם בצבא. כן-המשיך רבי יצחק – 'לך אין בנים ואין אחים

בצבא, ולי יש אלפי בנים ואלפי אחים. 317-318 תשע״ה, מהדורת הראי״ה, )בשדה. .' (

אוירבך- זלמן שלמה הרב 'מעדני שלמה', 'מנחת שו״ת 'קול- ור״י ארץ' ירושלים: תורה'

הימים- ששת מלחמת חי כל:""נשמת

'קול- בישיבת אמרו הימים ששת למלחמת שקדמה ההמתנה תקופת במשך אחת כל לאחר תורה' בוגר עמיטל, יואל הרב )מפי לאסף" מזמור "שיר בתהילים, פ״ג מזמור את היום תפילות משלושת

הישיבה(.

תלמידו סיפר ה הגרש״ז, של רב אליהו אבא שאול: כאשר הודיעו למורי ורבי, הגאון רבי שלמה

זלמן אוירבך זצוק " ל, אודות שחרור הכותל המערבי, נהרו פניו באור מיוחד ", " לאחר מכן החל

הגרש "ז לרקוד עימנו בהתרגשות, אך אסר לצאת בריקודים ברחוב שכן אמר בהר הרצל ממול,

קוברים את המתים של המלחמה. איך נרקוד?".

סיפר הרב דוד פריימן, בוגר ישיבת ' קול תורה ': ביום רביעי בשבוע של המלחמה, היו תלמידי

הישיבה באמצע ארוחת הצהריים, כשהודיע הרדיו שירושלים חוברה לה יחדיו. על פי פסק של

הרב אוירבך, עלתה כל הישיבה לבית המדרש שבקומה העליונה, אני זוכר את בית המדרש מלא

אדם, וכולם אמרו יחד בעמידה: " נשמת כל חי. .". )' התורה המשמחת ', בית אל תשנ ח", עמ ' 317 (

המשוחררת המכפלה במערת לתפילה תורה' 'קול ישיבת תלמידי עם נסע. הגרש״ז,

שמעתי כ״ץ: שמואל הרב לישראל, הרה״ר חוקר כתב מעד נאמן: שבהיותו בכותל המערבי בליל

כ״ח באייר בשנת תשכ״ח או תשכ ״ט, הוא ראה את תלמידי ישיבת " קול תורה ", עם ראש הישיבה

הרב ש״ז אויערבאך, אומרים פרקי 976 עמ' ירושלים', ויום )'הרה״ר הלל. 'הע19 הרה״ר בתוך,

תשס״ב(. שלמה, היכל ח״ב, שנה, שבעים לישראל

הרב דוד שפירא, רב שכונת ' בית הכרם ' בירושלים, סיפר כי בבית מדרשו נוהגים לחגוג את ' יום

ירושלים ', כולל אמירת בתפילה ההלל. על וזאת, פי הוראתו הברורה של )ראיון אוירבך. הרב

חי(. קול רדיו לביא, למרדכי

פגשתי קלכהיים: עוזי הרב ספר את הרב בכותל אוירבך זלמן שלמה המערבי ביום ירושלים,

וכאשר הוא ראה אותי, הוא אמר לי: " זה היום עשה ד ' נגילה ונשמחה בו "! נחום הרב אצל )מובא

במכון- ר״מ אליהו, יורם הרב בשם פה', עמ' ח״ג, יבול" לא "ועלהו סטפנסקי, ירושלים. (מאיר

ששת מלחמת לאחר אמר וכך זה. ליום מורכב יחס היה אוירבך לרב השנים, ברבות זאת, עם יחד

" ומתלמידיו: חסד' 'שערי שכונת איש ויסבורד, מיכאל לרבי הימים השכלנו לא רק פה, היה משיח

אותו"4 לקבל.

ש׳חושבני משום וזאת כיום גם קיימת ירושלים על הקריעה שחובת סבר הרב דכל זמן שרואים

עדיין בעיר הקודש והמקדש כנסיות של נכרים וגם קברי עכו ם" וכו ', ואין אנו יכולים למעקר

פולחנא נוכראה, עדיין היא בחרבנה, ועתה עינינו נשואות לשמים לראותה מהרה בפולחנא דשמיא

בבנין בית הבחירה ונגילה בד ' ונשמחה בישועתו לנצח ) שו ת" מנחת שלמה חלק א ' סימן עג ' (.

4בתשובה לשאלת הנ ל", ביחס לאמירת הלל ביום העצמאות, השיב הרב: יש אנשים שאומרים הלל, ויש אנשים

שאין אומרים, וכל אחד יש לו על מי לסמוך ) מובא בספר " אתחלתא היא," ב״ח, עמ ' תלח ', ושם גם מביא ש' אחד

ממקורבי רבינו ראהו אומר פרקי " הלל " ביום ירושלים במשך שנים רבות '(.

בכי בלי אלישיב שלום יוסף -הרב הפוגות – הגדול הדין בית חבר:

עם שחרור הכותל המערבי לאחר 'מלחמת ששת הימים' בחודש אייר תשכ״ז, הוחלט בישיבת

'תפארת בחורים' שבראשה עמד הרב יוסף שלום אלישיב זצ״ל. שביום חג השבועות ילכו כולם

לתפילת מוסף בסמוך לכותל, הדרך הייתה אז בחזקת סכנה מן שיירי המוקשים הפזורים, וההליכה

הייתה בעקיפין דרך שכונת ' ימין משה' וארכה כשעתיים תמימות.

ויהי כאשר הגיעו לכותל המערבי ונעמדו לתפילת לחש של מוסף בסמוך לאבני הכותל, לא הצליח

הרב אלישיב לעצור בעד רגשות רוחו ההומה, ומן עיניו הטהורות זלגו פרצי דמעות ללא הרף. לפי

עדות בניו, הדבר עשה עליהם רושם כביר, כאשר מעולם לא ראו את אביהם, שליבו כלב ארי בכל

מצבי החיים, בהתפרצות רגשות עזה וגלויה מעין זו, כאשר הוא מוחה דמעותיו מעין הפוגות …

מנהג זה המשיך עוד עשרות בשנים, עד שנותיו האחרונות של הרב אלישיב, כשמידי שנה בחג

מתן תורה, אחר תפילת שחרית, הלל וקריאת התורה בבית הכנסת, היו צועדים כולם לכותל

המערבי, להתפלל את תפילת מוסף, ולהתחנן על החזרת סדר העבודה לירושלים כנגד מקום

הקודש 88-89 עמ' ודור דור )משוש והמקדש. (

דודי "…סיפר הגאון רבי משה אלישיב שליט״א, ואמר לי שבאמת אינו זוכר שהוריד דמעות אף

במצבים קשים של אבלות, כגון בפטירתו הפתאומית של אביו זצ״ל, ובפטירת בנו התינוק,

וכפטירת בתו הילדה, ובפטירתם של בנותיו הצדקניות הרבנית זילברשטיין, הרבנית ברלין,

והרבנית אויערבאך ע״ה, חוץ מפעם אחת כשהלכו לכותל המערבי בשנת תשכ״ז בפעם הראשונה

לאחר מלחמת ששת הימים, כשהגיעו לכותל פרץ דגלותא( )ריש״א בבכי.

". . הרב אלישיב שלום יוסף הורה ששאלו לאברך שעל כל אחד בירושלים לעשות סעודת הודיה

ביום בו ניצל לכן עליו לנהוג כך ובסעודה לומר חצי 'הלל' ללא ברכה ולהתחזק בלימוד תורה.

דעתו לא היתה נוחה מקביעת יום אחד להודיה כללית ח״ב, לישראל, הרה״ר כ״ץ, שמואל )הרב

976 עמ' הערה19, . (

'פעמי משיח צדקנו נשמעות בארצנו -הרב הקדושה' מפוניבז'(: )הרב כהנמן שלמה יוסף

ראש ישיבת פוניבז ', הרב שלמה יוסף כהנמן, ששהה באותה העת בשוייץ, כתב במברק לבני

ישיבתו ": הנני עמכם יחד בברכה והודאה לחסדי שמים הגדולים ונפלאותיו שהפליא לעשות לנו

לעמנו פעמי משיח צדקנו הקדושה בארצנו נשמעות סורסקי )א׳. , הרב מפוניבז׳, בני-ברק תשנ״ט,

עמ׳ קעב' וב׳מרביצי תורה ומוסר', ד ', עמ ' ר ''. א (.

' אין בעל הנס מכיר בנסו '. הנסים והנפלאות, התשועות והמלחמות שהתרחשו בארץ הקודש ובעיר

הקודש והמקדש, גם אלה שראו זאת בעיניהם, גם אלה שחזו זאת מבשרם ממש, אינם מצליחים

להביע את מעמקי רגשותיהם. ומי כמוני אשר נדד בימים אלה על פני קיבוצי היהודים בגלויות,

מסוגל יותר לחוש את תעצומות הנסים, לחשוב יותר על פשר המאורעות המופלאים מאד. הלשון

שלנו דלה ומוגבלת מלבטא, ואף כח הדמיון מצומצם מדי מכדי לתפוס ולהקיף את משמעות

הדברים." )" קובץ חידושים ", עמ ' ט״כ (.

"מהרב מנחם בן יעקב שמעתי, שבישיבת פוניבז ', למחרת בתפילת התשכ״ז, באייר כח' יום מנחה,

נאמרו פרקי הודיה ביניהם " הלל הגדול " ) תהילים קלו (. ויום- 'הרה״ר כ״ץ, שמואל הרב אצל, )מובא

עמ967 ח״ב, לישראל' הרה״ר 'ירושלים', (

נפלאות- אראנו מצרים מארץ צאתך ""כימי סרנא יחזקאל הרב – חברון: ישיבת ראש

"עברנו סרנא: רב כתב הימים ששת מלחמת לאחר שורין זאב צבי הרב לתלמידו, שכתב במכתב

לאחרונה תקופות קשות ורבות תוכן. אבל ברוך השם על חסדו הגדול, שזכינו לישועות ולנחמות

ונתקיים אצלנו הפסוק "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות 177 עמ' ח״ב, גיבורים )קשת ". , ניתן ירושלים איחוד על הגדולה לשמחתו ביטוי תשס״ב(. קוק, הרב מוסד שורין, אהרון הרב לאחר שבועות מספר וולפוביץ רפאל הרב מאת צדק" "שפריר לספר שכתב בהסכמה לראות

במילים: הרב פתח שאותה הימים ששת מלחמת יעקב" אהליך טובו "מה בלק עש״ק ו' בע״ה שנת

יחדיו לה שחוברה העיר והקדושה, השלמה ירושלים התשכ״ז ".

הרב )יז' בירושלים מנורה בככר הימים ששת מלחמת לאחר שנערכה הודיה בעצרת השתתף סרנא

הרב 211(. עמ' 'רבנו' באלבום תמונה ראה תשכ״ז, בסיון סרנא נהג לערוך בי הודיה סעודת ום

שהסתיימה הרב חברון, ישיבת בוגר המלחמה. בו ישראל גליס העיד אף אמרו שבישיבה הלל

בברכה להלן(. )ראה הראשונה בשנה

על הערכה מאמר כץ, דב הרב כתב תשל״א( )ירושלים האסף" "אחר סרנא לרב הזיכרון בספר

קנז'( )עמ' כתב ושם סרנא הרב של דמותו: " ר' יחזקאל, היה מזכיר תמיד בשיחותיו שימי ביאת

המשיח הולכים וקרבים לעינינו. הוא ראה בכל השתלשלויות התקופה, למן התפתחות ההתישבות

בארץ, קיבוץ הגלויות ובנין הארץ-הכנות להתקרבות הגאולה, אבל זעק תמיד מקרב לב

שהשלטון נפל בידי אנשים המתכחשים לדת ישראל ומחוקקים חוקים לא לפי יסודות התורה.

לאחר מלחמת ששת הימים, היה נרגש מאד מהנסים שאירעו, שלפי דעתו התגלו בהם האותות

הראשונים של הגאולה והיה מוכיח על אשר לא מתחזקים באמונה ושבים בתשובה. ועיקר

תביעותיו היו מכוונות לנו לעצמנו, לשומרי דת ולאנשי התורה כי בין הרחוקים ניכרים סימנים

רבים של התקרבות ורבים מהם באו לידי אמונה בה' ודוקא המאמינים נשארו בקפאונם ולא ניכר

בהם מפנה חדש.

'הבו גודל לאלקינו שברחמים גדולים הראנו נסים - ונפלאות' התורה גדולי: מועצת שעליו "הדור אויב". כל מכף הצילנו ונפלאות, נסים הראנו גדולים שברחמים לאלקינו גודל "הבו

כוס עבר זכה התרעלה… דלעילא באתערותא לראות רגע פני הסתרתי קצף ׳בשצף הנביא: כמאמר, באנו לא עדיין אך לאורה מאפלה "יצאנו ח(". נד )ישעיהו ה׳ גואלך אמר רחמתיך עולם ובחסד ממך כך שמו יתברך ה׳ שהראנו והנפלאות הנסים "כגודל באה". לא עדיין הגאולה והנחלה. המנוחה אל

חוב גדולה היושב העם אל נקרא "הבה אליכם". ואשובה אלי שובו דלתתא, אתערותא לעורר תנו מד׳ לצאת בו רוח שאר אשר איש כל נקרא "במיוחד המעשים". ולפשפוש הנפש לחשבון בציון על שלימה גאולה נגאלים להיות לנו תעמוד זו "זכות והרחוקה". הקרובה מרוחו להשפיע אמותיו,

בקרוב צדקנו משיח ידי ולפרט". לכלל וישועה גאולה ושנת טובה חתימה גמר בברכת אמן. )מתוך

'קול קורא' של מועצת גדולי התורה לרגל ימי התשובה, 'המודיע', הכיפורים יום ערב תשרי,

תשכ״ח (

"עומדים ומשתאים מהישועה הגדולה שנושענו ויצאתנו מאפלה -הרב לאורה…" יששכר מאיר:

אחר מלחמת ששת הימים, כתב ראש הנגב, ישיבת יששכר הרב מאיר, את המכתב הנ " בעיתונות: ל

" עדיין אנו עומדים ומשתאים מהישועה הגדולה שנושענו ויצאתנו מאפלה לאורה. לכן הבה

נתקרב לדעת ה ' ולקיים מצוותיו המרוממות ומקדשות אותנו. הנני, מזמין, איפוא, בזה כל אחד

לבוא לביקור בישיבתנו הקדושה בעיירת נתיבות שבנגב הצפוני וכן הנני מוכן לשלוח את בני

התורה שלנו לארגן בכל מקום שנידרש שיעורים בתורתנו. נתיבות, הרב יששכר ראש מאיר,

ישיבת הנגב. )" דבר ", יום ג ', ט ' באב התשכ ''. (ז

" וגבר - ישראל" יעקב הרב בצלאל - ז׳ולטי הגדול ביה״ד: חבר

…"ואף אנחנו כן, כשמספרים אנו בנס מלחמת ששת הימים מחויבים אנו לספר לא רק בעצם

המלחמה, אלא במה שהביא לניצחון, ליתן הודאה ושבח למקום על קיומם של ישיבות ובני תורה

ששעבדו את לבם לאביהם שבשמים וע״י כן קם ונהיה " וגבר ישראל ".

כנגד שריפו עצמן מדברי תורה עלינו לקיים ״אם בחוקותי תלכו-שתהיו עמלים בתורה ", כדי

שיתקיים בנו מקרא שכתוב לאחר מכן " וישבתם לבטח בארצכם ". " אם בחוקותי תלכו וישבתם

לבטח בארצכם " 'מרכז- בישיבת התשכ״ח, ירושלים ביום )מדרשתו. ('הרב

"ברוך אלקינו שהפליא חסדו עלינו בימים -הרב אלה" שריה דבליצקי – ברק: בני

הקדמה ל׳קונטרס אחר כתלנו', בני ברק, סיון תשכ " ז:

ברוך אלקינו שהפליא חסדו עלינו בימים אלה וגמלנו כל טוב והצילנו מיד כל אויבינו ושונאינו

שקמו עלינו לכלותינו, ע״י נסים ונפלאות גדולים ונוראים. השם נפשנו בחיים לא נתן למוט רגלנו,

הפודנו מיד מלכים, מלכנו הגואלנו מכף כל העריצים, האל הנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל

אויבי נפשינו, המדריכנו על במות אויבינו וירם קרננו על כל שונאינו. הודו לה׳ כי טוב כי לעולם

חסדו, על כי מחרב הצלתנו. עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ואל תטשנו ה׳ אלקינו לנצח.

קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדיך על ידי משיח צדקך. מה אשיב לה׳ כל תגמלוהי עלי. והואיל

ואיתרחיש ניסא ניזיל ונתקין מילתא ) שבת ל״ג ע״ב (. והיות וזכינו ואנחנו יכולים שוב לראות פני

האדון ה׳ אלקי ישראל אצל שריד מחמדנו ותפארתנו הכותל המערבי, אמרתי לסדר את כל הדינים

הנוהגים בזה, ובפרט דיני הקריעה שצריך עפ״י הדין לקרוע כל הרואה מקדש בחורבנו. ולאו כו״ע

דינא גמירי, ובפרט שהן רבים עתה אנשי חוץ לארץ שלא נהגו בדינים אלו מעולם. לכן נסדרו פה

רוב הדינים השייכים לכותל המערבי וקדושת המקדש והקריעה וכו', בכדי לזכות את הרבים

לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל לדעת מה יעשה ישראל, עד נכון היום בו פתאום יבוא אל ביתו

האדון, ויבנה המקדש ועיר ציון תימלא ועין בעין נראה בשוב ה׳ ציון היכל על מכונו, כהנים

בעבודתם, לויים בדוכנם וישראל במעמדם. אשרי עין תראה כל אלה במהרה בימינו, אס״ו. בני-

ברק, אסרו-חג דשבועות, שריה תשכ״ז, דבליצקי.

'בחסדי השי "ת אין מושלים האומות על ערי יהודה ועל "ברוך ירושלים', השם נתקיים שעשה

הניצחון על הערביים המרובים"-הרב משה פיינשטין

האם יש לקרוע היום על ראיית ירושלים ואלו הנוסעים לארץ ישראל? מסתבר שאף שעדיין לא

נגאלנו בעוה "ר אין לקרוע בראיית ירושלים מאחר שהיא בחסד השי "ת בנויה לתפארת ואינה עכ פ"

ברשות אומות עכו ם", וצריך לברך רק בראותו מקום המקדש אף כשרואים אותו מרחוק וכ ש"

כשבאים לכותל, וכשרואין ערי יהודה שהם ברשות האומות וכן אם איכא חלק מירושלים ברשות

האומות אף אם נבנו יפה צריך לקרוע. )שו "ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן ע יא'( אות

'ועיין בב י" שם דדייק מזה דאם אינן חרבות, שהם מיושבות, אפילו בזה "ז שהם תחת ממשלת

עכו ם" היה נראה דא צ" לקרוע. אך מסיק דעיקר דכל שהם בידי עכו ם" אף על פי שיש בהם יישוב,

בחורבנן מיקרי. וכן כתבו הט ז" והמג "א סק א", ופי ' המג "א עניין זה ביותר, שכתב אף על פי

שיושבין בהם ישראל כיון שהאומות מושלים עליהם מיקרי חורבן. וכלשון המג "א כתב גם במ ב"

סק ב". שא כ" עתה שבחסדי השי "ת אין מושלים האומות על ערי יהודה ועל ירושלים, והם גם

מיושבים, הוא טעם גדול שלא לקרוע. אף שעדיין לא באה הגאולה ע״י מלך המשיח, ואנו

מתפחדים מהאומות אין לקרוע. דהא הקרא שלמדים משם שצריך לקרוע על ערי יהודה ) בירמיה

א״מ, ה ', ויבואו אנשים משכם משלו ומשמרון שמנים איש מגלחי זקן וקרעי בגדים וגו '( הרי באו

אחר שנחרבו ממש, שאין ללמוד מזה אפילו ליום אחד קודם החורבן, אף שהיה ידוע ע״י ירמיהו

הנביא ועוד, כי יהיה החורבן. וכ ש" עתה שמקווים אנחנו שמלך המשיח יבוא בקרוב כשיהיו כל

ערי ישראל על מכונם, שאין צורך לקרוע. אבל כשרואה מקום המקדש שעדיין הוא בחורבנו, ולא

שייך שיבנה אלא ע״י מלך המשיח צריך לקרוע בפשיטות. וכשיבוא מלך המשיח במהרה בימינו, אף

אם נימא שיהיה קצת זמן עד שיבנה, יורנו מלך המשיח וסנהדרין איך לעשות. )שו ' "ת 'אגרות

משה', אורח חיים, חלק ה' סימן לז(

במלחמת שנעשו כפי במלחמה ניסים לעשיית זקוקים אמנה קטני דווקא מדוע העניין ובהסברת

משה" "דרש דרשותיו )ספר יהודה מלכי ארבעת אודות כתב הימים ששת – דברים( עה״ת

דוד של שדורו בדרך במלחמה לנצח מה' לבקש דוד יכל לכן בה', והאמין צדיק דור שהיה המלך

ילחם אם ש״גם משום הטבע עמהם בנשק וכל עניני המלחמה וישיגם וינצחם, ידעו כל ישראל כי

השי "ת עשה הישועה, אבל אסא בדורו שלא היו כל כך בעלי בטחון היה ירא שאם יעשה מלחמה

דהיינו שירדוף וישיגם וינצחם יאמרו ח״ו שכחם עשה זה, לכן בקש מהשי "ת שהוא רק ירדוף

ויעשה נס שיפלו חללים אף קודם שהשיגם, ויהושפט שהיה חושש מדורו שנתקטן באמונה אמר

שגם לרדוף הוא ירא שמא יאמרו שהם נצחו מעצמם, ולכן התפלל שהקב "ה יכה והוא רק יאמר

שירה, וחזקיה ירא גם לומר שירה שמא ח״ו יאמרו שזה עזר מעין סגולה, ולכן אמר שאין בו כח

אף לומר שירה. ."

דורנו לגבי שם ומסיים – הימים: ששת מלחמת וניסי "וכל שכן בדורנו שקטני אמנה נתרבו שהיינו

צריכים רק לנסים אולי יבינו שהשי "ת עשה זה. וכן, ברוך השם נתקיים שעשה הניצחון על

הערביים המרובים ללא ערך וגם נעזרו ממלוכה גדולה בהרבה ענייני נשק כבזמן הזה, יותר הרבה

ממדינתנו בא י", ורק בד ' ימים נצחו את כל עמי הערבים ומצרים מיום ב ' עד יום יום ה ', ומקוים

אנו שישלח מלך המשיח בקרוב ויכירו כל ישראל כי ה ' איש מלחמה…"

חי- כל ""נשמת עטייה- עזרא הרב 'פורת ישיבת ראש יוסף':

לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר הגיעה השמועה של שחרור ירושלים, לא ידע עזרא הרב עטיה

את נפשו מרוב שמחה. בני משפחתו לא יכלו לשכוח את תפילתו הראשונה בכותל המערבי. לאחר

פרקי ההודיה קרא הרב עטיה בדבקות ובשמחה עצומה " נשמת כל חי," בהודאה על הניסים

הגדולים. העדה', על 'האיש ספר, )ע״פ יהודה ר' מאת עטיה, אייר תשע " 443 עמ' א, (

הנס על להודות חובה – שאול אבא ציון בן הרב – 'פורת- ישיבת ראש: יוסף

"זכורני יוסף: עובדיה הרב סיפר כי בשנת תשכ״ז בעת שקמה מלחמה של מלכי ונשיאי ערב נגד

מדינת ישראל הירדנים פתחו באש מרגמות ותותחים והפגיזו את ירושלים ) עד שגבר ישראל על

אויביו וירושלים העתיקה שוחררה מחיילי ירדן וישראל עושה חיל וזכינו להשתלט עליה ואני

והגרב " ציון( בן רבי )הגאון צ בהיותינו אז שכנים, נאלצנו לרדת למקלט ובכל משך הזמן שהיינו

במקלט עד יעבור זעם עסקנו בתורה בהתלהבות רבה ולא שמנו לב להפגזות הנוראות סביבינו

וכשיצאו מהמקלט אמר רבי בן ציון הואיל ונעשה לנו נס בעזה "י בלי נדר ביום כ״ח אייר שבו

היתה תשועת ישראל לא נאמר וידוי כיום שמחה והודאה להי ת" וכשהגיע להתפלל בישיבה באותו

יום, הנה הגאון המנוח ר' יהודה צדקה זצ ל" מטעם הכמוס עמו הביע דעתו לומר וידוי ביום כ״ח

אייר, רבי בן ציון למרות הכל החריש ולא ניסה להתנגד לר' יהודה צדקה כי היה ר' בן ציון מתבטל

לפניו בענוה יתירה וכבוד הגאון המנוח היה גדול בעיניו לכן זכו להרמת קרן התורה." )' חזון

עובדיה ' תעניות, הספד לרב יהודה צדקה. (

כתב וכן "הנה 'ברכת-יהודה': בשו״ת שמענו משמו של ראש ישיבת פורת יוסף הגאון רבי בן ציון

אבא שאול זצ״ל שהיה אומר שיושבי ירושלים לא יאמרו תחנון ביום כ״ח באייר, מאחר ואנשים

שגרו בזמנו בירושלים היו שרויים בסכנה, ושמעו במו אזניהם את הפגזים של לגיון הירדני, משום

שהיו גרים סמוך לגבול ) שלפני מלחמת ששת הימים הגבול היה כאן בתוך ירושלים עצמה (, ולפיכך

בעת שניצלו מחובתם להודות על הנס שעשה הקב״ה עמהם, וממילא, אין לומר תחנון ביום זה.

ברכת- )שו״ת ע״כ. . (יהודה )ללא הלל לומר שיש ט. א(, )הרב הרב״צ של תלמידו בשם דדון, יצחק הרב הביא וכן, ביום ברכה( 'פורת בישיבת המנהג היה כך שכמדומה תלמיד אותו והוסיף רסח'( עמ' ח״ב היא" )"אתחלתא זה ללא הלל אמרו תמיד במניין, הרב״צ אצל אבל יום, בכל כמו להנהיג חזרו אח״כ אך בתחילה, יוסף'

ברכה.

- גדולים" ניסים בו שנעשו "יום עדס יוסף הרב – יוסף: פורת ישיבת ראש

מירושלים יאיר" "דבריך שו״ת )מח״ס חדד יאיר הרב: (סיפר "לפני וחמש כעשרים )שנת שנים

התשמ״ו(, למדתי בישיבת פורת יוסף אצל מו ר" הרה "ג יוסף עדס זצוק "ל והרב היה ידוע כקיצוני

בדעותיו, אך ב׳יום ירושלים', אחד התלמידים הניח ראשו על ידו על השלחן והרב אמר לו

בבדיחותא: מה אתה עושה 'נפילת אפים' הרי היום אין נופלים על פניהם? ולפליאת התלמידים

הסביר: כן, היום 'יום ירושלים', יום שנעשו בו נסים גדולים ולכל הדעות אין אומרים בו 'תחנון '.

עכ " תתרע״ה(. עמ' התשע״א, אב תורה', 'אור )ירחון ד

'הפליא השם יתברך חסדיו ונפלאותיו עמנו, גבר עלינו -הר חסדו' הרב אשל״צ יוסף עובדיה –

'יביע- שו״ת ומחבר הגדול הדין בבית חבר 'אומר:

ה״ב. ג' סיון תשכ ז", לפ ק", ירושלים ו״ת. בהיות כי בימים אלה הפליא השם יתברך חסדיו

ונפלאותיו עמנו, גבר עלינו חסדו, וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו, כי לא יטוש ה ' את

עמו בעבור שמו הגדול, ויצאנו מאפלה לאורה, ומיגון לשמחה, ברוך הוא ומבורך שמו אשר שם

נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו, וברוב רחמיו וחסדיו זכינו גם לשחרורו של הכותל המערבי

שריד בית מקדשינו ותפארתינו, ואף כל שטח הר הבית והמקדש נתונים נתונים המה בחסות

שלטון ישראל… ) שו ת" ' יביע אומר ', חלק ה-יורה דעה סימן כו ('

"כשנכבש יוסף: יצחק הרב הראשל״צ בנו, סיפר הכותל המערבי, הלכתי יחד עם מרן האבא ויחד

עם כל בית ישראל בשמחה וששון בחג השבועות הראשון שהיה בתשכ "ז לכתל המערבי, אבא

הגיע לכותל, אני עומד לידו ואני שומע מה שהתפלל, " ריבונו של עולם, תן כח בידי המנהיגים

שלנו שיעמדו בנסיונות שלא להחזיר את השטחים הכבושים " זה מה ביום )דרשה שהתפלל.

הרב'( 'מרכז ישיבת התשע״ד, ירושלים

ירושלים וליום העצמאות -ליום אליהו מרדכי הרב הראשל״צ מדברי:

שם את ולרומם לשבח ולהלל, להודות ההלכה פי על 'חיוב ה'5:

ירושלים- ויום העצמאות יום חגיגת לגבי ניסים ולנו לאבותינו נעשו אלו שבימים ספק כל אין

פלאות, פלאי אפילו לומר ואפשר ונפלאות, הקב״ה דלים ובאמצעים לכלותינו, עמדו רבים שהרי נעשו, בזכותנו לא לנו, שנעשו אלו שניסים הוא ברור אויבינו. על גברה וידינו מהם, שניצלנו סייע

יחדיו. כולם שצורפו אבותינו ואבות אבותינו בזכות אלא נס לו שנעשה מי כל ההלכה ע״פ לפיכך,

את ולרומם לשבח ולהלל, להודות חייב ה' שם בתהילים מיוחדים פרקים התקין המלך דוד. לאחר לאומרו ויש ברכה, בלא ההלל את לומר נהגו הספרדים נס. לו שנעשה מי ע״י שייאמרו

לציון"6 "ובא שלאחר תתקבל קדיש אלו. בימים ניסים בהם שנעשו כיון וידוי, אומרים אין

לישראל. אותם7 לחגוג אפשר אם להם הסמוכים הימים בעניין או אייר לה' הסמוך ראשון ביום דהיינו אז,

- באייר לכ״ח ל״ג אחר שהוא באייר, בכ״ח החל ירושלים" "יום לגבי הנ״ל. הימים בין הבדל יש בזה והודאה בהלל ניסא פרסומי יעשו בה ההודיה, מסיבת את לאחר או להקדים שאפשר ודאי בעומר,

לאח או להקדים אפשר אי אייר, ה' לגבי אך לה'. ה' נסי את יסבירו שבה מסיבה אך החגיגות. את ר

לאחר8 או להקדים אפשר -אזי וכד' שירים תזמורת, ללא ה', שם את ויפארו לנו שנעשו כמובן.

וכד'. הוללות ולא מצוה של שמחה ברעדה", "וגילו לקיים יש הנ״ל המסיבות שכל

5 עמ457 ח״ב הראשי הרב 'שו״ת השו״ת מן ולקוחות אליהו הרב של הן לקמן הערות שלושת. . ,

6 התפילות על להוסיף ואין המקורית, מהתפילה חלק זה אין כי לכך: הנימוק הגדולה. כנסת אנשי שתקנו

7 ספירת ימי של בעיצומם חוצות, בראש ירושלים ויום העצמאות יום את לחגוג מותר האם הייתה: השאלה )לדוגמא, אירגוניים מטעמים באייר לכ״ח או באייר לה' הקרוב ביום החגיגות את לערוך אפשר והאם העומר?

אירועים(? לערוך יותר קל ראשון ביום

י בה 8בשנה "תחנון". לומר יש המקורי באייר ה' ביום נדחה, או מוקדם העצמאות ום

מדרשת הרב ליום העצמאות ה49למדינת )התשנ״ז(: ישראל

מורי ורבותי! אנחנו נמצאים בשנת מ״ט לקום מדינת ישראל …. שנת תש ח" היא שנה שהקב "ה

עשה עמנו נסים ונפלאות. עד היום אנחנו לא מסוגלים להבין את הנסים והנפלאות שהקב "ה עשה

עמנו. הלאה--מלחמת ששת הימים, מלחמת מדבר סיני, מלחמת הסקאדים, נעשו לנו ניסים ונפלאות,

אנחנו מעכלים את זה? ! מבינים את זה? ! חיינו את זה! ! הספקנו לשכוח? ! האויבים עמדו

מסביבנו וביקשו להשמיד ולכלות את כל כלל עם ישראל, ואם פעם אמרו לזרוק את עם ישראל

לים, אז אחר כך חשבו להשמיד אותנו ולהפוך אותנו לעפר ולאפר! והקב "ה הפר עצתם וקלקל

מחשבתם, ולא עשה ידיהם תושיה ולא מחשבותיהם יצאו לפועל! בקום המדינה בטחנו בעושר? !

בטחנו בחיל? ! לא היה! אוכל לא היה! ירושלים היתה במצור! מים לא היה! נשק לא היה! במה

הצלחנו? בבטחון בבורא עולם! בבטחון בצור ישראל וגואלו! רק זה עזר וזה סייע לנו.

במלחמת ששת הימים מוקפים היינו מכל האויבים! כל האויבים שמסביב, מצפון ומדרום וממזרח

וגם ממערב התקיפו אותנו, מצרים, סוריה, לבנון, עמון, כולם נכשלו, הקב "ה עזר לנו, כבשנו

והחזרנו לנו את אדמותינו הקדושות, החזרנו לנו את המקומות הקדושים, קברי אבות, קבר רחל

אמנו, מקום המקדש, כותל המערבי, שהיו שבויים בידם, והכל בסייעתא דשמיא. יש לי מברק של

רבין שהיה אז הרמטכ ל", שלח בסיום המלחמה: " רק סייעתא דשמיא עזרה לנו ". שימו לב,

הרמטכ "ל של אותה תקופה, ההתרגשות ראה שהוא הניסים את ונפלאות! הוא מודה שזה

" סייעתא דשמיא ". ראינו את הסייעתא דשמיא, אנחנו, בכל המלחמות אנחנו לא " הבוטחים על

חילם וברוב עושרם התהללו "! אנחנו עם שהיינו חרדים! מלוכדים! במלחמת ששת הימים, היינו

עם נשבר, לב נשבר ונדכה, האמנו לה "רק ' התשועה ". ראינו: " עין בעין " את תשועת 'ה. הרי אז

ראשי הציבור וראשי העם גמגמו בדבריהם! חששו! ראשי הצבא המתינו! והקב "ה נתן כח

ותעצומות! מה יכולנו לעשות במלחמת הסקאדים? להתחבא! להתחבא בחדר אטום! אבל שם

בחדר האטום התפללנו! זעקנו! בכינו! התפללנו לפני בורא עולם! " יחד עשיר ואביון "

אנחנו מצפים לבורא עולם, עשית עמנו ניסים ונפלאות, אתה עושה עמנו ניסים ונפלאות, רבונו

של עולם תמשיך לעשות עמנו ניסים ונפלאות. אנחנו נדע בשנה זו לראות את הטוב שבאחרים

ואת הרע שבנו ולתקן את זה. בשנה זו הקב "ה ידבר שונאינו תחתינו. "ו תיפול עליהם אימתה

ופחד ". לא יהיו עוד משחיתים ולא מחבלים לא באוטובוסים ולא בדרכים ולא בכל שיטה אחרת.

שהקב "ה יכניע את לבבם וכולם אלה שנמצאים בתוכנו ובסביבנו ידעו כי ה ' הוא האלקים. וחיילי

צבא הגנה לישראל, ילכו ויחזרו לביתם בריאים ושלמים ועטורים בעטרת הוד ונצחון בבחינת ה '

ישמור צאתם ובואם. . כל המחלות, כל המלחמות, כל התאונות, הקב "ה יסיר אותם מאתנו, וכמו

שכתוב: " כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך ". ישיב הקב "ה לב אבות על בנים ולב

בנים על אבותם. ונזכה בשנה זו שעם ישראל ישב שקט ושאנן ואין מחריד. ונזכה לביאת הגואל

ולבנין אריאל, לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

יום -"יום ירושלים של הודאה להקב ה" על הניסים שעשה עמנו":

"ביום שישי יחול " יום שחרור ירושלים עיר הקודש ". ביום זה היו ניסים גדולים ונפלאים, והצליחו

לשחרר את הכותל המערבי, שממנו השכינה לא זזה מעולם, וכמו שדרשו חז ל" ) שיר השירים רבה

ב (: " הנה זה עומד אחר כתלנו, אחר כותל מערבי של בית המקדש, למה, שנשבע לו הקב "ה שאינו

חרב לעולם, ושער הכהן ושער חולדה לא חרבו לעולם עד שיחדשם הקב ה" ", עכ ל". ובאמת,

למרות שיש הרבה מפקפקים בקביעת ימים שונים, אבל ביום ירושלים כולם מודים שיש לקובעו

כיום של הודאה להקב ה" על הניסים שעשה עמנו" )שיעור " קול צופיך " 458 כד,' אייר התשס " ו(.

ששת מלחמת על אמוני מבט הימים:

שאלה: אני קראתי בזמנו איזה מנשר של הרב שך, שאמר שהקב "ה הבטיח שהוא ייתן את הארץ,

ועד שהוא לא ייתן אותה, מה שנלקח בכוח הכוח, כמוהו לא כמו שהקב "ה ירצה לתת אותה,

והלקיחה בכוח איננה מחייבת ולכן אמר: עדיף להחזיר תמורת שלום וכו ', זה לא נראה לך?

הרב: לא, ואני אגיד לך מה ההסתכלות שלי ומה ההסתכלות שלו. אם הייתי מסתכל בהסתכלות

שלו שלמשל במלחמת ששת הימים למשל, נגיד דוגמה, או במלחמת יום הכיפורים, אנחנו ניצחנו

בכוח, אז הייתי אומר כמו שהוא אומר: לקחת את זה בכוח, תחזיר בכוח. אני לא אומר ככה.

במלחמת ששת הימים, מבחינה הגיונית, אנחנו לא היינו יכולים לנצח. במלחמת ששת הימים הרי

מסביבנו היו אויבים, וכבר עמד עבד אל-נאצר ורצה להטביע אותנו בים. אבל הייתה אז התאחדות

של עם ישראל, הייתה התעוררות גדולה. וכולם התפללו והאמינו בקב "ה וזה היה נס. כשאני אומר

שזה היה נס, פירושו של דבר, נכון שהצבא לחם, אבל הקב "ה עזר להם לכבוש את המקום הזה.

ועל כן אני אומר: כשהקב "ה מסייע לי לכבוש מקום מסוים, לדוגמה, יריחו, אני אומר דוגמה, השם

סייע לי לכבוש את יריחו, איזה זכות יש לי, אני, בגלל שאני פוחד ממישהו, אני מחזיר מה שהשם

נתן לי? אני מאמין שכל מה שכבשנו זה בזכות הקב ה". בניסים ונפלאות )ראיון 2, נר לערוץ שמיני

של חנוכה, התש " ס(.

תהילה"-הרב דומיה "לך חיים דוד ראשל״צ של -רבה הלוי:

על כל אשר אירע בימים הגדולים שחלפו עלינו, יפה השתיקה. דומה הדבר לאותו שליח ציבור

שירד לפני התיבה ואמר: האל הגדול והגבור והנורא והאדיר והאמיץ והעזוז האמתי והיראוי החזק

וכו ' והעיר לו ר ' חנינא: הסיימת כל שבחי אלקיך, משל למלך שהיו משבחים אותו באלף אלפים

דינרי כסף, והיו לו אלף אלפים דינרי זהב, והלא גנאי הוא לו ) ברכות ג״ל (. גם לגבי מעשיו של

הקב״ה, ע״י שליחיו הנאמנים חיילי צבא ההגנה לישראל, מן הראוי לומר, " לך דומיה תהלה ". טרם

נוצרו מלות ההודיה היכולות לתאר עצמת גדולת ימים אלה, " ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו

רינה וכו ' אין אנו מספיקין להודות לך ה׳ אלקינו ". די בכך שכל אדם חש ומרגיש בכל מלוא הכרתו,

ובכל עצמת רגשותיו את כל היקף גדולת השעה, אף כי מעולם לא יוכל להביאה לידי ביטוי

מוצלח. . ') דת ומדינה 23-24 ' עמ ' ()נכתב בתשכ ז" (.

בני- "כסא-רחמים" ישיבת ראש מאזוז, מאיר -הרב חי" כל "נשמת: ברק

יום כ״ח באייר, נקרא יום ירושלים, אפילו אלה שאינם קוראים הלל ואומרים תחנון, אבל לפחות

להגיד תודה לקב ה". אסור לאדם להיות כפוי טובה. אדם שמודה, מקבל עוד ניסים ועוד ניסים

"נתת ליריאך נס להתנוסס, אמר הרב עובדיה )שיחיה(, תקבל נס ותודה עליו-להתנוסס. אני

יעשה לך עוד נס ועוד נס, הרי גם המילה ' נס ' בעצמה מהמילוי שלה, יש שמה עוד נון. האות נ ' –

במילוי היא – ' נון '. נו ן" וא ו" נו ן", - האות נו״ן. הולידה הנ' אז 'ס זה שישים - )במילוי היא וגם

(''סמך 'מך,' ועוד ס' שישים, פעמיים שם יש נס מוליד נס ועוד נס. מה ניתן לעשות לכל הדעות?

אחרי התפילה לעמוד בבית הכנסת, לפתוח את ההיכל ולקרוא ' נשמת כל חי ', אמר את זה הגאון

הרב שריה דבליצקי שיחיה בתשכ ח", לא הסכימו לו. מי שלא מסכים לדבר הזה הוא כפוי טובה,

במקום להודות לקב "ה שארץ ישראל גדלה, פי שתים פי שלוש, קבר רחל, נוכל להגיע אליו, כותל

מערבי בידינו, להיות כפויי טובה? ! אסור לעשות את זה … ירושלים(. ליום יומית' 'הלכה )שיעור

וישועתו' העם בהנהגת שכינה גילוי 'מעין – הרב המשגיח שלמה וולבה:

'עוד דרך להשגחה העליונה להעלותינו לקראת תפיסה של עם השם: הם הנסים הגלויים שזכינו

לראות במשך כל התקופה האחרונה, וביתר שאת במלחמה האחרונה, אשר רבו העובדות לאין

ספור של נפלאות שראו הלוחמים בכל החזיתות. ראו כולם, כמאמין כאינו-מאמין את ידו של

אלוקי ישראל מעין העתיק גילוי שכינה בהנהגת העם וישועתו. ) 'בין ששת ירושלים לעשור',

תשל״ו, עמ ' פב ('

- שראינו הגלויים "הניסים באו לחינם "לא – הרב המשגיח יחזקאל לווינשטיין:

המצב נראה, ולבי אומר לי, שזמנים מיוחדים באים, רשעי הגוים אינם שותקים וגם הסברא נותנת

שהבורא לא עשה מאורעות פלא אלה שעברנו כדי שיעברו ביבשות. הבורא רוצה לעשות משהו.

הנסים הגלויים שראינו-לא לחנם באו. הקב״ה נותן לנו להתחזק באמונה ובטחון, כדי שעל ידי

זה נוכל לעבור נסיונות ומשברים. וצריך חיזוק וד ' יהיה בעזרנו. )קובץ עניינים, תשכ״ז, עמ ' לד'(

"מאת ה ' היתה זאת היא נפלאת -הרב בעינינו" משה - אהרונסון משה:''שועת

והנה הקב״ה העומד תחת כותלינו סיבב את המאורעות שיתפתחו כפי שהתפתחו ולא רק

שהצילנו מידי השמדה וכליון ר״ל אלא גבר עלינו חסדו למסור בידנו את העיר העתיקה ומקומות

הקדושים וכו ' וכו ' ושטח גדול מארץ ישראל המקודשת-שלא פללנו ולא חלמנו לקבלו כעת

בחזרה. ועל הכל נסך רוח של אמונה, טהרה ופתיחת הלב-שהי ' אטום מצרות השעבוד והגלויות-

ברוב רובם של עם ישראל. אין לך איש מבעלי השכל הישר המודה על האמת שאינו עומד

ומשתהא ומחליט בגלוי או בסתר; אכן מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. )ישועת משה

התשכ״ז עמ ' ח'(.

"וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' - במצרים" מליובאוויטש-הרב האדמו״ר מנדל מנחם

: שניאורסון המלחמה בסיום, מיד ישראל, מדינת לנשיא אגרת הרבי, כתב שז״ר זלמן מר תוכנה: וזה

טוב ודורש מעם ומורם מעם בחור נו״נ אי״א הוו״ח לכבוד נ. י. ברוקלין, ה׳תשכ״ז. סיון, ער״ח ב״ה, שמחתי וברכה! שלום שליט״א. זלמן שניאור מו״ה אבות עץ ענף תרומיות מדות בעל לעמו

ב וק״ו, שכן ומכל חזקה, תקותי שלכן וכו' מהפצצות נפגע לא ביתו אשר עתה זה להוודע לכ' נוגע

בני אחינו לכל בנוגע וכן בזה שיקויים רצון ויהי אתם. בשלימות שהשלום שליט״א, משפחתו וכל לו שמטיבין שכל ב( יב, )ב״ב ז״ל חכמינו הודעת שהם, מקום ובכל ת״ו שבאה״ק שליט״א ישראל

ל ולכל שכולל ופשוט ומובן יחד. גם וברוח בגשם טוב בהטבה, המשך לזה שיהי' בודאי הרי ראש,

הכתוב, ובסגנון ומסר שלהם, והמסייעים במצרים הוי' עשה אשר הגדולה היד את ישראל וירא ובודאי בודאי הרי ואז עליהם", שבא צר מיד ישראל ל״עזרת במס״נ שהלכו מעטים ביד רבים

- הידועה הודאה כסיום שיהי' הנסים למקור מקול״ע ההודאה עם ביחד בתומ״צ, יוסיף, ()שכאו״א

-להו הגדול. לשמך ולהלל דות - סגולה ימי הימים והרי והגבלה הכנה וימי השלישי, חודש ראש אדמו״ר מו״ח מכ״ק ששמענו ובפתגם תורה, לעבעדיגע א חיים, תורת התורה, ולקבלת תורה למתן

מאכט- וואס תורה -א מכל סגולה להיות בנ״י נבחרו בם ימים לשמם, ראויים חיים לעבן, אויף

ממלכת העמים - בברכה קדוש. וגוי כוהנים המסורתי- בנוסח ובפנימיות- בשמחה התורה לקבלת

)אגרות שניאורסאהן מ. לבשו״ט, ובהוקרה-המצפה ובכבוד הנכונה בריאות מתוך כרך קודש, כד',

ט' שכד(.

כ הגדיר המלחמה של מהותה את " מלחמה זו היתה מצוה ע״פ התורה … שקאי גם על מלחמה

ד" עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם '… ואין טעם לחלק בהשייכות דהגנה מצר ליחוד השם בין

כשמלך בישראל או לא עכ ". ל" )היכל מנחם, כרך א, עמ' קנח- (קסב: שיטת כנגד עוד כתב וכן

זה: בעניין סאטמר "ברור שזה דניצולו2. 5מיליון בנ י" שבארץ הקודש תבנה ותכונן ) כולל הישיבות

וכו -נס '( מן השמים דקדושה וכו '. הניסים על המלחמה שלאחר בשבועות לדבר הרבה אף הרבי

בה. שהתרחשו

ובהתוועדות המלחמה ניצחון של הרוחנית למשמעות התייחס גם הרבי יום שני ראש- של השנה

התשכ״ח, אמר הרבי חסידות מאמר )ד״ה 'והיה ביום ההוא יתקע בשופר נדפס גדול', בספר

המאמרים מלוקט ח״ו ט' עמ' ואילך (, ובסיומו אמר: וזהו והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול,

דההוראה מזה שביום ההוא יתקע בשופר גדול, יתקע מעצמו, היא, שבסוף זמן הגלות שנשארו רק

כמה רגעים שקודם ליום ההוא שיתקע בשופר גדול )שבנוגע לכמה עניינים התחיל כבר הענין

דתקע בשופר גדול, כמובן ממאמר הנ״ל מכ״ק מו״ח משנת ההוא', ביום 'והיה )מאמר אדמו״ר

הריי״צ( של התש״ג. ובפרט, שמעת כתיבת המאמר עד עכשיו כבר עברו וכך כך שנים, אחת ועל

וכמה כמה בזמן האחרון שראו במוחש וכמה שכמה שהיו תחלה במצב של 'אובדים ונדחים' רח״ל

התעוררו בתשובה ע״י התקיעה בשופר גדול( צריכה להיות העבודה בביטול, ההכרה והרגשה שכל

הענינים שנפעלו ע״י עבודתו, הן בנוגע לעצמו והן בנוגע לזולתו, היא לא מצד המעלות שלו אלא

מצד הנתינת כח מלמעלה…

-הרב בגבורה" ישראל "אוזר יחיאל יהושע -'ה רבינוביץ חלקת יהושע ' מביאלא:

הימים ששת מלחמת לאחר ה׳חלקת, יהושוע' היה מביאלה, מצוה לתלמידיו, לכוון בכל יום בעת

ברכת 'אוזר ישראל בגבורה' להודות לה ' על שהנחיל גבורה לבני ישראל בשנת תשכ״ז. דברים אלו

אף הודפסו בתוך הסידור ' חלקת יהושע ' )ימות החול, במהדורה הראשונה ירושלים תשנ׳׳ח, עמ׳

עה'( הערה בתחתית העמוד: " בשנת תשכ׳׳ז, לאחר המלחמה, אמר רבנו זצללה׳׳ה שיש לכוון כאן

להודות להשי״ת על אשר אזר את עמו ישראל בגבורה ". )במהדורות הבאות הושמטה ההערה(.

דורות- הרבה במשך לראות זכינו שלא גלוים ""ניסים שלום- 'ה׳נתיבות ברזובסקי נח שלום: הרב

". . את שלום אחי ורעי אדרוש. אחרי המאורעות הכבירים שעברו עלינו בתקופה האחרונה בין פסח

לעצרת, שתחילתו צער ויגון ואימת השמדה רח״ל, וסופו שכולם ראו את ישועות ה׳ בניסים

ונפלאות, שלאו כל מוחא סביל דא. ממש נסים גלויים שלא זכינו לראות במשך הרבה דורות.

והוחזר לנו שריד בית מקדשנו, הכותל המערבי. וקברי האבות והאמהות, ומקומות של כיסופי

דורות נגלו לנו. אין לי ספק שהייתם כולכם שותפים אתנו בימי חרדה, ואח״כ שותפים בשמחה.

ועד הנה עזרונו רחמיו ית״ש, ובודאי אל יטשנו. לאל תהילה משלומנו כאן, ב״ה שכולנו עברנו את

התקופה בשלום. והחיים בישיבה חזרו למסלולם הרגיל וחלק מבני חו״ל שנסעו חזרו כבר לביתם

'בית אברהם', ומושרשת היא ההכרה העמוקה כי תפקידנו כעת להגביר כח הקדושה, והתחזקות

קמא'(. עמ' פח' מכתבים, שלום, )נתיבות בלימוד…

***


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שני, 21 במרץ 2016

הלכות אפיית מצות

והזמנות: להערות

054-6713793 Shmuel10@gmail. com

www. Matzot. org

במצוה העוסקת הלכתית, חוברת בפניכם להגיש שמחים אנו שמואל הרב מו״ר כתב החוברת את יד. מצות אפיית של החביבה

'מגדיאל'. קהילת ורב התורני, הגרעין ראש שליט״א, הולשטיין

השרון, הוד בעיר תורה של עולה להקים האחרונות בשנים זכינו ב״ה

ובית כולל הקמנו ה'. לדבר הצמאה עיר הארץ, מרכז מערי אחת האברכים בו שליט״א, הולשטיין שמואל הרב של בראשותו מדרש העיר. ברחבי רבנית בהנהגה ומתנסים בעיון, הלכה לימודי לומדים

לימוד ומשלבים המעשית, ההלכה בצדדי מעמיקים האברכים

שבשמים. לאבינו לבבות קירוב של גדול חזון עם בהתמדה,

לבבות מחברת ומקיפה, רחבה ב״ה התורני הגרעין של הפעילות

ישראל. ובאהבת פנים בהארת לעמו, ה' דבר את ומקרבת

חלק ולהיות ומאירה, גדולה תורה להפיץ לכם! זקוק ישראל עם

הגאולה. את המקרבת בעשייה

ולקרב לפעול לבבות, לחבר והדרך המקום את מחפשים אתם אם אז

אלינו לפנות מוזמנים אתם הגאולה, : את 054-6713793

מלמד ברוך זלמן הרב

הישוב ורב אל בית ישיבת ראש

ראש שליט״א הולשטיין שמואל הרב את לברך בא הנני בזה בשכונת הקהילה ורב השרון, בהוד התורני הגרעין וראש הכולל

אפיית הלכות קונטרס של המחודשת הוצאתו לרגל 'מגדיאל',

את לחבב עצמו, על שלקח מהמשימה כחלק שכתב מצה, להשתתף המבקשים שרבו מאחר ישראל. על והידורן המצוות הרב עשה טוב רבה, זהירות שנדרשת ומאחר יד, מצות באפיית הנדרשות וההדרכות ההלכות את ותמצת שכתב שליט״א שמואל

בפועל. מצות לאופים

לעוסקים טובה הדרכה בהם יש כי ונוכחתי הדברים על עברתי

מצות. באפיית

רבה, ברכה

יקר יהודי הי״ד, יעקבי דניאל ד״ר לע״נ נכתבה זו חוברת

וחיבתו שנים, מספר מצות עימנו שאפה שזכינו ואהוב, שניכרה מצוה של בשמחה ביטוי לידי באה ומצוות לתורה

פניו. על היטב

רבים במקומות יד מצות מאפיות קמו האחרונות בשנים וב״ה, זכינו

מהכנות כחלק מצות אפיית של זו מצוה משלבות רבות ומשפחות החמץ שבהוצאת מרע" ל״סור טוב" "עשה גם בכך ומוסיפים לפסח,

וביעורו.

התלויים 'כהררים הם הרי ולעיתים הם, רבים המצות אפיית ודיני והיות

להביא צורך ראינו למכשלה, להיות עלולה אחד דין והשמטת בשערה'

הלכות של וברור תמציתי סיכום זו, יקרה במצוה העוסקים בפני

האפייה.

אחד לכל לאפשר מנת על למעשה, ההלכות קיצור את להביא השתדלנו

על זה. בחיבור להיעזר בעצמם מצותיהם לאפות לזכות החפצים ואחת

ולא מתומצתים, מקומות מראה ובליווי בקצרה ההלכות את הבאנו כן

הראשונים הש״ס, במקורות והרחבותיהם ההלכות בביאורי הארכנו ועל ברורה המשנה פסקי פי על הבאנו ההלכות עיקרי את והאחרונים.

כיום. הרווחים המנהגים פי

האפשרות את אחד לכל לקרב כדי מעשיות עצות גם לשלב ניסינו

לא עוד כל – להדגיש חשוב אך בנושא. נסיון שאין למי גם לאפות, הבקיא אחד אדם לפחות במקום שיהיה מאוד כדאי בנושא, בקיאים

וההלכות. האפייה בתהליך

הזוהר דברי בנו יקוימו זה ובזכות כלשהו מחמץ להישמר שנזכה ויה״ר

הרע מיצר וניצול נשמר בפסח מחמץ. 1שהנזהר

• מצותיו באפיית בעצמו להשתתף אדם לכל 2ראוי.

• לתקן יזכה ובזה שיזיע, עד בעשייתה ויתאמץ ישתדל האפייה בזמן

רבים 3עוונות.

רפ״ב תצא כי פרשת. 1 הרבות המכשלות משום האחד טעמים: ב' באחרונים ומובאים ב'. סע' ת״ס סי שו״ע. 2 בעצמו עוסק שהוא – מבשלוחו" יותר בו ש״מצוה מפני והשני במאפיות, הנמצאות

המצות. שימור במצוות ז״ל. האר״י בשם ז' ס״ק ת״ס סי' משנ״ב. 3

הקמח

א. את מכינים שממנו שהקמח להחמיר נהגו משעת השמור קמח יהיה הסדר, לליל המצות

זה בקמח להשתמש המחמירים ויש הקצירה, בפסח הנאכלות המצות 4לכל קמח לקחת אין. לפסח, כשר שאינו משום בחנויות, הנמכר רגיל

הטחינה. לפני במים נשטפות שהחיטים מפני

ב. בקמח מרובה זהירות להיזהר יש - יש ולכן מים, של טיפה אף בו תיגע שלא

"ושמרתם מצות את לקיים זוכים ודאי ובכך לחלוטין, יבש במקום לשומרו

המצות". את

ג. עצמה הרצפה על הקמח שקי את להניח אין

המופרשת לחות ישנה שלעיתים מפני

מהרצפה.

ד. בשעת חם יהיה לא שהקמח להיזהר צריך

החמצת את לזרז עלול חום שכן האפייה, לכן מתחמם, הוא הקמח טחינת בזמן הבצק. לשימוש ועד הקמח טחינת מעת מלאים ימים שלושה לכתחילה להמתין יש

5בו יממה הפחות לכל שהה אם להקל ניתן אחר, קמח כשאין הדחק בשעת.

הטחינה 6משעת.

ה. הקמח הובלת את מהשמש. ומוגן קריר במקום הקמח את לאכסן יש מה זמן ולהמתין מכוסים, שחלונותיו ברכב או בלילה לעשות רצוי למאפייה

כיאות התקרר שאכן לוודא בו השימוש 7לפני.

ו. לחממם לא כדי הקמח שקי על לשבת. 8אין

שם ובנו״כ ד' סע' תנ״ג סי' שו״ע. עי'. 4 היטב באר ועי' כ״ט, סע' שם. ערוה״ש. 5 ובמשנ״ב ט', סע' שם. שו״ע. 6 על ולא האוכף גבי על הקמח את לתת שיש ז', סע' שם שו״ע בהמה, גבי על הובלה מדין נלמד. 7 סי וברמ״א שלנו, מים לגבי א' סע' תנ״ה סי' ברמ״א וכן הקמח. את מחמם גופה שכן עצמה 'הבהמה

א'. סע' תנ״ט בגלל זה, גבי על זה שקים הרבה לשים שלא שכדאי המשנ״ב ודעת ל״ו, ס״ק תנ״ג סי' משנ״ב. 8 בערוה״ש ועי'. שמתחממים

ז. בידיו בקמח יגע לא הקמח, ושקילת מדידת 9בזמן הקמח ליד בדיבור וימעט,

הקמח על שבפיו מהרוק יתיז. 10שמא

ח. חדשה בנפה שנה בכל להשתמש. 11ראוי

ט. קמח יגע שמא גדול חשש ישנו האפייה, בזמן בתנור נשרף אינו וקמח היות הקמח פירורי עלולים במשקה המצה את בפסח וכשיטביל ייאפה, ולא בבצק

הרידוד מחדר נפרד בחדר הקמח את למדוד יש לכן, להחמיץ. המצה שעל היטב עצמו ניקה כן אם אלא הבצק אל להתקרב שלא יזהר והמודד והאפייה,

קמח של פירור אף ובבגדיו בידיו נשאר שלא לחלוטין שברור כך 12היטב, .

י. מצוה מצת "לשם המדידה: בזמן לומר. 13"טוב

המים

א. שלנו', ב׳מים ורק אך תיעשה המצות אפיית

'לינה 'מלשון - שלם לילה שעמדו כלומר

להתקרר. שאיבתם אחר

ב. לצורך מהברז מים לקחת לכתחילה מותר

שלנו 15. 14''מים

ג. השאיבה זמן - בשקיעה, המים את לשאוב יש

אחר בזמן לשאוב לכתחילה להקל 16ואין, יום בעוד לשאוב שהקלו יש הספרדים 17ובין לפני רב זמן שאב אם בדיעבד. למחרת במים להשתמש יכול 18השקיעה חצות לפני השקיעה אחרי שאב ואם.

עשרה שתים שעברו ובתנאי למחרת, במים להשתמש בדיעבד יכול הלילה,

ד ס״ק תנ״ו סי'.'משנ״ב. 9 תס״ו סי' ועי' ל״ה, פסחים בריטב״א. עי'. 10 ל״ז ס״ק תנ״ג סי'. משנ״ב. 11 מ״ה ס״ק תנ״ט סי'. משנ״ב. 12 א סע' תנ״ו סי'.'רמ״א. 13 מכונה מצות של במאפיות כלל בדרך נוהגים וכן זצ״ל, קוק הרצי״ה מרן נהג. וכן. 14 ברז במי שמוסיפים הוא העיקרי החשש וכדומה. נהר או ממעיין דווקא לשאוב המחמירים יש אמנם. 15 המנהג כאמור אך במים, המעורבין פירות כמי החימוץ תהליך את ממהרים והם שיתכן כימיקלים,

כלל. לזה לחשוש לא הוא הרווח

ד'. ס״ק תנ״ה סי' משנ״ב. 16 קס״ג עמ' פסח בחזו״ע פסק וכן א'. סע' תנ״ה סי' השו״ע דברי פשט זהו. שכן. 17 שם. משנ״ב. 18

השאיבה משעת. שעות

ד. ימים לכמה אחת בפעם לשאוב. 19יכול

ה. "לשם השאיבה: בזמן יאמר מצוה, מצת לשם להיות צריכה והשאיבה היות

מצוה. 20"מצת

ו. לבן בבגד המים את לסנן יש השאיבה, בזמן

לחלוטין נקיים המים כי לוודא כדי ונקי, וחמץ לכלוך של פירור 21מכל על להקל כדי. השימוש קודם המים את לסנן ניתן המלאכה

הכלי פי על וכדומה בגד נתינת ידי על בהם,

למדידה. המים את מוציאים ממנו

ז. תזרח לא שהשמש ובמקום קריר, בחדר המים את יניח השאיבה לאחר יתחממו שלא כדי 22עליהם, יובילם היום, במהלך המים את להוביל צריך אם.

השמש בהם תפגע שלא כדי הצדדים מכל מכוסים. 23כשהם

ח. יכול שכח, אם חמישי. ביום מים לשאוב צריך ראשון ביום לאפות הרוצה

שבת עליו שמקבל לפני שישי ביום גם בדיעבד. 24לשאוב

ט. בהם לצאת רבות מצות מצויים בימינו שהרי יאפה, לא שלנו' 'מים לו אין אם

מותרות המצות לנו, שלא במים בטעות אפה אם אולם חובה. 25ידי לליל אך,

אחרות מצות ייקח. 26הסדר

י. כך רגילים מים לערב יכול שלנו', ה׳מים לו להיגמר שהולכים רואה אם שנוספו המים את ויבטלו רוב, יהיו שלנו' 27שה׳מים שליש יבטל ולכתחילה.

שלנו 'מים שליש בשני רגילים. 28'מים

י. א 'מים כדין קודם יום אותם יכין אך שלנו', כ׳מים מינרלים' 'מים לקחת ניתן

א סע' תנ״ה סי'.'שו״ע. 19 ד ס״ק תנ״ו סי'' היטב ובבאר כ״ג, ס״ק שם.'משנ״ב. 20 י״ב ס״ק שם. משנ״ב. 21 א סע' תנ״ט סי' רמ״א א' סע' שם.'שו״ע. 22 א סע' תנ״ה סי'.'רמ״א. 23 נוכרי ע״י בשבת שאיבה אפשרות לגבי וע״ש ד. ס״ק ובש״ת ט״ו ס״ק שם משנ״ב. ע״י. 24 שם ומשנ״ב ג' סע' שם ורמ״א. שו״ע. 25 שם. ט״ז. 26 י סע' וערוה״ש ל״ח ס״ק שם.'משנ״ב. 27 קס״ד עמ' פסח. חזו״ע. 28

. 29'שלנו

י. ב בהם ישתמש לא התחממו, שהמים רואה. 30אם

האפייה זמן

א. היום חצות אחר פסח בערב הינו מצוה מצות לאפית ביותר הראוי 31הזמן, פסח קורבן הקרבת זמן זהו 32שכן זמן אפילו לאפות אפשר בדיעבד, אולם, . לאפות שלא שנוהגים ויש מצוה. מצת לשם שנאפה ובתנאי לפסח, קודם רב

בזמן הנדרשת ההקפדה כן ועל בחמץ, האסור זמן שזהו משום פסח בערב

ביותר רבה הינה 33האפייה.

ב. שיפלו פירורים "כל זו: לשון האפייה תחילת לפני יאמרו פסח בערב האופים

וזאת אותם", מבטלים אנחנו בכלים, הנדבק בצק וכן ועריכה לישה בשעת את שביטל יוצא זה משפט וכשאומר חמץ, שיהיה אסור כבר זה שבזמן מפני

שהחמיץ קודם 34הבצק שנופל חמץ של פירור כל לבער יש כן פי על ואף. חריף חומר יניח שבתוכם דליים להניח הוא ביותר הטוב לכן העבודה, במהלך

אלו כלים לתוך יזרוק שנופל פירור וכל אקונומיקה, . 35כגון

ג. הרבים החששות מפני מצות, לאפות לא מומלץ המועד ובחול טוב ביום

חששות ושאר בצק בשאריות שנופלים, בפירורים להיות. 36שעלולים

האפייה מקום

א. השלבים כל על הבצק את ללוש יש הבצק, חימוץ את ממהר וחום היות

זצ״ל אליהו הגר״מ מרן לי הורה. כך. 29 י ס״ק.'תנ״ה. 30 תנ״ח סי' משנ״ב ועי' חצות, אחרי שעה חצי שזה מנחה, לזמן להמתין שנכון מהאחרונים חלק ודעת. 31 ד.'ס״ק מובא וכן לעיכובא, וחלקם לכתחילה חלקם – הראשונים רוב דעת וכן א' סע' תנ״ח סי' שו״ע. 32 ער״פ מצותיהם לאפות שלא המקילים על זכות וללמד טוב להמליץ שחיפש משנ״ב ועי'. באחרונים,

משהו שיתערב חשש וישנו פסח בערב אף במשהו חמץ תנ״ב, בסי' המובאות מהדעות לחלק שכן. 33 שלא מקפיד היה זצ״ל קוק הרב שמרן רפ״ד עמ' הראי״ה במועדי ועי' החג. לפני יתבטל ולא בבצק

ד'. סע' תנ״ח סי' וערוה״ש א', ס״ק היטב באר ועי' פסח, בערב שנאפו ממצות לאכול

ג'. סע' ת״ס סי שו״ע. 34 ט ס״ק שם.'משנ״ב. 35 ד ס״ק תנ״ח.'משנ״ב. 36

חם שאינו קריר במקום. 37השונים

ב. ביום ללוש השמים38אין כיפת תחת 39 עלולים השמש שקרני חלונות ליד ולא,

דרכם 40לחדור החלונות כל את לכסות להם יש היום במשך האופים לכן.

העריכה. 41שבחדר

ג. אינו שחומו למקום עד ממנו להתרחק יש כן על רב, חום פולט האפייה תנור

לשים בו בחדר התנור את יניחו לא מאוד גדול התנור ואם כלל. בו מורגש

אחר בחדר יניחוהו אלא הבצק, את 42ועורכים.

הניקיון

א. להשאר עלולים שכן באפייה, שישנו ביותר החשוב השלב הינו הניקיון של עשה מצות לקיים יכוון שמנקה בזמן לשניה. אחת מעיסה פירורים

המצות". את "ושמרתם

ב. יישאר שלא עד יסודי להיות צריך הניקיון

הכלים. כל את היטב וינגב פירור, אף

ג. הכיוונים מכל היטב לשפשף יש הידיים את

פירור אף נשאר שלא בוודאות שידע עד

בידיו. דבוק

ד. הוא בניקיון ביותר החשוב הכלל - לאחר היה הניקיון אכן כי היטב לבדוק יש הידיים, את או כלשהו כלי שמנקים

. 43מספיק

ה. דקות י״ח בכל בו, שמשתמשים כלי כל היטב היטב לנקות 44יש.

ו. בכלים רק 45ישתמשו להשתמש להקפיד יש כן על היטב. לנקותם שניתן

א סע' תנ״ט סי 'שו״ע. 37 ד ס״ק תנ״ט סי'.'משנ״ב. 38. שם. 39 לשם מגיעה לא עצמה שהשמש למקום פונים החלונות אם. ואפילו. 40 ב ס״ק תנ״ט סי. משנ״ב. 41 משנ״ב ועי' שם, . שו״ע. 42 א סע' קצ״ט סי' ביו״ד שמצינו.'כפי. 43 ע״ש ל״ג ס״ק שם. משנ״ב. 44 מחלידה ואינה חזקה שהיא מפני חלקה מנירוסטה עשויים לאפייה כיום הנפוצים הכלים רוב. 45 המרובים. בניקיונות

בתוכם לנקות ניתן שלא מפני חריצים ללא. 46בכלים

ז. העבודה תחילת לפני היטב ידיהם ציפורני יקצצו בבצק העוסקים 47כל מפני,

מיוחד באופן קשה הציפורניים תחת. 48שהניקיון

ח. המשתמשים לעיבוד, בפינרים

שישימו ראוי על ניילון שקית

המוט ציר כל ויחליפוהו הציר. את לנקות מאוד וקשה היות רגעים, ח״י

ט. מיוחד באופן להקפיד יש (המחוררים) הרדלרים את בחוזקה פלדה מברשת בעזרת לנקותם ניתן היטב. לנקות

ועשויים שבמידה או כלל, פירורים נשארו לא כי ולוודא נשרף, שנשאר פירור שכל כך באש ללבנם ניתן ממתכת,

לחלוטין שיתקרר עד רב זמן להמתין צורך יש אז אולם עשויים רדלרים מצויים כיום הבצק. את יחמם שלא כדי לנהוג ראוי וכך דקות, ח״י בכל אותם מחליפים והמחמירים מפלסטיק,

במיוחד. קשה הרדלרים נקיון חירורן, שלאחר הרכות, במצות במיוחד

י. על המצות את לחורר רבים נהגו ולנקותה, מתכת גבי על לחורר שקשה כיוון

רגעים. ח״י כל ולהחליפו נייר גבי

י. א איתו העבודה המשך לפני אותו ישטוף הרצפה על כלי נפל. 49אם

והעריכה העיבוד הלישה,

א. שמא מחשש וזאת חלה. בהפרשת החייב משיעור גדול שיעור לשין אין שנמצא כך ממנה, חלק ללוש שלא עלול הלש חלה משיעור גדולה בעיסה

להחמיץ ועלול עסק ללא השוהה בצק. 50שיש

ל״ט ס״ק שם ובמשנ״ב ד' סע' תנ״א סי. שו״ע. 46 האחרונה מהקציצה שבוע שעד לומר. ומקובל. 47 לניקוי ונוחות חלקות שיהיו לדאוג שיש ד', סע' תנ״ט סי' הרמ״א שאומר הערבות מדין. נלמד. 48 עסק בלי תעמוד לא שהמצה כדי להמשיך אחר למישהו ייתן מצה עריכת באמצע הוא. ואם. 49 א סע' תנ״ו סי'.'שו״ע. 50

ב. מקילו יותר ללוש שלא ונהגו האחרונים, נחלקו בחלה החייב בשיעור

51מאתיים. 52

ג. היום שאעשה מה "כל השונים: בתפקידים העוסקים כל יאמרו האפייה קודם

מצוה מצת לשם עושה הריני המצות. 53"בעסק

ד. להיעשות צריכות והמצות הואיל הבצק, את ולערוך ללוש לקטן לתת אין

המצוה 54לשם השונים, האפייה שלבי וכל לקמח המים שפיכת זה ובכלל.

במצות החורים את לעשות יכול האם האחרונים 55ונחלקו.

ה. ומים לקמח בנוסף אחר דבר שום בבצק לערב. 56אין

ו. לכלי מהקמח יעוף שלא כדי רבה, בזהירות תיעשה הקמח לתוך המים שפיכת

. 57המים

ז. אנשים שני יעשו והמים הקמח שפיכת את

. 58שונים

ח. המים ששופך לאחר רק בלישה יתחיל הלש משם שהרחיק ולאחר המים, שפיכת את סיים

הכלי. על מהבצק שיתיז מחשש הכלי, את

ט. קמח, לה להוסיף אין דביקה יצאה העיסה אם

קילו עד להקל שנהגו ויש חלה, בהפרשת שחייב נאה הגר״ח של משיעורו במעט קטן שיעור שזהו. 51 מאות. שש כ ("אשכנזיות") דקות למצות היא: המומלצת המים 475-כמות ולמצות קמח, לקילו מים מ״ל. 52 כ מידי550-רכות דביקות העיסות את לעשות כדאי לא קמח. לקילו מים מ״ל מפני- דקות במצות רטובות העיסות את לעשות כדאי לא רכות ובמצות המים, ריבוי עקב רכות מהתנור לצאת שעלולות

מאוד המצויה נוספת ובעיה לאפייה. אפייה בין לנקות מאוד וקשה לכלים מאוד שנדבק מפני מידי

בצק של ממש של חשש בזה ויש מבפנים, היטב נאפות ואינן מבחוץ נחרכות שהמצות לצערנו,

נאפה. ולא שהחמיץ לח/ (מקום בארץ המאפייה מיקום תנורים, סוגי שונים, קמח סוגי בין משתנה המדויקת המים כמות האפייה. ביום והלחות הטמפרטורה וכן יבש) וקטן. ד״ה ת״ס סי' הלכה וביאור ב', ס״ק י' מצוה חינוך מנחת לשמה המצה עשיית בדיני ועי'. 53 א סע' ת״ס סי.'שו״ע. 54 למצוות מחנכם שבכך מפני שאפשר, מה בכל הילדים את לערב הוא ונכון א'. ס״ק ת״ס סי', משנ״ב. 55 במצות וכלול הפסח, חג של מרכזי חלק הינו שחינוכם לילדים, מיוחדת חוויה הינה מצות ואפיית

יעשה שהכל ובתנאי וכדומה, בנייר מקלות לעטוף מים, למדוד להם לתת ויכול לבנך'. 'והגדת

וכד'. ידיהם ששטפו בהשגחה ו סע' ת״ס ובסימן שם, ובנו״כ תנ״ה ס״ס -'שו״ע החימוץ, את למהר שעלולים חומרים וישנם היות ז'. . 56 נוספות ובעיות בהם, בקיאים אנו. ואין הכלי על קמח מעט התיז שמא מחשש פעם, בכל ולזרקו פעמי חד בכלי להשתמש שנהגו וישנם. 57 יחמיץ רגעים י״ח. ולאחר מ״ה. ס״ק תנ״ט סי' המשנ״ב ע״פ. 58

אחר אדם העיסות59אלא שתי את ויחבר יבישה נוספת עיסה יכין אם60 אולם,

איסור. בכך אין מים, מעט לה להוסיף ורוצה קשה העיסה

י. לידיים, רב בצק שנדבק מצוי וללש היות חד בכפפות ישתמש שהלש מאוד מומלץ אולם, אבקה. ללא לטקס או מניילון פעמיות,

משימוש כתוצאה יתחממו לא שידיו יזהר

אלו. בכפפות

י. א על לכן, היטב. שייעשה צריך הבצק עיבוד יש בעיבודו. למעט כדאי לא הזמן, לחץ למרות באפיה, מבעיות להמנע מנת

'פינר' לרכוש באפשרותו, שיש למי מומלץ, אולם בידיים, הבצק את הלשים

היטב. הבצק את לעבד ניתן שבאמצעותו כבד, מוט עם שולחן שזהו

י. ב רכות, מצות של מבצק לחתיכות. הבצק את לחתוך יש העיבוד, לאחר כ להכין ניתן כ7-8ספרדיות, אשכנזיות וממצות קמח, מק״ג מצות 16-18 להמנע מנת על מידי עבות מצות לעשות שלא להזהר יש קמח. מק״ג מצות

המצה. בתוך היטב נאפה שלא בצק של ממצבים

י. ג התעסקות ללא הבצק את כלל להשאיר 61אין,

ה״פינרים", שלב לאחר חמור הדבר ובמיוחד ללא שהנחתו הבצק, עיבוד גמר לאחר כלומר

חלוקת לאחר לכן, מיד. אותו מחמיצה עסק

הבצק שאר את לתת יש לעורכים, הבצק בו שיעסוק 62לאדם לפי רק מהבצק ויחתוך, במצות עסוקים עוד וכל העורכים, של הצורך שלפניהם - את לתת שלא להקפיד יש וכן שבידו. הבצק בכל לעסוק ימשיך שטרם רבות מצות בפניו ישנם בעוד (הרדלר) המחורר בפני המוכנות המצות

בהם עיסוק ללא רב זמן שם שיעמדו מפני. 63חורר,

י. ד שפיכת מרגע זה זמן מודדים דקות. עשרה שמונה הינו הכולל האפייה זמן

ט״ז ס״ק מ״א. תנ״ט. 59 ו סע' תנ״ט.'שו״ע. 60 קס״ד עמ' פסח בחזו״ע ועי' ב'. סע' תנ״ט סי'. שו״ע. 61 הבצק את קלות ילוש אלא הבצק, את מחמם רק שבזה מפני המצות את שילטף הכוונה. ואין. 62 הלכה בביאור שם ועי' רגעים ח״י עד עסק ללא עמדו עם להקל שניתן נראה ובדיעבד ובנו״כ. . שם. 63

אינו עצמו האפייה זמן אולם לתנור, ההכנסה רגע עד הקמח, לתוך המים

נחשב.

ט. ו את ויקרר יעצור לישתו, או הבצק רידוד במהלך התחממו ידיו כי מרגיש אם

למקומו ישוב שינגבם ולאחר במים, . 64ידיו

ט. ז שאינו דבר בשום יגע לא והעריכה הלישה בזמן

לגעת בטלפון, לדבר אין עצמה. לאפייה קשור פירורים וישנם יתכן שכן וכדומה, בראש בבגדים,

לשם שנפלו או האפייה קודם שם שהיו חמץ של

דעתו יסיח שלא וכן עצמה, האפייה במהלך

. 65מהאפייה

י. ז יידבקו שלא כדי וכד', שעונים יורידו שרוולים, יפשילו בבצק העוסקים כל

לשנייה. אחת מעיסה ויעברו פירורים שם

י. ח טלאי' על 'טלאי לרדד שלא האפשר במידת ישתדלו במערוכים העורכים

בתוכה היטב נאפת לא שהמצה מצוי שאז. 66מפני

האפייה

א. מקלות. גבי על כלל בדרך נעשית לתנור המצות הכנסת

מצות ידו על שמכניסים פעם בכל להחליף יש זה מקל שיתקרר כדי 67לתנור פירורים בו להדבק ועלולים והיות,

מצות ידו על שהוכנסו פעם כל לאחר היטב לנקותו יש

68לתנור ביסודיות, שיוף נייר ידי על ייעשה זה ניקוי. מחליפים הנייר ואת בנייר, המקל את עוטפים והמהדרין

פעם. בכל

שם ובמשנ״ב ג' סע' שם. שו״ע. 64 פרש״י הפת", את שתגמור עד התנור מן ידיה תגביה "…לא מ״ב: דף פסחים במסכת הגמרא: על. 65 בבצק דווקא לעסוק שצריכה הגמרא כוונת שאין ואמר חלק והר״ן שעה". כל בבצק עוסקת,"שתהה

גם כי נמצא האפייה. מענייני דעתה תסיח שלא אלא האפייה, ענייני בשאר גם לעסוק יכולה אלא

אחרים. לצרכים האפייה מלאכת את להפסיק אין הר״ן לדעת כ״ג. ס״ק תנ״ט סי' משנ״ב ועי' ד', ס״ק ת״ס סי' בד״מ מובא הרוקח. 66 י ס״ק תנ״ט סי'.'משנ״ב. 67 ז ס״ק שם ומשנ״ב ל״ב, ס״ק שם,'משנ״ב. 68

ב. עבודתם תחילת קודם ידיהם לשטוף יקפידו בנייר המקלות את. 69העוטפים

ג. מפני באפייה, ובעיות שאלות חוסכת טובה בצורה המקל על המצות הנחת

את להניח יש לכן המצות. להתקפלות גורמת טובה לא בצורה שהנחתם

בשנייה. אחת שייגעו ובלא היטב, מתוחות המקל על המצות

ד. פתח מול המקל שעל המצות את להשהות אין מתחממות המצות שכן אחד, רגע אפילו התנור להחליט לאופה יש כן על התנור. מן היוצא מהחום

שלוקח קודם בתנור המצות את להניח רוצה היכן

את להכניס יוכל ואז מהמחוררים, המקל את

כלל המתנה בלא. 70המצות

ה. פניהן, שיקרמו עד למקום ממקום להעבירן אין בתנור, המצות הנחת לאחר

אפיה של צבע מעט יקבלו. 71כלומר

ו. התנור. בתוך בשניה אחת תיגענה לא שמצות מאוד יקפיד

ז. אפילו בבצק, לגעת לו אסור התנור, מחום מאוד מתחממות האופה וידי היות

במים שיקררם לפני נקיות, ידיו. 72אם

ח. הכפול החלק את לשבור יש בתנור, שנכפלה מצה מותרת המצה ושאר מסביב, סנטימטר שני 73וכן וכן.

על קצת אחת ועלתה בזו זו שנגעו מצות בשתי הדין

. 74השניה

ט. אסורה בתנור שהתנפחה 75מצה רוב פי על אך, ("האשכנזיות") הדקות במצות המצויות הנפיחויות כשרות 76הינן חכם בתלמיד להיוועץ יש האוסרת נפיחות של המדויק ובגדר,

הרכות. במצות ובייחוד אלו, בהלכות הבקי

הורדת בזמן שמא חדש, נייר לשים אחר ולאדם הישן, הנייר את להוריד אחד לאדם יתנו והמהדרין. 69 הנקי לנייר ויעבירם לידיו פירורים יידבקו. הנייר

י'. ס״ק תנ״ט סי' משנ״ב. 70 ג סע' תס״א סי' רמ״א.'עי'. 71 שם ובמשנ״ב ג' סע' תנ״ט סי'. שו״ע. 72 ה סע' תס״א סי' ורמ״א.'שו״ע. 73. שם. 74 שהתנפחה מצה בהגדרת שם ובמשנ״ב ה' סע' תס״א סי' רמ״א. עי'. 75 הרכות מצות את מידי. עבה שהמצה מפני לעיתים מספיק, לא חירור עקב נגרמות במצות נפיחויות. 76 יותר עבות שהן מפני המצה צדדי משני לחורר. יש

י. מהתנור, המוכנות המצות להוצאת מרדות שתי שיהיו טוב אפשר, אם

והכפולות הנפוחות המצות להוצאת תשמש. 77כשאחת

י. א להיות חייב המצות לאפיית המשמש התנור גבוהה 78בטמפרטורה ייאפו שהמצות מנת על,

חם ואינו במידה מחומו, קודם שיחמיצו בלי התנור את להסיק ידאג לכן מיד. לאפות בכדי

האפייה תחילת קודם. 79היטב

י. ב העריכה בחדר להניח אין המוכנות המצות את במצות להדבק שעלול באוויר קמח שם ויש. 80היות

חלה הפרשת

א. שאין כך בחלה, חייבות שיהיו כך כדי עד גדולות עיסות לשין אין כאמור,

כלל חלה מהם 81מפרישים כל את אחד בכלי יצרף האפייה לאחר אולם.

יפריש חלה, שיעור בהם ויש ובמידה. 82המצות,

ב. חלה, משיעור פחות נוטלת משפחה וכל יחדיו, משפחות מספר אופים אם

ברכה. ללא חלה ויפרישו אחד, בכלי המצות את יצרפו

ל״ב ס״ק שם. משנ״ב. 77 פי על עצים. או גז להיות יכול – משנה אינו החום מקור ביותר. חם להיות חייב התנור – התנור סוג. 78 דיים חמים אינם החשמליים התנורים. רוב מתחתיה, החום מקור על נמצאת המצה אם שכן סגור, אפיה תא בתוך תאפה שהמצה להקפיד יש שיאפה, בלי מהחום יחמיץ הבצק של העליון הצד כי ממשי חשש ישנו לאוויר גלויה למעלה ואילו

קנ״ג. א', או״ח אג״מ ד'. סע' תס״א סי' ערוה״ש. 79 שם ובנו״כ ו' סע' תנ״ט בסי' הרמ״א. ע״פ. 80 האפיה לאחר ויפרישו להפריש, חייבים ודאי גדולות עיסות ללוש כן בימינו המקילים. ולדעת. 81 מ מ1. 200-למעלה ולמעלה ברכה, ללא יפריש ק״ג שיפריש1. 666- אומרים ויש בברכה. יפריש ק״ג. 82 מ למעלה רק ק״ג2. 250-בברכה.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שני, 14 במרץ 2016

הלכות משלוח מנות שיעור א' תשעו

בס״ד שיעור שנאמר לגרעין אצל יוסי תשפג (ולא נאמר בקרית שמואל)

משלוח מנות

המקור לחיוב משלוח מנות מופיע במגילה שנאמר לעשות אותם ימי משתנה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו.

בטעם חיוב משלוח מנות נח' הפוסקים. תרומת הדשן נקט שעיקר משלוח מנות בשביל סעודת פורים, כדי שלכל אחד ואחד יהיה סיפק בשביל הסעודה. כיון שיש אנשים שנראים כעשירים ולא מוכנים לקחת מתנות לאביונים לכן תיקנו משלוח מנות. לפי דבריו של תרוה״ד עיקר המשלוח בשביל הסעודה, והמשלוח הוא מעין השלמה של חיוב מתנות לאביונים. לעומתו בספר מנות הלוי נקט שעיקר משלוח מנות לעשות אהבה ואחוה, כנגד הפירוד שהמן אמר שאנו עם מפורד, אנו נותנים אחד לשני משלוח. ונר' שיש להוסיף שיטות באמצע, אפשר להגיד שמטרת משלוח המנות להרבות שמחה, כשנותנים אחד לשני יש יותר שמחה בעולם (כ״כ ערוה״ש) ואומנם בשי' הרמב״ם נר' שהוא דומה לתרוה״ד, אבל לא ממש כמותו. ברמב״ם מוכח שהוא קישר את המשלוח מנות לדין סעודה. ובכל זאת הרמב״ם לא הזכיר כלל שהמטרה היא בשביל מי שאין לו. נר' לשי' הרמב״ם שזה גדר כיצד לקיים את הסעודה. היינו ברגע שיש סעודה שאנשים מביאים סוגים שונים שמאכלים, כשיש סעודה שכל אחד ואחד מוסיף תבשיל ונותן לחברו יש יותר מגוון ושמחה בסעודה. לכן זה מיועד לא רק למי שאין לו, אלא לכל אחד. כמובן לפי הרמב״ם משלוח המנות מגדיר את צורת הסעודה.

בגמ' דרשו שצריך לתת ב' מנות לאדם אחד. דבר זה לומדים מלשון הפסוק, משלוח מנות, משלוח לשון יחיד מנות לשון רבים. זה לעומת מתנות לאביונים שצריך לתת לב' אביונים, כל אביון מתנה אחת.

נח' הפרשנים מה הטעם להבדל בין מתנות לאביונים שמספיק מתנה אחד, לעומת משלוח למנות שצריך ב' מנות. והסביר הר״ן משום שמשלוח מנות הוא גם לעשירים, לכן כלפי עשירים צריך מתנה גדולה יותר לכן מביאים ב' מנות. אבל לגבי עני כל דבר מספיק לעני אפילו דבר קטן, לכן מספיק מתנה אחת. לעומת זאת המהרש״א מסביר שמתנה זה דבר גדול, לכן מספיק מתנה אחת. לעומת זאת מנה זה דבר קטן ולכן צריך לפחות ב' מנות שיהיה כאן שיעור חשוב. מתוך דבריהם עולה הבדל מה היא מנה, לפי המהרש״א משמע שמנה זה דבר ממש קטן, ואילו לר״ן משמע שמנה זה דבר שיש לו חשיבות.

בגמ' מתואר כיצד ר' יהודה נשיאה שלח מתנה שכללה ירך של עגל משולש וכן גרבא של יין. ויש מח' גרסאות מה השיב לו ר' אושעיא שקיבל את המתנה. לפי רש״י הגירסא שהוא השיב לו שבצורה כזאת הוא קיים את מצוות משלוח מנות. לעומת זאת הר״ח גרס שהוא השיב לו שבצורה כזאת קיים מצוות מתנות לאביונים. והסביר הר״ח הסיבה שקיים מתנות לאביונים ולא משלוח מנות כיון שהוא הביא לו דבר לא מספיק חשוב. ממקור זה למדו האחרונים שצריך להקפיד לתת משלוח מנות שהוא מתאים לחשיבות של הנותן והמקבל. אומנם יש שחקרו מה העיקר האם החשיבות של הנותן או החשיבות של המקבל. וכתב בספר תשובות והנהגות, זה תלוי בחקירה לעיל. אם הטעם משום שיהיה אהבה בין האנשים ממילא הקובע זה מצד הנותן, ברגע שהנותן השקיע ונתן משהו חשוב מבחינתו זה מספיק. אבל לטעם בשביל סעודה צריך שיהיה חשוב אצל המקבל. ואומנם אפשר לחלוק ולהסביר אחרת את החילוק שאפשר שאם הטעם בשביל שיהיה סעודה כמו שכ' תרוה״ד לכאו' כלל לא מעניין אותי החשיבות, וממילא זאת שי' רש״י. אלא שמה שהסברנו שהעיקר הוא הסעודה זה מתאים לשי' הרמב״ם שהעיקר שיהיה גיוון בסעודה, ממילא כשיש חשיבות למקבל אז יש גיוון בסעודה. זה לעומת שי' מנות הלוי שהעיקר הוא האהבה ממילא אפשר שאולי בזה מספיק חשיבות של נותן, אומנם אם נוסיף את הטעם של שמחה, אפשר כדי שתהייה שמחה צריך שתהייה חשיבות של שניהם של הנותן והמקבל. לכן ערוך השלחן הוסיף שצריך וודאי מנה מכובדת ולא יוצאים ידי חובה בנתינה פשוטה של כזית וכדומה, כיון שזה קטן מידי, אלא צריך מעין חתיכה הראויה להתכבד.

דנו הפוסקים מה אפשר לשלוח, בפשטות מנה זה דברי מאכל, וכ״כ תרוה״ד כיון שהעיקר הוא הסעודה ממילא צריך לתת דברי מאכל. וכן מוכח מלשון הגמ' ששלחו דברי מאכל. אומנם אפשר שהמילה מנה הכוונה לשון חלק, ממילא אפשר אולי להביא דברים נוספים שהם לא דברי מאכל. כל דבר שהוא מוסיף שמחה ואהבה, כך אפשר להסביר לפי מנות הלוי. ובשו״ע הכריע שצריך דווקא דברי מאכל.

דנו הפוסקים האם צריך לשלוח דווקא דבר שהוא ראוי לאכילה או אפשר גם דבר שאינו מבושל. המג״א נקט שצריך דווקא דבר מבושל שראוי לאכילה. לעומת זאת הפמ״ג נקט שמותר גם דבר שלא מבושל. ונר' שזה קשור לחקירה לעיל, האם העיקר הוא גילוי אהבה אפשר גם דבר לא מבושל, אבל אם העיקר סעודה אולי צריך דבר שראוי כבר לסעודה. אומנם אפשר להגיד גם הפוך, אם העיקר כששולחים דבר לא מבושל. ואפשר לחלק שאם העיקר זה אחדות ממילא גם דבר לא מבושל מהני, אבל אם העיקר שמחה, בדבר לא מבושל יש פחות שמחה.

בכל מקרה גם לשי' שסוברות שאפשר לשלוח דבר לא מבושל נר' שצריך לשלוח דבר שאפשר יהיה להפסיק להכין אותו בפורים עצמו. כמו כן יש מקום יותר להקל בדבר שהוא יכול להתבשל בקלות. כגון מנה חמה או אריזה של קפה וכדומה, כיון שזה מכובד וכן ראוי לבישול בקלות, אפשר שנחשב כדבר מכובד כמו מנה. אומנם בלשון של המג״א משמע שצריך דווקא מנה מובשלת ממש. [ואפשר שזה דומה לדיון לגבי חתיכה הראויה להתכבד, שצריך שהיא תהייה ראויה לאכילה, כדי שתקבל חשיבות, ולא תהייה דבר חי. ]

הרמ״א הביא חידוש שמועיל משלוח מנות כשהמקבל מחזיר את המשלוח מנות ואומר כאילו התקבלתי. ויש מן האחרונים שחלקו על דבריו של הרמ״א. ושורש המח' אם הסברא כמו מנות הלוי שהעיקר להרבות אהבה, וודאי שיש כאן ריבוי של אהבה. אומנם אם הסברא בשביל לעזור למי שאין לו כסף לסעודה, ממילא כמו מי שאין לו כדי סעודתו לא יועיל להגיד כאילו התקבלתי, כך לא יועיל גם למי שיש לו להגיד כאילו התקבלתי. כמו כן בשי' הרמב״ם המטרה שיהיה גיוון בסעודה נר' שלא יועיל להגיד כאילו התקבלתי.

שלח משלוח והמקבל לא יכול לאכול את המשלוח, כגון שהוא חולה, או צימחוני, או שזאת כשרות שחברו לא אוכל. נר' שזה דומה למקרה שהבאנו לעיל כאילו התקבלתי, שמצד אחד יש כאן קבלה, מצד שני אין אפשרות להשתמש בזה בסעודה.

מי ששלח משלוח מנות בעילום שם, נר' שזה תלוי בחקירה לעיל. לשי' תרומת הדשן העיקר שיהיה לו לסעודה, אם כן לא משנה האם יודע מי השולח ויצא ידי חובה, וכן לשי' הרמב״ם סו״ס הוסיף דברים בסעודה. אומנם לשי' מנות הלוי העיקר להרבות אהבה וחיבה, אם כן כשהמשלוח הוא בעילום שם, אין כאן אפשרות לריבוי אהבה, ולכן לא יצא ידי חובה. (וכן לשי' שסוברות שיש ריבוי שמחה צריך לדון האם ריבוי השמחה מהגיוון וההפתעה, או חלק מהשמחה, זאת הידיעה מי השולח).

בשו״ת בנין ציון הביא חומרא שאולי ראוי לשלוח את המשלוח מנות על ידי שליח, ואומנם הביא סברא לדחות יסוד זה. בכל מקרה אפשר שהסיבה שצריך לשלוח על ידי שליח כדי להרבות שמחה ואחוה בין האנשים.

יש לדון האם מי שמחויב במצוות יכול לתת משלוח מנות לקטן. לכאו' אם הסברא כדי שיוכל לקיים סעודת פורים, אפשר שקטן לא מחוייב בסעודה ולכן אי אפשר לשלוח לו, אומנם אם הסברא היא אהבה ורעות ממילא גם קטן הוא בכלל אהבה ורעות.

משלוח מנות קהילתי דנו הפוסקים, כדי לצאת ידי חובה צריך שגם הנותן יתן על כל אחד ואחד שיעור של ב' מנות, וכן המקבל יקבל כנגד כל אחד ואחד שנתן שיעור של ב' מנות. ובדרך כלל בקהילות מצוי שהמקבל, מקבל פחות משיעור ב' מנות מכל אחד. לכן לכתחילה ראוי בנוסף למשלוח מנות הקהילתי להביא עוד משלוח מנות כדי לקיים את המצווה בהידור.

אשה חייבת במשלוח מנות ולא יוצאת במשלוח מנות של בעלה. ושאלו הפוסקים כיצד האשה יכולה לתת, הרי מה שקנתה אשה קנה בעלה. ויש שהסבירו שמותר לאשה לקחת מה שמועט שמסתמא נחשב שהבעל מקנה. ואומנם יש אחרונים שהסבירו סברא אחרת, כיון שכל המטרה של משלוח מנות היא להרבות שמחה ורעות ממילא אפילו אם האשה לא מביאה משהו שהוא ממש קניין שלה, סוף סוף יש כאן ריבוי של אהבה ורעות ולכן אפשר שיוצאים ידי חובה גם בלי שהמשלוח הוא ממש קניין של האשה [כ״כ הגרשז״א בהליכות שלמה על פורים]. ויש שהחמירו שהבעל ממש יקנה לאשה מנות כדי שתוכל לשלוח לחברתה.

שיעור ה' – פורים תשפג'

הלכות משלוח מנות.

מקור החיוב- עי' בפסוקים ובגמ' מגילה.

אסתר פרק ט פסוק כב

כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵא֣וֹיְבֵיהֶ֔ם וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁל֤וֹחַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיוֹנִֽים:

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ז עמוד א

תני רב יוסף: ומשלוח מנות איש לרעהו - שתי מנות לאיש אחד … רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא, שלח ליה: קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים … אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי.

רש״י מנות - מיני מעדנים. שתי מנות לאדם אחד - דכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו - שתי מנות לאדם אחד, ומתנות לאביונים - שתי מתנות לשני בני אדם, די לכל אחד ואחד מתנה אחת, דהא אביונים נמי תרתי משמע. עגלא תלתא - שלישי לבטן. הכי גרסינן: קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות - דהא תרי מנות איכא. הדר שלח ליה איהו - לא גרסינן ליה הכא. מחלפי סעודתייהו - זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו, ובשניה סועד חברו עמו.

טעם מצווה זאת- עי' בתרוה״ד ובמנות הלוי. מה הנפק״מ בין הטעמים השונים? חישבו לפי כל טעם מה עיקר המצווה הנותן או המקבל?

תרומת הדשן סימן קיא

שאלה: בני אדם השולחים לחביריהם בפורים חלוקים וסדינים וכה״ג, יוצאים ידי משלוח מנות או לאו?

תשובה: יראה דאין יוצאים בהן דנראה טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא. כמשמע /כדמשמע/ בגמ' דאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו מחלפים סעודותייהו בהדדי, ונפקי בהכי משלוח מנות. אלמא דטעמא משום סעודה היא. ותו נראה דלא אשכחן בשום מקום דמיקרי מנות אלא מידי דמיכלי או דמשתי. …

מנות הלוי- אסתר פרק ט'

והר״ר יהודה בן שושן ז״ל כתב- ומשלוח מנות איש לרעהו כמו שהיה עניינם כאיש אחד להקהל כל אחד עם חברו, היפך איש צר ואויב לשון רמיה האומר עם אחד מפוזר ומפורד … עוד הוסיפו ומשלוח מנות וגו' רמז כי הם באגודה אחת באהבה ואחוה ורעות, היפך מה שאמר הצורר

רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טו

כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות. וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר +אסתר ט'+ ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לריעים משובח, ואם אין לו מחליף עם חברו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו.

שתי מנות- עי' במח' הפרשנים מה הטעם שתיקנו ב' מנות, עי' בר״ן ובמהרש״א.

חידושי הר״ן מסכת מגילה דף ז עמוד א

גמרא שתי מתנות לאדם אחד. למי שהוא עשיר. ולאביונים שאינן רגילין כ״כ לאכול די להם במתנה אחת והיא נחשבת בעיניהם כדבר גדול.

מהרש״א חידושי אגדות מסכת מגילה דף ז עמוד א

ומשום דמנה משמע כל דהו ולכך בעי תרי לאיש אחד אבל מתנה בעי שיעור נתינה כדאמרינן בכמה דוכתין וסגי לאיש אחד מתנה אחת

מה שולחים- חישבו עפ״י הטעמים שראינו לעיל מה ראוי לשלוח? מה משמעות המילה מנה? עי' בספר נחמיה. עי' בגמ' לעיל ושם ברש״י, ולהלכה עי' בשו״ע ובט״ז והאם יוצאים בממתקים?

נחמיה פרק ח פסוק י

וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְקֹוָ֖ק הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם:

מצודת ציון (י) מנות - ענין חלק ומתן כמו והיה לך למנה (שמות כ״ט):

שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה סעיף ד

חייב לשלוח לחבירו שתי מנות בשר או של מיני אוכלים, שנאמר: ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לריעים משובח; ואם אין לו, מחליף עם חבירו, זה שולח לזה סעודתו, וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים: ומשלוח מנות איש לרעהו. הגה: ויש לשלוח מנות ביום ולא בלילה; ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם, או מוחל לו, יצא. ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות, כאיש; ואשה תשלח לאשה, ואיש לאיש; אבל לא בהפך, שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין, אבל במתנות לאביונים אין לחוש.

ט״ז על שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה סעיף ד (ד)

מיני אוכלין. - ולא בגדים או שאר דברים ושתיי' בכלל אכילה כ״כ ת״ה סי' קי״א. והוא תלמוד ערוך במגילה דף ד' גבי גרבא דחמרא ע״ש:

דבר שאיננו מבושל- חישבו לפי הטעמים לעיל האם ניתן לשלוח אוכל שאיננו מוכן? חישבו מה הדין של שולח מנה חמה שאיננה מבושלת? עי' במגן אברהם ובפרי מגדים.

מגן אברהם (סק״יא)שתי מנות בשר - מבושלים הראוי לאכילה (מהרי״ל) וה״ה משקה (של״ה):

פרי מגדים ומט״ז [ס״ק ד] משמע דאין צריך מבושלים, ועיין פרי חדש [אות ד] משמע כן דחיים לא, ומכל מקום ישלח הראוי מיד לאכילה,

שלח מנות ולא קיבל- חישבו עפ״י הטעמים לעיל, עי' לעיל רמ״א ובשו״ת חתם סופר.

שו״ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קצו

על דברת הפרי חדש א״ח סי' תרצ״ה שפקפק על הרמ״א שפסק בהגה״ה [ס״ד] שאם שלח מנות לריעו ולא אבה לקבל כי מחל לו יצא ידי חובתו, וכתב הפר״ח לא ידעתי מניין לו זה הנה בס' קרבן נתנאל פ״ק דמגלה השיב על פר״ח מש״ס נדרים ס״ג ע״ב דיכול להתיר נדרו שלא עפ״י חכם לומר הריני כאילו התקבלתי ע״ש, וה״נ דכוותי', וצדקו דברי רמ״א. ואני אומר לא עיין הגאון במ״ש הר״ן בשם הירושלמי שם כ״ד ע״א דמיירי בסתם ופליגי ר״מ ורבנן אי כוונת הנותן לכבוד עצמו או לכבוד המקבל, אבל אי כוונת הנותן לכבוד עצמו לא מהני באומרו הריני כאלו התקבלתי, וא״כ יפה כתב פרי חדש מנ״ל לרמ״א דכוונת מתקני משלוח מנות היינו מרדכי ובית דינו אי הי' לצורך המשלח או לצורך מי שנשלח לו. והנה ראיתי בזה ב' טעמים, בתה״ד [סי' קי״א] כתב כדי שיהיה הרוחה לבעלי שמחות, אולי לא יספיק לו סעודתו הרי חברו מסייעו עיין שם, וי״ל אפילו אית לי' טובא מ״מ תיקנו כך שלא לבייש מי שאין לו כבסוף מס' תענית [כ״ו ע״ב], וא״כ כשם שאם באמת אין לו די ספוקו אין במחילתו כלום אלא אפי' אית לי' מ״מ לא ימחול משום שלא לבייש, אך בס' מנות הלוי להרבות השלום והריעות, היפך מרגילתו של הצר שאמר מפוזר ומפורד, פי' במקום שראוי להיות עם א' הנם מפוזרים ומפורדים במחלוקת, לכן תקנו משלוח מנות, א״כ י״ל כיון ששלח והראה חבתו אעפ״י שזה מוחל לו כבר יצא ידי חובתו, ויפה כתב פר״ח מנ״ל למהר״י ברי״ן ולרמ״א שכ' משמו להכריע בזה

שיעור המשלוח- עי' ועי' תשובות והנהגות (להרחבה עיינו גם בדברי הביאור הלכה)

תשובות והנהגות כרך ב סימן שנד

מצות משלוח מנות היינו לשלוח לאדם אחד שתי מנות ויוצאים בכך, אבל השתי מנות צריך מדינא חשובות דוקא, ודבר נפלא מצאנו ברבינו חננאל מגילה ז. שרבינו יהודה נשיאה שלח לרבי הושעיא ירך של עגל שלישי לבטן וקנקן יין, שלח ליה קיימת בנו ומתנות לאביונים, כלומר נתינת אביונים נתתה לי מנה אחת והיא הירך, חזר ושלח לו עגל וג' קנקני יין ע״ש, וביאור דבריו שר״א אמר שבקבוק יין זהו רק מתנה לאביונים, אבל לא מספיק למנות לרעהו, ולכן חזר ושלח לו ג' קנקני יין מנות לרעהו. והנה מדבריו נשמע חידוש גדול, שלא מספיק לקיום המצוה שיש מנה אחת חשובה רק צריך ששתי המנות יהיו חשובות, … ומה שנסתפקו אם תלוי בחשיבות אצל הנותן שאצלו נקרא חשוב, והיינו שצריך לפי עשרו, או תלוי בחשיבותו אצל המקבל, יש לתלות בטעם מצות משלוח מנות, שלמפרשים שהוא מטעם ריעות תלוי בנותן שמגלה ריעות במנה חשובה אצלו, ואם הטעם שיהיה למקבל ברווח סעודת פורים אז תלוי במקבל, ולמעשה ראוי להחמיר כשתי הדיעות ואם אחד מהם עשיר ישלח לאדם אחד כפי הנאת עשיר.

בעילום שם- חישבו האם יוצא ידי חובה במשלוח מנות שנשלח בעילום שם עי' בשו״ת כתב סופר.

שו״ת כתב סופר אורח חיים סימן קמא

מה שנסתפקת מי ששולח מנות לרעהו ואין המקבל יודע מי שלח לו אם יוצא המשלח מצות משלוח מנות לפום רהיטא נ״ל דתלי' בטעמא, לטעמא דתה״ד דמצות מ״מ כדי למלאות חסרון מי שאין לו מסתבר דיוצא גם כשאין חבירו יודע מי ששלח לו סוף כ״ס הגיע לתכלית המכוין ויש מצוה ביותר כעין מצות צדקה דאמר ר״ח ה״ד מצות צדקה שא״י ממי נטלה כדי שלא לבייש, אבל לטעמא משום חיבה שלום וריעות וכן משמע לשון איש לרעהו בוודאי א״י כשאין המקבל יודע מי המשלח דאין שלוח כזה דרך חיבה וריעות ואינו מקרב לבבות, וכיון שהחזקנו דינו של הרמ״א דיוצא כשאין מקבלו וכטעמא דמ״מ משום חבה וריעות ממילא נשמע דא״י כשאין המשלח יודע מי שלח לו כנלפע״ד:

שלח דבר שהמקבל לא יכול לאכול- עי' בשו״ת שבט הלוי.

שו״ת שבט הלוי חלק ג סימן פז

ועל אשר שאל בחולה המסוכן הצריך לאכול איסור הנאה וחבירו שולח לו בפורים איסור הנאה זה, האם יצא בזה לידי משלוח מנות איש לרעהו.

הנה היות כי שאלה זאת איננה למעשה, אשיב בקצור ואומר הנה בתשובת מהר״ם שיק או״ח סימן שמ״א מביא ספיקת הגאון ר' חיים סופר בעל מחנה חיים אם יוצא במשלוח מנות בדבר האסור לו ולהנשלח מותר, וכעין ספיקת כב' אלא שהם ז״ל כנראה דברו באדם בעלמא שאינו חולה אם אזלינן בתר הנותן או בתר המקבל [כעין ספק המל״מ בקידושין אם קידש אשה כה״ג] … ובעיקר החקירה של כב' לענין לצאת משלוח מנות עיין בתשובת מהר״ם שיק שם בסו״ד שכ' דלמה דמוכח ברמ״א סימן תרצ״ו דאפילו מחל לו קיים המצוה דעיקר משלוח מנות החזקת טובה ולחזק שרשרת האהבה בין ישראל וזה הלא קיים כיון דשלח לו והכי יראה גם בנ״ד דמ״מ שימח אותו ובעצם דברי הרמ״א הפר״ח פקפק ע״ז ועיין מה שביאר בזה בח״ס או״ח סימן קצ״ו ד״ה על דברת, והואיל שזמני קצר אסיים בחפזון, ובברכת שמחת פורים וכט״ס.

משלוח ע״י שליח- עי' בשו״ת בניין ציון, ובמשנ״ב סק״יג.

שו״ת בנין ציון סימן מד

ובהכי ניחא לי מה שנסתפקתי מי שמביא בעצמו מנות ונותן לחבירו אם יצא ידי ומשלוח מנות דאנן אמרינן שלוחו של אדם כמותו אבל אפכא לא מצאנו שיהא הוא כשלוחו וכיון דהכא כתיב ומשלוח מנות נימא דדוקא בעינן ע״י שליחות אבל על ידי נתינה לא ותמהתי שלא ראיתי לפוסקים שהעירו על זה אבל לפי מה שכתבתי י״ל כיון דב' טעמים דשילוח מנות שכתבתי לעיל שייכים גם בנותן הוא בעצמו ליד חבירו לכן יוצא גם בנתינה ומה דכתיב לשון שליחות הוא להורות דבשילוח לבד יצא אפילו אין חבירו רוצה לקבל ולכן לא הזכירו הפוסקים איסור נתינה ומכ״מ אולי לכתחלה טוב יותר לשלוח המנות ע״י אחר כנלענ״ד הקטן יעקב.

שאלות למחשבה- האם יוצאים ידי חובה במשלוח מנות שניתן בעילום שם? האם אפשר לשלוח מנות לילד קטן? האם צריך לשלוח מנות על ידי שליח?

החלפת הסעודות- עי' ברש״י ועי' בב״י תרצה' ג' מה שהק' ועי' בפי' הרמב״ם ב' טו'. ועי' שם בב״ח ובדרכי משה.

ברכה על מצוה זאת- עי' במקראי קודש סימן מ' מה שביאר לפי כל שיטה.

שו״ת דבר אברהם חלק א סימן יג

[ד] וע״ד הא דאמרינן במגילה (דף ז' ע״ב) אביי בר אבין ורחב״א מחלפי סעודותייהו להדדי, וכתב הר״ן וז״ל הוו מחלפי סעודותייהו להדדי לא היה לאחד מהם כדי שיוכל לשלוח לחבירו ולהשאיר לעצמו ולפיכך היו שולחין כל אחד סעודתם זה לזה עכ״ל, ובאחד מספרי זמננו דייק בלשון הר״ן למה הוצרך להוסיף על דברי הש״ס שהיו שולחין כ״א סעודתם זה לזה דלדברי הש״ס י״ל שהיו מחליפין בעצמם, ועל יסוד זה חידש דמוכח דסובר הר״ן דבעינן שישלח המנות ע״י שליח דוקא כדכתיב ומשלוח מנות ואם מוסר בעצמו המנות לרעהו לא יצא, והעיר דלפי״ז ראוי לדקדק שלא לשלוח המנות ע״י קטנים כנהוג משום דלאו בני שליחות נינהו. הנה לקושטא דמילתה בנה עלייה באוירא דעיקר דברי הס' ההוא קלושים הם לענ״ד שאין בדקדוק קל כזה בדברי הר״ן כדי הוכחה לחידוש גדול כזה. אך אפילו אי יהיבנן ליה בזה דבעינן שילוח מנות דוקא ע״י שליח מ״מ אין הערתו נכונה לפסול קטן לשליחות זו, דנראה פשוט דבכל הני דאמרינן לאו בני שליחות נינהו אין הפירוש שלא נקראו שלוחים כלל אלא פירושו דהא דחידשה תורה ששלוחו של אדם כמותו וכל מה שעשה שליח הוי כאלו עשה משלח לא נאמר אלא בישראל גדול לאפוקי קטנים ואינך שאין בהם דין שלוחו של אדם כמותו אבל שלוחו גרידא [כלומר שליח שלא יהא בו דין כמותו של משלח] בודאי מיהא הוי והלכך במידי דכתיב בתורה שהוא עצמו צריך לעשותו ושלוחו מהני רק משום דין שלוחו של אדם כמותו שחידשה תורה בהא הוא דאיתמעטו קטן ואינך דלא הוו כמותו ונמצא דרק שלוחו עשה ולא הוא עצמו, אבל במידי דלא בעינן כלל שהוא עצמו יעשה ומעיקרא אמרה תורה שיעשה ע״י שליח בודאי גם ע״י הני דלאו בני שליחות נינהו נמי מהני משום דמ״מ נעשה ע״י שלוחים וא״כ במשלוח מנות אי אמרת דצריך שיהא בשילוח דוקא ולא ע״י עצמו בודאי מהני גם ע״י קטן דמ״מ שלוחו הוי. ונקוט האי כללא בידך דענין שלוחו גרידא וענין שלוחו של אדם כמותו נפרדים הם ולא קרב זה אל זה (אח״ז מצאתי בחי' החת״ס לגיטין (דף כ״ב ע״ב) שהסביר ג״כ הכי והביא נמי לדמיון ענין משלוח מנות, ומסיים שכבר טעו בזה גדולים וטובים ועיי' מה שכתבתי עוד בזה בספרי חלק שני סי' ח' וסי' כ״ז אות ה'):

שו״ת ציץ אליעזר חלק יד סימן סה

משלוח מנות אם יש חיוב לשלוח שני מינים או אפשר לחלק מין אחד לשתי מנות וכמה הוא שיעור המנה.

נשאלתי מת״ח אחד ביאור כוונת דברי הרמב״ם בפ״ב ממגילה הלכה ט״ו שפוסק וז״ל: וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנא' ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד עכ״ל, דמהו הכוונה של שתי מנות בשר שכותב הרמב״ם, הא סוף סוף הוא רק מין אחד ורק חותכו לשתי מנות, האם זה מספיק לצאת בכה״ג חובת משלוח שתי מנות? וכמו״כ אם זה מספיק מהו שיעור המנות בזה?

וראיתי שהערוך השלחן בסי' תרצ״ה סעי' י״ד הרגיש בזה, וכותב דברור הדבר דצריך לשלוח שני מיני אוכלין, ומדייק לה גם בסיפא דדברי הרמב״ם שכותב או שני מיני אוכלין או שני מיני תבשיל, הרי שכתב שני מינים, ורישא דדברי הרמב״ם כותב, דע״כ צ״ל דזה שכתב שתי מנות בשר היינו משני מיני בשר, או אפשר דטעות הדפוס הוא וכצ״ל שני מיני בשר כמו שני מיני אוכלין וכו' עיין שם (ויעוין הכתוב בזה גם בספר ארחות חיים או״ח סי' תרצ״ה סקי״ב ע״ש).

ולפענ״ד דחוקים המה שתי האוקימתות של הערוך השלחן גם יחד, האוקימתא הראשונה דחוקה כי מסתימת לשונו של הרמב״ם בזה משמע דסגי בב' מנות בשר אפילו ממין אחד, והאוקימתא השני דחוקה, כי קשה לשבש כל הספרים והדפוסים שכתוב בהם בלשון שתי מנות בשר ובכהך לישנא כתוב גם בשו״ע באו״ח סי' תרצ״ה סעי' ד' באין פוצה פה ע״ז, ואדרבא על סיפא דדברי הרמב״ם שהערוה״ש מסתמך ובא ע״ז, ראיתי ברמב״ם הוצאת פרנקל שמובא מכמה כת״י שלא כתוב בהם בלשון שני כפי שכתוב לפנינו, אלא כתוב הנוסחא: של שני. ובעצם גם בשו״ע שם כתוב ג״כ כזאת הגירסא שבכת״י, והיינו: או של מיני אוכלין ולא שני. באופן שהסמוכין שעליהם מסתמך הערוה״ש מתמוטטין.

ומה שמקשה הערוה״ש בדבריו שם דאיך אפשר לפרש בפשטות שכוונת הרמב״ם לשתי מנות בשר ממין אחד, דכי מפני שחתכן נחשבים לשנים, לדעתי נראה דאין ה״נ על ידי שחתכן נחשבין שפיר לשנים, מפני שיש שיעור למנה, וכדאבאר.

וזאת מה שנראה לדעתי לבאר בכוונת דברי רמב״ם, דהרמב״ם ס״ל שאם מסדר אפילו ממין אחד ב' מנות, כב' מנות בשר, דיוצא כבר עי״כ חובת משלוח שתי מנות, כי בפסוק במגלה לא נזכר שצריך להיות זה מב' מינים, אלא כתוב ומשלוח מנות איש לרעהו, והיינו דהקפידא העקרית בזה היא בעיקר שיהיו ב' מנות, ולא איכפת אם יהא זה אפילו ממין אחד, אלא דצריך להגדיר מהו הקביעות של גדר המנה, ולזה נראה לי שהקביעות לשיעור המנה היא שתהא בכל אחת מהן שיעור של ג' ביצים מפת שהוא כדי שיעור סעודה, ובדומה למה שמצינו בשע״ת בסי' תרצ״ד שכותב בנוגע לשיעור מתנות לאביונים כדיעו״ש, ואפילו החולקים שם וסברי דסגי בפחות מזה (יע״ש במשנ״ב סק״ב) יש לומר דבכאן יודו דבעינן כשיעור הזה דהא כתיב בפסוק מפורש בלשון מנות, והיינו מנה שיש בה כדי שיעור סעודה.

ומצאתי סמוכין לדברי אלה בספר קרבן מנחה למהר״י חאגיז ז״ל (נדפס באזמיר שנת תל״ה) אות שפ״ה, דבדבריו שם עומד על העובדא שמובא במס' מגילה ד' ז' כפי הנוסחא שלפנינו, שכתוב בכזאת: רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא, שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, וכותב הספר, דשואלין שהרי אין כאן אלא ב' מנות או שתי מתנות (וכפי הנראה מחקו מפני כן בהגהות הב״ח והגר״א תיבות מתנות לאביונים), ומשיב לתרץ וז״ל: לגבי זרוע שניתן לכהן אמרו דבגדול יכולין לחלקו לשנים וליתן לשני כהנים, אם כן אטמא חשיבא כשתים כיון שראויה לחלקה לב' ולהתכבד בכל א' לפני האורחים וגרב של יין יש בו כדי לחלקה לשנים, ס״ל דהא דקאמר לב' עניים רבותא אשמעינן דאם יש כדי מתנה לכל א' שיתן לשנים אבל ה״ה לא' אם יש בו שיעור ב' מנות עיין שם.

הרי לנו מפורש יוצא מדברי הבעל קרבן מנחה שקבע שיעור המנה כל שיש בו כדי להתכבד לפני האורח, והיינו כדי שיעור סעודה, וכדברינו הנ״ל, והן אמנם דבמה שקבע הספר שמספיק במתנות לעניים שיתן אפילו לעני אחד כדי שיעור ב' מנות, דבזה אין ההלכה כן, דמפורש נפסק ברמב״ם ובשו״ע שאין פוחתין משני עניים, וכפי הנראה גם הקרבן מנחה פירש כן רק בדעתו של רבי אושעיא [וגם יש לפרש דגם רבי אושעיא כוון בזה עליו ועל אשתו שהם שנים, וכך ראיתי בדרשות חתם סופר ד' קצ״ז שפירש בכזאת דר״א שלח ליה דקיים בו ובאשתו ב' מתנות לב' אביונים ע״ש], אבל ההנחה שהניח לן לשיעור המנה שהיא כדי שיהא בו להתכבד לאורח נכונה היא, וסייעתא לדברינו ששיעור המנה נחשבת כדי שיהא בו שיעור סעודה, ומיושבים עי״ז שפיר דברי הרמב״ם, [ובההיא עובדא דר' אושעיא, וגירסת הירושלמי בה, וכן גירסת הראשונים, וכמו״כ אם משקה מצטרף לה' מנות, יעוין מ״ש בזה בספרי שו״ת צ״א ח״ח סי' י״ד יעו״ש].

תשובות והנהגות כרך ג סימן רלו

שאלה: הערות במצות משלוח מנות

א) מקרא מלא כתוב "משלוח מנות איש לרעהו", ונסתפקו האחרונים אם יוצאים יד״ח משלוח מנות בשולח לרבו שאינו רעהו, ויש אומרים שגם רבו נקרא רעהו ויוצאין. ויש לדון במשלוח מנות לקרוביו הקרובים ביותר כמו בנו, בתו, אביו, אמו, אחיו ואחותו אי יוצא, ואף שלענין דיני מזיק וכדומה נקרא רעהו, מ״מ כאן העיקר להראות ידידות, וכיון שזהו בנו או בתו אף הנשואים שאינם סמוכין על שלחנו אפשר דלא יצא, וכן בקרובים כמו אחיו ואחותו אין תוארם "רעהו" שהם יותר מזה שקרובים בעריות וכ״ש באביו ואמו, וטעם מצות משלוח מנות הוא לקרב איש לרעהו אבל כה״ג שקרובים ועומדים ל״מ, ואין מקיימין בהם המצוה, כנלע״ד עיקר אף שלא מצאתי זה במפרשים. שוב העירוני שבשפת אמת מגילה ז: פירש הגמרא דרבה שלח מנות ל״מרי בר מר" דהיינו בנו של רבה הנקרא "מר", הרי דיוצאין במשלוח מנות לבנו, מיהו לא ידעתי ההכרח דהכוונה לרבה, ואדרבה אם הכוונה לבנו של רבה הו״ל למימר למרי "בריה", אלא משמע דהכוונה לאמורא הנקרא "מרי בר מר".

ב) נבוך אני במצות משלוח מנות, אם שלח כמה דברים וכל דבר בפני עצמו אינו מנה חשובה, ורק בצירופם יחד הוי חשוב, אם יוצאים בזה. והנה ידועים דברי הריטב״א, ומובא במ״ב, להחמיר במשלוח מנות שצריך דבר חשוב דוקא, ולפ״ז בנ״ד דכל מנה אינה חשובה אלא רק בצירוף הכל יש לומר דלא יצא. ועיין כעי״ז בשו״ת דובב מישרים ח״א סי' צ״ב, אך בלקט יושר מבואר שיוצאין בתמרה אחת ותאנה אחת, וכן מבואר במהרש״א מגילה ז: דיוצאין במנה כל דהו.

מיהו יש לומר דתלוי בטעם המצוה, שאם הוא משום ריעות, א״כ גם בכה״ג יש ריעות, אבל אם המצוה היא שיהיה לו לסעודה דברים חשובים א״כ כאן דאין לו דברים חשובים אלא רק ריבוי מינים לבד, דילמא לא מהני. והנה בגמרא (ז ב) משמע שיוצאין בתבלינים פלפל וזנגביל, אך שם מבואר דשלחו שקים מלאים תבלינים דחשיבי טובא, ועוד יש לומר שתבלינים חשיבי כיון שעיקרם להטעים בשר, להכי מהני. משא״כ בשולח כמה מיני ממתקים בעלמא אין זה חשוב ולא יוצאין, וראוי להחמיר כן.

ג) נסתפקו המפרשים בשולח בקבוק יין אם יוצאין יד״ח מצות משלוח מנות, שאולי לא נקרא מנה אלא רק אוכלין ולא משקין, ויש שלמדו שאין יוצאין במשקין מדברי ר״ח במגילה ז. שפירש כשנתן ירך וחד לוג דחמר שלח ליה קיימת בנו מתנות לאביונים שאין כאן אלא מתנה אחת והיינו הירך ולא המשקה, הרי משמע שאין יוצאין בו, אבל האמת נראה כמבואר בריטב״א שם קיימת בנו מתנות לאביונים שמתנה קטנה כי האי ראוי לאביונים ולא לדידיה ולכן שוב שלח לו גרב דיין וזהו מתנה מרובה, ולכן יוצאין שיש שתי מנות חשובות, ומה שפירש קודם שאין יוצאין דהוה מתנות לאביונים, לא נתכוין משום שאינו אלא מתנה אחת אלא דלא הוי חשוב, וכה״ג שולחים מתנה לאביון ולא משלוח מנות לו, ולכן הרבה לשלוח שתי מנות חשובים, עגל שלם וחבית יין. והנה לשון הרמב״ם הוא "שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין", משמע שלא מספיק במשקין, ויש לומר שבזמנם יין מעט לא היה חשוב לדידהו אלא מרובה, ואף שלענין ברכה חשוב ולכן מברכין עליו גם תוך הסעודה, מ״מ לא חשוב כאוכלין ומכשירי אוכלין וצריך מרובה דוקא, ולכן הרמב״ם לא הביא לדוגמא יין, ועדיין צ״ב שסתם ולא פירש אם יוצאין ביין אי לאו, ולהלכה ודאי קיימא לן כרוב הפוסקים (תה״ד סי' קי״א ומג״א תרצ״ה סקי״א ומ״ב שם סק״כ) שיוצאין גם במשקה, רק ראוי להדר בבקבוק חשוב דוקא.

ד) קטן צריך לשלוח מנות שחייבין לחנכו מדרבנן, וכ״כ בפמ״ג בא״א תרצ״ה ס״ק י״ד. ונראה שהקטן צריך לשלוח בעצמו שזהו חינוכו ולא מהני מה שמשלחים אחרים עבורו, שהחינוך הוא בעצמו דוקא, שוב מצאתי בעה״ש (תרצ״ו סעיף ג) שבמשלוח מנות בגדול אין יוצאין כששולחים בשבילו, וכ״ש בקטן שעיקרו לחינוך אין יוצאין בכך, ושפיר נראה כמש״כ שיש לחנך הקטן לשלוח מנות.

והנה נסתפקו בקצת אחרונים אם מהני משלוח מנות לקטן. ונראה דאפילו נימא דבגדול השולח לקטן אינו יוצא בזה, מ״מ קטן לקטן ודאי יוצא, שבין מטעם ריעות שייכי זה לזה, ומטעם סעודת פורים ג״כ הוא חייב כמוהו, ואף שחינוך הוא לחנכו כשיגדיל ואז אולי אינו יוצא בכה״ג, מ״מ עיין תוס' פסחים פח. (ד״ה שה) דשייך חינוך לקטן במינוי לפסח אף שאינו מנוי לגדולים, וגם לר״ן נדרים לו. דמבואר שיש לחנכו באופן שהיה מקיימה בגדלותו, מ״מ כיון שהחסרון משום ריעות א״כ אדרבה בנתינתו לקטן זהו "רעהו" שקטן לא שייך אצלו כ״כ ריעות לגדול ורק קטן לקטן.

ה) בן כרך ששלח בט״ו מנות לבן עיר וכן להיפך, נראה שתלוי בטעמי המצוה אם החיוב הוא מדין ריעות יוצאין גם בשולחין לאלו, אבל אם הגדר הוא כדי להספיק לו סעודת פורים ברווח, כדמשמע ברמב״ם ובתה״ד, נראה שתיקנו ביומו דוקא. ונראה עוד דבאופן שחבירו כמוהו, רק שאינו אוכל היום סעודת פורים, יש לחוש שלא לשלוח לו, כגון הגר בבני ברק ומחמיר לנהוג גם בט״ו, ואם ישלח לו יאכל בסעודת ט״ו, אזי ישלח מנות דוקא למי שנוהג כמוהו שאוכל היום סעודת פורים, וכן בעיה״ק המחמירים שם לקרוא גם בי״ד ישלחו אז דוקא למי שנוהג סעודת פורים כמוהו, שעיקר המצוה הוא שיהיה לו ברווח לסעודה. ואין להקשות מהא שיוצאין יד״ח משלוח מנות גם אם שולח לאחד שכבר אכל הסעודה או לאחד שאינו צריך למנות אלו (כך מסתברא), דהתם חבירו שייך בעיקר חיוב הסעודה ולא דמי לנ״ד שחבירו מפקיע עצמו מהחיוב סעודה. [וע״ע בדברינו בח״א סימן שנ״ד שהבאנו בשם החזו״א שהחמיר בזה].

ו) משלוח מנות למחלל שבת דעתי שאין יוצאין בזה, דלא נקרא רעך לזה, ואין לנהוג בו ריעות וידידות, מיהו בתינוק שנשבה יש לדון אם יוצאין, או נימא דכיון שיש חשש שילמדו ממעשיו ע״כ אפילו שהוא אנוס אין להיות עמו ריע וצ״ב, ובמק״א ביארתי שיש להחמיר בזה.

תשובות והנהגות כרך ה סימן רלד

הערות במצות משלוח מנות

א. נסתפקתי אם יוצאין בככר לחם את מצות משלוח מנות, דנראה שאם טעם מצות משלו״מ כמו שפי' "מנות הלוי" שהוא כדי להראות ידידות, צריך לשלוח לו תבשיל או מאכל שנאכל להנאתו, והיינו בשר ויין דגים ומטעמים, והוא הדין כהא דמפו' בגמ' (מגילה ז ב) שרבה שלח קמחא דאבשונא שפירש רש״י שזהו קמח מתוק, ובזה שפיר יוצאין, אבל כשנותן לחבירו לחם לשובע אינו מראה בזה ידידות, אלא נראה כמרחם על חבירו שיהא לו לאכול לשובעו, ואולי גם אם נפרש כשי' התה״ד דטעם מצות משלו״מ הוא כדי שלא יחסר לחבירו לסעודת פורים די סיפוקו, אולי המצוה הוא דוקא לשלוח לחבירו שיהא לו לסעודת פורים יותר משאר סעודתו יום יום, ולכן אינו יוצא אלא כששולח דבר שמתענג בו שאינו אוכלו לסעודתו יום יום והיינו בשר ויין וכדו', אבל לחם שאוכל יום יום לשובעו אין מקיימין בזה המצוה, שוב מצאתי בספר "היכלי שן" שכתב בפשיטות שאין יוצאין משלו״מ בלחם.

ומיהו אפשר שחלה שאין הרגילות לאוכלו יום יום בחול, שפיר מראה ידידות כששולח לו חלה, וכן הרי חלה אינו אוכלו יום יום לסעודתו ושפיר מקיים בזה מצות משלוח מנות מיוחדות לסעודה, או אפשר דאכתי נימא שעיקרו כלחם לשביעה ואין יוצאין בו.

ב. הנה לכאו' למה שמבו' במ״ב (סי' תרצ״ה ס״ק י״ט) ובעוד אחרונים "דבעינן שיהא מין אוכל המבושל ולא בשר חי, דמשלוח מנות הראוי מיד לאכילה משמח", אין יוצאין בתבלין שאינו ראוי לאכילה כמות שהוא. אבל תמוה הלוא מפורש בגמרא (מגילה ז ב) שלח ליה מלא כסא דזנגבילא ומלא כסא דפלפלא אריכא ע״ש, והם אינם אלא תבלין לאוכל, ומפו' שגם בתבלין יצא את המצוה, וע״כ צריך לחלק דרק כשצריך לתקן בבישול דוקא גרע, וכן המנהג שיוצאין משלו״מ בתבלין כגון קפה ותה, אבל מצאתי בשו״ת "דובב מישרים" מהגאון מטשיבין זצ״ל (ח״א סימן צ״ב) שפלפלין וזנגבילא לא מיירי ביבשתא שהם תבלין רק ברטיבתא שראוים לאכילה כמות שהם (וכדאיתא ברכות לו ב), ואם כן לפי״ז בקפה ותה ותבלינים אין יוצאין.

ג. ראיתי אצל מרן הגאון דבריסק זצ״ל כשקיבל משלוח מנות עיין במה ששלחו, ונדמה לי שבכוונה עשה כן, שחשש שאם הטעם של מצות משלוח מנות היא משום ריעות, לא די בידיעה שקיבל מנה אלא צריך גם שידע מה קיבל שאז מוכיח את האהבה והידידות עם חבירו (אבל לא שמעתי ממנו טעמו כן).

ד. ראיתי מי שפירש שיש לדקדק שלא לשלוח מנות קודם קריאת המגילה, דכיון שיוצאין בשהחיינו דקריאת המגילה גם על משלוח מנות, ראוי להקדים הברכה למצוה, ולע״ד כיון שממשיך בהמצוה אחרי קריאת המגילה, מועיל שהחיינו שאומר אח״כ על המצוה שקיים קודם כל זמן שעודו עוסק בה.

[ואפשר דכיון דהא שבלילה אין יוצאין מצות משלוח מנות, היינו משום שדינה כסעודה שאין יוצאין בלילה שנאמר יום משתה ושמחה, והנה בסעודה איתא בגמ' סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי "חובתו", ומדויק דמצוה קעביד ורק חובתו עוד לא קיים אלא כשאכל סעודה ביום, וכן מבואר בגאונים, וא״כ הוא הדין במשלוח מנות מקיים המצוה כששולח בלילה ורק שלא יצא ידי חובתו רק כששולח גם ביום, ומ״מ נראה למנוע לעשות כן כיון שעלולים לחשוב שיוצאין בלילה גם את עיקר המצוה].

ה. דעת הגרש״ז אוירבאך זצ״ל שגם כששולח לחבירו יין או מאכל עם הכשר שאינו מקובל למקבל יוצאין בזה המצוה, ולא מצאנו להדיא בפוסקים ד״ז, ולכאו' תלוי בטעמי המצוה, שאם טעם המצוה הוא שיהא לחברו ברווח לסעודה, אינו יוצא, דהא אינו יכול להשתמש בזה לסעודתו, אבל אם טעם המצוה כדי להראות ידידות יוצא גם בזה.

ו. דעת הרמ״א (סי' תרצ״ה ס״ד) שאם שולח מנות לרעהו והמקבל מוחל לו והיינו שאומר הריני כאילו נתקבלתי יצא, והפר״ח חולק ע״ז. ונראה דגם לדעת הרמ״א שיצא היינו דוקא כשנותן לו והלה מוחל, אבל אם רק הבטיחו ליתן לו וחבירו אמר הריני כאילו נתקבלתי, לא יצא יד״ח. וכן מבו' ממש״כ במהר״ם שיק (ר״מ) ועוד אחרונים דמהא דכתיב ומשלוח מנות ולא כתיב ונתון מוכח כדעת הרמ״א דמועיל מחילה, ומבו' דעכ״פ בעינן שישלח לחבירו ולא סגי בהבטחה. [ובמק״א ביארתי מש״כ הרמב״ם בענין מחילת רבית (פ״ד ממלוה ולוה הלכה י״ג) "שמאחר שאומרים למלוה החזר לו וכו' ושיש לו ליטול ממנו אם רצה למחול מוחל", וביארנו דמדויק להדיא דדוקא כשיש לו ליטול ממנו, והיינו שהכסף מוכן אצל המלוה לתת ומחל לו הלוה מועיל, דבזה הוי כקבלה, אבל אם מחל למלווה כשאין לו מעות לא מועיל שאז לא אמרינן מחילה כקבלה. (וע״ע בהשגות הראב״ד פ״ה דאישות (הלכה ט״ו) שפירש דהמקדש אשה בהרווחת זמן המלווה דמקודשת, מיירי שמעותיו בידה מזומנים ליפרע ואכמ״ל)].

פרי חדש אורח חיים סימן תרצה

ומה שכתב בהגה ואשה חייבת במתנות לאביונים כו'. אין דין זה מחוור, ד״איש" כתיב [אסתר ט, כב] ולא אשה, ומנין לו זה, וכתב הריק״ש [ערך לחם] ששום פוסק לא כתב כן

מעשה רקח הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טו

ולענ״ד נראה הדבר פשוט מדין האבל שחייב לשלוח המנות אבל אחרים אין שולחין לו כל י״ב חדש כמ״ש הרב ב״י והגהה סימן תרצ״ו מוכח מינה דהשמחה אינה אלא להמקבל והמוחש לא יוכחש ומשו״ה האבל שאסור בכל שמחה אין שולחין לו מעתה כשנאנסו בדרך הרי עדיין לא קיים המצוה כיון דלחבירו לא הגיעה שום שמחה עדיין גם בגמרא אמרינן ר' יהודה נשיאה שדר ליה לר' אושעיא אטמא דעגלא תילתא וגרבא דחמרא שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות וכו' משמע דמאחר שהגיעו לידו קאמר ליה קיימת בנו וכו' תו איתא התם רבה שדר ליה למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא וכו' הדר שלח ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא ומלא כסא דפלפלתא אריכא אמר אביי השתא אמר מר אנא שדרי ליה חוליא [פי' רש״י מתיקה] ואיהו שדר לי חורפא ע״כ. מוכח דהכוונה לשמח החברים בדברים חשובים המביאים לידי שמחה ואם לא הגיעו לידו או שהיא על מנת להחזיר מה טיבה של שמחה זו הרי אין כאן אלא עצבון גם לגבי המקבל וק״ל.

שלח דבר שהמקבל לא יכול לאכול - עי' בשו״ת שבט הלוי ח, ג סי' פז'. (אולי להפנות מקור שהוא תשובת המהר״ם שיק) כג' לא חלק עי' בחזון עובדיה סעיף כ' שהחמיר בדבר.

שו״ת יחוה דעת חלק ו סימן מה

שאלה: האם יוצאים ידי חובת מצות משלוח מנות בפורים, בכסף מזומן, או צריך להיות דוקא דברי מאכל ומשתה?

תשובה: בספרי הפוסקים הובאו שני טעמים למצות משלוח מנות בפורים, … ולכאורה לפי הטעם הראשון כדי שיוכל לקיים מצות סעודת פורים, אפשר לצאת ידי חובה גם בכסף מזומן, שיוכל לקנות בו דברי מאכל ומשתה כאות נפשו. אבל לפי הטעם השני להראות אהבתו וחיבתו אליו, יש לומר שדוקא כששולח לו מגדנות מאכל ומשתה, יוצא ידי חובה, משום דמיקרבא הנאתם, כמו שאמרו כיוצא בזה בתענית (כג:), ובכתובות (סז:). וכן אמרו חכמים (סנהדרין קג:), גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים וכו' … ומדברי החתם סופר (סימן קצו) הנ״ל, נראה שאין בידינו להכריע להלכה כאחד משני הטעמים, ויש לחוש לשניהם. … [וגדולה מזו מצינו למהרי״ל שכתב שאין יוצאים ידי חובת משלוח מנות בבשר חי, אלא מבושל, שראוי ומזומן לאכילה. והובא במגן אברהם (סימן תרצה ס״ק יא). … ואף על פי שאנו תופסים עיקר כסברת הפרי חדש (סימן תרצה) שגם בשר חי נכלל בשם משלוח מנות. … מכל מקום במעות שרחוקה הנאתן, אינן בכלל מנות, ואין יוצאין בהן ידי חובת משלוח מנות].

בסיכום: השולח מעות לחבירו בפורים, אינו יוצא ידי חובת מצות משלוח מנות, ואין יוצאים ידי חובה אלא בדברי מאכל ומשתה בלבד.

ערוך השולחן אורח חיים סימן תרצה סעיף יד

וברור הדבר דצריך לשלוח שני מיני אוכלין או שני מיני משקין או מין אוכל ומין משקה והכי איתא להדיא בגמ' [ז'. ] דאחד שלח לחבירו בשר ויין ע״ש אבל שני חתיכות ממין אחד אינו מועיל דכי מפני שחתכן נחשבם לשנים והרמב״ם [פ״ב הל' ט״ו] כתב וכן חייב לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני אוכלין או שני מיני תבשיל ע״ש הרי שכתב שני מינים ובע״כ צ״ל דזה שכתב שתי מנות בשר היינו משני מיני בשר או אפשר דטעות הדפוס הוא וכצ״ל שני מיני בשר כמו שני מיני אוכלין וכו':


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום חמישי, 25 בפברואר 2016

זה סיני - מאמרו של הרב סולובייצ'יק ערוך עם כותרות

בס״ד סִינַי זֶה

בתמ שניתנה הרצאה - ארה״ב של הרבנים לועידת תשל״ה וז

ד יוסף הרב זצ״ל סולובייצ׳יק ב

הקדמה אתם לב, בכאב זאת עושה אני לי, האמינו חובה. למלא עלי לא מעולם מישהו, על ביקורת הבעתי לא מעולם אותי, מכירים שופט או כבורר עצמי את העמדתי לא מעולם מישהו. תקפתי כל כלו היום אבל הביעו, אדם שבני דעות מגנה או המסכים

הבאה ההצהרה את למסור שחובתי מרגיש אני: הקיצין.

סיני של והרצון סיני של להיגיון התבטלות

ראשית, את האינסוף בפני מבטלים אנו הה י מה, היומיומי גיון האיש של "ההגיון או הביזנסמן", של "ההגיון מכנה שאני

"האוטיליטרי ע״פ האדם מעשי של מוסריותם את המודדת פילוסופית (=שיטה

ואנו אדם לבני גורמים שהם והאושר התועלת )מידת את סייג ללא מקבלים

. שנית סיני של ההגיון וד המא היומיומי הרצון את מבטלים אנו,

סייג ללא מקבלים ואנו טחי, ש המאוד (תועלתני), אוטיליטרי

אחר, רצון סיני. . של הרצון.

שמים" מלכות "עול בלשון משתמשים תמיד שחז״ל מעניין, " עול שמים."מלכות מלכות קבלת אומרים אם שמים'? מלכות ''קבלת לא למה מתאים שזה בגלל נוחיות, בגלל אותה מקבל הנך אז שמים כלומר עול, בלשון השתמשו תמיד שחז״ל הסיבה זו לרצונותיך. מאד לעיתים היא שמים מלכות שקבלת בעובדה להתחשב בלי

כבד. . עול אלא נוחה. לא

התורה של במתודולוגיה לאמת החתירה

לחתור עלינו, ראשית לאמת תורה בתלמוד אכן לאמת. ורק הלכתית תורנית והבנה חשיבה בדרך רק להשגה האמת ניתנת והנמסרת למשה הנתונה המתודה פי על מבפנים, ייחודית, אל בהצטרפות רק להגלות ניתנת האמת לדור. מדור הלאה

לומר האחרונים. : ולי גד ראשונים, חז״ל, המסורה חכמי שורות לו היה לא מוילנא ושהגאון ידע, לא שהרשב״א דבר "המצאתי לחלוטין שהיא התורה לפרשנות גישה המצאתי ממנו; מושג עליך המסורה, חכמי לשורות להצטרף כדי מגוחך. זה חדשה"

שאולים הסברים ע״י התורה חוקי את להסביר מלנסות להמנע

מבחוץ עפ״י תורה של ומשפטים ם חוקי להעריך לשפוט, אין. חילונית ערכים שיטת של מידה. אמות

רגשית כניעה

שנית רגשית להיכנע לנו אסור, נחותים להרגיש לנו, אסור הקסם בפני נכנע נחיתות מתסביך הסובל נחיתות. תסביך לפתח

אידיאולוגית… או פוליטית מודרנית סיסמה של החולף, לדעתי

בפני ולא המודרנית האשה בפני לא להתנצל זקוקה היהדות אין גאים להיות עלינו הדתי. הסובייקטיביזם של מודרניים נציגים

שלנו. במסורת

חולפים לערכים כניעה

הנורמה את להתאים לנסות שאין לומר צורך אין, שלישית הנצחית ההלכתית נירוטית חברה של חולפים לערכים (=בעלת

חולנית, עצבנות, חמורים נפשיים בתסביכים שמקורן מהפרעות)באישיות סובלת שלנו החברה היא כזו. ואכן

ישראל גדולי הערצת

לתלמוד זהה אקט שהינה שמים מלכות עול קבלת, רביעית דבריהם את ולהעריץ ואהבה כבוד לרחוש מאתנו דורשת תורה

של או אמוראים תנאים, אלה שיהיו בין. המסורה חכמי

ראשונים- אחראית בלתי התבטאות ופית. הס הסמכות הם פ״ג תשובה (הלכות הרמב״ם כותב וכך בכפירה. גובלת חז״ל, כלפי

)ה״ח מגידיה המכחיש ו תושבע״פ והיא בפירושה הכופר "וכן:

ובייתוס. צדוק כגון. . בתורה." כופר

חז״ל של החזקות גם אלא ההלכות, רק לא חשוב: מאוד דבר להוסיף לי הרשו

ניתנות לא התורה, בדיני פיהם על לדון הנהיגו שחז״ל החזקות כי בחזקות, גם אלא בהלכות רק לא יד, תשלחו אל לערעור. התנהגות תבניות על נשענות אינן חז״ל דיברו עליהן החזקות אונטולוגיים עקרונות על אלא משתנות, חולפות, פסיכולוגיות

ההוויות… ש)ל במהות הדן המטפיסיקה של חלק (אונטולוגיה=אותו קבועים רבות שהלכות חזקות מחדש להעריך או לשנות תתחילו אם אולי להתפלסף במקום היהדות. את תחריבו עליהן מתבססות

גפרור ניקח פשוט ישראל בית את ונשרוף בעיות יהיו לא! אז

הרפובליקנית המפלגה ועידת משל ועידת או הרפובליקנית המפלגה ועידת לדמיין יכול איני ראוי 'האם סימפוזיון: מתקיים בהן הדמוקרטית, המפלגה מערכת ישנה בארה״ב'. הדמוקרטיה את יחליף שהקומוניזם שאפשרי דיון יש מהות. של הגדרות העמדת של מיקדמית בוועידה כזה דיון אבל בהגדרה. האמריקאי, לעם ומותר

יהווה האמריקאית נית הרפובליק לדבר. הגדרתה לעצם סתירה על כלדון אוילי כך כל לפחות זה חז״ל של הלכות שינוי על של שיטות על לדון זה הרפובליקנית. המפלגה בועידת קומוניזם

והתאבדות עצמי. הרס

המודרניים בחיים המורכבות אני יודע מורכבים. מאד הם המודרניים שהחיים לכך ער אני

בעיותיכם, את רבות בעיות עומדים אנו אלי. מועברות שלכם

מחרידות- בעיות מול כלכליות פוליטיות, תרבותיות, , חברתיות, מרגישים בכלל. החברה של ובעיות בקהילה; במשפחה, בעיות

במהירות נע שהוא הזרם, נגד אנו שוחים כאילו לפעמים אנו בו. . מתקדמים שאנו לזה מנוגד לכוון אחר כח. באמצעות ההמון אם אך אדיר, אתגר מול עומדים אנו אותנו. נטש הגדול ברובו או רפורמיסטית בפילוסופיה מונח שהפתרון חושבים אתם

מרה טעות טועים אתם ההלכה של חיצונית. בפרשנות

הממזר בעיית התבטלות - הממזר מעמד למשל לפותרן. ניתן לא רבות ת שבעיו מאליו ברור

- ראש ולא הראשי הרב לא לאל, זאת לשים יכול לא איש ממזר יבא "לא בחומש: פסוק זה לביטול. ניתן לא זה הגולה. "ראיתי כך: על אמר המדרש כבר טרגי. מאד זה השם". בקהל

העשוקים דמעת "את מציאות זו, אבל א פסקה ד' פרשה רבה )'(קהלת דיסידנטים ליהודים נאמר אנחנו אם דתית. מציאות (=מתנגדים

לא שאנחנו יגידו הם בעיניהם; חן נמצא לא עמדתנו" "זו: )להלכה תנסו אם אך אותנו. יעריכו הם אבל אכזריים; שאנו גמישים;

פעולה- איתם לשתף מתוך יועלו הלכתיים סרק רעיונות אם גם

תקבל לא שלנו המחנה את תפסידו ספק ללא אך ם, אהבת את ו

עול ת קבל זאת משה. תורת זאת לעשות? נוכל מה. הערכתם נכנעים! אנחנו שמים. מלכות

התורה למען מסירות לחיי הדרישה הקרבה חיי הרואית, גבורה חיי לחיות ליהודי קוראת התורה טרגי כמה משנה ולא איש לאשת להתיר נוכל לא נפש. מסירות

המקרה יהיה לכהן להתיר נוכל לא גט. בלי מחדש להינשא זאת יודע אני טרגיים. מאוד הם המקרים ולעתם גיורת. לשאת

האישי. מנסיוני

וכהן גיורת לא היא צדק. גיורת שנעשתה גויה נערה של מקרה לפני בא פגשה היא (אח״כ) במישהו. עיניה שנתנה בגלל לעמנו הצטרפה

היא ביהדות. ידע כל לו היה א ול חילוני מרקע שבא יהודי בחור על להתחקות ביקש הוא השתדכו. והם ליהדות, אותו קירבה סמל וראה סבו, קבור בו עלמין בבית ביקר לכן אבותיו עקבות והאצבעות כשהבהונות אצבעות, עשר המצבה: אבן על מוזר הוא להתעניין התחיל הוא משולש. כמעט יוצרים הקדמיות

כהן שהוא. ה וגיל מיסטי סמל שזה חשב בגיורת! אסור כהן ההלכה: זאת לעשות? נוכל מה נכנעים אנחנו

העליון-על- לרצון לעד שמו ית'. כל לצרכים נענית אינה לבעיות, רגישה איננה שההלכה לומר אך של גם לצרכים נענית ההלכה מוחלט. שקר זהו אנשים, של היא שלה. המסלול את יש להלכה אך היחיד, של וגם הקהילה

במהירות נעה היענות של תבניות לה יש מת, מסוי קבועה משלה ועקרונות קריטריונים לה יש משלה, . לאתגרים

אחר משהו זה להקל הכוח (סולובייצ׳יק חיים שר' לי האמינו רבני. בית של נצר, אני סבו אבל מיקל. להיות כחו בכל לנסות רגיל היה המאמר) כותב של הגבול לקו מגיע כשאתה חיים. ר' של לקולות גם גבולות ישנם שמו ית' כל על העליון לרצון נכנע "אני הוא: לומר שתוכל כל

האשה של בסבלה השתתפתי בלבי, עצב כש נצחים."לנצח איבדה היא ואז היהדות, לחיק לחזרתו הכלי שהיתה האומללה

לדרכה והלכה קמה, . אותו.

כ התורה עצמית דיסציפלינה לאלה מוגחך. זה ליצלן, רחמנא מאובן, כעל ההלכה על לדבר

דיסציפלינה מהוה היא הלכה הלומדים, (=שיטה מדעי )מקצוע, חיה חידושים אבל לשינויים, מתנגדים אנחנו לאדם. שניתנה דינמית, המערכת בתוך הם החידושים ההלכה. מהות עצם בוודאי הם היסטוריזציה פסיכולוגיזציה, לעשות יכול אינך החוץ. מן ולא זרות הן אלה ההלכה. של רציונליזציה או ההלכה, , של

החוץ מן. מיובאות של פסיכולוגיזציה לעשות תוכל האם הלכה, רק ולא יכול אוקלידס. של הגיאומטריה את לדוגמא ניקח המתמטיקה? ששני אמר אוקלידס למה פסיכולוגיים הסברים הרבה לתת אני החוק את ישנה זה האם כן, יהיה ולו נפגשים. לא מקבילים מאת שהיא לתורה מגיע כשזה עולם! של רבונו המתמטי?

והמוסר ההיסטוריה, הפסיכולוגיה, של הכלים כל, הקב״ה של סמכותה עצם את לקעקע כדי מגוייסים האוטיליטרי חלק ולקחת מקורי, יצירתי, להיות מוזמן האנושי היצור ההלכה!

מלבב- במחקר אי על להתלונן במקום מבחוץ ולא. מבפנים האינסופיים מרחביה את ונחקור הבה ההלכה, של, הגמישות

נתענג גואלת ממשות התורה בתלמוד ונמצא תורה, תלמוד על

ומלבבת. מטהרת

כביטוי קרח ל- Common sense גדולה רלוונטיות יש משה עם קרח של המחלוקת לסיפור השתקפות הן עכשיו שומעים שאנו התלונות, מן הרבה לזמננו. ההלכה לימוד קרח… תלונות של הד אלא אינן ובעצם

קרח, טען ופרשנותה, פעולות אקזוטריות, פעולות הן בר- אדם כל שבהן דמוקרטיות, טענתו להשתתף. מורשה דעת הבלעדי והפרשן הבלעדית ההלכתית הסמכות להיותו משה של של ההשלכה שתסמוך. מה על לה אין קרח, טען ההלכה, של

רצה… שקרח מה ברורה. זו דמוקרטית פילוסופיה ש׳כלי הוא

יהיה התורה של הפרשנות' Common sense האמפירית הדעת,

היום- רק לקנותו ניתן אשר הממשיג, האזוטרי ההגיון לא יומית,

ובמאמץ ובאימון בשקדנות לימוד ידי …על

פה שבעל התורה של המתודולוגיה

לפי בחינתCommon sense ההדיוטית המעשית הגישה, של

אם צודקת. כן גם היתה משה של פסיקתו נגד קרח של טענתו

פתיל- תחויב תכלת שכולה טלית למה מספיק, אחד תכלת שתי קביעת ידי על מזוזה מצות לקיים אפשר אם בציצית? את תפטור לא רבים ספרים של נוכחותם מדוע לדלת, פרשיות אופנתית מגמה זוהי בסיסי, באופן במזוזה? הצורך מן הבית אורתודוקסיות בקהילות יהודיות, בקהילות עכשיו, שקיימת

ל הכניסCommon sense פרשנות. ככלי

תורה-שבעל- מכל-מקום, עם מזוהה להיות ניתנת לא פה

Common sense של מתודולוגיה לה יש 'חכמה זוהי 'דעת'. עם!',

יש ניתוח; של נבדלת צורה לה יש יחודית; גישה לה יש; עצמה לעצמה. . נבדלת 'סכמה' משלה, קטגוריות. לה

המינים בין השוויון תורה- נגד ולתלונות האשה'? לשחרור ל׳תנועה מודעים אתם

שבעל- האשה את מקפחת שהיא שלנו, ההלכה נגד, פה יש ואז שומע. שאני מה זה בהלכה? לאיש שווה אינה שהאשה

'שחרור של גבירות ה כמ לפייס בכדי להיכנע המוכנים רבנים כל היטב, חומש ויודע חומש, שלמד מי כל בסיסי באופן האשה'.

הינה זו שהאשמה יודע גמרא, שלמד מי הוצאת- מוחלטת. דיבה "בצלם אדם יצר שאלוקים אומר ב׳בראשית' שהחומש כיון נתון הוא השוויון אז אותם", ברא ונקבה זכר אותו ברא, אלוקים

אינכם אלוקים בצלם נבראו דמויות שתי אם מאליו מובן. זה השני על עולה שאחד לומר. יכולים

אם לעדות? פסולה אשה 'ולמה ואומרים: באים תמיד אנשים sense שלCommon קרח, של במונחים מדובר טובה טענה זו. אז אישה מזמין אינני לעדות, שכשר 'עד' עוד מחפש אני בחתונות קראתי שלא על עלי מתרגזת שהיא וכנראה הקידושין על להעיד

י היית לא אותו גם בחתונה נוכח היה המשיח מלך אם אבל לה. שכל תאמרו האם עדות! מלהעיד נפסל הוא גם כי מזמין

המשיח על! ? מלך הם עולים היהודים דוד או המשיח, מלך להעיד פסולים הם בעצמו, רבנו משה או המלך שלמה או המלך מסקנה מכך גוזרים הייתם האם לעשות? ! אפשר מה, עדות פועל אתה אם הארץ? ! ועם עצים מחוטב פחותים ומשה שדוד

בקט גוריות שלCommon sense שכן! ודאי זה האם אשה, סופרים איננו ל׳מנין': בקשר גם נכון הזה הדבר הגדולה המורה שכן מאד מוזר זה הרי נחותה? שהאשה אומר

היא לתפילה הנוגע בכל ביותר שאלמלא אומרת הגמרא. אשה

אם- להתפלל. יכולנו לא חנה מכל הגדולה המורה היא חנה כן,

האם למנין. להצטרף יכולה לא עצמה חנה אך ה, התפיל בנושא עם- איזשהו לעומת נחותה שחנה אומר זה בין שנמנה הארץ

sense שלCommon בקטגוריות לא! בכלל העשרה? אך כן. אינה שהאשה העובדה מדויקות מקוריות הלכתיות בקטגוריות אין בהחלט העדה, מן כחלק כתשיעי, או כעשירי להמנות יכולה

ואשה איש בין שוויון של האקסיולוגית לשאלה …שר ק שום לה

הליברלית הגישה של הפילוסופיה משמעות בעלת 'הלכה על מדברים אנשים שומע אני,'כאשר

ק 'הפשרת הם למה יודע אני אמפירית', 'הלכה ההלכה', פאון י שהיה מה בדיוק במוחם להם יש שלהם. הז׳רגון בכל מתכוונים בעיית עם משה אל נגשו הם כאשר וחסידיו קרח של בדעתם

'הגיון- של פרשנות גישת רצו הם תכלת. שכולה הטלית 'בריא הכשרה לקבל ללמוד, סבלנות להם היתה לא פשוט להלכה.

נכונה ההלכה של המיוחדים ובהגיון במתודולוגיה. ולהתמחות קרח ועדת ניצח, משה כמובן הלמדנות. מוסד נגד מרדו הם

אמת. ותורתו אמת "משה לבסוף: הו״דתה. .


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום ראשון, 7 בפברואר 2016

אין בין אדר ראשון לשני דף מקורות להדפסה גרעין תשעו'

בס״ד

שיעור שהעברתי גם בקרית שמואל בשנת תשפב' (בגרעין העברתי בשנת תשעו' ולא חזרתי בשנת תשפב')

בשנה מעוברת מעברים את חודש אדר ועושים ב' אדרים. יש לדון מה היחס בין שני החודשים. שאלה זאת מתבטאת בדברים הקשורים לפורים ודברים שקשורים סתם לשאלה הכללית מהו חודש אדר האמיתי.

בגמרא נאמר שאת קריאת המגילה וכן את מתנות לאביונים עושים באדר השני. ואומנם נאמר בגמרא שגם באדר ראשון בפורים קטן אסור להספיד ואסור להתענות וכן לא אומרים תחנון. וטעם הדבר הסבירו האחרונים משום שגם אדר ראשון יש לו איזה קשר לפורים. אלא שרק את רוב המצוות המעשיות עושים באדר השני. לפי הסבר זה עניין השמחה אפשר שמתחיל כבר מאדר ראשון.

לגבי מי שנודר או כותב בשטר אדר נחלקו בגמ' מה העיקר כשכתב סתם אדר האם נפרש שזה אדר ראשון או שני. להלכה פסק השולחן ערוך כשכותב סתם אדר וכן שנודר עד אדר כוונתו לאדר ראשון. (ואומנם דין זה טעמו משום שזה צורת דיבור של האנשים בעולם)

מי שנולד בשנה רגילה ונהיה בר מצוה בשנה מעוברת יעשה את הבר מצוה באדר ב'. כיון שצריך להשלים יג' שנים מלאות. וזה מסתיים רק באדר ב'. אומנם מי שנולד באדר ראשון ובר מצוה שלו גם בשנה מעוברת יעשה בר מצוה באדר ראשון.

לגבי עשיית יום השנה לזכר קרובים שנפטרו אם נפטרו בשנה מעוברת יעשה את יום הזכרון ביום הפטירה אם נפטרו באדר ראשון יעשה בראשון ואם בשני יעשה בשני. אבל אם נפטרו בשנה רגילה את יום הזכרון יעשה לפי מנהג הספרדים באדר שני. ולמנהג האשכנזים יעשה באדר ראשון ויש מהאשכנזים שמחמירים לעשות פעמיים בשני האדרים.

מי שנפטר בשנה לפני השנה המעוברת את יום הזכרון הראשון יעשה במלאת יב' חודש ולכן אם נפטר שנה לפני באדר יעשה בשנה הראשונה את יום הזכרון באדר א'.

בס״ד

אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא …

דינים הקשורים לפורים- עי' בגמ' מה המסקנה של הגמ'?

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב

משנה. קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר שני. אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה, ומתנות לאביונים.

גמרא. הא לענין סדר פרשיות - זה וזה שוין. מני מתניתין? לא תנא קמא, ולא רבי אליעזר ברבי יוסי, ולא רבן שמעון בן גמליאל. דתניא: קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון חוץ ממקרא מגילה. רבי אליעזר ברבי יוסי אומר: אין קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יוסי: אף קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון. ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה. - רבן שמעון בן גמליאל היינו תנא קמא! - אמר רב פפא: סדר פרשיות איכא בינייהו. דתנא קמא סבר: לכתחילה בשני, ואי עבוד בראשון - עבוד, בר ממקרא מגילה דאף על גב דקרו בראשון קרו בשני, ורבי אליעזר ברבי יוסי סבר: אפילו מקרא מגילה לכתחילה בראשון. ורבן שמעון בן גמליאל סבר: אפילו סדר פרשיות, אי קרו בראשון - קרו בשני. מני? … לעולם תנא קמא, ותנא מקרא מגילה והוא הדין מתנות לאביונים, דהא בהא תליא. ואי בעית אימא: לעולם רבן שמעון בן גמליאל היא, ומתניתין חסורי מיחסרא, והכי קתני: אין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לארבעה עשר שבאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות, הא לענין הספד ותענית - זה וזה שוין. ואילו סדר פרשיות לא מיירי. אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום רבי יוסי. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: בכל שנה ושנה. רבי אליעזר ברבי יוסי סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט - אף כאן אדר הסמוך לשבט, ורבן שמעון בן גמליאל סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן - אף כאן אדר הסמוך לניסן. בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי - מסתבר טעמא, דאין מעבירין על המצות, אלא רבן שמעון בן גמליאל מאי טעמא? - אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף. רבי אלעזר אמר: טעמא דרבן שמעון בן גמליאל מהכא, דכתיב לקים את אגרת הפרים הזאת השנית.

הספד ותענית- לפי הגמ' מגילה משמע שלעניין הספד ותענית שניהם שווים. וצ״ע מה הטעם?

רא״ש מסכת מגילה פרק א סימן ז

מתני' קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים. נראה לומר דסיפא ארישא קיימא היכא דקרא המגילה בארבעה עשר ונתעברה השנה אז אין בין אדר ראשון לשני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים דאע״פ דעשאו בראשון צריכין לחזור ולעשותן בשני אבל כל שאר דברים שעשאום בראשון ושוב נתעברה השנה אין צריכין לחזור ולעשותן בשני [והיכא] דנתעברה השנה קודם אדר ראשון אז הוי אדר הראשון כמו שבט ואהא קאמר גמרא הא לענין פרשיות זה וזה שוין כלומר שאם קראו באדר הראשון כל ארבעה הפרשיות ושוב ראו שיש צורך לעבר השנה אין צריך לעשותן בשני אבל לא מסתבר כלל שבכל השנים המעוברות יקראו הפרשיות בשני אדרים. ושוין בהספד ותענית שאסורים בזה ובזה פי' אם קראו המגילה בארבעה עשר ובו ביום עברו השנה אסור בהספד ותענית אבל בשאר שנה מעוברת נראה לי שמותר בהספד ותענית *כך נראה לי לפרש השיטה:

שפת אמת מסכת מגילה דף ו עמוד ב

שם בגמ' ושוין בהספד ותענית שאסורין בזה ובזה, וקשה … למה אסור בהספד בשניהם, בפרט למ״ש התוס' דשמחה אינו נוהג רק בשני ודאי קשה למה אסורין בהספד, והי' אפ״ל דנאסר מכח מגילת תענית ונאמר דכל הימים האמורים במג״ת באדר נוהגין בשניהם, … ואף דלפ״ז י״ל דכל הברייתא מיירי קודם שבטלה מג״ת מ״מ י״ל נמי דכיון דבפורים לא בטלה גם בראשון לא בטלה, … או י״ל הטעם דזו״ז שוין דהא בסמוך אמרי' ושניהם מקרא א' דרשו בכל שנה כו' מ״ס אין מעבירין על המצות ומ״ס מסמך גאולה לגאולה עדיף וקשה א״כ למה יליף מבכל שנה יאמר כל א' טעם שלו, ע״כ י״ל דמסברא הי' ראוי לומר דנוהג בשניהם רק דמכל שנה מוכח דא״צ לקרות אלא בחודש א' כמו בשנים פשוטין, וממילא כיון דבעי קרא ע״ז מוכח דעיקר הנס והשמחה הי' שייך בשניהם אלא דרצו להשוות היו״ט בכל השנים ממילא עכ״פ בהספד ותענית אסורין בשניהם:

משתה ושמחה- יש לדון האם שמחה היא קשורה למצוות היום או קשורה לאיסור הספד? עי' בתוס'. ובשו״ע תרצז' א'.

תוספות מסכת מגילה דף ו עמוד ב

ויש שנוהגין לעשות ימי משתה ושמחה בארבעה עשר ובחמשה עשר של אדר הראשון וריהטא דמתניתין נמי משמע כן מדקאמר אלא מקרא מגילה בלבד ומתנות עניים מכלל דלענין משתה ושמחה זה וזה שוין ולא נהירא דהא אמרינן בגמרא הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין מכלל דשמחה ומשתה ליכא דע״כ לא תליא הא בהא דאי תליא הא בהא לאשמעינן דמשתה ושמחה נהגו בהו וממילא נאסר בהספד … וכן הלכה שאין צריך להחמיר לעשות משתה ושמחה באדר הראשון.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצז סעיף א

יום י״ד וט״ו שבאדר ראשון אין נופלים על פניהם, ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה, ואסור בהספד ותענית; אבל שאר דברים אין נוהגים בהם; וי״א דאף בהספד ותענית מותרים. הגה: והמנהג כסברא הראשונה. י״א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי״ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי״ף) ואין נוהגין כן, מ״מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים; וטוב לב משתה תמיד.

לשאר עניינים- תלוי בעצם השאלה מה האדר האמיתי? עי' בירושלמי, וע״ע בגמ' נדרים. ובתומים.

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מגילה פרק א

אדר אדר הראשון תוספת אדר השני תוספת מה ביניהון ר' שמואל בר רב יצחק אמר שני כבשי עצרת ביניהון נולד בחמשה עשר באדר בשנה שאינה מעוברת ונכנס לשנה שהיא מעוברת אין תימר אדר הראשון תוספת שנה ארוכה היא אין תימר אדר השני תוספת אין לו אלא עד חמשה עשר באדר הראשון

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סג עמוד א

מתני'. קונם יין שאיני טועם לשנה, נתעברה השנה - אסור בה ובעיבורה; עד ראש אדר - עד ראש אדר הראשון, עד סוף אדר - עד סוף אדר הראשון. גמ'. אלמא סתמא דאדר דקאמר - ראשון הוא; לימא, מתני' רבי יהודה היא! דתניא: אדר הראשון - כותב אדר הראשון, אדר שני - כותב אדר סתם, דברי ר״מ; ר' יהודה אומר: אדר הראשון - כותב סתם, אדר שני - כותב תיניין! אמר אביי: אפילו תימא ר״מ, הא דידע דמעברא שתא, הא דלא ידע; והתניא: עד ר״ח אדר - עד ר״ח אדר הראשון, אם היתה שנה מעוברת - עד ר״ח אדר השני; מכלל דרישא לאו במעוברת עסקינן, שמע מינה: הא דפשיטא ליה דמעברא שתא, הא דלא ידע.

תומים סימן מג

… ואפשר לומר דקשיא ליה למחבר איך אמרינן דאדר ראשון כותבים אדר ראשון, אם כן הא דקי״ל בעדיות (פ״ז מ״ז) דמעברין שנה כל אדר עד ר״ח ניסן, אם כן בשטרי מקח וממכר דקי״ל (לעיל סעי' יג) מאוחרים פסולים … אם כן הם שכתבו בכ״ח באדר ולא ידעו שנתעברה השנה ועל כן כתבו אדר סתם, ואחר כך בכ״ט נתעברה השנה והמוכר חזר ולקחה ביו״ד באדר שני ממנו … ודוחק לומר דהאי קלא אית לו דב״ד עברו השנה בסוף אדר, … ולכן סבירא ליה להב״י דכך הפירוש כל זמן שהם כותבים השטר בשני אדרים, הואיל לפרקים יודעים מעיבור ולפרקים אינם יודעים, כדי שלא לחלוק בלשון הכתיבה וגם דלא ליפוק מיניה קלקלה, לעולם כותבין אדר ראשון סתם ואדר שני אדר תנין, ותו ליכא חשש כלל, רק מה שכותבין מניסן ואילך על אדר דיני ממונות זה עשה בירח אדר כך וכך וכדומה כשמזכירים אז אדר, כיון דאז ודאי ידעו מן קביעות העיבור אז כותבים אדר ראשון לר' מאיר ראשון ולר' יהודה אדר סתם, וזהו דאמרינן (נדרים שם) הא דידע בעבורי דשתא והא דלא ידע וכו', פירושו בזמן דהכל יודעים שהוא מניסן ואילך, והא דלא ידע וכו' פירושו עד ניסן דיש שנים דידוע העיבור ושנים שאינו ידוע, ואין לחלוק בין כתיבה לכתיבה ולא נפק מיניה תקלה כלל וא״ש, דכאן מיירי דכותבין באדר אז לכו״ע אדר ראשון סתם ושני אדר תנין ואין בזה פקפוקים.

בר מצוה- מה הדין שנולד בשנה רגילה ובר מצוה במעוברת ומה הדין ששניהם במעוברת. עי' בגמ' ערכין ושו״ע סי' נה' י'. ועי' בשו״ת מהר״י מינץ, ובמג״א.

תלמוד בבלי מסכת ערכין דף לא עמוד ב

אמר רבי אבא בר ממל: מכר שני בתי ערי חומה, אחד בחמשה עשר באדר הראשון ואחד באחד באדר השני, זה שמכר לו באדר השני, כיון שהגיע יום אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה, זה שמכר לו בחמשה עשר של אדר הראשון, לא עלתה לו שנה עד חמשה עשר באדר של שנה הבאה. מתקיף לה רבינא, ולימא ליה: אנא קדים שחין נורא מקמא דידך! משום דאמר ליה: את נחית לעיבורא. וא״ר אבא בר ממל: נולדו לו שני טלאים, …

שו״ת מהר״י מינץ סימן ט

וכן זה נראה לי דבר פשוט אם אחד נולד באדר ראשון ואח' באדר שני ובשנת שלש עשרה יהיה גם כן עיבור אז ודאי היינו אומרים הנולד בראשון יהיה בר מצוה באדר הראשון והשני בשני ואמרי' סוף דינא כתחל' דינא והאי בדידיה והאי בדידיה ולא אמרינן שגם לראשון נתעברה השנה וחדש אחרון עולה לכאן ולכאן כלומר לזה ולזה אלא אמרינן מי שנולד בחדש העיבור נתמלאה סאתו ושנתו בחדש העיבור ומי שנולד בחדש הפשוט נתמל' סאתו ושנתו בחדש הפשוט. ולעניין שאילתין נ״ל דיהי' בר מצוה באדר השני דנתעברה השנה נתעברה לו ויהיו לו ה' עיבורין בי״ג שנים. כי נמצא בתשובה וז״ל על עסק הנער שהגיע לי״ג שנה אם חדש העיבור בכלל נ״ל דודאי אינו מן המניין מדאמ' בירושלמי דמהירות סימנין ואיחור סימנין ושלשה שנים של בתולה תלויה /תלוים/ בעיבור החדש של השנה שנא' אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי פירו' גומר ומסכים עם ב״ד של מטה בעיבורם ואם עברו השנה בתוליה חוזרין. וה״ה לתפלה ולסימני גדלו' ונערות ולי״ג שנים חדש העיבור בכלל … זה אינו סתירה על נדון דידן דהתם בתנאם ובדבור תליא מילת' מה שאין כן בנדון דידן …

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נה סעיף י

אם נער אחד נולד בכ״ט לאדר ראשון משנה מעוברת, ונער אחד נולד באדר שני באחד בו, ושנת י״ג אינה מעוברת, אותו שנולד בכ״ט לאדר הראשון צריך להמתין עד כ״ט לאדר בשנת י״ג להיות בן י״ג שנה, ואותו שנולד אחריו באחד באדר השני יהיה בן י״ג שנה כיון שהגיע אחד באדר של שנת י״ג. הגה: ומי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העיבור, אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני (מהר״י מינץ)

מגן אברהם סימן נה ס״ק י

ושנת י״ג אינה מעוברת - משמע דאם שנת י״ג מעובר' אותו שנולד באדר ראשון נעשה בן י״ג באדר ראשון וכ״כ בלבוש סי' תרפ״ה וצ״ע דהא מי שנולד בשנה פשוטה אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני כמ״ש בהג״ה וא״כ גם זה אף על פי שנולד בשנת העיבור מ״מ אשתקד היתה שנה פשוט' ונעש' בן י״ב באדר סתם א״כ לא מלאו לו י״ג עד שנת אדר השני …

שו״ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן יד

… אבל במהר״י מינץ פשיטא ליה מסברא דסוף דינא כתחלת דינא … והסכימו עמו כל גדולי האחרונים … ואולי י״ל טעמו … דהרי זה כשנולד באדר הראשון היו דנים אותו לפי אותו החדש, לכשמלאו לו שלשים יום מאותו החדש היו דנים אותו לבר קיימא הן לענין בכור הן לענין אבילות או ההורגו, וכתיב מבן חדש תפדה דמזה ילפינן דלאחר חדש יצא מספיקות הנ״ל ולא אמרינן דבאדר בעי' ב' החדשים כי החדש הראשון לא יחשב בכלל חדש דקרא, זה לא יעלה על הדעת לאמור כן, וכיון שכבר החלטנו לגבי האי ילד דשלשים יום דאדר הראשון לחדש יחשב לו ע״כ בפגוע בשנת י״ג לדון על החדש אי אפשר לאחוז החבל בתרין ראשין, אף על גב דהעיבורים שבנתיים לא חשבנו לו לפי שלא היינו דנים עליהם בפרוטרוט אבל החדש של שנת י״ג שאנו דנים עליו ע״כ אמרינן סוף דינא כתחלת דינא ונגמר שעתו בזמן ההוא, …

ראיה נגד המגן אברהם- בשו״ת מעיל צדקה (סי' כ״א) הביא ראי' דלא כהמג״א דאיתא בילקוט ריש יהושע בשם המכילתא: ר״א המודעי אומר ע' יום אכלו בני ישראל את המן, כיצד בז' באדר ראשון מת משה ושנת עיבור הי'. ר״י אומר מ' יום אכלו את המן כיצד בז' באדר מת עד ט״ז בניסן. והרי מרע״ה מת בהיותו בן ק״כ מיום אל יום כמ״ש שבז' באדר נולד ובז' באדר מת. והרי להמג״א בין אם נולד בשנה פשוטה בין אם נולד בשנה מעוברת אינו נעשה ב״מ רק באדר שני, וא״כ למה מת משה באדר ראשון, ומוכח עכ״פ שאם נולד באדר ראשון נעשה ב״מ באדר ראשון.

תענית יא״צ- עי' בשו״ע סי' תקסח' ז'. ושם בגר״א. ובשו״ת חת״ס.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקסח סעיף ז

כשאירע יום שמת אביו או אמו באדר, והשנה מעוברת, יתענה באדר ב'. הגה: ויש אומרים דיתענה בראשון (מהרי״ל ומהר״י מינץ), אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני (ת״ה סימן רצ״ה /רצ״ד/); וכן המנהג להתענות בראשון, מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר״י בשם מהר״י מולין).

ביאור הגר״א אורח חיים סימן תקסח סעיף ז

כשאירע כו'. כמו בנדרים וידע שהשנה מעוברת. … והוא כשיטת הרמב״ם שפסק כר״מ בנדרים … אבל כל הפוסקים חלקו עליו וכמ״ש הרא״ש והר״ן שם דהלכה כר' יהודה וכן פסק בש״ע שם … אבל כל ראיותיהן אינן נראין לי … אבל כאן העיקר להתענות בשניהם דלרשב״ג ל״פ את״ק במגילה ו' ב' אלא בסדר פרשיות אבל בשאר מודה לת״ק שכל מצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון וכ״ה במגילת תענית … בשניהם. כן הוא עיקר מדינא כנ״ל:

שו״ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן יד

עד כאן דברנו מבר מצוה, והנה בסוף התשובה ההיא כתב דלענין יא״צ דעת מהרי״ו להתענות בשני והוא ז״ל כתב שלא ידע מתחלה דעת מהרי״ו והיה מורה ובא להתענות בראשון דכיון דשלמו למת יב״ח וכי מפני שנת עבור השנה יהיה זה נתון בדין חדש יותר, לעות אדם בריבו ה' לא ראה, אלא יא״צ שלו בראשון וכן לעולם, ואי משום אקדומי פורענותא לא מקדימי הכא כיון דמשום כפרה ותשובה הוא לא שייך אקדומי פורענותא, ומ״מ עכשיו שראה דברי מהרי״ו הוא אומר לשואלים יש פלוגתא בזה והם יבררו כרצונם ע״ש. הנה מ״ש היכא דלכפרה אתי לא שייך אקדומי פורענותא לא מקדמי, לא ראה דברי הרמב״ם רפ״ה מהל' תענית שכתב כל ד' תעניתים אינם אלא לתשובה וכפרה לקיים והתודו את עונם ואת עון אבותם ואפ״ה מאחרים ולא מקדימים משום אקדומי פורענותא לא מקדמי כמבואר פ״ק דמגלה [ה' ע״א], ומ״ש לעות אדם בריבו ה' לא צוה, לכאורה צריך לומר דס״ל דוקא גבי הטבעיי שייך לומר לאל גומר עלי אבל לא במשפט ה', … ועוד אני אומר הרי הגאון ז״ל כתב וכן לעולם פירוש לעולם כשיארע יא״צ של זה בעיבור יתענה בראשון מטעם הנ״ל שלא לעות בריבו, וצריך להסביר עפ״י המקובל כשם שמשפט רשעים בגיהנם יב״ח כן כל הצדיקים הזוכים לחזות בנועם ה' מ״מ משתנה ומתעלה ממדרגה למדרגה למעלה מהראשונה ויושב גם שם יב״ח, ושוב ביא״צ מעיינים בדינו ומתעלה וכן לעולם, ע״כ כתב הגאון וכן לעולם לא יעותו בריבו …

עשיית סעודה לנס- עי' במשנ״ב בסי' תקפו' ותרצז.

משנה ברורה סימן תרפו סק״ח

יכולים בני עיר לתקן בהסכמה ובחרם עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות פורים ביום שנעשה בו נס ומי שנעשה לו נס באדר ונדר לעשות פורים כשיבוא שנת העיבור צריך לעשות הפורים באדר שני אם לא שנעשה לו הנס בשנת העיבור באדר ראשון:

משנה ברורה סימן תרצז סק״ב

מי שאירע לו נס באדר וקבל ע״ע לעשות תמיד יום משתה ושמחה אם אירע בשנה פשוטה עושה בראשון ואם אירע במעוברת בשני יעשה בשני. ואותה סעודה שעושין בשביל הנס היא סעודת מצוה דכל סעודה שעושין לזכר נפלאות ד' הוא סעודת מצוה:

בירושלמי מנמקים הטעם לחגיגת פורים בשני משום שהנס היה בשנה מעוברת בשני. ("אותה שנה היתה מעוברת")

לסיכום הגמ' מגילה: - הלכה כרשב״ג ולכן הכל עושים באדר ב' בין ד' פרשיות בין קריאת מגילה ומתנות, ועדיין יש לשאול האם הטעם של גאולה לגאולה או הטעם של אגרת השנית הוא מכויח על החודש או מוכיח על יסוד פרטי.

הרא״ש לשי' באמת יש הכרעה ברורה לגבי חגיגות פורים יש רק תאריך אחד והשפ״א בתי' א' כ' משום מגילת תענית. אבל בהמשך מביא שמצד עיקר השמחה יש בשניהם, אלא שלעניין מצוות היום הכריעו הכרעה ברורה.

הלכה- בעניין שטרות ונדרים הרמב״ם הכריע כר״מ שאדר שני עיקר. אבל השו״ע רמ״א ורוב הראשונים הכריעו כמו ר״י ולכן אדר ראשון הוא העיקר. ואומנם לעניין שטרות ונדרים זה לא הוכחה לענייננו. (הכרעת השו״ע בעניין נדרים עי' בדבריו יו״ד רכ' ח', שבסתם כ' כמו הרא״ש, וכן לעניין שטרות כ״כ בחו״מ מג' כח')

נולד באדר א' ובר מצוה במעוברת- עי' בקושיית המג״א אבל חלקו עליו ויש לעי' בסברא. וי״ל שעדיין אם זה תוספת זה לא אומר שאין תוקף אלא זה תוקף חלש. ודוחק. ואולי י״ל שלעניין בר מצוה מה שחשוב הוא הגדרת יום ההולדת וסו״ס עברו עליו יג' ימי הולדת ודוחק.

הסוגיות- בגמ' מגילה (ו:) שם נאמר במשנה אין בין בפשטות נר' פשט המילים שמהות החודש היא אותו דבר. אבל בעיון בגמ' נר' שדברי רשב״ג הם קיצונים משמע שאת העניין הדתי צריך לעשות באדר שני. (ואפי' שם מדברים על דיעבד לא יצא) ואומנם לגבי הספד נאמר בגמ' ששניהם שווים וצ״ב כיצד יתכן הספד בשניהם. כיצד נעשה השילוב הזה?

להביא דיון זה בהמשך- ועי' ברא״ש הוא התקשה בגמ' למה אסור בהספד הרי הכריעו שהעיקר זה השני. ובאמת הרא״ש הכריע שאם ידעו מראש שיש עיבור. ממילא הראשון הוא שבט גמור. לעומת זאת לפי המרדכי באמת זה משום מגילת תענית אבל יש ראשונים שנקטו לגמרי שבאמת יש איזה מהות באדר הראשון שדומה לאדר שני.

סתם אדר- בגמ' נדרים סג.

מה האדר העיקרי- הירושלמי שואל זאת והביא נפק״מ לגבי כבשי שיש להם גיל ברור מתי חוגגים. ומביא הירושלמי ראיה …

משנכנס אדר- בשאילת יעב״ץ (ח״ח פח) מדייק מרש״י שכ' הטעם משום ימי פורים וניסן משמע שהטעם לשמחה המיוחדת דווקא הרצף של ימי השמחה ולכן שנה מעוברת ירבו בשמחה דווקא באדר ב'.

חשוקי חמד מגילה דף ו עמוד ב

האם מרבים בשמחה גם באדר ראשון

שאלה. נאמר במסכת תענית (דף כט ע״א) אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, ויש להסתפק בשנה מעוברת אם דין זה הוא גם באדר ראשון, או רק באדר שני?

תשובה. כתב המשנ״ב (סימן תרצז סק״א) שמי שטעה באדר ראשון ואמר בפורים קטן בשמונה עשרה על הנסים, אין מחזירין אותו, והטעם כתב השער הציון (סק״ב) דמדינא היה ראוי לעשות פורים באדר ראשון כמש״כ הפוסקים, אלא שמסמך גאולה לגאולה עדיף, א״כ הוי מענין המאורע. [הגאון מרן בעל הקהלות יעקב זצ״ל נשאל אם מותר לאבל לעבור לפני התיבה בפורים קטן, וענה במושכל ראשון שאסור, כיון שאין בין אדר ראשון לשני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים בלבד, אולם אח״כ אמר שבפורים אסור רק משום השמחה יתירה, אבל בפורים קטן מותר].

והגר״ש דבליצקי שליט״א אמר שתלוי בב' השיטות ברמ״א (סימן תרצז) אם יש דין של שמחה בפורים קטן, שי״א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי״ד שבאדר ראשון, וכתב הרמ״א ואין נוהגין כן, מ״מ ירבה קצת בסעודה.

ודעת מו״ח מרן הגרי״ש אלישיב שליט״א נוטה שמרבים בשמחה הכוונה לאדר שני, וכן משמע בשו״ת חתם סופר (סימן קסג) שכתב מי שנעשה לו נס באדר, יעשה ההודיה באדר השני, דלא שייך אין מעבירין על המצות, דהשתא דעשו אנשי כנסת הגדולה השני לעיקר לענין נס משום מסמך גאולה לגאולה, א״כ הראשון הוא שבט, ולא שייך אין מעבירין על המצות דעדיין לא הגיע זמנו, והש״ס במגילה דף ו ע״ב דקאמר אין מעבירין על המצות, היינו על אנשי כנסת הגדולה גופייהו דהיה להם לתקן בראשון משום אין מעבירין, אבל השתא דתקנו בשני משום גאולה לגאולה, שוב נעשה הראשון שבט לענינים אלו והשני הוא אדר.

אולם נראה דלענין שמחה מודה החת״ס שיש גם באדר ראשון, דכתב (בתשובה הנ״ל): בדרוש אגדה אמרתי דשנת הנס היה ראוי להתעבר על פי חשבון, ונתכוון המן לגזור שמד בחדש אדר הראשון, כדכתיב בחדש שנים עשר ולא בי״ג כדי שלא יגין זכות משה רבינו ע״ה, שחדשו של מרע״ה הוא בשני, כמ״ש היעב״ץ בסידור שלו (שער הדגים), ומ״מ המן שמח שמחה גדולה שעכ״פ שם אדר הורע מזלייהו של ישראל, אבל עכ״פ לא רצה לעשותו בחדשו ממש שלא יגין זכותו, אי נמי משום שהיו המילואים בכ״ג אדר הסמוך לניסן שבאחד בניסן הוקם המשכן, ובאדר שלפניו היו מילואים, והיה ירא שיהיה זכות לישראל בו, וכשגברו מרדכי ואסתר לא עיברו אותו השנה כדי שיארע חדש המלחמה בחדשו של מרע״ה, ועל כן הוצרכו לעבר שנה האחרת ועשו ימי שמחה בשני ואסרו הספד בראשון כי שניהם גורמים, אמנם העיקר בשני משום מסמך גאולה לגאולה וק״ל. [וכעין זה כתב היערות דבש (ח״ב דרוש ב ד״ה אבל הענין כך)].

אלא שבירושלמי במגילה (פ״א ה״ה) איתא רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה אותה השנה היתה מעוברת, מה טעמא מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר. והראיה דכתיב בחודש שנים עשר, פירוש מכלל דאיכא שלש עשר, ודברי הירושלמי כפשוטו צע״ג, [יעוין בפני משה וקרבן עדה שכוונת הירושלמי שהפורים היה בחודש י״ג, והכוונה בחודש שנים עשר שהיה ראוי לעשותו שנים עשר, אלא שהוא חודש אדר שנעשה בחודש שלאחר מכן, בחודש הי״ג]. א״כ נעשה הנס באדר הראשון, ובהא כו״ע מודים דיש לעשות באדר הראשון, ומ״ט קבעוהו אנשי כנסת הגדולה באדר השני, ואי משום מסמך גאולה לגאולה אטו מי שנעשה לו נס בשבט, יעשה לו יום טוב סמוך לניסן משום מסמך גאולה לגאולה, אע״כ כנ״ל דהירושלמי לא אמר אלא באותה שעה שהפיל פור לחדש שנים עשר אז היתה שנה מעוברת, פירוש שהיה מובן שראוי להתעבר וזה ידעינן מדכתיב מחדש לחדש שנים עשר, אך מדכתיב השנית דמבואר מזה שתקנו לעשות פורים בשני, שמע מינה שנמלכו בית דין ולא עברוהו להאי שתא, ונעשה נס בסתם אדר קבעוהו בשני משום מסמך גאולה לגאולה וכנ״ל, ע״כ.

ולכאורה משמע בחת״ס שיש להוסיף שמחה גם באדר ראשון, כי שניהם גורמים, ויעוין בשו״ת חתם סופר (חו״מ סימן כ) שחתם תשובתו, יום ג' שנכפל בו כי טוב א' דר״ח אדר ראשון שמרבים בו שמחה, לסדר ושכנתי בתוכם תקפ״ט לפ״ק.

לסיכום: לשיטת החת״ס אולי מרבים בשמחה גם באדר ראשון, וצ״ע.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ועל ידי זה // מזמור לתודה // מקהלות עם // ניגון ויז'ניץ - להקת מזמור שיר

צפייה ביוטיוב ערוץ: להקת מזמור שיר נשלח על ידי: לירן ושרית טל מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות