הכשרת כלים לפסח - בשני עמודים

בס״ד

**הכשרת כלים לפסח**

**כלים שמכשירים לפני**

1. אין להשתמש בכל כלי המיוחד להכשרה, מעת לעת (24 שעות) קודם תהליך ההכשרה.

2. יש לנקות את הכלי היטב מלכלוך או חלודה. ויש זוויות שאינן נגישות לניקוי יסודי — יש ללבנן באש, ורק אחר כך להגעילו.

**המקור מהתורה להכשר כלים**

3. (ויקרא פרק ו פסוק כא) ״וּכְלִי חֶרֶׂש אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ… יִשָּׁבֵר״.

4. (במדבר פרק לא פסוק כג) ״כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ… תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר״.

**הכשרת כלים — הכלל**

5. ״כבולעו כך פולטו״ — כלומר, בדרך השימוש בכלי, כך מכשירים אותו. בהתאם לכלל זה נעשית ההכשרה באחד מארבעה אופנים: א. ליבון. ב. הגעלה. ג. עירוי. ד. שריה. ה. הדחה.

6. כלומר, אם השתמשו בכלי באש — הכשרו ע״י ליבון באש, כך שיפלוט את החמץ שבלע באותה הדרך. אם השתמשו בו בבישול — הכשרו ע״י הגעלה… וכו׳.

**הגעלה**

7. כל כלי שמשתמשים בו לבישול — יש להגעילו במים רותחים.

8. אחר שניקו את הכלי היטב, יש להכניס את כל הכלי תוך מי ההגעלה. מי ההגעלה צריכים להיות רותחים שמעלים בועות. (יש המקפידים להוסיף חומר ניקוי למים, כדי לפגום את טעם המים.)

9. ראוי שלא להטביל את הכלי מיד לאחר שהגעילו — במים קרים.

10. מכסה סיר — אף הוא מוכשר בהגעלה כמו הסיר עצמו.

11. יש לפגום את מי יומו של כלי שהוא — כדי להכשיר את ההגעלה.

**עירוי מכלי ראשון**

12. סכינים ומזלגות שמשתמשים בהם בכלי שני — ניתן להכשירם אף בעירוי מים רותחים עליהם.

**ליבון**

13. אופן הכשרה ע״י ליבון נועד לכלים שמשתמשים בהם לאפייה או לצלייה, כגון: שיפודים, תבניות אפייה וכדומה.

14. ישנן רמות שונות לליבון:

1. ליבון קשה — מיועד לכלים שהאוכל שהיה בהם היה חשוף לאש (כגון שיפודים וכדו׳). 2. ליבון קל — מיועד לכלים שהאוכל שהיה עליהם לא היה חשוף לאש עצמה (כגון מחבת וכדומה).

15. אופן הליבון:

1. ליבון קשה — מעמיד את הכלי באש, עד שיתאדם. (כמעט בלתי אפשרי באמצעיים ביתיים.) 2. ליבון קל — מעמיד את הכלי באש, באופן שכשמעמיד קיסם בצידו השני הוא ייחרך, כך שיתחמם הכלי.

**השריה**

16. כלים שהשתמשו בהם בחמץ צונן זמן ממושך, כגון: צנצנות זכוכית, בקבוקי זכוכית — הכשרם על ידי השרייתם במים צוננים לעת מעת, במשך שלוש יממות, תוך החלפת המים בכל יום.

**הדחה**

17. כלים שלא השתמשו בהם מעולם בדבר חם — הכשרם על ידי שטיפה במים צוננים.

**כלי זכוכית**

18. לדעת השו״ע (ספרדים) ניתן להכשיר כלי זכוכית ע״י שטיפתם היטב, אך לדעת הרמ״א (אשכנזים) לא ניתן להכשיר כלי זכוכית כלל, משום שדינם ככלי חרס שעשייתם מהחול. (יש מפוסקי הספרדים, כגון בן איש חי, שהחמירו בזה כאשכנזים שלא להגעיל כלל, ויש מפוסקי האשכנזים שהקלו להגעיל זכוכית 3 פעמים, ובפרט כלי פיירקס וכדומה שעשויות מזכוכית חזקה.)

**הכשר כיור ושיש לפסח**

19. יש לנקות את הכיור והשיש, ואח״כ לערות עליהם מים רותחים. ונכון לערות עליהם 3 פעמים. אשכנזים נוהגים לערות את המים ע״ג אבן או ברזל מלובנים, או לצפות את הכיור והשיש בנייר כסף או פלסטיק עבה. (ויש שנהגו גם לערות וגם לצפות.)

**הכשר תנור**

20. תנור אפייה חשמלי — יש לנקותו היטב בכל מקום שידו מגעת, להימנע מלהשתמש בו 24 שעות, ואח״כ ידליקו את התנור בחום הגבוה ביותר שיכול להגיע אליו וישאירוהו דולק זמן שיגיע לחום הגבוה ביותר שיכול להגיע. (י״א (ילקו״י) שצריך להמתין שעה שלימה, י״א (פניני הלכה) שצריך להמתין חצי שעה, וי״א שמספיק 20 דקות.)

**כיריים**

21. יש לנקות את הכיריים היטב. אשכנזים נהגו ללבן את החצובות ליבון קל, או לצפותם בנייר כסף. לספרדים (לדעת הילקוט יוסף) מספיק להגעילם או לצפותם בנייר כסף.

22. שאר הברזלים שאינם נוגעים בסירים עצמם — אין צורך להכשירם. (ויש שנהגו ללבנם ליבון קל או להגעילם, אך אין בזה חובה.)

23. משטח האמייל שמתחת לחצובה — קשה להכשיר, ולכן נהגו שכל מאכל שנופל עליו לא יאכלו אותו בפסח. (ויש שנהגו לצפות אותו בנייר כסף.)

24. יש לנקות היטב את ראשי הגז.

**מדיח כלים**

25. יש לנקות היטב את המדיח, אחר שממתינים 24 שעות, ואח״כ להפעילו על החום הגבוה ביותר בתוכנית הארוכה ביותר. (יש המחמירים להכניס לתוך המדיח ברזל או אבן מלובנת, אך אין חובה להחמיר בזה.)

26. את המגשים של המדיח יש להגעיל במים רותחים, או לערות עליהם מים רותחים, או להחליפם.

**פלטה של שבת**

27. יש לנקות את הפלטה היטב, לחממה על החום הגבוה ביותר במשך שעתיים, ולאחר מכן לעוטפה בנייר כסף, כדי לחצוץ בין הפלטה לסירי פסח.

**מיקרוגל**

28. הכשרת מיקרוגל נעשית ב-4 שלבים:

1. מנקים אותו היטב משאריות אוכל שאולי נותרו בו מחמת גלישה או זיעה. 2. ממתינים 24 שעות, כדי שהטעם הבלוע בו ייפגם. 3. מניחים בתוכו צלוחית מים (מומלץ עם סבון/אקונומיקה) ומחממים במשך מספר דקות (עד שיתמלא כל המיקרוגל אדים). 4. מניחים על צלחת המיקרוגל דבר שיחצוץ בין הצלחת למאכלים שמחממים בפסח.

**שולחן האוכל**

29. יש לנקות היטב את השולחן. ניתן להכשיר אותו על ידי עירוי רותחים על השולחן. (ויש מהאשכנזים שנהגו לעשות זאת עם אבן מלובנת.)

30. עדיף להניח עליו מפה, מכיוון שקשה הדבר, כדי ליצור חציצה קבועה שתישאר כל הפסח, בין השולחן ובין כלי הפסח, ולהסתפק בכך.

**מפות**

31. מפות בד — מספיק לכבסם כראוי, וניתן להשתמש בהם בפסח.

32. מפות פלסטיק — ראוי שלא להשתמש בהם, אך ניתן לערות עליהם מכלי ראשון.

**מקרר וארונות מטבח**

33. יש לנקות היטב את המקרר וארונות המטבח בכל מקום שידו מגעת. במקום שיש חשש שמסתתרים בהם פירורים (שיש בהם כזית) — יש לשפוך חומר פוגם (מי סבון וכדומה), כדי שלא יהיו ראויים לאכילת כלב.

34. יש שנהגו להקפיד לכסות את המדפים של הארונות והמקרר בנייר או מפה, אך מעיקר הדין אם המדף הוא חלק ונקי (ואין חשש שנתחב בתוכו חמץ) — אין חובה לכסותו.

**מיקסר ובלנדר**

35. במכשירים חשמליים כבלנדר או מיקסר ישנן 2 בעיות: א. חמץ שנותר בין החריצים. ב. טעם חמץ שנבלע בדפנות הכלי.

36. מכיוון שקשה מאוד לנקותם לגמרי מפירורי החמץ, ויש חשש בשעת פעולת הבלנדר או המיקסר שיעופו פירורי חמץ למאכל כשר לפסח — ראוי שלא להכשירם לפסח, אלא לנקותם ולאחסן אותם במקום סגור במשך חג הפסח.

37. מי שצריך להשתמש בהם בפסח — חייב לנקותם היטב ובחריצים שאינו יכול להגיע אליהם יש לשפוך חומר פוגם (מי סבון וכדומה), על מנת שהפירורים לא יהיו ראויים לאכילה. וכן לסתום את חורי האוורור שלא יעופו שאריות חמץ. אם השתמשו בכלי החשמלי במאכל חם — יש צורך להגעילו אף.

38. מערבל של בלנדר שנועד ללישת בצק (בנוסף לנ״ל) — למנהג הספרדים צריך הגעלה, ולמנהג האשכנזים צריך ליבון קל.

**טוסטר**

39. טוסטר צריך ליבון חמור, ומכיוון שאם ילבנו אותו כראוי הוא ייהרס — אין להכשירו לפסח. ולכן ינקה אותו עד כמה שידו מגעת, ויאכסן אותו סגור.

**בקבוק פלסטיק של תינוק**

40. יש לנקות את בקבוק התינוקות, משום שטוב להחליפו ברותחים. ובשעת הצורך אפשר ל

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אמונה בשעת משבר - גבריאל ששון איבד את 7 ילדיו בשריפה

להתחזק, זו הנחמה שלי

גבריאל ששון, האב ששכל שבעה מילדיו בשריפה בברוקלין, נפרד מהם בטור מיוחד וכותב על ההתמודדות. ״יש לי אהבה עצומה לקדוש ברוך הוא״.

גבריאל ששון, ז׳ בניסן תשע״ה, 27/03/15 07: 52

הבית שנשרף בברוקלין.

צילום: רויטרס

באמת אין מה לומר, השתיקה זהו המסר המתאים כאן. אין לי מילים לתאר את הכאב. שואלים אותי אנשים: איך היה לי כוח להתמודד עם המצב. זה הגיע מכך שיש לי אהבה עצומה לקב״ה, וכפי שיש יחסים בין אדם לחברו אשר ניתן לשפר אותם עם הזמן, זה מגיע עם הזמן ועם העבודה שלך מול הקב״ה.

אמי אליען נפטרה כשהייתי בגיל 16. היו לי טענות רבות כלפי הקב״ה. כעסתי מאוד, איך ייתכן שלקחו אותה ממני ומהמשפחה. כולנו, אני, אחי ואחותי, היינו שבורים, בלי בית ובלי שמחה. גדלתי ביפן, לשם הגיעה משפחתנו מסוריה לפני מלחמת העולם השנייה לצורך פרנסה, לא הייתה לנו שום משפחה שם. אחרי פטירת אמי חיפשתי תוכן. עבדתי אז בחברה פיננסית. חשבתי לעצמי, האם זה מוצדק לעבוד קשה כל השנה בשביל לקבל שבועיים חופש בשנה? זה לא היה נשמע לי הגיוני.

החלטתי לנסוע לירושלים, ללמוד תורה כדי להבין את תוכן החיים. הנסיעה הייתה אמורה להיות לחודש בלבד. עד אז הייתי מסורתי. הוקסמתי מהיופי ומהעומק שיש בתורה. החודש הזה הפך להיות משמעותי בעבורי ובעל השראה לכל חיי. כל יום שלמדתי הוסיף לי אהבה לקדוש ברוך הוא. ככל שהשקעתי יותר בלימוד התורה, חשתי שאני מקבל יותר עומק והשגה. ואז התחלתי להבין את הגדלות של המסורת שלנו.

נשארתי בירושלים כאברך. באותה תקופה התחזק מאוד הקשר עם אבא שלי, שפתאום נכנסתי לעולם שהוא גדל בו. אבי עליו השלום גדל בחלב שבסוריה למשפחה של תלמידי חכמים. התורה שלמדתי קישרה אותי לכל הדורות אחורה ולמסורת של המשפחה. זה אחד מהדברים שמצערים אותי, שיש יהודים רבים אשר יש להם ניתוק בין הדורות. האבא לא מצליח להבין את הטרמינולוגיה של הבן, והבן לא מבין את האבא.

שמחת החיים העיקרית שהייתה לי הייתה לימוד התורה עם ילדיי. זה יצר קשר עמוק ביני לבין הילדים, ובין כל בני המשפחה. הכל התייחס לתורה אחת, מאחדת את כולם. הילדים שלי גדלו בירושלים על טהרת הקודש. אשתי ואני הקפדנו מאוד בנושא חינוך הילדים, ואשתי התמסרה מאוד ובאופן מיוחד להתפתחות במידות, תוך כדי שמירה על צניעות אישית. חינוך הילדים היה מתוך שמחה ואהבה, וזה מה שהפך אותם לאצילים.

כל הילדים שלי היו טובי לב, צנועים במידות ולא דיברו רע על אחרים. תמיד עשו כל שביכולתם לעזור לאחרים, והיו בעלי שמחת חיים. כל החברים שלהם היו בטוחים שהם החברים הכי טובים דווקא שלהם. הבת הבכורה שלי, עליין, בת ה־16, הייתה חרוצה בכל תחומי החיים, ובפרט ביחסי אנוש, תמיד הייתה שמחה בשביל אחרים. רבקה בת ה־13 הייתה מלאת שמחת חיים, ותמיד היה חשוב לה לשמח אחרים.

דוד בן ה־12 היה עדין נפש, והייתה לו תבונה של אדם מבוגר. הוא היה דואג לאמו כל הזמן. יהושוע בן ה־10 היה ילד יצירתי והיה במרכז העניינים כל הזמן. משה בן ה־8, ילד מתוק כדבש, לא הפסיק לחייך. הלימודים לא באו לו בקלות, אך הוא תמיד דחף את עצמו כדי להצליח. שרה בת ה־7 – כולם אהבו את התמימות שלה. הכל היה פתוח ואפשרי בפניה. יעקב בן ה־5 היה ״הליצן״ של המשפחה. מלא ביטחון. הוא השתלב עם האחים הגדולים למרות שזה לא היה מתאים לגילו.

אני אף פעם לא עוזב את הבית בשבת – אלא אם כן אני נוסע לישראל – אבל בשבת הזו הלכתי לכנס תורני במנהטן. בשבת בבוקר, אחרי התפילה, הלכתי לכנס, וראיתי שני שוטרים שמחכים לי. הם ביקשו ממני שאבוא איתם. לא הבנתי אם זה בצחוק או שזה עניין רציני, משום שמעולם לא הסתבכתי עם החוק. אמרתי להם: ״מצטער, אני לא יכול לבוא אתכם. שבת היום״. הם השיבו: ״זה מקרה חרום. אתה חייב לבוא״.

הם הודיעו לי שהיתה שריפה בבית ואשתי ובתי ציפורה בבית החולים. נכנסתי לרכב של המשטרה ובמקום לקחת אותי לבית החולים, לקחו אותי לתחנת המשטרה והתחילו לחקור אותי. ביקשתי מהם לקחת אותי לבית החולים ולדחות את החקירה לזמן אחר. הם רצו לעכב אותי כדי שגיסי יגיע למקום ויבשר לי את הבשורה הרעה במלואה. הוא הגיע עם ראש ״המתעסקים״ (ארגון המטפל בטרגדיות במדינת ניו־יורק), והוא בישר לי את הבשורה המרה, שלא רק שהן בבית חולים, אלא שכל שאר הילדים נפטרו.

לא הייתי מסוגל לבכות ברגע הזה, רק צעקתי צעקה גדולה ומרה לזמן ממושך. איש ״הצלה״ ניסה לתת לי זריקת הרגעה, אך סירבתי לקבלה.

לפני ההלוויה בניו־יורק הלכתי לבקר את אשתי ואת בתי, ששתיהן היו מורדמות בגלל הכוויות. בלוויה הייתי שבור לגמרי. אמרתי שם שהדרך להתמודד עם שואה שכזו, היא להיכנע כניעה מוחלטת לרצון של הקדוש ברוך הוא. טסתי לארץ כדי לקבור אותם בירושלים. בבית ההספד ראיתי את הגופות. רצתי ביניהן בבכי, נישקתי כל אחד מהילדים ואמרתי להם את המילים האחרונות שיש לי לכל אחד ואחד מהם.

התרשמתי מאוד מכך שעם ישראל היה איתי. זה מראה שבשורש הדבר כולנו מאוחדים, רק שעניינים של הבל משכיחים זאת מאיתנו. הנחמות שקיבלתי ושנגעו לליבי במיוחד וחיזקו אותי, היו סיפורים גדולים וקטנים. התקשר אליי אדם שסיפר לי שתיכנן להתחתן עם גויה, וכעת החליט לחזור בו. אחרים סיפרו לי שבעקבות מה שקרה הם חשו שברצונם להתחיל לשמור שבת. סיפרו לי שילדים בבתי הספר קיבלו עליהם להתחזק ולהשתדל להיות טובים יותר. אנשים שונים שהיו להם בעיות קשות שלא יכלו להתמודד איתם, אמרו שלאחר ששמעו על המקרה והאזינו להספד בהלוויה, זה סייע להם למזער את הבעיות שלהם לאופן שמאפשר להם כעת לחיות טוב יותר עם עצמם.

מה שהייתי רוצה לבקש מעם ישראל בעת הזו, שכל אחד יחקור לעומק בתוך עצמו – והרי כל אחד מכיר את עצמו וחסרונותיו – ושכל אחד ייקח לעצמו חיזוק בדבר שהוא מרגיש מוחלש בו. בין אם לשפר את ההתנהגות כלפי האחר, בין להתחזק בשמירת שבת או בטהרת המשפחה, זה מאוד אינדיבידואלי. שכל אחד ישפר את מה שהוא מסוגל לעמוד בו. זו תוכל להיות הנחמה שלי.

הטור פורסם בעיתון ״ידיעות אחרונות״

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

פסח בשמיטה

השמיטה בשנת הפסח חג

יעקוטה בת עלושה נשמת לעילוי

נשמת לעילוי שמואל בן ראובן

נשמת לעילוי סעדיה בן שמואל

וערך: כתב טרבל אליהו סי

גם הפסח חג את לחגוג זוכים אנחנו השנה האמיתית החירות את ולהרגיש היציאה ו

לחירות מעבדות מצרים ביציאת שהתחילה ו השלמה. לגאולה עד איתנו ממשיכה 1

מצרים מיציאת יותר מתרחקים אנו כך עובר, שהזמן שככל לחשוב מקום היה. לכאורה

פחות להיות השנים עם הופכים בפרט וההגדה הסדר וליל. רלוונטיים

להפך בדיוק! היא האמת אבל את פועלים במציאות. הזמן כל נמצאים הזמנים וכל החגים כל

בזמן מסויימת, ובעת הקרקע, לפני מתחת ורוכשים פעולתם

עומקם ואת כוחם את מגלים החוצה, יוצאים הם. מסויים,

תמיד היא אלא שהיא כמו נשארת לא עם פ אף המציאות למעשה, מגלים אנחנו הפסח חג את חוגגים כשאנחנו שנה כל מתקדמת,

טפח2. עוד

יצי אותה פעמי חד אירוע הייתה לא מצרים את אירוע אלא

אומרים שאנחנו כמו כולה, המציאות פני את ששינה סטורי הי פסח3: של בהגדה

נטויה ובזרוע חזקה ביד משם, . וקינו אל ה' ויוציאנו במצרים, לפרעה היינו "עבדים בנינו ובני ובנינו אנו הרי ממצרים, אבותינו את הוא ברוך הקדוש הוציא לא ואילו

במצרים לפרעה היינו ". משועבדים

חלילה אם ישראל עם את מוציא היה לא הוא ברוך הקדוש

לחרות ממצרים עמוק, עבוד בש נשאר היה כולו העולם כל עולם,

והולכת היא נמשכת "הגאולה 1 פעולת פוסקת, שאינה אחת פעולה היא השלמה העתיד וגאולת מצרים גאולת

גואלים ואליהו משה המסבות. בכל יה פעולות את פועלת והיא במצרים החלה אשר הנטויה, והזרוע החזקה היד את הוא מקשיב ישראל ורוח החטיבה. את ממלאים יחד הם והחותם הפותח והגומר, המתחיל אחת, לגאולה הם

וטובה" במלואה הישועה קרן צמיחת מלא עד המסבות מכל ההולכות הגאולה, פעולות של התנועות. קול

כח פסקה ותחייתו ישראל 'אורות

ומקום זמן, חיים, של ונקודה, פינה בכל במילואה היא חיה האלהית האידיאליות בכל. הוא חבוי, ן העליו "הקודש 2 זהרי כל על תעלומה הפועל המסתיר, מסוה אם כי איננו החול תוכן ובקוטן. בגודל תכלית לאין ותולדותיהם ומקוריהם

פנימה חיינו ובמלא נשמות במלא עולמים, א במל והולכים מפכים המה ד' שמנועם והחביבים, הנחמדים החיים של האורה אותנו היא מלבבת נראה הנה חמדותיה, בכל הקדושה והאורה הלוט פני את מגלה הצעיף, את ומסיר במועדו בא הקודש תענוגים בריווי עדן, רום מתמלא ולבבנו וטובו, ה' על מתענגים והננו מתענוגיה, משוך נחת אותנו מרוה שיחיה בנעימות

תתענג אז ד "'על

תשסז איגרת הראי״ה 'אגרות

3 היינו "עבדים פסח של "הגדה

הגאולה

היא נמשכת

גאולת והולכת

וגאולת מצרים העתיד

היא השלמה

אחת פעולה

פוסקת שאינה

העולם חיי כל ה, אנושיים כסדרם ממשיכים היו תורה מתן ללא הנמוכים. הפשוטים, 4

הנקודה את מדגיש מפראג המהר״ל מבחינה השתחרר רק לא ישראל עם בה הפנימית

מהותי5: באופן אלא ממצרים, חיצונית

מקשים, יש " מצרים מלכות שונה) (במה שנא דמאי מלכויות, בשאר משועבדים אנו הרי היציאה, לנו הועיל מה עד בתוכם) (בעצמיותם, בעצם הטוב קיבלו ממצרים ישראל יצאו כאשר כי הם! הבאי ודברי מלכויות? משאר

המעלה– וזאת מעלתם, מצד חורין בני להיות בעצמם ראויים שהיו בני להיות ראויים שהם לישראל עצמית

דבר ידי על להתבטל יכול לא ע קבו שהוא (דבר כלל עצמי דבר יבטל לא מקרי ודבר מעלתם, עצם מצד. חורין

עם בעצם חורין בני שהם הזאת ה המעל ישראל על עדיין כי )זמני

ישראל את הוא ברוך הקדוש שהוציא אחר כי במקרה. עבוד הש שנאמר מלכים אף אלא עוד ולא חורין, בני אותם ונתן: ממצרים

השם זה קדוש" וגוי כהנים ממלכת לי תהיו ואתם ו') יט' (שמות

("בני)"חורין בזה שיש והחשיבות והמעלה בעצם. לישראל הוא

ישראל חכמי אומרים ולפיכך במקרה. שהוא בגלותם נתבטל לא בעצם ישראל שקנו והחשיבות המעלה מצד וזה בגלותם. אף א') עמוד קיא (שבת הם" מלכים בני ישראל "כל

כלל במקרה נתבטל ". לא

בני אלא מעבדות, שהשתחררו חורין בני רק א ל אמיתיים, חורין לבני נהפכנו יציאה באותה

חורין בני של נשמה עם חורין חורין בני בגופנו, ברוחנו, נפשנו, בנטיית חורין בני, רוח שקיבלנו כיוון לעולם, שיעבוד לאותו יותר נחזור לא תוכנו, בתוך בעצמיותנו, חדשה

חורין בני רוח. של

רק חורין, בני באמת שאנו הזאת בנה מהה רק לנבוע יכולה החירות של הזאת המגמה להוציא יצליח לא לעולם הוא כוחותיו הם מה ידע לא אדם אם ותפקידנו. ערכנו מהבנת

שלמה בצורה הפועל אל, אותם המתוקנת. בצורתם 6 אותם להוציא יצליח לא לעולם ואופיו תכונותיו את מכיר שלא עם שלם, בעם וחומר וקל

השלמה בצורה הפועל אל מהכוח. שלהם

4 חיי סדר וכל כולו העולם כל הרי תורה, למתן עולם, לחרות ממצרים, אבותינו את הקב״ה הוציא לא "אילו

במצרים פרעה לאותו השעבוד נשאר היה וכך השתנות. בלי מקומם על נשארים היו ". האדם

של הגדה ראי״ה, עולת רסח עמוד 'פסח

5 סא פרק ה' 'גבורות

6 בלתי הוא וזה לאחר משעובד הוא זה שבמקרה מה מעמדי, הבדל רק איננו החורין לבן העבד שבין "ההבדל

. משועבד הנ הרוח אות ה היא הצביונית החירות. נאמן להיות ידה על מתרומם בכלל העם וכן שהאדם שאה, י

ש הנפשית לתכונה שלו, הפנימית לעצמיות אל צלם ל כזאת ובתכונה בקרבו אשר וק, ים את להרגיש לו אפשר

שהם מגמתיים, חיים בתור חייו חייו תוכן אין שלעולם העבדות, של הרוח בבעל כן שאין מה. ערכם את שווים שליטה איזה עליו השולט האחר אצל ויפה טוב שהוא במה אם כי העצמית, הנפשית בתכונתו מאירים והרגשתו

מוסרית– שהיא בין רשמית א שהי בין שהיא וטוב יפה שהוא מוצא שהאחר ". במה

רמד עמוד פסח של הגדה ראי״ה 'עולת

למצ יכולים אנו שרוחו משכיל עבד א ו

בן- ולהיפך חירות, מלא הוא שרוחו חורין

עבד. של רוח הוא

את לנו נתן הוא טבענו, הוא מה אופיינו הוא מה ללמוד אפשרות לנו נתן הוא ברוך הקדוש

הוא ברוך הקדוש בה הקדושה התורה פנימיות את ישראל לעם מגלה. נפשו 7

להיות לו שגורמים דברים חיצוניים, בדברים עסוק הוא תורה לומד לא אדם כאשר כלומר,

הדברים לו, לא בדברים שקוע הפנימי שלו העצמי הכח עצמיותו, כח את מדלדלים, הללו

שלו הפנימי ה״אני". שלו,

אנשים של ה מחשב דפוס לעצמנו מאמצים אנחנו האלה, לקולות מקשיבים כשאנחנו

שאילול אנחנו, לא שהם א אחרת פועלים אחרת, חושבים היינו. הם

חוסר הוא מה הבנה מחוסר בעיקר נובעת לעצמנו הזאת, ההקשבה מי לנו, שיש הכח

מה באמת, אנחנו יכולתנו. ומה בתוכנו טמון

בדיוק נקודה ואותה עצמו את מכיר היה ישראל עם אילו כולו, ישראל בעם גם, קיימת

כאלה חיצוניים" "קולות לעצמו לאמץ צריך היה לא הוא אופיו, את מהותו, את מכיר

האופי מה ללמוד חייבים לעשות, מה הזמן כל לו שיגידו שנוכל כדי הישראלית האומה של

הפועל אל מהכח אותה. להוציא התורה לימוד ידי על רק היא זאת לעשות היחידה. הדרך

כל- לחשוב יכולים היינו לא התורה שבלעדי כל-כך גדול הוא ישראל עם של הכח רחוק, כך

ה לשאוף, יכול הוא אליה ביותר הגדולה המטרה מה היום מישהו שואלים היינו אם היה א ו

"הלוואי גנון: בס משהו לנו אומר הממשלה טיס/מנהל/ראש ואהיה

. ."'וכו תפקידים הם שאלה כמובן

לה באנו ולא חשובים מעיט לדברים השאיפה אבל מערכם,

מי ההבנה מחוסר נובעת הללו

נשמה היא מה יהודי, הוא

כוחה מה. יהודית,

לשאיפה להגיע יכול יהודי רק

יות לה שיכולה ביותר הגבוהה להיות והיא כולה, האנושות בכל כך כדי עד עולם, של בריבונו דבק

הנבואה למעלת מגיע, שהוא עם המפגש היא הזאת המעלה שנשמת מי רק יהודי, רק להגיע יכול זו למעלה העולם, והיה שאמר מי הוא, ברוך הקדוש

כל הזו המטרה לעומת חיים, נשמת בו נפח בעצמו הוא ברוך שהקדוש בקרבו, אלוקים הוא איך היא השאלה אלא עושה, האדם מה משנה זה אין מתגמדות, האחרות המטרות האם בתוכו? נמצא ממש הוא ברוך שהקדוש מבין, הוא האם עושה, שהוא מה את עושה

ורגע רגע כל אותו שמחיה מי שיש מאמין? הוא

חורין בני חורין, בני אנחנו כאשר רק להגיע יכולים אנחנו הזאת למעלה השעבודים מכל

להיות ומי להיות מה להיות איך ל. נו שאומרים השעבודים מכל החיצוניים,

אנחנו כאשר ולמעשה וכוחותינו, לעצמנו מתכחשים אנחנו הגדולה, נשמתנו מ מתעלמים

באמת חופשיים. איננו

ה הרוחני הצד את לעורר לתורה, אחת מגמה "יש 7 ר ס ויהיה קדושות, במושכלות עסוק שיהיה שבאדם, עליון

בהמי משיקוע " עצ. מיותו כח את שמדלדל גופני,

ה סעיף ו' פרק התורה 'אורות

יצאנו כאילו עצמנו את רואים ממש אנחנו בו בלילה דווקא הסדר, בליל דווקא לכן

איתנו8 ממש נמצאת, ממצרים. השכינה

לירושלים המקדש, לבית לעלות בפסח זוכים היינו קיים היה המקדש כשבית פעם, אומנם

הפסח קורבן את ש. ם לאכול

: שנאמר9 כמו

בְּּחַּג יִבְּחָׁר אֲשֶׁר בַּּמָּׁקוֹם אֱלֹהֶיךָׁ יְּהוָׁה פְּּנֵי אֶת זְּכוּרְּךָׁ כָׁל יֵרָׁאֶה בַּּשָּׁׁנָׁה פְּּעָׁמִים "שָׁׁלוֹשׁ

ַּּהַּמ רֵיקָׁם. יְּהוָׁה פְּּנֵי אֶת יֵרָׁאֶה וְּלֹא הַּסֻּכּוֹת וּבְּחַּג הַּשָּׁׁבֻעוֹת וּבְּחַּג צּוֹת "

שכחנו כְּהִלְּכָתָם" כְּסִדְּרָםּומּוסָפִים תְּמִידִים קורבנות," הם מה אותו לאכול צריך מיוחדות, שלו ההלכות כמה עד הפסח, קורבן הוא מה שכחנו ובפרט

ישראל בעם לאחדות גורם הזה ה. קורבן כמה שבור, ולא שלם מבושל, ולא צלי

פסח10 קורבן הלכות את עמוק במבט קוק הרב מסביר כך:

" בלילה" אלא נאכל אינו. הפסח

מצרים שביציאת כיוון היא בלילה, הפסח את אוכלים שאנחנו הסיבה ישראל "עם", נוצר

8 עמוד יב' דף בשבת הגמרא פי על ארמי, בלשון בהגדה לפתוח שתיקנו הטעם להסביר אפשר עניא, לחמא "הא

הוא ברוך (הקדוש לשלם" ידכירנך "רחמנא תפילה: בלשון אומר היה החולה, את מבקר כשהיה אלעזר רבי ב',

לפי ארמי, בלשון צרכיו אדם ישאל אל לעולם יהודה: רב אמר שהרי זה, על הגמרא ומקשה לשלום). יזכרך שנאמר עימו, שהשכינה חולה (שונה) שאני הגמרא, ומתרצת ארמי. בלשון (מבינים) מכירים השרת מלאכי שאין

להכניס השרת, מלאכי של לסעד זקוק אצלו המתפלל שאין ונמצא דוי", ערש על יסעדנו "ה' ד'): מא' (תהילים

תיקנו ולכן ובעצמו. בכבודו הוא ברוך הקדוש נמצא מד מע שבאותו כיוון הוא, ברוך הקדוש לפני תפילתו הוא ברוך שהקדוש ) מ: (שמות בזוהר שכתוב מה להדגיש ארמי, בלשון ההגדה שבתחילת הראשונה הפסקא

עימנו השכינה כי השרת, במלאכי צורך כל לנו ואין בניו, מפי מצרים יציאת סיפור לשמוע יבוא ". בעצמו

ליעקב אמת

טז פסוק ט׳ז' פרק דברים 9

10 הלאומי הכח את המקשרת הקדושה, הופעת שקרבן עד ממש, אחד כאיש להיות ישראל, כנסת של הכללי

צ כקרבן נחשב אחד כל של היחיד י הענ זהו בור, י הר ולעומק בפסח. המתגלה ין ו כולו שהכלל שם, בזה מתאחד

ומשא- המגע ידי שעל בודדים, מאישים מקובצה חברתית, התאחדות לא לחטיבה יחד מתאחדים הם היומי ומתן

עליון יחוד התגלות אלא, אחת, נעשתה הפסח, קדושת ידי על שמתאחדת האומה, של כולה שהכללות

לאישיות ר הוא הולם ממש-, יחידה ו מדויק (ביחד )ש המתיח הלילה, שם נאכל אינו הפסח היחידיות. אל אלא

. בלילה" קעט עמוד א' חלק ראי״ה 'עולת

שלם עם אלא כיחידים, לא כפרטים, לא א שמגלה שלמה אחדות, בעולם, ה' רצון ת

יְסַפֵּרּו. 11 תְהִּלָתִּי לִּי, יָצַרְתִּי "עַם-זּו "

בתוך בחושך נסתכל אם אחת. לאחדות פרטים הרבה להפוך בכוחו יש הלילה, ומימלא

כללים– דברים אולי לראות נצליח החדר, לזהות נצליח לא אבל ספרייה. כיסא, שולחן,

האחדות וכו'. לנו יש ספרים איזה השולחן, על ח מונ מה בחדר, השונים הפרטים את כי לא פרטים, אין שבו בזמן דווקא בלילה, דווקא ביותר הטובה בצורה מתבטאת הכוללת נהיה שוב הבוקר, וכשיגיע ישראל, בכלל להיכלל מקומם כרגע כי אלא ואינם, התבטלו הם

הכלל את שמרכיבים. הפרטים

" חצות" עד אלא נאכל. ואינו

הרבה לו ונותנים הכלל את חיים הכלל, על חושבים שאנחנו שמרוב סכנה, ישנה פעמים

לא וכדי הכלל, את המרכיבים הפרטים את נשכח עצמנו, את נשכח בחיינו, ממשי ביטוי

לפרטים היחס את, תנו מאי תשכיח שלא כדי מידי, גדול מקום הלילה של ל״כלליות "לתת מהלילה12 חצי רק עד. חצות, דווקא לאוכלו אותנו מצווה התורה

את יבינו והכלל כשהפרטים הפועל אל תצא בכללה, האומה של האמיתית, החירות כשכל ככלל, ישראל עם של תפקידו את ויבין ותפקידו, מעלתו את יבין פרט כשכל ערכם,

כל- עליון, כל-כך מכלל חלק הוא איך יבין מאיתנו אחד ערכו את גם הוא ידע נשגב, כך

משמעותו את. פקידו, ת את הפרטי,

לנו שיאיר זעיר, בנר אלא באבוקה, לא גדול באור לא החמץ, את בודקים אנחנו פסח לפני

ביותר החשוכות הפינות את. גם

הלאומית, איפתנו ש היא מה האמיתית, חירותנו היא מה הלב, חדרי בתוך בודקים אנחנו

! אומרים-לא אנחנו להתפלש קטנים, להישאר בפירוש לנו שאומרת גלויה לעבדות לא כולם שמנסים כמוסה, לעבדות לא גם אומרים ואנחנו וטהרה, לקדושה לעלות ולא בבוץ

כוחנו ומה מעלתנו מה אנחנו, מי בשבילנו, טוב מה כולם יודעים כאילו מאיתנו. להסתיר

צריך שהוא חושבים שאחרים מה לעשות צריך איננו הוא העמים כל כמו אינו ישראל, עם

באמת חופשי להיות כדי שלו, לאמת שלו, למקוריות נאמן להיות חייב ישראל עם. ת, לעשו עם "להיות ו. כמוסה גלויה עבדות- מכל באמת, חופשי בארצנו" חופשי 13

11 כא פסוק מג'' פרק ישעיה

12 בשביל הפסח, לקדושת מתיחש שהלילה מכיון ראוי הכלל, בקדושת השפעתו בהפעלת שיש היחידיות, עומק

תהיה היומית, ההכשרה אל עדיין פונה שאינה הראשונה, הלילה מחצית שרק בגבולו ישמר, שהוא ולא זמנו,

ומתעתד פונה להיות מוכן כבר כשהוא הלילה, של השניה המחצה לבא העתידות החברתיות, ההתקנות לקראת

" חצות עד אלא נאכל ואינו. ביום.

קעט עמוד א' חלק ראי״ה 'עולת

13 אחרי לבער הלב, חדרי את ג״כ בודקים אנו הנר לאור החמץ את בודקים וכשאנו " שנדבקה העבדות חומצת

לה נוכל למען בנפשותינו, י נקיים נפש, ברוממות חירותינו חג של האורה חוג אל כנס בין עבדות, של כתם מכל

העבדות אותה ובין הרוח, אצילות את ומעכירה הנפש הוד את המשפילה הגלויה, העבדות אותה של, הכמוסה

הע ההמון את ידם על שמתעים טפל שטחי חירות של מזויפים צבעים ידי על המזדייפת " י. ור

עמוד461 הראי״ה מאמרי

השדה עבודות בכל להתעסק שאסור כיוון פנוי, רב זמן יוצרת השמיטה. שנת

ל אב מאוד, אינטנסיבית בצורה עובד החקלאי שנה כל

בביתו יושב הוא שנים, לשבע אח. ת הזאת השנה ה״אני את עצמו, את לזכור זמן לאדם לתת כדי "נועדה

שלו הרוחניות את שלו, . הפנימי

קלישר14 צבי הרב כותב וכך:

שנה רק החומר, לצורך האדמה בעבודת טרודים יהיו לא לעולם "כי

בתורה יעסוק העבודה עול יפרוק וכאשר לנפשו. חופשי יהיה אחת

האמיתי האושר הוא זה כי ". וחכמה…

אנחנו האומה, של החומרי בבניין עסוקים אנחנו כאשר

וכמו שלה, הרוחני הבניין את חלילה לשכוח יכולים

לעיל בנו שכת ש נשכ זה ידי על ח את מקוריותנו, את גם

כוחינו ואת. עצמותינו 15

גם לתת כדי נועדה שהשמיטה כותב הארץ לשבת בהקדמתו קוק הרב פנוי "זמן "לאדם

החומרית ממלאכתו באופיו עצמו, בהכרת שיעסוק כדי, . הפרטי16 שנת לאומה. כללית שביתה היא השמיטה אך יחיד, לכל "שמיטה" מעין היא השבת הקדושה התורה בלימוד לעסוק וצריך יכול ישראל עם בה שלמה שנה היא, השמיטה

ובהבנת ישראל מעם ויחיד יחיד כל של ערכו בהבנת בציון היושב העם של. כללותו

14 בהר פרשת הברית ספר

15 פנויים שיהיו המפרשים פירשו השמיטה עניין כי הקהל) (במצוות השמיטה שנת לאחר אה הקרי הייתה "ולזה בעומק הדברים ויפעלו יכנסו ש הכנה להם הייתה וזאת עצמם, בתוך להסתכל האדמה ומעבודת ממלאכתם

"ליבם זה" המתחיל״ולפי דיבור וילך פרשת משמואל שם

16 יחיד כל על פועלת שהשבת הפעולה אותה את, בת. . ש בכל קרובים לפרקים החול מחיי מתנער "היחיד המאור בתוכה יתגלה לזמן מזמן כי זו. . לאומה הוא מיוחד צורך בכללה. האומה על השמיטה היא פועלת

להם אשר והתחרות הזעף החול. . החברה״של חיי ישביתוהו לא אשר זהרו, מלוא בכל שלה, האלוקי

מדויק מקור (להביא עמוד+ )

עליה יושביה כל שלא כיוון היא לזה והסיבה מדרבנן, היא כיום השמיטה מצוות, כידוע, באה שהשמיטה כיוון היא העיקרית הסיבה באמת כי נראה הדבר, טעם את נבדוק ואם

ישראל17 בעם מסוימת אחדות ליצור הפסח לקורבן בדומה.)(

קשור השמיטה בה נוספת נקודה בגמרא18 כתובה לפסח ה:

את להפקיר אדם על זו במצווה ביעור" "מצוות הנקראת השמיטה בשנת מצווה ישנה המצווה של המקור בשדות, לאכול לחיה עוד יכולת שאין לאחר שברשותו והירקות הפירות

הפסוק19 הוא הזו: תְּּבוּאָׁת כָׁל תִּהְּיֶה בְּּאַּרְּצֶךָׁ אֲשֶׁר וְּלַּחַּיָּׁה ָׁ״וְּלִבְּהֶמְּתְּּךָׁ." לֶאֱכֹל הּ

כהנים20 בתורת ודרשו:

לחיה כלה בבית, אוכלת בהמה בשדה אוכלת שחיה זמן כל לחיה בהמה מקיש ולחיה ולבהמתך אומר "כשהוא

שבבית." לבהמתך כלה שבשדה

"קבוע זמן ישנו הגמרא "למסקנת ומין מין כל של הביעור זמן מתי בגמרא חז״ל, נחלקו

השערה פי על חז״ל קבעו, שאותו מין אותו של הפירות כל כלים הזה בזמן יותר או פחות

לאכול להמשיך יכול יותר מאוחר שיש בוודאות יודע אדם אם אבל. מהשדה,

הוא השדות) מן נגמרים הם שבו הזמן (כלומר הענבים של הביעור שזמן הגמרא אומרת

הפסח. , עד "בענבים "פסח.

בפסח דווקא הוא הענבים? גמרים נ שבו שהזמן קבע שהקב״ה לזה פנימי קשר יש האם

מקריות זו? האם עכשיו עד שדיברנו מה לכל קשור זה? ואיך

היין21 על נאמר: " וַּאֲנָׁשִׁים אֱלֹהִים הַּמְּשַּמֵּחַּ אֶת״תִּירוֹשִׁי, הֶחֳדַּלְּתִּי הַּגֶּפֶן, הֶם, ל ָׁוַּתֹּאמֶר

גם22 וכתוב: " אֱנוֹש." לְּבַּב יְּשַּמַּּח ׁוְּיַּיִן

17 המצווה זאת לקיים יכולין ישראל, בבני שיש האחדות כפי אבל פרטית, מצווה אינה השמיטה, ות מצו "והנה שמיטה לשבות באין האחדות ידי לכן״על עליה" יושביה שכל "בזמן שכתוב כמו

אמת שפת תרל״ח בהר פרשת

18 על אוכלין - מהן מאוחרות יש, אם אוכל של דליות שיכלו עד בענבים: אוכלין רבנן "תנו בזיתים. אוכלים יהן

מוצא ואינו יוצא עני שיהא, כדי חלב גוש של אחרון שיכלה: עד אומר אליעזר, רבי שבתקוע אחרון שיכלה עד היני בית פגי הוזכרו: לא יהודה רבי. אמר היני בית פגי שיכלו עד בגרוגרות. אוכלין רובע בעיקרו ולא בנופו לא וא היני בית )פגי, דתנן מעשר( לענין אלא האחרון שיכלה עד בתמרים. אוכלין במעשר חייבין - דטובינא היני

: . ורמינהי השיצין בין של על אוכלין, ואין הכיפין בין של על: אוכלין אומר גמליאל בן שמעון. רבן שבצוער

: רבי ביבי רב. ואמר הפורים עד, בתמרים החנוכה עד, בגרוגרות העצרת עד, בזיתים הפסח עד בענבים אוכלין

יוח מאוחרות יש: אם בהדיא קתני: הא אימא בעית. ואי הוא שיעורא חד ואידי אידי - מחליף בתרייתא תרתי נן

עליהן." אוכלין - מהן ב עבוד נב דף פסחים 'מסכת

19 ז פסוק כה' פרק ויקרא 'ספר

20 ג הלכה ג' פרק בהר 'פרשת

21 יג פסוק ט' פרק 'שופטים

22 טו פסוק קד' פרק 'תהלים

גורם היין מדוע ש לכך לב נשים היטב, נדייק אם לשמחה? למקם בחר המלך דוד היין את

הלחם בין דווקא לשמחה הגורם: ללחם

קשה עובד שאדם אחרי מופיע היין

לחם להוציא בשביל לחם. ומוציא צריך מסודרים, מאוד גבולות צריך

איך ואיך, מתי לזרוע מה לדעת טוחנים איך לקצור, איך, להשקות,

כדי והמים הקמח ל ש הכמויות מה גבולות בתוך הכל לחם. . להוציא

העבודה כל אחרי זה כל אחרי

הדרך כל לאורך האדם ל ש והיגיעה

הלחם. יוצא

יין באמת אז ובנייה מאמץ של שלם תהליך של עדין כשיא ליין, להתייחס ככה תדע אם

שיותר, כמה ו אותו רק תהליך, ובלי גבולות ללא היין את תיקח אם אבל אנוש, לבב ישמח ממש הפוך יהיה שיקרה שמה להניח סביר אלא ליבך, ישמח שלא רק שלא לך תדע. אז

הפנים את לגלות הוא במהותו היין כי ולמה? סוד23 יצא יין "נכנס הוא היין של התפקיד ",

שאנחנו מי את שלנו, הפנימיות את. לגלות אם אחרים, לחקות ננסה רק הזמן כל אם אנחנו, מי נדע לא אם לעצמנו נאמנים נהיה, לא

סביר אלא אותה, מכירים שאיננו כיוון שלנו הפנימית האמת את מאיתנו יוציא לא היין פנימית הכרה כמעט לנו שאין גילינו פתאום כי עמוקה ועצבות בבדידות שנשקע להניח

. אמיתית

שד המשנה שאומרת כך כדי עד חזק, כך כל- הוא היין של כוחו, יח המש של בדורו ווקא

יתרבה24 היין:

ת הגפן יאמיר, ויוקר יסגא, חוצפא משיחא בעקבות " ביוקר" והיין פריה- תן י

שאפשר מה שם על הגפן עץ נקרא הוא אלא פירותיו, שם על ענבים עץ נקרא לא הגפן עץ

היין של כוחו שזהו כיוון הענבים, של הפנים על מהפירות, . להוציא

סם. נקראת התורה 25 סם? ת נקרא התורה מדוע עיקריות תכונות שתי יש: לסם

א. תמציתיות ריכוזיות- בו יש

ב. רגילה אבקה רגיל, כדור כמו לכאורה נראה (הוא מוסתרת שבו )האנרגיה

23 ל סנהדרין ח, א 'עמוד

24 ב עמוד מט דף 'סוטה

25 " מיתה סם לו נעשית זכה לא חיים סם לו נעשית "זכה

ב עמוד עב 'יומא

הָׁאָׁרֶץ מִן לֶחֶם "לְּהוֹצִיא

-. לְּהַּצְּהִיל אֱנוֹשׁ בַּב ל יְּשַּמַּּח ְּוְּיַּיִן

מִשָּׁׁמֶן פָּׁנִים

- יִסְּעָׁד" אֱנוֹשׁ לְּבַּב וְּלֶחֶם

אחרות מחכמות חכמה" "עוד היא שהתורה לחשוב חלילה יכול התורה, עם שנפגש, מי

לדוגמא. הפיזיקה או הרפואה לחכמת התורה חכמת בין מהותי הבדל שאין

דבר בכל שנמצאת הפנימיות את לזהות להקשיב, לב, לשים לדעת. צריך

דור הנקודה, בדיוק זו כי היין יתרבה שבו כדור הגאולה דור את לתאר בוחרת המשנה

פנימיות מחפש "תוך" שמחפש דור הוא. הגאולה

בה דווקא מתגלה הזה היין לפעמים ת שתכרו

בפנים אבל בפאבים, במסיבות, , יתר, עמוקה מגמה ישנה הדברים, , בתוככי את לגלות הפנים, את לגלות המשתוקקת

התוכן את רק ולא המציאות של העומק

לעין הנגלה. החיצוני

הגמרא26 היין את הביא שהקב״ה אומרת

סיבות: שתי בגלל לעולם

א. אבלים לנחם

ב. הזה בעולם לרשעים טוב שכר. לשלם

" לנחם אלא בעולם יין נברא לא חנן: רב אמר לרשעים" שכר ולשלם אבלים

השורש את לגלות צריך המקרים. ובשני החיים27 התעצמות רק אלא מוות לא וזה יותר, נעלים חיים שיש להבין צריך האבלים אצל

מהם להיפרע כדי רק זה שכר, מקבלים שהם שנראה פי על אף הרשעים, אצל גם וכך

במבט הדברים, של הפנימיות על ההסתכלות הבא. בעולם יסגא ה״חוצפא ועמוק, "חודר

התכונה ללא פנימיים, דברים גדולים, לדברים הדור של הדרישה בגלל נובע שלנו, בדור

לגמרי אחרת להיראות יכול הכל חיצונית, הדברים, שורשי את ללמוד אפשר אי, הזאת שהמציאות מבינים פנימיות, בעיניים כשמביטים קומה, כשזוקפים מבט, כשמרימים אבל

מאוד שונה בפנ. ים

לא פנימה, להסתכל למדנו שלא העובדה מעצם רק נובע הזה, החיצוני המבט כל זה, וכל

שמספיק דבר שום אין כבר ומימלא בנו, שטמון הפוטנציאל מה בנו, שיש הכוחות מה ידענו הם נביאים בני נביאים אינם אם " שלנו התוכיות הזאת, הפנימית האמת רק כי לנו, ."טוב

והפיכת נים, הפ גילוי הדברים, פנימיות של הכוח הוא היין, של שסודו נמצאנוְלמדים

לפ ְהפָנים נים. כוחנו מה באמת, אנחנו מי הגדול, הגילוי הוא והסוד, , סוד יצא יין ""נכנס מעלינו החמץ הסרת גבורתנו, . מה

26 א עמוד ע דף 'סנהדרין

27 החיים תגבורת רק הוא הרי מות קוראים אדם שבני מה שיקרו, היא טומאתו שוא, חזיון הוא "המוות

". ותעצומתם שפ עמוד ב' הקודש 'אורות

אבל דים, עב להיות כך ומתוך באמת, אנחנו מי לגלות יכולים אנחנו החירות חג בפסח- חופשי. באמת להיות יכול ה' עבד שרק לה' עבדים 28

כוסות ארבע דווקא? למה הוא ביותר המפורסם התירוץ גאולה של לשונות ארבע: כנגד

וגאלתי ולקחתי והצלתי. והוצאתי

זו והאם לחירות? ליין? קשור זה איך אבל

היחידה? התשובה

לת שהמקור היא האמת שארבעת הזה רוץ י

הגאולה לשונות ארבעת כנגד הן ת הכוסו בירושלמי29 הוא. ארבעה מובאים בירושלמי

ארבע דווקא שותים אנחנו למה תירוצים

: כוסות

בגמרא יוחנן רבי דעת: זוהי

". א של לשונות ארבע כנגד בנייה: רבי בשם יוחנן רבי

ולקחתי וגאלתי והצלתי, והוצאתי, "גאולה:

היא נוספת דעה היחידה, הדעה לא זו אבל

לוי בן יהושוע רבי: של

". ב פרעה של כוסות ארבע כנגד אומר: לוי בן יהושוע "רבי

הוא הסדר בליל כוסות ארבע שותים אנחנו שבגללה שהסיבה מסביר לוי בן יהושוע רבי

יוסף פתר שאותו פרעה של. משקים ה שר בחלום שמוזכר פעמים ארבע כנגד

28 הזמן עבדי חופשי לבד הוא ה' עבד הם, עבדים. עבדי

נפשי אמרה ה' חלקי חלקו, אנוש כל בבקש כן על

הזמן "עבדי הלוי יהודה "ר'

29 א הלכה י' פרק 'פסחים

לוי רבי בשם הובא נוסף: טעם

מלכויות ארבע כנגד אומר ל״וי "רבי. ג

רומא יוון, פרס, אשור, בגלות: ישראל את ששיעבדו המלכויות. ארבעת

בחג כוסות ארבע דווקא שותים מה. אנחנו כנגד נוסף טעם מביאים חכמים

. ד העולם אומות את להשקות עתיד שהקב״ה פורענות של כוסות ארבעה כנגד אמרי: ""ורבנן

"כוס המילה בהם מתהילים."שנזכרת פסוקים ושני מירמיהו פסוקים שני מביאה הגמרא

העולם אומות על יביא עולם של שריבונו הפורענות" "כוסות את מתארים אלה פסוקים

ישראל את. הצוררות

עיקריים יעדים שני עם נשארנו כן: אם

א. ל נצטרך בנפרד. תירוץ כל ברר

ב. המגמה את לראות ו לנ מאפשרת שאולי תשובה יותר עמוק במבט להרכיב ננסה ש הכללית יחד גם כל. התירוצים מ עו הל

הראשון התירוץ אותו הביא שרש״י בגלל (כנראה יוחנן רבי של כולם מבין והמפורסם

הגאולה לשונות כנגד הן הכוסות שארבעת הוא הבבלי). בתלמוד

קשור להיות צריך כוסות ארבע דווקא שותים שאנחנו שהטעם סובר כנראה יוחנן רבי

המרבה "כל הסדר. בליל במהותו עסוקים שאנחנו אירוע לאותו ממש, מצרים יציאת ל משובח זה הרי מצרים ביציאת "לספר המהותי הוא מצרים יציאת שסיפור הבין יוחנן רבי

חייבים אנחנו הללו הכוסות ארבעת את שותים אנחנו וכאשר ישראל, עם בשביל ביותר

עצמ. ו מצרים יציאת של המאורע על לחשוב בגאולה שלבים ארבעה היו מצרים ביציאת אחרי שלב התקדמנו כיצד ולהעמיק להפנים להבין ננסה וכוס כוס וכל לחירות מעבדות

"נלקחנו ולבסוף "נגאלנו" כך אחר "ניצלנו" כך ואחר "יצאנו" בהתחלה."שלב,

" ה״הגדה של המצווה את נקיים מצרים גאולת בשלבי נתבונן אם יוחנן רבי של לדעתו

מצרים יציאת את ממש נחווה שבה. בצורה

השני התירוץ אותם כנגד הם שותים שאנו הכוסות שארבעת לוי בן יהושוע רבי של הוא

חכמתו מכח ויוסף הכלא, לבית שנשלח פרעה של המשקים שר שחלם כוסות ארבע לפתור מצליח בו" אלוהים רוח אשר איש כזה "הנמצא פרעה: עליו שמעיד כמו האלוהית

החלום את המשקים. לשר

לפסח קשור ויוסף המשקים שר של הזה הסיפור איך להתבונן, עלינו? אבל

אדם על סיפור פרטית, גאולה של סיפור הוא יוסף של שסיפורו לומר, עלינו כנראה אלא

מצרים. למלך משנה ונהיה לחופשי, יצא הסיכויים כל שכנגד

המשקים שר של חלום אותו. בזכות בסוף התאפשרה האסורים מבית יוסף של היציאה

של האישי לסיפורו גם הפרטית, לגאולה גם מקום יש הסדר, בליל לוי בן יהושע רבי לדעת

כל במהלך אותו שסוגרים מהמיצרים, כלוא הוא בו מהמקום מאיתנו, ואחד אחד כל

גם לצאת יכולים אנחנו בו הזמן הוא לוי בן יהושוע ר' של הבנתו לפי הסדר ליל השנה,

נמצא הוא שבו מהמקום אחד כל יחידים, בתור פרטי. באופן

והרביעי השלישי התירוץ וחכמים לוי רבי של. הוא

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מעשר עני

בס״ד

חלק מחיוב ההפרשה של תרומות ומעשרות הוא הפרשה של מעשר עני. את המעשר הזה נותנים בשנים ג' ו' של מניין שנות השמיטה. (ישנם פירות החייבים בתרו״מ בשנת שמיטה, בפירות אלו נוהגים להפריש מעשר עני ויש מחמירים גם מעשר שני)

את המעשר מביאים לעני והם ברשותו של העני ויכול לאוכלם ולמכרם ולעשות כל מה שרוצה. (אומנם אסור להוציא פירות אלו לחו״ל.)

הגדרת עני בזמן חז״ל הייתה מי שאין לו 200 זוז כיום הגדרים הם אחרים היינו מי שאין לו פרנסה קבועה וכדומה, בעז״ה בהמשך כשנדון על מעשר כספים שם נעסוק יותר בהגדרות של עני.

כמפריש מטבל ודאי (כג' מי שיש לו עץ בביתו) חייב לתת את המעשר לעני. ואינו יכול להשאיר בביתו. במקרה של ספק טבל אינו חייב לתת את המעשר לעני כיון שעל העני להוכיח שפירות אלו לא מעושרים, יש להדגיש שאומנם חובת נתינה אין אבל ישנה חובת הפרשה. (ולכן את נוסח ההפרשה אומר כרגיל)

כיון שכיום העניים לא מגיעים אל השדה אלא בעל הבית הוא נותן לעני, לכן האדם יכול להחליט לאיזה עני הוא רוצה לתת. ואינו מחוייב לתת דווקא לעני הראשון שהוא פוגש.

למעשה- כיום לעניים לא שווה להם להגיע בשביל כמה פירות, לכן העצה הטובה ביותר היא לתת הלוואה לעני (לדוג' יתן על שנה שלמה 30 ₪) ולהגיד לו שאת ההלוואה הוא ישלם בפירות שאני מפריש, ולכן לאחר אמירת הנוסח הוא יגיד שהוא מקנה את הפירות לעני ומיד הפירות חוזרים אל בעל הבית כיון שהפירות הם כתשלום על ההלוואה.

בשעת הדחק שאין לו דרך לעשות הלוואה עם העני י״א שאפשר לשום את הפירות ולהניח כסף בצד ובינתיים לאכול את הפירות.

יש עושים הסכם עם מקום מסודר כג' בית האוצר (של מכון התורה והארץ וכדו') שהם כבר עושים הסכם עם העני.

במידה ונותן את הפירות לעני לכתחילה צריך להגיד לו שהנתינה היא נתינה של מעשר עני.

מעשר עני.

מקור החיוב- עי' בפסוקי התורה בגדר החיוב.

דברים פרק יד

(כח) מִקְצֵ֣ה׀ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים תּוֹצִיא֙ אֶת־כָּל־מַעְשַׂר֙ תְּבוּאָ֣תְךָ֔ בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑וא וְהִנַּחְתָּ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ: (כט) וּבָ֣א הַלֵּוִ֡י כִּ֣י אֵֽין־לוֹ֩ חֵ֨לֶק וְנַחֲלָ֜ה עִמָּ֗ךְ וְ֠הַגֵּר וְהַיָּת֤וֹם וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְאָכְל֖וּ וְשָׂבֵ֑עוּ לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־מַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה: ס

דברים פרק כו

(יב) כִּ֣י תְכַלֶּ֞ה לַ֠עְשֵׂר אֶת־כָּל־מַעְשַׂ֧ר תְּבוּאָתְךָ֛ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ת שְׁנַ֣ת הַֽמַּעֲשֵׂ֑ר וְנָתַתָּ֣ה לַלֵּוִ֗י לַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה וְאָכְל֥וּ בִשְׁעָרֶ֖יךָ וְשָׂבֵֽעוּ: (יג) וְאָמַרְתָּ֡ לִפְנֵי֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהֶ֜יךָ בִּעַ֧רְתִּי הַקֹּ֣דֶשׁ מִן־הַבַּ֗יִת וְגַ֨ם נְתַתִּ֤יו לַלֵּוִי֙ וְלַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָאַלְמָנָ֔ה כְּכָל־מִצְוָתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתָ֑נִי לֹֽא־עָבַ֥רְתִּי מִמִּצְוֹתֶ֖יךָ וְלֹ֥א שָׁכָֽחְתִּי:

כיצד נותנים- עי' ברמב״ם ובדרך אמונה, שימו האם מותר לו לבחור עניים מסויימים.

רמב״ם הלכות מתנות עניים פרק ו

הלכה ז- בעל השדה שעברו עליו עניים והיה לו שם מעשר עני, נותן לכל עני שיעבור עליו מן המעשר כדי שבעו שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו.

הלכה י- ומעשר עני המתחלק בגורן אין בו טובת הנאה לבעלים אלא העניים באים ונוטלין על כרחו ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו, אבל המתחלק בבית יש לו טובת הנאה לבעלים ונותנו לכל עני שירצה.

דרך אמונה הלכות מתנות עניים פרק ו

(לו) בעל השדה כו'. הנה פרשת מעשר עני כתובה בתורה בשני מקומות בפ' ראה ובפ' תבא ושנינו בספרי כתוב אחד אמר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת אלמא דצריך להניחו בגורן ובאין עניים ונוטלין אותו וכתוב אחד אומר כי תכלה לעשר וגו' ונתת ללוי וגו' אלמא בתוך הבית מחלקו מדכתיב ונתת הא כיצד עד הפסח שהוא זמן גשמים ואם הניחו בחוץ נפסד מחלקו בתוך ביתו וזהו מ״ע המתחלק בתוך הבית מכאן ואילך שהוא ימי הקיץ מניחו בחוץ בגרנות והעניים באים ונוטלים וזהו מ״ע המתחלק בגרנות ואף על גב דכתיב והנחת דמשמע בעזיבה כמו לשו״פ מ״מ תקנו חכמים שבעה״ב יחלק להם בשוה כדי שלא יריבו אבל מוכרח ליתן לכל עני שבא ואין לו שום טוה״נ בזה כמש״כ רבנו בסמוך ה״י אבל מ״ע המתחלק בבית יש לו טוה״נ ויכול לתתו לכל מי שירצה כמ״ש רבנו שם ורבנו לא חילק בין ימות החמה לימות הגשמים נראה דס״ל דלאו דוקא אלא הכל לפי הענין שאם ישתמר בשדה ולא יתקלקל ויבואו עניים לקחתו יניחנו בשדה ואם לאו יביאנו לבית ולפ״ז בזה״ז שאין עני שיטריח ללכת לפרדס ליקח פירות אחדות שזהו שיעור שביעה שלהן וכ״ש במקום דשכיח גנבים צריך תמיד לקחתו לביתו ולחלקו ויש לו טוה״נ בהן, והנה הדין שכתב רבנו כאן שצריך ליתן להן כדי שביעה הוא דוקא במ״ע המתחלק בגרנות ולא במ״ע המתחלק בבית כמ״ש רבנו בסמוך הי״ב …

למי נותנים- עי' במשנה (פאה ח' ח-ט') וכ״כ הרמב״ם (מתנו״ע ט' יג') וע׳י בטור, ולגבי הרוצה לתת בדיון שבויים עי' ברמב״ם. (חשבו מה הטעם שצריך להודיעו שזה מעשר עני)

משנה מסכת פאה פרק ח

משנה ח'- מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני היו לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול היו ממושכנים לבעל חובו או לכתובת אשתו הרי זה יטול אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו:

משנה ט'- מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם הרי זה לא יטול וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו ועליו הכתוב אומר (ירמיהו יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו …

רמב״ם הלכות מתנות עניים פרק ט הלכה יג

מי שיש לו מזון שתי סעודות אסור לו ליטול מן התמחוי, היו לו מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה, היו לו מאתים זוז אף על פי שאינו נושא ונותן בהם [או שיש לו חמשים זוז ונושא ונותן בהם] הרי זה לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, היו לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנין לו כאחד הרי זה מותר ליקח, היו בידו מעות והרי הן עליו חוב או שהיו ממושכנים לכתובת אשתו הרי זה מותר ליקח.

טור יורה דעה הלכות צדקה סימן רנג

מי שיש לו מזון שני סעודותא לא יטול מהתמחוי ארבע עשרה סעודות לא יטול מהקופה יש לו מאתים זוז אפי' אינו נושא ונותן בהן או שיש לו חמשים שנושא ונותן בהן לא יטול מהצדקה כלל יש לו מאתים זוז חסר דינר אפי' נותנין לו אלף זוז בבת אחת ה״ז יטול

רמב״ם הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה יז

מעשר עני אין פורעין ממנו מלוה, ואין משלמין ממנו את התגמולין, אבל משלמין ממנו דבר של גמילות חסדים וצריך להודיעו שהוא מעשר עני, ואין פודין בו שבויים, ואין עושין בו שושבינות, ואין נותנין ממנו דבר לצדקה, ונותנין אותו לחבר עיר בטובת הנאה, ואין מוציאין אותו מהארץ לחוץ לארץ שנאמר והנחת בשעריך ונאמר ואכלו בשעריך ושבעו.

שיעור ההפרשה- עי' רמב״ם מעשר, ולפי״ז חשבו כיצד יפריש בפועל ועי' משפטי ארץ.

רמב״ם הלכות מעשר פרק א הלכה יד

אין מעשרין באומד אלא במדה או במשקל או במנין, וכל המדקדק בשיעור משובח, והמרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין שהרי הטבל מעורב בהן ופירותיו מתוקנין.

משפטי ארץ (עמ' 208)

כשמפריש מעשר עני צריך לדקדק בשיעור במעשר, לפי שאין מעשרים באומד. אם קשה עליו לדקדק בשיעור המעשר, יפריד מעט יותר מעשירית מן הטבל, ויאמר: מעשר עני בפירות אלו.

עני המעשר- עי' בגמ' חולין ורמב״ם (מובא לעיל פ״ו ה״י) ולגבי פתרון מה יעשה מי שאינו יכול עי' דרך אמונה.

תלמוד בבלי מסכת חולין דף קלא עמוד ב

ותנא דבי ר' ישמעאל: שלא תטול תפארתו ממנו, אחריך - זה שכחה. וכולן אין בהן טובת הנאה לבעלים, מאי טעמא? עזיבה כתיבא בהו, ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו, דכתיב: ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם - להזהיר עני על שלו. ומעשר עני המתחלק בתוך הבית יש בו טובת הנאה לבעלים מאי טעמא? נתינה כתיבא ביה; ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו, דאמר ר' אילעא: גמר לגר לגר מהתם, מה להלן - מוזהר עני על שלו, אף כאן - מוזהר עני על שלו. ושאר מתנות כהנה כגון הזרוע והלחיים והקבה אין מוציאין אותן לא מכהן לכהן ולא מלוי ללוי,

דרך אמונה הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה טז ס״ק (קז)

(קז) והלוקח אסור בהן. מיהו אין הלוקח אסור בפאה אלא אם הי' ברשותו בשעת התחלת הקצירה שאז חל החיוב של פאה ובלקט ושכחה אם הי' ברשותו בשעה שנפל הלקט ושכח השכחה ובמ״ע אם הי' ברשותו בשעת מירוח שאז חל החיוב מעשר אבל אם קנה אחר שחל החיוב נהי שחייב להפריש אבל מותר לו ליטול המתנות לעצמו אם הוא עני ולכן עני האוכל אצל בעה״ב ומעשר יכול לעכב המ״ע לעצמו ועי' בבה״ל:

דרך אמונה הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה טז

ולכן נהגו כמה אנשים שאין ביכולתם לתת המ״ע לעניים להפקיר כל נכסיהם אחר ההפרשה וגם הקרקע והפירות ולזכות במ״ע ואח״כ חוזרין וזוכין בה ובלבד שיפקיר בפני שלשה ויפקיר לכל אף לעשירים …

דרך הנתינה- עי' בשו״ת אבקת רוכל לגבי נתינת כסף במקום הפרי. ועי' משפטי ארץ (עמ' 214) בספר ואכלת ובשעת עמ' 156).

שו״ת אבקת רוכל סימן טז שאלה על מה שנהגו בקצת מקומות בא״י איש אשר ישחט שור או כשב או עז מוכרו לזרים במתנותיו ואח״כ נותן לכהן פרוטה בעד המתנות והכהן לוקח ומתרצה האם קיים בכך מצות מתנות כהונה דמה לי הן מה לי דמיהן או לא תשובה … גרסינן בפרק הזרוע והלחיים (קלד) … מקום שאין שם כהן מעלה אותם בדמים לאוכלם מפני הפסד כהן דוק מינה טעמא דאין שם כהן משום הכי מעלה אותם בדמים הא יש שם כהן הן ולא דמיהן ודוקא מעלה אותם בדמים כלומר לשום אותם בשיווים דלשון מעלה אותם בדמים בכל דוכתא הכי משמע ורש״י ז״ל כתב שם את דמי המתנות משמע דשומא מעולא בעי אבל פחות מכאן איכא גזל ודוקא נמי לשום אותם תחל' ואחר כך אוכלן אבל לאכול אותם ואח״כ לשום אותם בדמים לא … כ״ש בנ״ד שכפי הנראה אינו נותן אחד מעשרה בשיווים. אם כן אפילו יתנו הפרוטה לכהן קודם מכירת המתנו' או אפי' שיוויים כיון דלא אתו ליד כהן לא נתקיימה מצות ונתן דהן ולא דמיהן ואפי' כשאין כהן בעיר היה אפשר לומר שיוציא המתנות ויניחם אפי' יפסידו אם לא מפני הפסד כהן … וא״כ איך אנו לא נחוש להפסד הכהן ונתקן לתת פרוטה בדבר השוה בכפלי כפליי' ולהפסיד מתנותיו בידים … הא קמן בהדייא שאע״פ שהכהן מתרצה לקחת דמים תמורת המתנות לאו כל כמיניה עד דאתו לידיה ויחזיר אותם לו אם לא במכרי כהונה או במזכה ע״י אחר וזו ראייה גמורה אין דרך לנטות ימין ושמאל … אלא ודאי וברור שצריך שיבואו המתנות לידו של כהן ואז יעשה הכהן מה שירצה … אבל למוכרם קודם שיבואו לידו אינה מכירה אפי' ימכור אותם בשיוויים דאימת קנה האי כהן שיוכל למוכרם לישראל ונמצא דבר שאינו שלו כ״ש למוכרם פחות משיוויים בכדי שאין הדעת טועה דודאי נראה כחוכא ואטלולא.

לגבי הפתרון של אכילה ואח״כ תשלום לעני עי' עמ' 157.

דרך אמונה הלכות מתנות עניים פרק ו הלכה י

והלוקח פירות מחברו אחר שכבר הוטבלו דהיינו אחר מירוח מותר ללוקח ליטול המ״ע לעצמו כיון שכבר הוטבלו ברשותו של ראשון ויתבאר בהט״ז בעזה״י ושם יתבאר ג״כ אם יכול להפקיר נכסיו ולזכות במעשר עני:

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

פרשת ואתחנן - ההבדלים בציווי השבת בין יתרו לואתחנן

בס״ד, יב אב תשע״ד

פרשת ואתחנן – ההבדלים בציווי על מצוות השבת

הגדרת ההבדלים

בפרשתנו חוזר משה רבנו פעם נוספת על עשרת הדיברות. ישנם מספר הבדלים בין עשרת הדיברות המופיעות בפרשתנו לעשרת הדיברות המופיעות בפרשת יתרו. ננסה לעמוד על ההבדל בציווי על שמירת השבת בין שתי הפרשות.

להלן השוואה בטבלה בין שני הציוויים על השבת (דגשים על ההבדלים):

ניתן להסיק מהתבוננות בין שני הציוויים כי קיימים מספר הבדלים מהותיים בין שני הציווים:

יש לנסות להבין את מהות ההבדלים בין הציוויים, ומדוע משה רבנו בוחר לשנות מדבר ה' בפרשת ואתחנן. כדי לנסות ליישב את מהות ההבדלים חשוב לעמוד על המקום בו עמד עם ישראל בכל אחד מהציוויים.

ההבדל בין "זכור" ל״שמור"

מופיע במדרש תנאים (הופמן - דברים ה, יב,) ההבדל בין הציווי זכור לציווי שמור:

"זכור" - זוכרהו על היין וכן הוא אומר (הושע י״ד ח') זכרו כיין לבנון.

"שמור" - שומרו מלעשות בו מלאכה".

ניתן להסיק מכך שהציווי "זכור" הוא כנגד מצוות ה״עשה" של השבת (עשיית הקידוש), ואילו הציווי "שמור" הוא כנגד מצוות ה״לא תעשה" שבשבת (אי עשיית מלאכה).

היטיב לתאר זאת בעל המשך חכמה (דברים ה, יב):

"שמור" נאמר על הסייג והגדר שיעשו החכמים במצוות, כמו שדרשו בפרק ב' דיבמות (כא, א) "ושמרתם" על הסייגים.

ואף שהגמרא אומרת (ראש השנה כז ע״א):

זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע.

נראה שיש משמעות להבדל מדוע כאן נכתב "זכור" וכאן נכתב "שמור".

פרשת יתרו

בפרשת יתרו עם ישראל נמצא 50 יום אחרי יציאת מצרים, הוא נפגש עם א-להיו ולומד להכיר אותו. עם ישראל ראה את פלאי היציאה ואת כוחו של ה' לעשות עבורו ניסים. עמ״י זוכה להגיע למעמד נבואי, כמאמר המדרש (שכל טוב בשלח פרק טו): "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו יחזקאל וישעיה", אך עדיין לא מכיר דיו את בורא עולם.

הוא עומד בפני תקופה של הליכה במדבר של מפגש היכרות עם בורא העולם, התעלות ודבקות בו. ודווקא באותה העת מגיע הציווי לזכור את השבת, ציווי אקטיבי להוסיף קדושה על ידי זכירת השבת. במדבר עמ״י לא עובד ולא עמל, יש לו פנאי לעסוק ברוחניות, וביום השבת הוא מוסיף רובד של זכירת השבת ובכך מוסיף לעצמו עוד ועוד קדושה.

זו הסיבה שהשבת היא זכר לבריאת העולם. את יציאת מצרים הם זוכרים ומכירים היטב, אבל כשמתבוננים שה' הוא גם ברא את העולם כולו, נכנסת בעם ישראל יראת השמים, וההבנה שהוא מנהיג את העולם. וכוחו ויכולתו עצומים.

בפרשת ואתחנן

לעומת זאת, בפרשת ואתחנן ערב הכניסה לארץ ישראל, משה רבנו מנסה להנחיל לעם ישראל את המסר אודות חשיבות השביתה מכל מלאכה. בארץ ישראל עם ישראל צריך לעבוד קשה כדי לזכות לפרנסה, כפי שכתוב בפסוקים (דברים פרק ח, א-יג):

"וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם: … וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ: וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה:"

בארץ ישראל, ישנו ציווי להפסיק מהעבודה היומיומית, ומתוך השביתה ממלאכה נזכר ביציאת מצרים במתן תורה, בזמן שקבלנו את התורה ואת התכלית שלנו בעולם.

יסודות האמונה לדעת ר' יוסף אלבו

ביסודות האמונה היהודית ישנן חלוקות שונות מהם יסודות האמונה. רבי יוסף אלבו מציין בספר העיקרים שלושה עיקרים אשר לדעתו מהווים את מהות היהדות והם:

א. מציאות השם כבורא.

ב. השגחתו על הברואים.

ג. תורה מן השמיים.

ישנם כופרים שמאמינים שה' ברא את העולם, אך אינם מאמינים שהוא משגיח. לשיטתם ה' ברא את העולם והלך להתעסק בדברים אחרים (פילוסופים). וכן ישנם כופרים שמאמינים שה' ברא את העולם, ואף משגיח בברואיו, אך אינם מאמינים במסירת התורה לעם ישראל בדווקא (מוסלמים וכדומה).

כנגד אותם כופרים, לדעת ר' יוסף אלבו עיקרי האמונה היהודית הם שלושה: שה' ברא את העולם, ומשגיח בו על ברואיו, ומסר את התורה לעמו.

החדרת האמונה בבריאה והחדרת האמונה בהשגחה

עם ישראל בזמן מעמד הר סיני נמצא אחרי תקופה שראה בחוש מהי השגחת ה' באופן עצום. ברגעי מעמד הר סיני הוא מקבל את התורה מן השמים. אם כן, כל מה שנותר לו, זה הציווי להאמין שאותו כוח (ה' יתברך) הוא גם ברא את העולם. ועל כן בפרשת יתרו ה' מעביר מסר לעם ישראל שדרך זכירת השבת הם יפנימו את המסר שה' הוא בורא העולם, והוא מנהיג את כל המציאות כולה, באופן כוסמי וכולל (ולא זמני הוא רגעי חלילה).

לעומת זאת, עם ישראל בהייתו בארץ ישראל, שנמצא במציאות חומרית מעשית (אחר שכבר למד והפנים במדבר את המסר ש-ה' ברא את העולם ומנהיג אותו) נדרש למשהו אחר.

אחר עמלו הקשה שבעה ימים, בשעה שהוא שומר את השבת ושובת ממלאכתו המאסיבית, נדרש להפנים את המסר של השגחת ה' בכל פרט שהוא עמל בו.

כיצד זוכרים מהי השגחת ה'? על ידי שמתבוננים ביציאת מצרים, בה ה' השגיח עלינו בגלוי והוצאנו ממצרים. באופן זה יזכרו ישראל שה' משגיח על כל פרט, ולא יטעו לשכוח את ה' חלילה.

תוספת הפירוט שביתת השור והחמור ומנוחת העבדים

באופן זה ניתן להסביר מדוע בפרשת ואתחנן ישנה הדגשה משמעותית יותר לציווי על שביתת השור והחמור. וכן התוספת "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך".

התורה רוצה ללמדנו שאף שאדם בארץ ישראל עמל במלאכתו כל השבוע, הוא מוכרח להשבית את כל אשר לו, ולא לאפשר כלל מציאות שיעבדו שורו וחמורו ועבדו. משום שרק באופן זה האדם יגיע להתבטלות נכונה כלפי שמיא, והכרה בכך שה' הוא זה שמשגיח ופועל במציאות. כל זמן שהאדם או רכושו עובדים עדיין ישנה תחושה של "כוחי ועצם ידי". מטרת השבת היא שיפנים האדם אף שעושה ועמל, יגיעתו איננה מניבה פירות אלמלא ברכתו של ה'.

באופן זה האדם לא יתנשא לא על עבדיו ולא על רכושו, כי כל המציאות שובתת ובכך מקבלת את עול מלכות שמים בשלימות.

סיכום

נמצינו למדים ששני הציווים על קיום מצוות השבת בעשרת הדיברות הם שונים:

במעמד הר סיני הוא כנגד הדרישה להוסיף בקודש, להכיר את מלכות ה' בעולם, כבורא העולם, כמציאות שמימית אלוקית מוחלטת.

ולעומת זה בטרם הכניסה לארץ ישראל, מצוות השבת, מקבלת רובד נוסף של מסר רוחני, לדרישה לשמירה באמצעות שביתה ממלאכה, ובאופן זה מגיעים להכרה מוחלטת בכוחו של ה' המשגיח ופועל על המציאות כולה, והפנמה שמכוחו אנו תלויים ועומדים.

שנזכה על ידי זכירת השבת ושמירתה לשתי הבחינות הללו: לזכור את השבת, ולהכיר במציאות ה' כבורא ומנהיג, לשמור את השבת בשביתת מלאכה, ולהכיר בהשגחת ה' עלינו בכל פרט במציאות.

פרשת יתרו (שמות פרק כ, ח-יא)

פרשת ואתחנן (דברים פרק ה, יב-טו)

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: --- שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ --- וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: --- כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ:

שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת:

פרשת יתרו

פרשת ואתחנן

ציווי זָכוֹר

ציווי שָׁמוֹר

ציווי על האדם ועל רכושו

פירוט הציווי על השור והחמור

------

למען ינוחו העבד והאמה כמוך

זכר לבריאת העולם

זכר ליציאת מצרים

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

נס צוק איתן והכרת הנס

מס 'גיליון 729

תשע״ד מטות

שׁוֹ נפ שׂנאה חמס ואהב שׁע ור יבחן, דּיק צ ְְְְְִִֵַַָָָָָָָֹה'

עמּנוּ יום נסּי, שׁבּכל ְְִִֶֶַָָועל

אחד בעקבות שמונה החמאס עם הלחימה בשבוע נורו וגראדים טילים רקטות, אלף כמעט

פצועים מעשרה פחות מונים אנו בינתיים איתן". "צוק במבצע עליהם )וגם

לשלומם( ומתפללים מצטערים כמובן אנחנו גודל את להעריך שנוכל מנת על. שקרה מה את להשוות ננסה להיות, חלילה יכול שהיה הנזק גודל ואת הנס

. השבוע שני בליל למצרים שקרה מה עם לנו מצרי צבאי מתקן על מרגמה פצצות ירו מוסלמים 'יהאדיסטים ג -באל צריך. ילדה בהם, אנשים שמונה והרגו בסופרמרקט פגעו עריש, הטילים לעומת ההיזק, ביכולת שמוגבלות קטנות בפצצות שמדובר לזכור פי גדולה כמות מכילים והם מטרים משני למעלה שאורכם עלינו שיורים מדובר. עלינו מאסיבי ירי לעומת בודד בירי מדובר נפץ. חומר של כמה

. אוכלסין למרכזי ירי לעומת אוכלסין דל למקום בירי באל למצרים שקרה הנזק של -ההשוואה את להעריך לנו מאפשרת עריש על עלינו שנורו טילים כאלף של הנס לנזק- גרמו לא וב״ה החמאס ידי

. המצרים אויביהם על האיסלמיסטים שירו אחד ירי של

סּוֹ כּירבּנ מ וֹ אינ נּס ה בעל ְֲִִִֵֵַַַַאפלּוּ

הגמרא ( ע״א לא )נדה, מאידּכתיב: שאמר אלעזר בּי ר דברי את ְְִִִֶַַָָמביאה

לעוֹלם"? וּ0שׁםכּבוֹדוֹ דּוֹ, וּבר לב וֹת נפלא "עוֹשׂה ( עב )תהלים למה כלומר, ְְְְִֵֶַָָָ. גם בּנסּוֹ". מכּיר אינוֹ הנּס בעל לּוּ "אפ כי הגמרא ומתרצת "לבדו"? ְֲִִִֵֵַַַַכתוב מערכות שידד שהקב״ה יודע ואינו טבע שזה חושב הנס לו שקרה זה הנסים, על וברכה הודאה חובת יש לכן "לבדו". כתוב לכן בשבילו. שלמות

לבנו. בכל עליו ולהודות יכולתנו לפי הנס גודל את להעריך שנדע כדי מצרים ביציאת שהרי בנסו. מכיר לא הנס שבעל ייתכן איך תתמה ואל בני - המכות עשר בהיסטוריה. שהיו ביותר הגדולים הנסים בתוך חיו ישראל בסופם והשלו. המן תורה. ומתן סוף ים קריעת הטבע. כוחות בכל שנגעו בני שואלים דברים אין?"-ְְֲִִִֵֵָשל אם בּנוּ ה'בּקר "הישׁ פעמים: עשר ישראל

א יז )שמות ( איך מבינים לא אנחנו האלה, הדברים את קוראים כשאנחנו. והספק ספק, מתוך שאלו הם במציאות אבל כזאת. שאלה לשאול אפשר

שמיא כלפי ביותר המכעיס הגורם היה הזה ( כב ט )דברים.

וּ בּנ 'בּקר ה ְְִֵֵישׁ

כן על גמורים. רחמים רוצים אנחנו קצף. עלינו שיהיה רוצים לא אנחנו נסים הם הללו הנסים כל בקרבנו! ה' יש גדול: בקול אומרים אנחנו עלינוּ כּתשׁלוֹם ס שׂ "פּוֹר אלוקים השגחה. זו נס. זה טבע. לא זה ֵֵַָָֻמשמים. הזאת שהסוכה מרגישים ואנחנו ירוּשׁלים". ועל ישׂראל עמּוֹ ְְְְִִֵַַַַָָָועלכּל

. ממש ושׁלוֹם" רחמים כּת "ס בשבילנו היא עלינו ְֲִַַָֻששומרת

חמאס הארץ תּמּלא ִֵֶַָָָָָו

חטופין ארעא ואתמליאת

הוא "חמאס" השם. החמאס מול היא " איתן ב״צוק היום שלנו המלחמה לעצמם בחרו שהם שם אלא הללו, לערבים המציאו שהיהודים שם לא

" של תיבות )ראשי אל ח-רכת אל -קאומה מ אס לנו מוכר הזה השם לאמיה"(.

בראשית מספר ( יא )ו האלקים לפני הארץ תּשּׁחת "ו, שלילי מאוד ְֱִִִֵֵֶַָָָָֹבהקשר קדם, ארעא "ואתחבלת מתרגם: אונקלוס ". חמס הארץ תּמּלא ִֵֶַָָָָָו מלאה והייתה, האלוקים לפני נחבלה הארץ חטופין". ארעא ואתמליאת

בחטיפות.

לחמאס החמס בין

זה רעה. מידה של שם רק לא הוא הזה השם כי אותנו מלמד המלך דוד "ארץ גם יש ". חמס "שנאת ששונאים " חמס "אנשי יש אנשים. של שם קליפת כנגד מתפלל המלך דוד חמס". "אוהבי, אוהדים להם ויש " חמס ב מרכיביה כל על הזאת החמס אותם12- ומזכיר בתהלים, 14פרקים. פעמים

התהלים פרקי כי אומרים חז״ל שבימיו. הרע החמס על מדבר המלך דוד על לּתוֹ-ִִִֶַָנאמרו וּמ ה'דּבּרבּי "רוּח: שנאמר הקודש. ברוח המלך דוד ידי

" לשׁוֹני על ( ב כג ב, )שמואל הדברים כי יראה אלו בפרקים שמתבונן מי ְִַ. שלושת לפני כתב -שהוא להתנהגות גם מפתיע באופן מכוונים שנה אלפים

בימינו. החמאס

טילים כנגד תהלים – בחמאס דוד מלחמת

ירד חמסוֹ קדקדוֹ ְְֲֳֵֵַָָועל

בסוף ישראל. עם ושל שלו והצוררים האויבים על המלך דוד מדבר ז' בפרק מלבד כי ומזכיר בחמס, העוסקים של פעולתם דרך על מדבר הוא המזמור חרבּוֹ שׁוּב י לא "אם דולקים: מוות כלי של חצים יורה הוא והקשת ְִַָֹהחרב

יפעל". לדלקים צּיו ח מות הכיןכּלי ולוֹ וֹננה: ויכ דר0 שׁתּוֹ ק ְְְְְְְְְִִִִִֵֵֶֶַַַָָָָָֹילטוֹשׁ

"הנּה. שקר בתעמולת נגדנו משתמש הזה האויב כי המלך, דוד מזכיר ִֵעוד בורות חופר הזה האויב כי מזכיר גם הוא ". וילדשׁקר עמל והרה און בּל ְְְֶֶֶַַָָָָָָָיח כי, ואומר מתפלל המלך דוד בפח. אותנו ולהפיל להפתיע ומנהרות ויּפּלבּשׁחת פּרהוּ ויּח כּרה "בּוֹר קברם: יהיו החמס אנשי של ְְְִֵַַַַַָָֹהמנהרות עמלוֹ שׁוּב "י ייפול: הוא נגדנו, משתמש הוא שבהם כלים באותם ְֲִָָָיפעל".

עליוֹן". ה' ואזמּרהשׁם ה'כּצדקוֹ וֹדה א ירד: חמסוֹ קדקדוֹ ועל ְְְְְְְֲֲֳִֵֵֵֶֶַַַָָָֹבראשׁוֹ

נפשׁוֹ חמסשׂנאה ְְְֵַָָָָֹואהב

בו מזכיר הוא החמס. על בו מתפלל המלך שדוד פרק עוד הוא "א י פרק על לירות באמת. מפשע חפים על בקשת לירות הזה, האויב אהבת את וֹ וֹתבּמ ליר יתר, על צּם ח קשׁת, כּוֹננוּ ידרכוּן שׁעים הר הנּה "כּי. לב ְְְְְִִִִִִֵֶֶֶֶַָָָישרי. לוחמים או חיילים על דווקא לכוון יומרה שום לו אין לב". לישׁרי ְְִֵֵֶֹאפל

. וילדים נשים על דווקא מכוון הוא

"אוהבי את וגם החמס את גם שונא אלוקים כי המלך דוד אומר זה בפרק הלכה זו בימינו שׁוֹ". נפ שׂנאה חמס ואהב שׁע ור יבחן, דּיק צ ' "ה ". ְְְְְִִֵַַָָָָָָָֹהחמס לרשע "אוי ותומכיהם. החמאס אוהבי על הגנה שום אין כי לדעת חשובה

בו. ולתומכים לאוהבו שכן כל ". לשכנו ואוי

אותם על ימטיר אלוקים כי ומבקש המלך דוד מתפלל הזה הפרק בסיום שׁעים ר על "ימטר: השמים מן וגפרית" אש "פחים חמס ואוהבי ְְִֵַַָרשעים משמעות שמקבלות מילים מנתכּוֹסם". וֹת זלעפ וּח ור וגפרית, אשׁ ְְְְְִִִֵַַָָָָפּחים

אלו. בימים מיוחדת

חמסתּצּילני שׁ ִִִֵֵַָָמאי

" י פרק עם ואויבי אויביו כל את דוד מתאר שבו פרק הוא בתהלים ח. באויבים ללחום כיצד ישראל את דוד מלמד הזה הארוך בפרק ישראל. "ארדּוֹף: הזה מהפרק הפסוק את תדיר מזכיר היה "ל זצוק אליהו הרב ְֶמרן ותקיפה חזקה לחימה שצריך ללמוד עדכּלּוֹתם". אשׁוּב ולא ואשּׁיגם וֹיבי ְְְִֵַַַַָָֹֹא להכריע המלך מדוד ללמוד צריך כי אומר היה זצוק״ל הרב מהססת. שלא הבאות. המלחמות את שמעוררות בפשרות אותה לסיים ולא המלחמה את

הוא שכוחו ויודע ענווה מלא הוא כוחו, בכל נלחם המלך שדוד למרות ועל כּאיּלוֹת רגלי משׁוּה כּי: יּתּןתּמיםדּר ו חיל זּרני המא "האל ְְְְְְִִִִִֵֵֵֶַַַַַַַַַָָָָָמשמים. הפסוקים וֹעתי". זר נחוּשׁה שׁת ק ונחתה למּלחמה ידי מלמּד יעמידני: ְְְְְֲֲִִִִֵֵֶֶַַַַַָָָָָָָֹֹבּמתי המופלאים הנסים האם לשואלים עקיפה תשובה הם המלך דוד של הללו שנלחם המלך, דוד הקב״ה. בזכות או " ברזל "כיפת בזכות הם איתן" ב״צוק הן הזאת והחכמה הזאת העוצמה כי לנו אומר וכישרונותיו, כוחו בכל בבני נותן שאלוקים וחוכמה הוּא-ְְֱִֶֶַָָֹעוצמה אלקיG, כּי ה' את תּ "וזכר: אדם

חיל" לעשׂוֹת Gכּח ל הנּתן ( יח ח )דברים. ְֲֵַַַֹֹ

חמסשׂנאוּני ְְְִִֵַָָושׂנאת

בימינו ישראל. לעם החמס של העזה השנאה על דוד מדבר כ״ה בפרק כגדולי, ישראל עם על להעליל ממשיכים שהם בכך מתבטא זה מכריזים הם במצות. ילדים של דם מערב שהוא הדורות, בכל האנטישמים אדמת מכל ולגרשם ישראל עם את להשמיד רצונם על מלא בפה -ְְְְִִֵַַָָָֹארץ חמס ושׂנאת בּוּ, ר כּי איבי "ראה המלך: דוד אומר כן על ישראל.

שׂנאוּני" ( יח כה )תהילים. ְִֵ

"למען חטאתו. שיישא "ה מהקב לבקש המלך דוד את מביאה זו ְַַשנאה

הוּא" רב כּי לעוֹני וסלחתּ ה' G שׁמ ( יא )כה אותנו יכריעו שלא מנת על ְְְֲִִִַַַָָ.

רבנו משה שטוען הטענות כמו ממש בעולם. ה' חילול ויהיה חטאותינו

. העגל חטא על לכפר בבואו לקלל בא השונא שבלעם בעת שהיה כשם, לישראל מחילה מבקש דוד זאת כל ". "רגע אפילו עליהם כעס לא אלוקים שעה באותה ישראל. את. זכויותיהם את להזכיר רק ישראל, על לקטרג אסור מלחמה שבשעת בגלל

חמס ויפח עדישׁקר בי וּ קמ ִִִֵֵֵֶֶַָָָכּי ועל עלינו פרס שאלוקים השלום סוכת את מזכיר המלך דוד "ז כ בפרק

במ ישראל כל אותה אהלוֹ". בּסתר תּרני יס רעה כּהבּיוֹם בּס יצפּנני "כּי ְְְְְְֳִִִִִֵֵֵֶַָָָֹֻדבר.

רעים פגעים מפני מחסה שמשמשת סוכה ו( ד )ישעיה החצים כל מפני.

עלינו. זרקו שהאויבים והבליסטראות בכל אמנם. ובחגים בשבת ערבית בתפילת מזכירים אנו השלום סוכת את עוזר רק לא ומגן". ומושיע עוזר "מלך אומרים: אנו יום שבכל י״ח תפילת גם כלפינו. שמפנים מוות כלי כל בפני "מגן" גם אלא מושיע, רק ולא

זה. בעניין אברהם" "מגן לכוון צריך הברכה בחתימת עלינו כמגן משמש "ה שהקב בתהלים רבות פעמים מזכיר המלך דוד

( ועוד ז כח, לא, יח, )תהילים לבניו. ה' אהבת גודל את מכאן למדו ובמדרש. : היונק את האומן יישא כאשר אליו אותנו קירב ה' כי אומר שהפסוק

אלי". אתכם ואבא נשׁרים עלכּנפי אתכם ְְְְִִֵֵֶֶֶֶֶַַָָָָָָ״ואשּׂא כנפיו. על גוזליו הנושא "כנשר המדרש: בשם רש״י מסביר זה פסוק על מעוף שמתיראין לפי רגליהם בין בניהם את נותנים העופות שאר שכל שמא האדם מן אלא מתירא אינו הזה הנשר אבל גביהם, על שפורח אחר אומר: כנפיו, על נותנו לכך גביו. על פורח אחר עוף שאין לפי חץ, בו יזרוק וגו' האלקים מלאך ויסע כן עשיתי אני אף. בבני ולא בי החץ יכנס מוטב בליסטראות ואבני חצים זורקים מצרים והיו וגו' מצרים מחנה בין ויבא

מקבלם". והענן ישׁאלוּני ידעתּי לא שׁר א חמס עדי וּן וּמ ְְְֲִִִֵֵֶַָָָָֹק שממציאים חמס עדי מפני הגנה מהקב״ה המלך דוד מבקש ל״ה בפרק זוכרים כולנו ". וּני ישׁאל ידעתּי לא אשׁר חמס עדי "יקוּמוּן בעזות. ְְְֲִִִֵֵֶַָָָָֹשקרים את והכפישו גולדסטון ועדת בפני שהעידו החמאס אוהבי "עדויות" את

. מאלוקים הגנה המלך דוד מבקש כנגדם העולם. בפני ישראל עם דואגים אנו טובה. תחת רעה משיבים שהם בכך הוא דוד של הצער עיקר רעה מחזירים והם בניין, וחומרי כסף, חשמל אוכל, להם ונותנים להם

במשלי המלך שלמה אמר וכבר. טובה תחת )יז( וֹבה ט רעהתּחת שׁיב "מ ִֵַַָָָ: וֹל טוֹבהשׁכ רעהתּחת "ישׁלּמוּני דוד: אומר כן על מבּיתוֹ". רעה וּשׁ תמ ְְְִִֵַַַָָָָָָֹלא

ְְִַלנפשׁי". . ומגן ומושיע עוזר הקב״ה של היותו את מזכיר דוד הזה בפרק גם

יריבי את ' ה "ריבה דוד מבקש שבתחילה הוא כך אחר לחמי". את ְְֲִִֶֶַַָָֹלחם מלאכים שישלח מבקש כך אחר וּמהבּעזרתי". וק נּה וצ מגן "החזק ְְְְֲִִֵֵֶַָָָָמבקש וּכּמץ "יהי: יותר ראויים הם שבהם למקומות שלהם המוות כלי את ְְִֹשידחו

ה'דּוֹחה". וּח, וּמלא0 ר ְְִֵֶַַַלפני

וריבבּעיר חמס ראיתי ְִִִִִָָָָכּי. בניהם ויסתכסכו שיתפרדו החמס אנשי על המלך דוד מתפלל נ״ה בפרק ביניהם לסכסך אלא כלפינו, מופנית תהיה לא שבלבם הגדולה שהשנאה בעירק היום רואים שאנו כמו ממש במצרים". מצרים "וסכסכתי בחינת. חמאס ובין אש״פ בין גם כך שיהיה עצמם. את מכלים שהם ובסוריה, ". וריבבּעיר חמס ראיתי, כּי לשׁוֹנם פּלּג אדני "בּלּע לסונים. השיעים ְְֲִִִִִַַַַָָָָָָֹבין

. לעולם מביאים שהם והחמס מהרשעה אלא אותם, משנאתנו לא כן על. התפילה הוא עליהם שיכול הרוחני הכוח כי דוד מלמד זה בפרק

קוֹלי" יּשׁמע ו ואהמה אשׂיחה וצהרים ובקר "ערב: אומר הוא יח'( )נה. ְְְֱֳִִִִֶֶֶֶֶַַַָָָָֹ ליכּי קּרב מ נפשׁי וֹם בשׁל "פּדה: ריקם חוזרת שלא בציבור תפילה ְְְִִִִַָָָָבמיוחד

" מּדי ע היוּ ברבּים יט'( )נה לּתי אלקיםתּפ "האזינה זה: בפרק דוד מבקש כן ְְֱֲִִִִִִִַַָָָָֹ.

" ואהימה ארידבּשׂיחי וענני שׁיבהלּי הק מתּחנּתי: ואלתּתעלּם ( ב )נה. ְְְְְְֲִִִִִִִִִִִֵַַַַַָָָָָ

ידיכםתּפלּסוּן חמס ְְֲֵֵֶֶַַָָבּארץ אמרו חכמינו עוולות. המלאה החמס ארץ את המלך דוד מזכיר נ״ח בפרק רחמים". על מתאכזר סופו – אכזרים על המרחם "כל כי עוול עושי על היא אלו ברשעים שנקמה נקם". חזה דּיקכּי צ שׂמח "י דוד: אומר כן ְִִִַַָָָָעל

וייראו. יראו למען, גדולה מעלה וֹת מלתּע וֹ, הרסשׁנּימוֹבּפימ "אלקים הרשעה. של כוחה שוברת גם ְְְֲִִִֵֶַָֹהנקמה כמו. גדול ה' קידוש גם היא רשעים של שיניהם שבירת '". ה נתץ ְְִִֹכּפירים ישׁביפּלשׁת: אחז חיל ירגּזוּן, מּים ע "שׁמעוּ המצרים. טביעת בעת ְְְְִִִֵֶַַָָָָשהיה

כנען" שׁבי י נמגוּכּל רעד יאחזמוֹ מוֹאב אילי אדוֹם אלּוּפי וּ נבהל אז ְְְֱֲֲִֵֵֵֵֵַַַָָָָָֹֹֹ)שמות

יד טו ( הזאת הנקמה כי המלך דוד אותנו מלמד כאן גם כך שם כמו.

שׁפטיםבּארץ". אלקים שׁ "י כי ְֱִִֵֶָָֹֹמלמדת לעשות ראוי מקום בכל ביחיד הודאה ברוב והודאה הודאה עם. יתברך ' לה יראה מביאה על גדולה אומות העולם. כי ביודעם לא הוא הנס מקרה אלא שקרה, יתברך ' מה

שׁם נפ יגאל ְְִִֵַַָָָמתּוֹ: וּמחמס בהקשר החמס הכרתת על מדבר המלך דוד "ב ע בפרק קידוש מביאה שמלכותו המלך, המשיח מלך של למלכותו וּ". יעבדוּה כּלגּוֹים מלכים כל וֹ ל "וישׁתּחווּ העולם. כל מול ' ְְְְֲִִִַַַָָָה "כּי החמס. של הרשע מול אל צדק לעולם שמביא ִהמלך וֹן ואבי עלדּל יחס לוֹ: עזר ואין ועני משׁוּע וֹן אבי ְְְְְְִִֵֵֵֶֶַַַַַָָֹֹיצּיל

יוֹשׁיע". אביוֹנים שׁוֹת ְְְִִֶַַונפ דמם שאפילו, החמאס רשע מול חשובה הזאת ההדגשה וילדים נשים שמים בעיניהם. זול הערבים אחיהם של -כמגן יודע המשיח מלך לעומתם חייהם. את להציל חי וייקר שׁם, נפ יגאל תּוֹ0וּמחמס "מ עשוקים. של חיים ְְְִִֵֵַַַָָָלהעריך

בּעיניו". ְֵָָָדּמם למלך החמס ניצחון את המלך דוד קושר "ח י בפרק גם האחרונים. ואויבים יריבים הרבה מונה הוא שם המשיח. קמי מן אף מאיבי, "מפלּטי החמס. אנשי הם ְְְִִֵַַַָָֹשבהם הודאה על מדבר שדוד אחרי ". חמסתּצּילני מאישׁ ְְִִִִֵֵֵַָָתּרוֹממני, "עלכּן: אומר הוא החמס, אנשי על הניצחון בעת ֵַברבים דוד מדבר ההודאה אחרי אזמּרה". G ', וּלשׁמ ה בגּוֹים וֹדG ְְְֲִִֵַַָא חסד ועשׂה כּוֹ מל שׁוּעוֹת י "מגדּל: המשיח מלך רוממות ְְְְִֶֶֶַַֹעל

עוֹלם". עד וֹ לדודוּלזרע ְְְְִִִַַָָלמשׁיחוֹ אמור שהיה, בחזקיהו האמור את מזכירה הזאת ההודאה דוד שירה. אמר שלא בגלל היכולת את ואיבד משיח להיות להגדלת מכך וזוכה החמס, ניצחון על שירה אומר אני: אומר בימינו במהרה. המשיח מלך על חסד ושפע המלך ישועת

. אמן

וֹ למ חמס ֲִַָָָָיעטףשׁית ע״ג -פרקים המשוררים מהלוויים, אסף של מזמורים הם בתהלים ע״ד אנשי של וטפילותם בטלנותם את אסף מזכיר "ג ע בפרק המקדש. בבית ועל חשבונם על הון וצוברים אחרות אומות של בכספים שנתמכים החמס אנשי של גאוותם על מדבר הוא אינמוֹ". אנוֹשׁ "בּעמל עמם. בני ֱֲֵֵַַחשבון גבוהה מדברים גאוה". "ענקתמוֹ. -ְֲֲַַָָהחמס בשם נלחמים הם כאילו, גבוהה

בשּׁמיםפּיהםוּלשׁוֹנםתּהל0בּארץ". "שׁתּוּ. ְֲִִִֶֶַַַַָָָָאלוקים "הנּה העליונה. על ידם כאילו עצמם את מראים רשעותם כל שאחרי ִֵאנשים ניקיון על לשמור שלנו המאמצים וכל חיל". השׂגּוּ עוֹלם ושׁלוי שׁעים ר לּה ְְְְִִִֵֵֶַָָָא אלא עוד, ולא כּפּי". וֹן וארחץבּנקּי לבבי זכּיתי ריק "א0. לשווא היה ְְְִִִִִִֶַַַָָָָכפיים

שהביק לבּקרים". ותוֹכחתּי יּוֹם ה נגוּעכּל "ואהי נגדנו. היא העולם מכל ְְְֱִִִַַַַָָָָורת. קצרים הם זאת רשע מלכות של שימיה המלך דוד לנו מבשר זאת עם מפלת ייפלו הם אחת בבת וֹת". מןבּלּה תמּוּ וּ ספ כרגע, לשׁמּה היוּ ְְִֵַַַַָָָָָ״אי0

ייפסקו. בארץ שעשו הבלהות וכל עולם,

חמס נאוֹת ארץ שׁכּי מח וּ מלא ְְֲִֵֶֶַַָָָכּי גרמו לא הם עלינו ה' ובחמלת טילים, כאלף ירו הרשעים כי קודם הזכרנו

של רעה מחשבה כי אסף אותנו מלמד ע״ד בפרק. שחשבו כמו נזק

רעה. גרמה שלא אף, מעשה כמו נחשבת הללו האנשים להם שמצטברים ככל כי אלו, רשעים של חובותיהם את למנות חשוב "לא הפסוק: כדברי הקודש. בארץ אחיזתם את מאבדים הם ֹחובות לּה הא הגּוֹים שׁעת בּר ארצם, כּי את שׁת לר בא תּה א G לבב ְְְְְְְְְִִִִֵֶֶֶֶֶַַַַָָָָָָָבצדקתGוּבישׁר לאבתיG ה' נשׁבּע אשׁר הדּבר את הקים G, וּלמען פּני מ מוֹרישׁם G אלקי ' ְְֱֲֲִִִִֶֶֶֶֶַַַַַָָָָָֹֹה

" וּליעקב ליצחק לאברהם ה( ט )דברים הערים, לתוך טילים אלף שירו אחרי ְְְְְֲִַַָָָֹ.

בארץ זכות להם ואין, לשמים עד גברה. -רשעתם כלל ישראל מהגמרא משמע כך למעשה? אצלם מצטרפת רעה שמחשבה ומנין

( "ב ע צו )סנהדרין "יוּדעכּמביא בתהלים: ע״ד בפרק האמור בפסוק שדנה ְִִֵַָ, מצרף "ה שהקב ממנו ולומדת דּמּוֹת", קר עץ ְְְְִֵַָָָֻלמעלהבּסב0 הסבירו כך למעשה. המחשבה את העולם אומות לרשעי המקדש: בית את שהחריב טיטוס על הפסוק את חכמים של בירושלים גם פגע כי שחשב הּ". זיחאדּעתּי קא ְֲִֵַָָָ״הוה

עצמו. בקב״ה פגע וכאילו מעלה היכלא קטלתּ, , קטילא עמּא הּ, לי ואמרה קלא ְְְְְְְִֵֵַַַָָָָָָָָָָ״נפקאבּת ואמרה קול בת יצאה טחינת". טחינא, קימחא קלית, ְְְְִִִִַָָָָָקליא, טחנת. טחון קמח שרפת. שרוף היכל הרגת. הרוג עם לו:

. דעתך תזוח שלא כלום. במעשיך עשית לא יכול הוא מטה, של מקדש בבית לפגוע כוח אין לטיטוס הקדושה. מהם שהסתלקה אחרי ובאבנים בעצים רק לפגוע יכול לא שהוא בוודאי בעוונותינו. אותו שרפו שכבר אחרי זה בפרק אסף התפלל "כ אעפ מעלה. של בירושלים לפגוע בית את בהם ששבר קרדומות אותם כי טיטוס על ואמר של בירושלים פגע כאילו לו ייחשבו – למטה המקדש

עץ סבך אותו לפניך "יודע מעלה: את בו ששבר קרדומות הייתה כך כי הכבוד". בכסא למעלה הביאו כאילו ירושלים

רשע אותו של כוונתו ( "ב ע צו סנהדרין )רש״י.

שבגמרא כיוון גדול, הוא הזה החידוש ( ע״א מ )קידושין כתוב: שׂה, שׁנּאמר למע מצרפהּ הוּא וּ0 הקּדוֹשׁבּר וֹבה ט שׁבה ְְְֱֲֲֶֶֶַַַַָָָָָָָ״מח

( ג )מלאכי, יּשׁמע ו ה' ויּקשׁב רעהוּ, אל שׁ אי ה' יראי וּ נדבּר ְְְְְִִִִֵֵֵֵֶַַַָָ׳אז מאי שׁמוֹ'. שׁבי ה'וּלח ליראי לפניו, זכּרוֹן ספר יּכּתב ְְְְְְִִִֵֵֵֵֶַַָָָָֹו שׂוֹת לע אדם חשׁב לּוּ אפ אסי, רב אמר שׁמוֹ'? וֹשׁבי ְְְֲֲִִֵַַַַַָָָָ'וּלח הּ". עשׂא לּוּ כּא הכּתוּב עליו מעלה עשׂאהּ, ולא ונאנס ְְְְֱֲֲֲִִֶֶַַַָָָָָָָָֹמצוה, הּ מצרפ וּא ה וּ0 הקּדוֹשׁבּר אין רעה שׁבה "מח זאת ְְֲֵַַָָָָָָָָלעומת

ְֲֶַלמעשׂה". הגמרא שם האמור כי הש״ס" "גיליוני בעל הרב חידש אמנם להם נחשבת העולם אומות לגבי אבל ישראל, לגבי הוא לטיטוס שהחשיבו וכשם אותה. עשו כאילו הרעה מחשבתם למעשה. כוונתם כל את החמאס לאנשי מחשבים כך למעשה, כוונתו את

תּנצרני חמסים ְְֲִִִִֵֵָמאישׁ בפרק "מ. ק פרק הוא החמס, את המלך דוד מזכיר שבו האחרון הפרק "פ אע, ורשעים רעים להם וקורא פעמים שלוש החמס את דוד מזכיר זה לּצני "ח מזכירם: דוד בתחילה ה'. עובדי וכמו ' ה אוהבי כמו מתראים ְִֵַשהם שׁע ר מידי ' ה "שׁמרני: אומר כך אחר חמסיםתּנצרני". שׁ מאי רע מאדם ' ְְְֲִִִִִִֵֵֵֵֵָָָָָָָה גרועים רשעים וכידוע ". לדחוֹתפּעמי וּ שׁב ח שׁר א, תּנצרני חמסים ְְְְְֲֲִִִִִֵֵֶָָָָמאישׁ

. מרעים שהם המוות כלי כל מפני עלינו שמגינה הסוכה את דוד מזכיר פה גם יסיר לא שהקב״ה מתפלל דוד נשׁק". שׁיבּיוֹם לרא כּתה "ס עלינו. ְְִֶַָָֹֹשולחים. ישראל לעם להזיק יוכלו שלא הרשעים של פיהם על הנמצא הרסן את כי אומרת הגמרא ". סלה וּמוּ יר אלתּפק, זממוֹ שׁע, ר יּי מאו ה' ְֲִֵֵֵֶַַַַָָָָָָ״אלתּתּן. מאווייהם הם כך כי. העולם את יחריבו הם הרסן, את להם משחררים אם

הגמרא שדרשה עשו לגבי גם נכונים הללו והדברים ( ע״א ו )מגילה לגבי וגם

. פעמים שלוש זה בפרק שמוזכר החמס

המלך דוד בהשתתפות תפילה

בשנים, - חמס אנשי מול ישראל להצלחת דוד התפלל אלו פרקים עשר בפרקים מקומות וכמה בכמה תומכיהם. וכל החמס ארץ החמס, אוהבי וצהרים ובקר "ערב מולם. התפילה של כוחה את דוד לנו מגלה ְֳִֶֶֶַָָֹאלו שׁי נפ וֹם בשׁל "פּדה: בציבור תפילה במיוחד ". וֹלי ק יּשׁמע ו ואהמה שׂיחה ְְְְֱִִִִֶֶַַַָָָָָא

עמּדי" היוּ בּים בר ליכּי קּרב מ )נה( ְְִִִִִִַָָָ. ולוחמי ישראל עם ולמען בימינו החמאס אנשי כנגד כשמתפללים כן על את גם ולומר, עליהם המלך דוד של תפילתו את להזכיר עניין יש ישראל,

חלקם או הללו הפרקים ( קמ עד, עג, עב, נח, נה, לה, כז, כה, , יח, יא )ז, נזכה בכך.

. השלום עליו המלך דוד לתפילת תפילתנו את לצרף

ךּ אהלל וּם עצ רבבּעם, בּקהל ְְְְֲֶַַָָָָָאוֹד בשירה גדולה להודאה סיבה היא מהחמאס ההצלה כי דוד מזכיר ז' בפרק

וֹן" עלי ה' שׁם מּרה ואז ה'כּצדקוֹ, וֹדה "א ובזמרה. ( יח ז )תהילים שלא "פ אע ְְְְֲִֵֶֶַַָ. על לה' ומודים שמחים אנחנו המלך, דוד כהדרכת לגמרי, אותו הכנענו בקהל ' לה להודות חשוב כן על עתה. עד עמנו שעשה המופלאים הנסים

אהללךּ" עצוּם רבבּעם וֹדGבּקהל "א. רב לה( )תהילים. ְְְְֲֶַַָָָָָ והודאה " "מודים בתפילת ביחיד הודאה. ומקום מקום בכל לעשות ראוי כך על וכינוסים מקום באותו שקרו הנסים על הודאה של כינוסים עם. ברוב

בכוונה הגדול הלל לומר ישראל. לכלל שקרו הנסים קלו( )תהילים לומר. על גדולה יראה מביאה יתברך ' לה שהודאה עם. ברוב " חי כל "נשמת

. יתברך מה' אלא שקרה, מקרה לא הוא הנס כי ביודעם. העולם אומות יודע הוא כי לה', שר ישראל עם סוף. ים קריעת אחרי בשירה היה כך בהלה הפילה זו שירה אותנו. ' ה מאהבת אלא במקרה, נקרע לא שהים יהושפט אצל היה גם כך רעד. בהם שאחז, מואב ואילי אדום אלופי על שמחה עשה לביתו כשחזר. ומואב אדום עמון, מול גדולה ממלחמה שניצל וּשׁלם יר אל לשׁוּב בּראשׁם ויהוֹשׁפט וּשׁלם ויר יהוּדה שׁ אי וּכּל יּשׁב "ו ְְְִִִִִֶַַַָָָָָָָָָֹֻגדולה: וֹת וֹתוּבחצצר וּבכנּר בּנבלים וּשׁלם יר יּבאוּ ו: וֹיביהם מא ' ה שׂמחם ְְְְְְְְֲִִִִִִֵֵֶַַַָָָָָֹֹֹבּשׂמחהכּי

'". ה ֵֶאלבּית "ויהיפּחד האומות. על גדול פחד נפל יהושפט של הגדולה ההודאה ְִַַַאחרי ישׂראל: וֹיבי א עם ה' נלחם וֹת, בּשׁמעםכּי הארצ ממלכוֹת עלכּל ְְְְְְְֱֲִִִִִֵֵַַַָָָָָָֹאלקים

יהוֹשׁפט וּת מלכ ותּשׁקט בימינו גם שנזכה רצון יהי ". סּביב מ אלקיו וֹ ל ְְְֱִִִַַַַָָָָָֹֹויּנח כי שידעו העולם, אומות על נופל הפחד ואת ישראל הצלחת את לראות

. אמן אחד. ושמו אחד ה' יהיה ההוא וביום הארץ כל על מלך ה' היה

הלכה ספרי סדרת

פסקי ע״פ אליהו מרדכי הרה״ג זצוק״ל מרדכי "ג הרה פסקי פי על הלכה ספרי סדרת בעריכת כעת עסוקים אנו. צופיך קול בשיעורי ונאמרו ערוך שולחן בקיצור שכתובים זצוק״ל אליהו

שותפים להיות המעוניינים רבות. ההוצאות גם, ומשמחת רבה העבודה

בכתיבה או בתרומה

לטלפון למיילe_ari@vmail. co. ilאריאל0533351240או יפנו

בקרוב אליהו דבי תנא תשע״ה לשנת יומית הלכה

הרה״ג הרב הראשל״צ מרן פי על אליהו מרדכי זצוק״ל

לימוד יום ולהקדשת להנצחות הוראה דרכי פקס02-5621195 077-4448382

קדושים תכריכים גם המצרים, בין ימי אלו, בימים חצות תיקון לאמירת יש מיוחדת חשיבות תיקון רק וביום לאה, תיקון וגם רחל תיקון גם בלילה ביום. וגם בלילה עומק הבנת תוך הלב, מעומק בבכייה התיקון את לומר מאוד וחשוב. רחל

. ובגלות הבית בחורבן השכינה של הצער ופרישה, קדישא חסידא אחד, חכם היה זצוק״ל: אליהו מרדכי הרב סיפר בלי לילה עליו עובר היה ולא וחסיד צדיק שהיה, ע״ה מוצפי יעקב הרב אומר היה התיקון את אומר וכשהיה שליש. בדמעות גדול בבכי חצות תיקון מאה לאחרי לעצמו שקנה התכריכים על התכריכים-אותו והיו ועשרים,

בדמעותיו. ספוגים מעלתו, את הכירו שלא קדישא, החברה אנשי באו עולמו לבית כשנפטר נקבור לא לי: אמרו וערכם. מעלתם את הבינו ולא שלו התכריכים את וראו הם אפילו להם: אמרתי פשתן. של לא שהם הללו, התכריכים עם אותו הצדיק של הדמעות למעלת ערך אין כי ביותר, חשובים הם כותנה של מקמץ היה לא זצ״ל הרב בוודאי אותם, תבדקו אופן בכל הזה. הגדול שהם ומצאו לבדיקה אותם שלחו מהודרים. שאינם תכריכים לקנות במצוות אחר סוג כמו ונראו צבעם השתנה דמעות שמרוב אלא פשתן, של באמת

אריג. של לאט לעכל התחילו בו, טיפלו קדישה החברה שאנשי ל-אחרי את אט הם. בתחילה בהם זלזלו שהם הללו הקדושים התכריכים של המשמעות הקדושה, השכינה על הזה המיוחד הצדיק של והבכי הצער עם נפגשו מטר ובידו קדישא החברה ראש אלי ניגש המלאכה את כשסיימו ונרעדו. ביקש הוא מיותר. להם שנשאר לעצמו הרב שהכין ממה פשתן של אחד

מאה אחרי בו להיקבר לעצמו, אותו לקחת ועשרים. -רשות על הלכה. יש, החשיבות כל עם: לו -אמרתי לבנו שייך זה ערוך" "שולחן פי על ויתר לא שהבן כמובן. לך ייתן אם אותו שאל לי. ולא היורש שהוא

עליון. כך כל צדיק של מיוחד כך כל דבר

dkldk daeyz

. epilr mgx, epkln epia` בשחרית בשחרית בשחרית בשחרית " מלכנו מלכנו מלכנו מלכנו אבינו אבינו אבינו "אבינו להגיד להגיד להגיד להגיד צריך צריך צריך צריך האם האם האם האם

? הביטחוני הביטחוני הביטחוני הביטחוני המצב המצב המצב המצב בגלל בגלל בגלל בגלל ובמנחה ובמנחה ובמנחה ובמנחה. כן

`a eh-eh-e` giyn. הוא הוא הוא הוא ואם ואם ואם ואם? יבוא יבוא יבוא יבוא הוא הוא הוא הוא מתי מתי מתי מתי? מגיע מגיע מגיע מגיע לא לא לא לא המשיח המשיח המשיח המשיח למה למה למה למה? סימנים סימנים סימנים סימנים אין אין אין אין למה למה למה למה, בקרוב בקרוב בקרוב בקרוב יבוא יבוא יבוא יבוא אחוז חמישים ענק. בצעדי מתקרב המשיח גם, לכמות במקביל בקושי. אחד אחוז היינו פעם! בארץ ישראל מעם פעולת זו. הזמן כל עולים. בגשמיות וגם ברוחניות גם באיכות. מתחזקים

צדקנו. משיח iplivz q`ng yi`n. בחורי בחורי בחורי בחורי בפרט בפרט בפרט בפרט, אלו אלו אלו אלו בשעות בשעות בשעות בשעות להתחזק להתחזק להתחזק להתחזק אפשר אפשר אפשר אפשר במה במה במה במה

? ישיבות ישיבות ישיבות ישיבות על תפילה. נפשם שמוסרים החיילים על תפילה. ישראל אהבת על שמחולל ה' הרבה-כבוד יש שם בכוונה. תהילים לקרוא. החמאס ידי

. החמאס כנגד תפילה

lgx oewiz. בין בין בין בין בימי בימי בימי בימי היום היום היום היום בחצות בחצות בחצות בחצות " רחל רחל רחל רחל תיקון תיקון תיקון "תיקון לומר לומר לומר לומר רשאיות רשאיות רשאיות רשאיות נשים נשים נשים נשים האם האם האם האם

? המצרים המצרים המצרים המצרים. איסור בזה אין

אליהו "ברכת מדרש "בית

מר״ן וע״ש בשליחות ה "א זיע אליהו גר״מ עכו בעיר

בעיון וגמרא הלכה בלימודי המעוניינים אברכים קולט

מותנים אינם בכולל הלימודים תורה. ובהרבצת

לפרטים. בגרעין בשותפות 0507276472

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

בורר - הגדרת לאלתר

בס״ד

הגדרת לאלתר

כידוע – אוכל, ביד, מיד (=לאלתר)

מהי הגדרת לאלתר? עיין במקורות שלפניך והבחן מהי הגדרת לאלתר על פי כל אחת מהדעות!

**ירושלמי שבת ז/ב**

בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן ר' בון בר חייה בשם ר' שמואל בר רב יצחק תיפתר שהיו אורחין אוכלין ראשונה ראשונה

**רבינו חננאל**

ולאלתר דאמר אביי כל זמן שיושב על השלחן ואוכל

**ריטב״א**

מעתה מה שנהגו לכתוש אגוזים או שקדים וכיוצא בהן ולברור האוכל מהם קודם הסעודה כדי לאכול בשעת סעודה אסור הוא, ואין לעשות כן אלא בשעת אכילה ממש ושיברור אוכל מתוך פסולת

**הרא״ש שבת ז/ד**

ושיעור לאלתר פר״ח ז״ל שיעור מה שמיסב על השולחן לאותה סעודה

**רבינו ירוחם נתיב יב חלק ח'**

לאלתר - כלומר לאותה סעודה אבל לבו ביום כלומר שבורר ומניח לצורך סעודה אחרת של אותו יום בעצמו אסור

**הר״ן**

ויש מפרשים דהני מילי בדברים שדרכן לבוררן לאוצר דכל דמנח להו מיחזי כמאן דמנח להו לאוצר, ולפיכך צריך לאוכלן לאלתר, אבל דברים דלאו אורחייהו לאנוחינהו לאוצר אפילו לבו ביום שרי דהא ליכא למיחש למידי ולפיכך מי שבורר גרעיני רימונים מתוך קליפתן אפילו לבו ביום שרי

**הרמב״ם הלכות שבת פרק ח' הלכות יב-יג**

הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב, בקנון או בתמחוי פטור, ואם בירר בידו לאכול לאלתר מותר. והבורר פסולת מתוך האוכל אפילו בידו אחת חייב.

הבורר אוכל מתוך פסולת בידו להניחו אפילו לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב. היו לפניו שני מיני אוכלין מעורבין בורר אחד מאחד ומניח לאכול מיד, ואם בירר והניח לאחר זמן אפילו לבו ביום כגון שבירר בשחרית לאכול בין הערבים חייב

**הב״י**

ונראה לי דהכי קאמר שאם הוא בורר אחר סעודה כל שבורר לצורך סעודה אחרת באותו יום בעצמו הוי לאלתר ואם כשהוא בתוך סעודה בורר אינו יכול לברור אלא לצורך אותה סעודה בלבד וכן אם בורר קודם סעודה צריך לאכלם בתוך הסעודה הראשונה ואם השהה מהם עד אחר שעמד מסעודתו לא מיקרי לאלתר וחייב

**שולחן ערוך אורח חיים סימן שיט סעיף א**

הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלים ובורר מין ממין אחר, (א) בנפה ובכברה חייב; (ב) בקנון ובתמחוי, פטור אבל אסור. (ג) ואם ביררם בידו כדי לאכול לאלתר, מותר. הגה: (ד) וכל מה שבורר (ה) לצורך אותה סעודה שמיסב בה מיד, מקרי לאלתר (המגיד פ״ח ור״י ני״ב ח״ח וב״י וטור ורא״ש). (ו) ואפילו אחרים אוכלים עמו, שרי (תוספות פ' כלל גדול). ולכן מותר (ז) לברור הירק שקורין שלאטי״ן (ח) מן העלין המעופשין שבו כל מה שצריך לאכול באותה סעודה (ב״י סי' שכ״א).

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות