יום ראשון, 9 בפברואר 2014

ספרי סגולות

113

הרב הרב הרב הרב מזרחי אבישי מזרחי אבישי מזרחי אבישי מזרחי אבישי

הלכתי כמקור סגולות ספרי הלכתי כמקור סגולות ספרי הלכתי כמקור סגולות ספרי הלכתי כמקור סגולות ספרי

ל העובר מין בחירת סוגיית העובר מין בחירת סוגיית העובר מין בחירת סוגיית העובר מין בחירת סוגיית

פרקים ראשי:

א. מדעית סקירה העובר מין בחירת, והלכתית אתית

1. רקע

2. העובר מין בחירת – מדעית היתכנות

3 האתיות. השאלות

4 ב- שימוש להתיר הלכתיים. שיקולים העובר מין לבחירת PGD

ב. ספ על הסתמכות להתיר כמקור סגולות רי תהליך PGD

1. רקע

2 הסגולות בספרי העובר מין. בחירת

3 זכר לבן אקטיביות. סגולות

4. מנהגי שומט העובר מין לבחירת הסגולות ים מ רבים ה טיעוני ם לאיסור

. ג הרחבת מתחדשות רפואיות לסוגיות סגולות בספרי שימוש

ד. סיכום

א. . . . מ סקירה העובר מין בחירת מ סקירה העובר מין בחירת מ סקירה העובר מין בחירת מ סקירה העובר מין בחירת דעית דעית דעית דעית, , , , והלכתית אתית והלכתית אתית והלכתית אתית והלכתית אתית

1. . . . רקע רקע רקע רקע המדעית- ההתפתחות חדשים מגלגלת ענק בצעדי המתקדמת רפואית ודילמות רבות מתחדשות סוגיות והגות הלכה חכמי של לפתחם לבקרים

ערכיות- לפסיקה גם כמו ומענה הלכתית להתייחסות המשוועות מוסריות

והכוונה ברורה " יהודית "1 לאחר נדונה הרבות הסוגיות. בין שאלת ונה

ההלכה לאור העובר מין בחירת, היתכנות ישנה האחרונות בשנים כאשר

מדעית, ודאית כמעט, העובר מין את ולבחור לכוון )PGD (. פוסקים בין בהיקף זו שאלה נדונה והלכה רפואה של המושגים בעולם המצויים והוגים

מצומצם, עתה לעת, וחלוקים2 שונים קווים ושורטטו לידי באו שאף ביטוי

1. ספרות על מקצוע " ו רפואה הלכה " מרדכי הלפרין הרב ראה ימינו ועד התהוותה מראשית,

רפואה בישראל והלכה – תש דרך ציוני ח"-תשנ ח", אסיא אסיא אסיא אסיא ד״ס65-33, עמ ס-' ג" תשס ) (ד";

ט אסיא ספר ט אסיא ספר ט אסיא ספר ט אסיא ספר 38-3, עמ ' )תשנ (ט"; ר והלכה מציאות פואה והלכה מציאות פואה והלכה מציאות פואה והלכה מציאות פואה ) שלזינגר מכון, תשע ירושלים (ב",

עמ467-459 '.

2. פרופ ' אברהם שטינברג, העובר מין בחירת, אסיא אסיא אסיא אסיא עח ) - עז תשס ו"89-76 ( עמ ' אסיא; ספר אסיא ספר אסיא ספר אסיא ספר

יגיגיגיג293-306, עמ ' תש ע" ] ( ) א שטיינברג הרב להלן ', העובר מין בחירת; [ הלפרין מרדכי הרב

וד " קטן חנה ר, הילוד מין בחירת ) שו (ת", אסיא אסיא אסיא אסיא עה עו191-190, עמ -' תשס ) "ה(; אסיא ספר אסיא ספר אסיא ספר אסיא ספר

יגיגיגיג, עמ ' 317 תש (ע"; ) ברוך הרב פינקלשטיין ", המין בחירת לצורך גופית חוץ הפריה

הרצוי, " תחומין תחומין תחומין תחומין כזכזכזכז ) תשס (ז", עמ ' 143-138 יגאל שפרן; הרב, הילוד מין בחירת, בתוך

לאברהם ברכה לאברהם ברכה לאברהם ברכה לאברהם ברכה פרופ של לכבודו מאמרים אסופת ' שטיינב אברהם הרב יצחק בנו בעריכת רג

שטינברג אילן, ירושלים, תשס ח", עמ ' 340-327 י שפרן הרב להלן ]; [' הרב של מאמרו

בעל- לדברים מתייחס שפרן לניסויים הלסינקי בועדת חבר שרלו יובל הרב שהשמיע פה

בבני גנטיים הבריאות משרד של -אדם, הכנסת בועדת ) הבאה שוליים הערת ראה (. הרב

114 אסיא ד״צ ) ג״צ- כ כרך ב ד"-(, א א אדר ' תשע ד"

הלכתית בהתנצחות. קולמוסים בנושא3 בחקיקה שעסקה הכנסת בוועדת -אתית

, זו4 בסוגיא נשתברו מעטים מצויים ולא כמעט מובהקים הלכתיים ומקורות

הנדונה בזירה. להלן המובאים דברינו, , בתמצית5 הנושא לסקירת מעבר

ח להיות הראויים נוספים מקורות הדיונים שולחן אל להביא מבקשים מן לק

ההלכתיים העוגנים ) נחשבים שאינם הגם, כלל דרך, הלכתיים כמקורות

קלאסיים ( ההלכה לאור העובר מין בחירת בשאלת, אור לשפוך ועשויים

הגלוי על הנכסה בו שרב הנושא על חדש.

2. . . . העובר מין בחירת העובר מין בחירת העובר מין בחירת העובר מין בחירת – מדעית היתכנות מדעית היתכנות מדעית היתכנות מדעית6 היתכנות חוץ- הפריה של משולבת בשיטה העובר מין ברירת גופית )IVF (

ו טרום-השרשתי איבחון )PGD (. הפריה של הליך האשה עוברת זו בשיטה

חוץ-גופית, בטיפול הכרוך הורמונלי לה לקראת ביציות כמה בשלת הביוץ,

הביציות שאיבת מכן ולאחר; ע זרע הוצאת " הבעל י; הפריית מבוצעת ואז

הזרע תאי לבין הביציות בין מבחנה. העוברון התפתחות של המוקדם בשלב, לאח של חלוקות מספר ר

המופרית הביצית, בודד תא הוצאת ידי על העוברון מין את בודקים ממנו,

ובדיקת התא במעבדה. ה את ביציות ה מופרות בוחרים הנבחר המין פי על,

אותן ומשתילים ברחם. השיטה זאת ו המעשית היעילה הקיימת ה יום לצורך

העובר מין בחירת. רפואית מבחינה, של המשולבת השיטה חוץ- הפריה ואבחון גופית

טרום-השרשתי, כרוכה באם מוקדם בטיפול ) השר א באמצעות מוגבר ביוץ ת

לפרס מתעתד שרלו שפרן הרב שכתב לביקורת ומשיב טיעוניו את המעגן מאמר בקרוב ם

הנזכר במאמר.

הנושא הנדון הינו הלכתי-רפואי, אשר על כן לא הובאו כאן התייחסויות משפטיות

ודומותיהן, ברם נכתבו כמה וכמה חיבורים חשובים בנושא, ביניהם: ר״ד רות זפרן ", מתחם

הלגיטימיות בבחירת מאפייניו הגנטי ים של הילד על ידי הוריו – בחירת מין העובר מטעמים

חברתיים כמקרה מבחן, משפט משפט משפט משפט ועסקים ועסקים ועסקים ועסקים "ו, התשס ז". פרופ ' א. רכס ", קביעת מין היילוד תוך

שימוש בהפריה חוץ -גופית," נייר עמדה של הלשכה לאתיקה הרפואית ההסתדרות מטעם

11. 2005 בישראל http: //www. ima. org. il/imahebnew/T1. asp? p=2&n=6562) (;

נועה גרוסמן ", בחירת מין היילוד, " בתוך רפואה רפואה רפואה רפואה ומשפט ומשפט ומשפט ומשפט גיליון 40 יוני, 2009.

3. ראה פרוטוקול מישיבה משותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות 85 – מס ' וועדת

המדע והטכנולוגיה 29 – מס ' שני מיום, ח ' התשס בחשוון "30 ז ) באוקטובר2006. (

4. הערה2. ראה

5. מצוות מתקיימת האם כגון הנדון הנושא מן המשתרגים נוספים דיונים הבאנו לא זו בסקירה

גופית חוץ בהפריה ורבייה פרייה? ונקבה זכר בהולדת מותנה זו מצווה קיום האם? כן ואם

זה יעד להשגת אקטיבית לפעול צריך אדם האם עונה ומצוות הנישואין לחובת מעבר?

ימצ ואחרים אלו נושאים שם פינקלשטיין ברוך הרב של במאמרו המעיין א, תשובת כן כמו

י שפרן הרב בתוך אריאל יעקב הרב 338-336 ' עמ ', בספר וכן והלכה מציאות רפואה והלכה מציאות רפואה והלכה מציאות רפואה והלכה מציאות רפואה, עמ '

342-333 ב- טיפול לממן מוטל מי על. בנושא PGD ראה פרופ ' א שטינברג ', מין בחירת

העובר.

6. בכדי את להציג הנ של המדעי-ריאלי ההיבט ת להביא בחרנו הנדון ושא מסקירתו מצית

של הרפואית פרופ ' שטי א נברג ', העובר מין בחירת, שם במאמרו.

ספרי 115 העובר מין בחירת לסוגיית הלכתי כמקור סגולות

הורמונלי טיפול, הביציות ושאיבת, ( בדיקת ה המופרות ביציות ) תא הוצאת

העובר מין לבדיקת תאים 8 מתוך אחד, ( או מופרות ביציות שתי והחזרת

לרחם יותר ) מרו להריון הסיכון את המגביר דבר עוברים בה (. אחד בכל

מסוי סיכונים יש הללו מהשלבים י ו לאם מים / לצאצא או.

3. . . . האתיות השאלות האתיות השאלות האתיות השאלות האתיות השאלות מנכ לחוזר במבוא " הבריאות7 משרד ל היילוד מין בברירת העוסק

השרשתי טרום באבחון נכתב (PGD): " אדם של הבסיסית הזכות למול

עבורו ביותר הטוב את לבחור והזכות לחירות, האמצעיי כאשר ם

זאת מאפשרים הטכנולוגיים – אחרים אינטרסים עומדים, ביותר חשובים

ומוסרית תקינה חברה של לקיומה, כנגד ורפואיים מוסריים טיעונים וביניהם

רפואית שאיננה למטרה סיכון בחובה הנושאת פעולה, העוברים של מעמדם

להשרשה נבחר שלא מהמין, בחברה המינים בין האפליה מגמת מניעת

ושמ הדמוגרפי האיזון ירת. הגבוהה הכספית מהעלות להתעלם אין כן כמו

גופית חוץ הפריה ביצוע גם המחייב PGD ביצוע של ". המנכ חוזר מתוך העולים האתיים השיקולים את בקצרה נשרטט: ל"

. א עבורו ביותר הטוב ולבחירת לחרות האדם זכות. ) להיתר שיקול (

. ב רפואית שאיננה למטרה סיכון.

. ג " הריגת " ע המבוקש המין את תואמים נמצאו שלא וברים.

. ד המינים בין אפליה יצירת.

. ה הדמוגראפי באיזון פגיעה.

. ו גבוהה כספית עלות.

כמה8: עוד להוסיף ניתן הללו השיקולים גבי על

ז. לילד שונה ליחס חשש " מוזמן " במשפחה האחרים הילדים לעומת, או

ילדים לעומת " אקראיים " אחרים.

ח. מד מפני חשש חלקלק רון, צבע יסוד על עוברים של ברירות יבצעו שבו

עיניים, גובה, וכיוצ " שונים אויגניים שיקולים ב.

4. . . . ב שימוש להתיר הלכתיים שיקולים ב שימוש להתיר הלכתיים שיקולים ב שימוש להתיר הלכתיים שיקולים ב- שימוש להתיר הלכתיים שיקולים העובר מין לבחירת PGD העובר מין לבחירת העובר מין לבחירת העובר9 מין לבחירת

א. . . . לאסור סיבה אין אם לאסור סיבה אין אם לאסור סיבה אין אם לאסור סיבה אין אם, , , , אין אין אין אין סיבה סיבה סיבה סיבה טכנולוגי מפיתוח להימנע טכנולוגי מפיתוח להימנע טכנולוגי מפיתוח להימנע טכנולוגי מפיתוח להימנע -רפואי - - - רפואי רפואי רפואי10 10 10 10

7. מנכ חוזר " 21/05 הבריאות משרד ל, 9/5/2005 ב גם פורסם. אסיא אסיא אסיא אסיא עז-עח, עמ ' 90-95

)תשס (ו"; יג אסיא ספר יג אסיא ספר יג אסיא ספר יג אסיא ספר 307-312, עמ ' תש. (ע" )

8. פרופ ' א שטינברג ', העובר מין בחירת.

9. לא הבאנו כאן PGD בטכנולוגיית שימוש בהם מקרים בעלי תינוקות הולדת למנוע עשוי

וכד גנטיים פגמים '; ראה אלה מקרים על פרופ ' א שטינברג ', העובר מין בחירת.

10 ראה זו בזירה למתפתח החיובי ויחסה רפואה לענייני היהדות של האמפתיה על. : שאר הרב

הכהן ישוב ", המוד הרפואה התפתחות ההלכה לאור רנית ", תושבע פ" מ " ו ) תשס קכ. ב", (ז"- צו

116 אסיא ד״צ ) ג״צ- כ כרך ב ד"-(, א א אדר ' תשע ד"

" הדורשת התפיסה מקובלת לא היהדות השקפת לפי חוק על לשמור

הטבע, הטבעיים בתהליכים להתערב ולטכנולוגיה לאדם לאפשר ולא.

אדרבה, לקב שותף הוא האדם " בכל העולם ושכלול בשיפור ה

התחומים …"11.

ב. בילד אשה של בצורך הכרה בילד אשה של בצורך הכרה בילד אשה של בצורך הכרה בילד אשה של בצורך הכרה

" IVF בנושא פסיקה כל גופית חוץ הפריה ) ( בצורך בהכרה מתחילה

בילד אשה של )" מ אין ואם בנים לי הבה אנכי תה, "( ב- פסיקה וכל PGD

צורה באותה בדיוק זו יסודית בגישה להתחיל חייבת "12.

ג. בית שלום בית שלום בית שלום בית שלום

" בית שלום של עניין גם קרובות לעיתים בו שיש דידן ובנידון, וכדי

ה ששם תורה אמרה לאשתו איש בין שלום לעשות ' ימחה בקדושה שנכתב

המים על "13 …

" ד. כמוך לרעך ואהבת כמוך לרעך ואהבת כמוך לרעך ואהבת כמוך לרעך ואהבת "

" מ היא אם ותרת ] גופית חוץ הפרייה, [ לומר מקום יש, על שמוטלת

ריפוי מדין לה להזדקק חובה הרופא, חסד גמילות ומדין, ואהבת מטעם

כמוך לרעך, והטוב הישר ועשית "14.

ה. זוגות זוגות זוגות זוגות שעוברים שעוברים שעוברים שעוברים IVF רפואית מסיבה רפואית מסיבה רפואית מסיבה רפואית מסיבה, עליהם יאסר סיבה מאיזה עליהם יאסר סיבה מאיזה עליהם יאסר סיבה מאיזה עליהם יאסר סיבה מאיזה

לבחור לבחור לבחור לבחור את את את את היילוד מין היילוד מין היילוד מין היילוד מין? 15

ו. . . . ורבו פרו מצוות קיום ורבו פרו מצוות קיום ורבו פרו מצוות קיום ורבו פרו מצוות קיום, , , , המתקיימת המתקיימת המתקיימת המתקיימת דווקא ונקבה בזכר דווקא ונקבה בזכר דווקא ונקבה בזכר דווקא16 ונקבה בזכר

11 פרופ. ' א שטינברג ', רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה, ב כרך ' עמ שם ובהערות 125 '; וראה

ע סז דף סנהדרין למסכת בפרושו המאירי שכתב מה ב" ": טבעית בפעולה נעשה שהוא כל

כשפים בכלל אינו, מז שלא יפות בריאות לברוא יידעו אפילו מז שלא יפות בריאות לברוא יידעו אפילו מז שלא יפות בריאות לברוא יידעו אפילו מז שלא יפות בריאות לברוא יידעו אפילו המין יווג המין יווג המין יווג המין יווג, בספרי שנודע כמו

נמנע הדבר שאין הטבע, לעשות רשאים, הכישוף בכלל אינו טבעי שהוא שכל. לזה ודומה

אמרו: האמורי דרכי משום בו אין רפואה משום בו שיש כל ".

12 שפרן לרב במכתב שרלו יובל הרב. , י שפרן הרב בתוך מובא ', עמ328 '.

13 נבנצל הרב. אביגדר, במבחנ הפרייה ה – לדיון הערות, ה אסיא ספר ה אסיא ספר ה אסיא ספר ה אסיא ספר 92-93, עמ ' תשמ ) (ו";

א שטינברג הרב ', רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה, ב כרך ', עמ ' 127. בנושא אמנם נכתב

גופית חוץ הפרייה, דידן בסוגיא גם שטינברג הרב משתמש זה בשיקול אך. שטינברג ראה

א ', העובר מין בחירת.

14 פרופ. ' א שטינברג ' שם – בהע וכמו חוץ הפרייה אודות נכתב זה שיקול אף הקודמת רה

אך גופית, כאמור, שהם המין אותו את לעולם להביא זוג לבני לסייע חסד גמילת זו האין

כך כל בו חפצים )? כלגיטימית הבקשה את רואים אנו כאשר רק זאת לומר שיש כמובן (.

15. גולדברג נחמיה זלמן הרב של דבריו ראה " עכ " רוא איני בזה פ שהרי המין לבחור איסור ה

איסור כאן אין " י שפרן הרב בתוך 338 ' עמ ' עמ שם שרלו יובל הרב; ' 228. כי לציין ראוי

ב- שימוש להתיר המבקשים הפוסקים הזה לכיוון חותרים PGD, קרי: שכבר למי רק להתיר

גופית חוץ להפריה נדרש.

16 הע מן אחד לא אף אצל להתיר כסעיף הובא לא זה שיקול. כהווא רק אלא זו בסוגיא וסקים

נדחית אמינא, 5 הערה ראה, מקיים גופית חוץ בהפרייה אם לסוגיא להידרש מבלי וזאת

ורביה פרייה מצוות. וראה בספר והלכה מציאות רפואה והלכה מציאות רפואה והלכה מציאות רפואה והלכה מציאות רפואה 333-342, עמ '.

ספרי 117 העובר מין בחירת לסוגיית הלכתי כמקור סגולות

ז. . . . חברתית בעיה מניעת חברתית בעיה מניעת חברתית בעיה מניעת חברתית בעיה מניעת

" חוץ הפריה של במקרה -גופית, כהן הוא האשה בעל כאשר, ייוולד ואם

בנו הוא שאין כל לעין יתגלה זכר לו, כהן איננו הוולד שהרי, לעלות יוכל ולא

לדוכן, לתורה ראשון לעלות או. ייוולדו כזה שלזוג העדפה יש כאלו במקרים

בנות, תימ ובכך החברתית הבעיה מהם נע ". כתב שם ובהערה: " שמעתי

זה דבר התירו חשובים שרבנים, לכך כתוב מקור לי אין אך."17

5 ב שימוש לאסור הלכתיים. שיקולים. . . ב שימוש לאסור הלכתיים שיקולים ב שימוש לאסור הלכתיים שיקולים ב- שימוש לאסור הלכתיים שיקולים העובר מין לבחירת PGD העובר מין לבחירת העובר מין לבחירת העובר מין לבחירת

א. רפואי לצורך שלא סיכון רפואי לצורך שלא סיכון רפואי לצורך שלא סיכון רפואי18 לצורך שלא סיכון

ב. גופית חוץ מהפריה כחלק לבטלה זרע הוצאת גופית חוץ מהפריה כחלק לבטלה זרע הוצאת גופית חוץ מהפריה כחלק לבטלה זרע הוצאת גופית19 חוץ מהפריה כחלק לבטלה זרע הוצאת

ג. הדמוגרפי באיזון פגיעה הדמוגרפי באיזון פגיעה הדמוגרפי באיזון פגיעה הדמוגרפי20 באיזון פגיעה

"אש הקב נתן שלא רינו " המינים את מראש לברור היכולת את לנו ה,

בנות נולדות היו לא כן לא שאם. העולם צורך את רואה הבורא שרק אשרינו

בנות גם שתיוולדנה הקובע והוא …" ובלא זכרים בלא לעולם לו אפשר אי

נקבות " ) סה פסחים: ( רפואיים מטעמים לא שאם ברור והרי – הבקשות מרבית

לשימו ב- ש בנות לידת למנוע מנת על דווקא תהיינה PGD. זו למגמה לגיטימציה ניתן הפרט חופש לשם האם, באמצעות גם

נקבה שהיא משום רק זיגוטה השמדת של בידיים מעשה ביצוע?"21

17 פרופ. ' א שטינברג ', העובר מין בחירת.

18 דניאל הרב וכהן יצחק הרב נמני. ", וסיכוני סיכויים רפואי למהלך בכניסה ם, " בתוך מלילות מלילות מלילות מלילות

– ארבע קרית תורניים מחקרים תשנ -חברון ח", עמ ' 66-43; לאור פלסטיים ניתוחים על

ראה רפואי לצורך שלא לסיכון מבחן כמקרה ההלכה: פרופ ' א ' שטינברג אנציקלופדיה אנציקלופדיה אנציקלופדיה אנציקלופדיה

רפואית הלכתית רפואית הלכתית רפואית הלכתית רפואית הלכתית ) תשנ ד", ד כרך ( 608-599 ח; הרב ' אייזנשטיין ", פלסטיי ניתוחים ם

צורה לשיפור – ההלכה לאור, " שלמה עטרת שלמה עטרת שלמה עטרת שלמה עטרת – לאור ורפואה טכנולוגיה בענייני זכרון קובץ

ר הגאון מרן ישראל גאון של ולזכרו לכבודו ההלכה ' אויערב זלמן שלמה א זצ ך " ל

) ירושלים ( נז. ; ע ' בצרי " המראה לשיפור פלסטי ניתוח " ר לכבוד יובל ספר ' הלוי דוב יוסף

סולובייצ ' יק, ) ירושלים – ניו -יורק, תשמ ד", א כרך ( רט; מ ' פיינשטיין " ליפות לנערה ניתוח

עצמה את " ורפואה הלכה ורפואה הלכה ורפואה הלכה ורפואה הלכה ) תש ם", א כרך ( שכג. ; א ' ס ' אברהם, אברהם נשמת אברהם נשמת אברהם נשמת אברהם נשמת – הלכות

ורפואה רופאים חולים ) יו חלק ד" ( מט; ח ' וייס שניצר " ההלכה לאור פלסטיים ניתוחים "

מורשתנו – פדגוגי תורני שנתון ) תשנ ח", י כרך ב211 (.

19 כגון שאסרו פוסקים יש עקרות של במקרה אף. : הדאה עובדיה הרב, עבדי ישכיל עבדי ישכיל עבדי ישכיל עבדי ישכיל ה חלק '

סי אבן-העזר ' א; טננבאוים מלכיאל הרב, ד חלק מלכיאל דברי ' ק סי ז"; ציון בן הרב

עוזיאל, עוזיאל משפטי עוזיאל משפטי עוזיאל משפטי עוזיאל משפטי י סימן אבן-העזר ט". להתיר פסקו למולם: זלמן שלמה הרב

אוירבך ", מלאכות הזרעה ית ", א נועם ) ' תשי ירושלים ח" ( עמ ' קמה - קסו; יעקב יצחק הרב

וייס, שו " ת יצחק מנחת יצחק מנחת יצחק מנחת יצחק מנחת א חלק ' סי ' נ; פיינשטיין משה הרב, משה אגרות משה אגרות משה אגרות משה אגרות א חלק העזר אבן

ז סימן; יוסף עובדיה הרב, שו " ת אומר יביע אומר יביע אומר יביע אומר יביע ב חלק ' סי העזר אבן ' א. שו עוד וראה " ת

מהרש מהרש מהרש מהרש "ם ג חלק ' רס סי, ח" שו " ת ארבע קרית ארבע קרית ארבע קרית ארבע קרית הע אבן ו סימן זר ', הלכה עמק הלכה עמק הלכה עמק הלכה עמק סי ' ח״ס. על עוד

ענת וספרן אייבי לוין ראה גופית חוץ הפרייה, אסיא אסיא אסיא אסיא ד״נ ) תשנ ה" ( עמ ' 41-5 הרב וכן

דוד ומאיר וולדנברג אליעזר, ספר ספר ספר ספר ה אסיא ה אסיא ה אסיא ה אסיא ) תשמ ו"92-84 ( עמ '; בהרחבה הנושא לסקירת

ראה פרופ ' א ' שטינברג, רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה רפואית הלכתית אנציקלופדיה ב כרך ' בערך " הפרי גופית חוץ ה, "

ירושלים, תשנ א"167-115, עמ '.

20 נקודתי ולא רחוק בחשש שמדובר הגם. , בנושא ההלכתי הפולמוס בתוך הובא זה טיעון

ב- השימוש את לאסור בהכרעה גדול משקל כותבו לו וייחס PGD.

21 י שפרן הרב. ', עמ331-330 '.

118 אסיא ד״צ ) ג״צ- כ כרך ב ד"-(, א א אדר ' תשע ד"

שפרן הרב כותב ובהמשך " נקבות ובלא זכרים בלא לעולם אפשר אי

– ה כלפי אחריות לנו שיש לנו להסביר כדי נאמר עולם, שה לנו וידוע ' עשה

50% כמעט של איזון יהיה שתמיד כזה מצב עמנו הגדול בטובו אחד לכל

המינים משני … להתקיים העולם היה יכול לא כן לא ואם. מה זה האין

שחז " כאן לומר רוצים ל?"22

ד. ה במעשי התערבות ה במעשי התערבות ה במעשי התערבות ה במעשי התערבות '23

במע התערבות כאן "יש הבריאה שי. איסור מצינו לא אמנם מפורש

האוס כזאת התערבות ר … לקלקל ולא לתקן מפורש היתר מצינו אדרבא.

מסוים קלקול בה יש מוצדקת סיבה ללא חברו על אחד מין העדפת "24.

ה. מבחנה עובר להפיל איסור יש האם מבחנה עובר להפיל איסור יש האם מבחנה עובר להפיל איסור יש האם מבחנה עובר להפיל איסור יש האם? 25

ו. להתחכם אין להתחכם אין להתחכם אין להתחכם אין

" מסוים מין ולבחור להתחכם תורה של דרכה זו שאין לי נראה. יש

שהטבי הטבע לחוקי הדבר את להניח לעולם הבורא ע, חובה שאין ודאי

שכאלה חדשים דרכים לחפש לאדם – שערום לא באו מקרוב חדשים

אבותיכם "26.

" ז. נפש מפני נפש דוחין אין נפש מפני נפש דוחין אין נפש מפני נפש דוחין אין נפש מפני נפש דוחין אין " " " "

" לענ " ב גובל זה ד " נפש מפני נפש דוחין אין ". כמה יודעים אנו אין

ות צדיקים " מזו או מזה יצאו ח "27.

ח. . . . חלקלק מדרון חלקלק מדרון חלקלק מדרון חלקלק28 מדרון

הינו החלקלק "המדרון הראשון ברגע לראות שניתן ממה יותר מוחשי,

לענ " תיושם האמורה לטכניקת הקלה הנגישות אם ד, לראות עלולים אנו

מאכזב צאצא נוכח שאל הורים של נפשיים סיבוכים הימים ברבות, את ילקו

ה- לטכניקת בשעתו נזקקו שלא על עצמם PGD שבשער וממשיכיה ), (

22 י שפרן הרב. 332 ' עמ '.

23 אליהו הרב שלזינגר. , ע" רפואה בענייני ההשתדלות חובת כמה ד, " פה שבעל תורה בתוך

"מ ו ) תשס ז" ( עמ ' קסח רב. -

24. הנדונה לסוגיא בהתייחסות אריאל יעקב הרב – י שפרן הרב בתוך 336 ' עמ '.

25 ממתי. נקרא עובר? ראה: נשמת נשמת נשמת נשמת אברהם אברהם אברהם אברהם כרך ב ' יו ד", סימן קצ ד" ק״ס ד. האם מותר להפיל

עובר פחות מארבעים יום? ראה: נשמת נשמת נשמת נשמת אברהם אברהם אברהם אברהם כרך ג, חו מ" סימן תכה וכן 4; ק״ס א הרב

הרצל יהודה הנקין ", הפלה קודם ארבעים יום ", אסיא אסיא אסיא אסיא ס ) - ט״נ תשנ ז" ( עמ ' 145-133 על;

היתר הפוסקים להשמיד ביצית מופרית ראה: הרב י. זילברשטיין, אסיא אסיא אסיא אסיא נב -, נא תשנ ב", עמ '

54 ואילך; שו ת" שבט שבט שבט שבט הלוי הלוי הלוי הלוי, ה״ח, סי ' מז; הגר מ" אליה ו, תחומין תחומין תחומין תחומין 272 אי, תש נ", עמ ' ואילך.

26 הנדונה לסוגיא בהתייחסות ליאור דב הרב. , י שפרן הרב בתוך 339 ' עמ '.

27 הנדון בנושא ומרתקת מפתיעה סברה זו. , בהתייחסות נבנצל אביגדר הרב ידי על נכתבה

הנדונה לסוגיא, י שפרן הרב בתוך 339 ' עמ '.

28 טכנולוגי של עתידניות בעיות על. ראה יוצריה על הקמה ה: Atwood M, The Handmaid's Tale; Huxley A; Brave New World; Orwell G, 1984.

ספרי 119 העובר מין בחירת לסוגיית הלכתי כמקור סגולות

אחר צאצא להם ממציאה שהייתה, ועתה בנים להם נולדו ) בנות או ( לא

בם אמון … לכך להוביל שעלול במשהו לפתוח יכולים אנו איך?"29.

ב. . . . להתיר כמקור סגולות ספרי על הסתמכות להתיר כמקור סגולות ספרי על הסתמכות להתיר כמקור סגולות ספרי על הסתמכות להתיר כמקור סגולות ספרי על הסתמכות תהליך תהליך תהליך תהליך PGD

1. רקע רקע רקע רקע שנים מאות כבר, העמוס היהודי הספרים ארון מדף על, ז מונח ' אנר

וסגולות רפואות ספרי של חשוב. לספרים שיוו רבות בקהילות אלה, מעבר

בהם לשימוש, קדושה30 של מעמד, מספרות אינטגראלי חלק בהם וראו

היהודי העם של הקודש. ז זהו ' ואף חסידים אצל ומערב במזרח נפוץ אנר

לחסידות31 המתנגדים אצל. יהודים היו הסגולות ספרי מחברי מבין רבים

שם נשואי, ואגדה בהלכה גם להם רב שידם חכמים תלמידי, התמחו אחרים

בז רק אמנם ' הרבנים מחשובי הסכמות לספריהם קיבלו אך הזה אנר

באזוריהם32 התנ מפסוקי נמתחים השונים הסגולות לספרי. המקורות " ך

ואמוראיים תנאיים מקורות דרך עבור ומפרשיו, גאונים, ואחרונים ראשונים

זרה לספרות ועד, נכרית, קצוות מכל שונים רופאים ועד הפילוסופים מן

תבל. המ הרמב את ימצא בהם עיין " הרופא33 טוביה ואת ם את גם כמו

עבאס35 אבן ועאלי גאלינוס34 כמו ביטויים ואף " אחת גויה מפי שמעתי …"36

ה הסגולות בין מקום מצאה אשר ומקובלת עממית לרפואה כמקור " יהודיות ".

מסורות בהם יש, בין שהשתבצו נכריות גם כמו יהודיות ושמועות מנהגים

ה ספרי דפי השונים סגולות. סגולות אלפי אלפי נערמו לקוטי בתר לקוטי,

ותועלות רפואות, המקובלת הקודש ספרות בתוך ונכרכו. ההתפתחות

המתקדמת והרפואה הגואה המדעית, עצות על כבד צל אמנם מטילה

רפואיות מוכחים מדעיים בסטנדרטים עומדות שלא -סגוליות, על ומעיבה

לכת לתת שיש והאמפתיה היחס וצוקה צרה בעת ותעלה מזור היו אשר בים

) לשאתם יכול המלומד השכל שאין סגולות על דברינו אמורים בעיקר, ( ברם

29 י שפרן הרב. ', עמ329 '.

30 חגית מטרס. , זמננו בני ורפאות סגולות ספרי, היהדות למדעי העולמי הקונגרס דברי בתוך

11, ירושלים, תשנ "ג.

31 חגית מטרס. ", ור סגולות ספרי בעברית פואות – ומקורות תכנים, " קבלת לשם חיבור

דוקטור, בירושלים העברית האוניברסיטה, תשנ ז"5-2, עמ ', 89-78, 300-283.

32 ראה. מטרס חגית שם; עוד בנושא ראה ז ' עמר וא ' לב, רופאים ותרופות בירושלים במאות

העשירית עד השמונה עשרה, הוצאת ארץ, אוניברסיטת תל אביב )320 ע מודים (, תל אביב

תש. ס"

33 לדוגמא ראה. : " מאח דבק " בערך חמוי אברהם לרבי " אמונה ".

34 אוחנא רפאל לרב הילדים מראה בספר לדוגמא ראה. , הספרים יריד מהדורת, תש ירושלים "ן,

עמ114 '. מספר מצוטט " אמונה שבילי " אלדבי יצחק בן מאיר לרבי.

35 הילדים מראה. 208, עמ ' הס מן, מצוטט פר " חידות אביע " חמוי אברהם לרבי.

36 עמ הילדים מראה. מ מצוטט 283 ' " ישן יד כתב ספר " לפתחו התגלגל אשר.

120 אסיא ד״צ ) ג״צ- כ כרך ב ד"-(, א א אדר ' תשע ד"

המודרני37 בעידן גם רחבה לתפוצה זוכים אלה ספרים עדיין זוכים ואף

המתחדשות38. במהדורות שבדורנו החכמים תלמידי גדולי להסכמות

ההלכתית בספרות -הגותי התייחסות ישנה ת לקונפליקטים רבה המצויים

הקצה על ההליכה לבין היהודי והמחשבה ההלכה עולם בין למכביר, הליכה

רבים39 סגולות ספרי שבחרו שז מעטות לא התנגשויות. ישנם ' ספרי אנר

עימו הביא הסגולות, דוגמת: האמורי בדרכי הליכה, ה במעשה התערבות – '

ובטחון אמונה, אסורי מאכלות בכלל שהם סגולות שאינם לעניינים אף ם

נפש פיקוח בגדר, בשבת סגולית רפואה, צניעות מדיני חריגה, החי מן אבר,

בשר-אדם אכילת, מת בעצמות שימוש, גורלות, לחשים, כשפים, שימוש

ה בשמות ' ועוד. השימוש בשאלת קולמוסים נשתברו אם יודע אינני ברם

הלכתי כמקור הסגולות בספרי. הס ספרי של העז הרצון לצעוד השונים גולות

ומבקש דורש לכל ותעלה מזור לתת בכדי ההלכתי הגבול קצה על, אף חולה לא ואף נפש פיקוח מקרה הונח לא ההלכתי הניתוחים שולחן כשעל

וההכרחי הנצרך מן החורגים עניינים אלא סכנה בו שאין, וכשהדברים

גדולים חכמים תלמידי ידי על נכתבים – זה דבר יכול ב לפתוח צוהר פנינו

והלכה רפואה בתחומי מתחדשות לשאלות מעניינת והתבוננות חשוב.

2. הסגולות בספרי העובר מין בחירת הסגולות בספרי העובר מין בחירת הסגולות בספרי העובר מין בחירת הסגולות בספרי העובר מין בחירת העובר מין בחירת בדבר קצה בסגולות לעיין נבקש דידן בנידון, בכדי

יהודיים עוגנים המחפשת המתחדשת הסוגיא על אור לשפוך, ולהוסיף

מ בסוגיא המצויים המועטים למקורות קור של משקל להם שיוו שטרם ות

ממש; תלמידי בידי שנכתבה חשובה ספרות אותה היא ראויה -חכמים,

הקודש ספרי בין כבוד של מקום ומצאה גדולים, בשיח ממש של חלק לקחת

המתחדש ההלכתי, הפנוי ההלכתי החלל בתוך ומזור סעד ולתת.

חז אצל כבר " בנים ללידת שונות סגולות מוצאים אנו ל זכרים: יש

ובקשה40 תפילה מעין שהן סגולות, להתברך הוא ששכרו טוב מעשה שהן יש

גברי41 בזרע זכרים42 לידת המבשר טוב סימן שהן סגולות, יש, מרשם ואפילו

37 ח מטרס. ' את לסקור בכדי בעבודתה השלישי החלק את הקדישה שלה הדוקטורט בעבודת

בימינו הסגולות ספרי של ושימושם תפוצתם.

38 הספ על יוסף עובדיה הרב של הסכמתו דוגמת. רים " ותפילות סגולות " לר ' זכאי אהרן,

1988 ירושלים, עין "עולי " לר ' פחה יצחק, 1990 ירושלים, שערך מתימן רפואות וספר

צפר שלמה, 1991 העין ראש; הספר עקרה רוני עקרה רוני עקרה רוני עקרה רוני הרב להסכמת זכה הלל משה יעקב הרב של

ועוד שיינברג פנחס הרב ולהסכמת וואזנר הלוי שמואל.

39 ראה. פרופ ' שטינבר ג אברהם, אנציקלופדיה אנציקלופדיה אנציקלופדיה אנציקלופדיה הלכתית הלכתית הלכתית הלכתית רפואית רפואית רפואית רפואית כרך ז ' בערך " רפואה סגולית, "

עמ190-215 '; הרב מרדכי זמיר תחומין תחומין תחומין תחומין טוטוטוטו על רפואות סגוליות אצל הרמב "ם.

40. זכרים בנים לו ויהיו אדם יעשה "מה, בשעת עצמו ויקדש לו הוגנת אשה ישא ליה אמר

תשמיש. הועילו ולא כן עשון הרבה ליה אמר, אלא יביביביב שלו שהבנים ממי רחמים קש שלו שהבנים ממי רחמים קש שלו שהבנים ממי רחמים קש שלו שהבנים ממי רחמים קש, שנאמר

ה הנה ' הבטן פרי שכר בנים נחלת …" ) ע נידה א" (.

41. דוגמת " זכרים בנים ל ויהיו אדם יעשה מה, "ר לעניים מעותיו יפזר אומר א, יהושע רבי

מצווה לדבר אשתו ישמח אומר " ) י בתרא בבא: (.

ספרי 121 העובר מין בחירת לסוגיית הלכתי כמקור סגולות

טכני אחד ל נקבה43 או זכר הולדת בחז הללו המקורות. לאור " כי לומר ניתן ל

יש טעם ב אקטיביות פעילות ל העובר44 מין בחירת. אמנם פרשנות לתת אפשר

החז למקורות יותר רכה " ליים. ברם עיון לא הסגולות בספרי מ מקום ותיר

ואף לספק מ כמה עד חדד הרחיקו לאפשר כדי הסגולות ספרי מחברי להשפיע

על הרצוי העובר מין.

3. . . . זכר לבן אקטיביות סגולות זכר לבן אקטיביות סגולות זכר לבן אקטיביות סגולות זכר לבן אקטיביות סגולות

האשה בערוות דרור מוח האשה בערוות דרור מוח האשה בערוות דרור מוח האשה בערוות דרור מוח

" בערו ותכניסהו מהזכרים דרור צפור של מוח קח התשמיש וקודם ותה

מזכר ותתעבר בעלה עם תשמש כך ואחר ערוותה תוך יהיה כולו היום כל "

) מרא " עמ הילדים45 ה ' 37 אקטיבית בסגולה כאן מדובר ספק לכל מעל (. -

רפואית. טוב סימן לא וגם תפילה איננה האשה בערוות דרור מוח שימת

טוב מעשה עקב בנים-זכרים שכר לא ובטח, מדובר במפורש אלא על כאן

טכניקה לעולם זכרים בנים להביא שמטרתה מכוונת.

טבור רקמת טבור רקמת טבור רקמת טבור רקמת לתרנגול אדם לתרנגול אדם לתרנגול אדם לתרנגול אדם

" ד כמו טבורו יחתכו אמו מבטן הולד כשיוצא ' אצבעות, יתנוהו אם לאכול לתרנגולת יתן ואם זכר יהיה אחריו שתלד מה כל אז לאכול לתרנגול

נקבה יהיה ) " מרא " שם הילדים ה. ( י כאן אף הקודמת בסגולה כמו העובר מין לברירת אקטיבי מעשה ש

הבאה בפעם שיוולד, נקבה או זכר. לא ואף לניחוש חשש לא אוחנא הרב

האמורי לדרכי, בשר משום בו יש הטבור חבל האם בשאלה התלבט לא ואף

אדם ב המחוייב קבורה, לתרנגול46. כהשלכתו וחרפה מזילות להימנע למצער או

42. דוגמת " זכ בנים ליה הויין לדרום צפון בין מיטתו הנותן רים, בטנם תמלא וצפונך שנאמר

בנים ישבעו " ) ברכות ה: (.

43 ק עירובין פי על. : " וישנה יבעול זכרים בניו כל לעשות הרוצה, " רש של כהסברו " שם י

" מזרעת היא שנייה ביאה וכשבא תאווה ולובשת האשה מתאווית ראשונה ביאה שמחמת

תחילה, זכר יולדת תחילה דמזרעת והיכא " ) לא נידה פי על (. :

44 א שטינברג ראה. ', העובר מין בחירת, חז למקורות שהתייחס " הגם להתיר כסעיף אלה ל

מכריע משקל להם ייחס שלא.

45 מרא הסגולות ספר. " ע ונתחבר נאסף הילדים ה " אוחנא רפאל הרב י )1902-1850 ( מחכמי

ומשד טבריה " ריה, דטברי באשי החכם ביניהם טבריה מחכמי להסכמות זכה זה ספרו הרב ה

אלחדיף אהרון, אבולעפיא רחמים שלמה הרב, סתהון דוד חיים רבי, זריהן חי יעקב הרב

ראב " טבריה ד, ועוד ילוז אליהו רבי. כמו מקנס רבני להסכמות זכו האחרים ספריו כן כמו

טבריה רבני, הראשל להסכמת וכן " אלישר שאול יעקב הרב צ.

46. בספר ראה למראה נחמד למראה נחמד למראה נחמד למראה נחמד נד דף חלק; הובא ב חמד שדי חמד שדי חמד שדי חמד שדי ל כלל ק מערכת כללים ז"; ובשו " ת

י חלק אליעזר ציץ ' כ סימן ה", ח פרק ' ט אות '; ובשו " ת יצחק מנחת יצחק מנחת יצחק מנחת יצחק מנחת ז חלק ' ק סימן ב". שם

ה מותח " למראה נחמד " ולא ארצה השליה את משליכות אשר נשים על חריפה ביקורת

אותה קוברות, בירושלמי המימרא על בהתבססו " בארץ אותה קוברין הזו השליא ליתן כדי

לארץ ערבון " ) י ירושלמי " ג הלכה ח (. ' הלפרין מרדכי הרב גם ראה, חבל קבורת מנהג על

הטבור, השו מפעל השו מפעל השו מפעל השו מפעל " הבינלאומי ת הבינלאומי ת הבינלאומי ת הבינלאומי ת שלזינגר מכון של, שו " מס ת ' 3590 בקישור. מובא:

3590 = ID? asp. showQ / db /. 124. 138. 131 98: // http

122 אסיא ד״צ ) ג״צ- כ כרך ב ד"-(, א א אדר ' תשע ד"

פרה שליית אכילת פרה שליית אכילת פרה שליית אכילת פרה שליית אכילת

" זכ ללדת הרוצה אשה רים, שתלד בעת שיעמוד בקר לרועה יצווה

הפרה, הרבה שתיבש עד בשמש וייבשנה העגל של השליה ויקח, אותה והדק

כקמח היטב, המאכל קודם יין מעט עם שתשתה לה תן האשה שתלד ובעת,

ובעז " זכרים יולדת ואילך מכאן ה ) " ישרה48 דרך בשם נפשנו47 האח ספר (.

לבחי כמענה פרה שליית אכילת סגולת בפעם שיולד העובר מין רת

הבאה, זו שבסגולה לאקטיביות מעבר, המאכלות לעולם כניסה כאן יש

האסור ות, שלייה שכן לכאורה אסורה הרמב לשיטת באכילה "ם49. שבעל הגם

כמאכל50 שמה שתאבד בכדי היטב ולדוק לייבש הדריך הסגולה, עדיין כאן יש

לכו הזוג לבני לאפשר בכדי הלכתי קצה על הליכה עוברם מין את ון.

ארנבת ביצת אכילת ארנבת ביצת אכילת ארנבת ביצת אכילת ארנבת ביצת אכילת

" דק ושחוק ארנבת של ביצה קח, בליל לאשה לשתות במשקה ושים

זכר ותלד טבילתה ) " מרא " הילדים ה, שם, בן ראובן לרבי הסגולות מספר מצוטט

אדם52 תולדות הספר ומן מירושלים51 אברהם (. מחלוק בו נפלה שלא דאורייתא איסור בודאי היא ארנבת ביצת אכילת ת,

להקל סניף שום בו ואין, מלבד ] ייבוש [ ו לעיל שהערנו כפי הביצה של שחיקה.

זאב מרת שתיית זאב מרת שתיית זאב מרת שתיית זאב מרת שתיית זכר בבן תתעבר זאב מרת האשה תשתה אם. המערב בערי ובהיותי

אחד זכר בבן ותתעבר האף בתוך אחת טיפה שעושים שמעתי, ב תטיף ואם '

בשניים תתעבר טיפות, ומנוסה בדוק והוא ) " הילדים מראה עמ16 ' (.

גם זאב מרת בשתיית, זו שבסגולה לאקטיביות מעבר, לכאורה יש בה

איסור של ה דבר הטמא53 מן יוצא שאינו לגמרי חולף או דק עד בשחיקתה

47. הספר נפשנו האח נפשנו האח נפשנו האח נפשנו האח חמוי אברהם לרבי )1887-1838 ר להסכמת (זכה ' פלאג חיים ' והרשל י " צ

אשכנזי אברהם רבי. בספר גם מופיעה זו סגולה בנים שמחת בנים שמחת בנים שמחת בנים שמחת בובליל משה ידי על שנכתב,

תשס ו", יוסף עובדיה הרב להסכמת וזכה, בספר מופיעה וכן בנים לי הבה בנים לי הבה בנים לי הבה בנים לי הבה כהן יוסף מאת

ה להסכמת שזכה כדורי יצחק רב.

48 ע נכתב הספר. " מירושלים אברהם בן ראובן רבי י, ה המאה בשלהי חי - 18, וספרו ישרה דרך ישרה דרך ישרה דרך ישרה דרך

הראשל ביניהם ירושלים חכמי גדולי להסכמת זכה " אלגאזי טוב יום רבי צ, הראשל " רבי צ

מיוחס מרדכי יוסף משה, בעמח עזריאל אביגדור הרב " ס הארץ זמרת הארץ זמרת הארץ זמרת הארץ זמרת, ועוד בורלה יעקב רבי.

49 בפשטות. , שליא אכילת איסור הוא מדרבנן. ראה רמב ם", אסורות מאכלות, ה, יג. לדעת

הראב " בה מעורב שנפל חשש יש כן אם אלא איסור שום בהמה שליית באכילת אין שם ד,

עיי ש" ). ב שו " יו ע " ז סעיף פז סימן וחלב בשר הלכות ד, בחלב שנתבשלה שליא הוא הנדון,

כשלעצמה שליה דין ולא (.

50 אריאל יועזר הרב ראה. , איסור מחומרי העשויות בתרופות שימוש, תחומין תחומין תחומין תחומין טוטוטוטו362-348, עמ '.

51. הערה56 ראה.

52. ספר אדם תולדות אדם תולדות אדם תולדות אדם תולדות לר מיוחס ' היילפרין אורי בן יואל, בז לראשונה לאור יצא ' 1720 ב ולקוב.

53 המרה כיס נוזל בשתיית מדובר אם. , הטמא מן יוצא שהוא אף, להסתפק יש אם קיים בכך

איסור תורה רע טעמו שכן, לשתיה ראוי אינו ואף נועד לא. ב כאן מדובר לא כך או כך שתיה

ספרי 123 העובר מין בחירת לסוגיית הלכתי כמקור סגולות

בבליעה ב או צורה אחרת אכילתה דרך שאיננה. רדיקאלי הלכתי צעד כאן יש

העובר מין כבחירת לב משאלת בשביל זו פעולה להתיר, סרך בלא של חו לי

או סכנה של. אכילת אכילת אכילת אכילת טבור טבור טבור טבור ועורלת ועורלת ועורלת ועורלת אדם אדם אדם אדם

" זכרים בנים ללדת. ומי דבש עם ותערבנו מעט מהטבור תקח כשתלד

לשתות לה ותן ורדים, זכרים ותלד עליה ותתלה כסף בתיק תשים והשאר "

) עמ הילדים מראה יד. ( כתב- מספר מצוטט 16 '

" זכר להוליד כדי לסגולה הנשים מבליעות הערלה כשחותכין מילה ים,

מתירין ויש, י ברכה מחזיק " סי ד ' ט״ע, בסו ועיין " עוד שהביא ומה נאמן יד ס

בישראל כן תעשה דלא שם פלאג חיים )רבי "54 י', י פרק וחיים רפואה. (ב" הייתה בפרט זכר ולבן בכלל לעקרות כסגולה התינוק ערלת אכילת

קהילות55 בכמה רווח מנהג, באכילת שמדובר הגם רקמת עור אדם56 חי57

ה ה דוגמת העניין את שהתירו בודדים פוסקים יו " ברכה מחזיק "58 את שהביא

התוס דעת ' להקל " שחותכין הזכרים ערלת לבלוע במערב הנשים שנהגו מה

התוס לדעת אך דאסור נראה זכרים להוליד כדי המילה בעת ' שרי …",

ובשו " בעניין59 הכריע לא ישראל מחנה ת. פוסקים של רחבה גלריה ברם

א אסרו לדידם התמוה המנהג על רב בקצף ויצאו הדבר60 ת, על העמיסו ואף

לצוןרך חולה אפילו סכנה בו שאין, ב אלא לצורך טמאה בחיה שמקורם נוזלים שתית

גרידא לב משאלת בריא אדם של.

54 מצוטטת זו סגולה. ע" בספר אוחנא הרב י מרא מרא מרא מרא " הילדים ה הילדים ה הילדים ה הילדים ה ע וכן " שב הרב י בספר ליפשיץ תאי

" ישראל סגולות " בנים ערך, בערך וכן ' ערלה ' הזה המורכב המנהג אודות דיון מביא. ועיין

זו מסגולה שהסתייגו לספרו בהסכמות עוד. אדמו של רבות להסכמות זכה הספר " ורבני רים

האזור, במחה מבוניהאד דייטש אליעזר רבי דוגמת " ועוד השדה תבואות השדה פרי ס.

55 ר ' פ. טאי ", הלידה במנהג העממי " ) מחקר פולקלוריסטי, ( תלפיות תלפיות תלפיות תלפיות ו, ) ניסן תשי (ג", חוברות

ב, א-עמ ' 247-246. פטאי שם ) עמ ' 245 (ציין שיש שגם אכלו את שלית התינוק כסגולה

ללידה. הדים למנהג זה באירופה מצינו באחד מסיפוריו של י״ש עגנון, ראה: הכנסת כלה,

הוצאת שוקן, ירושלים תשנ ה", א, עמ ' רמב. וכן ד ' שפרבר, מנהגי ישראל, ירושלים תשנ א",

ב, עמ ' רצב-רצד.

56 סיכום. הדעות השונות אודות איסור אכילת בשר אדם ביהדות אם הוא מן התורה אם מדברי

חכמים ראה אנציקלופדיה אנציקלופדיה אנציקלופדיה אנציקלופדיה תלמודית תלמודית תלמודית תלמודית ערך " אדם " סעיף ז; על ההיסטוריה של שימוש באברי

אדם והפרשותיו כמרפא ראה: א ' לב, חומרי המרפא בא י" ובסוריה בימי הביניים – זיהוים

ושימושיהם, חיבור לשם קבלת דוקטור לפילוסופיה, רמת גן, תשנ ט"317-316, עמ ' עוד;

בסוגיא זו ראה שמש אופיר ", רקמות אדם כמקור לחומרי מרפא קדומים – בין רפואה

להלכה ", אסיא ח״י ) תשס ב" (.

57 החי מן אדם אבר לגבי. , הר מב ם" וא סר. ו ראה: משנה משנה משנה משנה תורה תורה תורה תורה, הלכות מאכלות אסורות פ״ב

ג״ה. לעומתו הרמב "ן בפירושו לתורה, ויקרא, יא, ה, התיר.

58 אזולאי זרחיה יצחק רפאל בן דוד יוסף חיים רבי. , ברכה מחזיק ברכה מחזיק ברכה מחזיק ברכה מחזיק יו " ע סימן ד ט". שו וראה " ת

הרדב הרדב הרדב הרדב "ז תקמ סימן " לתרופות במומיות השימוש על ח.

59 שו ת". מחנה מחנה מחנה מחנה ישראל ישראל ישראל ישראל לרבי אליהו בר משה למשפחת ישראל ) מאה ה- 18, מצרים -ירושלים (

סימן ד״פ, צוטט כסניף להקל ע״י ספר סגולות ישראל שם.

60 רמ א" יו ד" ס ' ט״ע. סעיף ב '; דרכי דרכי דרכי דרכי תשובה תשובה תשובה תשובה סימן ט״ע ק״ס טו בשם כמה פוסקים; זבחי זבחי זבחי זבחי צדק צדק צדק צדק

סימן ט״ע ק״ס ד; בן איש חי ב״ש פרשת אמור סעיף ה; שו ת" קרית קרית קרית קרית חנה חנה חנה חנה דוד דוד דוד דוד ב״ח יו ד" סימן

ד״י; כף החיים יו ד" סימן ט״ע ק״ס ב״י; שו ת" עמק יהושע א״ח יו ד" סימן א״ל; שו ת" דובר דובר דובר דובר

124 אסיא ד״צ ) ג״צ- כ כרך ב ד"-(, א א אדר ' תשע ד"

קבליים טעמים גם האיסור חומרת, רפאל לספר בהקדמה שכתב מה דוגמת

המלאך61 התינוק ערלת מבליעת נפקדה שעקרה שמענו לא שמעולם ", ושלא

שהקב יתכן " ע לעקרה הריון יתן ה " ביותר ומשוקץ מתועב דבר שתבלע י

נח של חלקו שהוא הקדמוני ש …"

כך או כך, ה אף על כי דומה איסור שמרח אדם בשר שבאכילת ף כל

דידן בנדון המתירים אצל גם העת, מעשה להתיר הסגולות בעלי נמנעו לא

זה ) שאסור, הפוסקים רוב לדעת. על הסתמכות משמעות מיעוט דעת היא

פסיעה ההלכתי הגבול קצה על ( מין את לכוון הזוג לבני לאפשר בכדי

עוברם.

4. מנהגי מנהגי מנהגי מנהגי שומט העובר מין לבחירת סגולות שומט העובר מין לבחירת סגולות שומט העובר מין לבחירת סגולות שומט העובר מין לבחירת סגולות יםיםיםים מ רבים מ רבים מ רבים מ רבים ה טיעוני טיעוני טיעוני טיעוני ם לאיסור לאיסור לאיסור לאיסור

ב העיון המלצות העובר מין לבחירת סגולות, כי והידיעה מרשמי

החכמים תלמידי גדולי ידי על נשזפו או נכתבו אלה סגולות, גאונים

ופוסקים, העובר מין בחירת על האוסרים הטיעונים מן הרבה למעשה שומט.

שכ ש מי ן מ לאכול תיר עור רקמת ח לא לעולם זכר בן להביא כדי אדם ו שש

הדמוגרפי באיזון לפגיעה, לא גם חושב שיש כאן במעשי אסורה התערבות

ה ' מיותרת התחכמות או. ש חשב לא הוא " נפש בפני נפש דוחין אין " יכול

להוות כאן בנדון הלכתי שיקול, החלקלק המדרון מן נרתע לא ואפילו

והמאיים. היא לעולם מסוים מין להביא הזוג בני שבקשת הבין הוא

לגיטימית, ללכת ואפשר עד במימוש לסייע כדי ההלכתי הגבול קצה

הללו המשפחתיים המאוויים. מאידך העובר מין בחירת נגד הטיעונים,

על המתבססים איסור העובר או האשה סיכון, איסור לבטלה זרע הוצאת

ו של חייו הפסקת איסור עוב המבחנה ר, ישיר וסעד מענה מקבלות לא

ממנהגי הסגולות, אחר הלכתי בשדה לדון צריכות ואלו.

ג. . . . הרחבת הרחבת הרחבת הרחבת ההסתייעות ההסתייעות ההסתייעות ההסתייעות מתחדשות רפואיות לסוגיות סגולות בספרי מתחדשות רפואיות לסוגיות סגולות בספרי מתחדשות רפואיות לסוגיות סגולות בספרי מתחדשות רפואיות לסוגיות סגולות בספרי ורפואה טכנולוגיה בתחומי ומדע דעה דור של המטאורית ההתקדמות

בסוגיו המדרש בית יושבי את לאתגר עשויה אחרים בתחומים גם כמו ת

עתידניות אתיות-הלכתיות. והיחס הסגולות בספרי העיון האוהד הנכתב אל

בהם, להם לשוות הצפייה גם כמו מכובד משקל הספרים מדף על, עשויים

לבוא המתרגשות והלכה רפואה לסוגיות סעד ולתת אור לשפוך.

עתידנית סוגיא להדגים ננסה ה ב הלכתי סעד למצוא יכולה ספרי סגולות.

שלום שלום שלום שלום ח״ב סימן ג״כ; שו ת" יפה יפה יפה יפה מראה מראה מראה מראה סימן ט״י; שו ת" שאילת שאילת שאילת שאילת יעב יעב יעב יעב "ץ חלק א ' סי ' א״מ. וכן

בספר שולחן שולחן שולחן שולחן גבוה גבוה גבוה גבוה ) סי ' ט״ע סק (ז"; ובקונטרס נהגו נהגו נהגו נהגו העם העם העם העם ) עמ ' תמג (; וב ילקוט ילקוט ילקוט ילקוט יוסף יוסף יוסף יוסף לרב יצ חק

יוסף, הלכות ברית מילה, בתוך שובע שמחות חלק עא -, ב ' עמ ' סט כתב: " ולכן מה שכתב

בספר מראה הילדים דסגולה לאשה שתתעבר שתקח מילה של נער, ותמשח אותו בדבש,

ותבלע אותו, זה אינו ", ומאריך שם להוכיח מדוע העושה כן עוברת על דברי תורה.

61 שו עוד וראה. " ת דוד חנה דוד חנה דוד חנה דוד חנה דו לרבי שם סקאלי הכהן ד.

ספרי 125 העובר מין בחירת לסוגיית הלכתי כמקור סגולות

האהבה סם האהבה סם האהבה סם האהבה סם עתידניות וסוגיות עתידניות וסוגיות עתידניות וסוגיות עתידניות וסוגיות שיחפצו במי להתאהב לאנשים הגורמת תרופה יפתח והמדע נניח.

הזו האהבה בגלולת השימוש את תאפשר ההלכה האם, המשמעויות כל על

זה משימוש כתוצאה להיגזר שעשויות האתיות? הפוסק ישאב בדיוק מהיכן

מקורותיו את? רבו סגולות כי יגלה הסגולות בספרי הפוסק יעיין אם בעניין נכתבו ת,

בסוגיית שהראינו וכפי " העובר מין בחירת – " הסגולות בעלי כאן אף הקלו

הלכתיות שאלות בכמה ואהבה חן נשיאת לאפשר בכדי. דוגמ א ": סגולה

לאהבה אחרת, דם שיצא עד ידך של קטנה אצבע חתוך, ג והטף ' טיפות

לשתות לשונא ותן יין של בכוס. לו ותן פת על כתוב ושמך, ל ותהיו אכול

ורעים אהובים "62 אשכנזי סגולות בספר נכתב חן ולנשיאת " לשון קח מלאכה בו נעשה שלא שעווה בתוך ותן שמפרכסת בעוד שחורה תרנגולת

בבגדים ותטמון "63. תלמ ידי על נכתבו שכאמור אלה סגולות י של להסכמות וזכו חכמים די

חכמים של היחס על משהו ללמד עשויות חשובים פוסקים ל" נשיאת גלולת

חן " עתידנית, המתחדשת בסוגיא המתחבט לפוסק ותמך מקור ולשמש, אלא

על התבסס בהן להשתמש ההיתר כן אם סמויה הנחה סמויה הנחה סמויה הנחה סמויה הנחה יעילות חוסר של

אמיתית. נוספת דוגמא: ב שימוש ההלכה תתיר האם " מחשבות קורא " עתידני?

" תודיעך ישנה כשהיא האשה בגרון הזאב מחלב שהוא כל תשים ואם מה כל

שבלבה "64. ונעדרת סבוכה עתידנית לסוגיא ומשען עוגן לנו יש כאן אף

מקורות, נניח כן אם אלא כאן גם מההנחה נובע בסגולה להשתמש שההיתר

שהסגולה באמת תפעל לא. חדשה רפואית סוגיה ליבון בעת הסגולות ספרי אל לשוב יש זו בדרך,

ומוס הלכתיים מקורות בהם גם ולמצוא ולנסות ריים. כי מדברינו יוצא עצמו על ללמד לא הסגולות בספרי העובר מין בחירת אודות לעיל הנכתב

יצא בלבד – ל אכזב לא מקור בהם לראות שניתן ללמד אם כי דיונים

הלכתי ים מתחדש ים.

ד. . . . סיכום סיכום סיכום סיכום

PGD המדעית-טכנולוגית האפשרות, העובר מין לברירת כמעט באופן

ודאי, אתי דיון הציפה ו לאו אם הדבר מותר אם הלכתי. מעטים קולמוסים

הנדון בנושא נשתברו, ואיסור היתר שיקולי ושורטטו. להיתר השיקולים בין

62. בספר חידות אביעה חידות אביעה חידות אביעה חידות אביעה חמוי לרב, א מערכת ' כ סימן א". אוחנא הרב אצל גם מופיע, מראה מראה מראה מראה

הילדים הילדים הילדים הילדים עמ ' 19.

63 הילדים מראה. הילדים מראה הילדים מראה הילדים מראה עמ אשכנזי סגולות ספר מתוך מצטט 103 '.

64 הילדים מראה. הילדים מראה הילדים מראה הילדים מראה עמ מעשיך נפלאים הספר ומן זכירה מספר מצטט 90 '.

126 אסיא ד״צ ) ג״צ- כ כרך ב ד"-(, א א אדר ' תשע ד"

לאסור סיבה אין אם כי נכתב, טכנולוגי פיתוח מכל להימנע עניין אין -רפואי.

להתיר כשיקול הובא בילד אשה של בצורך ההכרה גם. נוספים היתר שיקולי

שלו על דיברו ם-בית ", כמוך לרעך ואהבת " חברתית בעיה ומניעת. שיקול

גופית חוץ להפריה נדרשים כך שבין זוגות של במקרים נכתב להתיר חריג,

זה שבמקרה לאסור יותר קשה עליהם את היילוד מין בחירת. השימוש את לאסור רבים שיקולים נכתבו ההיתר שיקולי מול אל

ב- PGD העובר מין לבחירת. ביניהם: רפואי לצורך שלא סיכון, זרע הוצאת

מ כחלק לבטלה הליך גופית חוץ הפריה, הדמוגרפי באיזון פגיעה, התערבות

ה במעשי ', איסור להמית כמו שיקולים וגם מבחנה עובר " להתחכם אין, "

" נפש מפני נפש דוחין אין " "ו חלקלק מדרון ". המ להעדר מודעים היו זו לסוגיה שהתייחסו והוגים פוסקים קורות

המתחדשת בסוגיה שעסקו המובהקים, הדיון וכל ההלכתי הנדון בנושא והעיון

למכביר פנוי שחללה בזירה נעשו. זו במסגרת החסר השולחן אל להביא ביקשנו

ז' חשוב יהודי אנר, ספרי בין מקום לו שקנה של להסכמות זכה ואף הקודש

גדולי ומקומם בזמנם פוסקים, והוא – ורפו סגולות ספרי ע שנתחברו אות " י

בהלכה גם להם רב ידם אשר גדולים חכמים תלמידי, ופסיקה עיון.

הסגולות בספרי למכביר מובאת העובר מין בחירת סוגיית. ספרי מחברי

הסגולות, המאמר בגוף שהראינו כפי, צעדו עד בכדי ההלכתי הגבול קצה

העובר מין בחירת את אקטיבי באופן להתיר, איסור דברי מאכילת, השלכת

אכילת ועד לתרנגול לקבורה הראוי אדם אבר עור רקמת אדם. אל ההתייחסות

יגלה הלכתית בפסיקה עליו להישען הניתן כמקור אלה סגולות, שיקולים כי

ב השימוש את לאסור כדי שנכתבו רבים - PGD בעלי אצל שיקול היוו לא כלל

הסגולות. הם, הסגולות בעלי, הד באיזון לפגיעה חששו לא לדחיית או מוגרפי

שכתבו מה כשכתבו נפש בפני נפש. התערבות אלה בסגולות ראו לא הם

ה במעשי ', אסורה התחכמות במעשיהם ראו שלא ובודאי. לזהות שלא קשה

עוברם מין את לבחור הזוג לבני לאפשר המבקשת האקטיבית הרוח את, כי אם

ל התייחסות בהם אין כמו איסור גורמי רפואי סיכון, הוצא או לבטלה זרע ת

המתת מבחנה עובר, פי על המיון בחירת את לאסור כשיקולים שהובאו

הנ לסגולות רלוונטיים היו ולא היום הקיימים האמצעים ל".

הבית- השיח בתוך הסגולות ספרי הצבת המתחדשות בסוגיות מדרשי

המתקדמת המציאות שיוצרת ההלכתי הערפל מן משהו לפזר עשויה, ואף

לתת מקורות מאלפים המתרגשות והלכה רפואה בתחומי עתידניות לסוגיות

לבוא וקרובות.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שבת, 8 בפברואר 2014

רפואה בשבת סיכום - הרב גלעד בן ימיני

הלכות רפואה בשבת – הלכה למעשה

הקדמה:

דיני רפואה בשבת הם מסועפים ומורכבים, החל מטיפולים רפואיים קלים וכלה בעניינים הנוגעים לפיקוח נפש והצלת נפשות.

יש לציין כי בענייני הרפואה לעומת שאר תחומים, יש להיזהר במיוחד, כי פסק הלכה להחמיר יכול להיות נוגע לעיתים בדיני נפשות. ואף בחולה שאין בו סכנה, יש לכל פסק השלכה על מצבו הפיזי והנפשי, ולכן יש לשקול היטב כל פסק לגופו מתוך תשומת לב מיוחדת למצבו של האדם העומד לפניו.

כמו כן יש לזכור, כי תחום הרפואה עבר תפנית חדה ומהפכנית מתקופת האחרונים, הן בנוגע לאבחון מחלות והן בנוגע לשיטות טיפול. הלכך בטרם קביעת ההלכה על פי כללי השו״ע והרמ״א, יש לשים לב למציאות החדשה, ולשם כך יש להתייעץ בגדולי הפוסקים בדור הזה, שהתיחסו למציאות החדשה על כל מרכיביה, וכן ברופאים יראי שמיים, המכירים את המציאות מקרוב ממש.

וכפי שכבר כתבנו במקומות אחרים, עיקר לימוד פרטי ההלכות מתבצע מן הכלל אל הפרטים. מן העקרונות אל פרטי הדינים. וכן הדבר נכון בכל מקצוע ומקצוע שבתורה. וכך אף נערוך את דברינו בנושא זה.

תחילה נפרוס את היסודות לסוגיות המרכזיות בדיני רפואה וטיפול בחולה בשבת. ולאחר מכן נרד לפרטי הדינים השונים, ולסוגי הטיפולים השונים (עד כמה שניתן).

מקורו של איסור רפואה בשבת:

מובא במסכת ע״ז (כח.): "ת״ר החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ" – ופירש רש״י שם: " דכל רפואה אסרו חכמים לעשותה בשבת, היכא דליכא סכנה, משום שחיקת סממנין במסכת שבת (נג:)".

ושם בגמ' בשבת, מיירי לעניין טיפול בבהמתו החולה בשבת, " ת״ש בהמה שאחזה דם אין מעמידין אותה במים בשביל שתצטנן. אמר עולא גזירה משום שחיקת סממין". ופירש רש״י – "במידי דרפואה גזרו חכמים, דאם נתיר רפואה אתי להתיר שחיקת סממין דהוא איסור דאוריתא משום טוחן".

ואף על פי שלמסקנת הסוגיא התירו את העמדת הבהמה, כיוון שאין אדם בהול על רפואת בהמתו, אך למדנו מכך, שאדם בהול על רפואתו שלו או של חברו, ויבוא לשחוק סממין שיש בו איסור דאוריתא.

באופן כללי אפשר לומר, שאין חז״ל אסרו את הרפואה בשבת בצורה גורפת, אלא הגדירו אותה, חילקו אותה ומיסדו אותה בתוך כללי התנהגות ברורים לכל אחד מן המצבים השונים.

בהלכה מוכרים ארבעה מצבי חולי, כשבהתאם לחומרת מצבם ישתנה הדין (לגבי שבת, יוה״כפ, מאכלות אסורות וכו'). ויש לכל אחד מאלו המצבים את הכללים של הטיפול בחולה, מי ואיך יכולים לטפל בו.

ארבעה סוגי חולים הם:

חולה עם מיחוש בעלמא.

חולה עם מקצת חולי או שמצטער הרבה.

חולה שאין בו סכנה.

חולה שיש בו סכנה.

יש תחילה להבין את ההגדרות הנ״ל, על איזה מצב בפועל מדובר שנמצא בו האדם, ועל פי זה לתת את הטיפול הרפואי הנדרש על פי גדרי ההלכה הנכונים.

הגדרות בסיסיות:

חולה עם מיחוש בעלמא – מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא, אסור לעשות לו שום רפואה ואפילו ע״י אינו יהודי, גזירה משום שחיקת סממנים. בהגדרה זו נכללים כל המצבים הקלים כגון: שיעול קל, הצטננות קלה, מחלות עור קלות וכדו'.

מקצת חולי או מצטער הרבה – מצב בו לאדם ישנה הרגשה של חולי, אך אינו נופל למשכב מחמתה וממשיך לתפקד כהרגלו, אמנם הדבר מצערו הרבה, כגון שיעול חזק ומטריד, נזלת חזקה, כאבי ראש חזקים. במצב שכזה, מותר לומר לנכרי לעשות עבורו מלאכה בשבת שאיסורה מדרבנן בלבד.

חולה שאין בו סכנה - מצב בו אדם מחמת החולי שלו נפל למשכב ואינו יכול לתפקד כהרגלו, אלא חייב לשכב על מיטתו. או שחולי כל גופו ממש אע״פ שעדיין מתהלך ברגליו. במצב שכזה, מותר לישראל לעבור על איסורי דרבנן עבורו, בשינוי. ואם א״א בשינוי יעשה כדרכו. וכן הנכרי עושה עבורו מלאכה דאוריתא לצורך רפואתו.

חולה שיש בו סכנה – הגדרה פשוטה, שכל מצב בו ישנה סכנה או אפילו ספק סכנה לאדם מחמת אותו חולי או מכה, מותרים לעשות כל המלאכות הנצרכות עבור רפואתו, ואפילו איסורי דאוריתא, כמו שהיו עושים לו ביום חול. ועל זה נאמר 'והזריז הרי זה משובח.

אלו הם ההגדרות הכלליות ביותר של סוגי החולים שהגדירו חכמים לעניין טיפול ברפואתם בשבת. ויש להרחיב על כל אחד מהם, מה הם סוגי המחלות או המכות הנכללים תחת הגדרה זו כמו כן אילו רפואות יהיו מותרות לעשות להם ובאיזה אופן.

בלימוד זה, נלמד מן המקרים "הקלים" והשכיחים יותר, של חולה עם "מחוש בעלמא" ונתקדם אל המצבים הקשים יותר של סכנת חיים בחולה שיש בו סכנה.

וכלל חשוב יהיה לנגד עינינו בעת אשר ניגשים אנו לעסוק בנושא זה, והם דברי אור החיים הקדוש (שמות לא, יג') " שהמחלל שבת על חולה, אין זה נקרא חילול – אדרבה זה קרוי שמירת שבת".

ובדומה כתב המשנב״ר (ס' שלד' ס״ק עח'), " שמי שחילל שבת משום פקו״נ אינו צריך כפרה כלל…"

ולכן בדברים אלו, יש לדעת את פרטי ההלכות, ואת גדריהן המדויקים בכדי לדעת כיצד לנהוג בכל מצב נתון שאולי יתקל בו האדם. וכבר אמר שמואל בגמרא: " אשר יעשה אותם האדם וחי בהם – ולא שימות בהם". וכלל בידינו "ספק נפשות להקל".

ונתחיל בפירוט הגדרות החולים למיניהם, כפי שכתבנו לעיל:

חולה עם מיחוש בעלמא

כתב מרן השו״ע בסימן שכח' סעיף א' כך:

" מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא, אסור לעשות לו שום רפואה אפילו ע״י אינו יהודי, גזירה משום שחיקת סממנים".

לפי פשט דברי השו״ע, כל אדם אשר יש לו כאב קל, מיחוש קל כגון: כאב ראש קל, כאב גרון קל, נזלת או שיעול קלים, שאינו מחליש את כל גופו או שמכריחו לשכב, נקרא "מחוש בעלמא". ובמילים אחרות, הוא איננו מוגבל בתפקודו השוטף, כיוון דאינו חולה בכל גופו ואינו נופל למשכב.

וכתב הנשמת אברהם שם: "והכל לפי האדם". היינו ישנם אנשים שונים עם תחושות שונות, ודבר שאצל אחד יחשב מחוש בעלמא אצל השני יחשב "כמצטער הרבה" וכדו', ולכן הכל תלוי בתחושתו והרגשתו של האדם עצמו.

והדין במצב שכזה הוא שאסור לעשות לו שום רפואה שהיא בשבת, בין ע״י ישראל ובין ע״י גוי, בין מלאכה דרבנן וק״ו מלאכה דאוריתא. טעם הדבר, משום שחישינן שכיוון שבהול אדם זה על רפואתו, יבוא לשחוק סממנים ויעבור על איסורי תורה עבור רפואתו.

לקיחת תרופות לאדם עם מיחוש בעלמא:

כיוון שחולה זה מוגדר עם "מחוש בעלמא" גם לקיחת תרופות נאסרה עליו, כיוון שרפואה בשבת איסורה מדרבנן, ולחולה מסוג זה לא הותר לעבור על מלאכה דרבנן לצורך רפואתו, ולכן יהיה אסור, וכן פסקו האחרונים, וכך כתב בילקו״י (עמוד קלג' סעיף מח'):

" מי שיש לו מיחוש בעלמא, והוא מתחזק והולך כבריא, או שיש לו כאבים קלים, וכן החש בראשו, אסור לו לבלוע כדורים או סירופ, וכן אסור לעשות לו שום רפואה בשבת. (ואפילו ע״י גוי אסור)".

ודבר זה ידוע ומוסכם על הפוסקים כולם.

סוגים שונים של תרופות – עבור מיחוש בעלמא:

כידוע וכמפורסם סוגים שונים של תרופות ישנם, עבור מטרות שונות ומגוונות, ובוודאי שיש לדון על כל תרופה והאופי הרפואי שלה, ומתי ניתן לקחתה ומתי לא.

אמנם לעניין חולה עם "מחוש בעלמא", שלכאורה אסור לו לעשות כל רפואה, ואפילו תרופות, כיוון שעשויים לרפאותו, הוזכרה בפוסקים סברא נוספת והיא, כי כדורים אשר כל מטרתם לשכך כאבים בלבד, ולא לרפא – כגון כדורי אקמול, דקסמול וכדו', אשר מעבירים ומחלישים את עוצמת הכאב למשך זמן מה ואחרי כן, כשפגה השפעת החומר, הכאב חוזר לתוקפו, נראה שעליהם לא חלה גזירת חכמים כיוון שאינם עשויים לריפוי.

וכך כתב בילקוי" (עמוד קמג' סעיף נב'):

"יש אומרים שכל תרופה שאין מטרתה לרפואה אלא רק לשיכוך כאבים, כגון גלולות "אקמול" אינה בכלל גזירת שחיקת סממנים, ומותר לבלוע תרופה זו אף במיחוש בעלמא. וכן מותר להתיז ספריי מיוחד להרדמת מקום הכאב, כמו בכאבי שיניים וכדו'. ויש חולקים. ועל כל פנים, מי שהתרגל לבלוע כדורי הרגעה, ואם אינו לוקחם מרגיש כאב וחולשה, מותר ללוקחם בשבת".

וכן לעניין כדורי שינה או כדורים להגברת התאבון אצל האדם, אשר אין כל מטרתם לרפא איזו שהוא חולי או כאב, אלא באים לסייע לאדם בבעיה אחרת "צדדית" ולא לרפאותו הוזכר בפוסקים שיש המקילים בכך.

וכך כתב בילקו״י: (עמוד קמג' סעיף נג')

" הסובל מנדודי שינה ואינו יכול להירדם אלא ע״י שיקח כדורי שינה, יש לו להקל ליקח כדורי שינה בשבת, כל שאי אפשר לו בלא זה".

והטעם שכתב בהערה:

" מפני שאין זו רפואה לחולי, שהעדר השינה אינו חולי, והכדור אינו מרפא אלא מביא שינה, שיש בו חומר שמרגיע את העצבים. העיקר להקל בזה, בצירוף הסברא דבזמן הזה שמא אין איסור בלקיחת תרופות בשבת, אחר שהכל משתמשים בגלולות הנמכרות כמות שהן מוכנות", והרי יש לו צער מזה שאינו יכול לישון בשבת. וכן פסק בשש״כ ח״א פרק לג', הערה סז'".

בדומה לדבריו אלו כתב בחוט שני ח״ד עמ' קנב', לעניין כדורים לאיבוד התאבון של אדם:

" גלולות המאבדות את התאבון כדי שלא יאכל יתר על המידה, מסתברא דלא מיקרי רפואה, ומותר ליטלם בשבת, דאין זה אלא ליתן לו הרגשה שהוא שבע, ואין זה התעסקות ברפואה".

אמנם יש האוסרים אפילו כדורים מסוג זה, וס״ל שגם הם בכלל הגזירה. וכך פסק בשו״ת דבר חברון או״ח ס' שעד' – שס״ל שאין לחלק בין סוגי הכדורים, וכולם בכלל הגזירה. וכך כתב במנחו״א (ח״ג פכ״א סעיף עה'):

" ואין לחלק בזה בין סממנים המרפאים לבין סממנים המשככים כאבים בלבד (כמו אקמול, אופטלגין וכיוב'), וכולם אסורים גזירה שמא ישחק סממנים בחשבו שלצורך חולי וצער מותר".

וכך פסק בשו״ת ישיב משה (עמוד מט'), מנחת יצחק ( ח״ג ס' כא'), אז נדברו (ח״א ס' ל'). ועיין בהערה לעניין תרופות טבעיות וסגוליות.

לקיחת כדורים בטרם תבוא המחלה

יש לעיין בדבר לקיחת כדורים לאדם שכעת לא מרגיש חולי בפועל, אך יודע שאם לא יקח הכדור בזמנו יחלה. נראה פשוט שאם מיירי במצב של מחלה מסוכנת, בוודאי שמותר לו לקחת את התרופה שלו. ובוודאי שלא נמתין לו שיחלה ורק אח״כ נתיר התרופה. וכך כתבו כל האחרונים כולם, כך כתב בילקו״י (עמוד צט' סעיף יג'):

" המהלך כבריא אך עלול להסתכן או ליפול למשכב אם לא יקבל בעוד מועד את הטיפול הדרוש, כגון חולי הקצרת, או מחלת הנפילה, נחשב כחולה שאין בו סכנה". וממילא מותר בלקיחת תרופות לרפואתו.

אמנם מופיע בפוסקים היתר נוסף, לא רק לסוג כזה של חולי, אלא אפילו חוליים קלים יותר, שאין בהם כל סכנה, שהם עלולים להיתדרדר ולגרום לחולי רב, אף בכה״ג התירו הפוסקים. וכך הובא ב״נשמת אברהם" (עמוד תד' ס״ק ג'):

" וכתב לי הגרשא״ז זצ״ל: נלע״ד אדם שעלול בקל להצטנן, ולקבל ע״י כך דלקת ראות או מחלה אחרת, אשר לאחר שיחלה בה יהיה מותר ברפואה, למה לנו להמתין עד שיחלה אם אפשר למנוע? ! ולכן בוודאי מותר להשתמש בויטמינים אם הצורך הוא לקבל את זה בכל יום וכיוב'".

שימוש בתרופות בימינו- חשש שחיקת סממנים כמעט ולא שייך

נקודה נוספת שיש לציין, במיוחד בנוגע לעניין של אדם עם "מחוש בעלמא", והוא שיש אחרונים שכתבו, שבזה״ז יש יותר מקום להקל בלקיחת תרופות, משום שאנו לא בקיאים באופן פרטי בהכנת תרופות, ואף לא מכינים אותם בבית באופן פרטי, כמו שהיו נוהגים פעם. ואנו כיום נוהגים לקנותם בבית המרקחת ארוזים ומוכנים לשימוש.

וכך כתב בספר קצות השולחן (קלד' ס״ק ז'):

" כיוון שעכשיו אין בקיאים בשחיקת סממנים, והרפואות נעשות ע״י רוקחים בבית המרקחת, לא שייך למגזר דלמא אתי לשחיקת סממנים".

וראייתו מדברי התוס' הידועים בביצה ל. לעניין גזירת טיפוח וריקוד בשבת מחשש שמא יתקן כלי שיר, וכתבו שם התוס', שבזה״ז מותר, שאין מי שבקי בדבר זה לתקן כלי שיר, וממילא בטל טעם הגזירה.

וכן בדומה לדבריו כתב בצי״א (חי״ד ס' נ' בסופו), לאחר שהביא דבריו כתב:

"שהואיל ואנשים פרטיים אינם יודעים לעשות את התרופות שנעשות בבית החרושת, יש מקום לומר שלא חלה עליהם כלל גזירת שחיקת סממנים… ויש להיזהר מלהפריז בחומרות בעניין לקיחת תרופות, ורפואה בכלל בזה״ז".

אמנם אחרונים שחלקו על כך, וכתבו שאין לדמות מילתא למילתא, ואף בזה״ז שייכת האי גזירה. כך דעת השש״כ פל״ד, סע' ג'. וכ״כ באורל״צ ח״ב לו', ט'. ובאורחות שבת פ״כ, קכב'.

למעשה בספרי האחרונים מופיעה סברא זו כסניף נוסף להקל, וצריך שאלת חכם בכל מקרה לגופו. (כך כתב ביסודי הלכה ח״ג עמוד תכג').

וכן ראיתי בשו״ת דבר חברון או״ח ס' שעט': שכתב שכיום שייכת גזירת חכמים לעניין רפואה והחש עדיין קיים, אך במקום צורך ניתן להקל כמקילים, וכלשונו:

" במקרה הצורך יש לסמוך שאין היום גזירת שחיקת סממנים".

וכן הביא בספר פניני הלכה, שבת הרחבות עמ' 627, וכתב בשם הרב נוייבירט, במאמרו באסיא (ח״א עמ' 58):

" אם מצטער הרבה למרות שלא נפל למשכב, רשאי ליטול תרופות אלו (היינו המתועשות). וכן בכל מקום שיש איזה שהוא ספק אם הגיע למדירגת חולה רגיל, רשאי להקל".

והוא עצמו בספרו שבת ב' עמ' 273, הקל אף יותר מכך:

" למעשה, כל זמן שהמיחוש רק מטריד את האדם ולא גורם צער, יש להחמיר ולא ליטול תרופות המיוצרות בבית החרושת. אבל, כאשר המיחוש גורם לצער, אפשר ליטול אותן. וזאת משום שיש סוברים שחכמים לא אסרו נטילת תרופות במקום של צער, ואף שלדעת רבים גם במקום של צער אסרו חכמים ליטול תרופות, כאשר מדובר בתרופות המיוצרות בביתי חרושת, שאין חשש שאדם פרטי ינסה להכין בכוחות עצמו, יש להקל. ויש להוסיף שכאשר מצד הדין אפשר להקל, הרי שראוי לנהוג כך משום מצוות עונג שבת".

התחיל לקחת את התרופות מערב שבת

יסוד נוסף בנושא לקיחת תרופות בשבת, הוא המדד האם התחיל האדם לקחת את התרופות עוד מלפני יום השבת, והאם הפסקתם ואי לקיחתם בשבת, תגרום לחשש של הכבדת החולי.

וכך כתב הרב שלמה קלוגר, בספרו ספר החיים שכח', כה' – שתרופות הרגילים לקחתם בכל יום, הואיל וכבר בערב שבת יודעים שיצרכו להן, יכינו אותם מערב שבת, ואין לחוש לשחיקת סממנים.

וכך פסק למעשה בילקו״י עמוד קלה' סע' מט':

"אם התחיל ליקח מהכדורים בערב שבת, מותר לו להמשיך ליקח מהם גם בשבת, כל שהפסקת הכדורים תגרום לו שיצטער, הרבה. וכל שכן אם לוקח תרופות אנטי ביוטיות, שיש חשש שהפסקת לקיחתן בשבת תגרום לו נזק".

לקיחת תרופה שהכינה מערב שבת בתוך מאכל או משקה

נקודה נוספת שהוזכרה בדברי האחרונים, לעניין לקיחת תרופות לחולה עם "מיחוש בעלמא", שנאסרה עליו רפואה בשבת, היא ערבוב התרופה מערב שבת במאכל או משקה. והשאלה היא האם, כאשר שותה או אוכל בשבת, ולא ניכר לשום אדם שעושה לרפואה, מותר הדבר, או שמא כיוון שסו״ס מתרפא יש לאסור.

למעשה אחרונים רבים מקילים בכך, וכך פסק בשש״כ (פרק לד' סעיף ה'):

" אם כי הכואב כאב קל אסור לו לקחת שום תרופה בשבת, הרי איסורו אינו אלא אם לוקחה בדרך הרגילה בימות החול, אבל מותר לערבב מבעוד יום טיפות תרופה במים או במשקה אחר ולשתותם בשבת. וכן מותר להמיס גלולות בתוך מים או משקה ולשתותם בשבת ודבר זה התירו, ובלבד שלא יהיה ניכר לאחרים ששותה את המשקה הזה לרפואה. אבל אין היתר לערבב בשבת עצמה".

וכן פסק להתיר בערבוב מער״ש בילקו״י (עמוד קמא' סעיף נא').

רפואות נוספות המותרות לאדם עם "מחוש בעלמא"

בנוסף לסוגיית לקיחת תרופות שאינן מרפאות, שכתבנו שיש המקילים בכך, מופיע בפוסקים עוד מספר דוגמאות למצבים בהם לא תחול גזירת חכמים על אדם עם "מחוש בעלמא".

בכדי להבין את סברת ההיתר במקרים אלו, יש להקדים וללמוד ג' עקרונות חשובים בהלכות רפואה בשבת, אשר מהם משתלשלים כל צדדי ההיתר במצבים השונים בחולה עם "מיחושים וכאבים בעלמא", והם:

כל שהוא מאכל ומשקה בריאים, אין איסור לאכלו ולשתותו בשבת, אפילו שמכוון לרפואתו.

כל שאין באותה הרפואה דרך בשחיקת סממנים, לא אסרוה חכמים.

כל רפואה שבאה בכדי למנוע החרפת החולי ואינה מרפאת ממש, מותרת בשבת, ולא גזרו עליה חכמים.

וכעת יש להרחיב על כל אחד מאלו הכללים:

כל שהוא מאכל בריאים, אין בו איסור רפואה לחולה

במשנה במסכת שבת קט: נאמר:

" כל האוכלין אוכל אדם לרפואה בשבת, וכל המשקין שותה". ולמדו המפרשים ממשנה זו, שכיוון שהדבר נחשב למאכל בריאים, ממילא לא יהיה בזה איסור באכילתם, גם אם מכוויון לרפואתו.

וכך פסק השו״ע שכח' סעיף לז', וז״ל:

" כל אכלים ומשקים שהם מאכל בריאים מתר לאכלן ולשתותן בשבת לרפואה, ואע״פ שהן קשים לקצת בריאים ומוכחא מילתא דלרפואה קעביד, אפילו הכי שרי".

על פי דברים אלו יוצא אפוא, שכל מאכל או משקה אשר גם בריאים רגילים לאוכלו, לא נאסר משום רפואה בשבת, אפילו שהחולה "במחוש בעלמא" מכוון לרפואתו. (דוגמאות בהמשך).

כל שאין באותה הרפואה דרך בשחיקת סממנים, לא אסרו כן חכמים

נקודת ברור נוספת בדיני רפואה בשבת, היא האם גזירת זו של רפואה בשבת היא גזירה כללית על כל סוגי הרפואה שיש, והעיקר היא הרפואה שבדבר. או דלמא הגזירה היתה רק על רפואות שהדרך בריפוי הוא ע״י שחיקת סממנים, אבל רפואה שאין כלל דרך לעשותה ע״י שחיקת סממנים, לא נאסרה מעולם.

בשאלה זו דן באריכות בשו״ת צי״א ח״ח, טו', א'- וכתב שהדבר נתון במחלוקת גדולה בין רש״י – שסובר שזו גזירה כללית על כל סוגי הרפואות כולם. לבין הרמב״ם שסובר שגזירה זו חלה רק על הרפואות הנעשות ע״י שחיקת סממנים, ואם לא כן, מותר.

לדינא דעת מרן השו״ע לפסוק כדעת הרמב״ם, וכך כתב בסימן שכח' סעיף מה'

"…מותר להעלות אזנים, דהיינו גידי האוזן, שיורדין לפעמים ומתפרקין הלחיים, מעלין אותם בין ביד ובין בכלי. וכן להעלות אונקולי, דהיינו התנוך שכנגד הלב, שנכפף לצד פנים, - מפני שכל אחד מאלו, אין עושים אותו בסממנים בכדי שנחוש לשחיקה".

וכך כתב להסביר בספר מנוח״א ח״ג פכ״א סע' פד':

"רפואה שאין דרך לעשותה בסממנים, דהיינו גלולות, טיפות, זריקות, ולא באורכלין או במשקין, אלא ביד או בכלי, בדברים שאינם דומים לסממנים, מותר לעשותה בשבת אם יש לו צער".

.

וכך הסביר הדברים בילקו״י (עמוד קכו' סעיף מא'), לעניין פלאטה ליישור השיניים בשבת, שמותרת ללא חשש, והטעם:

" שכל אחד מאלו אין עושים אותו בסממנים כדי שנחוש לשחיקה, והוא הדין בפלטה ליישור השינים, שאין עושים כיוב' ע״י סממנים שנחוש לשחיקה".

ג רפואה שאינה מרפאת אלא מסייעת שהמצב לא יחריף או יתפשט החולי:

כלל נוסף וחשוב עולה מדברי הפוסקים, לעניין הגדרים בהם גזרו חז״ל על עשיית רפואה בשבת הוא, כי כל מלאכת ריפוי אשר כל ענינה רק למנוע את החרפת והחמרת המצב הקיים, ואינה מרפאה לא גזרו עליה חכמים. וכך כתב בספר מנוח״א ח״א פרק כא' סע' צ':

" כל רפואה שאינה מרפאת את החולי ואינה משככת את עצמת הכאבים, אלא רק מונעת את החרפת והתפשטות החולי או הכאבים, או ששומרת שהמקום לא יזוהם –מותר להשתמש בה בשבת, ולא גזרו בה חכמים שיבוא לשחוק סממנים ברפואה זו, כיוון שיודעים הכל שאין רפואה זו מרפאה, אין עליה שם רפואה."

והוכיח דבריו מברייתא מפורשת בגמ' שבת (קלד.) שכתבה שמותר לתת ע״ג המכה, דברים שאינם מרפאים אותה אלא רק מונעים קילקולה, וכך פסק השו״ע ס' שכח' סע' כג', לעניין נתינת בגדים ישנים על גבי מכה, על מנת שלא יסרטו את המכה ויפצעוה שנית.

ועל פי כלל זה, כתב להתיר מספר פעולות הנועדות להגן על האדם מהחמרת הכאב או החולי, כגון חבישות למיניהם, פלסטרים ואבקות למניעת החרפת החולי, ויבואו להלן בדוגמאות.

הנפק״מ הישירות העולות מהכללים שלמדנו הם:

שתיית תה עם לימון או צמחי מרפא אחרים לרפואתו של האדם.

לאור הנ״ל, מותר לאדם החש בגרונו כאב, לשתות תה עם דבש או צמחים אחרים, כיוון שדרך בריאים לשתות כן מסיבות של טעם וכדו'. וכיוון שאין הדבר ניכר שעושה לרפואה וכן דרך הבריאים מותר. וכן פסק בשש״כ (פל״ד ס' ד').

ומטעם זה התיר בחוט השני ח״ד עמ' קנא' להרבות בשתיית מיץ תפוזים להרבות בויטמינים בגופו, וכלשונו:

" אדם שצריך לשתות משקים לרוב בקיץ, אף שאינו צמא כלל כדי לספק לגו]ו נוזלים, או שאוכל תפוזים לרוב כדי להרבות ויטמינים בגופו – פשוט דהוי בכלל מאכל של בריאים ומותר".

מציצת סוכריות מרפא בטעמים שונים, על מנת להקל על כאבי גרון וכדו'.

לאור הנ״ל נראה שיש לחלק, במידה ואלו סוכריות מנטה או דבש שדרך הבריאים לאכלם, אין כל חשש כלל, ומותר לקחתם. אמנם אם אלו סוכריות מציצה אשר מיועדות לריפוי ממש, נראה שאסור שאין כן דרך הבריאים לקחתם. וכך כתב ביסודי הלכה (ח״ג עמוד תכה').

אמנם נלע״ד, שכיום סוכריות סטרפילס או קל גרון" א. רבים מהבריאים נוטלים אותם להרגעת האזור והמתקתו. ב. צריך ברור האם יש בהם איזה שהוא חומר מרפא, ונראה בסברא שאין מטרתם לרפא דלקת וכדו', אלא להרגיע המקום ולשכך כאב קל, וממילא חוזרת סברת הצי״א בעניין האקמול, שכל שאין מרפא, לא גזרו עליו חכמים כלל. וצ״ע לדינא.

שימוש בבקבוק עם מים חמים, עבור הקלה על כאב בטן וכדו'.

בעניין זה יש ללמוד תחילה את דברי הגמרא בשבת מ:

" ת״ר מחם אדם אלונטית ומניחה על בני מעיים בשבת. ובלבד שלא יביא קומקום של מים חמים ויניחנו על בני מעים."

נחלקו הראשונים מה טעם האיסור הנ״ל: רש״י – ונמצא רוחץ בשבת. ואילו התוס' - משום רפואה בשבת. הנפק״מ הישירה היא בבקבוק סגור היטב, שאין חשש שישפך דשרי, ואילו אם משום רפואה נראה לאסור.

השו״ע בסימן שכו' סעיף ו' פסק: (דיני רחיצה בשבת)

" אסור ליתן ע״ג בטנו, כלי שיש בו מים חמים, ואפילו בחול אסור מפני הסכנה, שפעמים שהם רותחים".

והנה מרן השו״ע כתב הלכה זו דווקא בהכות רחיצה בשבת ולא רפואה בשבת, מכאן משמע שס״ל כדעת רש״י שהחשש הוא מפני שנמצא רוחץ בשבת ולא משום חשש רפואה.

וכך הסביר דבריו בשו״ת אורל״צ: (ח״ב עמוד רנג' סעיף א')

" …מוכח שסובר מרן שעיקר הטעם כרש״י, שנראה כרוחץ בשבת. ועוד נראה שאפילו לטעם התוס', שמינכר דלרפואה קעביד, זהו דווקא בזמנם, שלא היו עושים כן אלא לחולים, ולכן ניכר שעושה לרפואה. אבל היום שגם בריאים עושים כן לחימום בעלמא, שוב לא שייך טעם זה, ולכן יש להתיר שימוש בבקבוק זה שהוא סגור".

מריחת גופו של האדם בעראק או אלכוהול, להרגעת כאבים שונים.

נראה בפשטות, שכיוון שאין דרך בריאים למרוח עליהם אלכוהול וכיוב', הדבר ניכר שעושה לרפואה. ועוד שהדרך לשכך כאבים בדרך כלל היא ע״י שחיקת סממנים, היינו תרופות וממילא, יהיה אסור גם פעולה זו של מריחת המשקה, אע״פ שלא נעשה ע״י סממנים.

אמנם לילד קטן שסובל מחום וכאב, התירו הדבר, דכיוון "שסתם צרכי קטן כתינוק שאין בו סכנה", ולא אסרו בכה״ג. וכך פסק בילקו״י (עמוד קו' סעיף כד').

עשיית עיסוי ומסאז' להקל על שרירים תפוסים של האדם החש כאבים קלים באותו אזור.

הנה לעניין זה של עשיית עיסוי ומסאז' בכדי להקל על כאבו של האדם, מופיע בשו״ע בס' שכח' סעיף מב' לעניין התעמלות בשבת:

" אין מתעמלין, דהיינו שדורס על הגוף בכח בכדי שייגע ויזיע". והטעם משום רפואה בשבת.

וכתב המשנב״ר בס״ק קל', שלכאורה יש להקשות על איסור זה, הרי לא נעשה ע״י שחיקת סממנים? ! ותירץ:

"יש לומר דכיוון שלפעמים מביאים הזעה על החולה גם כן ע״י סממנים, חישינן שיעשה הרפואה האחרת".

יוצא אפוא, שאם ע״י העיסוי מתכוון שהאדם יזיע ויחמם, הדבר אסור. אמנם, אם אינו מתכוון להזעת האדם, וכל עניינו לשחרר את השריר התפוס, כתב באורל״צ (ח״ב עמוד ררנז' ס' יא') להתיר הדבר:

" מבואר בשו״ע ס' שו' סעיף ז' (בסוגיית מדידה של מצווה), דרפואה שאין בה ממש, כגון שאין בה משקה או אוכל מותרת בשבת, והטעם הובא במשנב״ר שם ס״ק לו, שגזירת חכמים דווקא על רפואה שיש בה ממש. ולכן הוא הדין שמותר לעשות מסג' שזו רפואה שאין בה משקה או אוכלין. ומ״מ אם הוא מתכוון להזיע ע״י כך אסור".

בדומה לכך כתב בשו״ת דבר חברון חאו״ח ס' שעח', ולאחר שהביא את דברי השו״ע הנ״ל, כתב:

" אם אין הוא מפעיל כוח גדול, היינו שאין הוא מתאמץ בדבר, יהיה מותר לכל השיטות".

וכן פסק במנוח״א פכ״א פה'.

אכילת פירות רבים עבור הקלה על העצירות בבטנו של האדם.

כזכור, כל שהוא מאכל בריאים ורגילים הם לאוכלו, לא אסרו חכמים בכה״ג, אפילו שמכוון לרפואה, והוא הדין בנד״ד. שמותר לאכול פירות המשלשלים בכדי להקל על העצירות. וכך פסק בילקו״י ( עמוד קנה סעיף סא'):

" הסובל מעצירות מותר לו לאכול בשבת מיני פירות משלשלים, כגון פרות יבשים, שאף שכוונתו לרפואה, הואיל והם מאכל גם לבריאים אין בזה איסור".

עשיית אמבטיה קרה להורדת חום גופו של האדם.

לעניין עשיית אמבטיה בשבת להורדת החום של האדם. תחילה נציין שאם זהו חום הגבוה מהרגיל, יתבאר בהמשך שדינו של זה כחולה שאין בו סכנה, וממילא מותר לעבור עבורו על איסורי דרבנן ללא חשש. אך כאן מיירי שהחום לא גבוה אך עדיין גורם למיחוש אצל האדם.

נראה שכיוון שדעת השו״ע להתיר הרחיצה בצונן, אפילו כל גופו. ואף בשש״כ כתב, שאף שהמנהג כרמ״א לאסור, למי שמצטער מאוד, נראה שהכא אפילו שהוא באמבטיה מלאה מים, לא ניכר דלרפואה כמכווין, ושרי. ובפרט בצרוף מה שכתב המשנב״ר בס״ק לו' ס' שז', שרק רפואה שיש בה ממש, כגון מאכל או משקה אסורה חכמים. והכא לא משתמש ע״י אוכל או משקה. וכך פסק בילקו״י (עמוד קה' סעיף כג'), שהתיר בגוף הסעיף לעשות אמבטיה צוננת למי שיש לו חום גבוה. ובהערה שם כתב:

" ומרן השו״ע כתב להתיר להתרחץ במים היפים שבים הגדול, שכן דרך להתרחץ בהם ולא מוכחא מילתא דלרפואה קעביד. ולפי זה יש להקל אף המיחוש בעלמא, ולאו דווקא לצורך חולה. וגם למנהג האשכנזים שנמנעים להתרחץ בשבת אף במים צוננים, כבר כתבנו לעיל שיש מפקפקים במנהג זה לגבי רחיצה באמבטיה, דדוקא ברחיצה בנהרות שיש בו עמה חששות כתבו הפוסקים להימנע מזה בשבת, מה שאין כן ברחיצה באמבטיה פרטית".

עוד יש להוסיף בנד״ד מקרה בו צריך האדם לישב באמבטיה עקב פצעי טחורים שיש לו, והדבר מקל על כאבו.

השו״ע בשכח' סע' מד' כתב כלל חשוב בזה, שכל רחיצה שאינה מוכחת שנעשית לרפואה מותרת, כגון מי גרר, מי טבריא מי חמתן. (לא למעשה בזממנו שדוואי שמוכח כיום). ואילו במקום שהרחיצה מוכחת שנעשית לרפואה, אסור.

על פי זה כתב ב׳שבת היום' בשאלתנו:

" נראה שמותר לשהות בחמין שהוחמו מערב שבת (או בדוד שמש למאן דמתיר), דאף שעושהו לרפואה, מ״מ אין הוכחה שהוא לרפואה".

נתינת טיפות לעיניים להקל על הכאב.

לעניין כאב בעיינים. תחילה וראש יש להקדים ולכתוב שעל פי דברי הגמרא והשו״ע, ס' שכח' סעיף ט', כאב חזק ותקיף בעיינים, מצביע על חשש לספק נפשות ומחללין עליו את השבת ללא כל עיכוב. כפי שכתב הגמרא, "שוריינא דעיניא בליבא תלו". וכך פסקו כל האחרונים, ויתבאר בהמשך אריכות.

אמנם כאן מיירי בכאב שאינו תקיף, אלא כדלקת או צריבה ודמע אשר מגיעים מהעיינים. האם יהיה מותר לטפטף לתוכם טיפות להקל הכאב והפסקת הצריבה?

בשש״כ (פרק לד' סעיף ח') כתב:

" הכואב כאב קל בעיניים אל לו לעשות שום טיפול לרפואה. במקרה של כאב עיינים חזק יותר או במקרה של דלקת עיינים, מותר ליתן טיפות בעיניים או לשים משחה בתוך העין באמצעות מקל או שפורפרת".

נתינת אבקת טאלק על העור במקומות המגרדים.

כתב בילקו״י (עמוד קס' סעיף עב'):

" המרבה להזיע בימות הקיץ החמים, מותר לו לפזר אבקת טאלק בגופו במקומות שהוא מרבה להזיע. ואף אם סובל מגירויים בעור והטאלק משמש לו לרפואה מותר, שהרי לא ניכר שכוונתו לרפואה ואף בריאים משתמשים בזה".

וכתב שם בהערה, שאין מניחים את הטאלק אלא לספוג הזיעה ולא לרפא, ואף בריאים רגילים בזה, למנוע ריח רע וכדו', לפיכך ליכא למיגזר משום רפואה בשבת. וכך פסק במנוח״א ח״א פכ״א סע' צא', ונימוקו:

"הואיל ואין הטאלק מרפא אלא רק סופג הזיעה".

לחיצה עם קוביות קרח בשקית על מקום נפוח.

יש לעיין בדבר מצוי ושכיח מאוד במהלך יום השבת, ובו נפגע אדם (פעמים רבות ילדים), ומקבלים מכה חזקה ויבשה באזור הרגל, הקרסול או היד, הדבר גורם לנפיחות, ובכדי להקל על הכאב ועל הורדת הנפיחות, ידוע ומפורסם כי שימת קרח על המקום מקילה על הדבר.

האם יש לחשוש בדבר משום רפואה בשבת או שהדבר מותר?

נראה לומר תחילה, כי רפואה זו אינה מרפא את הכאב כלל, אלא רק גורמת למצב שלא להחריף, היינו תוספת נפיחות וכאב.

ועוד שפעולה זו של הורדת נפיחות לא נעשית ע״י סממנים, וממילא אין לגזור עליה כפי שהתבאר לעיל.

וכך פסק בדומה בספר שש״כ פל״ג ס' טו', לאחר שכתב שמותר להשתמש בבקבוק חם נגד כאבי בטן, כתב:

"וכן מותר להשתמש בבקבוק גומי שמכיל קרח, נגד חום".

וכך פסק בילקו״י עמוד קד' סע' כא':

"הסובל מחום…מותר לו להניח חתיכות קרח או מטלית רטובה על מצחו, ואין בזה משום איסור רפואה בשבת".

ונימק בהערה שם ממש על פי כללי הפסיקה שלמדנו לעיל:

"שמאחר ואין עושין דבר זה ע״י סממנים, ממילא אין בזה גזירת שחיקת סממנים. ודמי למה שנתבאר בשו״ע שמותר לכפות כוס חם על טבור לרפואה מאחר ואין עושים דבר זה בסממנים".

והוסיף שכן פסק בספר 'באר משה', שמותר לשים קרח בתוך שקית ניילון ולהשימו על ראשו להורדת החום.

ויש להעיר, שאמנם הם התירו לעניין הורדם חום, אך מ״מ העיקרון עדיין קיים, כי אף בנד״ד רפואה שלהורדת נפיחות מאותו מקום, גם אינה נעשית בסממנים. ועוד שלפי חכמי הרפואה הנפיחות עצמה נגרמת מחום שבאותו מקום ולכן יש צורך לקררו, וממילא הנפיחות תרד, כידוע.

וראיתי בספר פניני הלכה שבת ב' עמ' 282, שהתיר כן להדיא, עבור הורדת נפיחות כנהוג:

" מותר ללחוץ על מכה ביד או בכלי כדי שלא תתנפח, מפני שזו פעולה רפואית שאין דרכה לעשות בסממנים. וכן מותר להניח קרח על מכה כדי שלא תתנפח ולא תכאב, מפני שאין דרך לעשות כן ע״י סממנים".

חבישת נקע או מכה בתחבושת אלסטית \ חבישת פצע (ללא משחה רפואית):

נפק״מ נוספת על פי הכללים הנ״ל היא, מצב בו אדם נקע את קרסולו או קיבל מכה יבשה, וישנה נפיחות במקום ויש צורך לחבוש את האזור בכדי למנוע תזוזה והחרפת הכאב או החולי, כתבו הפוסקים שהדבר מותר, שבכה״ג לא גזרו כלל על רפואה, שאינה אלא למנוע החרפת הכאב או החולי. וכ״כ במנוח״א ח״א פכ״א ס' צ':

"אדם שננקעה פרק ידו או פרק רגלו ממקומה, מותר לו לחבשה בתחבושת אלסטית כדי שלא תזוז יותר".

"וכן מותר לחבוש פצע, בתחבושת גזה פלסטר או כל מיני סמרטוטים נקיים, ובלבד שלא ימרח משחה על הפצע".

מריחת יוד על פצע פתוח למניעת זיהום:

מצב מצוי ושכיח מאוד הוא פציעה שטחית בעור, הגורמת לדימום קל. הנוהג הוא למרוח ולחטא את המקום ביוד וכדו' למניעת זיהום ולאחר מכן חבישתו. אם כן בשבת, על פי הכללים שהגדרנו בתחילת נושא זה, אף פעולה זו תהיה מותרת בשבת: הן חיטוי המקום והן חבישתו, דסו״ס עיקר מטרתם למניעת החרפת המצב הקיים וממילא לא נאסרו בכלל גזירת חז״ל.

וכך פסק במנוח״א ח״א פכ״א סע' צג':

"מותר לפזר אבקה צהובה (דרמאטול) על מקום החתך כדי לעצור בעד שטף הדם. וכן מותר לשים על מקום החתך כל מיני חומרי חיטוי כגון: יוד חום או ירוק או כחול, כדי לחטא את מקום החתך, ולמנוע זיהום". (לא למרוח אלא לטפטף על המקום).

שאיפת אדים של בצל או אוויר חם או קר:

ידוע שיש אשר סובלים מקשיי נשימה במהלך תקופות בחייהם (עונות מעבר, זמני אובך, לילות חמים וכדו'). וכידוע ישנם מספר שיטות להקל על חולים אלו. אמנם בהגדרה זהו "מיחוש בעלמא", אך כאמור יש והתירו להם רפואות על פי הכללים שלמדנו לעיל.

כתב בחוט שני ח״ד עמ' קנ':

" שאיפת אדים חמים או קרים ממכשיר אדים מותר" (כמובן ע״י שפועל על שעון שבת).

וכן כתב: " שאיפת בצל פתוח המועיל לצינון מותר".

וטעמו שם, לפי שאין עושים דברים אלו ע״י סממנים, לא גזרו עליהם חז״ל בעניין רפואה.

עוד יש לציין את דברי השש״כ פל״ד הע' נב', לעניין טיפות אף, למי שסובל מנזלת קשה שאינה פוסקת והדבר מצערו:

" בשם הגרשא״ז, דכל שיש בו משום כבוד הבריות יש להקל".

מריחת משחה הנספגת בעור לגמרי:

לעניין מריחת משחה על עור האדם, ישנם ב' חששות בעניין, א. חשש רפואה בשבת ב. דין ממרח בשבת.

לעניין רפואה בשבת, כבר ראינו שיש מדרגות שונות ברמת החולי. אך גם כאשר התירו לאדם להשתמש בתרופות (בחולה עם מיחוש בעלמא או מקצת חולי), אין כל היתר למרוח משחה על תחבושת או פלסטר. וכל העושה כן, עובר על איסור ממרח. ומה שהתירו הפוסקים זה נתינת המשחה על התחבושת ללא מריחה, והיא נמרחת האליה על גוף האדם.

אמנם, במריחה ישירות על גוף האדם, מצינו סברא נוספת בדיני 'ממרח' שהשתמשו בה הפוס' לנד״ד.

המג״א בס' שטז' ס״ק כד' – כתב כי אין כל איסור ממרח בגוף האדם אם המשחה נבלעת כולה בגוף, ואין האדם רוצה שתישאר כלפי חוץ.

מכאן למדו הפוס' שבמקום שהותר למרוח משחה לחולה או מצטער, אם המשחה נספגת כולה בגוף, אין אף חשש של איסור ממרח.

וכך כתב בפניני הלכה שבת ב' עמ' 276:

"מותר במקום צער להניח משחה רפואית על העור ולשפשף אותה עד שכולה תבלע, שכל זמן שרוצים שכל המשחה תבלע בעור, אין בזה איסור 'ממרח'. אבל אסור מהתורה למרוח אותה כאשר רוצים שחלק ממנה ישאר על פני העור להחליקו".

כל אלו הן חלק מדוגמאות לסוגי רפואה שונים, בהם לא גזרו חכמים על עשייתם בשבת כיוון שהם לא בכלל הגזירה, עקב דרך עשייתם או דרך לקיחתן.

עשיית רפואה לאדם בריא במזגו:

יש לברר את השאלה, האם גזירת חז״ל על רפואה בשבת כוללת היא את כלל האנשים כולם, כולל הבריאים שביניהם או שמא מתמקדת היא רק על בני האדם אשר "בהולים על רפואתם", ושם שייך החשש בלבד, שמא מתוך בהילות על רפואתו יבוא לעבור על איסורים נוספים.

והדבר נתון במחלוקת הפוסקים:

בשו״ע ס' שכח' סעיף לז' כתב:

" …וכל שאינו מאכל ומשקה בריאים, אסור לאכלו ולשתותו. ודווקא מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא, אבל אם אין לו שום מיחוש, מותר".

מבואר להדיא שדעת השו״ע היא, שלאדם בריא אין כל חשש בגזירת חז״ל, כיוון שאינו בהול על רפואתו, ולכן מותר לו לאכול ולשתות מאכל שאינו של בריאים שסו״ס אינו בכלל הגזירה כעת. וכך הבינו בדבריו כל האחרונים.

אמנם כתב המשנב״ר שם בס״ק קכ': על פי דברי המג״א: "דהיינו שאוכל ושותה לרעבונו וצמאונו, אבל אם הוא עושה לרפואה, דהיינו לחזק מזגו, כתב המג״א דאפילו בבריא גמור אסור".

היינו, לדעת המג״א וכמוהו פסק השנב״ר וכן פסק בשש״כ, גם על אדם בריא חלה גזירת חכמים, ואסור לו לקחת דבר מסויים כשמכווין לצורך רפואתו. וכן כתב בחוט שני ח״ד עמ' קנא.

לקיחת ויטמים:

נפק״ג ישירה מהדיון הנ״ל היא האם מותר לקחת ויטמינים בשבת, ללא קשר לחולי מסויים, אלא רק בכדי לחזק את מזג האדם ולשמור על בריאות תקינה.

לסוברים כדעת המג״א, הדבר יה אסור, וכך כתב בשש״כ:

" אסור לקחת ויטמינים בשבת אא״כ הוא חולה שאין בו סכנה". משמע להדיא שאדם בריא או עם מיחוש בעלמא אסור בדבר.

לעומתו הפוסקים כשו״ע, יתירו הדבר ללא חשש, כיוון שמיירי באדם בריא, וכך פסק להתיר בילקו״י במקום שרגיל בזה (עמוד קמה' סעיף נה'), וכך כתב באורל״צ להתיר בפשטות, וז״ל בהערה שם:

" …וכתב בב״י שלבריא מותר בכל אופן ואפילו לא רע ולא צמא. וא״כ ויטמינים ודאי שמותר לבריא, שאף אם מוכחתא מילתא דלרפואה קעביד – לבריא מותר. ואף למג״א נראה דשרי, שויטמינים כיום חשיבי כמאכל בריאים, ומאכל בריאים שרי לכו״ע בכל אופן".

וראוי לציין כאן את דברי הגראש״ז זצ״ל, שהובא בנשמת אברהם לעיל, שהתיר ליקח ויטמינים, בכדי למנוע מחלה עתידית, אם יודע שבקל יכול לחלות בה.

גם בשו״ת צי״א (ח״ד נ') כתב להתיר לקיחת ויטמינים ממספר סיבות:

זה נחשב מאכל בריאים. (וכל מאכל בריאים אינו נאסר כלל – שכח' סעיף לז').

שו״ע ורמ״א חולקים על המג״א.

לצורכי דיאטה ותחליפי מזון יחשב כ״אוכל לרעבונו".

הדבר נתפשט מאוד, ולא ניכר דלרפואה קעביד.

אם לוקח ברצף, אין כלל ממה לחוש לכו״ע.

חולה במקצת חולי ומצטער הרבה - הגדרתו

כזכור לעיל בהקדמה, למדנו על כך שישנם ארבע מדרגות של חולי. לאחר מדרגת חולה עם "מיחוש בעלמא", מגיעה מדריגה של "מצטער הרבה ומקצת חולי".

מקורה של הגדרה זו מופיע בשו״ע בס' שז' סע' ה', בדיני אמירה לגוי בשבת, שם כותב השו״ע:

"דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות, מותר לישראל לומר לגוי לעשותו בשבת, והוא שיהיה שם מקצת חולי או שיהיה צריך לדבר צורך הרבה או מפני מצווה".

על דברי השו״ע במילים "והוא שיהיה שם מקצת חולי, יש להתעכב מעט. לאיזה מדריגה של חולי מתכוון השו״ע? הרי אם זו מדריגה של חולה שאין בו סכנה, הרי אף ישראל מותר במלאכות דרבנן בשינוי. ואם זו מדריגה של מיחוש בעלמא, הרי ודאי שאף אמירה לנכרי אסורה במצב שכזה, כפי שכתב הוא בעצמו בס' שכח' סע' א'.

אלא יש לומר, שמסקנת הדברים היא כי ישנה מדריגת בינים בין "מחוש בעלמא" לבין "חולה שאין בו סכנה" – והיא נקראת "מקצת חולי או מצטער הרבה".

וכעת נשאלת השאלה הכל כך מתבקשת – מה ההבדל בין "מיחוש בעלמא" לבין "מקצת חולי"? או במילים אחרות, איזה חולי לשייך למצב הראשון ואיזה למצב השני?

לאחר עיון במספר ספרי אחרונים, לא מצאתי מי שמחלק באופן ברור את השוני ביניהם, ברמת החולי. ולכן נראה בסברא לומר, שמא זהו אותו חולי, אך קבלתו של האדם את חולי זה והיחס שלו אליו שונה, ולכן ישתנה דינו.

וכך ראיתי שכתב בספר פניני הלכה, הל' שבת עמ' 265, שלאחר שפרס את ג' המדרגות הידועות (חולה מסוכן, חולה שאינו מסוכן, ומיחוש בעלמא), כתב הוא במדרגית מיחוש בעלמא כך:

" אדם מתהלך כבריא וסובל מחולי מסוים, דינו שכל איסורי חכמים חלים עליו כמו על אדם בריא, ואפילו איסורי חכמים קלים שנקראים "שבות דשבות" אין עושים למענו. אבל אם הוא מצטער, מותר לעשות למענו איסורי חכמים על ידי גוי…".

הנה כתב הרב להדיא, כי אם היחס של האדם אל אותו חולי בדיוק, הוא יחס של "מצטער" עקב כך, דינו כמדירגה אחרת, שמתיר אמירה לנכרי.

ובהמשך דבריו בעמ' 270 כתב כן בלשון ברורה ובהירה:

לאחר שהסביר על מדריגת "מיחוש בעלמא", שאסור לעשות למען חולי זה שום איסור ואפילו ע״י גוי, הוסיף וכתב:

" וכל זה מדובר בחולה במקצת או שהמיחוש רק מטריד ולא נוח. אבל אם החולי או המיחוש גורם לצער, מותר להפיג אותו בפעולות הנקראות "שבות דשבות". "

ומביא הרב שם מספר דוגמאות, כגון:

"אם היה למצטער צורך גדול שידליקו עבורו את האור או החימום או המזגן, מותר לבקש מגוי שיעשה זאת בשינוי, כגון באמת ידו".

עשיית מלאכה האסורה מדרבנן ע״י ישראל, לצורך "מקצת חולי מצטער הרבה".

והנה המשיך הרב בפניני הלכה ודן באותו סוג של חולי, " היינו מצטער הרבה ומקצת חולי", וכתב שאף יתכן מצב שבו ישראל יעשה פעולות הכרוכות באיסורי דרבנן למען חולה מסוג זה.

וכוונת דבריו היא, שאם התירו עבור חולה זה "שבות דשבות" – היינו שתי פעולות האסורות מדרבנן, כפי שכתב השו״ע להדיא בס' שז' סע' ה', נראה שאף אם ישראל עושה מלאכה באסורה מדרבנן, בשינוי – הוי גם כן, כתרי דרבנן, ושבות דשבות, ומותר אף בסוג כזה של חולי.

והביא דוגמאות לכך בעמ' 270, וכלשונו:

" צפורן שנחתכה רובה, אם הדבר מטריד, הרי זה מיחוש, ואסור להסירה בדרך של "שבות דשבות", אבל אם הצפורן שנחתכה רובה גורמת לצער, מותר לתלוש אותה בשינוי, כלומר ביד או בשיניים. שהואיל ונחתכה רובה הרי היא נחשבת כתלושה, והאיסור לנתקה מדברי חכמים בלבד, ובמקום צער התירו חכמים להסירה בשינוי".

דוגמא נוספת לכלל זה:

" כאשר קוץ נתקע בבשר, אם ברור שבשעה שיוציא אותו ירד דם, אזי אם הוא רק מטריד – אסור להוציאו. אבל אם הוא גורם לצער, מותר להוציאו, מפני שהאיסור להוציא דם באופן זה הוא רק במדריגת "שבות דשבות". (מפני שאין כוונתו להוציא דם, ומוציאים אותו בשינוי אגב הקוץ)".

אם כן, התיר הרב על פי כללי "שבות דשבות" – אפילו מלאכה ע״י ישראל, באופן המותר.

חולה שאין בו סכנה – הגדרתו למעשה, ומצבים שונים בהגדרתו.

הגדרתו:

בשו״ע סימן שכח' סעיף יז' דן השו״ע בסוג חולה זה הנקרא בפי חכמים "חולה שאין בו סכנה". בשו״ע והרמ״א מובא שתי הגדרות בתיאור מצבו של חולה זה, והוסיפו האחרונים מצבים נוספים הנכללים בהגדרה זו.

כתב השו״ע:

" חולה שנפל מחמת חוליו למשכב ואין בו סכנה".

והוסיף הרמ״א:

" או שיש לו מיחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו, שאז אע״פ שהולך, כנפל למשכב דמי".

זאת אומרת לשו״ע המדד הוא האם אותו חולה, חייב לשכב במטתו עקב החולי, ולרמ״א סגי במה שחלה כל גופו והוא מצטער על כך, אע״פ שלא שוכב בפועל. אלו שתי ההגדרות הבסיסיות של חולה מסוג זה.

הרפואה המותרת לסוג זה של חולה:

השו״ע בסימן שכח' סע' יז', פרס מספר דעות בעניין זה, מה מותר לעשות לסוג זה של חולה, כל דעה מבטאת שיטה מסויימת בדברי הראשונים, מ״מ לא נאריך בכך, כיוון שאין זו מטרת שיעור זה, ולכן נציין רק את הדעה שנפסקה להלכה ע״י שו״ע והרמ״א, וכך נקטו כלל הפוסקים, והיא:

"חולה שנפל מחמת חוליו למשכב, ואין בו סכנה… אומרים לאינו יהודי, לעשות לו רפואה (מדאורתיא). וחלל עליו ישראל באיסור דרבנן בידים…אם אין בו סכנת איבר עושין בשינוי, ואם יש בו סכנת איבר עושין בלא שינוי"

אם כן הכלל הוא: אמירה לאינו יהודי, מותרת אפילו במלאכות דאוריתא. וע״י ישראל במלאכות דרבנן: אם יש סכנת איבר – עושה כדרכו. ואם אין סכנת איבר עושה בשינוי.

עשיית מלאכה מדאוריתא בשינוי, ע״י ישראל:

דנו הפוסקים, האם בסוג זה של חולה, אשר מותר לצורך רפואתו לעבור על איסורי דרבנן, האם יהיה ניתן לבצע מלאכה האסורה מדאוריתא, ע״י שינוי, ובכך סו״ס עובר רק על איסור דרבנן, כידוע.

מדברי המשנב״ר ס' תצו' בשעה״צ ט', נראה יש להחמיר בדבר ולא לעשותו בשינוי.

אך רבים מן הפוסקים מתירים כן, וכ״כ בשו״ע הרב, באגלי טל, ובספר קצות השולחן.

וכתב השש״כ פל״ג הערה יז':

"וכיוון שכל אלו הגדולים מתירים, מסתבר שיכולים ודאי להקל אם אי אפשר ע״י נכרי".

וכן כתב בילקו״י עמוד צד' סע' יא', לאחר שהביא את ב' הדעות בעניין זה, וסיכם בדבריו:

"והמיקל בזה במקום שאי אפשר בדרך אחרת, יש לו על מי לסמוך".

הוסיפו האחרונים הגדרות ומצבים נוספים, הקרובים יותר למעשה בהגדרת מצבו של חולה זה.

הגדרת מצבו של חולה זה באחרונים – הלכה למעשה.

כתב בספר 'חוט שני' ח״ד (עמוד קצז'): "כל גופו – לאו דווקא"

" אף שיש לו כאבים במקום מסוים בגופו ולא בכל גופו, אם מחמת הכאבים אינו יכול לתפקד ולעשות מה שצריך בדרך כלל, מיקרי שחלה כל גופו, ודינו כחולה שאין בו סכנה".

עוד כתב להוסיף, "נפל למשכב – לאו דווקא"

" אינו דווקא שנפל למשכב לגמרי, אלא כיוון שלולא התאמצותו היה במשכב, אם במצבו היה רגיל לשכב מחמת חוליו, אף אם הוא מתגבר על עצמו חשיב נפל למשכב".

בספר שבת היום (עמוד קעט ס' לא') הוסיף: "אפילו סיבת הכאב לא ידועה"

" חולה שאין בו סכנה" נחשב אף מי שיש לו חולשה גדולה בלי שנודע לו סיבה מסויימת, וע״י כך מאבד את תפקודו, ואף שלא ידוע לו שיש לו איזה מחלה או מכה מסויימת חשוב חולה שאין בו סכנה".

חולי נפשי – בהגדרת חולה שאין בו סכנה:

יש לדון לעניין אדם אשר חולה במחלה נפשית, או שהותקף במחלה נפשית במהלך יום השבת, ועקב כך אינו מתפקד כהרגלו (כגון דכאון או כעס עמוק המונע ממנו להמשיך את חייו כרגיל), האם דינו כחולה שאין בו סכנה?

וכתב בנשמת אברהם עמוד שצו' ס' 2-

"מבחינת חילול שבת, אין כל הבדל בין חולה במחלה גופנית מחולה במחלה נפשית, וכל הכללים המובאים לגבי סיווגו של חולה גופני, על פי חומרת מצבו ואפשרות לסכנת חייו, תקפים לגבי חולה נפש".

ואכן דבריו ברורים וישרים, אלא כשמתעורר הדבר בתחילה בעצם יום השבת,

ועדיין לא הוגדר מצבו בעין רפואית – הלכתית, מה היה הדין אז?

וכתב בספר שבת היום עמוד קעט' בשם חוט שני שם:

" אדם שנמצא במצב של חוסר מרגוע נפשי, יש בזה דרגות, וכמובן שאם הוא במצב של סכנה של משבר נפשי, מקרי חולה ומותר לו לקחת רפואה בשבת. (נל״עד כדורי הרגעה). אבל בריא ואינו רגוע, אסור לו לקחת רפואה להרגעה".

זו הגדרה קצת יותר קרובה למציאות יותר מעשית בנד״ד.

וכן כתב בדומה בחוט שני ח״ד עמ' קצז':

" אם מרגיש אדם שהוא שבור ממצבו הבריאותי ומחמת זה אינו יכול לתפקד ולהתגבר לעשות מה שצריך לעשות, מקרי חולה שאין בו סכנה, אף שמחינה גופנית יכול להתאמץ ולעשות".

דוגמאות למעשה:

דרגת חום גוף גבוהה מהרגיל.

הסכימו האחרונים שאדם אשר חום גופו עולה למעלה מן הרגיל אצלו, נחשב הדבר "כחולה שאין בו סכנה". (וממילא מותר בלקיחת תרופות, כדלהלן). וכך כתב בשש״כ פל״ג סעיף א':

" הסובל מחום למעלה מהרגיל אצלו, אפילו לא נפל למשכב, אבל כרגיל אין יוצאים מפתח הבית מחמת מחלה זו".

אלא שנחלקו האחרונים מאיזה חום יחשב הוא בהגדרה זו:

האורל״צ כתב – "פשוט שמחום של 39 מעלות, יש חשש סכנה כל זמן שלא בא לרופא לקבוע את מצבו".

בקצות השולחן כתב – "כבר מחום של 38 מעלות הוה כחולה שאין בו סכנה".

ודברי השש״כ שם בהערה ב', מהווים כסיכום והבהרה בזו המחלוקת, וכך יש לנהוג לדינא:

" נראה שאין לקבוע כללים בזה, אלא יש לדון בכל מקרה לגופו, וכן הוא דעת רופא, ואדרבה מצינו שחום מועט באדם, לפעמים הוא סימן למחלה שיש בו סכנה, כמו במחלת ריאה וכדו'…".

וכפי שכתב השש״כ במקום אחר (פל״ד סעיף ב'):

"בכל הכאבים יש להבדיל בין כאב קל, ובין כאב חזק יותר הגורם לכך שישכב האדם או שיחלש כל גופו- וסיווגם תלוי במזגו של כל אחד ואחד"

מיגרנה ותחושת חולשה כללית:

עוד כתבו האחרונים, שאדם אשר סובל ממיגרנה ונחלש כל גופו מחמת חולי זה, נחשב כחולה שאין בו סכנה. וכך פסק בשש״כ:

" הסובל מכאב עד שנחלש כל גופו, כגון הסובל ממיגרנה, נחשב כחולה שאין בו סכנה, ואפילו לא נפל למשכב"

מתהלך כבריא- אך עלול לחלות אם לא יטופל

במקרים רבים, התירו חכמים את דבריהם בנימוק של: " התירו תחילתו משום סופו". היינו שהדין כעת בתחילת התהליך נידון על פי המצב שיהיה בסופו של התהליך.

ובנד״ד, מחלות רבות סובל האדם, אך במהלך חייו נוטל הוא את הטיפול המתאים למחלתו בכדי לא ללקות בה או בהופעתה הגלויה בו, כגון מחלת הקצרת (אסטמה), סוכרת, דלקת פרקים וכדו'. אשר בכדי למנוע את הופעתה אצל האדם, יש לנטול תרופה מבעוד מועד, ובכך להמשיך לתפקד כרגיל. ולכן התירו חכמים, לקיחת תרופה לאדם זה, כיוון שנחשב "כחולה שאין בו סכנה", על שם סופו, אע״פ שכעת בעת נטילת התרופה, חש הוא בטוב.

וכך כתב בשש״כ שם:

" המתהלך כבריא, אך עלול ליפול למשכב אם לא יקבל את הטיפול מבעוד מועד, נחשב כחולה שאין בו סכנה. כגון: קצרת, סוכרת, מחלות לב שאינן מסוכנות".

הסובל מקלקול קיבה או שלשולים חזקים:

כתב השש״כ פל״ג סעיף יב', שהסובל משלשול חזק או קלקול קיבה, מותר לו לקחת תרופות או לבצע חוקן במי מלח וכדו' (שכל אלו איסורם מדרבנן), והטעם לכל זה: "דהוה כנחלש כל גופו".

כוויה בעור בצורה חזקה:

בחוט שני ח״ד עמ' רכ' כתב לעניין כוויה על עור האדם כך:

" מי שנכווה, מותר לשפוך בשבת על מקום הכוויה הרבה מים או להניח שמן או אבקה. דלמעשה נראה שכוויה הוי לכל הפחות כחולה שאין בו סכנה. . ויש מצבים בכוויה דהוי סכנה".

נקע או מכה הגורמת לכאב חזק:

כתב בשש״כ שם סעיף יט':

" במקרה של נקע או צביטה עם כאב חזק עד שנחלש כל גופו, מותר לעשות קומפרסים". והסביר שם באריכות כיצד לעשותם שיגבלו רק באיסור דרבנן. ופשוט שבכה״ג מותר גם לקחת תרופה לטיפול בחולי זה.

דלקת הגורמת לכאב וחום:

כתב בשש״כ שם, שהוא הדין במקרה של דלקת אצל האדם. לא מבעיא אם גורמת לחום הגוף לעלות מעבר לרגיל, ששרי בלקיחת תרופות וכדו'. אלא אפילו לא גורמת לחום, כגון דלקת ורידים או בשרירי הרגליים והידיים, הגורמת לכאבים חזקים, יחשב האדם "כחולה שאין בו סכנה". ע' שם סעיף יט'.

שברים ומכות – שאינם מהווים סכנת חיים, אלא "סכנת איבר":

מבואר בשו״ע בסעיף יז' – שאף סכנת איבר נחשבת "כחולי שאין בו סכנה" (כמובן בתנאי שלא ידוע על חשש נוסף העלול להתפתח מכך, וכפי שיבואר להלן). וכלשונו של השו״ע: (בדעה השלישית שם בשם הרמב״ן - ).

" ויש אומרים שאם אין בו סכנת איבר עושין בשינוי, ואם יש בו סכנת איבר עושין בלא שינוי".

וכעת נברר אילו מצבים נכללים בהגדרת "סכנת איבר":

סכנת איבר המסכנת את הגוף כולו:

תחילה וראש יש להבהיר כי כל הדיון על "סכנת איבר" בחולה שאין בו סכנה, שאז מותר לטפל בו באיסורי דרבנן בלבד, זהו אך ורק כאשר לא נשקפת סכנה או אפילו ספק סכנה לחיי האדם עקב האיבר הפצוע. אך אם יש סיכוי ולו הקל שאי טיפול יאות באיבר הפגוע יגדרום לספק סכנה לאדם, מתירים לו לחלל שבת באיסורי דאוריתא. וכך כתבו הפוסקים, בצי״א (ח״ח ס' טו' אות ט'), ובנשמת אברהם עמוד לח'. וכך כתב בילקו״י (עמוד ק'):

" חולה שאין בו סכנה, ויש בו סכנת איבר, אם הרופא אומר שע״י סכנת איבר זו, יכול לבוא לידי סכנה כללית, שומעין לו לחלל שבת אפילו במלאכות דאוריתא. וכיום דעת הרופאים שכמעט ואין לך סכנת איבר בודד שלא יהא כרוך בה גם סכנה לכל הגוף, כתוצאה אלח דם וכדו'.

ולכן כל שיש חשש להשארת האיבר הפגוע בלי טיפול, תגרום להתפשטות המחלה בכל הגוף, מותר לחלל שבת ( נלע״ד במלאכות דאוריתא) כדי לטפל באיבר הפגוע".

אם כן, כל הדיון על "סכנת איבר" בחולה זה, הינה רק בתנאי הנ״ל בלבד.

סכנת איבר – ישאר באדם ותפקודו לקוי

ויש להבהיר כלל נוסף וחשוב, שכאשר אנו מגדירים מצב בו ישנה "סכנת איבר", אין הכוונה שרק מצב בו האיבר יפגע באופן מוחלט ולא יתפקד כלל, אם לא נטפלו כעת כראוי (כגון: שיתוק, קריטת יד או רגל ח״ו), אלא אפילו אם האיבר ישאר וימשיך לתפקד, אך תפקודו יהיה לקוי במידה ולא נטפלו כעת, גם זה נחשב "סכנת איבר", ומחללין שבת באיסורי דרבנן ע״י ישראל ובאיסורי תורה ע״י נכרי.

וכך כתב בס' קצות השולחן (קלח' ס״קיח'), הובא בנשמת אברהם בהקדמה לסימן, וז״ל:

"דדינו של השו״ע הוא לאו דווקא בסכנת איבר ממש, כלומר שהאיבר יפסיק לתפקד לגמרי, אלא אפילו ישנו רק חשש שהאיבר לא יתפקד כמו אצל כל אדם, כגון שיצלע על ירכו וכו'- מקרי "סכנת איבר".

והוסיף הנשמת אברהם בשם הרב נוייברט:

"ויש מקום לומר שסכנת איבר אין זה רק באבר אדם מרמ״ח איברים שבו, אלא כל חלק מסויים של גוף האדם שאם אלא יטפלו בו כעת, יש חשש שיצא מפעולתו (התקינה), גם זה נקרא "סכנת איבר".

כגון: רחם של אישה, אשר מתפקידה ללדת ילדים, ואם לא יטפלו בו כראוי ע״י לקיחת כדורים, קיים חשש שלא תוכל להכנס להריון, גם זה נקרא בשם "סכנת איבר".

בדומה לעקרון זה, מובא בשו״ת דבר חברון, או״ח ס' שפא' – שאלה לעניין פגיעה בפניה של נערה בשבת, האם נחשב כ״סכנת איבר"?

וכתב שם הרב:

"בהגדרת סכנת איבר ראיתי באחרונים שלאו דוקא אם האיבר ילך ךאיבוד לגמרי, אלא אפילו אם ישאר ותפקודו לקוי, נחשב לסכנת איבר. לכן נלע״ד שפציעה בפנים של בחורה, שפניה יהיו מכוערים, והסבל הנפשי שיגרם מכך אין ספק שהוא יותר קשה מאבדן אצבע, יהיה מותר בשבת לעשות טיפול הכרך באיסורי דרבנן ע״י ישראל".

שברי עצמות

לעניין סוגים של שברי עצמות או פריקות למינהם, בוודאי שיש צורך בחוות דעת של רופא ומומחה בדבר בכדי לאחבן את הדברים, אך מ״מ כשאובחנה הפציעה יש לנהוג על פי גדרי ההלכה הידועים.

פריקת עצם:

כתב השש״כ פל״ג ס' יז':

" עצם שנתפרקה מחיבורה, מותר להחזירה למקומה, מכיוון שיש בזה משום סכנת איבר, ולפעמים גם משום סכנת נפשות. ואם לפי דעת הרופא אין בזה אלא סכנת איבר, ויש צורך להרדים את החולה, יש לעשות הרדמה באופן שישנו רק איסור דרבנן".

שבירת עצם:

המשיך השש״כ שם בס' יח':

" עצם שנשברה, גם אם ברור כי אין בכך סכנה לכל הגוף, מותר לחובשה בתחבושת זמנית כדי להחזיקה, וכן מותר לקושרה כדי להרים את מקום השבר. וטוב שלא לקשור בקשר כפול אלא בעניבה".

אם כן בשני סעיפים אלו אנו רואים כי כיוון שברור לכל, שיש כאן סכנת איבר גרידא, ללא סיכון של כלל הגוף, הותרו רק איסורי דרבנן עבור חולי מסוג זה.

חולה שיש בו סכנה – הגדרתו

כפי שכתבנו לעיל, מדריגה זו של חולה שיש בו סכנה ואפילו ספק סכנה, הזריז לטפל בו בשבת, הרי זה משובח ויוצא נשכר. ופתח מרן השו״ע את ס' שכח' בנושא זה דווקא בכדי לבאר את חשיבות הדברים, ועל כך שהזריזות והנחישות בדברים אלו – מבורכת.

וכך כתב השו״ע בס' שכח' סע' ב':

"מי שיש לו חולי של סכנה, מצוה לחלל עליו את השבת, והזריז הרי זה משובח, והשואל הרי זה שופך דמים".

וכתב במשנב״ר ס״ק ו':

"ואותו האיש שהוא מתחסד וירא לחלל שבת בחולה כזה כי אם ע״י מורה, הרי הוא שופך דמים, שבעוד שהוא הולך לשאול יחלש החולה יותר, ויוכל להסתכן".

והוסיף עוד:

"ובירושלמי איתא: הנשאל הרי זה מגונה, פרוש שהתלמיד חכם באותו מקום, היה לו לדרוש בפרקא לכל, כדי שידעו העם ולא יצטרכו לשאולו".

וסיים בדבריו:

"ואם החולה בעצמו מתירא שיעברו עליו את השבת, כופין אותו ומדברים על ליבו שהוא חסידות של שטות".

הלכה נוספת בעניין חשיבות הדברים של חילול שבת לצורך חולה מסוכן, הובא בפוסקים דין נוסף, וכך כתב בילקו״י עמ' קצט' סע' קא' בשם האחרונים:

" מי שחילל שבת לצורך פיקוח נפש, ואחר כך התברר שלא היה צורך בכך, אעפ״כ מצווה עשה, ויקבל שכרו עבור מחשבתו הטובה שחשב להציל נפש מישראל".

הגדרת חולה שיש בו סכנה – בטרם קביעת מומחה:

הגדרות רבות נאמרו בעניין הגדרתו של חולה שיש בו סכנה, שכאמור מצבים רבים ישנם, וחוליים שונים ומגוונים ישנם, שהאבחנה שלהם דקה ואינה ברורה תמיד במבט הראשוני. ולכן אנשים רבים נמצאים במצב של התלבטות ודילמה, כיצד לנהוג כאשר הגדרתו של החולה אינה חד משמעית וברורה.

נכתוב את אשר כתבו בספרי האחרונים להגדיר את האדם כחולה שיש בו סכנה, בטרם נקבע מצבו על פי רופא או מומחה בדבר. יש להקדים ולומר כי כל אחד מאלו ההגדרות בנוי ומעוגן על דברי הגמ', השו״ע ודעת רופאי זמנינו ונפרט את רובם בהרחבה בהמשך.

ואלו אשר בכלל סכנה יחשבו קודם שנקבע הדבר ע״י רופא:

חום גבוה עם הרגשה רעה מאוד ולא ידועה הסיבה לכך.

חום, אפילו לא גבוה אם הוא בא כתוצאה ממחלה באחד מהאיברים הפנימיים, כגון כבד, לב, ריאה וכדו'. ואנשים רגילים לחשוש קצת לסכנה על זה.

כאב פנימי חזק שסיבתו אינה ידועה ומעורר חשש למחלה רצינית, וכן שטף דם פנימי.

שטף דם עורקי או ורידי.

שבר פתוח או שבר עם תזוזה של קצות שברי העצם בעצמות הארוכות, ואפילו חשש לשבר כזה. כל שכן שבר בגולגולת או בעמוד השדרה או כל שבר אחר בפנים הגוף.

חולי שעלה על גב היד או על גב הרגל, ויש חשש לפגיעה בכלי הדם ששם.

פצע עמוק או חתך עמוק שנגרם ע״י סכין או כלי ברזל אחר.

מכה חזקה בכלי ברזל.

פצע מזוהם שיש בו נפיחות או שגרם לדלקת בלוטות הלימפה שליד המפרקת, בבית השחי, במפשעה, או בצוואר.

פצע שזוהם ע״י אדמה או כל דבר המזהם, ושאם לא יטפלו בו כראוי יכול לגרום לסכנת נפש.

פצע שנמשך ממנו קו אדום ויש חשש להרעלת דם.

קוץ או רסיס שחדר מתחת לציפורן.

מכת חום או שמש.

עקיצת צרעה או דבורה וכיוב', אצל אדם שסובל מסוג זה של עקיצות אלו.

נשיכת כלב שוטה, נחש או עקרב (אפילו שחור).

דלקת חזקה מאוד בעיינים המלווה עם כאב.

נשיכת סוס או חמור כשקיים חשש סכנה.

שריטת חתול חזקה.

הרעלה: ע״י שתיית נפט, פרי מורעל, צמח ארסי, כדורי נפתלין, חומרי ניקוי, רעל עכברים.

בליעת מחט ושאר גופים חדים.

איבוד הכרה, הלם או חשש להלם בשל נפילת משא כבד על האדם או מפאת כאב חזק ביותר.

אדם החולה במחלה מדבקת, וישנו חשש שידביק אחרים, מותר להסיעו בשבת לבית החולים ולבודדו.

אלו הם עיקר ההגדרות הכלליות הלכה למעשה של מצבי סכנה, בהם יש לחלל את השבת לצורך הצלת החולה.

מצבים בהם אדם מסופק בהגדרת החולי, ואין באזור רופא או מורה הוראה:

אמנם וודאי שהאדם נתקל בעוד מצבים ומקרים רבים ומגוונים, בתחום זה, ולא תמיד הוא יודע מה היא הגדרתו המדוייקת של חולי זה, היינו חולי מסוכן או לא, ולא תמיד נמצא מורה הוראה או רופא בקרבת מקום, אם כן כיצד ינהג?

כאן יש להביא את דברי הנשמת אברהם, שכידוע במקצועו - רופא הוא, וכך כתב שיש על האדם לנהוג בסוג כזה של מצבים. ומפני חשיבות וישרות הדברים נכתבם באריכות:

"ונשאלת השאלה מאין ליהודי שאין לו כל ידע בענייני רפואה, לדעת אם חולה שהתמוטט או שמתלונן על כאבים חזקים בחזה הוא מסוכן או לא? ! מחד גיסא חייבים לחלל את השבת באיסורי תורה כדי להציל חולה שיש בו סכנה, ומאידך, אסור לחלל שבת באיסורי תורה עבור חולה שאין בו סכנה.

וצ״ל שכל אחד ואחד שנתקל בשאלה זו הלכה למעשה והדבר בהול, חייב לעשות כל מה שהוא היה עושה ביום חול עבור אותו חולה.

האם הוא היה מיד קורא למד״א או לרופא או לוקח אותו לחדר מיון אפילו באמצע הלילה, או היה מחכה ליום המחרת – כי בזה תלויה התשובה לשאלה זו".

בספר פניני הלכה שבת ב' עמ' 232, גם כן דן בשאלה הזו, כיצד קובעים בני אדם שאינם מומחים בדבר, האם מחלה זו מסוכנת או לא? וכך כתב בלשונו:

" כל מחלה שהרופאים רגילים להתייחס אליה כמסוכנת, ואנשים רגילים להזדרז כדי להציל את החולה בה, הרי היא נחשבת מסוכנת, ומחללין עליה את השבת. ולכן מסיעים יולדת לבית החולים, למרות שברוב מוחלט של המקרים תוכל ללדת בבית בשלום".

הגדרות חז״ל למצבים מסוכנים – ודוגמאות לכך בזמנינו:

חכמינו ז״ל, קבעו מספר מסויים של מחלות ומכות, אשר יחשב האדם הלוקה בהם, כחולה שיש בו סכנה, ויש לחלל את השבת בכדי להציל את חייו.

בתחילת דברינו פירטנו את המצבים המוגדרים כיום בספרי הפוסקים, כחולה שיש בו סכנה, אשר חלקם מופיעים להדיא בגמ' ובשו״ע וחלקם הם עפ״י דעת רופאי זמנינו.

כעת נביא את הגדרות חז״ל למכות ומחלות מסוג זה, ונפרט מספר דוגמאות לכל סוג חולי, כדלהלן:

מכה של חלל.

חום גבוה.

מכת ברזל.

מכה בגב היד או גב הרגל.

מכה של חלל - הגדרתה

בגמרא ע״ז כז: , נאמר: " כל מכה של חלל, אין מתרפאין מהן" – היינו מהעכו״ם, אלא ישראל עושה את הרפואה עבור חברו.

ופרש״י – מהי מכה של חלל – היינו בחלל הגוף של האדם. והטעם לסכנה, כי במכה פנימית של חלל, לא ניתן לראות את המכה ומצבה.

למדנו מכאן כי כל מכה שפוגעת באיברים הפנימיים – מחללין עליה את השבת והיא נקראת מכה של חלל.

מהיכן נחשב 'פנים הגוף':

השו״ע פסק בסימן שכח' סע' ג':

" כל מכה של חלל, דהיינו מן השיניים ולפנים, ושיניים עצמם בכלל, מחללין עליה את השבת".

והוסיף השו״ע הגדרה חשובה, מהי עוצמת המכה הפנימית:

" ודווקא שנתקלקל א' מהאיברים הפנימיים מחמת מכה או בועה וכיוב', אבל מיחושים אין נקרא מכה".

והסביר הבאור הלכה:

" אפשר לומר דאם כאיב ליה טובא, באחד מהאיברים הפנימיים ומספק לו אם התקלקל שם באיזה דבר, ואין שם רופא לשאול, מותר לחלל את השבת, וליסוע אחר רופא".

מכה של חלל – בפוסקי זמנינו:

ונביא כמה פסקי דינים בהגדרת מכה של חלל שהביא בחוט שני, ח״ד עמ' קעב'. והכל הועתק כלשונו:

מכה בשן אין להמתין עד מוצ״ש, דלפעמים יש זיהום והוא חשש סכנה.

דלקת שיניים שמתנפח הלחי מחמת הדלקת, הוי מכה של חלל, ומותר לחלל אף ע״י ישראל.

כאבים בחזה, אם הם ממשיכים ולא חולפים אף כשהוא נח במיטה, מותר לקרוא לרופא או ליסוע לביה״ח שהוא בכלל מכה של חלל.

תינוק הבוכה בכי ממושך ללא סיבה הנראית לעין, ואי אפשר להרגיעו באופנים שונים. והכל לפי העניין.

אדם שמרגיש תופעות שונות בגופו, כגון שמתמלא כל גופו זיעה או התכווציות שאינם חולפות, יש עליו לברר אצל רופא, אף בשבת האם זו מכה של חלל.

מכה בתוך תעלת האוזן. דממקום שלא נראה מבחוץ הרי זה מכה של חלל.

חום גוף גבוה – הגדרתו:

המקור לחולי, חום גוף גבוה, מובא בגמ' ע״ז כח. :

"האי אישתא צמירתא כמכה של חלל דמי, ומחללין עליה את השבת".

ופרש״י – "צמירתא, לשון שריפה וחמימות".

הרמב״ם שבת פ״ב ה״ה: "החום שמסמר את הבשר כמכה של חלל דמי".

וכ״פ השו״ע שכח' סע' ז':

" מחללין שבת על מי שיש בו קדחת חם ביותר או עם סימור".

חום גבוה – בפוסקי זמנינו:

בפוסקי זמנינו, אכן קיבלו למעשה את דברי הגמ' והשו״ע, וכולם כאחד מחשיבים מצב שבו חום הגוף עולה מעבר לרגיל כמצב של חשש סכנה. אמנם יש שכתבו לחלק מעט בדבר, שיש לדעת את מקור החום וסיבתו.

והשש״כ פל״ד, ט' כתב לעניין חום גוף גבוה מהרגיל, שיחשב כסכנה:

חום גבוה עם הרגשה רעה מאוד ולא ידועה הסיבה לכך. (ולא הסתפק בחום גרידא).

חום, אפילו לא גבוה אם הוא בא כתוצאה ממחלה באחד מהאיברים הפנימיים, כגון כבד, לב, ריאה וכדו'. (ולא הסתפק בחום גרידא), ואנשים רגילים לחשוש קצת לסכנה על זה.

ובאורל״צ ח״ב כתב ללא חילוק של 'תוספת הרגשה', שכבר מחום של 39 מעלות, חשיב חשש סכנה.

נציין ונאמר, שכל זה באדם רגיל ובריא, אך כתבו הפוסקים, שאם מיירי בקטן או בזקן, יש דין של פיקוח נפש אפילו אם החום לא גבוה כל כך, כל שסיבת החום אינה ידועה.

מכת ברזל - הגדרתה

המקור לסוגיא זו של מכה חזקה, ע״י ברזל, מופיע בגמ' ע״ז כח. :

"האי פדעתא, סכנתא היא ומחללין עליה את השבת".

ופרש״י – "פצע, מכת חרב". מדברי רש״י משמע שרק כאשר ישנו פצע וחתך עמוק נחשב סכנה.

השו״ע פסק כן, שכח' סע' ז':

"מחללין שבת על כל מכה שנעשית מחמת ברזל."

ובמשנב״ר ס״ק יח':

" אפילו אינה בחלל הגוף". ז״א המשנב״ר מדגיש, שלאו דווקא פצע או חתך פנימי, אלא אפילו רק בצד החיצוני של הגוף.

מכת ברזל – בפוסקי זמנינו

יש להקדים ולומר, כי סוגיא זו של "מכת ברזל", אשר החשיבוה חכמינו כמצב של סכנת נפשות, אינו מוסכם כיום על כלל רופאי זמנינו, שאכן הדבר מסוכן באופן גורף וחד משמעי. אמנם, על היחס של מחלות מסוכנות שהגדירו חז״ל, ודעת הרפואה בימינו, יתבאר על כך בהמשך באריכות.

בנד״ד, אף פוסקי זמנינו כתבו כי, יתכנן כי מכת ברזל בגוף האדם תהווה כסכנה לאדם, בין מצד המכה החיצונית, ובין מצד הזיהום אשר יכול להיגרם כתוצאה מכך.

יש פוסקים שכתבו כן בפשטות, שעצם המכה היא המסוכנת, ללא ההשלכה לעניין הזיהום שיכול להיגרם עקב הברזל. וכך כתב במנוח״א ח״ב פכ״א סע' טו', שמנה את המקרים המסוכנים:

"מכה חזקה בכלי ברזל".

וכך כתב בשש״כ פל״ב סע' יא':

" יש לנהוג בחולה כדין חולה שיש בו סכנה, גם קודם שנקבע הדבר ע״י רופא: מכה חזקה בברזל".

וכך כתב בערוך השולחן סע' כו':

"וכן מחללין שבת על כל מכה שנעשית מחמת ברזל, בחוזק ההכאה על איזה מקום מהגוף… ולי נראה דווקא בכח".

לעומתם בילקו״י עמק קיט', כתב להדגיש דווקא את חשש הזיהום שיכול להיגרם עקב המכה, וכלשונו:

" אדם שהוכה בחזקה ע״י ברזל ונפצע, יש לחוש שמא נגרם לו זיהום ע״י החלודה, ויש לטפל בו למניעת זיהום וחשש סכנה, ואם יש צורך מחללין את השבת לצורך זה. אולם הדבר ברור שאין מחללין את השבת, על כל שריטה מסכין, או חתך שאינו עמוק".

ובאינצקלופדיה הרפואית, עמ' 338-9, כתב להוסיף, שיש שכתבו, שברזל לאו דווקא, אלא הוא הדין אפילו מכת אבן, או כל דבר אחר הגורם לדימום. לפיכך שטף דם עורקי או וורידי נחשב מצב מסוכן.

מכה בגב היד או גב הרגל- הגדרתה:

לעניין הגדרתה של מכה בגב היד או הרגל, מובא בגמ' בע״ז כח. :

"גב היד וגב הרגל הרי הן כמכה של חלל, ומחללין עליהן את השבת".

וכך פסק בפשטות, השו״ע ס' שכח' סע' ו':

"מכה שעל גב היד או על גב הרגל, הרי הם כמכה של חלל".

ובספר חוט שני ח״ד עמ' קפב' כתב בהגדרתה:

" הוא חבורה שיש על גב היד שיש בו דם, או נפיחות או כאבים חזקים, או כל דבר שנראה משונה שיש לחוש שיש בזה סכנה".

נראה מדבריו, שדווקא שמתווסף למכה זו, דבר נוסף, כשטף דם, נפיחות גדולה, כאבים חזקים וכו'. וכך הבינו גם שאר הפוסקים, שמכה זו שדיברו חכמים עליה, אין הכוונה למכה בלבד, שנחשבת כסכנת נפשות, אלא בצרוף סימפטומים נוספים המתלווים אליה.

עוד כתב שם למעשה:

" מסמר, רסיסים של ברזל או זכוכית שנכנסו לגב היד או הרגל, הוי כמכה שעל גב היד שמחללין עליה את השבת".

בסוגיה זו של מכה על גב היד או הרגל, שחכמינו הגדירו אותה כמכה של חלל, הסתפקו פוסקי זמנינו כיצד יש להתייחס לקביעה זו, שנחשב הדבר מסוכן. הרי ברור כיום, אף לבנ״א פשוטים, שאין דבר מיוחד במכה באזור זה, אשר מסכנת ביתר שאת את האדם. ויתבאר דינה למעשה של זו, בסיום הדיון הבא, ביחס לקביעת חכמים בענייני רפואה ביחס לדעת רופאי זמנינו.

קביעות רפואיות של חכמים – אשר סותרות את דעת רופאי זמנינו:

ומכאן אנו מגיעים לשאלה המרכזית – כיצד יש להתייחס לקביעות רפואיות שקבעו חכמים, שנחשבות כסכנה, וכיום ברור לכל כי אין בדברים אלו מן הסכנה כלל. הדברים נכונים לעוד נושאים נוספים בתורה, ולאו דווקא לנושא זה לבד.

על נושא זה מצאנו גישות שונות, וננסה להביא מעט מהם וליישבם הלכה למעשה.

הנה הרשב״א כשנשאל על בהמה ודאית, ואעפ״כ עברו עליה י״ב חודש, ענה:

"…ואם יתחזק בטעותו נאמר לו, להוציא לעז על דברי חכמים אי אפשר, ויבטל המעיד ואלף כיוצא בו, ואל תבטל נקודה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים, הנביאים ובני הנביאים ודברים שנאמרו למשה מסיני."

אכן ברורים דברי הרשב״א, שיש לקבל את דברי חז״ל כאמיתתם ללא קשר למציאות העכשוויות.

וכך כתב גם הריב״ש בלשונו הזהב:

" אין לנו לדון בדיני התורה ומצוותיה ע״פ חכמי הטבע והרפואה, שאם נאמין לדבריהם אין תורה מן השמים חלילה! כי כן הניחו הם במופתיהם הכוזבים, ואם תדין בדיני הטרפות ע״פ חכמי הרפואה, שכר הרבה תטול מן הקצבים. .".

אולם מצינו מקרים רבים בתחומים שונים בהם נפסקה ההלכה "נגד הדרכת חז״ל" בענייני רפואה, וכגון זה שמצינו לש״ך בשם המהרש״ל (ביו״ד נז' מח'), שאם מצינו טרפה, שחיה יותר מי״ב חודש, הרי היא כמיעוטא שכן חיה- וכשרה היא!

לכאורה יש לשאול וכי לא ידעו הרשב״א או הריב״ש שישנם מקרים יוצאי דופן, שסותרים דברי חז״ל? !

אלא שבנשמת אברהם שם תרץ:

" שהש״ך דיבר הלכה למעשה, ואילו הראשונים דברו על השקפת התורה בעניינים אלו. אין לעלות על הדעת שניתן לחלוק על דברי קודשם של חז״ל באיזה "ראיות", יהיו מה שיהיו – כי אז אנו פוגעים ביסודות האמונה בהי״ת ותורתו. על המושג הזה מדברים הראשונים – ולכן הצהרתן הכוללית".

אם כן, מסביר הוא – כי ברובד ההשקפתי ההדרכתי – אכן אין לזוז מדברי חז״ל, ויש לקבלם ביראה, ויחד עם זאת, ברובד ההלכתי מעשי, יש וניתן להורות למעשה, בשונה מהדרכות חז״ל בדבר (עקב המציאות המשתנה בפנינו, שאין החששות שהעלו הם ז״ל קיימים).

דוגמא ידועה לדבר היא, מה שכתב השו״ע ס' קעג' סע' ב' – דיש ליטול ידים בין בשר לדגים – כיוון "דקשה לדבר אחר וחמירא סכנתא מאיסורא".

וכתב על כך המג״א שם:

" ואפשר דבזמן הזה, אין סכנה כ״כ, דחזינן כמה דברים המוזכרים בגמ' שהם סכנה, והאידנא אינו מזיק דנשתנו הטבעיות".

ואכן מצאנו דוגמאות לכך בפוסקי זמנינו אשר הורו הלכה למעשה כנגד הדרכת חז״ל בענייני רפואה, וזאת בטענה כי נשתנו הטבעים או שאין דברי חז״ל ידועים וברורים לנו עד תומם, על איזה סוג חולי או רפואה דיברו הם ז״ל.

וכך מובא בשם הרב אליישיב זצ״ל:

" אף שלפי הגמ' מותר לחלל שבת באיסורי תורה כדי להציל מסכנת עיוורון, כיוון שכיום כל הרופאים אומרים שאין במקרה של קרע ברשתית שום סכנה לנפש, מוכרחים לומר שהשתנו הטבעים ואין לחלל שבת באיסור תורה. ומובא בפסקי תשובות שכח', ג' – בשמו, שחולי המוסכם ופשוט אצל כל הרופאים שאין בו סכנה, סומכים על הרופאים בזה כי נשתנו הטבעים".

וכעת נחזור לנידון דידן בנוגע למכה שעל גב היד או הרגל:

כתב בנשמת אברהם שם:

" ויש להבין מדוע אנשים ואפילו החרדים לדבר ה', אינם מקפידים לחלל את השבת לפי הצורך על כל מכה שעל גב היד או הרגל, והלא בדבר שחז״ל הגירו אותו מסוכן וכמכה של חלל מה יועיל מחשבת הרופא או החולה? ! … וכתב לי מו״ר הרב נוייבירט שמאחר ואין אנו יודעים ברור מה זה מכה בגב היד או בגב הרגל… ואולי צריך לומר שהשתנו הטבעים כיוון שמוסכם ברפואה שאין כל הבדל בין גב היד או הרגל לבין כף היד או הרגל, וכל מכה שמסוכנת בגב מסוכנת אף בכף ולהיפך. "

יוצא לפי דבריו שאין כל "מיוחדות" לחלק זה של הגוף, וכשאר המקומות יחשב, ומה שמסוכן בו הוא הדין גם בשאר מקומות לפי עצמת המכה והשלכותיה.

וכיוצא בזה כתב בילקו״י עמ' רכג' סע' קיט' לעניין מכת ברזל, שעל אף שנאמר בגמ' שמכת ברזל הויא סכנה לחיי האדם, וכך פסק אף בשו״ע, מ״מ כתב שם בהערה:

" אולם ברור שאין לחלל את השבת על כל שריטה הנעשית בסכין, ובכל דבר שאין רצין לרופא בימי החול אין לחלל שבת על מכה שכזו…ונפק״מ במי שנתפס אצבעו עם חתיכת מתכת ממין אחר, או חלון וכיוב', והרופא אומר שאין כל חשש סכנה, שצריכין לשמוע לרופאים. ואי אפשר לסמוך על חז״ל שכל ברזל מתיר חילול שבת".

האם יש צורך למעט באיסורים או לעשותם בשינוי כאשר מטפילם בחולה שיש בו סכנה.

שאלה ידועה ומפורסמת בהלכות פקוח נפש בשבת, היא האם כאשר הוגדר מצבו של החולה, כחולה שיש בו סכנה, ולכן יש לחלל את השבת עבור הטיפול הרפואי בו, נשאלת השאלה האם יש למעט באיסורים ככל האפשר או לעשותם בשינוי בכדי להפחית את חומרת ה״איסור". או שמא כיוון שהותר הטיפול בו, אין כל הגבלה בהיתר זה, והוי כיום חול לגבי החולה.

שורש השאלה בפוסקים אשר התייחסו לנושא זה, הוא האם השבת בפקוח נפש "הותרה" או "דחויה" – היינו האם ברגע שהמצב הוגדר כ״פקו״נ" – ממילא השבת הותרה עבור אותו חולה, ועושים לו כל מה שצריך לרפואתו ללא צורך למעט באיסורים או לעשותם בשינוי- שהרי היא הותרה!

או שמא השבת רק "דחויה", היינו לעת עתה, נקודתית לצורך הרפואה איסורי השבת נדחו, אך כל דבר שלא נוגע לעצם רפואת החולה נאסר. ובנוסף, יש למט ככל האפשר באיסורים, ולעשות המלאכות בשינוי.

אכן כבר בראשונים דנו בשאלה כבדת משקל זו, ונפרוס מעט מדעתם, ונראה את הכרעת האחרונים, והנפק״מ למעשה משאלה זו.

חולה שיש בו סכנה האם להאכילו נבלה או לשחוט עבורו:

אחת הסוגיות אשר מבררת שאלה זו, היא מצב בו חולה שיש בו סכנה, זקוק לבשר בשבת, וישנם ב' אפשרויות, האם להאכילו נבלה שמוכנה כבר, או דלמא לשחוט לו בשבת בשר כשרה בשבת.

בראשונים:

ברא״ש מובא בשם מהר״ם מרוטנבורג, שיש לשחוט לחולה ולא להאכילו נבלה כיוון:

" שהתירה התורה פקו״נ, נחשבת כל מלאכה שעושה בשבת בשביל החולה כאילו עשאה בחול".

וכך הכריעו ראשונים נוספים, ובניהם הראב״ד, הרשב״ץ, המרדכי ור' ישעיה הראשון.

לעומתם הרשב״א הכריע, שיש להאכילו נבילה, ונימוקו:

" וכמדומה שהלכה כמי שאומר שבת דחויה ולא הותרה".

הלכה למעשה, לעניין הפסק בהאכלת חולה נבילה, הכריע השו״ע בס' שכח' סע' יד', שמותר לשחוט עבור חולה שכזה, אבל אם זקוק לכך מידית מאכילים אותו נבלה.

וכלשונו:

" היה חולה שיש בו סכנה צריך בשר שוחטים לו, ואין אומרים נאכילנו נבילה. אבל אם היה החולה צריך לאכילה לאלתר והנבלה מוכנת מיד והשחיטה מתאחרת לו, מאכילים אותו נבילה".

מדברי השו״ע לא ברור מה הכרעתו בשאלה הגדולה "שבת דחויה או הותרה".

מ״מ באחרונים:

בשו״ת יחווה דעת הכריע הגר״ע זצ״ל, והסיק שרוב הפוסקים ס״ל שבת הותרה, וכן האריך בהבאת ראשונים רבים. וקבע נחרצות בדעת השו״ע דס״ל ששבת הותרה. והביא את דברי מרן בסע' ד':

" מכה של חלל אין צריך עומד… ועושים לו כל שרגילים לעשות לו בחול…".

וכתב שמשמע שכל דברי החולה מותרים לו, גם בדברים שאין במניעתם סכנה, כל שיש לו צורך בהם, אפילו הם איסורי דאוריתא.

לעומתו המשנב״ר שם בס״ק יד' – כתב לחלוק על כך, והביא בבאור הלכה ראשונים שסוברים דשבת דחויה, ואין לעשות לחולה אלא בדבר שאם לא יעשוהו יכבד עליו החולי.

וכמוהו הכריע בשש״כ פל״ב סע' כח':

" כשמחללין את השבת להצלת חיי אדם, יש למעט ככל האפשר בעשיית איסורים, וכן יש למעט גם בחומרת האיסור".

ולדעת השש״כ ודעימיה, אין עושים לחולה אלא הדברים המסייעים באופן ישיר לרפואתו בלבד. אך דברים עקיפים, שאין להם קשר ישיר על רפואתו של החולה – אסורים. בשונה מדעת השו״ע שכתב " עושים לו כל שרגילים לעשות לו בחול".

יוצא אם כן – שלדעת הגר״ע זצ״ל ודעימיה בדעת השו״ע ששבת "הותרה". ולעומתו המשנב״ר והשש״כ הכריעו ששבת "דחויה".

מ״מ יש לציין דבר חשוב בדעת השש״כ ודעימיה:

" בכל מקרה אשר יש חשש כלשהו, שההגבלות האמורות עלולות להביא בעיכוב בטיפול בחולה שיש בו סכנה, או שהוא יחלש בגלל זה – אין להתחשב בהן, ויש לעשות הכל כבימות החול, לטובת החולה כדי להציל את חייו".

הדרכות הפוסקים –הלכה למעשה, בעת הצלת נפש בשבת הכרוכה בחילול שבת

נכתוב בקצרה מספר הדרכות של ההלכה בעניין הצלת נפש מישראל בעת אשר יש צורך לחלל את השבת עבור החולה.

מחללין את השבת להצלת נפשות מישראל, גם אם ברור שלא יועילו להחיותו אלא לשעה קלה, ואפילו זה ספק.

כאשר מזדמן מקרה של חילול שבת לצורך פקו״נ, משתדלים שלא לעשות כן ע״י נכרים, קטנים ונשים, אלא ע״י ישראל גדולים ובני דעת. ואם מצוי שם ת״ח מצווה לכתחילה לעשות על ידיהם חילול זה.

חולה שיש סכנה לחייו ואין אפשרות להזעיק רופא מבלי לחלל את השבת או שהזמן בהול, מותר לחלל את השבת באיסורי תורה כדי להזעיק את הרופא. ולכן מותר לטלפן לרופא או לאמבולנס או ליסוע לבית החולים או אל הרופא אפילו אין וודאות שהרופא נמצא בביתו.

כשמתקשרים אל הרופא בשבת, אין צריך לשנות בהרמת השפורפרת, ואין צריך לצמצם במילים ולשקול כל מילה. אלא יאמר כל מה שהוא רוצה לרופא בעניין החולה, ואף יכול לומר שלום או תודה רבה.

אם יש צורך להעביר את החולה לבית החולים, מותר להסיעו ברכב או באמבולנס, ומותר גם לאחד מקרובי החולה להתלוות אליו אפילו הוא אינו מבקש זאת. ומ״מ אסור למלווים לחזור בשבת ברכב הביתה, ויש מקילים ע״י נכרי.

הערה חשובה ומאוד מעשית לעניין פיקוח נפש בשבת, כתב בחוט שני ח״ד עמ' קנז'. וכיוון שהדבר מצוי ושכיח מאוד נכתוב את דבריו במלואם, לחידוד הדברים:

"חולה שיש בו סכנה הנמצא בבית החולים אשר הצוות הרפואי גם בשבת כותבים ומודדים ועושים שאר מלאכות לצורך החולים אף באופן שאין בזה כלל היתרא של פיקוח נפש. נראה שאין צריך למחות בידם. וגם אין לומר להם שלא לעשות פעולות מסוימות או למעט באיסורים ע״י עצות שונות. ואין להתערב במעשיהם – כיוון שבאופן כללי יש להתיר להם, וגם שאם ימחו בהם או יתערבו במעשיהם, הדבר יכול להביא למצבים של זלזול בטיפול בחולים שיש בהם סכנה, וכבר ידוע על מקרים כנ״ל".

עוד הוסיף בחוט השני ח״ד עמ' קפ', יסוד חשוב בנד״ד:

" ודע שיש לעשות בהצלת נפשות את היותר טוב כדי למנוע מהחולה את הסכנה ולהוציאו ממצב זה באופן היותר מהיר ויותר מועיל. ואין להסתפק רק בטיפול ההכרחי בהצלתו…ומותר לחלל שבת לעשות את היותר טוב והיותר מועיל בהצלתו".

דינו של תינוק חולה – בהגדרה ההלכתית

אכן יש לברר מהו מעמדו ההלכתי של תינוק קטן אשר במהלך השבת מתנהג בצורה "לא רגילה", מרבה לבכות ללא סיבה ומתנועע בחוסר נוחות באופן מטריד.

הקושי בסוג זה של חולה, הוא שאין התינוק יכול להביע את עצמו על כאבו, היכן כואב, ומה עוצמת הכאב, כמו אדם בוגר, ולכן האינדיקציה והמדד להעריך את מצבו מקשים על הגדרת המצב.

בפוסקים נכתב רבות על טיפול בתינוק בשבת, במצבים השונים. אמנם כלל חשוב יש בידנו, ואלו הם דברי הרמ״א הידועים בס' שכח' סע' יז' בהגה:

" מותר לומר לאינו יהודי לעשות תבשיל לקטן שאין לו מה לאכול, דסתם צרכי קטן כחולה שאין בו סכנה דמי"

הרמ״א הגדיר זאת בצורה ברורה מאוד – "סתם צרכי קטן – כחולה שאין בו סכנה", היינו צרכיו היום יומיים של הקטן, הצורך לטיפול בו, הצורך לשמור על מצב בריאותו התקין, אלו הם "סתם" צרכי קטן, וממילא איסורי דרבנן יותרו אפילו ע״י ישראל לצורך זה (לכתחילה בשינוי. ואם א״א כדרכו). שהרי כך דינו של חולה שאין בו סכנה.

ואכן קיבלו הפוסקים האחרונים כולם את יסוד זה של דברי הרמ״א, וכתבו נפק״מ רבות לכלל זה, עם השלכות מעשיות בטיפול התינוק במהלך השבת.

ונכתוב מספר הלכות למעשה, תחילה בנוגע להגדרת מצבו של התינוק בעת אשר ישנו חשש שסובל מחולי מסוים ולאחר מכן הלכות מעשיות כחלק מהטיפול בתינוק במהלך יום השבת.

הגדרתו למעשה של הקטן – גיל ורמתו ההלכתית

בשש״כ כתב כפתיחה לפרק בו הוא עוסק בדיני תינוק וילד קטן כך:

" ילד עד גיל 9 – 10, לפי מצב התפתחותו –חלש הוא בגופו וזקוק לטיפול מיוחד, ולכן התירו חכמינו ז״ל, לעשות בשבילו כל מה שהתירו לעשות בשביל חולה שאין בו סכנה, אם אמנם יש צורך בזה, ולאו דווקא הכנת מאכלו אלא גם לעשות לו כל שאר צרכיו הנוגעים לבריאותו".

לעניין הגדרת הגיל עד מתי נחשב "קטן" בעיני הפוסקים, ישנם דעות חלוקות בדברי האחרונים, יש שסוברים עד גיל 2-3 ויש אומרים עד גיל 6-7, ויש אף הסוברים שעד גיל 13 יחשב הילד "כקטן" בהגדרה ההלכתית.

וכך כתב באורל״צ ח״ב פל״ד סע' ד':

"יש שרצו לומר שקטן נחשב חולה שאין בו סכנה רק עד גיל 9 – 10 שנים. אך נראה מסתימת כל הפוסקים, שכל קטן עד גיל י״ג שנה דינו כחולה שאין בו סכנה, ומותר לעשות לו כל מה שמותר לעשות לחולה שאין בו סכנה, כגון לומר לנכרי לעשות מלאכה דאוריתא בשביל החולה. וכשאין נכרי מותר אף לישראל לעשות מלאכה דאוריתא כלאחר יד".

בהקשר לגיל הקטן, וכמה נחשב הוא כחולה, בפניני הלכה לאחר שפרס את השיטות השונות בדבר גיל הקטן (שבת ב' עמ' 190), כתב הגדרה בסיסית וחשובה:

" ונראה שהכל לפי העניין, וכפי שכתב המשנב״ר, שאם הקטן 'נצרך הרבה' דינו כחולה. ואכן ככל שהוא קטן יותר כך הוא 'נצרך הרבה' ליותר דברים".

מספר נפק״מ מדברי הפוס' האחרונים:

חום גבוה אצל תינוק:

כזכור, חום גוף גבוה אצל אדם בוגר, אשר מלווה בהרגשה רעה שסיבת החום אינה ידועה, מהווה חשש של ספק פקו״נ ומחללין את השבת עבור החולה. אמנם בתינוק המדד שונה, "וקל יותר", ופוס' רבים מקילים בהגדרת מצבו של הקטן בעת אשר עולה חום גופו ללא סיבה ידועה.

וכך כתב בחוט שני ח״ד עמ' קפה':

" תינוק, חום גבוה שאינו יורד ע״י התרופות המצויות, יש לחוש לסכנת נפשות, ומחללין עליו את השבת. ומ״מ הכל לפי העניין".

קטן עם חשש קלקול קיבה בשש״כ פל״ז סע' א':

" תינוק שרגיל בחלב אם או בחלב אחר, או בכל מאכל אחר, וידוע שאם ישנו את מזונו, קיים חשש של קלקול המעיים, הרי אם לא הכינו לו מבעוד יום את מאכלו – מותר לחלל עליו את השבת כדי להכין מאכלו, ולא יעשו ניסיון להאכיל אותו מאכל אחר".

נתינת תרופת לקטן כתב שם בסע' ט':

" מותר לתת לילד כל תרופה, בין טיפות אף, אוזן או עיינים ובין כל מיני סירופ או גלולות שדרושים לו לרפואתו, ואף מותר לפורר גלולה ולהמיסה בתוך המים".

וכן כתב בדומה בחוט שני ח״ד עמ' רב':

"קטן שלא חש בטוב, שיש לו מיחושים אך לא נפל למשכב, מותר לו ליקח תרופה בשבת, שיוון שזה שבות לצורך קטן".

ובשש״כ כתב בפרק א' סע' ג', לעניין בישול בשבת:

" במקום צורך גדול, כגון לחולה או קטן, והמאכל מבושל אך לח וצונן, כמו חלב קר או מרק קר, מותר להניחו סמוך לאש אפילו במקום שבו יכול להתחמם עד חום שהיד סולדת, הואיל ואין כוונתו אלא להפיג צינתו, ויקפיד להסירו משם לפני שיתחמם כדי שהיד סולדת בו".

לעניין מריחת גופו של קטן במשחה ובמשקה לרפואה כתב בילקו״י דיני קטן עמ' רב' –רד':

"מעיקר הדין מותר לסוך קטן במשחה בשבת, באופן שהמשחה תבלע בגופו, ואין לחוש בקטן לא משום איסור ממרח ולא משום רפואה בשבת. ולכן כשיש צורך למרוח משחה בין רגלי התינוק יש להקך לעשות כן בשבת".

לענייין רחיצת גופו של הקטן במין חמים מדוד השמש, כתב בילקו״י עמ' רט' (כרך דיני קטן):

"מותר לרחוץ קטן מצואתו במים חמים מן הדוד שמש. אבל במים שהוחמו ע״י בוילר אסור להשתמש כל זמן שהיד סולדת בהם". (ועיין בהערה).


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום רביעי, 8 בינואר 2014

ענווה והתבטלות כיסוד קבלת עול שמים

סיני! זה סולוביציק דב יוסף הרב

ארה״ב של הרבנים לועידת תשל״ה בתמוז שניתנה )(הרצאה

כשה״אורתודוקסיה לחזקות מסולפת פרשנות לתת גיטין, ולבטל קידושין תוקף להפקיע דרכים מחפשת המודרנית" וההתבטלות הכניעה של לעיקרון אנטיתזה הוא זה כל הממזרות, בעיית את לעקוף כדי מודרניות תפיסות עפ״י שבחז״ל

העליון-על- לפני שמו יתברך. כל

מעולם מישהו, על ביקורת הבעתי לא מעולם אותי, מכירים אתם לב, ב בכא זאת עושה אני לי, האמינו חובה. למלא עלי היום אבל הביעו, אדם שבני דעות מגנה או המסכים שופט או כבורר עצמי את העמדתי לא מעולם מישהו. תקפתי לא

הבאה ההצהרה את למסור שחובתי מרגיש אני הקיצין. כל: כלו

מכיוון גדול, חכם תלמיד להיות יוכל לא לעולם גאוה בעל שאדם ה, הענו מדת חשיבות את רבות פעמים הדגישו חז״ל

העליון-על- עם להפגש פירושו תורה שתלמוד העולם בורא את מוגבל, הבלתי את פוגשת מוגבלת כשבריה שמו. ית', כל

להתבטלות להכנעה, מביאה ענוה ענוה. רוח להוליד חייבת זו שפגישה מאליו. מובן

שאני מה היומיומי, ההגיון את האינסוף בפני מבטלים אנו ראשית שמו? יתברך כל על ליון הע בפני מבטלים אנו מה ע״פ האדם מעשי של מוסריותם את המודדת פילוסופית (=שיטה האוטיליטרי האיש של "ההגיון או הביזנסמן", של "ההגיון "מכנה

הרצון את מבטלים אנו שנית, סיני. של גיון הה את סייג ללא מקבלים ואנו אדם לבני גורמים שהם והאושר התועלת )מידת כאשר סיני. של הרצון אחר, רצון סייג ללא מקבלים ואנו שיטחי, המאוד (תועלתני), אוטיליטרי המאוד היומיומי אם והיה לפרשת שמע פרשת קדמה מה "מפני המשנה: את מסביר כשהוא שמים, מלכות עול קבלת מהי מבאר הרמב״ם

עול עליו שיקבל שמוע, "שהוא תורה ותלמוד ה', ואהבת השם, יחוד יסודותיה: את מונה הוא תחילה". שמים מלכות

הסיבה וזו שמים. מלכות עול קבלת פירושו תורה שתלמוד מכאן. ה״ב פ״א שמע קריאת בו)(הל' תלוי שהכל הגדול "העיקר התבטלות של אקט מהווה תורה, וד שתלמ מכיוון דרבנן. לקדיש הסיבה זו התורה. ברכת לברך בלי תורה ללמוד שאסור

מצוות עול וקבלת שמים מלכות עול קבלת. של מלכות קבלת אומרים אם שמים'? מלכות ''קבלת לא למה שמים". מלכות "עול בלשון משתמשים תמיד שחז״ל מעניין,

עול בלשון, ו השתמש תמיד שחז״ל הסיבה זו לרצונותיך. מתאים שזה בגלל נוחיות, בגלל אותה מקבל הנך אז שמים

כבד עול אלא נוחה לא מאד לעיתים היא שמים מלכות שקבלת בעובדה להתחשב בלי. כלומר

תורה בתלמוד הגלומה שמים מלכות עול קבלת של המהות? מהי לומדה ואת התורה לימוד את שמים מלכות עול קבלת מגדירה? כיצד

תורנית והבנה חשיבה בדרך רק להשגה האמת תנת ני תורה בתלמוד אכן לאמת. ורק לאמת לחתור עלינו ראשית, רק להגלות ניתנת האמת לדור. מדור הלאה והנמסרת למשה הנתונה המתודה פי על מבפנים, ייחודית, הלכתית

האחרונים גדולי ראשונים, חז״ל, המסורה חכמי שורות אל. בהצטרפות

לו היה לא מוילנא ושהגאון ידע, לא שהרשב״א דבר "המצאתי לומר: התורה לפרשנות גישה המצאתי ממנו; מושג

מגוחך זה חדשה" לחלוטין. שהיא אין מבחוץ. שאולים הסברים ע״י התורה חוקי את להסביר מלנסות להמנע עליך המסורה, חכמי לשורות להצטרף כדי

מבוסס יהא ם א בין כזה נסיון חילונית. ערכים שיטת של מידה אמות עפ״י תורה של ומשפטים חוקים להעריך לשפוט, והמסורה התורה אושיות עצם תחת חותר אוטיליטריסטי מכיוון יבוא אם בין פסיכולוגית, או היסטורית פרשנות, על

זה ואין, הכל של ומוחלטת גמורה וניהיליזם)(=שלילה התבוללות אידאולוגיות של טרגיות היותר לתוצאות לבסוף ומוביל

אלו הצ. עות המציע האדם כוונת היא טובה כמה משנה בפני נכנע נחיתות מתסביך הסובל נחיתות. תסביך לפתח נחותים, להרגיש לנו אסור רגשית להיכנע לנו אסור שנית, אלא להתפשר שלא ודאי להתפשר שלא רק שלא אומר אני אידיאולוגית. או פוליטית מודרנית סיסמה של החולף הקסם

ש אסור נחות. להרגיש לא רגשית, להיכנע שלא אפילו אי- שמים מלכות עול עליו שקיבל מי של דעתו על יעלה, פעם לא להתנצל זקוקה היהדות אין לדעתי, חילונית. מודרנית פילוסופיה של כיוון עם במשהו אפילו פעולה לשתף שחשוב

שלנו במסורת גאים להיות עלינו הדתי. הסובייקטיביזם של מודרניים נציגים בפני ולא המודרנית האשה. בפני

חברה של חולפים לערכים הנצחית ההלכתית הנורמה את להתאים לנסות שאין לומר צורך אין שית, שלי שלנו החברה היא כזו ואכן חמורים. , נפשיים בתסביכים שמקורן באישיות מהפרעות חולנית, סובלת עצבנות נירוטית)(=בעלת

את ולהעריץ ואהבה כבוד לרחוש מאתנו דורשת תורה לתלמוד זהה אקט שהינה שמים מלכות עול קבלת רביעית, ראשונים- או אמוראים תנאים, אלה שיהיו בין המסורה. חכמי של דבריהם הסופית הסמכות. הם וכך בכפירה. הרמב״ם אליבא הוא כך אבל במילה, להשתמש אוהב איני גובלת חז״ל, כלפי אחראית בלתי התבטאות

הרמב״ם כותב כל ובייתוס". צדוק כגון מגידיה והמכחיש תושבע״פ והיא בפירושה כופר ה "וכן ה״ח פ״ג תשובה:)(הלכות את ששולל מי כלומר מגידיה", "והמכחיש הוסיף מדוע צדוקי. הוא שבע״פ התורה של והאמינות האמת את ששולל מי

, תושבע״פ השוללים אלה רק לא מסווגים בתורה' 'כופרים של הקטגוריה שתחת משום המסורה? חכמי של סמכותם

תושבע״פ- של באמתתה המודים אלה אפילו אלא ספק, אין בזה הם ז״ל. מחכמינו מי של האישיות את מבקרים אבל להם מיחסים או העולם, על השקפתם שלהם, הפילוסופיה התנהגותם, אופיים, בתכונות מומים בחז״ל, חסרונות מוצאים

הוא כזה אדם ככופרים. אותם לראות צריך ובכ״ז ההלכה על השפעה להם אין באמת ליצלן. רחמנא קדומות, דעות אמת דוברי בתור אמינותם ואת דופי, ללא שהיא שלמותם את מכחיש שהוא כיוון. כופר

---------- חשוב מאוד דבר להוסיף לי: הרשו רק לא יד, תשלחו אל לערעור. ניתנות לא התורה, בדיני פיהם על לדון הנהיגו שחז״ל החזקות גם אלא ההלכות, רק לא חולפות פסיכולוגיות התנהגות תבניות על נשענות אינן חז״ל דיברו עליהן החזקות כי בחזקות, גם אלא, בהלכות

מושרשים, ההוויות של במהות הדן המטפיסיקה של חלק קבועים)(אונטולוגיה=אותו אונטולוגיים עקרונות על אלא משתנות, מעל כשמים להשתנות ניתנת שאינ. ה המטפיזית, האנושית האישיות מעמקי בעצם

החזקה- את לדוגמא ניקח לדיון- להעמיד בקשו שאותה לי שנאמר - ז ארמלו). (קידושין מלמיתב דו טן למיתב "טב "של

לבד מאשר בשניים לחיות מעדיפה. אשה מים גור על בנויה החזקה אין העתיק. בזמן האשה של והפוליטי החברתי הסטטוס עם קשר כל אין זו לחזקה האשה הנשית. האישיות בשורש מוטבעת מטפיזית קללה זוהי תשוקתך". אישך "אל בבראשית: פסוק זהו סוציולוגיים.

הבדידות כמו מחרידה, כך כל חוויה עבורו אינה האיש של הבדידות מהאיש. יותר השוואה ללא סובלת בודדה כשהיא

עובדה אלא פסיכולוגית עובדה ה ז אין הארץ". על השמים כימי לעולם ישתנה לא וזה לאשה- אישיות בין היסודית מההבחנה מתחייב זה אלא האשה, של נחות סטטוס של תוצאה זו אין. אקזיסטנציאלית)(=קיומית האיש אישיות ובין. האשה, ה בהוו עדיין אמת וזו העתיק, בזמן אמת היתה זאת זקן. רווק מחיי וטרגיים אומללים יותר הרבה הם זקנה רווקה חיי חברתי או פוליטי מסטטוס נובע ארמלו" מלמיתב דו טן למיתב ש״טב לומר מעכשיו. שנה אלף בעוד גם אמת תהיה וזו

אשה של סבלה את להקל תוכל לא חקיקה שום החזקה. של מסולפת פרשנות פשוט זוהי זמן, באותו האשה של נחות

עליה הוטל זה משא זה. גורל לשנות תוכל לא חקיקה שום בודדה, החטא את שחטאה אחרי שמו ית' יכול הכל ע״י

. הראשון ------------

להתפלסף במקום היהדות. את תחריבו עליהן מתבססות רבות שהלכות חזקות מחדש להעריך או לשנות תתחילו אם

בעיות יהיו לא אז (חלילה) ישראל בית את ונשרוף גפרור ניקח פשוט! אולי

מתקבלת- היתה זו הצעה אילו מיניה". לקידושין רבנן "אפקעינהו של הכלל את להפעיל שהומלץ עוד, לי נאמר ואני

תתקבל- שלא מקוה. מ״א פ״א בגט)(קידושין עצמה את "וקונה האומרת המשנה את למחוק נוכל בגט. צורך יותר אין "אז

גם בו ישתמש שלא מדוע ל? לישרא לרה״ר דוקא תוגבל למה קיימת, כזו זכות אם קידושין. להפקיע בכחו יהיה רב כל אתכם וגלוי פתוח להיות רוצה אני הכל? את להרוס רוצים, אתם מה הראשית? לרבנות בנוסף אסמבלי": ה״רביניקל

ובהו תהו כאלה? בתנאים המסורה את להמשיך אתם חושבים האם אורתודוקסים, כרבנים לשרוד אתם מצפים האם

התורה במקום (ח״ו). יבואו

ועידת לדמיין יכול איני רבנית. בוועידה שכאלה ולויכוחים לדיונים ויתנגדו אלי יצטרפו כאן ספים שהנא מקוה אני את יחליף שהקומוניזם ראוי 'האם סימפוזיון: מתקיים בהן הדמוקרטית, המפלגה ועידת או הרפובליקנית המפלגה

האמריקאי לעם ומותר שאפשרי, ון די יש מהות. של הגדרות העמדת של מיקדמית מערכת ישנה בארה״ב'. הדמוקרטיה של הלכות שינוי על לדבר הגדרתה. לעצם סתירה יהווה האמריקאית הרפובליקנית בוועידה כזה דיון אבל בהגדרה.

עצמי הרס של שיטות על לדון זה הרפובליקנית. המפלגה בועידת קומוניזם על כלדון אוילי כך כל לפחות זה חז״ל

. והתאבדות אנו אלי. מועברות שלכם רבות בעיות בעיותיכם, את אני יודע מורכבים. מאד הם המודרניים ם שהחיי לכך ער אני מחרידות- בעיות מול עומדים החברה של ובעיות בקהילה; במשפחה, בעיות כלכליות, פוליטיות, תרבותיות, חברתיות,

שאנו לזה מנוגד לכוון אחר כח ות באמצע במהירות נע שהוא הזרם, נגד אנו שוחים כאילו לפעמים אנו מרגישים בכלל. אנו אותנו. נטש הגדול ברובו ההמון זה. את לי לספר צריכים לא אתם זה, את יודע אני זה, את מרגיש אני בו. מתקדמים

של חיצונית בפרשנות או רפורמיסטית בפילוסופיה מונח שהפתרון חושבים אתם אם אך אדיר, אתגר מול עומדים

מ. רה טעות טועים אתם ההלכה הממזר- מעמד למשל לפותרן. ניתן לא רבות שבעיות מאליו ברור ולא הראשי הרב לא לאל, זאת לשים יכול לא איש

על אמר המדרש כבר טרגי. מאד זה השם". בקהל ממזר יבא "לא בחומש: פסוק זה לביטול. ניתן לא זה הגולה. ראש

א) פסקה ד' פרשה רבה העשוקים'(קהלת דמעת את "ראיתי "כך: ליהודים נאמר אנחנו אם דתית. מציאות מציאות, זו אבל

הם אבל אכזריים; שאנו גמישים; לא שאנחנו יגידו הם בעיניהם; חן נמצא לא עמדתנו" "זו: להלכה דיסידנטים)(=מתנגדים את לו תקב לא שלנו המחנה מתוך יועלו הלכתיים סרק רעיונות אם גם פעולה- איתם לשתף תנסו אם אך אותנו. יעריכו

הערכתם את תפסידו ספק ללא אך. אהבתם, נכנעים אנחנו שמים. מלכות עול קבלת זאת משה. תורת זאת לעשות? נוכל. מה

-------

כמה משנה ולא איש לאשת להתיר נוכל לא נפש. מסירות הקרבה חיי הרואית, גבורה חיי לחיות ליהודי קוראת התורה

אני טרגיים. מאוד הם המקרים ולעתם גיורת. לשאת לכהן להתיר נוכל לא ט. ג בלי מחדש להינשא המקרה יהיה טרגי

האישי מנסיוני זאת. יודע היא (אח״כ) במישהו. עיניה שנתנה בגלל לעמנו הצטרפה לא היא צדק. גיורת שנעשתה גויה נערה של מקרה לפני בא

ביקש הוא השתדכו. והם ליהדות, אותו רבה קי היא ביהדות. ידע כל לו היה ולא חילוני מרקע שבא יהודי בחור פגשה אצבעות עשר המצבה: אבן על מוזר סמל וראה סבו, קבור בו עלמין בבית ביקר לכן אבותיו עקבות על, להתחקות שהוא וגילה מיסטי סמל שזה חשב הוא להתעניין התחיל הוא משולש. כמעט יוצרים הקדמיות והאצבעות כשהבהונות

. כהן זא לעשות? נוכל מה העליון-על- לרצון נכנעים אנחנו בגיורת. אסור כהן ההלכה: ת לעד שמו ית'. כל גם לצרכים נענית ההלכה מוחלט. שקר זהו אנשים, של לצרכים נענית אינה לבעיות, רגישה איננה שההלכה לומר אך

יש מסויימת, קבועה במהירות נעה היא שלה. המסלול את יש להלכה אך היחיד, של וגם הקהילה של של תבניות לה

משלה ועקרונות קריטריונים לה יש משלה, לאתגרים. היענות

חיים שר' לי האמינו רבני. בית של נצר אני (סולובייצ׳יק, המאמר) כותב של סבו אבל מיקל. להיות כחו בכל לנסות רגיל היה

כל על העליון לרצון נכנע ני "א הוא: לומר שתוכל כל הגבול לקו מגיע כשאתה חיים. ר' של לקולות גם גבולות ישנם

נצחים לנצח שמו."ית' קמה אותו. איבדה היא ואז היהדות, לחיק לחזרתו הכלי שהיתה האומללה האשה של בסבלה השתתפתי בלבי, , כשעצב

לדרכה. והלכה שמים מלכות עול לקבלת שווה תורה שתלמוד הרמב״ם אמר זו. מסיבה

דיסציפלינה(=שיטה, מקצוע מהוה היא הלכה הלומדים לאלה מוגחך. זה, ליצלן רחמנא מאובן, כעל ההלכה על לדבר החידושים ההלכה. מהות עצם בוודאי הם חידושים אבל לשינויים, מתנגדים אנחנו לאדם. שניתנה דינמית, חיה, מדעי)

של זציה רציונלי או ההלכה, של היסטוריזציה פסיכולוגיזציה, לעשות יכול אינך החוץ. מן ולא המערכת בתוך הם

החוץ מן מיובאות זרות, הן אלה. ההלכה. אני יכול אוקלידס. של הגיאומטריה את לדוגמא ניקח המתמטיקה? של פסיכולוגיזציה לעשות תוכל האם הלכה, רק ולא

החוק את ישנה זה האם כן, יהיה ולו נפגשים. לא מקבילים ששני אמר אוקלידס למה פסיכולוגיים הסברים הרבה לתת

? המתמטי והמוסר ההיסטוריה, הפסיכולוגיה, של הכלים כל הקב״ה, מאת שהיא לתורה מגיע כשזה עולם! של רבונו

ההלכה של סמכותה עצם את לקעקע כדי מגוייסים! האוטיליטרי מלבב- במחקר חלק ולקחת מקורי, יצירתי, להיות מוזמן האנושי היצור מבחוץ ולא. מבפנים

ונמצא תורה, תלמוד על נתענג האינסופיים, מרחביה את ונחקור הבה ההלכה, של הגמישות אי על להתלונן במקום ומלבבת מטהרת גואלת ממשות התורה. בתלמוד


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

צדקה ושמיטה כיסוד לגדולת ישראל

**ייחודיות מחשבת הצדקה בישראל** * מה הקשר בין מצוות הצדקה לעוצמתה הכלכלית של מדינת ישראל? * ואיך כל זה קשור לתהליך הגאולה? בסוף ...