רע והגאון ופרנסה אומנתו תורתו " שלז י י נגר
מח " העברים כולל רעיון ומייסד העיברי לב ס
אבות )פ" ב משנה ב ( יהודה רבי של בנו גמליאל רבן שיגיעת ארץ דרך עם תורה תלמוד יפה אומר הנשיא
עון משכחת שניהם, סופה מלאכה עמה שאין תורה וכל
עון וגוררת בטלה.
שו " הרא ת " ש ) סימן ד כלל ב( וששאלת: פעם בכל אם
התורה ברכת על לברך צריך בתורה שיעסוק ופעם.
תשובה: אומנותו שתורתו מי, כשצריך אלא מבטל ואינו
פרנסתו אחר לחזר, למודו על דעתו פעם ובכל, חוזר ומיד
פרנסתו צרכי שעשה אחר ללמודו, בדברים מתעסק ואין
בטלים, לברך צריך אין; הדעת היסח כאן דאין; ו אם
לאו, לברך צריך.
ממנו מבטל אינו בפרנסה שמתעסק שמי מכאן ורואים
אומנותו תורתו דין.
ערוך שולחן ) חכם ותלמיד רבו כבוד הלכות דעה יורה
ו רמג סימן ( אומנותם שתורתם חכמים תלמידי ודוקא,
אומנותם תורתם אין אבל, חייבים. ומי מעט לו יש אם הו
אומנות, מעט או להתפר ומתן משא נס בו ולא חייו כדי
להתעשר, ד על חוזר מעסקיו פנוי שהוא שעה ובכל " ת
תדיר ולומד, אומנתו תורתו נקרא.
לרא חיים אורחות " ש ) ליום קיא ו ( מתנת לידי תסמוך אל
מזונותיך לבקש ותעבוד ודם בשר.
חז קראו לפעמים אולם " שאינו מי את אומנתו תורתו ל
בפרנסה כלל מתעסק, זו מדריגה אולם ליחידים רק הוא,
ת ושאר " בפרנסה גם עוסקים ח. שבת ) א עמוד יא דף (
דתניא: - בתורה עוסקין שהיו חברים לקריאת מפסיקין
שמע, לתפלה מפסיקין ואין. יוחנן רבי אמר: שנו לא
וחביריו יוחי בן שמעון רבי כגון אלא, אומנותן שתורתן.
אנו כגון אבל - ולתפלה שמע לקריאת מפסיקין. רש י"
- אנו אבל לאומנתנו תורתנו ומפסיקין הואיל, שכן כל
לתפלה שנפסיק.
ללמוד מקודם צריך אומנות לעשות כדי
האומנות
קידושין מסכת בבלי תלמוד ) א עמוד כט דף ( דת ר": האב
למולו בבנו חייב, ולפדותו, תורה וללמדו, אשה ולהשיאו,
אומנות וללמדו; וי א": במים להשיטו אף; יהודה רבי
או מר: אומנות בנו את מלמד שאינו כל ליסטות מלמדו -.
ס ליסטות ד"? אלא, ליסטות מלמדו כאילו.
להקשות ויש, להתעסק כדי אומנות ללמדו צריך למה את ללמוד בלי בפרנסה להתעסק יכול הוא הרי בפרנסה
האומנות. צריך באומנות להתעסק שכדי מכאן ומוכח
האומנות את ללמוד מקודם, אי אם וכן את לומד נו
הא מו הדיוט אלא אומן נקרא אינו נות. מכך וכתוצאה, תלמוד יפה הכלל קיום של חלק הוא האומנות לימוד
ארץ דרך עם תורה.
שבת ) א עמוד קנ דף ( מנשה דבי ותנא: על משדכין
בשבת ליארס התינוקות, וללמדו ספר ללמדו התינוק ועל
אומנות דבר ודבר חפצך ממצוא קרא אמר -. , חפצ - יך
אסורים, שמים חפצי מותרין -. רש " י - אומנות ללמדו
היא מצוה נמי דהא, מלמדו אומנות מלמדו שאינו דכל
לסטות, ניקנית בהאשה בקדושין מקרא ילפינן ומצוה
ל), ב (.
ואין אומנות וגם תורה גם ללמדו שצריך מכאן מבואר וכן
השני את סותר אחד, דוקא שצריך לומר מקור שום ואין
שני ואחר תורה לומדים בבוקר אם גם אלא מסגרות
בסדר הוא אומנות לומדים צהרים, תורה לשון וכן עם
הדבר נכון אחת במסגרת שגם מבואר ארץ דרך. ואף
מסגרות שני גם לעשות שאפשר, יותר מסתדרים אם אבל
טוב הדבר אחת במסגרת, איך תנאים שום כאן ואין
זה לעשות.
ברכות מסכת בבלי תלמוד ) ב עמוד לה דף ( רבנן תנו:
דגנך ואספת, - לומר תלמוד מה שנאמר לפי -: ימוש לא
מפיך הזה התורה ספר, ככתבן דברים יכול? תלמוד
לומר: ארץ דרך מנהג בהן הנהג - דגנך ואספת, רבי דברי
ישמעאל. אומר יוחי בן שמעון רבי: אדם אפשר ח ורש
חרישה בשעת, זריעה בשעת וזורע, בשעת וקוצר קצירה,
דישה בשעת ודש, הרוח בשעת וזורה, תהא מה תורה
עליה? אלא: - מקום של רצונו עושין שישראל בזמן
אחרים ידי על נעשית מלאכתן, שנאמר: ורעו זרים ועמדו
וגו צאנכם. ' - מקום של רצונו עושין ישראל שאין ובזמן
עצמן ידי על נעשית מלאכתן, שנאמר: דגנך ואספת; ולא
עוד, אלא ידן על נעשית אחרים שמלאכת, שנאמר:
וגו אויבך את ועבדת. ' אביי אמר: כרבי עשו הרבה
בידן ועלתה - ישמעאל, - יוחי בן שמעון כרבי עלתה ולא
בידן. רשב לדעת גם ולמעשה " שבדרגא למי רק הוא י בדרגא גם אלא נפשך מבכל ולמעלה לבבך מבכל למעלה
מאודך בכל, עו אינו בכלל הוא זה ובלי של ברצונו סק
מקום, שרשב הפסוק שהרי " רצונו עושה אינו לו קורא י
מקום של, לבב בכל כשמקיים איירי רק נפשכם ובכל כם
מאודך בכל שחסר.
ערוך שולחן ) קנו סימן הכנסת בית הלכות חיים אורח (
ומתן משא סדר, אחד סעיף ובו אח " ילך כ לעסקיו, דכל
מלאכה עמה שאין תורה וגוררת בטלה סופה עון, כי
ע יעבירנו העוני " קונו ד; ומ " עיקר מלאכתו יעשה לא מ,
עראי אלא, קבע ותורתו, בידו יתקיים וזה וזה.
ב תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר
אברהם מגן ) קנו סימן א( עיקר מלאכתו פי ' - רק שיעשה
ואמרי פרנסתו כדי ' ישמעאל כרבי עשו הרבה בגמרא
ע בידן ועלתה " בהג ועיין ש " מ "פ) מה ג ' (ת״ת יפה בענין
ת" ד עם ת ארץ רך:
הלכה ביאור ) קנו סימן א סעיף ( - עון וגוררת בטלה סופה כולם שאין העולם לכלל נאמר שזהו הספרים כתבו רק עסקם להיות זו רמה למדרגה לעלות לזכות יכולים עת בכל להמצא יוכל יחידים אנשים אבל לבדה בתורה
זה באופן ] שאמרו וזהו ) בברכות לה ע״ב( עשו הרבה
כרשב " עלת ולא י ר בידן ה " הרבה דוקא ל [ והקב " ה
הרמב כתב זה וכעין פרנסתם להם ימציא בודאי " ם ) פי " ג
ויובלות שמיטין מהלכות ( וכו בלבד לוי שבט ולא ' עי " ש צרכיו לו להספיק שרוצים אנשים נמצאו כבר אם ובפרט
וזב ויששכר זה שייך לא בודאי בתורה שיעסוק כדי ו לון
יוכיח.
דר שני שיש זה מכל ומבואר זה בענין כים, שהם חלק הרוב שהם וחלק היום כל בתורה עוסקים מיעוט בגדר
בפרנסה וגם בתורה עוסקים, רבי עצת שגם מזה ויותר
יוחאי בן שמעון, פרנסה לו יש שבאמת בזמן רק מדובר,
לו כשאין אבל, אותו שיחזיק מי ואין, שלו היחידה והעצה
גמ לעשות הוא " לשלם איך ידוע ואין חים, מוד שצריך ה
בפרנסה להתעסק.
אותו ללמוד מקודם צריך בפרנסה להתעסק וכדי, כמו
הנ הגמרות מן שמוכח ל", לימו וממילא הוא הפרנסה ד
ג" הפרנסה של חלק כ.
שליט לייבל דוד הרב הקים האחרון בזמן הנה " מב א " ב לומדים צהרים ואחר תורה לומדים שבבוקר מסגרת
שג כדי חדשים ששה במשך אומנות בתורה שעוסק מי ם
להתפרנס יכול, בחז שמבואר וכמו " מקומות בהרבה ל
כידוע ישראל גדולי הרבה עשו וכך, הסנדלר יוחנן רבי
ורש נפחא יצחק ורבי יהושע ורבי " והרמב י " והרמב ם " ן
הרבה ועוד אדם והחיי.
שהחז ידוע " קודש לימוד שכולו כוללים של ענין הקים א
הרחב לציבור, למיעוט רק ולא, השו הנהגת נגד וזה ע", בגדר שהיה הדברים רואים אם רק מוצדק היה וזה
שעה הוראת, דורות שני הפחות לכל שזה מיניה ושמענו, התורה להחזיר מחויבים אוירופה יהדות חורבן שאחרי
חזקה מאוד בצורה, מזמנו עברו דורות שני אולם, וכעת
שיי אם לבדוק צריך כ הציבור לכללות להמשיך עוד ך. ך
ה זה לדבר הכריע מצב, אבר הרבה שיש שכבר כוללים כי במצב להתקיים יכולים לא הפרנסה דוחק שמשום רואים
ללמוד הזמן שכל הקיים, ח ומגיעים " ליסטות לידי ו
חז כמאמר "ל, עשי ולידי י בגמ הלואות ת " ולהיות חים
עי " משלם ולא רשע לוה ז, כלכלי להתמוטטות או ת, וזה
ומביא בית שלום שובר גיטין לידי, שיצאו הקלקולים וכל
זה בעקבות, כל ללמוד יכולים לא טבעם שמצד אלו וכן
היום, ללמוד יכולים כן היום של חלק אולם, רוצים והם ספסלי את עוזבים שאין במצב אבל בפרנסה להתעסק
המדרש בית, לנו שתיקנו וכמו תורה ללמוד וממשיכים
חז " בשו למעשה להלכה ונפסק ל. ע"
משנה ) ט משנה ב פרק אבות מסכת '( וראו צאו להם אמר אליעזר רבי האדם ממנה שיתרחק רעה דרך איזוהי אומר יוסי רבי רע חבר אומר יהושע רבי רעה עין אומר הלוה אחד משלם ואינו הלוה אומר שמעון רבי רע שכן
שנאמר הוא ברוך המקום מן כלוה האדם מן ) ל תהלים "ז(
חונ וצדיק ישלם ולא רשע לוה ונותן ן.
ב״ב קטז. דרש ר ' פנחס בן חמא: קשה עניות בתוך ביתו
של אדם יותר מחמשים מכות.
עירובין מא: תנו רבנן: שלושה דברים מעבירין את
האדם על דעתו ועל דעת קונו, אלו הן: עובדי כוכבים,
ורוח רעה, ודקדוקי עניות.
וטענו נגדו ולחמו ישראל מגדולי כמה קמו זה נגד אולם
שזה שמיועד חול לימודי וגם תורה גם ללמוד סתירה
פרנסה להשיג, הפגנה עשיית כדי עד הגיעו והדברים
הזו מסגרת לסגור שהוצרך עד ורדיפות.
ביותר תמוהין דבריהם אולם, שלימוד לומר שייך איך
תורה לימוד סותר פרנסה, חז הרי " ביחד בזה זה חיברו ל
הש את סותר ולא השני את משלים ואחד ני, שזוכה ומי
לו אשרי היום כל ללמוד, שמקיים זה נגד ללחום אבל
שניהם, ביותר תמוה דבר הוא, התורה בשם אפשר ואיך
חז נגד התורה נגד ללחום " הש ונגד ל " האחרונים וכל ע
אמת הם דרכים ששני שפסקו.
שליט לייבל דוד והרב הדברים יתוקנו שבקרוב ונקוה " א
ויכול שהקים במסגרת ימשיך להקים תורה של עולו.
מלחמתו של הגאון ר ' עקיבא יוסף שלזינגר
והמתנגדים
לעשות שמציע מי את לבטל שרוצים היום של המצב
ופרנסה תורה של הנהגה, הגאון שרצה למה מאוד דומה
רעי " זצ ש " בא להנהיג ל י", היישוב וראשי, הרבנים,
מכוונותיו גדול חלק וביטלו לו התנגדו.
נגדו לחמו גם כשר ע וחקלאות להקים צה " תורה פ. ו צבא
השדות על לשמור ע" תורה פ.
מדינה להקים אפשרי בלתי שהיה למדים אנו מזה הנה
ע" תורה פ, ע מדינה ומקים צדיק אדם קם היה אילו כי " פ
תורה, נגדו לוחמים שבדורו הרבנים גדולי היו, ואדם נגד דבר לעשות האפשרות את לו אין שמים ירא שהוא
גדולי לבטל הכל עושים או אותו כשמחרימים ישראל
מעשיו.
ג תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר
חילונים דרך נבנית שהמדינה הסיבות מן אחד וזה, כי
להיות מוכרח המדינה, גלויות קיבוץ של יסוד זה כי,
והקב " זה שיקיים הבטיח ה, היו תורה שומרי אילו רק
ע מתנהג הדבר היה זה עושים " שזה כיון אבל תורה פ
אפשרי בלתי, מן ואחד ההתנגדות מצד הוא הטעמים
הזה להרעיון ישראל רבני של העצומה, לא תורה ושומר
לו מתנגדים הרבנים כשגדולי לפעול יכול, להיות והוכרח
ע" תורה מחללי י, הרבנים על שמצפצפים, צריך ממילא
ע שנעשה מה לסבול " תורה מחללי י. ע ' ציטוט לקמן
הגרע מדברי " בכותרת י " רואה יוסף עקיבה רבי את לפניו
הנולד ".
מאוד דומה המצב כעת, לייצר הוא התפקידים מן אחד
במשנה כמבואר מלאכה עם שמחובר תורה, אם אולם או ומחרימים הזה למציאות מתנגדים התורה גדולי
הזה המהלך את שהוא דרך באיזה מבטלים, מי וממילא
ברצינות בתורה עוסק להיות יכול לא בפרנסה שעוסק,
בתו שעוסק ומי בפרנסה עוסק להיות יכול לא רה, אם אז
הזה השילוב מהלך שמייסד תורה שומר זה, הוא מוכרח
עבודתו להפסיק, הרבנים כשגדולי לפעול יכול אינו כי
לו מתנגדים.
זה לתקן שיכול ומי, ומחלל רשע שהוא מי ורק אך הוא
התורה את, לו אומרים תורה שגדולי מה על ומצפצף, רק
ל שיכול זה הוא בשילוב להתנהג תורה שומרי את כוף
הדברים, מנסה תורה ושומר שמים ירא שהוא מי אם כי
כזה מפעל להקים, לו יפריעו הרבנים גדולי אז לו ויתנגדו
להפסיק מוכרח שהוא עד.
זה עושים תורה מחללי שזה מכיון אולם, מחיר לזה יש
כבד, הרבה עם תערובת של בצורה נעשים שהדברים
קלקולים, מש "א ע נעשה הדבר היה אילו כ " תורה שומרי י
ע הכל לעשות אפשר היה אז " תורה פ, ששומרי מכיון אבל
למהלך מתנגדים תורה, והקב " להביא מוכרח כביכול ה
זה לעשות כדי תורה מחלל, קלקולים הרבה לזה יש אז,
נעשים יהיו שהוא איך שהדברים רק, אחריות אולם
למ שהתנגדו אלו על מוטל הקלקולים הנכון הלך
ע כשנעשים " תורה שומרי י, נעשים יהיו שהדברים וגרמו
ע" תורה מחללי י.
וע ' במאמר " חליצה או יבום " זה מהלך מרומז שבתורה
ותמר יהודה בפרשת, תצא ישראל שמלכות מוכרח שהיה
בניו או מיהודה, האשה ומצד, זה לעשות שיכולה היחידה
תמר היתה, לעש לער האפשרות ניתנה ואז דרך על ות
רגילים נישואין, והקב רצה לא הוא אולם " אותו המית ה, אולם רגיל יבום מצוות דרך לאונן התפקיד ניתנה ואז
והקב רצה לא הוא שוב " אותו המית ה, ניתנה ואז
רצה לא יהודה אולם רגיל יבום לעשות לשלה האפשרות.
הקב " הולך לא זה רגיל שדרך ראה ה, בדרך הדבר גלגל אז
ד לא רך, עד השפלות בתכלית ובשפלות מדעת שלא בצורה
שנעשה כמו נעשה שהדבר, אמר יהודה ואז ) פרק בראשית
לח כו ( וַ יְהוּדָה וַיַּכֵּר כִּי מִמֶּנִּי צָדְקָה יֹּאמֶר עַל כֵּן א נְתַתִּיהָ
בְנִי לְשֵׁלָה, רגיל דרך לעשות רציתי לא שאני משום היינו,
בדרך לעשות הוכרחה היא אז בזה צדקה והיא דרך לא, יש הרגיל ובדרך להעשות מוכרח שהדבר שמכיון
שעיכב זה הייתי ואני התנגדות, להעשות הדבר מוכרח אז
הצדיקים שגם כדי ומוזרים עקיפים בדרך לא הגדולים
לזה להתנגד יכולים.
כאן וכן, שחז דרך הוא ופרנסה תורה שילוב חיוב " אמרו ל
החיוב שזה, הוא ליחידם ורק קודש כולו, של חלק אולם
רוצה לא ישראל עם, שמכוון מי כל ומעכבים ורודפים
זה דרך לעשות, הקב אז " ע הדברים מגלגל ה " אנשים י
דרך לא ובדרך שמים לשם מכוונים שאין, שהדברים עד
אב נעשים יהיו רוחניות בהרבה זה על משלמים ל.
תולדות הרב שלזינגר יוסף עקיבה
ה רב שְלֶזינגר יוסף עקיבה ) או שלזינגר יהוסף עקיבא (
היה רב לירושלים שעלה הונגרי. ב לחם ריפורמה
וב השכלה, ב דגל התיישבות ישראל בארץ, ב חקלאות,
שמירה וגדודי בהקמת תמך, שפעלו מהראשונים והיה
בארץ החקלאות ולפיתוח אדמות לרכישת מעשי באופן.
תאריך לידה ה' תקצ ז", תאריך פטירה ה' תרפ. ב"
נושאים שבהם עסק: בניין ארץ ישראל, דרשנות, פסיקת
הלכה
חיבור יו: לב העברי, שו ת" רבי עקיבה יוסף, ועוד רבים
עניינים תוכן
בהונגריה 1
עלייתו 2 לארץ
פעילותו 3 בארץ ישראל
החרם 4 נגדו
חידוש 5 התכלת והתקיעה בשבת
דמותו 6 בספרות העברית החדשה
הנצחתו 7
מכתביו 8
לקריאה 9 נוספת
10 קישורים חיצוניים
11הערות שוליים
בהונגריה
נול בפרשבורג ד ) מהונגריה חלק אז; כיום, בירת
סלובקיה (. אביו, יחיאל הרב, החתם של ומתלמידיו היה
סופר, וחקלאי אדמות חוכר וכן.
ד תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר
בנו הרב עי " בחקלאות הוא גם התנסה ש. למד בישיבת
אצל פרשבורג "ה סופר כתב החת של בנו - " " סופר ם. בגיל
19 המהר של בישיבתו גם למד " שיק ם, ה בעל ושל " מחנה
חיים ". מקולומיא ליכטנשטיין הלל הרב של בתו את נשא
שנים כעשר במשך שולחנו אל סמוך והיה.
בחריפות הברלינית ההשכלה כנגד לחם שלזינגר הרב
ובקנאות. תנוע ה ת השכל ה כחמורה בעיניו נחשבה
ומסו מהרפורמים יותר אף ליהדות כנת. כי סבר הוא העם של קיומו להמשך ופיזית רוחנית סכנה ישנה בגלות
וב ודגל היהודי עליה ל ישראל ארץ.
ספרים מספר פרסם זו בתקופה, בהם העיברי לב. בספר
זה, ה של צוואתו על המבוסס " חת " סופר ם, " ביטא
דתי שינוי לכל מתפשרת בלתי התנגדות, ולהשפעות
הגויים תרבות של אחרות או חינוכיות. קרא הוא
לה ה של מוחלטת יפרדות ריפרומים היהודים שאר מכל.
לארץ עלייתו
1870 שנת בתחילת חלומות סדרת, בעקבות, כי החליט
ל לעלות הזמן הגיע ישראל ארץ. חמיו של בעידודו,
בו לתמוך להמשיך שהבטיח, לעלות בהכנות התחיל. לממן כדי מספיק כסף סכום בידו היה לא לדרך כשיצא
ועל הנסיעה את- בכמה בדרכו עבר הוא כן
ברחבי הונגריה סיוען לבקש כדי. להפתעתו, שלא רק לא
הפוך לחץ עליו הופעל אף אלא לסיוע זכה. ל כשהגיע סיגט
האדמו לו קרא " טייטלבוים יהודה יקותיאל רבי ר, הייטב
לב, לעלות שלא לשכנעו וניסה. השתכנע משלא, פרסם
האדמו " עי הרב בידי שיסייע מי כי הקובע כרוז ר " ש
עבירה עוברי בידי כמסייע הריהו לעלות. כשהגיע לקהילת
בעטלאן משרת עצמו על לקבל הקהילה אנשי בו הפצירו
רבנות בעירם, להם ענה הוא אך: " עם תנאים כתבתי כבר
לביישה אוכל לא אשר ישראל ארץ היא אחרת כלה "]1[.
שלזינגר הרב של לחמיו שלח לב הייטב, לחתנו שלח והלה
לעיר שיחזור ממנו מבקש הוא כי. תקופה כי מספר הוא חמיו התחרט בקולמייא חמיו בית אל שחזר לאחר קצרה
אותו לפקוד החלו רעים חלומות כי וסיפר, בא היה והוא
כפע אליו בחלונו לו וצועק בוקר לפנות בפעם ם " תיסע
ל ישראל ארץ בלילה מנוחה לי אין כי ". מכיוון ואולם
הקיץ עד שלזינגר הרב המתין הגיע שהחורף, נסע ואז
בס ישראל לארץ חמיו של יועו ]2[.
ב חו דש תר אב מנחם "1870 ל ) ל (הגיע ישראל ארץ. הוא
ב התיישב ירושלים ע" המערבי הכותל י, שממנו במקום
מקום לעבר לצפות ניתן המקדש בית.
בספרו עולם ברית ש מי את מזרז הוא " יהיו עיניהם
הנולד את ויראו בראשיהם, " אפילו רכושם את למכור כך לשם למכור אפילו ומציע ישראל לארץ ולעבור בהפסד
כתרי את ת״ס. מעשר יתנו הגולה שבני מציע עוד
חרושת בתי ולהקמת הארץ בנין לחיזוק מהכנסתם,
" ופאבריקען וכרם שדה והון בית ולהרבות ". כות הוא ב
- יהודים ישראל בארץ יהיו שאם לישראל יתנו האומות
בה למשול. הרב את הארץ של בבניינה ראה שלזינגר
ישראל ארץ יישוב מצוות קיום, ואת הגאולה הכנת, בה ולהקים לארץ לעלות היהודים את ועודד
חקלאות, תעשייה יהודי צבא ואף. למפעלים קרא הוא
בשם הללו " ההתיישבות כולל - ". ב 1884 רבני אצל ביקר
גליציה ב יהודים ליישוב לפעול כדי תקווה פתח אולם
האדמו של עזה בהתנגדות נתקל " מ ר וויזניץ, ' שהזהירו
מכך שיחדל, חמיו את שהרתיע מה, שוב לעורר רצה שלא
לאדמו בינו שהייתה החריפה המחלוקת את " באותה ר
אחר בעניין תקופה.
ישראל בארץ פעילותו
עם עלייתו נתקבל בכבוד גדול על ידי מנהיגי " היישוב
הישן " אשר שטחו לפניו את צרותיהם וביקשו את עזרתו.
בתחילה פרש מכל עסקנות ציבורית ועסק בתורה. מדי
לילה היה עורך " תיקון חצות " ותפילה על הגאולה.
מאוחר יותר החל לחפש דרך לקיום היישוב מלבד כספי
החלוקה. לשם כך הוא יצא עם חמורו לתור את הארץ.
הוא יצא בחריפות נגד הקמת " בתי מחסה " שעליו הכר יזו
עסקני כולל הו ד" ואמר שהקמת מספר בתים בתרומות
הגולה לא - תפתור את מצבו של היישוב. הוא טען כי עצם
ההסתמכות הקבועה על נדבת ידה של יהדות הגולה היא
מקור בעיותיו של היישוב. לכן דרש לצאת לעבודה
ולחקלאות. יחד עם תלמידיו, בהם יואל משה סלומון,
הקים את " חברת מחזי רי עטרה ליושנה " ) כונתה בספרו
גם בשם: " כולל העברים "( שמטרתה כינון חברה יצרנית
המבוססת על ערכי התורה ותחיית השפה העברית. עם
זאת, הוא ביקר את גישת מחיי השפה החילוניים. ]3 ] [ 4[ הוא קרא לאחד את כל "ה כוללים " של היישוב הישן
לכולל אחד ", כולל העברים, " שעיקר מטרתו ת היה לגאול
את הארץ וליישבה. גאולת הארץ תהיה במימון היהודים
בארץ ובתפוצות, באמצעות מיסים, תרומות, יוזמה
פרטית של חברות מניות והון לאומי ממגביות מיוחדות. ]5[
הוא שלח שליח לחו ל", לקבל את תמיכתם של הרבנים
בתוכנית להקמת מושבות, ורבנים רבים נענו לו וכתבו
מכתבי תמי כה, ביניהם הרב שמעון סופר, "ה ייטב לב ",
והרב שלמה גאנצפריד. ]6[
לאחר שסייר בסביבות חברון יחד עם דוד גוטמן, יהודי
עשיר מהונגריה, כתב הרב: " באנו וראינו מה שלא פיללנו
לראות בארץ ישראל: עשרים וששה הרים פוריים ויערות
עצים צומחים עליהם. בין ההרים משתרע מישור פורח
ובשני מקומות מצאנו גם חורבות עתיקות ובהם עמודים
עתיקי ימים מאוד. התפללתי שם שחרית ומנחה וגם
מעריב ומעולם לא כיוונתי את ליבי כמו בתפילה ההיא
ואפילו לא ביום הכיפורים, דמעות זלגו מעיני בזכרי מה
אבד לנו. אי אפשר לי לתאר כלל את המקומות האלה,
ה תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר
העזובים מבניהם זה א לפי שנים, כיצד הם לובשים גיל
בשוב אליהם יהודים ".
בעקבות פעולות אלו, הרב נעשה מוחרם ומנודה על ידי
רבני ירושלים. הוא מצא לו ידידי נפש בין הספרדים
ובהם הרב של חברון, הרב אליהו סלימאן מני. באמצעותו
הגיעה אליו הצעה לרכישת ארבעת אלפים דונם ליד
חברון. עי הרב ש" וג וטמן, שאליהם הצטרף יהושע
שטמפפר, ניסו לבצע את הרכישה, שנודעה גם לרב אליהו
מני, שתמך בה ברבים, ואולם הרכישה נכשלה. הרב
שלזינגר לא הרפה מקנייה זו גם לאחר שנקנתה כבר
אדמת פתח תקוה. הוא עזר להתיישב בקבר יוסף, קבר
רחל ויריחו ורכש אדמות בפתח תקוה עם גוטמן ויואל
משה סלומון, בעידודו ובסיועו של חמיו, רבי הלל. ]7 את [
האדמות שקנו פיצלו למאה חלקות ומכרו אותן ליהודים
שרצו לעסוק בחקלאות. הוא עיבד את נחלתו, ואף העלה
ממנה עשרים גמלים טעונים מעשרות לירושלים, וחילק
מעשר ראשון לכוהנים ולווים, ומעשר עני לעניים. הוא ]8[
ניסח תוכנ יות ותקנות לניהול מדינה יהודית ברוח
ההלכה, ואף תוכנית להקמת כוח מגן צבאי ובו גדודים
בשמות " שומריאל " "ו לוחמיאל ] ". 9 [לאחר הקמת שכונת
אבן ישראל מחוץ לחומות עבר להתגורר בה עם
משפחתו. ]10 [ בערוב ימיו, יסד את אגודת " רמתיים
צופים " לרכישת אדמות מצפון ה שמואל לציון נביא ]. 11 [
נכדו הרב נחום וייספיש בן הרב דוד בהר "ן התיישב
במושבה מאיר שפיה, והיה חקלאי ואחראי על קיום
המצוות התלויות בארץ בשפיה ובכרמי הענבים של זכרון
יעקב. נרצח במאורעות תרצ ו"-תרצ "ט בדרכו לפרדס. ]12 [
החרם נגדו
בספרו -יוסף " בית חדש " כתב הרב עי ש" כי במקרה
שא דם מישראל עולה לארץ ישראל ואשתו אינה מסכימה
להילוות אליו הריהו - רשאי לשאת אשה שנייה על פניה
בארץ ישראל, למרות החרם דרבנו גרשם … אז התקוממו
כנגדו קנאי ירושלים והכריזו עליו את החרם הידוע, כל
בני כולל אונגארן היו צריכים לחתום על הסכמתם לחרם
או על כתב פלסתר שנשלח לחוץ לארץ בשעה - שבאו
לקבל את קצבת ה" חלוקה ". על השולחן היה מונח
ה" כתב " וכל אחד " נתבקש " לחתום לפני קבלו את הכסף.
רק בודדים עמדו בלחץ הזה. ביניהם היו יהושע שטמפפר
ור ' מנחם מאניש שיינברגר, רעיו ועמיתיו של הרב עי ש".
ר ' מנחם מאניש חבט באגרופו על השולחן עד שהועף
ממנו ה" כתב " וצעק: " צלם ) צלב / פסל לאליל ( העמידו על
השולחן הזה. וישתחוו לו כולם עבור כסף נמאס!". נמנע
ממנו לקבל מכספי החלוקה וקרוביו הוצרכו לשלוח כסף
לפרנסת משפחתו.
מתנגדיו של הרב ביישוב הישן איימו לפגוע בגופו, עד
שנאלץ להסתגר בביתו. הקונסול האוסטרי הצ יע לו חסות
והגנה אך הוא סירב. כמו כן סירב להצעת משפחתו לשוב
לכהן בהונגריה כרב קהילה גדולה וכתב להם " טוב למות
בירושלים מלמלוך במצרים ".
חידוש התכלת והתקיעה בשבת
כחלק מהחזון הגאולי שלו, ביקש לחדש את התכלת
בציצית, לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת ]13 [ולחדש
את הקרבת קרבן פסח במקום המקדש בהר הבית.
קנאים התקיפוהו ברחוב שטראוס בירושלים, וגזרו את
טליתו לגזרים, על שצבע את ציציותיו בתכלת.
בתגובה למלחמה בו הוציא את הספר בית יוסף החדש
ואת החוברת שמרו משפט ובהם התריע כנגד העיוותים
ב" כולל הונגריה ". בתגובה הוצאו חוברות בשמ ות ניתוץ
הבית ושומר ישראל. רבניהם אף פסקו שספריו של הרב
שלזינגר אינם טעונים גניזה אלא שריפה כדינם של ספרי
מינים ואפיקורסים, אף על פי כן, ב פטירתו חלק לו כבוד
הרב חיים זוננפלד וספד 14 לו. ] [
על שמו נקרא היישוב בני עי ש" שליד גדרה. על שם ספרו,
לב העברי, קרוי רח וב הלב העברי, בשכונת טלביה
בירושלים.
מכתביו
עברי נער, תרכ "ב
העדרים אל, תרכ ב"
משה צוואת ה של צוואתו העתק - חת " סופר ם, תרכ ב"
ב חלק העדרים אל ', תרכ ז"
א חלק העברי לב ', אונגוואר, תרכ ה"
ב חלק העברי לב ', לבוב, תרכ ט"
מציון נהי קול, ירושלים, תרל ב"
המעל חברת "ה, ירושלים, תרל ג"
י בית חדש וסף, ירושלים, תרל ה"
קמא עולם ברית, ירושלים, תר ן"
האחרון עולם ברית ירושלים, תרנ ח"
משפט שמרו קמא -, ירושלים, תר ס"
יחיאל תורת על חלקים חמשה חומשי חמשה
תורה, ירושלים, תרס ב"
יחיאל בן תוספות - הספר על פירוש דבי תנא
אליהו, ירושלים, תרס ו"
תנינא משפט שמרו, ירושלים, תרע ד"
שו " עקיבה רבי ת יוסף ירושלים, תשס ט"
שוליים הערות
1. הקדמת משפט שמרו קונטרס.
2. הקדמת קונטרס משפט שמרו.
3. ישראל בארץ העירוני האשכנזי היישוב )1903-1880 (,
בתוך: ) עורך (, בארץ היהודי היישוב תולדות - ישראל
ו תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר
הראשונה העלייה מאז, ו הוצאת ירושלים, תש- ן"
1990 עמ581,'.
4. כתב תנינא משפט שמרו קונטרס בהקדמת: " להבדיל קרובים ג׳ אתנו שפתינו אומרים אשר כאלו מן
ורחו בפיהם קרא ובעינן ישראל אמונת מן בלבם קים ירא אני השמים אלקי ואת אנכי עברי כדכתיב
וגו׳ … כאשר הפלגה דור עם בם נתערבו כי עוד ולא עם נתבלבלו ועתה לכולם היה אחת שפה רק בתחילה כי עד מורכב לשון רב ערב לשון הגוים לשונת כל לשונות כל מן מילים אוצר צריכין דבריהם את להבין
עבר בלשון ומכניסו ה׳ בו ומוסיף הגוים …" ), דברים
תכניותיו העלאת לאחר שנה כארבעים נכתבו אלו, והמורים יהודה בן החלו שנים אותם ובמהלך
בעברית הדיבור לחידוש במאמציהם העבריים (.
5. בחוברת מופיעות המפורטות התוכניות מ חברת חזירי
העברים כולל עם ליושנה עטרה ), 1873. (
6. יחיאל תורת תשל מהדורת "א, רבינו לתולדות
המחבר, עמ. ל - ' "כ ח
7. עולם ברית ) האחרון, ( ע מט דף. א"
8. עולם ברית ) האחרון, ( ס דף " ע ח. א"
9. העברים כולל עם ליושנה עטרה מחזירי חברת,
)1873. (
10 שלמון יוסף. , ישראל בארץ העירוני האשכנזי היישוב
)1903-1880 (, בתוך: ליסק משה ) עורך (, תולדות
בארץ היהודי היישוב- העלייה מאז ישראל
הראשונה, תש- ן" 1990, עמ ' 585.
11 הג בארץ העברי לב פעמי. "ר, קתדרה, 73, תשרי
תשנ ה", 7. הערה
12 ראו. : על במידע וייספיש נחום רב.
13 ראו. : בהלכה המועדים, השנה ראש, ד פרק ': יו " של ט
ר" בשבת להיות שחל ה, עמ ' נג; נסיונו מתואר שם
בירושלים העתיקה בעיר בשבת לתקוע.
14 משפחתי בקשר צאצאיהם נקשרו אף לימים. , כאשר הרב של בנו בת את נשא שלזינגר הרב של בתו בן
זוננפלד, אהרון אברהם.
ב תקיעה ר" בשבת שחל ה
הגרע שיטת " שבר בשופר לתקוע שלזינגר י " בשבת שחל ה
צע " ג, לאור המוציא מן דבריו חלק את מעתיקים והרינו
הגרע נכד שהוא יחיאל תורת ספר " שלזינגר י, בשם וכתב
מוז " ה )= רע הגאון זקיני מורי " שלזינגר י ( ואח " נביא כ
זו הנהגה נגד הטענות את.
הר רשות שיש דעתינו הנה בזמננו בים, לדעות ואפילו
שס " ס דבעינן ל " מ ר " מצטרף העיר כל מ, וא " שום אין כ
בשבת לתקוע שלא חכמים תקנת לבטל סיבה, וכ " ש
שהש " בא גם זה וכתב לתקוע שלא פסק ע י". מזה וחוץ
שס הראשונים שגם מפורש " רשה לנו שאין ל ר", אסרו
בשבת לתוקע. שה מה מעתקי והריני בענין מאמר וצאתי
זה לרה בנוגע: ר"
בשבת שחל השנה ראש, הוצאה איסור
התקיעות במקום
מכשולים יש בזמנינו עירובין תיקוני בכל שכמעט לבאר הסתמא לדעת התורה מן הרבים רשות והם גדולים
המחבר שפוסק ס) ' שמ " סע ה ' ז ( שא " ס צ ' ריבוא, ועיירות
ס בהם שיש גדולות " גוש ועיירי ירושלים כמו תושבים ר
הם דן לדעת גם מדאורייתא הרבים רשות בודאי
ס המצריכים ר", קוּלות שעברו בדורות שהקילו מה וכל
ע" קוּלות ג, לסמוך שאין שעה מהוראת יותר לא היתה
כהיום עליו.
בגמרא איתא ) ו עירובין: וכב. ( יוחנן רבי אמר ירושלים משום עליה חייבים בלילה נעולות דלתותיה אלמלא
הרבים רשות, ודבר וכן הראשונים בכל כמעט נפסק זה
בש " ע ס) ' שס " סע ד ' ב ', וס ' שמ " סע ה ' ז ' ברמ "א( וממילא
למ צורת מהני לא הרבים רשות שיש מקום שבכל דים
היום שעושים הפתח ), ומבטלי רבים דאתי משום
מחיצות, כב עירובין כדאיתא. ( בלילה נעולות דלתות רק
מהני, קיימת לא כמעט וזה.
והמחבר ס) ' שמ " סע ה ' ('ז רחוב זה הרבים שרשות פסק
ט רחב מפלוש " ס בו שאין אף אמה ז ' וי רבוא " אם שרק א
ס עוברים " יום בכל ר. המ וכתב " והרמ המחבר שדעת ב " א
הראשנה כדעה שהעיקר.
תשמ בשנת " עירובין על יצחק בריתי הספר הוצאתי ז
רשה הם גדולות שעיירות להוכיח " מדאו ר ' לדעת גם
ס המצריכים "ר, העיר כל שמצרפין משום, כמבואר
ברש " ס של השיטה עיקר שזה י ר", ס של עיר שהזכיר " ר
הרחוב ולא ), ו ערובין. "ד ר ה ה", וז " ט רחב משמע ל " ז
ס בה שמצויין ועיר אמה ר", כו. "ד ואע ה פ", של עיר בענין
רבים, ונט. "ד רבים של ונעשית ה, דייורין בה שניתוספו
שווקים בה נקבעו או ( והוכחנ גופא מדבר מדגלי זה ו סביב שהיה המן לקיטת מקום היה הרבים מרשות שאחד
המחנה ע) ' תוס ' שבת ריש השני, ( למ וכן " כתיבה שהלכו ד
) רש " י במדבר י ' (ה״כ, הס כל הלכו לא " של רחוב באותו ר
טז " העגלות שהלכו א ע) ' צט שבת. (, וכ " משה באגרות כ
או " ס ח ' קל " ה ענף ט. ('
א וכן " בכ שיעבור צ ס יום ל " במ כמבואר ר " ב ס) ' שמ " ה
ס" כ ק " ובשע ד " ס צ " כ ק (ה", רק הזכירו הראשונים שכל
ס בה שמצויין ר", ) ירוחם שרבינו ואף ) י נתיב " ד חלק ב ( '
רש בשם זה הזכיר " ברש אבל י " כתוב לא י, הר וכן " ן ) דף
כו ( והרמב " ן ) נז דף ( התרומה ספר בשם זה הביאו ), רק
ס של ענין עצם על חלקו שהם ר" ( התרומה בספר אבל ) דף
ס" רי אות ד ד" ( יום כל הזכיר לא, וע " צ כ " אלו שגם ל
יום כל שהזכירו, דוקא בלאו זה כתבו, לשון כמו וזה
חז ל", וכו יום בכל מעשים והא ) ' סח כתובות: ( וכן ) יומא
לח. ( י נוטלים היו יום בכל " מנה ב, דע ' רש " לא שזה שם ש
כפשוטו יתכן, רש והביא " י ) שבועות י: "ד מפרישים ה, (
ב תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר
בגמ שהכוונה ' יום בכל יומא, שנה בכל היינו. וא " כ מצויים שהזכירו הראשונים כל לשונות עם מסכימים
ר״ס, יום כל הזכירו ולא. (
החז של זכות לימוד וכן " א ס) ' "ק ס ז " ד ק ' ( כרבי שפסק
מחיצות ומבטלי רבים אתי שלא אלעזר, יוחנן כרבי ודלא,
מפור מראשונים מוקשים שים, הש פסק ונגד " והרמ ע " א
) החז " שהרי כתב א " והרא ף " יוחנן כרבי דלא פסקו ש,
פ משנה סתם שהביא משום " יהודה כרבי ולא כחכמים ב,
שהרי כתב במלחמות ואילו " וכרבי יוחנן כרבי פסק ף
יהודה, דר המימרא שהביא " בפ י ק", והחז " ספרו כתב א
אפי ספרים לו היה ולא במלחמה ' ורז מלחמות ה", ע ' ס '
"פ ס ב " יד ק. (
חיבור קורנפלד פנחס הרב הוציא כך אחר ' העיר רחובות '
באנטוורפן העירוב לישב ) יצחק בבריתי שכתבתי בגלל
רשה הוא שאנטוורפן " דאורייתא ר, ( נוסף חיבור והוצאתי
תשנ בשנת " בשם א העיר שערי פתיחת, היתרים כל לבטל
זה בענין לומר שניסו, ראש מכשלושים להוכיח וכן ונים
החז היתר נגד א", במ ורק " הרמב בדעת מ " כך כתב ם,
הרמב בדעת ראשונים וכמה " גופא ם ) הר חידושי כמו " ן
ו דף: והרשב " סד שם והמאירי שם א " ביארנו כבר ה (
בדעתו כתבו, שהרמב המקומות לישב כדי " מצריך ם
בלילה נעולות דלתות, ) פי " ופ דשבת ד " הל א ' א ' דעירובין
ופה " שבת ריש מ ( שברש דלתות צריך גמורה הרבים ות
חטאת חייב זה ובלי בלילה נעולות.
שרשה טוענים שיש מה וכן " כמקל ישר להיות צריך ר
מפולש אינו זה שבלי, הריב מן מופרך " ס ש ' ה״ת שרה " ר
ד כמין ' רשה הוה ר", תנאי של המקורות מן אחד וכן
נט דף הוא מפולש: אחד פתח אלא לו אין, ע) ' רש " שם י
ד" ואין ה לה, הגר ובביאור " שמ א " סע ה ' ז ' "ד הם אם ה, (
ח כמין הוא אם רק לאפוקי בא ושם ' רוח לאותו שחוזר
כד אבל מפולש אינו ' מפולש הוה, ע) ' גדולי בשם מאירי
המפרשים, הראב הוא " ע ד ' ס ' עמ המאורות ' נו (, וכן
רש " נט י. "ד לחי ה, הוא חומה לו שאין בעיר רחוב שסתם
מפולש, סתם שאין אף ישר רחוב, בפתיחת בזה והארכנו
ואכמ ראייות בעוד העיר שערי ל".
המ הנה " תיקוני על לסמוך שאין מקומות בכמה כתב ב
ס שאין במקום אף ערובין ר", השיטה שעיקר משום
שא " ס צ ר", ) שמ " ס ה " כ ק " ובה ג " שם ל ( שאין שכתב ואף
המקילין ביד למחות כח לנו, "מ בכמה מדבריו מוכח מ
שאי מקומות בשעת אפילו המתירין על כלל לסמוך ן
הדחק, ע הוצאה לענין " ישראל י, ) בה " ס ל ' "ש סד ה " ה
ופוקק, וס ' שי " ס א " ב ק ' ושע " ס צ " יח ק, שי " ס ב " ח ק ',
שכ " ש ה "ע ס צ " שס יג ק " בה ד " ד ל " ואחר ה. (
קטנות בעיירות אפילו כתב זה וכל, גדולות בעיירות אבל
ס בהם שיש " שס אף ר " יום בכל אינן ר, ה רה וה ר", וכן
העיר כל מצרפין, כנ ל". לבא שרגילים אלו מצרפין וכן
ל שם. הבה שהביא כמו " הריטב מן ל ץא"
וא " בא גדולות העיירות כ " ס להם יש ירושלים כמו י " ר
ב וכן " ס שאין אף ב " עצמו בעיר ר, עם אחת עיר הכל אבל
ת" ר א " וכו ג ', כאחד הכל שנחשב מדבר דגלי כמו וזה, אף
רחוקים שהיו מב יותר הרבה השני מן אחד " לר ב " ות ג " א
ממש סמוכים שהם. בחו בעיירות וכן " אנטוורפן כמו ל
וכו יורק ונוי ולונדון.'
בעירובין בעיות הרבה עוד יש מזה וחוץ, בענין וכן
הגוי מן רשות שכירות, העיר כל את אוסר בעיר הדר שגוי, הגוי בית בתוך הכלים להניח רשות לו שיש מי אם ורק
א ממנו לשכור פשר, הזה הכח לו שיש מי לנו אין וכהיום
ע) ' בה " ס ל ' שפ " סע ב ' "י ד א " משכירו או ה, ( ע וסומכים ל
זה להתיר רחוקים מאוד דברים.
הספר שהוצאתי אחר לאנטוורפן מצרפת וכשנסעתי
יצחק בריתי, ר הגאון את שאלתי ' שטרנבוך אליהו
שליט א", באנטוורפן ערוב לעשות סומכים מה על, יש הרי
ראשונים רוב לדעת דאורייתא הרבים רשות כאן, ועוד
מאוד קשים דברים, בע תמיד שהרי לי ואמר גיררו ירובין
הקרקע מתחת קוּלות.
טרעגער הרב אנטוורפן של ישיבה הראש את שאלתי עוד,
רש הגאון חתן " זצ אויערבך ז ל", כ הקילו איך " בדברים כ
בעירובין רחוקים, ידוע שזה לי ואמר הרבה יש שבעירובין
קושיות, עושים זאת ובכל, חותנו בשם לי ואמר, שפעם
להגרש אחד אברך אמר ז", עירובין מסכת כל טוב שלמד,
והגרש " אתו שאל ז, בשבת מטלטל הוא האם, והשיב
כן האברך, א ואז לו מר, "א עירובין למדת לא כ …
תשנ בשנת ושוב " עירוב לעשות רוצים שבלונדון שמעתי א,
ונס זה על למחות לאנגליה עתי, בשם חוברת והוצאתי אל
ממקומו איש יצא, רשה בודאי הוא שלונדון " דאורייתא ר,
יצחק המנחת דברי את והבאתי )ח" ס ב ' קי " ט אות ד, (
רשה הוא שלונדון שכתב " השיטות לכל מדאורייתא ר, וכן
ר הגאון של הכרוז ' עירוב לתקן שאין פיינשטיין משה
מד שהוא בברוקלין רשה ינא " מדאורייתא ר, שיסמוך ומי ואלו בפרהסיא שבת מחלל הוא פארק בבארא העירוב על
קודש שבת בחילול הרבים את מכשילין העירוב שעשו,
הג כולל רבנים מהרבה מחאה מכתב וכן ' אהרון רב
זצ קוטלר ל", האדמו וכן " זצ מסטמר ר " מאוד התנגד ל.
העירוב לעשות שרוצה הרב עם לדבר והלכתי, א שרוב ף
לזה מאוד התנגדו החרדים רבנים, השיב והוא, שהרי
בירושלים ת הרבה יש " ובכל מעשה ואנשי וצדיקים ח
עירוב עושים זאת, וא " כ בלונדון יותר אנשים שיש
פשוטים, וכמה כמה אחת על, לא שעליתי שנה ואחר " י
ר הגאון את שאלתי ' שליט שטרנבוך משה א", עושים איך
בירושלים עירוב, הרי ר הגאון בזמן בשלמא ' "י דיסקין ל
זצ " מה על בדוחק וסמכו קטנה עיר ירושלים היתה ל
ס בו שאין ר", ס כבר יש עכשיו אבל ר", וא " אפשר איך כ
עירוב לעשות, ענה ואז, הרי בלונדון יותר הרבה יש אמינה הוה שם היה זאת ובכל מבירושלים תושבים
עירוב לעשות, וא " כ בירושלים כו אחת על כ". . .
ג תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר
אקרא תמה תמה ואני, היום של ירושלים שנא מאי
חז מבזמן " בלילה נעולות דלתות שצריך ל! ?
סוף אין עד קולות שגבבו טעם, מביאים תיקוני בונה
עירובין, תשו ' ס חיה נפש " כ ס ה", כך שבין בגלל כך שעשו
מטלטלין היו, מודאי להצילן כדי קולות הרבה וגבבו
אסור, לפ אולם " ל ראוי היו ז לטלטל שאסור הכריז, אבל
טלטלו רובם ושוב כך עשו לא, צע זו הנהגה ועצם ג",
דרבנן מאיסור רק העוברים מצילין שהרי, יש שאם
רשה " דאור ר ' עירוב מהני לא, היו שלא אלו ומכשילין
תורה באיסור מקודם מטלטלין.
אחד מרב שמעתי ועוד, תנור אחד לכל היה שלא משום
לטשולנד ) חמין ( בשבת תנור לו שהיה העיר אופה והיה
גדול, החמין את העיר כל הטמינו ושם, היו התפילה ואחר
האופה מן החמין את ולוקחים הולכים כולם, לא ואילו
בעיר עירוב היה, בשבת חמין היה לא, בבחינת היה וזה
רוחני נפש פקוח, בארצות ובפרט שבת אין חמין בלי כי
הקרות, עומ היה היהדות כל וממילא בסכנה ד, וממילא
העירוב להכשיר כדי הכל דחקו, שעה הוראת בגדר וזה,
החמין בשביל תנור לו יש יהודי שכל כהיום אולם, אין
כאילו בדוחקים ליכנס סיבה שום. ) ועוד, לך לימא מאן
בסדר שנהגו, וע ' בה " ס ל ' תר " סע צ ' "י ד ז " לבטל ואין ה,
הפר דברי שהביא " ס איסור במנהג ח ' י ', הב ושם דברי יא
הריטב " פ פסחים א " ע מנהג נעשו אם שאפילו ד " גדולים פ
אותו לבטל צריך איסור שיש רואים ועכשיו בעולם, וכ " ש האלו עירובין על גדולים עוררין תמיד שהיו שידוע כאן
ואכמ " ע ל " מ כו ויקרא ע. (
בזה להאריך מקום אין הזה במאמר הנה, וע ' בחיבור
יצחק בריתי, העיר שערי ופתיחת, העיירות כל שכהיום
בודאי הרבים רשות הם הגדולות, שמי שם והמסקנא
ובב בירושלים היום שמטלטל ב", חטאת להביא צריך
בעזרה חולין של חשש ואין, השיטה לאיזה לחוש ואין
דאורייתא הרבים מרשות שמפקיעים שביחידאי יחידאי.
יוצא וכן, סכנה בו שיש חולה לו שיש שמי, תבשיל וצריך,
ויש טז של ברחוב תבשיל " בב א " ירושלים או ב, גם יכול
בשבילו לבשל, נפ אין כי " למלאכת בישול מלאכת בין מ
הוצאה.
קטנה יותר בעיר אפילו תמה אני ואולם, גם שבודאי
ס בה עוברים אין שנה במשך ר", "מ השיטה עיקר הרי מ
שא הוא " ס צ ר", נפקא לא דאורייתא ספק מידי ובודאי,
וא " מטל איך כ דאורייתא איסור בספק טלין, כל ומלבד כאן שאין בעיות הרבה ועוד רשות שכירות בענין הקוּלות
לפורטם המקום.
וא השנה ראש בענין ' בשבת שחלים דסוכות
חז גזרו הנה " שחל השנה בראש שופר לתקוע שלא ל
ד השופר לטלטל יבא שמא גזירה בשבת ' ברשות אמות
הרבים )ר" כט ה: מב סוכה: ( וכן מצות זה משום ביטלו
בא לולב של דאורייתא עשה ' דסוכות, כח שיש משום וזה
תעשה ואל בשב התורה מן דבר לעקור חכמים ביד ) יבמות
צ: (.
להקשות ויש, ר הרי " לעלות וצריך הדין יום הוא ה
ע שבשמים לאביהם ישראל של זכרונם " השופר י, "ר) ה
טז. ( נוראים תיקונים עושה לולב וכן, ע) ' מדרש על ים
הפסוק ' הראשון ' ( וא " התיקונים עושים איך בשבת כ.
הוא והתירוץ, חז לדברי ששומעים שזה " שהזהירו ל שלא כדי הלולב לקחת ולא בשופר לתקוע שלא אותנו
ח ליכשל " הוצאה באיסור ו, זכרונינו מעלה גופא זה
להקב ה", התיקונים כל ועושה, ע) ' הפסוק על חכמה משך
תרועה זכרון ( ז אולם מוציאים לא באמת אם טוב ה
לרשה ר", למימר איכא מאי מוציאים כן אם אולם, ואם
שביחידאי יחידאי שיטה איזה על שסומכים טוענים,
כן עושים בשופר האם, תוקעים אם מחלוקת יש והרי ככל עושים ואנו ותרועה שברים או תרועה או שברים
השיטות, המצוה יתקיים שבודאי כדי, בלול מהדרין וכן ב,
וא " מלהוציא שנזהרים הוא שהתיקון בשבת כשחל כ
לרשה ר", וא " שהלכה שיטה על לסמוך אפשר איך כ
מפוקפקת, הי על לסמוך כמו " ס שצריך א ר", וכ " בעיר ש
ס בו שיש גדולה " תושבים ר ). התיקון שאין בודאי אולם
בשבת לתקוע הוא זה בענין, שחז שכיון " גזרו ל שלא
האיס על לעבור אסור לתקוע ור (.
וא " והלולב התקיעות יסוד לקיים באמת שרוצה מי כ
בר " בשבת שחלים וסוכות ה, לסמוך שלא להכריז יפעול
בשבת העירוב על, ולקח בשופר תקע כאילו נחשב וזה
הלולב, ונא ) ' א נח ישעיה ( לעמי והגד קולך הרם כשופר
פשעם, ועי " שנאמר מה בקרוב יתקיים ז ההוא ביום והיה
גדו בשופר יתקע. ל
בעה נכתב " ע י "י הג מורנו "ר ברנד יצחק שליט א", "ח י
תשס אלול ו", המדרש בית ' בשדה תועה ' ועה " עמנואל ק
"ת ת ו ד. 906.
הגרע שיטת בענין עוד " בשבת תקיעה בענין י
תלפיות בתל )י" 190 עמוד ב הרי שדעת כתב ( " איך ף
הטור שהביא ס) ' תקפ "ח( לתקוע אפשר עכשיו שגם כתב
בב " שא אף ד שכל וכתב חולק הטור אולם סמוך ינו
הרי על חולקים המפרשים " ב ומצריך ף " כ של ד " כמו ג
סנהדרין, הגרע ומפרש י", הט לדעת שגם ב סגי ור " של ד
כ" סמוך שאינו אף ג, ודבר הטור כתב שהרי תמוה זה
כ שצריך " קטנה סנהדרי שהם ג, אין סמיכה שאין והיום
סנהדרין.
ד תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר
שבכ שם וכתב " מ "פ) הל ב ' ('י שמצריך שמה כתב
הרמב " ב ם " החודש שקידשו ד, ע שקידשו בזמן רק זה " פ
ע מקדשין שאין בזמן אבל ראיה " ראיה פ, "א ב צ " ד
ב כל אלא החודש שקידשו במקום " סמוך ד, זה ועל כתב
הגע י", שלפ " א ז " כלל סמיכה צ, גם שהרי תמוה וזה
הכ " שא אלא סמיכה שצריך כתב מ " ב צ " שק ד ידשו
החודש.
בסוף וכן הכ דברי " שמדיוק מה של וכתב בו חזר שם מ
ברמב " בשבת לתקוע שאפשר מקום שיש ם, בזמן איירי
ע שמקדשים " ב שקידשו במקום ראיה פ " נתחדש ולא ד
חדש דבר שום כאן.
191 בעמוד וכן רה שכיח שאין סברה הוסיף " בזמננו ר,
הרי על שחולקים מה וכל " שס השיטות זה ף " שרשה ל " ר
א" ס צ " לפי אבל ר שס הפוסקים " ס צריך ל ר", אין
רשה " שופר תקיעת על גזרו ולא בזמננו ר, הארכנו וכבר
רשה בזמננו שיש. ר"
מזה וחוץ, גם הוזכר בזמננו הרבים רשות שאין הכלל הרי
ברא " ס שצריך הטור דעת וכן ש ר", שאין כתבו זאת ובכל
בשבת תוקעים, שס לדעות שגם ראיה ומזה " שרשה ל " ר
ס צריך ' ריבוא, "מ בשבת תוקעים אין מ.
ואח " 192 עמוד שם כתב כ ברמב פלפול לעשות " שא ם " צ
שהרמב תמוה והכל סמוכין " וכ סמכין מפורש הצריך ם " כ
המ " והכ מ מ".
ב שאין אף תוקעים שבירושלים שם הביא וכן " סמוכין ד
שהרמב תמוה וזה " בהל כתב ם ' ח ' בזמן רק ירושלים דין
המקדש בית.
ששעת שם כתב ועוד תמוה וזה לתקוע צריך הגזירה
ע הגזירה בשעת אפילו תוקעים לא שבשבת מפורש שהרי '
תקע " סי ו '. ג״י
194 בעמוד כתב עוד ששמוע מי ולא עובר התוקע שרק
וע לצאת ומכוון ' לכולם גזרו אלא כן הדבר שאין לקמן
חובה ידי לצאת שרוצים.
וע " תלפיות בתל ע )י" 42 עמוד ג לתקוע טעמים כמה (
בשבת, משום רבה גזירת היתה לא שבירושלים ואחד
בלילה נעולות שדלתותיה, נפרצה לפעמים הרי הבנתי ולא
כמ פרצה " קא עירובין ש, הרבים רשות שם והיה. ועוד כתבו זאת ובכל עירובין תיקוני עשו עיירות בהרבה הרי
הרי על שחולקים הראשונים כל " שבזה ף " תוקעים לא ז.
שלדעת שם כתב ועוד הרמב " מקדש נקרא ירושלים כל ם
בשבת תוקעים, צע וזה " הרמב שהרי ג " כתב ם )פ" הל ב '
ח'( המקדש שבית בזמן רק וירושלים המקדש בית דין במקדש לתקוע כלל ענין עוד אין החורבן אחרי אבל קיים
בדבריו כמפורש דין בבית אלא ובירושלים, פסק והרי
הרמב " סמו היום לנו ואין סמוכין שצריך ם כין.
נפשך ממה דין לומר שם שרצה מה גם, לעשות נהגו שהרי
בא " ע המנהג ששינו עד השנה בראש אחד טוב יום י " פ
הרי ף", טובים ימים שני לעשות, נפשך ממה כתב וממילא,
הרי על סומכין אם " עליו נסמוך טובים ימים שני לעשות ף
ב בכל לתקוע גם ד", הרי על סומכים לא ואם ף", נעשה אז
י רק בא בשבת כשחל תוקעים ואז השנה ראש אחד ום. י"
נפרדים נידונים שני הם שהרי זו טענה כלל הבנתי ולא,
טובים ימים שני לעשות ובענין, דעת על הסכימו הרי
הרי " הרמב ף " והרמב ם " והרא ן " ולא אחריו הרבה ועוד ש
והרז אפרים רבינו כדעת ה", בשבת תקיעה בענין ואילו
ע" ב פ " הרי שדעת ד " ף ב בכל שסגי ד", הרמב הרי " ם
והרא " והרז ש " הרי על בזה חלקו אחריו הבאים וכל ה ף",
בב שגם אמרו וגם " הרי של ד " פטירתו אחרי זה ביטלו ף.
הרז הרי מזה וחוץ " לעשות דבר הבעל הוא שהוא עצמו ה
בא אחד יום רק י", רפ מפורש כתב " בא שגם ד " ובכל י
בשבת תוקעין אין בעולם מקום.
כ ועוד ולא בשבת התורה קריאת שמקיימים ממה שם תב
להוצאה חוששין, גזרו לא בציבור אלא, כלל הבנתי ולא
זו טענה, ולא ציבור חובת רק שזה מכיון התורה שקריאת יעבירנה שמא חשש אין שבציבור כיון גזרו לא יחיד חובת וזה בציבור גם גזרו אז יחיד חובת שזה בשופר אבל
בגמרא מפורש ) ראש השנ ה דף כט עמוד ב( דאמר רבה:
הכל חייבין בתקיעת שופר, ואין הכל בקיאין בתקיעת
שופר, גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד,
ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא
דלולב, והיינו טעמא דמגילה.
אפילו בשבת המגילה לקרות שלא שגזרו גם הטעם וזה
שכ שכיון בציבור מחויב יחיד ל, ד שיעביר חשש ויש " א
הציבור על גם גזרו אז הרבים ברשות. משא " במקום כ
הציבור על רק הוא החיוב שכל.
50 ובעמוד הרמב לדעת שגם כתב " א ם " שכ סמוכין צ " כ
בכ " הרמב בדעת מ " בס ם " ב פ ', זה דבר כלל הבנתי ולא
שבכ " בשבת תקיעה כלל אין הזה שבזמן מפורש כתב מ
שיש בזמן רק סמוכין, הגרע כתב ועוד " שבב שאף י " כתב י
בכ אבל סמוכין שצריך " שא כתב מ " סמוכין צ, והלכה
כהכ מ", שבכ ביותר תמוהין זה וכל " ג מ " שצריך כתב כ
בזה סמוכין. ז"
50 עמוד שם כתב וכן הש, שלשון " ע "ס) תקפ ס "ח( כתב
בשופר תוקעין אין בשבת שחל השנה שראש כתב ולא
לתקוע שאסור, ומדייק הגרע מזה " אבל חיוב שאין שרק י
איסור אין, ברמב והרי כאלו דיוקים כלל הבנתי ולא " ם
פ כתב " הל ב ' ח ' לתקוע שלא כשגזרו, ולא שאסור ומפורש
חיוב שאין רק, השו מלשון לדייק שייך ולא " היתר ע.
כתוב וילנא בדפוס הנדפס חננאל שברבינו שם כתב ועוד
ב שצריך " ירושלים זולתי ד, ש ומשמע א בירושלים " צ
ד״ב, הר מן ראיה כלל ואינו " שבר ח " זולתי שכתב מה ח
רש שכתב וכמו המקדש בית בזמן איירי בירושלים " י
ה תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר
במשנה, ירושלים בענין במשנה שנאמר מה מתייחס והוא,
שא " ב צ " הסוגיה וכל ד, הר כאן חידש ולא " שבירושלים ח
בזמה תוקעין " ב בלי אף ז ד", התוס וגם ' שכתב ט״כ):
ד" א ה בל ( ביאר חורבן אחרי גם תוקעין שבירושלים
התוס ' בב דאיירי הראש " כ של ד ג". זאת ועוד לשון וכן שזה משמע ירושלים זאת ועוד כתוב ולא ירושלים היתה
בהוה ולא בעבר רק היה.
) שו " רע דברי שרוב ר " ע נדחו י " בתל ברודי שלמה הרב י
י תלפיות " 67 עמוד ג עמוד78 ובהמשך שכתבנו וכמו. (
ממה שלמד יעקב הביכורי מן ראיה שם הביא עוד
שהרמב " ס ם " גם כולל שמקדש שופר שבהלכות ל
ירושלים, בירושלים הוא מדאורייתא מלולב גם ממילא
בזמה גם " הרמב שלדעת וחידש ז " שבעה כל בירושלים ם ביום רק גבולין שנאמר שמה מדאורייתא נוטלין ימים
חוץ היינו ראשון לירושלים, ולמ די משופר לולב ם, ואח " כ
הגרע " מלולב שופר בחזרה למד י, איך שבלולב שכמו
ס שהוא " הרמב בדעת ל ם", כמקום ירושלים כל נחשב כמקום ירושלים כל נחשב שופר בענין גם אז המקדש גם אז בשבת גם תוקעים שבמקדש וכיון המקדש שהרי זה כל קלטתי ולא בשבת גם תוקעים בירושלים
כתב שופר בענין הרמב " גם החורבן שאחרי מפורש ם
ב צריך בירושלים ד", ע ' רמב ) "ם הלכות שופר וסוכה
ולולב פרק ב הלכה ח( כשגזרו שלא לתקוע בשבת לא גזרו
אלא במקום שאין בו בית דין, אבל בזמן שהיה המקדש
קיים והיה בית דין הגדול בירושלם היו הכל תוקעין
בירושלם בשבת כל זמן שבית דין יושבין.
הלכה ט ובזמן הזה שחרב המקדש כל מקום שיש בו בית
דין קבוע והוא שיהיה סמוך בארץ ישראל תוקעין בו
בשבת, ואין תוקעין בשבת אלא בבית דין שקידשו את
החדש אבל שאר בתי דינין אין תוקעין בהן אף על פי
שהן סמוכין, ואין תוקעין אלא בפני בית דין ) גדול ( בלבד
כל זמן שהן יושבין ואפילו ננערו לעמוד ולא עמדו תוקעין
בפניהם, אבל חוץ לבית דין אין תוקעין, ולמה תוקעין
בפני בית דין מפני שבית דין זריזין הן ולא יבאו התוקעין
להעביר השופר בפניהם ברשות הרבים שבית דין
מזהירין את העם ומודיעין אותן.
ברמב הוזכר ולא " החור אחר שבירושלים ענין שום ם בן
ב בלי בשבת תקיעה דין יש ד"
תלפיות תל בירחון יש עוד ) י חלק " 211 עמוד ג ( שני גזירה עת שהיה משום אחד בשבת לתקוע להתיר טעמים
הגזירה משום לתקוע וצריך, לא בשבת הרי הבנתי לא וזה
גזירה משום תוקעים ע) ' ס ' תקע " סע ו ' (ג״י. יש ואם
גזירה, בשבת ולא חול ביום לתקוע צריך.
הרז שיטת משום טעם הביא ועוד " שבא ה " יום רק יש י שלא סיבה שאין טוען זו ולשיטה השנה ראש של אחד
לתקוע
בעיני תמוה זה וגם, כל כמעט כדעת להלכה נפסק והרי
בא שעושים הראשונים " ימים שני י, ע ' "ש ע ס) ' תר " סע א '
ב'( הרז על בזה וחולקים " אפרים ורבינו ה, זה עושים וכן
לבט גם השנה ראש של שני ביום תפילין מצוות ל, וא " כ
הרז לשיטת כלל חוששין לא להלכה ה". שמענו לא וכן
השנה ראש של שני ביום תפילין שהניח שמי, הרב לא גם
ע" שלז י י זצ נגר " שזה כך להתנהג גמור איסור גם ויש ל
בחז מזלזל " יו לחלל ל ט", ע שנפסק כיון " של רובם רוב פ
י שני שנוהג הראשונים ו" ר של ט " בא גם ה י".
ביותר תמוה ועוד, הרז שהרי " מפורש כתב עצמו ה ) בריש
פ" דר ד "ה( בר שתוקעין בעולם מקום שום שאין " ה
בשבת, הרי על מאוד ותמה " בשבת תקיעה דיני שהביא ף,
בזמה שהרי " בא שגם ומפורש בשבת תקיעה אין ז " אין י
בשבת תקיעה, אחד יום רק שיש לשיטתיה אף.
נפסק וכן בש " ע ) תקפ " סע ח ' ('ה בר תוקעים שאין " ה
שבת, הרי כדעת שלא " הרי על חלקו כולם וכמעט ף " ע ף '
ביאור הגר א" ) אורח חיים סימן תקפח סעיף ה (ט״י כו '.
דמש ב״ד "ש דאקראי ב״ד מ״מ סמוך בא י" בעינן.
רמב ם" וש פ". ורש י" ורא "ש וטור כתבו ד״ב של ג״כ
בעינן וכולם חלקו על הרי "ף שמפ ' ב איזו ב״ד מופלג וע '
רא. ש"
בא גם מיירי וזה " בא היה המחבר שהרי י. י"
הש על חולק הוא למה הגישה כל בעיני תמוה וכן ע", ואף
הש על לחלוק שמותר מצבים שיש " אבל חזקות בראיות ע
הש הרי כאן " ע הכל פסק ע " הראשונ כל כמעט פ ואיך ים
הש על לחלוק ענין יש. ע"
בין חל בשבת תקיעה איסור ובין התוקע על
לצאת כשמכוון השומע על
פשוט ונראה, מי רק לא הוא בשבת לתקוע שהאיסור איסור על עובר לצאת ששומע מי גם אלא בפועל שתוקע
דרבנן, איסור בו שיש במה רק לא הוא שהאיסור והיינו
לכך המיוחד בכלי קול משמיע של, איסור בלי גם אלא
ה בכלל הוא המצוה לצאת עצם אלא אחר איסור, כדי
שחז השופר לטלטל יבואו שלא " מצוות לקיים שלא גזרו ל
שופר תקיעת, שומע אמרינן חובה ידי שלצאת וכיון
כעונה, על כעונה שומע מדין חל לתקוע האיסור גם אז
לצאת כשמכוון השומע.
בשבת מגילה לענין האחרונים שכתבו ממה לזה וראיה,
הפר שדעת " במ שהובא ח " ב ס) ' תרפ " ס ח " י ק "ח(
בו לקרות שאסור משום לטלטל אסור שהמגילה, אלמא גזירת משום ורק מגילה לקרות עצמי איסור שאין שאף
חז " נעשה כבר רבה גזירת משום במגילה לקרות שלא ל
קריאה איסור, מוקצה שאינו שם החולקים דעת וגם,
ישע בבגדי ראיתי ) וינר ( בשה שהובא צ", שאין שכתב
אסור שרק משום מוקצה ממנה ללמוד אבל בו לצאת
ו תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר
מש מותר " מוקצה אינו ה, שיש מודה שהוא מזה ונלמד
לצאת כדי לקרות איסור, וכ " השקל במחצית כ "ס) ס
תרפ (ח", גזירת של האיסור אלא אחר איסור בו שאין אף
חז " חובה ידי לצאת ל, יש אם בשבת בתקיעה גם וממילא שם שעומד מי כל אז לצאת אחרים שמוציא שהוא מי
ו איס על עובר תקיעה מצות לצאת מכוון שגזרו דרבנן ור
חז " לתקוע שלא ל.
) וע ' תשובות בפסקי ) רבינוביץ ( ס ' תרפ " שהסכמת ח
בע מגילה קרא לא שאם הפוסקים " בשבת לקרות אסור ש ואף בשבת לקרות אסור בשבת גדול שנעשה מי וכן
הגרי בשם שהביא " שבכה זוננפלד ח " משום לצאת מותר ג
על גזרו שלא יחיד, כולל עליו חלקו שכולם שם הביא
הגרע " שלזינגר י, וע ' הלוי בשבט )ח" ס ה ' (ג״פ שהסכים
הגרע עם לדינא " למי המגילה לקרות שאסור שלזינגר י
ט בשבת מצוה בר שנעשה " אדר ו, בודאי תקיעה ובענין
סברת כלל שייך לא הגי " זוננפלד ח, ליחיד גזרו שלא,
אלא יחיד על לא נידון זה שהרי גזרו וממילא רבים על
לתק שלא ע לשמוע שלא בזה וכלול וע " לצאת מ (.
הגע של לתקוע רצון של הגישה " שלזינגר י
צע " ג
בקרבו שבער דבריו מכל מבואר בשבת לתקוע הענין כל אין אם גדול כקלקול זה וחשב בשבת תוקעים שאין מה לתקוע להתיר רחוקות סברות חיפש כן על תוקעים
בשבת.
צע אולם " זו גישה כל ג, תוקעים שאין מה בקרבו בער מה,
חז שתיקנו מכיון הרי " לתקוע שלא ל, על גם נסמך זה
תרועה זכרון של הפסוק, גם תקיעה של תיקון שיש היינו
חז תקנת בגלל תוקעים שאין בזמן ל", "ע ענין שזוכרין י
תקיעה של, שהגמרא שאף והיינו )ר" כט ה: ( על מקשה
הגמרא של אמינא הוה של הדרש תרועה יום של סתירה
תרועה וזכרון, בשבת וזה בחול שזה ומתרצים, והגמרא
זה הסבר דחה, תקיעה לאיסור אחר טעם מביא והגמרא
ד יטלטל שמא רבה גזירת משום בשבת " ברה א ר", "מ מ
הראשון טעם לגמרי נדחה לא, אנו הרי זה ומשום
תרועה זכרון בתפילה בשבת אומרים ע) ' ס ' תקפ (ב", ו זה
הגאונים כל כתבו, שופרות פסוקי בשבת גם מתפללים וכן
הברכה ומסיימים ישראל עמו תרועת קול שומע
ברחמים, שופר בפועל שאין אף, מסכת הדבר ומקור
סופרים ) פרק יט ( אם חל ראש השנה להיות בשבת, אינו
אומר יום תרועה, אלא זכרון תרועה, לפי שאין תקיעת
שופר דוחה את השבת בגבול ין משום גזירה. הענין אלא הכתוב מסרו בגדר נשאר תרועה זכרון בתורה שנאמר מה
לחכמים, שחז שבזמן " שופר תקיעת מצוות לבטל ראו ל
תקעו כאילו נחשב השופר של הזכרון אז, שע והיינו " י הנאמר תרועה זכרון בכלל השבת נכלל רבה גזירת
בתורה, חז שתקנו וכיון " לתקוע שלא ל, הזכרון נחשב של
תקעו כאילו התרועה, המ כתב וכן " ב ) סימן תקפא ס״ק
כ״ד( ר בערב לתקוע שאין בענין "ה. ואין תוקעין וכו ' -
להפסיק בין תקיעות דרשות לתקיעות דחובה ] ואף
כשחל יום א ' של ה״ר בשבת ג״כ אין תוקעין בע ש" [.
שער הציון כיון שאומרים זכרון תרועה הוי כמו תקיעה
]אחרונים. [
וא " בכח שמחפש עליו הגיע ומה ככה על ראה מה כ
בשבת לתקוע, נע השופר של התיקונים כל הרי ע שין " י
תקיעה של ענין שמזכירין.
לולב מביטול בשבת תקיעה ביטול שונה הענין ובזה
בשבת, עצמו תקיעה שבטל אף שבתקיעה, "מ נשאר מ
ע המצוה " משא התקיעה זכרון י " לולב שבטלו בלולב כ,
ענין אין לולב זכרון של, חז רק " מצות לגמרי ביטלו ל
לולב.
ונפ " שבר שמי מ " ענין כלל מזכיר אינו בשבת שחל ה
תקיעה, פסוקי מתפלל ולא תרועה זכרון אומר שלא
שופרות, וכאיל תרועה זכרון מצוות בזה מבטל ו באמת
כלל תקע לא, משא " אינו לולב מזכיר שאינו מי בסוכות כ
מצוה שום מבטל, שבין כיון חז כך " המצוה כעת ביטלו ל
לגמרי, חז ביטלו לא ובשופר " רק המצוה את לגמרי ל מזכיר שאינו ומי תרועה לזכרון בפועל מתקיעה החליפו
תרועה זכרון מצוות מבטל התרועה כלל.
ע בשבת מטלטלין ממילא שאם ואף " רחוקים התירים י,
חז רצון נתקיים לא " מ ל " הפ לא זה מ ית על לעבור רון
איס תקיעה ור, וכו שום שאכל ומי. ' הדבר למה משל
דומה, שומרים שלא ישראל מכלל מילונים לצערנו יש
שבת, השנה בראש שופר לשמוע באים זאת ובכל, כי
שבת מחללי הרבה אצל גם נשמרים נוראים הימים, האם
בשבת נתקע שבשבילם נאמר, רבה גזירת כך שבין מכיון
עוזר לא, כך אומרים שאין בודאי, שחז " גזרו שגזרו מה ל,
שבת חילול חומר על נעורר ואנו.
בשבת תקיעה בענין סיכום
חז שגזרו ממה בשבת שחל השנה בראש שלנו תפקיד " ל
ד על יעביר שלא כדי בשבת לתקוע שלא " ברה א ר", הוא
בשבת לטלטל שלא לציבור לעורר, התירים על לסמוך ולא
רשה דין שמבטלין רחוקים ר", אין ומאידך סברות לחפש
בשבת לתקוע רחוקות, חז שגזרו איסור על לשמור אלא " ל
לתקוע שלא, של דאורייתא עשה מצוות מקיימים ובזה
שנחשב תרועה זכרון שופר תקיעת מצוות קיימו כאילו.
רע הגאון על לחלוק זה במאמר המטרה " י
בשבת תקיעה בענין
לחלוק בזה הארכנו בזה הגאון דברי על, שהוא שמכיון זה
התורה יסודי שהקים, חרמה מלחמת ללחום אחד מצד
ז תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר
הדת מהרסי כל נגד, המחדשים כל ונגד, מליצת דרך על
הח " ס " מקום בכל התורה מן אסור חדש ", שני ומצד
א למען נפשו מסר " בא חקלאות שהקים זה והוא י י",
הגוים מן קרקעות ופדיון, המושב אם והקים פתח ות
הרבה ועוד תקוה, מצו ולקיים בלי כהלכתו שביעית ות
כידוע מכירה היתר שום, בכל מכירה היתר נגד שלחם
כהלכתו שמיטה וקיים תוקף, דרך עם תורה ענין וחיזק
רשב כמו כולם לעשות ולא ארץ י", בזה תומכין ואנחנו
נפשו ומסר ולחם שהקים מה בכל, יבואו שכן ומכיון
בשבת תקיעה של ענין על גם להסכים שצריך לומר, ועל בתוקף עליו חולקים אנו זה שבענין כאן לומר באנו זה תקיעת לשמוע ולא בשבת לתקוע היתר אופן בשום ואין
תוקע שכן ממי שופר, כד ולא אחריו שנגררים אלו עת
זה בנושא.
תכלת בענין
הגרע " כידוע זה בעקבות גם ונרדף רדזין של תכלת לבש י.
ה סוגי שני היה רדזין של תכלת בענין הנה תנגדויות, אחד
נכון לא שהזיהוי מצד. נכון היה הזיהוי אילו אף שנית
מ" חדש דבר רוצים שלא מצד התנגדות יש מ.
הוא נכון לא שהזיהוי הראשון התנגדות למעשה הנה
גמור טעות הכל באמת שהרי בצדק, והצבע חלזון שאינו
י הרב שהוכיח כמו ברזל משחיקת אלא משם בא לא " א
זצ הרצוג " וכן ל ובגמרא בתנור אלא ביורה ניתן אינו
) מב מנחות: ( יורה הוזכר.
מצות לחדש שמצוה הכללי הרעיון הענין עצם אולם
תכלת, האדמו היה בזה " והמתנגדים צודק מרדזין ר
זה מטעם שהתנגדו, גדול טעות בזה טעו, ונפ " בזמננו מ
א חלזון ברורות בראיות שנתגלה קוצים קהה רגמון
) הפורפורא חלזון, מ טרונקולוס ורקס, בכמה בזה הארכנו
על חיבורים הרבה ויצאו יהודי איש בכנף כמו מאמרים
זה ( וא " להתנגדות סיבה עוד אין כ, מן עוד שנשאר ומה
חדשים דברים רוצים שלא בגלל בעיקר זה המתנגדים,
התנגדים טועים בזה.
בדורנו שנתגלה התכלת את להתקיף שבא חוברת וראיתי
קוצי קהה ארגמון ם, הח מליצת מכח " מן אסור שחדש ס
מקום בכל התורה, ע וכאן " הגרע הנהגת י " לגמרי נפרך י
זו טענה, הגרע שהרי " העיקרי לוחם שהיה זה הוא י אחרי
הח פטירת " המחדשים כל נגד ס ובין בדרשותיו בין
הח צוואת על העברי לב בספריו " ספרים ושאר ס, זה והוא
רדזין של תכלת שלבש, כלל חשש ולא חדש איסור על
התורה מן אסור, לענין כלל שייך לא שזה מכאן ומבואר
הח מליצת ס", שהח " לחם ס נגד ולא דת מהרסי נגד
דת מקיימי.
ואין לא או נכון זה אם בדיקה צריך חדש דבר שכל והיינו בדיקה צריך אלא לפסול ולא להכשיר לא סיבה חדש
ענין של לגופא, אף על נכון זה אז נכון זה שאם חדש שזה,
נכון לא זה אז נכון לא זה ואם, בגלל לא אלא חדש שזה
נכון לא שזה בגלל. והח " לעשות שבא מי נגד לחם ס
אח במטרה בדת שינויים " הדת את להרוס כ, "ע איזה י
הגוים לתרבות דימיון. למען דברים לעשות הסכים אבל
קרבנות בהקרבת שתמך וכמו חדש שזה אף הדת ) שו " ת
ח" ס ס ' יו " ס ד ' רל ו" ( והגרע " כמה זו תשובה הזכיר י
פעמים.
בעה נכתב " ע י " י הג מורנו '' ר ברנד יצחק שליט " א "י תשע תמוז ט " עה ג " עמנואל ק
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
