בפרשתן: "כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא: לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא […] וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא […] כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ" (מקור א').
המפרשים מתחבטים באיזו מצוה מדובר? [י״א כל המצוות (ראב״ע), י״א ת״ת, וי״א תשובה] לפי הרמב״ן (מקור ב') ועוד מפרשים רבים הכוונה למצות התשובה. המוזכרת בפירוט בקטע שקדם לזה.
ולפי זה יש כאן מסר אל מי שנפל ברשת יצרו, ובא לשוב בתשובה, שלא יתרץ לעצמו כי הדבר בלתי אפשרי, אלא קרוב אליך הדבר מאוד, התשובה היא מצוה ברת יישום, ואפשרית לכל אחד.
גם רבינו נסים בדרשות הר״ן (מקור ג') עומד על זה לאור הפסוק בספר מיכה (ו' ו-ט): "בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם ה֔' אִכַּ֖ף לֵאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה: הֲיִרְצֶ֤ה ה֙' בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי: הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־ה֞' דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ".
ומבאר הר״ן שכביכול היה עולה על הדעת, כי לגודל חומרת החטא, יבקש הקב״ה מהבא לשוב בתשובה דרישות זרות לטבע האנושי, ובלתי ישימות, כמו שיתן את בנו כקרבן. ברם מצד האמת לא עלה על לבו של הי״ת לדרוש זאת, וכל מה שה' דורש ממך הוא חרטה וכשרון המעשה.
היטיב להגדיר זאת הגראי״ה קוק (במקור ד') כי מצות התשובה היא קלה שבקלות וקשה שבקשות. לגבי ה״קלה שבקלות" מסתמך הראי״ה עד״ב הגמרא (בקידושין מט:) לגבי אדם שבא לקדש אישה ואומר "הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור", שהאישה מקודשת למרות שכרגע הוא בגדר רשע, וזה בנוי על כך שהוא קידש אותה על דעת זה שהוא צדיק גמור, ועל דעת הרהורי התשובה שעשה באותו הרגע. ואנו פוסקים בזה שהיא מקודשת (מספק). ומצד שני היא קשה שבקשות מכיוון שלהוציאה מהכח אל הפועל ולעשות חזרה בתשובה על כל המשתמע זוהי עבודה קשה ולא פשוטה.
אז יש כאן ברמב״ן ובר״ן חיזוק הנקודה של קלותה של התשובה. גם הזוה״ק (מקור ה') מתאר זאת כהתקרבות לה' המתחוללת ברגע אחד.
הרב קוק היה ללא כל ספק אחד מן השליחים ששלח הקב״ה לדור זה לדבר על קלותה של התשובה, ומתוך זאת להשיב לב רבים לאביהם שבשמים. עד כדי כך שאמר (במקור ו') כי "עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של התשובה" [ועיין שם בכל הפרק שמרחיב הראי״ה במשמעותה העוצמתית של הרהור התשובה. וזאת בשל כך שהם לא בדיוק צריכים ליצור משהו חדש יש מאין, אלא אדרבה הם מגלים את הרצון הפנימי והאמיתי שנמצא אצל האדם גם כאשר הוא רחוק מכך].
אפשר להסביר זאת בשני אופנים:
בגלל שהאדם משוכנע כמה קשה לשוב בתשובה, הוא מראש מתייאש מהרעיון, ולא מתחיל לשוב.
גם אם הוא כבר מתחיל, כיון שהוא לא מעריך את הצעד הראשון שהוא עשה (זה שמצד האמת טמון בו הכל, ושמכחו הוא כבר נקרא צדיק), אין לו שמחה במצבו הנוכחי, ולכן הוא ייסוג וייפול.
אוהחה״ק (מקור ז') ג״כ מתייחס לבעיה זו אצל בלעם שמייחל "תמות נפשי מות ישרים", כיון שהוא משוכנע שבחיים חיותו לא יצליח להחזיק מעמד בישרותו, הוא לא השכיל להבין כי התשובה לא בשמים היא.
לצד האמונה והשמחה הוספנו כאן שתי עצות מרכזיות אל הבא לשוב בתשובה מפי קדמונינו נו״ע.
מהר״ם אלשיך (מקור ח') הק' מדייק מפסוקי הפרשה שלימוד התורה הוא מרכיב הכרחי בחזרה בתשובה, וזמ״ש: "בפיך ובלבבך".
הבעש״ט (מקור ט'): התשובה צריכה להיות בהדרגה.
דברים פרק ל פסוק יא – יד: כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא: אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה: וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה: כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ: ס
רמב״ן דברים פרק ל פסוק יא (פרשת נצבים): וטעם כי המצוה הזאת - על כל התורה כולה. והנכון, כי על כל התורה יאמר (לעיל ח א) "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום", אבל "המצוה הזאת" על התשובה הנזכרת, כי והשבות אל לבבך (בפסוק א) ושבת עד ה' אלהיך (בפסוק ב) מצוה שיצוה אותנו לעשות כן. ונאמרה בלשון הבינוני [ל' עתיד ולא ל' ציווי] לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן. והטעם, לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים ואתה ביד העמים תוכל לשוב אל ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום, כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום:
דרשות הר״ן דרוש ו': מן הטובות הגדולות שהטיב השם יתברך לנו והחסדים העצומים, הוא ששיער המצות בענין שתושג עשייתם בנקלה ולא יבאו לטורח, כי רצה השם יתברך לזכותנו ולא העמיס עלינו העבודות הכבדות שנקוץ בהם. וזהו שדרשו בתענית (ד א) אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי (ירמיה יט ה).
ובפרט נתבאר זה בענין התשובה, שההיקש יורה ויחייב, שעבד סכל שהמרה במלך גדול שהטיבו בתכלית הטוב, שאם יתן איש את כל הון ביתו בכופר עונו בוז יבוזו לו, ושיהיה כוסף בתכלית הכוסף לתת כל אשר לו, גם בניו ובנותיו, בכפרת חטאיו, זה היה מן הראוי. אבל השם יתברך היקל על זה, ובחר בתשובה וצוה עליה, וביאר ענינה בדבר קל מאד, והוא החרטה על מה שעבר והטבת המעשה על העתיד, והבטיחנו בזה הבטחה שלמה, שאם יעשה כן יכופרו העונות הקודמים לגמרי, וזה פלא עצום וחסד נשגב למאד.
כל זה ביאר הנביא בכאן. אמר על צד ההצעה, שהיה מן הראוי ושהשכל יורה, שיהיה החוטא בזאת המחשבה שיאמר כן "במה אקדם ה'" וגו' ויכפר לי על חטאי, היספיק לי בזה שום דבר, "האקדמנו בעולות" וגו', "הירצה ה' באלפי אילים", ויכפר על חטאי, ואם כל זה לא יספיק לי, היספיק לי אם אתן בכורי לכפר פשעי, ופרי בטני לתרופת חטאת נפשי, […]
והיתה התשובה בזה: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך", כלומר באמת כן היה ראוי וכן גוזר השכל כדבריך עמך, אבל השם יתברך הפליא עמך לעשות, ואינו רוצה מעמך אלף אלפים אילים ורבבות נחלי שמן ולא בכורך ופרי בטנך, כמו שאמר הכתוב (ירמיה יט ה): "אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי", וכמו שדרשו רבותינו ז״ל (תענית ד א), אינו רוצה מאתך רק כשרון המעשה, והוא עשות משפט וגו', והם דברים קלים מאד יושגו מהרה.
הראי״ה קוק – אורות התשובה (הקדמה): התשובה היא תופסת את החלק היותר גדול בתורה ובחיים, עליה בנויות כל התקוות האישיות והציבוריות, היא מצות ה' שהיא מצד אחד קלה שבקלות, שהרי הרהור תשובה הוא כבר תשובה, ומצד אחר הרי היא קשה שבקשות, שלא יצאה עדיין אל הפועל במילואה בעולם ובחיים.
זוהר כרך א (בראשית) פרשת חיי שרה דף קכט עמ' א–ב: זכאין אינון מאריהון דתשובה דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגע חדא קריבין לגבי קודשא בריך הוא מה דלא הוה הכי אפילו לצדיקים גמורים דאתקריבו גבי קודשא בריך הוא בכמה שנין.
אורות התשובה י״ד, ד1*: עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של התשובה.
אור החיים במדבר פרק כג (פרשת בלק) על הפסוק: "תמות נפשי מות ישרים": עוד ירצה שבהגיעו ליום המיתה יטיב דרכיו ממעשיו הרעים ותועבותיו, כי רשע שבאומות היה, ואתונו שהיתה לו סוכנת כמאמרם ז״ל (ע״ז ד ב) תגיד עליו, אלא שנתאוה שבשעת מיתה ישוב ויהיה ישר כישרים שבאומות, ולפי שעמד על מזגו והנה הוא רע בתכלית הרע ונמנע ממנו עשות יושר, לזה שאל דבר שיכול להיות שבשעת דכדוכה של מות יהיה ישר, וכיוצא בזה ראיתי רשעים שאמרו לי בפירוש כי אם היו יודעים שיחזרו בתשובה ותכף ימותו היו עושים אלא שיודעים שאינם יכולים לעמוד בתשובה זמן ארוך כי דבר מלך עליהם מלך זקן וכסיל רחמנא ליצלן, ולא שאל הרשע שימות כמיתת הצדיקים שבישראל כי הוא מן הנמנע שיגיע להשגה זו:
ר״מ אלשיך הקדוש על דברים פרק ל פסוק יא (פרשת נצבים): אמר כי המצוה הזאת כו', כאשר אמרתי לך שעל ידי הלימוד יכנע יצרך ותשוב, אל יפלא עתה בעיניך נצוח את היצר הרע באמור ומה אם טרם אחטא גבר עלי והחטיאני, ומה יעשה אחר שהחזיק בי והוא בעל הבית כי ישתרר עלי גם השתרר ולא אוכל לו, ומה גם כי כח רוחני הוא ואני חומר עכור לעמוד נגדו. על כן אפשר יעלה על לב איש, צריך כח אלהי רוחני מן השמים להתאזר נגדו. ואם הכח ההוא נתנו יתברך למטה לארץ לא לנו הוא, ומי יתן ידענו ונשלח אחר חכם חרשים אשר לו הכח ההוא מסוף העולם ויודיענו. על כן אמר המצוה הזאת היא התשובה לא נפלאת היא ולא רחוקה היא:
ופירש מה שאמרתי לא נפלאת היא כי לא בשמים היא לאמר כו'. ומה שאמרתי ולא רחוקה היא הוא כי לא מעבר לים היא לבקש היודע הנצוח ונעשנה, כי קרוב אליך הדבר מאד שהוא הלימוד בבית המדרש שאמרתי לך לעמוד נגד יצרך. שהוא אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. וזהו אומרו בפיך שהוא הלימוד ועל ידי כן יטהר לבבך ממחשבות רע ויטפל בטוב לעשותו בפועל.
בעל שם טוב עה״ת פרשת בשלח אות א': בפסוק "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא" וגו'. ושמעתי בשם מורי [כי האדם עולם קטן ויש בו פרעה ומצרים, והורה הכתוב סדר התשובה, שיהיה בהדרגה להסב דרך ולא בפ״א, שאם כן יתבטל מכל וכל.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה