בס׳ד
אדר ראשון ואדר שני
1) מסכת מגילה דף ו 'ב: משנה. קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר שני. אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה, ומתנות לאביונים.
*האם הסיפא מדברת במקרה של הרישא שלא ידעו שהשנה מעוברת וקראו את המגילה באדר ראשון
גמרא. הא לענין סדר פרשיות - זה וזה שוין. מני מתניתין? לא תנא קמא, ולא רבי אליעזר ברבי יוסי, ולא רבן שמעון בן גמליאל.
דתניא: קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון חוץ ממקרא מגילה.
רבי אליעזר ברבי יוסי אומר: אין קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון.
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יוסי: אף קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון.
ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה.
… לעולם תנא קמא, ותנא מקרא מגילה והוא הדין מתנות לאביונים, דהא בהא תליא.
ואי בעית אימא: לעולם רבן שמעון בן גמליאל היא, ומתניתין חסורי מיחסרא, והכי קתני: אין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לארבעה עשר שבאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות, הא לענין הספד ותענית - זה וזה שוין. ואילו סדר פרשיות לא מיירי.
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום רבי יוסי. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: בכל שנה ושנה. רבי אליעזר ברבי יוסי סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט - אף כאן אדר הסמוך לשבט,
ורבן שמעון בן גמליאל סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן - אף כאן אדר הסמוך לניסן.
בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי - מסתבר טעמא, דאין מעבירין על המצות, אלא רבן שמעון בן גמליאל מאי טעמא? - אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף.
רש״י: משנה. - אלא מקרא מגילה - כלומר: שאם עשאו בראשון לא יצא.
גמרא. : סדר פרשיות - פרשת שקלים וזכור ופרה והחודש, דתנן במתניתין דבני העיר דנוהגין באדר. זה וזה שוין - שאם קראם בראשון אין צריך לחזור ולקרות בשני.
שאסורין בזה ובזה - ביום ארבעה עשר וחמשה עשר שבשניהן.
ורבן שמעון בן גמליאל כו' - דהא כל מצות קאמר. מתניתין הכי קתני - ולא איירי בסדר פרשיות כלל. אין מעבירין כו' - משבא לידי אקדים לעשות, דהכי תניא במכילתא ושמרתם את המצות - אם באת מצוה לידך אל תחמיצנה. גאולה לגאולה - פורים לפסח.
2) רא״ש מסכת מגילה פרק א סי' ז': מתני' קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים. נראה לומר דסיפא ארישא קיימא היכא דקרא המגילה בארבעה עשר ונתעברה השנה אז אין בין אדר ראשון לשני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים דאע״פ דעשאו בראשון צריכין לחזור ולעשותן בשני אבל כל שאר דברים שעשאום בראשון ושוב נתעברה השנה אין צריכין לחזור ולעשותן בשני.
[והיכא] דנתעברה השנה קודם אדר ראשון אז הוי אדר הראשון כמו שבט ואהא קאמר גמרא הא לענין פרשיות זה וזה שוין כלומר שאם קראו באדר הראשון כל ארבעה הפרשיות ושוב ראו שיש צורך לעבר השנה אין צריך לעשותן בשני אבל לא מסתבר כלל שבכל השנים המעוברות יקראו הפרשיות בשני אדרים.
ושוין בהספד ותענית שאסורים בזה ובזה פי' אם קראו המגילה בארבעה עשר ובו ביום עברו השנה אסור בהספד ותענית אבל בשאר שנה מעוברת נראה לי שמותר בהספד ותענית *כך נראה לי לפרש השיטה:
3) רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה יג: שני הימים האלו שהן ארבעה עשר וחמשה עשר אסורין בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום, בין לבני כרכין שהן עושין חמשה עשר בלבד, בין לבני עיירות שהן עושין ארבעה עשר בלבד, ושני הימים אסורין בהספד ותענית באדר הראשון ובאדר השני…
*לפי הרמב''ם הרי''ף ועוד ראשונים בכל השנים גם אם עברו את השנה קודם אדר, י''ד וט''ו אדר ראשון אסורים בהספד ובתענית. דברי המשנה ''אין בין אדר ראשון לאדר שני'' נאמרו בכל השנים.
אפשר להוכיח כשיטת הרמב''ם מלשון הגמרא המסבירה את מחלוקת ר''א ברבי יוסי ורבן גמליאל. דשניהם מקרא אחד דרשו: ר''א ברבי יוסי אומר מה כל שנה אדר הסמוך לשבט וכו'. הגמרא קוראת לשניהם אדר, משמע דשם אדר חל גם על אדר הראשון, ורק השאלה איזה אדר להעדיף.
4) מסכת נדרים דף סג ע' א: מתני'. קונם יין שאיני טועם לשנה, נתעברה השנה - אסור בה ובעיבורה; עד ראש אדר - עד ראש אדר הראשון, עד סוף אדר - עד סוף אדר הראשון.
גמ'. אלמא סתמא דאדר דקאמר - ראשון הוא; לימא, מתני' רבי יהודה היא! דתניא: אדר הראשון - כותב אדר הראשון, אדר שני - כותב אדר סתם, דברי ר״מ; ר' יהודה אומר: אדר הראשון - כותב סתם, אדר שני - כותב תיניין! אמר אביי: אפילו תימא ר״מ, הא דידע דמעברא שתא, הא דלא ידע;
5) רש״י ד''ה אמר שאיני טועם עד ראש חדש אדר - סתם אין אסור אלא עד ראש חדש אדר הראשון.
גמ' - מדקתני מתני' אינו אסור אלא עד אדר הראשון אלמא דכל היכא דקאמר עד אדר סתמא אדר הראשון משמע ולא שני.
דתניא - הרוצה לכתוב בשטר אדר הראשון כותב בהדיא אדר הראשון אבל אם רוצה לכתוב אדר השני כותב סתם דברי ר״מ דסתם אדר השני משמע ולא הראשון. אדר השני כותב - בהדיא אדר השני דבסתם אדר הראשון הוא. אפילו תימא - מתניתין ר״מ ומתני' כגון דלא ידע דמיעברא שתא הילכך כי אמר סתם אדר הראשון משמע ולא השני שלא נתכוין אלא לאדר הסמוך לשבט וברייתא דקתני אדר השני כותב סתם כגון דידע דמיעברא שתא וכי אמר אדר סתם משמע אדר השני.
*מחלוקת ר''י ור''מ תלויה בדעתו של אדם: לדעת רבי יהודה כיון שאדר הראשון חל תחילה דעתו של אדם על אדר ראשון, ואילו רבי מאיר ס''ל כיון שקוראים את המגילה באדר שני דעתו של אדם על אדר שני.
6)שולחן ערוך אורח חיים תקס''ח, ז: כשאירע יום שמת אביו או אמו באדר והשנה מעוברת יתענה באדר ב': הגה ויש אומרים דיתענה בראשון (מהרי״ל ומהר״י מינץ) אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני (ת״ה סי' רצ״ה) וכן המנהג להתענות בראשון
מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר״י בשם מהר״י מולין):
7) מגן אברהם סימן תקסח ס״ק כ: דדמי למי שנדר עד אדר דאם ידע שהשנה מעוברת אסור עד אדר שני וה״נ הוא ידע (ב״י מהרי״ו) וקשה דהרב״י כתב בי״ד סי' ר״כ ס״ח דלהרמב״ם הוי דינא הכי אבל רוב הפוסקים ס״ל דאפי' ידע שהיא מעוברת הוי עד אדר ראשון … ובת״ה מביא ראיה לנהוג בראשון מדאמרי' פ״ק דמגילה דקריאת המגילה בשני משום דמסמך גאולה לגאולה עדיף משמע דאי לאו האי טעמא עבדי' בראשון ע״ש.
ובתשו' מהרי״ל סי' ל״א דחה ראי' זו משום דבמגילה ס״ד למיעבד בראשון דאין מעבירין על המצו' ע״כ ובגמ' משמע דאי לאו קרא הוי עבדי' פורים בתרוויהו ע״ש ואפשר דגם ימים הכתובים במ״ת נהגו בשניהם וכ״מ קצת בס״ס מ״ת שכת' אין בין אדר ראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה וכו' משמע שבא לאורויי שכל הימים הכתובים במ״ת נהגו בשניהם ועוד די״ד וט״ו אסורים בהספד ותעני' בשניהן לכן מדינא יש להתענות בשניהם אך כיון שיום שמת בו אביו אינו אלא מנהג א״צ לעשות אלא כמו שנהג בתחלה דמעיקרא אדעתא דהכי קביל עליה אבל מי שנדר להתענות יום שמת בו רבו וכדומה צריך להתענו' בשניהם כנ״ל…
*מ''א דוקא בנדרים ובשטרות תלוי בדעתו של אדם, אך בסי' תקס''ח הדבר נוגע לתאריך, וכל מאורע שנקבע בתאריך בשנת העיבור הוא באדר שני כמו מקרא מגילה ודיני הפורים שחלים באדר שני. אך סברת הרמ''א שגם בשאלת התאריך בשנה מעוברת נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה.
בהגר''א תקס''ח: מיישב את דברי הרמ''א. בגמ' תלו את המחלוקת אם לקרוא את המגילה באדר ראשון או אדר שני בפירוש הפסוק ''בכל שנה ושנה'', ולא תלו זאת במחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר בנדרים, ואילמלא הפסוק בכל שנה ושנה המגילה היתה נקראת באדר ראשון גם לפי רבי מאיר. ומה שיש מחמירים להתענות בשניהם הוא כי לפי הגמרא לשני החדשים יש דין אדר ועל כן צריך להתענות בשניהם. ולפי דבריו ברור למה אין תענית והספד בשני החדשים, כי אדר ראשון ואדר שני הם תאריך הנס, ועל כן יש לאסור בשניהם. אך לדעת השולחן ערוך אדר שני הוא אדר העיקרי, ועל כן צ''ע מדוע נקבע פורים קטן באדר ראשון?
ח׳י חת''ס מס' מגילה – דין פורים קטן שאסור בהספד ובתענית הוא מדאורייתא. עצם חיוב הודאה על הנס הוא מהתורה רק שקיום המצוה בקריאת מגילה הוא דרבנן. מגילה י''ד מה משעבוד לגאולה אומרים שירה ממיתה לחיים לא כ''ש? ודומה לתפילה שהיא מה''ת לדעת הרמב''ם בכל צורה אלא שחכמים קבעו את צורת המצוה בנוסח וזמני תפילות. ועל כן החיוב מה''ת להודות על הנס חל כבר באדר ראשון ואין מעבירין על המצוות ואין כח ביד חכמים להפקיע את המצוה ולקבוע אותה באדר שני ועל כן באדר ראשון עושים זכר לנס שאסור בהספד ובתענית, ואילו בשני מקיימים את המצוה בצורתה השלמה במקרא מגילה ושאר מצוות הפורים מדרבנן. ועל פי זה אפשר להסביר את דברי הרמ''א סוף אורח חיים שנוהגים קצת שמחה בי''ד אדר ראשון כדי לקיים את הדין דאורייתא להודות על הנס.
8) תוספות מסכת מגילה דף ו ע''ב ד''ה ורבי אליעזר ברבי יוסי סבר אף מקרא מגילה [לכתחלה בראשון - ונראה] דדייק מדקתני משנה יתירא שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון [דמשמע] לכתחילה ויש שנוהגין לעשות ימי משתה ושמחה בארבעה עשר ובחמשה עשר של אדר הראשון וריהטא דמתניתין נמי משמע כן מדקאמר אלא מקרא מגילה בלבד ומתנות עניים מכלל דלענין משתה ושמחה זה וזה שוין ולא נהירא דהא אמרינן בגמרא הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין מכלל דשמחה ומשתה ליכא דע״כ לא תליא הא בהא דאי תליא הא בהא לאשמעינן דמשתה ושמחה נהגו בהו וממילא נאסר בהספד דהא הימים האמורים במגילת תענית האסורים בהספד אין בהן משתה ושמחה וכן הלכה שאין צריך להחמיר לעשות משתה ושמחה באדר הראשון.
9) ר״ן על הרי״ף מסכת מגילה דף ג ע׳ב: אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים. נ״ל דהיינו טעמא דלא אמר נמי סעודת פורים משום דמסקי' בגמ' דלענין הספד ותענית זה וזה שוין כלומר שאסורין בזה ובזה ואסור בהספד ותענית משמחה ומשתה נפיק כדאמרי' בגמ' [דף ה ב] שמחה מלמד שאסור בהספד, משתה מלמד שאסור בתענית והיינו עיקר חיוביה דסעודה יתירה דאמרינן מיחייב איניש לבסומי בפוריא או אפשר דאמרי' דמדרבנן בעלמא הוא ולאו מעיקר חיובא הוא וקרוב הדבר גם כן שראוי להרבות בסעודה בי״ד שבראשון אבל לענין לשלוח מנות כיון דדמו למתנות לאביונים דליתנהו אלא בשני משמע נמי דאף משלוח מנות אינו אלא בשני ואף על פי שהמקדימין לקרות נותנין מתנות לאביונים ביום קריאתם ואינם שולחים מנות שאני התם דלא עבדי סעודה [כדאמר לעיל שהשמחה אינה נוהגת אלא בזמנה]:
10) שולחן ערוך אורח חיים תרצ''ז: יום י״ד וט״ו שבאדר ראשון אין נופלים על פניהם ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה ואסורים בהספד ותענית אבל שאר דברים אין נוהגים בהם
וי״א דאף בהספד ותענית מותרים:
הגה והמנהג כסברא ראשונה
י״א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי״ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי״ף) ואין נוהגין כן מ״מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים (הג״מ בשם סמ״ק) וטוב לב משתה תמיד:
11) ט״ז אורח חיים ס״ק ב: בהג״ה תשב״ץ סי' קע״ח כ' דיש להרבות ורבינו יחיאל מפרי״ש רגיל להרבות ולהזמין בני אדם כמשמעות לשון המשנה אין בין אדר כו' ושפיר מסיים רמ״א כאן וטוב לב משתה תמיד:
12)משנה ברורה ס״ק ב: מי שאירע לו נס באדר וקבל ע״ע לעשות תמיד יום משתה ושמחה אם אירע בשנה פשוטה עושה בראשון ואם אירע במעוברת בשני יעשה בשני. ואותה סעודה שעושין בשביל הנס היא סעודת מצוה דכל סעודה שעושין לזכר נפלאות ד' הוא סעודת מצוה:
13)שולחן ערוך אורח חיים נ''ה, י: אם נער אחד נולד בכ״ט לאדר ראשון משנה מעוברת ונער אחד נולד באדר שני באחד בו ושנת י״ג אינה מעוברת אותו שנולד בכ״ט לאדר הראשון צריך להמתין עד כ״ט לאדר בשנת י״ג להיות בן י״ג שנה ואותו שנולד אחריו באחד באדר השני יהיה בן י״ג שנה כיון שהגיע אחד באדר של שנת י״ג:
הגה ומי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העיבור אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני (תשובת מהר״י מינץ סי' ט״ו):
14)שולחן יורה דעה ת''ב, יב: … ומתענין יום המיתה ולא יום הקבורה (מהרי״ו סי' קכ״א ומהרא״י סי' רצ״ו והאחרונים) אם לא מי שהיה אצל הקבורה ולא אצל המיתה (בקבלה מפי זקן מופלג מוהר״ס לנדא) ואם אירע יום זה ביום שאין אומרים בו תחנון אין מתענין כלל ואם מתו באדר ונתעברה השנה העיקר להתענות באדר הראשון (ת״ה סימן רצ״ד ומהר״י מינ״ץ) אע״פ שיש חולקין כך הוא עיקר ואם מתו בשנת העיבור אדר הב' מתענה גם כן בעיבור באדר השני (ג״ז שם) ועיין באורח חיים בי' תרס״ח סעיף ז' ועיין לעיל סימן שצ״א שאין לאכול בסעודה בליל יום שמת בו אב ואם חל תענית זה בערב שבת דינו כשאר תענית ועיין בא״ח סימן רמ״ט מיהו אם בפעם ראשון השלים ינהוג כן כל ימיו:
15) פתחי תשובה: עבה״ט ועי' בתשו' גבעת שאול סי' ע״ג במת אביו בשנת העיבור בער״ח אדר שני שהוא כ״ט לאדר ראשון יתענה בשנה פשוטה בכ״ט באדר ולא בכ״ט שבט ע״ש:
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה