טיפול בחולה הנוטה למות
1. יומא דף פג עמוד א
מי שנפלה עליו מפולת, ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל — מפקחין עליו את הגל. מצאוהו חי — מפקחין, ואם מת — יניחוהו.
2. יומא דף פה עמוד א
מצאוהו חי מפקחין. מצאוהו חי פשיטא! — לא צריכא, דאפילו לחיי שעה.
3. עבודה זרה דף כז עמוד א
מתני׳. מתרפאין מהן ריפוי ממון, אבל לא ריפוי נפשות.
4. עבודה זרה דף כז עמוד ב
אמר רבא א״ר יוחנן, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר ר׳ יוחנן: ספק חי ספק מת — אין מתרפאין מהן, ודאי מת — מתרפאין מהן. מת, האיכא חיי שעה! לחיי שעה לא חיישינן. ומנא תימרא דלחיי שעה לא חיישינן? דכתיב: אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם, והאיכא חיי שעה! אלא לאו לחיי שעה לא חיישינן.
5. תוספות מסכת עבודה זרה דף כז עמוד ב
לחיי שעה לא חיישינן — והא דאמרינן ביומא (דף פה.) מפקחין עליו את הגל בשבת לחוש לחיי שעה אלמא חיישינן, דאיכא למימר דהכא והתם עבדינן לטובתו, דהתם אם לא תחוש ימות, והכא אם תחוש ולא יתרפא מן העובד כוכבים ודאי ימות, וכאן וכאן שבקינן הודאי למיעבד הספק.
6. כתובות קד, א
ההוא יומא דנח נפשיה דרבי גזרו רבנן תעניתא ובעו רחמי ואמרי כל מאן דאמר ״נח נפשיה דר׳ ידקר בחרב״. סליקא אמתיה דרבי לאיגרא, אמרה: עליונים מבקשין את רבי והתחתונים מבקשין את רבי, ״יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים! ״. כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער, אמרה: ״יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים״. ולא הוו שתקי רבנן מלמיבעי רחמי. שקלה כוזא שדייא מאיגרא לארעא, אישתיקו מרחמי ונח נפשיה דרבי.
7. מסכת נדרים מ, א
כי אתא רב דימי אמר: כל המבקר את החולה — גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה — גורם לו שימות. מאי גרמא? אילימא כל המבקר את החולה — מבקש עליו רחמים שיחיה, וכל שאין מבקר את החולה — מבקש עליו רחמים שימות, שימות ס״ד? אלא, כל שאין מבקר חולה — אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות.
8. חידושי הר״ן, נדרים מ, א
״אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות״ — נראה בעיני דהכי קאמר: פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות, כגון שמצטער החולה בחוליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה, כדאמרינן בפרק הנושא (כתובות קד) ״דכיון דחזאי אמתיה דרבי דעל כמה זימנין לבית הכסא ואנח תפילין וקא מצטער אמרה יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים״ — כלומר דלימות רבי. ומשום הכי קאמר דהמבקר חולה מועילו בתפילתו אפילו לחיות, מפני שהיא תפלה יותר מועלת, ומי שאינו מבקרו אין צריך לומר שאינו מועילו לחיות, אלא אפילו היכא דאיכא ליה הנאה במיתה אפילו אותה זוטרתי אינו מהנהו.
9. הערה/דף על הדף נדרים מ, א
ולכאורה צ״ע בדברי הר״ן הנ״ל, הא קי״ל ד״אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים״. וביאר הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ״ל דוודאי אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים, אך כל זה אם היא במצב של מונחת, אבל אם היא כבר התחילה לחתוך אין כלל זה. ובזה כתב הר״ן דאם מצטער בחוליו הרבה וא״א לו שיחיה מתפלל עליו שימות.
10. שו״ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן עג
מפורש בכתובות ריש דף ק״ד בעובדא דפטירתו של רבי… ונקט זה הגמ׳ לאשמועינן שאיכא לפעמים שצריך להתפלל על האדם כשמצטער ואין מועילין מיני רפואות לרפאותו, והתפלות שיתרפא לא נתקבלו, שצריך להתפלל עליו שימות.
11. הר׳ עובדיה יוסף, ילקוט יוסף ביקור חולים א, לה
חולה מסוכן שהרופאים נתייאשו מלרפאותו, והוא שוכב מחוסר הכרה זמן ממושך כצמח, אף על פי שבוודאי שאסור לנתק אותו מהמכשירים שהוא מחובר אליהם, מכל מקום מותר להתפלל עליו שימות וייגאל מייסוריו. ומכל מקום אין לעשות כן אלא בעצת חכם, שידון בכל מקרה לגופו. [(ויש שכתבו שרק לאנשים זרים מותר להתפלל על חולה מסוכן שימות, אבל לבנים אין לעשות כן). ]
12. ר׳ אליעזר יהודה וולדינברג, שו״ת ציץ אליעזר חלק ט סימן מז
כך הלכה פסוקה היא בגמ׳ וברמב״ם ובשולחן ערוך שאפילו מצאוהו מרוצץ שאינו יכול לחיות אלא לפי שעה — מחללין עליו את השבת עבור כן. והאם חיי השעה האלה שיאריכו לו — לא מלאים ייסורים הם? והדין הזה הוא פשוט, והוא אפילו אם החולה בעצמו יצעק ״הניחו לי ואל תגישו לי שום עזרה כי נבחר לי המוות״…
אין לנו עסק בנסתרות, וגם אין לנו במה שהחולה בעצמו צועק מרה מנהמת לבו שאין לו חפץ בחיים כאלה, הגם שהלב מאד הומה עליו, ואחת היא לנו. כי מכיוון שמצאנו בהלכה שיש חובה לעשות מאמצי הצלה ואפילו לחלל את השבת עבור המשכת חיים כאלה, סימן מזה שגם חיים כאלה יקרים לפני הקדוש ברוך הוא היוצר והיודע מה טוב לאדם.
13. שו״ת ציץ אליעזר חלק ה — רמת רחל סימן ה
הנה דברי ר״ן אלה שיוצא לנו מהם הלכתא גבירתא שעל חולה שמחלתו אנושה שאין לו מנוס ממנה ומתפתל בייסוריו יהא מותר להתפלל עליו שימות… דברים אלה של הר״ן והיוצא מהן להלכה, לא הובאו לא בטור ונושאי כליו ולא בשו״ע ונושאי כליו… וכפי הנראה דחוהו מהלכה מכיוון שזה פירוש מחודש ויוצאת ממנו גם הלכה מחודשת.
14. ביאור הלכה סימן שכט סעיף ד ד״ה * אלא לפי
אלא לפי שעה — ואף על גב דלא שייך הכא הטעם חלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, משום דלאו דוקא שבת ה״ה שאר מצות כמו שכתב המאירי ביומא, וז״ל: ואעפ״י שנתברר שאי אפשר לו לחיות אפילו שעה אחת שבאותה שעה ישוב בלבו ויתודה, עכ״ל.
אמנם באמת נראה דכל זה הוא לטעמא בעלמא, אבל לדינא לא תלוי כלל במצות, דאין הטעם דדחינן מצוה אחת בשביל הרבה מצות, אלא דחינן כל המצות בשביל חיים של ישראל.
15. שו״ת שבט הלוי חלק ח סימן רנג
ושוב הביא כ״ת הנדון הידוע בחולה דברור לן שא״א כלל לרפאותו, והוא מסובל ביסורים, ואין ביד הרופאים להקל לו מהיסורים, רק אפשר לו ליתן סמים חזקים להאריך ימיו במצב כמו שהוא עכשיו, דהיינו ימי יסורים איומים ארוכים. דלכאורה יש ללמוד מהנ״ל דלא ליתן לו הרפואות האלה רק להניחו כמות שהוא, וכן כ׳ בשו״ת אגרת משה חו״מ ח״ב סי׳ ע״ג ובסימנים שאח״כ. הנה אעפ״י שהראיות מהנ״ל אפשר לדחות, דע״ת נוטה לזה שאין חיוב פקו״נ להאריך יסורים.
…וכב׳ הביא מס׳ ציץ אליעזר שו״ת ח״ט דרצה לדחות הנ״ל ממשנתינו דיומא… ומסקנתי שם בדין הרמ״א הנ״ל ביו״ד סי׳ של״ט דקרוב לשמוע דהטפול בגוסס אינו בגדר חיוב כמו שאר ספק פקו״נ אלא דרך היתר, ואעפי״כ דוחה שבת, והדבר עדין מסופק בידי. ויסוד דין הרמ״א דלא מבעיא אם רק דרך היתר הוא לעסוק בגוסס אבל לא חיוב, כ״ז במקום דלא מחזקים ומתרבים יסוריו, אלא גם אם נימא דחיוב נמי איכא, מכ״מ כ״ז אם לא מתגברים עי״ז יסוריו יסורי מיתה ארוכים, ומצוה למנוע ממנו בלי לנגוע בו. וכתבתי שם דכמדומני דסוגיא דעלמא דבגוסס עכ״פ חיובא ליכא.
16. תשובות והנהגות כרך א סימן תתסא
…אפשר עוד לומר שבמרוצץ ונפלה
נשלח על ידי: אליה
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה