סכסוך הירושה של דונה גרציה – האם יכולים לבטל חלוקה של ערכאות?
פנחס תשפ״ו – ע״פ יוסף ויכלדר, מאבק הירושה בצל האינקוויזיציה, המבשר תורני 321 (בא), ג׳ בשבט תשע״ה
1. רקע
דונה גרציה התחתנה בפורטוגל עם פרנסיסקו. התעשרו מאוד מעסקי אבני חן, ואח״כ מעסקי תבלינים, ואח״כ מהלוואות (מעין בנק). פרנסיסקו גר בליסבון ואחיו דייגו באנטוורפן. לאחר שמונה שנים (בשנת 1536) נפטר פרנסיסקו. הוא השאיר צוואה שבה הוא מחלק את הנכסים בין גרציה לדייגו. דונה גרציה עברה לאנטוורפן עם אחותה בריינדה ועם בתה ריינה. האח דייגו התחתן עם בריינדה. דונה ודייגו ניהלו את נכסי המשפחה.
לאחר הלשנות, אסרו את דייגו והחרימו את נכסי המשפחה, ובזכות שוחד הצליחו לשחרר את הכסף. דייגו נפטר גם הוא, וגרציה עברה לאיטליה (שוב נדרש לשלם שוחד כדי לשחרר את הכספים של דייגו שהואשם ביהדות בסתר). השלטון אסר את גרציה בטענה של יהדות, ובהתערבות הסולטן העותמאני שהעניק לה אזרחות היא שוחררה ועברה לטורקיה, שם חזרה ליהדותה.
הסכסוך: הבת של בריינדה ביקשה לקבל חצי מהנכסים בעקבות הצוואה של פרנסיסקו. גרציה טענה שלפי החוק בפורטוגל האישה זוכה במחצית, הצאצאים בשני שליש (מתוך המחצית שנשארה), והצוואה חלה רק לגבי השישית הנשארה, כלומר מגיע לבריינדה רק 1/12. וגם זה מתקזז עם השוחד העצום שנתנו כדי לשחרר את הכסף כמה פעמים. הבת של בריינדה טענה שאין תוקף לחוק הפורטוגזי לפי ההלכה. בסכסוך דנו ארבעה מגדולי הדור.
שיטת מהר״י בן לב – המנהג מעל הכל
2. שו״ת מהר״י בן לב, חלק ב, סימן כג
יראה לי דכל אפין שוין ולית ספיקא כלל דזכתה האלמנה במחצית הנכסים… ומעשים כאלו באו בסלוניקי פעמים רבות ולא ראינו מי שפקפק בזה כלל אלא שהיו האלמנות זוכות במחצית הנכסים. ואיברא דאילו לא הוה אלא תנאי שהיו מתנים ביניהם הבעל והאשה בשעת הנשואין לחלק הנכסים בין האשה ובין היורשים דודאי דהויא פלוגתא דרבוותא… וכיון דכן הוא בנדון דידן מצד המנהג שנהגו שהנושא אשה בסתם דהיא חולקת הנכסים עם היורשים מחצה במחצה מילתא דפשיטא היא דאליבא דכולי עלמא דזכתה האלמנה במחצית הנכסים…
מכל הני יראה דבר ברור דאפילו היה המנהג הזה במקום אחד בארצותינו היה מבטל ההלכה וכ״ש בהיותם באותו המלכות נוהגים באותו המנהג והמנהג הוא פשוט וקיים בכל המדינה והבעל מת באותו המלכות אשר שם חק ומשפט המנהג ההוא ואחר כך באה האלמנה והיורשים בטורקיא לחסות תחת כנפי השכינה מילתא דפשיטא הוא דלא מבעיא אם תפסה האלמנה במחצית הנכסים דאין מוציאין מידה אלא אפילו היו כל הנכסים ברשות היורשים מוציאין מידם ונותנים לאלמנה חלקה המגיעה לפי חק והמנהג מהמלכות ההוא וכבר בא מעשה לידי בכיוצא בזה פעמים רבות בסלוניקי וכן דנתי ומעולם לא שמעתי ולא ראיתי שום חולק בדבר זה ותו לא מידי.
שיטת מהרשד״ם – המנהג תקף אם הבעל כבר נפטר שם, כי אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה
3. שו״ת מהרשד״ם, חו״מ, סימן שכז
אך מ״מ אומר לי לבי שיש מקום לחולק לחלוק ולתת טעם לדבריו אחר שעינינו הרואות כמה דקדק הרמב״ם ז״ל בלשונו וכתב והוא שיהיה המנהג פשוט בכל המדינה כנז״ל משמע דכל היכא דאיכא לפקפק פקפוק קטן אי זה שיהיה אין לילך אחר המנהג והטעם שיש לנו לעשות כל מאמצי כחנו לקרב הדברים אל ד״ת וכל שאתה בא לעקור דין תורה ממקומו עליך להביא ראיה…
תינח דאפשר לפקפק בזכות האלמנ׳ מכח מנהג המקום שנשאת שם מן הטע׳ הנז׳ אבל עדיין כחה גדול וברור מטעם התנאי שהתנו ביניהם בפי׳ כנז״ל בשאלה…
אלא שנראה לע״ד שכל אלו הפקפוקים הבל המה ואין בהם ממש אחר שהבעל נפטר במקום שנשא אותה ובמקום שהתנה התנאי הנז׳ דבשלמא אם אחר שנישאו היו באים הבעל ואשתו לטורקיאה והיו עושים נשואין כדת משה וישראל היינו יכולים לומר שכל מה שנעשה מקודם לכן בטל והימים הראשונים יפלו… אבל עכשו שנפטר הבעל במקום הנשואין הראשונים כבר זכתה שם האשה בחצי הנכסים מצד מנהג ונימוס המלכות וגם מכח התנאי שהתנו ביניהם כי לא יעלה על הדעת לבטל עתה הזכות שזכתה שם כבר דלא מבעיא אם תפשה והיא מוחזקת בהם אלא אפי׳ אם היתה צריכה להוציא מן היורשים היינו מוציאים כיון שתכף בשעת פטירת הבעל נפלו הנכסים בחזקתה דאם לא כן לא שבקת חיי לכל בני האנוסים שבאו משם ונשאו ונתנו אלו עם אלו יחזרו עתה לתבוע אלו מאלו הזכיות והשעבודין שנעשו שם שלא כדין תורה ע״פ מנהג מקומם הא ודאי פשיטא שאינו עולה בדעת אלא על מה שנעשה שם נאמר מה דעבר עבר מכאן ואילך חושבנא.
שיטת המבי״ט – התנאים קיימים כמו גר שנתגייר
4. שו״ת אבקת רוכל סימן פ (תשובת המבי״ט)
דכיון דנתקיימו התנאים בדיניהם בשעת הנישואין כדאמרן תו לא פקעי מינייהו כי אתו לדידן והוי כגוי שקנה קרקע מגוי חבירו בדיניהם ובקניינם אם יש להם שום חק שיתקיים הקנין קודם שיתן המעות ואח״כ נתגיירו שניהם דכיון דקנה בדיניהם קנה ותו לא פקע קנין מיניה.
עוד אני אומר דשטרי כתובות… גם התנאים שהם כותבים… והוי נמי כשטרי שותפות ביניהם דכשר דע״י הנדונייא נתרצה לתת לה חצי נכסיו… דאע״ג דנישואין שלהם פסולים והרי היא כפלגש אצלו… אפי׳ לו הכי לענין ממון תנאיהם קיימים כמו שכתבתי…
וכ״ש אם תנאי זה נהוג במלכות ההוא אפילו למי שלא התנה כמו שבא בשאלה דכיון דמנהג קבוע הוא הוי כדינא דמלכותא דינא לכ״ע בכי האי גוונא שהוא דבר שוה לכל וע״מ כן נושאין…
ורבות בנות עשו חיל וחנה עלתה על כולנה לא חננתי לחנה ולא שררתי לשרה כי אם כדין דנתי את דינה כפי מה שהראוני מן השמים מפי סופרי׳ ומפי ספרי׳ נאם הצעיר משה בר יוסף מטראני זלה״ה.
שיטת רבי יוסף קארו – אין תוקף לתנאים כיון שאין נישואין ולא היה קניין כדין
5. שו״ת אבקת רוכל סימן פא
נודע בשערים שאין דרכי להשיב לשואלים כי אם כאשר יבררו אותי השתי כתות לדיין או כאשר אהיה נשאל מהיושב על המשפט אבל כאשר תשאל כת אחת בלבד איני משיב… ולכן בנדון זה שהשאלה היא מהכת האחת בלבד משכתי ידי מלהשיב אח״כ ראיתי שאחד מחכמי העיר הזאת כתב תשובה לשאלה זו ולא נראו לי דבריו ראיתי שאם אשתוק מתוך שתיקתי ידינוני כמסכים לדבריו ולכן אמרתי כשם שקיבלתי שכר על הפרישה אקבל שכר על הדרישה ולכן הוכרחתי לצאת ממחיצתי ובכן הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי להשיב כאשר יורוני מן השמים.
וראשונה אומר כי התנאים שמתנים האנוסים עם האנוסות בשעת נישואין בנימוסי הגוים אין להם קיום כלל. ומ״ש המורה… דברים תמוהים הם לעשות את שאינו זוכה כזוכה שאם אמרו חכמים טענת גמרי ומחתני במקום שיש קידושין כשרים ואף גם זאת הצריכו שיעמדו מתוך אותם הדברים ויקדשו ואם לא קדשו עד אחר זמן לא קנו יאמרו במקום שאין שם קדושין כלל דאינה אצלו אלא כפלגש דכיון דחיתון אין כאן תנאים אין כאן…
ומעתה מה ענין זה שהיה בו קנין בשטר אלא שהיה עשוי השטר בערכאות לנ״ד שלא היה בו שום קנין דאין מטלטלים נקנים בשטר וגם לא היה כאן מסירת שטר דהא ודאי לא עלה על דעת שום אדם להכשירם כיון שאפילו היו שטרי מתנה כאלה עשויים
נשלח על ידי: עמנואל נהון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה