**תובנה לפרשת פנחס**
**ממשנת רבי עובדיה ספורנו**
שני אירועים מתרחשים בפרשתנו, מינויים חשובים של פנחס ככהן הזוכה לברית שלום ושל יהושע שיכניס את ישראל לארץ. עיון בפסוקי התורה יגלה פרט חשוב בשני האירועים הללו: **מעורבותו של העם כולו**, שמעניק לראשונה חשיבות למנהיגים שלו.
פנחס מקנא לה' והורג את החוטאים **כשכל ישראל רואים** אותו: ״בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם״ (במדבר כה יא). כשהעם ראה את החוטאים ולא מחה בהם, הוא חיזק את מעשה החטא ולכן נענש במגפה. ועכשיו, כשהעם **לא עוצר את פנחס** ממעשה הנקמה, הוא מכפר על הטעות שלו (ספורנו במדבר כה ד, יא, יג) והמגפה נעצרת.
גם ההמלכה של יהושע לא נעשית בסתר אלא לעיני כל העם. הקב״ה מצווה על משה: ״וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן **וְלִפְנֵי כׇּל הָעֵדָה** וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם״ (במדבר כז יט), וזאת ״כדי שיקבלוהו וישמעו בקולו״ (ספורנו שם). ולאחר מכן הוא מצטווה: ״וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו״ (שם כ), כלומר לתת לו **שררה ציבורית** והוד מלכות כבר בחייו. זאת, על מנת **״שיתחילו לנהוג בו כבוד**… למען ישמעו בקולו כל העדה שהם הסנהדרין וזקני העם״. גם כאן, הסכמתו של העם הכרחית למעמדו של יהושע ומעניקה לו משמעות.
*אבינדב אבוקרט*
*רב קהילת ״אבני החושן״ גבעת שמואל*
נשלח על ידי: אבינדב אבוקרט
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה