שיעור לפרשת דברים
איכה רבה )וילנא( פתיחתות סימן יא
אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה )דברים א׳( איכה אשא לבדי, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים איכה ישבה בדד.
איכה רבה )וילנא( פרשה א סימן א
איכה ישבה, שלשה נתנבאו בלשון איכה, משה ישעיה וירמיה, משה אמר )דברים א׳( איכה אשא לבדי וגו׳, ישעיה אמר )ישעיה א׳( איכה היתה לזונה, ירמיה אמר איכה ישבה בדד, א״ר לוי משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין אחד ראה אותה בשלותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בניוולה, כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם ואמר איכה אשא לבדי טרחכם, ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר איכה היתה לזונה, ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר איכה ישבה.
פסיקתא זוטרתא )לקח טוב( דברים דף ב עמוד ב
איכה אשא. לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדוש ברוך הוא. טרחכם. מלמד שהיו טרחנין. היה כל אחד מהן רואה שלא נצח בדין היה אומר יש לי עדים יש לי ראיות להביא למחר אני דן. ומוסיף אני עליכם דיינים לכך נאמר טרחכם. משאכם. שהיו מתרעמין עליו כל אחד ואחד בביתו. וריבכם שהיו בעלי מריבה.
תורת משה דברים פרק א פסוק ט
וזה הברירה נתן להם מרע״ה, ואומר אליכם בעת ההיא כשאמר הי״ת רב לכם שבת בהר הזה, כי ישבתם פה שמ״ה ימים, אמרתי אליכם דעו כי לא אוכל לבדי שאת אתכם, ועתה אם יענו ויאמרו מה לנו ולך ה׳ יהי׳ עמך ותשא ותסבול, הרי נכנסו בצל שדי ואין קץ לעבודתם. ולהבינם זה הוסיף ביאור ואמר ברכתי הוא אלף פעמים ויש לה קצבה, אך ד׳ יברך כאשר דבר לכם בלי קצבה, וחזר ושאל איכה אשא לבדי, והיה לכם להשיב הי״ת שהוא בלתי בעל תכלית הוא ישא טורח משא וריב ולא אתה, אך אמרתם טוב הדבר להושיב סנהדרין תחתי ויהיו הם דבוקים בי ואתם בהם.
אפיקי יהודה דרוש ט אות כא
ואמר כי מרע״ה ידע סוף דבר מראשיתו, כי אף שישראל היו בימיו בשלוותם וקומתם וצביונם, הבין מיד כי פירוד הלבבות אשר היו להם מאז, המעומס בלשונו במאמר והנכם היום ככוכבי השמים גו׳ לפי מה שבארנוהו, יגרום הגלות, וכמו שאמר רב נחלקה מלכות כו׳ ועבדו עבודה זרה כו׳ וגלינו מארצינו. על כן התנבא שלילת נשאו את טורח בני ישראל ומשאם וריבם בלשון איכה, כלומר לא לבד כובד הסבל אני רואה עליכם בעלי המחלוקת, אבל גם הנמשך היותר רחוק אני רואה, והוא איכה ישבה בדד.
תולדות יצחק דברים פרק א פסוק ט
ואומר אליכם בעת ההיא, לפי שאמר פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי וגו׳, ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע יי׳ לאבותיכם, והראוי לעם ההולכים למלחמה, שיהיו כלם אגודה אחת בלב אחד כאיש אחד, ולא יהיה ביניהם קטטה לפי שיהיו נוצחים ולא מנוצחים, ואחר שישראל היו הולכים לכבוש ארץ שבעה עממין, היה ראוי שיהיו בשלום ובמישור אלו עם אלו ולא עשו כן, לזה אמר ואומר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם, איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם ורבכם, וזה טעם בעת ההיא.
אלשיך פרשת דברים
הנה, עד פה סיפר משה גודל חשקו יתברך להביאם את ישראל לרשת את ארצו, בייעודים וסילוק כל תואנה ועיכוב, ושהוליכם מהלך אחד עשר יום בשלשה, למען יראו בעיניהם איך היתה שכינה מתלבטת להביאם לארץ ולהצליחם. עתה בא לגלות איך מאז הוכר כי מאסו בארץ חמדה, וזהו המשך כל הפסוקים הבאים האלה כאשר יבא בס״ד. והוא, כי היעלה על לב, כי אפילו מלך, אם אמור יאמר לקצת עבדיו הנני נותן לכם מתת, בואו וטולו לכם, שלא יחוגו וינועו ללכת לקחתה, או לפחות בדבר שפתים יחזיקו לו טובה, או לפחות יאמרו הננו מוכנים לקבל. ואין ספק כי אם יעמדו ולא יענו, כי יראה כי אין זה כי אם רוע לב ולא שלמים הם עם מלכם.
והנה זה קל וחומר בן בנו של קל וחומר שיאמר להם מלך מלכי המלכים רב לכם שבת כו׳ פנו וסעו כו׳ ובאו הר האמורי כו׳ ראה נתתי לפניכם את הארץ כו׳, ואין צריך לומר שלא נסעו לעשות וגם לא השתחוו להחזיק לו יתברך טובה, כי אם אפילו תשובה ומענה לשון לומר כן נעשה לא אמרו, כי אם עמדו לא ענו. והנה כתבנו, כי מאז דבר אלהים הדבר הזה היה כדי שיאמרו ויענו אשר עם לבבם, כי זה כיוון באומרו ה׳ אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר, שהוא דבר אלינו כדי לאמר תשובה, והם לא ענו דבר, הנה הוראה כי מאסו בארץ חמדה. על כן בראות משה את הדבר הרע הזה, ענה ואמר, לא אוכל לבדי שאת אתכם. והוא שאמר, הנה מעתה שאתם מתחילין במדות מגונות, לא אוכל עוד שאת אתכם. והוא על דרך רבותינו ז״ל )דברים רבה א ח( שעל היות אשמת העם על ראש המנהיג אמר כן.
אלשיך איכה פרק א
ובדבר הזה יתיישב מאמרם ז״ל )איכה רבה י יא(, אילו זכיתם הייתם קוראים איכה אשא לבדי, עכשיו שלא זכיתם אתם קוראים איכה ישבה בדד. כי הפסוק ההוא ידבר על היותם כשרים, ומתייראים הרועים פן ילקו על העדר הדרכה שלמה, ועתה הוא קצה הרעה, הוא נוול שאחר הפחזות כמדובר.
שפתי כהן דברים פרשת דברים
יש לדקדק הואיל שמשה ראה אותה בשלותה למה אמר איכה, וכן ישעיה, ירמיה שראה נוולה וכשלונה יש לו לקונן, אבל משה וישעיה מה להם לקונן. אלא משה ראה אותה בשלותה וראה שאין אותה שלוה עומדת להם לא מינה ולא מקצתה וראה שעתידין לבוא עליהם כמה צרות צרורות אחר שהיו בשלוה הגדולה קיבלו התורה על ידי ענני כבוד בזכותי מן יורד להם מן השמים הבאר הולך עמהם שכינה עם חילותיה שוכנת ביניהם ואין זר ביניהם ואחר כל זה יבואו האויבים ויהרגו מהם כמה וכמה וישרפו בית אלהיהם ויגלום מארצם שתכלית יציאתם מארץ מצרים הוא לתת להם ארץ ישראל ולא עמד זכותי להם. אם כן יש לי לקונן ולומר איכה אשא לבדי שמן הראוי זכותי יעמוד להם, ולא עמד מרוב עוונותם של ישראל, לזה אמר איכה אשא לבדי זכותי לבד היה ראוי להגן אלא ריבוי העוונות לא הניחו לי להגן, אם כן יש לי לקונן מעתה.
תולדות יעקב יוסף דברים פרשת דברים
ובזה יובן איכה אשא לבדי, כי אחר שנסתלק הקדושה שלכם ממני ונשארתי לבדי בלי שום סיוע מכם, אז אמר איכה אשא לבדי, והוא על ידי טרחכם ומשאכם וריבכם, שאתם רוגנין וחוטאים נגדו ית׳, והבן.
אדרת אליהו דברים פרק א פסוק יב
ושדרכי ה׳ הם נחלקין לג׳. א׳ התורה ומצות. ב׳ בין אדם לחבירו. ג׳ דרכי עבודת השם והמוסר כמ״ש בזוהר כל פולחנא דלית בה דחילו ורחימא כו׳ וכל אורייתא דלית בה דחילו ורחימא כו׳ אף על פי שהתורה והמצות עצמם אהובים וטובים לפני ה׳ מאוד כמ״ש לעולם יעסוק אדם כו׳ מ״מ שלמות העבודה בדרכי ה׳ הוא בדחילו ורחימו כמ״ש חז״ל )פסחים נו״ן ע״ב( רבא רמי כתיב כי גדול עד שמים וגו׳. ואמרו אורך ימים בימינה וגו׳ וכמ״ש כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים כו׳.
אור המאיר דברים פרשת דברים
פתיחת דבריו של משה רבינו במשנה תורה דעת הכללי, הראה להם הענין )דברים א, יב(, איכה אשא לבדי, טרחכם ומשאכם וריבכם, ומלת ריב מה הוא, נרמז בדברי הנביא )מיכה ו, ב(, כי ריב לה׳ עם עמו, הכונה עיקר הריב של עם ישראל, כל ימי חיים חיותם, ללחום מול צר הצורר הוא היצר הרע מלחמה גדולה, הצופה בכל יום ויום ומבקש להמיתם, לסלק מעמהם קדושתם, כי כל זמן שעומדים בקדושתם וטהרתם, אזי שם הוי״ה נקרא עליהם, ושורה בקרבם, והן המה היכל ה׳, על שם הכתוב )ירמיה ז, ד( היכל ה׳ המה בני ישראל, והשטן עומד על ימינם לשטנם, לגרש מהם קדושתו יתברך, לבלתי ישרה בקרבם, וזה עיקר הריב של ישראל מול היצר הרע, שישרו בקרבם אלהותו יתברך, להיותם היכל ה׳, וזהו שרמז הנביא כי ריב, מורה באצבע מה עיקר הריב שראוי ישראל לריב ריבם, לה׳ עם עמו, כלומר שימשכו ה׳, להשרות אלהותו יתברך בקרב עמו, להיותם היכל ה׳.
והיינו בהיות שיקשטו פרטי מדותיהם, להכניס בהם את הדעת, ואם לאו, אין לך חורבן בית גדול מזה, שנחרב בנין מלא קומתו, להשראת הטומאה, ואין ה׳ שורה בקרבו, לזה רמז משה דעת הכללי, המתפשט מדור לדור עד סוף כל הדורות, איכה אשא לבדי, טרחכם ומשאכם וריבכם, כלומר מה שראוי שתכניסו הדעת בהמדות, לטרוח בעבודת הבורא, ולשאת עליכם את המשא, לריב ריבכם, להשרות בקרבכם את ה׳, עתה בהעדר השכל ועדיין היצר הרע מרקד ביניכם, והמדות עדיין המה בגלות, רק בסוד הדעת ידעתם נאמנה שה׳ הוא אלהים, ואם כן איכא אשא לבדי טרחכם, ואין תועלת בזה כי העיקר להכניס הדעת במדות, לעשות פרטי מעשיו על פי הדעת, זהו עיקר עבודת איש הישראלי.
כלל זה נקוט בידך, שאין שום דבר בעולם, שאינו שייך אל התורה ועבודה, ואין שום דבר לבטלו מדביקתו, ומכל אשר הביא אלוה בידו, גם שם שם לו חק ומשפט לעבודה, ולא כאשר נתרבה עתה בדור הזה, רבים הם המתפרצים, ומרפים את עצמם מעבודתם, לומר לא עת עתה ללמוד או להתפלל, שאין שכלם זך ונקי, והמוחין חלשים עתה, או אין הזמן גרמא, כי לא כל העתים שוות, ועתה מרה שחורה גברה עליו, וממתין עם תורתו ותפלתו, כאשר ינוח לו ה׳ מסביב, מסבת מקרה ופגעי הזמנים, אזי יעבוד עבודת הבורא, ולא בעבודה כזה חפץ ה׳.
כאשר אני עתה בחשכת השכל, ככה יאמרו בלבבם רובן דעלמא, ואמרתי להעיר עיניהם, ולגלות טעותם שנגד פניהם, רמז בדברי הנביא ירמיה עליו השלום )ירמיה ב, ה( כה אמר ה׳, מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי, וילכו אחרי ההבל ויהבלו, הכונה להוכיח על פניהם, להראות שטותם, שתולים החסרון בהבורא ברוך הוא להיות עבודתם רפוי בידם בסבת העתים, או שאין להם מוחין חזקים, וכדומה מטענותם, ותולים הכל בהקדוש ברוך הוא, ולזה אמר להם, כה אמר ה׳ מה מצאו אבותיכם, כלומר מציאה מצאו לרפות עצמם מעבודתם, עד עת שאניח להם מנוחה ושלוה, מסבת מקרה זמניהם, וכדומה ממאורעותם התולים החסרון בי, וזהו מה מצאו אבותיכם בי עול, תולים עיקר העול בי, כי רחקו מעלי, ואין מחשבתם ערוכות להם לתורה ותפלה, תולין החסרון בי, ולא בחסרון עצמם, וילכו אחר ההבל ויהבלו, ובאמת הבל המה, ולב הותל הטותם לומר ככה, ואם יסתכל האדם על מקרי ופגעי הזמנים, אזי לא יעבוד את הקדוש ברוך הוא אפילו שעה אחת, ואדרבה מאשר הביא אלהים בידו מטוב עד רע, שמה יעבוד עבודת רבו, וכן גזרה חכמתו יתברך, לתקן ענייניו בעבודה כזה, ואין נגרע מעבודתו שום דבר לבטלו, ובאשר הוא שם, ככה יערוך מחשבתו.
ועל פי הדברים האלה, תשכיל לדעת מקרא מגילה הזאת, מגילת איכה )איכה א, א( איכה ישבה בדד העיר וגו׳, ותחלה נקדים פירוש הפסוק )תהילים קלז, א(, על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו, בזכרנו את ציון, להורות האמור, באמת אנו בני ישראל מעותדים ומזומנים, בכל פרטי עתים ורגעים, לבנות קומת השכינה, עם פרטי עובדותינו לפני הבית, ולאחר הבית רוח שפתינו עומדת לנו במקום הקרבנות, ושולחן עומד במקום המזבח, כמאמרם בזוהר הקדוש )ח״ב קכד, א(, שולחנא דבר נש קאים לדכאה ליה מכל חובין, והתורה כנגד כולם, כאשר חכמים הגידו )מנחות קי, א(, על פסוק )ויקרא ז, לז(, זאת התורה לעולה ולחטאת, ונתעוררו זאת התורה לא עולה ולא חטאת, כי לימוד תורתם בעניני עולה, מכפר עליהם כהקרבת עולה, ובאמצעות תורתם ותפלתם, ואפילו אכילת לחמם ושתות מימם הנאמנים, יתכן להם ליחד איברי השכינה למרום שבתה.
כמבואר לנו מהות הענין כמה פעמים, אמנם בודאי יש הפרש גדול למעשיהם בפנים, ממעשיהם בחוץ, כנודע מספרים חילוק של בחינת היחוד בזמן שבית המקדש קיים, לשל עתה, שנתגרשו משלחן אביהם, ואוי לבנים שנתגרשו משלחן אביהם, שאז בחינת יחודם שגורמים באמצעות מעשיהם הטובים, הוא מעט הכמות ואיכות, כנודע כל זה מספרים, וזהו הפירוש, על נהרות בבל שנתגרשנו מעל שלחן אבינו בית מקדשינו, עם כל זה שם ישבנו, כלומר, גם שם שם לנו חוק ומשפט ליישב איברי השכינה כנזכר, כי לא נגרע מעבודתינו שום דבר בעולם, ולכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, לבנות קומתה ולתקן בניינה, ודבר זה הוא טוב וחסד אל העודפת עלינו, שגם חוץ מבית המקדש לא נעדר עבודתינו, עם כל זה גם בכינו בזכרינו את ציון, עיר עוז לנו, לגרום שלימות היחוד רב הכמות ואיכות, ביתרון אור ושאת, משל עתה במעשינו בחוץ.
נשמע מהנ״ל, אפילו עתה שאין בית המקדש קיים, אם אנו מקיימים בכל דרכיך דעהו, לבלתי עשות שום פעולה בעולם, כי אם שיגיע מזה צד עבודה להבורא ברוך הוא, ובכל פרטי העתים שאינם שוים, כי עת לשחוק ועת לבכות, גם שתי אלה שייכים אל התורה ועבודה, כי מאין נמשך להעתים חיותם, הכל מאתנו באמצעות כשרון פעולתינו, כי לית להם לעתים מגרמם כלום, ובכל עת כפי ערכה, ככה יעבוד את הבורא ברוך הוא עמה, ובזה יגרום גם כן השלמת נפשו, ותיקון בנין קומתה, אפילו בעת לבכות.
ולזה רמז המקונן, איכה ישבה, פליג התיבה ישב ה׳ אחרונה, כלומר איכה ישיבת אות ה׳ אחרונה, לישבה ולתקנה אפילו בהתחלקות העתים, ולפעמים עת לבכות, ואיך יתכן ליישב ה׳ אז בעת הזאת, לזה כמתרץ ואמר, בדד העיר, ומלת בדד נוטריקון ״בכל ״דרכיך ״דעהו, והעיר מוסב הדבור אל השכינה, שנקרא עיר קטנה, ואם אתה עושה כן, בכל דרכיך מטוב עד רע, תייחד את איברי השכינה, אז לא נגרע מעבודתכם שום דבר, ובכל פרטי העתים והרגעים יהיו איך שיהיו, יתכן לך ליישב ה׳ אחרונה, וזה עיקר תורת אדם, ולכן ראוי שהחי יתן אל לבו, לבלתי ירפה את עצמו מעבודת בוראו, בסיבת העת אשר לא טובה, כי גם עם עת כזאת, חובת גברא ליישב השכינה.
שם משמואל דברים פרשת דברים שנה תרעט
איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם. מנהג העולם לקרותו בניגון מגילת איכה, וכ״ק אבי אדמו״ר זצללה״ה דקדק ע״ז מדברי המדרש )איכה ריש פ״א( שלשה נתנבאו בלשון איכה וכו׳ משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם, א״כ מה ענין איכה זה לקרותו בניגון איכה.
ונראה עפ״י דברי מהר״ל שפירוד הלבבות שבישראל אינו מצד חסרון אלא מצד המעלה באשר הם שכליים ואין דעתן של בני אדם שוות, עכ״ד. ויש להבין הלוא פירוד הלבבות נחשב לחטא ובית שני נחרב מחמת שנאת חנם, ואין לך חסרון גדול מזה. ונראה שהחסרון נצמח מחמת שהשתמשו במעלתם זו לענינים החומריים, ונמשכו ממנה איבה ושנאה, ובאם השתמשו במעלתם זו בענינים השכליים לא הי׳ נמשכים מזה כל אלה, אדרבה אמרו ז״ל )קידושין ל׳ ב( את והב ב
נשלח על ידי: אריאל
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה