בס״ד
**ירקות שטיפת**
גרסינן בשבת לא: ״אמר זעירי, נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש. אבל עכורין אסור. ״
לפרש: הרשב״א אפשר אי וכן אסור, גמור בורר שהוא כיון שמשנה ואע״פ קתני, יין דהא שמרים לפרש אפשר דאי עכור יין פירוש בסודרין. היין את ״ומסננין וכיון בורר משום כאן אין הכין למשתייה דאפשר דכיון עכור, ביין כרחין על אלא כזעירי, [שרי] במשמרת אפילו כן דאם צלול יין לומר שרי בסודרין ומסננן קצת. ״
הרמב״ם (שבת ח/יד) פסק ופירש באופן אחר, וז״ל: ״המשמר יין או שמן או מים וכן שאר המשקין במשמרת שלהן, חייב והוא שישמר כגרוגרת. אבל מסננין יין שאין בו שמרים או מים צלולין בסודרין ובכפיפה מצרית כדי שיהא צלול ביותר… וכן יין מגתו כל זמן שהוא תוסס טורף חבית בשמריה ונותן לתוך הסודרין שעדיין לא נפרשו השמרים מן היין יפה יפה וכל היין הוא כגוף אחד. ״
בש״ע (שיט, י) פסק: ״יין או מים שהם צלולים מותר לסננן במשמרת. ואם הם עכורים, בין מים בין יין, אסור לסננם. ולהרמב״ם במשמרת אסור ואפילו מים ויין צלולים. ואפילו הסודר לתוך ונותן בשמריה חבית טורף תוסס שהוא זמן כל מגתו, ויין לא אבל בצלולין אלא התירו לא בסודרים בעכורים. ״
הרמב״ם בהלכות שביתת עשור (א/ג) כתב: ״ומותר לקנב את הירק ביום הכפורים מן המנחה ולמעלה, ומהו הקינוב — שיסיר את העלים המעופשות ויקצץ השאר ויתקנו לאכילה. ״
המ״מ: ״…אי גמורה מלאכה והיינו בורר היינו הרעים העלים להסיר דלא מיקרי בורר אלא מתוך פסולת גמור או מין אוכל ממין אוכל אחר. אבל זה הכל מין אוכל אחד ואין העלין האלו פסולת גמור ולא ראויין להיקרא פסולת, ואפשר שראויין לאכילה ע״י הדחק. וכיון שכן אין בזה אלא משום שבות. ״
---
הפוסקים נחלקו בדין קילוף פרות וירקות בשבת:
1. **רמ״א (סימן שכ״א) ומשנה ברורה (שם): ** אסרו לקלוף כל פרי מקליפתו בשבת משום בורר, אלא אם כן קולפו סמוך לסעודה ביד.
2. **שמירת שבת כהלכתה: ** חילק בין פרות שקליפתם נאכלת ולכן אינה נחשבת פסולת, לבין פרות שאין קליפתם נאכלת ונחשבת פסולת, ובקילופם עובר על הפרדת פסולת מאוכל.
3. **חזון עובדיה: ** חילק בין פרי שקליפתו דבוקה אליו (כתפוח ותפוז) שהקליפה והפרי נחשבים כדבר אחד ואין בהפרדתם משום בורר, לבין פרות שאין קליפתם מחוברת אליהם (כבצל ושום) שנחשבים כשני מינים המעורבים יחד.
4. **מנוחת אהבה: ** כתב לחלק כחילוקו של החזון עובדיה, אלא שלמעשה כתב כיון דהוי ספק איסור דאורייתא אזלינן לחומרא כשיטת הרמ״א. והוסיף שבמקום שיחד עם הקליפה ניטל גם קצת מהפרי אין איסור בורר כלל לכולי עלמא (דהיינו משום שלא מפריד כלל במקום התערובת, אלא הוא כחותך חלק מן הפרי, לא בין הקליפה לפרי).
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה