ב״ה
האור בקצה המנהרה
דעת חכמינו על חישוב קץ הישועה - יום העצמאות תשפ״ג, 75 שנים להקמת מדינתנו
חלק א - סוגיית חישוב הקץ בתלמוד וברמב״ם
דניאל פרק יב פסוק ז - יג, ז-יג
וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה: וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָבִין וָאֹמְרָה אֲדֹנִי מָה אַחֲרִית אֵלֶּה: פ וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ: יִתְבָּרֲרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ: וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים: אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה: וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד ב (עם פירוש חברותא)
תניא, רבי נתן אומר: מקרא זה נוקב ויורד עד תהום: "כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר" - לא כרבותינו שהיו דורשין עד עדן עדנין ופלג עדן [והיינו, "עידן" - כזמן הגלות של אבותינו במצרים, ארבע מאות שנה. "עדנין", היינו פעמיים אותו עידן, שמונה מאות שנה, ועוד "פלג עידן", שהוא מאתיים שנה, סך הכל - אלף וארבע מאות שנה].
ולא כרבי שמלאי, שהיה דורש "האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש", [כלומר, השקה הקדוש ברוך הוא את ישראל בגלות מצרים וגלות בבל - שליש מגלות אדום, שהיא גלות זו האחרונה. והיינו, כי קץ גלות זו יהיה בסוף שלש פעמים ארבע מאות שנים [כגלות מצרים], ושלש פעמים שבעים שנה [כנגד גלות בבל], דהיינו לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים].
ולא כרבי עקיבא שהיה דורש, שנאמר: "עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ". [שהיה חגי מתנבא שיצאו ישראל מגלות בבל, ויבנה בית המקדש. והיינו "עוד אחת מעט היא", מעט כבוד אתן להם לישראל, "ואני מרעיש את השמים ואת הארץ, והבאתי כל חמדת גוים לירושלים".
ורבי עקיבא היה דורש מקרא זה לענין ימות המשיח, וכך הוא דורש את המקרא: "עוד אחת מעט היא", מעט כבוד אתן להם לישראל, ואחר כך יבוא המשיח.
לא כן הוא, כפי שדרש רבי עקיבא, אלא מקרא זה מדבר על הזמן שלפני הבית. וכך הוא פירושו: "עוד אחת מעט היא", מעט כבוד אתן להם לישראל, ושוב לא אתן להם כבוד כל ימות הבית האחרון. וכן היה, שהרי מלכות ראשון של מלכות חשמונאי נתקיימה שבעים שנה, ומלכות שניה של הורדוס נמשכה חמישים ושתים שנה, ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה, ומאז שוב לא היה להם מלך, ולא היה להם כבוד.
מאי "ויפח לקץ ולא יכזב" - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא - שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה לו. שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה - תלמוד לומר "ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם". וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה, מי מעכב? - מדת הדין מעכבת, וכי מאחר שמדת הדין מעכבת, אנו למה מחכין? - לקבל שכר, שנאמר "אשרי כל חוכי לו".
רמב״ם הלכות מלכים פרק יב הלכה ב
וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.
הרב שמואל וואזנר - שו״ת שבט הלוי חלק י סימן א
שאל כבודו אם להזכיר בפתיחה ללוח שנת תש״ס הבעל״ט מענין זמן ביאת משיח צדקינו שרמזו כמה ספה״ק על שנה זו, ומביא במכתבו כמה מחייבים וכמה שוללים בזה.
כבוד ידידי, אין לנו עסק בנסתרות, וביאת משיח צדקינו הוא עלום ומכוסה, ולא ניתן לדרוש זה ברבים […] ואם כמה וכמה גדולי וצדיקי הדורות פלט פיהם הקדוש או קולמסם הקדוש רמז ורמזים על זמן ביאת משיח צדקינו הי' זה מרוב אמונה ומרוב תקוה להתגלות כבוד ה', אבל ידוע שבמשך הדורות ובפרט בשנת ת״ח גרם זה לאכזבה ורפיון, ומה לנו להכניס עצמינו לדבר מסוכן ולפטם ההמונים בדבר שהצניעות יפה, ולבסוף אם ח״ו לא נזכה יסוגו אחור מרוב פחי נפש. […]
ובאמת האריכות בזה ללא צורך, כי הדרך שכתבתי היתה הדרך המקובל מעולם ע״י גאוני וצדיקי הדורות מעתיקי השמועה גדולי התורה ועבדי ה' הנאמנים, ואם פה ושם רמזו לרוב תשוקתם לגאולת ישראל איזה רמז ושנה, אל לנו להביא זה בספר רק ברמז בעלמא כי כך כתב גאון וצדיק זה, אבל לעשות מזה מאמרים ופתיחות אל ירד בני עמכם, ומי לנו גדול ממרן החת״ס זכותו יגן עלינו שכתב במקום אחד שבשנת ת״ר הוא ביאת משיח ובעו״ה יצאו מה שיצאו ועדין אין בן דוד בא, אלא תחכה לו בבטחון, ומעשיך יקרבוך.
הרב יעקב משה חרל״פ - מעייני הישועה פרק א
ערכה של הציפיה לישועה הוא יותר עליון מהערך של גילוי הישועה עצמה … הציפיה לישועה איננה רק על העתיד, אלא גם בהווה – לצפות לכל שעה שאפשר שתופיע בה הגאולה, ומבלעדי זה אין בכח השעה ההיא שתהא מקרבת את הגאולה. ומפני זה הקץ האחרון נעלם זמנו, למען יצפו ויחכו אליו בכל שעה, וזה ענין "חבלי גאולה" – "חבלי משיח" מלשון חבלים המושכים.
ומכאן הרעה של מחשבי הקיצים, שדוחים את הצפיה על הזמן ההוא שחושבים עליו, וכל אלו שחשבו את הקץ, חישבו את ה "בעתה" ולא את ה״אחישנה", ויש שאם הזמן ההוא מסוגל באמת לגאולה, נדרש ביותר להגביר את הצפיה עליו, שבלעדי צפיה אי אפשר שהגאולה תתגלה בו.
חלק ב - החכמים שהתירו לחשב את הקץ ונימוקיהם
רמב״ם - איגרת השמד (איגרת תימן)
אבל מה שזכרת מדבר הקצים ומה שבאר רב סעדיה בהם - תחלת מה שיש עליך לדעת, שהקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם. כמו שבאר דניאל ואמר (דניאל י״ב ט'): "כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ", אבל רוב ציור קצת החכמים על זה ועלה ברעיוניהם שהשיגוהו, כבר קדם הנביא להודיע ענין זה ואמר: "ישוטטו רבים ותרבה הדעת", כלומר ירבו הדעות והסברות בו. וכבר באר הקדוש ברוך הוא על ידי נביאיו, שקצת בני אדם יחשבו קצים למשיח ויעברו הקצים ולא יתקיימו, ואחר כך הזהירנו מלהסתפק בענין זה, ואמר: אל יעציבו אתכם אם לא יעלה חשבונם, אבל כל מה שיוסיף להתאחר הוסיפו בו תקוה! שכן אמר (חבקוק ב' ג'): "כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר". […] ואתה דן מקץ זה [גלות מצרים] קל וחומר: ומה הקץ הזה שנודע זמנו והתבאר לא ידעוהו - כל שכן הקץ הזה הארוך שפחדו הנביאים וחרדו מרוב אריכותו, עד שאמר הנביא על דרך התמה (תהלים פ״ה ו'): "הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור ודור", ואמר ישעיהו כשספר אריכות הגלות הזו (ישעיה כ״ד כ״ב): "ואספו אספה אסיר על בור וסגרו על מסגר ומרב ימים יפקדו", ובאר לנו דניאל עמק ידיעת הקץ והיותו סתום ונעלם, ולפיכך מנעונו החכמים זכרונם לברכה מלחשוב הקצים לביאת משיח, לפי שיכשל בהם ההמון ושמא יטעה בראותו שבאו הקצים ולא בא. וכן אמרו החכמים זכרונם לברכה: תפח רוחם של מחשבי קצים! לפי שהם תקלה לעם, לפיכך התפללו עליהם חכמים שתפח דעתם וישחת חשבונם.
ואנו דנים את רב סעדיה לכף זכות ונאמר, שמא מה שהביאו לענין זה, ואף על פי שהיה יודע שהתורה אסרה זה, לפי שהיו בני דורו בעלי סברות רבות נשחתות, וכמעט שתאבד תורת ה' לולי הוא עליו השלום, לפי שהוא גלה מן התורה מה שהיה נעלם וחזק ממנה מה שנדלדל והודיעו בלשונו ובכתבו וקולמוסו, וראה בכלל מה שראה בדעתו לקבץ המון העם על דרך חשבון הקצים, כדי לאמץ אותם ולהוסיף על תוחלתם, והוא התכון בכל מעשיו לשם שמים, ואין לטעון עליו על שטעה בחשבונותיו, כי כונתו היתה מה שאמרתי.
[…]
אבל אמתת העת על בוריה אינה מודעת, אבל יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאת, קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו, והוא קבל הדבר, וכן הדבר עד תחלת הגלות של ירושלים, כמו שנאמר (עובדיה א' כ'): "וגלות החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלות ירושלים אשר בספרד ירשו את ערי הנגב". וביאור הדבר, שבנבואת בלעם רמז שתחזור הנבואה לישראל אחר שתפסוק מהם, לפי שיש בתורה פסוקים שאף על פי שהכונה בהם לשום ענין, אף על פי כן יש בהם רמז לענין אחר, כמו שמצינו ממאמר יעקב אבינו עליו השלום שאמר לבניו (בראשית מ״ב ב'): "רדו שמה", שעכבו במצרים כמנין רד״ו, שהם מאתים ועשר שנים, וכן מאמר משה רבינו עליו השלום שאמר (דברים ד' כ״ה): "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ", שישבנו בארץ ישראל מיום שנכנסנו בה עד גלות המלך יויכין כמנין "נושנתם" והם שמנה מאות ארבעים ושש שנה, וכזה הרבה. ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כ״ג כ״ג): "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" - יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמעין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת, ותחזור הנבואה לישראל, ואז יאמרו להם הנביאים: "מה פעל אל". ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים, ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ארבע מאות שמונים ושמנה שנה, שהסימן "בתפ״ח גאולים". ולפי ההקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה. ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח, שנאמר (יואל ג' א'): "ונבאו בניכם ובנותיכם".
זהו יותר אמתי מכל חשבון שנאמר בשום קץ, וזה שאמרנו שהוא אמתי אחר שהוזהרנו עליו ומנעונו תכלית המניעה לגלותו - שלא יהיה בעיני העם ברחוק, וכבר הודעתיך אותו, וברוך היודע!
תלמוד בבלי פסחים נ״ו ע״א
"ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם". ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה.
דף על הדף מסכת סנהדרין דף צז עמוד ב
שאלה: מה שאמרו חז״ל (סנהדרין צ״ז, ב') תיפח רוחן של מחשבי קיצין, אם זה רק על גאולה ד״אחישנה", או גם על "בעתה", כי חזינן שהיו קדמונים שחישבו הקץ.
תשובה: זה נאמר רק כשמאמין ש״מוכרח" הוא לבוא באותו קץ, אבל אם עשה חשבון שזה זמן שיתכן ושיכול לבוא ולא "מוכרח" - מותר.
רמב״ן - ספר הגאולה עמוד כט
ואומר כי הכוונה בזה ממה שאמרנו, כי מהם ז''ל שידועים אריכות הקץ אחריהם כמו שאמרו לרבי עקיבא "יעלו עשבים על לחייך ועדיין בן דוד אינו בא", ואינם רוצים שיתגלה הדבר להמון פן יהיה רפיון בחלישות תקוותם. ועכשיו בטלו ממנו הטענות הללו ממה שאנחנו באחרית הימים, ולכן אין מגרעת באמרנו גם אנחנו דעתנו בעניין הזה.
שיטת האברבנאל – חישוב הקץ מותר ואף רצוי בהתקרב הקץ - ספר מעייני הישועה מעיין א תמר ב
שבאמת לא קראו חכמים ז״ל מחשבי קצין כי אם החכמים בעיניהם שמחשבין מהלכי מערכות השמים ומחברותיהם ויגזרו עת הגאולה על פי חכמתן זו. וכאשר לא יבא משיח באותו חבור אשר חשבו יאמרו שאי אפשר שיבא כי אם בהיות חבור אחר לזמן רחוק. […] ולכן קראו לאלה מחשבי קיצין מלשון מחשבי תקופות ומזלות, אבל לא גנו חכמים בדבריהם מי שיחקור ויבין את הקץ מתוך דברי הנביאים ומדברים ברוח הקדש כי כה היה משפטם כל הימים לתת אותות ומופתים לדור שבן דוד בא בו ובהגבלת עתו מדברי דניאל, וזה היה דעת אחרוני חכמינו הגאון הנזכר ורש״י והר' אברהם בר' חייא והרמב״ן וזולתם. […] הלא תראה כי כמה נביאים היו מתאוים לדעת הדבר הזה: אם המשורר אמר (תהלים עד, י) עד מתי אלקים יחרף צר. עד מתי עשנת בתפלת עמך (שם פ, ה). שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך (שם צ, יג). וישעיהו (ישעיה ו, יא) אמר עד מתי ה'. וחבקוק (חבקוק א, ב) עד אנה ה' שועתי ולא תשמע. וזכריהו (זכריה א, יב) אמר עד מתי אתה לא תרחם את ירושלם ואת ערי יהודה. כי כולם היו משתדלים לדעת העת הגזור לפניו יתברך, גם דניאל עצמו בקש על זה פעמים. וחכמי התלמוד כשהיה נראה אליהם אליהו היו שואלין אותו מתי ייתי משיחא, וזה כולו ממה שיוכיח שנכון הדבר מעם האלקים שמי שנגע זה בלבבו ישתדל לדעת מה יהיה באחרית אלה ומתי קץ הפלאות יבקשנו ככסף וכמטמונים יחפשנו.
חלק ג - חישוב הקץ אצל גדולי האחרונים ומי מצא רמז לגאולת יום העצמאות
המשך דברים האברבנאל (שם) – לדורות המאוחרים יש סיכוי טוב לכוון לחישוב הנכון של הקץ
אמנם בבא עת הגאולה יפתח ה' את אוצרו הטוב והעם ההולכים בחשך עד הנה עלימו יזרח ה' ויראו מה שלא ראו הראשונים. […] וזהו שאמר עוד המלאך (שם י - יא) בשאלת מה אחרית אלה לך דניאל כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים וגו', כי הנה ביאר שיהיו דברי הקץ סתומים וחתומים בכל זמן הגלות וביאר עם זה שבעת וזמן קצו לא יהיו סתומים וחתומים אלא מעצמם יתבררו ויתלבנו וכמו שבזמן הגלות היו בחשך ככה בזמן הגאולה יהיו ברורים ולבנים. וכן כתב רבי שמעון בן יוחאי הא-להי ז״ל (זוה״ק וירא קיח, א) קריב ליומי משיחא אפילו לרבייא איתגלון להון רזא ויודעון להון גו קץ משיחא. ובאומרו יצרפו רבים ביאר שיהיו נצרפים ונבחנים בכור הצרות העצומות שיהיו בזמן ההוא וה' צדיק יבחן באותו עת ביסורין עצומים כמו שיתבאר בפירוש הכתוב הזה במקומו.
והיוצא מזה כולו שכפי הכתובים וכפי דבריהם ז״ל החקירה הזאת אשר אני בא בה אינה בלתי ראויה אבל היא הגונה אם להשיב לב אבות על בנים אם להחזיק ידי המאמינים וקוי ה' יחליפו כח. ואם לפי שלדעתי זמן הגאולה הנה בא ואנחנו היום בסוף הגלות והתשועה קרובה לבא כמו שיתבאר ולכן עת לעשות לה' המאמר הזה לבשר טוב ולהשמיע ישועה, ואינני גוזר על מה שאומר עליו במאמר זה שהוא אמת המוחלט. […]
רבנו משה כלפון הכהן (ראב״ד ג׳רבא ומחבר שו״ת שואל ונשאל)
כתוב בדניאל פרק ח' פסוק יד': "וַיֹּאמֶ ר אֵ לַ י עַ ד עֶ רֶ ב בֹּקֶ ר, אַ לְ פַ יִם ּושְ ֹלש מֵ אֹות וְנִ צְ דַ ק, קֹּדֶ ש." המלב״ים ז״ל ביאר זה על התחלת הגאולה אשר לפי חשבונו תהיה בשנת התרפ״ח ורבים תמהים כי כבר עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו.
ובאמת אם נחשוב באופן זה חורבן הבית היה בשנת ג' אלפים של״ח ועוד נוסיף שבעים שנה של גלות בבל ועוד אלפיים ושלוש מאות ושמונה והיא השנה שעברה, אשר אדירי הממלכות הצדיקו ישראל והסכימו להיות מלכות ישראל בארץ ישראל וזהו ונצדק קודש על ישראל ככתוב קודש ישראל לה'. ומה שלא עירב השבעים שנה עם האלפים ושלוש מאות מפני שהשבעים שנה מיוחדים נגד השמיטות כמבואר בפרשת בחוקותיי, והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה, וכן הוא בדברי הימים ב' סימן לו' פסוק כה' וכן הוא בדניאל סימן ט' פסוק ב'. והגאון המלב״ים ז״ל חשב שהמלאך מדבר על הזמן שהיה עומד ומדבר עם דניאל שאז עברו עשרים שנה כמו שיעויין שם, וכן שמעתי מבן דודי ר' יעקב הכהן, שחשב חשבון זה לפי תומו ויפה כיוון.
ועיין להגאון המלב״ים ז״ל בביאורו לדברי הנביא מיכה סימן ד' פסוק ח' שיהיו שני ממלכות ממלכה ראשונה והיא צעירה וממלכה שנית והיא גדולה כי היא הגאולה האמיתית אשר תהיה במהרה בימינו אמן.
הרב מזוז שליט״א – מתוך השיעור השבועי
בדניאל כתוב בפרק יב "וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר". ובסוף הקטע כתוב: אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה: אף אחד לא מבין את זה. אבן עזרא אמר, יש אומרים שזה שנים, אבל הפסוק אומר ימים. ימים זה לא שנים, ומי יחכה 1300 שנה? לא יכול להיות. ואני בדקתי ומצאתי שמיום ר״ה תש״ח (זו השנה שהשואה נגמרה בה) עד יום ה' באייר תש״ח – יש 1335 ימים!
פירוש חמש מגילות דף קי ע״א, להרב דון יוסף ב״ר דוד אבן יחייא ז״ל (מגדולי ספרד) בולונייא שנת רפ״ח
בסוף החמשת אלפים ושבע מאות שנה לבריאת העולם, בקירוב, אם מעט קודם או מעט אחר כך, יבוא קיצנו בעזרת ד', למען יוכלו לשבת בני ישראל בטח על אדמתם בשלוש מאות שנה מהאלף הששי, למען יתראה לעין כל היות האמת איתם, ויהנו בגוף ובנפש מן העולם הזה, תחת אשר נענשו בעול גלות האומות בגוף ובנפש.
רבי אברהם אזולאי (סבו של החיד״א) - חסד לאברהם - מעין שני עין הקורא נהר נט
ודע כי שיעור המקווה הם חמשת אלפים ושבע מאות וששים בצים, וסוד הענין הוא כי לסוף ה' אלפים ושבע מאות וששים ליצירה יתקיים הפסוק: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" ויתקיים מקרא שכתוב: "והשבתי חיה רעה מן הארץ" דהיינו כוחות הטומאה כנזכר בזוהר.
וסוד הענין הוא כי תחיית המתים עתיד להיות ג' פעמים בג' זמנים: הראשונה הוא תחיית המתים דארץ ישראל, והב' היא תחיית המתים דחו״ל, והג' הוא תחיית המתים ע' אומות ולכל העולם והוא זמן יום הדין הגדול, וזה התחייה הג ' זמנה היא לסוף ה' אלפים ושבע מאות וששים ליצירה מסכ״י וזמש״ל.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה