שלח לפרשת שיעור לך
(קמא ישראל בית אדם תולדות) של״ה
״אין או אותה דורש ידו״ד אשר״ — רצונו לומר, אם יתבוננו בה השגחת השם יתברך, והיא ארץ.
כ פסוק יג פרק במדבר — החיים אור
״בה היש עץ״ — פירוש שם המין: עץ, אם יש בה כל מין עץ. ״אין אם״ — פירוש: יש עץ שאינו נמצא בה, והוא.
״בה כל תחסר לא״ — ח) (דברים הכתוב מאמר.
כ פסוק יג פרק במדבר — לדרך צידה
לפי שאמרו חז״ל בשמ״ר (כ, טז) כי בצאת ישראל ממצרים עקרו הכנענים כל עץ מאכל שבארץ כדי שלא יהנו ישראל מהם, על כן עיכב הקדוש ברוך הוא את ישראל במדבר כדי שיחזרו וינטעו האילנות ויגדלו לראשיתם, ולא נשאר להם זולתי עד שנפלה חתת אלקים על לבב ההם הגוים שעקרו כל עץ מאכל, ומורך לבב הקטן מפרי — כלומר מפרי הארץ, וזהו ״והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ״, כמש המ״ם בראש המלה המורה על מקצת, כי לא נמצאו רק נטעים קטנים.
כ פסוק יג פרק במדבר — מעון שיר
״והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ״ — אחז״ל (סוטה מ״ח ע״א) שע״י חטא ניטל טעם ושומן הפירות. משא״כ אם ידבק בתורה ויקיים אותה, יתברכו הפירות גם בטעמם ובשמם, ונעשו עדשים כדינרי זהב וחיטים ככליות (תענית כ״ג ע״א).
וזה ״והתחזקתם באמונה, ולקחתם״ — שתוכלו ליקח וללמוד (ע״ד לקח לשון לימוד, משלי ד' ב׳: ״כי לקח טוב נתתי לכם״ (ברכות ע״א)), מפרי הארץ — אם יתברכו פרי הארץ הרי מעשיכם טובים, ואם מעשיכם מקולקלים אזי יהי הפירות לא טובים. וזה מחז״ק ג״כ האמונה לטובה.
יט פרק — ישרים מסילת ספר
נמצאת למד שב׳ דברים יש בענין זה: אחד, שהכונה בכל מצוה ועבודה שתהיה לעילוי כבודו של מקום, שיתכוין במה שבריותיו עושים נחת רוח לפניו. ועוד הצער והבקשה על עילוי כבוד ישראל ושלותן.
ואמנם עוד עיקר ב׳ בכונת החסידות, והוא טובת הדור, שהנה ראוי לכל חסיד שיתכוין במעשיו לטובת כל דורו, לזכות אותם ולהגן עליהם. והוא ענין הכתוב (ישעי׳ ג׳): ״אמרו צדיק כי טוב עץ בה היש״ — שכל הדור אוכל מפירותיו, ״כי פרי מעלליהם יאכלו״. וכן אמרו חז״ל (ב״ב ט״ו): יש מי שמגין על דורו כעץ. ותראה שזהו רצון של מקום שיהיו חסידי ישראל מזכים ומכפרים על כל שאר המדריגות שבהם. והוא מה שאמרו ז״ל (ויקרא רבה): בלולב ומיניו יבואו אלה ויכפרו על אלה.
ומצוה מוטלת על החסיד להשתדל לזכותם ולכפר עליהם, שהקדוש ברוך הוא אינו חפץ באבדן הרשעים. וזה צריך שיעשה בכונת עבודתו, וגם בתפלתו בפועל — דהיינו שיתפלל על דורו, לכפר על מי שצריך כפרה ולהשיב בתשובה מי שצריך לה, וללמד סניגוריא על כל הדור.
שלח בהעלותך — במדבר נחל ערבי
ועם האמור יבואר, דהנה כאשר השי״ת חפץ להטיב לעמו לתת להם את הארץ, וכבר אמרנו כי אין כל המציאות מתנהג רק על ידי מעשי ישראל, וכל דבר מתקיים על ידי המצות אחר מתן תורה אשר הם מענין ההוא הדבר — לכן אין ליתן להם את הארץ עד שיקיימו איזה מצות התלויות בארץ, וישרגישו במדריגת עבודת השי״ת שיכולים לעבדו בארץ ישראל.
אבל זאת אי אפשר, דהרי איך יקיימו אותם המצות התלויות בארץ קודם בואם לארץ, ואיך יעבדוהו במדריגת העבודה אשר בארץ ישראל. ואם יביאם תחלה לארץ ושם יקיימו זאת אח״כ — אין זה, כי מיום מתן תורה אין נעשה דבר רק על ידי מעשי ישראל.
לכן צוה השי״ת לשלוח אנשים צדיקים בעלי רוח הקודש לארץ ישראל, והם יהיו הנשיאים מכל שבט, אשר נשמת כל נשיא כולל נשמות כל בני שבטו, והם ילכו שמה ויקיימו שם המצות התלויות שיהיה אפשר להם לקיים, ויעבדו את השי״ת שם במדריגת העבודה המעולה של ארץ ישראל. ומצד שכוללים נשמות כל שבטי ישראל יהיה נחשב כאילו כן היה כוונת שילוחם, וזה יביאם לארץ ישראל.
וזהו ענין אומרו ״ולקחתם״ — כי הנה הארץ, היא העבודה והמצוה שבארץ ישראל, שזהו עיקר הפרי ותולדותיהם של צדיקים, וזה נקרא פרי הארץ — התלוי בארץ ישראל.
אולם המרגלים שמו עצה בנפשם שלא יצטרכו לטורח הזה לרשת את הארץ על פי מעשיהם, כי טורח רב צריכים בזה כאומר ״והתחזקתם״ וכו׳. ואמרו לעשות עצה לחטוא ולהחטיא את כלל ישראל בהוצאות דבה על הארץ, וישראל יירשו את הארץ מצד שיהיו כולו חייב, כמו שביארנו בריש הדרוש באורך — שכאשר ישראל כולו חייב אז השי״ת עושה מעצמו בלי סיוע מעשי ישראל.
ולזאת קראום רז״ל ״עצת מרגלים״ דייקא, כי באמת היא חכמה ועצה, רק עצת חטאין היא.
בא פרשת שמות — יוסף יעקב תולדות
״בה היש עץ אין אם״ — דכ׳ בזוהר (ח״ג ב׳ רב). ״עץ תשחית לא את עצה״ (דברים כ, יט) — הוא התלמיד חכם המייעץ העם לתשובה וכו׳. כן ה״נ באדם עצמו, הטוב היצר נקרא עץ, שמייעץ האדם לתורה ותשובה. ויבחון האדם אם הטוב היצר שופטו ומיעצו — מוטב, ואם אין — ״והתחזקתם ולקחתם״, ור״ל שצריך חיזוק לעשות דבר הפכי, כי המעשים הרעים הם קליפות וחיצונית הפרי, מה שאין כן המעשים הטובים הם עצמו הפרי. וז״ש ״והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ״.
כ פסוק יג פרק במדבר — יקר כלי
ועל דרך הנסתר אמר ״בה היש עץ אין אם״ — דומה למה שאמרו ישראל ״היש ה׳ בקרבנו אם אין״. כי לא היו ישראל מסופקים במציאות ה׳ יתברך, כי לא נאמר ״היש ה׳ אם אין״ אלא ידעו שיש ה׳. אבל היו מסופקים אם הוא בקרבם ומשגיח עליהם, או אם מסרם תחת ממשלת המערכה. כך רצה משה לחקור אם ההיא הארץ יושבת בצל שדי ועיני ה׳ דורש אותה תמיד, או אם היא תחת המערכה כשאר ארצות.
ועל צד הרמז אמר שישראל נמשלו לענבים, כמו שנאמר (הושע ט, י): ״כענבים במדבר מצאתי ישראל״. ובמדרש (ילקוט רמז קמו) אמרו: קמו אמרו הבשילו אשכולותיה ענבים — הגיע זמן ישראל להיות נגאלין. על זה אמר כאן: ״והימים ימי בכורי ענבים״ — הגיע זמנם לכנס לארץ, זמנם של ישראל, כי כבר נתבכרו ונתבשלו ונגמר כל שלימותם על ידי התורה שקיבלו.
שלח פרשת במדבר — פסים כתונת
כי יש ד׳ סוגי תפלה: א׳ — על כבוד ה׳ יתברך שנתחלל בין אומות העולם. ב׳ — עון. ג׳ — פרנסה. ד׳ — וז״ש ״ומה הארץ״, שידע חסרונה ועל מה שצריכה להתפלל.
״חיים ארץ בשכינה״ — יש חסרון זה, וצריך תפלה על עליונה. ״השמנה הוא אם רזה״ — כמ״ש (ישעיה ו, י): ״השמן לב העם הזה״, וצריך תפלה על העון, ר״ל ״אין אם״. ״בה היש עץ״ — אם צריך תפלה על חיים, עץ חיים. ״והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ״ — וצריך תפלה על הפרנסה. ותפלה וצריך לעשות מן אי״ן אנ״י, כמו לעשות יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, כמו שביאר מורי — ״כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה״ (קהלת ט, י). ודברי פי חכם חן.
וז״ש ״והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ״ — ר״ל, דדרשו רז״ל (ברכות לב ב׳): ד׳ דברים צריכין חזוק, ומהם תפלה, שנאמר (תהלים כז, יד): ״קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳״.
נשלח על ידי: אריאל
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה