*לפרשת חקת*
בפרשתנו, עם ישראל מבקש לעבור בדרכו לארץ ישראל דרך שתי ממלכות שונות, ונתקל בשתי תגובות הפוכות לחלוטין.
מלך אדום מסרב בתוקף ומאיים במלחמה, ואילו סיחון מלך האמורי לא מסתפק באיומים, אלא יוצא מיד לקרב חזיתי.
מהיכן נובע הפער התהומי הזה?
התשובה חושפת שני אבות טיפוס של התנגדות עולמית לשיבת ציון. אדום והאמורי מייצגים שתי תפיסות עולם מנוגדות לגבי כוח, ריבונות וזכות קיום.
האדומים יושבים על נחלת אבותיהם ההיסטורית. מתוך המקום הזה, הם מתכחשים לעצם זכות הנחלה האלוהית של עם ישראל. מבחינתם, ישראל פשוט לא שייך למרחב, ולכן המסר שלהם הוא הרחקה ואיום: ״אל תעבור בגבולי״.
לעומתם, האמורים הם כובשים. הם השיגו את שטחם בכוח החרב ובמלחמות דמים. כמי שמאמינים רק בכוח הזרוע, הם בטוחים שעם ישראל אינו מחפש נחלה רוחנית, אלא מגיע כצבא אימפריאליסטי שבא לכבוש ולנשל אותם. הם אינם מאמינים בהבטחה אלוהית, אלא רק במאזן אימה. לכן, האמורי אינו מסתפק במילים; הוא יוצא למלחמה מונעת, מתוך תפיסה שרק החזק שורד.
שני העמים הללו מציבים בפנינו מראה היסטורית על הדרך שבה העולם תופס את זהותנו ואת זכותנו על הארץ.
נשלח על ידי: israel altar
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה