רעיון קצר שהתחדש לי כעת, מנוסח בתמציתיות
זאת חוקת התורה - לפי שאומות העולם והשטן מונים את ישראל למה לכם מצווה זו? לכך נאמר ״חוקה״ — חוקה חקקתי ואין אתה רשאי להרהר אחריה.
לכאורה התשובה אינה ממין השאלה. השאלה היא למה. מה הטעם לקיים דבר שאין בו הבנה? מה התשובה לזה?
התשובה העמוקה היא עקירת הנחת היסוד של השאלה: השואל מניח — אם אינך מבין, למה תקיים? והתשובה היא, לא הכל אפשר וצריך להבין. להיפך, המוכנות לחיות בחוסר הידיעה היא המלמדת על הקשר העמוק בין ישראל לקב״ה.
בזה יובנו דברי רש״י בהמשך שהפרה באה לכפר על חטא העגל: ״תבוא האם ותקנח צואת בנה״. ולכאורה מה לטהרה מטומאת מת לענייני עבודה זרה?
אלא שבחטא העגל לא הסכימו עם ישראל להישאר בחוסר ידיעה — ״כי זה משה האיש… לא *ידענו* מה היה לו״. זה גם היה חלק מרכזי בפיתוי הנחש בחטא אדה״ר: ״והייתם כאלהים *יודעי* טוב ורע״.
כאשר מקבלים את מצוות פרה אדומה כמו שהיא, עם הציווי ״אין אתה רשאי להרהר״, נתקנים בזה אותם חטאים שנבעו ממחשבת ״אני יודע/צריך לדעת הכל״.
ובשולי הדברים, גם המדע כיום מודה שכמות הידע שברשותו היא מעטה מאד ביחס למה שיש עוד לדעת (וגם הגדרת ״מה יש עוד לדעת״ של המדע לוקה בחסר כמובן…). משכך, אדם שיודע לחיות בחוסר ידיעה — לא בוויתור על הרצון לדעת, אלא בהסכמה למציאות מוכרחת של חוסר ידיעה — הוא אדם שמחובר לאמת, הרבה יותר מזה שמעדיף להניח שהוא יודע הכל.
נשלח על ידי: ינון אליה
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה