זצ״ל חרל״פ יהודה צבי נפתלי ר' לע״נ בס״ד שאולי הרב מדרש בית / יהודה רצון כולל
ישיבה בשמחות מעורבת
ראיו לאיסור ראיות להיתר ת נשים חציו גברים חציו אחד, במקום מדובר פיינשטיין, )(הרב
1 נא. - דף סוכה מסכת בבלי )תלמוד. נב
חג של הראשון טוב יום. במוצאי מימיו שמחה ראה לא השואבה בית שמחת ראה שלא. מי משנה
גדול… תיקון שם ומתקנין נשים לעזרת ירדו
? גדול תיקון.'מאי כו טוב יום במוצאי בראשונה היתה, חלקה ששנינו: כאותה אלעזר רבי אמר -
: בראשונה רבנן. תנו מלמטה ואנשים מלמעלה יושבות נשים שיהו, והתקינו גזוזטרא והקיפוה
יושבות נשים שיהו, התקינו ראש קלות לידי באים, והיו מבחוץ ואנשים מבפנים נשים היו מלמעלה יושבות נשים שיהו. התקינו ראש קלות לידי באין היו. ועדיין מבפנים ואנשים מבחוץ השכיל!" 'עלי ה מיד בכתב "הכל כח) א הימים (דברי? והכתיב הכי עביד. היכי מלמטה ואנשים
, ודרוש אשכחו: קרא רב אמר - בית משפחת לבד משפחות משפחות הארץ )וספדה יב" (זכריה
לבד" ונשיהם לבד דוד ואין בהספד שעוסקין - ל בא לעתיד. ומה וחומר קל דברים: והלא. אמרו
הרע ויצר בשמחה שעסוקין, עכשיו לבד ונשים לבד אנשים תורה אמרה - בהם שולט הרע יצר וכמה! כמה אחת על - בהם שולט
נא. - דף סוכה מסכת רש״י. נב
שלמטה נשים, לעזרת גבוהה שהיא ישראל מעזרת יורדין ולוים כהנים - נשים לעזרת יורדין ההר… בשיפוע הימנה
הכתלים. מן יוצאין זיזין היו, ולא בראשונה נשים העזרת - היתה חלקה שם מסדרין שנה, וכל סביב סביב הכותל מן בולטין בכתלים זיזין נתנו - גזוזטרא והקיפוה בלנ״ק שקורין לווחין - גזוזטראות נשים שיהו, +כדי וקרשים עץ )לוחות פלנק״ש (+צ״ל
ורוא השואבה בית בשמחת שם עומדות שנה. בכל שמתקנין מתניתין דקתני גדול תיקון, וזהו ות
נשים. בעזרת - מבפנים
ובחיל. הבית הר של ברחבה - מבחוץ
שלמה. בנין על כלום ושינו שהוסיפו - הכי עביד היכי ובניינו. הבית מדת על שלמה את, כשצוה המלך דוד גבי - והכתיב
ש התבנית מלאכת כל - השכיל 'עלי ה מיד בכתב הכל החוזה גד ידי על הוא ברוך הקדוש הודיעו
הנביא. ונתן קלקול… לידי יבאו שלא בישראל גדר, ולעשות מנשים אנשים להבדיל שצריך - אשכחו קרא
גוג במלחמת שנהרג יוסף בן משיח על שיספדו לעתיד, ומתנבא זכריה בנבואת - הארץ וספדה
שאפיל לבד ונשיהם לבד דוד בית משפחת, וכתיב ומגוג אנשים להבדיל צריך הצער בשעת ו
מנשים. , שולט הרע יצר, שאין, ועוד מהר ראשו מיקל אינו, והמצטער שעה באותה - בהספד שעוסקין
תורה,'אמרה כו שוחטו הוא ברוך שהקדוש אמר, ולקמן האבן' לב את 'והסירותי קרא כדקאמר
כו.'
שכן. כל לא - עכשיו שולט הרע, שהיצר, ועוד ראש לקלות וקרובה - בשמחה שעוסקין כאן
1 ב עמוד סד דף פסחים מסכת בבלי )תלמוד
שם, ונמצאו אחד מכל כוליא. נטל בפסחים עיניך: תן גדול לכהן ליה. אמר ישראל באוכלוסי עיניו ליתן המלך אגריפס ביקש אחת: פעם רבנן תנו רחו בדרך ושהיה מטמא חוץ מצרים כיוצאי, כפלים כליות זוגי ריבוא ששים, אדם בני מעשרה יותר עליו נמנו שלא ופסח פסח כל לך. ואין קה
מעובין. פסח אותו קוראין והיו ב כב (יומא, אחר דבר ידי על אלא ישראל את למנות: [אסור " אצבעותיכם: הוציאו.'תנא וכו הצביעו להם אומר הממונה שוין שניהן היו ואם
! לדידהו. ונימנינהו למנין יצח לרבי ליה מסייע - 'ויפקדם יא) א (שמואל "דכתיב מצוה לדבר אפילו ישראל את למנות: אסור יצחק רבי, דאמר ק
שלצורך גב על שאף הרי השברים. את וספרו חרס של שבר לפניו זרק הצבא מאנשי אחד כל חרס: שברי ידי על צבאו אנשי את מנה שאול ', בבזק אף ראשונים, כמה לדעת גולגלותם). לפי מלמנותם שאול נמנע מקום מכל היה, צר ד מי גלעד יבש אנשי להצלת המלחמה לצורך שכן מנאום, מצוה שהותר לומר יש בדבר, צורך היה שלא כאן ד). טו ש״א רד״ק שם, יומא רי״ד (תוס' מצוה לצורך דוקא אומרים ויש לצורך, אלא הותר לא זה
ז י ו קנייבסקי ר״ח איתן (נחל אומדן פי על אלא. ])וייק מד חשבון נעשה לא דבר של שבסופו כזו, בצורה שנעשה משום רק המנין
ב פיסקא א' פרשה רבה איכה 'מדרש מאה אפילו אמר קפרא בר חמישים, ואפילו ארבעים אפילו חייא ר'. תני ור״י אוסר שר״ש ורות, חב בשתי פסח אכילת בעניין יהודה ור' שמעון ר' נחלקו שהרי לנשים, הגברים בין מחיצה הפסק ע״י שאכלו למימר (וליכא המתיר לר״י וגם במציאות חלקו שלא נראה ור״י. ר״ש למח' ובאנו חבורות שתי שיהיו הרי ביניהם, מחיצה יעשו שאם מבואר שם ובסוגיא מתיר,
פיינשטיין הרב בנפרד, לאכול הנשים את חייבו לא מחיצה, הפסק ע״י.)לאכול
2 ז משנה ח פרק פסחים מסכת )משנה
עושין ואין עליהן שוחטין אין כזית לאכול יכולין שאין מאה של חבורה אפילו מתיר יוסי ורבי יהודה רבי דברי היחיד על הפסח את שוחטין "אין וקטנים": ועבדים נשים חבורת רק אלא לעצמן פסח רת חבו עושות אינן שנשים היא שהכוונה עוקבא רב שם והבין חבורות) בב' לאכול (המתיר יהודה דר' אליבא דנו שם [בגמ' עושים שאין הוא התנא שאמר ומה מותר לבד שנשים שפירש שם בסוגייה רבא לדעת ואפילו מעורבת, בחבורה הפסח שאוכלים משמע גברים. עם
במחיצה צורך ואין מותר, ישראלים אנשים עם שנשים משמע תיפלות, משום אחת, בחבורה ועבדים. ]נשים
י״ג משנה ' ז( פרק פסחים מסכת משנה 3) א) עמוד פו דף פסחים מסכת בבלי תלמוד
. באמצע, והמיחם ואוכלין הילך פניהם את הופכין, ואלו ואוכלין הילך פניהם את הופכין אלו - אחד בבית אוכלין שהיו חבורות. שתי משנה. ואוכלת פניה את הופכת. והכלה ואוכל חבורתו אצל שמגיע עד פניו את ומחזיר פיו את קופץ - למזוג עומד כשהשמש
א עמוד פו דף פסחים מסכת רש״י
אחד. בבית אחד פסח - אוכלות שהיו חבורות שתי משנה.
, ואפילו אילך ואלו אילך אלו פניהם להפוך רשאין, אלא אחת כחבורה נראין להיות אלו כנגד אלו להסב צריכין אינן - אילך פניהן הופכין אלו חבורות. לשתי בתים בשתי אף נאכל שהפסח בגמרא, כדיליף לן איכפת לא חבורות כשתי נראין צריכין, ואין ולכאן לכאן משם למזוג לשתיהן המשמש לשמש נוח שיהא, כדי באמצע לתת רשאין היין בו שמוזגין חמין בו שמחממין - והמיחם
ל משמש, וכשהשמש לן איכפת לא - החבורות בין שמפסיק פי על, ואף השנה כל מנהג משאר לשנות לאכול שהתחיל אחת מחבורה עומד שתיהן
האחרת. לחבורה, למזוג הפסח מן עמה, אבל חבורות בשתי נאכל הפסח דידן לתנא ליה, דסבירא האחרת חבורה עם שאוכל יחשדוהו, שלא חבורתו לצד - פניו את ומחזיר פיו את קופץ
כשתי פניהן ההופכות חבורות, ושתי בתים בשני אוכל אחד אדם שא ין - יאכל אחד בבית מוקי, ולהכי ממנו מקומות בשני אוכל אינו אחד אדם דמו. בתים חבורות. בשתי נאכל: פסח, כדאמרן ולאכול אחר לצד פניה להפוך, רשאה בושה שהיא - והכלה
ב עמוד פו דף פסחים מסכת רש״י
בה. שמסתכלים ידי, על האנשים לעיני לאכול - בושה שהיא מפני
מ למאירי הבחירה בית א עמוד פו דף פסחים סכת
ולאכול פניה להפוך רשאה אכילה בשעת לחברותיה מכוונות פניה היו הסדר ועשיית בשלחן ישיבה שבשעת אע״פ פניה את הופכת והכלה
בה. הקלו בשתה שמתוך כן לגזור יש שבאחרים אע״פ מקום שנוי מחשש גוזרין ואין הכל בפני מלאכול בושה שהיא מפני
2 בבל )תלמוד פא. דף קידושין מסכת י
. קנה דייר. רבא גולפי דייר אביי
אבין אמר ריגלא. - דשתא: סקבא גליון אביי, הערוך: )(גירסת
פא. דף קידושין מסכת רש״י
הרבה חרס של קנקנים מסדר היה לחופה או לדרשה או ונשים אנשים קבוצת מקום - גולפי קול. וישמע יקשקשו זה אצל זה יבאו שאם ביניהם
שורות. )שורות יב דף (מגילה דרי דרי לשון - דייר נשמע. קולם עליהן שהעובר קנים מסדר - קנה דייר אנשים קבוצת שיש הרגל ימות ולעבירה ליחוד השנה ימות של ריעוע - ריגלא דשתא סקבא להו דמסקב כמו בלע״ז דדרישדור״א סקבא זה עם זה ונושאים ונותנים דרשה לשמוע ונשים לחמרייה כז.): דף (ב״מ ו
1 הגאונים, )אוצר הגאונים, תשובות קפ״ט סימן סוכה
מהו האנשים עם האנשים בסעודה ויאכלו חסדים גמילות לבית או המשתה לבית אדם בני שיכנסו
מעורבבין הנשים) דצ״ל? (נראה ת מנ על מותרין עצמן, בפני והאנשים עצמן בפני כאחת יושבות שהנשים בזמן אם המעשה. כך
הן אסורין אבל והפרפריות המנות בחילוק וכן לאנשים. ונשים לנשים. אנשים ימזגו שלא הנשים עם להתערב לאדם לו שאסור, והנשים האנשים ואלו אלו מעורבבין שהן בזמן בסעודה שהיא בסעודה אשתו שתהא מנת על אשתו ואחות אמו ואחות אביו ואחות מאחותו חוץ בסעודה,
העבירה מן. משמרתו
2 – כ הלכה ו פרק טוב יום (הלכות )רמב״ם )כא
מי שכל ויאמר ראש ובקלות ובשחוק ביין ימשך לא ברגל ושמח ושותה אוכל כשאדם כ:'הלכה
אלא שמחה אינה הראש וקלות הרבה והשחוק, שהשכרות שמחה במצות ירבה בזה שיוסיף הכל יוצר עבודת בה שיש השמחה על אלא והסכלות ההוללות על נצטוינו ולא וסכלות הוללות הא כל)" (מרב לבב ובטוב בשמחה 'אלהיך ה את עבדת לא אשר "תחת כ״ח) (דברים שנאמר
ולא ראש קלות מתוך ולא שחוק מתוך לא השם את לעבוד אפשר, ואי בשמחה שהעבודה למדת
שכרות. מתוך בג ומחפשין מסבבין שיהיו ברגלים שוטרים להעמיד דין בית חייבין כ״א: הלכה ובפרדסים נות
יזהירו, וכן עבירה לידי ויבואו ונשים אנשים שם ולשתות לאכול יתקבצו שלא כדי הנהרות ועל יבואו שמא ביין ימשכו, ולא לשמחה בבתיהם ונשים אנשים יתערבו שלא כדי העם לכל זה בדבר
עבירה. לידי
3 כא) הלכה ו פרק טוב יום (הלכות משנה )מגיד
להעמי דין בית חייבים אביי ). אמר פ״א (דף קדושין בשלהי אביי מדאמר רבינו למד.'זה וכו ד
וכו:' ריגלא דשתא סקבא
4 ד) סעיף תקכט סימן טוב יום הלכות חיים (אורח ערוך )שולחן
הנהרות ועל ובפרדסים בגנות ומחפשים משוטטים, שיהיו ברגלים שוטרים להעמיד ב״ד חייבים
אנש ולשתות לאכול שם יתקבצו שלא זה בדבר יזהירו )וכן; כב עבירה( לידי, ויבואו ונשים ים
; עבירה לידי יבואו, שמא ביין ימשכו ולא בשמחה בבתיהם ונשים אנשים יתערבו, שלא העם לכל קדושים. כולם יהיו אלא
5 ד סעיף תקכט סימן חיים אורח הגר״א )ביאור
אשכחו 'קרא כו גדול תיקון מאי ונ״ב נ״א.'ובסוכה כו סקבא קדושין בסוף.'כמ״ש כו חייבים
'ע״ש: כו בשמחה שעסוקין 'עכשיו כו ודרש
6 ) ה הכהן- מאיר ישראל הרב סעיף תקכט סימן טוב יום הלכות חיים (אורח ברורה משנה
ד באמת הנה '- וכו העם לכל זה בדבר יזהירו )וכן (כב שיש מי ולמחות להזהיר תמיד החיוב זה בר
ביותר. הקלקול מצוי שברגל ]אלא [כא בידו
7 ) סופר– חיים יעקב הרב מ״ח ס״ק תקכט סימן טוב יום (הלכות החיים )הכף שיש וזמן עת בכל שייך זה חיוב באמת וכו'. בשמחה בבתיהם ונשים אנשים יתערבו שלא שם. יתערבו שלא בידו שיכולת מי למחות שצריך וכדומה, מילה וברית ונשואין באירוסין כגון: שמחה
רגל גבי ליה נקטי לכן בכ״מ הקלקול מצוי שברגל אלא אחד, במקום דהיינו יחד, ונשים. שים אנ
1 שצג )סימן (מרגליות חסידים )ספר
כגון ובארץ בשמים אומר השם רמז בו שיש פסוק לכך במעונו שהשמחה אומר לכך במקומו וחדוה עוז לפניו והדר )הוד כ״ז ט״ז (דהי״א כתיב ות השמים ישמחו שהשמחה המברך. כל לפניו בשמים שמחה אז ברעדה בארץ גילה כשיש אותיות ארבע של השם )ר״ת ל״א שם (שם הארץ גל
או הגון שאינו איש לוקחת היא או הגונה שאינה אשה אדם לוקח אם. אבל גילה במקום רעדה אם ברעדה וגילו קיימו אם לחקור צריך במעונו
. ועל במעונו שהשמחה לברך יתכן לא שם שהרהורים האנשים בין יושבות נשים או ביניהם פה ונבול שם תרבות אין או הגונים אינם שניהם
(שם מקום בלי צואה קיא מלאו שלחנות כל )'כי ח 'כ״ח (ישעי וכתיב ואעלוז משחקים בסוד ישבתי )לא י״ז 'ט״ו (ירמי נאמר בהם וכיוצא אלה
שכ אומרה עשרה בגימטריא שמוע אבוא )ולא י״ב שם ת״ח בין זו מה וכתיב עושה זו מה )'ולשמחה 'ב ב (קהלת תורה דברי שמוע אבו לא ינה
או יהיה לא פריצות שבלא ויודע פריצים יש ואם החתן לשמח מצוה כמו המצוה יעשה שלא מוטב ידה על עבירה הבאה מצוה. כל לצים ובין שם. יהיה אל בנשים מלראות להיות יכול אינו או הרהור בלא להיות יכול אינו
2 ה )שו״ת תפא סימן ג חלק רדב״ז
יש ולפעמים ולילות 'ימים ד 'או ג שם ועומדות העכו״ם בבית מלאכה לעשות הנשים שהולכות במצרים שנהגו מה על ממני )שאלת (תתקיט: לא אם איסור חשש יש אם כהנים נשי בהן
הן כי לעמוד יכלו לא ומקצתם ונמנעו פירשו ומקצתם זה על הנגידים מי די הסכמות נעשו וכבר ישוער לא גדול פריצות זה במעשה יש תשובה
שיכולנו ומה בעליהן ברשות והולכות מחייתן לבקש צריכות והן לבניהן ולא בקרה כסות ולא לבוש לא להן יתנו ולא עניים ובעליהן עניות ב היה כאשר ונשים אנשים הרקום מלאכת לעשות אחד שלחן על ישבו שלא הוא לתקן לעצמן והנשים לעצמן שהאנשים אלא תחלה
ומעלה… שנה ממ״ם הזקנות אלא תלכנה שלא ועוד
3 יב סע' סב סימן העזר אבן )ב״ח לפי אלא זה למנהגם טעם שום מצאתי ולא תימה והוא במעונו שהשמחה ולא ברא אשר 'מברכין ב בליל שעושין שבסעודה נוהגין בקראקא
היכא במעונו שהשמחה מברכין )דאין יד אות, הגהות (שם במנהגים וכתב אחד בחדר יחד והנשים האנשים ומושיבין היא קטנה זאת שסעודה
במעונו: שהשמחה לברך צריך במסיבה אנשים אלא שם דאין היכא ודאי זה ולפי עבירה דהרהור חששא דאיכא
4 יא סע' סב סימן שמואל )בית שולט הרע כשיצר שמחה דאין במעונו' 'ש. השמחה אומרים אין אחד בחדר ונשים כשאנשים ב״ח כתב
5 ) א) סעיף קמט (סימן ערוך שולחן קיצור גנצפריד- שלמה הרב
, משלו ושאכלנו ולא וא״ו בלא משלו שאכלנו לומר, ויש במעונו שהשמחה 'ואומרים וכו הסר דוי המברך, אומר בעשרה המזון ברכת קודם עליה ואומר שני כוס לוקח המזון ברכת ואחר את למלאות שלא, וטוב הגפן פרי בורא המזון ברכת של הכוס על מברך כך, ואחר ברכות ששה ם
אין אחד בחדר ונשים אנשים אוכלים, שאם אחד בחדר ונשים אנשים יאכלו שלא ליזהר. צריכין המזון ברכות לאחר עד ברכות לששה הכוס שולט. הרע כשיצר שמחה אין כי במעונו שהשמחה אומרים
6 )הרב ה יפה- מרדכי לו) סעיף מנהגים חיים (אורח לבוש
. אמרו חתנים ברכת לברך,'ואמרינן וגו העיר מזקני אנשים עשרה ]ויקח, ב ד [רות בועז גבי, דכתיב מעשרה בפחות 'ברכות ז מברכין אין ש לברך אין נישואין בסעודת כגון זה את זה רואין ונשים שאנשים מקום ]כל 'שצג [סי חסידים בספר לפני שמחה שאין, לפי במעונו השמחה
הרהורי כאן ואין האנשים בין הרבה הנשים מורגלות דעכשיו משום, ואפשר בזה עכשיו נזהרין, ואין ע״כ עבירה הרהורי בו כשיש הקב״ה חיוורא כקאקי עלן, דדמיין כך כל עבירה רש״י לבנים, )(אווזים יזכ. ובכן דשו דדשו וכיון בינינו הרגלן רוב מתוך ביאת בשמחת לראות הש״י נו
סליק סליק. סליק ל״ו חוכי כל, ואשרי רצון יהי כן אמן בתוכינו שכינתו ולשכון מקדשינו בית ובבניין גואלינו
א עמוד כ דף ברכות מסכת בבלי תלמוד
חיורי. קאקי כי באפאי: דמיין להו? אמר הרע מיצר מר מסתפי קא: לא רבנן ליה. אמרי טבילו והכי טבילו: הכי להו, אמר דטבילה אשערי ויתיב אזיל קא דהוה רגיל הוה גידל רב
7 סקי״ח סב סימן תשובה )פתחי נזהרים אנו שאין למה טעם המנהגים בסוף א״ח בלבוש עי' במעונו', 'שהשמחה לברך א״א אחד בחדר ונשים כשאנשים ב״ח בשם הבה״ט ומ״ש
. בזה
בס״ד ישיבה השו״ת ספרות – בשמחות מעורבת
1 ) ויינברג- יעקב יחיאל הרב ע״ז ס' ח״א חדשה בהוצאה ח', ס' (ח״ב אש שרידי )שו״ת
. א "ישורון של״ארגון החינוך דרך את כת״ר מתאר ז' ש' טבת ח' מיום במכתבו בארץ שנוסד לפני אשכנז במדינת נהוג שהי' החינוך שיטת עפ״י מתנהג שהוא שנים, כמה לפני צרפת
נגדו קמו ועכשיו החורבן, הזאת הדרך אין דעתם לפי אשר חרדים, של ידוע חוג מצד עוררים
הקדושים ורבותינו אבותינו שהנחילונו כפי היהדות, רוח. לפי
ערעור שנים הם: והערעורים בעבודה ובנות בנים משתף שהוא הזה, הארגון צורת נגד
אחת לאגודה, ומאגדם יחד מזמרים והבנות שהבנים שנהגו, המנהג נגד וערעור של זמירות
אחרות קודש זמירות או שבת. סעודות שואל וכת״ר הארגון של התורנית הועידה בשם להפסיק צריכים או כה עד אותה שנהלו בדרך פעולתם את להמשיך להם מותר אם "ישורון"
כת״ר של התיאור כפי הארגון, לפירוד ולגרום. פעולתם
. ב אחרון אחרון ועל ראשון ראשון על. ואשיב מה על להם יש בוודאי החרדים רי ערעו
, לסמוך ראש לקלות יבואו שלא כדי מנשים אנשים להפריש צריך תורה דין עפ״י, שהרי ואנשים מבחוץ יושבות נשים שיהיו התקינו וכו' גדול תיקון מאי ב: נ״א, סוכה במס' כמבואר
מלמעלה יושבות נשים שיהיו התקינו ראש קלות לידי באין היו ועדיין מבפנים מלמטה, ואנשים תורה אמרה בהם שולט הרע יצר ואין בהספד שעוסקין לבוא לעתיד ומה א: נ״ב, סוכה ועי' שוטרים להעמיד בי״ד חייבים ד': סע' תקכ״ט סי' באו״ח ועי' וכו'. לבד ונשים לבד אנשים קהלות בכל נמנעו זה ומטעם וכו'. בשמחה בבתיהם ונשים אנשים יתערבו שלא וכו' ברגלים
כידוע ונשים, אנשים תערובת בהם שיש חברות ליסד. ושות קד הוא שצודק וודאי השני, , והערעור ערוה באשה קול א: כ״ד, ברכות בגמ' שנאמר מה, עפ״י אשה קול לא אבל וכד' איש אשת כגון ערוה אשה קול לשמוע רק הוא שהאיסור שאמר מי ויש
וכן ה״ב פכ״א ביאה איסורי בהלכות הרמב״ם לשון אחר להימשך וטעו ערוה שאיננה פנוי' באר בשו״ת הוכיח כבר אבל ערוה, קול לשמוע ואסור שכתבו א', סע' כ״א סי' אה״ע השו״ע יוצא ומדבריו ג', אות חיים מים באר בקונטרס עי״ש ופנוי'. נשואה בין נ״מ ואין טעות שזו שבע
בתולות עם בחורים לזמר אסור שבת של זמירות. שאף
עפ״י פעולתם את שימשיכו להם הוריתי "ישורון ממנהלי ע״ז כשנשאלתי ", מקום מכל. ג שמים לשם היתה כוונתם וכל גדולים צדיקים שהיו אשכנז, גדולי להם שהתוו, הדרך נפשות כמה הצילו ועי״כ בימיהם באשכנז שהתפשטה הטמיעה מסכנת הנוער את להציל
אשכנז וגדולי ולי״ש, לתורה לקרבם והצליחו מישראל בחכמת ומומחים בקיאים היו חילונית והשכלה יר״ש בעלי של שלמים דורות להקים במעשיהם הצליחו ולכן החינוך עפ״י החינוך את לכונן ידעו שלא לפי ופולין, ליטא גדולי גאוני בידי עלה שלא מה כאחד,
הזמן. תנאי גה״צ ה עם נזדמן ושם מאשכנז בשובו זצ״ל סלנטר מהר״י הגאון שסיפר מה וידוע ובתולות צעירות נשים לפני ושו״ע בתנ״ך שיעורים מרצה אותו וראה זצ״ל הילדסהיימר. ר״ע הדין וכן מכהונתו, אותו שיעבירו וודאי בעדתו, כן להנהיג ליטא מרבני מי יבוא אם אמר: . וכה לעשות "עת משום הוא והטעם הילדסהיימר. ר״ע הגה״צ עם עדן בגן חלקי שיהי' הלואי מ״מ
להלן שנבאר כמו תורתך", . פרו ה לה' שהנהיגו החדשים המנהגים את רואים צרפת למדינת שנתגלגלו ואונגרן פולין רבני והנה נגד הם אלו שמנהגים לפי בעוז, נגדם מוחים והם אשכנז, וצדיקי גאוני שיטת עפ״י צרפת חרדי
כנ״ל ופוסקים, בגמ' מפורשים. דינים החיים י בתנא בקיאים הנ״ל הרבנים אין אולם שם היהדות של הירוד המצב את רואים ואינם צרפת במדינת. השוררים, להיפך הרבה הצליח כבר אשר הזה, הארגון של התפתחותו את בסכנה מעמידים הם בדרישותיהם
לכל ידוע וזה ואמתיים, כנים הם דבריו וכל במכתבו כת״ר שתיאר כמו החינוכית, . בפעולתו
זו במדינה התערובת נשואי של מספרם גדול וכמה צרפת בארץ ההתב. וללות שטף חזק כמה ידוע. ד היהדות ששם אחרות לארצות בניגוד ובדלות דעת בקלות המצטיינת המיוחדת, הצרפתית הסביבה תנאי וגדלה. הולכת הטמיעה בצרפת הנה משפלותה, ומתנערת ומתגברת הולכת
זו בארץ ההתבוללות מחלת להתפשטות גורמים מקסים, חיצוני וזוהר נעימה נוחיות רי אח והרדיפה והחופש החירות רוח מעמיק, רציני עיון של יוכלו אשר יחידים לשרידים מגן פנת ולהקים הצלה בדרכי לאחוז ויתעודדו יתאזרו לא ואם ר״ל, ופולין רוסיה יוצאי בקרב חלליה הם ורבים
ולתורתו לה' נאמן חדש דור להכין בקודש ולימודם חינוכם, אחרי גדולי שיטת לפי החרדי החינוך של והמנוסה הבדוק המעשה את יזניחו אם
אשכנז- וכו לה' לעשות עת ח״ו. גמורה וכלי' גויעה צרפת יהדות של.'סופה
ההתאגדות עצם פוסקת בלתי השפעה תחת נתון שהוא הנוער לרוח ועידוד חיזוק של גדול כח מהוה והמסורה התורה דגל תחת ובנות בנים של
של לבו על המעיק הבדידות רגש דעתי לפי הוא בצרפת שנולד והמבאיש המעציב למצב העיקרי הגורם הגויית. והסביבה הנכרי הספר בית ל ש הוריו של המשפחה או הבית בקרב נפשית אחיזה לו אין לנפשו. ונעזב בודד עצמו את מרגיש היהודית, הנערה או הנער, היהודי. הנוער
והמשפ הבית וקרוביו. . דות היה ברוח שלחיים סימן בהם אין ורענן, חי יהודי הווי של וממסורתם אבותיהם מנחלת נתרוקנו בצרפת אחינו של חה
את מרגיש בוגר לגיל מגיע כשהוא היהודי הצעיר ומצוות. תורה עול לפריקת וגרמה בקרבם שמות עשתה עולם ותענוגות כסף אחרי הרדיפה עצמו והלימוד ובדידות, נזירות של חיים בעיניו היא הישן, מסוג והישישים הזקנים הוראת של מתודה ה כפי היהדות, בעולמו. בודד עצמו כוח בכל ממנו להחלץ שיש הביניים ימי של רוחני גיטו כעין רואים הם היהדות ואת מיגע, כשעמום אצלו. מורגש
אמת יהדות עם חברותי ומשא מגע מכל מנותקים הם בצרפת והצעירות הצעירים אין הלב, את ומושך מבדח לימוד מכל ותנועה, חיים מלאה
הזר הזרם עם ונסחפים הולכים הם ולפיכך משותפים, אידיאלים מחוסר זה אל זה מתחברים ואינם מצטרפים אינם לאיש, איש בין קשר שום
הגויים בין ונבלעים ונטמעים הולכים הם למדי, ידועות התוצאות הגויית. הסביבה, של הארגון את ובברכה בשמחה מקדם ני א ולפיכך של והרפיון היאוש ורוח הנפשית הבדידות את מגרש הוא כל קודם ולתורתו. ישראל לרוח מגן מלחמת ונלחם עומד שהוא "ישורון",
וח בר זא״ז מעודדים הם ומצוות. תורה שומרי וצעירות צעירים בתוכנו ישנם ועדיין ישראל אלמן לא כי בראותם הצעירה, או הצעיר
וקרוביהם אחיהם מקרב המלעיגים מפני להתבייש שלא זא״ז. ומזרזים נגד הזה הכשר האיגוד על זכות להמליץ הוא כדאי בלבד זה ודבר
ערכו את להמעיט שאין גדול חינוכי גורם הוא ומתוקנה נאה בצורה בחבורה הלימוד ואף. מקטרגיו.
ההדדית וההתידדות ההכרה גם משיכה כוח להם יש והצנועים הכשרים והשעשועים הטיולים וכן יהודית צניעות של במסגרת נשמרת כשהיא
דיקטטורה לנו אין סוף סוף יהדות ואהבת תורה אהבת של ריח סופגים שבתוכה. , טהורה יהודית שכולה ואוירה סביבה יוצרים הם גדול. היהדות את לחבב ויחידה, אחת הצלה דרך אלא נו ל נשאר לא מאתנו. המתרחק הנוער נגד כפיה אמצעי לנקוט ביכלתנו ואין צבאית ובגאון לב באומץ הרוחנית עצמאותה על השומרת יהודית חברותא של במסגרת הרוחניים ויפיה נועמה את. ולהראות
. ה ההלכה מצד הפרק על העומדות הבעיות את לבאר רוצה אני. ועכשיו
וזמירות תנ״ך פסוקי קודש, שירי שרים שהם אלא יחד, אחד ספסל על יושבים נם אי אבל אחד, בחדר והבנות הבנים יושבים כת״ר תיאור לפי לבד הבנים לומדים השיעורים וגם אחר, בבית ובחורות אחד בבית גברים מיוחדים, בבתים לנים הם החורף במחנה או הקיץ במחנה ביחד. שבת
בהשגחת מאורגן באופן לא אם יחד והבנות הבנים יטיילו שלא יות אחר מקבלים במצוות, ומדקדקים שמים יראי שהם והמדריכים, לבד, והבנות
. המדריכים בראשונה היתה וחלקה מ״ה: פ״ב מדות במס' המשנה וכלשון והנשים האנשים יתערבו שלא מקפידים שהיו מבואר נ״ב סוכה במס' והנה
לולב ובהל' ה״ט פ״ה הבחירה בית בהל' הרמב״ם כתב כן ו מעורבין. יהו שלא כדי מלמטן, והאנשים מלמעלן רואות שהנשים כצוצרה, והקיפוה סי באו״ח הב״ח שכתב מה ועי' בנשים, אנשים יסתכלו שלא גבוהות מחיצות שעשו שם הוזכר ולא אלו. עם אלו יתערבו שלא כדי הי״ב: 'פ״ח
בהבטה הסתכלות הוא שהאיסור ונים, ראש הרבה בשם קע״ז אות ה' כלל מלאכי ביד הביא וכבר הנאה, לשם התבוננות היינו דהסתכלות ע״ה להסתכלות שהכוונה וכו', פנוי' ואפילו נאה באשה אדם יסתכל שלא רע דבר מכל ונשמרת א: כ', זרה בעבודה הגמ' שפירש מה ועי״ש יתירה.
תקנו ורק מיוחד, תיקון בזה עשו לא ולפיכך זו, מתועבת מהסתכלות להשמר מחויב אחד וכל ללב המסור דבר וזהו עבירה. הרהור לידי המביאה
ראש לקלות ממילא מביאה זו שהתערבות לפי בנשים, אנשים יתערבו. שלא
הכנסת בבית ורק כמבואר ערוה, מטעם שאסור שמע, וקריאת תפילה משום להסתכל יוכלו שלא גבוהות, מחיצות לעשות קדומה תקנה יש
ערוה באשה שער וכן מגולה שטפח א כ״ד, , בברכות ש באספות אבל לא ודרשות נאומים בשעת או לחופה כלה הכנסת בשעת כגון, רשות ל זה עם זה יתערבו ולא יחד ונשים אנשים ישבו שלא מדקדקים ורק מחיצות לעשות מעולם. הקפידו המרדכי דברי שמביא ראיתי ואמנם
גם מחיצות שעשו משמע עי״ש, בשבת, לעשותה מותר לנשים אנשים בין הדרשה בשעת שעושין מחיצה כגון שכתב: שי״א, פ״ג, שבת במס'
שידקדקו ופולין ליטא בארצות ראינו לא ומעולם הדין, מצד ולא חסידות מדת שזו ונראה וקר״ש תפלה בשעת דווקא ולאו הדרשה. בשעת
. בזה וכו… לישראל 'והנח
בח בקיאים, שהיו אשכנז גדולי על לסמוך "שיכולים "ישורון הארגון למנהיגי הוריתי ולכן כמת
של רגש להן, שיש ומדעים לשונות ולמדו ספר בבתי שהתחנכו הדור בנות רוח וידעו החינוך
בזמירות להשתתף עליהן שאוסרים באיסור למחנה לחוץ ודחיפה עלבון רואות והן עצמאי כבוד אשכנז גדולי כי ויודעים רואים. ואנו שבת של בזמירות להשתתף לנשים התירו. ולכן קודש בחינ הצליחו נשים ראינו. ובאשכנז הארצות שאר מגדולי יותר צעירות ונשים הבנות וך
המצוות את ומקיימות ישראל דת על חרדות, שהיו גבוהה השכלה דרגא ובעלות מלומדות ' לה לעשות עת נאמר דא, ובכגון הם שהתירו מה לאסור מרהיב אני אין כך. ומשום בהתלהבות
ו המרדכי: שכתב מה. וכעין תורתך הפרו לעשות ועת שונות בארצות מפוזרים שאנו בעונותינו
במעיו״ט, והובא ארמאיות נשים שיר בשמיעת מללמוד נזהרים אנו אין הלכך תורתך 'הפרו לה וצרפת אשכנז כמו, שבארצות הוא אחד הטעם, מ״מ הנושאים בין לחלק שיש. ואף שם בברכות
עלי נאסור אם בזכויותיהן ופגיעה עלבון מרגישות הנשים זמירות ע״י שבת בעונג להשתתף הן
לריחוק לגרום יוכל. והאיסור הללו במדינות הנשים טבע שמכיר למי מובן זה. ודבר קודש, חלילה. הדת מן הנשים, קודש בזמירות להשתתף שצריכות הנשים על לכוף, שאין להנ״ל במכתבי התניתי ובפירוש
סוף סוף, שהרי בהן ]ולהתלוצץ ריט עמ [וד עליהם ללעוז, חלילה עצמן על להחמיר יתרצו ואם. קודש זמירות אפילו לנשים מלהתיר שנזהרו בידן הקדושים אבותינו מנהג
מן סטיה במנהגיו רואים,"שהם "ישורון נגד המרננים החרדים קצת לרוח אני מבין ואמנם המצב מן עיניהם מעלימים הם. אולם ובאונגארן בפולין חייהם באורח בהם שהורגלו המנהגים
, הם החיים מהלך על השפעה שום אין הישן הסוג מן החרדים. ליהודים שהוא כמו בצרפת גם שמות העושה ההתבוללות לתהליך לבם את שמים ואינם המצומצם חוגם בתוך מרוכזים
ערובה שום להם, ואין נכריים ספר לבתי ובנותיהם בניהם שולחים החרדים אף החרדים. בקרב
מחר דאגת דואגים ואינם בעצמם בוטחים, הם ומכלה השוטף הזרם נ גד לעמוד 'בכוחם שיהי. ילדיהם של הדתי לעתידם
וכוח מדבקת התלהבות עם נוער, תנועת דתיים וצעירות צעירים של חוג ליצור הוא השעה צו בקרב חדש זרם להכניס יסתגלו הדתית היהדות בקרקע מושרשים בהיותם, אשר חזק משיכה את ולרומם הלבבות את לכבוש, שבכוחו וחי רענן רוח, של נפשי לה ט של, זרם היהדות. רק בקרבן עומעמו לא עוד טהורה יהדות של קדושה לחיי, שהגעגועים הנחשלות הנפשות. ורק אחר למקום יבוא לא שלעולם הנוער את למשוך "אפשר "ישורון ארגון של זו במסגרת הד הרוח של חדש לשגשוג סיכויים ישנם זו במסגרת דרך. וסוללת כובשת חנוכית ולפעולה תי
פ שבת מרדכי שיא "ג
עשרה מחיצה עושה היה לילה ]ובכל שיא [רמז ספרים בו היה מהר״ם בו ישן שהיה בחדר מחיצה עושה היה ע״ש ובכל בלילה משתין היה שלפעמים לפי הספרים בפני גובה טפחים
שבת ובליל טפח רוחב בה ומשייר המו ט על ומניחה מעלה לצד המחיצה כורך והיה יום מבעוד אסור בעלמא לצניעות שאינה מחיצה, כל מחיצה לעשות אסור שבשבת לפי למטה פושטה דביממא הונא רב בי דהוו דיכרי ]הנהו א קב [דף דעירובין בתרא מפרק וראיה בשבת לעשותה
ולמחר טפח בה 'ושייר בודי כרוך זיל א״ל דרבינא לקמיה אתו אוירא בעו ובליליא טולא בעו לצורך עשויה שאינה במחיצה מילי והני דמי ושפיר עראי אהל על מוסיף ליה דהוה פושטה בין הדרשה בשעת שעושין מחיצה כגון מותר בעלמא לצניעות שעושה מחיצה אבל צניעות
דעביד ]לשמואל א צד דף [שם גגות כל פרק כדאמרינן בשבת לעשותה מותר לנשים אנשים הצנה מפני או החמה מפני להגן מחיצה לעשות בשבת מותר גם דעבד ה וא בעלמא לצניעותא
בחמה המוטל מת ]גבי ב מג דף [לקמן כירה פרק כדמשמע האוכלים ועל האדם על תפול שלא מותר. חי בשביל אבל המת בשביל מחיצה לעשות דאסור
2 ) גורן– שלמה הרב עמ237 כ״ו חלק תחומין 'קובץ
על לסמוך למעשה אפשר מצוה של בשמחה להושיב שמתיר זצ״ל, הב״ח ובראשם שותים, אנו ומימיהם חיין אנו שמפיהם הנ״ל הפוסקים בעל עליו ועולה במעונו". "שהשמחה לברך אלא אסר ולא ולהיפך. זו את זה שרואין אע״פ ביניהן, מחיצה של הפרדה ללא ונשים גברים
מסבים שהיו דורו, מנהג את ומצדיק שמעיד הלבושים "שהשמחה ברכת וגם הברכות כל שם מברכים והיו ונשים, אנשים בין הפרדה ללא ביחד
במעונו" לבוא מבלי והנשים, האנשים להיות והתרגלו הדורות שהשתנו הלבושים, בעל של כדבריו עבירה. להרהורי ולא הרע ליצר לחוש מבלי
כ, א (ברכות לבני.)ם) (אווזים חוורי כקאקי עלינו דומות והן עבירה, הרהורי לידי משפחות- נפרדים, כסאות על אחד, באולם בשמחה להושיב בהיתר עליהם לסמוך יש לכן, משפחות הפרדה ללא וילדיהם ונשיהם. גברים גברים בין המפרידה ארעית מחיצה לעשות שנוהגים או אחד, באולם השמחות ונשים גברים להושיב לא הנוהגים מעשה, ואנשי חסידים אבל
ולא הב״ח, של בדורו בקראקא לא הראשונים, בדורות כן נהגו ולא חסידות. מידת אלא זה אין אלו על אלו יסתכלו שלא, י כד לנשים, הלבושים בעל יפה מרדכי מוה״ר הגאון של. בדורו המקילים אבל שמחה בשעת לנשים גברים בין במחיצה להפריד ולנהוג עצמם על להחמיר היום גם מעשה ואנשי לחסידים מקום יש. כמובן,
הקודמים בדורות בישראל הפסיקה מעמודי הלבושים בעל ישראל גאון הוא הלא לסמוך, מי על להם גם יש. בדבר
3 ) עוזיאל- ציון בן הרב הראשל״צ מ״ד (ס' הזמן בשאלות עוזיאל )פסקי
קבלוה מדין בה לבחור ויכולים הקבלה מועלת ההלכה מצד שאמנם ולומר לפקפק מקום נשאר עדין אולם וגדר המוסר מצד אבל, עליהם
איסור יש אולי, הצניעות אסרה שלא שלמדנו שאחר לומר יש בזה וגם אחד דבר הם והתורה המוסר כי יצ״ו המחבר הרה״ג כתב ויפה. בדבר
בדרך אלא תורה משום לאסור שאין יוצא מזה, מנוי התורה היתה לא הצניעות מפני לאסור מקום היה ולו, פריצות להיות כדי זאת ובכל. מתרת
השקפה מנקודת גם הדבר על נתבונן בדין מתונים, זו חשש יש זה בכגון אם, ונראה. לפריצות
משום בה אין מועילה ושיחה רצינית כנסיה דבכל לומר נותנת הסברא ומתן במשא הנשים עם נפגשים האנשים ויום יום וכל, פריצות, מסחרי
ונושאים ושום פרץ שום אין זאת ובכל, ונותנים פרוצים היותר ואפילו. צוחה ברצינות שעוסקים בשעה שאיתר יהרהרו לא, בעריות. במסחרם
עם שיחה תרבה "אל רבותינו אמרו ולא ' א (אבות "האשה הגוררת היא כזאת ושיחה לצורך, שלא בטלה בשיחה אלא )ה של שיחה לא אבל, עון
חשובים בענינים ויכוח במחי הישיבה ואין, וצבוריים עבודת שהיא הצבור עבודת לשם אחת וכפיפה צה מרגילה, הקדש לידי ומביאה, לעבירה
קלות הצניעות גדר בפריצת חשודים ואינם הם קדושים והנשים האנשים ישראל וכל, ראש שאמרו מ מה תשיבני ואל. והמוסר: חכמים
ואנשים מבפנים נשים הוו בראשונה קלות לידי באים והיו, מבחוץ נ" (סוכה מלמטה ואנשים מלמעלה יושבות נשים שיהיו התקינו, ראש,)א
ופרוצים כשרים של גדולה המונית בכנסיה אלא זה נאמר שלא למעוטא חוששים זה ובכגון, יחד בשמחה עסוקים בהיותם וביותר, דפרוצים
שולט הרע ויצר כזאת תהיה ולא בעריו, ת לפרוצים העם נבחרי את לעשות כזה דבר נאמר לא נבחרים של בכנסיה אבל, בהם. בישראל
לדבר גדולה וראיה ואפילו קטן ואפילו שבעה למנין עולין הכל: ממ״ש הצבור כבוד מפני בצבור אשה תקרא לא חכמים אמרו אבל, אשה
כ" (מגילה שלא הוא הצבור כבוד ופירוש )ג משום אמרו לא אבל בתורה לקרא שיודע מי האנשים בין שאין: יאמרו. פריצות
לה יש וכן בדין דפסקינן ממאי וכיח פריצותא משום מזמנים וקטנים ועבדים נשים של חבורה תהא לא: זימון מזמנות ונשים, דעבדים, לעצמן
עם כשאוכלות אבל (או״ח שלנו בזימון ויוצאות חייבים, האנשים לא סעודה של במסיבה דאפילו מפורש מוכח ומזה 'ז') ו סעיף קצ״ט 'סי
לפריצותא חיישינן בהדייהו עבדים באיכא ודוקא לפריצותא, חיישינן. דעבדים
אינה נשים של מסיבה דכל נראה היה רש״י ומדברי להרי" בפירושו יונה רבינו כתב וכן, נאה מזמנין אין וקטנים ועבדים נשים: ף פירוש, עליהם
ז" רש״י רפ״ז (הרי״ף נאה חברתם שאין מפני בעליהם עם אפילו לזימון מצטרפות אינן דנשים: ל שכתבנו, למה סותר זה ואין.)דברכות: חדא
היינו לאו נאה חברתם דאין הבעת שהוראתה זימון בברכת דוקא אלא כן אמר לא ע״כ ברש״י, זאת גרסא נניח אם דאפילו ועוד, פריצותא
של משמעות צד בו שיש לפי נאה בלתי דבר באמת וזהו עמהן והזדמנותו חברתנו עצם מיוחדת הודאה בה שאין אחרת כנסיה בכל אבל, פריצות
בה שחוששים שיאמר אדם שום אין בזאת הבעה. לפריצות
את לקרוא כשרין 'דהכל דמתני עלה ז״ל הר״ן כתב וכן דשאני זימון, בענין התם דחיישינן היכי כי לפריצותא חיישינן לא אמאי תימא וכי: המגילה צירוף ידי דעל, הכא
במטבע שנוי אין ברכת במטבע שנוי דהו י זימון אבל, הברכה עם צרופן שניכר וכיון, המזון מנשים בר תלתא דאיכא 'והיכא וכו לפריצותא למיחש איכא, הנשים
פ״ב (הרי״ף כלל עמהן ניכר נשים של צרופן אין דהשתא משום עמהם הנשים אף מצטרפות בקדש 'מלכי בס וחזיתי.)דמגילה ברור כ״כ לא ז״ל הר״ן של ולשונו: שכתב
צרי ך והדבר ברורים דבריו ולדעתי, הבנה חברתן "שאין ביאור ולפי״ז. מאד הר" דכתב דפריצותא לישנא או "נאה ללא להזדמן זאת חברה בקשת על הוא, ן, צרך
על שמחתו את ולהביע ומחזי נאה שלא דבר הוא וזה, הצטרפותם לגבי אפילו, כפריצותא איש שבין קלה שיחה בגדר שזהו, בעלה הזד כל אבל, לאשתו חברותית מנות
דבר ולתועלת לצורך שהיא צבורי דבר שכן ומכל, חשוב שיאמר הראשונים הפוסקים מגדולי אחד לשום מצאנו לא, ולאומי אינו רש״י של זה חשש שגם ובאמת, כן
מקובל פ משום עבדים בהדייהו באיכא אלא פריצותא חשש הזכירו שלא זה בדין והשו״ע הרמב״ם מדברי שמוכח וכמו. להלכה ריצותא. דעבדים
4 ) ברוקלין- התורה יסודי רב שטרן משה הרב לא ס״ק קמז סימן (ח״ד משה באר )שו״ת של השולחנות מסדרין האשכנזים כראוי, מחיצה להעמיד מקפידים מעשה אנשי הסעודה, . . בשעת וצדיקים מובהקים הרבנים אצל גם ביוראפ מנהגם היה כן כי בלבד, הנשים ושל בלבד, האנשים
מעשה עתה ועד מאז נשתנו אולם נוהגין. היו שכן ראיתי ובעצמי הוא, כן ובאמת פורסמים. מ שהיו הפשוטות הנשים שאפי' ודכירנא ארוכים. בגדים שלבשו היה הנשים דרך אז בראשית. והיותר והמנעלים, הברכיים שבין הרגל מחצי למעלה בבגד הלכו לא מעולם "מאדערנע" נקראים
בגרביים הלכו וכולם והמנעל. הברכים שבין רגל מחצי למטה דקדוקיה בכל והמצות דת שומרי ו שחור, לא אם כהה במראה ולרוב עבים מאן הגרביים דרך רגליהם בשר לראות לא שמיה דכר לובשות החסידים שנשי ממה ארוך יותר בגד לבשו לרוב הפרוצות ואפילו מקצתיה. ולא מיניה
האנשים ישיבת להרחיק היה וסגי מחיצות, שיעשו ע״ז ך כ כל הקפידו לא ע״כ בזמנינו, עתה קצרות– בבגדים הולכים האשכנזים של נשים שלרוב בזמנינו עתה אבל מזה, וזו מזו, זה והנשים יותר קצרות בגדיהם החסידים שנשי להיפך לחרפתינו ולפעמים החסידים, מנשי קצרות הרבה לא
לרוב המרפק עד זרעותיהם וגם האשכנזים מנשי מתקצרות שמלותיהם הנשים וכשיושבות מגולה, שאינו השולחנות פירוד ע״י אחד בחדר ביחד לישב ואסור אסור בכה״ג ובודאי יותר, הרבה עוד
כ מועיל מחיצות להעמיד צריך וע״כ לום, מי לכל מאליו מובן וכ״ז גמור, פירוד להפרידם ביניהם
"אין האומר: וכל האמת. את ולעקם שקר ל רוצה ואינו האמת על ומודה בקודקודו מוח לו שיש בעצמו ביוראפ) הקדושות בקהילות כן גם יושבין היו (כך געזעסען אזוי אויך מען איז היים דער
מדבריו עושה וחוזק בימינו, ששקר. יודע
5 ) מאוונגר- האדמו״ר קליין מנשה הרב שמב סימן יב (חלק הלכות משנה )שו״ת
מוה״ר הרהגה״צ נכד לי וסיפר לילך מהו לו ששאל לבחור אמר שפעם מה זצ״ל לאפיאן אליהו רבי לי יאמין אמר הרהורים עם יעשה ומה הגאון לו אמר מחיצה שם יהיה לא שאולי לחתונה איז בחור דער השיב למה זיידע א״ל אמו שם על לו שאל מרדכי לנכדו ואמר הרהורים לי שאין
להתפלל וצריך חולה הוא [הבחור רפואה א' ען האב זאל ער זיין מתפלל דארף מען אין קראנק לרחוב יוצא וכשאני עוור חצי שמונים בן זקן כבר אני הרי אמר למה א״ל שלמה] לרפואה עליו הרהורים לו ואין מפחד אינו בחור והוא צריך שלא מה ח״ו אראה שלא מפחד עלי רועדת העור
רפואה וצריך חולה בחור. הוא
הני עם ולפלפל האמת למען הם וסופרים ספרים מפי בעזה״י רתי וביר שכתבתי מה דכל ודע בחדר לאכול שאסור מבואר לא זה דדבר אינשי הני שטוענים מה אבל זו הלכה ראו שלא אינשי חתם הוא ומפורש הוא חדתא לאו זו שמילתא צילום ימצא פה לוטה הנה בחתונה מחיצה בלי אחד
הגאון ובראשם הדור מגאוני ברכות בחותמי אחרון ואחרון לובלין) (גאב״ד קלאצקין אלי' ר' הני זה כל ראו שלא ע״ש עיה״ק ירושלים גאב״ד זצ״ל זונענפעלד חיים יוסף ר' הגאון חביב
וז״ל ההלכה. מעיקר אלא יתירה חומרא זו אין עכ״פ: מקילים
ויעקב ק יצח אברהם בני קודש זרע ישראל בני אחד: בחדר ונשים אנשים לאורייתא, רבא מודעה ציוו הקדושה תורתינו ודברי לבבכם בקרב מאיר היהדות נקודת אשר קדושים בנים חי אל בני מפורש היא אשר בדבר התורה לקול ותשמעו תורתינו לדברי נא שומו עליכם חביב השי״ת
בש״ת ושנוי תהיו קדושים בתורה מפורש בש״ע ומשולש בש״ס ושנוי בתורה ע״א כ' ות בי מב
להעמיד ב״ד חייבים וז״ל ס״ד תקכ״ט סי' בא״ח בש״ע ומשולש לך במותר צמך ע קדש רבא אמר יבואו שמא כו' בשמחה בבתיהם ונשים אנשים יתערבו שלא העם לכל זה בדבר ויזהירו שוטרים
קדושים כולם יהיו אלא עבירה. לידי
צווחו וכבר והנשים האנשים התערובות לאסור יש חתונות על דאפילו סק״ג ובשע״ת הגאונים מאת קורא ובקול הזאת, הנוראה הפרצה ע״ז בחיי מוסר יסוד היא והצניעות המידות מוסר וז״ל וחסידים, פרושים וספרדים אשכנזים של דינים ובתי קשישאי ורבנין דישראל דארעא מארי
של וההשגחה השמירה על חכז״ל ירו הזה וכמה העולם, ואומות הגוים כל נגד ומתהללים מתפארים היינו בו אשר דור מדור הישראלי העם
אנשים תערובות הצניעות גדרי על יעברו לבל תקנו גדולות תקנות תמיד ישמרנו ה' להיפוך וגם שמחה של באסופות גם שהוא מקום בכל ים ונש להתאסף מצוה של בשמחת וביותר הזה החמור באיסור להקל הקהל החל כי וראינו שמענו בעוה״ר כאשר אכן ר״ל, רע דבר מכל ולהשמר לבאר ראינו וכו' ר״ל מעבירה קשה שהוא עבירה הרהור של לעבירה וכלה חתן שמחת מצות את ומהפכים אחד בבית ונשים אנשים ולסעוד אחד בחדר ונשים כשאנשים במעונו שהשמחה בבהמ״ז לומר שאסרו מובהקים פוסקים ושאר ש״ע בעלי רבותינו בדברי המבואר האיסור חומר
מחזה החיד״א, חסד, אהבת יועץ, פלא מקודש, עזר קצש״ע, היטיב, באר כנה״ג, אהרן, יד וב״ש, ב״ח, מנהגים, הס״ח, הם לו א וחשב וכו' כל להעתיק רציתי ולא בעצמו זאנענפעלד חיים יוסף ר' מרן הגאון חתם ובסופו דירושלים צדק ב״ד מכל גאונים ל״ד זה על וחתמו ועוד עינים,
מאד ופשוט פסוקה הלכה שהוא ספק בזה. שום אין ועכ״פ ושם שם
6 ) שטרנבוך– משה הרב החרדית– העדה ראב״ד תרנא סימן העזר אבן (ח״ב והנהגות שו״ת)תשובות להתבלט בבגדים מתלבשות שבעו״ה בימינו ובפרט אחד, בחדר ונשים כשאנשים במעונו שהשמחה לומר שאין מביא (ס״ב) באהע״ז הב״ח
ומגרין עליהן שיסתכלו בתערובות נכשלין שמא שני חמישי שני צמים וסוכות הפסח חג לאחרי וידוע ומכופל, כפול האיסור אזי ח״ו הרע היצר
ביותר להיזהר צריך ולכן אסורים ובהרהורים בראיות שמחטיא ומצוי אחר מבמקום יותר מרקד השטן מצוה …שבשמחת
ואין כל ונשים אנשים של גמורה בהפרדה כדין החתונות שיהיו המשתדלים יראים צאים נמ יכולתנו כפי וב״ה תילה, על הדת להעמיד בידינו הם ר״ל, כן עושים שלהם בשמחות אפילו רבנים ישנם בלבד. . ובעו״ה לגברים מיוחד למקום עכ״פ משתדלים אחד בחדר או נפרד, בחדר אחד
אסור שהרי הרבים, את ומחטיאין חוטאים בכלל הם ו, כז בשמחה משתתף אפילו או כן, שעושה ומי הרבים, את ומחטיאים חוטאים בכלל
מעורבות בחתונות והשתתפו בזה שהקילו באמריקא רבנים בכמה סריקי בוקי תלו, ובחינם ים ברב( כן ופירסמתי כאלו, בשמחות להשתתף כמוהו חמור שאין השם חילול לעוון לחשוש גם וראוי גמור, איסור בכך שיש היא ברורה.)שהלכה
7 ) הלוי– דוד חיים הרב אביב– תל של רבה מ סימן (ח״ג רב לך עשה )'שו״ת
להיכר בעלמא מחיצה ולא ממש של גמורה מחיצה להיות שצריכה …ופשוט ניתן וזה, לשונו וזו המשנה, על בפירושו הרמב״ם מדברי: ללמוד
עכ״ל בנשים האנשים יסתכלו של. א כדי האנשים ממקום למעלה נשים ומקום וכו' התועלת גדול לומר רוצה גדול תקון
באלו אלו להסתכל יוכלו שלא בגובה להיות צריכה שהמחיצה דידן לנידון. ומכאן על הפרוץ מרובה האחרונים בדורות שלצערנו כיוון, לנשים וחציו לגברים חציו האולם בחלוקת המסתפקים לאלו זכות ללמד נראה אמנם
בעלמא בראיה גדול החשש ואין ונשים, אנשים של לתערובת ובתעשיה, במסחר ברחוב…ובמשרד, רגילים והכל צניעות, בענייני העומד היתר הנ״ל הלבוש בדברי שאין ואף ואנשים נשים תערובת כשיש גם במעונו שהשמחה לברך הנוהגים אלה בעד טוב הליץ הלבוש …והרב
הנוה על זכות ללמד כוונתו וכל ח״ו, יחד ונשים אנשים להושיב לכתחילה, ונשים אנשים תערובת שיש במקום במעונו" "שהשמחה לברך גים
הדין הוא וא״כ הם. טעם ודברי עבירה, הרהורי חשש לגבי לקולא השנה, ימות כל התערובת שרבה בזמן להתייחס שיש מדבריו למדנו עכ״פ ממש של מחיצה להעמיד גם יותר טוב שודאי ף א יותר, בהם למחות אין לנשים וחציו לגברים חציו הגדול האולם את כשמחלקים דידן, לנידון
ה תורת אמוני שלומי שנוהגים.'כפי
הנ״ל הרב״ח ומדברי החתן קרובי של קטנה בסעודה שולחן לאותו מסביב מעורבת ישיבה מותרת אם הנוספת לשאלתו גם תשובה ללמוד ניתן
וציין בקראקא שנהגו מנהג אותו על הם אף מוסבים הב״ח דברי שכן והכלה בחדר יחד והנשים האנשים ומושיבים זאת היא קטנה שסעודה לפי יש שאיסור ומשמע במעונו שהשמחה לברך נהגו לא ואעפי״כ בלבד משפחה קרובי אלא נמצאים אין אחד בחדר קטנה בסעודה הסתם ומן אחד
וכל השולחן של אחד בקצה הגברים כל שבו שי ללמדם טוב ביותר הוא נפוץ שבודאי זה מנהג על גם זכות ללמד נרצה אם ולכן זאת בישיבה לברך יוכלו שגם ובודאי מעורבת בחברה ביותר שרגילים בזמננו האיסור נחלש הנ״ל הלבוש של טעמו בצירוף זה ובכגון השני בקצהו הנשים
במעונו שהשמחה ביותר וקשה דר ס ואי בלבול שורר שעה שבאותה אלא מוחלטת בהפרדה צורך יש החופה בשעת שגם היא פשוטה וסברא
לקבל נדחפים הכל שכן כך על להקפיד פני שזו וכנראה בלבד שעה לאותה מחיצות להכין אפשרות כל ואין קלה שעה היא וכמו״כ וכלה חתן והטהרה הקדושה יסודות על מבוסס ישראל בית את לראות ונזכה ה' יתן לישראל להם והנח החופה בשעת הפרדה על מקפידים שאין הסיבה
תור של קדשנו. ת
8 ) רצאבי– יצחק הרב י סע' רא סימן (קדושה המקוצר ערוך )שולחן ה פרטיים, בבתים הן ובנות, בנים או ונשים, אנשים בו שמתאספים מקום כל ן בבתי יבואו שלא כדי ביניהם, להפריד מלאה מחיצה להעמיד חובה וכדומה, ואולמות כנסיות
לשבת להם שאסור שכן וכל ראש. קלות לידי של במסיבה כשאוכלים רק ולא יחדיו. ואפילו וכדומה, דרשה או שיעור בעת גם אלא מילה, וברית נישואין כגון וסעודה, שמחה קרובות רק שם יושבות שאין קטנה בסעודה אבלים…אמנם ניחום כגון צער בשעת
ה מחיצ צריך אין אשתו, ואחות אחיו אשת וחמותו, כלתו ודודתו, אחותו כגון המשפחה,
ומותר כלל, והנשים אחד בצד האנשים כנהוג, אחד שולחן סביב ולאכול לישב אפילו אז
השני. בצד
ומזמרות שרות לגמרי. נפרד בית או בחדר שהנשים היה בתימן ומנהגינו סה: הערה אפילו באו לא הן אף כלל ובדרך שומע. ולא רואה איש באין עצמן, בפני ומרקדות
הואיל ד״ה ג' אות קמז ח״א יצחק עולת וע' האנ. שים. במסיבת הצד מן להשקיף
שסח עמ' ג', ס״ק (סוף קמז סימן ח״א יצחק )עולת ושבעים כמאה מלפני צנעא דין בית פסק למזכרת, לנו יהיה לפחות כאן לפנינו ונרשום
מי עניין על ועונש נידוי שגזרו אלמסוודה הנקרא כת״י הזכרונות בספר (הנמצא )שנה
משורר רק שהיה מה על אומרים היו ומה, החדר מפתח צופות ג״כ שהנשים בזמן ראשם שער ותולשים בגדיהם קורעים תענית גוזרים היו הלא האידנא. כי יומא, שנעשה מה והצניעות, הקדושה דרכי מעזיבת שהגענו למה והגענו הזאת. הרעה נהיתה איכה
שהוא אלחמדי יודא ' ן יחיא על מרננים ושמענו הואיל לשונם נדבר: וזה ומה. נאמר השירות לשמוע מתאספות שהנשים אפילו המסיבות (אלמחאצ״ר) בבתי מרקד יצ״ו דין בבית בו והתרינו דנן יחיא את קראנו חשד. לידי אותו שהביאו עד והריקודים, החדר בפתח צופות (מתפרגאת) נשים ויש המסיבות (מחציר) בבתי ירקד או ישורר שלא
כדי לשורר לבית) (בכניסה ל״רחבה" שירד אלסקיף) (ינזל ו א החדר, באמצע שכן וכל ההתראה על שעובר עליו שמתלונן אחד (יתגלה) יבוא (צ׳הר) ואם לנשים. קולו להשמיע או חתונה בשום לשורר אותו שיזמין מי ועל עליו גוזרים אנחנו בדין, עליו ויתברר
שינדו שהכוונה [נראה ל חז תקנת תאחזנו (לזמתה) מזה, שישנה ומי מצוה. של "שמחה עד ואמנם ועונש. למאסר יתעלה ה' ישמרנה (חאל״ת) הממשלה מכח ויתפס הב״ד], אותו מאצל יתפס זה, אחר עליו להליז שיוסיף ומי ח״ו. מכוער דבר הנזכר על נתברר לא עתה
דנן יחיא עליו שיברר עד יצ״ו הנשיא (אלשיך) יצ״ו נקאש סאלם ז' יוסף לשטרות כ״ח בק ישראל בני את תצוה ואתה סדר ראשון יום
ס״ט יצ״ו מנזלי אהרן מ״ו בן אברהם הצעיר
9 ) אדלר- בנימין הרב קלח סעיף (פי״ד כהלכתם )הנשואין
אחד– בחדר נמצאים ונשים כשאנשים שמחה זו שאין במעונו", "שהשמחה אומרים אין
שלא מקומות יש ו הקצוש״ע). וכ״כ חסידים ספר בשם (ב״ח הוא ברוך המקום לפני בחדר אפילו במעונו" "שהשמחה ובירכו בפת״ש), מובא שבלבוש, (מנהגים בזה נזהרו
אחת במסיבה ישבו שלא ובלבד ונשים, אנשים שם. שנמצאו
10 ) יוסף- עובדיה הרב ג- (חלק אומר יביע שו״ת ט אות י סימן העזר )'אבן
)(ט ולנשים לבד, לגברים מקום ייחדו אלא בערבוביא, ונשים אנשים ישבו לבל להזהר שצריכים נראה הנ״ל כל ומלבד
. לבד היא קטנה זו שסעודה לפי וה״ט במעונו. שהשמחה או' אין שני שבליל שבסעודה בקראקא שנוהגים סב) (סי' הב״ח וכמ״ש
בב״ש וכ״ה ע״כ. ה. עביר הרהורי חשש כשיש במעונו שהשמחה מב' שאין במנהגים וכתב אחד, בחדר יחד ונשים אנשים ומושיבין שהשיג מז) (ר״ס אומץ יוסף בשו״ת וע' ע״ש. במעונו. שהשמחה לברך אין זה שבכגון ותתש״כ) שצג (סי' חסידים בס' וכ״כ שם. סעודות בין שם וחילק הנ״ל. הס״ח את באמת הביא נה) (סי' החדשות הב״ח בתשו' אולם ע״ש. חסידים. מהס' זכר שלא הב״ח על
וא״כ ע״ש ונשים. אנשים תערובת שם שאין גדולה בסעודה משא״כ א', בחדר לשבת נהגו שאז. קרובים, ל רק שנעשים קטנות לחוד אחד כל אלא ביחד, ונשים אנשים להסב אין ורחוקים קרובים גדול קהל שמתקבצים החופה שבעריכת. בודאי
רואי אחרי ראיתי והלום ע״ש לחוד. . ים ונש לחוד דאנשים עאכ״ו בהם שולט ויצה״ר בשמחה כשעוסקין (נב) בסוכה וכמבואר
שכ מז) ס״ס (חאה״ע סופר כתב,'בשו״ת חצר לפני החופה להעמיד ישן מנהג על חרטה פתח למצוא השואל (הרב מע״כ )ומ״ש בחדר יחד ונשים אנשים בו שיש שבחדר יא), ס״ק סב (סי' והב״ש הב״ח ולפמ״ש ונשים, אנשים יחד בערבוביא שבאים בהכ״נ,
שנתקנה לכבודו, ברא שהכל בר' לברך ראוי אין ה״נ ע״ש. עבירה. דהרהורי חשש שיש כיון במעונו, שהשמחה מברכין ן אי א', (והשיב השושבינות. רק בבהכ״נ יבאו שלא טוב ולכן ח). (כתובות כפרש״י וכו'. חסד לגמול ה' לכבוד העם שמתאספים בשביל
הכת״ס,)ע״ז הב״ח לנידון ול״ד ע״ז. אדם פקפק ולא מע״ד, חזי ופוק עולם, גדולי במקום ם במומי יבדוק ולא יבקש לא אני אומר בשעת שייך לא וכ״ז יצה״ר. תגבורת יש וחדוה שמחה ומתוך ושתו אכלו אחרי והוא ומביט צופה משגיח ואין בערבוביא שהם
יבאו שלא שטוב בודאי ומ״מ ו. במעונ לשהשמחה דמי ולא וכו', הבריאה תחלת על קאי ברא שהכל דברכת ועוד החופה. עשיית
ע״כ. ודפח״ח לשבת. נתיבות משובב גדר גודר לו ויקרא. בערבוביא, לו אות (מנהגים בסופו באו״ח הלבוש מ״ש עוד להוסיף )ויש הקב״ה לפני שמחה שאין לפי במעונו, שהשמחה לברך אין נישואין, בסעודת זא״ז רואים ונשים שאנשים מקום כל בס״ח אי'
הרהורי כאן ואין האנשים, בין הנשים הרבה מורגלות שעכשיו משום ואפשר בזה. עכשיו נזהרין ואין עבירה. רי הרהו כשיש (סי אה״ע על השקל במחצית כ' וכיו״ב הלבוש עכ״ל דשו. דדשו וכיון בינינו, הרגלן מרוב חיורי, כקאקי עלן דדמיא כ״כ, 'עבירה
כמה להקפיד שיש ודאי לכתחלה ומ״מ ע״ש ע״א). קטז (דף וחסדא. נא חי ובס' מז). (סי' אומץ יוסף בשו״ת וע״ע כא).
שאפשר.
11 ) זביחי פנחס הרב ו– סימן אה״ע ג כרך (ח״א פז עטרת )'שו״ת נמוכים שם המחירים אשר גדול שוק יש זה ולעומת גבוהים, המחירים אך קטן שוק נמצא לביתו שקרוב שמים ירא סוחר אודות
בשוק סחורתו את לקנות חייב האם אסורות, ממראות יותר להישמר אפשרות יש הקטן ובשוק בהיות ש בשאלתו, ונפשו יותר. יותר גבוהים שם שהמחירים פי על ואף דווקא, ? הקטן במשפט ונתיבותיו דרכיו לכלכל צריך ולכן נפשו, מרת יודע ולב ללב, מסורים אלה דברים כי אדם שהוא מה לפי הכל, והעלה:
ביראה ערום אדם יהיה "לעולם יז.) (ברכות חז״ל אמרו ב."זה וכיוצא זה שעל
וכו, בליבו טינא מעלה ואין לו וכפוף נכנע שיצרו בעצמו מכיר שאדם מה כפי דהכל ג) ס״ק כ״א (אה״ע בפת״ש המובא 'הריטב״א
גדול לחסיד אלא להקל ראוי ש. אין אלא
2 1 ) שמחות– שובע יוסף ילקוט יא הלכה יז פרק ברכות ושבע נישואין הלכות פנים כל ועל אחר. בחדר והנשים אחד, בחדר האנשים שיהיו להקפיד נכון המשתה, ימי בשבעת שעושים ברכות" "שבע בסעודת מקום ומכל צנוע. לא בלבוש נשים שם כשיש שכן וכל בתערובת, יחדיו ונשים גברים ישבו שלא להקפיד שצריך וברור פשוט
אלו את אלו ורואים וגברים, נשים במקום כשמסובים גם במעונו" בזימון. שהשמחה שאומרים פשוט המנהג "
13 ) (או משה אגרות שו״ת פיינשטיין- משה הרב. א מא) סימן ח״א "ח
חיוב מצד במקדש הוא מעורבין יהיו שלא דהאיסור לומר קצת מקום היה ואדרבה
ק לידי לבא שיכולין באופן הוא שאם היראה בירא זה אין ראש לות יהיה, וא״כ ה
ק בהו גם שאסרו מדרבנן רק בביהכ״נ, ובשעת תנאי גם בזה מהני ולא ראש לות
ודברי שמים שם אז שמזכירין כיון מדאורייתא הוא לפ״ז גם אפשר ממש התפלה
וקדושה. . תורה
באופן זה האיסור יש אם מסופקני בחתונות ואף הרשות לדברי קבוץ ובמקום
ש נוטה ויותר יחוד חשש שליכא שהיו הפסח באכילת אשכחן דהא זה לאיסור ליכא
ופסח פסח כל לך שאין משפחות כמה שם, והיו אחד בבית והנשים האנשים אוכלין
תני איתא איכה רבה, ובמדרש ס״ד דף בפסחים כדאיתא מעשרה יותר עליו נמנו שלא
בשתי נאכל הפסח אין,'דלר״ש ק אפילו אמר קפרא,'בר נ 'ואפילו מ אפילו ר״ח ח פ״ו דף בפסחים כדאיתא חבורות כשתי יחשבו הרי ביניהם מחיצה יעשו ואם בורות
יאכלו שהנשים חייבו לא חבורות בשתי שנאכל אף 'יהודה לר שגם נשמע ומדר״ש אף וקטנים ועבדים נשים חבורת עושין ואין /תנן /פסחים צ״א בדף. וגם אחרת בחבורה
בח ועבדים נשים עושין שאין רבא שמפרש למאי משמע תפלות משום אחת בורה
עבדינן לא חנינא בר 'עוקבא ר סבור דהיה, ולמה מותר ישראלים אנשים עם שנשים
רשאין אליביה דאיירי 'יהודה לר שגם. חזינן עיי״ש אנשים עם דוקא אלא לבדן לנשים
ע״מ שפרש״י פניה הופכת דהכלה הא. וגם מחיצה בלא שהוא אחת בחבורה לאכול יוח א״ר שארחב״א שאין בה שמסתכלין ע״י האנשים לעיני לאכול בושה שהוא מפני נן
מחיצה היה שלא מפורש, א״כ אחרים אנשים בפני אלא ואחיה אביה בפני שייך שתהיה וצריך ומדאורייתא ברור איסור הוא התפלה ובשעת בביהכ״נ. אבל ביניהם למטה והאנשים למעלה הנשים שיהיו או ביניהם טפחים י״ח של מחיצה
כ דבארתי.
. ב לט סימן א חלק חיים אורח משה אגרות שו״ת
דומקדשי יראה דין משום מדאורייתא אסור היה במקדש שרק לומר מקום יש והנה גם שאסרו מדרבנן רק הוא בביהכ״נ וא״כ ביראה אינו ראש בקלות הוא שאם תיראו
' סעי קנ״א סי' או״ח ובש״ע כ״ח דף במגילה עיין תנאי גם מהני ולא ראש קלות בהם
התפלה בשעת. אבל תנאי בה מועיל שאין איסור של ראש לקלות וכ״ש י״א הקדושה שהלא דאורייתא שהוא מסתבר וקדושה תורה ודברי שמים שם וכשמזכירין
דבר בו לומר עשוי שעיקרו משום שהוא כ״ו דף במגילה הר״ן כתב בביהכ״נ שתיקנו לתקן שייך היה לא הקדושה דיני בה ם אין עצמן הקדושה דברי ואם עיי״ש שבקדושה
קדושה בדיני הוא הרי התפלה שבעת משמע, ולכן בשבילם ביהכ״נ על קדושה. מדאורייתא בתפלה ראש קלות בו לנהוג אסור ויהיה מדאורייתא
. ג כד סימן ד חלק דעה יורה משה אגרות שו״ת
ונשים גברים בין להפריד בחתונה מחיצה צריך. אם ג ל ובקשר חלק לעיל 'גם, ועי קיבוץ ובמקום ד״ה מ״א 'סימן א (חלק או״ח אג״מ בספרי שהסברתי, ידוע בחתונה למחיצה הצטרכות
פרטי. כדבר נחשב, וחתונה לרבים שפתוח לדבר רק יש למחיצה )שהחיוב י״ב - י״א סימנים חיים אורח
. ד יא סימן ה חלק חיים אורח משה אגרות שו״ת
מחי ללא באולם דרשה רחוקים לקרב כדי צה
. תשמ״א שני 'אדר ז עש״ק בע״ה
שליט״א סמיט דוד מוהר״ר הרה״ג לכבוד
להזמין לכת״ר, שמותר, בשמי שליט״א טענדלער 'מרדכי ר, הרה״ג נכדי שהשיב מה שנכון מאשר, הנני כת״ר בקשת כפי הנה בין מפרידה מחיצה שתהיה לסדר אפשר שאי אע״פ ולמצוות, לתורה לקרבם, כדי ומוסר תורה ענייני על לדרשות אנשים ציבור. מחיצה ע״י נפרדים להיות נצריכם אם לבוא שיסרבו חשש שיש אמר שכת״ר מה, משום לנשים האנשים
, פרטיים לאנשים, ולא הציבור לכלל היא שההזמנה, כיוון לכת״ר נכדי שהשיב, כפי מחיצה שתהיה צריך שלדינא פי על ואף לקרבם כדי עליהם מלהשפיע למנוע, אין אחרת אפשרות אין שכאן כיוון, מ״מ מ״ד - ל״ט סימנים ח״א באו״ח בתשובתי כמבואר
. תפילה בשעת זה אין אך, אם מחיצה חסרון מחמת ולמצוות לתורה
, ישראל כלל לטובת הנאמנה בעבודתו בהצלחה המברכו ידידו והנני
פיינשטיין. משה
ב הכולל ראש רפפורט- שבתי הרב. ה אילן בר באו הדברים ועיקרי תשובות, וכמה בכמה כנסת בבית מחיצה בעניין שיטתו את ביאר זצ״ל פיינשטיין משה ר' הגאון זקני מרן
כ״ג- סימנים וח״ג ל״ט-מ״ד, סימנים ח״א או״ח משה באגרות. כ״ד אנשים קיבוץ בכל אסורה לות והסתכ ראש קלות למנוע צריך הכנסת, ובבית המקדש בבית מחיצה לחיוב שמעבר וודאי זאת, עם הרבים ברשות מאשר יותר ראש לקלות חשש שיש או בצניעות, מתלבשות אינן שהנשים במקום לכן האפשר. במידת ונשים,
הלכתי חיוב ואינו החתונה, עורכי של דעת לשיקול מסור זה דבר אבל מהגברים. הנשים את ולהפריד להחמיר מקום יש. סתם,
בן את שאל שיף שאול ר', התש״ס סיוון כ' ששי (יום הצופה ירושלים- תפארת מתיבתא ראש שטיין פיינ ראובן. הרב ו הרב) הנפרדים עם זצ״ל ורבי מורי אבי ישב בוודאי כזה באופן נפרדים, יושבים חלק שיש במקום ונשים אנשים מעורב לישב. בעניין
ממסורת ולא הדין מן "שאינה מפורדים ונשים אנשים לישב שהעניין בתשובותיו, זצ״ל ורבי מורי אבי סבר אם ששאל ומה
"ישראל– מפורדים ישבו שלי שבחתונה ועוד מחיצה. לעניין רק מדבר שהוא מתשובותיו זה ענין נראה לא. ודאי
14 ) אליהו- מרדכי הרב חופה בענייני תשובות לקט כז פרק טהרה דרכי
וקידושין מחיצה ללא אך בנפרד יושבים בשמחה? שבה להשתתף מותר האם שאלה: שום ואין מחיצה ואין בשמחה זה בצד זה בנפרד היושבים ונשים גברים תשובה:
מעורבים ריקודים איסור. בכך אין אבל זו, לשמחה להכנס שלא טוב חתן בסעודת האנשים בין יושבות שכשהנשים שכתב שצ״ג ס' חסידים בספר (ועי'
כשיש הקב״ה של במעונו שמחה שאין לפי ", במעונו "שהשמחה לברך אין וכלה ס״ב סו״ס הב״ח וכ״כ עבירה, .)הרהורי
15 פו) סימן ב (חלק החכמה בצל שו״ת שטרן- בצלאל הרב )
צדקה מצות בשביל ונשים אנשים תערובת מסיבות במארגני למחות אם דין
הרוצה דרחמנא שליח בדבר אחד דרבנן מצורבא שליט״א כהדר״ג נשאל ואשר
ל מארגנים כך, ולשם חרדי מוסד למען צדקה תרומת העם נדיבי חסד אנשי התרים
, אם ר״ל ראש ולקלות לצים, למושב לשחוק יחד ונשים אנשים בתערובת מסיבות
.' העני חו״ד לשמוע, ורצונו חזקה ביד זה נגד למחות צריכים
שיש מי, לכ חז״ל שאמרו עבירה שאר לכל זו בין מה, וכי שאלה זו מה יודע איני אדם )'צריך 'א סעי 'כ״א סי (אה״ע 'שו״ע.'ועיי וכו מוחה ואינו למחות בידו או כנגדה ראשו ולהקל עמה לשחוק 'ואסור וכו מאד מאד הנשים מן להתרחק
הדברים אותם לשם עושיהו בין בזה חילוק שאין. ובודאי 'ע״ש 'וכו ביופי להביט
מצות למען העבירה שעושה ר״ל אותם עושה, ובין עבירה לשם דהיינו עצמם
עפ״י רק מצוה מפני נדחה איסור אין כי לכל וידוע פשוט הדבר. כי כביכול צדקה
מקום אין. ובנד״ד זה זולת, ולא וכה״ג ל״ת דוחה עשה של 'המקובלים דחי כללי
איזו עם קשר שום לו אין בכספו מקיים שהוא צדקה מצות כי. ובפרט כלל לזה ' (סי או״ח 'שו״ע. ועיי מסיבה כל בלעדי גם לקיימה יכ ול, והוא מסיבה שהיא
שם יתקבצו 'שלא וכו ברגלים שוטרים להעמיד בי״ד )'חייבים 'ד סעי תקכ״ט " כחס בכל למחות "שצריך תשובה בשערי 'וע״ש וכו ונשים אנשים ולשתות לאכול
'ר״ל. בנפשי יצה״ר מגרה והוי מעבירה קשין עבירה הרהורי אמרו. וכבר זה נגד ' ה דרך 'ושמרו וגו יצוה אשר למען ידעתיו "כי המקרא כזה על להמליץ אני ורגיל ח״ו לנטות 'ולא ה דרך על לשמור גם יצוה אאע״ה."כי ומשפט צדקה לעשות
צריך ומשפט לצדקה הדרך, שגם ומשפט צדקה, לעשות הכוונה כאשר גם ממנה.' ה דרך להיות
כאונ יפנה אשר בכל ישכיל 'עמו ה ויהי מצפה ושת״ה ודושה״ט ידידו וכברכת ה״ט
. בצלאל 'תשכ״ז ה הראשון אדר, י״א יצ״ו. מעלבארן כלו לא 'כי ה לחסדי תמיד שטרן.
6 1 ) קאפח- יוסף הרב רסא (עמ' ל סימן משה טהרת )ספר
שליט״א קאפח יוסף מארי הרה״ג מו״ר לכבוד: שאלה
6 והישיבה מחיצות ע״י נפרדים יהיו הריקודים שרק מספיק או נפרדת ישיבה צריך וגברים נשים של מעורבים באירועים האם.
מעורבת תהיה? עצמה
: תשובה קאפח יוסף בכ״ר וד״ל. שחוטות תמותות בשר זהו השואל, כבוד
כא: דף קידושין מסכת בבלי תלמוד
שיאכלו, מוטב הרע יצר כנגד אלא תורה דברה לא - תואר, יפת איש אשת ואפילו -, אשת שביה בשעת - בשביה: וראית ת״ר נבילות. תמותות בשר יאכלו ואל שחוטות תמותות בשר ישראל
כא: דף קידושין מסכת רש״י
בה. עיניו נתן ואח״כ לשפחה או למוכרה שלקחה ולא בה עיניו מתחילה נתן אם - שביה בשעת
בשר שחוטה תמותות בשר ישראל שיאכלו דמוטב אלא ובקושי לו התירה יופיה מחמת יצרו בה שמתגרה מתוך משמע - תואר יפת פגול. בשר בפי בא )ולא (ד ביחזקאל כדכתיב מאוסה שהיא ואע״פ שחוטה מסוכנת
נבלות. ויהו שימותו לאחר - תמותות בשר יאכלו ולא
ד פרק יחזקאל
לְעֵי עֻגֶנָּה תְ דָּם הָּאָּ ת צֵאַ גֶלְלֵי בְ יא וְהִ תֹאכֲלֶנָּה ים עֹרִ שְ )וְעֻגַת (יב: נֵיהֶם
)וַיֹאמֶר (יג ם: שָּ יחֵם אַדִ ר אֲשֶ בַּגֹויִם טָּמֵא מָּם לַחְ ת אֶ ל אֵ רָּ יִשְ נֵי בְ יֹאכְלּו כָּכָּה 'ה
: פִּגּול ב ר ְשַ י פִ בְ בָא וְלֹא ה עַתָ וְעַד י נְעּורַ מִ י כַלְתִ אָ לֹא פָה רֵּ הּונְבֵּלָהּוטְ אָ טֻמָ מְ לֹא י שִ נַפְ נֵּה הִ אלוקים אֲדֹנָי אֲהָּה ר )וָאֹמַ (יד
הָּאָּדָּם חַתּגֶלְלֵי תַ הַבָּקָּר יעֵי פִ צְ אֶת לְָך י תִ נָּתַ אֵה רְ אֵלַי )וַיֹאמֶר (טו: עֲלֵיהֶם מְָך לַחְ ת אֶ ית ָּוְעָּשִ
ד פרק יחזקאל מלבי״ם
, שיהיה גלותם ימי על, לרמוז בהמה מאכל שהוא שעורים עוגת )יאכל, א המצור ימי שבכלות עוד לו. צוה שעורים )ועגת (יב ), ב מדברים בלתי כבע״ח להיות אחור ונזורו הישראלית צורתם עזבו שהם כמו בהמה מאכל מאכלם, שיהיה המצור תום אחרי, כי ומוסרחת טמאה שהיא אנושית היא וטומאתם, צואתם בהמה מאכל שמאכלם שהגם, להורות האדם צאת בגללי העוגה שיאפה
טמאוה: אש ר המדברת הנפש שהיא בצורתם חטאו לז: דף חולין מסכת בבלי תלמוד
, בלילה טומאה לידי לבא ביום הרהרתי שלא - מטומאה" לא נפשי "הנה כוס בשר אכלתי שלא מנעורי"- אכלתי לא וטרפה "ונבלה
, מעולם כוס " פגול בשר בפי בא "ולא שלא מבהמה אכלתי: שלא אמרו נתן רבי, משום חכם בה שהורה מבהמה אכלתי שלא -
הור מתנותיה. מו
לז: דף חולין מסכת רש״י
והיא תאכלנה שעורים 'ועוגת וגו ושעורים חטים לך קח לו אומר שהיה לפי להקב״ה ליה קאמר יחזקאל - מטומאה לא נפשי הנה לעיניהם. תעוגינה האדם צואת בגללי ליה. גרסינן ולא - בקרא כתיב לא לילה ומקרה יום מקרה
קרי. - טומאה לידי
רבותיה. מאי דא״כ למימר ליכא ממש נבלה היא, שמסוכנת לפי תמות שלא שחוט שחוט - כוס כוס
17 ) דברי שו״ת - מצאנז האדמו״ר הלברשטאם- יהודה יקותיאל הרב
מ) סימן העזר אבן (חלק יציב
וב״ח, ובלבוש בזה שחשש מי ראה שלא פקודיך הדרך זקני העיד )ועכ״פ ז זי״ע הה״ק אאמו״ר מכ״ק ששמעתי מה שלפי. והגם המנהג שזה כותבים העיר היה לקראקא פולאק מהר״י בוא, שקודם מאבוה״ק לו היתה שקבלה
' עמ נ״ה גליון סבא ישראל, וראה בזה[, ואכמ״ל כאלה בענינים משומם
] תק״מ נראה לא כזה למנהג מקור ובטור בתשובות הב״ח שנתן ממה מ״מ - ב שהשמחה לענין, ורק בדבר כך כל שמחמיר שיצר לומר שלא נהגו מעונו
להב״ח אף ולהשתתף שמה להיות שמענו לא איסור, אבל שולט הרע
. ולב״ש
חסידים בספר שכתוב מה, לבין אחד בחדר בין לחלק שיש בטח אולם. ודו״ק בדבר עוד חמורים איסורים, שכמה האנשים בין יושבות נשים
בכלל הוא אם בין לחלק שיש בטח למעשה, אבל להלכה זה )אולם ח צניעות… בדרך
חששות. וגם טובא למיחש 'יש וכו בפריצות שהולכין כעת ובעוה״ר ט), מצוה לדבר נמנין שחבריו. וכיון וברכה תורה דברי לענין ערוה של דברים, ואפילו מחיצה לעשות תיקון בעהשי״ת עשו מעשה ואנשי שחסידים
למי. ועכ״פ מילתא למיגדר דהוה, ]ומכ״ש ע״ב פ״א 'נדרים וכו[ המותרים
בידו שאין מאחר טפי למחות שראוי, מכ״ש רבו או רב, היינו למחות שבידו תגורו לא בגדר הציבור על, וממונה איבה לידי עצמו יביא, ורק כלל לעשות
על בממונה שייך לא בתוכחה ממון, ]והפסד 'י״ז א [דברים איש מפני ב זה, ]וביארתי ס״א 'י״ב סי חו״מ [עיין הציבור [עיין בתשובה אלה ימים
. פנים לישא ולא רשעה עושי לכוף נתמנה, ]שהוא רי״ח סו״ס חיו״ד
, ובכמה רח״ל שלהם כנסיות בבתי גם כן הנהיגו עול שהפורקי ומכ״ש, ומעין בפרץ ולעמוד גדר לגדור ביותר וראוי רח״ל, מגונים דברים
, ראוי עיי״ש המשחיתים כנגד יהיה על ע״א י״א ברכות הרשב״א שכתב
הראב״ד בדברי למ״ש, ובפרט השי״ת בדרכי להתקדש הרוצה מי לכל, והמקדש טפי, להחמיר בדבר מורגל לא ח״ו שבטח מרבנן בצורבא
ע״א. ] ל״ט [יומא מלמעלה אותו מקדשין מלמטה עצמו
א עמוד יא דף ברכות מסכת בבלי תלמוד
, יושב וקורין: עומדין אומרים הלל, בית רבנן תנו במלאכתן, עושין וקורין בדרך, הולכין וקורין, ומטין וקורין ין
ורבי מוטה ישמעאל רבי, והיה אחד במקום מסובין שהיו עזריה בן אלעזר ורבי ישמעאל ברבי. ומעשה וקורין בן אלעזר רבי לו. אמר ישמעאל רבי וזקף אלעזר רבי, הטה שמע קריאת זמן שהגיע. כיון זקוף עזריה בן אלעזר
עזרי? דומה הדבר, למה משל לך, אמשול אחי: ישמעאל ישמעאל לרבי ה, מגודל זקנך לו שאומרים לאחד משל -
! זקפת אתה - הטתי כשאני, עכשיו מוטה אתה - זקוף שאני זמן, כל אתה כך. אף המשחיתים כנגד: יהיה להם אמר -
ויקבעו התלמידים יראו שמא אלא עוד; ולא שמאי בית כדברי עשית, ואתה הלל בית כדברי עשיתי: אני לו אמר? עוד ולא. מאי לדורות הלכה - הכא, אבל מעיקרא ואתא דמטה מילי הני - מטין להו אית נמי הלל, בית תימא וכי -
ויקבעו התלמידים יראו, שמא להו סבירא שמאי כבית מינה שמע, אמרי מוטה והשתא זקוף הוית השתא דעד כיון לדורות. הלכה
ברכ מסכת רש״י א עמוד יא דף ות
שמאי. כבית - עזריה בן אלעזר רבי הטה: זקנך לו שאומרים לאחד דומה שלך משל - המשחיתים כנגד זה יהיה להם אמר מגודל זקנך לו שאמרו לאחד
לתער נתון יהיה הזה, הגדול המשחיתים כנגד יהיה הוא אף - אותו וקלסתם: הואיל להם אומר, והוא ומגודל נאה שאב ולמספרים ואשחיתנו. עליו יא
נזקפת. ואתה מוטה שהיית מעשיך את כמקלס אני הרי - הטתי שאני עכשיו
וקורין. מטין לעיל, כדאמרינן שרו נמי דבמטין - מטין להו אית נמי הלל בית הלכה. ויקבעו התלמידים יראו אני נזקפתי לא אם הטית ועכשיו זקוף היית השתא דעד, כיון עכשיו - אבל
הר חידושי א עמוד יא דף ברכות מסכת שב״א
אמר זקנך מגדל אתה מה מפני לאחד אומרים, כלומר המשחיתים כנגד יהא להם אמר מגודל זקנך לאחד אומרים
מה מפני לאחד 'אמרין, ובירו בתוספתא שנויה היא וכן מלבם ולהוציא זקנם משחיתים שהם אותם כנגד להם כן. פירש לא ז״ל, ורש״י משחיתים כנגד להם אמר מגודל זקנך
18 ) אליהו– מאיר הרב יג (אות' לד סימן ארגמן מרכבות, שו״ת
)טו (ח״א ארגמן מרכבות בשו״ת הארכתי כבר להתיר, צד איזה היה אם וגם דרכם זה כי הארצות לעמי היתר צדדי שום להראות שאין ה) אות לו ס'
מאן אליבא בדיעבד ספיקא ספק איזה לתפוס למו כסל ולהפוך דאמר,
עלמא לכולי לכתחילה. יני מס למשה להלכה אותו בחתונות היתר צד היה אם שאפילו לי אומר לבי כי יקירי ידידי לך. . ודע דהנשים משום יחד ונשים אנשים של בישיבה הסעודות לערוך שלנו צריך ולא פרטי מקום וחשיב כשרים, שלנו והאנשים צנועות שלנו
ראוי אעפ״כ ואחרות, כהנה סברות מיני עוד ו פרטי במקום מחיצה עולם וגדולי יג.) (כתבות לעריות אפוטרופוס שאין מלבד כי להחמיר ממנו גדול יצרו מחברו הגדול וכל פא.), קידושין (ע' בהם נפלו כמעט המתירים של מלבן להוציא כדי בזה להחמיר ראוי היה עוד נב.), (סוכה
חילוקים יחלקו ולא הארץ לעמי גם ובכלל לפרוצים, צנועים אנשים בין
פרוץ ומהו צנוע של גדר מהו יתהלכו בחשכה יבינו. לא
וז״ל (יא.) לברכות בחידושיו ברשב״א: ועיין מגודל זקנך לאחד אומרים
אתה מה מפני לאחד אומרים, כלומר המשחיתים כנגד יהא להם אמר מלבם ולהוציא זקנם משחיתים שהם אותם כנגד להם אמר זקנך מגדל
אמר מגודל זקנך מה מפני לאחד 'אמרין, ובירו בתוספתא שנויה היא וכן האמור ודו״ק…וכל עכ״ל. , כן פירש לא ז״ל, ורש״י משחיתים כנגד להם צריך ואין וכיוצ״ב. אסור ודיבור וקריצה וחיוך מרעיל במבט הוא מאחינו הרבה לב שלדאבון החמור, נגיעה איסור מעניין כלל להזכיר
איש אשת ומנשקים ומחבקים בזה נכשלים ומצוות, מתורה וקים הרח שום לזה ואין ורעות, חיבה דרך כך עושים וכאילו ואירועים, בחתונות
כמובן בהלכה. היתר
9 שומרון קרני רה״י הבר שמואל חכמה-הרב צנועים את 1) תקכח עמ' המינים בין הפרדה כב, )(מא'
מלך בת כבודה "כל של המושג ממילא שבו בעולם חיים אנו שונה. המצב בדורנו כי לומר ו שלנ בציבור נטייה ישנה חיוורי כקאקי עליהו "דמיין ולכן בתדירות, נפגשים ונשים גברים בבתיהן, סגורות הנשים ואין נפרץ."פנימה"
להקל עדיף לכן שונות. ה במסגרות המינים בין המפגשים של הרגילות מעצם הוקהו חז״ל בזמן שהיו גירויים אותם במקומותינו "נהגו" שלא זה רגיש בתחום "חומרות" מחדש לעורר ולא השוטף החיים מהלך. על לעריות אפוטרופוס ואין עתה, כוחו כן אז וככוחו התרגל, ולא נחלש לא הרע היצר הנכון. הוא שההיפך נראה. לי
בחברה לנורמטיביים הפכו ביותר, כחמורים חשבו נ קודמות בתקופות אשר מוסריים, שעיוותים הוא שהשתנה הדבר ורגיל מקובל להיות הפך עברו, בדורות בכותחא כביעתא פשוט איסור שנחשב ומה …המודרנית, המערבית ה״תרבות" של השיטפון בעקבות שלב, אחרי שלב נפרצים והמוסר הצניעות גדרי כאשר זו, בתקופה
ציבור אצל במיוחד זה, בתחום שונות התנהגות נורמות ליצור ולהתחיל, המדרש בבית חרב לתקוע יש עלינו, העובר כתוצאה נובע אלא אובייקטיבי אינו הקושי עיקר חברתית, מבחינה קשים נראים הדברים אם גם התורה. לומדי ספר בבתי כגון החינוך, במערכות גדולה התקדמות שישנה למרות לשנות. יש ואותן בחברה, מקובלות מנורמות
מעורבת בחברה חיים המבוגרים אם אך נפרדות, כיתות יש ובחלקם לחוד, ובנות לחוד בנים לגמרי, נפרדים לקם שח חושב ואינני זו לסוגייה ההלכתיים היסודות את לברר לנסות במאמר באתי לכן אנכי? זה למה כן אם הילד: ישאל
בנשים לא באיש, לפגוע בא הדבר אין דה הפר חיוב יש שאם וודאי אחרת. או זו עולם לתפיסת קשורים שהדברים לא אשר למעשים האנשים את להביא עלולה חז״ל דברי שלפי ראש, מקלות להצילם להיפך: אלא בגברים ולא
. ייעשו
נשלח על ידי: שי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה