בס״ד
ההבדלים בשורשי ביאורים
לירושלמי הבבלי שבין
בסוגיות ימי
ים רִ צָ מְּ הַ ין בֵּ
, והידידים השותפים, לכל ומאיר מבורך טוב חודש
! ישראל כל עם יחד
ויצמן ישי
תמוז ה׳תשפו
השבועי לחידוש: להצטרפות https: //did. li/Oro0001
mizugby@gmail. com | 0526146659 | ביהמ״ד: אתר https: //did. li/YosefYehuda
עניינים תוכן
העגל חטא על העונש חלוקת א
העיר הובקעה מתי? ב
יום ואחד עשרים ג
ממלאכתו בטל? הכובס ד
תבשילין שני אדם יאכל לא ה
באב בתשעה מלאכה ו
צו אגרת ח״א, הראי״ה אגרות בעיה״ק ת״ח של כנס' מיסדים הנכם אלה בימינו, אם דוקא לבקש להשתדל תראו אלי', ישראל כל שעיני ואם שואף, דור כולו הוא דורנו ונשגבות. גדולות
עצמה מגבהת והתהו החורבא של הריקנית השאיפה ד דורשי לב שיגבה צריך כמה רמים, מרומי 'עד
לכ המבוקש, הקודש. אל הנגשים צריך, הפחות ל שם בקידוש ישראל, ושם שמים שם לקדש שיהי'
גדול, בחפץ ירושלים נצחונה העולם לכל להראות
ישראל. רץ א תורת של וגדולתה
העגל חטא על העונש חלוקת
שבירת הוא שבהם הראשון בתמוז. עשר בשבעה אבותינו את ארעו דברים חמשה
העגל מחטא כתוצאה. הלוחות,
: ע״א מובא)(קב סנהדרין ב בבבלי
יצח: ק רבי אמר אחד בה שאין לעולם שבאה ופורענות פורענות כל לך אין
הראשון, עגל של ליטרא בהכרע וארבעה מעשרים שנאמר" פקדי וביום
חטאתם." עליהם ופקדתי
פורענות קצת עוד להם שמוסיף ע״י העגל חטא על ישראל את מעניש הקב״ה, כלומר
הזאת הקטנה התוספת הדור. חטאי מחמת עליהם לבוא שצריכה פורענות בכל את לו שוקל הוא כאשר ללוקח, להוסיף המוכר שחייב המועטת לתוספת נמשלה
. קניינו
מועט דבר "כלומר רש״י: ומפרש וארבעה", מעשרים "אחד כאן נקראת זו תוספת וארבעה מעשרים "אחד מסויימת כמות נוקטת הגמרא מדוע לעיין יש,"מאוד".
ל״כלומר הסיבה שזו נראה להכרע? "ת מוגדר כמות אין וממכר מקח בהלכות הרי בלשון קושי שיש רומז הוא "כלומר" אומר רש״י שכאשר ידוע שכן רש״י, בלשון
הבבלי המשך מתוך מובן זה למספר שההסבר נראה: הגמרא.
חנינא: רבי אמר זה, פסוק נגבה דורות וארבעה עשרים לאחר שנאמר" ויקרא
וא העיר פקדות קרבו לאמר גדול קול באזני בידו." משחתו כלי יש
הבית חורבן היא וחתימתו דורות, וארבעה לעשרים התחלק העגל חטא על העונש
. ב)רש״י (עי' 1
עשר שבעה בארועי העוסקת בתענית המשנה על בירושלמי, מופיעים דומים דברים
ה״ה: בתמוז)(פ״ד
[ אחת אונקי בו שאין ודור דור כל אין יסא: ר' בשם יודן ר' - מחט משקל]מועט יו
מחטאו ][= עגל. של
:) יח" לא (שמות יקר כלי עי' 1 בסנהדרין שמסיק לפי מ בו שאין פורענות לך אין וארבעה עשרים מהכרע
וארבעה מספר, עשרים מן שיעור עשו שלכך ונראה הראשון, מעגל ליטרא רבי אמר שם שמסיק לפי
לאחר חנינא וארבעה עשרים לחלק ה' שרצה ש״מ העיר פקודות קרבו שנאמר זה פסוק נגבה. דורות
חלקים". וארבעה עשרים על העונש
בירושלמי מובא לא העגל. חטא על מהעונש מעט נפרע ודור דור בכל בירושלמי לכל שייך העגל חטא על שהעונש משמע אלא דורות, כמה אחרי נגמר שהעונש
ישראל2 עם של ראשון בדור שהיה העגל שחטא אומרת זאת, הדורות. כל על השפיע
כך ומתוך העגל, חטא את במשהו ממשיכים דור כל אי שחט ונמצא כולם, הדורות הכתוב מן מקור לכך מביאים לא בירושלמי העגל. חטא מחמת מעט גדל, העונש מסויימת שייכות לו יש האומה, ביצירת היה זה שחטא כיון סברא. שזוהי ומשמע
ודור דור. בכל
לעומת. ורות ד וארבעה לעשרים מתחלק והוא כמותית, מבחינה מוגדר העונש בבבלי ודור דור כל ולכן ישראל, עם של הכללי השורש על השפיע העגל חטא בירושלמי זאת
ביטוי כאן יש העגל חטא על גם. נענש ו הכללי למבט הפנימי הירושלמי. של
העיר הובקעה? מתי
שב אומרת המשנה תשעה וב העיר הובקעה בתמוז עשר שבעה. הבית נחרב באב בשני
ב הובקעה שהעיר בנביא כתוב הרי שואלים, התלמודים תשעה. בתמוז
הבבלי לשון ע״ב: כח )(תענית
הוה! ? עשר בשבעה העיר הובקעה והכתיב" לחדש בתשעה הרביעי בחדש
בעיר," הרעב ויחזק העיר" בתריה״ותבקע וכתיב 'וגו?
ומובנת פשוטה הבבלי: תשובת
. בשניה כאן בראשונה כאן קשיא, לא רבא: אמר
שבו שני, חורבן אחרי ו בתמוז, בתשעה הצום היה ראשון חורבן שאחרי אומרת זאת
ב הובקעה העיר זה. לתאריך הצום עבר, עשר שבעה
מבהיל דבר אומרים בירושלמי אבל: ה״ה פ״ד )(תענית
הכין! ? אמר ואת העיר" הובקעה לחדש כתיב״בתשעה העיר. והובקעה א״ר
קילקול חנילאי בר: תנחום. כאן יש חשבונות
2 אגדות חדושי במהר״ל. עיין
דכתיב הוא הדה " אלי ה' דבר היה לחדש חד בא שנה עשרה בעשתי ויהי האח," ירושלם על צור אמרה אשר יען אדם בן לאמר [ האח מהו - לאיזה באחד
בא תימר אין היה? זה ]חודש בא תימר אין נשרף, לא עדיין באב, חד, באלול חד
[ בלדרה נפק ולילה ביום - ואת ירושלם מן ]שליח. לצור י חשבונות קלקול אלא
כאן. יש
שתארי אומרת, זאת ה החורבן כי כתוב אינ בנביא ים נכו ם נים חשבון זהו. באמת
. מקולקל
במשל זאת מסביר יוחנן: רבי
לו ואמרו באו חשבונות, ומחשב יושב שהיה למלך ונתקלקלו, בנך נשבה
[ חשבונותיו - בחשבונותיו] טעה ראש זה יעשה אמר: . . לחשבונות
בשבי בנו מקולקלת. המציאות באמת כי הקילקול, את מנציח המלך. כלומר,
בארץ כשנמצאים שלנו. עניין רק לא זה והגאולה שהגלות מדגישים, כאן בירושלמי כשנמצאים יותר. מורגש בעולם ה' הופעת מיעוט של החיסרון ה', בארץ ישראל,
ושל התורה של בפרטים, יותר עסוקים בנכר, הצער את מפנימים ופחות עצמינו,
השכינה צער. הכללי,
שבה ישראל, בארץ בעיקר מופיע והחורבן, הגלות בצער המצטערת השכינה צער
ארץ של חכמים לתלמידי המפורסמת באיגרתו קוק, הרב כותב כך הגאולה. מופיעה הראיה (אגרות ישראל ארץ תורת של אורה את לבקש גדולה בקריאה העוסקת ישראל,
: צו אגרת )ח״א,
ובזמנו בעתו הגון חלק נתינת עם … להר העולם צער העליון, הצער ש ג ומיעוט העליונים המאורות סיתום מחמת כנס״י, של וצערה כלו
שריהם ועל מתחת בארץ וממלכות גוים המון ועל בשר כל לב על, שפעם את יפה להרגיש מסוגלים שבא״י ת״ח שרק ממעל, ומנהליהם - וא קדוש גוי בפדות עולמים תשועת להושע דע ולשא העמוקה המרירות כשהרוח הזאת, המרירות ב״ה. לקיו לעונג היא גם מתהפכת אורה מלא
שמים ויראת תורה לאהבת ולקדושה, הרה לט ד', לקרבת מכשרת ישרים למטה נחמד האדם את העושה הבריות, ואהבת ישראל באהבת מרוצפת
למעלה. ואהוב
יום ואחד עשרים
החורבן שתאריכי אומרים בירושלמי כאמור "קלקול הם הנביאים דברי ב הכתובים
בירושלמי חשבונות". , ואומרים מוסיפים תאריכי לפי שבין לכך לב לשים שיש זהה הוא הבית לחורבן העיר הבקעת בין ההפרש המשנה, תאריכי לפי ובין הכתוב
– יום ואחד. עשרים
הירושלמי לשון: )(שם
[ לחדש בתשעה דאמר כמאן בין - ב דאמר כמאן בין העיר ]הובקעה עשר, שבעה בהמ״ק שחרב יום ועד העיר שהובקעה מיום יום ואחד עשרים ביניהון? . מה
רואה" אני שקד "מקל סימנא אבונה: רבי אמר - שקד] הלוז[= מה משהוא הזה
פירותיו את גומר שהוא ועד ניצו את מוציא מי כך יום, ואחד עשרים ם ו
הבית שחרב יום ועד העיר שהובקעה ואחד עשרים. יום[: ולכן] דאמר מאן
ב [ לחדש תשעה -, ב העיר ]הובקעה שבעה ב דאמר מאן הבית, חרב באב אחד
עשר[ - ב העיר, ]הובקעה תשעה הבית חרב. באב
בתשעה העיר הובקעה ראשון שבחורבן אומרים הבבלי בתלמוד זאת, לעומת
, בתמוז הבית חורבן לפני, חודש לפני שבועות שלושה בו עשר בשבעה שני, ובחורבן
החורבן. הדברים משמעות? מהי
הבבלי בתלמוד עצמו בפני הוא פרט כל פרטים. של במבט הדברים על. מביטים
לגבי הדיון עשר שבעה אבל עצמו. בפני באב תשעה על והדיון עצמו, בפני בתמוז
הללו הימים ששני אומרים הירושלמי בתלמוד שמתחיל אחד, עניין הם חוברים. מ
הבית חורבן ביום ונגמר העיר הבקעת. ביום אחת תקופה תוחמים הללו הימים שני
בין ש השבועות שלושת פריו, לגמר עד וגדל שמנצנץ תהליך כאן יש חורבן. של
ים3 צָרִ מְּ. הַ
חורבן הוא העיר חורבן ש נראה הללו הימים שני בין היחס את ולבאר להוסיף. יש החורבן הוא הבית חורבן ירושלים. הבירה בעיר שמרכזו ישראל, של החומרי הבניין בזה לדון אפשר אי הירושלמי. בתלמוד יחד מחוברים הללו העניינים שני הרוחני.
המדרש פי על 3 כו א, רבה:)(איכה '" ' המצרים בין השיגוה רודפיה כל דעקא, ביומין – עשר משבעה
כמ מצוי מרירי קטב שבהם באב, תשעה עד בתמוז אמרת דאת ה מדבר' ישוד מקטב יהלוך באופל
".' צהרים
זה. בלא אלא שונים, עניינים על צום של ימים י שנ לא אלו זו על אבלות של תקופה
הרוחני בחורבן ואחריתה החומרי. בחורבן שראשיתה החורבן,
החומרי הבניין את לגאול יוסף בן, משיח הללו הבחינות שתי את יש בגאולה: גם
. הרוחני העולם את לגאול דוד בן ומשיח כך החורבן, של הללו הבחינות שתי כנגד
כז: ירמיהו)(לא הנביא וכדברי, בגאולה בחינות שתי לנו יש
ֶׁ֧ר אֲש כַּ יָָ֞ה הָ וְ י תִּ דְ קַ֣ שָׁ כִֵ֣ן רֵֵ֑עַּ הָ לְ ו אֲבִִ֣יד הַּ לְ ו ס לַּהֲרֹֹ֖ וְ ץ וֹ נְת֛ לִ וְ ש וֹ נְתֶׁ֧ לִ ם עֲלֵיהֶ֗ ד ֹ֧ ק שְ אֶ
ה ם נְאֻ עַּ נְטֹֹ֖ וְלִ ת נ֥וֹ בְ לִ.'עֲלֵיה֛ם
ממלאכתו בטל? הכובס
אומרת המשנה: ע״ב כו )(תענית
שבוע] שבת[= ולכבס לספר אסורין בתוכה, להיות באב תשעה. שחל
כדי אלא כעת, ללבוש כדי לא מכבס אם אבל מכובס בגד ללבוש כדי לכבס, אסור אסור זה גם האם באב, תשעה לאחר ללבישה? להכינו
הבבלי בתלמוד אמוראים בזה נחלקו: ע״ב) כט (תענית
ורב מותר; הניח ול לכבס אבל וללבוש, לכבס אלא שנו לא נחמן: רב אמר
אפילו אמר ששת אסור ולהניח. לכבס
כמסיח "נראה הוא ש כיון להניח, כדי אפילו אסור ששת רב שלשיטת רש״י מסביר
בגדים בכיבוס שעוסק."דעתו, דבריו את מחזק ולהניח, לכבס שאוסר ששת, רב
הכובסים מעשה: מתוך
רב דבי קצרי דבטלי. תדע:
ראיה יש פירוש: מכך לשיטתי, לגמרי ממלאכתם בטלים רב בית של שהכובסים
במלאכתם עוסקים אינם והם זה, בשבוע אפילו באב תשעה לאחר להניח. כדי
הזאת בשאלה דנים הירושלמי בתלמוד גם: ה״ו פ״ד )(שם
ומתקנה– מרוח ברם ומלבוש, מרוח אמר דאת הדא יונה: רבי אמר אנן כן
ליה אסור קצרה הדין אמרינן עיבדתיה! ? מיעבד
הוא אם אבל ללבוש, כדי אלא זה אין לכבס, שאסור במשנה ששנינו מה פירוש:
כדי מכבס בשביל הבגד, את לתקן ללבוש להכינו וסברא מותר, זה זמן, לאחר
: היא זה בשבוע במלאכה אסור שהכובס לומר מסתבר! ? וכי
זה בשבוע. לאכתו במ לעסוק הכובס על לאסור כלל מסתבר שלא אומרים בירושלמי
ממלאכתם בטלים הכובסים שאכן אומרים בבבלי זאת. לעומת
כאן וגם רבות, , בסוגיות ב התלמודים נחלקו. ואומנות למלאכה יחס
המלאכות מגוון ידי על החיים שכלול במלאכה. ערך יש הירושלמי בתלמוד
בלימוד לחיות האדם שיוכל כדי רק לא היא המלאכה תורני. ערך הוא והאומנויות, בירושלמי ישמעאל רבי כדברי חשובה. היא עצמה מצד אלא מצוות, וקיום תורה
: ה״א פ״א )(פאה
– בחיים" "ובחרת אומנות. זו
העליון ערכם את לגלות ראויים אינם והם בסיגים, מעורבים החיים. בגלות,
האדם את להחיות בשביל היא אלא עצמי, ערך אינה בגלות. האומנות בתלמוד לכן
במלאכתו לעסוק הכובס על מלאסור מסתייגים לא. הבבלי ישראל בארץ, אבל
וטהורים זכים החיים ד- א״י אורות (עי' )ה של עצמו, בפני ערך להיות ראויים והם, תיקון
. עולם
תבשילין שני אדם יאכל לא
אומרת תענית: במסכת המשנה
בשר יאכל לא תבשילין, שני אדם יאכל לא באב תשעה ערב ולא יין. ישתה
בערב אוכל שאדם הסעודות בכל נאמר לא זה שדין יהודה רב אומר הבבלי בתלמוד ובתנאי מפסקת. בסעודה כלומר בה", שמפסיק "בסעודה רק אלא באב, תשעה
היום. ואילך מחצות היא סעודה שאותה: ע״א ל הבבלי)(תענית לשון
יהודה: רב אמר ולמטה שעות משש אבל ולמעלה שעות משש אלא שנו לא
יהודה: רב ואמר מותר. בה המפסיק בסעודה אלא שנו לא בסעודה אבל
. מותר בה מפסיק שאינו
לשון זו סעודה של בשמה הבדל יש אבל כך, אומרים הירושלמי בתלמוד. גם
ה ירושלמי: ה״ו פ״ד )(שם
בעיקר ובלבד יוחנן: רבי אמר באב. תשעה סעודת ובלבד הושעיה רב אמר
לקולא, תרתיהון יוסי: רבי אמר ולמעלן. שעות משש תשעה סעודת אכל
באב שלחנו על עולה אפילו ולמטן שעות משש מותר, שלמה כסעודת אכל בשעתו שלמה כסעודת שלחנו על עולה אפילו ולמעלן שעות משש סעודתו
. מותר
צורכיה[ כל אכל דהוה מן רב, - פיסתיה צבע הוה, צרכו כל אוכל שהיה ]לאחר
בקיטמא[ - באפר פיתו טובל ]היה לקיים באב! תשעה סעודת עיקר היא זו ואמר:
ה שיני בחצץ "ויגרס שנאמר: מה." באפר כפישני
באב תשעה "סעודת נקראת באב תשעה ערב של המפסקת הסעודה."בירושלמי
שמפסיק "סעודה אחר: בשם לו וקראו זה, למושג תמורה עשו בבבלי מדוע הסיבה תיקרא אפוא וכיצד באב, בתשעה נאכלת אינה זו סעודה הרי מאוד. מובנת בה",
באב תשעה?""סעודת
התלמודים בלשון נוסף להבדל. לציין יש
מפסקת סעודה דיני בה חלים שלא שבסעודה כתוב, בבבלי " בשר לאכול " מותר
היא הלשון בירושלמי יין. לשתות" ו." מותר שלמה כסעודת שלחנו על עולה אפילו
סעודת של בהקשר רק בבבלי מובא זה ביטוי שבת ע״ב: )(כט
להיות שחל באב תשעה ערב וכן בשבת להיות שחל באב שעה ת דתניא: צרכו, כל ושותה אוכל בשבת, שלמה כסעודת אפילו שולחנו על ומעלה
. בשעתו
הסעודה עצמה מצד תכלית בה. אין גופו קיום כדי היא חול ביום האכילה. בבבלי בימי אבל הבא", עולם ב״מעין שרוי האדם בה קודש, בשבת רק שלם באופן מופיעה
ההכרח כפי מצומצמת היא האכילה הזה, בעולם. שרוי הוא בהם המעשה, ועל הזה, העולם עם מפגש יש שבה ה', עבודת היא האכילה זאת לעומת בירושלמי עם קישורו את מוצא האדם של הרוחני העולם לקדושה. מתחבר הזה העולם ידו
בירושלמי יאירו ויחדיו הזה, . העולם שלמה "כסעודת חול ביום גם אוכלים ידי ועל האכילה, בעולם ביטוי לידי ובא מתעצם באב תשעה של התוכן גם בשעתו". שבה ה' עבודת היא האכילה האדם. של בנפשו ומתחזק נקבע זה מועד תוכן זה
ב״סעודת ביטוי לידי בא זה השנה בכל הגשמי העולם עם מתחבר הרוחני. העולם
באב4 תשעה ב״סעודת ביטוי לידי בא זה באב לתשעה."וך וסמ בשעתו", שלמה
כמאמר עצמו להכפיש זו, בסעודה מהדר היה שרב ואומרים מוסיפים בירושלמי היה הוא כך באב". תשעה סעודת עיקר היא "זו לומר ואף פֶר", בָאֵֽ נִי ישַַׁ֖ פִ כְּ "הִ הכתוב
בו ליום כראוי כבוד, וחוסר חסרון תחושת ומעשה, דיבור במחשבה בלבבו, מחדיר
ל א רָ יִשְּ מִ כָבֹוד.""גָלָה
באב בתשעה מלאכה
מותר באב בתשעה? לעבוד
המשנה בגירסת אפילו התלמודים בין הבדל כאן ויש זה, לעניין מתייחסת. המשנה
בבבלי המשנה לשון היא כך (פסחים: ע״ב) נד
לעשות שלא שנהגו מקום עושין; באב בתשעה מלאכה לעשות שנהגו מקום
בטלים חכמים תלמידי מקום עושין. ובכל אין. מלאכה גמליאל בן שמעון רבן
אומר. חכם תלמיד עצמו אדם יעשה לעולם
וכדברי בה. לאחוז שראוי מעלה, הוא באב בתשעה ממלאכה שהביטול אומרת, זאת
בתענית הבבלי (ל: )ע״ב
ברכה סימן רואה אינו באב בתשעה מלאכה העושה כל אומר עקיבא רבי
על מתאבל ואינו באב בתשעה מלאכה העושה כל אומרים וחכמים. לעולם ירושלים כל בה וגילו שלם ירו את שנאמר״שמחו בשמחתה רואה אינו עליה," המתאבלים כל משוש אתה שישו אוהביה המתאבל כל אמרו מכאן רואה אינו ירושלים על מתאבל ושאינו בשמחתה ורואה זוכה ירושלים על
. בשמחתה
הירושלמי לסגנון רשימו יש בבבלי 4 אגדה בדברי, ע״ב:)(ל " הכי: נמי תניא יין ושותה בשר האוכל כל
[- באב בתשעה בה המפסיק בסעודה כלומר ]רש״י: ". עצמותם על עונותם ותהי אומר הכתוב עליו
בסגנון מקורו זה שקושי ונראה הגמרא בלשון קושי שיש רומז הוא "כלומר" לשון נוקט רש״י. כאשר
. י הירושלמ
המשנה. לשון רשב״ג דברי את אחרת, ומבינים גורסים הירושלמי בתלמוד אבל
: ה״ה בירושלמי)(שם
. חכמים כתלמידי עצמן אדם כל יעשו אומר: גמליאל בן שמעון ר'
המשנה דברי את בירושלמי: ומסבירים
כמתמיה[ נשייא: יודן רבי בשם לקיש בן שמעון רבי אבון! רבי - רשב״ג דברי
נאמרו בשאלה]: חכמים גזרו לא עצמן כל חכמים? תלמידי עצמן אדם כל יעשו
באב בתשעה! בטילה
חכם תלמיד כמו בזה להתנהג לאדם שמותר שכיון אומר, שרשב״ג אומרת, זאת ויתבטלו כת״ח עצמם יעשו כולם אם מלאכה. יעשו לא שכולם מצב להיווצר עלול מלאכה ביטול גזרו שלא חכמים, דברי את מבטל זה כי טוב, לא זה ממלאכה,
מלאכה, ת לעשו שנהגו במקום הירושלמי, שלשיטת אומרת, זאת באב. בתשעה
מלאכה יעשה שלכתחילה היא. ההדרכה
היא מלאכה עשיית האם למלאכה. ביחס התלמודים, בין מחלוקת אפוא כאן יש
עצמה ה' מעבודת חלק שזה או ה', את לעבוד יוכל שהאדם כדי. כורח,
דבר זה באב בתשעה מלאכה עשיית ולכן עצמו. לתועלת היא המלאכה הבבלי, לפי
הסח היא כי שלילי, – מלאכה אסרו שלא ואף. מהאבילות דעת ת שזו מפני כנראה
לציבור ש גזירה – בה לעמוד קשה כך וע״י מלאכה, לעשות לא שראוי היא ההדרכה
היום ענייני על יותר דעתו. יתן
חלק לכתחילה והיא ושכלולו, עולם תיקון היא המלאכה הירושלמי לפי, אבל להיות עצמו מכשיר העולם והמלאכה האומנות ע״י. ה עבודת של החיים 'מסדרי
שיתקנו יתכן שלא רשב״ג אומר מלאכה, לעשות שנהגו במקום. בו ה' להופעת כלי כשמותר והרי לעשות. לא לכולם לגרום עלול זה כי יעשו, לא חכמים שתלמידי
מלאכה לעשות צריך מלאכה, ! לעשות
מ: המדרש בית פעילויות
• הממוזג פיתוח""התלמוד https: //did. li/memuzag
•. הממוזג "התלמוד לפיתוח (וירטואלי) אברכים "כולל
• לאור והוצאה פרסומים https: //did. li/holaor
• בתכנים עשיר אינטרנט אתר https: //did. li/YosefYehuda
• השבועי החידוש של רחבה תפוצה https: //did. li/Oro0001
• עקיבא בני ישיבות מרכז (בשיתוף תיכוניות בישיבות הירושלמי,)שילוב
תוכן פיתוח רמי״ם, הדרכת. דיגיטלית הכולל והפצה
https: //did. li/klalim
נשלח על ידי: לחזות בנועם
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה