פסוק על גבי חולצה
שאלה:
לקראת סוף שנת הלימודים אנחנו מוציאים חולצות עם ציור וכיתוב מיוחדים. האם מותר שיהיה פסוק על החולצה?
תשובה:
מהגמרא במסכת גיטין עולה שבאופן בסיסי קיים איסור לכתוב פסוקים מהתורה שלא בתוך חומש שלם. אמנם, למרות זאת, פוסקים רבים הקלו לכתוב פסוקים לצורך. נחלקו עד כמה יש להקל בצורך המדובר: יש שהגבילו לצורך לימודי, ויש שהרחיבו גם לצורך חינוכי והגברת יראת שמים (כמו קישוט הסוכה בפסוקים הקשורים לחג וכדומה). נראה שבעניין זה יש מנהג רווח מאד להקל. אמנם, כאשר לא מדובר בצורך לימודי-חינוכי נראה שיש להימנע מכך.
חשש נוסף שהעלה הרמב״ם בתשובה, ובעקבותיו פוסקים רבים, הוא הזלזול שעלול להגיע לפסוקים. למשל, כאשר מכינים תכשיט שיש בו פסוק ואז נכנסים אתו לשירותים, יש בזיון לפסוק. כמובן, שחשש זה שייך מאד בחולצות, ולכן צריך להימנע מכך, גם מן ההיבט הזה.
אמנם, חשוב להגדיר מה בדיוק נקרא ״פסוק״:
מדברי הגמרא והפוסקים נראה שרק משלוש או ארבע מלים (מחלוקת) אנו רואים בהבאת הפסוקים ציטוט מחייב. לכן, אם מביאים רק שתי מלים, או כתובים בצורה של עד שתי מילים בכל שורה, אין זה נחשב ל״פסוק״ ואין בו קדושה וצורך לנהוג בו כבוד (בגמרא מובא שביותר מכך צריך לכתוב על ידי ״סרטוט״, ודבר זה אינו מענייננו כעת).
אם הציטוט אינו מובא ממטרה של ״קודש״ אלא מסיבות ספרותיות — לכתוב בסגנון יותר יפה במכתב וכדומה, נחלקו הפוסקים אם לציטוט יש דין של פסוק לעניין הכבוד ואופן הכתיבה (הצורך ב״סרטוט״) או לא, והשלחן ערוך פסק להקל. לאור זאת, יש שכתבו שאם מביאים ציטוט יפה עבור המליצה ובלי לכתוב את מקורו של הפסוק, מותר ואין בציטוט קדושה.
בעניין זה יש לדון בכל מקרה לגופו, ולבדוק האם הכוונה היא דווקא בגלל שמדובר בפסוק, או שמביאים פסוקים אלה רק לשם מליצה. בנוסף, לא תמיד מדובר בהבחנה ברורה, ומצד כבוד התורה, לענ״ד ראוי להחמיר כשלא מדובר בשעת הדחק.
יש התולים את קדושת הפסוק בסגנון האתיות. בעניין זה אנחנו מוצאים שלוש דעות: 1. רק כתב סת״ם ממש מתקדש. 2. כל כתב מרובע מתקדש. 3. גם פסוק הכתוב בכתב עגול מתקדש ויש לנהוג בו כבוד, כי התוכן מקדש.
ייתכן וקדושת הפסוקים תלויה בכוונת הכותב. כיוון שהמדפיס לא יודע שמדובר בפסוק, ואין לו כוונה כזו כלל, לפי תפיסה זו, הפסוק לא מתקדש.
על כן, למעשה, נראה לכתחילה שמבחינה הלכתית וחינוכית, יש להימנע מהדפסת פסוקים על חולצות, שרשראות וצמידים:
הלכתית — משום שבמקרים רבים ולפי דעות רבות, מדובר באיסור.
חינוכית — גם אם יש פתחים להתיר, יש להיזהר בכבוד התורה.
אמנם, אם מדובר בכתיבה שהיא ודאי לא נחשבת פסוק (שתי מלים), ניתן להקל לכתחילה. אבל, בשאר המקרים, לכתחילה יש להימנע ובשעת הדחק (כאשר לבושים בבגד או תכשיט שיש בו פסוק ואין איך לכסות אותו בזמן הכניסה לשירותים), ניתן לצרף את כל האמור להקל.
---
B"H
A Torah Verse Printed on a Shirt
Question
As the school year draws to a close, we produce shirts featuring a special design and inscription. Is it permissible to include a Torah verse on the shirt?
Answer
The Gemara in tractate Gittin indicates that in principle there is a prohibition against writing individual Torah verses outside of a complete Ḥumash. Nevertheless, many poskim have been lenient about doing so when there is a need. The authorities differ regarding the scope of that leniency: some limited it to an educational-study purpose, while others extended it to include any educational purpose or purpose of strengthening awe of Heaven — such as decorating a sukkah with verses related to the festival, and the like. It appears that there is a very widespread custom to be lenient in this matter. However, where the purpose is not educational or pedagogical, one should avoid it.
An additional concern raised by the Rambam in a responsum, and adopted by many subsequent poskim, is the disrespect that may come to the verses. For example, if one fashions a piece of jewelry bearing a verse and then enters the lavatory while wearing it, the verse is treated disrespectfully. Clearly, this concern is highly relevant to shirts, and therefore one must avoid this practice on these grounds as well.
It is important, however, to define precisely what constitutes a "verse":
From the Gemara and the rishonim it appears that only from three or four words onward (a matter of dispute) does a biblical citation carry binding status. Accordingly, if only two words are brought, or the text is formatted so that no more than two words appear per line, this does not constitute a "verse," carries no sanctity, and need not be treated with special reverence. (The Gemara further states that more than this requires writing on scored lines — sirtut — but that matter is not relevant here.)
If the citation is not brought for a sacred purpose but for literary reasons — to write in an elevated style in a letter, and the like — the poskim dispute whether such a citation has the halakhic status of a verse regarding its required reverence and mode of writing (the need for sirtut). The Shulchan Arukh ruled leniently. In light of this, some have written that if a verse is cited purely for its literary beauty — and without indicating its scriptural source — it is permissible, and the citation carries no sanctity.
This question must be examined on a case-by-case basis, investigating whether the verse is used specifically because it is scripture, or whether these words are quoted solely for their literary quality. Furthermore, the distinction is not always clear-cut, and out of reverence for the Torah, it is my view that one should be stringent when not in a pressing situation.
Some authorities tie the sanctity of a verse to the style of script in which it is written. Three opinions are found: (1) Only letters written in the script used in Torah scrolls (Stam) are invested with sanctity. (2) Any square Hebrew script is invested with sanctity. (3) Even a verse written in rounded or cursive script is invested with sanctity and must be treated with reverence, since the content confers sanctity.
It is possible that the sanctity of verses depends on the intent of the writer. Since the printer does not know that the text constitutes a verse, and has no such intent whatsoever, according to this view the verse does not acquire sanctity.
Practical Ruling
Therefore, as a matter of practical halakha, it appears that le-khatḥilah — both from a halakhic and educational standpoint — one should avoid printing verses on shirts, necklaces, and bracelets:
Halakhically — because in many cases and according to many opinions, this involves a prohibition.
Educationally — even where grounds for leniency exist, one must be careful to show reverence for the Torah.
However, if what is written is definitely not halakhically considered a verse (i. e. , only two words), one may be lenient le-khatḥilah. In all other cases, one should refrain le-khatḥilah. In a pressing situation — when one is already wearing a garment or item of jewelry bearing a verse and has no way to cover it before entering a lavatory — all of the above may be combined to permit leniency.
נשלח על ידי: 972558819016-1557471559@g.us
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה