אוֹרֵנוּ מְ
יריחו מצפה טוביה, מאור ישיבת של מאורה
התשס״ו אב
לנפשות התורה של מהתחברותה שנולד אור התורה, אור מתוך מעט יריחו. שבמצפה טוביה מאור בישיבת המדרש בבית בה העוסקות
בחסות לאור יוצא הקובץ
בית בע״מ-צרכניית אל שטרית יעקב בניהול בית ב'-מנימרקט אל צוקר מייקל בניהול
לויתן. אלישיב מרלינג, צבי ועיצוב: עריכה
כהן. חיים דוד מיוחס, רפאל ויעוץ: הגהות
לויתן. אלישיב כריכה: תמונת
התשס״ו אב ׀ ו׳ קובץ
לכותבים. שמורות המאמרים על הזכויות
דשמיא בסיעתא
פתחדבריאיר
יר״ הִ מָ סוֹפֵר עֵט לְשׁוֹנִי לֶ! מֶ לְ י עֲשַׂ מַ נִי אָ ר אֹמֵ טוֹב דָּבָר י לִבִּ ״רָחַשׁ
ב( מה )תהילים
מאורות מעט עולם לאור מוציאים אנו הזה, לזמן שהגיענו על יתברך לה' והודאה בשבח "ושננתם… לעשייתן עובר ולסמוך לקיים יריחו, שבמצפה טוביה" "מאור מדרשנו, בית עולם. עד זרענו ומפי מפינו תשכח לא למען בספר לזכרון לנו להיות וכתבתם",
א וערי עמנו על שעברה כלל פשוטה לא שנה מסכם -הגיליון שנפתחה שנה להינו. שאך השומרון וצפון קטיף גוש גירוש -בהלם עמונה בפוגרום המשכה מקרוב, נסתיים זה וסיומה הגורלית, הבחירות ומערכת - וחויית שותפות מתוך בצפון. שנפתחה החזית "תמידים הרגילה, במתכונתו תורה בתלמוד לעמול המדרש בית המשיך הדברים, כן פי על ואף כסדרם". - המתרחש, בכל ולדון לחקור מלהתיחס, להתעלם יכולנו לא ב״מוספים ההתעסקות פסקה לא והבועטים החיים דיוניה על המדרש בית ובאוירת "כהלכתם והדור- השעה צרכי הם דלהלן. - בקובץ רב הד מוצאים והדברים
החוברת בפתח - מהרמי״ם שנים של וכן שליט״א, הישיבה ראש של מאמריהם בישיבתנו - בסוגיות שלשתם העוסקים שליט״א, יוסיפון נתנאל והרב גרינשפן חיים הרב השעה: מאורעות בעקבות והתעוררו שצצו
ראשון מגוש- הגירוש שבעקבות הישיבה, ראש וצפון- -קטיף במאמרו בוחן השומרון, קטיף מגוש הגירוש בעקבות המקורות, באור החופשית הבחירה סוגיית את המקיף הנבוכים. מורה בחיבורו הרמב״ם רבנו של תורתו לאור ובפרט השומרון, ומצפון
הערות מספר כתב במחננו הנשמעים שונים קולות שבעקבות יוסיפון, הרב הוא שלישי והשלום. האחדות מושגי על והרהורים
ממנו הפרוייקט רקע על מעט ביניהם. המצוי גרינשפן, הרב של מאמרו הוא מיוחד בגיבוש אלא נקודתיים במאבקים די אין שכיום והתובנה המצב, בעקבות המאמר: צמח הכלל בענייני יוצר מדרש "בית בישיבתנו נוסד ואותנטית, תורנית חדשה, הנהגה - הוא הרב היהודית. המדינה הנהגת תורת סוגיות את המברר ומדינה", חברה תורה,
זו במסגרת שלובנו הבירורים ומתוך העיקריים, ומתומכיו המדרש בית ממובילי צמח- והדמוקרטיה. הרצויה המלכות בין ביחס העוסק המאמר, גם
הפסגה לבין ביותר הנמוך המקום בין החונה הדרך ועל ונופיו, המדבר מרחבי מול אל אשר בשרנו, וכמהּ נפשנו צמאה אליו מלכנו דודנו אחר חיפושינו גברו ביותר, המרוממת מבקשים. אנו אותו ואשר לנו תחיה כטל הוא דבורו
הקץ זה ה' ודבר נבואה, זו ה' ודבר הלכה, זו ה' שדבר שמקובלנו ומשום - הבאנו הנה )וזאת ושמענו והסכתנו נוּ חָרְ שִׁ ועייף ציה בארץ ואשר בתורתו דבר אשר דבריו מכל כאן וסדורה כוללת תמונה יצירת למען נושאיהם פי על המאמרים את סדרנו שכאן למודעי, בזה זה מתערבים והם ואגפים, עמים" "גבולות הצבנו לא עצמה בחוברת אך הקורא, לך חכמים(: תלמידי של כדרכם ממש בשכנותם, לזה זה ונוחים
ההלכתיים המאמרים את נמנה וחשובים ראשונים - הרבנים של מאמרם הוא ראשון בסימן ברורה המשנה על הערות אוסף למעשה הוא זה מאמר כהן. ועדיאל סבתו אלחנן של״ד - חדאד, ינון של חיבורו הוא ההלכתיים החיבורים באגף שני בשבת. דליקה דיני המדרש. ובבית הכנסת בבית השינה סוגיית את המברר
ה״נבואי האגף על נמנים מאמרים -"ארבעה מבקש אלוקנו ה' מה לברר באנו בו מוסרי, הרי מלעילא, ברוח הדבר שיהיה זכינו לא שעוד )ואף אורו יהל עליה הדרך ומהי מאתנו פרק את המפרש נמן יעקב של מאמרו הוא הראשון מלתתא(: לגשש אנו שמתעוררים רבדיו מארבעת המטעימנו אליהו, בן אלעזר של המקיף חיבורו הוא לו שני בתהלים. לד שלמה של מאמרו הוא שלישי הציצית. מצות של משמעותה על התורה, פרד״ס של "ארבעים המספר במשמעות העוסק חיון שמואל הוא ורביעי והשלום, הקנאה על ויצל במקורותינו. השונות להופעותיו אחת", חסר
של מאמרו מופיע עולם, ימי וזכירת למשיחא" ב״הלכתא העיסוק הוא ה״קץ", בחלק זמיר עמית ר' ישראל- בכורי "בני " - ישראל של גאולתם מהלך חוקת את לברר הבא לו שני הנה. ועד מצרים מארץ יציאתם יום למן ובקצרה, בתמצות - דוד של מאמרו מקומו ומה המקדש, בבית בכלל הצורך מה לתשובה כיוון ולהציע לנסות הבא ברוקנר, האומה. בחיי תופס שהוא
מפירות מעט למעלה, ממטה ועולה הבוקעת האדם מתפילת צרפנו הקובץ, לסיום ישנים לסיפורים חדשים לבושים שני במחוזנו. נכבד חלק לה שגם האמנותית היצירה
כאן מוגשים נדרים- ממסכת תלמודי לסיפור אברהמי יצחק של עטו מפרי האחד, ברוקנר דוד מאת במקצת, אחר בסגנון והשני, - הרבה וכללי ידוע היסטורי סיפור על בתפילת העוסק כהן אלעד של שירו הקובץ את חותם הנוראים. והימים תשרי לחגי יותר, יאיר… שמציון והחדש הטהור לאור וכיסופיו המחשכים, אינסוף למיגור הקטן הנר
כל. אדון לפני לרצון אמרינו ויהיו לאורו, מהרה כולנו שנזכה רצון יהי
לקלדנים המאמרים, לכותבי לעובדים, לרמי״ם, הישיבה, לראש נודה שנחתום קודם ובכלל המסייעים, ולכל - כל והאירו עלו שמתוכה שבכאן, הקדושה החבורה לכלל ודיבוק ושמחה אחדות שמים, ואהבת יראת מתוך רבים, ועוד הללו היקרים האורות חברים.
הימים. כל שלם בלבב לעבדו יצלח בידינו וחפצו יתן ומי ועליכם, עלינו ה' ברכת
העורכים החתום, על ובאנו
תוכןהענינים
3…פתחדבריאיר
9…רה״יהרבשבתיסבתו-והרשותנתונה
29…הרבחייםגרינשפן-עלמלכותודמוקרטיהוהמלכתה'בעולמו
37…הרבנתנאליוסיפון-גובההאחדות
39…הרבאלחנןסבתווהרבעדיאלכהן-דינידליקהבשבת
47…ר'עמיתזמיר-בניבכוריישראל
59…ינוןאליהחדאד-דיןשינהבבתיכנסיותובתימדרשות
69…ינוןאליהחדאד-קשרשלתפילין
75…יעקבנמן-סודושלפרקלדבתהלים
79…אלעזרבןאליהו-המסעהמופלאבנתיבותיהשלהציצית
105…דודברוקנר-? מיצריךביתמקדש
115…שמואלחיון-ארבעיםחסראחת
121…שלמהויצל-הקנאהוהשלום
125…דודברוקנר-כשהמלךעוברבשדות/סיפור
129…יצחקאברהמי-מטהלחם/סיפור
140…אלעדכהן-עודבחלומו/שיר
9והרשותנתונה׀
והרשותנתונה שליט״א סבתו שבתי הרב רה״י
שהתחולל ביותר המסעיר האירוע היה השומרון וצפון קטיף גוש של חורבנם
מאדמתם חלוצים גירוש של הנפשע המעשה הקמתה. מיום בישראל במדינת
הזעקה נענו, שלא ההמוניות התפילות לו. ורע צדיק סוגיית את מחדש עורר
האילמתשנותרהללאמענה, למה?
הכאבהעמוקוהעוולהנוראמחייביםאותנולחזורולדוןביושרובאומץבמשפטו
אפשרלהסתפקיותרבאמירותסתמיותושטחיותכגוןגזרת-שלמלךהמשפט. אי
יסודות של עמוק בירור מתוך דוקא יבוא האמונה של חיזוקה נסיון. או שמים
התורה.
שהבחירה1. חֹפֶ
חַיִּים")דברים בַּ רְתָּ חַ ע…וּבָ רָ תהָ וֶתוְאֶ תהַמָּ תהַטּוֹבוְאֶ חַיִּיםוְאֶ תהַ נֶי'הַיּוֹםאֶ פָ ילְ הנָתַתִּ אֵ "רְ
יט(. -לטו
היסודהבסיסיביותרשעליוניצבתהתורההואחופשהבחירה. ה'מסרבידהאדם
אתהזכותלהחליטעלדרכוועלפעולותיובכלמהשבידהאדםלעשות. לוהיתה
אדם שנצטוה למצוה היתה משמעות איזו מלמעלה, מוכתבת ההחלטה זכות
הראשון?
כלאדםנתוןלהשפעותמכווניםשונים. למרותזאתישעדייןמרווחמספיקכדי
לקבלהחלטהעצמאית. ברורשאםאיןמרווחכזה, הריהאדםפטור.
וכךמגדירהרמב״םאתהבחירההחפשית:
"ודברזהעיקרגדולהואוהואעמודהתורהוהמצוה…וכלשיחפוץהאדםלעשותממעשה
ה אָ יִרְ םלְ הֶ םזֶהלָ בָ בָ יָהלְ ןוְהָ ייִתֵּ בניאדםעושהביןטוביםוביןרעים. ומפניזההעניןנאמר: "מִ
י")דבריםהכה(. כלומר, שאיןהבוראכופהבניאדםולאגוזרעליהםלעשותטובהאורעה אֹתִ
והכלמסורלהם")משנהתורההלכותתשובההג(.
מוסיףהרמב״םומדגישמהתהיההתוצאהאםלאנגידכך:
להיהגוזרעלהאדםלהיותצדיקאורשע…מהמקוםהיהלכלהתורהכולה-"אילוהא
ובאיזהדיןובאיזהמשפטנפרעמןהרשעאומשלםשכרלצדיק? השופטכלהארץלאיעשה
משפט?")שםד(.
׀מאורנו10
. חוץמיראתשמים2
. נתקדםצעדאחדנוסף
חז״לציינוכיה'ויתרמרצוןעלזכותו)לאעליכולתו(להתערבולכפותעלהאדם
רצוןאוהחלטה, ובלשונםהתמציתי:
ל י'שֹׁאֵ הֶ הה'אֱ למָ אֵ רָ היִשְׂ "הכלבידישמיםחוץמיראתשמים", שנאמר)דבריםייב(: "וְעַתָּ
תה'…")ברכותלג: (. האֶ אָ יִרְ םלְ יאִ כִּ עִמָּ מֵ
ה'מבקשממךאתמהשויתרעליולמענך.
ההגדרה"יראתשמים"כוללתכלפעולהשבידהאדםלעשות, שהריכלפעולה
נוגעתבמישריןאובעקיפיןלקיוםאואיקיוםמצותה'.
ומהבידישמים?
מהשאיןבידהאדםלעשותו, כדוגמתקווימתארשלגופו, תכונותאופימולדות,
תפקודאיבריוהפנימיים. כמוכןתופעותטבעכמזגהאויר, רעשיאדמה, שטפונות.
דוגמאותנוספות, מחלותאופורענויותשאיןבכוחולעצרם.
כךפירשורש״י)ברכותלג: (, תוס')נידהטז: (, וכןהרמב״ם)שמונהפרקיםח(.
. הידיעהוהבחירה3
. השלבהבאמתבקשמאליו
"הכלגלויוצפוילפניךה'אלקינו, צופהומביטעדסוףכלהדורות…")מתפילתראשהשנה(.
ידיעתה'היאמחייבתואינהכידיעתהאדםהצופהומביטמןהצד. כלומראםה'
ידעלפניכןמהתהיההחלטתהאדם, הואאינומותירלוכלברירהאחרת.
דבריחז״להםסתומים: "הכלצפויוהרשותנתונה")אבותגטו(.
הפתרוןנעוץבמימדהזמן.
עברהווהועתיד, -ידיעתה'היאמעלמימדהזמן. מהשאצלנותלויבלוחהזמנים
אצלידיעתה'הכלהווה. הוארואהאתהאדםברגעשהואמחליטמבלילהשפיע
קודםלכןעלהחלטתו.
הקושיבהבנהזוהואהקושיביכולתשלנולהביןמושגשהואמעלמימדהזמן.
11והרשותנתונה׀
. דרכיההשגחה4
אנויוצאיםמתוךהנחהכיההשגחההאלקיתעלהאדם, היאפועליוצאשלשכר
ועונש. צדיקהעושהאתרצוןה', הקב״המקרבאותואליו. רשעהעוברעלמצות
ה', הקב״המרחיקאותוממנו.
הקירובמלווהבהשגחהפרטיתצמודההשומרתעליוומכוונתאתצעדיו. הריחוק
הואהסרתההשגחההפרטיתונטישתולחוקיהטבע.
נובעמכאןשאיןהשגחהפרטיתבעולםהדומםהצומחוהחי, שהריאיןבהםלא
דעתולאבחירהלאציווייםולאחוקיםובודאילאמערכתשלשכרועונש.
זוהשגחהכלליתבלבדהשומרתעלהאיזוןהנכוןבטבע-אםישבהםהשגחה
)לשירותהאדם(.
כךקבעוגאוניעולם, הרמב״ם)מורהנבוכיםח״גפי״ז(והרמב״ן)בראשיתיחיט(.
המושגח, האדם על השלכות יש בטבע מסוימת לפעולה שאם לציין רק צריך
הרישגםהיאמוכוונת. לדוגמא, אםלנשירתעלהמןהעץישהשלכותעלצדיק
מושגח, רקאזהעלהינשורבפקודהאלקיתממוקדת. במידהואיןהשלכותכאלו,
אזיתהיההנשירהפועליוצאשליחסיהכוחותהקיימיםבחוקיהטבעשגםהם
רצוןה'.
. התמודדותצדיקמולרשע5
? מהקורהכאשרבחירתושלהאחדמשפיעהעלגורלושלהשני
מהקורהכאשרהרשעזומםלפגועבצדיקשלאנגזרעליולהיפגע?
האםהבחירהגוברתואזזממועולהבידו, אוהדיןגוברואזאיןלורשותלפגוע
בחבירו?
ם")בראשית הוּמִיָּדָ לֵ ןוַיַּצִּ אוּבֵ ערְ מַ הרבאורהחייםהקדושבפירושועלהפסוק: "וַיִּשְׁ
לזכא(כותב:
"לפישהאדםבעלבחירהורצוןויכוללהרוגמישלאנתחייבמיתה. מהשאיןכןחיותרעות,
לאיפגעובאדםאםלאנתחייבמיתהלשמים".
נשאלתהשאלה. אםהצדיקלאנתחייבמיתהכיצדמצליחהרשעלהרגו?
ר תהַגּוֹיאֲשֶׁ והאמתשכברקדםלוהרמב״ןז״לבפירושולתורהעלהפסוק: "וְגַםאֶ
י": נֹכִ ןאָ יַעֲבֹדוּדָּ
׀מאורנו12
ט עָ ימְּ פְתִּ צַ יקָ נִ ראֲ יםאֲשֶׁ נַנִּ אֲ להַגּוֹיִםהַשַּׁ ףעַ יקֹצֵ נִ ףגָּדוֹלאֲ צֶ "והטעםכמושאמרהכתוב: "…וְקֶ
ליאור בניהם השליכו כי להרע שהוסיפו במצרים היה וכן יד( א )זכריה ה" עָ רָ לְ זְרוּ עָ ה וְהֵמָּ
י", שאביאאותםבמשפטאם נֹכִ ןאָ וימררואתחייהםוחשבולמחותאתשמם. וזההטעם"דָּ
והדברברורהואכיהשלכתבניהםליאוראינה עשוכנגזרעליהםאוהוסיפולהרעלהם…
ם"אבלהיאעקירתםלגמרי…")רמב״ןבראשיתטויד(. דוּםוְעִנּוּאֹתָ בכלל"וַעֲבָ
הרמב״ןכותבבצורהמפורשתשאע״פשלאנגזרהעלילדיישראלמיתה, בכלזאת
המצריםברשעתםובחירתםהרעהמסוגליםלהשליךאותםליאורולאבדם!
ושובאותהשאלה, עלפיאיזהדיןומשפטזממםעולהבידם?
ר ישׁאֲשֶׁ אִ יהָ אתהתשובהמספקתהתורהבאמצעותדבריהשוטריםללוחמים: "מִ
נְכֶנּוּ")דבריםכה(. ריַחְ חֵ ישׁאַ הוְאִ מָ חָ לְ ןיָמוּתבַּמִּ יתוֹפֶּ בֵ וְיָשֹׁבלְ נָכוֹיֵלֵ דָשׁוְאחֲ יִתחָ נָהבַ בָּ
אדםשלאהגיעלדרגהגבוההשלהשגחהפרטיתצמודההמצילהאותומפגעי
הטבע, צריךלנקוטאמצעיזהירותבמצביסיכון. ביןסיכוןמפגעיהטבעוביןסיכון
מבניאדםחורשירעתו.
נתבונןבגמראהבאה)ברכותז: (:
ל כָ ובְּ כָ רָ ילוּדְ "אמררבייצחק, אםראיתרשעשהשעהמשחקתלואלתתגרהבו, שנאמר"יָחִ
י'מִנֶּגְדּוֹ". ולאעודאלאשרואהבצריו טֶ רוֹםמִשְׁפָּ ת". ולאעודאלאשזוכהבדין, שנאמר"מָ עֵ
ם". הֶ בָּ יחַ יויָפִ רָ לצוֹרְ שנאמר"כָּ
הגמראממשיכהלחקוראתהשאלההנוקבת:
יקמִמֶּנּוּ)חבקוקאיג("? עצַדִּ ערָשָׁ בַלַּ ישׁבְּ רִ חֲ יםתַּ יטבּוֹגְדִ התַבִּ "אמררבהונא: מאידכתיב"לָמָּ
יָדוֹ")תהליםלזלג(? אלאצדיקממנובולע. זְבֶנּוּבְ וכירשעבולעצדיק? ! והאכתיב"ה'איַעַ
צדיקגמוראינובולע. ואיבעיתאימא, שעהמשחקתלו–שאני.
מהופירוש"שעהמשחקתלו"?
נראהשהכוונהלמזלובשמים. אךלאמןהנמנעכיהמדוברהואברשעשמשלמים
לובעוה״זשכרהמצוותשעשה, ולכןבאותוזמןהשעהמשחקתלו. באותהשעה
שזכויותיומרוביםמעוונותיו(. -גםצדיקגמורנפגע. )צדיקגמור
סודהלויתן-. שכרועונש6
, צריךהעולםלהתנהלבדרךטבעית-כדישתתקייםמסגרתשלבחירהחפשית
ללאקשרנראהלעיןעםמערכתהשכרוהעונשעלקיוםאועלאיקיוםמצוות
התורה. אילוהיתהמציאותברורהוחדהשלצדיקוטובלורשעורעלו, היוהכל
13והרשותנתונה׀
בוחריםבדרךהטוב. מהערךהיהאזלאמונהולנסיון? הריאלוהםימותהמשיח!
לכןנדחוהשכרוהעונשהאמיתייםלעולםהנשמות, ובעולםהזהניתנהרשות
לרשעלפעולולפעמיםגםלהצליח.
'פתחי הנודע בספרו הגר״א( )מתלמידי זצ״ל חבר אייזיק יצחק הרב המקובל
שערים', מפרשעלפיזהאתסודהאגדההמופלאהבמסכתבבאבתרא:
"אמררביהודהאמררב: כלמהשבראהקב״הבעולמוזכרונקבהבראם. אףלויתןנחשבריח
ולויתןנחשעקלתון, זכרונקבהבראם. ואלמלינזקקיןזהלזהמחריביןאתהעולםכולו. מה
ג רַ עשההקב״ה? סירסאתהזכרוהרגאתהנקבהומלחהלצדיקיםלעתידלבוא, שנאמר: "וְהָ
רבַּיָּם)ישעיהוכזא(")בבאבתראעד: (. יןאֲשֶׁ תהַתַּנִּ אֶ
הזכר קבלת- את מייצגת – הנקבה הזה. בעולם האדם של העשיה את מייצג
השכרוהעונש. ההזדקקות–מסמלתאתהצמדתהשכרוהעונשלמעשההחיובי
אוהשלילי. החרבתהעולם–פירושהאיןיותרערךלאמונהכיוןשהכלרואיםאת
גמולהטובועונשהרע, ותכליתהעולםהזהמתבטלת.
השאלההבאהמתבקשתמאליה:
איךאפשרלומרשאיןשכרועונשבעולםהזה? והריכלמערכתהשכרוהעונש
המופיעהבתורהמתייחסתלעולםהזה! כדוגמתפרשת'והיהאםשמוע', ששם
גָנֶ' דְ פְתָּ סַ קוֹשׁוְאָ לְ הוּמַ עִתּוֹיוֹרֶ םבְּ כֶ צְ רְ ראַ טַ ימְ כתובבפירוש)דבריםיאיד(: "וְנָתַתִּ
'"! רֶ הָ 'וְיִצְ ירֹשְׁ וְתִ
אתהתשובהנמצאבתשובותהרשב״א)חלקאתט(.
תמציתדבריוהםשכלהבטחותהתורההםלכללישראלולאליחידיםשנאמר
ץ")דבריםטויא(. אמנםבמידהועםישראלילךבדרך רֶ אָ בהָ רֶ יוֹןמִקֶּ בְ לאֶ יאיֶחְדַּ "כִּ
כלההבטחותלטובהיקויימובמציאותהעולםהזה. -'ה
, ומהמידתאורךהחבלהנתונהלו השאלההנוקבתהיא, עדהיכןמגיעכחהרֹעַ
לפעולולהצליח?
. חללהשלרשות7
"אםיהיוכלהימיםדיווכלהאגמיםקולמוסיםוכלהשמיםיריעותוכלבניאדםלבלרים–אין
מספיקיןלכתובחללהשלרשות")שבתיא. (.
מהואותוחללשלרשותאשראיןלוחקר?
פירשוהמקובליםתלמידיהגר״אאתכוונתהמאמרוהצביעועלהעצמהוגודל
׀מאורנו14
הרשותאשרניתנהלולאדםלעשותרעבעולםמבלישתהיההתערבותאלקית
לעצרו.
מהופירושחלל?
הריהוחללמןהאורהאלקיהטוב. החללהזהמגלםאת-אםישמושגחללבעולם
העצמהשלהבחירההחפשיתהמוחלטתאשרניתנהלאדם. במסגרתהמתאפשר
גםפשעשלרשעותגסהשלהרסוחורבןחייקהילותגושקטיףמפואריםומדהימים
בקדושתםויופיָם, והאלקיםבשמיםרואהושותקוכותבהכלבספרהזיכרוןאשר
לפניוושומרםליוםאשריעשהסגולה.
כךסיכמואנשיכנסתהגדולהאתהאמתהאלקית: "זוהיגבורתושכובשאתרצונו
ונותןארךאפייםלרשעים")יומאסט: (.
צריךלהבין. אלמלאהבחירההחפשיתלעשותרע, היומזדעזעיםיסודותיהשל
תבלומלואה. בשעהשצרחרביישמעאלבןאלישעליוצרנשמתו, נענתהבתקול
משמיםואמרה: אםיישמעקולזהפעמייםאהפוךעולםלמים)פיוטאלהאזכרה(.
. נגדרצוןה'8
?"'האםישמושגכזההנקרא"נגדרצוןה
יותרמזה, האםישמושגהנקרא"בעלכרחושלהקב״ה"? הריהואכליכול!
אמירתושלרישלקישבגמראהיאחריפהובוטה:
"הרישגזלסאהחיטיםוהלךוזרעהבקרקעדיןהואשלאתצמח]שה'יעצוראתחוקיהטבע[
אלאעולםכמנהגונוהגושוטיםשקלקלועתידיםליתןאתהדין.
הרישבא]בעבירה[עלאשתחברו, דיןהואשלאתתעבר. אלאעולםכמנהגונוהגוהולך
ושוטיםשקלקלועתידיםליתןאתהדין.
והיינודאמררישלקיש: אמרהקב״ה: לאדייןלרשעיםשעושיןסלעשליפומביאלאשמטריחין
אותיומחתימיןאותיבעלכרחי")עבודהזרהנד: (.
ומפרשרש״י: רושםשלי)חותם(שעושיןהפקרלכל, שכלהרוצהלחתוםבויחתום. כלומר,
שבאיןעלהערווהבעלכרחיומולידין, שאנייוצרהוולדוגזירההיאמלפנישינהגהעולם
כמנהגו.
עיקרמעשההנבלהשלהרשעהוא, שהואמנצלאתכוחותהבריאההמופלאים
פועל הוא אחרות, במילים בתורה. המובע ה' רצון נגד לפעול כדי טבע שה'
באמצעותרצוןה')בטבע(נגדרצוןה')בתורה(. זהועוולשאיןלמעלהממנו, מפני
שהואמשיברעהתחתטובהועלכןלאתמושרעהמביתו. היכולתהזולפעולנגד
15והרשותנתונה׀
רצוןה'היאבלעדיתלאדםשהואבעלבחירהחפשית.
. טירחתקודשאבריךהוא9
עְתּ מַ םאשָׁ אִ עְתָּ לוֹאיָדַ ָאתכלעולמובראהקב״הבלאעמלובלאיגיעה. "הֲ
בוּנָתוֹ")ישעיהומ תְ רלִ קֶ יןחֵ ףוְאיִיגָעאֵ ץאיִיעַ רֶ אָ צוֹתהָ אקְ םה'בּוֹרֵ יעוֹלָ –הֵ אֱ
כח(.
האםישמושגכזההנקרא"טירחאלפניה'"?
יאַ נִ וִיתָ רְ י'אהִ חֶ בזְבָ לֶ נֶהוְחֵ ףקָ סֶ יבַכֶּ לִּ יתָ נִ ישעיהוהנביאממשיךומכריז: "אקָ
י'")ישעיהומגכד(. עֲוֹנֹתֶ יבַּ נִ י'הוֹגַעְתַּ חַטֹּאותֶ יבְּ נִ דְתַּ עֱבַ הֶ
אתהמושגהחדשהזה"יגיעהשלה'"מפרשיםרבותינובתלמוד:
עלי היו מאי יד(. א )ישעיהו נְשֹׂא" י יתִ אֵ לְ נִ ח טֹרַ לָ י לַ עָ יוּ הָ י נַפְשִׁ ה נְאָ םשָׂ יכֶ םוּמוֹעֲדֵ יכֶ דְשֵׁ "חָ
לטורח? אמררביאלעזר, אמרהקב״ה: לאדייןלישראלשחוטאיןלפניאלאשמטריחיןאותי
לידעאיזוגזירהקשהאביאעליהם")שבתקמה: (.
מוסיףרביחמאברביחנינאומבארביתרשאת:
יםהוּא")דבריםאיז(. אמררביחמאברביחנינא, אמרהקב״ה: לאדיין אהִ טלֵ יהַמִּשְׁפָּ "כִּ
ממון להחזיר אותי מטריחין אלא כדין, שלא לזה ונותנין ממון מזה שנוטלים לרשעים
לבעליו".
מיותר פרט שום במעשיו אין למטרתם. ודרושים מאד מדוייקים ה' מעשי כל
שאפשרבלעדיו. מדועאםכןלגזורגזירהקשהעלישראלזוטירחא? מפנישזה
מיותר, כילולאהיוחוטאיםלאהיהצורךבגזירה. להחזירממוןלנגזלזוטירחא,
כילולאעוןהגזללאהיהצורךבפעולהמיותרתזו.
את לתקן טורח אלא כדין, שלא ממון מלהעביר הרשע את עוצר הקב״ה אין
מהשהתעוות. התיקוןהואטירחאמפנישזופעולהמיותרתשלאהיתהנצרכת
מלכתחילה.
. מהביןהגזרההאלקיתלרשעההאנושית? 10
התורה טורחת המבול, בדור העולם את להחריב האלקית הפקודה מתן לפני
ם…")בראשיתוה(. דָ אָ תהָ עַ הרָ ירַבָּ אה'כִּ ומנמקת: "וַיַּרְ
וכךבדיוקלפניהפיכתהשלסדוםועמורהלגפריתואש, טורחתהתורהומדגישה:
אֹד")בראשיתיגיג(. זודרכהשלהגזירההאלקית, ה'מְ יםלַ אִ יםוְחַטָּ עִ דֹםרָ יסְ נְשֵׁ "…וְאַ
חטאועונשומידהכנגדמידה.
׀מאורנו16
לאכןהדברבמעשהוהנוראשלקיןאשרקיפדאתפתילחייושלהבלאחיו. כאן
התורהאינהטורחתלצייןולפרשאםהיהומההיהחטאושלהבל.
י! דִ כְ ולאבִּ
כאשרהעונשבאמאתה'הריהואמודיעומפרשאתהחטאהגורםלעונש. אך
כאשרהיוזמההיאיוזמתהאדםהרשעאיןמהלחפשולפשפשבמעשיושלהבל.
תוֹ")בראשיתדד(. קרבנונתקבלברצון. נְחָ למִ לוְאֶ בֶ להֶ עה'אֶ היפוכושלדבר: "וַיִּשַׁ
הזרקורכאןאינומופנהאלהבלאלאאלקיןאשרבגיןהחללאשרבנפשוקם
ועשהמעשהנגדרצוןה'שהואמלךחפץבחיים.
לאנשלחמלאךלעצוראתהרוצח.
!")בראשיתדי(ובעקבותהחטא יתָ העָשִׂ רקלאחרמעשהמופיעה'ותובעמקין: "מֶ
ץ")בראשיתדיב(. רֶ אָ יֶהבָ הְ באהעונש"נָעוָנָדתִּ
ובמסירות ה', נחלת את אצבעותיהם בעשר קטיף גוש אנשי בנו שנים עשרות
נפשםהחיואתהעפר.
וה'ענםמןהשמיםוהארץנתנהאתיבולהבשפעמבורךובחייםנהדרים, שעהאל
מנחתםוהצילםמפגעיהטבעומפצצותאויבוצר.
מנגד, חללבנפשםשלאלואשרהחריבואתמפעלםעדהיסודמקנאהארורה
את ולרשת ליישב צוה אשר ה' רצון נגד פעלו ישראל רשעי כשאול. הקשה
ארצו.
את בשמים חרתה ששתיקתם הללו הצדיקים של צדקתם מזהירה שבעתיים
'", אֹדֶ למְ כָ 'וּבְ לנַפְשְׁ כָ 'וּבְ בְ בָ ללְ כָ י'בְּ הֶ תה'אֱ אֵ בְתָּ הַ קולושלרביעקיבא: "וְאָ
במסירותנפשובאיבודממון: "מתייבואמקראזהלידיואקיימנו".
. איןאדםנוקף11
. ישמאמריםבגמראהשגוריםבפיכלולכאורהסותריםומנוגדיםלדרךשהצבנו
אחדמהםהואבמסכתחולין:
"ואמררביחנינאאיןאדםנוקףאצבעומלמטהאלאאםכןמכריזיןעליומלמעלהשנאמר
רְכּוֹ")משליככד(. אמררביאלעזר: דם יןדַּ היָּבִ םמַ דָ רכּוֹנָנוּ")תהליםלזכג("וְאָ יגֶבֶ עֲדֵ צְ ה'מִ "מֵ
ניקוףמרצהכדםעולה. אמררבא: בגודלימיןובניקוףשניוהואדקאזיללדברמצוה")חולין
ז: (.
הרצונית, כולל אדם, של תזוזה כל כאילו גורסת הגמרא בהבנת נפוצה טעות
תלויהבהכרזהבשמים. הטעותהזאתנובעתמפירושהמילה'נוקף'–מניד, מזיז.
17והרשותנתונה׀
אךהפירושהמדוייקהואכדברירש״י–נוגף)פוצע(. ולאמדוברבאצבעהידכפי
שמדמייניםאלאבאצבעהרגל. כלומר, אדםהולךלדרכוונתקלבאבןאובמכשול
ופוצעאתאצבערגלושהיאהאגודלהבולטתמכלאצבעותכףהרגל. הפציעה
הזומשבשתאתתוכניותיו.
דברירביחנינאיתפרשוכך.
אםהאדםרואהשנכשלוניגףברגלונגדרצונו, זוגזירהמלמעלה. לעומתזאת
הזזתאצבעמרצוןאוהליכהמרצון, היאהחלטהשלוואיןמכריזיןעלכךלמעלה
כיאיןה'מתערבבבחירתוהחפשיתשלהאדם.
ה םמַ דָ ר, וְאָ בֶ הפסוקהמדוייקהמובאכראיההואבספרמשלי)ככד(. "מה'מצעדיגָּ
רְכּוֹ". כלומר, ה'משבשמצעדיגברבניגודלרצונוועלכןמהערךישלתבונת יןדַּ יָּבִ
האדםהמתכנןאתדרכו?
ץ". הפסוק רְכּוֹיֶחְפָּ רכּוֹנָנוּוְדַ יגֶבֶ עֲדֵ צְ ה'מִ קייםפסוקמקבילבתהליםפרקלז: "מֵ
הזהמתייחסלצדיקאשרישעליוהשגחהעליונהפרטיתצמודה. ה'החפץבדרכו
שלהצדיקמכווןאתצעדיושילךלבטחדרכוולאייכשל.
נשובאלהגמראהקודמת:
רביאלעזרמוסיףומחדש. אםאדםהולךלדברמצוה, ונתקלבדרכוונפצעודמו
ניגר, יראהזאתכדםקרבןעולההקרבלרצוןלפניה'. רבאמוסיףומפרש, בגודל
רגלימיןהניגףבפעםהשניהבהליכתולדברמצוה. והכונה, אםהואכברניגףפעם
אחתובכלזאתאיננונרתעוממשיךללכתלקייםאתמצוותה'למרותהסיכון, זו
בחינתקרבן.
. עלדאטפתאטפוך12
: המקורהבאמציבבפנינוסימןשאלה
"אףהוא)הללהזקן(ראהגולגולתאחתשצפהעלפניהמים. אמרלה: עלדאטפתאטפוך,
וסוףמטייפיךיטופון")אבותבז(.
מכאןנראהשלאייתכןשהטביעואתהאדםהזהמבלישיהיהמגיעלועונשמות.
משוםכךאמרהלללגולגולת: משוםשהטבעתאחרים, הטביעואותך. וגםהם
יוטבעוע״יגורםנוסף.
ולכאורהלפימהשנכתבלעילייתכןכיהרוצחהחליטלרצחולמרותשלאנגזרה
עליומיתה!
׀מאורנו18
"זוהבנהמוטעית, שכןבמסכתסוכהנג. בדיבורהמתחיל: "שצפהעלפניהמים
–כותברש״י:"שחתכואתראשווהטילוהולמים, והכירבושהוארוצח, ועכשיו
פגעובוליסטיםכיוצאבו". רש״ימדגיששהללהזקןהכיראתפרצוףהגולגולת
וידעשהוארוצח, לכןהתבטאכפישהתבטא. אבלאםלאהיהמכירולאהיה
בעל והרוצח מיתה, עליו נגזרה שלא ייתכן בהחלט כי שאמר, מה את אומר
הבחירההחפשיתהחליטלפגועבו.
. ידעתיכיתשחיתון13
: ביוםמותו, לפנישמשהרבנונפרדמבניישראלהואמזהיר
ם כֶ תְ אתאֶ רָ םוְקָ כֶ תְ יאֶ רצִוִּיתִ אֲשֶׁ רֶ ןהַדֶּ םמִ רְתֶּ תוּןוְסַ חִ תתַּשְׁ חֵ יהַשְׁ יכִּ ימוֹתִ רֵ חֲ יאַ עְתִּ ייָדַ "כִּ
ים…")דבריםלאכט(. יתהַיָּמִ רִ חֲ אַ הבְּ עָ רָ הָ
כיצדמתיישבתהידיעההנבואיתהזועםחופשהבחירהלטובאולרע?
' רְפְּ תעָ יְ'וְאֶ רְ תמֶ יאֶ עְתִּ ייָדַ נֹכִ יאָ אתהתשובההמפתיעהנותןמשהרבנובעצמו: "כִּ
י")דבריםלאכז(. ימוֹתִ רֵ חֲ יאַ ףכִּ םה'וְאַ םעִ יִתֶ יםהֱ רִ מְ םהַיּוֹםמַ כֶ יעִמָּ יחַ עוֹדֶנִּ ןבְּ ההֵ הַקָּשֶׁ
נבואית ידיעה כאן ואין לדון רשאי אדם שכל מידה שהיא וחומר קל כאן יש
מחייבת. לקלוחומרהזהישגםפירכאאותהאנולמדיםמןהתלמוד:
מעשהברביזיראשהיובריוניםבשכונתווהיהמקרבןשיחזרובתשובהוהקפידועליוחכמים.
לאחרשמתרביזיראאמרוהבריוניםלעצמם, עדעכשיוהיה"קטינאחריךשקי")כינוילר'
זיראשהיורגליוחרוכות(מתפללעלינו, כעתמייתפללעלינו? הרהרובדעתםוחזרובתשובה
)סנהדריןלז. (".
עלפיהמעשההזהייתכןכידווקאלאחרמותושלמשהרבנו–כאשרלאיהיה
מישיתפללויגןעלבניישראל, אוליהעםייטיבאתדרכו.
בכלזאתמהנענהומהנאמרעלדבריה'בעצמושהםהמקורלדברימשה?
רהוּא ץאֲשֶׁ רֶ אָ רהָ ינֵכַ הֵ יאֱ רֵ חֲ םהַזֶּהוְזָנָהאַ עָ םהָ י'וְקָ בֹתֶ םאֲ בעִ ההִנְּ'שֹׁכֵ למֹשֶׁ רה'אֶ "וַיֹּאמֶ
יאִתּוֹ")דבריםלאטז(. רַתִּ רכָּ יאֲשֶׁ יתִ רִ תבְּ ראֶ פֵ יוְהֵ נִ רְבּוֹוַעֲזָבַ קִ הבְּ אשָׁמָּ בָ
זוודאיהגדתהעתידבידיהקב״הבכבודוובעצמו!
י ד…כִּ עֵ נָיולְ פָ ההַזֹּאתלְ ירָ ההַשִּׁ נְתָ אךגםכאןאםנתבונןנגלהאתהפסוקהבא: "…וְעָ
י")דבריםלאכא(. עְתִּ רנִשְׁבָּ ץאֲשֶׁ רֶ אָ להָ יאֶנּוּאֶ בִ םאֲ רֶ טֶ ההַיּוֹםבְּ רהוּאעֹשֶׂ רוֹאֲשֶׁ תיִצְ יאֶ עְתִּ יָדַ
רוֹ, הקב״הבעצמומסבירואומרשישכאןקלוחומר. אםבמדברהצחיחכךהואיִצְ
מהיהיהכשיגיעאלארץישראלואכלושבעודשן…?
19והרשותנתונה׀
בַשׁ בוּדְ לָ תחָ יוזָבַ בֹתָ אֲ ילַ עְתִּ רנִשְׁבַּ האֲשֶׁ מָ דָ אֲ להָ יאֶנּוּאֶ בִ יאֲ וזוכוונתהכתוב: "כִּ
דוּם…")דבריםלאכ(. יםוַעֲבָ רִ חֵ יםאֲ הִ לאֱ נָהאֶ ןוּפָ עוְדָשֵׁ בַ לוְשָׂ כַ וְאָ
וגםלקלוחומרהזהישפירכא:
ייתכןכיכלמרירותםבמדברהיאתוצאהשללחץוכאשרירווחלהםיכירוטובה
לה'!
. וחיזקתיאתלבפרעה14
, שאלהזוהיאמןהמפורסמות. אםה'אינומתערבישירותבהחלטותרצוניות
עֹה")שמותידד(? רְ בפַּ תלֵ יאֶ כיצדנפרשאתהפסוקהזהוהדומיםלו: "וְחִזַּקְתִּ
אתהתשובהנדלהמתוךדבריהרמב״ןואףנרחיבאותה.
הרמב״ןמשיבעלשאלהאחרתוהיא, מדועהיהצורךברוחקדיםעזהכלהלילה
בכדילייבשאתמייםסוף, כשברורהואשהפעולההזאתהיאניסית? )איןרוח
שמסוגלתבלילהאחדלייבשיםבדרךטבעית(. "היהרצוןמלפניויתברךלבקועהים
ברוחקדיםמייבשתשייראהכאילוהרוחהיאהמחרבתים, כיבעבורזהחשבו)המצרים(
ת יאֶ וזהטעםוְחִזַּקְתִּ אוליהרוחשםאתהיםלחרבהולאידה'עשתהזאתבעבורישראל…
עֹה…")רמב״ןשמותידכא(. רְ בפַּ לֵ
מדבריהרמב״ןהאלונוכללבנותיסודהאומרכיאיןהתערבותאלקיתישירה
בהחלטתבניאדםגםאםהםגויםוגםאםהםמלכים. לעומתזאתישהתערבות
עקיפה, דהיינויצירתתנאיםשישפיעועלההחלטה. ההתערבותביצירתהתנאים
תוכללהיותבמישריןבתוךהטבעעצמו, אודרךהוראותלנביאיםודרכםלבני
ישראל.
בדוגמאהנוכחית, הנעתרוחקדיםעזההיאהתערבותישירהבטבע.
עֹה רְ רפַּ מַ וְאָ ירֹת… חִ יהַ נֵיפִּ פְ נוּלִ בוּוְיַחֲ לוְיָשֻׁ אֵ רָ נֵייִשְׂ לבְּ ראֶ לעומתזאתההוראה"דַּבֵּ
ר")שמותידב דְבָּ םהַמִּ יהֶ גַרעֲלֵ ץסָ רֶ אָ םבָּ יםהֵ לנְבֻכִ אֵ רָ נֵייִשְׂ בְ ג(, היאהתערבותדרך-לִ
הצוהנבואילנביאים.
באמצעותהגילויהאלקילמשהולישראל, הופעלטכסיסהטעיהאשרישכנעאת
ף דַ וְרָ עֹה רְ בפַּ לֵ ת אֶ י "וְחִזַּקְתִּ ההמשך: פירוש יהיה וזה אחריהם, לרדוף פרעה
ם". יהֶ רֵ חֲ אַ
ה אֵ רְ … עַ ליְהוֹשֻׁ רה'אֶ י: "וַיֹּאמֶ הוראהדומהניתנהליהושעבןנוןבמלחמתובעירעַ
")יהושעחא–ב(. יהָ רֶ חֲ אַ ירמֵ עִ בלָ 'אֹרֵ יםלְ תעַמּוֹ…שִׂ יוְאֶ עַ הָ לֶ תמֶ 'אֶ יָדְ יבְ נָתַתִּ
׀מאורנו20
וכך נסים, הם כאילו פנים יעמידו העם וכל יהושע הטעיה: טכסיס יש כאן גם
ויצית מאחור האורב יכנס ואז אחריהם, לרדוף החוצה העי אנשי את ימשכו
אתהעיר. לאהיתהכאןהתערבותישירהבהחלטותמלךעילמרותשהואמלך
ולמרותשהםגוים. ומהשאמרורבותנובמדרששהקב״הנעלאתלבומןהתשובה
יצרתנאיםשישפיעועליושלאיחזורבתשובה. -)שמותרבהקאיגב(, הכוונה
תלִבּוֹ")שמותיא(. יאֶ דְתִּ כְבַּ יהִ נִ יאֲ עֹהכִּ רְ לפַּ באופןזהיתבהרהפסוק: "בֹּאאֶ
הקושיבפסוקהזההואשלאנאמרלמשהמהעליולומרלפרעהולשםמהעליו
לבואאליו?
נדמהכיהפיתרוןנעוץבעצםהההגעהשלמשהאלפרעהפעםאחרפעםבכדי
לבקשממנולשלחאתעםישראל. עצםהשליחותהיאהיאהיוצרתאתהכבדת
לבפרעה.
ההסברמתקשרלשאלהאחרת:
מדועאיןמכותה'הניסיותוהפלאיותמשפיעותעליולשלחם?
ושתיתשובותבדבר:
א. מפנישהמכותהיומוגבלותבזמןוברגעשהסתיימונוצרחלוןנשימה, כאמרו
תלִבּוֹ")שמותחיא(. דאֶ כְבֵּ הוְהַ וָחָ רְ ההָ יְתָ יהָ עֹהכִּ רְ אפַּ "וַיַּרְ
ב. פרעהסברכיעצםהעובדהשה'באמצעותמשהמבקשממנולשלחאתישראל
בלעדיו. זאת לבצע יכול ה' ואין בלבד בידיו הם היציאה מפתחות כי מלמדת
החשיבההמוטעיתהזאתהיאמקורהכבדתלבו.
היתה מצרים לחרטומי גם שבהם הראשונות, המכות בשתי כי לומר ניתן עוד
נגישות, היהטמוןגורםמשמעותילהכבדתלבו.
ישלהוסיףאתהעובדהשפרעהלאנפגעאישיתעדמכתבכורות, אשרדחפהאת
פרעהלהעיזולסרב.
נקחעודדוגמאוהיאהציווילשאולממצריםכליכסףוכליזהבלשלשהימים.
לחשוב המצרים את להטעות כדי בה יש ההשאלה למושג ההזדקקות עצם
טעותם, התבררה כאשר ואמנם בלבד. ימים לשלושה באמת היא שהיציאה
התחזקההשאיפהלרדוףאחריבניישראל.
נסכםונאמר. עלאףהעובדההבולטתכיהיתההשפעהאפילומכרעתעלהחלטת
פרעה, עדייןישמקוםלבחירתוהוא, ועלכןישמקוםלעונשאושכר.
21והרשותנתונה׀
. גזרת"ועבדוםוענואותם"15
? נשובאלשאלתהראשונים. אםהיתהגזירהמדוענענשפרעה
נשתמשביסודשהניחהרמב״םואףנרחיבאותו. הגזירהלאהיתהעלהמצרים
לשעבדאתישראל, אלאהקב״היוצראתהתנאיםלשיעבודע״יהגזירהלהסיר
מבניישראלבמצריםאתההשגחההפרטיתהצמודהכפישהיתהלאברהםיצחק
ויעקב. והביטוי'בארץלאלהם', כוונתוכלארץאחרתמלבדארץישראל.
מתוךכךהםיינטשוליחסיהכוחותהקיימיםבטבע. טבעושלעםלדכאאתהמיעוט
בתוכואםמפחדפןיהפוךלגייסחמישיאומכלסיבהאחרת. כמוכןדרושזמן
להתגלגלותהשיעבודבדרךהטבעודרושזמןלריבויהטבעיעדהיותםלעם. הזמן
המירבישנקבעהיהארבעמאותשנה. קושיהשיעבודמצדאחדוהריבויהטבעי
שגדלבאורחפלאיוניסימצדשני, החישואתעתגאולתם. ההחלטהלשעבדאת
ישראלהיתהשלהמצריםושלהםלבדםועלכךיִידונוויענשו.
כךהוא"אשור"שהואשבטאפוומטהזעמושלהקב״ה.
ה'מסיראתהשגחתוהצמודהלישראלואזהםמופקריםליחסיהכוחותהקיימים
בטבע, ובאופןטבעימצליחגויחזקלגבורעלישראלולדכאאותוולפגועבוקשות.
אותוגויחושבשבכוחועשהחיל, ולאידעכיה'סרמעלישראלובכךהסגירם
לידו.
ד חָ אֶ יִרְדֹּף ה יכָ אֵ זֹאת… ל לכָּ עַ ה'פָּ וְא ה מָ רָ ינוּ יָדֵ רוּ יֹאמְ ן ימוֹ, פֶּ רֵ צָ רוּ יְנַכְּ ן "פֶּ
ם)את ירָ סְגִּ םוַידֹוָדהִ רָ כָ םמְ יצוּרָ םאכִּ האִ בָ בָ יסוּרְ נַיִםיָנִ ף)מישראל(וּשְׁ לֶ )גוי(אֶ
ל(. -ישראל(")דבריםלבכז
ועלכךה'ינקוםבגויהזהאתדםעבדיוהשפוך.
א16 יָדוֹ-ֱ. וְהָ יםאִנָּהלְ הִ
יָדוֹ")שמותכאיג יםאִנָּהלְ הִ אֱ הוְהָ דָ ראצָ. (ראוילהתבונןבפסוקהבא: "וַאֲשֶׁ
הצירוףשל"לאצדה"עם"האלקיםאִנָּהלידו"מלמדכידווקאבמישלאפעל
הרי במתכוין פעל הוא אם אבל לידו, אִנָּה שהאלקים אומרים אנו במתכוין
הוּ עֵ לרֵ ישׁעַ הבחירהבידווכלהאחריותמגולגלתלפתחו. וההמשךיוכיח: "יָזִדאִ
ה…", כאןלאנאמר"והאלקיםאִנָּהלידו". מָ רְ עָ גוֹבְ רְ הָ לְ
׀מאורנו22
. ה'אמרלוקלל17
ל רֻיָה, כֹּהיְקַלֵּ נֵיצְ םבְּ כֶ יוְלָ הלִּ מַ לֶ רהַמֶּ , גםהפסוקהזהראוילתשומתלב"וַיֹּאמֶ
י וִדוּמִ תדָּ לאֶ רלוֹקַלֵּ מַ יה'אָ כִּ
ן?")שמואלבטזי(. הכֵּ יתָ עָשִׂ רמַדּוּעַ יֹאמַ
שמעיבןגראפוגשבדודהמלךבברחומפניאבשלוםובפיוקללהנמרצת. דוד
המלךבתגובהעוצרבעדשריצבאומלהרוגאתשמעיבטענההאמורהלעילשזו
גזרהמאתה'.
הייתכןכיה'יאמרלשמעיקללאתדוד? לעשותעוון? היכןהבחירההחפשית?
ה: ויאמר להַיַּבָּשָׁ תיוֹנָהאֶ אאֶ גוַיָּקֵ רה'לַדָּ הפסוקהזהמזכירפסוקאחר. "וַיֹּאמֶ
ה'לדגויקאאתיונהאלהיבשה)יונהביא(". ברורכיאיןכוונהלדיבורה'אלבעל
חיים, אלאהפעלתהדגע״יה'. נאמרכך, ה'מחוללאתהתנאיםהגורמיםלשמעי
בןגראממשפחתשאולהמלךלשפוךאתכעסווזעמועלדודשמלךתחתשאול.
ברורלדודכיכלמהשמתחוללהואהתגשמותנבואתוהקשהשלנתןהנביא.
ה")שמואלביביא(. אתזהלאיודעיםאבישי להַיַּבָּשָׁ תיוֹנָהאֶ אאֶ גוַיָּקֵ רה'לַדָּ "וַיֹּאמֶ
בןצרויהועבדידוד. העונשלדודהואהסרתההשגחההאלקיתהמיוחדתעליו,
ואזבאופןטבעיקמיםכלאויביומשכברימיםובמיוחדממשפחתשאולומקללים
ומבזיםאותובפומבי. כלומרשוב, לאהתערבותישירהבמוחושלשמעיאלא
יצירתתנאיםמתאימיםלכך. וכךפירשרד״ק.
. מגלגליןזכות18
מופיעה בגמרא הטבע. מחוקי ניפגע שלא להיזהר אותנו מדריכה מעקה מצות
אמירהשלרביישמעאלהדורשתהתייחסות:
למִמֶּנּוּ")דבריםכבח(. תנאדבירביישמעאל, ראויזהליפולמששתימיבראשית, ייִפֹּלהַנֹּפֵ "כִּ
שהרילאנפלוהכתובקראונופל! אלאשמגלגליןזכותעלידיזכאיוחובהעלידיחייב")שבת
לב. (.
אםנפרשאתהמאמרכפשוטותתעוררשאלהכבדה:
יכולת שום אין האם בראשית? ימי מששת ליפול ראוי נופל כל באמת האם
להיזהר?
אםכן, תסתורהשקפהזומאמראחרבגמרא:
23והרשותנתונה׀
"רביינאילטעמיה, דאמר: לעולםאליעמודאדםבמקוםסכנהלומרשעושיןלונס, שמאאין
מנכיןלומזכויותיו")שם(. -עושיןלונס. ואםעושיןלונס
אםראויזהליפולמששתימיבראשיתמהמעלהומהמורידההזהירותבמקום
סכנה? מכאןברורלמדיכיעיקרדברירביישמעאלממוקדיםבבעלהביתשהתרשל
ולאהכיןמעקהלגגו. וכךאומריםלו: אפילואםהנופלהיהראויליפולמששתימי
בראשית)דברשהואלאמציאותי(, ואפילואםהיהראוילכךמחמתעוונו, איןזה
מסירמעליךאתהאחריותהכבדהעלכךשלאעשיתמעקה, לפישמגלגליןחובה
ע״יחייב. )החייבהואבעלהביתשלאבנהמעקהולאפעלכמצווהוכנדרש(.
ניתןלהתבטאכך:
מצדאחדה'גילהאתרצונודרךחוקיהטבעוהזהיראותנולהישמרלנפשותינו
כדישלאניפגעעלידם. מצדשניבמתןתורההיהגילויעמוקיותרשלרצוןה'
שהואכיצדעלהאדםלהתנהגבתוךהעולםעלפירצוןה'. מהמותרומהאסור
לעשות, מצוותעשהומצוותלאתעשההמלוותבשכרועונש, חייםומות.
התרחישהבאימחישזאתהיטב.
אדםשלאנגזרעליולמותועוברעלגשררעועומטליפול. עלפיחוקיהטבעהגשר
יתמוטטוהאדםיפולוימות. אבלעלפיחוקיהתורהועלפימצבוהרוחנילאנגזרה
עליומיתה. אדםכזהכאשרהואעולהעלגשררעועומכניסאתעצמובסכנה, הרי
הואגורםבחטאולסתירהביןשנירצונות. רצוןה'בחוקיהטבעמצדאחד, ורצון
ה'בחוקיהתורהמצדשני. נמצאשהואמאלץאתביתדיןשלמעלהלהכריע.
אסורלנולגרוםהתנגשותביןהטבעוהתורה. אדרבה, התפקידשלנוכעםה'הוא
לדאוגשלאתהיינההתנגשויותכאלהביןרצוןה'בתורהלביןרצונובטבע.
. האומרהללבכליום19
: ביטוימובהקלרצוןה'המובעבחוקיהטבעובחוקיהתורהנמצאבמאמרהבא
"אמררבייוסייהאחלקימגומריההללבכליום. איני? והאמרמרהקוראהללבכליוםהרי
זהמחרףומגדף! כיקאמרינןבפסוקידזמרה")שבתקיח: (.
לוּ לְ רש״ימפרשכיכוונתהגמראבאמרהבפסוקידזמרה, בשניהמזמוריםהאלה'הַ
דְשׁוֹ')תהליםקנא(. קָ לבְּ לוּאֵ לְ יִם')תהליםקמחא('הַ מַ ןהַשָּׁ תה'מִ אֶ
ישלשאול. מדועמישאומרהללבכליוםהריזהמחרףומגדף?
התשובההיאשאמירתההללהיאעלהניסיםהעלטבעיים. לכןאםנגידהללבכל
׀מאורנו24
יום, הריאנחנומבזיםאתרצוןה'שהעולםיתנהגעלפיחוקיהטבע. אמנםנכון
הואכיבזמניםמיוחדיםולעיתיםרחוקותה'מתערבבחוקיהטבעומשנהאותם
לפרקיזמןקצריםוהםהםהניסיםוהנפלאות. השתוקקותושלרבייוסילומרהלל
בכליוםהיאעלפסוקידזמרהשישבהםשבחלה'עלבריאתעולמוהמופלא
ד עַ םלָ ידֵ יאוֹר…וַיַּעֲמִ בֵ לכּוֹכְ לוּהוּכָּ לְ הַ חַ מֶשׁוְיָרֵ לוּהוּשֶׁ לְ בחוקיוהמדהימים: "הַ
ןוְאיַעֲבוֹר")תהליםקמחג קנָתַ םחָ עוֹלָ ו(. -לְ
. ציפורמבלעדישמיא20
. עלפידבריהרמב״םוהרמב״ןשצוטטולעילאיןהשגחהפרטיתעלבעליחיים
כיצדנפרשאםכןאתהמקורהבא:
"רבישמעוןבןיוחאיורביאלעזרבנוהיומסתתריםבמערהשלשעשרהשניםבתקופתהשמד
והיואוכליםחרוביםיבשיםעדשהעלהגופםחלודה. לסוףשלושעשרהשנהיצארבישמעון
וישבעלפתחהמערה. הביטוראהציידהמכויןלצודציפורים. כאשרהיהשומערבישמעון
בתקולמןהשמיםהקוראת: 'דימוס, דימוס')רחמים(היתהנמלטת, וכאשרהיהשומעבתקול
ג(היתהנילכדתוניצודת. אמר: ציפורמבלעדישמיםאינהניצודתכל רֶ אומרת'ספקולא')הֶ
שכןנפשאדם. יצאמחוץלמערהושמעשהכלשקטונתבטלההגזרה")בראשיתרבהעטו(.
האםישהשגחהעלציפוריםובעליחיים?
עיוןמעמיקיראהכילאזאתכוונתהמאמר.
קולשהושמעו-הסיפורהזהמבטאהשגחהשמיימיתעלרבישמעון, וקולותבת
באזניוהיולמענוכדישיצאמןהמערה. כלהמחזההזהשראהושמעהיהמכוון
אליוואליובלבד. הציפוראיננהמהווהגורםמעלהאומורידואינהיכולהלהיות
אובייקטלהשגחהפרטית, היותואיןבהדעתלשמורציוויזהאואחרוברורשאין
כאןלאשכרולאעונשוגםלאהשגחה.
. אולילאתאבההאשה21
י אברהםאבינושולחאתעבדואליעזרלמצואאשהליצחקבנו. אליעזרמקשה:"אוּלַ
י נִ תבְּ יבאֶ ןתָּשִׁ 'פֶּ רלְ מֶ י…"? משיבלואברהם: "הִשָּׁ רַ חֲ תאַ כֶ לֶ הלָ אִשָּׁ ההָ אתֹאבֶ
חְתָּ קַ נֶי'וְלָ פָ כוֹלְ אָ לְ חמַ לַ י…הוּאיִשְׁ בִ יתאָ ימִבֵּ נִ חַ קָ רלְ יִםאֲשֶׁ מַ יהַשָּׁ הֵ ה. ה'אֱ שָׁמָּ
ם)בראשיתכדה ימִשָּׁ נִ בְ הלִ ז(". -אִשָּׁ
ברורכיאםה'ישלחמלאךאשרילווהאתאליעזר, לאייתכןשהמשימהלא
25והרשותנתונה׀
י' רֶ חֲ תאַ כֶ לֶ הלָ אִשָּׁ ההָ םאתֹאבֶ תוכתרבהצלחה. אבלזהסותראתההמשך: "וְאִ
יזֹאת…)בראשיתכדח("כיצדלאתאבה? תִ בֻעָ מִשְּׁ יתָ וְנִקִּ
מכאןאנולומדיםשהמלאךיכוללחוללנפלאותוליצוראתכלהתנאיםהמיטביים
כדישהשליחותתצליח, אךאיןהואיכוללהטותאתדעתהאשהולאלצהלהשיב
בחיוב. ישבחירהחפשיתואיןה'מתערבבהטייתדעתהאדם.
מסיפורהמעשהכפישאירעאנולמדיםכיהסכמתלבןובתואלנבעהמהתפעלותם
מתיזמוןהאירועים, ומהתאמתתפילתאליעזרלמפגשעםרבקה. והםהםהדברים
אשרביררנולעילשה'מזמןאתכלהאפשרויותהטבעיותבכדילשכנעבניאדם
להביעדעהבכיווןשהוארוצה, אךעדייןישבכוחםלסרב.
. גבולהבחירההחפשית22
? האםישגבוללבחירההחפשית
יחזקאלהנביאמשיב:
ץ תעֵ רֵ צוֹתלְשָׁ רָ אֲ חוֹתהָ מִשְׁפְּ יֶהכַגּוֹיִםכְּ הְ יםנִ רִ םאֹמְ ראַתֶּ יֶהאֲשֶׁ הְ יוֹאתִ םהָ כֶ לרוּחֲ העַ עֹלָ "וְהָ
םה'א ינְאֻ נִ יאָ ן. חַ בֶ ם"-וָאָ יכֶ לוֹעֲלֵ מְ האֶ פוּכָ השְׁ מָ חֵ נְטוּיָהוּבְ זְרוֹעַ הוּבִ זָקָ יָדחֲ םאבְּ להיםאִ
לג(. -)יחזקאלכלב
הבחירההחפשיתאינהיכולהלסכןמהלכיםא–לוהייםכוללנייםהנוגעיםלתשתית
מהלךימיהעולם. עםישראלככלל, אינויכוללבחורבהפרתהבריתעםה', כי
בכךהואפוגעבתכליתהבריאה. בנקודההזאתלאתינתןלובחירהחפשית.
אךלשםכךאיןצורךלנדודעדספריחזקאלודילהתבונןבפרשתבלעם.
בלעםהרשעמצדו, מותחאתזכותהבחירההחפשיתעדהסוף. מצדשניגםה'
הופךעליועולמות, החלמרמזיםדקיםועדהודעותברורותובלבדשלאלהגיע
למצבשלהתערבותישירהבדיבורושלבלעם. אךכשאיןברירהועלכףהמאזניים
גורלושלעםה', ניתןהאותובלעםמאבדאתזכותולחשובבצורהעצמאיתוהוא
מופעלבצורהאוטומטית.
הנההשתלשלותרצףהאירועים:
תחילהה'מודיעלולאללכת. אח״כה'מזהיראותו, שביןכךוביןכךיצטרךלומר
אתאשרישיםה'בפיו. אח״כהאתוןמתעתעתבושלושפעמיםעדשנעצרת. גם
זהלאמסיטאותומתכונותיוהרעות, ואזמתרחשפלאהיסטוריכאשרהאתון
פותחתאתפיהומדברתאליוומוכיחהאותו. גםזהאינועוזר. ואזמתגלההמלאך
וחרבשלופהבידווגםכאןהואלאנרתע.
׀מאורנו26
לאנותרהברירהאלאלהתערבבבחירההחפשיתולשיםדברבפיוולאלץאותו
לדבראתדברה'. איאפשרלסכןאתעםה'ואתעתידוהרוחנישלהעולםרק
מפנישאדםרשעמחליטלעשותרע!
. ייסוריםשלאהבה23
? אםמתרגשיםובאיםייסוריםעלהאדם, כיצדעליולנהוג
"אמררבא…אםרואהאדםשייסוריןבאיןעליויפשפשבמעשיו…פשפשולאמצאיתלה
בביטולתורה…ואםתלהולאמצאבידועשייסוריןשלאהבההן…")ברכותה. (.
הם ומה במעשיהם, מפשפשים נהרס חייהם מפעל אשר קטיף גוש מתיישבי
מוצאים?
הםמוצאיםשהקדישואתחייהםלנחולאתהארץכמצותה'. הםמוצאיםשעזבו
מקומותמיושביםללאייסוריםוהלכואחריה'אלארץלאזרועה. הםמוצאים
פנה, בכל להם שארבו מרצחים וקיני מחבלים מול נפשם במסירות שהלכו
החיואתהעפרובנויישוביםלתפארת. הםמוצאיםשחילקואתיבולםלמאות
מוסדותומלאואתהארץצדקהוחסד. הםהצילואתעםישראלמאיסוריתולעים
ומאיסורישמיטהעלידיגדוליהמיםהמיוחדים. אילוהיוכולםמסכימיםלקבל
ת ישׁאֶ ןאִ םיִתֵּ פצוייםמוגדליםעלמנתלצאת, היומקבלים. קוייםבהםהפסוק"אִ
הבּוֹזיָבוּזוּלוֹ")שירהשיריםחז(. הםבזולכלפתוייהכסףאשר בָ הֲ אַ יתוֹבָּ להוֹןבֵּ כָּ
הוצעולהםבתמורהלאהבתה'ומצוותיו.
הםמוצאיםכיהייסוריםבאועליהםמאהבתה'.
אלוהםייסוריןשלאהבהשעלפיהגמראהםבאיםמרצוןועלכךישולםלהם
שכרשאיןלוקץ.
המתיישביםהנפלאיםהאלהנטלועלעצמםועלשכמםאתמהשממשלתישראל
ועםישראלהיוצריכיםלעשותמזמן, לקוםוליישבאתכליהודהשומרוןוחבל
עזה.
וכשםשמפעלםשלאבותינוהקדושיםאברהםיצחקויעקבבארץישראללמעלה
ממאתיםשנה, נמחקע״יהפלשתיםאשרסתמואתהבארותאשרשםה'נקרא
עליהםומלאוםעפר. ואחרימאתיםועשרשניםחזרעםישראלכחולאשרעל
שפתהיםוירשאתהארץמידהאמוריאשרשלםעוונועדהנה. כןהיוםהזה
ישֶׁנָּה")ישעיהוסכב(. חִ עִתָּהּאֲ יה'בְּ נִ צוּםאֲ גוֹיעָ ירלְ עִ ףוְהַצָּ לֶ אֶ יֶהלָ טֹןיִהְ "הַקָּ
27והרשותנתונה׀
. היהלאתהיה24
. בגושקטיףהיתההתמודדותקשהביןשניעולמות
מצדאחדצדיקיםשקיבלועליהםייסוריםמאהבהועמדובגבורהעילאיתתחת
םבָּהּ")דבריםיאלא(, בְתֶּ םאֹתָהּוִישַׁ מטראלפיפגזיםלמעןמצותה'הגדולה"וִירִשְׁתֶּ
ומצדשנירשעיםשהשעהמשחקתלהםשהחליטובהחלטהנפשעתלהחריבאת
כלעולמםוגייסולשםכךאתכלחייליישראלושוטריו.
השעהשיחקהלהםואתהתגמולעלזכויותיהםבעברקיבלובעוה״ז, כוללזכות
ייסודגושקטיףעצמו, הנגיעההזאתהיאשנתנהלוכחלשלוטבצדיקים)ראה
סיפורושלרביאליעזרבגמ'מסכתע״זטז: (.
רצונו. לעוברי אפים ארך שנותן גבורתו וזוהי ושותק, רואה בשמים והאלקים
איזון את שיערערו גלויים לניסים העת הגיעה לא כי נשמעות, אינן ותפילות
הבחירההחפשית.
חוניהמעגלבשעתועגעוגהועמדבתוכהונשבעבשםה'שעדשלאייענהלאיזוז
ממנה, גילהמסירותנפש. הואהיהמוכןלהשארשםעדיומוהאחרון.
חוניהמעגלהראהאתהדרךלצדיקיםגדוליהדורות.
כךהיוםצדיקיהדורשמונפשםבכפםוגזרו"היהלאתהיה". וגםעלהספקאם
גזירתםתתקיים, הםהיומוכניםלשיםאתשמםהטובעלכףהמאזנייםבאהבתם
")שמותלבלב(. בְתָּ תָ רכָּ 'אֲשֶׁ רְ פְ ינָאמִסִּ נִ חֵ יִןמְ םאַ אתישראל, בבחינת"וְאִ
אמנםאצלחוניהמעגלהתקייםהפסוק"ותגזראומרויקםלךועלדרכיךנגהאור"
)איובכבכח(בבחינתצדיקגוזרוהקב״המקיים. אלאצריךלזכורששםירידתהגשם
היתהתלויהבלעדיתבידיושלהקב״ה, ולאהיתהשםעכבהשלבחירהחפשית!
והיוםהקב״היושבוכותבאתבניואוהביובספרהזיכרוןאשרלפניוליראיה'
ולחושבישמו, ושמרםליוםאשרהואעושהסגולה.
ומהרהיתקייםבנוהפסוק.
ם כֶ הלָ חָ דוֹ…וְזָרְ ראעֲבָ אֲשֶׁ יםלַ הִ דאֱ יןעֹבֵ עבֵּ רָשָׁ יקלְ יןצַדִּ םבֵּ יתֶ אִ םוּרְ בְתֶּ "וְשַׁ
")מלאכיגיח יהָ נָפֶ כְ אבִּ רְפֵּ הוּמַ קָ דָ מֶשׁצְ ישֶׁ מִ ישְׁ אֵ כ(. -יִרְ
29עלמלכותודמוקרטיהוהמלכתה'בעולמו׀
עלמלכותודמוקרטיהוהמלכתה'בעולמו גרינשפן חיים הרב
כ(האםישכאןמצותעשה-נחלקוהתנאים)סנהדריןכ: (במהותפרשתמלך)דבריםיזיד
למנותמלך)שיטתר'יהודה(, אושמאאיןכאןאלאהיתרדיעבדי, -מחוייבת
ועל המלך, מינוי כלפי ואיסורים הגבלות עניינה מלך פרשת עיקר כל ואדרבא
המלךבעצמו)שיטתר'נהוראי(. עלפידבריהר״יאברבנאלהמשווהמצות"מינוי
איננה-מלך"למצות"אשתיפתתואר"ניתןלומרשמצוהזו, לדעהזו, במהותה
בעצםכיאםאיסורעשה.
הרמב״ןסוברכר'יהודה, מול-המפרשיםאףהםנחלקובאותהמחלוקתתנאים
רבינובחיי)בפירושושעלדרךהפשט(ור״יאברבנאלשהרחיבמאדבשיטתר'
נהוראי.
אמעטמאמריםממחבריזמננועולההמסקנהכיצורתשלטוןדמוקרטית א. מִ
היאצורתשלטוןאידיאליתעלפיהתורההשקולה, לכלהפחות, בעדיפותהעל
פנישלטוןמלוכני, ויששהרחיקווקבעוהכשיטההאידיאלית)עייןבקובץ"ממלכת
]חלקממאמרנומתייחסישירותלמאמרזה304-291כהניםוגויקדוש"עמודים
-המבטאבחדותובלאמעטחדשנותגישהזו[וכןב״קדושהומלכות"עמודיםק״ד
(, קביעהזומבוססת144-131'קי״ג, ובלקטתמציתחיבוריםבמאמרשבתחומיןכ
בעיקרעלשנייסודות:
. אלההנוטיםבמרומזופעמיםמפורשותלשיטתר'נהוראי. 1
ודאיהרשותנתונה, אמנםכיוןשלדבריםישהשלכה-והנהאםבפרשנותעסקינן
המעשה עולם על ובהכרח וממילא התודעה על משמעות רבת שיש- נראה
להבהירכיבמישורפסיקתההלכהכברהוכרעההמחלוקת. הרמב״םהכריעכר'
תלוי ]אמנם יוסי כר' הלכה ורבים, )יחיד הפסיקה כללי פי שעל אפשר יהודה
בגרסאותשבגמרא[(, ]וכןדעתהרמב״ןעלהתורה[, וכלשוןהאוה״ח)דבריםיזיד(
"]והגםש[הלכהכר'יהודהוכןפסקהרמב״םבפ״אמהלכותמלכיםהלכהא'
]צריךליישבהכתובלסברתר'נהוראי…[".
מלך2 מינוי מצות והתנה שסייג שם( )דברים דבר" ב״העמק הנצי״ב של חידושו.
. ביכולתהעםלסבולעולמלך
׀מאורנו30
יששלמדומתוךדבריושמצותמינוימלךהריהיאמצווהמותניתהדומהלמצות
נזירות. וכשםשבנזיראיןחובהולאמצוהלנדורנזירות, אלאשהמקבלעלעצמו
כלזמןשאיןהעםחפץבמלךאיןשום-חייבבכלמצוותהנזיר, כךגםבעניננו
מצוהלמנותמלך.
ונראהשישלדחותמשתיטעמים:
בחלות תנאי אינה העם בהסכמת שהתלות משמע הנצי״ב לשון מפשטות א.
המצוה, אלאמציאותשלאונסאשרהמצוהנדחיתמחמתו, וכמושכתבהנצי״ב:
שדוחהמצותעשה". -נוגעלסכנתנפשות-"שהריבעניןהשייךלהנהגתהכלל
שהחיובבמצוהבמקומועומד, אלא-וידועיםדבריהאחרוניםהמחלקיםביןאונס
בואיןחיובכללועיקר)עייןקהילות-שמנועמחמתהאונסמלקיימה, לביןפטור
יעקבב״בסימןי'וכןחילקבט״זיו״דשמ״אסק״הביןפטוראונןלביןאונסאחר,
ונ״מלעניןחיובתשלומיםלתפילהשהחסירבאותוזמן(.
צורת היא שמלוכנות נראה עדיין מותנית, למצוה דידן נידון נדמה אם גם ב.
המשטרהאידיאליתעלפיהתורה.
גםבמצוותמותנות, דוגמתציצית, אףעלפישכלזמןשלאנתקייםהתנאיאין
חובתהמצוהחלה, הרצוןהאלוקיהואבקיומה.
ושאר ומרדכי ציצית" "בעוון ד״ה לב: שבת תו״י ]עיין ציצית במצות עולה כך
שבתשובת"יחוהדעת"דב[, ולפיכךנהגוללבושד'כנפותולהתחייב-ראשונים
במצוהולקיימה]עפי״דהרמב״םבהל'ציציתגיאוטוש״עאו״חכדא[.
גםבמצותנזירותשהוזכרהבמאמרכדוגמאכתבהרמב״ם: "הנודרלה'דרךקדושה
להיועלראשוקֹדשהואלה'", ושקלו-הריזהנאהומשובחועלזהנאמר: "נזרא
הכתובכנביאשנאמר: "ואקיםמבניכםלנביאיםומבחוריכםלנזירים")סוףהל'נזירות(.
ובכללקשהלהביןאתההגיוןשבאמירהשאיןבמינוימלךשוםאידיאל, ואףעלפי
התורהמחייבתלמנותו. ]אלאאםכןנאמרשמהותהמצוה-כןלכשירצההעם
אלאשזוהישיטתר'-כאיסורעשה, ועיקרהמצוההואהסייגיםשבמינוימלך
נהוראי, ואילוהנצי״בנוקטכשיטתר'יהודהשנפסקהלהלכה, וכמושכתבגם
ממשמעותהפסוק"שוםתשים"שמשמעוחובה[. הפרשנותשל"שוםתשיםעליך
מלך"שהכונההיאלכלשלטוןמוציאהאתהכתובמפשוטו, ולבדמזהפרשנות
זולחלוקיצאהעלכלגדוליהדורותשעסקובסוגיין, כךשלכלהיותרהריהיא
31עלמלכותודמוקרטיהוהמלכתה'בעולמו׀
בבחינת"דרושוקבלשכר", אושמאהשכרהואעלהפרישהולאעלהדרישה.
אמירהשכזוהקובעתבעצםאידאלשלהחלפתהמשטרהדמוקרטיהקייםבמשטר
הלאמציאותועובדהקיימתהיא-מלוכניכיוםישבהכדילעוררתמיההרבתי
ששיטתהמשטרבמדינתישראל, כיוםהריהיאדמוקרטיה, כברובמדינותהעולם
המתוקנותהיאדמוקרטיה.
מהגםשבודאיישצדדיםלחיובבשיטהזו]ועולהמדבריר״יאברבנאלובמאמר
בתחומיןכ'הנ״ל[וגםעינינוהרואותשבדבבדעםהתקדמותהעולםבמכלול
גםבתחוםזהשלצורתהמשטרהתקדםהעולםמשלטוןמלכיםעריצים-תחומים
לשלטוןתקיןומסודר. כלזהעולהבקנהאחדעםההבנהשלמהלךהתעלותהעולם
]שבסוףח״בבאוה״קועלפידבריהרמח״ל, וכמצויןעלידיהרבהנזירבמבוא
לדידןאיןלכאורהשוםנפקאמינהבקביעהדלעיל, ואין-שבח״אפ״ג[. כיוןשכן
לךאלאהכליםהדמוקרטייםשבימיך, ותולאמידי. ולענ״דלבדמבירורהאמת
להיהםואת-התורנית, והצבתהאידיאלהרחוק, וכלשוןהפסוק: "ובקשואתה'א
דודמלכם")הושעגה(, ישמשמעויותלדיוןזהבנוגעלגיבושעמדהבהירה, הןביחס
ליחסנואלהמצוי, והןביחסלדרךאלהרצוילדרךהתיקוןהנתבעתמאתנולעת
הזאת, וכמושיתבארלהלן.
במהמעוניינתהתורהבמצוהזובמינוימלך? איזה-ב. בשיטתר'יהודהישלעיין
עניןישלמלךמלכיהמלכיםלצוותינולשיםעלינומלךבשרודם?
ונראהשנאמרובזהשניכיוונים:
א. טעמושלבעלהחינוך)מצוהתצז'(: "משרשיהמצוה…בתועלתהנמצאתלעם
כילאיתקייםיישובהעםבשלוםבלתי-בהיותעליהםאישאחדלראשולקצין
בסדרהחברתי. -זה"כלומרהתכלית
זה על באחר, ולא מלוכני במשטר דוקא קפידא יש למה כן אם תאמר ושמא
עונההחינוך: "והנהתראהבספריהנבואהבאבקללהלהיותאנשיםרביםלראש
במקוםאחד".
ב. מתוךדבריהרמב״םנראהשעולהטעםנוסףויסודילמצותמינוימלך, וז״ל:
"ותהיהמגמתוומחשבתולהריםדתהאמתולמלאתהעולםצדקולשבורזרוע
משפט לעשות אלא תחילה מלך ממליכין שאין ה' מלחמות ולהלחם הרשעים
ומלחמות")הלכותמלכיםדט(עודכתבהרמב״םביעודיהמלךהמשיח: "בונההמקדש
׀מאורנו32
ומקבץנדחיישראלוחוזריןכלהמשפטיםבימיוכשהיומקודםמקריביןקורבנות
ועושיןשמיטיןויובלותככלמצותההאמורהבתורה…")שםפי״אה״א("ואםיעמוד
הוגהבתורהועוסקבמצוותכבודאביו…ויכוףכלישראללילך-מלךמביתדוד
בהולחזקבדקהוילחםמלחמותה'…ויתקןאתהעולםכולולעבודאתה'ביחד…"
)שםשםה״ד(.
ביטויזהמופיעגםבפירושהרמב״ן)"שיצוונו]ליהושע[במצותהנגידוהשופט…
ולהיותנלחםמלחמותה'…"במדברכזיט(.
ונקודהזושביסודמצותהעמדתמלךהיאהעומדתביסודההלכהש״כלמישאין
בויראתשמים…איןממניםאותולמינוימןהמינוייםשבעולםהמעשהשבישראל"
כיווןשתפקידישלטוןושררהבישראלאיןעניינםרק-()רמב״םהלכותמלכיםפ״אה״ז
ולא-ניהולוארגוןהמצריכיםכישוריםבתחומיםאלהשבעולםהמעשה, אלאגם
בתוכןהפנימיהרוחניהמחייהאתהצדדיםהמעשיים. )ומעיןזהכתבבעל-פחות
ה״ציץאליעזר"בספרו"הלכותמדינה"חלקגעמודקכבבנידוןזה(.
יסודזהעולהגםממאמרושלהרבקדרהמבאראתמהותחטאםשלישראל
י ח א )שמואל מלך להם (יב-בבקשם הראשונים- מן הרבה בו נתקשו ענין "והוא
חטאתם- ומה הטעם מה א״כ מלך… עליהם להקים מצווים שהיו אחרי כי
כששאלוהו?")דרשותהר״ןדרושי״א(. ההנהגההלאומיתוהשלטוןבעםישראלועבודת
כגוףונשמה. כךהיהבזמןשמואל-ה'קשוריםמהותיתזהבזהקשרבלינתק
-לטובולמוטב-הנביאהמנהיגוהשופט, וכמבוארבכתוביםשהמצבהביטחוני
היהתלויישירותבמצבהרוחני. עםישראלרצהלהשתחררמכבליםאלה, לחיות
ככלהעמים, וזהופשרהמאיסהבשמואלהנביא)שברמב״םהלכות-כמועםנורמלי
מלכיםפ״אה״ב(, שבעצםביסודהעומדתמאיסהבמלכותשמים)שמואלאחז; ייט(, וזו
משמעותבקשתםשבכתוב: "עתהשימהלנומלךלשפטנוככלהגוים")שםחה(.
נקודהעקרוניתזומצויהכברבדרשתהר״ןשםהמחלקבין"חולהעניןהאלוקי
ולא השני בצד שרצו הוא ושהחטא המדיני", והסידור "התיקון לבין באומתנו"
בראשון. אמנםשםהמדוברהואבמערכתהמשפטית, ואילובנוגעלמלךענינוכן
ב״תיקוןהמדיני". ומ״מאיןבכךסתירהלכלהנ״ל, שכןגםלפימהלךדבריהר״ן
הנקודההיאמשפטהתורהשענינוהשלטתהצדקהאלוקיבארץ, ומשפטהמלך
33עלמלכותודמוקרטיהוהמלכתה'בעולמו׀
לאיוכללהתקים. -נצרךכדילהשליםאותו, כיווןשלבדו
חסרוןמהותיבדמוקרטיההואשבעניניהנהגתהמדינהעלוליםלהכריעשיקולים
גמורה בסתירה והעומדים נמוך, היותר משותף למכנה המכוונים פופולריים
הדמוקרטיה שבין בפער חריפותה במלוא עומדת זו בעיה ולעקרונות. לערכים
ייעודושלעםישראל. במקום-הישראליתהליברליתלביןערכיהנצחהתורניים
האמיתיים לערכיו העם את לרומם מנת- על הערכים את ונוטשים מכופפים
שיוכלו"לעבורמסך". שיקוליסקריםיחצנו״תורייטינגהםהקובעיםאתסדריומה
שלמדינתישראל.
שלשליטיחידשאינו-ואפשרשמתוךכךהאידיאלהתורניהואשלטוןמלוכני
בדרך לילך ישראל כל לכוף שיוכל שליט ולנכדו, לבנו מלכותו ומוריש נבחר
התורה)כנ״למהרמב״ם(ומתוךכךקובעמדיניותערכיתמתוךשיקוליםארוכי
טווח, הרבהמעברלחשבונותהמצומצמיםשלכאןועכשיו)כיוצאבזהבמאמרו
(. 29-28שלהרבשמואלאליהובחוברתקומיאוריח
אףעלפישמכלהאמורעולהשהאידיאלהתורניהואמשטרמלוכני, עםכלזה
נראהשנתינתהכשרתורנילמציאותדיעבדיתשלשלטוןדמוקרטי, ומתוךהעמקה
שבדמוקרטיה לכתחיליים בצדדים המשטר- צורת הפיכת אמנם מובנת. ה״ה
הדמוקרטיתלשלטוןהאידיאליישבההטיהמההכרעהההלכתית, וישבהגם
התעלמותמהפגמיםהנ״להנעוציםבעצםצורתהשלטוןהדמוקרטיתהעקרונית,
ועלאחתכמהוכמהבדמוקרטיההישראליתהליברליתשבפועל.
ג. אםאכןהנקודההיסודיתשבמצותמינוימלךהיאשהמלךהואשיתקןעולם
נראהשכלזהמטילביתרשאת-דיוהואשימליךמלכותה'בעולם-במלכותש
עלהצבורהאמוניתורניאתהמשימהלתפוסאתהנהגתהמדינהלשםתכלית
נשגבהזו. משימהזותובעתבראשובראשונהמהפךבתודעהבקרבהציבורשלנו
בס״ד, -מתודעהשלמונהגיםלמנהיגיםממובליםלמובילים, אמונהבכוחותינו
בנחיצותשאיןכמותהבמהפכהזולעתאשרכזאת. דומהשכלזהמצריךמהפך
תודעתילאקטן.
׀מאורנו34
תפיסתהעולםהרווחתבצבורנוישבהלאמעטהשלמהעםהמציאותהחסרה
קמעא" "קמעא טיעוני של שלמה אידאולוגית מערכה ובגיבוי והמקולקלת,
ולהרבותאור.
בצורתההקיצוניתה״המגיעהלשיתוףפעולהעםעבירהחמורהמאיןכמוהשל
חורבןוחילולה', מתןהכשרלשותפותלעבירהמתוקףגזירותהשלטוןבטעמים
הם הרי ולפיכך ממש, של הלכתי בסיס להם למצוא שקשה ומשונים, שונים
עומדיםבסתירהגמורהלהלכהפשוטהוברורהבאיןחולק)החששהכבדהוא
שהחץכברהיהנעוץולאנותראלאלסמןאתעיגוליהמטרהסביבו. אמנםמן
הראוילהתייחסלטיעוניםלגופםרקשאיןכאןמקומוועודחזוןלמועד. ישלהדגיש
שהדבריםאמוריםכלפיהמודיםשישכאןעבירהחמורהשלהשלטוןשחוקקאת
חוקהחורבן. אמנםישהסבוריםשהמעשהבעיקרונכוןמטעמיפיקוחנפש. איתם
אמנםישויכוחעקרוניבמישוראחר, אךלאבמישורהאמורכאן(.
לכןמוטלעלכולנולחשובולאמץאתכלכוחותהמחשבההדמיוןוהיצירהשבנו
כיצדניתןלתפוסאתהנהגתהמדינהבאמצעותהכליםהדמוקרטייםהקיימים.
אמנםהדרךקשהומסובכת. ערוציהתקשורתהםהמוביליםבהשפעתהרוחהזרה
והגוייתעלהעםבצורהשיטתיתומתוחכמתובהתמדה. מחובתנולהתנתקולהדיר
אחריםמהשפעתה, ולמצאערוציתקשורתחלופייםכדילהשפיעעלציבורנוועל
עםישראל. איןדברנכוןוצודקיותרממהלךשכזה, איןיותרנחוץוהכרחילהצלת
המדינהמאיבודעצמילדעת. מחובתנולהפניםזאת, ולהשפיעברוחזועלכל
הסובביםאותנו, ועלעודועודמעםישראל.
כללושלדברעלינולאמץתודעהמהפכנית, שאיננהעסוקהבמתןהכשריםלמצוי
הרצוי, את בהירה בצורה מציבה אלא מקום[, לו היה שבעבר שאפשר ]דבר
וחותרתאליו.
כמדומהשהגדרהמדודהוקולעתלכךנכתבהע״ימוטיקרפלבשםיהודהעציון
)עמוד האמונית המהפכה בספרו בן286 )שבתי "הוא להיות-(: אם מתלבט דב(
נאמניםלמדינהכפישהיאאולחוללמהפכה, ואחרידיוןפילוסופיהואמסיקכי
עלינולהיותנאמניםלמדינהעלתנאישנחוללבהמהפכה".
35עלמלכותודמוקרטיהוהמלכתה'בעולמו׀
ולדעתי ישראל, למדינת התנכרות יוצרים אלא שדברים שיאמרו יהיו ההפך-
נ״לשדווקאמתוךהתודעההנ״ל-רקכךניתןלהתחברלמדינה. ולשםהמחשה-
, מובןלמה, למרותכלהביקורתהמוצדקת, אסורלנולהזניחאתהזירההפוליטית
ואסורלנובשוםאופןלהימנעאידיאולוגיתמלהשתתףולהצביעבבחירות, שכן
איןלכאורהשוםדרךתיקוןאלאבכליםהאלה.
כלהנ״לדיבורים, שמהםועדלעולםהמעשההדרךכ״כרחוקה-יהיושיטענו
יימחוויאבדזכרםאףמעולמםהמופשט-כךשעדשיגיעולכללאפשרותביצוע-
. שלהרעיונות
מעברלחשיבותהמכרעתשלבניתהתודעה, ישלהוסיףנקודההעולהמפשוטי
המקראות.
המפרשיםעמדועלהסתירהשלכאורהשבין"ואמרתאשימהעלימלך", שפשטו
רשות=לכשתאמר, לבין"שוםתשיםעליךמלך", שפשטוחובה. וגםהתקשו-
מההצורךבכללבהקדמהזושל"ואמרתאשימהעלימלך"? הרמב״ןמבארעפ״י
שיחייבאותנולומרכן". נמצינו-חז״ל: "ואמרת…כמוואמור…והיאמצותעשה
למדיםמדברירמב״ןאלו, שאיןהחובהמצטמצמתלמינויהמלךבפועלבלבד,
אלאמתרחבתומחיבתאותנוגםלפעוללשםכך.
דלעיל מלך שבמינוי היסודית לנקודה הרמב״ן דברי נצרף אם שעצם- הרי
הדיוניםוההשתדלותבכיווןהעמדתהנהגהמתוקנתהקוראתבשם-האמירה
כ״זחלק-[שמים]ומסתברמאדשהיאהיאהנדבךלכינוןהמלכותהאידיאלית
ממצוהנשגבהזו.
37גובההאחדות׀
גובההאחדות יוסיפון נתנאל הרב
בעקבותהבירוריםבנושאהאחדותשאנועורכיםלאחרונה, ראיתימקוםלהביא
לפניכםהרהוריםבנושא. כמובן, שהנושאגדולורחבוטעוןבירורנוסף, אךתן
לחכםויחכםעוד…
כולנורוציםאחדותומתפלליםיוםיום"ה'יברךאתעמובשלום". כולנוגםיודעים
שישראל מצינו, כך לישראל. להיטיב שבכוחו גדול, רוחני כח טמון שבאחדות
עמדווקיבלותורהבשעהשעמדוכאישאחדבלבאחדנגדההר. בימימרדכי
היהודים", כל את כנוס "לך בזכות להשמידם הגזירה מן ישראל ניצלו ואסתר
ואפילובימיאחאבהרשעהיוישראלנוצחיםאתאויביהםבזכותשלאהיוביניהם
דלטורים)דוברילשוןהרע(.
אולם, בכלזאתמצינו, שגדוליישראלמאזומעולםעמדולהגןעלדבריתורה
גםבמחירויתורעלהאחדות. כךהןכלהמחלוקותבהלכה. כךנהגמשהכשירד
וראהאתהמחולותמסביבלעגל, וכךנהגמרדכיבשעהשרצוישראללהשתתף
האמת-"בסעודתושלאותורשע. נרמזוהדבריםבפסוק"האמתוהשלוםאהבו
קודמתלשלום. מדוע?
לשםכךעלינולהתבונןבעומקהמושגאחדות, ומדועהיאכהחשובה?
מצינובמשנה)אבותד, א(אתדבריבןזומא"איזהוחכםהלומדמכלאדם". נשים
לאכתובשלמדמכלאדםבלשוןעבראלא"הלומד"בלשוןהווה, שהרי-לב
בלתיאפשרי. אלא שהריזה האנשיםבעולם, אדםשלמדמכל מציאותיתאין
שהדגשהואשהאדםהזההואבבחינת"לומד"בהווה. גםאםלאלמדהרבה
בעברהריהואכלהזמןלומד, פתוחושייךלחכמההמצויהבכלהאנשים.
מדועדווקאאדםכזההואחכם? ישכאןאמירהעמוקהעלמושגהחכמה, שנכונה
בכלהמושגיםהרוחניים. גשמיותהיאמוגבלת, רוחניותהיאאיןסופית. לפיכך,
ברורשהחכמהשהיאמושגרוחנילאנמצאתרקבאישאחד, כיאזהיאהיתה
גשמית. החכמהנמצאתאצלכלהאנשים, כלאחדישלוחלקממנה, -מוגבלת
וביחדהיארוחניתאיןסופית. רקמישמאזיןלכולם, שייךלאיןסופיותזו. מכאן
יחד, הכוחות וכל היהודים כל בהצטרפות האחדות. של חשיבותה גם נובעת
מתגלהבהםהאמירההרוחניתהאיןסופיתשלישראל)עייןאורותהתחיהיח(.
׀מאורנו38
המציאותהשלמההיאהסנהדריןשםישבוכלגדוליישראל, לבנואתהסוגיות
במשותף, הביאואישאישאתתורתוומטענוהרוחני, ולבסוףהכריעואתהדין
באמירהאחתהמשלבתומאחדתאתהחכמהכולה. אולםבמציאותחסרהכמו
משותף למכנה מסביב להתאחד האם היא: בפנינו שעומדת ההתלבטות ימינו,
נמוךאולאחוזבדגלגבוהוחלקי. ישאףגרועמזה: לעיתיםעלינולהכריעבין
בתורה לאחוז או התורה, את שנוגדים שליליים לדברים מסביב התאחדות
ובדרכה. ברורלאורדברנו, שמוטבללכתבדרךהתורהולהתרומםיחדעםחלק
מהאומהמאשרלוותרולהתאחדמסביבלמכנהמשותףנמוך, שהריכלמגמתה
שלהאחדותלצרףאתהנקודותהרוחניותלאוראיןסופי. זוהיהוראתהתורה
"לאתהיהאחרירביםלרעות")שמותכגבעפ״ירש״ישם(. כךהואגםהמעשה
)סנהדריןכו. (בחזקיהוושבנא. מפלגתושלשבנאמנתהמאהשלושיםאלףואילו
מפלגתושלחזקיהומנתהרקמאהועשראלף. כאשרבאסנחריבעלירושלים
חזקיהו חשש התנגד. חזקיהו ואילו להכנע, שבנא של מפלגתו רצו לכבשה,
קשררשעיםאינומןהמנין. -שהקב״היטהבדעתואחרהרוב. באנביאואמרלו
איןהולכיםאחרהרובלרעה.
מסביב התאחדנו בהם מקרים הם האחדות את חכמים שיבחו בהם המקרים
האחדותמסביבלמתןתורה, מסביבלתפילהבימימרדכי, ועוד. -למטרותטובות
)בימיאחאב–האיחודהטובהיה, שהיויוצאיןלמלחמתכיבושהארץ. באמתעל
"בהתחברך נאמר מצוה למטרות שלא הרשע אחזיהו עם יהושפט של איחודו
דבריהימיםבכלז(. -"לאחזיהופרץה'אתמעשיך
כמובןזוהימציאותחסרה. לכתחילהטובהיהלהתאחדולהתרומם. גםבמציאות
חסרהאסורלבזותולהכפישאתמישחולקעלינו, אלאעלינולחלוקעליועניינית.
עלינותמידלהמשיךולשאוףבמחשבהובמעשהלכנסמסביבלדגל-יותרמזה
הגבוהאתכלישראל, אלאשכרגעהדרךעוברתבמחלוקתזמנית. אםנלךבדרך
זו, ולאנוותרעלאףגרגרמשאיפותינוהרוחניות, נוכללאטלאטלעלותולשאוף
לאחדאתכלהכוחותהרוחנייםהטוביםהפזוריםבכלחלקיהאומה, ונזכהלחזון
המרומםשלהאחדותהשלמהאותוהציבהרב)אורותהתחיהיח(: "יחדעםההגנה
איך ידע אליו… מקושר שהוא המיוחד הכח אותו על להגן, קרוא אחד שכל
להשתמשבכוחותשהםמוצאיםלהםמקלטיםבאנשיםאחריםובדיעותאחרות,
באופןזהנוכללקוותלהגיעלמצבשלחיים למעןישליםאתעצמוואתדעתו…
הראוייםלגויאחדבארץ". זוהידרכםשלת״ח, שיודעיםלחלוקלשםשמיםובכך
שלמותבעולם. -הםמרביםשלום
39דינידליקהבשבת׀
דינידליקהבשבת
הלכותשבת-הערותבדברירבינוהמשנהברורה
כהן עדיאל והרב סבתו אלחנן הרב
בנוהגשבעולם, מחברחיבור, ככלשליבומחכיםוהולךכןחיבורומוסיףוהולך,
ועםתוספתחיבורובאהגםשמחתליבו. לאכןבקובץשלפנינו, ככלשליבנוהוסיף
בערותכןנוספובוהערות, ועםהתווספותההערות, באלוצערירידתהדורות.
ידענוגםידענושלאמחכמהשאלנועלהרב, כיכלחכמתנובסיגמעורב, אךלגודל
דקדוקלשונוהזהב, סולתנקיהלכלמביןתערב, אףאנונבואהאחרהמלךחדריו,
מטמוניות למצא הרריו, טחינת בעפרות לעפר אחריו, לדקדק באורחותיו לילך
שנטממובדבריו.
למודעיאנוצריכים, ואתליבנואנומגלים, כימתחילהעתנחקקואלוהמילים, לא
למעןהיותםלרביםמגולים, כיאםלעצמנוכתבנוםע״געלים, לתרופהממחלת
לחפש המושלים, אחרוני דלתות על דפקנו לא ועוד להחלים, וממנה השכחה
סברותיושרועגולים, לבדוקאםכניםדברינושהריאיןחפצנולהדמותלקטני
השועלים, אשרבכרםה'מחבלים, ומוריםהלכהטרםמבשילים, ומרביםהפלת
חללים. ואלה'אנומיחלים, שלאיתגלגלולפתחינוטעויותומכשולים, ויצילנו
מידייושביקדרוישמעאלים, ויחרהאפוברוכביהגמלים, ויפליטמןהארץעובדי
גלולים, ולנויסלחלהיותגאולים.
ולפניךהלומדשטוחהבקשתנו, שיםעיניךולבךליישראורחותינו, להזיחולהדיח
כלהערותינו, ולהודיענומקוםטעותינו, למעןדעתשהיאהיאכלמגמתנו.
. סע'אבה״לד״הכדימזוןג״ס, כתבדיכולבעה״בלהצילמזוןג״סעבורכאו״א1
מבניביתו. לכאו'היינודוקאכשהםאינםמציליןלעצמם, דומיאדתינוקובהמה
דמייתיהבה״לראיהמנייהו.
. סע'אבה״לד״הוהראוילבהמהלבהמה, כתבדטעמאדמצילגםלבהמהג״ס2
)ולארקכדיצרכה(, משוםדאסורלאכולקודםשיתןמאכללבהמתו. וצ״ע, דלפי״ז
איןלהצילמשקיןלבהמהאלאכדיצרכה, דבמשקיןאדםקודםלבהמה, וכמ״ש
בסי'קסזס״קמבשםס״ח. וזהלאנשמעלשוםפוסקשיחלקבכך.
׀מאורנו40
. ס״קדכתבבשםספרשלחןעצישטים, דהואילובזה״זשישחששסכנתנפשות3
, מותרלכבות, ממילאמותריןאפי'בביתשהדליקהשםלהצילאוכליןכמהשירצו
כיוןדאיןלגזורשמתוךשיהיהבהוליבואלכבות, שהריבזה״זמותרלכבות. וכתב
עליושאיןזהמוכרח, דאפשרשמתוךבהילתויבואלידישארמלאכות. ושמא
כוונתשלחןעצישטיםדכיוןשבזה״זשרילכבות, א״כשובאינובהולכלל. מיהו
לאמסתברלמימרהכי, הואילוהבהלהנובעתמעצםהדליקהשנפלהבביתו.
דאסור וטעמא דהואיל חבית, לו נשברה גבי שכתב ההשלמה בספר עי' ומיהו
להצילממנההואמשוםשמאיביאכליםדרךרה״ר, ביו״טדשרילטלטל–שרי
להציל. )ונ״לדכןמוכיחלשוןהרמב״םשכתב)פכ״בהט״ז(וז״ל: "נשברהלוחבית
החבית תיקון כמו מלאכות שאר לידי יבוא שמא חששו לא אלמא בשבת…"(.
)טעםהמוזכרברמ״אבסי'שלה(וכדו'.
לבקש4 לו אסור דהא )מעצמם, להציל מותרים דאחרים ח״א בשם כתב שם, .
מהם(לצורךבעה״ביותרמג'סעודות, ואפי'מעות, דאיןבואלאאיסורמוקצה
]והיינוכדעתהישמתיריןשהובאבס״ב[. מהשכתב'דאפי'מעותשרי'זהתמוה,
היינובממונו, ומשום-, דהרימהשאמרוי״מבס״בשמוקצהמותרבמקוםפסידא
דחיישינןשיבואלידיאיסורחמוריותר, אךבממוןשלאחריםוודאידלאשרו.
דלא שרינן, לא יותר חמור איסור לעשות הממון בעל חבירו יבא דאולי ואע״ג
אמרינןלאדםעמודוחטא)אפי'באיסורדרבנןכמורדייתהפתשבתד. (כדישיזכה
גדול באיסור דוקא היינו א״ר, בשם נו ס״ק שו בסי' המ״ב שכתב )ומה חברך!
מאודוכמושכתבשםבשעה״צס״קמו(. ובשעה״צס״קבכתב"ומהדאיתאלקמן
בסע'טדאומרלאחריםבואווהצילולכםכ״אמזוןג״סדוקא…היינומשוםדבעת
ההצלההםמציליןכ״אלעצמן, ולכךשייךגםבהםהטעםשהואבהוללהציל, מה
שאיןכןכשמציליןבשבילבעה״ב". וחזרוכפלדבריובס״קכ, ובשעה״צס״קיא
כתבדטעמאדמסתברהוא. לענ״דמוכחבסי'רסוס״אגבימציאה, דבממוןשלא
איןאדםבהולכלעודדלאאתילידיה, ואעפ״כלאהתירולאחרים-טרחעליו
להציללעצמםיותרמג״ס, הלכךגםלהציללבעה״בלאנתירלהם. ועודדהרי
הר״ןכתב)שבתמד: (בשםהרי״דדאדרבהכשמציליןלצורךעצמןלאיבואולכבות,
דהריהדליקההיאהגורמתלהםלזכותמןההפקר, וכשיכבוהשוביאסרלהם
להציללעצמם, מהשאיןכןאםמציליןלבעה״בודאישחיישינןשיבואולכבות
דאיןלךהצלהלבעה״בגדולהמזו. ואע״גדלאקי״לכדעתהר״ן, )שהריע״פסברא
זומתירלאחריםלהציללצורךעצמןיותרמג״ס(, מ״מהיינולקולא, אךמנלןדלא
ניחושלהכדילהחמירלאסורלהםלהציללבעה״ב? !
41דינידליקהבשבת׀
. ס״קוכתבטעםהמתיריןלטלטלמעות, דלמדומהאדהתירולמישהחשיךבדרך5
, להוליךכיסופחותמד״אכדישלאיעשהאיסורחמורממנוויוליךאותםלהדיא
ה״הנמיבכאןהתירואיסורטלטולמוקצהכדישלאיבואלכבותהדליקה…וזה
תמוה, דהאלפי״זכ״שדלישתריבביתשהדליקהבו, וכמ״שבבה״לעי״ש. ולמה
כתבבס״קהדכלהיתיראדהכאהיינודוקאבביתאחרשאינםבהוליםולאבבית
שבוהדליקה.
ואםאתסברתבעה״תרצהלכתוב, )כדמשמעבשעה״צס״קג(, היהלולכתוב
הם שכך פסידא. במקום מוקצה דשרי למדנו בדרך שהחשיך מי דמדין סתמא
דבריבעה״ת. ורקהרשב״אוהטור)האוסרים(הםאלהשנכנסולחלקולומרדבמי
אך הכא, משא״כ ממנו גדול איסור על יעבור שלא כדי שרינן דוקא שהחשיך
בעה״תלאס״להאיחילוק. עי'היטבבטורובב״יודו״ק.
. סע'בבה״לד״הישמתירין, כתבבשםנשמתאדםדבעה״תגופאשהואהמיקל6
כט״ז ודלא הדליקה. שבו בבית כלל מיקל אינו הדליקה, מפני מעות לטלטל
שהעתיקסברתמהרא״י)ט״סוצ״למהרי״אהוארבינויצחקאבוהב(. וכןישלהביאראיה
מעות עם ארנק לטלטל דאסור טז( )סע' בעה״ת בשם הטור שכתב ממה ברורה
אגבטבעת, לפישהטבעתבטלהלארנק, שהריהמעותחשובותיותר)ב״י(. ואם
כדברימהרי״אאמאיאסור? הריאפי'אתהארנקלחודיהשרי! אךלפימהשכתב
הנשמתאדם)וכןס״ללב״י(ניחא, דמייריבביתשהדליקהבו. וק״ל. )אח״כמצאתי
שכ״כהב״חאותט(
. סע'זכתבהשו״ע"מותרלהצילכליתשמישוהצריכיםלולאותוהיוםכגוןכוסות7
. וקיתוניות", והוסיףבמ״בס״קיזדה״השארכליםהצריכיםלולצורךסעודותיו
ואניבערולאאדעאמאילאשרונמישארכליםהצריכיםלולאותוהיום, כגון
מטהוכסאוכיוצ״ב, והלאהרמב״םוהר״ןלאסייגוהיתרזה, ורקרש״ילבדוכתב
'כגוןכוסותוקיתוניות', ואףהואאיכאלמימרדלפרשהואבא, כדרכו. דמאישנא
מבגדיםדשרילעטוףכלמהשיכולהואילוקחזיליהלכולייומא? ואםנפשךלומר
דשאניבגדיםדמתוךדלאשרוליהאלאדרךלבישהרמיאנפשיהומדכר, )דומיא
דמהשתירצוהר״ןוהרשב״אמדועהתירובבגדיםאףלחזורולהוציא(, והלאכתב
שםהמ״בבס״קיחדאםהואמוציאמלבושיםבידו, איןמותרכיאםמהשצריך
לולאותוהיום, ואע״גדלאוצורךסעודהנינהו. וצ״ע.
. סע'טכתבהשו״ע"ואומרלאחריםבואווהצילולכםכלאחדמזוןשלשסעודות, 8
ויכוליםללבושכלמהשיוכלוללבוש, ואםרוציםזוכיםבומןההפקר, כיוןשאמר
׀מאורנו42
הצילולכם…"וכתבהמ״בס״קכא'ויכוליםללבוש'–"ובזהיכוללומרבואווהצילו
עמי, דהיינובשבילי, דבמזונותמשוםדלאחזיליהכ״אג״סלכךהוכרחלומר
הצילולכם, משא״כבלבושיןדקחזיליהלכולייומא]גמ'[, ומש״כ'ואםרוצים…'
אמזוןקאי". פרושזהלאצייןלוהמ״במקור. אךלכאו'הואמוכרח, דפשטלשון
השו״עשכתב'ואומרלאחריםבואווהצילולכם'משמעדכוללכאןגםאוכלים
וגםבגדים, והואלשוןהטור, ונמשךאחרדבריהרמב״םשכתבבתרוויהו'בואו
והצילולכם')פכ״גהלכדכה(. אךבמשנהישחילוק, דגביאוכליןקתני'לכם'וגבי
בגדיםקתני'עמי', ומפרשבגמ'טעםהחילוקמפנישבאוכליןהואילואינןיכול
מהשמציליןאחריםהויאלדידהו, אךבבגדיםהואיל-להציליותרמג'סעודות
ויכוללהצילולחזורוללבושולהציל, נמצאשכלהבגדיםהואיכוללהציל, וא״כ
זהבשבילו. ולפי״זדעתהרמב״םמיושבתהיטב, ע״פמה-אםאחריםמצילין
שביארהב״ידלאס״ללהרמב״םהאיהיתרא'דחוזרולובשומוציא'הואילודעת
ר'יוסיהיאבלבד, וא״כגםסוףהמשנה"ואומרלאחריםבואווהצילועמי"היא
המשךדעתר״י, אךלת״קהואילואינויכוללהצילבגדיםיותרממהשהתעטף
בפעםהראשונה, הרישהצלתבגדיםשווהלאוכלים, ואומרלאחריםהצילולכם.
)וכ״מדעתהרי״ףשלאהעתיקאתסיבתהחילוקבין'לכם'ל׳עמי'(, אךאתדעת
כתב ומאידך ומוציא, ולובש דחוזר ס״ל דמחדא להלום, מאוד קשה הטוש״ע
'ואומרלאחריםבואווהצילולכם'.
. סע'טבה״לד״הכיוןשאמרהצילולכם, כתבאבלאםאמר'בואווהצילו'ולא9
אמר'לכם'אמאיאינםיכוליםלזכותבו, דבודאילאהיהדעתושיצילובשבילו
והואיתןלהםשכרטרחא, דזהאסורהוא, כיוןשכברהצילמזוןג״ס. מיהועי'בר״ן
)מה. (וז״לוהאדנקט'ואומרלאחרים'רבותאנקט, שאע״פשאומרלהםכןעלדעת
שיצילולוולאיעכבולעצמןשריעכ״ל. מ״מאיןבזהכדילהכריעספיקושלהרב,
הואילוהר״ןס״לשגםבלאאמירתוהמזוןמופקר, הלכךאיןבכךשמתכווןשיצילו
בשבילושוםאיסור, שהריזהלאמחיבאתהאחריםלהצילדוקאבשבילו, ורשאים
לזכותלעצמן. משא״כלדידןדפסקינןכרש״ישבלעדיאמירתואינומופקר.
. ס״קלגכתבדטעמאש׳האידנאמציליןמהדליקהומכלמקוםהתורפהכלכתבי10
הקודש…וכןמטבעברכות', לפישכ״זהותרלכתובבזמנינוולברךולהתפללבם
משוםעתלעשותלה', וע״כממילאצריךלהצילםמןהדליקה, וגםטעוניםגניזה
בחולשלאיהיומונחיםבמקוםהפקר. ובשעה״צס״קלתמהמדועמשמעברמב״ם
)פכ״גהכ״ו(ובשו״ע)נ״לדט״סוצ״לבב״י(דרקהאידנאדשרילכותבםטעוניםגניזה,
והלאאףבזמנםדהיהאסורלכותבםולקרותבהםמוכחבגמ')קטו. (דטעוניםגניזה,
43דינידליקהבשבת׀
ואפי'לרבהונאדס״לדאיןמציליןמהדליקה)כצ״ללענ״ד(אפ״הטעוניםגניזה,
"ואףדבבריתאסבררבידמניחןבמקוםהתורפהוכו', האקיי״לדסתמאבמתניתין
הלכהכסתמאדמתניתין, וצ״ע. ואחדמחכמיהזמןתירץמשום-ומח'בבריתא
דרביהואמכריע, עי״שבגמרא". ולענ״דהרמב״םכאןשיטתיהדהר״חנקיטואזיל
)כדרכובכמהמקומותעי'בבה״לשט״וס״חד״הטפח(, דס״לדאףר'יוסישאמרדבעו
גניזהכוונתוכמושאמררבידמניחםבמקוםהתורפה, אלמאס״לדזהוגניזתם,
"ולפוםהכיתנאר'יוסידאיןמציליןאותם", כלומרהואילוסברר'יוסידאסור
מהדליקה, אותם מצילין אין הלכך התורפה, במקום להניחם וצריך להשהותם
דזהוהנחתםבמקוםהתורפהוהיאהיאגניזתם. וא״כר'יוסישנימוקועמווהלכה
כמותואפי'מחבריו, ורבישהלכהכמותומחבירו)עירוביןמו: (פליגיעלהמשנהע״פ
איןמציליןאותםמהדליקה, -העמדתרבהונא, וס״לדהואילואיןקוריןבהם
ומניחיןאותםבמקוםהתורפה, ופסקהרמב״םכוותיהו.
ופשוטשלפי״זאיןמקוםלתירוץשרביהואמכריע, דלפי'הר״חאיןשםבבריתא
אלאשתידעות–דעתר״יורבידמניחןבמקוםהתורפה, ודעתר״יברבייהודה
דר״יסברדבעוגניזה)קבורה, דהיינו-דשרילאבדןביד. ורקלפרש״יאיכאג'דעות
'שקעהותחתהנדבך', 'אףהואצוהעליווגנזו'(וריב״יס״לדשריאפי'לאבדןביד,
ורבימכריעדאסורלאבדןבידאךגםאיןלהשהותןאלאמניחןבמקוםהתורפה
-והןמרקיביןמאליהן. )כןמוכרחלפרשלרש״י, שהריפי'במשנה'טעוניןגניזה
אסורלהניחןבמקוםהפקר'אלמאר״ישאמר'וגנזו'לאס״לכרבי(.
ונ״לדסברתרש״יהיא, דהואילורבהונאמפרשאתהמשנהכך: "ואע״פשכתובים
טעוניםגניזה", א״אלפרשדגניזתםהיינוהנחהבמקום-ואיןמצילין-בכללשון
התורפה, דא״כמאי'אע״פ'דקאמר, הלאאיהצלתןמהדליקההיאהיאגניזתן!
ובזהאתישפירמדועהגמ'העמידהאתרבהונאכר'יוסיולאכרבי. אךלפי'הר״ח
קשהכיצדיפרשבמשנהדטעוניםגניזההיינוהנחהבמקוםהתורפה, )מיהוהא
דלאהעמידההגמ'אתר״הכרבילאקשיאליה, דהאס״לדרביור״ידעתןשווה
כדאמרןלעיל(. וי״לבדוחקשאתהמשנהיפרשכרש״י, )היינודלרבהונאאסור
להניחםבמקוםהפקר(, אלאשסוברשלאהעמידההגמ'אתרבהונאכר״יאלא
לעניןהצלתןמהדליקה, אךלאלדרךגניזתן.
. ס״קלבכתבבשםמ״אדאףהאידנאלאהותרלקראבתנ״ךהכתובשלאבדיו11
)אםהואכתובבלשה״ק(, והדרתנייהבס״קלט. ושםבשעה״צס״קלזכתבבשם
הא״רדמלשוןהשו״עבסע'יב)"כלכתביהקודשמציליןהאידנאמפניהדליקה
׀מאורנו44
משמע לא וסיקרא…"( בסם כתובים ואפי' לשון בכל כתובים אפי' בהם וקורין
כוותיהדהמ״א, ותירץשעה״צדהשו״עמייריהיכאשנכתבתעלנייר, ומסתברא
המ״א שהרי הוא, פלא ולכאו' גווני… בכל בה דקורין מודה המ״א גם דבזה
לאהעליםעינוממשמעותזוותירצה, דדוקאהיכאשכתוביםבכללשוןובסם
ובסיקראאזקוריןבהם, אךאםכתוביםבלשה״קובסםאיןקוריןבהם. והעתיקו
המ״בבס״קלב.
ונל״פכוונתהא״ר, דתירוצושלמ״אדחוקטובא, דהאהלשוןבטורכךהיא: "אפי'
כתוביםבכללשוןבסםובסיקרא", ואילוהשו״עשינהוהוסיף: "אפי'כתוביםבכל
משמעשר״לבדוקא'אובכללשוןאובסם-"לשוןואפי'כתוביםבסםוסיקרא
וסיקרא'שרילקרא. וע״זמתרץהרבתירוץחדשדהשועמייריבנייר, ובזהאתי
שפירדאפי'בסםובלשה״קשרילקרא. ודו״ק.
. ס״קנגפירשמהשהתירהשו״עלפרוסעורשלגדיעלתיבהשאחזבההאור, 12
דהיינובעורלח. ואע״פשבסי'שחסכ״הכתבהשו״עשעורלחהואמוקצה, )וכן
מוקצההוא(, הרימבואר-[הרמ״אשםכתבשי״אשעורבהמהדקה]כגוןגדי
דטלטולמוקצהשריבמקוםפסידא. ופשוטשכתבכןלפי-בס״בבדעהראשונה
שדעתונוטהכדעהראשונהזוהמתירהמוקצה)עי'בס״קה, מג, מז(. אךאיןנראה
לפרשכןדעתהשו״ע, שהריהביאשםאתהמתיריןבתחילהבשםישמתירין
בדעת הנכון אלא בתרא. כי״א הלכה וי״א י״א וקי״ל אוסרין, ויש כתב ואח״כ
השו״עדמייריהכאבעוריבש, וכדמשמעמתוס'מט. ד״הטומנים. )וכ״כלהדיא
בזבחיםצד. סוףדיבורראשון(.
ואילולדעתהרמ״אבסי'שח, צ״לדמייריהכאכשיחדולישיבה, וכמ״ששםהתוס'
לדעהזו.
. סע'כגכתבהשו״ע: "טליתשאחזבההאורפושטהומתכסהבהואינוחושש13
אםתכבה…"במ״בביאראתהשו״עע״פהב״חוט״ז, אךביאורהשו״עלפימש״כ
דע״ינענועכיסויובההיאמתכבה, ואע״פשמכווןלכבותשרי, משום-בב״יהוא
דכיבויכלאח״יהוא, ולאגזרוביהרבנןבמקוםפסידא. וצריךשלאיראהכמתכוון
לכבות, הלכךלאהותרלולכבותהאלאע״ישמתכסהבהולאבסתםניענוע.
שכתב הקודם בסעיף הרמ״א הגהת על פליג שמר״ן נלמד אלו דברים ומכלל
דדוקאבמקוםפסידאהותרגרםכיבוי. שהרידוקאבכיבויכלאח״י)שעושהמעשה
בידים(, כדילהתירלוגםלכווןלכבותהיההב״יצריךלומרדדוקאבמקוםפסידא
לכוון אף לו שמותר ופשיטא בידים( מכבה )שאינו כיבוי בגרם אך דשרי, הוא
45דינידליקהבשבת׀
. שריאףשלאבמקוםפסידא-לכיבוי
)לכבות(14 לזה בנתכוון דגם האחרונים מדברי משמע "ולדינא כתב נה ס״ק.
רבנן ביה גזרו לא הלכך כלאח״י, כיבוי דהוי משום דטעמא הב״י כתב מותר".
במקוםפסידא*.
. ס״קנזכתבדטעםהאוסריןלתתמשקיןעלטליתשאחזבההאור, הואמפני15
שהמשקיןבעיןהואמקרבלהכיבויעי״ז. ור״לשהכיבוי)המשקין(מזומןלהדיא
ללאדברהמפסיקבינולביןהאש)רש״יור״תבדףמז: (, ודמילמחיצהשלמים
)כגוןשלשלגוברד(דאסירי. ובס״קנחכתבטעםהמתירים, דס״לדזהלאחמיר
מגרםכיבויבעלמאדשרי. ור״לדהואילוהמטרהשלנתינתהמשקיןעלהטלית
שרי. -היאלאכדישיכבואתגוףהדליקה, אלאע״מלמנועאתהתפשטותהיותר
ולאדמילמחיצהשלמיםשמטרתהגםכדישיכבהגוףהדליקהעי״ז.
. שעה״צס״קנדכתב: "ולענ״דדבדליקתאביומחויבאביומןהתורהלמחות16
מדרבנן עכ״פ האחר מחויב אחרים ובדליקת לדעתו…, עושה שהוא כיון בידו
למחותבידו, דהאהגמ'שקילוטריאמאיהתירובא״י, ומשניא״יאדעתיהדנפשיה
עביד, משא״כבקטןזה."ר״למשא״כבקטןזהשאינועושהע״דעצמו, אלאע״ד
הגדול. אלמאמהשאמרההגמ'לאסור"בקטןשעושהלדעתאביו"הואלאודוקא.
אךלפימהשפירשהרשב״א)בדףקנג: ד״הכשהיאמהלכת(דגוףתירוץהגמ'
אלמא מדאו', להפרישו אביו חייב שאז לומר הוא אביו" לדעת שעושה "בקטן
דוקאקאמרההגמ''אביו', דאילואחראיןבכךאיסור, ממילאאיןמקורלחייבאת
האחרלהפרישואפי'מדרבנן. ודו״ק.
. ס״קסזכתבדמשמעמיו״דדאסורלומרבלשוןנוכח'אםתכבהלאתפסיד'. 17
רעק״א למש״כ כוונתו הגמ'. סוגית לפי״ז דחוק דקצת כתב נה ס״ק ובשעה״צ
בחידושיו. ע״ש.
. ס״קפדכתבדהאדמותרלעבורעלאיסורדרבנןבמקוםהיזקאדרבים, היינו18
היזקהגוףאךלאבשבילהיזקממון. עי'לעילסי'שחסע'ובהג״ה, ושםסע'יח
ובמ״בס״קעז, דבאיסורמוקצההתירואפי'במקוםשאיןרביםכ״כ.
משוםשאינוודאישיכבהע״יכך, הלכךלאופסיקרישיההוא. ותמוההוא, דאם-*עי״ששכתבעודטעם מתכווןהואלכיבוימהבכךשאינופ״ר, הרילאנאמרדשריבאינופ״ראלאבאינומתכוון, וצ״ע.
47בניבכוריישראל׀
בניבכוריישראל
זמיר עמית ר׳
הקדמה
כך ובתוך זכות, ובאיזו ממצרים ישראל יצאו כיצד לבאר היא המאמר מטרת
סוף איך ראייה ובפרט אמונתנו, מיסודות בחלק ונגיעה ישראל סגולת ביאור
כבר ישראל עם ויצירת העולם יצירת מראשית איך תחילה, במחשבה מעשה
סלולההדרךבההעולםמתקדםודרכהעםישראלייגאל. כלזהכמובןרקעל
קצההמזלגובבחינת"תןלחכםויחכםעוד".
הבכורותמקריביםקרבנות
בבריתביןהבתריםה'מבשראתאברהםאבינושיזכהלזרע, וזרעונמשללכוכבים:
יֶה רלוֹכֹּהיִהְ םוַיֹּאמֶ סְפֹּראֹתָ ללִ םתּוּכַ יםאִ בִ פֹרהַכּוֹכָ הוּסְ יְמָ מַ טנָאהַשָּׁ רהַבֶּ "וַיֹּאמֶ
")בראשיתטוה(. בזאתאומרלוה'שזרעויהיהקדושלעולםכמושאמרוחז״ל עֶ זַרְ
עוליןעדלכוכבים")מגילהטז. (. בהמשךאברהםשואלאתה'מה-"וכשהןעולין
א ה' ר "וַיֹּאמַ קדוש: להיות וימשיך הארץ את יירש שזרעו ה-ֱהערובה יםבַּמָּ הִ
ירָשֶׁנָּה"? )עפ״ידרושלר'צדוקהכהןמלובליןלפדיוןהבןבפריצדיקס״פבא(, וה'משיב יאִ עכִּ דַ אֵ
שתיתשובות:
יִלמְשֻׁלָּשׁוְתֹרוְגוֹזָל". פרשו תוְאַ זמְשֻׁלֶּשֶׁ תוְעֵ המְשֻׁלֶּשֶׁ לָ גְ יעֶ הלִ חָ יוקְ לָ ראֵ א. "וַיֹּאמֶ
חז״לשכוונתה'בתשובתוהיאשבזכותהקרבנותיזכובניולרשתאתהארץ.
"אמררבייעקבבראחאאמררבאסי: אלמלאמעמדותלאנתקיימושמיםוארץ,
שנאמר'ויאמרה'אלהיםבמהאדעכיאירשנה', אמראברהם: רבונושלעולם
שמאישראלחוטאיןלפניךאתהעושהלהםכדורהמבולוכדורהפלגה? אמרליה:
לאו. אמרלפניו: רבונושלעולםהודיעניבמהאירשנה? אמרליה: 'קחהליעגלה
משלשתועזמשלשת'וגו'. אמרלפניו: רבונושלעולם, תינחבזמןשביתהמקדש
קיים, בזמןשאיןביתהמקדשקייםמהתהאעליהם? אמרלו: כברתקנתילהם
סדרקרבנות, בזמןשקוראיןבהןלפנימעלהאניעליהםכאילוהקריבוםלפני, ואני
מוחללהםעלכלעונותיהם")תעניתכז: (.
׀מאורנו48
ם הֶ ץאלָ רֶ אֶ עֲ'בְּ יֶהזַרְ יגֵריִהְ עכִּ דַ תֵּ."ב. גלותמצרים. "יָדֹעַ
מההכוונההטמונהבכלתשובהמהתשובותהללוומההקשרבניהן?
כשה'ממשילאתעםישראללכוכבים, הוארומזל…קדושתהבכורה. מהימהות
קדושתהבכור, ומדועהואבכללקדוש?
אומרהמהר״ל: "קראישראלבנובכורו, רצהלומרכמושהבכורנקראראשיתכי
הואראשיתאונושהואהתחלתהראותכוחושלאדםשנגלהבוכחו, כיהבןהוא
כחושלהאב, כךישראלהםהתחלתגלויכחושלהקב״הבעוה״ז, כיהעלולמורה
שהוא מדבר מובדל שהראשית וכמו בראשונה, עלולים והם יתברך, העילה על
ראשיתלו, שהרימהשהואראשיתהואעניןשאינונמצאבאחר, ומפניזההבכור
קדושכיהואנבדלמןהשארבמהשהואראשיתשלאנמצאזהבשאר, וכךישראל
שהםראשיתנבדליםמכלהאומותוהםגםכןקדושיםמצדשהםראשית")גבורות
ה'פכ״ט(. דהיינו, הבכורקדושתופנימיתועצמיתואינהמשתנהע״ימעשים, כיון
שהואהשיקוףשלהאבוכעיןבבואהשלו, וכשםשהאבלעולםנשארבדמותו
במילים באביו. ודבוק בבואתו לעולם נשאר בנו כך משתנה, ואינו ובאישיותו
ואיןלאףאחדמהםאפשרות1אחרות: הבןלעולםנשארבןלאביוכייצאממנו
לבחורלהפסיקאתקשרהדםוהנפשביניהם.
כךבכלבןובןשנולדלאב. אולםהבכורנבדלמאחיוומגלםאתדמותאביויותר
הלאתפקידשניהםהואלגלות-מהםבדרגהאחרתלחלוטין. משללבןמלךולשר
אתהודהמלכותשלמלכם, אולםהנסיךבתוקףהיותוהבןשלהמלךהינונכבד
ונישאאףמןהשר, ובדרגהנבדלתלחלוטיןממנו. כךכלהבניםהםבאיכחושל
אביהם, אךהבכורנמצאבדרגהנבדלתמשאראחיובגילויקלסתרושלהאבכי
הואראשיתאונו. כמוכןהבכורהואהפותחאתרחמהשלאמו, "פטרכלרחם",
ולכןמבטאאתראשיתהמציאותהמתחדשתבמשפחה)ע״פמהר״לבגוראריהשמות
יגיב(.
כךכתבבתניאפ״ב: "נשמותישראלעלובמחשבהכדכתיבבניבכוריישראלבניםאתםלה'אלוקיכםפי'1 כמושהבןנמשךממחהאבכךכביכולנשמתכלאישישראלנמשכתממחשבתווחכמתוית'…כולםמראש כלהמדרגותעדסוףכלדרגיןנמשךממחהעליוןשהיאחכמהעילאהכביכולכמשלהבןהנמשךממחהאב שאפי'ציפורנירגליונתהוומטפהזוממש…ועםכלזהעודנהקשורהומיוחדתביחודנפלאועצוםבמהותה ועצמותההראשוןשהיתהטיפתמחהאב…וככהממשכביכולבשורשכלהנר״ןשלכללותישראלנתהוו ממנווכו'ועםכלזהעודינהקשורותומיוחדותביחודנפלאועצוםבמהותןועצמותןהראשוןשהיאהמשכת חכמהעילאה". ועי״שבאורךובעומקגדול.
49בניבכוריישראל׀
ל רכָּ טֶ כוֹרפֶּ לבְּ יכָ עלפיהאמוריובןציוויה'להקדישכלבכורשנאמר: "קַדֶּשׁלִ
יהוּא")שמותיגב(, כיוןשהואראשיתאונושל הלִ מָ הֵ םוּבַבְּ דָ אָ לבָּ אֵ רָ נֵייִשְׂ בְ םבִּ חֶ רֶ
האבותחילתהמציאותאצלהאם. ותמציתנפשזומחויבאדםלהקדישלה', כשם
שאתהפירותהראשוניםצריךלהקריבכבִּכּוּרים. ואףחכמיםהשוואתהבִּכּוּרים
לבכוריאדם:"'כמוחלאים')שירהשיריםזב(למהחלאיםהיהדומה? רביחוניאורבנן:
רביחוניאאמרלחוליאשלעמוד, ורבנןאמריןלחוליאשלמרגלית. ומיעשאה?
רבימנחמאאמר'מעשהידיאמן')שם(מעשהידיאומנתושלהקב״הבעולם. אמר
רבישמואלמשללמלךשהיהלופרדסונוטעבושורותשורותשלאגוזיןותפוחים
ורמוניםומסרןלבנו, אמרלו: בני, איניתובעממךדבר, אלאבשעהשהנטיעות
הללומבכרותתהאמביאלפנימהןומטעמני, כדישאראהמעשהידיואשמחבך.
כךאמרהקב״הלישראל: בני, איניתובעמכםדבר, אלאכשיולדלאחדמכםבן
בכוריהאמקדישולשמי, הדאהואדכתיב)שמותיגב('קדשליכלבכור'. וכשאתם
לפיכך לפני, להראות שלכם זכרים וכל אותו מעלין תהיו רגלים, לפעמי עולין
הזהירמשהאתישראל)שמותכגיז('שלשפעמיםבשנה'")שירהשיריםרבהזה(.
ל" אֵ רָ ייִשְׂ כֹרִ יבְ נִ כפישנתבארבמהר״ללעיל, כלישראלנקראובכורשנאמר: "בְּ
)שמותדכב(, והבכורותהפרטייםשבכלמשפחהמוריםעלקדושתהבכורהשנתקדשו
בהכלישראל. לכןנמשלוישראללכוכביםשהינםעליוניםומזהיריםברקיעואינם
יורדיםמגדולתםלעולם. וככלהנראהאברהםאבינועדייןלאהיהבטוחשישראל
יעמדובגדולהזו, שהלאישבחירהחפשית, ויתכןויאבדואתמדרגתםע״יהחטא,
ולכןהואשואל: "במהאדעכיאירשנה")פריצדיקשם(. וה'מבטיחלושבאמצעות
הקרבנותיזכועםישראללהשארבקדושתם.
כיצדהקרבנותמהווים"תעודתביטוח"שיזכוישראללהישארבקדושתם?
הקרבנותמוריםעלהפנימיותהנ״לשאינהמשתנהבשוםתנאי, ובמיליםאחרות:
הקרבנותמעידיםעלסגולתישראלהפנימיתשאינהכפופהלתהפוכותההיסטוריה
במדרש: נאמר וכך הבכורה. בקדושת ביטוי לידי בא והדבר האדם, ומעשה
"בתחלההיוהבכורותמשמשיןעדשלאעמדשבטלוי…ותדעלךשהיוהבכורות
מקריביםעדשלאעמדשבטושללוי, טולמתחלתברייתושלעולם: אדםהראשון
היהבכורושלעולם, וכיוןשקירבקרבנושנאמר)תהליםסטלב('ותיטבלה'משורפר
מקריןמפריס', לבשבגדיכהונהגדולהשנאמר)בראשיתגכא('ויעשה'אלהיםלאדם
ולאשתוכתנותעורוילבישם', בגדישבחהיווהיוהבכורותמשתמשיןבהם. כיון
שמתאדםמסרןלשת, שתמסרןלמתושלח, כיוןשמתמתושלחמסרןלנח. עמד
׀מאורנו50
נחוהקריבקרבןשנאמר)שםחכ('ויקחמכלהבהמההטהורה'וגו'. מתנחומסרן
לשם. וכישםהיהבכור? והלאיפתהיהבכור, שנאמר'אחייפתהגדול'! ומפני
מהמסרןלשם? מפנישצפהנחשלשלתהאבותעומדתממנו. ותדעלךששםהיה
מקריבשנאמר)שםידיח('ומלכיצדקמלךשלם…והואכהןלאלעליון'. וכיכהונה
לוניתנה? והלאלאניתנהכהונהאלאמשעמדאהרן! מהושהואאומרכאן'והוא
כהן'מפנישהיהמקריבבכהנים. מתשםומסרהלאברהם. וכיאברהםהיהבכור?
אלאמפנישהיהצדיקנמסרהלוהבכורהוהקריבשנאמר)שםכביג('ויעלהולעולה
תחתבנו'. מתאברהםומסרהליצחק. עמדיצחקומסרהליעקב. וכייעקבבכור
היה? אלאשאתמוצאשנטלהיעקבמןעשובערמה. אמרלו: )שםכהלא('מכרה
כיוםאתבכורתךלי'. אתסבורשמאעלחנםאמריעקבלעשושהואימכורלו
אתהבכורה? לאו, אלאשהיהיעקבמבקשלהקריבולאהיהיכולמפנישלאהיה
בכור, אמרעשומהאנימבקשמןהבכורההזאתשנאמר)שםשםלב('הנהאנכי
הולךלמות'וגו'. באותהשעהנתנבאעליויחזקאלואמרלו: )יחזקאללהו('אםלא
דםשנאתודםירדפך', וכישונאהיהעשואתהדם? הריכמהצדיקיםהרג! הרי
כמהחסידיםהרג! והואאומר'אםלאדםשנאתודםירדפך'? ! אלאאמרלואם
לאדםהקרבןשנאת, שהיהבכורוהבכורותמקריבין, לפיכך'ודםירדפך'. באותה
שעהכיוןשלקחיעקבאתהבכורההתחילמקריבשנאמר)בראשיתלהא('ויאמר
אלהיםאליעקבקוםעלהביתאלוגו'ועשהשםמזבח'וגו'. וכןבשעהשהקריב
משהבסיניהבכורותהןהקריבושנאמר)שמותכדה('וישלחאתנעריבניישראל'
וגו', מהונערי? הבחוריןשבבכורות. 'ויעלועולות'האלמדתשלאהיהאדםמקריב
אלאהבכורות")במדבררבהדח(.
הם שהבכורות מפני ישראל, כל בשם קרבנות שמקריבים אלה הם הבכורות
ניתנת שאינה והפנימית העצמית ישראל עם קדושת את מכל יותר המבטאים
לשינויכמושנתבאר.
האחדותוהשניוּת
עפ״יהאמורברורלמהנצטווינולקדשאתהבכורות. אמנםישלהביןמפנימה
ציוונוה'לפדותאתהבכורות? כדילענותעלשאלהזונצטרךלעייןבתשובתו
שםה' גלותמצריםהיאגילוי לאברהםשהובאהלעיל: תכלית שלה' השניה
בעולםכבוראכליכול, יחידואיןבלתו, וכפישיוסבר.
המצריםייצגוהשקפתעולםשהיאאנטיתזהלתורתנוהקדושה. אנחנואמונים
51בניבכוריישראל׀
עפ״יהתורההקדושהשהעולםנבראונוצרישמאיןבידייוצרכל, ושהואית'
יודעהכלאיןנסתרמנגדעיניו, ושהואמשגיחעלברואיוועולמותמיד. שלושה
יסודותאלו)א. העולםנבראומחודשולאקדמון. ב. ה'יודעהכל. ג. ה'משגיחעל
דוראנוש, עדכי-הבריאה(הלכוונתערערוהחלמהדורהשלישילבריאתהעולם
במצריםהפכהכפירהזולדעההשלטתולדתלאומית.
מטרתהבריאהכידועהיאלגלותאתשםה'בעולםולהמליכועלכליושביתבל,
רוּ")ישעיה ייְסַפֵּ תִ הִלָּ יתְּ ילִ רְתִּ םזוּיָצַ וזהותפקידוהמרכזישלעםישראלשנאמר: "עַ
מגכא(. א״כ, אפואאיךניתןבעולםכפרניכשלמצריםדאזלגלותאתשםה'?
בעבורזאתגילהה'אתכחוהבלתימוגבלבמכותמצריםובניסיהיציאהממנה.
ויעשה ביחיד או בעדה האלהים ירצה "וכאשר טז(: יג )שמות הרמב״ן דברי ואלו
עמהםמופתבשנוימנהגושלעולםוטבעו, יתבררלכלבטולהדעותהאלהכלם,
כיהמופתהנפלאמורהשישלעולםאלוה)א(מחדשו, )ב(ויודע)ג(ומשגיחויכול.
יתבררממנועודאמתתהנבואה, -וכאשריהיההמופתההואנגזרתחלהמפינביא
כיידברהאלהיםאתהאדםויגלהסודואלעבדיוהנביאים, ותתקייםעםזההתורה
כלה. ולכןיאמרהכתובבמופתים'למעןתדעכיאניה'בקרבהארץ')שמותחיח(,
להורותעלההשגחה, כילאעזבאותהלמקריםכדעתם. ואמר)שםטכט('למען
תדעכילה'הארץ', להורותעלהחידוש, כיהםשלושבראםמאין. ואמר)שםשם
יד('בעבורתדעכיאיןכמוניבכלהארץ', להורותעלהיכולת, שהואשליטבכל,
איןמעכבבידו, כיבכלזההיוהמצרייםמכחישיםאומסתפקים. אםכןהאותות
והמופתיםהגדוליםעדיםנאמניםבאמונתהבוראובתורהכלה".
שורשהכפירהבשלושתהיסודותהללוהואהכפירהבכךשה'אחדואיןבלתו,
כיוןשאםמאמיניםשה'אחד, ממילאהעולםלאיכוללהתקייםכישותעצמאית
ונפרדתמבלעדיה', וק״ולהיותקדוםולאנבראומחודש. מיבממלכתמצריםייצגו
יותרמכלאתהכפירהבאחדותה', וממילאכפירהבחידושהעולם, בידיעתה'
והשגחתווכליכולתו?
תשובהלשאלהזואנחנולמדיםמןהמכההאחרונהשהוכוהמצרים, ובהבעצם
. הבכורות2הוכרעוונוצחהכפירתםוממלכתם, ועלידהנתגלתהמלכותה'השלמה
הםשהוכובאחרונהכיהםשגילמואתשרשהכפירהוהשניוּת.
בכלמכהשבאהעלהמצריםיצאוישראלמןהשעבודהרוחניבדרגהאחתעדשבמכההעשיריתיצאה2 הנקודההפנימיתביותרלחירותויצאובפועלממשגםמןהשעבודהגופנימארץמצרים."כיכלדברחלוק לעשרמדרגותוצריךהכנעהלכלמדרגה…ועי״זהואמוציאהטובמאותהמדרגהשעי״זהכנעתהרע…כי הבירורבעשרמדרגותהואבירורגמור")ר'צדוקהכהןמלובליןצדקתהצדיקר״ה(."דבכורפי'ראשיתוהיא
׀מאורנו52
האותאל״ףמרמזתלאלופושל-(כתבה״אוהבישראל"מאפטא)בסוףפרשתבא
בערך זה וכל השניה, האות היא בי״ת האותיות. בסדר ראשונה והיא עולם,
האות כ״ף. והשניה יו״ד היא בעשרות הראשונה האות דוֹת. חָ האֲ של המספרי
הראשונהבמאותהיאקו״ףוהשניהרי״ש. כלומראותיותהמלה"בכר"מורכבות
יסוד את גילמו מצרים שבכורות הרמז וזהו דלעיל, בסדר השניות מהאותיות
השניוּתבעולם.
בכורותישראללעומתםהיוצריכיםלגלותאתשרשהאחדות, ע״מלתקןאת
כפירתהבכורותהמצריים. לכשהוכובכורותמצריםאכןנתגלתהידה'וגבורתו
ונתבררשהואמלךיחיד, ופסהונעלמהכפירתהשניוּת, וזהמהשנאמרלאברהם
כֻשׁגָּדוֹל" רְ אוּבִּ ןיֵצְ יכֵ רֵ חֲ יוְאַ נֹכִ ןאָ ריַעֲבֹדוּדָּ תהַגּוֹיאֲשֶׁ בבריתביןהבתרים: "וְגַםאֶ
)בראשיתטויד(.
וכךהסבירולנורבותינונבואהזו: "'ואמרתאלפרעהכהאמרה'בניבכוריישראל
ואומראליךשלחאתבניויעבדניותמאןלשלחוהנהאנכיהורגאתבנךבכורך'
כג(. יתעלהשמושלהקב״השהואמגידמראשיתאחרית, באברהםהוא-)שמותדכב
מכתבכורות-?'אומר)בראשיתטויד('וגםאתהגויאשריעבודודןאנכי'. מהו'דן
שנקראנגעשנאמר'עודנגעאחד')שמותיאא(. מהו'דןאנכי'? אמרהקב״הפורע
אנימהםבמכתבכורות, שנאמר'הנהאנכיהורגאתבנךבכורך'. והסימןהזהמסר
הקב״הלאברהם, ואברהםליצחק, ויצחקליעקב, ויעקבללוי, ולוילקהת, וקהת
לעמרם, ועמרםלמשה, והיהמשהמשמרוובא. מהו'בניבכוריישראל'? …אמר
הקב״הלפרעההרשעאיאתהיודעכמהחבבתיאתהבכורהשכתבתיבתורתי
)דבריםטויט('לאתעבדבבכורשורך'וכלמישהואעובדבולוקהואתהשלחתידך
בבכורידיןהואשתלקה, והביאהקב״העליוי'מכותכנגדעשרנסיונותשנתנסה
אברהםאבינוועמדבכולן…וכשאמרהקב״הלמשה'עודנגעאחדאביאעלפרעה'
אמרמשההריהגיעהסימן'אחדהיהאברהם')יחזקאללגכד(הריהנגעאחד, ולפי
שהןהיובכוריםלכךהרגבכוריםשנאמר'הנהאנכיהורגאתבנךבכורך'הוא
הסימןעלאברהם'דןאנכי'")שמו״רטוכז(.
פרעההרשעידעטובמאדכמההבכורהחשובהבעיניה', כיוןשהואעצמובכור
מןהצדשלהטומאהוכלמטרתוהיאלהלחםבצדהקדוששלהבכורה, וזובדיוק
מכהעשיריתכידועדהמכותנגדי'ספירותמתתאלעילאשהואלבערראשיתהרע")הנ״לבדוברצדקס״ה נמשך ומזה בכורי בני שנקראים דכנס״י החיות שרש שהוא המלכות מדת נגד הוא בכורות "ומכת ע״ד(. המיתהוהביטוללבכורימצריםבזהלעומתזה")הנ״לברסיסילילהפ״זע״א(.
53בניבכוריישראל׀
הסבהשהואמשעבדאתישראלהמייצגיםאתהבכורההקדושה. יתעלהשמו
וע״יניצוח3שלהמגידמראשיתאחריתשכברהודיעלאברהםשזותכליתהגלות
"ואחריכןיצאוברכושגדול". וכךידעגםמשהשהגיעה-השניוּתיצאוממנה
השעהלצאתממצריםכיוןשהתיקוןנשלם. ונראהשחז״לאףדייקוזאתבפסוק:
רבש״ע, ולכן-"אחדהיהאברהם", כלומראברהםגילהאתה״אחד"האמיתי
נגע )"עוד "אחד" את מגלה שהוא בכורות, מכת אחרון, נגע" "עוד בא בזכותו
אחד"(. -
נצחוןהטובאתהרע
מןהמפורסמותשאיןדבריכוללהתקייםללאשתהיהבונקודה)ואפילותהא
יעִמְּ קטנה(שלטובואלוקותשתתןבוחייםוקיום, כימקורהחייםהואה', "כִּ
קוֹרחַיִּים")תהיליםלוי(. מהשעיקרוויסודוקדוש קייםלעד, וברורשהדרךהטובה-מְ
הקדושה נקודת את ממנו להוציא היא רע שיסודו דבר ולנצח להכניע ביותר
המקיימתומחייהאותו, וממילאימותויפולאותורעבאיןדברהמעמידו.
כךיעמדובאורבהירדבריחז״להמפורסמים)ילק״שבארמזקצ״ט(:"'ועברתיבארץ
חשוב כך כל מדוע שרף". ולא אני בכור' כל 'והכיתי מלאך, ולא אני מצרים'
אתהבכורות-שדווקאה'יכהאתהבכורותולאשליח? עפ״יהאמורזהמובןמאד
המצריםשהיושורשהכפירה, רקשורשהאמונהיכוללעקור. כיצדמכהאותם
באמצעותהמעברמתבצעתהמכה. כשהקב״העובר, -"ה'? "ועברתי…והכיתי
יוצאים במקומותהטמאיםובמבואותהמטונפים והאורשנמצאים הקדושה כל
ממקוםשבייםומתלקטיםאליו, ובדרךממילאכלהרעמתובטלועוברמןהעולם,
כיאיןמהשיקיימו. "'ומתכלבכור'פירושכיבאמצעותשאניעוברבתוךמצרים,
בזהימותמעצמוכלבכורכנתינתעיןשלחכמיםברשעיםועושיםאותםגלשל
מהם שיפריד הזה הדבר כן כמו החיוניות. מהם יצא כן באמצעות כי עצמות,
באמצעותהעברתושםכלנשמותהבכורות")אוה״חשמותיאה(.
הצדהשלילישלהעולםשנתרכזבבכורותמצריםומיוצגע״ימלאךהמות)"הוא
שטןהואיצה״רהואמלאךהמות"]ב״בטז. [(, נבהלמןהמהלךהזהשה'לקחממנו
חלקמחיותו, ומעתהועדעולםהואמתאמץלאחוזבמהשנשארמןהטובבידו,
ונלחםעלכךמלחמתחרמה.
גילוישםה'בעולם, שהואושמואחדואיןבלתו. בכלנסיוןשנתנסה-זוהיגםתכליתנסיונותיושלאברהם3 אברהםהואגילהדרגהיותרעליונהויותרפנימיתשליחודה', עדשבנסיוןהעשירינגלתההמדרגההעמוקה ביותר. לכןלקוהמצריםעשרמכותכנגדעשרהנסיונותשנתנסהאבינוהראשון.
׀מאורנו54
כעתיובןמאמרזהרשישהנוהגיםלאומרובשעתקיוםמצותפדיוןהבן: "פקודא
תליסרלמעבדפורקנאלבריהלקשראליהבחיין, דתריןממנןנינהו: חדדחייןוחד
דמותא, וקיימיןעליהדברנש. וכדיפרוקברנשלבריה, מידאדההואמותאפריק
ליהולאיכיללשלטאהעליה. ורזאדא)בראשיתאלא('ויראאלהיםאתכלאשר
עשה'בכלל, 'והנהטוב'דאמלאךחיים, 'מאד'דאמלאךהמות. ועלדאבההוא
פורקנאאתקייםדאדחייםואתחלשההואדמות. בפורקנאדאקניליהחייםכמה
בתרגום יד. (. הזהר )הקדמת ביה" אחיד ולא ליה שבק בישא סטרא וההוא דאתמר
יםהם מֻנִּ אחד-חפשי: המצווההשלושעשרהלפדותבנוולקשרובחיים, ששנימְ
שלחייםואחדשלמוות, ועומדיםעלהאדם. וכאשריפדהאדםאתבנו, מידי
הממונהשלמותהואפודהוולאיכוללשלוטעליו. וזהסוד"ויראאלוקיםאת
כלאשרעשה"בכלל, "והנהטוב"זהמלאךחיים, "מאד"זהמלאךהמות. ובאותו
פדיוןמתקייםאותומלאךשלחייםונחלשמלאךהמות. בפדיוןזהקונהלוחיים
כנ״לואותוצדרעמניחוולאאוחזבוע״כ.
כמושישצדשליליבעולםבכלל, כךישצדשליליבכלאדםבפרט, ותפקידהאדם
הואלהכניעאתאותהשלילה. אדםרגילמכניעאתהרעשבקרבוע״ידבקות
הבכור. יצה״ראוחזבבכור-בתורהומצוותיה, אךישמישכלזהאינודיעבורו
בכחגדולכיהואהמרכזיביןהבנים, ויודעהואשאםיצליחלהפילאתהבכור
ברשתו, הדרךלהפילאתשארהבניםפתוחהבפניו.
הלאאתקדושתהבכורהניסומצריםוכלכתדילהלשבותואת-ביתרעמקות
זהלקחמהםה'במכתבכורות, לכןודאישעלזהיילחמוביתרשאתוינסולהשיב
לנחלתם. "וכברהודיעונורז״ל)זהרח״ברסג(כיכלמהשבראה'במדתהטובגם
זהלעומתזהעשההאלוקיםבבחינתהרע, וכלבחינהובחינהשישבקדושהיש
כנגדהבקליפה, והקליפהמתאמצתומתחזקתלאחוזבה. ולזהכנגדבחינתהבכורה
שבקדושההיתהבחינתבכורהשבקליפהאוחזתותוקפתבהלבלשלחעדאשר
הרגה'כלשםהבכורהשבקליפתמצרים…וגםבכורישראלקדשאותםכאומרו
'כלבכורוכו'הקדשתיאותםלי')במדברחיז(כדישלאתשארבכורהזולתשלקדש
אשרהקדישלה'…וכיוןשנעקרשםזהנפלענףהרעשהיהמחזיקבבכורהקדושה
ולזהתכףיצאובניישראל")אוה״חשם(. לכןציוונובוראנולהקדיםרפואהלמכה
ולפדותאתהבכורבהגיעולגילשלשיםיום, שאזמתישבתומתחזקתנפשהתינוק
לרשות נכנס הבן הפדיון, ע״י המות. מלאך מיד קומתו, תשלום ומקבל בקרבו
גבוה, לידימלאךהחיים. כךנעשהמלאךהמותטובמאדכיבשלוהבכוריוצא
55בניבכוריישראל׀
מידיהרעוניטעעודיותרעמוקבקדושה, ומכאןוהלאהיכולהבכורלעבודאת
בוראוביתרשאתויתרעז.
תםולאנשלם
עינינוהרואותשעדייןלאזכינולתיקוןהשלם, ועודישלרעממשלהוכחשלטון.
ה עיְהוּדָ יותִּוָּשַׁ יָמָ ברילנושמלכותה'תתגלהבשלמותהבביאתגואלצדק. "בְּ
מוֹ חוְזֶהשְּׁ טַ בֶ ליִשְׁכֹּןלָ אֵ רָ נוּ")ירמיהכגו(. באיזודרךידעוכל4וְיִשְׂ קֵ דְ אוֹה'צִ רְ ריִקְ אֲשֶׁ
באיתבלכיה'הואהאלוקיםאיןעודמלבדו? ע״יקדושתהבכורהשלעםישראל
כמובן. ולהרחבתהדבריםנשובמעטלאחורבהיסטוריה.
היתה מיטתו כי ישראל, עם מחצב מקור היה האבות מכל יותר אבינו יעקב
שלמהומבניוהחלהעניןהאלוקילהתגלותבציבורולארקביחידים. לכןהוא
י כֹרִ בְ י נִ "בְּ הפס': וכשאומר הבכורה, של המיוחדת העצמה את לו שהיתה זה
ל"הואמתכויןליעקבולזרעואחריו אֵ רָ. הגילויהראשונישלעםישראלבתור5יִשְׂ
עםהיהביציאתמצרים, ואזנתגלהיותרמתמידייחודה'ובחירתובזרעיעקב
כעמו, והואהגילויהמתוקןשלקדושתהבכורהשאינהשוללתאתייחודה'אלא
אינם האנושות כל ועמו ישראל עם שעבר ההליכים אכן אותו. מגלה אדרבה
מספיקים, ומלךהמשיחיביאאלהפועלאתגילוישםה'בשלמות. "'קדשליכל
בכור', ר'נתןאומראמרהקב״הלמשהכשםשעשיתייעקבבכורשנאמר)שמותד
כב('בניבכוריישראל'כךאניעושהלמלךהמשיחבכורשנאמר)תהליםפטכח('אף
אניבכוראתנהו'כך'קדשליכלבכור'. והזהרלישראלכשםשבראתיאתהעולם
שנאמר)שמות6ואמרתילהםלישראללזכוראתיוםהשבתזכרלמעשהבראשית
כח('זכוראתיוםהשבת', כךהיוזוכריםהנסיםשעשיתילכםבמצריםוזכרוליום
שיצאתםמשםשנאמר)שםיגג('זכוראתהיוםהזהאשריצאתםממצרים', למה?
"וזהשמואשריקראוה'צדקנו")ירמיהכגו(, -מהשמושלמלךהמשיח? ר'אבאברכהנאאמר: ה'שמו4 , דא״רלוי: טבאלמדינתאדשמהכשםמלכה, ושםמלכהכשםאלהיה. טבאלמדינתאדשמהכשםמלכה דכתיב: "ושםהעירמיוםה'שמה")יחזקאלמחלה(. ושםמלכהכשםאלהיה, שנאמר: "וזהשמואשריקראו ה'צדקנו")ירמיהשם()איכהרבהא'ד״הכירחקממני(. וקוראלמלךהמשיחבשמו, שנאמר: "וזהשמואשר יקראוה'צדקנו")ירמיהכגו()מדרשתהיליםכ״אד״הד״א]ב[(.
"בניבכוריישראלבניםשלמישנטלאתהבכורה")שמו״רט״וכ״ז(. 5
כלהמשמראתהשבתמגלהבכךשהנומאמיןשישסבבשלששהימיםויוםשביעיאשרשונהבקדושתומן6 הימיםשלפניו. ע״יכךהואמודיעקבלעולםשישבוראהמחדשאתהעולםמתהוואפסוזהוהקשרהאמיץ שביןשבתויציאתמצרים. לכןבקידושלילשבתאנואומריםשהשבתהיאזכרלמעשהבראשיתוגםזכר ליציאתמצרים. לענ״דזהופי'המדרשהזהוהקשרשהואקושרביןקדושתהבכורהוניסייציאתמצריםלבין ז'ימיהשבועושבת.
׀מאורנו56
'כיבחוזקידהוציאךה'ממצרים'. 'ולאיראהלךשאורשבעתימים', כנגדז'ימים
שביןהגאולהלקריעתיםסוףכשםשבתחלההםז'ימיבראשיתוכשםשהשבת
מתקיימתאחדלז'ימיםכךיהיואלהשבעתימיםמתקיימיםבכלשנהושנה")שמו״ר
יטז(. המשיחישליםאתגילוייחודה'שהחלבבריאתהעולם, וקבלמשנהתוקף
ביציאתמצרים, בכךשיוציאמןהכחאלהפועלאתקדושתהבכורההטמונהבכל
יהודיובכלבניישראלבכלל, ולכןאףמלךהמשיחנקראבכור.
נסייםבמדרשנפלא: "הלכה: כמהדבריםחייבאדםלעשותלבנו? שנורבותינו
כשם ישראל. אלו והבן הקב״ה זה האב לבן. לעשות חייב האב דברים חמשה
שהאבחייבלמולאתבנוכןעשההקב״הלישראלמלאותםע״ייהושע)יהושעהב
כג(: 'עשהלךחרבותצורים'. האבחייבלפדותו, והקב״הפדהישראלשנאמר)שמואל
אנאפדנומידהצר-בז(: 'לפדותלולעם'")במד״ריזא(. מתחנניםאנחנולפניאבינו
יצה״רומלאךהמותומתחתידהגלותהקשה, וגלהכבודמלכותךעל-הצורר
ידינוועלידיגילויקדושתנוהפנימיתהאחוזהבך, והופעעלינולעיניכלחי, ויאמר
כלאשרנשמהבאפוה'אלוקיישראלמלךומלכותובכלמשלה. "המקוםשקראנו
בניבכוריישראלוגאלאתאבותינווצוונולפדותהבכוריםולקדשםבקדושתשמו,
יגאלאותנובקרובויפדנומכלצרהויקדשנוכדכתיב'קדשישראללה'ראשית
תבואתו', ונאמר'כיפדהה'אתיעקבוגאלומידחזקממנו'")לשוןבעלה״אשכול"
סוףהל'פדיוןהבן(.
נספח
ושמו אחד שה' לגלות צריכים הישראלים שהבכורות הוסבר המאמר בגוף
עולה אך המצרים. הבכורות שביטאו השניוּת לכפירת המשקל כתשובת אחד,
שניוּת הוא במהותו שהבכור מפני באחדות כפרו המצרים הלא קושיה: כאן
)כפישמורותאותיותיווכנ״למבעל"אוהבישראל"מאפטא(, אםכןאףהבכור
הישראליהואכזהואיךיצליחלצאתמאישיותוהשניוניתולגלותאחדות?
הנחתיסודאותהישלזכורתמידהיא, שה'בראהכלואףאתהשניוּת. "אמר
זוגות בראתי שבראתי, מה כל בני לישראל: הקב״ה חמה- זוגות, וארץ שמים
ולבנהזוגות, אדםוחוהזוגות, העולםהזהוהעולםהבאזוגות, אבלכבודיאחד
ומיוחדבעולם. מנין? ממהשקרינובענין: 'שמעישראלה'אלהינוה'אחד'")דב״ר
נברא שהעולם מכך שיש, כביכול "הרווח" מה היא, מאליה העולה שאלה ב(.
באופןזוגי? הלאאםהיההעולםנשאראחדותילאהיהמקוםלכפירהולהסתרת
57בניבכוריישראל׀
אורה'! )יודגששעניןזהעמוקמאדולאבאנולמצותאתהסוגיהכאן, אלארק
לתתכיווניהסברה. (
מהסבה מעצמיותו, סטיה ללא שלו האישית הזהות בשמירת מאופיין היחיד
שבעולם רוחות כל מושפע. להיות יכול הוא שממנו גורם שום שאין הפשוטה
איןמזיזותאותוממקומוכיאיןלובעולמואלאהואעצמו)ואפילורוחותאין
שאיןלואפשרותלהתפתחלכיווניםחדשים-שם(. ואולםזהממשחסרונוהגדול
היא הזוגיות זאת לעומת מורגל. שהנו ממה יותר רחבים לאופקים ולהתקדם
מקורלאאכזבלהפריהוהתרוממותאדירה, ויחדעםזאתאףמקורלהתנגשויות
ומאבקיםפנימייםוחיצונייםביןבניהזוג. אךאםיצורפושניהערכיםכאחד: יציאה
מןהיחידאלהזוגיותוהשבהשלאותהזוגיותאלהמקורהמאחדאותם, תווצר
תמונהשלמהשלאחדותמתפתחתומתעלה. לדוגמה: החמהוהלבנההמוזכרים
במדרשדלעילמשלימיםזהאתזהאךגםיכוליםלהיותבמתח)לאבריא(מתמיד
ביניהן. כדילמנועמתיחותזועלהשמשוהירחלדבוקתמידבשורשהמאחדם
ומתוךכךיאירויחדלעולםאורנעים. בתמצות: המעברמןהיחידלזוגוהחזרה
מחד מהפך הוא אותם, המאחד הפנימי הקשר לרב-אל המפרה-גוניות גוניות
אתעצמהכלהזמןומתעלהכלהעת. לכןנבראהעולםזוגותזוגותהמתייחדים
במקורם.
אכןישנהסכנהשאדםיאחזרקבזוגיותללאהאיחודשבאאחרכך)שהריתודעת
הריבויוהזוגיותהיאהתודעההמרכזיתשאדםחיבתוכהוזהוהעולםהגלוישלו,
יביא וממילא האדם( לעיני חשוף ניצב שאינו נסתר דבר הוא המאחד והיסוד
שהפכו עד המצריים, לבכורות שקרה מה וזה המציאות, והרס מוחלט לפירוד
זאתלדת. מטרתכלהיציאהממצריםוכלהאותותוהמופתיםוידוהחזקהשל
רבוןהעולם, היאלבטאשמקורכלהזוגיותהיאהאחדותולשםהיאצריכהלשוב,
וזהעצמוהיהתפקידםשלבכורותישראלבגלותמצריםובכלהדורות, ומתוך
כך, תפקידםשלכלישראל. לכןזכוישראללירשולנחולזוגאחרשנזכרבמדרש
דלעילמתוךהרמוניהמושלמת: "דבראחר, למהנקראישראלבניבכורי? לפי
שנים', פי לו לתת יכיר השנואה בן הבכור את 'כי יז( כא )דברים בתורה שכתוב
כךישראליורשיםשניעולמותהעוה״זוהעוה״ב. ולכךמסרהקב״הסודהלבנה
לישראלשיהיוהםמוניםבהוהעובדיכוכביםמוניןלחמה, לומרמהחמהאינה
אלאביוםכךאיןמושליםאלאבעולםהזה, ומההחמההיאשלאשכךהםעתידין
לידוןבהשנאמר)מלאכיגיט('כיהנההיוםבאבוערכתנור'. וכשםשהלבנהנראית
׀מאורנו58
ביוםובלילהכךישראלמושליםבעולםהזהובעולםהבא, וכשםשהלבנההיא
שלאורכךישראלנוחליןהאורשנאמר)תהליםצזיא('אורזרועלצדיקולישרילב
שמחה', ואומר)ישעיהסא('קומיאוריכיבאאורך', ולכךנאמר'החדשהזהלכם'
שיהאשלכםשאתםבדוגמתה")שמותרבהטוכז(.
59דיןשינהבבתיכנסיותובתימדרשות׀
דיןשינהבבתיכנסיותובתימדרשות חדאד אליה ינון
אלעיןהקורא: אלנאאפךבייחרה, לאמרמיהואזהצעירומורה, ואת
מלאים דבריהם ממתניו עבה טָנּם קַ אשר ירא איננו הקדושים רבותיו
וחסריםדבריו. שלאבאתיבמאמרזהלהורותהלכה, ולהציבכנגדדברי
ה. איןכוונתיאלאלהציג כָ לְ הוהָ הפוסקיםמערכה, לשבשכלאמתושִׁבְּשָׁ
הדברים, בהםעיינתיכיכלתיואחקורחקרים, אחרקבצתיהדבריםחובר
יעקרים. ואלה ברַ חברים, ולפניךהגשתידבריהצרים, ולוואיולאיהיודְּ
הדברים:
א(זהלשוןהתוספתאבמגילה)פ״בהי״א(: 'בתיכנסיותאיןנוהגיםבהםקלותראש,
לאיכנסבהםלאבחמהמפניהחמהוכו', ואיןאוכליםבהםואיןשותיםבהםואין
ישניםבהם', ע״כ. וכ״כהמרדכי)סי'תתכט('איןישניםבהם'וכןהארחותחייםבדיני
ביתהכנסת)אותו(כתב"וביתזהאיןנוהגיםבוקלותראשוכו'ואיןישניםבהם".
וכןמשמעשגרסוהתוס'ב״ב)ג: (ד״הועייליהלפורייה. וכןהרשב״אבתשובותיו
יוסף הנמוקי וכ״כ מדרשות. ובתי כנסיות בבתי שינה איסור הזכיר רעח( סי' )ח״ד
וכ״פ קנ״א סי' בריש הב״י והביאו בביה״כ" אסור עראי שנת "אפילו כח: ( )מגילה
בשו״ע)שם(וביו״דסי'רמ״ו)סע'טז(כתב: "איןישניםבביתהמדרש".
לא והרא״ש הרי״ף וכן שינה איסור הוזכר לא לפנינו הגמרא דבלשון איברא
הזכירוהווגםהרמב״ם)פרקיאמהלכותתפילהה״ו(העתיקהברייתאככתבהוכלשונה
בגמראולאהזכיראיסורשינה, וכןהעתיקוהסמ״ג)עשיןיט(והסמ״ק)אותו(.
בשינה שאין משום בביהמ״ד שינה איסור דאין להו דסבירא לומר נראה והיה
קלותראשוסמךלזהדקי״לדמותרלישוןשינתעראיכשתפיליןבראשואםפורס
עליהןסודרכמבוארבגמ'סוכה)כו: (וכ״פבטוש״ע)סי'מד(וכתבע״זהב״י)רישסי'מד(
בשםהרא״שפרקמישמתו)סיכח(והרי״ו)יד: (וז״ל: 'ואםתאמרהיאךשנתעראי
מותר, והלאאסורלהסיחדעתומהם, ובשעהשמתנמנםמסיחדעתומהם? וי״ל
דלאהויהיסחהדעתאלאכשעומדבקלותראשובשחוק, אבלכשהואמתנמנם
איןכאןהיסחהדעתכיהואשוכחהבליהעולם'. עכ״ל.
ומשמעלהדיאמדבריוששינהלאנחשבתקלותראש. וא״כי״לבנידוןדידןדכיוון
׀מאורנו60
שכלמהשנאסרבביה״כהואמשוםקלותראש, איןלאסורשינהשאיןבהקלות
ראש.
אלאשלאמצינושוםפוסקשכתבלהתירשינהבביהמ״ד. ועודשמרןפסקלאסור
לאהיה-שינהכאמורלעיל, ובודאישאםהרי״ףוהרמב״םוהרא״שהיומתירים
מתעלםמרןמדעתם.
עלכןצריךלומרדלכ״עקייםאיסורלישןבביהמ״ד, ומישכתבובפירוש–כתבו,
ומישלאכתבוס״לדבכללמהשאמרנו'איןנוהגיםבהםקלותראש'נכללגם
איסורשינה.
ומהשמשמעמלשוןהב״ישהבאנולעיל)סי'מד(ששינהאינהקלותראש, אינו
קשה, שישלחלקביןקלותראשהאמורהבתפיליןלקלותראשהאמורהבביה״כ,
שקלותראשהאמורהבתפיליןהיינושחוקוכדו'כמש״כהב״יהנ״ל, וכשישן–אינו
משחק. אךקלותראשהאמורהבביה״כודאישאינהקלותראשהאמורהבתפילין
דא״כאמאילאיכנסבהםמפניהחמה, הריאינושוחק? וא״תדהברייתאבמגילה
תרתימיליקאמרה: חדא–איןנוהגיםבהםקלותראשועוד–איןנכנסיםבהם
אינו, זה לחוד, איסורים ושאר לחוד ראש קלות וא״כ וכו' החמה מפני בחמה
וכמש״כרש״י)מגילהכח. ד״האיןאוכליםבהם(וז״ל: 'איןאוכליםבהםוכו'ולאגרסי'ואין
אוכליםבהם, דכולהופירושאדקלותראשהן'.
זלזול במעשיו שמראה היינו בביה״כ שנאסרה ראש' ש׳קלות לומר כרחנו ועל
בביה״כשאיןקדושתואלאכשארבתים. וכןמדוייקמלשוןרש״י)שם(שכתב: לשון
ודאי אלא 'ראשו'? שמיקל כפשוטו פירש״י לא ומדוע 'אותה'. שמקלין – קלות
הוצרךלפרשכןמהטעםשכתבנו.
א״כהשתאקאידינאדאיןלישוןכלללאבביה״כוכ״ששלאבבהמ״דשקדושתו
חמורהכמבוארבגמרא)מגילהכו: (וכןנפסקבשו״עסי'קנג)סע'א(.
ואולםכדדייקינןשפירנראהבס״דדמהשכתבנובטעםאיסורשינה, כלזהניתן
בהם נוהגים ל׳אין פירוש כולהו וכו' אוכלין שאין שכתב רש״י לדעת להאמר
קלותראש', וע״כגרסי': 'איןנוהגיםבהםקלותראשאיןאוכליםוכו''ול״ג'ואין
אוכלים'. אולםהרמב״ם)שם(כתב: איןנוהגיםבהםקלותראשוכו''ואין'אוכלים
בהםוכו'. משמעדס״לדאיסורקלותראשלחודואיסוראכילהלחוד, וכלשונו
העתיקהטורוהשו״ע)סי'קנא(.
ואעפ״ככתבהשו״עבסע'ג''איןישניםבביתהכנסת'. וא״אלומרשהטעםכמו
שכתבנולעילשכלהאיסוריםנאסרומשוםקלותראש.
61דיןשינהבבתיכנסיותובתימדרשות׀
-דמדפליגאיסורקלותראשלעצמוואיסוראכילהושתיהוכניסהלעצמו-חדא
משמעשכלאחדלגופו. ועוד, דהטורוהשו״עמפרשיםקלותראשכפשוטו, שכתבו
'איןנוהגיםבהםקלותראשכגוןשחוקהיתולושיחהבטילה'ולאכפירושרש״י
שכתב'שמיקלאותה'.
ורקרש״י, משוםשפירששאיסורכניסהוכו'הםפירוש'קלותראש'הוצרךלפרש
שקלותראשהאמורהכאןהיינושמיקלאותה.
]והב״ח)רישסי'קנא(כתבבדעתהטור'ורצהלומרכלאלואףאכילהושתיהבכלל
קלותראשהןוכןפירשרש״יעכ״ל. וצ״עבדבריודבהדיאכתברש״ידגרסי''אין'
אוכליםולא'ואין'אוכליםדכולהופירושאדקלותראשנינהו, והטורכתבבבירור
'ואיןאוכלים'ומשמעודאידפליגיוכןמשמעשאכילהושתיהלדעתהטורלאו
משוםקלותראש. ושמאגירסאאחרתהיתהלפניהב״חבדבריהטור[
ומצאתילגאוןבעלחוותיאירשכתבבמקורחיים)עלהשו״עסי'קנא(שטעםאיסור
שינהמשוםהפחהונקוטמינהדהפחהבביתהכנסתאסורהוכו'. ונשאונתןבדבר
זהוחתם: מכלמקוםלישוןאסורדדרךהישןבכךוהויהשינהכמביאעצמולידי
הפחה. נראהלי. עכ״ל.
ועלעיקרדבריוקשהשמחדשאיסורהפחהבביתהכנסת)כןהקשהר'אלחנן
סבתוהי״ו(ועודקשהדלטעםזהמדוענאסרהשינתעראי? האקי״ל)סוכהכו. (דרק
בשינתקבעחיישי'להפחהאבלבשינתעראיל״חלכךוכמושפירשרש״ישם. ואף
הגאוןבעלמקורחייםעצמוכתבחילוקזהשביןשינתקבעלשינתעראיפיסקא
קודםלזו, וא״כיקשהמדוענאסרהשינתעראי?
וי״לבדוחקדאםיישןשינתעראיחיישי'שמאירדם)כמבוארבגמראסוכהכו. חששזה(
ואםירדםחיישי'שמאיפיח. ודוחקהואמשוםדהויאגזירהלגזירהבכבודבית
בשער ברורה הלכה בספר כמש״כ מדרבנן הפוסקים רוב לדעת שהוא הכנסת
הציוןאותד'. ואףבתפיליןשקדושתןמןהתורהלכ״עכתבהרי״ו)ברכותיד: בדפי
הרי״ף(דשנתעראילאנאסרהמשוםדלאגזרינןגזירהלגזירה. וישלישבבדוחק
דבריבעלמקו״חדבדרבנןמצינוגזירהלגזירה)עייןתוס'שבתקיז: ד״ההאדתניאור״ןעל
הרי״ףד״הודאמרינן(ומ״מדוחקהוא, ועודדעלעיקרדבריוקשהוכדלעיל.
ונראהלומרדטעםהאיסורלדעתהרמב״םוהשו״עדכיהיכידאסורלהכנסלביה״כ
לצרכובלבדוכמפורשבגמראמגילה)כח: (, שאםהוצרךלקראלחבירויאמרהלכה
אופסוקאוישההמעטוכתבהר״ן)ט. (דטעמא'שלאיהאנראהכנכנסבהלצרכו
שנהנה לצרכו, בביה״כ משתמש כשישן שהרי בביה״כ, לישן אסור ה״נ בלבד',
׀מאורנו62
מהגנתביה״כבחמהמפניהחמהובגשמיםמפניהגשמים, וודאילאהרישינה
בחוץכשינהבמקוםמוגןמחסהומסתורמזרםוממטר.
ביה״כלו-וע״פטעםזהאיןלחלקביןשינתקבעלשינתעראי, שביןכךוביןכך
מבטח, ומזלזלבזהביעודושלביה״כ. ומטעםזהנאסרוגםאכילהושתיה.
ואףשלאכתבהרמב״םושארראשוניםאיסורשינהבפירוש, כיווןשכתבואיסור
נאסרו. -אכילהושתיהשמעי'מינהשאףשינהוכלשימושפרטיבביתהכנסת
ב(מיהו, דיןזהאמורדוקאבסתםאדם, אבלגביחכמיםותלמידיהםהדיןשונה
וכמפורשבגמרא)מגילהכח: ('אמררבאחכמיםותלמידיהםמותריםדאמרריב״ל
מאיבירבנן? ביתאדרבנן'ופרש״י: מאיבירבנן–למהקוריןבתימדרשותבי
רבנןלפישביתםהואלכלדבר. ואיןלחלקביןתלמידיםמובהקיםלביןתלמידים
מתחילים, אלאכלשהואתלמידהלומדבביהמ״דמותרהואבדבריםהמותרים
לתלמידיחכמיםבבהמ״ד, שזהלשוןהירושלמיבמגילה)פ״גה״ג('רביאימימפקד
ליה מקבלין תיהוון לגביכון באורייתא מלכלך גביכון ברנש אתא אין לספריא
ולחמריהולמנוי'. ופירשהרשב״א)מגילהכח: (פירושמלוכלךמשוחכלומרשישבו
קצתתורה, וכןפירשהר״ן)ט. (וקרבןהעדה)עלהירושלמי(.
והטעםלהיתרתלמידיחכמיםמפורשבגמ', אמררבאחכמיםותלמידיהםמותרים
'דאמר')משמענתינתטעם(ריב״למאיבירבנןביתאדרבנן'. ופרש״י: למהקורין
בתימדרשותבירבנןלפישביתםהואלכלדבר. וכתבהרשב״אבחידושיולמגילה
)שם(כיווןשהםעומדיםשםתדירהריהםלהםכביתדירה. וכ״כהר״ן)שם(. ונראה
ואע״פ מותרים, – היום כל שם שעומדים שכיוון הכל לדעת מוסכם זה שטעם
שהרשב״אוהר״ןמתיריןבבהמ״דאפי'שלאמדוחק, ולאמשמעכןדעתשאר
הפוסקים, מ״מבעניןהטעםנראהשלאנחלקו.
ולפיטעםזה, איןלחלקביןשינתקבעלשינתעראי.
וקודםשנבארהדיןנשובלבארבהרחבהאתהטעםהנ״ל. הרשב״אכאמורלעיל
היום, כל שם שעומדים בכך מה ולכאו' היום'. כל שם שעומדים 'כיוון כתב
האםמשוםכךאיןהםמצוויםעלמוראמקדש)מדרבנןעכ״פ(? ואטואםיכנס
נתיר לו גם האם מעש, באפס היום כל שם ויעמוד השורה מן אדם לביהמ״ד
אכילהושתיהושינה? אלאודאיכוונתהרשב״אבזהשכיווןשעומדיםשםכל
היום, אםנצריכםלצאתיבואולידיביטולתורה, וכדילמנועביטולתורהמוטבלנו
אףלהקל)לכאורה(בכבודבהמ״ד. ומדועטובלנוכך? שהריכלקדושתבהמ״ד
63דיןשינהבבתיכנסיותובתימדרשות׀
לביטול לגרום נאלץ בהמ״ד כבוד משום אם ועתה תורה, בו שלומדים משום
תורה, הרישלאהרבינובכבודביהמ״דאלאמיעטנובכבודובכךשמיעטנובתורה
הנלמדתבו.
וכיווןשכךהוא, נראהשאיןלחלקביןשינתקבעלשינתעראי, שכשםששינת
אףשינתקבעישלהתיר, וכ״כמרןהכסףמשנה-עראיהתרנומשוםביטולתורה
)פי״אמהלכותתפילה('לאכולולשתותולישןמותר'ולאחילקביןשינתקבעלשינת
עראי.
וכןישלהוכיחממש״כבב״י)סי'קנא(שהביאשםדברימהר״יאבןחביבודברי
אבל הכנסת בבית אסור עראי שינת 'אפי' שם: וז״ל כח: ( )מגילה יוסף הנימוקי
אע״פשהואחמורמביה״כנראהדמותרדאמרי'בפרקמישמתו)כה. (-בביהמ״ד
הניציפידבירבדהניגנווהניגרסי', עכ״ל.
הרישלמדהיתרשינהבבהמ״דמהניציפידבירב, ונראהבפשטותשהשינהעל
אותםציפיהיאשינתקבע, חדאמאופןהשינהעל'ציפי'דהיינומחצלותומשמע
שזושנתקבע, ועודשהגמראבברכותשהביאהמעשהדהניציפי, למדהממנו
הישנים 'שדרך ופרש״י גנו שהני שאע״פ הפיח, שאחר במקום ללמוד שמותר
מפיחים'מ״מהניגרסי.
ובגמראסוכה)כו. (משמעלהדיאשדווקאבשינתקבעחיישי'להפחהוכ״כרש״י
שם)סוכהכו. (ד״ה'רבאאמר'וז״ל: 'בשינהפורתאלאאתילידיהפחה'. הרישאף
שנתקבעהותרהבביתהמדרש. ולפ״זכשכתבמרןבשו״עבסי'קנא)סע'ג('אבל
בביתהמדרשמותר'כוונתומותרלגמריביןשנתקבעביןשנתעראי.
וכ״כלפרשדבריהשו״עבעלחוותיאירבמקורחיים]והגאוןרעק״אהביןבפשיטות
שהניציפימדוברדווקאבשנתעראי, וע״פהאמוראינומוכרח.
מדוחק, שלא אף בבהמ״ד 'רק' מותרים ת״ח שלהר״ן הגרעק״א שם כתב עוד
ומשמעמדבריושלהר״ןאיןהיתרכללבביה״כאףמדוחק. וצ״עבדבריו, דבהדיא
כתבהר״ן)ט. ('ענייםאכלוושתו'בביכנישתא'וכןחכמיםמותריםליהנותבהם
והואשהוצרכולהםכגוןשהיהמקוםדחוקלתלמידים, אבלשלאבשעתהדחק
אסורוכו''. הרישאףלהר״ןת״חמותריםאףבבתיכנסיותמדוחק[. וכ״נשהיא
דעתהרשב״אלהתירלת״חאףשנתקבעוכןדעתהר״ן. וכןפסקבבא״ח)ויקראאות
ה(. והםכתבולהתיראףשלאמדוחק. אולםהרמב״ם)פי״אמהלכותתפילהה״ו(כתב:
וחכמיםותלמידיהםמותריםלאכולולשתותבהם'מדוחק'. וכתבמרןהב״ישכן
היאדעתהתוס')מגילהכח: ד״הבתיכנסיות(והרא״שפרקבניהעיר)סי'ז(והטור)סי'קנא(
׀מאורנו64
וכ״פמרןבשו״עשאכילהושתיהמותריםרקמדוחק. ומשמעבפשיטותשה״ה
לשינהדמאישנא.
ומהנקראדוחק? עפ״משביארנולעילבטעםההיתרלת״חישלומרשכלשיגרום
לולביטולתורהמקרידוחק.
שו״רשכ״כבשו״עהגר״ז)הלכותת״תפ״דסי״ב(וז״ל: 'וכןאיןישניםבבהמ״דלאשינת
קבעולאשינתעראיאלאמדוחקכגוןמישלומדיומםולילהבבהמ״ד, והואבענין
שאםיצטרךלישוןבביתוימשךמזהביטולתלמודתורההתירולולישוןבבהמ״ד'.
עכ״ל.
ביטול ימשך אחר למקום ילך שאם במקום קבע שינת אף להתיר שדעתו הרי
תורה, והואכדברינובס״ד. וכ״כבחייאדם)כלליזסע'יד(שמותרלישוןאםיגרםלו
ביטולתורה. אמנםדעתהרמ״א)בהגהלשו״עהנ״ל(לפסוקכאותםהסובריםשבבית
המדרשמותראףשלאמדוחק.
ג(ועתהבאנבואלבארדיןבתיכנסיות. נראהשליתמאןדפליגדלת״חמותר
לאכולולשתותולישןבבתיכנסיותמדוחק. שהסובריםשבבהמ״דמותריםמדוחק
–לאחילקוביןבתיכנסיותלבתימדרשותהלאהמההרמב״ם)שם(והרשב״ש
בתשובותיו)סי'רעד(והתוס'במגילה)כח: ד״הבתיכנסיות(והרא״ש)סי'ז(כפישפירשם
הב״י)סי'קנא(וכןהשו״ע)שם(לאחילק. ואףהסובריםשבבהמ״דמותראףשלא
מדוחקסובריםלהתירבביה״כמדוחקוהםהרשב״אבחידושיולמגילה)כח: (והר״ן
)ט. (. והראבי״ה)סי'תקצא(לאחילקביןבתיכנסיותלבתימדרשותשבשניהםהתיר
ולאפירשאםדעתולהתיראףשלאמדוחקאורקמדוחק.
אמנםדבריהשו״עבענייןזה)סי'קנאסע'ג(הםלכאו'סתומיםשכתב: 'איןישנים
אי דמי? היכי ולכאו' מותר'. המדרש בבית אבל עראי שינת אפי' כנסת בבית
בתלמידחכםמייריקשהדמימהראשוניםמצינושאסרלת״חאפי'שינתעראי
בביתכנסת? ]וא״תדמצינולנמוק״י)הובאודבריולעיל(שאסראפי'שנתעראי
בביה״כוכמותופסקהשו״ע, יקשה, דשביקכלהנירבוותאוהכריעכיחידועוד
היה דא״כ ועוד הכנסת[ בבית אף שינה להתיר משנה בכסף כתב גופיה דמרן
לשו״עלפרששמדבראפי'בת״ח, שהרילגביאכילהושתיהכתבלהקללת״חאפי'
בביה״כ)סע'א(, וכשבאלפסוקשבשינהאפי'ת״חאסורהיהלולומרכןבפירוש.
ואםבאדםמןהשורהמשתעימימצינושהתירלסתםאדםלישןבבהמ״ד? ואמנם
דחקהמשנ״ב)סע״קטז(לפרששאףאדםרגילמותרכיווןשא״אלהשארזמןארוך
65דיןשינהבבתיכנסיותובתימדרשות׀
ולשמועד״תולהזהרמשנתעראי, אולםאףהואכתבזאתבלשוןאפשר, וכבר
נתחבטבביאורסע'זההגאוןרעק״אוחתםבצע״ג.
ונ״ללפרשדבריהשו״עבאופןהזה: כשכתבהשו״עאיןישניםבביה״כאפי'שינת
כוונתולומראדםשבאלהתפלל, ואורחאדמילתאלהתפללבביתהכנסת-עראי
ובכהאיגוונאשבאלהתפלל–איןישניםשםאפי'עראי. ואדםהבאללמודואורחא
דמילתאללמודבביהמ״ד, בכהאיגוונאשבאללמודמותר. ומדכתב"מותר"סתם
ולאפירש, משמעשבאלהתיראףשינתקבע, )וכןישלהוכיחמהנמוק״ישהביא
בב״יוכדלעיל(, ולפ״זאיןכוונתהשו״עלאסורעלת״חלישוןבביה״כאלאכתב
ביתהמדרששזההואאורחאדמילתאוה״הבתיכנסיות.
וראיהלזהמדכתבבסע'א)שם(בלשוןהזו: 'בתיכנסיותובתימדרשותאיןאוכלים
בהםוכו'ותלמידיחכמיםמותריםלאכולולשתותבהםמדוחק'. משמעשמתיר
לת״חאףבבתיכנסיות. וא״כגםכשכתבהיתרשינהלת״ח–אףבבה״ככוונתו
להתיר. וכ״כהמשנ״ב)בס״קטו(בדעתהשו״עשת״חמותריםאףבבתיכנסיות.
וכיווןשמוכרחיםאנולפרשסוףדבריהשו״ע'אבלבביתהמדרשמותר'דאורחא
אורחא הכנסת' בבית ישנים 'אין ברישא שגם לפרש כרחנו על נקט, דמילתא
דמילתאנקט.
וא״ככלאדםשלאבאללמודאסורלולישןאפי'שינתעראי, ביןבביתהכנסת
ביןבבהמ״ד, אלאכיווןשדרךאדםכזהלבאבד״כאלביה״כנקטהשו״ע'בית
הכנסת', מיהוה״הלבתימדרשותשגםבהםאסורהאפי'שינתעראי. וכ״שהוא,
שהריבתימדרשותקדושתןחמורהמבתיכנסיותכמבוארבטוש״עסי'קנגסע'א.
ואע״פשסתםהשו״עבסע'זה)סע'ג(, סמךעלמהשפירשבביאורבסע'א'לחלק
ביןסתםאדםלת״ח, כןנ״ל. ]ובזהישלישבמהשתמהבספרלימודהתורהסי'
עלמש״כהילקוטיוסףבסי'קנאסע'יב'איןישניםבבה״כאפי'שנת6כוהערה
עראי'ותמהמניןלולאסורשנתעראיוכו', ולפיהאמורלאקשיאמידי[.
מהראשונים וחלק בבהמ״ד שינה איסור נשנה בתוספתא הדברים: תמצית
הזכירוהו, אמנםבגמ'לאהוזכראיסורזהורביםמהראשוניםלכאו'השמיטוהו.
בכללשאר-אךנראהשלכ״ענאסרלישוןבבהמ״דואףמישלאמנהאיסורזה
איסוריםהואנכלל.
טעםהאיסור: לרש״ישמפרשקלותראששמיקלאותה, כלשימוששמיקלבכבוד
ביה״כנאסרואףשינהבכלל. אמנםשארראשוניםמפרשיםקלותראשכפשוטו,
׀מאורנו66
וצ״עבדעתםמהוטעםאיסורשינה. בעלמקורחייםכתבדטעמאשמאיפיח. ויש
להקשותעלדבריו.
ונראהלומרטעםאחרוהואשבשימושפרטיבביה״כמזלזלביעודביה״כומצאנו
שנאסרלהשתמשבביה״כלצרכושאפי'הנכנסלקראלחבירומביה״כצריךלומר
פסוקוכדו'שלאיהאנראהכמשתמשלצרכו.
לישן, מותר תורה מעט אלא למד לא אפי' ת״ח אך אדם בסתם נאמר זה כל
מדוחק, -וטעמאשלאיבטלמלימודו. ע״פטעםזהישלהתיראףשנתקבע, לשו״ע
אףשלאמדוחק. -ולהרמ״א
ודיןזהאמוראףבבתיכנסיות, ואףשבשו״עכתב'איןישניםבביה״כאפי'שנת
עראי'כוונתולאסורדוקאלאדםשלאבאללמוד. אולםהבאללמודכשםשהותרה
הותרהלוגםשינה. -לואכילהושתיה
המורםמןהאמור: סתםאדםאסורלולישןלאשינתקבעולאשינתעראיבין
בבהמ״דביןבבה״כ. )וראהמש״כבעניןחומרתשינהבביתהכנסתהשל״ההקדוש
בעניניתפילהוקס״תד״האסורלישןבב״ה(וישמתיריםלישוןבבהמ״דשינת
עראי)אפי'לסתםאדם(. אבלתלמידחכםואפי'מישלמדקצתמותרלישוןבין
שינתקבעביןשנתעראיביןבבהמ״דביןבבה״כמדוחק, וכ״כהגר״דיוסףבספרו
הלכהברורה. והרמ״אפסקשלת״חמותרבבהמ״דאפי'שלאמדוחק.
ביאורדבריהגמראבסנהדריןעאע״א'כלהישןבביתהמדרשתורתונעשיתלו
קרעיםקרעים'.
לאסור שסובר פוסק שאין ראינו שראה אחר האלו, והדברים האמת כל אחר
לת״ח מתירה ביותר המחמירה והדיעה מוחלט, באופן בבהמ״ד שינה ת״ח על
לפחותשינתעראיבבהמ״ד)כףהחייםאותלבלמישאינולומדבקביעות(, צ״עבדבריהגמרא
בסנהדרין)עא. ('אמרר'זיראכלהישןבבהמ״דתורתונעשיתלוקרעיםקרעים
שנא'"וקרעיםתלבישנומה")משליכג(', ולכאו'הדברקשהאםהותרלת״חלישון
בבהמ״ד, ורקחסידותהיאלהמנעמכךכמושמתבארמדבריר״א)סוכהכח. (ורב
אדאבראהבה)תעניתכ: (ור'זירא)מגילהכח. (שנשתבחובכךשלאישנובבהמ״ד
לאשינתקבעולאשינתעראי, וגםריב״זנשתבחבכך)סוכהשם(וכיווןשנשתבחו
בזהפשוטשאיןזואלאחסידות, ומדועא״כנגזרעלכלהישןבבהמ״דשתורתו
67דיןשינהבבתיכנסיותובתימדרשות׀
עשהקרעיםקרעים? ועוד, מדועלאנאמרכןעלאכילהושתיהשאףהםאסורים תֵ
בבהמ״דלסתםאדם?
אולםישלהתבונןבמקורדבריר'זיראולבארו, ומןהבא׳רההיאישקוהעדרים.
ה", ופרש״יבסנהדרין: ישׁנוּמָ לְבִּ יםתַּ עִ רָ ליִוָּרֵשׁוּקְ אוְזוֹלֵ יסֹבֵ הפסוקהמלאהוא: "כִּ
'וקרעיםתלבישנומה–נומהשאדםמתגרהבהתלבישקרעים, כלומרסוףכלבעל
הנאותלבאלידיעניות'.
הרישרש״ימפרשפסוקזהדוקאעלבעלהנאותולאעלסתםאדם. ולמההכוונה?
לבלימודהתורה, שמפעםלפעםתוקפיםאתהאדםרגעי מַ עָ ידועאצלכלאדםשֶ
עייפות, וברגעיםאלוחשהאדםצורךעזלתתפורקןלעצמוולהניחאתראשו
מעט, אולםכללומדיודעגםשהרבהפעמיםעייפותזוהיאלמראיתעין, שבןרגע
באה, ובןרגעכלילתחלוף.
כל את ליצרו לספק תמיד ומורגל הנאות בעל שהוא אדם זירא: ר' אומר וע״ז
שידרוש'אוכלבידומיד', ומעולםלאלמדלהתגברעלתאוותיו, סוףאדםכזה
שתתקפהועייפות שבכלעתובכלשעה קרעים. משום תעשהקרעים שתורתו
רלו)לשון- יכנעלה, ויפסיקבאמצעלימודובשביללישון, ובמלאתספוקו–יֵצַ
צרוּת(, ולאישארבידוכמעטאףלימודשלםורצוף]ובהקשרזהישלהזכירמה
כח יוסף שלא מערפלת העצלות וז״ל: א( בחלק ג' )אגרת באגרותיו החזו״א שכתב
למסלולו החיים זרם את ההזנחה הזדונית. נפשו בחירת נגד מלחמה להכריז
ולהרגלוהיאשורשהזנחתהתורה. ללמודשעהאחתולהפסיקשעהאחתהוא
קיוםהתוהוהאפסוההעדרוכו', עיקרהלימודהואהתמידיוהבלתינפסק, בלימוד
התמידיהואסודהקדושה, וזהשעושהתורתוקרעיםקרעיםאסףרוחוכו'עיי״ש
דבריוהמעוררים[.
כה, אףכאשר לְ אולםאדםששינהבביתהמדרשהיאזרהעבורוושלחהמביתווהָ
תתקפהולפעמיםעייפותקלה–לאיכנעלהכלל, משוםשהתרגללאלתתליצרו
כלחפצו, ואחרשהורגלבזהכמעטאיננומסוגללישוןבאמצעלימודו. ואףאם
נומה שכתב: רש״י כיוון ולזה ומחשבה. דעת שיקול אחר זה יהיה לישן יחליט
שהאדםמתגרהבה–תלבישקרעים. ורש״ילמדזאתמהפסוק'וזללוסבאיורש'
–משמעאדםשלהוטלמלאתאוותו. ואףר'זיראדייקבלשונוואמר'הישן'בבית
המדרשמשמעמישמורגלבכך.
וכיווןשדבריר'זיראמכווניםדוקאלסוגזהשלשינה, מובןאיפוא, שאדםשיודע
שבאמתעייףהוא, אושמראשקבעלעצמוזמןמסוייםביוםלשינה, ומעדיףהוא
׀מאורנו68
באדםכזהלאדבר-שלאלצאתמבהמ״דלישוןבמקוםאחרמחששביטולתורה
ר'זירא. ובעזרתה'יזכהלהיותשלםבגופו, שלםבממונוושלםבתורתו.
וע״פזהישלבארמהשנשנהבתנאדביאליהורבהפרקיג)אותה(שכתבשם
עצמו 'ישמר כתב: הט״ז ובמידה עצמו את האדם ג שיְּנהֶ מידות עשרה שמונה
שלאיבאלידיתנומה, שנא'וקרעיםתלבישנומה. לפישאיןלךמידהקשהבעולם
כמתנמנםבביתהכנסתובביתהמדרש. ולאזובלבדשישמרעצמומןהתנומה
הרבה ושותה אוכל שהוא מתוך כי הרבה, ושתיה מאכילה עצמו ישמר אלא
יבואלידיתנומהשנא'פןתאכלושבעת)דבריםחיב('. ע״כ. ולכאו'נראהשבדבריו
אלושוללכלשינהשהיאבביתהמדרש. וכןפירשאתדבריובספרהלכהברורה
להגר״דיוסף)סי'קנאאותטובבירורהלכה(.
אולםהמתבונןבדבריויראהשכוונתולשלולדוקאאתהשינההמזדמנתמפעם
לפעםלאדםבעתלימודו, ועלכןחזרפעםאחרפעםעלהמילה'מתנמנם', שבד״כ
כשאדםישןמתוךכניעהלדחף, איןהואנרדםממשאלאמתנמנם)עייןפסחים
קכ: החילוקשביןתרדמהלתנומה(.
זְהירגםמאכילהושתיהמרובהשמביאותאתהאדםלידיתנומה, ובודאי ועלכןהִ
שעייפותמתוךאכילהמרובההיאעייפותשהאדםהביאעלעצמוואינהטבעית.
אכןנראהשגםהתנאדביאליהויסכיםשאםצריךהאדםבאמתלישןלצורך
לימודו–איןאיסורבכך, ולאע״זנאמרשאיןלךמידהקשהבעולםכמתנמנם
בביתהכנסתובביתהמדרש.
יםיָרוּצוּ רִ רכַּנְּשָׁ בֶ יַעֲלוּאֵ יפוּכֹחַ לִ יהירצוןשיקוייםבנומקראשכתוב: "וְקוֹיֵיְדֹוָדיַחֲ
פוּ")ישעיהמלא(. כוּוְאיִיעָ וְאיִיגָעוּיֵלְ
69קשרשלתפילין׀
קשרשלתפילין
חדאד אליה ינון
וראשון הדלת נפתחה לפתע מוקדמת. שחרית שעת של אפלולית שררה הכנסת בבית באותו משמע…(, )תרתי הותיקין המתפללים אחד יוחאי זה היה פנימה. נכנס המתפללים בחירות נערכו קודם שיום משום מדוע? תשאלו אם לבו. את יתירה שמחה מלאה בוקר יבחר שאם ידע שלא אחד היה לא ופרס. שמעון העיר ראשות על התמודדו בהן גורליות השבועות את שאפף המתח בתיאור נאריך לא ומר. רע בעיר היהודים גורל יהיה פרס והבטחות כאלו הבטחות והבשורות, המצעים ריבוי את לבחירות, שקדמו האחרונים השקרים. ומאות הכתבות עשרות בסקרים, הצמוד המאבק את גם נתאר לא אחרות. בודדים. קולות מאות של בהפרש שמעון זכה דבר של בסופו נאמר: זאת רק
התעטף לתפילה, קדחתניות בהכנות והחל וגיל רינה בצעדי פנימה הקדש אל נכנס יוחאי נכנסו ראש של תפילין להניח הספיק בטרם ואז חרש, יד של תפילין הניח ברגש בטלית לטלית מעבר אל לחדור הצליחו הנרגשים שקולותיהם נוספים מתפללים שלושה פנימה עדין שהם לשמוע כדי גדול מבין להיות צריך היה לא יוחאי, של פניו את שעטתה נבחר… מי יודעים לא עוד הם כלומר: הבחירות, טרום של במתח שרויים
מכריעת הגורלית השאלה מיד נורתה ומפיהם הכנסת בית מפתן של רגליהם דרכו אך בקרבו כיצד חש יוחאי בקולם. נשמע קל רעד נבחר? מי שמעת שמא יוחאי! העולמות: אולם, ויחידה… אחת מילה רק לומר אדיר צורך הרגיש הוא איתנים, מאבק מתחולל מאידך… אך שכזה! להפסק יגרום וכיצד ראש! של תפילין הניח לא עוד הרי
להשיב… אין הנעשה ואת שמעון! פלט: הדעת היסח של אחד וברגע
הארץ. דרום בדרום שם אי לגמרי, אחר במקום יוחאי היה נמצא שבועיים כעבור
ישראל, צבא חיילי ולרבבות לאלפים ניצבו סיני מדבר של סופים האין החולות על ובבוקר יום. רדף יום הקיטור, במלא נעשו ההכנות הארץ. גבולות הרחבת המטרה: השין. שעת הגיע אחד
כהן ישראל: בעם החשובים האנשים אחד עלה המחנה במרכז שהוכנה גדולה בימה על תצא כי ונשא: רם בקול להשמיע החל הכהן במחנה. השתררה דממה מלחמה, משוח הפסוקים, בקריאת המשיך הכהן וכו' ממך רב עם ורכב סוס וראית אויביך על למלחמה
׀מאורנו70
בית בנה אשר האיש מי הכהן: דברי את לעם הם והשמיעו השוטרים עלו מכן לאחר וכו'. וכו לביתו וישב ילך – חנכו ולא חדש
לביתו, וישב ילך הלבב ורך הירא האיש מי השוטרים: הכריזו ואז תפקידו את סיים הכהן זהו הגלילי: יוסי ר' פירש הלבב? ורך הירא הוא ומי כלבבו. אחיו לבב את ימס ולא ראש של לתפילין יד של תפילין בין סח ואפי' שבידו. מעבירות המתירא - היא עבירה לפני הכנסת… בית להזכר: החל הוא נוחות. בחוסר במקומו זע יוחאי לחזור. ועליו בידו לא – לבושתו הזו, שבמלחמה התודעה בו חלחלה אט אט הבחירות… אחרי שבועיים… עד לב תשומת לעורר בלי מהשטח להתקפל איך לתכנן החל כבר הוא להלחם. יוכל שאפשר. כמה
החדשים והכרמים הבתים ולבעלי הצעירים, לנשואים גם שהתיר עימי ה' עשה 'חסד נאלץ בגינה הסיבה לכולם תוודע לא 'לפחות בליבו, יוחאי חשב לביתם' הם גם לשוב לשוב'… אני
צפונה… דרכו העושה טרמפ לחפש ופנה במחנה, אחרון מבט העיף
"ברוךמרחיבגדכלביאשכןוטרףזרועאףקדקד".
עלהמיליםוטרףזרועאףקדקדפירשרש״י: הרוגיהםהיוניכרים, חותכיםהראש
עםהזרועבמכהאחת.
אתהשאלהשמתעוררתמידעםקריאתדברירש״ישואלהגר״אב׳קולאליהו':
לשםמהראתההתורהלתארבפנינואתהדרךבההיונלחמיםבניגד, וכימאי
נפקאמינהלדידןאםהיוהורגיםבאופןזהאואחר?
לתפילין יד של תפילין בין 'הסח )לו. ( במנחות האמור פי על רמז בדרך והשיב
שלראש–עבירההיאבידווחוזרעליהמעורכיהמלחמה'והשמיעהלנוהתורה
את להרוג זכו כך משום גד, בני ביד מצויה היתה לא כזו, קלה עבירה שאפי'
אויביהםבאופןהזההראשעםהזרועבליהפסקוכלרואיהםיכירוםכיהםהרוגי
שבטגד. ע״כדבריהגר״א.
אולםדבריהגמראהללו'הסחביןתש״ילתש״רעבירההיאבידווכו'טעונים
בירורוהבנה.
וְיָשֹׁב ביֵלֵ בָ הַלֵּ אוְרַ ישׁהַיָּרֵ אִ יהָ מהומקורהדברים? בתורהנאמר)דבריםכח(: "מִ
בוֹ"ובמסכתסוטה)מד. (פירשר'יוסיהגלילי, בָ לְ יוכִּ חָ באֶ בַ תלְ סאֶ יתוֹוְאיִמַּ בֵ לְ
71קשרשלתפילין׀
מיהוהיראורךהלבב? זהוהמתיראמעבירותשבידו. ועלזהביארההגמ'שאפי'
עבירהקלהכגוןשיחהביןתש״ילתש״ר–חשובהעבירהלחזורעליהמעורכי
המלחמה.
דבריהגמראנראיםאמנםפשוטיםמלפניהםאךהתבוננותבהםמעלהשאלות:
א: מהיכןשאבריה״גאתפירושו, הלאפשטדבריהפס'משמעבאדםשמפחד
בקשרי לעמוד יכול שאינו זה שם(: )סוטה ר״ע שפירש וכמו המלחמה, מן בפועל
המלחמהולראותחרבשלופה. וכןמשמעמהטעםשנתנההתורהלדיןזה: ולא
ימסאתלבבאחיוכלבבו. ואםאכןמדוברבאדםשכלעצמואינוחוששאלא
נו, אם מעבירותשבידו, כיצדיחלישאתחבריו, הריהםישיבוהו: מהלךתדכאעמֵּ
בידךמצויותעבירות, בידינואינןמצויות, ולנואיןממהלחשוש!
ומדוע שקיימת? היחידה העבירה היא לתש״ר תש״י בין שיחה וכי קשה, ועוד
בחרההגמ'דוקאבהלדוגמאלעבירהשעליהחוזריםמןהמלחמה? ואםתאמר
שבחרההגמ'בעבירההקלהביותרשישנה, הריכברשנינו'שאיןאתהיודעמתן
שכרןשלמצוות')אבותבא(?
ובעזרתה'נשיבכך:
ב םרַ בעַ כֶ סוּסוָרֶ יתָ אִ י'וְרָ לאֹיְבֶ העַ מָ חָ לְ אלַמִּ צֵ יתֵ התורהמצווה)דבריםכא(: "כִּ
יה'א-'ְמִמּ םכִּ הֶ אמֵ ירָ ". לכאורהציוויהתורהקשה, שהרי-ֱאתִ י'עִמָּ הֶ
הפחד–רגשטבעיהואבאדם, ואםאדםמפחדוחושש, מאיאיתליהלמעבד
לגבורעלפחדו, וכיצדניתןלצוותוחדמשמעית: 'לאתירא'?
והתשובהפשוטההיא, אמנםהפחד–רגשטבעיהוא, וטבעוהקב״הבאדם, אלא
שאףשכלנתןהקב״הלאדם, ובאמצעותויוכלהאדםלשלוטברגש, וזהושמצווה
להיך-התורהלאתירא, כלומר: שעבדליבךעםכלפחדיולרצוןה', וזכורכיה'א
עימך!
׀מאורנו72
נוּמידיבוקרקודםהנחת1במח-בלב, והשכל-וידועהואשמשכןהרגש רֵ מְ אָ וּכְ
תפילין. והנההאדםהרגילשחשפחדאתעומדותרגליובמלחמה, משליטמוחו
עלליבווניצולמןהפחד, אבלאדםשסחביןתש״ילתש״ר, יצרחיץביןמוחו
לליבו! וכיצדיוכלעתהלגבורעלהפחד?
אמנםנדמה, שדבריםאלושייכיםדוקאבענייןתפילין, אךמהנשיבגבישאר
מעורכי חוזרים עליהן גם ומדוע ו׳לב' 'מֹח' שייך לא לכאורה בהן עבירות
המלחמה?
אולם, האמתהיאשבכלעבירהשיכיםגם'מח'וגם'לב'.
הכיצד?
"ולא לט( טו )במדבר הפס' על רש״י שכתב וכמו בלב, התאוות שמקור הוא ידוע
עיןרואהולבחומד. כלרצוןשלאדםלעבור-"תתורואחרילבבכםואחריעינכם
מתחילבלב, אךהאדםמצווה: ולאתתורו! השלטשכלךעללבך-עבירהח״ו
וכבושתאוותך! אםח״ונלכדהאדםבתאוותוועברעבירה, נוכללומרשבאותה
קבידהלבלהוציאתאוותולפועל, וזהו-עתלאפעלמוחוכראוי, ועל כןהיהסִפֵּ
לקישבמסכתסוטה)ג. ('איןאדםעוברעבירהאא״כנכנסהבו-פירושדבריריש
רוחשטות']ואחרכתביאתהדבריםמצאתישכתבכןהרמב״םבפרושולמשנה,
ראוילוכאילולאבא-עלדבריהמשנהבחגיגה)בא('כלשלאחסעלכבודקונו
לעולם', וז״לשם: "הכוונהבזהמישלאחסעלשכלו, כיהשכלהואכבודה', וכיוון
שאינויודעערךהדברהזהשניתןלוהריהואמופקרבידיתאוותיוונעשהכבהמה
וכו'ואמרובמקוםאחר)תנחומאנשאה('איןהמנאפיםמנאפיםעדשתכנסבהםרוח
איןהשכלשלם". ע״ש-שטות', וזהאמתלפישבעתהתאווהאיזותאווהשתהיה
דבריוהמאיריםכספירים[.
אגבדאיירינןבענייןשכלורגשוכו'ראיתילהציעבפניהקוראיםחידושנחמדבענייןזהוהרוצהלהעמיק1 . תבאעליוברכה-בו
פיזהמובןמדוענטלוהנשיםתשעה-ידועומפורסםשבאנשיםצדהשכלדומיננטייותרובנשיםצדהרגש)ועל קביןמתוךעשרהשלשיחה)קידושיןמט: (, שהרידאגהבלבאיש–ישיחנהלאחריםלדיעהאחת)יומאעה( ובדרךכללבעליהרגשעמוסידאגותיותרמבעליהשכל(, ומטבעהדבריםבחינוךהילדיםמופקדותהאמהות יותרעלפיתוחהרגשוהאבותעלפיתוחהשכל. והיהנראהש״חלוקתהעבודה"זובאהלידיביטוירקבצד הרוחנישלהילדולאמהבחינההגשמית. אולםבגמרא)נידהלא. (נאמרכך: "שלושהשותפיןישבאדם: הקב״הואביוואימו: אביומזריעהלובןשממנועצמותוגידיםוציפורנייםומוחשבראשוולובןשבעין, אימו –מזרעתאודםשממנועורובשר)משמעהלבבכלל(ושיערותושחורשבעיןוכו'". הרישהאב"נותן"לבנוגם אתהכליהמכילאתהשכלוגםאחראיעללימודווחוכמתושלבנו. והאםנותנתלבנהאתהלב)לב–של אמא…(ואחראיתגםעלפיתוחצדהרגששבו.
73קשרשלתפילין׀
-ואםהורגלאדםח״ולעבורעבירות, ולמלאתרצוןליבובכלעתובכלשעה
נתתלו', כשיגיעאותואדםלשדההקרבויכנסבורגשהפחד, לא-'תאוותליבו
יוכלעתהלשלוטבפחדו, שהריהרגילאתליבולעשותכרצונו, וגםעתהכשינסה
לאישעההלבלנסיונותהשכנועשל-המוחלפעולעלהלבולגבורעלהפחד
המוח, והפחדימשיךלכרסםבו, ועלכןמוטבשילךאותוהאישוישובלביתוולא
ימסאתלבבאחיוכלבבו.
שליבורך, ואינויכוללחזקו-"וזהושאמרההתורה"מיהאישהיראורךהלבב
באמצעותהשכל. ומדועאיןהשכליכוללהשפיע? משוםשעבירותבידו! ועתה
הלבב ורך "הירא הגלילי יוסי ר' דברי היטב מובנים מעבירות- המתיירא זה
שבידו", ר״ל: מחמתעבירותשבידו.
וישלרמוזבלשוןהכתובממשלביאורזה, שהנההתורהאמרה"מיהאישהירא
כןכוונתהתורה-בתראד. (ואם-ורךהלבב". וידועהואש׳רך'פירושוגםמלך)בבא
"מיהאישהיראורךהלבב"–שליבומולךבקרבו, ואיןהמוחשולטבלב, ואדםכזה
כןישובלביתו. -כמובןלאיוכללגבורעלפחדו–על
עתהנבין, שכשבחרההגמראבדוגמהשלסחביןתש״ילתש״רלאהייתהכוונתה
שרקעלעבירהכזוחוזר, אלארצתההגמראלרמוזלנועלהטעםהזהשלמוחולב
שבאלידיביטויבצורהברורהבמצוותתפילין, וממנהנלמדלכלשארהעבירות,
שכלעבירהמחלישהאתכחהמוחומגדילהאתהשפעתהלב.
ובזוהרהקדוש, פר'מקץ)רב: (מפורשביאורזהבקיצורנמרץאךבדיוקמלא: "בגין
נשאינוןמתבריןליביה, וליתליהחילאכלל". -דחובוידבר
הקב״היזכנולשעבדאתכוחותינולעבודתו, ונזכהלעובדובלבשלםובנפשחפצה
כלימיחיינותמיד, אמן!
75סודושלפרקלדבתהלים׀
סודושלפרקלדבתהלים נמן יעקב
. פתיחה. 1
ראשהישיבה, הרבסבתו, לימדאותנועיקרון, שכשפרקבתנ״ךמסודרע״פהא״ב
זהנעשהעלמנתשנשיםלבדווקאליוצאהדופן, לשינויבסדר, ונמצאאתהכוונה
הנסתרתהטמונהבשינויזה. הגמראבברכותלמשל, שואלתלמהלאנאמרנו״ן
באשרי, וגםדורשיםחז״לאתהקדמתהפ״אלעי״ןבמגילתאיכה, ראשהישיבה
הוסיףודרשאתהפרקיםקיאוקיבבתהלים. במאמרזהננסהלדרשאתפרקלד
בתהיליםשקוראיםאותוכלשבתבמזמוריםשלפניהתפילה.
. הפרק: 2
תהיליםפרקלד
: הוּוַיֵּלַ וַיְגָרֲשֵׁ לֶ ימֶ בִ נֵיאֲ פְ מוֹלִ עְ תטַ וִדבְּשַׁנּוֹתוֹאֶ דָ לְ א.
י: פִ תוֹבְּ הִלָּ ידתְּ מִ תתָּ לעֵ כָ תה'בְּ האֶ רֲכָ בָ אֲ ב.
חוּ: מָ עוּעֲנָוִיםוְיִשְׂ מְ ייִשְׁ לנַפְשִׁ הַלֵּ תְ ה'תִּ בַּ ג.
ו: מוֹיַחְדָּ השְׁ מָ יוּנְרוֹמְ ה'אִתִּ לוּלַ גַּדְּ ד.
י: נִ ילָ יהִצִּ גוּרוֹתַ למְ יוּמִכָּ נָנִ תה'וְעָ יאֶ רַשְׁתִּ דָּ ה.
רוּ: ליֶחְפָּ םאַ נֵיהֶ רוּוּפְ יווְנָהָ לָ יטוּאֵ הִבִּ ו.
יעוֹ: יוהוֹשִׁ רוֹתָ לצָ וּמִכָּ עַ מֵ אוַה'שָׁ רָ יקָ נִ זֶהעָ ז.
ם: צֵ יווַיְחַלְּ אָ ירֵ יבלִ בִ ה'סָ אַ לְ חֹנֶהמַ ח.
הבּוֹ: סֶ ריֶחֱ יהַגֶּבֶ רֵ יטוֹבה'אַשְׁ אוּכִּ עֲמוּוּרְ טַ ט.
יו: אָ ירֵ סוֹרלִ חְ יןמַ יאֵ יוכִּ דֹשָׁ תה'קְ יְראוּאֶ י.
לטוֹב: רוּכָ סְ יה'איַחְ בוּוְדֹרְשֵׁ עֵ יםרָשׁוּוְרָ ירִ פִ יא. כְּ
ם: כֶ דְ לַמֶּ תה'אֲ אַ ייִרְ עוּלִ מְ יםשִׁ נִ כוּבָ לְ יב.
אוֹתטוֹב: רְ יםלִ ביָמִ ץחַיִּיםאֹהֵ פֵ חָ ישׁהֶ אִ יהָ מִ יג.
ה: מָ רְ רמִ י'מִדַּבֵּ תֶ פָ עוּשְׂ רָ נְצֹרלְשׁוֹנְ'מֵ יד.
הוּ: פֵ דְ לוֹםוְרָ הטוֹבבַּקֵּשׁשָׁ עוַעֲשֵׂ רָ סוּרמֵ טו.
׀מאורנו76
ם תָ וְעָ לשַׁ זְנָיואֶ יםוְאָ יקִ לצַדִּ ינֵיה'אֶ עֵ: טז.
ם: רָ ץזִכְ רֶ אֶ יתמֵ רִ כְ הַ עלְ ירָ עֹשֵׂ נֵיה'בְּ פְּ יז.
ם: ילָ םהִצִּ רוֹתָ לצָ וּמִכָּ עַ מֵ עֲקוּוַה'שָׁ צָ יח.
: יעַ יוֹשִׁ ירוּחַ אֵ תדַּכְּ בוְאֶ ילֵ רֵ נִשְׁבְּ רוֹבה'לְ קָ יט.
ילֶנּוּה': םיַצִּ יקוּמִכֻּלָּ עוֹתצַדִּ רַבּוֹתרָ כ.
ה: רָ הֵנָּהאנִשְׁבָּ תמֵ חַ יואַ מוֹתָ צְ לעַ רכָּ כא. שֹׁמֵ
מוּ: יקיֶאְשָׁ יצַדִּ הוְשֹׂנְאֵ עָ ערָ תרָשָׁ מוֹתֵ כב. תְּ
יםבּוֹ: חֹסִ להַ מוּכָּ יווְאיֶאְשְׁ דָ הה'נֶפֶשׁעֲבָ כג. פּוֹדֶ
. פסוקיםיוצאידופן. 3
'(האותו1: הפרקמסודרעלפיהא״ב, אךניתןלהבחיןבשלשהשינוייםקלים
. חסירה האחרון2 בפסוק שוב חוזרת פ' האות . ( מן3 יוצא ללא הפסוקים כל (
הכללמחולקיםלשניםעםאתנחתאבאמצעחוץמפסוקח'שבומופיעהשלשלת
במקוםאתנחתא.
. חלוקתהפרק. 4
שבחיםשל-(יא-אפשרלחלקאתהפרקלשלשהחלקיםמרכזיים, חלקראשון)א
דודכלפיהקב״הוהודאהעלהצלתומאכיש)אבימלך(מלךגתבכךשעשהאת
עצמוכמשוגע, וכןקריאהלבניהאדםלבטוחבה'ולעבדוביראה. חלקשני)יב–טו(
דודמוסראתהנוסחאלחייםטוביםעםהדגשהעלשמירתהלשון, וחלקשלישי-
. עלשכרהצדיקיםוהעונשלרשעים-()טז–כג
החלקהשניוהשלישישלהפרקנראיםלאקשוריםלעניין, מהענייןלשוןהרע
ועונשהרשעיםלסיפורדודואכיש?
. הסיפורשמאחורי. 5
. ננסהלהכנסאלתמונתהמצבבהעומדדודכשהואאומראתהפרקהזה
הסיפורמתחילבשמואלא'פרקכ״א, לאחרשיהונתןמזהיראתדודעלכוונת
שאול'להפטרממנו', דודבורחלנובאלאחימלךהכהן, אחימלךנותןלולחם
77סודושלפרקלדבתהלים׀
קודשואתחרבגלית, ודואגהאדומייושבשםרואהושומע…
עודבאותויוםדודבורחאלאכישמלךגתבחשבוכישםימצאמקלט. כשהוא
הואמביןשכנראהטעהבכתובת, ובחסדיה'הואמצליחלהמלטמשםבכך-מגיע
שהואעושהאתעצמוכמשוגע. משםהואבורחאלמערתעדולם, משםלמצפה
מואב, ומשםליערחרת.
באותהשעהשומעשאולשדודנתגלה)בהליכתוליערחרת(והואנזכרבו; מייד
הואכועסעלעבדיועלשלאגילולואתענייןידידותושלדודעםיהונתןבנו
ומתמרמרבאזניהםעלכךשבנוהקיםעליואתעבדולאויב. באותורגעמתעורר
שולח בזעמו שאול המלך ושמע. שראה מה את לשאול ומספר האדומי דואג
מיידלקרואלאחימלךהכהן, ולבסוף, עלאףטענותיוהתמימותוהצודקותשלא
ידעכללכידודהואמורדבמלכות)לשיטתשאול(ולהיפך, עודבתמימותהוא
שאולמצווה: "מותתמותאחימלך, אתה-"'טוען: "מיבכלעבדיךכדודנאמןוכו
וכלביתאביך!", שאולמבקשמהרציםהניצביםעליולהמיתאתכהניה'והם
מסרבים)שדרשו'אכיןורקין'(ואזהמלךמצוהעלדואגלעשותאתהמלאכה,
ודואגהאדומיאכןעושהאותהעלהצדהטובביותרוהורגבעצמואתכלהכהנים
"מאישועדאשה, ומעוללועדיונקושורוחמורושהלפיחרב", חוץמאחדהבנים
שלאחימלךשמצליחלברוחומגיעאלדוד.
דודכאמורחוזרלאמזמןמהעירגת, ושומעעכשיואתהסיפורהמזעזעמפיאביתר
בןאחימלך. דודנזכרמיידבסיפורשקרהלפנישברחלגת, הואנזכרבאחימלך
הכהןהצדיקשנתןלואתהלחםואתהחרב, והואגםנזכרבדואגהאדומישישב
"ויאמרדודלאביתר: -שםבקרןזויתועקבאחרההתרחשויותבעיןפקוחה, ואז
יבכלנפש ידעתיביוםההואכישםדואגהאדומי, כיהגדיגידלשאול, אנכיסַבֹּתִ
ביתאביך…"
נראהלומרשבשעהזודודאומראתהמזמור. דודמשבחומודהלה'עלההצלה
מאכיש, אךהואגםמבטאאתרגשותיוכלפידואגבשעהזו, ולמרותשזהלא
כתוב, זהמהנרמזבפירושבפסוקים.
. הסברהפרקע״פהסיפורשמאחוריו, ורמזים. 6
חטאו-דודמדברעללשוןהרעשזההיהחטאוהפרטישלדואג, ועוד-ראשית
הכללייותרשלדואג, ומהשהביאאותולדבריהלשה״רהיתהמידתהגאווהשלו,
שלפיכךהייתהכלתורתומןהפהולחוץכמאמרהגמראבסנהדריןקו: , לכןדוד
׀מאורנו78
מדגישבכלהפרקאתמידתהענווהשהיאזושהצילהאותומאכיש, ואילואת
"ישמעוענויםוישמחו", "זהעניקראוה'שמע", "קרובה'-דואגתמיתגאוותו
לנשברילבואתדכאירוחיושיע…"
גםבחלקהאחרוןשלהפרקבודודמדברעלהעונשלרשעיםוהשכרלצדיקים
בגמרא-מוזכריםשניפסוקיםשלעונשלרשעים, ושניהםכאחדרומזיםלדואג-
הפרקעל-בסנהדרין: "א״ריצחקמאידכתיב"גםאליתצךלנצח"? )תהיליםנב
דואג(אמרהקב״הוכו'…מאידכתיב: "יחתךויסחךמאהלושרשךמארץחיים
אמרהקב״הלימרושמעתאבימדרשאמשמיה]יאמרושמועותבבית-?"סלה
"יחתךויסחךמאהל". ליהו-(המדרשמשמושלדואגהאדומי[, אמרלפניו)דוד
)אמרדוד: ("ושרשךמארץ-[ליהבניןרבנן]יהיולולפחותבניםתלמידיחכמים
חייםסלה"…"לכןאומרדודבפרקנובפסוקהראשוןעלהרשעים: "פניה'בעושי
רעלהכריתמארץזכרם"ארץכנגדארץ, וכמובןש׳זכר'האדםאלובניו.
עודכתובבגמראשם: "א״ראמי: לאמתדואגעדששכחתלמודו…"לכךרומז,
מלשוןשיממון-פירשוהמפרשים-"אולי, הפסוקהשני: "ושונאיצדיקיאשמו
שכחתלמודו, שכלוהפךלהיותשומםמחכמה. -
הגמרא)שם(גםאומרתשדואגואחיתופללאחצוימיהם: "תניאנמיהכי: 'אנשי
כלשנותיושלדואגלאהיואלאשלשיםוארבע…-'דמיםומרמהלאיחצוימיהם
, ואומרדודהמלך: "מיהאישהחפץחיים"גימטריא=2X34=68: והרמזבפרקינו
נצורלשונךמרע"…אולינרמזכאןשאםאינךרוצה-, אוהבימיםלראותטוב68
לאחצי, כדואג, אלאלשאוףלחיים-להיותכדואגואתהחפץבחייםשלמים
ואלתנהגכדרכיו. -נצורלשונך-שלמים
ובענייןסדרהאותיות. גםהואבאאוליללמדנושהפרקאכןמדברעלדואגלמרות
ו'ופ'עולותביחד-שהואלאמוזכרבובפירוש. שתיהאותיותיוצאותהדופן
. ואפשרותנוספת, לא14-, וגםהמילהדואגעולה14-(8+6,)בגימטריהקטנה
, וכבר14-שוב-, וביחדעםהוא״ו8בגימטריהקטנה: ח'בגימטריהרגילההיא
הזכרנושגםפסוקח'הואפסוקמיוחדכיאיןבואתנחתא.
פרקנ״בהואהפרקשמדברבפירושעלדואג, ומספרו)שלפרקנב(-ורמזנוסף
, ולמרבהההפתעהגםהפרקשלנושע״פמהשהסברנו7=(2+5)בגימטריהקטנה
, שוב14=(7+7), וביחד7=(4+3)בהחלטקשוראליו, גםהואבגימטריהקטנה-
!""דואג-גימטריה
"גלעיניואביטהנפלאותמתורתך".
79המסעהמופלאבנתיבותיהשלהציצית׀
המסעהמופלאבנתיבותיהשלהציצית אליהו בן אלעזר
סובבהולךעלמצוַתהציציתוטעמיה, ויתחלקהאילןלמספרענפים:
. הקדמה–מטרתהמאמר. 1
. . פתיחה–ההלכהוהקבלה2
. . הבגידהותיקונה3
. . בפרד״סהציצית4
. . בממלכתהתכלתוהלבן5
. . בסודהעיןוהלב6
. . הציציתוהחטא7
. . רגעלפניפרידה8
."דברהכלנשמע-. “סוף9
עמדתיואתבונןאודותטעמימצותהציציתורמיזותיהואצאלחופשיבעזרתצורי
וגואלי.
. הקדמה–מטרתהמאמר1
: ראשיתנקדיםונאמר, שבעינירוחינצבומספרמטרותלכתיבתמאמרזה
שבשלושמצוותמיוחדות, והןציצית, תפיליןוסוכה–עיקרקיומן1א. כתבהב״ח
תלויבכוונתוהמיוחדתשלהאדםלקיימן, ואםלאכיווןאותהכוונהלאקיים
כתיקונה "למען2המצוה בתורה נאמר הנ״ל המצוות שבשלוש הוא, והטעם. 3".
: "יכוון4נמצאנולמדיםשמצותהציציתצריכהכוונהמיוחדת, וכןפסקמרןבשו״ע
בהתעטפושציוונוהקב״הלהתעטףבו, כדישנזכורכלמצוותיולעשותם". ואם
. 5אדםלאכיווןבזה–יוצאידיחובהרקבדיעבד
שטובלומר"לשם6חיהלכות-איש-עלכןאומרלנורבנויוסףחייםזיע״אבספרובן
יחוד"לפנימצוהזו, ואפילואםלאמביןמהאומרהואב״לשםיחוד"–הקב״ה
. או״חסימןח'אותז', ושנהפרקובאו״חסימןתרכ״האותא. 1
.'חובהאפילואםלאיכווןבהןאלארקשעושההמצוותלשםה-כןבשארמצוות, שיוצאידי-שאין-. מה2
". בציציתנאמר"למעןתזכרו")במדברטומ(, בתפיליןנאמר"והיהלךלאות…למעןתהיהתורתה'בפיך3. ()שמותיגיט(ובסוכהנאמר"למעןידעודורותיכם")ויקראכגמג
. או״חח, ח. 4
. החיים)סופר(או״חס״קלב, משנ״בשםס״קיט-. ראהכף5
. . שנהאבראשיתאותא6
׀מאורנו80
. 7ישליםכוונתו
החוטים זה מה ציצית, לובשים אנו למה ונפנים נבין נדע, ואתה שאני כדי ב.
האלה, הצבעהזה…ואםנדעזאתנוכלבעזרה'להסבירזאתלבנינו, וכןלאחינו
ישראלהתועיםהמצפיםמאיתנולומרלהםאתדברה', אתטעמימצוותיו-בני
. 8ותורותיו, ותאמיןליאחי, מנסיון, הם"מתים"לשמוע
. פתיחה–ההלכהוהקבלה2
ההלכהוהקבלהקשוריםזהבזהבקשרבלינתק, כלהפרדהביניהםהגםשהיא
איננהאמיתית. -נראיתלעיתיםמחוייבת
תוו הִ אותה הדרך עפ״י לקבלה, הלכה בין ההפרדה מקובלת הישיבות בעולם
סופרזצ״ל: -. ידועהאמרתוהחריפהשלהחתם9חכמיאשכנזבדורותהאחרונים
"לאתחרוש-"כלהמערבהלכהוקבלההריזהעוברעל"לאתזרעכרמךכלאיים"ו
: ומעידאניעלעצמי, שמימי11סופר-"", יתרעלכןכתבהחתם10בשורוחמוריחדיו
לאשמעתימרבותיהגאונים, )הגאוןבעלההפלאהוהגאוןמהר״נאדלרזצ״ל(
–שספרהזוהריוצאמפיהםבשוםדרוש.
ההלכה שבין הקשר את הבליטו האחרונים, שבדורות ספרד חכמי לעומתם,
והקבלהונתנועלידםכלליםומפתחותלהבנתרוחההלכהעלפיהקבלה, וכךכל
. 12הלכהוהלכהנלמדתעלפיארבעתרבדיהפרד״ס
. עפ״ישו״תתורהלשמהסימןיז. ובאמתענייןאמירת"לשםיחוד"לפניכלמצוהומצוהיסודובקודש7 קדשים, בזוה״קיתרוצג: , וכןהואבזוה״קתזריענאע״בוזהלשונו: אמררביאלעזרבכלמעשיושלהאדם -צריךהואשיהאלשמוהקדוש, שיזכירבפיואתהשםהקדושעלכלמהשעושה, כדישלאתשרההסטרא ישןדףיב: (, ומחזיקברכהלחיד״אאו״ח-אחראעלמעשיו, וכ״כרבינוהאר״יזיע״אבשעררוה״ק)שערזדפוס סימןרלאס״קא, וכ״כבספרומורהבאצבעאאוז״ל: "לפניכללימודומצוהיאמרהאדםלשםיחוד…ואל תשגיחבמישמזלזלבזה", וכוונתולשו״תנודעביהודהקמאיו״דצג, וכןבתנינאאו״חקז, וכברהשיבעליו הרבהחיד״אזיע״אבספרו"שמחתהרגל"בלימודבלחגהשבועות, ומייעזלהרהראחרהחיד״א, שהיהגדול הפוסקיםאחרמרן, אשרכידועקיבלנוהוראותיוכקבלתדברימרןהשו״ע! )ראהשו״תזבחיצדקח״באו״ח סימןל, וראהמהשכתבר'חייםפלאג׳יזיע״אב״מועדלכלחי"סימןיאותצד(יתרעלכןכתבהראשית חכמה)שערהאהבהפרקטאותלט(שאפילוכאשרעוסקבדבריהעולםיאמרלשםיחוד. וראהעודשו״ת החיים)סופר(או״חסימןסס״קיא, וכבר-רבפעליםח״אאו״חסימןא, שו״תתורהלשמה)סימןטז, תע(, כף חי"דרשותפרשתתרומהעלהפסוק"עלכןיאמרוהמושלים"-יוסף-כתברבינויוסףחייםזיע״אבספרו"עוד –שמישאומרלשםיחודלפניהמצוות–תגענההמצוותויאירהמעשהבעולםהאצילות, ומישלאאומר –יגיערקעדעולםהעשייה. ואחרכותביכלזאתראיתימהשכתבבזהבשו״תאורחותיושרח״אסימנים ב, וששתי. -א
. והיהכיישאלךאחיךלאמר: "גבר, תגידמההבגדהמוזרהזהשאתםהדתייםלובשים?"מהתאמרלו, 8. תעשה'פותחאתידיך'ותאמרלו"וואלהאחי, ת׳אמתאףפעםלאחשבתיעלזה"? ! אתמהה
. למעטהמהר״לוההולכיםבשיטתו. 9
. סופרח״אאו״חסוףס'נא-. שו״תחתם10
. סופרח״אאו״חסימןקצז-. שו״תחתם11
. וזהולמודהתורהלשמה, לעסוקבתורהבכלחלקיה, ומישאינועוסקבכלהפרד״סגורםעלבוןלתורה12
81המסעהמופלאבנתיבותיהשלהציצית׀
ו-האור לציון" "ראשון בספריו הקדוש וכן-החיים והש״ס, הנ״ך על ה'" "חפץ
בפירושולתורה–משלבהואאתהפשטוהסודכדילהאיראתהענייןמכלצדדיו,
גםהחיד״אזיע״אוכןר'חייםפלאג׳יזיע״א, ומרןהבא״חזיע״אבספריהםהרבים
. 13עשוכן
לומדים-על אנו תורתם את אשר זיע״א ספרד חכמי של לאורם אנו נלך כן
של ורמזיה טעמיה על במעט ולו "להציץ" וננסה למדים, אנו ומהנהגותיהם
הציצית, יודעאניבעצמישאיניראויואיניהגוןואיניכדאילהכנסברמזימצוהזו,
ובפרטבעניניהסודשבה, אבל…
. הבגידהותיקונה3
: בפירושהשלהמילהציציתמצינומספרפירושים
ציץ1 קרוי הבהמה ומן האדם מן ובולט התולה דבר כל שהפתילים14. ומכיוון
. . 15"תלוייםבבגדהציצית, לכןהיאקרויה"ציצית
"משגיחמןהחלונותמציץ16השירים-. לשוןראיהוהצצה. כדבריהפסוקבשיר2
. 17"מןהחרכים
הזוה״ק סודות18כותב בה תלויים שאין שבתורה ומצווה מצווה כל לך שאין
"תיקחכללזה20החייםהקדוש-. ובלשונושלבעלאור19עליוניםואורותעליונים
בידךכיאיןלךדברמעשהבעולםולאנדנודדברשאיןלויסודברוחניות".
נתחילבס״דביסודותהבגדוהלבוש:
מהיכןנבראאורזה? עונה22, שואלהמדרש21""ויאמראלוקיםיהיאורויהיאור
יהוידעשבתסג. ד״ה"כלהמרפהעצמו"(, -אבותוב(, וגורםלריבויצרותולאריכותהגלות)בן-)ראהברכת ודיבזה. . כדוגמאלכך: הרי״חהטובזיע״א, "אשראתכלדבריוקבלנועלינוכתורהמסיני")כלשוןמרןהגר״מ13 חיהלכות"–פותחהואבכלפרשהופרשהברעיוןהגותיפנימי, המהוה-איש-אליהושליט״א(, בספרו"בן יסודלסדרתההלכותהמתפרטותאחריו. וכבראניהקטןכתבתימאמרזהבס״דאשרבשמויכונה: "הנגלה, עייןשםותרווהנחת(. 26'והנסתרשבתורהחלקא'")פורסםבעלוןהחשוב"מצאחןבמדבר"מס. רש״יירמיהמחט, לכןשערותיושלהאדםקרוייםציצית. וכדבריהנביאיחזקאל: )יחזקאלחג("ויקחני14 ניםאלהחוץ , בציציתראשי", ומפרשרש״ישםשהכוונהבשיערראשי. הציציתהינהכעין"פריצה"מןהפְּ מןהכחאלהפעל. . רש״יבמדברטולח, וראהמנחותמב. איןציציתאלאענף, והיינוהך. 15. השיריםבטו-. שיר16.'. רש״יבמדברטולח, בשםהספרילפרשת"שלח"פסקהקטו17. : . ויקהלריח18 זדרבנן(, הןתר״כעמודיםשלאורהמקשריםומחבריםבין+. כידועשישנןכת״רמצוות)תרי״גדאורייתא19. (רצונויתברך)כתר(עדלעולמותולנבראים)ראהפרד״סלהרמ״קזיע״אשערמהותוהנהגהפרקג. בראשיתמטג: . 20. . בראשיתא, ג21. טוב"תהיליםכזקד-. בראשיתרבהגד, שמותרבהנא, מדרש"שוחר22
׀מאורנו82
טוב(נתעטףהקב״הבטליתלבנהוהבהיקאתהעולם-המדרש)ע״פגרסתהשוחר
כולובאורו.
מהימשמעותהתעטפותזו? משמעותהענייןהיאסודהצמצוםהמוזכרבכתבי
דרך23המקובלים בעולם מתגלה שה' הקבלה לנו מסבירה נעשה? זה מה לשם
, וע״יכךכביכולעצמותה'נעלמתמאתנו, אולםדווקאהעלםזההינו24לבושים
סבתהגילוי, כיאיאפשרלהשיגוולהנותמאורואלאעלידילבושיםאלו. משלעל
: אורהשמש–איאפשרלהביטבומרוב25מנתלהביןענייןזהאומרלנוהאריז״ל
אז-בהיקותואםלאשיתרחקהאדםמאורזהוישיםמסךמבדילבינולביןהאור
יוכללהנותמאורהשמש. ואםיהיההאורגדולומבהיקעודיותר–יצטרךכמה
"אכןאתה26וכמהמסכים)מחיצות(עלמנתשיוכללהנותמהאור. וזהושנאמר
אלמסתתר". ככלשהאורהאלוקייורדלעולמותהתחתונים, כןרביםההסתרים
. 27והמחיצותשהואעוברדרכםומתעלםבתוכם
נמצאנולמדיםששתיפניםללבושה'–מצדאחדהואמסתיראתהלובשומצד
שהציצית28שנירקדרכוהואמתגלהאלהבריותלכןאומרלנור'נתןמברסלב
רק ה', אור את וחס חלילה יעלימו שלא וללבושים לבגדים תקון בעצם הינה
אדרבה–עלידילבושיםאלויקבלואתהאורבהדרגהובמדההראויה.
דהיינו, מכיוןשהעולםכביכולמעליםעלהקב״ה, ישנוחשששבניהאדםלאיכירו
אתהבמאיהעומדמאחוריהקלעים, אלאיכירורקאתלבושיו)חיצוניות, עולם
הזה(, עלכןנתןלנובוראעולםאתמצותהציציתעלמנתלתקןאתהבגדים
. 29"א״תב״ששווה"שקר-מהשקרהנאחזבהם, וכידוע"בגד"ב
)דמיון(, המדמה לכח שייכים בעצם הם והמלבושים הבגדים כל – עמוק יותר
מרמזיםהםלדבריםעליוניםמאוד, כיכלליותכלהעולמותהםבחינתלבושין
דמלכאוכןכלהשבחיםשמשבחיןאנואתה'זהרקלבושים. שורשהמלבושים
הקדמוןויכוח-אמונים-. ראהעץחייםלרבנוהאר״יזיע״אהיכלא, היכלא״קשעראענףב, וראהשומר23. נאשהביאעשרהוכחותלצמצוםשלאכפשוטו, וכמושיוכחלקמןממשלהשמש-שניאותלד
. הלבושהינולעולםדרךביטויחיצונישלהלובשאותו–ברצונוהואלובשווברצונוהואפושטו, עלפי24. תורהלבעלהתניאויקראכח, א-אוריגג, ליקוטי-תורה
. בספרושערמאמרירשב״ידפוסחדשעמ'קז. 25
. . ישעיהמהטו26
. . ועולםמלשוןהעלםכנודע–ראהלדוגמאספרהזכותשלחד״השלחלך27
לכותכלאי28. ה-בגדיםהלכהדאותיותד-. לקוטיהלכותהִ
הלכות, הלכותגנבהואבדההלכההאותטו. ומהשכתב"בגד"בא״תב״ששקרפירשתי-. עלפילקוטי29 בהפוך ו״שרק" היה, שבדאי סג. בחולין המובא "שרקרק" דרך על "שרק" הינו ב״ש בא״ת בגד כך: בס״ד "אשרקהלהםואקבצם"-אותיותזה"שקר", תפקידנולהפוךאתהשקרלקשרואזיבאהשרקרקהאמיתי )זכריהיח(וד״ל.
83המסעהמופלאבנתיבותיהשלהציצית׀
הואמסודהחללהפנוי)הצמצום(ועלידיהציצית)סודהקווהחוט(נמשךאלינו
אמונהלהכניעולבטלאתכלהאפיקורסותהנמשכתמבחינתההעלמהוההסתרה
שבתוךהחללהפנוי. מגליםאנועלידיהאמונהשה'נמצאגםבחללהפנוי, גם
. 30'הוא)החסרוןוהרעבעולם(נתהווהמאתה
אליעזר דרבי בפרקי המדרש לנו מספר היה31 הראשון אדם של חטאו שלפני
לבושולבושעורשלצפורןוענןהכבודכסהווכיוןשחטאנפשטממנולבושזה
. 32ועשהלוה'כתנותעור
גַדהאדםבשליחותועלידיחטאו, והורידעמואתהעולםכולו. 33בָּ
הציציתמקדשתהיאאתהבגדהאנושי, דורשתהיאמהאדםלהזכרבחטאשגרם
את לעבוד יעדו אל האדם לתשובת הראשון הצעד הינה הבגד לבישת גְדו. לבִּ
ה'. האדםאינוצריךלהתביישעלשישלותאוותגשמיותכאשרהואמשעבדן
תחתדרישותהמוסר, האדםעומדברשותה'עםגופו, רוחוומוסרו, לכןהתהלך
הפנימי לשלום התאים החיצוני טבעו לגופו. כיסוי ללא עדן בגן הראשון אדם
שהיהבלבו. אךכאשריצאוהחושיםמןהשעבודלמוסרונהיולמנהיגיהאדם
. והלבישהאתגופוהבהמיבכותנות. עלכןבאהמצותהציצית34–באההבושה
פנהאתתשומתלבנואלהבגד, כאומרת: זכוראתהבגד, אתתולדותיוואת ומַ
. 35יעודו
בעצםלאחרהחטאהתקלקלהטבע, העולםלמדשאפשרלעשותכנגדרצוןה'
והחלתהליךשלהחטאה–סטיהמןהטבעהאמיתי. אזנאמרלאדם"בזיעתאפיך
עליךלהתמודדעםהמציאות, עליךלפעולבתוכהולהשמרמפני-36"תאכללחם
. ראהלקוטיהלכות, הלכותחוקותהגוייםהלכהגאותג, הלכותציציתהלכההאותה, הלכותכלאי30 ה'חלקדפרקואותו)עלארבעתטעמי-בגדיםהלכהדאותבוראהמהשכתבבזההרמח״לזיע״אבדרך הבריאהוסודהצמצוםבתורתהנפש, ראהנאאחיבאריכותבספרושלמו״רהרביצחקגנזבורגשליט״א מבואלקבלתהאר״יסימןא(.
. פרקיד. 31
. ראהבראשיתרבהכיבשבתורתושלר״מכתובכתנותאור. וראהמהשכתבבזהבבןאישחיהלכות32 הקדמתבראשיתשנהאמשוםרבנוהאריז״לשקודםהחטאהיולבושיושלאדםהראשוןמןהחשמלוכשחטא הפסידלבושיםאלושהםשע״חנהוריןכמניןחשמ״ל)סודאורפניאל(ועשהלומלבושאחרמקליפתנוגה והםכתנותעור. וראהלשוןחכמיםחלקבסימןיז.
. לשוןלבוש. 2, . לשוןבגידה1: . ראהספרהשורשיםלרד״קערךבגדשישנםשניפירושיםלמלהבגד33
. (. שורשהמלהלבוש)עלפישבתעז: לבושה–לובושה34
. ראהרש״רהירששלחטומא, וביתרביאורוהרחבהבספרוהמצוותכסמליםבפרקעלמצותהציצית35. (104-77')בהוצאתמוסדהרבקוקעמ
. בראשיתגיט. 36
׀מאורנו84
. בעצם, המציאות37קלקוליהוזאתעלמנתלהביאהאלתקונה, אלטבעההאמיתי
כולההיאכעיןבגד, היאבגדשעדייןלאנשלם, עלכןתפקידושלהאדםהוא
אתהבריאה, לארוגבבגדאתהחוטיםשעדייןלאנארגו, לקשורחוטים38להשלים
אתהפסוק40)ולכן, אולי, דורשתהגמרא39אלו. וזהובעצםהרמזבמצותהציצית
(. 42עלמצותהציצית41""בכלעתיהיובגדיךלבנים
ובכן, כיצדעלידימצותהציציתזוכריםאתכלהמצוות?
. בפרד״סהציצית4
: 43עלדרךהפשט
חוטין8+600ישבציציתזכירהלכלהמצוות, כיוןשהגימטריהשלציציתהינה
"וראיתםאותווזכרתםאתכל45. וזהושאמרוחז״לבגמרא44קשריםהריתרי״ג5+
: 48'וכןפסקהרמב״ם47'שקולהמצותהציציתכנגדכלמצוותשבתורה46"'מצוותה
קלהּותלהבהכלהמצוות לעולםיהאאדםזהירבמצותציציתשהריהכתובשְ
. להורדתהדבריםלעבודתה'עייןנאבספרושלמו״רהרביצחקגינזבורגשליט״אמבואלקבלתהאר״י37. עמ'שיחוהלאה
. ראהתנחומאתזריעה, ויכוחושלר״עעםטורנוסרופוסהרשע. 38
מ״םאותכ, וכן-. עלפיהמשךחכמהשלחטולט, וכןמצאתיבס״דבמדברקדמותלהחיד״אמערכתה39 הואבנחלקדומיםפרשתשלחשמלבושהאדםמתרי״גמצוותאפשרשיהאעלידיציצית, ולכןהציצית היאבבגד, כדילהשליםהבגדהרוחני. וזהוהטעםשהציציתהינהחובתגברא)חובתהאדם(ולאחובתמנא )חובתהבגד(.
. שבתקנג. 40
. . קהלתט, ח41
. ולאנאריךבמלבושהנשמה, שכמושישלעשותלבושלגוףכןישלעשותלבושרוחנילנשמה, ולבושזה42 מוטלעלהאדםלעשותועלידילמודתורהוקיוםמצוות. ראהעודיוסףחידרשותפרשתתצוהעלהפסוק "וחשבאפודתואשרעליו")שמותכחח(ועייןעודבזוה״קנחסוע״א, פקודירכטע״ב, עבודתהקודשלר״מ גבאיזיע״אחלקבפרקכה, שעריקדושהחלקאשערא, וראהכלייקרשלחטולחבפירושוהשני. ובאמת דורשתהגמראשבתעז: סודרא–"סודה'ליראיו")תהיליםכהיד(ודיבזה.
. מהשכתבנועלדרךהפשטכדעתרבנובחייבכדהקמחערךציצית. 43
(. כןכתברש״יבמדברטולטוכןהואבמדרשרבהבמדבריחכא, ומהשהקשהעליוהרמב״ן)שםטולח44. (ראהבתוס'מנחותלטד״ה"לאיפחות"מהשכתבובזהוכןתירץרבנובחיי)במדברטולח
. מנחותמגע״ב, נדריםכהע״א, שבועותכטע״א. 45
. . במדברטולט46
. ולכןלאמנאההרמב״םבתורמצוה, עלפיהעקרוןשקבעבספרהמצוותשורשדשאיןלמנותהציוויים47. הכולליםאתכלהתורהכולה ומהשסמכואתקבלתםעלהגימטריהאומרלנורבנובחיי)בכדהקמחערךציצית(שהגימטריההיאמופת ועדותעלהקבלהשבידם, שהקבלהעיקרוהגימטריאותהןרקפרפראותלחכמה)עלפיאבותסוףפרקג(. ויעןשמעתישמלעיגיםעלהגימטריאות, אומרלךאחיהיקראתמהשכתבהרי״חהטובזיע״אבפתיחה רביעיתלעודיוסףחידרשות, שכלהמלעיגיםעלהגימטריאותטועיןהןועתידיןליתןאתהדיןועליהםנאמר "כידברה'בזה")במדברטולא(עיי״שבהרחבה. וראהקולהתורפרקשניחלקאתכונהנ. וכברידעתכי השםמורהעלמהותהדברכאשרידועמניןהשם)הגימטריהשלו()מהר״לאורחדשדףסג(, ודיבהערהזו.
. הלכותציציתגיד. 48
85המסעהמופלאבנתיבותיהשלהציצית׀
"וראיתםאותווזכרתםאתכלמצוותה'". וישלהעירשזכירהזו49כולןשנאמר
מועילהלמישלמדאתכלמצוותה')חפץחייםעלהתורהפרשתשלח(וכןצריך
שיהאלובלבישתהציציתכוונהלזכוראתמצוותה)אהבתדודדרושהלשבת
זכור(.
עלדרךהדרש:
ציציתמלשוןראיהוהלובשאותוצריךלהזהרמעבירותשבידו50כתברבנובחיי
רואהו הכבוד כסא הזוה״ק51שהרי כתב וכן ה', 52. המלך סימן הינה שהציצית
מ לירא כדי היא שבה מצוותיו53'ה-והתכלת כל ולעשות מעשה54 ידי שעל
בזהמוכיחהאדםשהואמקבלעליואתגזירתהמלך55המצוותאומרלנוהמהר״ל
שגזרעליו, לכןהתכלתדומהלכסאהכבוד, כיהכסאהינועצםהמלכות)ועלידי
ההסתכלותבתכלתזוכריםאתה'היושבעלהכסא(.
הןאמתשישלהתבונןבדבריחז״לאלושאמרו: מהנשתנהתכלתמכלהצבעים?
. 56לפישהתכלתדומהליםויםדומהלרקיעורקיעדומהלכסאהכבוד
כחולואינוכןבאמת. אם-תכלתדומהלים–הריהיםרקנראהלנובצבעתכלת
נקחמיםמןהיםונשימםבכוסנראהשהמיםהינםשקופיםלחלוטין!
יםדומהלרקיע–והלאהרקיעהנראהלנגדעינינוהינובסךהכלשכבתאוירחסרת
צבעומראה, רקבשלצפיפותהאוירמגיעותלכדורהארץהקרנייםהכחולות, אבל
אםנצאמחוץלשכבתאוירזוונביטעלהרקיע"מלמעלה")מהחלל(הואיראה
שחורלגמרי.
אנימביןמשהו, כאן אםעדעכשיוחשבתישאולי רקיעדומהלכסאהכבוד–
רואהאנישאינימביןכלום, וכילכסאה'ישצבע? הריכסאה'הינודברמופשט
א? ! לחלוטין! מהקורהפה? הָ
צדיק, באמתישקשרביןפנימיותצבעהתכלתלביןהתוכןהפנימישמייצגכסא
. שלחטולט. 49
. . במדברטולח, כדהקמחשם50
בהפוך-". ובדרךרמז: "והיה"אותיותהוי״ה, "לכם"אותיותמלך, "לציצית"לשוןהסתכלות, "וראיתםאותו51. אותיותויראתםממנו. ראהספרחרדיםהקדמהלמצוותאותא, וכןכתבב״אלףהמגן"פרשתשלח
. פרשתשלחקעה. 52
. . עייןמהשכתבשהלבןרומזלרחמיםוהתכלתלדיןולקמןבעזרה'נרחיבבזה53
. : . וראהעודזוה״קחלקבקנב54
. . תפארתישראלפרקכבעמ'סח55
. כןהגירסאבמנחותמגע״ב, סוטהיזע״א, חוליןפטע״א, במדבררבהיזה, ספרישלחקטו. אוליראה56 …נאהגירסאבבמדבררבהידג, שוחרטובמזמורצ, ירושלמיברכותאב, שםנאמרשתכלתדומהלעשבים
׀מאורנו86
הכבוד, אלתתןלעולםהזה–עולםהדמיוןוהשקרלתעתעבךולהטעותך, אל
בסרט תכליתך57תחיה את זכור וכאשר58 נשמתך, נחצבה מהיכן זכור בעולם,
. לכן59יזכורהאדםשורשנשמתושנחצבהמכסאהכבוד–יבאלידיקיוםהמצוות
. ואיןלךדברטובבעולםיותרלזכרוןכמו60חתמנוהמלך)ה'(בחותםוהיאהציצית
. 61שנושאהעבדאתחותםאדונוקבועבכסותו
עלדרךהרמז:
בתורתוהמיוחדתשלהמהר״למצינושניהסבריםעמוקיםלמצותהציצית:
כשם1 לאדמה. דומה הוא בתפקידו שכן האדמה, שם על הינו קרוי האדם.
מןהכחאלהפועל, כךהאדםצריךלהוציא62(שהאדמהמוציאהציצים)פרחים
הוצאהלפועלזונעשיתעלידיקיוםהמצוות63אלהפועלאתמהשטמוןבובכח
. הציציותהיוצאותמןבגדהטליתדומיםהםלציציהשדה64שנעשותעלידיגופו
הפוטנציאלי, כוחו את לאדם הם מזכירים האדמה(, מן הפועל אל )היוצאים
לוחשותהןלאדםהגשםעצמךבעולם, מלאאתתפקידךויעודךבעולם, רקאתה,
מתוקשלי, יכוללעשותזאת. לכןשקולההיאהציציתכנגדכלהמצוותכולם,
שעלידהישיציאהלפועלכלליתשלהאדםולכןהיאבבגדושלהאדםהמכסה
. 65אתכלגופו
וכעיןזהכתבהראי״הקוקזצ״לשעלידיהציצית–בכלמקוםאשריביאוהורגליו
שלהאדם–קשורהואבקדושתהמצוותכולן, לארקברעיון)חכמה(, כיאםגם
. 66במעשה)מלכות(, לארקבכללותכיאםגםבפרטיות
. מצותהציציתהיאמצוהשכלגוףהאדם)רובוככולו(נכנסבתוכה, עוטפתהיא2
. עיי״ש. ומשםנראהשישלתכלתגווןשלירוק, וישליישב, ואכמ״ל
. כפישראינושצבעהתכלתהינוהצבעהכי"שקרי"שיש. 57
(. ראהרמב״ןבמדברטולחשכתבשהתכלתרומזתלמדההכוללתהכלוהיאתכליתהכל)ספירתהמלכות58. ולקמןבעזרה'יורחבעניןזה
. ראהראשיתחכמהשערהקדושהפרקואותכה, וראהבאריכותבשיחותיושלהגאוןהרבנבנצאל59. (שליט״אלפרשתשלחשיחהיב)לפירושאחרלגמראזוראהכלייקרבמדברטולחבפירושוהראשוןשם
. ראהמנחותמג: ותוס'שםד״ה"חותםשלטיט". 60
החייםהקדושבמדברטו-. ע״פספרהחינוךמצוהשפו, וראהמהשכתבבזההספורנובמדברטולט, אור61. (לט)ועייןעודבאברבנאלבמדברטולבוברלב״גבמדברטולח
. ציץלשון"פרח"–רש״ימלכיםאפרקופסוקיח. 62
. י-. ראהמהר״לדרושעלהתורהעמ'ט63
. בשבט, בשלחשנתתרע״ד-משמואללט״ו-. עלהדמיוןביןהאדםלאילןראהשם64
קכד, דבריםדומיםכתבהמהר״ל-. עלפיהמהר״לבנתיבותעולםחלקא, נתיבהעבודהפרקטועמ'קכג65. פ-בחידושיאגדותלמנחותחלקדעמ'עח
-קבציםקובץבפסקהיג, הובאבערפילי8-, וראהעודב444'. עיןאיהשבתאפסקהרכ, מאמריראי״העמ66
87המסעהמופלאבנתיבותיהשלהציצית׀
אתגופנו)אורמקיף(וכךזוכרהאדםתמידאתתכליתחייו, קיוםכלהמצוותכולן
. 67הנעשותעלידיהגוף
אמת"מתבאריםומתרחביםשנייסודותאלו: -במשנתה״שפת
הגוף68הציציתהינהרמזלתקוןהגוףשהואבגדולבושלנשמה. הינההתקשרות
אלהנשמהלזכוראתהנקודההקדושהשישלכלאדםמישראלשנשלחלעולם
. אוסףהואהאדם69הזהעלמנתלעשותרצוןקונו, ובכךלחברביןגופולנשמתו
. 71'אתכלהפרטיםכולםומחברםלשורשם, שהואה70עלידיהתעטפותובציצית
ועלידיבטולולה')שעוטף72משגיחהואשלבושו)חיצוניותו(לאיפרדממקורו
עצמובציצית(זוכהל״וראיתםאותו"–לחזותולראותבזיויקרושלהקב״היתברך
. 73שמוויתעלה
זכותמיוחדתהיאלנומצותהציצית, זכותהמיוחדתבמינה, עלידימצוהזוזוכים
. 74אנובניישראללהבדלמאומותהעולם
: לאכל75"למאודפירושושלהאלשיךהקדושבספרו"תורתמשה-לבעד-שובה
שמוויתעלה-, עלכןבוראעולםישתבח76אדםזוכהלקייםאתתרי״גהמצוות
ידהנזכורתמידאתכלמצוותיוונקבלעלינו-נתןלנומצוה, מצוהאחת, שעל
ויחשבלנו77לעשותה, וה'יתברך)אבאל׳השלנו(, יצרףלנומחשבהטובהלמעשה
. 78יום. פסס…פלאפלאות-כאילועשינואתכלהמצוותכולםיום
טוהרעמ'ז.
פיהמהר״לנתיבהעבודהפרקחעמ'קב, וכעיןזהכתבהמהר״לבחידושיאגדותלשבתחלקאעמ'-. על67 פח, ומוסיףהמהר״לשםשמצותהציציתבאהעלהגוףכדישיהאגופושלהאדםמשועבדלה'יתברך, ואילו התפיליןבאיםהןעלהמחששםהנשמה, כדישתהאנשמתושלהאדםמשועבדתלה'יתברך.
. פתיללשוןהתקשרותעלפירש״יבראשיתלח. 68
. אמתלפרשתשלחשנתתרמ״ד, וראההמשלשהביאשם-. שפת69
. (. עטיפהלשוןהכנעה)"הכתבוהקבלה"לפרשתשלחטולח70
. אמתשלחשנתתרל״ו, תרל״ט-. שפת71
. אמתשלחשנתתרל״ט-. שפת72
. אמתשלחשנתתרל״ב, וראהשםשנתתרנ״ב-. שפת73
ה, ואלהתמצית-ראי״החלקאעמ'ד-אמתכיתבאשנתתרמ״ו. וכןכתבהראי״הקוקזצ״לבעולת-. שפת74 , דבריו: מיוחדתהיאמצותהציציתלעםישראל, הרעיוןשבה: אתעצמיותהנפש)בגד(איאפשרלנולהבין אבלגילוייה–באעלידימדותומעשיםטובים)כנפותהבגד=הציצית=פרטיהמצוות(, חוטיהלבןמרמזים עלהמעשיםשהםגילויינפשנו, חוטהתחלתמסמלצפיהגנוזהלמקורהחייםשמשםנובעיםהכוחותכולם.
. במדברהקדמהלפרקטופסוקלז, וכעיןזהכתבהמלבי״םב״התורהוהמצוה"פרשתשלחאותסט. 75
. וגםאםירצהלאיוכל, כיבשביללקייםאתכולןצריךלהיותגםאיש, גםאשה, גםכהן, גםלוי, גם76 …ישראל
פיברכותו. -. על77
החיים-צדוקאותרסחוהביאוכף-קטןלרבנושמעוןבר-. ואמרתיבס״דרמזלזהעלפימהשכתבבתשב״ץ78 xציציותשבטלית4:)סופר(או״חחס״קסג , מכאןשמצותהציציתשקולהכנגדכלהתורה, המתחילה32=8
׀מאורנו88
: עלדרךהמוסר
קבר. לא-יביטהאדםעלאחריתבגדיו, עלבגדהתכריכיםשהינויורדעמואלי
יוכלאישלהסתתרמיוםהדיןומיוםהתוכחה. יקחהאדםמוסרומזורלנפשו, ולא
יעשהצורכיהגוףעיקרוצורכינשמתוטפלה. ועלידיזכירתימישניחייוהרמוזים
ה'-בשמונתהחוטים)שהינםרמזלשמוניםשנותחייו(תהיהלוהכנעהגדולהל
הרעשהואפתלתולועיקשהמסיתאתהאדם-יתברךויוכללנצחאתחכםיצר
. 79ומוליכולגיהנַם
ואומרהבגדהינוכינוילמדותיושל80"פןנוסף, מבארלנובעלה״עקידתיצחק
"בכלעתיהיובגדיךלבנים", מרמזתלנוהתכלתשבציצית81האדם, כמרומזבקהלת
)אשרהיאמיצועביןהלבן)המפזרראותהעין(לביןהשחור)המקבץוממקדראות
העין((להיותאדםמאוזן, להתקשרולהתחבראלמידתהאמצעאשרשוכנתהיא
ביןשניקצוותמידותיושלהאדם.
שהדרךהישרההינההמידההבינוניתהממוצעתבין82כתבהרמב״ם-ובאמתכן
שניהקצוותוזוהידרךהחכמים.
מהוסודושלהאיזון)סודהמתקלא(אשרהינוכללכלהסודות, וכללכלהבריאה
? מדוענקודתהאמצעהיאהטובהוהמשובחתביותר, ואילוכל83והתורהכולה
קיצוניותרעההיא?
עולםלאבראבעולמודבר-במשנתהמהר״למתבאריסודזהבאופןעמוק: בורא
לבטלה, כלכחמכוחותהעולם)הטובוהרע(מכווןהואאלמטרהעליונה. כאשר
האדםמתנהגבקיצוניותבדבראחד–אוטומטיתשוללהואאתהקיצוניותהשניה,
שוללהואאתאותהאמת)ולובמקצת(אשרנמצאתבתכונההשניהאשריצאה
גםהיאמאתה'.
האמצעיהינוהמשובחמשוםשהואחובקבזרועותיואתכלהזרמיםוהגוונים,
דמההאדםאליוצרו. גישהזומכונהאצלהמהר״ל"פשיטות")דברשאינו84ובכךמִ
מתפשטלצדדים(אויושר. לכןעםישראלנקרא"ישורון", וכןישראל–"ישראל"
. 85זוהימדתהאמצע
באותב)"בראשית"(ומסיימתבאותל)"ישראל"(, ורחמנאלבאבעי.
. עפ״ישו״תהרשב״אח״זסימןתקלח, אדרתאליהולבעלהבא״חזיע״אפרשתשלחטולב, רוחחייםעל79. אמתשלחשנתתרמ״ג-פרקיאבותגא, שפת
. 77. פרשתשלחשער80
. . קהלתטח81
. . הלכותדעותאד, ושנהפרקובהקדמתולמס'אבותפרקד82
. : צדקדףמז-. כלשונושלר'צדוקבדובר83
. . מדוברכאןעלתכונותהרע, ואיןמדבריםאלולשנותשוםדברמסייגיהריחוקממנו84
89המסעהמופלאבנתיבותיהשלהציצית׀
עלדרךהסוד:
עלנחגוראתחגורתהבטיחותונאמר: שאין-אזהרה: לפנישנמריאבטיסתנואל
למעלהבעולמותהעליוניםשוםעניןגשמיח״ו, אלאכלהתיאוריםהגשמייםהינם
86מנתלסבראתאוזננו, ונתנהלנורשותלעשותזאתכדבריהפסוקבאיוב-משלעל
. 87""מבשריאחזהאלוה
ה'עצמואיןלנותפיסהוהשגה, אולםאנויכוליםלהשיגודרךהכליםבהםהוא-ב
מתבטא.
רבינו, תחזיקחזקאנוממריאים.
הספירותהןהכליםהבסיסייםבהןמתגלהה'בעולם, הןמאירותעלינוומספרות
ההוי״הכלולהעדייןבאלוקות, ורקמןהחכמהוהלאה-. ברובדהכתר88'לנועלה
"כולםבחכמה89)חכמהדאצילות(מתחילההיאלצאת, כדבריהפסוקבתהילים
מקורו90"עשית לבין העולם בין והמפגש ההשקה נקודת היא החכמה ספירת.
ושורשו. היאראשיתומקורכלהחיותבנבראים. דהיינו, החכמההינההפוטנציאל
שלכחמהויותההוי״ה, הכלנגלםשםבכח, כמוטפתהזרעשלהאבשבהכלולים
בכחכלפרטיהוולד. אךעדייןלאניתןלעמודעלטיבושלהולדופרטיואלא
תהפוך המחשבה לפועל, הבכח נהפך דאצילות( )מלכות המלכות בספירת רק
למעשה.
במשלי הפסוק הזוהר91על מלמדנו בתבונה" שמים כונן ארץ יסד בחכמה "ה'
". 93(: "אבא)חכמה(יסדברתא)מלכות92הקדוש
נתבונן תתאה( וחכמה עילאה )חכמה והמלכות החכמה יחסי על לעמוד כדי
ברוך הוי״ה בשם הרמוז ברוח, והן בגשם הן דבר, כל של ההתהוות בתהליך
הוא.
אריהלמהר״לבראשיתמטכד, וישלהאריךבסודנקודתהאמצע, ואכמ״ל. -. ראהלדוגמאבגור85
. . איוביטכו86
. כז-הקדמוןויכוחאאותכה-אמונים-. ראהשומר87
הקדמוןוכוחאאות-אמונים-סוף–זוהיכפירהח״ו)עפ״ישומר-. החושבשהספירותפועלותבליכחהאין88. (עא-סט
. תהיליםקדכד. 89
. “אורייתא–מחכמהנפקת")זוהרהקדושחלקבסב. (–היינושבתורההלבישה'אתרצונווחכמתו)ראה90 שבתקב. "אנאנפשיכתיבתיהבית", ראהתניאקדישאליקוטיאמריםפרקמז(, ובההסתכלובראאתהעולם )בראשיתרבהאא, זוהרהקדושתרומהקסא, וראהתרגוםירושלמיבראשיתאא(.
. משלימשליגיט. 91
. : . חלקגרנח. וכןבתקוניהזוהרתקוןכאסא92
׀מאורנו90
"התפשטות "צמצום", בחסידות מכונים התהליך שלבי ארבעת של ,"סודם
"המשכה", "התפשטות":
מנתשיוכלהנבראלעמוד-. ראשיתכלההתהוותמאורה'היאצמצוםהאור, על1
, בפניעצמוולאיתבטללאורהמקורי. צמצוםזההינוסודהאותי': נקודהבעלמא
תהווהאחריה, ממנההכל שטרםלבשהצורהכלשהיא, היאהשורשלכלמהשהִ
נובעובההואגנוזגםעתה)כמוטפתזרע(.
. המשכהשלנקודהראשוניתזוהיאההתפשטות, הטפהשורהבעיבורברחם2
אל מההעלמה היא יוצאת ורוחב. אורך של מימדים מקבלת היא ושם האם,
לאטמתברריםהפרטיםהרביםשהיוגנוזיםבה. זהוסודהשלהאות-הגילוי, לאט
ה'הראשונהשבשםהוי״ה.
. לאחרשנשלמההתפתחותהולדברחםאמו, צריךלהיותשלבשללידה, שלב3
שליציאהלפועל. לידהזומכונההמשכה, סודהאותו'המשתלשלתמלמעלה
למטה, מוציאההיאאלהפועלאתמהשקדםלה.
. השלבהעיקריבהתהוותהואכמובןהשלבהסופי, ההתפשטותהאחרונה, סוד4
באבריו שלם שהוא פי על אף התינוק, כשנולד ה'. שבשם האחרונה ה' האות
מות, לנקודההראשוניתשבבסיסו)האותי'(. הכלגנוז וכוחותנפשו, הואחוזרלדְ
יגדל כיצד בגורלו, יעלה מה לנחש יכול אינו איש ההעלם, בתכלית בו וטמון
ויתפתח. חייוכולםהםהשלבהאחרוןוהמכריעשבהתהוותו, השלבבוהואצועד
אלתכליתו, להגשיםאתהמטרהשבשבילההואנברא)מתוךההוי״ההמתרקמת
בכתיבתהשם, אפשרלהיזכרבמקורההנעלם–בנקודהשהיאלמעלהמתהליך
ין (. 94ההתהוות–קוצושלי'הפונהלמעלהאלהאַ
אתההראתלדעתשהחכמהקשורההיאבקשרהדוקעםהמלכות, ל״בנתיבותיה
ל״בחוטיהציצית(מאיריםהםבמלכותדאצילות, היאכנסת-שלהחכמה)רמזל
. 95ל״בנתיבותאלו-ישראל, מאיריםהםאלהכלההמעוטפתוכלולהמ
97""והלכתבדרכיו96חוטים, משוםשנאמר32-ולכןנצטוונואנובעטיפתהטליתב
. וזהוסודמהשאמרוחז״לבנידהלא. אישמזריעתחילה–יולדתנקבה. 93
"רלט, וראה"קדושתלוי-פיספרושלמו״רהרביצחקגינזבורגשליט״אמבואלקבלתהאר״יעמודרלז-. על94. ישראלר'יצחקלוימברדיטשובזיע״א, סוףפרשתתרומה-של-לסנגורן
. כותבהזוה״קבפרשתשלחקעה: )עלפיפירושהסולם(: "תכלתזומלכותתכליתהכל, כיתקונההיא95 חוטיהציציתכנגדארבעתרוחותהעולם, שעליהםשולטתהמלכות תכליתכלהעולמותכולם, ארבעת שהיאהלבשלכלעולםהזה, ותלויההיאבלבהעליון)ז״א–שנותןלהחיות(, והכלתלויבחיותהיוצא ל״בנתיבותחכמה. -מ
. דבריםכחט. 96
91המסעהמופלאבנתיבותיהשלהציצית׀
וכדישלאיפרידהאדםביןהציציתוהתכלת)ביןהשורשלגילוי(ויקצץבנטיעות
זו99ודרשוחז״ל98"ח״ו, עלכןהזהירהאותנוהתורה"ולאתתורואחרילבבכם
. 100מינות. היינו, אלתחשובבלבךשיששניותבאלוקותח״ו, אלאהכליחודשלם
"טלית101ובאמתזההיהחטאושלקורחשרצהלקצץבנטיעותבשאלתולמשה
שכולהתכלתמהושתהאפטורהמןהציצית?", וכוונתוהיתהשהנהגתהעולם
פיספירתהמלכותבלבד)סודהתכלת(, וענהלומשהשחייבתבציצית, -הינהעל
. 102היינושצריךליחדהמלכותעםהספירותשמעליה
איתא-על ונאמר: נקדים בעניין, הקדוש האר״י מדברי במקצת ולו לטעום מנת
דרשר'שמלאי"למההולדדומהבמעיאמו? לפנקסשמקופלומונח: 103בגמרא
ידיועלשניאצדעיו, שניאציליועלשתיארכובותיו, ושניעקביועלשתיעגבותיו,
וראשומונחלוביןברכיו…וכיווןשיצאלאוירהעולםנפתחהסתום)פיו(ונסתם
הפתוח)הטבור(…"
בחסידותהסבירוזאתלענייןפרצוףז״א)זעיראנפין(. באופןכלליביותר)רקלשם
הבנתדבריהאר״י(נאמר, ש׳פרצוףז״א'נקראבשמו, משוםשכאשרהתפתחמתוך
נקודתוהראשונית–התפתחובורקששספירות)מידות(: חג״תנה״י)חסד, גבורה,
"קטנות", בבחינת ז״א פרצוף היה זה ראשוני במצב יסוד(. הוד, נצח, תפארת,
מונהגע״ימידותיו–רצונותודחפיםשוניםואףמנוגדים. נעדרהואהנהגהשכלית
השייכתלספירותהחב״ד)חכמה, בינה, דעת(. בהמשךגידולונשלםבניןז״אוהוא
מגיעל״מוחיןדגדלות". אתהמוחיןשלוהואמצמיחמתוךעצמותוךשהואמקבל
תוספתוהשלמהמלמעלה.
פרצוףז״אעוברשלשהשלביםהנקראים: עיבור, יניקה, מוחין, אלוהםגםהשלבים
בתהליךהתבגרותושלהילד.
הטוריםבמדברטולח. -. וראהבעל97
. . במדברטולט98
. : . ברכותיב99
השירים-. עלפירבנובחייבמדברטולח, רמב״ןבמדברטולט, וראהעודכתביהרמב״ןחלקבעלשיר100. פרקדפסוקיא, תולעתיעקבלר״מגבאיזיע״א–סודהציצית
. במדבררבהקרחיחג. 101
יוסףזיע״אפרשתשלח, וראהתקוניזוהרתקוןסטדףקיז: )וראהאתמשל-מישריםלמרןהבית-. מגיד102 צג, הובאגםבזוה״קחלקגהשמטותשא. , וכןבספרהקנהעניין-ספרהבהירהוצאתמוסדהרבקוקאותצב מצותציציתוקשירתוועטיפתציציתוהנחתתפילין, וראהביאורהמשלבספרמצודתדוד, טעמיהמצוות בתהקיצור, לאאכתובלךאתהקשרביןהציציתל ארבעחיותהקודש, ולךנאראה-להרדב״זמצוהפד(ולחִ מהשכתבבזהרבנובחיי)במדברטולח(ומשםבארהּ.
׀מאורנו92
('בשלבהראשוןכאשרהילדמונחברחםאמו)כדמיוןפרצוףז״אב׳אמאעילאה
איןאנורואיםממנואלאאתרגליוש״ראשוטמוןבתוכם"–זהומצבשלעיבור
בוכלהפנימיותהרוחניתשלהילד)הרבדיםהעליוניםשבנפשו(טמוניםבהעלם
נה״י–הטבעייםוהבהמיים–הרובד-ומקופליםביןרגליו, המייצגיםאתכוחותה
הבסיסיביותרשלהחייםהמתבטאבעיבור.
בשלבהיניקהמניקההאםאתבנה, מגדלתהיאאותו, מחזקתובונהאתאבריו.
אטמהתלותבאמו, מתגליםבוכוחותחדשים, כוחותהמבטאים-משתחררהואאט
אתהיותואדםעצמאי, בעלרצונותמשלו. אלוהןהמדותשבלב)חג״ת(היוצאות
מהעלמןומתחילותלהשמיעאתקולן.
בשלבזהחשובלהדגיששעדייןאיןלילדדעהעצמאיתמשלו, שכןכלרגשותיו
בשם כאחד מכונים אלו שלבים שני גדל. הוא בה מהסביבה יונקים ורצונותיו
"מוחיןדקטנות", כיבשניהםאיןלילדעדייןמוחיןמשלעצמו, אלאמדותבלבד.
השלבהאחרוןשבתהליךההתבגרותהלוקחאתרובזמןהגדילהובעצםמתפרס
הואעלפניהחייםכולםמכונהבשם"מוחיןדגדלות", אלוהםאינםסתםכוחות
שלשכלבלבד. כשאנואומריםשהילדקבלמוחיןהכוונההיאשנכנסיםבוכוחות
את בחובם הנושאים כוחות אלו אנוש, בן של הרגילה למציאות מעבר שהם
שלמעלה מה עם להתקשר ישראל של הסגוליות יכולתם את האלוקי, הגילוי
. 104מהם
הזה-פרצוףז״אהינוהשורשהרוחנילכלעניניעולםהזה, ועיקרהנהגתהעולם
. עניינושלפרצוףז״אהואהנהגת105בששתאלפישניו–הינהעלידיפרצוףז״א
ועונש: אדםשעושהטוב–יקבלטוב, אדםשעושהרע-המשפט, הנהגהעלפישכר
–יקבלרע)זוהיהנהגתחד״ר: חסד, דיןרחמים(.
ושלוםבניהאדםיבחרוברעולאבטוב, ואזעלידיכךהעולםלא-אולםאםחס
ז״אהנהגותעליונותיותר, הנהגותשלרחמים-ימלאאתיעודו–אזייתערבוב
גדולים, כדישהעולםיתקייםלמרותשאיןלוזכותקיום.
ניתןלומרבקיצורשמדתהמשפטפועלתכפימעשנו, ובתוכהפועלת)בנסתר(
. נדהל: . 103
רצט, וראהשםבהרחבהמרובהבכלסימןו, ודו״קכי-. עלפימבואלקבלתהאר״יעמודערה, רחצ104. קיצרנו
93המסעהמופלאבנתיבותיהשלהציצית׀
מדתטובויתברך)הנהגתהיחוד(, המביאהאתכלהמציאותלשלמותאףשאיננו
. 106זכאים
בניאהובי, עדכאןהייתהההקדמהועכשיובעזרה'ניגשלדבריהאר״יזיע״א.
טליתגדולהינובחינתאורמקיף)ישר=יחידה(107כותבהאריז״לבשערהכוונות
שלז״אכשהואביניקה)יצירהדגדלות(, טליתקטןהינובחינתאורמקיף)ישר
=יחידה(שלז״אכשהואבעיבור)יצירהדקטנות(. ציציותהטליתגדול/קטןהן
בחינתאורמקיףחוזר)=פנימי=חיה(, טליתגדול–דיניקה, טליתקטן–דעיבור.
ז״ל האר״י בשם ויטאל חיים הרב מורנו לנו כותב היה108עוד קטן הטלית "גם:
לובשולמטהמשארמלבושיועלגביחלוקו, שלאכאותםהמתיהריםללובשועל
. 109"כלבגדיו, וטעותגדולהואבידם–היפךהאמת
הדאיה עובדיה חכם האלוקי המקובל לנו מסביר זיע״א האר״י רבנו דברי את
: "טליתקטןהוארומזלבחינתעיבורז״א, דהיינו110ע״הבספרושו״תישכילעבדי
להביאמוחיןדעיבורכמובזמןשהעוברמונחבבטןאמו, כאשרראשומונחבין
ברכיווגופומקופלעלרגליו)תלתגותלת–שלושתחלקיגופושהםשתיידיו
הוא נעלם אמו במעי שהעובר וכמו קודש(, וברית שוקיו שני על מונחים וגופו
מעיניכלרואה, כןטליתקטןשהיאאותהבחינהשלעיבורצריכהלהיותתחת
הבגדים, ועיקרהרמזהיינובחוטיהציצית)כנפיהציציות(, ולכןהםצריכיםלהיות
, וכמושהעובריוצאממעיאמו–גופומתפשטונראה111"מכוסיםמעיניכלרואה
לעיניכל)שלבהיניקה(, כךהטליתגדולצריךלהיראותלעיןכל. והפסוק"וראיתם
קטן טלית על ולא גדול טלית על ב״ישכיל112אותו״מדבר הרב אומר ואדרבה, !
. ראה"קלח'פתחיחכמה"פתחקטו. 105
נו, וראהביתרפירוטוהרחבהבספרהכלליםלהרמח״ל-תבונותסימןמח-. עלפיהרמח״לזיע״אבדעת106 "כלליםראשוניםסימןכג. וכברידעתאתדברהפסוקבתהילים)סחלה("תנועוזלאלוקיםעלישראלגאוותו –שכביכולזו״ן, שהםתפארתומלכות, צריכיםעזר, כחוסיועמןמעשהישראלבתחתונים, כיעוונותינו מפיליםכביכולאתהמלכות, וזכויותנומעלותאותה)ראה"עודיוסףחי", ואראיח'ע״פהאר״יז״ל(, לכןבני, קכו(, -הזהרלבלתחטאח״ו, כיכלהעולמותכולםתלוייםבמעשיך)ראהלדוגמאדעתתבונותסימןקכד הכלתלויבךחבר, היֶהחזקאלתשבר. אלתתןלעצבותבךלפגוע, היהחזקוהתגבר)מתוךשירושלבעז שרעבי(.
. דרושיהציציתדרושא, וראה"יפהשעה"שם, וכןבדרושבשם. 107
. . שםדרושו108
שב109 דאו״א דמוחין' 'שערות בחינת שהם הציצית חוטי ענין על "דרך-. ראה – לנוקבא המאירים ז״א צדקזיע״אמצותציצית, וראהעודבסדרתפילותמכלהשנהלאדמו״רהזקןזיע״אשער-מצוותיך"לצמח הציצית, וראהלקוטיתורהשלובפרשתשלח.
. חלקחאו״חסימןב, וראהשםבחלקוהשמטותאו״חסימןב. 110
. “ולאכמושהבינושדבריהאר״יז״להםרקעלהבגדשבותלוייםהציציותולאעלהכנפותשלבגדי111."הציצית–שזהטעותגמורה
כן112 ובאמת בהון-. מתעטפין דאתון בזמן יתיה "ותחמון לט(: טו )במדבר עוזיאל בן יונתן בתרגום כתב דשמייאכןמצאתיבמפורש-ביממא"–הרימפורשמדבריוש״וראיתםאותו"קאיעלטליתגדול. ובסיעתא
׀מאורנו94
. ולא114""תפולהתימהעלמנהגאחינוהאשכנזיםשעושיםהיפךהאמת113"עבדי
השו״ע מרן כתב כי שתמיד115אכחד בגדיו על ללובשו קטן טלית מצוות עיקר
יראהוויזכורמצוותיו, אולםקיימאלןדאילוידעמרןדבריהאר״יז״להיהחוזר
. 117. ועוד, דעתושלמרןלאמוכחתבזה116בו
. בממלכתהתכלתוהלבן5
", וכןהיאגםמלשון"תכלית118"המלהתכלתבאהמןהשורש"כלה"לשון"כיליון
יותר שנוטה מה שכל הצבעים של סודם את לדעת אנו צריכים ובאמת )סוף(.
לצבעשלחושך, דהיינושישבוהגבלהוהסתרה, רומזהואלהסתראור)כחומר
הגורםלהסתראור(, וכלצבעהנוטהיותרללבןמורהעלאורשהואחסדורחמים
)כרוח(. ובאמתצבעהתכלתכוללהכלהוא, וככלשהואמתרחקיותרמשורשו
. 119–כךכההמראיתועדלגווןהשחרות
הזוה״ק שכותב מה רקיע120וזה לההוא האדם מסתכל כאשר חופשי(: )תרגום
מרחוקדומהלתכלת, מתקרביותר–דומהלאדום, מתקרביותר–דומהלירוק,
בדבריו121מתקרביותר–דומהללבןשאיןלבןבעולםכמוהו. ולזהרמזהרמב״ן
ספירת )היינו הכל תכלית והיא הכל הכוללת למדה היא רומזת שהתכלת
המראה יהיה העין מן יתרחקו כאשר שבעולם המראות כל ובאמת המלכות(.
שלהםכמראההתכלת. אולםדע, שאיןבעולמותהעליוניםשוםגווןושוםמראה
שלצבע, אלאכלהצבעיםוהגווניםהינםרמזוביטוילדרכיהנהגתה'בעולם, בספר"עץהדעתטוב"למורנוהרבחייםויטאלזיע״אבפרשתשלחד״ה"דבראלבניישראל"ש״וראיתם אותו"קאיעלטליתגדול, וטליתקטןמתחתללבושובסתרכנודעבדרךהקבלה.
. חלקהאו״חסימןג. 113
. וראהמהשכתבשםבחלקחאו״חסימןיזאותי)להשיגעלמהשכתבהמשנהברורה)באו״חחס״ק114 כו(, שאפשרלחלקבדבריהאר״יולאמרשהטליתעצמהצריכהלהיותמתחתלבגד, אךהציציותיכולות-כה רחלקבפניםוחלקבחוץ? ! זהטעותלחלקכך, לכןמנהגהספרדיםהוא להיותבחוץ(: "האםאפשרלומרבעובָּ טז, וראהשםבמילואיםלסימןטוממה-העיקר". וראהבאריכותבשו״תיצחקירנן)ברדא(חלקאסימניםטו שתמהבזהעלהמקובלהרביעקבהללשליט״א, וראהבאריכותבענייןהוצאתהציציתוהנפקאמינהמזה מח. וכבראניהקטןכתבתיבס״דבימיחורפיתשובה-בילקוטיוסף)החדש(סימןחהלכותציציתסעיפיםמא בזהנמצאתבכת״יועודחזוןלמועד, ואםבינהשמעהזאת.
. או״חסימןחסעיףיא. 115
. עלפיהחיד״אבברכייוסףאו״חמוס״קיא, טובעיןסימןז, ארץהחיים)סיתהון(כלליג, שו״תיצחק116. ידואכמ״ל-ירנןחלקאיו״דסימניםיג
יוסף)או״חסימןכג: "ואיכאלעיוניבטליתקטןשאדםלובשמתחתלמדיו)בגדיו(", -. וזהלשוןהבית117 וישעודראיותואיןכאןמקוםלהאריך, וראהבמקורותשנזכרולעיל. ואףהרמ״אסביראליהשטליתקטן צריכהלהיותמתחתלבגדיוכדמוכחממהשכתבבאו״חסימןיגאותגוזהלשונו: "ואפילוטליתקטןשתחת בגדיו".
. כמו"עשוכלה"בראשיתיחכא. 118 יכולבכורות, ותרגוםשלשיכול–"תכלא"…וכן119 . לכןכותברש״יבמדברטומאשפתילהתכלת, עלשםשִׁ. צבעהתכלתדומהלרקיעהמשחירלעתערב. שלחקסה: . 120. . במדברטולח121
95המסעהמופלאבנתיבותיהשלהציצית׀
. ממשיךרבנו123שהתכלתהיאבספירתהמלכות122עלכןאומרלנוהאר״יהקדוש
האריז״לואומר"ומהשתראהשישבזוה״קמאמריםחלוקיםבענייןהתכלת)אם
. . אתההראתלדעתשצבעהלבן124"היאדיןאוחסדורחמים(, דעלךשכולםאמת
הינוכוללאתכלהצבעיםכולםמבחינתשורשםומהותם)כתר(וצבעהתכלת
. 125לאחרהשלתשלותומגיעעדלספירתהמלכות
האדמו״רמרוז׳יןבספרו"עיןהתכלת")פרטג–עיי״שבאריכות(כותבלנושהתכלת
והלבןמוריםעלשתיצורותהנהגהבעולם:
לבן–הנהגהשה'יתברךמנהיגנואףבזמןההסתרוהואלבדופועלבליהתעוררות
. 126שלנו
ביותר החשוכים במקומות להאיר – דלתתא אתערותא על לנו מורה – תכלת
בעולם, להכירשגםההסתרנבראמאתה'.
זהותפקידנולהמתיקאתהתכלתהמורהעלחושךודין, ולהופכהלאורבהיר.
ותפקידנשגבזהיכוליםאנולעשותעלידיהסתכלותנובציצית, ובעתההסתכלות
. 127בהיכווןהאדםבמחשבתוכאילוישבהחוטשלתכלת
מענייןהדברשהצבעהיסודיבמקדשהואצבעהתכלת.
: שתחתהתכלת)מלכות(ישנםקליפות128מדועהדברכך? מסבירהרמ״עמפאנו
היונקיםממנהאתחיותם, בגללזההם"מרוצים"ממנהואינםפוגעיםבשוםמקום
. ומשוםכךצוותההתורהשבכלמקוםשבקדושהיהיהתכלת, 129שהיאנמצאת
. שערהכוונותדרושיהציציתדרושד. 122
. וכןהואבשמותרבהמטב"תכלתזוכנסתישראל". וכןכתברבנו)רבינחמן(בליקוטימוהר״ןחלקא123 תורהמטאותז"תכלתבחינתכלה". ובזוה״ק)חלקגלג. (כתבתכלתזושכינה)וראהעודזוה״קבראשית נא. , שלחקעה: (, והכלענייןאחד.
. “כיהתכלתבג'מקומותהיאבחינתהמלכותשבחכמהדאמאהנקראתבתחילהבינהדאבא")וראהספר124. (הפליאהד״ההספירההשניה
שחור)ראה-. דרךאגבכללותכלהצבעיםמבחינתהמציאותעלידיערבובםיחדיוצרתאתהצבעחום125 קז, וראהמהשכתבבליקוטיהלכות-סודה'ליראיולמו״רהרביצחקגינזבורגשליט״אסודהגווניםעמ'קד מאבדממוןחברוהלכהבאותח(.
. )הנהגהזונקראתהנהגתעתיקאוכשמאיראורזהנתבטלופעולותהאדם(. 126
החיים-חישנהאנחיז, כף-איש-יוסףאו״חכדא, בן-חייםשערהציציתפרקו, ברכי-עץ-. עלפיפרי127 יא, וראהמהשכתבבזהבספרהקדוש"קדושתלוי"בדרושלפוריםעלהפסוק"שושנת-)סופר(או״חכדי יעקב")בפירושוהשנישם(.
ה'חלקבאותיז)ומקורוטהור–מזוה״קשלחקסג: , וראהשערמאמרירשב״יעלהזוהר-. במאמרצבאות128. (הנ״ל
)בעיר129 שמה מקומות שהרבה לבך את נא שים תובב״א, צפת לעיה״ק הולך הנך כאשר צדיק, לכן, .
׀מאורנו96
כגוןבגדיהכהןהגדול, כיסוייכליהמקדש, הפרוכת…ומסייםשםהרמ״ע"ועכשיו
. 130"שאיןלנותכלתהקב״הבעצמומגןעלינו
מבארלנובאורחדשאתהתכלתוהלבן: 131הנצי״ב
עםישראל, אומרהנצי״ב, מורכבמאנשירוח)חוטהתכלת(ומאנשימעשה)חוטי
לבן(, אישהרוחלאיצאידיחובתואםלאיקייםאתהמצוותהמעשיות, וכדברי
גדולההכנסתאורחיםיותרמהקבלתפנישכינה. ומאידך, אישהמעשה132חז״ל
עיתים לקבוע מנת על זמן להקדיש עליו המעשה, בחיי רק לשקוע לו אסור –
לתורהולתפילה. אישהמעשה)חוטיהלבן(חייבלפתולאתעצמובפתילתכלת
ולשאתעיניוהשמימה, ואישהרוח)חוטהתכלת(חייבלהתפתלסביבהחוטים
הלבניםולרדתכביכולברמתוהרוחניתעלמנתלהקדישזמןגםלחייהמעשה.
שמפרשבנדוןדידןואומר: כאשרקרןהאורנשברת133לבלנשכחאתהרש״רהירש
הקשת, כאשרבסוףצבעיהקשתנמצאהתכלת. קרן-–רואיםאנואתשבעתצבעי
אורהתכלתאינהמגיעהלקיצהכאשרהיאנעלמתמנגדעינינו, אלאפועלתהיא
הלאהבמקוםנעלם, וכךרואיםאנואתהעולםרקעדתכלתהשמים, ומהשנמצא
כלה)הגבול(שלאופקנו. לכןהצבעהיסודי מעברלזה–נעלםמעינינו. זהוצבעהתִ
במקדשהיההתכלת, לרמזלנושהתורה)אשרהמשכןמסמלאותה(אינהנובעת
ממחשבותהאדםאלאמאתה'היא, נתנההיאמעברלגבולשלהעולםהנראה
לעינינו. לכןאיןצבעאחרמסוגליותרמהתכלתכדילסמלאתהיחסהמיוחד
שביןה'וישראל.
עם )תכלת(, היהודי תפקידו את יחד ופותל המחבר האדם של שלמותו זוהי
תפקידוהאנושי)לבן–פתוחהעולם…(.
ולאאכחדששאלתיאתמרןרה״ימו״רהרבשבתיסבתושליט״אלמהירמזון
התכלתוהלבן, וענהלי)בתוספתנופךהכותב(שהלבן)כתר(והתכלת)מלכות(
שבציצית, רומזיםהםלשילובומיזוגהכלל)לבן(עםהפרט)תכלת(, והפרט)תכלת(
עםהכלל)לבן(.
העתיקה(צבועיםהםבצבעהתכלת, ולאבכדי.
. איניחפץלהכנסכאןלשאלתהתכלתבימינו, הרוצהלהרחיבבנושאיכוללעייןבספרהתכלתלהגאון130. הרבמנחםבורשטייןשליט״א, וידועהבזהדעתושלמרןרה״ישליט״א, ודיבהערהזו
מ, שו״תמשיבדברחלקאסימןמד. -. ב״העמקדבר"במדברטולט131
. . שבתקכז132
, וכןבפירושולפרשתתרומהכה92-89'. “המצוותכסמלים"מצוותציציתבהוצאתמוסדהרבקוקעמ133. ח-ג
97המסעהמופלאבנתיבותיהשלהציצית׀
אמרהכותב: צריכיםאנולשאוףלהגיעלמידהשלכללהצריךלפרטופרטהצריך
: 134לכלל
כללהצריךלפרט–כאשרהכללהעליוןעומדכשהואלבדו, מבלייכולתלמצוא
הרי – וגווניו פרטיו כל על כולו העולם את ולהרוות להשקות כיצד הדרך את
שחסרהואכללזה. עלכןהצורךלהכניסאתהכללאלכלהמבואותהפרטיים
והחשוכים–צורךהכללהואומרחיבאתגבולו.
עומד הפרט כאשר מציאות להתוות כלל אפשר אי אולם – לכלל הצריך פרט
. 135לעצמו, כיכלחייוומציאותושלהפרטהינםמןהכלל
שאיפתנוהיא, לחברביןהכלללפרטוביןהפרטלכלל, זהוהשילובהאידאליבכל
. 136התחומים, הןבתחוםחייושלהאדםהפרטיוהןבתחוםחייעםישראלבארצו
ואניהקטןהאחרוןשבעם)כדבריהשיר(חשבתילהסבירבס״דשהלבןוהתכלת
. האדםכלחייוצריךלאחד137(הינםכנגדפנימיותהאדם)לבן(וחיצוניותו)תכלת
נים הפְּ לבין )חיצוניות( נים הפָּ בין אלה, דברים שני הם138בין האדם של פניו,
השערלעולמוהפנימי)לפנימיותו(, במקוםזהנפגשיםהאורוהעור, החומרוהרוח,
(. 139הגוףוהנשמה. )וזהוסודהצלםהמחברביןהגוףלנשמה
עלידישיישםהאדםאתתפקידזהבכללבוויישותו, ברמ״חאבריוושס״הגידיו
ותתגלה האמיתית, פנימיותו ותפרח ותציץ עליו המציצה ה' עין את יזכור –
. ובכךהבגד140בחיצוניותוויקייםאתכלמצוותה'לבלתייחטאויסורצלמוממנו
הבוגדיהפוךלבגדמלכותהמבטאהתנשאותשלקדושהשל"אני"המרגישבן
מלך.
. עלפיהברייתאשלר'ישמעאל, הובאהבתחילתהספרא. 134
. קפב-. עלפיעולתראיהאעמ'קפא135
. הוספתילשאולאתרה״ישליט״א: "כבודהרב, כיצדעלידיהציציתיזכורהאדםאתכלמצוותה'?"וענה136 לי)בתוספתנופךהכותב(: "ועשולימקדשושכנתיבתוכם")שמותכהח(, כלאדםואדםמישראלהינומשכן לשכינה)ראהפירושהאלשיךהקדוששם, וכתבהרבהחיד״אבנחלקדומיםשם: "ישתדלהאדםלמודאת עצמוכאילוהואמקדשבעצמוויכיןאתכליהמקדש)איבריו(שיהיהראוילשרותבוהשכינה"(. מרמזתלנו הציציתבארבעכנפותיהלארבעהמחנותשהיוסביבהמשכן: שלשהשבטיםשבכלמחנההינםכנגדשלשה חוטיהלבן, וענןהכבודהשוכןבקרבםהינוכנגדחוטהתכלת, ובזהיזכורהאדםאתכלמצוותה'ולאיעבור עלמצוותיולבלתייטמאמקדשה'השוכןבקרבו".
. באופןשונהמספרהחינוך)שפו(שכתבשהלבןרומזלגוףוהתכלתלנשמה, וישליישבודו״ק. 137
. . ראהליקוטיתורהלאדמו״רהזקןשלחדףמאע״ד138
. . ראהרמח״לדעתתבונותאותפווראהמהר״לדרךהחייםעמ'קמד139
. . ראהדרשותהמהר״לעמ'עאוישלהאריךבסודהצל״םכמבוארבכתביהאריז״ל, ולקצראמרנו140
׀מאורנו98
. בסודהעיןוהלב6
שהעין142דורשתהגמראבירושלמי141"“ולאתתורואחרילבבכםואחריעיניכם
. הלבוהעיןהינםשורשגדוללקרבהאל144שלהחטא143והלבהינםשניסרסורים
אלוקיםאוח״ולהתרחקממנו)וואו, כמהשזהנכון…(הלביוצרמשאלותוהעיניים
מחפשותאתהדבריםשישבהםכדילספקאתמשאלותאלו.
נתמקדבעיןאשרמשמעותראייתהודרךפעולתהמתבארתבאופןעמוקבדברי
רבא האידרא על במרום" "אדיר בספרו ונאמר145הרמח״ל דבריו את נסכם:
שנשמתושלהאדםכוללתהיאאתכלהמציאותבצורהגולמית. כאשרהאדם
רואה, הריהנשמהשולחתקוויאורהמןהעיןאלהדברהנראה, והקוויםשביםאל
. 146העין, העיןקולטתכמובןאתהצדהגשמיבלבד, וכךהאדםהרואה
בנשמה זה דבר כלול ולולא בנשמה, הקיימים הדברים של גילוי היא הראיה
בצורהגולמית–איןמשמעותלראיתועלידיהעין. הראיהאיננהמסתכמתרק
בצורהטכניתבמפגשגליהאורעםהעין, אלאהיאבעצםמפגששלהמציאותעם
נשמתושלהאדם, ויציאתהדבריםהכלוליםבנשמהאלהפועלמתוךהמפגשעם
המציאות. הרמח״ל)שםעמ'ערה(כותב, כיהראיהמתחילהבבקיעתהנשמה
דרךהעיןכלפיהמציאות. מכאןנלמד, שהראיהיכולהלפעולעלהמציאות, שהרי
. 147האדםשולחקוויםמנשמתואלהעולם
אנוחשיםעלבשרנואתאנרגיתהעיןכאשרלדוגמהמישהומביטבנוכשגבנו
מופנהאליו, ופתאום'הופ'–אנומסובביםאתראשנולראותמיהוזהואיזהואשר
. 148הביטבנו
. במדברטולט. 141
. . ברכותאה142
. סרסורפירושומתווך, סוכןהמזמיןיחדאתהמוכרואתהקונהלשםעסק–עלפימילוןאבןשושןערך143. סרסור
. במדרשרבה)במדבריזו(נאמרשהםסרסוריםלגוףומזניםאתכלהגוף. 144
. רפד-. ראהבאריכותשםעמ'רעג145
. . וכעיןזהכתבהרמח״לשםבעמ'קכו, שעניןההסתכלותהואהתדבקותהרואהבדברהנראה, עיי״ש146
תביןאתענייןעיןהרעועיןטובה–שהסתכלותחיוביתעלהעולםיוצרתאנרגיהחיובית, והסתכלות-. ובין147. (שליליתיוצרתאנרגיהשלילית)ראהתקנתהשביןפרקואותנט
. עלכחהשלהעיןלךנאראהב״עץחיים"לרבנוהאריז״להיכלנקודיםשערח, שערדרושיהנקודותפרק148. היענהעלידיהסתכלותהבביצתה–גורמתלבקיעתה! ! ! פלאיפלאות-א, שבת
99המסעהמופלאבנתיבותיהשלהציצית׀
למדנואםכן, עלכוחהוהשפעתהשלראייתהעין, עלכןיסתכלהאדםבדברים
את150"והיועיניךרואותאתמוריך"ודורשיםחז״ל149חיוביים, וכדבריהנביאישעיה
, ע״כאומרלנור'נחמןמברסלב)אשרינושזכינו151פסוקזהעלראייתפניהצדיק
להתקרבלרבינו(שע״יההסתכלותבלבדבפניושלהצדיקיכוליםלחזורלמוטב,
. 153. וע״יהסתכלותזומתקןהואאתמהשפגםבעיניו152ומועילמאדלקדושה
גדולההיאההסתכלותבציציתעדכדיכךשכותבהסמ״ק)מצוהכח(שישמצות
שנאמר בציצית, להסתכל אותו154עשה "וראיתם בשו״ע155" מרן וכתב שיש156,
העיניים, על אותו וליתן אותו" ל״וראיתם כשמגיע בציצית להסתכל שנוהגים
. 157ומנהגיפההואוחיבובימצוה
. הציציתוהחטא7
"מעשה מד. ( )מנחות בגמרא מובא וכך יחטא, שלא האדם על שומרת הציצית
באדםאחדשהיהזהירבמצותהציצית, שמעאותואדםשישזונהבכרכיהים
שנוטלתד'מאותזוזבשכרה, שיגרלהוקבעלהזמן…הציעהלפניושבעמיטות,
שששלכסףואחתשלזהב…עלתהוישבהע״גהמיטההעליונהכשהיאערומה
. ישעיהלכ. 149
. : . עירוביןיג150
א151 ה, עירובין )ירושלמי חז״ל דרשת ידועה כבר אולם שם(, רש״י )ראה ה' על מדבר הפסוק פשט (. . שהמקבילפנירבוכמקבילפניהשכינה, וראהמהשכתבבזהבשו״תהרדב״זח״גשאלהתעג
. ליקוטימוהר״ןח״בתורהעה, וראהח״אתורהדאותח, ספרהמידותערךצדיקח״אאותו, וכ״כר'152 ר', ערךראייהאותא, שע״יראייתפניהצדיקזוכההאדםלקבל-חייםפלאג׳יזיע״אבספרונפשחייםמערתה צסימןט, ערך'ציור'. -קדושהבנפשו, ועי'עודבפלאיועץערך'ראיה', מדברקדמותלהחיד״אמערכתה
. ע״פראשיתחכמהשערהקדושהפ״חאותיז. 153
)בעניןההבדלביןהסתכלותלראיה, ראהבאוצרהפוסקיםאה״עסי'כאס״קיטאותא, שו״תעולתיצחק אומרח״ואו״חסי'יגאותג, וראהמש״כבזההרי״חהטוב-רלה, שו״תיביע-)רצאבי(ח״באה״עסי'רלד כורחולדברעםאשתאישאשרהיאיפהמאד-זיע״אבשו״תתורהלשמהסי'שצד, לגביאדםהמוכרחבעל ומקושטת, וצריךהואלהביטבפניה, כתבהרבשםשאםאינומתכווןליהנותמיופיהוהיהמעדיףשתלךממנו כורחונהנהמראייתה, עיי״ש(. -–שרילהביטבפניה, ואפילושבעל
. במדברטולט. 154
עצמההיא, וכןכתבבספרחרדים-. וכןכתבהרשב״ץבזוהרהרקיעאותכעשהיח, שהראיהמצוהבפני155. עצמה-עשהמןהתורהפרקיאותא, שלאכשו״תהריב״ש)תפו(שכתבשאיןזומצוהבפני-מצוות
. או״חסי'כדסעי'א. 156
. א. ועצםהסתכלותזו, אומרבעל"הכתבוהקבלה")במדברטולט(תועיללולהצילוכלהיוםמכלחטא157. ועוון, ולקמןבעז״העודיבוארבזה
. ב. וכתבמרןהבא״חזיע״א)בןאישחיהלכות, שנהא'פרשתואראאותכב(, וז״ל: כשיאמר"וראיתם157 : פעמיםבזואחרזו, ואחרכלפעםיעבירםע״געיניו. וכעתשמסתכלבהםיכוון2אותו"יסתכלבצציותשבידו הויות)בגימטריהקל(וינשקםאח״כ. וכןבאומרו"ואחריעניכם"יעבירםע״געיניווינשקם5מספרעיןהוא וישסודבדברזה.
. ג. וראהשו״תתורהלשמהסימןתנ״גמהשכתבבזה. 157
׀מאורנו100
פניו על לו וטפחו ציציותיו ד' באו כנגדה, ערום לישב עלה הוא נשמט158ואף
וישבלוע״גהקרקע. אמרהלו…"מהמוםראיתבי?", אמרלה"העבודה)לשון
שבועה(שלאראיתיאשהיפהכמות, אלאמצוהאחתציוונוה'אלוקינווציצית
שמה…נדמועלי)הציציות(כד'עדים")המעידיםעלה'(", לבסוףמספרתהגמרא
שנתגיירהונישאהלובהיתר, ע״ש.
ובכן, כיצדהציציתשומרתעלהאדםלבלתייחטא? אומרלנורבנויוסףחיים
זיע״אבשםהאריז״ל, שהציציתהינהבחינתאורמקיף, ואיןלךדברשדוחהאת
הקליפותכמואורמקיף, לפישאיןלקליפותיכולתלהתאחזולינקבאורהמקיף,
. 159כיהואמסמאאתעיניהםמרובאורוהעצום
וסובב המקיף )אור עלינו שמירה כעין הינה שהציצית אלו מדברים למד הינך
ובין נחטא, לבלתי זיע״א-אותנו( האר״י רבנו שכתב מה האדם160תבין שצריך,
יסירהטליתקטןמעליו, לאביוםולאבלילה, וישכבעמובלילה להיזהרשלא
. 163(וכה״ח)סופר162חי-איש-, הבן161ויועיללולבטלכוחותהחיצונים, וכ״כהחיד״א
, ולהישמרמפני164וזוכההאדםע״ילבישתהציציתוראייתהלהתגברעלתאוותיו
. 165מחשבותרעותוהרהוריםרעים
168. ואומרלנוהזוה״ק167"והואתועלתגדולהלנשמתושלאיזדמןחטאעלידו166"
. דרךאגב, מכאןמוכחשבגדהציציתהיהמתחתלבגדיו, וכןציציותיוהיומכוסות)וכןהוכיחבמישור158 מהר״חהכהןזיע״א, תלמידושלהרבחייםויטאלבספרו'מקורחיים'סימןחס״קיא, וראהיפהללבאו״ח חס״קכא.
הכוונותדרושיאשריפטוםהקטורתועלינו-. עפ״יהקדמתהבא״חלפרשתבראשיתשנהא, וראהשער159.'לשבחדרושא
. שערהכוונותדרושיהלילהדרושא, פע״חשערהציציתסוףפרקא. 160
. יוסףאו״חחס״קז, "קשרגודל"סימןבאותב-. ברכי161
. חי"פקודיב-יוסף-. בראשיתשנהאאותט, פקודיאותי, "עוד162
. או״חכאטו, וזולשונו: "ועכשיוכלהעולםנוהגיםכדבריהאר״יז״ל, גדוליםוקטנים, שלאלפשוטטלית163. אםבמרחץ, ועליהםתבואברכתטוב-קטןאפילובלילהכי
. ראהליקוטימוהר״ןח״אתורהזאותדשהציציתהינהשמירהלניאוף, וכמושכותבבעלאורהמאיר164 , בדרושלסוכות: "נואףאשהחסרלב")משליולד(, מאיןבאלאדםלהיותנואףאשה? בגללשהואחסרלב היינובגללחיסורלבחוטיהציצית, וזהומש״כהשםמשמואל)פרשתויראתרעד(שהציציתהינהכנגד קליפתגילויעריות.
ל״בחוטיםיגנועליו-מ, לסידנארבינויעקבאבוחציראזיע״א, שכתבש-חותםבמדברטולח-. ראהפיתוחי165. שלאיבואללבומחשבהרעה, וע״ישיסתכלבהםלאיבואלידיראיהרעה
. אחטאלאמתאםלאאומרכאןאתדבריושלר'צדוקהכהןמלובליןע״ה, שהציציתישבכוחהלדחות166 הרהורוהדמיוןהרעאשרבלבאךלאלעקרו)השורשעדייןלאנתנקה, מהשא״כתפילין, שהינםדבקות בקדושהלגמרי(, ובהמשךדבריוהנפלאיםראהבצדקתהצדיקאותרכ.
. לשוןשערהכוונותדרושהציציתדרושז, ועיי״שבכוונותשישלכווןבהסתכלותבציצית)ובאופןכללי167 נאמרשהכוונההיאלתקןאתעולםהנקודיםשיצאמעיניא״קונשבר, עניןהשבירההיהבשםס״גותיקונה בשםמ״ההחדש, וד״ל(.
צערךציציתאותכז, וכ״כהחידא-חייםמערכתה-. ח״גשלחקפג: , וכ״כהרבחייםפלאג׳יזיע״אבנפש168. צאותכז-זיע״אבדבשלפימערכתה
101המסעהמופלאבנתיבותיהשלהציצית׀
. זוה״קויקראהשמטותש: . 169
'לילהאותלד-צ'ערךציציתאותח, 'וראהרסיסי-. כ״כהרבחייםפלאג׳יע״הבנפשכלחימערכתה170 ")חבר, אםהינךלפעמיםכועסח״ו, סגולההיאלאחוזבכנףהציציתולהסתכלבו, ויסורכעסמלבך, כי"כנף החיים)סופר(או״חסימןכדאותכה(. -החיים)פלאג׳י(סימןי'אותו, וראהכף-בגימטריה"כעס")עפ״יכף
דברים171 לקרוא שווה היה ת׳אמת אבל הגלות, כאורך למעניתו הכותב האריך ה', ברוך הקורא: אמר. . נפלאיםכתבהכותב, חבלשאנולפניסיום, הייתי'מת'לקרואעודועוד
שמעוניתהיליםתתמא. -. ילקוט172
. (הישר"פרקמה-. “כיההסתכלותבציציתהיאעניןגדול, ותקומהשלהשכינהבגלות")"קב173
רימונים"לרמ״קשערכגערכיהכינויים-לפי"פרדס-נקודות)על9-שהואכלולמ9. לכן"בגד"בגימטריה174. (ערךבגד, וראהשםערךציצית
. ראהמנחותמד. 175
. . עלייתאליהוהערהקיז, תולדותהפוסקיםעמ'כו176
. וכברנודעעניןחשיבותסיפוריצדיקיםעדכדיכךשכותבלנור'נחמןמברסלבשע״יסיפורימעשיות177 (שלצדיקיםממשיכיםאורושלמשיחבעולם, ודוחההרבהחושךוצרותמןהעולם)ספרהמידותערךמשיח ידועודחזוןלמועד. -וכברהארכנובזהבס״דבמאמרבכתב
, ויהאמכוסהמכל169שלאתוכלעיןהרעלהזיקו, ויהאניצולמכלנזקומשחית
. 170המזיקיםומלאכיהחבלה
, אומריםלנוחז״לבירושלמי)ברכותאב(כלהמקיים171למיליןאחיהיקר-קנצי
"יהואמסתכליםבאותה172מצוותציציתכאילומקבלפנישכינה, וכןהואבמדרש
", זהוסודהבגדהיאהשכינה, שהיאלבוש173ציציתוכאילושכינהשרויהביניהם
. 174מלכושלעולם
. רגעלפניפרידה8
נשמה, רגעלפניפרידהאספרלךאתסיפורושלהגאוןמוילנאזיע״א, שבשוכבו
דוי, טרםהחזירנשמתוהזכהלבוראה, אחזהואבציציותיוותוךשהוא-עלערש
ממררבבכי, אמר: "כמהקשהלהיפרדמעולםהמעשההזה, אשרע״ימצוהקלה
אדםישריזכהלחזותפנישכינה, ואילובעולםהנשמותלאנוכל175כמוציצית
. 176למצואכדברהזה, אפילואםנקדישלכךאתכלכחותינו
, אספרלךסיפורשסיפרלנומו״רועט״רמרןהראשל״צ, 177ואםבסיפוריםעסקינן
המקובלהאלוקי, הגאוןהרבמרדכיאליהושליט״א, וכהסיפרהרב: "מעשהשהיה
כךהיה: באדםאחד, שבאאליואמרלי"כבודהרב, חשקהנפשיללכתלקולנוע
לראותשםסרטיםושארמרעיןבישין, תאוהזובוערתבליביכאש, ולאנותנת
לימנוח, האםהרבמאשרליללכתלשם, אינירוצהשיהיהח״וחילולהשם…"
אמרתילו"תלךבתנאיאחד". "מהוהתנאי"שאלני? עניתילו"תשיםכיפהגדולה
ותלךעםציציותבחוץ, וכךתיכנסלקולנוע". אמרלי"איןבעיהכבודהרב, 'שיחקת
אותה', חזקוברוך", ויצאשמחוטובלב".
׀מאורנו102
. . הלכותמזוזהויג178
. ובאמת, שכןכתבמרןהשו״עשישלהיזהרבשלושמצוותאלו, וז״ל)או״חכדו("גדולעונשהמבטל179 ציציתועליונאמר"לאחוזבכנפותהארץוינערורשעיםממנה")איובלחיג(, הזהירבממצותהציציתזוכה ורואהפנישכינה". ובתפיליןכתב: )או״חלזא(, "גדולשכרמצותתפיליןוכלמישאינומניחםהואבכלל פושעיישראלבגופם", ובמזוזהכתב)יו״דרפהא(, "וצריךלהיזהרבהמאוד, וכלהזהירבהיאריכוימיווימי אב"ח״באו״חסימןיא(. -בניו, ואםאינוזהירבה–יתקצרו"ח״ו)וראהמהשכתבבזהבשו״ת"בנין
תבות"לב"שהואסודלב'נתיבותחכמה)שערהכוונותדרושיהציציתדרושז(. -. תכווןראשי180
לךאות-חישנהאלך-איש-. קטןהיודעלהתעטףאביוצריךליקחלוציציתלחנכו)שו״עאו״חיזג(, בן181. יד
. וכברידועשאיןהמנהגכמרןשכתבלקבוראתהמתבטלית)שו״עיו״דשנאב(אלאלוקחיםאתהמת182 עםטליתולאחרמכןמסיריםאותה, ראהבספר"גשרהחיים"חלקבפרקיד, ארץהחיים)סתהון(עלהשו״ע שם(, נתיביעםיו״דסימןשנב, והטעםשלוקחיםאותובטליתכתבבקונטרסהיחיאליביתעולמיםפרקו, שאורמקיףדוחהאתהקליפותמהמת.
. ראהלדוגמהקלחפתחיחכמהפתחיב. 183
ואכןבאמתאותואדםהגיעלקולנועעםכיפהגדולהוציציותבחוץ, עומדהוא
בתורלקנייתהכרטיסלסרט, והנהמבחיןהואבמאותזוגותעינייםהננעצותבו,
א, כאומרותהןלו"מהלאדםדתיעםכיפהגדולהוציציותבחוץבביתקולנוע?"הָ
התביישאותואדםועשה"אחורהפנהקדימהצעד"והלךלולביתו, ובכךב״ה
ניצלמראיותאסורות, הרהוריםרעים…פשש…כמהגדולההיאראייתושלהרב
שליט״א.
: 'אמרוחכמיםהראשונים)מנחותמג: (כלמישיש178וזהומהשכותבהרמב״ם
לותפיליןבראשוובזרועווציציתבבגדוומזוזהבפתחו–מוחזקהואשלאיחטא,
שנאמר מלחטוא אותו שמצילין המלאכים הם והן רבים מזכירים לו יש שהרי
)תהליםלדח("חונהמלאךה'סביבליראיוויחלצם"'. ע״ישלובשהאדםציציתאףעלפי
ראהמנחותמא. (אומר-שאינוחייבבה)אינוחייבאםאיןלובגדשלארבעכנפות
צוּוְה, אףאניאעשהלךג׳סטה, הקב״ה: ככה, אתהעושהמעברלמהשאתהמְ
. 179אשמורעליךואגןבעדך
דברהכלנשמע-. סוף9
"להתעטף עליה מברך שהינך הציצית זוהי נשמע, הכל דבר סוף אהובי, בני
מקטנותך180"בציצית החל ועימה181 האחרון, יומך עד עימה אתה ומתהלך,
י, זוכהאתהלחסותבצילהשלהשכינההכלולהמתרי״ג182קבר-מובלהאדםאלֵ
, ומסתתראתהתחתכנפיה. 183אורותיה
מתוק, עתהקצירהגיע, הןאמתשישעודמהלהאריךולהרחיבכידה'הטובה
103המסעהמופלאבנתיבותיהשלהציצית׀
עלינו, ובמקוםשאמרולהאריךאינורשאילקצר)ברכותאד(אולםמהשהלב
חושקהזמןעושק.
אנותפילהלבוראעולםשיחישהגאולהוישלחהישועה, ונזכהלראותולחזות
בביאתהגואלובבניןאריאל, בעגלאובזמןקריב, אמןכןיהירצון.
*מאחריהקלעים, גלגולושלמאמר:
מאמרזהנכתבבס״דכתשובהלשאלתושלחברנוהיקרמאירהי״ו, אשרסיפרלי
שחבריולפלוגהבצבא)אשרהםאינםשומריתורהומצוות(שאלוהועלמצוות
הציציתמדועולמה…"וידוםאהרן". ויחדשנינוניסינולרקוםמחשבותולטוות
חוטיםוב״היצאמאמרזה, והיהזהשכרנו.
יהירצוןשיהיודבריתורהאלולע״נסביהיקרוהאהובמלאךה'צבאותמורנו
ורבנוועטרתראשנוהגאוןהרבבנימיןאביעדזצ״לבןרג׳ינה, אשרעלהבסערה
השמימהבי״טאלולהתשס״ד
תנצב״ה
105מיצריךביתמקדש? ׀
מיצריךביתמקדש? *
ברוקנר דוד
פתיחה
אמרליפעםמישהו: "אתם, כלהאנשיםשמנסיםלהביאאתהמשיח, תקומויום
אחדבבוקר, ותגלושאיןלכםעודטעםלחיות. מישכלחייומתמציםבחתירה
לעבריעדמסוים, שכלארוע, מקרהומפגשנמדדיםאצלועלפיפרמטראחדבלבד
האםהםקדמואותובמסעולעברהפסגהאליההואשואףלהגיעאוהרחיקו-
ויגלהשכל-יגיעיוםאחדאלהפסגהההיא, יהנהקצתמהנוף-אותוממנה
צעדשיצעדמעכשיו, ולאמשנהלאיזהכיוון, ירחיקאותוממנהויוליךלמטה.
אזלמהלעשותאתכלהדרךהזובכלל", המשיךאותואחדאתנאומו, "למה
למה המוצא? לנקודת חוזרת היא בסופה אם מלכתחילה, בה לפסוע להתחיל
הםמאבדיםאתטעמם, -לשפוךדםוזעהעלאידיאלים, שברגעשהםמושגים
ויחדעמםאובדיםאףטעמםשלהחיים? היהדותהגלותיתהתקיימהאלפישנים
חייםמעשייםבמציאות, וחלומותמתוקים-בזכותהשילובהייחודישהיהבה
עלהעתיד, שנתנוכוחלאנשיםלהתעודדולהתמודדעםאפרוריותהחייםמתוך
אתםלקחתםאתהחלומותואתהאגדות-אמונהבטוב. ככהשרדנו. אבלאתם
יותרמדיקשה, התיחסתםאליהםיותרמדיברצינות. למהלכם", סייםהאיש
מפעל על שלמים ציבורים אחריכם לגרור שמכם ומי לכם "למה בלהט, ההוא
ולדהורבדרךהמוליכהאלהחידלון?"-חייהם, משפחותיהם, ילדיהם
ללבנון לבנון "בין: עציון יהודה של מאמרו על מבוסס המאמר * דוּת- וַרְ תְ הִ של הדמים קללת לפשר מעט מעניינת, "היסטורית" עובדה אציין אם יהיה טוב כי לי נראה שם. לעיין ביותר ומומלץ העורקים", פיקנטיתומעטאישית: החוברתהמוזכרתיצאהלאורעולםבקיץתשנ״ט. זהוהזמןבוהגיעההמציאותהמרה בארץהלבנוןלשיאיםחדשים, ויהודהביקשבחיבורוזהלהאיראתהקשרשביןפורענותהלבנוןשבצפוןלבין י"ההרהטובהזהוהלבנון", הואהרהביתוהמקדש, וכדלהלן. אתהמאמרהמובאכאןכתבתילפנימעט חולִ יותרמשנה, ולפיכךהואנוגעבנושאמזוויתכוללניתיותרופחותנוגעתבמציאותהעכשוית. כעת, כאשר מעטלפניפרסומופרצההמערכההמחודשתבצפון, אניחשכאילונסגרכאןמעגל, ורואהלנכוןלצרףאת לזכרםהחיברוחנוולעילוינשמתםשלחייליישראל, -ההקדשהשכתביהודהבפתחהחוברתההיא: "יזכור בחוריםכארזים, אשרנתנונפשםביןהרילבנון", ובסמוךלזהנוספההתפילההמתוקהוהישנהנושנה: "לכלת הושענאוהושיעהנא, אבינואתה…". -לבנון
ובמפנהחד: חשובלהקדיםולצייןשהמאמרנכתבכדילהסבירולתרגםמושגיםגדוליםולקרבםללבנו, ולוּ במקצת. עםזאת, אניחששהמאמרמקטיןמאודענייניםגבוהים, והתשובהלשאלהשבכותרתדומהלשאלה "מיצריךשמש?")"מהזאתאומרת? אלמלאהיאאיאפשרהיהלחיות!"(. וראויבענייןזהלומר: "ועשולי לשמי!", ללאשיקולירווחו״צריך", אלאכי"רחמנאאמר"וכךקדשנובמצוותיווציוונוה'-"לי-"מקדש מוגשהמאמרהזה. -מלכנו. ואעפ״כ, בעבורמישעודצריךקצתשכנועוריצוי
105מיצריךביתמקדש? ׀
׀מאורנו106
הםרק-עניתילובקצרהשביוםבונזכהלגאולהלאיחדלוחיינו, אלאאדרבה
יתחילו.
שאלהאנטומית
וחלקי מחלקים הבנויים אברים מהמוני מורכב אורגני, גוף כל כמו האדם, גוף
חלקים. ישאתמערכתהנשימהואתמערכתהעיכול, וישאתהמערכתהשכלית
וגםאתהרגשית. ישעצביםוחושים, ורידיםועורקים, עורובשר, גידיםועצמות,
וקרומים ורצועות סחוסים ולבנות, אדומות וכדוריות טסיות ותאים, רקמות
יחסים על פועלת הזאת המערכת כל ועוד. ועוד ובלוטות ושרירים ושסתומים
האדם-ואיזוניםדקיםמןהדקים. כשהמערכתתקינהוהגוףחי, פועל, נושםובועט
יכוללפקוחאתעיניועםבוקר, לקוםממיטתו, לשתותכוסקפהולצאתלעבודת
יומו. הואיכוללתכנתמחשבים, לבנותערים, לנהלמדינות. כשישובלביתועם
ערבהואיוכללהשפיעאהבהעלבניביתו, לשוחחעמםולהאזיןלהם, לשחקעם
ילדיו, למלאולהתמלאבאנרגיותחיוביותובונות. הואיוכללחיות.
אבלאםכמהאיזוניםיופרווהמערכתהחיסוניתתהיהחלשהמכדילגבורעל
האדםישבמושבתבביתו, סובלודואב, תלויבסיועםובחסדם-הזיהומיםוהנגיפים
שלאחרים, חימאקמוללאקמולומחכהבכליוןעינייםלסיומושלהסיוטהזה.
עוקרים-ומהקורהכאשר, למשל, עורפיםמעלהאדםאתראשו, אולחילופין
אתלבו? …
גויאחדבארץ
עםישראלהואגוףאחד. הואמורכבמהמוניחלקיםשיחדיוצריםאתהפלא
ומנהיגים "עמ'" יש ואמנים, ומדענים וכלכלנים רוח אנשי בו יש הזה. הגדול
ועסקניםומחנכים, ישאנשים"חיצוניים"ואנשים"פנימיים", וישאידיאליסטים
שהעםכולובנויוסמוךעליהם)למרותשהםנראיםלפעמיםקצתקשוחיםולא
גמישים(. הואבנוימעריםוקהילותומשפחות, מאנשיםנחמדיםשדואגיםלהרגיע
ומאנשיםלחוציםשלאנותניםלו"להרדםבשמירות". ישמערכתמשפט, ומערכת
המוני על בנוי הזה העם כל המדינה… ומבקר חברתיות תנועות ויש אכיפה,
מערכותמקבילותומשתלבותשמאפשרותלולתפקדבצורהבריאהותקינה.
107מיצריךביתמקדש? ׀
הואצריךלב, מיןאיברשפועםבאמצעהגוף-אבלישעודמשהושגוףנצרךלו
יוּתוֹ. מקוםשמטהרוממלאכל)א(דםריקניואפלשעוברדרכו, צבחִ קְ וקובעאתמִ
שישנים. בזמן גם החיים ערנות על ששומר נשחקים, אם להמשיך כוח שנותן
אפשרלחיותבלילב?
הלבמאחדסביבואתכלהאבריםוהחושים. איןכדוריתדםשלאעוברתדרכו
ומקבלתמכחו. הואמחייהאתכלהמערכותושולחלהןחייםיוםיום, שעהשעה,
במציאות דבר פועל אינו אולי הוא פעימה. פעימה ולא- לעבוד ידיים לו אין
אךכלהאבריםכולםברשותו. -רגלייםללכת, לאפהלדברולאעינייםלראות
אזמהקורהכשאיןלב?
שימולב
ביתהמקדשהואהלבשלעםישראל. שםשורההשכינהבגלוי, שםלאמסתיר
יכללבואבשערי-ה'אתפניומאתנו. כלאדםשחששחיקה, רפיוןאוקורבנפשו
באוטהר-הביתהגדולשבירושליםולמלאמצברים. כליהודישפגםבנפשווחטא
שבשמים לאבא געגועים שחש בן כל מעוונו. ולומר- הביתה לבוא פשוט יכל
שלום. ביתהמקדשהואהביתשלנו, הואהלבשלנו, והואהמקוםשממנואנו
יוצאיםלדרכנוואליוכולנומכווניםאתפנינו. הואמכתיבאתהקצב, הואמשרה
סיפור: -אתהאוירה, הואהנותןאתהכחות. ועכשיו
עולים. הם42, 000-באוארצהכ-תחילתימיהביתהשני-בתקופתשיבתציון
ניסולבנותאתהארץהחרבהולהפריחאתשממותיה, אבלההתחלההיתהקשה
מאוד. המצבהכלכליהיהקשה, המציאותהבטחוניתהיתהנוראה, הרמההדתית
. העולים, שעזבו1היתהעגומהואפילומהבחינההחברתיתלאהיהפשוטבכלל
במסירותנפשאתכלעולמםבגולהועלוארצהמתוךהרבהרצוןטוב, לאהבינו
מדוע"לאהולךלהם"בשוםדבר, עדשיוםאחדעלהחגיהנביאובפיותוכחה:
הנביא חגי ביד ה' דבר ויהי להבנות. ה' בית עת בא עת לא אמרו הזה "העם
לאמר: העתלכםאתםלשבתבבתיכםספוניםוהביתהזהחרב? ועתהכהאמר
ה'צבאות: שימולבבכםעלדרכיכם". אתםמנסיםלהריםפרוייקטים, אומרחגי,
מנסיםהמוןדברים, נראהלכםשפסעתםכברבכלהכיווניםובכלהדרכיםללא
בטחון(ואשלחאת-)כלכלה(וליוצאולבאאיןשלוםמןהצר-)"שכרהאדםלאנהיהושכרהבהמהאיננה1 אלימותחברתית(")זכריהחי(. עלהמצבהרוחנידומהשאיןצורךלפרט, ודיאם-)כלהאדםאישברעהו נזכיראת"עשרתהיוחסין"ואתנשיאתהנשיםהנכריות.
׀מאורנו108
משוםשאיןלכםלב! איןלכםביתמקדש! איןלכם-? הצלחהולאהבנתםמדוע
וממילאנמצאשכלבנייניכםנבניםבחללשלתוהו! -קוזינוק, איןלכםקוסיום
ואתםאינכםשמיםלב…
יוםיוםחג
אמרהכנסתישראל…אני-דרשוחכמים)שמותרבהפל״ג, ג(: "אניישנהולביער
דופקשאפתח-)ולביער, והקדושברוךהואמרתיקעלי-ישנהממעשההעגל
לוואקחנוהביתה(…פתחיליאחותירעיתי, עדמתיאהיהמתהלךבלאבית?
שוכן ה' היות )שע״י בחוץ אהיה שלא מקדש לי עשו אלא טל! נמלא שראשי
בתוכםלאיחטאובנקלכבתחילה(".
קלמאודלהתפזר, לטעות, לאבד-בזמןשאיןלב, שאיןכיווןומוקדומטרהוסדר
אתהצפון. איןאבראחדהמהווהמקוםמפגשומכנהמשותףלמכלולהאברים.
וכשבטלהמחזור, וכלאברמצומצםבשמירה"סקטוריאלית"עלחיותעצמובלבד
הרישהדםמאבדאתרעננותוונהפךלאפלורעיל, עדשהאברהחיוהפועלהופך-
…לנמקמגעיל
אךאםהביתשבירושלים, משושלבנו, עומדבנויעלתילו, תלאליועיניכולנו
אואזנעהאליוהאומהעלחלקיהואבריהבמחולגדולומתמשךשל-צופיות
תנועותרצואושוב, ממקוםהגורלאלמקוםהאמונהוהייעודוחזור, שובושוב.
חג. ביתהמקדשעל-הריהואפועלופועם, הריהואחיומחייה, וכלכולו-? והלב
טקסיווסדריוהואמקוםשלרוממותרוחושלשמחהתמידיתלפניה'. אםקרלך
הרישבכחושלהמקדשלהחיותאתכלהמתוהקמל. הוא-בחורףאויבשבקיץ
מקוםהפורקןלמריהנפשולרביהכעסוהשיח, והואהמקוםאליומביאיםתודה
"ביתה'צבאות"בגאותשמחהוהלל.
שוםדברמסויםומיוחד. הואפשוט-? מהחשיבותו, מההואפועל, מההואעושה
. 2מחייה
ב״דרךחיים")עמ'ער(כותבהמהר״לעלדברייהודהבןתימא: "עזפניםלגיהנםובשתפניםלגןעדן, יהי2 להיאבותינושיבנהביתהמקדשבמהרהבימינוותןחלקנובתורתך", כך)ומשום-להינווא-רצוןמלפניךה'א מתיקותהדבריםהעתקתיםבאריכות(: "ביתהמקדשוהתורההםעיקרהעולם, כיכמושבאדםהלבוהמוח וכךבכללהעולםישבהםביתהמקדשוהתורהשהם-עיקרהאדם, הלבשממנוהחיותוהמוחששםהשכל עיקרהעולם. שכמושכלהאבריםמקבליםהחיותמןהלבאשרהואבאמצעגוףהאדם, והלבמקבלפרנסה תחילהואח״כממנומקבליםשאראיברים, שהלבשולחפרנסהלכלהאברים, וכןכלהעולםשותהמתמצית ארץישראלכיארץישראלשותהתחילהוביתהמקדשהואעיקרארץישראלובאמצעארץישראל. וכמו שהמוחשםשכלהאדםכךהתורהשכלהעולם. ולפיכךביתהמקדשוהתורהצמודיםיחדיו, מפניכיבית המקדשקדושתהעולםהזהוהתורהמתעלהעדלמעלה. ועלידיביתהמקדששהואבארץישראלועלידי התורהשמגיעעדעולםהעליוןישלעולםסולםעומדבארץומגיעלמעלהמןהשמים, לכךאמרכאשר ישראלמתעסקיםבמקדשובתורהינצלומןהגיהנם".
109מיצריךביתמקדש? ׀
לבאחד
דומהכיבמשךשנותהגלותהארוכותאבדנואתהחושלחייהמקדש, שנתפס
יִשׁמפואר, קרומנוכר)כפישהורגלנולראותובדגמיםהשונים(, בתודעתנוכבניןשַׁ
והורגלנולציירבדמיוננואתהמושג"מרכזרוחני"כמקוםכינוסקהילתילצרכי
תפילה. אולימשוםכךאיננומביניםמהחסרלנוהיום, וכיצדיכולהמקדשלפתור
נה חלקגדולמבעיותינו. להלןאנסהלהמחיש, עלפיתובנתומשלהלב, מהיֵשַׁ
כיום רוחנו שלות את מאוד שמטרידים תחומים בשני חיינו, בהווית. 3המקדש
הראשוןשבהםהואהקיטובהחברתי:
העםמפוזרומפורדהיוםלצבוריםרביםמספור, המחולקיםעלפיקטגוריותרבות
אשכנזים ועניים, עשירים ושמאלניים, ימניים וחילוניים, דתיים מספור: יותר
וספרדים, עוליםוותיקים, אנשיהצפוןואנשיהדרום, אנשיהעירואנשיהכפר…
ולאקרבזהאלזה, ולאניסהזהלקרבאלזה, כילאהכירבכללזהאתזה, וכמעט
ולאידעזהעלמציאותושלזה.
אבלמספרים…שבמילואים, כשהחבר׳היוצאיםלעודאבט״שביחדוחוזריםבסוף
אז מרופטים, צה״ליים שינה בשקי לישון המוצב אל האגדות- מספרות כך -
ועל חייו אורח על משפחתו, על עצמו, על מספר אחד וכל הלבבות, נפתחים
הרישישהוויויש-וגםאםמתווכחים, וגםאםלאמסכימים-השקפתעולמו
אווירהוישאחוותלוחמים.
מספרפעמיםשאלתיאתעצמי: איפהלנו, לבושיהאזרחישבכאן, ישנההזדמנות
לפתיחותשכזו, לקירובלבבותשכזה? האםרקללובשיהמדיםישנההזכותלשבת
בקורליליסביבפינג׳אןשלקפהשחורולדברבאמיתיות?
עניתילעצמישמגיעהלנוהזכותהזו, עקרונית, שלשפעמיםבשנה, כאשרנצטרך
להתנתקמביתנווממקומנוולישוןבירושליםיחדעםכלהמוניביתישראל. באחת
לאדישהעירמלאהבכלהעם, לארקשישניםבכל-בפסח-מהפעמיםהללו
וסמטה ורחוב וחצר בית באוירה- שלם סדר ליל ועורכים מתקבצים גם אלא
הואזהשמפיל-ההמוניתהזו. דוקאהויתורעלהנוחותוכליהחרסינהשבבית
התחומיםהנדוניםלהלןלקוחיםמתוךהווייתחיינוהמוכרתוהעכשויתכדילקרבםאלינו, ולפיכךנוגעים3 והפנים הסוציאלי לתחום של-שניהם תפקידו שאין הוא ודאי לעיל, הודגש שכבר וכפי זאת, עם לאומי. המקדשלשמשכמרכזחברתיאלאכביתושלה', בוהואמתגלהאלינו)הןכמשמיעוהןכשומע(ונוהגכ״בעל בית". אפשרגםלראותבדבריםדלהלןמעיןתשובהלטענהכאילואיננובשליםלבניןהמקדשבשלבעיות, המקדש)כמייצג-סיבוכיםותסביכיםאלוואחריםבהםשרויהושקועההחברההישראלית, כאשראדרבה ועומדבפסגתהשלתרבותשלמה, כמובן(, הואהואזהשמסוגללתתלהםמענההולם.
׀מאורנו110
."מחיצותומקרבביןעוליהרגלהרבים. לצורךהענייןנקראלזה"אוירתמילואים
תאמרו: איןהבאמןהדיןדומהלנידוןכלל, שהרישם, כפישהזכרנו, קייםהיתרון
של"אחותהלוחמים"? אענהלכם: קלוחומרבןבנושלקלוחומר, שכןגםכאן
מאוחדיםכולםסביבנקודתמוקדאחת, הלואהיא: ביתהמקדש. אמורמעתה: -
, עוליםלירושלים, עוליםלמקדש-"לא"אחותלוחמים", כיאם"אחותעולים
עוליםלמלאמצברים. עוליםאלה'ואלטובו, עוליםבמעלותהקדושה, עוליםאל
4…עוליםועולים-הלב, והעיקר
ריחו מעואתהקולות, הַ צמואתעיניכם. דמיינוטובטוב. שִ נעשהניסויקטן. עִ
ביטו)בלילפתוח! (במראות. אתםברחובותירושלים. כעשרה אתהניחוחות, והַ
מליוןיהודיםמתמקמיםבבתיםוברחובות. הכללובשחג. אנשיירושליםפותחים
אתבתיהםלרווחהבפניהעולים. כלהמעמדות, כלהצבעים, כלהסגנונות, כל
מתערביםזהבזהבבלילססגוניומרהיב. ---הגילאים, כלהתפוצות, כלהמנגינות
"סליחה, אדוני, איפהישמקוםטובלהשיג-? שומעיםקצת, אושעדיןקצתקשה
כבשים?""מסעדהטובהככה, להוציאאתהמעשרשנישלנו. מכירמשהוכזה?"
"ר'ייד, תצטרפואלינו? ישלנושלושיםלחמיתודהלגמור…""איזהמעיינותיש
כאןבאזור?""לביתהמקדש? גםאנחנובדרךלשם. נלךביחד!""ביתה'נלך!"
"תראה, הנהראשהסנהדרין! מה, אתהלאמזהה? בטוחשזההוא! ימיםעלימי
מלךתוסיף…נותצטרפו…כמודורודור…".
זרה, והמקדש העיקרוןמובן? תמשיכו---ואחרכךהחגעצמו, והרהבית, והעַ
לבד.
איןספקשהמפגשהגדולוהתלתשנתישבירושליםחיזקאתהאחדותהלאומית
. 5והעציםאתתחושתה״יחד"לאיןשיעורולאיןערוך
צורך שאין דומה השלטון. הסתאבות הוא להתייחס רציתי אליו השני התחום
פלהנוראבואנונמצאים, ולכןאגשמידלגופםשל להרחיבולפרטאתמצבהשֶ
נראהכימישזכהלשהותבגושקטיףבימיםשטרםחורבנוזכהלטעוםמעיןאוירתהעליהלירושלים. 4 ואוליביתרחדות)וההיקשדלהלןעלאחריותיבלבד, ומתוךתחושותאישיות(: בגושקטיףזכינולטעוםאת שערהטהרה, ובל״גבעומרבמירוןאפשרלטעוםמעטמזעירמשערהקדושה. ומישטעםייןהונגרי…
"אמרלהם)משהלעדתקרח(: בדרכיהגויםישנימוסיםהרבהוכומריםהרבהואיןכולםמתקבציםבבית5 אחד. אנואיןלנואלאה'אחד, ארוןאחדותורהאחתומזבחאחדוכהןגדולאחד")רש״ילבמדברטז, וע״פ מדרשרבה(. "כיעלידיביתהמקדשוירושליםנעשהכלישראלכאישאחד, לפישהיהלהםמזבחאחדולא היורשאיםלבנותכלאחדואחדבמהלעצמועדשעלידיביתהמקדשהיוישראלאחד, וכאשרהיהחילוק ביניהםנחרבהמקוםהזה, שהואנעשהלאחדותישראל. ולפיכךעלידישנאתחנםשלקמצאנחרבההעיר והמקדש…שהואלאחדותישראלולקשראותםבאחדות")מהר״לנצחישראלפרקה, עמ'כד(.
111מיצריךביתמקדש? ׀
זושכעתוזוהאידיאלית: -דברים, להשוואתולהעמתתהמציאויותהשונות
רם "גבעת על ירושלים, של בפרבריה השלטוני המרכז שוכן כאשר "כעת, -
מתמלאהואבעסקניםקטנים, דליחזוןומעשוצמודיכסא, המזכיריםבהתנהגותם
ובהתנהלותםרוכליםזוליםוקטנונייםולאמנהיגיםורועיםנאמנים. כירםלבבנו
ושכחנואתה'. -
על שהושתל המלאכותי לבנו בהעתקת מצוי לסבך המוצא כי כן, אם ונראה,
גבעהרמהומבודדתבשוליהשלהעיר, שאיןלשוכניםבהמגעעםהעםאותו
משרתים הם אותם האידיאלים עם ולא מנהיגים הם של- הטבעי מקומו אל
כשיסמךביתהמלךאלהביתהכללישראלי, על-הלב, זההחיוהפועם. כיאז
העוליםאליווהמשחריםלפתחו, כשישבביתהדיןהגדולאצלהמזבחהמכוסה
בדמעותיהם, בכיותיהםואנקותיהםשלכלהנבגדיםוהעשוקים, שלכלהאוחזים
אירושליםעירהצדק-בקרנותיוופוניםכמותםמעלהבזעקההשמימה רֶ רקאזתִּקָּ
כתזכורת המקדש בית יום יום יעמוד עיניהם למול כאשר אז, כי האמת. ועיר
בטחון אמונה, חוסן, שפע ממנו לשאוב ישועה וכמעין ולחיוב, לייעוד לברית,
רקאזיוכלוהםלהצעידאתהעםבדרךאשרנכונהלואלהמקוםאשר-ושמחה
יועדלומימיקדם.
לא, איןאנונאיבייםואיןאנותמימים. ודאישאףלאחרייסודהמקדשלאנוכל
שלטון נורמות בקביעת ואף הלאומית, האחדות בתחום מעשיה עצמנו לפטור
חדשותלאנוכללשבתבחיבוקידיים. אמירתנואחת: עדשלאיושבהלב, עדשלא
לאיצלחוכלנסיונותינולרפאאתשבריונגעיהעם. -יושבוהדופקוהקצבלתקנם
כיבטרםניגשלטיפוליםפריפריאליים, ועודנועומדיםומצפיםלעזרהמידית, עזרת
לעסותושוב-נצרכיםאנולמששאתהדופקאםישנו, ועםידעלהלב-"ה״טר״מ
ושובעדאשרישוב.
"רחמנאלבא-כותבהרמח״לבספרומסילתישרים-""וכןאמרוזכרונםלברכה
בעי. כיאיןדילאדוןברוךהואבמעשיםלבדםשיהיומעשימצוה, אלאהעיקר
לפניושהלביהיהטהורלכוןבהלעבודהאמיתית. והנההלבהואהמלךלכל
חלקיהגוףונוהגבם, ואםהואאינומביאעצמואלעבודתויתברך, איןעבודת
שארהאבריםכלום, כיאלאשריהיהשמהרוחהלבללכתילכו. ומקראכתוב
החוזיםבשפלבומצויהמקוםאשר-בפירוש: 'תנהבנילבךלי')משליכגכו(", ואנו
קוראיםאתהדברים, וכואבהלב…-איווהה'למושבלו
׀מאורנו112
הכלתלוי
החייםמורכביםמהמוניפרטים, דרכיםוצמתים, אבלישנןנקודותהכרעהקריטיות
על רטרואקטיבית, למפרע, אף ולעיתים ויקרה, שקורה מה כל על שמשפיעות
ולכאלה בהם תלויה שהנשמה קריטיים לאברים מחולק הגוף גם כבר. שקרה
שלא. ביתהמקדשנמשלדוקאלאלוהראשונים.
אתענייןהלבכברהזכרנוודנובורבות, הואהלבשב״הרהטובהזהוהלבנון".
זהביתהמקדש. מההאףהזה-עודנמשלהמקדשלאף: "אפךכמגדלהלבנון
מאי-נתוןבגבהושלאדם, כךביתהמקדשנתוןבגבהושלעולם. כמגדלהלבנון
טעמא? רביטביומיאומר: מפנישמלביןעוונותיהםשלישראל. רשב״יאומר: שכל
הלבבותשמחותבו, שנאמר: 'יפהנוףמשושכלהארץ'. ורבנןאמרי: עלשם'והיו
צורלבבנווחלקנו, -רוחאפינו. הנהשוב-עיניולבישםכלהימים'")שהש״ר(. הנה
צורתנוותארנו, שכןכךשנינו)יבמותטזג(: "איןמעידיןאלאעלפרצוף-והנהשוב
אבדהוהושחתהדמותו, ושמאואולי-שכןאלמלאהחוטם-"הפניםעםהחוטם
6…? איןזהכללוכללהואעצמו-מתגנבהחשש-
זהבית-, וכךכותבהמדרש: "כמגדלדודצוארך7ועודנמשלביתהמקדשלצואר
המקדש. ולמהמדמהובצואר? שכלימיםשהיהביתהמקדשבנויוקייםהיוצוארן
זקוף(ביןאומותהעולם, וכיוןשחרבביתהמקדשכביכולנכפף-)שלישראלפשוט
זהביתהמקדש. -"צוארןשלישראל, הדאהואדכתיב"ושברתיאתגאוןעזכם
דבראחר: מהצוארזהנתוןבגבהושלאדם, כךביתהמקדשנתוןבגבהושל
כךכהונהמביתהמקדש, לויהמבית-עולם. ומהצוארזהרובתכשיטיןתלוייןבו
טלאיןלאדםחיים כךמשחרבביתהמקדשאיןחיים-המקדש, ומהצוארזהאםנִ
פשוטושלפסוקהואכדברינו, ש״אף"היינוחוטם, וכךגםמפרשהמצודות)והשבחמתיחסליושרושל6 האףולאלגדלו(. אמנם, לאנוכללהתעלםמלהזכיראתדבריושלרש״יעלהפסוק: "אינייכוללפרשולשון חוטםלאלעניןפשטולאלעניןדוגמא, כימהקילוסנויישבחוטםגדולוזקוףכמגדל? ואומראני: אפך לשוןפנים, וזהשהואאומרלשוןיחידואינואומראפיך, שעלהמצחהואמדברשהואעיקרהכרתפנים כעניןשנאמר: 'הכרתפניהםענתהבם'. ותדע, שהרימקלסהוהולךמלמטהלמעלה: עיניךבריכותבחשבון, ואחריהםהמצח". )והדבריםעוליםבקנהאחדגםעםדבריהמדרששהבאנווהמתאריםאתהאףב״גבהושל המקדשהואהמקום-אדם"(. רש״ימפרשאתהמילה"אפך"כ״פנימיותך". גםפירושזהעולהיפהעםדברינו כאילו-החושףאתהפנימיות, והריזהכעיןדרשתושלריב״ל)ברכותסב: (: "כלהרוקקבהרהביתבזמןהזה שלמקום(, שנאמר'והיועיניולבישםכלהימים'". העינייםהןהמשמשותצוהרלעולמו-)רוקקבבתעינו איןכלגופהצריכה-הנפשישלבעליהן)וכעיןזהבתעניתכד. "כלהשהיאבביתאביה, כלזמןשעיניהיפות בדיקה"(. עודבכיווןזהראהבמאמרושלהרבסולובייצ׳יק"תשובתישראלבאתכסיאובאתגליא"בספרו"ימי זכרון".
"וביןכתפיושכן")דבריםלגיב(. 7
113מיצריךביתמקדש? ׀
. 8(לשוןסגינהור(")שהש״רד, יא-)לשונאיישראל
הואלא-ביתהמקדשהואאברשהנשמהתלויהבו. כמואף, אוצואר, אולב
פועלשוםדברבמציאות. הואלאאחראילאעלהביטחוןולאעלהכלכלהולא
עלמדיניותהחוץ. הואאחראיעלהחייםעצמם, שלאיהיההגוףגווייתחומר
חסרתרוח. מציאותואואימציאותושלהמקדשבתוכנוהיאזאתשקובעתהאם
צבאנויהיהצבאקודשאוצבאאימפריאליסט, האםהתוכניתהכלכליתהחדשה
מול עמידתנו והאם מהמיתון, ליציאה רק או חברתיים ולצדקה לצדק תשאף
אומותהעולםתהיהכממלכתכהניםוגויקדושאוסתםכעודרפובליקתבננות
הפושטתידהלתרומות.
ורק הפריפריה תחום את להזניח שאין ודאי שוב: ונדגיש נעיר הדברים בשולי
וכשםשתלויההנשמה-"המה-'לצעוק"היכלה', היכלה'". ודאיש״היכלה
הפריפריאליים אבריו על הגוף בחצי היא תלויה כך בלב בדברינו- באנו ולא
אלהלהמעיטבכהואזהמחשיבותםשלהתחומיםהשונים, אלאאךורקלשוב
ולדרושאתהשיבהאלהתקן, שבלעדיואףאםיהיוכלהאבריםמונחיםוסדורים
יהיוהםמוטליםבלארוחחיים, נידוניםלריקבון, לשובאלהאדמה-בשלמותם
ואנו, שעומדיםבעיצומהשלהדרמהההיסטוריתהגדולה, ---אשרממנהלוקחו
-חוזיםבעצמותהקרבותעצםלעצמווקורמותבשרוגידים, ורוחעודאיןבהם
שומעיםבאזנינואתהדהּשלהקריאההגדולה: "הנבאאלהרוח, הנבאבןאדם.
להים: מארבערוחותבואיהרוחופחיבהרוגים-ואמרתאלהרוח; כהאמרה'א
האלהויחיו)יחזקאללזט("עדשיעמדועלרגליהם, חילגדולמאודמאוד.
להיוולדמחדש
הכלים את לנו לתת הוא תפקידו בעיותינו. את לפתור אמור לא המקדש בית
להתמודדעמןולהמשיךבמשימותינוהלאהעודועוד, עדתיקוןעולםבמלכות
דיוהוראתדעתה'לכלבאיו, למקטנםועדגדולם. לכןעניתילאותו"מישהו"-ש
המהר״לבנתיבהתורהפ״א)עמ'ה(מצייןשענייןהגרוןהואבזהש״יוצאממנוהדיבור"והוא"כליאל8 רי")עלפיזהנוכללהסביראתהפסוקיםהעוסקיםבקולה'המדבראלמשהמביןשניהכרובים השכלהדִבְּ ]שמותכהכב, במדברזפט[(. לעומתהשכלהעיוני, הואה״שכלהטהור"המופשטמתבניותגשמיות, שמקומו רימתייחסאלהעולםהזהופועלבתוךמערכתמושגיו, עלמנתלהנהיגוולכוונוליעדו-בראש השכלהדִבְּ בקדושת הקדושה התורה, בין המחלק לעיל, שהבאנו החיים" ב״דרך למהר״ל מתאימים הדברים הרצוי. דברי את הנ״ל: למהר״ל בהתיחס הערה ועוד הזה. העולם בקדושת הקדוש המקדש, לבין הבא, העולם המדרשהמובאיםבזהעלחיי"שונאיישראל"שאינם, אפשרלהביןיותרעלפידבריושם: "שכלשלתורה" זואבדהלנועםהחורבן. -'אמנםישלנו, אךחיוּתבעבודתה-
׀מאורנו114
עליוסופרבתחילתהמאמר, שחיינולאיסתיימועםחנוכתהמקדשאלאאדרבה
יתחילו. -
נראה-למעןהאמת, הדיוןעםאותוה״מישהו"לאהתרחשמעולם, ואףעלפיכן
מיבמודעומיבתתמודע. לפנימספרשנים-כיהואמתרחשאישםבתוךכולנו
שאלתיאתיהודהעציוןמדועלדעתונותרותהתנועותלדרישתהמקדשקטנות
ושוליות, עלאףשעיסוקןנמצאלכאורהבמוקדהקונצנזוסהלאומי, אולפחות
מפחד הוא שאחרי. מהיום מפחד שהציבור היתה יהודה של תשובתו התורני.
הגלות שנות כל משך והסתגל התרגל אליה עולמו תמונת שכל ולגלות לקום
השתנתהבאחת. הסידורכברלאאותוסידור, השיריםכברלאאותם-הארוכות
התקוות-שירים, החגיםלאאותםחגיםוהמדינהלאאותהמדינה. וחמורמכל
והציפיותאינן, באשרהןהתגשמו, ואנואיננויודעיםלמהעלינולקוותולצפות
9---כעת
לכןשומהעלינולהאמין, להביןולשיםאללבנו, כיבנייתהמקדשהינהעבורנו
כלידהמחדש, שכןכעת, בגלותנואיננו"אףלאגוף, כיאםאבריםמפוזרים, מעין
כאשר-העצמותהיבשותאשרראהיחזקאלבמראה")כוזריבל(, ואולם"אנחנו
נרפאגםאנחנו, -נפגעלבנו, הואביתמקדשנו, נחלינו. וכאשרישובלבנולאיתנו
שיהיה מה שעה אותה מצבנו יהיה מעטים, שנהיה בין רבים שנהיה בין כי-
להיםחייםהואמלכנו, והואהמחזיקבידנוגםבמצבנוכיום, מצבהפיזור-יוצרנוא
והגלות")שם, ב, לב(.
להינולמעןנעבדובכללבבנו. מייתןויהיהלבבנו-מייתןולבטהוריבראלנוא
זהליראהאותוולשמורמצוותיוכלהימים, ויוכןלבבנואליולעולם. למעןנבוא
ברֹןוגיל, ששיםושמחיםוטובילבבבשעריהביתהגדולוהקדוש, משושלבנו. או
בלפעוםכמאזכמקדםיתפעםאףלבנושלנו, כאשרבעינינו אז, עםהדֹפקהשָׁ
נראהובאזנינונשמעכיה'יושבעלכסאוושוליומלאיםאתההיכל, ולבבנויבין
כלזאת, ושבורפאלנו.
אמרליפעםחברנשוי, שהזמןהקשהביותרלזוגאחריחתונתוהואהבוקרהראשון: פותחיםאתהעיניים9 …ופתאוםאיןלמהלשאוףולחכות-לאחרשניםשלציפייהוחודשיםשלספירהלאחור
115ארבעיםחסראחת׀
ארבעיםחסראחת חיון שמואל
"ארבעיםחסראחת"הינומספרהקרובלהיותביטוי, מספרזהמוכרובולטמאד.
בפשטותמורההואתמידעלהמספרשלושיםותשע, אלאשתמידרוצההאומרו
להזכיראתהמספרהבאהואמספר'ארבעים'. ביטויזהמסקרןמאדבהופעתו
לראשונהבמסכתשבת, ומפנהאתתשומתהלבכאשרנשנהואףמשתלשלאחר
מכןבהמשךהש״ס, כמושנראהלקמן.
ניאשריחברוישזורמקורותאלו, ונשתדלמעטלהרחיבאת ננסהלמתוחחוטשָ
היריעהבנושאיםאשריעלותוךדברינו.
כאמור, בפעםהראשונהמופיעהמספר"ארבעיםחסראחת"בשבתבפרקשביעי
משנהב'שםמונההמשנהאתאבותהמלאכותהקיימותבשבת. משנהזויסודית
מאדבמסכתשבת, אפי'אפשרלומרשהיאהיסודיתביותרבמסכת, וכךפותחת
לההמשנה: "אבותמלאכותארבעיםחסראחת: הזורעוהחורשוהקוצר…המכה
בפטישהמוציאמרשותלרשותהריאלואבותמלאכותארבעיםחסראחת".
"לא כ' פרק בשמות מופיע בשבת מלאכה לעשות שלא בתורה האמור הציווי
תעשהכלמלאכה"הרחיבוחז״ללאוזהלט״למלאכותשחייביםעלכלאחת
ואחת. המשנהבחגיגהעומדתעלהיחסביןהכמותהרבהשלהדיניםהמצויים
לפנינובשבתלעומתמיעוטהמקראותהמצוויםעלשביתתהשבת, ואומרתשדיני
שבתהםכהרריםהתלוייםבשערה.
מאליהעולההשאלה: אםכןמנייןלחז״לשזהוסכוםהמלאכות? ויותרמזה–מניין
שאלוהןהמלאכות?
שונותבעניין, ענייןזהומביאהדעות הגמראבמסכתשבתדףמט: עומדתעל
כדעההמפורסמת"כנגדעבודותהמשכן". 1וחותמתהגמראבברייתאשמכריעה
דתניא: "איןחייביםאלאעלמלאכהשכיוצאבההיתהבמשכן, הםזרעוואתםלא
עייןשםבתוס'ד״ה"כנגד"–שמוכיחשגםהדעותהאחרותשלומדותאתהמספרל״טממקומותאחרים, 1. מודיםעלכלפניםשאתהמלאכותעצמןלמדומהמשכן
׀מאורנו116
תזרעו, הםקצרוואתםלאתקצרו, הםהעלואתהקרשיםמקרקעלעגלהואתםלא
תכניסומרה״רלרה״י, הםהורידואתהקרשיםמעגלהלקרקעואתםלאתוציאו
מרה״ילרה״ר, הםהוציאומעגלהלעגלהואתםלאתוציאומרה״ילרה״י".
וכךמובאגםבגמראמסכתשבתבדףצו: שםשואלתהגמראמההטעםשישנן
פעולותהמכונות'אב'וישנןהקרויות'תולדה'? עונההגמרא: "הךדהואיבמשכן
. 2"'לאקרילה'אב-קרילה'אב', הךדלאהואיבמשכןחשיבא-חשיבא
רש״יבדףמטע״בבד״ה"כנגדעבודותהמשכן", מבארשהקשרהמחברביןשבת
למשכןהואסמיכותהפרשיותהקיימתביןפרשתהמשכןלפרשתשבת. בשמות
פרק א- פסוקים לא יב- פסוקים להם ונסמכו המשכן, בעשיית מדברים יז-יא
המדבריםבציוויעלשמירתהשבת.
מהוהרעיוןהמסתתרמאחוריסמיכותפרשיותזו? אובמיליםאחרות: מהמיוחד
במלאכותהמשכןשהתורהראתהבהןלהיותאבותהמלאכותהאסורותבשבת?
לשםכךעלינולחתורתחילהכלפימגמתהשביתהבשבת: התורהמזכירהשתי
, והשניההיאזכרוןלמעשהבראשית. 3נקודות, האחתהיאזכרליציאתמצרים
הדברות בעשרת לראשונה בתורה, פעמיים שמצויין השני בטעם נתמקד אנו
שבפרשתיתרו, שםנאמר–"זכוראתיוםהשבתלקדשו…כיששתימיםעשהה'
אתהשמיםואתהארץאתהיםואתכלאשרבםוינחביוםהשביעי, עלכןברך
יא(וכןבשמותלא'באותהפרשהשנסמכה-ה'אתיוםהשבתויקדשהו")שמותכח
וביום הארץ ואת השמים את ה' עשה ימים ששת "כי נאמר: המשכן לפרשת
השביעישבתוינפש".
שבששתימיהחוליעשה ניתןלראותמתוךהפסוקיםבבירור, שמגמתהתורה
האדםמלאכה, ישכללויתקן, יקדםויפעלעםאל, כמושנאמרבלשוןחיובית:
מלאכה יעשה ימים מהמלאכות4""ששת ישבות מעלה דוגמת השביעי, וביום.
אותו את לאדם לו ומזכיר מסמל השביעי שיום ולשכללו. עולם לתקן הבאות
עייןבמקורותהנזכריםבתוס'ובראשוניםאשרפותחיםצהרלסוגיאמרתקתמאדבנושאחילוקיאבות2 ותולדותהנפקאמינותוהגרסאותהשונות, ניתןלראותסוגיאזובסיכומי'אבותותולדות', שנוגעבסוגיאזו עלצדדיההשונים.
להיךמשםבידחזקהובזרענטויהעלכןצוך-דבריםפרקה"וזכרתכיעבדהייתבארץמצריםויצאךה'א3."להיךלעשותאתיוםהשבת-ה'א
כמושמסבירהמהר״לבבארהגולהבארו', ומבארשששתימיהחולראוייםלמלאכה. 4
117ארבעיםחסראחת׀
היוםשכולוארוך, עלאותהתכליתאליהכלהבריאהנכספת. הכל, כלהיצירה
מתקדשתומתברכתבברכתאותהמגמההנעוצהמראש, ומורהכלפיהאיןסוף,
ומצויההיאבתמציתשלאחדמשישיםבאותויוםאשר'שבת'שמו.
אותושכלולותיקוןאשרנעשהבששתימיהמעשהמורהעלחסרוןמסויים, על
מציאותלאמושלמתשמתעלהבהדרגהמיוםאליום, ונרמוזשאףהםמורים
עלימיעולם–"כיאלףשניםבעיניךכיוםאתמול". ומגמתהכל–'שבת'בהאנו
שובתיםשביתהאשרמורהעלהמגמהוהתכליתהנכספת. לאחרהבנהזונשוב
לחריזהאשרחרזההתורהביןשביתתהשבתלביןהמשכןובנייתו.
"ועשולימקדשושכנתיבתוכם")שמותכהח("וכבודה'מלאאתהמשכן")שמות
מלד(המשכןהואמקוםהשכינה, אשרבאליצורפה, בעולםהזההגשמי, מקום
באלגלותמגמה, ליצורתיקוןלעולם-להשראתהשכינה. המשכןכמוהוכשבת
בכללועלידיייחודומיקודהשראתה'בתוכינו, בשמשומקוםבומגלהה'ית'
שכינתו, ומאותומוקדמתברךהעולםומתעלה, כפישניתןלראותבבאורנרחב
כב ח א )מלכים שלמה ישראל-בתפילת עמך בהנגף עבדך… תפילת אל "ופנית נג(
לפניאויב…בהעצרשמיםולאיהיהמטר…רעבכייהיהבארץ…כלתפילה, כל
תחינהאשרתהיהלכלהאדםלכלעמךישראל…וגםאלהנכרי…אתהתשמע
השמים…"כאשרהמשכןבנוי, מורההואכמוהשבתעלמגמהותכליתמסוימת
לההעולםשואף, לעשותלוית'דירהבתחתונים. לעומתזאת, עצםבנייתהמשכן
ושכלולומוריםעלאותהחתירהכלפיהאידאל, כמוששתימיבראשיתכלפייום
השבת.
התיקוןנעשהבידיאותןל״טהמלאכותהחשובותששימשולהעמדתהמשכןעל
באות חסר, עולם בתוך בעצם באות מלאכות אחת חסר ארבעים אותן מכונו.
ומשלימותאתהחיסרוןהקייםע״יבנייתהמשכןושכלולו, למעןשתשרההשכינה
בתוכו.
כעת, לאורדברינוברורמהוהקשרהקושרביןפרשתעשייתהמשכןלביןפרשת
אנו ידן שעל המלאכות אותן את בשבת לעשות עלינו אוסרת התורה השבת,
השכינה השראת היא והתכלית המגמה לקראת ומקדמים משכללים מתקנים,
בעולם, משוםשכאמורמורההשבתעלהעולםבתיקונוועלהתכליתבעצמה,
ביוםכזהאיןלנולפעולבאותןארבעיםחסראחתפעולותחשובות.
׀מאורנו118
ל")במדברכדה(חז״לדרשופסוקזהואמרו אֵ רָ י'יִשְׂ נֹתֶ י'יַעֲקֹבמִשְׁכְּ לֶ הטֹּבוּאֹהָ "מַ
שבלעםרמזבלשונולכלהמשכנותשיהיובעםישראל, החלמהמשכןשבמדבר
דרךהמשכןשבגלגל, נובוגבעון, שילהוביתעולמים, אךאףעלפיכןהמשכן
העומדנגדעיניוהואהמשכןשבמדבר, המלאכותהאסורותנלמדואףהןממשכן
. 5זה, משכןאשרמאריכההתורהבפירוטעשייתוומידתו
עתהנשאל, אםמחפשיםאנואתהמקוםאשרמסמלומורהעלהמגמהוהאידאל
נאמר שלא מדוע בפרט, ישראל ובעם בכלל הזה בעולם השכינה השראת של
דוקא אנו למדים מדוע עולמים'? 'בית המכונה המקדש בית הוא שהמקום
ממלאכותהמשכןשהיהבמדבר? עלפידברינויובן, כיהתורהבאהלאסורבשבת
מלאכותשענינןושימושןהואקידוםהמציאותכלפיביתה', וסלילתאותהמסילה
אנו נוכחים שבמדבר, המשכן על מתבוננים כאשר לשלימות. ועולה המקדמת
לראותשהמשכןשבמדברמקפלבתוכושניציריםשלהתקדמותכמושהזכרנו
בנייתו-המימדהראשוןהואבבניתו, בשלהיותומקוםהשראתהשכינהבעולם
היאצירהתקדמותאחד. והמימדהשניהואהליכתווהתקדמותוכלפיהמקום
אשריבחרה', כמושדורשתהגמראבזבחים)דףסא: ("ונסעאהלמועד"אףעל
פישנסע–אהלמועדהוא. מסעאהלמועדבמדבראףהואמסמןהליכה, תיקון
ימי לששת שבמדבר מועד אהל מתאים מדוע מובן אלו דברים מתוך ושכלול.
בו השני למקור אנו עוברים בעצם כאן שבת. לתחום להכנס לו ואל המעשה,
מוזכרהמספר"ארבעיםחסראחת", הברייתאבמסכתזבחים)פי״גה״וומובאתבגמרא
בזבחיםקיח: (הפותחת: "ימיאוהלמועדשבמדברארבעיםחסראחת…"בכךרומזת
הברייתאלאותומספריסודיאשרמראהעלההליכהכלפיהמגמהוהתכלית.
עתהנעבורלמקורהשלישי: אומרתהמשנהבמסכתמכותפרקגמשנהי: "כמה
מלקיןאותו? ארבעיםחסראחתשנאמר)דבריםכה("במספרארבעים"–מניןשהוא
אומרארבעיםשלמותהואלוקה, והיכןהואלוקהאת6סמוךלארבעים. ר'יהודה
היתרה? ביןכתפיו".
התשובה וקבלת קבלתן, ע״י ולתיקון. לזיכוך אמצעי הן אף מלקות בפשטות,
אשרנלויתאליהןמתעלההחוטא)מלשוןחסר, "והייתיאניובנישלמהחטאים"(
נעיר, שהתורהמאריכהמאדבפירוטעשייתהמשכן, למרותשבאופןהאידאלימספרימיוהיהצריךלהיות5. מועטמאד, זאתלעומתשתיקתההמוחלטתמאופןבנייתביתהמקדשהואביתעולמים
ניתןלשיםלבשר'יהודהפעמייםחורגמהמספר'ארבעיםחסראחת', שגםבענייןשבתכמופהבעניין6. (: מלקות, מוסיףהואעלגביט״להמלאכותאףאתהשובטואתהמדקדק)שבתצז
119ארבעיםחסראחת׀
ומשתלם.
המהר״לבספרובארהגולהבארא'מבארענייןל״טמלקות, ומביאבדבריורעיון
המובאבתנחומא)במדבראותכח(, שםאומרהמדרששהחוטאלוקהארבעיםמלקות
כנגדארבעיםיוםשליצירתהולד, רעיוןזהמובאגםברמב״ןבספרדברים)כהג(.
מבוארשםשהמלקותהןכנגדיצירתהאדםשהיאבארבעיםיום, כדיליישראת
היצירהשנבראתבארבעיםיום. וממשיךהמהר״לומבארבטובטעם: בשלושים
נבראהגוףהואהחומר, וביוםהארבעיםחלההצורה, -ותשעההימיםהראשונים
. והחטאשחוטאהאדםהואמצדהגוףשבוהיצרהרע, 7ומקבלהולדאתהנשמה
הגוף עם מחוברת שהנשמה וכיון המחובר- כל שכן בחטאו, היא אף נטמאת
לטמאהריהואכמותו, לכןהתורהבאהואמרהשישלוללקותארבעיםמלקות
כנגדהגוףוהנשמהשנשלמובארבעיםיום, כיוןששניהםנפגמובחטא, אבלבפועל
אדםלוקהארבעיםחסראחת, זאתמשוםשלאחרשלקהל״טמלקותכברנתקן
הגוףשביצירתונשלםבשלושיםותשעהימים, ושובאיןצורךלהוסיףולהכותו
כנגדהנשמה, שכןהנשמהמצדעצמהלאנפגמת, ומיידכאשרלקהונתקןהגוף,
הנשמהעומדתבטהרתהואיןלהלקותה.
הנה, שוברואיםאנושהביטוי'ארבעיםחסראחת'מורהעלשכלולותיקון, על
אותההדרךשנסללתבעמלובמלאכהכלפיהספרהארבעים, כךביצירתהולד,
וכךגםבשובומחטאו. תחילהנתקןהגוףהחומרי, ובהשלמתתיקונו, חלההמגמה
נפיחתהנשמהבגוףהחומריבתחילתיצירתו, וכךגםבשיבהלמקורו-שביצירתו
בשעתכפרתו.
ר' את ירמיה ר' שואל שם ע״א, יג דף השנה ראש במסכת גם מובא זה עניין
כל זירא: ר' לו משיב משליש? !" לפחות שליש בין לרבנן להו "וקים רבו: זירא
מידותחכמיםכןהוא! בארבעיםסאההואטובל, בארבעיםסאהחסרקורטוב
אינויכוללטבולבהן! שובחוזרהעקרוןשהסיפרה'ארבעים'מורהעלהמגמה
. ומתחדדענייןזהביותרעלפיביאורושלהרבסבתולעניין8והשלמותבעצמה
הטבילהבמקוה, שהסבירשבטבילהבתוךארבעיםסאהמימקוהשאינםשאובים,
בלשוןזומשתמשהמהר״לבבארוענייןזהבגוראריהדבריםכה, ג. 7
כמושאומרהמהר״לבנצחישראלפרקמובענייןהמספרארבעים, שעניינוהגעהלשלמותהמדרגה. לכן8 . ימימשי״חהםארבעיםשנה, וכןאיןתלמידעומדעלדעתרבועדאבעיםשנה
׀מאורנו120
המסמליםטהרהתמימהשלהמקורללאפגם, שבהאדםלמקורהטהורכעובר
אשר וחסרון פגם ללא זכה תמימות לאותה חוזר זו בשיבה אמו. במעי הכפול
נשלמהביוםהארבעיםליצירתו.
משהואליהו, אףהםמדגישיםענייןזה, בהגיעםלרמהנבואיתנעלהבהזדככות
ממושכתשלארבעיםיוםתמימיםללאאכילהושתיה. רקאזיכלולהגיעלשיא
השיאיםשלההשגה, פגישהממשיתעםהנקודההעליונהשבמגמתהכל.
ועודניתןלראותיסודזהבירידתהמבולשהיהארבעיםיוםוארבעיםלילה, ובכך
הכשיראתהמציאותוהשיבהלדרגהנעלה. וכעתראיתישאףרש״ישםבפרקז
פסוקדד״ה'ארבעיםיום'כותב"כנגדיצירתהולד, שקלקלולהטריחליוצרםלצור
צורתממזרים".
בעודימקשראתהמקורותומצרפםאחדאלאחדלמצואחשבון, האירה'עיני
שבעומקו אלא כזו, שזירה שוזר אשר נפלא בזהר השו״ת( פרוייקט ע״י )בס״ד
נוגעבנקודתהנקודותהחסרוןהבראשיתי, הכללישבאבנפילתהעולםבתחילה
–בחטאאדםוחוהבעץהדעתטובורע.
הזהרבפרשתפנחסדףרמגעמודב', וכןבזהרחדשמגילתרותדףלדעמודא'
"כיוןשעבר)אדםהראשוןבערבשבתבחטאעץהדעת(נגלהעליוהקב״הוגרשו
מגןעדן, וגזרעליועשרגזירות, ועלחוהעשרגזירות, ועלהנחשעשר, ועלהאדמה
תשעגזירות. נמצאוארבעיםחסראחת, כנגדארבעיםמלקיותשנתחייבהרשע
ששייכות המלאכות ט״ל הן הן אלה שגזירות אומר פנחס ובפרשת דין". בבית
לששתימיהמעשהשאסרוחכמיםבשבת. עייןשםשמרחיבבדבריםנפלאיםעד
מאד.
בכלאופןלעניינו, הזהרנוגעבראשיתהחטאוהחסרוןבסוףששתימיהמעשהבהן
היהעלהאדםלתקן, ולהגיעלשבתבשלמותה׳ארבעים'ולאלפול, בנפילתופגם
אזחסרהארבעיםאחד, מיידלקהעלכך, ועשהתשובה'וקיבלוהקב״הבההיא
שעתא')שם(. ולאחרמכןנכנסאדםלשבת, אלאשעתהמלאכתהתשובהלפניו,
לפניכלקומתוההולכתומתקנת, הולכתומשתלמתעדהגיענואלהמנוחהואל
הנחלה, מנוחהזושילהנחלהזוירושלים, אליהנגיעבמ״במסעותאשרגונזים
בתוכםט״לחייםשוקקיםשלמלאכהועשיה, עלידןמתעלההעולםומתבשם
בשאיפהאדירה, שאףעצםהמסעמקדםהואאותה, עדאשרנגיעליוםשכולו
שבתבהימלוךה'בכבודוויהיהכט״ללישראל.
121הקנאהוהשלום׀
הקנאהוהשלום
ויצל שלמה
קנאהשלחול
חסרונו, את למלא התמידית השאיפה זו האדם. בנפש כח מדה, היא הקנאה
להשיגשלמותולשמורעליה. כלאדםמחפשכיצדלמלא, להשליםאתמהשחסר
לו, והמתחהפנימיביןהחסרוןלשלמות, ביןהמצוילרצוי, מניעאתהחייםוגורם
הפסוק על המלבי״ם כדברי בקיים, להסתפק ולא שלמות ולבקש לפעול לאדם
"ישמחלבמבקשיה'")תהליםקהג(: "וגםשכלמבקשדברלאישמחבעודשלא
מצאאתהמבוקש, אםמצדשישספקאםימצאהו, ואםמצדשעדייןלאהגיע
ניתןלהשתמשבהליצירהופיתוח-לתכליתמגמתו". ככלמדהבנפש, גםהקנאה
שלהעולם, וכןיכולותיושלהאדםעצמו, כדבריקהלת)דד(: "וראיתיאניאתכל
עמלואתכלכשרוןהמעשהכיהיאקנאתאישמרעהו". כלומר, הרצוןשלהאדם
להיותהכיטוב, יותרמכולם, יוצרתחרותבריאהשגורמתליצירתיותולהוצאת
כוחותחדשיםלפועל. הקנאהיכולהלהפוךלכחעצוםשבונהומקדם, אולםהכח
הזהיכוללהיותמופנהלהרס, צמצוםהחייםוהתמקדותבהכשלתהאחרבמקום
כאשרהאדםאינומצליחלמלא-(בפיתוחעצמי: "ורקבעצמותקנאה")משליידל
אתחסרונוהואמנסהלהכשילאתמישמצליחונחשבמושלםכדילתפוסאת
מקומו, כלומר, הואמזניחאתעצמווכלכולומרוכזבחייםשלאחריםוזהגורם
"הקנאה המשנה: על המהר״ל כדברי הטבעיים, הנורמליים, החיים לאיבוד לו
כלשיוצאאלקצהאחדמוציא-התאוהוהכבודמוציאיםאתהאדםמןהעולם
אל נוטה הוא הנפש… מן שהיא הקנאה אל נוטה כאשר וכך העולם מן אותו
הקצהומוציאאותומןהעולם")דרךהחייםדכב(. כאשרהאדםמשתמשבכחהקנאה
שלימותו אחר החיפוש את העצמיות, שאיפותיו מאבד הוא נכונה לא בצורה
שלו. הקנאהמסוגלתמצדאחדלאבדאתהנפש, ליצורניתוקופירוד, ומצדשני
מסוגלתלהעציםולהרחיבאותה.
קנאתושלפנחס-קנאהשלקודש
עדעתהעסקנובקנאהשלחול, קנאהאנוכיתשמטרתהלהועיללמטרותהצרות
והחומריותשלהאדם, שיכולהלהובילאותולהצלחהולכשלון. אולםישנהקנאה
ישרים, אדם-אחרתשמופיעהאצלאדםהמחפש"שלימותאמיתי"כדבריהמסילת
׀מאורנו122
חומרית בהנאה חסרונו את להשלים מחפש לתיקון-שאינו שואף אלא אישית,
וקידוםנפשוותיקוןהעולם, אדםהמחפשדבקותבה', מלאתוכופנימהבאהבת
ה'ומצוותיו, כלכוחותהקנאהשלומופניםלקנאותלה', לשמירהעלשלימות
להיתכשהיאבאה-התורה, שלימותהאומהוארצה, כדבריהרב: "האהבההא
למדרגתההעליונה, מתהפכתהיאלתכונהשלקנאתה'")אוה״קגשסד(. הקנאיאינו
יכוללסבולחריגהמןהקודשוערבובמרכיביםזריםבתוכו, כלכולונתוןלשמירה
עלשלימותהקודש"ואומץחילודפנחסקנאהשהיאהשלילההגדולהשהאומה
שוללתכלעירובזר")שם(ואמנםמדרגהזואינהמצויהלכלאחדונצרכתעבודה
רוחניתגדולהוטהרה: "צריךלזקקאתמדתהקנאהכשהיאבאהאלגבולהקודש
שתהיהקנאתה'נקיה…הנותנתלבעליהבריתשלום"עלפיזהניתןלהסביר
אנשי "הסופרים חכמה" תרבה סופרים "קנאת כא. ( בתרא )בבא הגמרא דברי את
מעלההם, הראשוניםהיונקראיםסופריםמפנישהיוסופריםאותיותשבתורה,
רוחוגבורתנשמה-וספירתהאותיותשבתורההעלתםלמדרגהעליונהשלטוהר
עדששםסופריםהיהנאהלהם")אורותהתחיהלו(הסופריםשואפיםלהבנתדברה'
וכךמתרבית-עדסופו, כלסופרעומדעלדעתוולאמוכןלהודותבקלותלחברו
החכמה, נוצרמגווןגדולשלדעותודרכיםבלימודובעבודתה'וכלתחומיהתורה
מתרחביםונבנים. זוהיתהתכונתושלפנחסשהיהחדורקנאהואהבהלה'והרג
ובת בישראל לא-נשיא בקנאתו מהם ירא ולא גוים מספר-מלך יש אך להיו.
חסרונותברצוןובשאיפהלשלמותבדרךהקנאה: הקנאהיכולהלגרוםלקפדנות
לנחתושלוה, -יתירה, לריחוקוהבדלותולאיבה, ולכןזכהפנחסלבריתשלום
לקרבהעלמנתשיוכללהשמרמפניחסרונותיהשלהקנאה.
השלום
מולהקנאהשעניינההגעהלשלימותעלידיניתוקביןהפכים, כאשרצדאחד
גוברעלהצדהשניומנסהלבטלאותו, ניצבהשלוםשעניינוהגעהלשלימותבדרך
ההפוכהמןהקנאה, עלידיחיבורביןהפכים, הרמוניה, התאמה. כדבריהרב:
"שניקולותנוראיםנשמעיםבעולםברעשאדיר…הקולההרמוני, הקולהתובע
המבלבל, הקול השלום…ולעומתומרעים והשתוות, קול כיוון התאמה, מהכל
הקולהשואגלעצמתהמצויהבודד, ולתגרתהחייםבהתגברותושלכלאחדעל
חברו, להבלטתמציאותהשלכלמדהיחידיתולכחהבלענותשלהלבלעאתכל
השאר")אוה״קדעמ'תצג(. מטרתהשלוםלתתלכלפרטלצאתמןהכחאלהפועל
123הקנאהוהשלום׀
כדיליצורעולםעשיר, מגוון, מלא. ההתאמהוהחיבורנעשיםעלידישרואיםבכל
להיתשבווזוהנקודהשבגללהודרכהנוצרהחיבור-פרטאתהנקודההפנימיתהא
"עושהשלוםבמרומיו")איובכהב(. אהרןסבושלפנחסהלךבדרךהשלוםונאבק
בקנאה: "הוימתלמידיושלאהרן: אוהבשלוםורודףשלום…אוהבשלוםכיצד…
שניבניאדםשעשומריבהזהעםזההלךאהרןוישבאצלאחדמהםאמרלובני
ראהחברךמהועושהמטרףאתלבווקורעאתבגדיוואומראויליהיאךאשא
אתעיניואראהאתחבריבושתיהימנושאניהואשסרחתיעליוהואיושבאצלו
עדשמסירקנאהמלבו, והולךאהרןויושבאצלהאחר…עדשמסירקנאהמלבו"
)אבותדרבינתןפרקיב(. אהרןהיהרודףשלום, הואפעללהשכיןשלוםמתוךקנאות
לשלום, מתוךלהטורצוןעזשלאתהאקנאהשאינהצריכהבמחנהישראל. אהרן
השכיןאתהשלוםבצורהכזושנתןלבעליהריבלחוותכלאחדאתהצדהשני
להית, ישזוויתוייחודמשלווממילאאין-ולהביןשבכלאחדמהםישנקודהא
מקוםלריבוקנאה. מתוךהקנאותוהרדיפהאחרהשלוםשהיתהבאהרןהגיעה
קנאתוהטהורהשלפנחסשגםזיכתהאותובסופושלדברבבריתשלום, כלומר
קנאהשלקודשבאהמןהשלוםוחוזרתאלהשלוםואףמחזקתומרחיבהאותו.
לד(-ישראלכמושמסופרבספריהושע)פרקכב, י-אכןפנחסהשכיןשלוםבתוךעם
שפנחס"תיווך"והשכיןשלוםביןהשבטיםאשרבעברהירדןהמזרחילשארשבטי
ישראלומנעבכךמלחמתאחים.
קנאהשסופהשלום-אליהו
חז״לאומריםשפנחסזהאליהו)פרקידר'אליעזרפר'מז(ואכןאליהונאבקבעבודה
הזרהובנביאיהבעלעדכדיהריגתםבהרהכרמלמתוךהקנאותשבערהבו. אליהו
רצהלתקןולהעלותאתהעולםלשלימותולקדושה, ולכןפעלבדרךהקנאה. הכח
סבלנותלחסרונות, קנאהכמואשהשורפתומתפשטת, -הזהשלהקפדנות, שלאי
מתגברתואינהעוצרתבדרכה. אליהושמרעלשלימותהאומההישראליתמפני
עירובשלעבודהזרהותרבותשלגוים"כילאתשתחוהלאלאחרכיה'קנאשמו
אלקנאהוא")שמותלדיד(ולכןאליהוהואמלאךהבריתשבאלשלולעירובזה
בתוךהאומהושמירהעלרצףהדורות"אליהומפנישהואכוללאתהקדושהשל
עולםהעשיה, הריהואסופגברוחואתכלהנטיותהנדרשותלשכלולושלעולם
זה…לפניהתבסמותוהכיריותרמכלאתעומקהכיעורוהזיהוםשעולםשפלזה
שקועבתוכוומפניכךקנאבאששלהבתלבעראתרוחהטומאהוהמחזיקיםבו"
׀מאורנו124
)אוה״קג, עמ'שסה(. אולםאשהקנאההזוהולכתומתעדנתותיקוןהעולםנעשהבדרך
השלום. ואליהובונהאתשליחותהאומההישראלית, מחברביןחלקיהוהפכיה
וביןהצורותבדרךהתשובה, בדרךשלנחתואהבה, דרךהשלום: "הנהאנכישולח
לכםאתאליההנביאלפניבואיוםה'הגדולוהנוראוהשיבלבאבותעלבניםולב
כד(. ואכןבאחריתהימיםתהפוךאשהקנאהלאורשל-בניםעלאבותם")מלאכיגכג
שלוםוחיבורוכחהקנאהיתגלהבתוךגבורהשלשלום: "וכלאותוהעומקוהדיוק,
ידיכוחהשלהצטרפותריתחא-אותהאשהנשמהאשריצאהלהאירולחמםעל
מְשׁוּ דאורייתא, שלהלאכהדבריכאשנאוםה', יצאאלהפועלאחרישכברשִׁ
אתכלאלההתוצאותהטובותשיצאומזההדרךונסתגלובאומהבעומקנשמתה,
וכברסבלההיא)האומה(וכלהעולםהרבהמרתיחתאשקודשזו, יבאבאחרית
ידיהתפשטותהשלגבורהרוחניתעליונהמלאהעדינות-הימים, ביתרשאתעל
שלשלוםושלותהשקט…ונצוץאורשלוםזההולךהוא, ומוכרחלבוא, ביחדעם
אותוהניצוץשלקץהמגולה, אשרלשיבתציוןובנינה)אוה״קדעמ'תקא(".
׀ בשדות עובר כשהמלך 125
כשהמלךעוברבשדות
סיפורלימיםהנוראים
ברוקנר דוד
מעשה מה שנספר קודם אך המעשה. היה רחוקה, רחוקה בארץ רבות, רבות שנים לפני היה - אדמתה, היתה פוריה זו ארץ היה: שבה זו ופלאית נעלמה ארץ על ונספר מוטב ומרדנית עצמאית וכאילו ופראית, היתה ה שקשָ ואף - פרי, עצי לגידול היתה ראויה פרי עצי לא ואם - בה שהיתה זו סגולה אף על אמנם, פרי. עושי עצים לפחות אז כי וחוזר חברו רדף ומאורע בה, עשה בעיניו הישר שאיש משום ושוממה, כעזובה נראתה לבו שת ולא בבהלה סחור סובב והוא מילוט פתח לו ואין נגמר אינו אשר כמעגל חלילה משיווי מאבד והוא וזועף, הולך וגובר, הולך צינטרפוגלי בכח ממרכזו מתרחק רק לדבר, ראשו טומן כאילו והוא להעירו אפשר ואי לעוררו אפשר ואי ממסלולו וסוטה משקלו ויטבע מעט ועוד הסערה בעין הוא כי לדעת רוצה ולא יודע ולא אדירים ---במים עד למען לשמרו, והאש הרוח מעגלי עמם שנשאו נצר מלבד זֵכֶר, ממנו נותר ולא שטבע, שפיות ומוות, חיים במעגלי במסלולם פכחות-ימשיכו ברכה-דמיון, קללה. -שכרות,
העפילו רום שמי ועד היו גבוהות הארץ אותה בני שאיפות - נמוך במקום יסודם אך את לייסד התושבים אותם ידעו שלא כך ומבולבלות, בלולות מחשבותיהם וכל היה, מחשבתם נפוצה עבר שלכל כיון תימוט. לבל מכוניה על ארצם - את אף הם פיזרו שוממה ופראית, עזובה הארץ את מאחוריהם מותירים השמים, רוחות לארבע עצמם א ל. -ושכוחת
***
במרחבים, ושם, השדה אל יוצא היה הוא להוזה. הכל שחשבוהו איש חי הארץ באותה ההסטוריה שערי על הביט הוא במהלכם. שמים גורמי שסימנו נעלמים שערים אל מביט ואף יותר, יפה עולם אל דרכה לעבור כאילו המזמינה וססגונית מרהיבה בקשת הזוהרים ובקירוב, בריחוק ואחור, פנים ומטה, מעלה במהלכם האדם בני ביחסי שערים על הביט ובמערב. במזרח
ובפסגתו גבוה גבוה הר לבנות יש כי למסקנה ההוא האיש הגיע מרובות מחשבות לאחר
׀מאורנו126
את הוא טווה כך מלך. לשכן ובבית ומפואר, גדול בית לבנות ובו שדה להכשיר אותו ממליכים וכולם בארמונו, ההר, על היושב במלך רוחו בעיני חוזה מחשבותיו, ויש קנה ויש כלב. פועם הכל האיש, חושב ומרכז, סדר יש אז ביראה. שמו ומייחדים וממשלה מלכות ויש ---מידה
הקלעים( מאחורי אז עד )שהסתתר בחוטים המושך אליו בא זאת כל האיש כשחשב אז יחדיו ההר פסגת אל ונעלה איש, בא, לו: ואמר ואתה- המלך אהיה אני - והרבה עוֹלָה. ההר אל יחדיו שניהם וילכו נחלה. ולהם לי אמצא ואז בית לי יבנה והוא זרעך, את ארבה בחוטים. המושך לו אמר אשר
לבנו, והנחילו פסגתו על השדה את הכשיר אשר לבנו והנחילו ההר את האיש כבש כך פינה אבן הצרות(, דוחק )משום לא ותו בשמן משוחה אבן שם להציב רק הספיק אשר הארמון אל בחוטים המושך בא לא ועדיין לארמון. - ועוד שם, עמדה אבן רק כי ראשית, בשעריו- לבוא יורשה מלך רק כי מעולם. - עליו עם המליכו לא הן והוא,
בניהם ואת אותם ההרים, כובש הראשון, ההוא האיש של נכדו בני את לו אימץ כן. על בחום ועטפם והשקם והאכילם מלוחציהם הצילם יחידו; בתינוקו איש כטפל בהם טיפל על וללכת ו״בבקשה", לי" ו״תן "אבא" כמו ראשונות, מילים לומר למדם ואהבה, את למולם כשראו דלות, כשפחות הם נדמו זמן אותו בידו. ידם אוחזים כשהם רגליהם בחוזק בשופר הוא תוקע ואיך הגדולה האש את הוא מצית כיצד וגבורותיו, כחותיו כל ---ובעוצמה נמליכך ואנו אבא, היום, יבוא לו: ויבטיחו השנים באותם הבנים כל ויחרדו שידעך. ההוא האיש לך שבנה ההוא ההר על בארצך,
את לעזוב לבד, ללכת ללמדם החל יציבה קרקע אל בחוטים המושך הביאם כאשר מיד שכבר בחוטים המושך אט אט וחינכם הרגילם כך פניו. את לראות נכחו, ולעמוד ידו והם לאבא, להם היה - עד ידיו, תוך אל ונפלו ושוב צעדו ידיו, לתוך ונפלו קצת צעדו היו וכי בניו בגרו כי האבא ידע אז מלך. להם ובקשו עצמם בכחות ללכת למדו אשר וליחדו. שם להמליכו הנישא, ההוא, ההר אל הם יצעדו ודם הבשר מלכם ואחרי לעם,
***
ימים לאותם עַד היה ואשר בא אשר כל את ומההקדמה, מהרקע סיפרנו כאן עד לחזות שרצה מי וכל סביבו. חנה וביראה באהבה עַמו וכל במסיבו המלך היה בהם הודו כל עם נפגש ושם ובגילה, ביראה ההר שבראש ביתו אל בא היה במלך
׀ בשדות עובר כשהמלך 127
שירה אמר ולבו פארו, עם ---והדרו, מה ולהזכיר לזכור נוכל ומרוחק עמום הד רק האירה לפניו שם תמיד ואש ובנבלים בכנורות משרתיו שם עמדו איך היה, ואיך שהיה שרד, בגדי לבושים לפניו העומדים וכל ביתו, את בישמו מתוקים וניחוחות וחיממה, בחצרו שלומות בברכת מתגלה כי )אם בחדרו צפון (והמלך - קדושים, בסוד נערץ והוא סביביו. ונורא רבה
לראותו הרוצה כל בם ראשונים, לימים זכרון עמו, אל הגדול המלך יצא בשנה ופעם הראשון האיש אותו של ומפגש התבוננות ימי לאותם וזכר שלו. אמותיו בד' מוצאו היה בשדות עמו ההוא - מתהלך פתוח, שדה אותו אל מלכותו בבגדי עכשיו אף הוא יצא האיש זכרון לפניו עלה ימים ובאותם קוראיו. לכל מאוד ונמצא קרוב עמו, פשוטי בינות רוחו אז היתה ותמיד בו. ומאמינים אמוּנים במדבר, אחריו שהלכו ובניו, ונכדו ובנו ההוא מה את לסכם אשב מעט עוד הנה ולהם: לעצמו ואמר אלו, מעשים בזכרו עליו טובה לפנַי. לכן קודם כך לראותכם טוב ומה ובָנַי, י עַמִ כה, עד יחדיו שעברנו
בשופר הריעו ובארמונו באהבה, שוב עליו העם המליכוֹ ובשדהו בגנו רועה הוא ובעוד שכבר בארץ ומתגלה ומשתכללת הולכת אשר מלכותו להודיע כסף חצוצרות ובשתי למדינה. היתה
***
והמרידו מרדו המדינה, יושבי את הדיחו בליעל, בני אנשים ויצאו אחרים ימים באו המלך מהם שנפרע ואף במלך. - עד במדבר, לשוטט כמאז ויצא ארמונו מעל נסע שררה ושוב לעולם, והבוהו התוהו חזרו ביתו את המלך כשעזב ומיד מחדש. יומלך אשר דרך, מורה ואין מכוון ואין בה שופט ואין יעשה בעיניו הישר ואיש במדינה האנדרלמוסיה מפילות בדרכן, העומדים כל אחר רדפו אשר ורבות, רעות סערות תועות, רוחות רק רוח. לכל אותם ומפיצות הקרקע על והמומים שדודים אותם
בערבותיו, משכנותיו וקבע ונסתתר שגלה המלך את ולחפש להתקבץ העם מבני החלו אז שיביאוהו אמונים לו ונשבעו סביבו התקבצו אט אט נעלם. בחוטים מושך רק כמאז שוב ולא חיפשוהו והם במסתריו, ובכה מהם נכסה תמיד ארמון. באותו שוב וישכינוהו שנים )כי בביתו ראוהו לא ומעולם הואיל ידעו, לא גדלו אף ענם. ולא ביקשוהו מצאוהו, גיזתם ומשאריות אבותיהם, אבות מספורי רק חיו והם המרד, אותו מאז עברו רבות אחד מצד כניצבים הנאמנות, מאוד עליהם קשתה כן על ונתעודדו(. נחמה טל צוּ מִ אלמלא מתייאשים, היו ובאמת ואפשר לועג, עולם ---למול לחודש בשנה, פעם אלמלא
׀מאורנו128
וקוצים דרדר ומלאו רבות שנים זה עובדו )שלא לשדות המלך עמהם יצא כמאז, (אחד, שנהג למנהג וזכר הקדמון, ההוא האיש של החיפוש לימי זכר כמאז, שם עמהם והתהלך תפארתו. בגדי ללא גדול, מלך אינו והוא בשדה פגשם הפעם אך ומלכותו. גדלו בימי נשבעו מהם, ונסתתר נתעלה ששוב לפני ובסוף, בחוטים. מושך אך והוא פגשם הפעם בקשו וגם הכל. ולמרות זאת בכל בביתו, שוב שיתגלה וביקשו מחדש, אמונים לו ונשברו. התעייפו קצת אם הסוף, עד הזמן כל נאמנים היו לא אם סליחה
עלי "קשה )כמאז(: להם ולחש הטובה, בימינו בחוטים, המושך אז, חבקם והוא ונתעלה. פרידתכם",
לא עוד שמעולם כמו בארמונו להתגלות יחזור והוא היום קרוב שעוד בחוש ידעו והם לעולם מלכותו כבוד שם "ברוך גדול בקול ויאמרו ויכריזו פניהם על יפלו והם התגלה, טובו. ואל ה' אל ופחדו ועד",
לחם׀ 129מטה
מטהלחם אברהמי יצחק
שבר" לחם מטה "…כל
והוא היה, קריר יום מחוזא. של הגדול הדין לבית הסמוך בחדר ישב ק יסַ אִ בר מרי המבנה ריכוז. בחוסר הטיט לבני שבין החריצים לאורך שוטטו עיניו טליתו. את היטיב חשב. זוכר, שאני מאז כאן נמצא הזה
ישבו מרי, וכמו פשוט. חדר הדיינים. מושב שלפני ההמתנה חדר זה, היה קטן חדר מהורהרים. מתוחים, דינם, לפסק ממתינים לפניו, רבים אנשים נמוך שרפרף אותו על פי למוצא ומתוחכמים תמימים ועשוקים, גזלנים עשירים, כמו חלכאים חיכו זה בחדר פסחה שלא החדר כתלי בין שררה רבה ומתיחות כאן נפסקו רבים דין פסקי הדיין. איש. על
לאלונקה גם כמו הקיר, על שנתלו לנאדות לב לשים שלא איסק בר יכל לא הפעם -שמשום כאן היושבים כמו הוא, גם לתודעתו, במעט אך חדר זה כל שם. הופיעה מה רחבת ועל ההומה הרחוב על המשקיף החלון אל מבטו הסיט הוא מתח. מלא היה לפניו, אירע. לא דבר כאילו ולקנות לסחור בהמון, להבלע היה שמח כמה השוק.
מטהו את בחזקה ולפת במושבו בבהלה הזדקף איסק בר מרי העץ, דלת נפתחה פתע הדין. בית שמש זה היה הכבד.
בחשש. בו הביט איסק בר זמן". מעט עוד "יש הזקן, השמש אמר בסדר", "זה
שקט. בקול שאל אותי?" יכניסו "מתי
השמש. כך התורה", ספר את להביא יצאו "הם
מספיקות". תפילין גם "הרי בלחש, איסק בר שאל תורה?" ספר "למה
הסיבות את יש הדין לבית "אבל השמש, אישר מועיל", התנ״ך מתוך ספר וגם "כן, שלו".
לנפשו. איש איש בהרהורים, שקעו השנים השתררה, דממה ענה. לא איסק בר מרי
פתאום. הזקן נאנח "אוי",
היה הלבן זקנו ודהויה. ישנה לבש, פשוטה שׂלמה בשמש. להביט עיניו את הרים מרי
׀מאורנו130
כבוד אמרו זקן, איש פני ופניו, . דליל
שאל. להשבע?", שברצונך בטוח "אתה הזקן. אמר "אח",
במקל. אחיזתו את והטיב יבש בפה האיש אמר "כן",
לא שמעודו לעצמו חשב איסק בר ומרי השמש, אמר קטן", לא בסכום מדובר "אמנם בכל השמש חמור". -החזיק דבר זה שבועה אבל נכון, "זה כסף, הרבה כך
בעצמו, בטוח היה הוא הרבה. ראה הוא וגם מבוגר, אדם היה הוא בכתפיו. משך מרי דבריו. בצדקת בטחון והקרין
השמש. אמר "כן…"
שתיקה. ושוב
מהורהר. האלונקה, על הסתכל איסק בר
השמש. אמר אותה", לשאת קשה לי "היה
מרי. התנער "מה?"
כמו צעיר לא כבר "אני השמש, חזר לכאן", אותה להביא קשה לי שהיה "אמרתי פעם".
הבנה. בחוסר עליו הסתכל מרי
האלונקה. על נח שמבטו איסק בר לב שם עכשיו רק "האלונקה". השמש, אמר "אה",
מרי. שאל אותה?" הבאת מה "לשם
בגורלו". בטוח להיות יכול לא אדם אלונקה. מכינים נשבע שמישהו פעם "בכל
-בר את ראה הוא שונה. במבט באלונקה הביט אחר בחשדנות, בשמש הביט איסק ונרעד. עליה, מוטל עצמו
כאן, היום חוֹמר, "יציר ושקט, נמוך בטון השמש המשיך הכל", בסך האדם, מהו "כי "---ומחר
עליו המשופשף בשרפרף מבטו את נועץ בקשיחות, לעצמו התכנס איסק בר מרי ישב.
האיש. את פולח הנוקב מבטו בטליתו, התכנס והשמש מהחלון נשבה רוח
מהיום"… לא אות מכיר "אני אמר, "מרי",
ראשו. הרים לא איסק בר
ענשו גדול תישבע. ולא שתשלם מוטב יודע, איני "וזאת המשיך, עמ", הצדק אם "גם
לחם׀ 131מטה
הדברות. מעשרת אחת מרי, לבטלה, שמים שם המוציא של
שוה לא מרי, הים, כחול רב יהא אפילו בו, שתזכה הכסף כסף? בשביל מה? ובעבור העולם. מן אותו שיטרוד סוף הממון, אחר היום רודף אדם בשבילו. שתשבע כדאי ולא חבל". מרי, חבל,
באי זע איסק בר איסק. בר במרי עיניו את ותלה בראשו הניד -הזקן במקומו, נוחות אדרתו. -מסדר את כביכול
מתגוננות בעינים מסתכל אויר, ונשף נעצר לשקר". נשבע "איני לזקן, אמר "תבין", לשקרן. אותי שם אתה לחינם דעת. נתת לא זאת על איתי? הצדק אם "ומה בשמש. דין עלי פסקת אתה הגם ואיומים. לחרפות הנתבע, של חלקו "זה קולו, התחזק כן", רגלי בין המרובות השנים שמא או -פושע? ולב? כליות בוחנות עינים ל העניקו הדיינים זה אין כלום בשוק, הבריות עלי אומרים ומה הלה? עלי מטיל כתם איזה מבין אינ –וכי נזהר שאני יודע לתבוע. בחר אותי בי. האמון את האיש אותו מערער אחת בבת משנה? כספי. יתרת את ממני יוציא שבכך חושב בשבועות.
ואביון עני אשאר אותו אשלם אם זה, הוא עתק סכום אכנע. אם אאבד הכל "הכל, בקץ עלי אתה מאיים הטוב. שמי ואת אאבד, הבריות אמון את גם ימי. -כל-לשארית מביניהם". הגרוע מהו להכריע אין ולי כמת. חשוב עני גם כי היטב אני יודע אך בשר,
יציב. במבט בו הביט השמש
בפני שמים, בפני עליך, ירננוּ אם ואף איסק, בר חכם "היה ציטט, בדעת", אלא עני "אין איסק, בר כהוגן, עושה לא אמת שבועת הנשבע גם נקי. תהיה העולם, והיה שאמר מי בשם הדרך". -בהשתמשו זו לא מרי, לא, ממון. תאוות לצורך שמים
הקיר. על ונשען הקטן זקנו את ליטף השמש
שאל. הללו?" הנאדות את אתה "רואה
בר של השמש. -מבטו הביא כנראה אותם גם לנאדות. חזר איסק
הם אין וכבר קטן, אחד "נקב מהורהר, השמש אמר אלו", נאדות כמו הוא "האדם כל האדם, הוא כך מתרוקן. תכנם וכל מאומה, בכל-שוים ארעי, -כך יכול קלות כך ועל עפה, צפור כצל כרוח, חולף עין, כהרף עובר הזה העולם העולם. מן לעבור הוא היא מטרתו מרי, בשר, בחיי תכליתו אין זה עולם המעשה. לתכלית להתבונן האדם א בעיני והישר הטוב -עשית אל לכך יאמרו, ומה מגמתנו, לשים עלינו לזה ואדם. להים ובצדק". באמת לפגוע
נכחו, בהה איסק בר מרי הרוח. מפני להחם נוספת, פעם טליתו את היטיב השמש
׀מאורנו132
. מהורהר
ש…" "אלא איסק, בר לפתע אמר אבל…" נכון, זה "כל
על חלושות דפיקות נשמעו פתאום אך להמשיך, ניסה מרי בדריכות, בו הביט הזקן לבית המובילה השמש. -הדלת נכנס דרכה הדין,
מהשבועה". ולהפטר כעת לפרוש "ביכולת השמש, אמר הובא", התורה "ספר
בקול לשמש אמר ברשותך", "אכנס, חפוזות. בתנועות מקלו, בעזרת קם איסק בר מרי נחרץ.
בחריקה. העץ דלת את לפניו פתח הוא נאנח. השמש
אמר. עיני", את ה' יאיר מרי, האמת, מהי "תחשוב
הוא. גם נאנח איסק בר
לבדו. השמש את והותיר פנימה שנכנס לפני אמר להבין", יכול היית אם שמח "הייתי
מהורהר. בחדר, רגעים מספר למשך נותר הזקן השמש
לבית ונכנס האחרונה בפעם טליתו את היטיב אחר שוב. נאנח האלונקה. על נח מבטו הדין.
***
שנתלו הכבדים העננים מפני קלוש היה היום אור אפלולי. היה מחוזא של הדין בית הואר החדר וגבוהים. צרים חלונות שני דרך חדר שהיה המועט האור וגם העיר, בשמי נרות ידי על -בעיקר התורה. ספר עתה הונח עליו הדיינים, שולחן על שהועמדו שמן מיד. להבחין היה ניתן בכך בחדר, שרר מתח נכנסו. טרם הדיינים
הם גם בקסת. נתונות ונוצותיהם לפניהם מונחים קלף גוילי במקומם, ישבו הסופרים הדיינים שולחן בצד היה מושבם שבועה. עד שהגיעו הדין בעלי הם מעטים נרגשים. היו כותבים. הם אשר את להאיר חרס, בכלי נרות היו שולחנם על וגם ממנו, ונמוך
אך להרגיעו אמורים קרוביו, עמדו וסביבו דאגה, אומר כולו החדר, בירכתי ישב התובע מהשבועה. חששו שהם פלא לא הכף, על עמד בהחלט נכבד סכום בעצמם. עצבניים
גווילי את סידר מהם מי מנוחה. חסרי היו בעצמם הם אך סדר להשליט ניסו השמשים לבעלות הטוען את להרגיע מנסים חלקם הנוכחים, את להושיב ניסו אלו אי המדרש, בית כל הכסף. עצבים. -על מהתמוטטות תחתיו נופל היה רגע שעוד היה, מתוח כך
לחם׀ 133מטה
איסק, בר למרי זמן, מעט לו לקח הדלת. שנפתחה ברגע התפרץ זה שכל פלא לא הרועד האיש את שזיהה לפני הרבה הצעקות את שמע לפיכך לאפלולית; להתרגל מקלו, על נשען המום, שם, נעמד פשוט לתוכנן, לב שם לא אפילו הוא אותן. המשמיע אותו החזירה כתפו על שטפיחה עד בוהה, מהכל, מנותק עמד, כך עיניו. את מאמץ לקרקע. באחת
אחור. לסגת יתבייש שלא לו ולחש הדלת את אחריהם שסגר הזקן השמש זה היה
שקלטו התנודות את לתרגם והחל הפשיר מוחו התעשת. אחת בבת אחור. לא רק אחור. אוזניו.
כל את לב! "חסר מקרוביו, שנים בידי נתמך כולו, אדום התובע צעק לב!", "חסר עז תבוש, לא איך לטול! רוצה אתה לב!"-חסכונותי חסר פנים
אותו. גם שהפתיע סמכותי אך מתגונן בקול איסק בר פתאום אמר אותו", "הרגיעו
של ויפחותיו מאחוריו השמש של הכבדה נשימתו ורק בחדר, נפלה טעונה דממה נשמעו. התובע
שלא דאגו שמשים, אותו, הרגיעו נא נטרפה. דעתו כאילו "דומה והמשיך, סביבו הביט העצום הסכום את במרמה מכיסי הוציא שכבר הוא מדמה המידה. על יתר יתרגש יפתרו שעכשיו וחשב לקשיים נקלע מזלו בביש בוכה. הוא כך על בחוצפתו. שדורש הרמאי." ישועת תבוא ממני לא לא, אבל הוא. מיילל כך על צרותיו,
בית על אני "סומך בינתיים. שנכנסו הדיינים אל מבטו עבר -כאן הדיינים, כבוד דינכם של הצגותיו אחר תיטו שלא צדקותכם, על יושרכם, -על אנו, חפצים ובַצדק בָּאמת זה. ובבכיות". פנים בהעמדות לא
אחד דברי את ששמעו סימן שום הראו לא שקמה, המהומה בעקבות שנכנסו הדיינים, לשלחן. ראשיהם והרכינו במקומותיהם ראש בכובד נעמדו הצדדים.
נשען הוא ברגשותיו. לשלוט ניסה לאולם, הדיינים שנכנסו משעה מעט שנרגע התובע, "חוסר – בכאב לעצמו ממלמל לאט, מתנשף מתומכיו, אחד חוסר-על לב"…-לב,
אי אותו הצדיקו לב", בלבם. -"חוסר הנוכחים מן אלה
היא. כבדה האשמה אכן לב, חוסר
***
׀מאורנו134
ומלוויהם דין בעלי סופרים, תלמידים, שמשים, דיינים, מחוזא, של הגדול הדין "בית עד רבא הגדול האמורא דאתרא מרא בהכנס בדומיה ולעמוד כבוד לחלוק מתבקשים חמור. פנים וסבר גבוהה קומה בעל שמש אבונא, הכריז בכסאו", מורנו ישיבת לרגע
וכל-או רבא, – רב כבוד לו חלקו שהכל האמורא הדין, בית אב נכנס -אז אומר כולו -הדרת המאירות בעיניו סוקר רגעים, למספר בפתח, שם, עמד הוד. נוראת מלכות ובמצנפת היפה באדרתו הלבן, בזקנו כבוד, יראת בנוכחים נוטע בחדר, העומדים את ראשו. את שעטרה הדיינים
הדיינים. לחבריו שלום מהנהן במושבו, להתיישב פנה אחר לשמשו, מילים כמה אמר
בדממה. התיישבו והכל מרבא, לכך סימן שקיבל לאחר אבונא אמר בבקשה", "שבו גליונותיו. מתוך רם בקול לקרוא החל והלה הדין, בית לסופר סימן האמורא
***
איסק, בר מרי הנתבע, על הוטל פסקם, פי ועל הדיינים דעת שיקול לאחר לכך, אי "… שתבעו מהסכום בלבד עשירי חלק הוא שחייב חפץ, בנקיטת חמורה שבועה להשבע ברבא. מבטו ותלה הסופר פסק כאן מכך". יותר ולא שבו, בר אימר
בר מרי נא, "קרב רבא. אמר -"אכן", אל קרב במטהו, נעזר רגליו, על קם מרי איסק". הדיינים. שלחן
להשבע"? "ברצונך נוקב, בקול רבא אמר "מרי",
הנהן. מרי
דעתך"? את שינית "לא
לחש. "לא",
"מה"?
קולו. את חיזק "לא",
שבו"? בר לאימר השייך ממון בידך אין כי טוען עודך "האם
בשקט. אמר "כן",
"שוב"
יציב. בקול הפעם "כן",
לחם׀ 135מטה
רבא. בידו הורה במקומך", "שב
בר חזר -במאמץ על נשען שנים או רגע עמד לאיטן. משתרכות רגליו למקומו, איסק והתיישב. מהורהר מקלו,
לתובע. רבא פנה הלום", גש אימר, "ואתה
בזריזות. מתקדם מכסאו, התרומם אימר
איסק"? בר מרי את תובע "העודך
ברור. בקול "כן",
לבטלה"? שמים שם הוצאת איסור חומר לך "הידוע
הרב". כבוד "כן
לחינם"? שמים שם להוצאת אתה גורם בסיס חסרת תביעתך שאם אתה "היודע
הרב". כבוד "כן
תביעתך"? את משאיר אתה זה כל "ועם
–" שנים של בעמל הרב, הוא, האחרון "כספי
שב". אנא השבועה, ידי על זאת לברר לנו נותר עתה צורך, "אין
לרבא, והגישו הספר את נטל השמש התורה. ספר את אליו לקרב לשמשו סימן רבא מעט אותו וגלל הספר את פתח הוא הספר. את שעטף הבד מעיל קישורי את שהתיר בשתיקה. ושקע מספר, רגעים למשך עיין הלאה.
א–להיך ה שם את תשא לא הדברות, עשרת "בפרשת פתח, הקדושה", בתורתנו "כתוב מעל מתרומם לרגע, נעצר כאן לשוא". שמו את ישא אשר את ה' ינקה לא כי לשוא, מחילה "מובטחת קולו, הרעים 'ונקה'", נאמר בתורה העבירות "בכל קרא. ממנו הספר פסוק בסיני הקב״ה שאמר שבשעה יודעין הוו ינקה". "לא נאמר וכאן בתשובה, לחוזרים כל כולו. העולם נזדעזע -זה חזר אם שאף לבטלה, שמים שם המוציא עוון חמור כך ממנו". נפרעין בתשובה
וממשפחתו, ממנו וכאן, האדם, מן נפרעין שבעולם עבירות "בכל רבא, המשיך עוד", "ולא עליו. שמחפין
כולו. העולם ומכל ממנו – וכאן ממנו, נפרעין שבתורה עבירות בכל
ממנו נפרעין וכאן, דורות, ושלושה שנים לו תולין זכות לו יש אם שבתורה עבירות וכל זה ערבין ישראל שכל ישראל', של מ׳שונאיהם להפרע שגורם אלא עוד, ולא לאלתר. זה"? לכל מוכן אתה "האם נוקב בקול וקרא רבא עצר כאן בזה"
׀מאורנו136
נשמע לא קול. שום
להשבע"? אתה רוצה "עדיין
כאבן, קפוא היה איסק בר מרי לאמת". אני נשבע הגדול, רבינו "כן, קול, נשמע לבסוף לאמת". אני "נשבע
אילו שמעת אמר, שרבא, מה "שמעת האולם, של השני מצידו המום קול נשמע "מה"? כל אכזר? רמאי לב, לך האין לשקר"? -עונשים, נשבע אתה בקלות כך
קשה המהומה, ששככה עד זמן עוד לקח אולם הגבוה, השמש קרא הדין"! בבית "שקט שבו. בר אימר של רוחו את להרגיע היה
הנאדות". את רוקנו האלונקה, את "הביאו לבסוף, רבא אמר "ובכן",
את להכניס שנים עוד יצאו ועמו המשפט לחדר האלונקא את להביא יצא הזקן השמש הזקן. ניפח אותם הנאדות,
הלה מתחנן, מבט איסק בבר השמש נעץ ובעברו איסק, בר מרי פני על עברה האלונקא למבטו. הגיב ולא ורציני, נוקשה עמד
האדם. חיי עראיים כמה עד לרמוז מאויר, ורוקנו הנאדות הוכנסו אחר
בפתע. רבא קרא הלום"! "גש
אותו וכרך התורה בספר טיפל רבא העבה. במקל נעזר לאיטו, קרב איסק בר מרי לשמש. ונתנו נשקו בעדינות, במעילו
אליו, מבט הישיר רבא הדיינים. שלחן לפני מורכן ובראש הולם בלב עמד איסק בר מרי עיניו את בו נעץ רבא בחשש. ראשו את הרים איסק בר מרי מרי. אל התכופף אחר אמר. בך…" לחזור אתה יכול "עדיין הטובות.
נשבע"… אני "לאמת בעצבנות, מרי אמר יכול", לא "אני
שנקבץ הקהל על הסתכל באזנם. משהו ולחש הדיינים אל פנה ונאנח. התרומם רבא שבו"! בר אימר נא, "קרב בקול, והכריז
בו. תומך אותו, ליוה השמשים אחד מרי. ליד נעמד לשולחן, הוא אף התקרב אימר
ובנקיטת ה' בשם להשבע הסכים איסק בר "מרי רבא, פתח הרבנים", חברי "ברשות שבו". בר לאימר דבר חייב שאינו חפץ
שהיו הגדולים מהתלמידים אחד קרא האלה!", הרשעים האנשים אהלי מעל נא "סורו שם.
נא…". "סורו התלמידים שאר גם אמרו ומיד לרגע דממה היתה
לחם׀ 137מטה
נא…" "סורו מילה, כל מודדים לאט, ואמרו ראשם הנידו השמשים
גם הפסוק את אמרו בשקט זמן עוד ולאחר עצמם, לבין בינם הסופרים, גם אמרו כך איסק. של מלויו
אהלי מעל נא "סורו הדיינים, גם מלמלו אז ורק שבו, בר מאימר התרחק השמש האנשים…".
הדיין השלישי. לדיין מסרו והלה מימינו, שישב לדיין העבירו התורה, ספר את נטל רבא מקום חיפש הוא נטלו. לא האחרון אך למרי, הספר את והושיט השולחן מאחרי יצא למשענת. לו לקח אותו הקנה את בו להניח
המטה". את "החזק בכעס. בו הביט אימר אדומות. בפנים לאימר פנה "סליחה",
הספר. את קיבל ומרי המקל, את מילים בלא לקח אימר
הוסיפה באולם שנפלה האפילה לכבותם. מיהרו והשמשים רבא, אמר הנרות"! את "כבו לנוכחים. פחד
לרבא. מימין העומד הדיין קרא "שופרות"!
מייללות גונחות, ארוכות, תקיעות בשופר. תקעו הדין בית מזהירות…-שמשי מייבבות,
דקה. דממה קול הרעש אחרי שקט. – ואז
החרדים… ההולמים, הפועמים, הלבבות את בחושך לחוש שאפשר היה דומה
רבא. של קולו עלה ואז
אמר. באמת", הודו אנא, ה', חילול ימנע למען האחרונה, "בפעם
קול. שום
מרי"? להשבע, "רצונך
כן"-"כ
ברור"! "אמור
"כן"!
"לא!"
שבו. בר אימר זה היה עיניהם. את מאמצים הקול, לעבר פנו המבטים כל
התביעה". את אני "מבטל שוב. אמר "לא,"
מוותר אני עליו… סמכתי "אני במאמץ, מילה אחר מילה מוציא והמשיך, אויר שאף הוא כל את אצלו הפקדתי לשווא. איסק בר ישבע שלא ובלבד דיינים, הסכום, כל על
׀מאורנו138
חפץ איני אני לבטח. ממנו, יפרע במרומים היושב יוביל. זה כל לאן ידעתי לא חסכונותי, ידי". על שמים שם שיתחלל
הנוכחים. כל והשתאות מבוכה של דממה הכל, את שעוטף כבד שקט ושוב
על אתה מוותר "האם אימר. אל רבא פנה ולבסוף הדיינים, בין נשמעו דיבור קולות התביעה?"
מבוהל. אימר ענה "כן",
לשאול. רבא הוסיף להוסיף?" מה איסק בר למרי יש "האם
קצרה. שתיקה לאחר יבש בגרון איסק בר ענה "לא",
פטור איסק בר מרי כי מחוזא, של הדין בית בזאת, לפסוק "הרינו רבא, אמר "ובכן," יימצאו באם להתחדש תוכל התביעה שבו. בר אימר ממנו תבע אשר תביעה מכל עדים".
מרי התורה. ספר את ממנו ונטל איסק בר מרי אל ניגש רבא של מימינו שעמד הדיין לו והושיט מתריס בקול אימר אליו פנה "קח!" איש. על להביט מבלי גלימתו את יישר המטה. את
החוצה, לצאת ופנה סתומות אמר המטה", את אצלך "השאר איסק, בר אמר "אנא," כבדה. כבדה, אוירה אחריו ומותיר הדלת, אל דרכו את מגשש
***
ספר על לשמור שנותר הזקן, השמש למעט הדין, מבית התפזרו כבר כולם ירד. גשם הגשם. שיפסק עד התורה
את לאסוף הלאות רגליו את משרך היום, מאורעות מכל הדין בית את קצת סידר הוא מובן חסרי לדידו היו רבים דברים האחרונות. השעות את במוחו משחזר הספסלים. בהם. הרהר והוא ופשר,
להשבע מוכן היה האם הרמאי, היה מרי האם זיוף? היתה תביעתו וכל שיקר, אימר האם בידיו? מטהו את איסק בר עזב ולמה שבו? בר אימר ויתר ומדוע לשקר?
השופט מהצדדים, אחד ניזוק אם גם כי ידע אך השמש, לענות יכל לא אלה כל על כל על ולשלם דינם, את לקבל עתידים העוול עושי משפט. יעשה עשֹה הארץ כל מעשיהם.
לחם׀ 139מטה
חושב מעונש, שימלט אדם חושב ציפור… "כצל לעצמו, מלמל האדם?" חיי הם מה "כי מחשבות אדם חושב חשבונות. לחשב תחבולות, למצוא להתחכם, שביכלתו אדם תקום". היא ה', עצת ורק ה', ועצת רבות,
חזק.
האמיתי: הסיפור
אותו, משביעין כשהן והתניא: דמשתבע? איניש עביד לא דנפשיה דעתא ועל ועל דעתינו על אלא אותך משביעין אנו שבלבך תנאי על שלא יודע, הוי לו: אומרים קטנות עץ )חתיכות לאיסקונדרי להו דאסיק לאפוקי לאו מאי? לאפוקי דין; בית דעת דעתינו, על ומדקאמר מעות(, שמם את )כנה זוזי שמא להו ואסיק ר״ן( בהם. שמשחקין גברא דההוא דרבא. מקניא לאפוקי לא, דנפשיה! אדעתא דמשתבע אינש דעביד מכלל ליה: אמר לי, פרע זיל ללוה: ליה אמר דרבא, לקמיה אתא זוזי, בחבריה מסיק דהוה זוזי ויהיב קניא ואייתי אזל דפרעתיה. ליה אישתבע זיל כן, אם רבא: ליה אמר פרעתיך, בידך, קניא האי נקוט למלוה: ליה אמר דינא. לבי עליה ואתי ואזיל מסתמיך והוה בגויה, ותברה רגז מלוה ההוא בידיה. ליה דהוה מה כל דפרעיה ואישתבע תורה ספר נסב אישתבע. דקושטא ואישתכח לארעא, זוזי הנהו ואישתפך קניא, לההוא
כה: נדרים מסכת
׀מאורנו140
לוֹמוֹ חֲ עוֹדבַּ כהן אלעד
לוֹמוֹ חֲ עוֹדבַּ
בִּקֵּשׁהַנֵּר
הַמּוּזָר
יםהַזֶּה מִ הַתָּ
ה. כָ ירחֲשֵׁ אִ הָ לְ
יץ, קִ הֵ כְּשֶׁ
בוֹ רֶשׂזְהָ עֶ מֵ
פוּנָהבַקֹּדֶשׁ ההַסְּ נוֹרָ בַּמְּ
מוֹ צְ יעַ לִ הִשְׁ
ק חֵ רְ הַ
ים יםהַזֵּדוֹנִ ףהַמַּ צֶ לשֶׁ אֶ
ית מִ צְ הַ יםלְ רִ הַקָּ
ה ימָ דאֵ יםעַ חוֹרִ שְׁ
תנַפְשׁוֹבִּקְּשׁוּ אֶ שֶׁ
תהַיְּאוּשׁ אוּרַ גְלוּגמִמְּ לִ םבְּ צָ רְ פָ בְּ
תרוּחוֹ יםאֶ רִ כּוֹפְ
ר. חוּץבַּכֹּפֶ יִתוּמִ מִבַּ
נֵס רֶ קדֶּ רַ
ה חוּפָ העוֹדאִשּׁוֹהַסְּ חָ לַקְּ תְ הִ
א חהַנּוֹרָ רַ דהַקֶּ רַ בְ בִּ
ד רוֹעֵ וּמִלִּבּוֹהָ
ה יכָ מִ ההַסְּ לָ פֵ אֲ יחוּבָּ לִ בְ הִ
…
ים. הַגַּעְגּוּעִ
נשלח על ידי: אלעזר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה