**למה נגרע / פרק ב' - חג ההזדמנות השנייה**
הרב אליהו טרבלסי
פסח שני, הנחגג בי״ד באייר, הוא חג מיוחד במינו בלוח השנה היהודי. זהו החג היחיד שנוצר בעקבות בקשה אנושית, זעקה שבוקעת מן הלב: "לָמָּה נִגָּרַע"? אנשים שהיו טמאים בזמן חג הפסח ולא יכלו להקריב את קרבן הפסח במועדו, פנו אל משה רבינו בשאלה ובבקשה - מדוע ייגרע חלקם? האם אין הזדמנות שנייה?
הקב״ה, ברוב חסדו, יצר עבורם חג מיוחד, חג פסח שני - הזדמנות נוספת להקריב את הקרבן ולהשתתף בחוויה הרוחנית של חג הפסח. (מזל שלא צריך לנקות שוב לפסח, כי את הפסח הזה אפשר לאכול עם חמץ.)
"וַיִּהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא… וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ט, ו-ז)
בסיפור פסח שני יש עוצמה אדירה. אנשים טמאים לנפש אדם - כלומר, אנשים שנטמאו ממגע עם המת - באים בתחושת החמצה וכאב. הם לא יכולים להשתתף בקרבן הפסח, בחוויה המרכזית של חג החירות.
תחושת ההחמצה הזו מוכרת היטב לאלמנים, לאלמנות, לגרושים ולגרושות. גם הם חוו אובדן, גם הם נגעו ב״מוות״ של מערכת יחסים, וגם הם רוצים לחיות, להיות. מדוע עליהם לוותר על חיי זוגיות מלאים?
אך הטמאים לנפש לא הסתפקו בתחושת ההחמצה. הם פנו אל משה רבינו בשאלה ברורה ותקיפה: "למה נגרע?" - מדוע עלינו להיות מודרים? מדוע לא מגיעה לנו הזדמנות שנייה?
זוהי קריאה שצריכה להדהד גם בחייהם של מי שמתמודדים עם סיום פרק בחיי הזוגיות שלהם. "למה נגרע" - למה עלינו לוותר על אהבה וזוגיות? למה לא מגיעה לנו הזדמנות שנייה לאושר?
תשובת הקב״ה לקריאה "למה נגרע" הייתה מפתיעה:
"בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (במדבר ט, יא)
את הפסח הראשון מתארת המשנה בעוצמה גדולה, ברוב עם:
"הַפֶּסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלוש כִּתּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ו) וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, קָהָל וְעֵדָה וְיִשְׂרָאֵל. נִכְנְסָה כַּת הָרִאשׁוֹנָה, נִתְמַלֵּאת הָעֲזָרָה, נָעֲלוּ דַלְתוֹת הָעֲזָרָה. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. הַכֹּהֲנִים עוֹמְדִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, וּבִידֵיהֶם בָּזִיכֵי כֶסֶף וּבָזִיכֵי זָהָב. שׁוּרָה שֶׁכֻּלָּה כֶּסֶף כֶּסֶף, וְשׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ זָהָב זָהָב…"
ובפסח השני, אין קהל, ואין עדה, אין בזיכי זהב וכסף וכלים מכלים שונים. אך הפסח ישנו.
זיווג שני אינו העתק של הזיווג הראשון. יש בו ייחודיות משלו, יש בו אתגרים משלו, אך יש בו גם עומק וחוכמה שלא היו בזיווג הראשון. הוא אולי לא נוצץ כמו פסח ראשון, לא מתקהלים להם קהל, עדה וישראל בחג הזה, אך גם להם מגיע.
"קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" (סוטה ב ע״א).
האהבה הראשונה, הרומנטית, מלאה בזיקוקים ובתחושת התעלות. היא מסנוורת, מרגשת, אך לעתים גם שטחית. אהבה זו היא כמו פסח ראשון - חגיגית, מרשימה, אך גם תובענית וקפדנית בפרטיה.
האהבה השנייה, לעומת זאת, מגיעה עם בגרות ועם חוכמת חיים. היא נבנית על בסיס הבנה עמוקה יותר של החיים, של אתגריהם, של מורכבותם. אהבה זו אינה מתעלמת מהכאב, היא מכירה בו ובונה קומה נוספת על גביו. כמו פסח שני, היא אולי פחות נוצצת ופחות חגיגית, אך היא עמוקה וממשית לא פחות. היא אנושית יותר.
בזיווג שני, אנחנו מביאים לקשר את כל הניסיון שצברנו, את כל הפצעים שהחלימו, ואת כל התובנות שלמדנו. אנחנו יודעים מה חשוב באמת, ומה פחות חשוב. אנחנו מבינים את ערך הוויתור, את חשיבות ההקשבה, ואת היופי שבקבלה.
אנחנו לא מתעלמים מכאב האובדן או הפרידה. אנחנו נושאים אותו עמנו, מכבדים אותו, ובכל זאת בוחרים להתקדם הלאה, לבנות מחדש, לאהוב מחדש.
כאשר האנשים הטמאים פנו אל משה בשאלתם "למה נגרע", תגובתו הייתה מדהימה:
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם משֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם" (במדבר ט, ח)
משה לא דחה אותם, לא סתר את טענתם, אלא בחר להקשיב - הן להם והן לקב״ה. הלוואי ונדע להקשיב להם, למי שמרגיש טמא, או בדרך רחוקה, לעתים רחוקה מידי.
חשוב להקשיב. לשמוע קולות אחרים, להקשיב לאחר, להקשיב אפילו בלי לתת פתרונות ממשיים. להיות שם עבור אלה שמרגישים שנדחו.
לעתים, הפחד מפני כישלון נוסף, הפחד מפני כאב נוסף, עלול למנוע מאיתנו לפתוח את הלב לאהבה חדשה. אך כמו משה, עלינו "לעמוד ולשמוע" - לעצור, להקשיב, ולתת לקב״ה להדריך אותנו.
פסח שני ניתן לאנשים שהיו "טמאים לנפש" - כלומר, אנשים שנגעו במת והיו בתהליך של טהרה.
הטומאה איננה דבר שלילי, היא חלק טבעי מתהליך החיים. כך גם האבל והכאב על סיום מערכת יחסים, הסיבה אשר תהיה - הם חלק נוכח בחיים. אך כמו הטומאה, גם לאבל יש זמן וקצב משלו, ובסופו מגיעה הטהרה - היכולת לפתוח דף חדש.
פסח שני מלמד אותנו שגם כאשר נדמה שההזדמנות חלפה, שהרכבת כבר עזבה את התחנה, תמיד יש אפשרות להזדמנות נוספת. הקב״ה, בחסדו, מאפשר לנו לתקן, להשלים, לנסות שוב.
ההזדמנות השנייה לאהבה חשובה מאוד. היא אולי שונה, אולי פחות זוהרת, אך היא עמוקה יותר, אנושית יותר, שלמה יותר. היא בנויה על קרקע מוצקה של ניסיון חיים, של בגרות, של הבנה.
כמו האנשים הטמאים שבאו אל משה בדרישה "למה נגרע", גם עלינו לדרוש מעצמנו - ומהחיים - את הזכות לאהבה נוספת, את ההזדמנות לבנות חיים זוגיים מלאים מחדש.
אנחנו רק צריכים להשתדל מעט, להקשיב, להיות, לנסות. אולי נצליח לעזור להם למצוא את הפסח השני שלהם.
אמן.
נשלח על ידי: אליהו טרבלסי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה