*פרשות אחרי מות קדושים*
פרשת קדושים מגיעה לשיאה בקריאה להתקדשות כי ה׳ קדוש. זהו רגע של סיכום, חתימה המאגד את כל המצוות שהופיעו לפני הקריאה למטרה אחת: התעלות מעל החומר.
אולם, מיד לאחר מכן מופיע פסוק מפתיע העוסק בעונשם של בעלי אוב וידעוני. התזמון מעורר תמיהה: מדוע לחזור לעיסוק בטומאה לאחר שכבר הגענו אל הקדושה?
הספורנו מבאר כי האוב והידעוני אינם סתם חטא, אלא האנטיתזה המוחלטת למהות הפרשה. בעוד התורה מכוונת אותנו לקידוש החיים וחיבור לנצח, העיסוק במתים ובכישוף מושך את האדם מטה, אל קידוש המוות והחידלון.
בעומקם של דברים, מצוות התורה אינן אוסף חוקים אקראי, אלא דרך חיים המעניקה משמעות אינסופית לכל רגע בעולם הזה. לעומת זאת, האוב והידעוני משדרים מסר של ייאוש: החיים כאן חסרי חשיבות, הכל נתון לגורל עיוור ושרירותי, ועדיף להתחבר ל״עולם המתים״ כבר עכשיו.
התורה מציבה את האיסור הזה דווקא בסוף, כדי להדגיש שהאמונה היהודית היא המלחמה הבלתי מתפשרת נגד הריקנות. הקדושה היא הבחירה המודעת בחיים מלאי מטרה, אל מול הפיתוי שבכניעה לגורל ולמוות.
נשלח על ידי: israel altar
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה