"שיעור בנושא: סגולה לחיים טובים ושלווים ושמחים"
משנה מסכת ברכות ותלמוד בבלי מסכת ברכות דף נד עמוד א
חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה שנא' (דברים ו) ואהבת את ה' אל-היך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ובכל מאדך בכל ממונך דבר אחר בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך (גירסת הריף: בכל) הוי מודה לו במאד מאד
רי״ף מסכת ברכות דף מד עמוד ב
גמ' חייב לברך על הרעה ברוך דיין האמת [דף ס' ע״ב] ומקבלה עליו בשמחה כענין שהוא מקבל את הטובה כדכתיב חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה ואם משפט אשירה וכתיב באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר וכתיב כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא וכתיב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב.
רבינו יונה על הרי״ף מסכת ברכות דף מד עמוד ב
מתני' חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה וכו'. כמו שמברך על הטובה בשמחה ובטוב לבב כך יש לו לברך על הרעה בשמחה ולקבל מוסר הבורא בסבר פנים יפות ויחשוב כי הכל כפרת עונותיו:
גמ' בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע. עבודת יצר הטוב היא עשיית המצות ועבודת יצר הרע הוא שיכבוש יצרו המתגבר עליו וזו היא העבודה שלו מה שאדם יכול לעבוד לבורא ביצר הרע עוד נוכל לומר שיצר הטוב הוא מדת הרחמנות וכיוצא בזה ויצר הרע נברא לאכזריות וכשאדם אינו מרחם על הרשעים והוא אכזרי להם נמצא שהוא עושה מצוה גדולה ועבודת השם עם יצר הרע. מפי מורי הרב נר״ו:
טור אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכב
על שמועות שהן טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות הוא אומר בא״י אמ״ה דיין האמת וחייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ונפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה כי הרעה לעובדי השם הוא טובתם ושמחתם כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד השם שהיא שמחה לו:
מברך על הטובה הטוב והמטיב אף על פי שירא שמא יבא לו רעה ממנה כגון שמצא מציאה אף על פי שירא שמא ישמע למלך ויקח כל אשר לו ועל הרעה ברוך דיין האמת אף על פי שיבא לו טובה ממנה כגון שבא שטף על שדהו אף על פי שכשיעבור השטף היא טובה לו שהשקה שדהו מ״מ עתה רעה היא לו: טור שכ״ט
וכך כתב הרמב״ם בפירוש המשניות: שאין מברכים על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה, כי העתידות אפשר שיהיו ואפשר שלא יהיו.
ב״ח אורח חיים סימן רכב
פירש רש״י מברך על מדת פורענות בלב שלם ומייתי אמוראי עלה מקראי עי״ש. ורבינו (הטור)דקדק ואמר בדעת שלמה ובנפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה וכו' והוא לפי שאי אפשר לאדם שיהא שמח ברעה וצריך לפרש דהכי קאמר כשם שהוא מברך על הטובה בשמחה שאז מברך בדעת שלמה ובנפש חפצה כך יברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה ותיקן עוד שמה שכתב שמברך על הרעה בשמחה הוא לפי שבקבלת רעה זו הוא עובד השם והעבודה היא שמחה לו:
רמב״ם הלכות ברכות פרק י
וחייב אדם לברך על הרעה בטוב נפש כדרך שמברך על הטובה בשמחה שנאמר ואהבת את יי' אלהיך וגו' ובכל מאדך, ובכלל אהבה היתירה שנצטוינו בה שאפילו בעת שייצר לו יודה וישבח בשמחה.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכב
חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה, כדרך שמברך בשמחה על הטובה, כי הרעה לעובדי השם היא שמחתם וטובתם, כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם, שהיא שמחה לו.
משנה ברורה סימן רכב ס״ק ד
(ד) כדרך שמברך וכו' - כי באמת כל היסורין בין בגוף ובין בממון הוא הכל כפרה על העונות כדי שלא יצטרך להתיסר לעתיד לבוא ששם העונש הוא הרבה יותר גדול וכדאיתא במדרש יצחק תבע יסורין [היינו שהוא הכיר גודל מדת הדין שלעתיד וכעין זה אמר ג״כ דהע״ה סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי ותבע בעצמו יסורין כדי שינקה מכל וכל ולא יצטרך לפחוד עוד] א״ל הקדוש ברוך הוא חייך דבר טוב אתה מבקש וממך אני מתחיל שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות:
ערוך השולחן אורח חיים סימן רכב
סעיף ג שנו חכמים במשנה דהרואה [נ״ד. ] חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה והיינו לברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפיצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה כי הרעה לעובדי השם היא טובתם ושמחתם כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם ויחשוב שהכל כפרת עונותיו ונמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד השם ועבודת השם שמחה היא לו וזהו דכתיב [דברים ו, ה] ואהבת את ה' אלהיך וגו' ובכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הן מדה טובה הן להיפך הוי מודה לו במאד מאד וזהו שאמר דוד חסד ומשפט אשירה כלומר בין שנוהג עמי במדת החסד ובין שנוהג עמי במדת משפט תמיד אשירה ואיוב אמר [איוב א, כא] ד' נתן וד' לקח יהי שם ד' מבורך ולעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד [גמ' ס': ] והמשכיל יבין בדעתו ושכלו כי ענייני עוה״ז הבל וריק רגע קטנה כצל עובר וכחלום יעוף:
תניא ליקוטי אמרים פרק כו
והנה עצה היעוצה לטהר לבו מכל עצב ונדנוד דאגה ממילי דעלמא ואפי' בני חיי ומזוני מודעת זאת לכל מאמר רז״ל כשם שמברך על הטובה כו' ופירשו בגמ' לקבולי בשמחה כמו שמחת הטובה הנגלית ונראית כי גם זו לטובה רק שאינה נגלית ונראית לעיני בשר כי היא מעלמא דאתכסי' שלמעלה מעלמא דאתגלייא שהוא ו״ה משם הוי״ה ב״ה ועלמא דאתכסיא הוא י״ה וז״ש אשרי הגבר אשר תיסרנו י״ה וגו' ולכן ארז״ל כי השמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כי השמחה היא מאהבתו קרבת ה' יותר מכל חיי העוה״ז כדכתיב כי טוב חסדך מחיים וגו' וקרבת ה' היא ביתר שאת ומעלה לאין קץ בעלמא דאתכסיא כי שם חביון עוזו ויושב בסתר עליון ועל כן זוכה לצאת השמש בגבורתו לעתיד לבא שהיא יציאת חמה מנרתקה שהיא מכוסה בו בעוה״ז ולעתיד תתגלה מכסויה דהיינו שאז יתגלה עלמא דאתכסיא ויזרח ויאיר בגילוי רב ועצום לכל החוסים בו בעוה״ז ומסתופפים בצלו צל החכמה שהוא בחי' צל ולא אורה וטובה נראים וד״ל:
איגרת הקודש סימן י״א
כאשר האדם מאמין שגם הייסורים שבאים עליו בוודאי הם לטובה ולכן הוא מקבלם באהבה ובשמחה, על ידי זה הוא ממתיק מעליו את כל הדינים וגורם שהם יהפכו לדברים טובים ממש ולא רק באיתכסיא כי אם באופן גלוי ונראה.
ליקוטי מוהר״ן תורה ד
כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו. זאת הבחינה היא מעין עוה״ב. כמ״ש (תהלים נ״ו) בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר וזאת הבחינה היא מעין עולם הבא. כשאחז״ל (פסחים נ'.) ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו'. והקשו, וכי האידנא לאו הוא אחד. ותרצו חז״ל, האידנא מברכין על הטובה הטוב והמטיב. ועל הרעה דיין אמת. ולעתיד. כולו הטוב והמטיב. שיהיה שם ה', ושם אלקים, אחדות אחד.
וכשידע כל זאת, נקרא ידיעה שלימה. כי עיקר הדעת הוא אחדות של חו״נ, זה נקרא דעת. היינו שלא יחלוק בין חסד לדין, ויברך על כולם הטוב והמטיב. וזה נקרא, ה' אחד ושמו אחד. כמאמר חז״ל שלעתיד יהי' אחדות גמור. שיהי' כולו הטוב והמטיב. וזה ה' אחד, ושמו, זה בחי' אלהים מלכות. כמ״ש (שמואל ב' ח') ויעש דוד שם. אחד גימ' אהבה היינו הן ה' שהוא רחמים, הן שמו שהוא בחי' אלהים, בחי' דין. כולם לטובתך. מחמת אהבה שהקב״ה אוהב אותך, כמ״ש (משלי ג') את אשר יאהב ה' יוכיח, וכתיב (עמוס ג') רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם עוונותיכם:
נפש החיים שער ג פרק יב
ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל. כשהאדם קובע בלבו לאמר הלא ה' הוא האלקים האמתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוט ית״ש. ומבטל בליבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ב״ה. כן יספיק הוא יתב' בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל. (*) וזה הענין הוא גם כן בכלל כוונת הזוהר בהקדמה דף י״ב סוף ע״א פקודא רביעאה למנדע דה' הוא האלקי'. כד״א וידעת היום וגו' כי ה' הוא האלקים ולאתכללא שמא דאלקים בשמא דהוי״ה וכד ינדע ב״נ דכלא חד ולא ישוי פרודא אפי' ההוא ס״א יסתלק מעל עלמא כו' והבן. וגם יגזור אומר ויקם לו לפעול ענינים ונסים נפלאים היפוך סדור כחות הטבעים. כיון שמשעבד ומדב' טוהר אמונת לבבו באמת בל תמוט רק לו יתב' לבד ואצלו יתב' הכל שוה כל רגע. לפעול בסידור הטבע שקבע או היפוך סידור הטבע. כמו שמצינו בר' חנינא בן דוסא שהיה גוזר אומר ופועל כפי רצונו כל עת היפוך סידור הטבע כאמרו מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק ר״ל הלא אצלו יתב' שוה זה כמו זה כנ״ל. וכן הספיק הבורא ב״ה בידו. וכהנה רבות אתו כמובא בש״ס מנפלאות עניניו:
פלא יועץ ערך דאגה
עוד כלל אחר, שיחשב ויאמין באמונה שלמה שאין דבר רע יורד מן השמים וכל דעבד רחמנא לטב עבד (ברכות ס, ב), לטובת הנפש או לטובת הגוף, וכל מה שנראה לעיניים שהוא רעה, אלקים חשבה לטובה, לפעמים נגלה לאדם ואומר אודך כי עניתני ותהי לי לישועה (תהלים קיח כא). ולפעמים נשאר נסתר שהקדוש ברוך הוא רוצה ליסרו כדי להצילם ממות ולהציל נפשו מרדת שחת. אם כן דאגה מנין. למה זה דומה, למי שנתחייב מיתה למלכות ובחמלת המלך עליו נתרצה בתת לו קצת מכות על רגליו או בקחת ממנו קצת פרוטות, שבוודאי יקבל דינו בשמחה ויודה וישבח למלך.
כן הדבר הזה, שהרי אמרו רבותינו ז״ל (פסחים קיח א) על פסוק הודו לה' כי טוב, שגובה חובתו של אדם בטובתו. נשברה צלוחיתו, נשפך יינו, מתה תרנגולתו וכדומה מקצת הנפש ככל הנפש, וגברו רחמי האל שגם מה שנוטל משלו הוא נוטל. הא למה זה דומה, למלך שאומר לבעל חוב שלו, כל העם יודעים שחוב שאדם חייב למלך בלתי אפשר להיות בטל, אבל עשה זאת אפוא קח לך כיס זה של זהובים ושלם את נשיך שאתה חייב לי ואתה ובניך תחיו בנותר. היש חך מתוק מזה, כן הקדוש ברוך הוא גובה חובתו של אדם בטובתו, שהוא נותן לו ונותן וחוזר ונותן כהנה וכהנה המקום ממלא חסרונו וסרח העודף. ה' מוריש ומעשיר הוא מכה ומחץ מכתו ירפא, הוא ממית ומחיה באפן שאפילו על המיתה אין לדאוג עליה, שאין ה' ממית את האדם לרעתו אלא לטובתו ולא נתכנו עלילות, ואם לפני השם יתברך הגון לפנינו לא כל שכן, אין לנו אלא לומר ה' הטוב בעיניו לנחת רוח לפני כסא כבודו הוא יעשה, ועליו לקבל הכל ברצון ובשמחה:
סיפורי גם זו לטובה
נחום איש גם זו
ר״ע כל מה שעושה הכל לטובה
מגדלי התאומים והתפילין
אסון המסוקים וסדר נעילת הנעליים
הפיגוע במסעדת סבארו ומגדלי התאומים- לא מפסידים מחסד
סיפור על ר זושא ור' שמלקא מניקשלבורג שנאסרו ושמחו איפה שהם היו.
נסעו למסיבה וברך קרתה תאונת דרכים ונצלו מהטווח. - הפך נשבר…
נשלח על ידי: אבישי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה