סיון

בס״ד

ההבדלים בשורשי ביאורים

לירושלמי הבבלי שבין

בסוגיות

תורה מתן

ומאיר מבורך טוב חודש

והידידים השותפים! לכל

ויצמן ישי

סיון ה׳תשפו

השבועי לחידוש: להצטרפות https: //did. li/Oro0001

mizugby@gmail. com | 0526146659 | ביהמ״ד: אתר https: //did. li/YosefYehuda

הדברים ו ז בחוברת מ חלק הם התלמוד מובא שבו, הממוז״ג "התלמוד על מפ

הירושלמי הבבלי התלמוד עם יחד ועם, ההבדלים הגדרת עם וסוגיא, סוגיא בכל,

. שראל י ארץ תורת כללי ע״פ ביאורים הדברים פורסמים מ באתר (כעת) המדרש בית

יהודה ""יוסף החוברת. (הלינק)בראש

את כאן הבאנו המשנה שבת. סכת במ תשיעי פרק מתוך תורה מתן סוגיות ם ש

לומדת הלכה הלכות מ ה טהרת מ הכתוב דברי מ שפחה סיני הר מעמד בעניין בפרשת

יתרו מבארים למודים הת בשני. ממשיך הבבלי אבל, הזה הלימוד את בהרחבה

סיני הר למעמד באגדה. הנוגעים ענינים הרבה עוד לבאר ומאריך לבבלי מתאים

הבבלי שלפי היא האחת סיבות. משתי שבת במסכת, כאן, אלו באגדות להאריך במסכת החורבן אגדות וכעין, כדלקמן ), לירושלמי (משא״כ לישראל תורה ניתנה בשבת

וא גיטין כתובות במסכת ישראל ארץ גדות וענייני סנהדרין במסכת ו. משיח גאולה

ש מפני היא ה השני הסיבה הבבלי תלמוד ה של דרכו את לשלב בתוך האגדות

משא, התלמוד. בירושלמי "כ טעם בבבלי מאשר. אגדות פחות הרבה יש בירושלמי

מפני הוא הדבר אגדה לדברי. היחס הסוגיות ובשולי, הלכה דברי הוא העיקר בבבלי

מובא האגדות ות היא האגדה בירושלמי ישראל. ארץ חכמי בשם נמסרות ברובן ש,

. עיקרית אלא ההלכתי התלמוד בשולי מובאת אינה היא – עצמה בפני מופיעה ה יא

ספרות. המדרש ב " למשפט– דבר ממך יפלא "כי דורשים "בבבלי הלכה זו,"דבר

" – ובירושלמי " ההלכה– י ענפ ואחריה בראש, מוזכרת האגדה אגדה זו."דבר בין

בין ההבדל חותם את טבע לוק החי "וזה וגו'. לדין" דין בין לדם דם בבלי "לירושלמי

. קג אגרת הראי״ה), (אגרות לעצמה מקום תופסת האגדה א״י. בתורת לכן

מדרגתה מתוך. בתלמודינו גאולה להחיש ונזכה ה' יתן יופיע המדרש בית תורת, של

החיים במרחבי. אורה חיי את ויזכך יטהר ישראל ארץ תורת של הפנימי ור הא

מ של תורתו להופעת ראויים שנהיה, כדי האומה בימינו במהרה. , שיח

התלמודים: מיזוג על מקורות https: //did. li/mizugby

ע״ב פו

" ה "ט פ ירושלמי בלי ב ע״ב נט ג,

נינהו? יום טבולי והא דאמרי אבין בר חנינא ורב רבין בר אביי

תרווייהו: יום. תורה[לטבול]י1 ניתנה שמעתא, להא לה וקאמר מרימר יתיב

למרימר: רבינא ליה אמר קאמרת ניתנה

קאמרת? ראויה או ליה: אמר ראויה

. קאמינא

יוחנן: א״ר כולם מדברי את ישראל קבלו יום טבולי

. התורה, בנשים אמר דאת הדא אבל מה טהרו. כבר באנשים

" טעמא? ומחר היום וקדשתם

שמלותם" וכבסו.

היו שבוודאי היא היסוד הנחת אמינא בהוה קושיא. זו בבבלי נינהו יום טבולי. והא ניתנה שהתורה מהתנאים לומד יוחנן רבי בירו' תורה. לקבל כדי שמש הערב צריכים

| א). בביאורים (עיין ותירוץ קושיא בלי יום, לטבולי יום. לטבולי "קבלו."בירו': |. ניתנה

) א בביאורים (עיין "ישראל "בירו': |. גברים בין בזה מחלקים לא בבבלי. יום לטבולי ב) בביאורים (עיין טהרו כבר באנשים אבל בנשים, אמר דאת "הדא בירו': "לנשים. |.

קאמינא. ראויה לפי יום לטבולי ניתנה לא רש״י יום. טבולי היו לא בפועל: בבבלי " לא אבל משתחשך, ויטבלו יחזרו פולטות היו ואם פלטו, ולא יום מבעוד שטבלו

יום טבולי יום טבולי היו לא שבפועל אומרים לא בירו':". לכך" הוצרכו בלו ק

. א) בביאורים "(עיין התורה את ישראל

ביאורים

הבבלי של שההבנה אומרת זאת נינהו?", יום טבולי "והא קושיא: מקשים בבבלי שאכן שעונים אחרי שמש. הערב אחרי גמורה, בטהרה לקבל צריך התורה שאת היא

ולקבל שבת בליל לטבול הוצרכו לא שבפועל מבהירים יום, לטבולי תורה יתנה נ נראה מהבבלי שבת. בליל פלטו ולא שבת קודם שטבלו כיון יום, כטבולי תורה אלא קושיא, מקשים לא בירושלמי חסרון. זהו יום טבולי ידי על תורה שקבלת

1 הראשונים ופירושי היד כתבי ע״פ תוקן לטבול. . לפנינו:

הלשון התורה. ת א ישראל קבלו יום שטבולי עולה התנאים כל שמדברי אומרים בבחינת שלילי, בעניין כאן מדובר שלא מלמדת היא גם ישראל" "קבלו הכללית

בך אין ומום רעייתי יפה.""כולך

הפשוטה הסברא ולכן החיים, מעל היא שהתורה היא ההבנה שבבבלי הוא הביאור שראויה אף היה, בפועל כך ובאמת יותר. עליונה טהרה במדרגת תינתן שהיא היא

מתקשים פחות בירושלמי לכך. נצרכים היו אם יום, לטבולי להינתן התורה ה הית בירושלמי כך. היה לא שבפועל אומרים לא וגם יום, לטבולי ניתנה שהתורה בכך הטהרה מדרגת כך החיים, עם מתחברת שהתורה וככל חיים, תורת היא התורה

חיים תורת )(כללים. יורדת

שלושה כל שפולטות כיון יום, טבולי תורה קיבלו נשים שרק מבהירים בירושלמי אנשים בין הבדל יש שבירושלמי נמצא לכן. קודם טהרו כבר האנשים אבל ימים, בזה חילוק מזכירים לא בבבלי תורה. במתן לה שנדרשו הטהרה במדרגת, לנשים

כאחת ישראל כל את דנים: אלא "." יום לטבולי תורה ניתנה

שונות במדרגות תורה למתן ניגשו והנשים שהאנשים. ה עול הירושלמי מתוך אלא לכך, נדרשו לא הנשים ואילו שמש, מעורבי כולם והיו מוקדם, נטהרו האנשים יש בתורה, מדרגות שתי על מכך ללמוד שיש נראה יום. טבולי להיות להן היה די

, ב שבכת תורה בחינת יש עצמה בתורה אכן נשים. של תורה ויש אנשים של תורה המקבלת אשה, במדרגת שהיא פה, שבעל תורה ויש משפיע, איש, בבחינת שהיא התורה את לקבל נדרשו האנשים ולכן יותר, עליונה שבכתב התורה מבעלה.

החיים( אל כבר יורדים אנו פה שבעל "בתורה יותר. עליונה טהרה "במדרגת עיין

יותר. ונה תחת טהרה למדרגת נדרשו הנשים ולכן, א א, התורה ב)אורות

מדרגות שתי יש ובירושלמי תורה, קבלת של אחת במדרגה עוסקים שבבבלי, נמצא

ההבדל במשמעות זה, עמוד בסוף בביאורים עוד עיין זוגיות. כאן. ומופיעה

" ה "ט פ ירושלמי בבלי ע״א נט ג,

וליקבלו שימשי י בינ וליטבלו? שימשי ביני תורה יוחנן: רבי אמר, למדו מסיני ירד

, בשבת בשלישי משה להן" אמר היו

": יצחק רבי אמר מראש לא

דברתי." בסתר דשבתא בצפרא וליטבלו בצפרא תורה וליקבלו

דשבתא? יצחק: רבי אמר יהא שלא תורה לקבל הולכין הללו

. לטבילה הולכין והללו

אל תגשו אל ימים לשלשת נכונים

," אשה יש בשלישי שפירש מי כל

שלישי כאן ליל ורביעי רביעי ל לי בששי וחמישי. חמישי – פלטה מי כל טהורה. ביום טמאה בלילה

[ רביעי כאן יש ברביעי שפירש - ליל

. וחמישי חמישי ליל ויומו ]רביעי

בששי– ביום טמאה בלילה פלטה

. טהורה

והסתיימה בהשכמה, רביעי ביום התחילה הפרישה בבבלי וכו בצפרא.'וליטבלו

והפרישה היום, באמצע ירד רבנו משה בירו' שבת. בליל והטבילה שישי, ביום היה שלמחרתו בלילה והסתיימה הסמוך, מהלילה התחילה אומרת זאת תורה. מתן

היתה שהטבילה | תורה מתן יום. בבוקר דשבתא בצפרא תורה. וליקבלו בבבלי מיד היה לא תורה שמתן משמע בירו' מובא. לא זה בירו' בבוקר. היתה תורה קבלת

. | בביאורים בבוקר)(עיין לטבול ללכת צריך היה שישי בליל שנטמא שמי כיון בבוקר,

וכו הולכין הללו יהא.'שלא. בביאורים כזה)(עיין חשש אין בירו'

ביאורים

בבוקר בשבת לטבול צריכים שהיו לומר ניתן לא, ן ולכ בבוקר, היה תורה מתן בבבלי מובא לא בירושלמי לטבילה". הולכין והללו תורה לקבל הולכין הללו יהא "שלא היתה שבת בליל זרע שכבת שפלטה שאשה כיון כן, כמו בבוקר. היה תורה שמתן כך ובאמת יותר. מאוחר היה סיני הר שמעמד משמע בבוקר, בשבת לטבול צריכה

: מו אליעזר)(פרק דרבי בפרקי מובא בששה שבת ערב אומר: עזריה בן אלעזר "רבי

לחודש שעות בשש הדברות2 את ישראל קבלו."ביום

2 (שהיא בצהרים יום של בעצומו ביום. שעות "בששה הדברים: בביאור הרד״ל בהגהות עיין

וכמ״ש ע״ש), נוגה מזל לענין שם וקח הר מ״ש וכעין אז, להנתן ראויה תורה זו האורה שעת לכן חשך, במקום דברתי בסתר מראש לא משום השמשות בין קיבלוה לא דלכן ב] [פו בשבת עם משה בירידת (וכן בריה לכל צל שאין היום אור תוקף עיקר שעות בששה ניתנה מסתמא

בעים אר סוף שעות בששה משה להם שאמר שש, בא בושש כי א] [פט שם אמרינן הלוחות וגשם טל עליהן הוא ברוך הקדוש שהזיל [ה״י] פ״א דערכין בתוספתא שאמר וזהו יורד), אני יום

או הבוקר", "בהיות היום, בתחילת ניתנה התורה האם התלמודים אפוא נחלקו

ד (ברכות בבבלי מצרים. יציאת בזמן התלמודים נחלקו דומה מחלוקת היום. באמצע

)ע״ב ה״א פ״י ובירושלמי)(פסחים היום, בתחילת היתה מצרים יציאת בחצי היתה היא

אלא לצאת, יכלו בלילה כבר י שבבבל הזה, ההבדל את ביארנו שם בברכות היום. בענייננו כן כמו היום. בהאיר מיד יצאו ולכן בלילה, כגנבים בחושך, לצאת רצו שלא צריך שהוא משום הוא בלילה היה לא סיני הר שמעמד שהסיבה מסבירים בבבלי את קיבלו סתר, אין וכבר היום כשהאיר מיד ולכן בסתר. ולא בפרסום להיות

מפני אלא חושך, שאין מפני לא ביום היה תורה מתן ראל יש ארץ בתורת התורה. שישית בשעה היום, אור בשיא ניתנה התורה מלכתחילה. הראוי הזמן הוא, שזה

היום הופעת שיא והיא בריה, לכל צל שאין בשעה. בחצות

" ה "ט פ ירושלמי בבלי ע״ב נט ג,

ברבי חייא רבי אמר

: יוחנן רבי אמר אבא ישמעאל רבי דברי זו

, עקיבא ורבי אבל שש אומרים חכמים

. בעינן שלמות עונות

, ור״ע ישמעאל ור' ראב״ע דברי זו יוחנן: א״ר עד חכמים דברי אבל, ימים שלושה והילך מיכן

נסרחת. היא

כ ואתייא: יוחנן ר' בשם זעירא ר' דאמר ההיא

" זאת " זרע שכבת ממנו תצא ואשר הזב תורת –

עד הזב תורת מה שלושה שכבת תורת אף ימים

עד זרע שלושה. ימים

גם היום), מחום י״ל שעות בשש כאן מ״ש ולפי האש, מן משולהבין אמרו (ושם מחום לצננן בו שיש מי וכל היום בחצי כו' היום בעצם שלז פסקא האזינו בספרי וכדתניא מילתא מפרסמא

ומשמע וגו', וברקים קולות ויהי הבקר בהיות ויהי דכתיב גב על ואף וימחה, יבא ות למח כח הא- לקראת העם את משה דויוצא (וכן התורה אז וקבלו היה שעה באותה מיד ג״כ לקים [פו בשבת וכן הקבלה, היה כו' דאברהם זכותי' אתער כד הבקר שבהיות ב] [פא בזהר משמע

ואי כו', הללו יהיו שלא ומשני דשבתא בצפרא תורה ולקבלו דשבתא בצפרא ולטבלו אמרו ב] בטבילה ודאי טהורים כולם היו כבר שעה אותה עד א״כ התורה, קיבלו שעות שבשש,)איתא דאמר לטעמיה והפר״א בחצות, היתה הקבלה אבל בבקר עצמם שהכינו הפר״א לדעת צ״ל

ששהו שכיון המן, ללקט צריכין ו הי וכשעמדו היום, על שעות שתי עד ישנים שהיו פמ״א לעיל שעות שש כבר יהיה קודם המן מלקטין היו לא אם א״כ להלן, ואזיל כדמפרש התורה בקבלת וכתיב אחת), שעה שהו ודאי בהכנה וגם בקבלה, שהו שעות ושלוש עמדו שעות (דבשתי ביום

קודם לה תח המן לקטו שכבר כו', להם מוכן המן והיה להלן שאמר וזהו ונמס, השמש וחם בבוקר היה ההכנה ורק התורה קבלו ביום שעות שבששה כאן אמר לכן התורה, ". קבלת

| יוחנן רבי יוחנן. בירו': רבי אמר אבא ברבי חייא רבי. אמר ישמעאל רבי דברי זו

עקיבא. ורבי ראב״ע3 דברי "זו בירו': חכמים אבל עקיבה ורבי ישמעאל."ורבי |

. אומרים בעינן שלמות עונות חכמים. שש דברי "אבל."בירו': | עד:'בירו " שלושה

נסרחת". היא והילך מיכן ימים,

" ה "ט פ ירושלמי בבלי ע״א נט ג,

…: רבא אמר עלמא ודכולי תורה ניתנה בשבת, לישראל הכא" כתיב זכור

" לקדשו השבת יום את

התם" וכתיב משה ויאמר

היום את זכור העם אל

," הזה של בעצומו להלן מה

. יום של בעצומו כאן אף יום

, למדו מסיני יוחנן: רבי אמר משה ירד

, בשבת בשלישי להן" אמר נכונים היו

," אשה אל תגשו אל ימים לשלשת מי כל

י רביע ליל שלישי כאן יש בשלישי שפירש – בששי וחמישי, חמישי ליל ורביעי פלטה

שפירש מי כל טהורה. ביום טמאה בלילה

. וחמישי חמישי ליל רביעי כאן יש ברביעי

. טהורה ביום טמאה בלילה פלטה בששי–

בו היום הוא בשבת, שישי יום בירו' לישראל תורה ניתנה בשבת עלמא. ודכולי (עיין התורה ניתנה ביום ובו ישראל, של טהרתם ונשלמה הפרישה ימי שלושת נגמרו

. )בביאורים

ביאורים

שהתורה מובא לא בירושלמי בשבת. ניתנה התורה עלמא שלכולי רבא אומר בבבלי

והיו ישראל כל נטהרו השישי שביום יוחנן רבי מדברי משמע ולהיפך, בשבת, ניתנה

תורה4 למתן. ראויים חז״ל בדברי נוספים במקומות מופיעה הירושלמי. שיטת

: מו" אליעזר)(פרק דרבי בפרקי אומר: עזריה בן אלעזר רבי שבת ערב לחדש בששה

3 ראב״ע כשיטת שהיא בירושלמי, המשנה לנוסח. בהתאם

4 טורח משום לא, תורה? משום לאו מאי פנאי. לו היה לא "בששי מובא: ע״א פח בבבלי

. ורה ת ניתנה שבשישי הירושלמי לשיטת רמז כאן יש שמא שבת."

בהערה5 עיין נוספים למקורות.". הדברות את ישראל קבלו ביום שעות בשש כתב

אות הרד״ל (הוספות שם הרד״ל: )ב" נראה הענין ועיקר אליעזר דרבי הפרקי שדעת

בו(- שהיא שבכתב 'דתורה ו )באות (- שם של הוי״ה )שם – בו קבלתה שתהיה 'ראוי ביום

5 שבת ערב אומר עזריה בן אלעזר "רבי שם: בהגהותיו (הרד״ל) לוריא דוד רבי של בדבריו עיין התורה לקבלת והיינו כו', ערוכין היו שבת ערב פמ״א לעיל פנחס א״ר וכן לחדש. בששי בשבת באחד להיות סיון אירע ספ״א דויסע פרשתא בשלח במכילתא תניא וכן בס״ד, כמש״ש

סתם יתרו פ' במכילתא דגם הוא, ט״ס (ולאו בשבת בששי בחדש בששי לישי הש בחדש כו' לזה רמזים כמה ועשה רצו, סימן הרוקח זה והביא תורה), ניתנה בחדש דבששי כרבנן דכ״ע רבא אמר ב] [פו בשבת מ״ש על ופליגי ע״ש. נוגה מזל שמשמש בששי ניתנה שהתורה

חולקין דא ובגין ב] [רפא תצא מהימנא רעיא (וב דירחא בקביעא פליגי כי תורה ניתנה בשבת ע״ש כו' בשביעי אמר ודא תורה ניתנה בש(ל)ישי אמר דא כו' תורה מתן על מתניתין,)מארי ברייתא (אבל יוסי, כרבי שם לה מוקמינן אייר דחסר וברייתא לאייר, דעברוה לרבנן שם ודחקינן

ומתפרש כו'), בשבת באחד להיות סיון ואירע אייר חסר בפירוש תני הנ״ל בשלח דמכילתא תנאי על בראשית מעשה כל עם הוא ברוך הקדוש שהתנה א] [פח דשם הששי דביום דרשא בחדש בששי לדחוק וא״צ ממש, בשבת הששי יום דהיינו הששי, ביום התורה ישראל שיקבלו

שם ". כדפירש״י

: בהערה ג, ביאורים סב, סעיף ע״א, יט לעיל במש״כ ע״ע

אומרים לזה בדומה בשבת. דווקא התחיל הארץ שכיבוש מלמדים ישראל ארץ בתורת שאל לוי בן יהושע "רבי בשבת: בא״י בית קניית בעניין ע״א) (ט ה״ד פ״ב קטן מועד בירושלמי

: ותני בשבת שאל, רבי אימת ליה: אמר הגוי? מן בתים ליקח מהו לקיש: בן שמעון? לרבי ע״ב (ט לארכיים, ומעלה חותם והגוי דינרין של כיסין לו מראה עושה? הוא כיצד מותר. )בשבת 'וביום וכתיב ימים', ששת תעשה 'כה דכתיב בשבת, אלא יריחו נכבשה שלא מצאנו שכן

בשבת אפילו רדתה' 'עד וכתיב פעמים'; שבע העיר את תסובו ". השביעי

בהערה ושם הששי, ביום היה הירושלמי שלשיטת תורה, מתן ן בעניי ע״ב פו לקמן במש״כ ועי' ניתנה יסוד, בחינת שבכתב, שתורה שמסביר אליעזר דרבי פרקי על המהדיר דברי הבאנו

שהארץ מובן הדברים, לאור שם שביארנו במה עי' תושב״ע, בחינת זו ושבת הששי, . ביום

ששייכת הארץ תורת לתושב״ע הששי ליום ששייכת תושב״כ בין זוגיות כאן ויש לשבת, שייכת

לשבת כ, זוין הרב של הנעימה לשונו שבת בהלכה, :)(המועדים )ת לשב הארץ (בין זה "קשר עם שהותנה תנאי עיקרי, תנאי אלא קשר, סתם ולא לארץ. ישראל של כניסתם מראשית קיים מו פרשה רבה, (בראשית חכמים אמרו כך לזרעו. הארץ הבטחת בשעת אבינו:)אברהם

ח– יז (בראשית יָך' גֻרֶ מְ ץ רֶ אֶ ת אֵ יָך חֲרֶ אַ עֲָך לְָךּולְזַרְ י תִּ )'וְנָתַ השבת את ישראל מקבלים אם

הם שבפסוק מפני ביארו, המפרשים לכך? הלימוד מנין נכנסים. אין לאו ואם לארץ, נכנסים ואף עֹולָם', ית רִּ לִּבְ ם לְדֹרֹתָ יָך חֲרֶ אַ עֲָך זַרְ בֵינִּיּובֵינֶָךּובֵין י יתִּ רִּ בְ ת אֶ י מֹתִּ 'וַהֲקִּ כתוב: הקודם

עֹולָם ית רִּ בְ ם 'לְדֹרֹתָ נאמר: טז), לא.'שמות וגו בָת' שַ הַ ת אֶ ל אֵ רָ יִּשְ נֵי בְ רּו מְ 'וְשָ בפסוק 'בשבת, ( יקבלו– אם ולאו: הן של כפול תנאי כאן רואים אנו פנים כל על לאו– ואם יכנסו, יכנסו ". לא

שעות, בששה ו לשבת ששי לחודש ששי ס ניתנה שבשבת ולהש״ס ליה בירא ו כמ

שכתוב בת ואיהי כו' אמר דא יחידה בת תורה מתן ע״ב תצא)(רפא מהימנא ברעיא

איש בדוגמת הן פה שבעל והתורה שבכתב שהתורה מבואר בדבריו." כו 'יחידה ואשה איש כמו מקבלת, פה שבעל והתורה המשפיעה היא שבכתב התורה. ואשה. בכל ניתנה התורה ולכן שבכתב, תורה לבחינת תורה מתן את מייחסים בירושלמי

– השישי בחינות שהתורה הבבלי שיטת שישית. ושעה בחודש, שישי בשבת, שישי ולכן בת, שהיא פה, שבעל תורה מבחינת תורה מתן אל מתייחסת בשבת ניתנה

השבת ליום תורה מתן את. מייחסים

ניתן אופנים. בשני להגדיר ניתן לתושב״ע תושב״כ בין היחס את ההבדל: ביאור שתי שהם ואשה, איש בבחינת שהן להגדיר אחד דבר בונות שביחד שונות. הופעות תתגלה שלאורה כדי השישי, ביום ניתנה שבכתב תורה בירושלמי, שמבואר מה וזה

לשבת מכין שישי יום שבת. ובחינת ישראל בחי' שהיא. התושב״ע, תורה חכמי

ידי ועל שבכתב, התורה עם נפגשים פה שבעל דרשות חדשות תולדות יש חז״ל

. תורה ל גם ניתן התוכן היא היא שהתושב״ע להגדיר פירוש היא שבכתב. תורה ל ש

ה ושתי לתושב״כ, ן ה אחת והופעה אחד דבר הללו תורות ביניהן להפריד. ואין

הוא בריך קודשא יחוד "לשם בזוגיות, מופיעים והשמים הארץ ישראל בארץ

התאומים( נפרדו "בגלות "ושכינתיה". ג) א, התורה אורות שהתושב״ע היא ההבנה ואז,

, השמים תורת של סוג היא גם אלא השמים, תורת של הזוג בת הארץ, תורת לא היא

הכל סיני הר מעמד המשך. והיא אחת תורה, ממש נית ש נה קודש. בשבת

או תורה, מתוכה להצמיח ראויה הארץ האם לארץ. היחס הוא הזה להבדל השורש

להתמודדות. אתגר רק היא שהארציות והיא העמים ארץ היא הבבלי של, הארץ והיא הקודש, ארץ היא הארץ בירושלמי השמים. של זוג בת מלהיות רחוקה באמת

(כללים– וארץ שמים לחיבור. ראויה חז״ל )דרשות

ע״א פז

בבלי ג מו, פרשה רבה שמות מדרש

דתניא: משה עשה דברים שלשה

והסכים מדעתו עמו: הקב״ה מן ופירש מדעתו אחד יום הוסיף

. הלוחות את ושבר האשה

שעשה דברים שלושה מ אחד זה לדעת דעתו והסכימה מדעתו משה

הקב״ה.

מאי מדעתו אחד יום הוסיף

דריש? " ומחר "היום – היום

, כמחר אף עמו לילו למחר מה

, עמו לילו היום דהאידנא ולילה

, ליה נפקא יומי תרי מינה שמע

מהאידנא. לבר דהסכים ומנלן

הקב״ה? ידו על שריא דלא

דשבתא. צפרא עד שכינה? דריש מאי האשה מן ופירש

, בעצמו וחומר קל נשא ומה אמר

עמהן ה שכינ דברה שלא ישראל, זמן להן וקבע אחת שעה אלא

תורה" אמרה אל וגו' נכונים והיו

," תגשו ושעה שעה שכל אני

קובע ואינו עמי דברת מ שכינה וכמה. כמה אחת על זמן לי ומנלן

הקב״ה דהסכים ידו? על דכתיב

" לכם שובו להם אמור לך

," לאהליכם בתריה וכתיב

עמדי." עמוד פה "ואתה ואית

דאמרי" בו." אדבר פה אל פה? דריש מאי הלוחות את שבר אחד שהוא פסח ומה אמר

מצות, מתרי״ג תורה" אמרה וכל

," בו יאכל לא נכר בן התורה

(כאן) כולה ) (מומרים וישראל

וכמה. כמה אחת על ][משומדים6 דהסכים ומנלן? ידו על הקב״ה

," שברת שנאמר״אשר ואמר

. ששיברת כחך יישר לקיש: ריש

– האשה מן פרש יוחאי בן שמעון ר'

סיני הר ם א, מה ואמר דרש אומר: " בו נאמר לשעה שקדושתו תגשו אל

," אשה אל הוא שעה שבכל אני

, עמי מדבר פרוש שאהיה דין אינו

אומר: עקיבא; ר' מהאשה מפי

לו" נאמר הקב״ה אדבר פה אל פה

בו;": אמר יהודה ר בי הקב״ה מפי

" אשה אל תגשו לו״אל נאמר – אף

בכ משה, כולם נאסרו הרי, עמהם לל

לאהליכם" לכם "שובו אומר וכשהוא

א, התירן הרי: משה לו מר אני אף

לאו, לו א: מר עמהם? אלא" פה ואתה

עמדי." עמוד

: ואמר דרש ועוד סיני הר אם מה עד עמי מדבר היה לא לשעה שהיה

, שקראני " שנאמר מן ה' אליו ויקרא

," לאמר ההר אחת ל ע מועד אהל

, לו וקרא הקב״ה ידע, וכמה כמה משה." אל שנאמר״ויקרא

ואמר: דרש ועוד שהוא הפסח ומה

נאמר" קלים קדשים לא נכר בן כל

," בו יאכל לוחות" " א-להים מעשה בהם! ? משתמשים כוכבים עובדי יהיו

, משה של שבחו ראה שברם. לכך בידיו אחוזים זקנים ושבעים אהרן

לבד ב אלו, ולא לו יכלו ולא משה של שלא היה הקב״ה של רצונו אף אלא

, ישברם שנאמר" האותות לכל

," והמופתים הקב״ה: לו אמר יהא

, היד באותו שלום " שנאמר היד ולכל

החזקה."

6. היד כתבי ע״פ

| הקב״ה לדעת דעתו "והסכימה עמו."במדרש: הקב״ה. והסכים אחד יום הוסיף

. מדעתו עד מועד לאוהל נכנס שלא אחר, דבר מובא אלא מובא, לא זה במדרש

. | א בביאורים הקב״ה)(עיין לו שקרא וכו וחומר קל.'נשא זו דרשה רק מובאת. בבבלי אחרת דרשה לכך מביאים יהודה ורבי עקיבא רבי ואילו כך, דורש רשב״י. במדרש |

וכו בעצמו וחומר קל.'נשא אלא עמהן שכינה דברה "שלא ישראל: הוא הקל בבבלי

(עיין לשעה "שקדושתו סיני: הר הוא הקל במדרש זמן". להן וקבע אחת, "שעה

. | א )בביאורים עמי מדברת. שכינה אחד שהוא פסח ומה עמי מדבר "הוא."במדרש: |

מתריג. מצוות ב) בביאורים (עיין קלים קדשים שהוא הפסח "ומה "במדרש: |. התורה

א- מעשה "לוחות במדרש: . כולה "להים ב) בביאורים (עיין |. משומדים. וישראל במדרש

וכו הקב״ה דהסכים.'ומנלן כוכבים "עובדי הוא: כאן ישראל לעם."הכינוי |

: במדרש " שנאמר' היד, באותו שלום יהא ב״ה: הק לו אמר החזקה"' היד ולכל.

ביאורים

בבבלי וחומר. קל שדרש ע״י מאשתו פירש רבנו: שמשה מובא במדרש וכן בבבלי

" ומה, זמן להן וקבע אחת שעה אלא עמהן שכינה דברה שלא ישראל תורה אמרה

אני תגשו', אל וגו' נכונים 'והיו לי קובע ואינו עמי מדברת שכינה ושעה שעה שכל

אם מה במדרש:". וכמה" כמה אחת על זמן סיני הר בו' נאמר לשעה שקדושתו אל

, אשה' אל תגשו." מהאשה פרוש שאהיה דין אינו עמי, מדבר הוא שעה שבכל אני

משה את רואה רבנו, למשה ישראל בין בבבלי ההשוואה ישראל כלל לעומת. , כפרט

רבנו משה את את רואים שבמדרש נראה הוא עמו ה' בדבר רבנו משה של כחו. ככלל

כדברי ישראל, של כחם א יב, הכתוב)(שמות את הדורשת המכילתא, אל ה' "וידבר

לאמר מצרים בארץ אהרן ואל:"משה " ' 'לאמר אומר: עקיבא ר בי – להם ואמור צא

עמי, מדבר הוא שבזכותם היה לא ישראל על כועס שהיה שנה ושמונה שלשים שכל

שנא עמו, מדבר ' מר וידבר המחנה מקרב למות המלחמה אנשי כל תמו כאשר ויהי

לאמר' אלי ה' טז- ב (דברים )יז." 7 מדרגות שתי בין הוא ישראל ארץ בתורת וחומר הקל לבין לשעה, שהיה סיני, הר במעמד ההתגלות בין ישראל. לעם הקב״ה של בהתגלות שליח רבנו משה אצל מופיעה והיא יותר, מצומצמת שהיא התמידית, ההתגלות

דידן ושליח. רחמנא

שמובא הנוסף וחומר לקל מאוד דומה מאשתו לפרוש משה למד שממנו ר וחומ הקל: במדרש ": ואמר דרש ועוד אם מה סיני הר עד עמי מדבר היה לא לשעה שהיה

7 המכילתא דברי בהמשך הדברים הרחבת שם עוד. עיין

שקראני, וכמה כמה אחת."ל ע מועד אהל לאמר', ההר מן ה' אליו שנאמר׳ויקרא (כללים. אל ישר בעם ה' ההתגלות של השונות הופעות בין היחס הוא במדרש הנושא

– ופרט )כלל

הוא ש פסח "ומה: בבבלי, בו' יאכל לא נכר בן תורה׳וכל אמרה, מצות מתריג אחד

כולה התורה שהוא הפסח ומה במדרש:". וכמה" כמה אחת על משומדים וישראל

קלים קדשים, בו' יאכל לא נכר בן נאמר׳כל ' לוחות א-להים' מעשה עובדי יהיו

מייחסת הדרשה בבבלי ". משתמשים! ? בהם כוכבים – לכמות לעומת אחת מצוה

מתייחסת הדרשה במדרש התורה. כל מעשה "לוחות לעומת קלים קדשים: לאיכות

א- האיכות ובגלות איכותי, עצמי באופן הקדושה מתגלית ישראל בארץ לקים".

(כללים– כמות של במושגים יותר משתמשים ולכן יותר, נסתרת. העצמית כמות

ואיכ)ות

ע״ב פז

בבלי ע״ב ט ה״א, פ״ב ביצה ירושלמי

," -להיך א ה' צוך דכתיב״כאשר

" רב: אמר יהודה רב ואמר כאשר

. במרה צוך"

ליעזר: א״ר דאמר כמאן אתיא

, השבת ניתנה במרה כמ״ד ברם

באלו, השבת ניתנה ש עומדין

באלוש. ומזהירין באלוש 8

8 למרה נסעו סוף "מים לאלוש: וגם למרה גם מתייחסת השבת ה, פרק עולם, בסדר, בברייתא שבע מצות, עשר לישראל נתנו שם ומשפט'. חוק לו שם 'שם ואומר וגו', מרתה' 'ויבאו שנאמר

ובאלוש ואם… אב וכבוד ודינין שבת שעה באותה ישראל עליהם הוסיפו נח… לבני שנצטוו מהן השביעי ביום העם 'וישבתו שנאמר ראשונה, שבת עשו ושם השבת, להם."'נתנה

. במרה השבת האם מחלוקת יש בירו' במרה. היה השבת על הראשון הציווי בבבלי

בראשונה המן ירידת עם באלוש, או במרה. ניתנה

ביאורים

על מדובר שבבבלי התלמודים, בלשון לדייק יש מתי דנים ובירושלמי, ציווי ניתנה

ו רא העם המן בירידת ציוהו9 "ושם הכתוב כדברי ציווי, היה במרה."השבת. ושביתתו בשישי, משנה לחם המן ירידת ע״י השבת, את להם נתן שה' בעיניהם

בבחינת ציווי, בתורת השבת ניתנה שבמרה נמצא בשבת. כל ראו באלוש. יראה "בהגיע: פו פה הכוזרי)(א, בספר ריה״ל כדברי השבת, קדושת את מוחש באופן ישראל

- הא להם הוריד זרע, אין מקום למדבר, ישראל בני יום יום השמים, מן לחם, לוה נכלא השבת וביום המעשה ימי ששת כל יורד היה שהמן מה השבת… מיום, חוץ הענין כי בהראותו השבת, חובת את עליהם לקבל רואיו כל את המחייב מופת שימש

חשים כאשר בשבת". בה דבק כאילו הא-לוהי זה שבדבר, האור עם ומתחברים

מביא בדברי מקורו זה ביטוי ניתנה. השבת מתי הוא בירושלמי הדיון. לאהבה מתוך שבאה מתנה, מבטא והוא השבת", לכם נתן ה' כי "ראו המן: בירידת הכתוב משתמש במרה היא השבת שראשית שסובר מי גם בירושלמי הנותן. של חסד

השבת ביום שיש המתנה על דגש יש שבירושלמי. ה נרא לכן השבת". "ניתנה בביטוי המים בהמתקת עלינו ה' חסד אחרי שם התחדשו המצוות במרה שגם לציין. ויש השבת על נצטוו במרה עלמא לכולי ולכן היראה, כאן מודגשת בבבלי, לסיכום, א״י לתורת הדברים מתאימים אהבה. בבחינת כמתנה, השבת מודגשת ובירושלמי

חו״ל, ותורת ע״א קיח הזוה״ק)(ח״ג, כדברי היא ה' עבודת בחו״ל ישראל עם שכאשר

ויראה אהבה )(כללים בשמחה היא העבודה ובא״י. ביראה,

בבלי ט ג, רבה בראשית מדרש

" השנית בשנה הראשון בחדש ויהי

," המשכן הוקם לחדש באחד: תנא

עטרות: עשר נטל יום אותו ראשון

בראשית, למעשה ראשון

: היום אותו נטל עטרות עשר תני: , בראשית למעשה ראשון ראשון

, לנשיאים ראשון, למלכים אשון ר

מר שנא, לשכינה ראשון, לכהונה

9 עליהן שקיבלו שבע במרה ישראל נצטוו מצות עשר "והתניא ע״א: מו סנהדרין בבבלי עיין

ואם אב וכיבוד ושבת דינין עליהן והוסיפו נח."בני

, לכהונה ראשון, לנשיאים ראשון

, לעבודה, האש לירידת ראשון, קדשים לאכילת ראשון ראשון

, שכינה לשכון את לברך ראשון

, ישראל, הבמות לאיסור ראשון. לחדשים ראשון

," מקדש לי "ועשו, לברכה ראשון

לעבודה, ראשון לאיסור ראשון

, הבמה, בצפון לשחיטה ראשון, האש לירידת ראשון מר שנא

" " ה מלפני אש 'ותצא 'וגו.

שונה| הסדר. במדרש וכו לנשיאים.'ראשון קדשים לאכילת. ראשון: במדרש

לברכה "ראשון."במדרש: | ישראל את לברך. ראשון בצפון לשחיטה.""ראשון |

לחדשים. ראשון למלכים "ראשון."במדרש: | במדרש לחלק מקורות מביאים שנאמר האש לירידת ראשון מקדש'… לי 'ועשו שנאמר לשכינה "ראשון מהעטרות:

ה מלפני אש."''ותצא

ע״א פח

בבלי ג ח, רבה השירים שיר מדרש

" ההר בתחתית "ויתיצבו – רב אמר

חסא: בר חמא בר אבדימי מלמד

שכפה, כגיגית ההר את עליהם הקב״ה

להם: ואמר התורה מקבלים אתם אם

קבורתכם. תהא שם לאו ואם, מוטב יעקב: בר אחא רב אמר מודעא מכאן

לאורייתא. רבה

רבא: אמר קבלוה הדור כן פי על אף

, אחשורוש בימי דכתיב" וקבלו קימו

" היהודים כבר. שקיבלו מה קיימו –

" עוררתיך התפוח "תחת –

ואמר: רומי איש פלטיון דרש בשמי ונצב סיני הר נתלש נתונים ישראל והיו מרום

, תחתיו " 'שנא ותקרבון

ההר…" תחת ותעמדון 10

הקב״ה: אמר אתם אם

עליכם מקבלים, מוטב תורתי עליכם כובש הריני לאו ואם

. שמה אתכם והורג הזה ההר

אמר ההר תחת ותעמדון 'ותקרבון "שנאמר."'במדרש: | ההר בתחתית.""ויתיצבו חסא: במדרש בר חמא בר אבדימי. רב | ואמר רומי איש פלטיון.""דרש מלמד

10 סיני להר רומז התפוח מדוע. ר מסבי המדרש כאן

מרום בשמי ונצב סיני הר "נתלש במדרש: כגיגית ההר את עליהם הקב״ה. שכפה

אתם "אם במדרש: התורה את מקבלים אתם. אם תחתיו נתונים ישראל."והיו |

בביאורים) תורתי(עיין עליכם "מקבלים |. קבורתכם תהא שם לאו. ואם "ואם במדרש:

שמה אתכם והורג הזה ההר עליכם כובש הריני."לאו

ביאורים

את מקבלים אתם אם בבבלי " התורה" עליכם מקבלים אתם "אם במדרש: .

תורתי" להקב״ה התורה בין הקשר מודגש א״י בתורת בלשון. דק הבדל כאן יש. .

מאליו מובן, נו אי "תורתי", בביטוי ביטוי לידי הבא לה', התורה בין האדוק הקשר "פרטי פרק בתחילת התורה, באורות זצ״ל קוק הרב בדברי הדברים ומבוארים

אנשי של הקודש עבודת יסוד זהו בהקב״ה, התורה "קשר: א וכללותיה)(ג, "תורה שכל כלל, בדרך אנו יודעים ובפרטיהן, בנתוחיהן בהלכות, עוסקים הרינו הסגולה.

מעלת את ולהרים העליונים… החיים ממקור נובעים ד', ארחות הנם תורה דברי המדה לאותה כולם, ופרטיה התורה חגוי כל בקרב גם הטמונה האצילית ההרגשה

העליון– מהנועם בנשמה מפכה שהיא הכוללת, העליונה ההרגשה של זו, פעולה דהיינו בהקב״ה, תורה של לקשרה שייכת היא אדירה, נפש משאת מתוך הבאה

ה אל התורה של הקשר הכללית". דלעילא תורה עם,'הפרטית דלתתא תורה לקשר ה ארץ )'(כללים ישראל בארץ המתגלה הכלל, אל הפרטים בין הקשר. הוא

בבלי ב סו, רבה בראשית מדרש

לקיש: ריש דאמר מאי

דכתיב" ויהי ערב ויהי

הששי?" יום בקר ה״א

לי? למה יתירה מלמד

הקב״ה שהתנה עם ואמר בראשית מעשה

להם: מקבלים ישראל אם

, מתקיימין אתם התורה

ואם מחזיר אני לאו

. ובוהו לתוהו אתכם

אידי: ר' בשם חנא ור' תנחום בר שמואל ר'

, עולמי ובין ביני שלום שעשת אומה שאלולי

עולמי. את מחריב הייתי היא בשם הונא ר'

" יושביה וכל ארץ "נמוגים פתח: אחא ר' –

ה " אמרת דאת מה וא," כנען יושבי כל נמוגו

," תכנתי "אנכי " "אנכי – עליהם שקיבלו כיון

," א-להיך ה' "אנכי " סלה" עמודיה תכנתי

העולם. ונתבשם 11

| זו מעין דרשה דורשים אחרים חכמים לקיש. במדרש. ריש במדרש השישי.""יום עמודיה תכנתי אנכי יושביה וכל ארץ "נמוגים הכתוב את לזה בדומה דורשים

ובין ביני שלום "שעשת במדרש: בראשית מעשה עם הקב״ה. שהתנה."סלה |."עולמי | - א ה' 'אנכי עליהם שקיבלו "כיון במדרש: . התורה מקבלים ישראל אם

. | בביאורים "'להיך)(עיין מתקיימים. אתם ונתבשם סלה' עמודיה 'תכנתי: במדרש "

עולמי את מחריב הייתי היא "שאילולי."במדרש: ובוהו. לתוהו."העולם |

ביאורים

בבבלי " התורה" מקבלים ישראל אם - א ה' 'אנכי עליהם שקיבלו "כיון. במדרש:

היא לה' העולם בין הקשר בה'. האמונה בקבלת תלוי העולם קיום במדרש. "'להיך המדרש כדברי אותו, מבשמת גם אלא אותו מקיימת רק ולא אותו, המקיימת

- א ה' "אנכי האם והרמב״ן הרמב״ם נחלקו העולם". "ונתבשם או מצוה זו להיך"

אבי של בספרו (עיין המצוות לכל הכללי השורש הוא שזה כיון כמצוה אותה למנות שאין

אל רק ולא הקב״ה אל הקשר אפוא מודגש במדרש. א מצוה ברה", "מצוה שליט״א )מו״ר הקודם בסעיף שביארנו במה עיין. תורתו.

בבלי ח נא, רבה שמות מדרש

סימאי: רבי דרש שהקדימו בשעה ששים באו לנשמע נעשה ישראל

, השרת מלאכי של ריבוא אחד לכל שני לו קשרו מישראל ואחד

בשם ר״י בשם חמא בן פנחס א״ר

רב של בנו ר״א הגלילי: יוסי י אמר המות מלאך יבא אם הקב״ה

, נבראתי למה לי ויאמר אומר אני

11 נא (א, רבה השירים בשיר עוד:)עיין – רעיתי 'דמיתיך '"ד״א דעולמי רעייתא אמרי: רבנן אחא רבי בשם חנינא ר' דאמר ובהו, לתהו עולמי מחזיר הייתי קבלוה לא שאילו תורתי: שקבלו

סיני הר על ישראל עמדו ש אילולי סלה– עמודיה תכנתי אנכי יושביה וכל ארץ 'נמוגים 'כתיב ביסם ומי ובהו, לתהו וחוזר מתמגמג העולם היה ונשמע' נעשה ה' דבר אשר 'כל ואמרו

א- ה' 'אנכי בזכות סלה– עמודיה תכנתי 'אנכי 'העולם? סלה עמודיה 'תכנתי ".'להיך'

, כתרים ואחד נעשה כנגד אחד

נשמע. כנגד ישראל שחטאו וכיון מלאכי ריבוא ועשרים מאה ירדו

, ופירקום חבלה שנאמר" ויתנצלו

חורב." מהר עדים את ישראל בני

חנינא: ברבי חמא רבי אמר בחורב

, פרקו בחורב טענו טענו בחורב

, כדאמרן דכתיב פרקו בחורב

ישראל" בני "ויתנצלו 'וגו.

יוחנן: רבי אמר משה זכה וכולן

, ונטלן " ליה דסמיך את יקח ומשה

האהל." לקיש: ריש אמר הקב״ה עתיד

, לנו להחזירן שנאמר" ה 'ופדויי ושמחת ברנה ציון ובאו ישובון

" ראשם על עולם – שמעולם שמחה

ראשם. על

העובדי על בראתיך סטטיונר לו

, בני על ולא כוכבים שקבלו שכיון מזיו הקב״ה הלבישם התורה

הלבוש? היה ומה, הדרו יוחנן רבי

הלבישן; עטרות אומר: שמעון ורבי

אומר: יוחאי בן להם נתן זיין כלי

והשם, עליו חקוק הגדול ימים וכל

המות מלאך היה לא בידם שהיה למד? אתה. מנין בהם לשלוט יכול שם" שכתוב ממה הורד ועתה

;" מעליך עדיך אמר: סימא ור' הלבישן; פורפירא הונא ורבי

הלבישן. זוניאות אומר: וכשחטאו הטוב אותו כל מהם הקב״ה העביר

"ויתנצלו שנאמר את ישראל בני

חורב" מהר עדים.

. לנשמע נעשה ישראל שהקדימו בשעה (עיין התורה שקבלו "שכיון "במדרש:

ב | הבא). בסעיף בביאורים הש. רת מלאכי של ריבוא ששים או הקב״ה "הלבישם במדרש:

הדרו "מזיו בביאורים) (עיין |. : במדרש כתרים". שני הלבישן; עטרות אומר: יוחנן רבי

להם נתן זיין כלי אומר: יוחאי בן שמעון ורבי." | עליו חקוק הגדול והשם וכיון

ופירקום. חבלה מלאכי ריבוא ועשרים מאה ירדו ישראל שחטאו: במדרש

"וכשח " הטוב אותו כל מהם הקב״ה העביר טאו. בביאורים )(עיין

ביאורים

וכשחטאו הקב״ה". "הלבישם, ובמדרש ישראל את קישטו השרת מלאכי, בבבלי הטוב אותו כל מהם הקב״ה "העביר ובמדרש ופירקום, מלאכים ירדו."בבבלי מתאים זה הבדל הקב״ה. ע״י או מלאכים ע״י היו אלו קישוטים האם אפוא נחלקו תחת היא וא״י מעלה, שרי ממשלת תחת נתונה שחו״ל הסוד, חכמי שכתבו למה

שריו12 ולא הקב״ה, . ממשלת ירדו שהמלאכים אומרים חו״ל בתורת לכך בהתאם ארץ היא ישראל ארץ להקב״ה. זה את מייחסים א״י ובתורת ישראל, את וקישטו

ובחיים בתורה ומורגשת נוכחת ומציאותו. ה', ה') ארץ (כללים

בבלי א א, רבה ויקרא. מדרש

אלעזר: רבי אמר בשעה נעשה ישראל שהקדימו ואמרה קול בת יצתה לנשמע

להן: זה רז לבני גילה מי משתמשין השרת שמלאכי

בו? דכתיב" מלאכיו ה' ברכו לשמוע דברו עושי כח גבורי

" דברו בקול – ברישא" עשי"

והדר״לשמע."

ה "ברכו פתח: חנילאי בר תנחום 'רבי במה וגו'. דברו" עשי כח גברי מלאכיו

הכתוב הכתוב בעליונים אם מדבר? כל ה' "ברכו נאמר כבר והלוא מדבר, אלא מדבר אינו הא צבאיו", …בתחתונים

" דברו "עושי – אחא ר' בשם הונא רבי

אמר: סיני הר לפני שעמדו בישראל

מדבר, הכתוב עשייה שהקדימו

לשמיעה13 ואמרו" ה דבר אשר 'כל

ונשמע." נעשה

דכתיב" בו משתמשין השרת שמלאכי רז הזה הכתוב בבבלי וגו מלאכיו" ה'.'ברכו אלא מדבר אינו "הא אדם: בבני עוסק זה כתוב במדרש במלאכים. עוסק

12 אדם בני בהפרידו גוים עליון 'בהנחל שאמר בכתוב הדבר "סוד כה): (יח, ויקרא ברמב״ן עיין כח ושם הכל, ברא הנכבד השם כי והענין, וגו', עמו' ה' חלק כי וגו' עמים גבולות יצב נודע כאשר ידוע ומזל כוכב לגוייהם בארצותם ועם עם כל על ונתן בעליונים, התחתונים

מזלות לכולם חלק כי העמים', לכל אותם אלקיך ה' חלק 'אשר שנאמר ו וזה באצטגנינות, הוא הנכבד השם והנה וכו'. עליהם שרים להיותם נתנם עליון מלאכי עליהם וגבוהים בשמים,

הא- א-לקי ה נחלת היא הישוב אמצעות ישראל ארץ אבל העולם, לכל האדונים ואדוני 'לקים

שמו המיחד לעמו אותה בהנחילו ומושל שוטר קצין ם המלאכי מן עליה נתן לא לשמו, מיוחדת לעם לי 'והייתם וכתיב הארץ', כל לי כי העמים מכל סגולה לי 'והייתם שאמר וזהו אוהביו, זרע

לא- לכם אהיה ואנכי כלל אחרים אלוהים אל אתם שתהיו לא ". לקים',

13 הבא בסעיף המובא במדרש גם מופיע זה. ביטוי

שמקדימים מלאכים על נדרש אינו הכתוב המשך גם לכך בהתאם בתחתונים".

מדבר הכתוב סיני הר לפני שעמדו "בישראל אלא לשמיעה, ."עשיה

ביאורים

רז הוא לשמיעה, עשיה דמת בהק ביטוי לידי הבא ה', לרצון המוחלט הביטול בבבלי בבבלי סיני. הר לפני שעמדו לישראל מיוחס הוא במדרש השרת. מלאכי של במדרש ממש. מלאכים הם וגו' מלאכיו" ה' "ברכו בכתוב מדובר עליהם המלאכים לתואר שראויים אדם, בני גם כולל במדרש מלאכים המושג התחתונים. על מדובר

במלאכים אמנם ממש. למלאכים רק שייכת ינה א היא אבל עליונה, מדרגה זו זה. לעמוד יכולין שהן ע״י "עליונים שם: המדרש כדברי מעלה, בוודאי יש ממש יכולין שאינן ע״י תחתונים אבל צבאיו', כל ה' 'ברכו נאמר הקב״ה של בתפקידיו בא״י מלאכיו". כל ולא מלאכיו', ה' 'ברכו נאמר לכך הקב״ה של בתפקידיו לעמוד

מלאכים ולהיקרא העליונים, למדרגת להתעלות יכולים. ונים התחת גם

בבלי ג ח, רבה השירים שיר מדרש

ברבי חמא רבי אמר

חנינא: דכתיב מאי

" היער בעצי "כתפוח 'וגו? נמשלו למה? לתפוח ישראל לומר פריו זה תפוח מה לך ישראל אף לעליו קודם

. לנשמע נעשה הקדימו

" אחר ד: בר תחת " עוררתיך התפוח, סיני זה –

בתפוח? נמשל ולמה עושה זה תפוח מה אלא

. בסיון נתנה התורה כך סיון בחדש פירות

," עוררתיך התפוח "תחת אחר ד: בר לא למה

אחר? ואילן באגוז מוציא דרכו אילן כל אלא

תחלה עליו, פירותיו ואח״כ מוציא זה ותפוח

, עליו מוציא ואח״כ תחלה פירותיו ו הקדימ כך

לשמיעה14 עשייה ישראל 'שנא " נעשה

ונשמע".

14 הקודמת בהערה. עיין

| בסתם מובאת זו דרשה חנינא. במדרש ברבי חמא. רבי וגו היער" בעצי,'"כתפוח

לתפוח ישראל נמשלו. למה עוררתיך– התפוח "'תחת 'במדרש: סיני15."זה | פריו

לעליו. קודם: במדרש "." | עליו מוציא ואח״כ תחלה פירותיו מוציא זה ותפוח אף

לשמיעה עשייה ישראל הקדימו "כך."במדרש: לנשמע נעשה הקדימו. ישראל

ע״ב פח

בבלי ו כח, רבה שמות מדרש

יוחנן: רבי אמר דכתיב" מאי 'ה

?" רב צבא המבשרות אמר יתן

מפי שיצא ודיבור דיבור כל. לשונות לשבעים נחלק הגבורה

וכ האלה הדברים ת "א אומר הוא ן

ולא גדול קול קהלכם כל אל ה 'דבר

בי ר – יסף" אמר: יוחנן נחלק חד א קול

שבעה ל שבעים ל נחלקים והם קולות

. לשון

"קול מהכתוב: נדרשים אלו דברים במדרש רב צבא המבשרות אומר יתן.""ה'

| יסף ולא."גדול נחלק וכו' ודיבור דיבור. כל בביאורים (עיין נחלק אחד "קול "במדרש:

א) |. לשבעים נחלקים והם קולות לשבעה "נחלק במדרש: לשון לשבעים. נחלק

"לשון. ב) בביאורים (עיין

ביאורים

לשון לשבעים נחלק אחד "קול" במדרש לשון. לשבעים נחלק "דיבור" כל. בבבלי שורש הוא הקול ל״קול". שייכות הן ובמדרש ל״דיבור", שייכות הלשונות בבבלי

: ע״ב הקדוש)(רמו בזוהר מובא כך פרט. הוא והדיבור כלל הוא הקול הדיבור. " קול דלעילא עמיקא מאתר אשתלח קול וההוא דבור, בלא קול ולית לדבור, ליה, מדבר

15 מדוע ומסבירה ממשיכה שבבבלי, לדרשה בתוכנה המקבילה הבאה, הדרשה שגם נראה כך כלומר וכו', הקדימו" "כך אלא ישראל", "כך במדרש אומרים לא ולכן סיני, זה "התפוח"

וכו הקדימו בסיני.'ישראל

ודא קול, בלא דבור ולא דבור, בלא קול לית דהא לדבור, לאנהגא מקמיה ושליח

." לכלל דצריך ופרט לפרט, דצריך כלל

ה לשון לשבעים התורה של הזיקה בבבלי דיבור כל פרט. במדרגת שהוא בדיבור, א י

ל יכול מתור היות זיקה מתוארת בירושלמי לשון. בכל ולהופיע אחרת ללשון ם ג הלשונות מכל "ורוממתנו בבחינת לשון, כל של לקול יותר, וכללית יותר."פנימית שממנו הכלל הוא הקול אומות. של שונות בחינות שבעים מבטאים לשונות שבעים

בפרט אומה לכל המתאים הלשון, . יוצא (כללים– ופרט )כלל

והם קולות, לשבעה נחלק הקול במדרש לשון. לשבעים נחלק דיבור כל בבבלי קולות שבעה ביסודן הן לשונות ששבעים מלמדים במדרש לשון. לשבעים נחלקים ופרטים מכללים בנויים לשון ששבעים אומרת זאת לעשרה. מתחלק קול. שכל

בבבלי– והמבט א״י ורת ת של הכולל המבט פרטים. שבעים שהן לשונות שבעים (כללים– כאן ההשוואה מתוך ניכר חו״ל תורת של. המפרט ופרט )כלל

בבלי א השירים שיר מדרש

דכתיב מאי לוי: בן יהושע רבי אמר ילין שדי בין לי דודי המור?""צרור הקב״ה לפני ישראל כנסת: אמרה שמיצר פי על אף עולם! של רבונו

ילין". שדי "בין דודי, לי ומימר

" עין בכרמי לי דודי הכופר אשכול

" גדי – על לי מכפר שלו שהכל מי

לי. שכרמתי גדי עון לישנא כרמי דהאי משמע מאי

הוא? דמכניש נחמן: דרב בריה זוטרא מר אמר שכורמים כובס של כסא כדתנן

. הכלים את עליו

אמר: ברכיה רבי כנסת אמרה

הקב״ה לפני: ישראל בשעה

" לי "דודי, לי מימר לי מיצר שאתה

, דודי נעשה את – הוא זה אי ורואה לומר שיכול בו שיש גדול אדם

די הדין, למדת נוטלו ואת

דכתיב הוא הדא, בעדי וממשכנו

" הכפר "אשכל – אשכל? מהו איש

, בו שהכל תלמוד משנה מקרא

ואגדות; תוספתות " "הכפר –

ש ישראל; של עונותיהם מכפר

" גדי עין "בכרמי – אבות אלו כגדיים אחריך שנמשכו העולם

. עולם עין שהן הברכות ונטלו

דודי. לי ומימר שמיצר אע״פ | ברכיה רבי לוי. במדרש: בן יהושע. רבי: במדרש

לי– 'דודי לי, מימר לי מיצר שאתה '"בשעה ילין שדי דודי.""בין נעשה |."את בבבלי במדרש לנו. ומימר שמיצר אע״פ ישראל, לעם הקב״ה בין הנפלא הקשר תיאור: זהו

די, הדין למדת לומר שיכול בו שיש גדול אדם הוא זה אי ורואה דודי, נעשה "את." בעדי| וממשכנו נוטלו ואת וגו לי" דודי הכופר.'"אשכול בפני דרשה זו בבבלי

שלו שהכל. מי הרישא על מהדרשה כחלק הזה הכתוב את דורשים במדרש. עצמה. |

גדי עון על לי וכו. מכפר מקרא" בו, שהכל "איש במדרש: הקב״ה. זה.'בבבלי | הגדול האדם במדרש העגל. חטא על מכפר שהקב״ה היא המשמעות בבבלי

גדי עון על ישראל של עונותיהם "מכפר זה בעדנו, וממשכנו נוטלו."שהקב״ה |

לי. שכרמתי גדי– עין "'בכרמי 'במדרש: כגדיים אחריך שנמשכו העולם אבות אלו

עולם עין שהן הברכות."ונטלו

ד ט, כ רבה שמות מדרש בבלי

: לוי בן יהושע רבי ואמר שיצא ודיבור דיבור כל

מפי הקב״ה יצתה

ישראל של, נשמתן שנאמר" יצאה נפשי

בדברו." ומאחר

ה יצת ראשון שמדיבור היאך שני דיבור נשמתן

? קיבלו שעתיד טל הוריד והחיה מתים בו להחיות

, אותם שנאמר" גשם

א- תניף נדבות להים אתה ונלאה נחלתך

." כוננתה

נשמתם פרחה להם ונגלה לסיני שבאו שכיון

, עמהם שדבר על שנאמר " יצאה נפשי

," בדברו רחמים עליהם בקשה התורה אבל

מלפני הקב״ה: והורג בתו משיא מלך יש

? ביתו אנשי ובניך שמחים כולו העולם כל

, נשמתן חזרה מיד מתים? שנאמר" ה 'תורת

." נפש משיבת תמימה

שאם המקום לפני גלוי היה א ל וכי לוי: א״ר קולו ומשמיען לישראל כבודו מראה הוא

לעמוד! ? יכולין שאינן שהן הקב״ה צפה אלא

, כוכבים עבודת לעשות עתידין יהו שלא גדלו ואת כבודו את הראנו אלו אומרין עבודת עושים היינו לא קולו את והשמיענו

." ואדברה עמי נאמר״שמעה לכך כוכבים

שדבר על נשמתם פרחה להם, "ונגלה במדרש: הקב״ה מפי שיצא ודיבור דיבור. כל

נשמתן. יצתה | א). בביאורים (עיין "עמהם היאך שני דיבור נשמתם "פרחה."במדרש: |

. קיבלו בביאורים (עיין וכו הקב״ה" מלפני רחמים עליהם בקשה התורה "אבל 'במדרש:

ב) |. אותם והחיה מתים בו להחיות שעתיד טל. הוריד נשמתן חזרה "מיד."במדרש:

| וגו תניף" נדבות "גשם.'שנאמר משיבת תמימה ה' 'תורת "שנאמר במדרש:

."'נפש

ביאורים

"פרחה במדרש: הקב״ה. מפי שיצא ודיבור דיבור כל ע״י נשמתן יצתה בבבלי דיבור כל על נשמתם שפרחה הפרטים, את מדגישים בבלי עמהם". שדבר על נשמתם

. ודיבור

מובא המדרש בהמשך עמהם". שדבר על נשמתם "פרחה כללי: הוא הסגנון במדרש

שאם המקום לפני גלוי היה לא וכי ה של קולו עם המפגש ע״י נשמתם:'שפרחה " הכלל הוא הקול,". לעמוד יכולין שאינן קולו ומשמיען לישראל כבודו מראה! ? הוא

" ע״ב הקדוש)(רמו הזוהר כדברי הדיבור, : שורש בלא קול ולית לדבור, ליה מדבר קול לדבור לאנהגא מקמיה ושליח דלעילא, עמיקא מאתר אשתלח קול וההוא, דבור, דצריך ופרט לפרט, דצריך כלל ודא קול, בלא דבור ולא דבור, בלא קול לית דהא

כללי באופן ה', כבוד עם המפגש עצם ע״י נשמתם שפרחה מדגישים במדרש לכלל.".

מתאים זה סגנון היא החשיבה שבא״י חו״ל, ותורת א״י תורת של הכללית לדרך

פרטית היא ובחו״ל. כללית, ופרט כלל )(כללים

שהתורה ע״י חזרה היא במדרש המתים. תחיית של טל ע״י חזרה נשמתם בבבלי המתים תחיית של מדרגה ע״י נשמתם חזרה שבבבלי נמצא עליהם. רחמים, בקשה

ללמוד שיש נראה עליהם. רחמים בקשה בעולם יע להופ שצריכה התורה ובמדרש חזרו המתים תחיית של טל ע״י שרק באופן המציאות מעל היא התורה שבבבלי מכך

הא- הדיבור עם המפגש אחרי לחיים ישראל הטל נדבות". "גשם נקרא זה טל לוקי. ובקשה ישראל, על רחמים בקשה התורה א״י בתורת בנדבה. ישראל את החיה הזה

באה זו שמחים כולו העולם כל ביתו? אנשי והורג בתו משיא מלך יש טענה: ע״י "

בנדבה רק ולא כביכול, בדין נשמתם חזרה שבמדרש אומרת זאת.". מתים? ובניך ע״י שני ומצד הקב״ה, של דיבורו שמיעת ע״י נשמתם פרחה אחד שמצד נמצא

המדרגה עם המפגש שמצד לדייק שניתן ונראה נשמתם. חזרה גם שניתנה התורה

זכר– בבחי' הקב״ה, של העליונה התורה ומצד נשמתם, פרחה בדברו", ,"יצאה

הקב״ה16 של בתו נקראת והיא נקבה, בלשון, שהיא היותר התורה מדרגת והיא

נפשם17 את שהשיבה היא שכינה, בבחינת. תחתונה,

ע״א פט

בבלי ע״ב כב ה״ה, פ״ד תענית ירושלמי

רבי [ואמר] לוי: בן יהושע דכתיב מאי

משה?" בושש כי העם "וירא תקרי אל

"בושש" שש. באו אלא שעלה בשעה

לישראל: להן אמר למרום משה לסוף

בא. אני שש בתחלת יום ארבעים לסוף

, העולם את ועירבב שטן בא יום ארבעים

להן: אמר הוא? היכן רבכם משה אמרו

אמר. למרום עלה לו: שש. : באו להן ולא

השג ע יחו. מת. ליו עליו. השגיחו ולא. מטתו דמות להן הראה דקאמרי והיינו

האיש" משה זה: כי לאהרן" ליה 'וגו.

משה: להן אמר יומין ארבעין

בטורא. מיעבד אנא כיון

, בא ולא ארבעים יום שהגיע

מיד" משה בשש כי העם וירא

," ההר מן לרדת שהגיע וכיון

, בא ולא שעות שש מיד

" ויאמרו אהרן על העם ויקהל

אלהים לנו עשה ם קו אליו " לפנינו ילכו אשר.'וגו

| התלמוד סתם דברי אלו לוי. בירו' בן יהושע. רבי שש בתחילת יום ארבעים לסוף

בא. אני בטורא מיעבד אנא יומין "ארבעין."בירו': | מטתו דמות להן הראה. 'וכו בתחילת בא לא שמשה בגלל בירו' מת. שמשה שחשבו כיון העגל את עשו הם בבבלי

ארבעים. יום

16 מכרתי לישראל הקב״ה "אמר א): (לג, תרומה פרשת בתחילת רבה שמות במדרש עיין יחידה בת לו שהיה למלך משל תרומה לי 'ויקחו שנאמר עמה, נמכרתי כביכול תורתי.'לכם יחידית לך שנתתי בתי לו אמר לאשתו וליטול לארצו לו לילך ביקש ונטלה המלכים מן אחד בא

אל לך לומר יכול איני ממנה לפרוש היא עשה טובה זו אלא אשתך שהיא לפי יכול איני תטלה

כך בתי את להניח יכול שאיני אצלכם שאדור לי עשה אחד קיטון הולך שאתה מקום שכל. לי

התורה את לכם נתתי לישראל הקב״ה אמר איני תטלוה אל לכם לומר יכול איני הימנה לפרוש

מקדש לי 'ועשו שנאמר ".'בתוכו שאדור לי עשו אחד בית הולכים שאתם מקום בכל אלא יכול

17 טו סעיף ע״ב, פו דף על לעיל במש״כ עוד. עיין

בבלי ח א, רבה במדבר מדרש

: כהנא לרב מרבנן ההוא ליה אמר

סיני? הר מאי לך שמיע מי ליה אמר

לישראל. נסים בו שנעשו הר הר

ליה? מיבעי ניסאי שנעשה הר אלא

לישראל. טוב סימן סימנאי הר

ליה? מיבעי ליה: אמר טעמא מאי ורב פפא דרב קמיה שכיחת לא דמעייני יהושע דרב בריה הונא

באגדתא? בריה ורבה חסדא דרב

תרווייהו: דאמרי הונא דרב הר מאי

סיני? לאומות שנאה שירדה הר

העולם18, עליו ברבי יוסי רבי דאמר

: לו יש שמות חמשה חנינא: מדבר

צין –. עליו ישראל שנצטוו מדבר

קדש – עליו. ישראל שנתקדשו עליו. קדומה שנתנה קדמות– מדבר

– פארן מדבר ורבו שפרו ע״ב )(פט

. ישראל עליה סיני– מדבר שירדה

שנאה עליו. העולם לאומות ומה

שמו. חורב שמו? , אבהו דרבי ופליגא רבי דאמר

, שמו סיני הר אבהו: הר נקרא ולמה

חורב? לאומות חורבה שירדה

עליו. העולם

אחר ד: בר " משה אל ה' וידבר

סיני במדבר שמות ששה ", נקראו

לו: , א-להים הר, בשן הר הר

מוריה) (הר, גבנונים חמד19 ][הר

סיני. הר, חורב הר

- הא בו שישב למה? א-להים הר בדין, להים שנאמר" ואלה

המשפטים." בשן הר – שם שבא

הקב״ה. גבנונים– הר שפסל הר

, ההרים כל אומר" שאתה כשם או

דק." או גבן חמד הר – שחמד

, שם לישב הקב״ה שנאמר" ההר

א- חמד להים לשבתו." חורב הר

–, החרב נשמטה שעליו שנאמר

"מ," והנואפת הנואף יומת ות

ה יומת "מות רוצח." – סיני הר שבו להקב״ה העולם אומות נשנאו

[ אפופסים להם ונתן -, דין] פסק

." יחרבו חרב "והגוים שנאמר א״ר

: יוחנן ר' בשם כהנא בר אבא

יחרבו" מחורב "והגוים – שנטלו

. שלהם איפופסים

18 ע״פ "לעכו״ם וילנא: ."בדפוס יד וכתבי מוקדמים. דפוסים

19 המדרש מהמשך נראה. כך

להקב״ה העולם אומות נשנאו "שבו במדרש: עליו העולם לאומות שנאה. שירדה

אפופסים להם "ונתן | בביאורים). (עיין: במדרש" שמות. חמשה. שמות" ששה 20 | נקראו

לו. ההר שמות על מדובר במדרש תורה. נתנה שבו המדבר שמות על מדובר בבבלי

שמו חורב שמו? תורה. ומה נתנה. שעליו | והדרשה אדם, בני בלשון שם לו יש בבבלי

לו שניתנו נוספים לשמות מתייחסת. ב רוחניות סיבות מפני מדרש כל את דורשים

השמות הטבעי שמו בין מחלקים ולא. נוספות| לדרשות חורבה שירדה חורב הר

עליו העולם. לאומות וכו החרב" נשמטה "שעליו.'במדרש:

ביאורים

עליו" העולם לאומות שנאה ירדה: בבבלי " העולם אומות נשנאו "שבו במדרש: .

להקב״ה בחו״ל לה'. שנשנאו מודגש ה', ארץ ישראל, בארץ. אפופסי״ם להם ונתן

הא- המציאות ה ארץ )'(כללים מוזכר פחות ה' ושם נוכח, בבחינת אינה. לוקית

20 אולי זה הבדל ל קשור י בעניין לעיל התלמודים בין הבדל מתן ום הוא א״י שבתורת תורה,

יום שבת יום הוא בבל ובתורת ו אות בחי, , שישי וצ״ע. , ה באות ה הרמוז, יחידה בת בחי',

ע״א קח רות, חדש זוהר

שם מדבש מתוק עי' הליקוטים, בספר הק' האר״י. *גירסת

הלשון ונתבלבל שנתחלף בבלי, תלמוד זה התמורה", "ועל נביאים. ספר זה הגאולה", ."על

ירושלמי תלמוד זה בישראל", התעודה."וזאת

ע״ב קיב איכה, חדש זוהר

, דאורייתא נהורא דנהיר ירושלמי, התלמוד זה "והאור", אשתארו כביכול, דא, דאתבטל לבתר

במחשכים עלמא בני ביה דאזלין בבלי, תלמוד זה הושיבני", "במחשכים דכתיב, . בחשוכא.

תלמוד ערך פאפירש), מאיר רבי (למקובל אור מאורי

אתוון ל״ד גי׳ בב״ל רחל כנגד בבלי תלמוד כי שבתלמוד פרקים תקכ״ד גי׳ בבל״י תלמוד

דמיל א- וי הושיבני מחשכים ארז״ל ז״ס כי ונ״ל ירושלים הנק׳ לאה כנגד ירושלמי ותלמוד דנ״י

זאת כמו מלובשת אינה ירושלמי תלמוד כי בבלי תלמוד. זה

יא חיים, עץ על הרמ״ז הגהות

הגלות בתחילת הנה כי ברחל ובבלי ירושלים, סוד היא כי …, בלאה הוא ירושלמי תלמוד סוד גדולות ניצוצות לתקן הצדיקים אותם וזכו שקועות ניצוצות כ״כ היו לא סוד הנה כי לאה, בסוד

צרת תקפה ואח״כ הקושיות שהם ותבן, קש בסוד הפסולת, ולהוציא בירורין לברר …התלמוד

היו ולא הקליפה, כח גברה כי השיעבוד, בבלי בסוד רק עליונה, בבחינה עוד לברר יכולים

תחתונה יותר במדרגה שהוא בבלי", תלמוד זה הושיבני "במחשכים שאמרו סוד וזה, כנזכר …מהירושלמי

קכו עמוד זצ״ל), מלובביץ' הרבי של (אביו יצחק לוי לקוטי

לבוש שהוא ור הדב לבוש ב' הפנימי, לבוש שהוא המחשבה לבוש א' לבושים, בחי' ב' יש

בלאה הוא ירושלמי, תלמוד וכן מהחזה. למטה ודבור מהחזה למעלה הוא ומחשבה החיצון,

מ שלמעלה המחשבה לבוש למטה ברחל הוא בבלי ותלמוד החזה, אור במאורי ועיין מהחזה,

. ע״ש ירושלמי תלמוד מערכת

מ: המדרש בית פעילויות

• הממוזג "התלמוד "פיתוח https: //did. li/memuzag

•. הממוזג "התלמוד לפיתוח (וירטואלי) אברכים "כולל

• לאור והוצאה פרסומים https: //did. li/holaor

• בתכנים עשיר אינטרנט אתר https: //did. li/YosefYehuda

• השבועי החידוש של רחבה תפוצה https: //did. li/Oro0001

• עקיבא בני ישיבות מרכז (בשיתוף תיכוניות בישיבות הירושלמי,)שילוב

והפצ תוכן פיתוח רמי״ם, הדרכת. דיגיטלית הכולל ה

https: //did. li/klalim

---

נשלח על ידי: לחזות בנועם
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות