אהבת תורה תשפו

בס״ד

אהבת תורה- כיצד?

דגל מחנה אפרים דברים פרשת האזינו

וכמו שיש באדם חמש בחינות נפש רוח נשמה חיה יחידה כן יש לתורה הקדושה גופי תורה ורוחניות התורה פשט רמז דרוש סוד רזין סתימין, וכמו שאמר אא״ז זללה״ה על אנכי ראשי תיבות אנא נפשי כתבית יהבית (שבת ק״ד א) נפשי היינו התורה וכו', ולכך כפי השתדלות ויגיעות האדם בתורה כך היא חיות הקדושה שממשיך לעצמו או נפש התורה או שאר בחינותיה

מסירות ללא תנאי-

משנה מסכת אבות פרק ו משנה ד

כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל

השקעה

רש״י ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

(ג) אם בחקתי תלכו - יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה:

גור אריה ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

מפני שכתוב הלמוד בלשון הליכה, כי ההליכה יש בה טורח ועמל, כך תהיו עמלים ויגיעים

קביעות-

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א

אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר?

צמאון וגעגוע-

ר' חיים פלטיאל ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

וי״ל מדאמר אם בחקתי תלכו דה״ל למימר כדאמר בכל דוכתא ושמרתם את חוקותי וכאן אמר תלכו אם כן זהו שיהו עמלים בתורה כמו הוי כל צמא לכו למים.

דעת עליה-

הקדמת החכמת אדם

וכמו שאז״ל על האשה שאם אין דעתה להנשא וישבה י׳ שנים בלא בעל לא תלד עוד ואם דעתה להנשא לאיש אף שישבה שנים הרבה בלא בעל אעפ״כ נשאר כח הלידה בנפשה וכאשר נשאת תלד כך האיש הישראלי אם יעזוב את התורה ומייאש ממנה אזי גם היא מרחקת ממנה ולא נשאר בנפשו עוד כח הלידה אבל אם אין דעתו נעזב׳ רק מחמת אונס א״א לו ללמוד ולדבק בה ח״ו שתתרחק ממנו רק שתשב באלמנותה ומצפה להנשא עוד אליו ונשאר הכח בנפש כן א״א על עצמי הגם שנסעתי למרחקים והייתי סוחר אף חכמתי עמדה לי כי בנסיעתי לדרך דעתי עליה ובישיבתי בחנות דעתי עלי׳ ותיתי לי שאפילו בשעת מו״מ פעמים הרבה היה דעתי עליה בהרהור פירוש או קו׳ ובפרט בששה מ״ע שכתבתי בח״א כלל א׳. וקיימתי בעצמי אל תעזביה ותצרך.

אור החיים ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

יז) עוד נתכוין לומר מה שאמרו ז״ל (שבת ס״ג א) חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו כאלו עשאה, והוא מאמרו אם בחקתי תלכו לשון עתיד פירוש תחשבו ללכת וגו', תשמרו גם כן תחשבו לעשות שמירה ועשיתם אותם פירוש מעלה אני עליכם כאלו כבר עשיתם אותם

לעשות יותר- עי' במסילת ישרים

ספר מסילת ישרים פרק יח

והנה דבר זה אנחנו רואים אותו בעינינו שיולד בכל עת ובכל שעה בין כל אוהב וריע, בין איש לאשתו, בין אב ובנו, כללו של דבר בין כל מי שהאהבה ביניהם עזה באמת. שלא יאמר לא נצטויתי יותר, די לי במה שנצטויתי בפירוש, אלא ממה שנצטוה ידון על דעת המצוה וישתדל לעשות לו מה שיוכל לדון שיהיה לו לנחת.

תמידיות/ אהבה לעד-

אור החיים ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

וטעם אומרו לשון הליכה לומר שצריך לעסוק בתורה אפילו בהליכתו על דרך אומרו (דברים ו') ובלכתך בדרך באהבתה ישגה תמיד וגו':

אור החיים ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

י) עוד ירצה להודיע מעלת עסק התורה שיש בו מה שאין בעסק המצות, כי עסק המצות יכול להיות שיהיה אדם פועל ועושה ויגרום החטא וימיר כבודו לבסוף ולא תזכרנה צדקתו ביום פשעו, אבל מצות עסק התורה מבטיחו כי כל העוסק בתורה צדקתו עומדת לעד

רגילות-

כלי יקר ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

וזה כדעת המדרש (ויקרא רבה לה א) האומר אם בחוקותי תלכו, הדא הוא דכתיב (תהלים קיט נט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותך, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בכל יום ויום הייתי מחשב למקום פלוני אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי מדרשות וכו', ואין זה כי אם מצד שהיה קובע עתים לתורה חק ולא יעבור עד שרגלוהי אינון ערבין להוליכו לבתי מדרשות בלא כוונה כי כבר הורגלו בכך.

אור החיים ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

ב) עוד ירצה על דרך מה שאמרו ז״ל (ויק״ר פל״ה) בפסוק חשבתי דרכי וגו' שהיה דוד חושב לעשות ענינים ורגליו מוליכים אותו מעצמם אל בית המדרש לרוב החפץ והרצון והרגילות בדבר, והוא אומרו אם בחקתי תלכו פירוש הליכתכם מעצמה תהיה אחריה כמאמר דוד לרוב החשק והרגילות:

התחדשות והולדה-

זוהר - הקדמה דף ד עמוד ב

ובכל מלה דאתחדש באורייתא על ידא דההוא דאשתדל באורייתא עבד רקיעא חדא, תנן בההיא שעתא דמלה דאורייתא אתחדשת מפומיה דבר נש ההיא מלה סלקא ואתעתדת קמיה דקודשא בריך הוא וקודשא בריך הוא נטיל לההיא מלה ונשיק לה ועטר לה בשבעין עטרין גליפין ומחקקן

גור אריה ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

ויש לפרש גם כן שההליכה שאדם הולך ממקום למקום, כן יהיה עמל בתורה ולהעמיק בה תמיד יותר ממה שהעמיק בה קודם. וזה נקרא הליכה בתורה

ר' שלמה קלוגר בהקדמה לשו״ת טוב טעם ודעת מהדורה תנינא

ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ" כי כשם שאמרו חז״ל בגמ' יבמות (סב'.) אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, כך בחידושי תורה תלוי ביאת משיחנו בגמר כל התורה שיהיה בעולם כמו שניתנה למשה רבינו ולכן בצאת כל ספר וספר כדת הוא התקרבות הגאולה במהרה בימינו

ספר חסידים תקל

כי הקב״ה גוזר מי נעשה חכם ומה חכמתו וכמה שנים וכמה ספרים יעשה יש שגוזר עליו שעושה ספר אחד או ב' או ג' וכן בתלמוד וכן לפתור קרייה וכן בסודות אחרות וכל מי שגלה לו הקב״ה דבר ואינו כותבה ויכול לכתוב הרי גוזל מי שגלה לו כי לא גלו לו אלא לכתוב דכתיב (תהלים כה יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם וכתיב (משלי ה טז) יפוצו מעינותיך חוצה וזהו שכתוב (קהלת יב יד) יביא במשפט על כל נעלם שגורם שנעלם אם טוב שגילה לו אם רע שאינו כתבה

גלוי ופנימי- ארבעים יום קודם יצירת הוולד, לפי מעשיו.

אור החיים ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

ג) עוד ירצה על פי מאמרם ז״ל (זוהר ח״ג ר״ב א) כי התורה יש בה ד' דרכים והם פשט רמז דרוש סוד ומאלו נפרדו ע' פנים וכל אופן לכמה אורחין ושבילין ונתיבות, והוא מה שאמר חקתי לשון רבים, תלכו פירוש בכל אורחין ושבילין ילך בהם בפירוש הכתובים ולא יאמר שאין בתורה אלא פשט המובן לכל:

עולת ראיה

ברוך אתה ד' אמ״ה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה.

הצווי האלהי עומד הוא, ביחש לקשורנו עם התורה, למעלה מגדר של למוד והבנה בעלמא, שיש דוגמא להם בכל ידיעה של איזה מין חכמה בעולם. אבל הצווי הזה בא מצד החיים האמתיים, שהם הם הנם עצמותה של תורה, ושבהעסק שאנו מתעסקים בדברי תורה הרי יש לנו קשר עם המקוריות של החיים, שזהו ענין נעלה יותר ויותר מכל ערך של תלמוד, שמשתקף רק ע״פ הקשר של המדע ושל ההבנה, שהם יכולים רק להזריח איזה אור רוחני על הנפש המתעסקת במדע, אבל לא יוכלו להנחיל מדת חיים מקורית, שהיא באה רק עם סגולתה של תורה, תורת ד' תמימה המשיבת נפש, שהיא מאשרת את האדם בתכונה של המגע הרוחני, שיש לנשמה עם שפעת חיי האמת, שמונחת היא בסגולתה של תורה, שמתעטר בה ועל ידה כל מי שיש לו עסק עם התורה. ובשביל כך בא הבטוי של הברכה: לעסוק בדברי תורה.

פרק ו' פסקה ד'

כשהאדם מתרומם לרעיונות עליונים, ומתאים את דרכיו על פיהם, במעמקי רוחו, הוא בא לשורש התורה, בצורתה העליונה, שמגמתה היא להרים את העולם לעליוניותו המעותדת לו, וממילא כל מה שהוא לומד מפרטי תורה אינו דבר חידוש אצלו כ״א כמו הזכרה למה שיש כבר בכחו, וזהו סוד "מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת".

מחזר אחר אבידתו-

אור החיים ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

ז) עוד ירצה על דרך אומרם ז״ל (אבות פ״ד) הוי גולה למקום תורה, שצריך לכתת רגליו ממקום למקום ללמוד תורה, וצא ולמד דבריהם ז״ל בגמרא (חגיגה ה' ב) כי כולן היו גולין ללמוד ויש שהיה הולך ששה חדשים וחוזר כמו כן לעסוק ביום א', והוא אומרו אם בחקתי שהיא עסק התורה צריכים שתלכו ממקומכם אחריה, גם כדי שתהיו פנויים אין נכון ללמוד והוא בביתו כי יטרדוהו בצורכי הבית, לכן יעזוב איש את אביו ואת אמו ויסע ממקומו ללכת אחריה:

הקניין/ קידושין/ קניית מתנות-

אור החיים ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

ט) או ירצה על דרך אומרם ז״ל במשנת חסידים (אבות פ״ו) התורה נקנית במ״ח דברים, … אם אתם חפצים להשיג התורה תנאי הוא הדבר ואת מצותי תשמורו ועשיתם אותם שהם אותם המ״ח דברים, כי יש בהם בחי' המניעות וכנגדם אמר תשמרו, ויש בהם בחינת המעשה וכנגדם אמר ועשיתם וגו':

קדימות האהוב-

אור החיים ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

טז) עוד ירצה על דרך אומרם ז״ל (ברכות י״ד א) שאסור לאדם לשום לדרך פעמיו עד שיקדים דברי תורה דכתיב (תהלים פ״ה) צדק לפניו יהלך וישם לדרך וגו', וצא ולמד מה שאמרו בזוהר (ח״א ס״ט) על ההולכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה שמתחייבים בנפשם, והוא מאמר ה' אם בחקתי תלכו פירוש כשיש לימוד תורה, תלכו אז תלך לבטח, כי כשיש עסק התורה כוחותיה מלוין את האדם

מסתורין-

אור החיים ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

יט) עוד ירצה על דרך אומרם ז״ל (סנהדרין ק״ב א) שאמר הקדוש ברוך הוא לירבעם חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן וכו' ע״כ, ואמרו המקובלים כי טיול זה היא הדרגת שעשוע שאין למעלה ממנו, אשרי אנוש יזכה לו, ויאמר אדם במה יזכה ילוד אשה להדרגה זו, לזה בא המאמר כאן ואמר אם בחקתי באמצעות עסק התורה תלכו היא הליכה נעלמה מעיני כל חי שהוא הטיול, באמצעות התורה תטיילו במקומות הנעלמים:

טיולים- ללמוד לשם הלימוד לא לשם תוצאה, כטיול בין אוהבים

ספר תפארת ישראל תוכן ענינים והקדמה

אמנם נראה לומר כמו שאמרנו, כי לכך מברכין 'לעסוק בדברי תורה', כי 'ללמוד תורה' לא שייך רק על מי שלמד תורה ומכוין ההלכה לאמתתה, שבזה שייך למוד תורה. אבל מי שאינו מכוין ההלכה על אמיתתה, אין זה למוד. לכך מברכין 'לעסוק בדברי תורה', בין שהוא מכוין ההלכה, או שאינו מכוין ההלכה, רק שיכוין ללמוד האמת, אף על גב שהוא שוגג. הרי כי למוד התורה לעצמו נקל מאד, ואין צריך לחוש לשום דבר.

עזה כמוות אהבה-

אור החיים ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

והודיע הכתוב כאן כי בהתעצמות האדם בעסק התורה יכול להשיג באמצעותה שלא ירגיש במות אלא כאדם ההולך ממקום למקום ותמצא (זוהר ח״ב קע״ד א) שהצדיקים אינם מרגישים בצער הפרידה על דרך אומרו (קהלת ה') מתוקה שנת העובד, כי מי שהוא עובד ה' שינתו שהיא המיתה מתוקה ועריבה עליו, ואם יתעצם יותר הנה לך אליהו שעל ידי התעצמות תורתו לא מת:

השתנות בשביל האהוב-

אור החיים ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

כג) עוד ירצה על דרך אומרם בספר הזוהר (ח״ג צ״א ב) בפירוש פסוק שור או כשב וגו' כי מין הבהמי אינו משתנה מגדר שבו נולד מה שאין כן בני אדם ישתנו לצד מעשיהם והולכים מגדר לגדר עליון, כאומרם (שם ח״ב צ״ד ב) זכה יתיר יהבין ליה וכו' זכה יתיר וכו' הולך וגדל, ואין אני יודע מי הוא הסובב מהלכים אלו, ובא הכתוב כאן וגילה ואמר אם בחקתי באמצעות עסק התורה תהיה ההשגה הלז הולך ואור ממדרגה שפלה למדרגה עליונה ומן העליונה לשלמעלה ממנה:

אינטימיות-

אורות התורה פרק ב' פסקה א'

… והנה כל הלומד תורה הוא מוציא מהכח אל הפעל את מציאות חכמתה מצד נפשו, ובודאי אינו דומה האור המתחדש מצד חיבור התורה לנפש זו לאור הנולד מהתחברותה לנפש אחרת, ואם כן הוא מגדיל התורה ממש בלמודו, וכיון שהקב״ה רוצה שיגדיל תורה, הדרך הישר הוא שילמד האדם מצד אהבתו את האור הגדול, שרוצה השי״ת בגילוי מציאותו, שיתגדל יותר ויותר. ומכל שכן לחדש בתורה, שהוא ודאי הגדלת התורה ממש באור כפול.

אהבה לשמה-

נפש החיים שער ד פרק ג

אבל האמת כי ענין לשמה פירש לשם התורה. והענין כמו שפירש הרא״ש ז״ל על מאמר ר״א בר' צדוק (נדרים ס״ב א') עשה דברים לשם פעלן ודבר בהן לשמן. ז״ל עשה דברים לשם פעלן. לשמו של הקדוש ברוך הוא שפעל הכל למענהו. ודבר בהן לשמן. כל דבורך ומשאך בד״ת יהיה לשם התורה כגון לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול ולא לקנטר ולהתגאות עכ״ל.

כבוד-

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד א

אמר ר']+ חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר ולאברם הטיב בעבורה. והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו.

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ג עמוד ב

ואמר רבה בר הונא: אין מועד בפני תלמיד חכם, כל שכן חנוכה ופורים. - כבוד תורה קאמרת, כבוד תורה דיחיד - חמור, תלמוד תורה דיחיד - קל.

מעשה עיקר-

אור החיים ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

לג) עוד יתבאר הפסוק על כללות המצות על זה הדרך לצד שיחשוב אדם כי עיקר המצות ותועליותם אינו אלא למי שיודע עקרן וטעמן אבל עשית מצוה בלא ידיעת טעם הרי הוא עושה מעשה שאין בו ממש כגוף בלא נשמה ותמצא שכן כתבו בשם הרב האר״י ז״ל (ליקוטי תורה פ' עקב) כי מעשה בלא כונת הדבר הוא ככלי ריק שהעיקר הוא המחשבה, ולזה בא מאמר ה' כאן אם בחקתי תלכו פירוש אם האדם יעשה המצוה בכונה זו לצד אשר חקק ה' ב״ה תועיל להם כוונה זו כאלו קיימו המצות כמו שנתכוון ה' עשות, והוא אומרו ואת מצותי תשמרו בכינוי אל המצוה שהוא בכל כוונותיהם וסודותיהם, ולצד שיאמר אדם אם כן כיון שהקדוש ברוך הוא יקבל דבר זה לצד הרצון שבאדם הגם שלא נתכוון אם כן גם כן לא יעשה דבר ויתרצה בדעתו עשות ויועיל הרצון גם בהעדר המעשה, תלמוד לומר ועשיתם אותם תנאי הוא הדבר שיעשה מה שיש בידו וה' יגמור בעדו:

תורת משה ויקרא פרק כו (פס' ג-מו) פסוק ג (פרשת בחקותי)

אמנם יש לפרש שהמקרא בא ללמד לנו הדרך של לימוד התורה, החיוב על כל אדם ללמוד התורה ולידע שורש כל מצוה ודיני', ובמה שהורשה יתבונן להבין טעם ויסוד כל הדבר, אמנם החקירה הזאת היא צריכה ליהות באופן מיוחד, דהיינו אם רוצה לחקור טעם הדבר ואם לא יתברר לו טעם לא יעשה, זה ילך שובב בדרך לבו ולא ימצא אור, אלא צריך לקבל עליו שמירת כל התורה והמצות אפי' לא ימצא טעם, ואז שפיר יוכל לחקור ויהי' נכח ה' דרכו וימצא סוד ה' ליריאיו. וזה רמז לן נמי כאן אם בחוקתי תלכו, שתקבלו עליכם לעשות אפי' אם יהי' לכם לחוק בלתי מובן טעמם, אז את מצותי תשמרו אז תוכלו ללמוד ולחקור, ותשמרו היינו לימוד וחקירה על כל ענין המצוה, ולא יזיק לכם, אדרבא ועשיתם אותם.

שיח-

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

שנאמר כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו - הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך - הוי אומר לעמל תורה נברא.

אילת השחר ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

והנה בסנהדרין (צ״ט ב') אמרינן על מה דכתיב (איוב ה' ז') אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו (משלי ט״ז כ״ו) הוי אומר לעמל פה נברא, ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא.

מתיקות- להביא את דברי האוה״ח הקדוש.

אור החיים דברים פרק כו פסוק ח (פרשת כי תבוא)

גם ירמוז במאמר בכל הטוב אל התורה כאומרם ז״ל (ברכות ה' א) ואין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם:

איסור אשה זרה-

תורת משה ויקרא פרק כו (פס' ג-מו) פסוק ג (פרשת בחקותי)

אם בחוקתי תלכו. במדרש (רבה) זש״ה (תהלים קי״ט נ״ט), חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, בכל יום הייתי מחשב לילך לבתי תרטיאות ואשיבה רגלי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. ואומר עכ״פ מי שהוא במחשבה זאת אם עזרהו ה' שמשיב רגלו לעבודת השי״ת, אז יחיש מימהר מעשהו פן יגבר יצרו עליו ויחזור בו, ע״כ כתיב אח״ז חשתי לא התמהמהתי לשמור חוקיך, אך אם בחוקתי תלכו ולא יהי' לבם לתרטיאות, אז את מצותי תשמרו ועשיתם אותם,

הכנה למתנה- ההשקעה מסביב.

תורת משה ויקרא פרק כו (פס' ג-מו) פסוק ג (פרשת בחקותי)

עוד יש לפרש, דהנה המפרשים הקשו הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ותירצו שכר עבור המצוה גופא ליכא אבל שכר טרחתו שטרח עצמו עבור המצוה איכא, ע״ד הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו, אעפ״י שאינו עושה מ״מ כיון שטרח עצמו והלך שכר הליכה בידו. ולפ״ז טוב סחרה מכל סחורה (כמשלי ג' י״ד), כי אם אחד הלך לשוק ולא עסק במו״מ אין לו כלום, אבל זה שהלך לבמה״ד אעפ״י שאינו עושה שכר הליכה בידו. והיינו פי' הפסוק שאמר דהע״ה (תהלים קי״ט נ״ט) חשבתי דרכי, פי' מו״מ שלי, ואשיבה רגלי אל עדותיך כי טוב סחרה מכל סחורה כנ״ל. ונבוא אל הכוון אם בחוקתי תלכו פי' שתהיו עמלים בה ותטריחו אתכם בשביל התורה, עבור זה ונתתי גשמיכם בעתם, אבל לא עבור גוף המצוה, כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כנ״ל.

שורש רוחני- ירושה

פרדס יוסף ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

וראיתי בשו״ת צפנת פענח (ורשא סימן ו) שהביא פירוש המשניות להרמב״ם אף דקיימא לן בבבא בתרא (ק א) דאין הליכה קונה זה רק בדבר חדש, אבל לברר איזה חלק לזה קנה בהליכה, וכיון שהתורה ירושה רק צריך לברר החלק צריך עמל ויגיעה בגדר הליכה:

נאמנות-

אור החיים ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

כט) עוד יתבאר על דרך אומרם ז״ל (ספרי פ' האזינו) שצריך האדם ללמוד מוסר מחקות השמים שאין משנים את תפקידם וששים ושמחים לעשות רצון הבורא, והוא אומרו אם בדרך חקתי שהם חקות שמים וארץ המתמידים לעשות רצון קונם בשמחה בלא שינוי תלכו, בזה גם אתם מצותי תשמרו שלא תעברו עליהם ותעשו את שישנם בעשה, כי תאמרו ומה אלו שאין להם שכר ועונש כן, אנו על אחת כמה וכמה:

הרב הגרי״ד סולבייציק- על אהבת תורה וגאולת נפש הדור

אמרתי, כי לצעירים החרדים נתגלתה התורה בצורות מחשבה למדנית, בהכרה שכלית והיגיון צונן. אולם לא זכו לגילויה בהרגשה ה״חושית" החיה, המרעידה והמרנינה לבבות. מכירים המה את התורה כאידיאה אבל אינם נפגשים עמה כ״מציאות" בלתי אמצעית הנרגשת ב״טעם, מראה ומישוש". מחמת העדר "התחושה" התורתית מסורסת היא השקפתם של רבים מהם על היהדות

אורות הקודש ח״א עמ' עה' חמשת דרכי הלמוד פסקה נז

לחמשה חלקים מוכרח עסק הלימוד להתחלק. א', שיטה, ב', ריהטא, ג'. גירסא, ד', לימוד, ה', עיון. שיטה, היא שיטה מחשבית, בלא הגבלה … ריהטא, היא מין גירסא במרוצה גדולה … גירסא, היא כבר מוגבלת, לדעת את הפשוט … הלימוד, הולך במתינות … והחיים הרוחניים בכללותם מתפשטים ע״פ חלוקה מוטבעת זו, וגם החיים המעשיים הנם בערך זה מסומנים. חמשה חומשי תורה, חמשה ספרי תהלים, וחמשה ברכי נפשי. חמשה חלקי הנשמה, נפש רוח נשמה חיה יחידה, וחמשת הפרצופים הסודיים, וחמשת העולמות, הנם עולים בחוברת עם הדרכה זו, הלימודית. והמעשית.

אהבת תורה- נעסוק בהשוואה של אהבה רגילה, ואח״כ אהבת תורה.

סיפור על רע״א- פעם אחת היה בדרך, והביא בעל האכנסיה תשובות הרשב״א ורע״א למד כל הלילה, ואמר שחסר דף בספר, וכהכרת הטוב הוא ישלים לו את הדף החסר. לאחר מצאו וראו שהשלים אות באות מה שהיה רשום ברשב״א עצמו. ואמרו בשם האדמו״ר מצאנז, החידוש הגדול לא שרע״א ידע הכל בע״פ, אלא עיקר הפלא זה השמחה ללמוד את הרשב״א שוב למרות שידע את כל השו״ת בע״פ.

ישיבת פונוביז- הרב כהנמן, ישנו סיפור אמא שלו הייתה חולה בעקבות ההליכה בשלג בשביל להביא את האחים שלו לחיידר.

בית הלוי, הגר״ח מבריסק, הרב סולבייציק החזיק את יהדות

קבעת עיתים- הקביעות מוכיחה את המציאות מה אתה אוהב.

רק אח״כ פלפלת בחכמה וכדומה.

הכבוד הוא יוצר מציאות רוחנית.

כיצד יושבים בסעודת שבת- תוכן רוחני.

ממזר תלמיד חכם, וכה״ג גדול מקדימים להציל את הת״ח.

הלוי קיבל מעלתו בגלל לימוד תורה- למרות שהוא הבן השני.

שואל הכלי יקר למה האמצעי סוחב השני, הוא מסביר ללמד אותנו שהתורה לא שייכת לאף אחד. להראות שהתורה לא עוברת בירושה, היא מתאימה לכולם. לא לחשוב שזה דווקא הבכור. הקשר לתורה שייך לכולם.

'והקרוב

כתר תורה מתאים כולם.

בפעם הראשונה שהגיעה מכונית לירושלים, כל ילדי ירושלים יצאו מבתיהם מרוגשים לראות את הפלא הגדול איך רכב נוסע בלי סוסים. אך ילד אחד בשם שלמה זלמן לא יצא. הוא המשיך להגות בתורה גם כשבחוץ מתרחש הפלא הגדול שרכב נוסע בלי סוסים שמושכים אותו. אך הילד שלמה זלמן נשאר שקוע בתלמודו, וזכה הילד הזה לצמוח לפוסק הדור שכל העדות והחוגים סרו למוצא פיו בכל עניין.

ביד ההורים להחדיר אהבת תורה בילדים שלהם כמו הסיפור הידוע על הרידב״ז: שנה אחת כשכבר היה זקן, ירדו שלגים בצפת, והגיע יום היארצייט של אביו. הוא התלבט אם ללכת לבית הכנסת, שחלילה לא יקרה לו אסון בדרך, אך החליט ללכת. כשאמר קדיש יתום פרץ בבכי נורא. לאחר התפילה שאלו אותו מתי אירעה הפטירה, אמר להם לפני כ- 40 שנה. אז תמהו מדוע ולמה פרץ בבכי לאחר כ״כ הרבה שנים.

השיב להם: איני צעיר, אני סובל מקור. חשבתי שעלי לשמור על בריאותי. אכנס מנין בביתי, ושם אתפלל לפני העמוד, ובכך אצא ידי חובתי. לבסוף החלטתי שמדובר בהכרת טובה לאבי, ועלי ללכת בקור ובגשם כדי להתפלל לפני העמוד, ומדוע? מפני מעשה שהיה: הורי היו עניים. אבל נתנו הכל בשביל חינוכי. אבי מסר אותי ללמוד אצל מלמד הטוב ביותר בסלוצק, שהוא היה גובה רובל לחודש כשכר לימוד. אבי התפרנס מבניית תנורים, באותו חורף היה מחסור בלבנים, ולכן לא היתה לו פרנסה. הוא לא יכל היה לשלם למלמד. עברו כמה חודשים, והמלמד אמר שאם לא יקבל את משכורתו הוא לא יוכל להמשיך בלימוד, כי גם הוא צריך לפרנס משפחה. עולמו של אבי חשך עליו. הוא לא ידע מה לעשות. בבית אין שום דבר למכירה.

בבית המלאכה של אבי לא נותרו לבנים לבניית תנורים. בערב עלה אבי להתפלל ושמע בבית הכנסת עשיר מתלונן, הוא עומד לחתן את בנו ואין בידו לבנים לבנות תנור לבית הבן. הקור נורא ואי אפשר להכניס זוג צעיר לבית בלי תנור. אמר העשיר אני מוכן לשלם שישה רובלים עבור לבנים לתנור. ניגש אליו אבי ואמר "עשינו עסק. תן לי שישה רובלים, ומחר בבוקר הלבנים אצלך". אבי שב הביתה באושר גדול ובישר לאימי. לקח יתד ופטיש קילף את הטיח והרס את התנור הגדול בביתנו, חילץ לבנה אחר לבנה בלב שמח ומאושר, כל הלילה עבד, ובבוקר מסר לידי את ששת הרובלים במלואם "אמור למלמד, שלושה עבור שלושת החודשים האחרונים, ושלושה עבור שלושת החודשים הבאים".

חביבות ללא תנאי-

משיבת נפש ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

ע״כ נ״ל שכוונת רש״י בחקותי תלכו ר״ל שתלכו לשמוע הדרשה אעפ״י שאינו מבין שאין כאן כ״א שכר הליכה בידו, ואף כי אינו מבין הוא מחבב לילך ולשמוע אי אפשר שלא יגיע לו הלימוד להעשייה כמו שאמרו יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, והתלמוד מביא לידי מעשה. וזהו הפ' שתהיו עמלים כנגד ע״ה שאינו מבין עמל הוא לו ואפילו הכי מחבב את התורה לחזור אחר דרשן בכל גופו ומאודו ויושב ושומע סומך לו ונתנה הארץ את יבולה

התאמה-

אור החיים ויקרא פרק כו פסוק ג (פרשת בחקותי)

ה) עוד יתבאר על דרך אומרם ז״ל (סנהדרין ל״ד) שהרשות נתונה ללומדי תורה לפרש בה ולדרוש בכמה אורחין ושבילין ותלמיד ותיק יחדש בדרשת הכתובים כאשר יוכל הכתוב שאת ככל אשר תשיג ידו בתורתו

סוג הקשר

מחויבות

שיתוף

שיח עמוק

שיח שכלי

תשוקה

צורות הלימוד

הלכה [נפש]

פשט [רוח]

רמז [נשמה]

דרש [חיה]

סוד [יחידה]

דוגמאות

דף יומי (הספקים יומיים)

הלכה (קיצשו״ע ילקוט יוסף)

אמונה

פלפולים (עיון)

קבלה

לשמה

כפיית הר כגיגית (כי חייבים)

לדעת מה לעשות (ראשית חכמה)

לשם כנסת ישראל (לשכלל נפש הישראלי, הרב קוק)

לשם התורה (נפש החיים)

לשם דבקות (חסידות)

דוגמאות

קביעות- קבעת עיתים שבת לא. ]

השקעה- עמל

לעסוק בדברי תורה [עולת ראיה, תפארת ישראל הקדמה]

חידושים של העמקה- [גור אריה ויקרא כו' ג']

דעתי עליה[הקדמת החכמת אדם]

דוגמאות

אהבה לשם התורה- [נפש החיים ד' ג']

לתת יותר- לעשות נחת יותר מהחיוב [מסל״ש פ״יח]

עזה כמוות אהבה- [אוה״ח ויקרא כו' ג']

כתיבת ספרים [הגר״ש קלוגר הקדמה לטוב טעם, ספר חסידים]

לחזר אחר התורה, גולה למקום תורה [אוה״ח ויקרא כו' ג' אות ז']

דוגמאות

איסור לימוד חכמת חיצוניות-

השתנות בשביל האהוב [אוה״ח ויקרא כו' 'ג אות כג']

כבוד תורה- נתינת מקום בנפש [מגילה ג: ]

עמל פה- [סנהדרין צט: ]

קדימות האהוב- לפתוח בתורה, [אוה״ח ויקרא כו' ג' אות טז']

דוגמאות

התורה כירושה-

מעשה המצוות עיקר, הלכה עיקר- [אוה״ח ויקרא כו' ג' לג', ותורת משה]

אינו דומה אור המתחבר לנפש הזאת- [אורות התורה ב' א']

מסתורין, טיול- [אוה״ח ויקרא כו' ג' אות יט']

דוגמאות

אם היו בני אדם מרגישים מתיקות- אוה״ח דברים עכו' ח'

---

נשלח על ידי: נריה יהודה פופר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות