פרשת במדבר — שיעור
המצוה לשמור את המקדש — מרמב״ם
מצוות עשה (כב) לשמור את המקדש. ושמירה זו מצוותה כל הלילה. והשומרים הם הכהנים והלוים. ואף על פי שאין שם פחד מאויבים, ולא מליסטים, שמירתו אינה אלא כבוד לו.
רש״י במדבר פרק ג פסוק ו
ושרתו אתו — לפי ששמירת המקדש עליו שלא יקרב זר, ושמרו את משמרתו, ומהו השירות? שנאמר (במדבר יח, א): ״אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש״, כמו שנאמר — או: הללו הלוים מסייעין אותם.
כהן שפתי במדבר
לפי שאהרן היה להם סיבה בעשותו העגל, ניטלה העבודה מהבכורות וניתנה ללוים, ומשם שנאמר (במדבר ח', י״ח): ״ואקח את הלוים תחת כל בכור״, ואמר נתונים נתונים, ויעמדו לפניו וישרתוהו.
וכן גם ישראל היו סיבה, לפי שיש מהם משוררים ומהם משוערים, פעמים שתי — כדי שיתאמת להם לישראל שכיפר להם, ושרתו אותו עוד וגו׳. שהרי בני לוי לא היו בעגל, והם משרתים אותו על מעשה העגל לאהרן, שאמרו לאהרן ״קום עשה לנו אלהים וגו׳״.
במדבר רבה (וילנא) פרשה ג סימן א
הה״ד (שם /תהלים/ צב): ״צדיק כתמר יפרח וגו׳ שתולים בבית ה׳ וגו׳״, הקרב את מטה לוי וגו׳.
ד״א ״צדיק כתמר יפרח וגו׳״ — מדבר בשבטו של לוי שהיו צדיקים, ומעש״ט והפריחו בעת שישראל עשו העגל, שנאמר (שמות לב): ״ויאספו אליו כל בני לוי״. לפיכך גידלם הקדוש ברוך הוא בישראל כארז הזה שהוא גבוה וגדול בלבנון משאר האילנות, כך הם גדולים מכל ישראל שלא בחר בכל השבטים לעמוד בשימושו אלא בני לוי בלבד.
ד״א ״שתולים בבית ה׳״ (תהלים צב) — אלו התינוקות שהם בבית הספר, עד שהם שתולים בבית ה׳. א״ר חנן בן פזי: תדע לך שכן הוא, שנאמר ״הקרב את מטה לוי״ ושמרו את משמרתו וג׳ו׳, אלו השירות — יפריחו בחצרות אלהינו, לעולם זזים מביה״מ וגו׳.
רש״י תהלים פרק צב פסוק יג
(יג) צדיק כתמר יפרח — כתמר: לעשות פירות. וכארז בלבנון: להחליף גזעו.
מלבי״ם תהלים פרק צב פסוק יג
(יג) צדיק כתמר יפרח — ואומר שכל הרואה מכיר ומודה, שעצמו שעי״ז שהמריעים קמים על הצדיק, עי״ז יפרח כתמר ויצלח ויתרומם. והנה התמר פורח ועושה פירות, אבל י״ל חסרון שאחר הפריחה יתמעט ליחותם השרשי, ורובם ייבשו אחר הפריחה. ובפרט אם יקוץ את התמר אין גזעו מחליף.
והארז הוא ישגה תמיד וגזעו מחליף אם יקוצו אותו, אבל אינו פורח ועושה פירות. ונמשל הצדיק לשני העצים: אל התמר במה שהוא פורח כמוהו ועושה פרי קדש הלולים, שהם בניו וקיום מינו. ואל הארז: שעצמו מתקיים בקיום אישיי לנצח, ע״י נפשו הרוחנית, שחי לעולם בעולם הנצחי.
ר׳ צדוק הכהן מלובלין — דברים לחמישה עשר באב
ובאמת מצינו בפסוק (תהלים צ״ב, י״ג): ״צדיק כתמר יפרח ישגה בלבנון כארז״ — רק שיש גאות לטובה, כמו שנאמר ביהושפט (דברי הימים ב י״ז, ו׳): ״ויגבה לבו בדרכי ה׳״. וכן גם הוא כנגד קליפת עמלק, שהוא הרע יצר שמשליך עצבות וקרירות על האדם, כמו שנאמר (דברים כ״ה, י״ח): ״אשר קרך״ — שהצנינך והפשירך (עיין בספרי ודרשו). ואיתא (תמורה ט״ז א׳): ״לבלתי עצבי שלא ישגבני״, וקרי ליה עצבי — שהרע יצר משליך עצבות ושפלות על האדם בפיתויו, שאינו נחשב לימודו ועבודתו כלום.
ולזה נצרך גאות שידע, שעל ידי תורתו ועבודתו מוסיפין כח כביכול בפמליא של מעלה, כמו שנאמר (תהלים ס״ח, ל״ה): ״תנו עוז לאלהים״. וכן להיפך חס ושלום נאמר (דברים ל״ב, י״ח): ״צור ילדך תשי״. וזה הוא הגאות לשם שמים, כמו שנאמר (דברי הימים ב י״ז, ו׳): ״ויגבה לבו בדרכי ה׳״.
פנים יפות בראשית פרק יח פסוק ב
ויש להבין ענינו יותר ע״פ מה שביארנו בס״ד, מה שאחז״ל [מו״ק יז א] בפ׳ ״תורה יבקשו מפיהו וכו׳״ — אם הרב דומה למלאך ה׳ צבאות יבקשו תורה מפיהו. יש להבין זה מפני שהענין שהמלמד תורה לתלמידו, צריך שיהא עיקר כוונתו להעלות דעת התלמיד, כי אף מזה היא מניעה לה לעלות עצמו, כמ״ש שאדם נקרא מהלך, שנאמר [זכריה ג, ז]: ״ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה״. וכשהוא מכוון להעלות למעלה, א״א להעלות התלמיד שהוא מדרגה התחתונה ממנו. ואחז״ל [ב״ב פ ב] בפ׳ [תהלים צב, יג]: ״צדיק כתמר יפרח״ — שתמר עושה פירות, והוא דמיון הצדיק שמלמד לאחרים תורתו וכי ה׳, ואז אינו יכול ליגדל בגבהו כמו ארז שאינו עושה פירות.
וז״ש ״וכארז בלבנון״ — שאם הוא דומה לארז שאינו עושה פירות, הוא גדול בגבהו, אלא שהקב״ה מצליח אותו אח״כ בתורה, כמשחז״ל [תענית ז א] יותר מתלמידי מכולם. והיינו דאמר שאף שהצדיק הוא שעושה פירות, דהיינו כתמר, ואפ״ה בזכות זה ה׳ יצליח בידו לעלות למעלה למעלה, ויזכה ליגדל כארז בלבנון שאינו עושה פירות, אח״כ.
בעל שם טוב — פרשת במדבר אות ג
שני מיני צדיקים, ושניהם צדיקים גמורים. אך החילוק ביניהם, הנה כי יש האחד תמיד בדביקות ה׳ יתברך, ועושה עבודתו המוטלת עליו, והוא צדיק רק לעצמו ולא לזולתו, כלומר שאינו משפיע מצדקתו לאחרים. וזהו הנמשל לארז שאמרו רבותינו ז״ל (שם במדרש) שאינו עושה פירות — צדיק רק בפני עצמו, ואינו עושה ואינו עושה, זה שיחזיר אחרים למוטב ויפרו וירבו צדיקים בעולם, אלא ישגה לעצמו ומרבה שכרו.
אבל הצדיק השני הוא נמשל לתמר העושה פירות, וזהו ״כתמר יפרח״ — כלומר שהוא מוציא יקר מזולל, ומפריח ומרבה הטוב בעולם. וזהו שאמרו רבותינו ז״ל (ברכות ל״ד ב): ״במקום שבעלי תשובה עומדים אין גמורים צדיקים עומדים וכו׳״ — רצה לומר שזה הצדיק השני הנזכר הוא הנקרא ״בעל תשובה״, פירוש שהוא אדון ובעל אל התשובה, כי החזירם למוטב ושיב רבים מעוון, וגרם תשובה בעולם. ושכרו כפולה ומכופלת הרבה יותר מצדיק גמור הראשון הנ״ל, אף שהוא גם כן צדיק גמור.
נשלח על ידי: אריאל
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה