"וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" / לפרשת במדבר
חביבות דגלי ישראל
במדבר פרק ב
(ב) אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ: (ג) וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב: (י) דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר: (יח) דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם יָמָּה וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד: (כה) דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:
במדבר רבה ב, ג
חיבה גדולה חיבבן הקב״ה, שעשאם דגלים כמלאכי השרת, כדי שיהיו ניכרין. ומנין שהוא אהבה לישראל? שכן שלמה אומר (שיר השירים ב, ד): "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה". דבר אחר: וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" - אמר הקב״ה: יש לאומות דגלים, ואין חביב עלי אלא דגלו של יעקב. הדא הוא דכתיב: "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה".
במדבר רבה ב, ד
קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם, וכל האומות מסתכלין בהם ותמהין, ואומרים (שיר השירים ו, י): "מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת… מיכן למדנו שהיו הדגלים גדוּלה וגדר לישראל.
במדבר רבה ב, ה
"יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת (שיר השירים ו, ד) - …ובמה אתם כנדגלות? בדגלים שנתתי לכם. ודוד רואה ואומר (תהלים קמז, כ): "לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי" אלא לעמו. הדא הוא דכתיב: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ".
כלי יקר במדבר ב, ב
מצינו בכמה מדרשים המגדילים מאד עניין הדגלים, ודרשו עליהם פסוק "וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל", שבשעת מתן תורה ראו ישראל את המלאכים דגלים דגלים ונתאוו להיות דגלים כמותם, ובפסוק "מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר", דרשו שהיו האומות מסתכלין במעלתן של ישראל… וכל משכיל ייפלא בעיניו מה קול המולה זו, ומדוע קול הקריה הומה על זה, ומה יקר וגדולה נעשה בישראל עד אשר התאוו להם כל כך?
והקרוב אלי לומר בזה, שעיקר חשקם של ישראל היה להראות לכל העמים כי שם ה' נקרא עליהם וייראו מהם. ועל ידי זה יישאו דגל הרוממות והניצחון בכל ארבע רוחות העולם. כי על ידי שהם מסובבים בכל ארבע רוחות והשכינה והארון באמצע תל שהכל פונין אליו, יראו כל העמים כי ילכו בשם ה'… וזה אות הדגל, כי הוא סימן הניצחון במלחמה. ודגל זה הוא בשם ה', כי לא בחרבם יירשו ארץ כי בשם ה'.
"ועל זה אמר: "וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל", לישא דגל הרוממות והניצחון בכל ארבע רוחות בשם אלהינו. לכך אמרו: "מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם", כי ניצחון שלכם הוא ניצחון אנושי, וכל זה אינו שווה למחולת המחניים המורה על ניצחון אלוהי, כי המה כרעו ונפלו, כי הדבר בספק אם מנצחים, ואנחנו קמנו ונתעודד, כי בוודאי נוצחים כל הלוחמים בשם ה'.
נתאוו ישראל לדגלים
תנחומא, במדבר, טו
"הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" - …כיון שנגלה הקב״ה על הר סיני ירדו עמו עשרים ושניים אלף מרכבות של מלאכים, שנאמר (תהלים סח, יח): "רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן", והיו כולם עשויים דגלים דגלים, לכך נאמר (שיר השירים ה, י): "דָּגוּל מֵרְבָבָה".
כיון שראו אותם ישראל שהם עשויים דגלים דגלים, היו מתאווים לדגלים, אמרו: ולוואי אנו נעשים דגלים כמותם… אמרו: ולוואי הוא מדגיל עלי אהבה. וכן הוא אומר (תהלים כ, ו): "נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל". אמר להם הקב״ה: נתאוויתם לדגלים, חיֵיכם שאני עושה שאלתכם, שנאמר (שם): "יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ". מיד הודיע הקב״ה את אהבתו לישראל, ואמר למשה: לֵך, עשֵה אותם דגלים כמו שנתאוו.
מאור ושמש, פרשת במדבר
וצריך להבין החמדה זו מה היא. ואם נאמר שחמדו לעבוד את השי״ת כמו מלאכים, גם בלא דגלים נמי מן הראוי שאדם יכסוף יחמוד לזה לעבוד עבודה כמו מלאך. ועוד צריך להבין הענין דגלים של המלאכים מה היא, וכי דגלים של מפות היו להם? ! …
ונראה בזה, דְהֵן אמת שעם בני ישראל הקדושים צריכין להיות יחד בקשר אמיץ וחזק באחדות גמור באהבה ואחוה וריעות, אך על כל פנים צריך האדם להתבונן ולידע ערכו ודוגמתו לאיזה איש יקרב את עצמו. כמו שאיתא במדרש (ב״ר מא, א): "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח" - מה תמר זו יש בו פירות ויש בו עלין ולולבין וגומר, כך ישראל, יש מהן בעלי מקרא בעלי משנה בעלי אגדה. לכן צריך האדם להכיר ערכו באיזה מקום יהיה מקומו, ובין איזה אנשים יהיה מנוחתו אשר יוכל להשיג ערך עבודתו ליוצרו.
ואם מי שהוא בערך הגדולים - לא יאמר אשב בין קטני-ערך, ושם אוכל להשיג עבודת הבורא ב״ה, אף שמדומה לו כן ויוכל להיות שאמת אתו על ידי שישפיל עצמו ישיג אלהותו, אף על פי כן לא יצא מגבול ערכו, אלא יצפה להשי״ת שיהיה בעזרתו ויוכל גם כאן בין הגדולים לבוא למידת הכנעה. וכן קטן-ערך, לא יאמר אדחוק את עצמי לישב בראש קרוב להרב כדי שאשמע דברי אלקים יוצאים מִפֶּה קָדוֹשׁ מְדַבֵּר לדעת עצה ומזימה לעבודת הבורא ב״ה, אלא ישב במקומו הראוי לו ואל ידחוק את עצמו יותר ממחיצתו, ומצפה להשי״ת שיהיה בעזרו ויוכל לשמוע דברי הרב אפילו בריחוק מקום.
ומדריגה זו למדו ישראל מסיני, שראו המלאכים נעשים דגלים שלא נכנס אחד בתחום חבירו, לא מיכאל נכנס בתחום גבריאל וכו', רק כל אחד עמד על מקומו ומשם השיגו כל אחד כפי שכלו. כך נתאוו ישראל ואמרו: הלואי אנו עושים כך שלא ידחוק אדם את חבירו להיכנס לפנים ממדרגתו הראוי לו…
הרב חרל״פ; מי מרום, במדבר, ו
עניין מה שנתאוו לדגלים כמלאכי השרת. הנה הקנאה אין לה מקום, זולת כשכל רצונותיו נוטים כלפי עצמו. מה שאין כן כשמקבילים כל הרצונות למילוי רצונו ית״ש ממילא אין קנאה, שאין נפקותא אם מילוי הרצון בא על ידו או על ידי אחרים.
מלאכי השרת, שאין בהם קנאה, יודעים שאין נפקותא בין אלו שתפקידם בדרום לאלו שתפקידם בצפון, והדגלים מרוצים אצלם בהרמוניה אחת… והנה, אם הרגשנו במעלת המלאכים במה שהולכים בדגלים, היינו שאין ביניהם קנאה, ושמתוך זה התאווינו גם אנו לדגלים.
קוי הקדושה של דגל הגדוד העברי
מאמרי הראי״ה, מאמר לכבוד הדגל
הוד מעלתו הנציב העליון לורד פלומר, הקהל הנכבד ובני הגדוד.
בתפילתנו לסדר היום קבענו את הפסוק של המשורר הקדוש המתייחס לזיכרון הדגל: 'נרננה בישועתך ובשם אלדינו נדגול, ימלא ד' כל משאלותיך' (תהלים כ, ו).
אחים יקרים, אנחנו יכולים בצדק לאמר בגאון, שההכרה החגיגית, המפותחת בצורה נאצלה לדגל צבאי, הובעה אצלנו בתורה בראשית הצעדים אשר החילונו לדרוך על במת תולדותינו בצאתנו ממצרים והליכתנו במדבר לבוא לרשת את הארץ הזאת, שניתנה לנו לירושת עולם על-פי ה', בעת אשר הסתדרנו בסדר צבאי "מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל" (במדבר א, ג), אז לפני אלפי שנים, בעוד לא נתפתחה הטכניקה המעשית באותה המדרגה העוזרת כל-כך להגשמתו של כל תכסיס סדרני, אז כבר נאמרה לנו ההצהרה הגדולה על דבר הערך הנכבד של הדגל בצבא, איש על דגלו באותות לבית אבותם.
אמנם בדבר התוכן של הרגש האצילי הממלא את הלב הערצה אל הדגל הצבאי, יש לנו באוצר האגדה שלנו מדרש פיוטי מאוד יפה נעים וקדוש, שממנו נוכל גם עתה לדלות פנינים הראויים להיות קשורים אל נשמתנו, בקשר עם הכבוד והחיבה, שיש בה גם כן קווי קדושה, שאנו מרגישים ביחש להדגל הצבאי הזה בייחוד של גדודנו החביב, שהננו מכניסים אותו היום למשמרת בבית הקדוש הזה.
וככה הם דברי המדרש בקשר של דגלנו הצבאי העתיק, עם הביטוי של המשורר אשר הבענו בתפילתנו בשעה הקדושה והנכבדה הזאת: "בשעה שנגלה הקב״ה על הר סיני ירדו עמו רבבות של מלאכים, שנאמר רכב אלדים רבותים אלפי שנאן, והיו כולם עשויים דגלים. כיוון שראו אותן ישראל שהם עשויים דגלים דגלים התחילו מתאווים לדגלים, אמרו הלוואי כך אנו נעשים דגלים כמותן. אמר להם הקב״ה, מה נתאוויתם לעשות, דגלים, חייכם שאני ממלא משאלותיכם, נרננה בישועתך ובשם אלדינו נדגל ימלא ד' כל משאלותיך. מיד הודיע הקב״ה ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו".
הדגל האידיאלי שלנו לקוח הוא, ביסודו העתיק אצלנו, מהאצילות הנשמתית אשר זרחה עלינו בשעה הגדולה אשר לא הייתה כמוה בהתולדה האנושית כולה, בעת אשר באה לנו, לכל עמנו, בצאתנו מעבדות לחירות, אותה ההתגלות הקדושה אשר ממנה קרני אורה הולכים וזורחים לכל התבל כולה, בעת אשר קיבלנו את האוצר הקדוש, תורת ה' התמימה, שניתנה לנו לאור עולם, בעדנו ובעד כל העמים אשר תחת שמי ה'. אז זרחו עלינו האידיאלים הנצחיים בכל מילואם. מצד אחד ידענו נאמנה את העושר הגדול אשר להנשמה של האדם הנברא בצלם אלהים, את רוב פארה של נשמת כל יחיד ויחיד, ואת גודל תפארתה של נשמת האומה כולה, ושל נשמת כל עם ועם אשר יצר צור עולמים בעולמו הגדול. הכרנו שהמחשבה הקוסמופוליטית בהיותה שטחית ועומדת רק על ההערכה הכללית של האדם בכללות האנושות, בלא הבחנה של הרכוש הגדול המיוחד לכל עם ולכל גזע, מחשבה זו לא תביא לעולם את הברכה האלוהית ואת האושר הנצחי של אור החיים. הכרנו שיש לנו נשמה לאומית גדולה קדושה ומיוחדת שאנו נאמנים נצח לדגלה, ושכל חיינו מסורים לטיפוחה, לשמירתה בעוצם טהרתה, לנצור מכל משמר את כל סגולותיה. ולעומת זה ידענו גם כן שסוף כל סוף רוח ה' אחד הולך ומרחף על האחווה האנושית וכל העמים הרבים וכל הגזעים השונים, שמכולם יחד תתפאר ההרמוניה הנפלאה של עושר החיים הגדולים, אשר ברא יוצר האדם בצלמו הגדול והנערץ.
אז התעלינו לחשוב אותה המחשבה הנצחית המתארת לנו את האידיאליות הקדושה של הדגל הצבאי, ועדי עד הננו עומדים תחת ההשפעה הקדושה של השעה הנצחית ההיא אשר שמענו בה כולנו את קול אלוהים חיים מדבר אלינו מתוך האש, מתוך רבבות קודש וצבאות מלאכי עליון העשויים דגלים דגלים. הכרנו שעושר חיים מגוון מאד ישנו בעולם הרוחני הנאצל ששם הוא מקור החיים, והעושר המגוון, השונה מאוד בכל מערכה ומערכה ממערכות הקודש, אידיאלים נישאים שונים ומשונים מרחפים בחללו האצילי, של עולמות הקדושה, האמונה, המדע, המוסר, הדת, האהבה, הגבורה, והיופי, ורבבות אידיאלי קודש אין ספורות כאלה, היש מספר לגדודיו, וכל גדוד וגדוד מגדודי קודש אלה הוא דוגל בדגל קודשו.
המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כה, ב). השלום הוא מקור הקודש של כל חלוקתם והוקרתם של הדגלים המיוחדים, אשר כל גדוד יודע בצדק להעריצו. זהו היסוד המבסס באחרית את אותו השלום הנצחי שהננו כל-כך קשורים לשאיפתו, ושאיפה קדושה ונצחית זאת היא היא אשר היא נותנת לנו כח רוחני כל-כך נשגב לשמור את דגל סגולותינו העצמיות, אשר על-ידם רואה בנו כל העולם הגדול את הפליאה היחידה, שאף-על-פי שנתפזרנו בין עמים רבים, ונתרחקנו מעל אדמתנו זה הרבה מאות בשנים, הננו עומדים חיים וקיימים ברוחנו העצמי, קשורים בקשרים רעננים אל ה' אלהי ישראל ולתורתנו הקדושה אשר הנחילנו, אל עמנו, ואל ארצנו הקדושה, אשר בנו ובה יחד נגנז הוא הסוד הגדול של שלום העולמים אשר להאנושיות, חזון נביאנו הקדושים מאירי החיים לכל האדם אשר תחת כל השמים. ועל-ידי אותה ההכרה החודרת והעדינה של ההערכה אשר לדגלנו המיוחד, בתכונה של התאמה לדגלי מעלה אשר שלום הנצח הוא זורח עליהם סלה, המושרשת כל-כך יפה בנשמתנו הלאומית, באה גם כן ההכרה להעם הבריטי להיות הראשון בעמים להכריז גלוי לכל את ההצהרה הקדושה של ביתנו הלאומי בארצנו הנצחית בעדנו, ושהעמים היותר נאורים וחבר הלאומים בכלל אישרו בחותם אמת את האמת העליונה הזאת.
וההכרה הדגלית המקודשת הזאת היא הייתה לרוח החיה ביצירת הגדוד העברי, אשר בגינו הואיל הוד מלכותו ג׳יאורג' החמישי מלך בריטניא ירום הודו לכבדנו בהדגל המכובד הזה, אשר זכרונו קודש הוא לנו. לעולם לא נוכל לשכוח את אותה השלהבתיה ואור הקודש אשר מילא את הנשמות העילאות של בנינו הצעירים, אשר ברוח אידיאלי נישא ומרומם התנדבו ללכת אל ארץ הקודש בתור בני הגדוד העוזר לכבוש את ארץ האבות, בשביל המטרות הקדושות האצור לעד בנשמת הבנים עד דור אחרון. כצבאות קדושים, כמלאכי השרת נידמו לי, בעת אשר זכיתי לבקר את הגדוד בפלימוטה בהיותי באנגליה בימי המלחמה.
בשביל הזיכרונות הקדושים הללו, אשר לעזור להגשמתם נשלח הנה הוד מעלתנו שר הצבא לורד פלומר הנציב העליון לארץ-ישראל, יכולים אנחנו בצדק לאמר על הדגל הצבאי הזה העומד כעת במקום הקדוש הזה שיהיה גנוז בו למשמרת עולמים, הדגל הקשור ברשמי זכר קדושים של שאיפתנו הלאומית לתשועת אלוהים בעדנו ובעד כל חי, את הפסוק הקדוש אשר הבענו בתפילתנו: 'נרננה בישועתך ובשם אלדיהו נדגל ימלא ד' כל משאלותיך' ובא לציון גואל במהרה בימינו, אמן.
קדושת דגל ישראל
דוד וולפסון, 'הדגל והשקל', ספר היובל ל-25 שנה לקונגרס הציוני הראשון (תרפ״ג)
בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבזל כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס… בין השאלות הרבות שהעסיקוני היתה… באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו… והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל לבן כחול - הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו. טלית זו היא סמלנו. נוציא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו.
הגרי״ד סולובייצ׳יק, חמש דרשות, עמ' 89
אם תשאלוני איך אני כיהודי תלמודי מביט על דגל מדינת ישראל ואם יש לו בכלל ערך הלכתי, אענה לכם פשוט: אינני גורס בכלל מקום של דגל וסמלים טקסיים כמותו. היהדות שוללת פולחן עצמים גשמיים.
ברם, אל נא נתעלם מדין בשולחן ערוך (ש״ך יו״ד שסד, יא) כי הרוג שנהרג בידי גויים קוברין אותו בבגדיו, כדי שיראה את דמו ויקום, שנאמר: "ונקיתי דמם לא ניקיתי" (יואל ד, כא). במילים אחרות, בגדי יהודי מקבלים קדושה מסוימת כשהם מוכתמים בדם קדוש. והדברים קל וחומר בן בנו של קל וחומר לדגל הכחול לבן, שטבול בדמם של אלפי צעירים יהודים (דתיים ולא דתיים) שנפלו במלחמת השחרור בהגנתם על הארץ והישוב.
הרצי״ה, מכתב בכת״י
נרעשתי ונכאבתי לראות דברי מכתבך ובשם חבריך, בשאלה הנבערה אם בהתייחסות הקדושה אל דגלה של מדינת ישראל יש בה משום "בחוקותיהם לא תלכו".
אתם יקירַי צריכים לחזור בתשובה שלמה מן העקמומיות הזאת. כהוראת וכהדרכת קדשו של הרמב״ן, "אביהם של ישראל", תקומת מדינת ישראל, לכיבוש הארץ ויישובה ושלטונה בידינו, היא מצות-עשה של התורה. הכפירה בחלק של התורה היא ככפירה בתורה. מציאות דגלים להנהגת כלל ישראל, היא מפורשת בתורה, קדושה וחשובה.
אשרינו שזכינו לכך בחסדי בורא-עולם וקורא דורותיו. ההתייחסות בחביבות ובחרדת קדש אל זכותנו לתקומת מצות-מדינתנו, ואל תפארת סידוריה וסמליה, היא הביטוי הבריא של קדושת עם ישראל המכיר ומודה ומברך חסדי השי״ת עלינו, והיא גם כן קדושה של ממש, וההתכחשות לזה היא חולשה חולנית של תחושת החיוניות הכלל ישראלית והאישיות הישראלית, וצריך להתקדש ולהיטהר ולהשתחרר לגמרי ממנה, ומתוך כך להגדיל ולהאדיר אהבה ואמונה של לימוד תורה וקיומה, אשר מתוך כוננות ירושלים של מטה, מתרוממת ומתחזקת של מעלה.
בכל היקר דורש שלומך תורתך ומעשיך באהבה רבה מלב ונפש
בצפיית הישועה השלמה
צבי יהודה הכהן קוק
נשלח על ידי: יצחק שטרן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה