הרע לשון רענון - הקדמה שיעור1 שוקרון חנן הרב /
1. יא פרק ישרים מסילת שכבר עד מאד, רבו כי ענפיו וגודל נודע חומרו כבר הרע, ולשון הרכילות
לשון באבק "וכולם: קסה הזכרתי)(ב״ב שכבר במאמר ז״ל חכמים אמר גזרו
טו ואמרו)(ערכין הרע". נורא כח משת היכא דאמר כגון הרע, לשון דמי היכי:
פי על אף בזה, כיוצא וכל שונאיו, לפני טובתו שיספר או פלניא, בי אלא
כללו הם. שלו מאבק באמת הנה הרכילות, מן ורחוקים קלים דברים שנראים
בזיון או נזק ממנו להולד שיוכל דבר כל אבל ליצר. דרכים הרבה דבר, של
הרע לשון בכלל זה הרי בפניו, שלא בין בפניו בין לחברו ומתועב השנאוי
בעיקר כופר כאילו הרע לשון המספר כל, : עליו)(שם שאמרו המקום, לפני
אצמית אותו רעהו בסתר מלשני. : קא כתיב)(תהלים וקרא
2. פקודי זוהר תרגום רס״ד מתעוררים אדם כשבני כי. הרע לשון בעלי אלו כל על שעומד אחד, רוח יש
הטמא הרע רוח נתעורר אז הרע, בלשון שנתעורר אחד אדם או הרע, בלשון
נקרא בכאן שלמעלה, ההוא של ההיא התעוררות על שורה והוא, סכסוכא
של ההיא בהתעוררות וגורם למעלה, נכנס והוא אדם, בני שפתחו הרע לשון
הזה הרע צד את שמעוררים לאלו אוי בעולם. והרג וחרב מות הרע לשון
יודעים שאינם זה, על דואגים ואינם ולשונם פיהם שומרים, ואינם
מעלה של התעוררות תלויה שלמטה שבהתעוררות. לרע ובין לטוב בין,
3. תשובה ה נתיב עולם נתיבות מהר״ל בעל נקרא שלכך תמיד עושה האדם שנים אלו ובעל רכילות שהיה הרע לשון
ביותר בהם רגיל זה דבר בעל ו בו אדוק הזה החטא ולפיכך. . בו מתעצם
4. צדיקים אורחות ש הרע לשון ער הפוסל– כל כי עצמך. מבייש אתה בזה כי הרע, מלשון מאוד בני היזהר
, א ע במומו)(קידושין אדם בני לפסול ודרכו עולם, של בשבחו מדבר ואינו פסול.
בפיו מוציאו הוא בלבו שהוא וכיון בלבו, היום כל מונח הוא בו. שיש המום כי
לשבח רגיל שהוא אדם תראה אם כיצד? במעשיו. וניכר נבחן אדם כל כי
– תמיד מהן ולדבר נשים, מאכלים משבח הוא ואם נשים. אוהב שהוא לך דע
רגיל– ובזה ויין, טובים וראיה דבר. בכל וכן וסובא. זולל שהוא לך דע
שיחתי– היא היום כל תורתך, אהבתי "מה ": צז קיט מהפסוק)(תהלים בשביל
בלבו אוהב שאדם דבר כל כי בה. מדבר אני לעולם התורה, את אוהב שאני
– תמיד בו מדבר. הוא
דומה והוא אדם. בני מומי מחפש הלשון בעל על לעולם ינוחו שהם, לזבובים
– שחין באדם יש אם הלכלוך; מקום על וישבו הגוף את מניחים ם הזבובי
הרע מן ומדבר באדם, הטוב כל מניח הרע: לשון בעל הוא וכך. השחין.
אותו אמר אחת. נבלה וראה בשדה חכם עם שהלך אחד, באדם מעשה
החכם אמר זו!" נבלה מסרחת "כמה: האדם: " החכם!" ניה שִ לבנים כמה
לעולם כי בח!" הש תאמר שלו, הגנאי תאמר "למה ואמר: אדם לאותו הוכיח
עולם של בשבחו אדם. יספר
5. הקדמה חיים חפץ פר ס נו נִיסָּ כְ וְהִ תוֹ רָּ וֹ תּ נוּ לָּ ן וְנָּתַ ים מִּ עַ הָּ ל כָּ מִ ילּנוּ דִּ בְ הִ ר אֲשֶׁ ל, אֵ רָּ יִשְ אֱלֹהֵי ה' רוּךְ ָּבָּ
. . נו תֵ בָּ טוֹ לְ ק רַ הוּא וָּנָּתוֹ כַּ ל וְכָּ יו. תָּ וֹ צְ מִ ל כָּ יֵּם קַ לְ ה נִּזְכֶּׁ שֶׁ י דֵ כְּ, ש קֹּדֶׁ הַ ץ רֶׁ אֶׁ, ּלְ
י ימֵ בִּ ף וְאַ ב, מוּטָּ לְ נוּ חֲזִירֵ הַ לְ ים יאִ נְבִ ן וֹ אש רִ יִת בַּ י ימֵ בִּ ר וָּדוֹ ר וֹ דּ ל כָּ בְּ נוּ לָּ קים הֵ
רו סְ וְחָּ נָּה, וֹ אש רִ הָּ תוֹ דשָּּ קּ מִ ים, בִּ רַ הָּ ינוּ תֵ נוֹ וֹ עֲ בַּ י, לִ אֵ רְ יִּשְ הַ ב צַּ מַ ד יָּרַ שֶׁ נִי, שֵ ַּבּיִת
ל עַ נוּ תֵ יוֹ הְ בִּ זֶׁה ל כָּ ם עִ, ב כא, ן)(יומא וֹ אש רִ יִת בַ בְּ הֶׁם לָּ יוּ הָּ שֶׁ ים רִ בָּ דְּ ה שָּּ חֲמִ הֶׁם לָּ
יר חִ בְּ הַ ית בֵּ נוּ לָּ יָּה וְהָּ נוּ תֵ מָּ דְ ָּאַ. . ה רָּ וֹ תּ הַ ת וֹ צְּ מִ ל כָּ יֵּם קַ לְ ים לִ יְכוֹ יִינוּ הָּ ה, ך ְאַ
ים בִּ רַ הָּ ינוּ תֵ נוֹ עֲוֹ בַּ ינֵינוּ, בֵּ ע רָּ הָּ ן וֹ ש וְלָּ נָּם חִ ת נְאַ שִ ה רָּ גָּבְ נִי שֵ יִת בַּ י יְמֵ ף סוֹ בְ, לִ
ט א}'{דף מָּ יוֹ בְּ א יתָּ אִ דְ כִּ צֵּנוּ רְ אַ מֵ ינוּ וְגָּלִ יִת בַּ הַ ב נְחֱרַ זֶׁה בוּר עֲ וּבַ. י מִ לְ ירוּשַ וּבִ
ה נָּקטָּ א רָּ גְּמָּ הַ שֶׁ הֲגַם את צֵּ יּוֹ שֶׁ, כֵּן גַם רָּע הָּ לָּׁשוֹן ל עַ הוּא וָּנָּה כַּ הַ, נָּם חִ ת נאַ שִ
ך דְ מֶּׁ לַ לְ ם שָּ יֵּם סִ דְּ יְנוּ וְהַ ךְ, כָּ ל כָּ ים נְענָּשִ יוּ הָּ לֹא י כִ הָּ או לָּ י אִ דְּ ה, נְאָּ שִּ הַ צַּד, ָּמִ
ה דָּ בוֹ עֲ נְגֶׁד כְּ נָּם חִ ת נְאַ שִ ה שָּ קָּ שֶׁ ינו צִּ מָּ וְזֶׁה ים, מִ דָּּ יכוּת פִ וּשְ ת יוֹ רָּ עֲ וּי לּ וְגִ ה ּזָּרָּ
ט״ו ין}{דף כִ עֲרָּ בַּ ע. רָּ הָּ ן וֹ ש לָּ י. גַּבֵּ ים לִ לְ פַּ תְ וּמִ ים פִּ צַ מְ נוּ אָּ ם יוֹ ל כָּ בְּ ה תָּ עַ ד וְעַ ז אָּ וּמֵ
ל וְעַ ה שָּ דוֹ קְּ הַ תוֹ רָּ תוֹ בְּ נּוּ יחָּ טִ בְ הִ ר אֲשֶׁ כַּ נּוּ, תָּ אוֹ ב רֵ יְּקָּ שֶׁ הוּא רוּךְ בָּ ש דוֹ קָּ הַ נִּי פְ לִ
פ תְּ ת לֶׁ בֶּׁ קָּ תְ מִ ין וְאֵ ים, מִ עָּ פְּ ה מָּ כַּ יו יאָּ נְבִ י ִיְדֵ. . נָּיו פָּ לְ נוּ תֵ לָּ
ת יכַ אֲרִ לַ ים מִ רְ גּוֹ הַ ים רִ קָּ עִ הָּ מֵ הֵם ת נוֹ עֲוֹ יזֶׁה אֵ ה, קֹרָּ וְנַחְ כֵינוּ רָּ דְּ ה שָּ פְּ נַחְ ר אֲשֶׁ וְכַ
ך אַ ה. בֵּ רְ הַ ם אֵ צָּּ נִמְ נוּ, ְגָּלוּתֵ לו כִ עַל הֹּוא לָּׁשוֹן הַ א טְ חֵּ ד חָּ אֶׁ ים. מִ עָּ טְ ה מָּ כַּ נִי פְּ, מִ
י מִ לְ ירוּשַ וּמִ א מָּ יוֹ א רָּ מָּ גְ מִ אנוּ בֵ הֵ שֶׁ מוֹ כְּ נוּ, גָּלוּתֵ ת בַּ סִ לְ ר קָּ עִ הָּ יָּה הָּ זֶּׁה שֶׁ כֵּיוָּן
. נַּ״ל. הַ ת עֵ מֵ ר בָּ כְּ מִ גָּלוּת ינוּ לֵ עָּ זַר נִּגְ שֶׁ הוּא יָּדוּעַ הֲלֹא ד וְעוֹ. . ים רַגְלִ מְ הַ ה עֲשֵּ מַ
תוּב כָּ שֶּׁ ה מַּ מִ ךְ, רֶׁ פָּ בְּ ים דִּ נִרְ ל אֵ רָּ יִשְ יוּ יִּהְ שֶׁ ם, רֵ גּוֹ זֶׁה ן וֹ עָּ שֶׁ, ש פֹרָּ מְ א צָּ נִמְ ד וְעוֹ
א צָּּ נִמְ ד וְעוֹ ם. שָּ "י שִּ רַ פֵרוּש בְּ יֵּן וְעַ ר" בָּ דָּּ הַ ע דַ נוֹ ן כֵ "אָּ: יד ב, ת)(שמות מוֹ שְ ת שַ רָּ פָּ בְּ
ם לָּ עוֹ בָּ הוּא, רוּךְ בָּ ש דוֹ קָּ הַ ר מַ אָּ: י״ד ו' רבה צֵּא}{דברים תֵ ת שַ רָּ פָּ ה בָּ רַ ש רָּ דְ מ בְּ ש פֹרָּ ִמְ
ינֵיכֶׁם בֵּ ע רָּ הָּ ן וֹ ש לָּ יָּה הָּ שֶׁ י יְדֵ ל עַ זֶּׁה הַ בֵּינֵּיכֶם מִ ינָּה כִ יׁשְ תִ קְ לַ סִ יד תִ עָּ לֶׁ ל אֲבָּ
ה כָּ רָּ בְּ ת שַ רָּ פָּ בְּ ש פֹרָּ מְ א רָּ קְ מִ ד וְעוֹ וְכוּ'. בֹא לָּ ך לֶׁ מֶׁ וּרוּן יש בִ י "וַיְהִ הְ: ל״ג {ד}'ברים
, י רִ פְ סִ הַ ר אֲמַ מַ )(וְהוּא ם שָּ "י שִּ רַ ש וּפֵרֵ ל", אֵ רָּ יִשְ י טֵ בְ שִ ד יַחַ ם עָּ י אשֵ רָּ ף סֵ אַ תְ הִ, בְּ
ל רָּאֵּ יִשְ י טֵּ בְ ׁשִ ד יַחַ בְ הֵם שֶׁ כְּ א וְקָּ דַּ וּרוּן? יש בִּ ךְ לֶׁ מֶּׁ הוּא י תַ ימָּ אֵ שֶׁ ת וֹ אֲגֻדּ וְלֹא
ת, וֹ ּאֲגֻד. רָּע. הָּ לָּׁשוֹן יְדֵּי עַל לָּבוֹא רָּגִיל זֶה דָּבָּר דְ וְיָּדּועַ
"ס שַּ הַ י רֵ מְ אַ מַ ל כָּ נוּ קְ תַּ הֶׁעְ ם שָּ ן, וֹ ש לָּ הַ ת ירַ מִ שְ י רִ פְ סִ וּבְ ה יחָּ תִ פְּ בַּ ן מָּ קַ לְ יֵּן וְעֵ
הֶׁם בָּ ב הֵיטֵ נֵן וֹ בּ וְיִתְ יֵּן יְּעַ שֶׁ י וּמִ זֶׁה, , ן נְי עִ בְּ ים רִ נִּזְכָּ הַ ש דוֹ קָּ הַ ר זֹּהַ וְהַ ים שִ רָּ דְ מִּ ַוְהַ
אׁשו רֹ עֲרוֹת שַ ר מַ סְ ֹתִ. ן וֹ הֶׁעָּ ל גֹּדֶׁ. מִ
נִי בְ בֵּה רְ הַ עֵּינִי לְ כָּךְ כָּל קֵּר פְ הֶ זֶה הַ לָּאו הַ ה נַעֲשָּ יִן אַ מֵּ זֹאת ת עַ דַ לָּ ה בָּ שְּ, ואֲחַ
? דָּם אָּ ד צַּ מִ ים דִ מְ וֹ לּ הַ וּלְ ד חָּ אֶׁ צַּד מִ ן מוֹ הָּ לֶׁ ת, וֹ בּ סִ ה מָּ כַּ מִ הוּא זֶּׁה שֶׁ י נַנְתִּ וֹ בּ תְ וְהִ
סוּר אִ שֶׁ ל לָּ כְּ ים עִ דְ יוֹ ינָּם אֵ מוֹן הָּ הֶ חֵר. אַ, ת אֱמֶ ל עַ לּו אֲפִ הוּא ע רָּ הָּ ן וֹ ש לָּ
ע רָּ הָּ ן וֹ ש לָּ סוּר אִ שֶׁ הֶׁם לָּ ת מֵּ אַ וְנִתְ הֶׁם לָּ ר רֵ בָּ נִּתְ שֶׁ ם תָּ אוֹ ף אַ ה רָּ וֹ תּ י לֵ עֲ בַּ הַ וּלְ
ה מָּ כַּ הֶׁם מֵ יֵש ת, אֱמֶׁ ל עַ וּ לּ אֲפִ ם אוֹתָּ עֶה טְ מַ רָּע הָּ ר יֵּצֶ ׁשֶ ד חָּ אֶׁ ים. רִ אֲחֵ נִים פָּ, בְּ
ר מֵ וְאוֹ נֵף, חוֹ לְ יו לָּ עָּ פֵּר סַ מְ הוּא שֶׁ יש אִ הָּ ת אֶׁ נָּיו עֲיוֹ רַ בְּ ע רָּ הָּ יֵּצֶּׁר ה יב חֲשִ מַ כֶׁף תֵּ ַשֶׁ
ֹלו הוּא נִי לוֹ פְּ הֲלֹא: לוֹ ר מֵ אוֹ ים מִ עָּ וּפְ. ים עִ רְׁשָּ וְהָּ ים חֲנֵּפִ הַ ת אֶ ם סֵּ פַרְ לְ וָּה צְ מִ
הוּא ים מִ עָּ פְ וְלִ. לָּיו עָּ רָּע הָּ לָּׁשוֹן פֵּר סַ לְ ר תָּ תּומֻ לֹקֶׁ חְ מַ ל עַ בַּ א רָּ הֶׁתֵּ בְּ הוּ פַתֵּ מְ
ים כִּ סְ מַּ שֶׁ, המדובר א}{בפני רָּ מָּ פֵּי אַ דְּ א רָּ הֶׁתֵּ בְּ ים מִ עָּ וּפְ, שלושה א}{בפני תָּ לָּ תְּ פֵּי אַ דְּ
ת אֶׁ ע רָּ הָּ יֵּצֶּׁר הַ לוֹ ה גַלֶּׁ וּמְ נָּיו, פָּ בְּ ף אַ לוֹ ר מֵ אוֹ יָּה הָּ שֶׁ וּר פּ סִ הַ ת עֵ בְּ מוֹ צְּ עַ בְּ
ז לָּ ים יָּכִ שַּ הַ ים רִ אֲמָּ מַּ ֶׁהַ ה.
6. ידוע לא מקור לבקרו בא סוקרטס של מידידיו. אחד אותו שאל?" ידידך על שמספרים מה."שמעת
סוקרטס אמר,"רגע", לי– מספר שאתה "לפני דרך הזאת השמועה את העברת האם
המסננות שלוש "? - מסננות "אילו "? - של המסננת היא הראשונה "המסננת האמת.
אמת הוא לי, לספר עומד שאתה שמה טוח ב"? אתה האם לא אני קצת היסס. האורח "
השנייה המסננת ומה ממישהו. זה את שמעתי בטוח. כך כל "? - השנייה,""המסננת
סוקרטס, אמר של המסננת "היא הוא ידידי על לי לספר עומד שאתה מה האם הטוב.
- טוב ה"? ממידת ונורא איום דבר זה."להיפך, - השלישית המסננת היא ומה "?
של המסננת היא השלישית "המסננת ה תועלת. הדבר את לי שתספר נחוץ באמת האם
, הנורא ידידי על, ששמעת אמת שהוא בטוח לא ושאתה "? כך ואחר לרגע חשב האורח
זה "לא. אמר! תשתוק כך, "אם - נחוץ כך כל ". לא סוקרטס אמר.",
"He is not a gossip; for he will speak neither about himself nor about another, since he cares not to be praised nor for others to be blamed; nor again is he given to praise; and for the same reason he is not an evil-speaker, even about
his enemies, except from haughtiness". (Aristotle, Ethics, Book IV, Chapter 3, 1125a)
נשלח על ידי: הרב חנן שוקרון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה