קיום חתונות בימי ספירת העומר

שנדחתה לחתונה המצרים ובין הספירה בימי וקידושין חופה עריכת שסז

הרב דייק* ון יהושע

איתמר ישיבת ראש

לחתונה המצרים ובין הספירה בימי וקידושין חופה עריכת

מהמלחמה כתוצאה שנדחתה

: שאלה התשפ״ו ניסן ז' בע״ה

התשפ״ו )(שנת השנה הקרוב בחודש להינשא התכוונו זוגות והרבה זכור, בשבת מלחמה פרצה ולכן המוניות, התקהלויות לאסור הורה העורף פיקוד עקא, דא מראש. שהזמינו שמחות באולמי חמישים של התקהלות רק התיר העורף פיקוד ממ״ד. בסמיכותם שאין באולמות חתונות לקיים נאסר

כולם את המכיל ממ״ד לאירוע בסמיכות שיש ובתנאי. אנשים לקיים למשפחתה, או לכלה גדול וצער בית שלום של שמסיבות באריכות כתבנו אחר במקום

אלו בנסיבות החתונה את לדחות מותר ומוגבלת, מצומצמת. חתונה העומר ספירת בימי החתונה את לקיים אפשרי זו בשנה האם השאלה, ונשאלת? א. את לקיים אפשרות ואין מראש, חודשים תפוסים השמחה אולמי שכל מכיוון נשאלת, זו שאלה אפשרות יש הספירה, בימי חתונות לקיים יותר אם אולם, רבים. חודשים של בדחיה אלא החתונה בימים נשים לשאת לא הספירה מנהגי את לבטל מוצדקת סיבה זו האם אז. לקיים השמחות לאולמי

אלו בימים חתונות ולקיים? אלו המצרים בין ימי לגבי השאלה נשאלת כנ״ל? ב.

: תשובה ♦

. א הספירה בימי חתונות קיום לאי המנהג מקור

רע״ח סי' תשובה שערי הגאונים תשובת צ״ד, סימן הגאונים מן פסוקות )(הלכות בגאונים מובא בראשונים וכן נתיב וחוה אדם תולדות פסח, של ראשון יום שועיב אבן דרשות המנהיג, העומר, וספירת חדש הלכות גיאת רי״ץ (הלכות

תצ״ג סי' ובב״י,)(או״ח בטור הובאו וחלקם הפסח תפילות אבודרהם ד', טור קפ״ו דף ב' חלק,)כ״ב שלא שנהגו

ר״ע תלמידי של מותם מפני העומר ספירת בימי אשה. לישא

הולדתו יום לרגל שליט״א, זק הכהן רועי הרב הגאון טובות, במידות המוכתר הרבים מזכה נפשי ידיד לכבוד מוקדש * התורה חדרי בכל הבקי האוצר, ירחון עורכי ומראשי יע״א, הקדושה בישיבתנו הימיני העמוד שהוא (היובל), החמישים לישיבה הרוחנית תרומתו על לב מקרב לו מודים אנו הקדו' הישיבה בשם ותושיה. עצה שאלה בכל לימיננו, ועומד ויזכה מעליא ונהורא גופא בבריאות טובות ושנים ימים לאורך ולהאדירה, תורה להגדיל להמשיך שיזכה אותו: ומברכים

אכי״ר חלציו יוצאי מכל ושמחה נחת. לרוב

ה אוצר ♦ קיד גיליון

שסח שנדחתה לחתונה המצרים ובין הספירה בימי וקידושין חופה עריכת

א: וז״ל סעיף )'(שם להלכה כן פסק השו״ע אך וכלל, כלל זה מנהג הביא לא הרמב״ם אמנם עקיבא ר' תלמידי מתו זמן שבאותו מפני בעומר ל״ג עד לעצרת פסח בין אשה לישא שלא "נוהגים

בעומר מל״ג מיהו הגה אותו: עונשין אין וכנס שקפץ מי נמי ונשואין דמי שפיר ולקדש לארס אבל

עכ״ל ומנהגים. וב״י שרי")(אבודרהם הכל ואילך )(שם ג ובסעיף אלו. בימים להסתפר לא גם הוא שהמנהג הביא ב' 'ובסעיף "יש השו״ע: מרן כתב

)(שם הרמ״א והוסיף בידם". הוא וטעות אייר חדש בראש להסתפר נוהגים בהרבה "מיהו בהגה: שמותר פי על אף ואילך בעומר מל״ג יסתפרו לא ואותן אייר ר״ח עד להסתפר נוהגין מקומות כלל יסתפרו לא ואילך בעומר מל״ג להסתפר שנוהגים מקומות ואותן בעצמו. בעומר בל״ג להסתפר תתגודדו לא משום זה מנהג ומקצת זה מנהג מקצת אחת בעיר ינהגו ולא בעומר. ל״ג עד פסח אחר

בשתיהן")(ד״ע. היתר לנהוג שאין וכ״ש

נוהגים יש ד״ה )(שם הלכה ובביאור בימי האבלות ימי של המנהג בעניין השיטות ג' את ביאר בעומר ל״ג מיום החל להסתפר הרמ״א התיר בשו״ע, שהובאה הראשונה שלדעה ואף הספירה.

ב ס״ק )'(שם הט״ז כתב מ״מ אלו, בימים חתונות לקיים וה״ה ואילך, שאין המקומות, בכל שהמנהג

הוא לזה שהטעם הט״ז וביאר עצרת. עד אחריו, ולא לפניו לא בעומר, ל״ג ביום אלא נשואין, עושין "שמחמת החמירו לא שבתספורת והוסיף לעצרת", פסח בין באשכנז שהיתה תתנ״ו גזרת "מחמת ר״ע תלמידי שמתו בעומר ל״ג קודם משא״כ נישואין, של יתירה בשמחה אלא החמירו לא זו גזרה לא החמיר שהט״ז ולמרות בתספורת". אפי' טפי החמירו בשבילם, להתאבל העולם כל על ומוטל

)(שם המ״ב בעומר, ל״ג ליום פרט הספירה ימי כל נישואין לקיים שהוא ומשמע להלכה, הביאו לא

בעומר ל״ג לאחר. מתיר לא משום זה מנהג ומקצת זה מנהג מקצת אחת בעיר ינהגו שלא הרמ״א שכתב מה והנה, זה דין שייך לא הארץ, כנפות מארבע גלויות לקיבוץ זכינו ד' שבחסדי שבזה״ז נראה, תתגודדו, ותימנים ואשכנזים כספרדים כמנהגה, נוהגת אחת שכל שונות קהילות עיר בכל יש דבלא״ה

קנ״ט סי' ח״א אג״מ.)(או״ח בשו״ת כ״כ וכיוצ״ב. ב אות י״ח )'(סי' טוקצ׳ינסקי לגרימ״ט א״י בספר זאת, לעומת תספורת איסור לנהוג בא״י שהמנהג ופסקים הוראות לוי מבית בקובץ וואזנר הגר״ש וכ״כ בכלל. עד ולא סיוון ר״ח עד מפסח ונישואין

ל״ח עמ'.)(ח״ג כל את אוסרים ולא ומקילים, כהאג״מ נוהגים העולם שרוב דבר, עמא מאי חזי פוק אך

המקל כדברי בו שהלכה מנהג, בענייני במחלוקת שמדובר ובפרט. הימים,

. ב אייר ר״ח עד הפסח לאחר חתונות קיום

קמ״ב סי' )(או״ח חת״ס בשו״ת וכתב כמנהג אחת שנה לנהוג אדם יכול קבוע, מנהג שאין שבמקום ולגבי אחד כמנהג תספורת לעניין לנהוג יכול שנה באותה וגם אחר, כמנהג אחרת ושנה אחד

אחר כמנהג. נישואין נחשב זה הרי שונות, מעדות יהודים שיש כיוון ב״ה, הגלויות קיבוץ בזמן שבמקומנו, ונראה

קבוע מנהג שאין. למקום

ה אוצר ♦ קיד גיליון

שנדחתה לחתונה המצרים ובין הספירה בימי וקידושין חופה עריכת שסט

תאריכים ויש שמחה, אולמי ומחפש אדר, מחודש חתונתו את שדחה שחתן פשוט, נראה ולכן שהרי בכלל, ועד אייר ר״ח עד אלה בימים חתונה לקבוע יכול שהוא פשוט הפסח, לאחר פנויים

)(שם ברמ״א המובאת השניה לדעה שכדאי פשוט וא״כ יום, ל״ג למשך באייר מב' מתחילה האבלות

הדחק בשעת עליה לסמוך זו דעה. היא על לסמוך הם יכולים בענייננו, כמו הדחק, שבשעת נראה השו״ע כמרן הנוהגים ספרד לבני ואף

)(נישואין רבה מצווה במקום לכן דין, ולא מנהג אלא אינו זה כל שהרי הרמ״א, הרמ״א הוא כדאי

הדחק בשעת עליו. לסמוך ♦

. ג תזמורת בלא אייר ר״ח אחר הספירה בימי חתונות קיום שעת של דנן במקרה האם לדון ויש הנ״ל, בתאריכים כבר נתפסו מהאולמות רבים עקא, דא

בב״י )(המובאות הדעות שלכל זמן שהוא אייר, ר״ח אחרי גם להינשא השנה מותר יהיה הדחק, נוהגים

אלו בימים נישואין קיום אי כולל הספירה, . מנהגי

תרפ״ז סי' ב' )(חלק הרדב״ז בשו״ת והנה לישא שלא שנהגו מה "וכן וז״ל: תשובתו בסוף מובא פריה מצות קיים שלא כיון למנהגא חיישינן לא וטעם סבה שם שיש בזמן לעומר ל״ג עד נשים

בו וכיוצא שישמשנו מי לו שאין או ורביה הוא המנהג שטעם בשמחה ירבה שלא ובתנאי מפני

הוא וברור יום ל' של מאבילות מנהגא האי עדיף דלא השמחה". למנהגא חיישינן לא וטעם סבה שם שיש "בזמן או חתונות, לקיים שהתיר בדבריו מפורש הרי

בו וכיוצא שישמשנו מי לו "שאין או פו״ר", מצוות קיים שלא."כיוון שלאלמן כמו שהרי ההיתר. מובן שישמשנו' מי לו 'שאין במי מילא שהרי קשים, והדברים

סי יו״ד בשו״ע רגלים'(כמובא ג' שיעברו אחר עד להינשא לו אסור היה הדין עיקר מצד אשתו, שמתה

,)שצ״ב אחר עליה ולבא שבעה אחר להינשא לו התירו דחוק, ומצבו שישמשנו מי אין אם אולם,

שם )(שו״ע שלושים אינם הספירה ימי שהרי כזה, לאדם שיתירו הספירה בימי ה״ה וא״כ דוחקו. מפני הספירה בימי כ״ש הדחק, בגלל התירו אבלות בהלכות ואם זה, מנהג נהגו הכל שלא מנהג, אלא

. שיתירו הם הרי החתונות, של המוחלט הרוב שהרי קשה, פו״ר' מצוות קיים שלא 'כיוון שהתיר מה אך הספירה מנהג אזלא א״כ כזה, אחד לכל נתיר ואם פו״ר, קיים שלא במי ומדובר ראשונים' 'נישואין

אלו בימים לרוב חתונות ויתקיימו? בנישואין, לישא שלא הספירה מנהגי את בתשובתו ביטל לא שהרדב״ז יבחין בדבריו שהמדקדק אלא

הגבלות בב' התיר אלא: נשים,

וטעם סבה כשיש. א. בשמחה ירבה שלא בתנאי. ב. ריבוי בגלל רק הוא הספירה בימי להינשא לא המנהג שכל לנו מבאר שהרדב״ז לומר ונראה רצו חכמים אלא אלו, בימים חכמים מנעו הנישואין מצוות לא אומר, הוי בחתונות. שיש השמחה

ה אוצר ♦ קיד גיליון

שע שנדחתה לחתונה המצרים ובין הספירה בימי וקידושין חופה עריכת

שמחה )(של סימן היא החתונה לאמר, שמחה. ריבוי יש ובחתונה אלו, בימים נשמח שלא סיבת ולא

בשמחה שימעט ובתנאי להקל, ניתן מוצדקת וסבה טעם שיש במקום ולכן הנישואין. האיסור.)(מצוות לאסור סיבה אין ריבוי אין אם וא״כ השמחה, ריבוי בגלל הוא שאסרו הטעם כל. שהרי

תצ״ג סי' לונזאנו,)(או״ח הר״מ בשם השו״ע על חדש הפרי במפורש כתב וכן שלא "נוהגים וז״ל:

בזה וכיוצא שישמשנו מי לו שאין מי או ורבו פרו קיים שלא כגון סיבה שם שיש בזמן אשה. , לישא

אשה ונושא למנהגא חיישינן, לא והנה ידות. שתי בספר לונזאנו הר״מ בשמחה, ירבה שלא ובתנאי ורביה פריה מצוות משום התיר הרא״ם והרי להתיר, ברור הדבר ורביה פריה מצוות קיים שלא למי

פליג י' סימן מינץ דהמהר״י ואף ז״ל. הגולה מאור גרשום רבנו כך על גזר שלא נשים ב' ליקח

נוהגים וכן בפשיטות להתיר יש בעלמא, מנהגא אלא הוי דלא הכא."עליה, מאשתו קיימא של בזרע להיפקד זכה שלא למי שניה אשה לישא מההיתר יתדותיו הפר״ח תמך ונהגו גדולה, פוסקים מחלוקת בו יש זה דין שגם ואע״פ גרשם. דרבנו חרם למרות הראשונה, יש חמור, שזה חרם, שאם חדש, הפרי מוכיח מ״מ בכה״ג, שניה אשה מלישא ונמנעים כהמחמירים,

הספירה מנהג,)(ימי של במקום כ״ש קיימא, של לזרע זכה שלא במקום שהתירו שאפשר יודו שהכל בשמחה ירבה שלא בתנאי זאת התיר הוא שגם אלא פו״ר. קיים שלא במקום המנהג את, להתיר

לעיל זאת שהסברנו. וכפי הנישאים רוב שהרי אלו, בימים אשה לישא שלא הספירה מנהג ליה אזלא דא״כ קשה, ועדיין שלא הספירה מנהגי ניכרים יהיו כיצד א״כ אלו, מעין חתונות נתיר ואם פו״ר, קיימו לא עדיין

נשים? לישא רוב ממילא בשמחה', ירבה שלא 'בתנאי לונזאנו הר״מ בשם זאת שהגביל שכיוון לתרץ, ונראה יתקיימו שלא כמעט רוב עפ״י ולכן שמחה. מיעוט של זה תנאי עם חתונה לקיים ירצו לא החתנים זמר כלי בלא כגון שמחה, במיעוט יהיה זה גדול, דחק במקרה יקיימו ואם אלו. בימים חתונות

החתונה בקיום אפילו ניכרים יהיו הספירה שמנהגי ודאי ולכן. וכיוצ״ב, זה היתר שעדיין אלא מותר. יהיה שזה הרי שמחה, במיעוט החתונה את נקיים אם דבריהם, ולפי וענייני גדול צער משום הייתה החתונה דחיית סיבת כל דידן, בנידון שהרי דעתנו, את מניח לא שוב א״כ וכיוצ״ב, תזמורת ללא חתונה נתיר ואם ושמחה. גדולה חתונה רצתה שהכלה בית, שלום

לקולא בתקנתם חכמים הועילו ומה זו, חתונה לקיים הכלה תרצה? לא

ס״ב של״ח סי' )(או״ח השו״ע ועוד. זאת בחתונה שיר בכלי לנגן בשבת לנוכרי לומר התיר

ח ס״ק )'(שם המ״ב ביאר ההיתר ובטעם לכניסתו. סמוך שבת בערב שהתקיימה קול השמעת "דאיסור

)(בשבת שיר בכלי אלא אינו ג״כ לא״י ואמירה שיר, כלי יתקן שמא גזירה דרבנן איסור אלא אינו

היא מצוה ובמקום דשבות, שבות והוי דרבנן, , איסור שיר בכלי אלא וכלה חתן שמחת דאין ושרי

נוכל כיצד וא״כ שיר, בכלי אלא וכלה חתן שמחת שאין מפורש, הרי ע״ש". ס״ה ש״ז בסימן וכנ״ל

תזמורת בלא חתונה? לקיים

חצרות עירובי )(הלכות במהרי״ל ועיין לנגן שלא מקומו ושער עירו תושבי על המושל שגזר במעשה בלי החתונה יעשו אם למהרי״ל ושאלו שמתה, אשתו על אבל לאות אחת, שנה במשך שיר בכלי הלכך וכלה. חתן שמחת עיקר וזה הואיל שיר, כלי בלא הנישואין את לעשות שאין והורה שיר. כלי

ה אוצר ♦ קיד גיליון

שנדחתה לחתונה המצרים ובין הספירה בימי וקידושין חופה עריכת שעא

שיר בכלי מנגנים עם שם הנישואין את לעשות אחרת לעיר ללכת להם יש הדבר, אפשר. כשאי

באתרין ואוקי מיניה ודון. עי״ש. כלל שיר כלי יהיה שלא הכוונה שאין היא שמחה במיעוט לונזאנו והר״מ הרדב״ז כוונת, ושמא דוחק נראה זה ועדיין בשמחה'. ירבה שלא 'ובתנאי של להגבלה מספיק וזה שיר, בכלי ימעטו, אלא

ניכר יהיה לא וכיוצ״ב, בכלי ימעיט ואם מעט, עם ויש זמר כלי הרבה עם חתונות יש בלא״ה שהרי

צ״ע עדיין ולכן השמחה, . מיעוט ♦

. ד שמחה בריבוי הדחק בשעת הספירה בימי חתונה קיום

קצ״ז סי' )(או״ח משאש יוסף לרב חיים מים בשו״ת ועיין לשני הספירה בימי נישואין בדבר שנשאל את יבטלו לאו ואם לצרפת, חזרתם טרם אז להינשא ומבקשים למרוקו מצרפת שהגיעו בחורים

בש״ס זכר שום לו אין לעומר, ל״ג עד אשה לישא שלא זה והשיב דבר למקומם. וישובו "השידוך תלמידי על ישנה לאבילות זכר לעשות חלוש מטעם ז״ל הגאונים מימי בעלמא מנהג הוא רק כלל, זה שמנהג ואף ע״ש. שם מרן וכ״כ תצ״ג בסימן הטור רבינו כמ״ש הימים, באותן שמתו רע״ק סק״א שם הבאה״ט כמ״ש למנהגא, חיישינן לא דידן דבנידון פשוט הדבר מ״מ ישראל, בכל נתפשט וכיוצא שישמשנו מי לו שאין או פו״ר קיים שלא כגון סבה שיש שבזמן ז״ל לונזאנו מהר״ם בשם

ג״כ איתנהו כלהו בנד״ד והכא עי״ש. הפר״ח הסכים וכן למנהגא חיישינן."לא מכך לצאת שיכול במקום כ״ש אך חורבא, מכך ייצא שלא במקום אפילו זה שכל והוסיף הבתולות שהכלות אפשרי וכן רח״ל, גויות עם באיסור יחיו הם הדבר, נעכב שאם שכתב חורבא,

תפתח.)(שם במהרה לא הננעלת דלת "כי במהרה אחר שידוך ימצאו לא "הנ״ל הזכיר לא הוא אמנם תואמת תשובתו סוף אך הפר״ח, שכתב כפי בשמחה', שימעט 'בתנאי תלוי זה שהיתר בתשובתו

החופות לעשות להם התרתי "בכן שכתב הפר״ח, לדברי דווקא בביתם בצינעא הכנסת בבית ולא,

, כמנהג והצליחו.)(שם עשו וכן ". הרבה מפורסם הדבר יהיה שלא כדי עבירה עוברי של פרטני במקרה מדובר ששם כיוון דידן. לנידון הנ״ל המקרה דומה שלא, ונראה שיתיר חיים המים דרש ולכן בספירה, להשיאם גאון אותו שהתיר ההיתר סיבת את יודעים הכל ולא החתונה המלחמה שעקב יודעים הכל דידן במקרה אך פרסום. ובלא בצנעה זאת שיעשו בתנאי זאת ואין מהמלחמה, כתוצאה זו לשנה מיוחד היתר שזה יבינו כולם הספירה, בימי תתקיים ואם נדחתה, הרדב״ז סמך על שמחה בריבוי חתונה להתיר קשה שעדיין אלא השנים. לשאר זה מהיתר ללמוד

בשמחה ירבו שלא לתנאי ההיתר את שהגבילו. והפר״ח

ל״ח סי' או״ח ה' )(חלק יבי״א בשו״ת ועיין חופה לערוך הדחק ובשעת צורך במקום להתיר שהעלה

והפר״ח הרדב״ז על יתדותיו ותלה פו״ר, מצוות החתן קיים לא עדיין אם הספירה ימי בתוך וקידושין

שם ובהערות רנ״ו עמ' טוב עובדיה.)(יום בחזון כך על וחזר לעיל. שהבאנו והחזו״ע היב״א על וקשה בשמחה ירבה שלא "ובתנאי שכתבו אלו גאונים שני של ההסתייגות את השמיט כיצד."הנ״ל,

. וצע״ג

ה אוצר ♦ קיד גיליון

שעב שנדחתה לחתונה המצרים ובין הספירה בימי וקידושין חופה עריכת

אפילו החתונה את ולקיים להקל המלחמה, בעקבות החתונה שנדחתה דידן בנדון נראה ואעפ״כ,

כדלקמן מהטעמים שמחה, : בריבוי כוונתו ומה הוא". וברור יום ל' של מאבילות מנהגא האי עדיף "דלא תשובתו את סיים הרדב״ז? א. בכל יינשא לא חתונתו, קודם אמו, או אביו שנפטר שחתן בכך ייווכח אבלות בהלכות המעיין

ס״א שצ״ב סי' בשו״ע.)(יו״ד כמובא לאבלותו, יום הל' כתב פו״ר, מצוות עדיין קיים לא אם אולם,

בס״ב )(שם הרמ״א זה לדין הסכים השו״ע ואף השלושים. בתוך אפי' השבעה, לאחר להינשא דיכול

בדבריו הרדב״ז התכוון ולזה לדבריו. ובמקורות ש״כ עמ' ח״ב אבילות חזו״ע,)(עיין השו״ע והתיר פו״ר, מצוות מפני נדחית הלכה, שהיא אמו, או אביו על אבלות כיצד קשה, וא״כ זאת הגביל הספירה במנהגי ואילו בשמחה', ירבה שלא 'בתנאי זאת הגביל ולא חתונה, לקיים

מהלכה חמור מנהג וכי בשמחה'? ירבה שלא 'בתנאי? הרדב״ז עליה ידע החתן ישנה, אבלות חדשה. אבלות לבין ישנה אבלות בין הבדל שיש לתרץ ונראה רוצה זאת בכל ואם לאחריה. או הספירה לפני או החתונה את לתכנן עליו היה ולכן מועד, בעוד רצה אם כי בשמחה, שימעט ובתנאי להינשא לו התירו פו״ר, לקיים כדי בדבר ודחוק להינשא בפתע האדם על שנפלה חדשה, באבילות משא״כ אחר. לזמן זאת לתכנן היה יכול בשמחה, להרבות

)(פו״ר המצווה יקרת מפני ולכן דבר, לתכנן היה יכול לא כאן פתאום, החתונה את לקיים לו התירו ואמו אביו על אבלות הרי עליו, נאסור אם שהרי זאת. תכנן ולא אנוס הוא כי השלושים, בתוך אפי' לאחר הנישואין לקיים עליו הקלנו ולכן רב, כה בזמן המצווה את לדחות יתכן ולא שנה, היא

. השבעה זאת לתכנן היה יכול לא שמחה,)(כי הגבלת ללא שלושים בתוך חדשה באבלות שהתרנו מה ולכן

בשמחה ירבה שלא 'ובתנאי הספירה בימי.'נתיר בימי להינשא תכנן והוא פתאום, בפתע עליו 'נפלה' המלחמה הרי דידן, בנידון זאת, לעומת נתיר לא אם וא״כ, חתונתם. את דחו ועוד צער ומפני התקהלויות, נאסרו מהמלחמה וכתוצאה אדר, נראה ולכן האולמות. תפוסת בגלל רבים, לחודשים החתונה תידחה הספירה, בימי להינשא להם שלא במקום זמר כלי עם אף להינשא התרנו שם ואם אבלות, להלכות לגמרי דומה הדין שבכה״ג, בכה״ג כי שמחה, בריבוי אפי' להינשא לו ונתיר מנהגא, אלא דאינו דידן, בנידון כ״ש פו״ר, קיים

חדשה כ׳אבלות.'הוי שכיחא מלחמה שבעת שכיוון במלחמה, זה בזמן שמשרת לוחם, בחייל שמדובר במקרה וכ״ש ב.

ע״א כ״ח דף מו״ק גמ' ל״ע,)(עיין אלו בזמנים משפט בלא נספה ויש היזקא, לא עדיין שאם כ״ש א״כ יזכה לא זה, היתר שבלא להיות שיכול מהר, שיותר כמה חתונתו את שיקיים פו״ר, מצוות את קיים

פו״ר מצוות את לקיים. בכלל )(שם הרדב״ז של התשובה של שמראשיתה נראה דברינו, על לערער דהו מאן יבוא אם ואף ג. יש

להקל סמך. עוד שאלת ברישא הרדב״ז כתב כך: שהרי " הוא אם אייר חדש בראש להסתפר שנהגו מה על ממני

לא או הגון: מנהג

ה אוצר ♦ קיד גיליון

שנדחתה לחתונה המצרים ובין הספירה בימי וקידושין חופה עריכת שעג

תשובה העולם רוב נהגו וכן אייר ורח ניסן חדש כל מסתפר ואני בנפשאי עובדא עבידנא אנא עיקר בהם…שהרי נוהג במנהג תלוי שהוא זה אבילות אין ובתענית בהספד אסורים שהם כיון והטעם

דהו כל בטעמא מנהג ומבטל מנהג ואתי ממנהג אלא הדין מן אינו התספורת. איסור

טעמא איכא תו צער דאיכא ממצות מנהגא האי עדיף ולא להסתפר שרגיל למי השיער בגידול

מצטער והאדם טפי רבי יום ובל״ג פטור מצטער דקי״ל סוכה של. עשה מנהגם כפי שבוע בכל ומסתפרים כלל זה מנהג נהגו שלא קהלות כמה ראיתי אני דין מן ובר לא אייר בר״ח להסתפר שנהגו מנהג שאותו אע״פ ישראל בכל קבוע זה שאין וכיון השבת לכבוד

עכ״ל תזוז" לא ומינה ממוצע מנהג דהוי כוותיה נקיטינן כלל מנהג. יהיה

דברים כמה מדבריו: למדנו מנהג ומבטל מנהג 'ואתי לבטלו יכול שנהגו, אחר מנהג ולכן מנהג, רק הם הספירה שמנהגי א.

דהו כל.'בטעם המנהג את נוהגים לא צער שבמקום. ב.

ישראל כל אותו נהגו לא זה מנהג. ג. אדר בחודש להתקיים אמורה שהייתה חתונתו את שדחה אדם באתרין. ואוקי מיניה דון וא״כ

וכיוצ״ב בית ושלום גדול צער מטעמי )(ונדחתה גדול צער לך אין חודשים, לכמה לדחותה ייאלץ וכעת

מזה השיער בגידול צער )'('דאיכא צער במקום הרדב״ז התיר הספירה בימי תספורת ואם. א בזוג כ״ש א״כ

בספירה להינשא להם שנתיר חודשים, בכמה תידחה חתונתם בספירה, להינשא ההיתר שאילולי ב. וכיוצ״ב הרהורים כגון ממש, של לאיסורים לגרום יכולה דחיה שכל עוד, להוסיף יש ובענייננו

חתונה דחיית בעניין בתשובה שהארכנו.)(וכפי בטעמא מנהג ומבטל מנהג "אתי הרדב״ז כתב מנהג על ואם

איסורים גדול.)! (מניעת בטעם מנהג ודחי איסור "דאתי כ״ש דהו", "כל

ס״א תצ״ג )(סי' השו״ע מרן אף ואכן למדת אותו". עונשין אין וכנס שקפץ מי נמי "ונישואין כתב הוי ממלחמה כתוצאה חתונה דחיית וא״כ כך. על עונשין אין בדיעבד ולכן חמור, דין שאינו מדבריו,

הכא ה״ה וא״כ דיעבד. של דין לכתחילה מתירים דיעבד, של שבמצב וידוע. דיעבד, חשש כשהיה בשבת קידושין של דרבנן איסור שעה' 'לצורך הרמ״א שהתיר ראינו לעיל ועוד, מלחמה שפרצה זו בשנה כ״ש א״כ גזרו'. לא הדחק ש׳במקום וכתב הזיווג, ולפירוד הכלה לביוש

מזו גדולה דחק שעת לך שאין התקהלויות, . ונאסרו )(שם הרמ״א כתב באיסור שאם בלבד, זו בשנה להתיר נראה ולכן להקל מביא השעה "שצורך להקל מביא השעה 'שצורך כ״ש גזרו", לא הדחק ובמקום דרבנן, איסור אלא שאינן אלו בדברים

בר״ח שחל שבת לכבוד תספורת (כגון בספירה תספורת שכשהותר י״ב) ס״ק תצ״ג סי' (או״ח החיים הכף כתב.)א, וכבר צער במקום אם וא״כ בספירה, תספורת לדין שווה בספירה נישואין שדין מינה שמע א״כ בכה״ג. נישואין גם שהותר ה״ה

נישואין הרדב״ז יתיר צער שבמקום ה״ה תספורת, הרדב״ז. התיר

פטור מצטער ולכן תדורו' כעין 'תשבו היא המצווה הגדרת ששם מסוכה, ללמוד אפשר כיצד רבים שהקשו.)ב, ואף נראה מ״מ צ״ד), (סי' ראש הבשמים תשובת את רבים שדחו וכפי צער, במקום אף לקיימן שיש אחרות מצוות משא״כ ללמוד אפשר במנהג, מ״מ פטור, בקיומן שמצטער מצוות שאר על מסוכה ללמוד אין אם שאף להרדב״ז, שס״ל לומר,

חמור דין אינו מנהג כי. מסוכה,

ה אוצר ♦ קיד גיליון

שעד שנדחתה לחתונה המצרים ובין הספירה בימי וקידושין חופה עריכת

אלא שאינן אלו בדברים מנהג זה מנהג הביא לא שהרמב״ם עוד מה גזרו'. לא הדחק ובמקום,

הדחק בשעת עליו לעיל. לסמוך הטעמים לכל )(בנוסף הרמב״ם הוא וכדאי להלכה, הגר״ד לציון מהראשון במכתב מיוחד היתר שקיבל שיחי', תלמידי לי שהראה לבי שמח ואכן תצא שלא בכדי ברבים, זאת פרסם לא הראשי הרב אמנם השתא. אייר בב' להינשא שליט״א, יוסף כשהמציאות חכם, ששאלו במקום אך הרצועה. הותרה שיאמרו לצורך, שלא בהיתרים לרבים תקלה ולהתיר כהשנה הדחק בשעת להקל שיש מסתבר אייר, ר״ח אחרי עד שמחות אולם מצאו שלא היא

הספירה בימי. חתונות ♦

. ה אב ר״ח עד בתמוז מי״ז חתונות היתר השמחה אולמות את שבדק מי או אז, להינשא יוכלו ולא הפסח, לאחר גם המלחמה תימשך ואם אב ר״ח עד להינשא לו להתיר נוכל שהשנה נראה נתפסו, האולמות כל כי הספירה, בימי מצא, ולא

באב תשעה עד בתמוז מי״ז נישואין לקיים לא פסק הרמ״א שאמנם אשכנז. מבני הוא אם אף (עיין

מנהג אלא אינו זה דין וכל אב, ר״ח עד התיר השו״ע שמרן כיוון אך ס״ב תקנ״א סי' או״ח,)שו״ע (כפי

הרמ״א שכתב " עי״ש ואילך" בתמוז עשר משבעה נושאים שאין להחמיר,) ונוהגים וכהוראת הדחק בשעת א״כ

אב ר״ח עד חתונות ולקיים הדחק בשעת עליו לסמוך השו״ע מרן הוא כדאי זו, בשנה. שעה

הספירה הרמ״א,)(אבלות ואף השו״ע שאסר במנהג אם שהרי הוא. וכ״ש בשעת הקלנו אעפ״כ אשכנז לבני ניתן שיהיה לכתחילה, התיר שהשו״ע במקום כ״ש א״כ ועוד, הרדב״ז עפ״י הדחק חמשה להמתין האשה צריכה האם נדה בענייני ממחלוקת לדבר וראיה הדחק. בשעת עליו לסמוך

הערוה״ש כתב ואעפ״כ סי״א קצ״ו סי' השו״ע,)(יו״ד כדעת ימים, ארבעה או הרמ״א, כדעת ימים, (שם

מ )'סעיף ולהתיר השו״ע על לסמוך אפשר גדול צורך במקום מ״מ המחמירים, אשכנז, לבני שאף ניתן דידן, בנידון שאף באתרין, ואוקי מיניה דון וא״כ החמישי. מהיום החל נקיים שבעה ספירת

השו״ע דעת על ולסמוך הדחק בשעת. להקל ריבוי מפני באב, תשעה ועד אב מר״ח החל לכו״ע נישואין לערוך שנאסר למרות ועוד, זאת

ס״א תקנ״א )(סי' יאיר החוות לבעל חיים המקור כתב ואעפ״כ, השמחה, ברית של מצוה שבסעודת כיצד וא״כ היתירה, השמחה בגלל אסרו נישואין והרי מותר? וכיצד זמר. בכלי לנגן מותר מילה,

זמר יתירה?)(כלי בשמחה אף התירו בברית הגבילו לא א״כ השמיני, ביום למול וחובה לתכנן, אפשר אי מילה שברית דמכיוון ליישב, ונראה לא מראש לתכנן היה ויכול ישנה אבלות דהוי חתונה, משא״כ המצווה. בעשיית השמחה את נדחתה מהמלחמה וכתוצאה המותרים, בימים חתונתו שקבע דנן, במקרה וא״כ, אלו. בימים לקיימה לברית העניין דדומה נראה מופלג, לזמן חתונתו תידחה המצרים בין בימי יקיימה לא ואם חתונתו, הימים בתשעת אפי' זמר בכלי לנגן חיים המקור הקל שם ואם בו. הקלו ולכן לתכנן היה יכול, שלא הרמ״א לדעת אסור שאינו אב, ר״ח עד בתמוז שמי״ז כ״ש א״כ בשמחה, למעט דמשנה דינא שזהו

דידן כנידון הדחק בשעת להקל שיש מנהג, מטעם. אלא

ה אוצר ♦ קיד גיליון

שנדחתה לחתונה המצרים ובין הספירה בימי וקידושין חופה עריכת שעה

סימנא ולא בשמחה בו ממעטין מדינא כי וכלל, כלל להתיר אין באב תשעה עד אב מר״ח אולם,

הוא. מילתא ♦

. ו לסיכום

. א בזמן שנקבעה חתונה ולכן מהר. שיותר כמה לעשותה וראוי מצווה קיום לדחות אין כללי באופן שתוכנן המוזמנים ובכמות שנקבע במקום לקיימה אפשרות אין אם גם לדחותה, ראוי לא, מסוים,

הנישואין זמן את לאחר שלא שהקפידו באחרונים מצאנו ואכן, שפרצה. מלחמה מחמת. כגון

. ב רוצה שהכלה כגון גדול, צער במקום או הכלה, מצד נפשי לחץ של במקום הנ״ל, כל ולמרות

חייה כל כך על )(וחלמה ומפוארת גדולה חתונה במקום או החתונה, את לדחות לוחצים שההורים או אחר לזמן הנישואים תאריך את לאחר מותר ובכה״ג מוצדקות, סיבות שאלו הרי בית, שלום, של

רב זמן יתאחר ולא מהר שיותר כמה החתונה את לקיים שישתדל. אלא

. ג כמה ויש ר״ע. תלמידי מות בגלל הספירה בימי יום ל״ג אשה לישא שלא המנהג בגאונים מובא

זה מנהג חל מתי. מנהגים

. ד אייר ר״ח עד ניסן בימי לקיימה לכתחילה אפשרי המלחמה, בגלל אדר מחודש שנדחתה חתונה

ספרד לבני אף בכלל, . ועד

. ה בימי חתונה לקיים לכתחילה יכול והפר״ח הרדב״ז לדעת פו״ר, מצוות קיים לא שעדיין חתן

בשמחה שימעט ובלבד. הספירה,

. ו המלחמה כי ניסן בחודש לקיימה יכולים ולא המלחמה, בגלל אדר מחודש חתונתם את שדחו זוג עם הספירה בימי חתונתם את לקיים יכולים זה, לזמן האולמות נתפשו שכבר מפני או נמשכת,

כדלקמן מהטעמים שמחה, ובריבוי: תזמורת אחרי החתונה את לקיים יכול חתונתו, לפני ל״ע אמו או אביו שמת שחתן נפסק, להלכה א. מצווה במקום ולכן זאת, לתכנן היה יכול לא חדשה' שב׳אבלות הטעם על מתבסס זה היתר השבעה. לפני להינשא שתכנן מי ולכן מראש. כך על שידע הספירה, במנהגי משא״כ לו, הקלו פו״ר של רבה כ׳אבלות הוי הספירה מנהגי המלחמה, מפאת השנה המלחמה, מפני חתונתו את ודחה הספירה, בריבוי הספירה בימי החתונה לקיים להקל מקום יש ולכן מראש. זאת לתכנן היה יכול שלא חדשה'

רבים בחודשים החתונה תידחה ההיתר, שבלא ובמדה פו״ר, מצוות קיים שלא למי. שמחה, כי פו״ר, קיים לא אם הספירה בימי להינשא שיכול כ״ש במלחמה, בצבא המשרת לוחם ב.

להקל שיש פשיטא סכנה. במקום הספירה ממנהגי כתוצאה ואם הספירה. מנהגי את לנהוג חובה אין צער במקום הרדב״ז לדעת ג. להם להקל יכולים ולכן מזה, גדול צער לך אין חודשים, לכמה חתונתם את לדחות הזוג ייאלצו

הספירה בימי חתונתם את. לקיים יש ע״כ וכיוצ״ב, והרהורים לאיסורים לגרום יכולה רבים בחודשים חתונה שדחיית כיוון ד.

שעה ולצורך הדחק בשעת הספירה בימי חתונה ולקיים. להקל

ה אוצר ♦ קיד גיליון

שעו שנדחתה לחתונה המצרים ובין הספירה בימי וקידושין חופה עריכת

. ז בתמוז י״ז בין גם השנה, לקיימה יוכלו הספירה, לאחר שנדחתה חתונה אף הנ״ל, הטעמים מכל

התענית כולל )(לא על בהתבסס זה וכל זה. לזמן קודם שמחה אולמי מצא שלא למי אב, ר״ח עד

שעה וכהוראת הדחק בשעת להקל יש מנהג שבמקום לעיל, . הנאמר

הקדושים ישראל מנהגי ובקיום ציבור להלכות נוגעים אלא פרטי, דבר אינם שדברינו כיוון. ח, היתר לו כתב שליט״א יוסף הגר״ד הרשל״צ ואכן בעניין. הרה״ר את שישאל החתן את הפניתי

לדעתו שכוונו וברוך שעה. וכהוראת דחק בשעת הספירה בימי חתונתו את. לקיים

♦ ♦ ♦

ה אוצר ♦ קיד גיליון

---

נשלח על ידי: יהושע ון דייק
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות