בס״ד זצ״ל שאולי כהן בנימין הרב ע״ש מדרש בית
נ״ט בר נ״ט
ב עמוד קיא דף חולין מסכת בבלי תלמוד 1)
אמר (בשרית: רב בקערה שעלו דגים ), , איתמר חלבי (מאכל,)בכותח לאכלן אסור
אמר: ושמואל בכותח לאכלן; מותר אמר רב אסור- הוא טעם, נותן אמר ושמואל
מותר- הלכתא אביי, משום חזקיה הוא: אמר טעם נותן בר טעם …נותן שעלו דגים
בקערה- בכותח לאוכלן. מותר
רש״י
בקערה- שעלו דגים בשר בה שאכלו הקערה לתוך נתנן רותחין כשהיו הצלי. מן
בכותח- לאוכלן אסור טעם בהם נותן שהבשר. לפי
הוא- טעם נותן בר טעם נותן לאוכלן אסור היה ממש בשר עם מבושלים היו אם הוי ראשון טעם דנותן בקערה רותח חלב לאכול שאסור שמואל מודה נמי אי בכותח
כבשר ואינה טעם נותן ידי על אלא בשר אינה עצמה היא ז. ו קערה אבל גמור כבשר
הלכתא ד״ה תוספות
בקערה- שעלו דגים הלכתא צוננים והדגים הקערה אם בכותח לאוכלן מותר בשר של
רותח, מהן כשהאחד אלא דפליג מאן דליכא לפסוק, איצטריך לא בין גבר עלאה דבין
גבר- תתאה ליה אדמיקר עו.) דף (פסחים צולין כיצד בפ' כדאמרי' בעי מיהא קליפה
. בלע נתבשלו-אסור, אבל עלו-שרו, דוקא חתנו ריב״ן פי' רש״י בשם טעמא דכחד
מולייתא מהם לעשות ואסר חלב של בקדרה שנתבשלו בביצים לפניו מעשה ובא חשיב בשר. של
צה סימן דעה יורה יוסף בית 2)
בקערה.'וכו שנתנן האש מן שסלקן לאחר מיד רותחין דגים (תוה״א הרשב״א …וגם
שרי, דבנתבשלו הסכימו שעלו) דגים ד״ה (מ: והר״ן פה:) ובקצר פו. , ש״ד ב״ג אלא
(סי ראבי״ה מדברי נראה 'וכן לנתבשלו נצלו בין מחלקים שאינם מדבריהם שנראה
(סי אשיר״י בהגהות ממ״ש נראה וכן תשי) סי' (חולין המרדכי שכתב וזקנו קטו) 'אלף
- לנתבשלו עלו בין חילוק דאין למעשה הלכה נראה לר״י )כט מרבינו קבל וכן שרי והכל
ואם עכ״ל למעשה הלכה כן שהורה תם ליה הוה לא לבישול צלייה בין מחלקים היו
מיניה למישתק הרמב״ם דעת שהוא נראה וכן אסורות מאכלות מהלכות בפ״ט שכתב
דג אותם דגים בה ובשלו בשר בה שאכלו קערה (הכ״ג) ולא ח בכות לאכלן מותר ים
כלל לבישול צלייה בין …חילק
ל סימן ח פרק חולין מסכת רא״ש 3)
התרומה ובספר שתהא רק חולבת יומא בת בקדירה שנתבשלו וקטניות ירקות התיר
עלו-אין נאמר אם בשר׳ואפי של. תבשיל ב לאכלן מחלב נקיה כשנתבשלו- נצלו-לא, ,
שרי משו בקדירה החלב טעם נותני ג' דאיכא ם ועודנו בירק והמים במים והקדירה
בדבר וגמגם. היתר הקדירה מן ובולעין בקדירה נוגעין והקטניות שהירק לפי לחוש שיש
עצמה להתיר הכריע ואעפ״כ וגם במים. מתפשט הטעם רוב בכלי(מ) מים דאיכא דכיון
המים רתיחת ע״י אלא הקדירה מדופני בולע אינו. הירק דנתבשלו- מסתבר וכן איכא
נצלו- אבל ושרי, שלישי טעם: אסור
א עמוד מא דף חולין מסכת הרי״ף על הר״ן 4)
בחלב, כבשר היתר, בשל אלא נ״ט בר נ״ט שרינן דלא יודע והוי אכתי שני דטעם דכיון
היכא כל דאיסורא במידי אבל למיסר חשיב לא האי כולי דאקליש כיון הוא היתרא
דאיכא העולם כל סוף עד אוסר כלל. טעמא
5 צה סימן דעה יורה ערוך שולחן )
שומן שום שאין יפה, וצה רח בשר של בקדירה שנצלו או שנתבשלו דגים - א סעיף. דהיתרא טעם נותן בר נותן דהוי, משום בכותח לאכלם מותר בה- דבוק
בדגים- בששים מאחד יותר הקדירה פי שעל בממש יש אם יפה, רחוצה היתה לא ואם
בכותח. לאכלם אסור
- ב סעיף התרנגולת בתוך אותה לתת ר מות חולבת- בקדירה במים שנתבשלה ביצה
. לכתחלה אפילו בשר עם בקדירה אם, נתבשלה אבל בקליפה- ואפילו לאכלה אסור
. בכותח
: הגה (ריב״ן טעם. נותן בר טעם נותן לאסור ובישול בצלייה מחמירין ויש ובארוך רש״י בשם
וא״ז המרדכי הביא ל״ד.)כלל ענין בכל מותר ובדיעבד לכתחלה, לאסור והמנהג
וארוך.)(סמ״ק לכתחלה מותר שלהם- בכלי ליתנן אבל עצמו, והבשר חלב עם לאכול ודוקא (באיסור
הארוך,)והיתר בשר של בכלי עלו רק תחילה, נצלו או נתבשלו לא אם וכן, . נהגו וכן
חלב עם לאכלן מותר עצמו (סברת להיפך וכן.). עצמו
6 צה סימן דעה יורה )ש״ך ג 'ס״ק
בכותח, נתן אם מותר - ובדיעבד בכותח, לאכלו - לכתחלה לאסור והמנהג וסייעתו להמחבר אפי' אסור בכותח- לאכלן כדי בשר של בקדרה לכתחלה לבשלן אבל
ורי״ו והגה״מ רי״ג סי' סמ״ק כ״כ בשם ל״ד כלל ריש האו״ה וכ״כ ב״י ומביאם
: המרדכי
רמ״א 7) ב צה׳סע' סימן דעה יורה
הגה לכתחלה היתר נוהגין יומו, בן היה שלא לפגם, בו נצלו או שנתבשלו הכלי היה אם וכן
בארוך (שם השני המין עם …)לאכלו
8 ) י ס״ק צה סימן דעה יורה הגר״א 'ביאור
.'כו… היה אם וכן (י) משום אלא יומה בת שאינה לכתחלה אסור אין ירה בקד ואף
יומה בת דאף כאן משא״כ יומה בת אטו, גזירה מדינא מותר: כנ״ל
9 ב סע' מח כלל והיתר איסור שער אדם )חכמת
אסור אבל לדידן אפילו בחלב לאוכלו מותר יומו בן אינו בו שנתבשל הכלי היה אם
ב שאינו בכלי לבשל לכתחילה דנותן בחלב לאוכלו כדי יומו ן אסור לפגם טעם
לכתחילה…
10 ) פויפר– אהרון הרב ט סע' פ״א ו' (ס' בחלב בשר ערוך שולחן )'קיצור
מה וכל כך: הדין יומו בן הכלי אין אם, אבל יומו בן כשהכלי דווקא הוא שכתבנו דאף ממש בשר עם לערבבו כשרוצה ב״י שאינו חלב בכלי פרווה לבשל אסור שלכתחילה
ממש. בשר עם לאוכלו הצורך במקרה לכתחילה מותר נתבשל שכבר קרה אם עכ״פ
- יומו בן דבכלי יומו, בן שהוא מכלי יומו בן שאינו קל ובזה בו בישל כבר אם אפילו
מותר, עירבבו אם בדיעבד ורק בשר עם לכתחילה לערבבו אסור הפרווה שאינו ובכלי
במקרה בשר עם לערבבו לכתחילה מותר נתבשל כבר אם יומו- בן. הצורך
נינהו יומן בני אינם כלים סתם אמרינן ספק, דבכל כתבנו.)(וכבר
11 ) צה סעיף י' פרק הכשרות ספר פוקס- יעקב יצחק הרב
פרווה מאכל בו לבשל אסור, לכתחילה כן שגם אומרים יש יומו", בן ש״אינו בשרי כלי המתאים אחר כלי כשאין הצורך בשעת כן אם אלא חלב, מאכלי עם לאוכלו מנת על
זה. לבישול
12 ) צה סימן דעה יורה הבית בדק קלז כח אות (נט״ו ירוחם רבינו ): כתב בשר- בקדרת שנתבשל תבשיל לאכול מותר
יומא- בת אינה ואם קינוח בלא אפילו אחריו גבינה עם תבשיל אותו לאכול מותר
עכ״ל גבינה נכונים דבריו ואין דהוה גבינה עם לאכלו מותר יומא בת היא אפילו אלא
נ״ט בר נ״ט ע״ד קלז (שם עוד שנתבאר)וכתב כמו בקדרה שנתבשלו וקטניות ירקות
יומא- בת היא אפילו חולבת בשר של בתבשיל לאכלו מותר ונראה אבל בדיעבד דוקא
עכ״ל בשר עם לאכול שרוצה דבר חלב של בכלי לבשל לו אין לכתחלה נראים דבריו ואין
בשר עם לאכול שרוצה דבר חלב של בכלי לבשל מותר נמי לכתחלה אלא [עד כנ״ל
: ]כאן
13 יג סעיף קרח פרשת שניה שנה חי איש )בן יומא בת שהקדרה אע״פ נקיה בשר של בקדרה שנתבשלו וכיוצא ואורז בצים או, דגים דמותר טעם נותן בר טעם נותן אלא כאן דאין בחלב, ההוא המבושל את לאכול מותר
, לכתחילה בתר דאזלי להאשכנזים אבל, ז״ל מר״ן הוראת בתר דאזלינן לדידן זה וכל
בדיעבד אלא מותר אינו וס״ל לכתחילה, בחלב ההוא ל המבוש לאכול אסור ז״ל מור״ם
לבשל מותר אינו ז״ל מר״ן בתר דאזלינן לדידן וגם בחלב, א ההו המבושל את נתן שכבר, בחלב לאכלם כדי דהכי אדעתא יומא בת בשר של בקדרה דברים לכתחילה רק אלא
לכתחילה מים לחמם אסור ולכן, בחלב לכתחילה לאכלם מותר בדיעבד נתבשלו אם דדרכם מפני הפת, את בהם ללוש כדי יומו בן בשר בכלי וכן ג״כ, החלב עם הפת לאכול
יומו בן בשר בכלי לכתחילה לבשלה אסור הגבינה עם אותה לאכול שדרכם: מרקחת מותר נ״ט, בר נ״ט וגם נטל״פ שהוא לטיבותא, תרתי דאיכא יומו בן הכלי אין אם מיהו ובית כנה״ג עיין לכתחילה, הגבינה עם לאכלה מרקחת ולבשל הפת לאפות מים לחמם
, אחרונים ושאר דוד, ברכה עליו תבא יומו בן שאינו בכלי אפילו לבשל שלא והמחמיר בו לבשל וכן הפת, בהם ללוש מים בו לחמם מיוחד כלי להם שיש בביתנו נוהגים וכן
ס״ב מ״ח כלל וחכ״א ע' סי' יו״ד משה דבר ועיין: מרקחת,
14 ) סופר– חיים יעקב הרב א סעי צה (סימן החיים )'הכף
מותר אינו אבל לכתחילה, בכותח לאכלם מותר בדיעבד נתבשלו בר כ אם ודוקא ג ס״ק (ש״ך בכותח לאכלם דעת על בשר של בקדרה. .)'לבשלם
כתב הבית בבדק יוסף דבבית והגם דבר חלב בכלי לבשל מותר נמי לכתחילה דאפילו
בשר עם לאכול שרוצה בו חזר השו״ע כשחיבר נראה לבשל האוסרים לדברי וחשש
שכתב כמו הבית בדק אחרי חיברו דהשו״ע דיעבד לשון בשו״ע כתב כן ועל ה לכתחיל השו״ע לפסק זה וכל הגדולים. בשם חיד״א והרב טו אות השו״ע בכללי מלאכי יד הרב
ב סע' (בהג״ה יותר מחמיר הרמ״א.)אבל
15 ) יב סע' עט עמ' ח״ז עולם הליכות יוסף- עובדיה הרב לכתחילה מותר טעם נותן בר טעם. נותן בת בשר של בקדרה אורז לבשל מותר, כיצד
חמאה או לבן עם האורז את ויאכל, יומה, נתן שהבשר, טעם נותן בר טעם נותן שזהו
טעם שהוא כיוון ולכן הוא גמור היתר ועדיין באורז, טעם נתנה והקדרה בקדרה, . טעם
אלא עוד ולא ח. לב עם האורז לאכול מותר ביותר– קלוש שעתיד מראש יודע הוא אפילו
בישולו, לאחר באורז חמאה או לבן לתת מותר כי יומה, בת בשר בקדרת האורז לבשל
בו אין טעם משהו אפילו טעם נותן בר טעם …בנותן
16 ) יוסף ילקוט יוסף- יצחק הרב תקעא עמ' ח״ב )(קיצושו״ע
נקיה בשרית בקדרה (פרווה), חלבי לא ו בשרי לא שאינו מאכל לבשל לכתחילה מותר הבית מרן כדעת לדינא שהעיקר חלב, מאכלי עם זה תבשיל ולאכול יומא, בת שהיא אף
דהיתרא טעם נותן בר טעם לנותן לכתחילה אף לגרום שמותר הבית, בבדק. יוסף מאכלי עם הפת לאכול דעת על יומו, בן בשר של בכלי פת לאפות לכתחילה מותר ולכן
את כך אחר לאכול מנת על חדש, בשמן יומו, בן בשרי במחבת ביצה לטגן או, חלב כלל איסור בזה ואין גבינה, עם. הביצה
17 ) עמאר– משה שלמה הרב ב סימן יו״ד ח״א שלמה שמע 'שו״ת
חלב של בכלי לבשל לכתחילה גם להתיר ז״ל מרן דדעת נראה וע״כ לאוכלו שרוצה דבר
בו יהיה ולא לגמרי נקי יהיה בו שמבשל שהכלי להקפיד יש ד אלא להיפך, וכן בשר, עם הברכה עליו תבוא המחמיר קודם. . ומ״מ בו שהתבשל מהאוכל לכלוך או שמנונית. שום
18 ) ח״ב שלמה שמע לשו״ת הסכמה משאש– שלום הרב נ״ט לגרום לכתחילה שאסור מרן לדעת עצומות בראיות שפסקתי נ״ט בר נ״ט …בדין
מה כל על להשיב בלי האמת על הודה לא הטוב טבעו לפי איך תמה אני נ״ט. בר מרן דעת שכן ראיה שום בהם אין מהם שהביא ושהפוסקים מרן. דעת לברר שכתבתי ראיתי פוסקים…אמנם אלף נגד אפי' ז״ל כמרן לפסוק קי״ל ואנן עליו חולקים הם ורק
עליהם ותבוא חמירין. המ לדעת לחוש לכתחילה להחמיר שראויים טוב בדבר סיים כי
טוב ברכת תבוא הנכבד המחבר ידידי על וגם טוב. . ברכת
19 ) לוי– משה הרב יב סימן ח״ג למשה תפילה שו״ת לגמרי נקי שהוא באופן הדיחוהו כך ואחר בשר בו שבישלו סיר האמור: מכל, המורם
איטריות בו לבשל מותר תוך24 אפי' את לאכול שרוצים אע״פ הבשר, מבישול שעות את בישלו שכבר בדיעבד אפי' בזה מחמירים והאשכנזים גבינה. עם האיטריות מותר גבינה, עליהם שמו כבר אם ומ״מ גבינה. עם לאוכלם שלא בשרי, בסיר האיטריות
ב (צה, ברמ״א ע' האשכנזים, למנהג גם.)לאוכלם
20 ) ב לד- תחומין - המדעי המבחן תוצאות לאור בכלים ופליטה ליעה פרנק יאיר, הרב
פיקסלר דרור ד״ר הרב לכאורה ימינו. בני בכלים ופליטה בליעה לשאלת ביחס בדורנו קיימת גדולה מבוכה
ההלכתיות להגדרות מתאימה אינה שהמציאות ולחוש לעין ניכר נ. שלנו שבכלים ראה
ונדיר סיר, באותו משתמשים אנו רבות פעמים שכן טעם, נתינת כדי בה אין הבליעה
פה בעל בתשובה הקודם. התבשיל של מעט טעם, ו אפיל בו שטועמים מאוד הרב השיב ימינו בני הכלים האם לבחון מנת על יסודית מדעית בדיקה לבצע הראוי שמן ליאור דב
. בולעים עבו ביצעו זה מאמר כותבי זו. לה שא לבחון מנת על מדידות וסידרת מחקר דת תיאור הניסויים, בבסיס העומדים ההלכה יסודות על בקצרה יעמוד זה מאמר
ה וסיכום הניסויים שמסקנותינו כיון אמנם, מהמחקר. היוצאות ות והמסקנ תוצאות
עלול ות של חו״ד את ביקשנו הלכה, לפסוק זה במאמר באנו ולא חדש, כדבר להתפרש
ה. מאמר בסיכום דבריהם את והבאנו מו״ר
וייס אשר הרב שוטף וכנחל שלום כנהר שליט״א, פיקסלר דרור הרב בו רוח אשר איש כבוד
לשאלתו- קצר במענה הנני מדעי בירור ובה ידו על שנערכה בחוברת עיינתי בקשתו.
טעם נותן כל בהם ואין ביותר, מזערית בליעתן שבימינו המתכת שכלי. שמסקנתו
דיני לגבי זה במחקר משקל יש האם והשאלה מסקנות את נקבל אם כי כלים הכשר
בקיצור ואען אלה. הלכות ישתנו בהכרח המדעי. המחקר מחקר עפ״י לדור מדור המסורה ההלכה את לשנות בניסיון גדולה סכנה אני רואה פינה ומהם יתד מהם והתלמוד, המשנה בעלי חז״ל ע״י נקבעו ההלכה יסודות מדעי.
דבריהם אחרי לבדוק הדורות גדולי ניסו א ל מעולם פה. שבעל תורה יסוד ודבריהם הגבורה מפי משה כדברי דבריהם וקיבלו קיימו אלא להפריכן או. לקיימן הדבר יביא מדעי מחקר עפ״י ההלכה ומסורת חז״ל דברי אחרי לבדוק נבוא אם
התורה בנין כל וסתירת רבים בתחומים ההלכה לעקירת. חלילה
המדע וספרי הרופאים בדעת התחשבו וסקים הפ שגדולי רבים במקומות מצינו אמנם בנוגע לא אבל בהלכה, ספקות בהם שנולדו בפרטים אלא זה אין אבל הלכה בעניני
לכללים. הלא כלים של הבליעה מדת לברר ומעשי מדעי מבחן שערך קדמונינו גדולי מבין היחיד
פורצלן בכלי )ר המדוב (כידוע ציני" ב״כלי אלא כן עשה ולא תא) סימן (ח״ג הרדב״ז הוא מן לבדוק דעתו על עלה לא אבל דינם, ומה עשויים הם חומר מאיזה שנסתפק משום
ולמעלה. המזבח אך להם דומים שנראים כלים מייצרים אחר במקום שמא לחשוש דיש כתב הוא ואף
שערך הבדיקה על למעשה סמך ולא הבליעה, ומדת החומר מבחינת הם. שונים
(אסיפת-דינים ובשדי-חמד לא אשכנז דגדולי כתב כ״א) אות כלים הכשר ה, מערכת
עי״ש להלכה מכשול מזה שיצא ומחשש הזה הטעם מן הרדב״ז שעשה כפי לבדוק. רצו ולבטל עולם סדרי להפוך לנו וחלילה שבידינו, אבותינו מנהג אלא לנו אין דבר, סוף
ממנה נטות ל אין ומקודשת, קדושה ההלכה מסורת השו״ע. של שלמים חלקים חלילה
מישרים הולך לבדו הוא לאורה ההולך וכל ושמאל, ימין.
דאוריתא ביקרא
וייס אשר
ליאור דב הרב וכט״ס והברכה השלו' עמונה, פרנק, יאיר הרב לכבוד
הגדול בקונטרסך שהעלית ההלכתיים הבירורים על גדול כח יישר ראשית, בהמשך.
שורות כמה כותב הנני האחרונה, לשיחתנו ואינם מעט ופולטים הבולעים כלים בעניין
במאכל טעם נותנים. שחז״ל מפני בהם, המתבשלים המאכלים את אוסרים אינם אלו כגון שכלים נלע״ד
בהן. והבלוע הדפנות נגד שישים פי הכלי בתכולת היה שלא במקרה רק חששו כ בה שאין עד כ״כ מועטת בליעתה מסוימת שמתכת לחלוטין יתברר אם לכן, לתת די
א הרשב על החולק הטור לדעת גם מו״תר טעם, מועטת. שתכולתו בכלי מועטת בבליעה
הדין מצד שמותר בדבר גם פסיקה כל של ההשלכות את לשקול תמיד שיש הוא, נכון
רמב, י יו״ד המחבר(שו״ע מרן כמו)שמביא שנראה תמוה דבר לרבים להורות שאין,
האיסור את התיר, כאילו הש״ך כתב( כבר אך ומוכיח מנמק החכם שאם יז) או״ק שם
מותר- שהדבר ם הפוסקי דברי מתוך עי כך, להורות "יכול כלי בהיתר לדון בבואנו ש. לפסק יסכימו פוסקים שעוד בתנאי שמותר כתבתי ולכן בכך, להתחשב יש נירוסטה
. זה בהן לדון כעת כדאי לא אך בולעות, שאינן מתכות עוד שיש יתכן אמנם את ולהרחיב
, היריעה למועד חזון עוד ו. אט, אט מדודים בצעדים ללכת אלא ולא המחקר נתוני פי על החלטית קביעה זו אם מדעית: בדיקה על הסתמכות לגבי כל לגבי עליהם סומכים דין פי שעל מובהקים, מסימנים פחות זה אין בעלמא, השערות
ממון. להוצאת ואף האיסורים
מותרים כלום– כמעט בולעים אינם מומחים בדיקת שלפי כלים ב שנתבשל אוכל לכן,
בדיעבד.
ולומדיה התורה לכבוד החותם
ליאור דוב
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה