מעשר כספים

ב תשע״ח סיום לכ״ב אור ס״ד

טבדי– בנימין הרב מאת שיעור ראש – החיילים תוכנית ישיבת " אליהו "מעלה תל-אביב

כספים מעשר

א עמוד ט דף תענית מסכת בבלי תלמוד

תעשר- עשר לינוקא יוחנן רבי אשכחיה שתתעשר. בשביל עשר פסוקיך- לי אימא ליה: אמר לקיש, ! דריש עשר ליה: אמר

תעשר- עשר ומאי ליה: אמר? תעשר. ליה: אמר בשביל עשר. שתתעשר- לך- מנא ליה: ? אמר נסי- זיל ליה: . אמר אמר

ה- את תנסו לא והכתיב הוא? ברוך להקדוש לנסוייה שרי ומי!'ליה: הביאו שנאמר מזו חוץ הושעיא: רבי אמר הכי ליה: , אמר השמים ארבות את לכם אפתח לא אם צבאות ה' אמר בזאת נא ובחנוני בביתי טרף ויהי האוצר בית אל המעשר כל את

די- מלומר שפתותיכם שיבלו עד רב: אמר חמא בר רמי אמר די? בלי עד מאי די, בלי עד ברכה לכם. והריקתי אי ליה: אמר

פסוקא- להאי התם מטי הות רבך ולהושעיא לך צריכ. נא הוית לא

א עמוד ט דף תענית מסכת תוספות

תעשר עשר - שחייב זרעך תבואת אלא לי אין שנה שנה השדה היוצא זרעך תבואת כל את תעשר עשר בסיפרי איתא הכי במעשר

מנין רווחים שאר וכל ופרקמטיא רבית כל מאי תבואתך את למימר מצי דהוה כל את ת״ל בו… שמרויח דבר וכל ופרקמטיא רבית לרבות

[ יושר לקט א ענין עו עמוד דעה) (יורה ב חלק תה״ד תלמיד משה בן יוסף ]לרבי

ממעש בנו ללמוד …מותר ואמר בקידושין. בגמ' כת' כן תלמוד ולא מקרא ללמוד חייב אדם כי תלמוד, רו ][רבנו מנהג שאין

מכל ריוח כשקבלו מיד מעשר ו יתנ חסידים שהם מיוחדים אנשים רק דברים שאר מן או הרבית מן מעשר ליתן באושטריך

. דבר

שנה השדה היוצא זרעך תבואת כל ת א תעשר עשר בספרי איתא הכי תעשר, עשר בדבור בפ״ק תענית במסכת בתו' מצאתי כל מאי תבואת את למימר מצי דהוי כל את ת״ל מניין ופרקמטיא רבית במעשר, שחייב זרעך תבואת אלא לי אין? שנה,

וכל ופרקמטיא רבית לרבות בו. שמרויח דבר

לרבות תעשר עשר יש ש במדר וז״ל: רנ״ט בסי' ובתשב״ץ עולם בחיי מצאתי וכן כספים. מעשר

ואין מן מעשר יתן ריוח לו יש ובחד ריוח לו יש ובחד ופשי' זהובים או וכרכום נרד קנה אם כגון ומין, מין מכל מעשר ליתן צריך לקנות רשאי אינו מ״מ אבל מצוה דבר לכל המעשר שיתן להתנות צריך מעשר ליתן כשהתחיל ובתחילה הכל. בין הריוח

אבל ירושה, של דברים שהם משום קהל. של באתרוג יוצא הוא ירצה דאם י פ על אף אתרוג, ולא תפילין ולא טלית לא ממנו יוה״כ… של נר אפי' לביהכ״נ ונרות אתרוג הידור ממנו לקנות יכול

ב עמוד סז דף כתובות מסכת בבלי תלמוד

אשר מחסורו די שנאמר: אשה, לו משיאין כך ואחר מישו, תש כלי וכל מטה לו ומציעין בית לו שוכרין לישא, שבא יתום ת״ר:

מחסורו- די, לו יחסר יחסר- אשר הבית, זה לו- ושלחן, מטה זה די רבנן: תנו כנגדו. עזר לו אעשה אומר: הוא וכן אשה, זו

מחסורו- לו- יחסר אשר לעשרו; עליו מצווה אתה ואי לפרנסו, עליו מצווה אתה עליו לרכוב סוס אפילו לפניו לרוץ. ועבד לפניו לרוץ עבד מצא לא אחת פעם לפניו; לרוץ ועבד עליו לרכוב סוס אחד טובים בן לעני שלקח הזקן, הלל על עליו, אמרו

מילין שלשה לפניו. ורץ

א עמוד נ דף כתובות מסכת בבלי תלמוד

המבזבז- התקינו, באושא המבזבז- הכי: נמי תניא מחומש. יותר יבזבז אל לבריות יצטרך שמא; , מחומש יותר יבזבז אל ומנו חבירו, הניחו ולא ישבב, רבי לה ואמרי ישבב, רבי ומנו? חבירו, לו הניח ולא מחומש] [יותר לבזבז שבקש באחד? ומעשה

עקיבא. רבי

א עמוד ט דף בתרא בבא מסכת בבלי תלמוד

הפתחים- על מחזיר היה אם תנא: מזדקיק לא פפא, דרב לקמיה דאתא הפתחים על מחזיר דהוה עניא ההוא לו. נזקקין אין

תניא והא ליה? לימות ליה, מזדקיק: א ל אחרינא אינש ליה, מזדקיק לא מר אי פפא: לרב ייבא דרב בריה סמא רב א״ל ליה.

הפתחים- על המחזיר עני היה אם מועטת למתנה לו נזקקין אבל מר. ובה, למתנה לו נזקקין אין א״ל: לו! נזקקין אין

שלישית עלינו לתת מצות עלינו והעמדנו שנא': בשנה, השקל שלישית [מלתת] עצמו אדם ימנע אל לעולם אסי: רב אמר

אלהינו בית לעבוד. ת בשנה השקל

רמט סימן דעה יורה יוסף בית

שנתפתתה נערה ובפרק ה) (הלכה עניים מתנות ת מהלכו בפ״ז הרמב״ם כ״כ המובחר. מן מצוה נכסיו חומש עד נותן הוא וכמה משמע דלא גב על ואף לבריות. יצטרך שמא מחומש יותר יבזבז אל המבזבז התקינו באושא אילעא רבי אמר נ.) (כתובות נראה ה״א) (פ״א פיאה דריש מהירושלמי מכן יותר יבזבז אל לבזבז בא שאם אלא קאמר דלא חומש לבזבז מצוה שיהא מהכא

מ שהוא צוה…

- רמט סימן צדקה הלכות יו״ד סעיפים ט״ז ובו יתננה, וכיצד ליתן חייב. כמה

א. סעיף נתינתה, שיעור משגת ידו אם העניים צורך כפי. יתן כך כל משגת ידו אין ואם מן מצוה כסיו, נ חומש עד יתן,

; המובחר ואילך מכאן מהקרן, ראשונה שנה שאמרו, זה וחומש. רעה עין מכאן, ; פחות בינונית מדה מעשרה, ואחד

שנה בכל שהרויח. חומש שנתפתתה נערה פ' הגמרא בשם לבריות)(ב״י יצטרך שלא מחומש, יותר אדם יבזבז ואל. הגה: חייו ימי כל, ודוקא

ומרדכי ור״ן ורא״ש רי״ף לה ומייתי האשה מציאת פ' שם שירצה.)(ג״ז מה כל צדקה ליתן אדם יכול מותו בשעת אבל מצוה דבר שלו ממעשר לעשות, ואין

. לעניים יתננו רק מצוה, דבר שאר או הכנסת לבית נרות כגון השנה ראש הל'.)(מהרי״ל

פחות נתן ואם לשנה, השקל משלישית פחות עצמו אדם ימנע לא לעולם ב. סעיף צדקה מצות קיים לא. מזה,

סק״ג רמט סימן דעה יורה יוסף ברכי

ואחד בינונית מדה מעשרה.'וכו (הל הרמב״ם 'כ״כ ליה נפקא מהיכא השמיענו לא ומרן ה״ה). פ״ז עניים. מתנות

ליה נפקא מהיכא ידע דלא כתב שם, יפה מהר״ש. והרב

דף דתענית פ״ק התוס' שהביאו מהספרי ליה דנפקא ונראה היוצא זרעך תבואת כל את תעשר עשר וז״ל: ע״א, ט'

במעשר שחייב זרעך, ת תבוא אלא לי אין שנה, שנה השדה מצי דהוה כל, את ת״ל מנין, רווחים ושאר ופרקמטיא רבית

ופרקמטיא רבית לרבות כל, מאי תבואתך את למימר וכל

התו.'ס עכ״ל בו. שמרויח דבר

ניקום אנן ל אב זה, ראיתי לא שבידינו דבספרי אמת הן

דהתוס.'אהימנותייהו

תתחסר, לא ש עשר יח) סי' (ראה בתנחומא מצאתי זה וראה תורה לעמלי מעשרה אחר להוציא ימים למפרשי, רמז ואם שדה, לזרוע יוצאים שהם סוף זכיתם אם זרעך תבואת

דכתיב, עשו זה ואיזה בהם, מתגרה השדה שהיוצא סוף לאו

עכ״ל. . השדה. מן עשו. ויבא

וגריס קד״ם, סימן ח״א בתשובה הרשב״ץ הביאו ותחילתו וכו מעשר להוציא בפרקמטיא ולעוסקים ימים להולכי.'רמז

וקרוב ע״ש. תתצג רמז (ראה בילקוט הוא.)לזה

מעשר דאיכא להרמב״ם נפקא ותנחומא דמהספרי, ואפשר ז״ל אמרו הא תורה, לעמלי קאמר דבתנחומא גב על ואף

לעשות בקשת אם א) יא, (קה״ר תורה עמלי עם עשה. צדקה

מדה זוהי ממילא כספים, מעשר דאיכא דלמדנו וכיון מן מצוה שהוא ומוכרח חומש, אשכחן דהא כיון בינונית, למטה רעה ומדה בינונית, מדה מעשר וא״כ המובחר,

. מעשרה

לב מהר״ר הרב השיג הנז', תוספות שמביאים מהספרי וכבר

סימן לקמן חדש בית הרב על פ״ד, סימן אפרים שער בהגהת ואינו מדאוריתא לא אינו כספים דמעשר שכתב של״א, דהוי ופשיטא אקרא, אסמכיה הנז' בספרי דהרי ע״ש. דרבנן.

כי בתשובה, אופנהיים מהר״ר ב״ח הרב על השיג וכן דרבנן.

הנז התנחומא הביא ושם רכ״ד, סימן יאיר חוות בספר.'באה

דברי על כתב ב), ל (ס״ק של״א סימן לקמן ט״ז הרב וגם הוא גמור שחיוב מבואר רמ״ט בסימן שהרי ותמהתי, חמיו

עכ״ל. . הירושלמי. בשם והב״י הפו. סקים, כל כמ״ש

בתשובתו רכ״ד, סימן שם יאיר חוות להרב הוית וחזה וכתב חדש, בית הרב לישע יצא אשר אופנהיים, למהר״ד

ממעשר בש״ס דבר שום נזכר לא שהרי כהב״ח, נוטה דדעתו למה קשה הוא, מדרבנן דמ״מ את״ל ואפילו וכו', כספים דס״ל וכו', הסמ״ג וכן מקום, בשום זה זכר לא הרמב״ם וממ״ש האגדה. מן למדין ואין ודרוש, אסמכתא דהספרי היה ואלו מדרבנן, אף חיוב אינו ימים, ומפרשי לפרגמוטין

דבריו תורף זהו בה. מקילין קדושים ישראל היו לא דרבנן

באורך ע״ש. בקיצור.

רק עני, מעשר מצות בסוג אינו כספים דמעשר ודאי ונראה הרמב״ם [וכבר] מנכסיו, מעשר שיהיה אמרו צדקה חיוב והוא מעשרה, א' בינונית שמדה ואמרו הזכירוהו, והטור מדרבנן והוא אקרא, דאסמכוהו הנז', והתנחומא, מהספרי

צדקה. מתורת הוא, צדקה מתורת והתנחומא הספרי וגם

והטור הרמב״ם ילפי דמינייהו כדאמ. רן,

דברים דהם יאיר חוות הרב דעת על שעלתה כמו ולא ונעלם השמיטוהו, והטור והרמב״ם ודרוש אסמכתא בעלמא

הזכירו הרשב״ץ וגם שהבאתי לדרך צידה הרב דברי, ממנו

כמש״ל. בתשובה

ויציב אמת ב״ח הרב של דדינו דאע״ג ב״ח, הרב נמלט, ולא מ״מ וכו', לצדקה ממנו נותנין דאין עני, למעשר דומה דאינו סימן כמ״ש צדקה, חיוב מכח הוא כספים דמעשר הול״ל הא וגם כ״כ, מקילין היו לא מדרבנן הוה דאי ומ״ש רמ״ט.

הדבר דטעם נראה וכו לפרגמוטטין רמז אמרו.'בתנחומא צדקה ובנותיו בניו הזן א) נ (כתובות ז״ל שאמרו, משום

וכ. יוצא

וגידולן בניו עם ויותר האדם הוצאת חצי הרוב, וא״כ

בזה דקדקו לא לכן ביו, קרו עניים ועם וטיפולן ולימודן. הראשונים

שלא סימן דעה יורה ב״ח

צדקה מהם נותנין ואין ומ״ש חובו פורע ליה דהוי בה נתחייב שכבר העיר בני ו עלי שפסקו צדקה דוקא היינו ב״י כתב.

עכ״ל. עני במעשר

של לכיס דאפילו נראה ולי צדקה של לכיס ממנו לתת יכול צדקה כבר עליו פסקו לא דאם ליה דסבירא משמע ועני עני לכל הגבאי שנותן מה מלבד לעניים עני מעשר הבית בעל שיתן היא המצוה דעיקר ליתן רשאי אינו צדקה

בכל קצבתן. אלא לעניים יתנו לא צדקה של לכיס יתן ואם צדקה של מקופה שבת ערב

לפי אחד מכל לפדיונו לגבות צריך שבוי איזה לפדות כשיגיע דהלא שבויים לפדיון ממנו נותנין אין הטעם ומזה

עני. ממעשר ידו השגת כפי מכיסו השבוי לפדות עליו שמוטל חובו פורע ונמצא ידו השגת

במשא שמרויח ממה מעשר שאדם מה אבל התורה מן עשה מצוות שהיא הארץ מזרע עני במעשר אלא זה אין מיהו התורה מן לא בה חייב אינו שהרי שבויים ולפדיון לצדקה ממנו ליתן ויכול זה בכלל אינו רוחים ושאר ככספים ומתן

מדרבנן: ולא

רמט סימן דעה יורה ט״ז

אזיל לצדקה המעות דהא שרי זה על דעתו היה המצות קניית בשעת דאם נ״ל מעשר במעות הכנסת בבית מצות לקנות ולענין

אם כן שאין מה ם לבעלי הנאה טובת יש מעשר בכל שהרי איסור זה אין לס״ת אחרים לקרות שמכבד במה נהנה שהוא ואף בדרישה וכתב בזה. כנ״ל ממעשר חובו כפורע ה״ל ממעשר לפרוע רוצה ואח״כ ממעשר ליתן נתכוין לא המצות קניית בשעת בהם ללמוד ספרים לקנות או לחופה חתן להכניס או ברית בעל להיות המעשר מן ליתן שמותר מנחם מהר״ר תשו' בשם

צריך ספר בעדו דכשקונה לי ונראה עכ״ל המצוה עושה היה ולא בידו יכולת היה לא אם בהם ללמוד לאחרים ולהשאילן להם יחזיקוהו ולא זה דבר בניו ידעו למען המעשר מן שזהו עליו: לכתוב

ש״ך סק״ג רמ״ט יו״ד

כו. שלו ממעשר לעשות 'ואין ברית בעל להיות כגון לידו שתבא מצוה דכל מהר״מ תשובת בשם כתבו והדרישה מהרש״ל

ולא בידו יכולת היה לא אם בהם ללמוד לאחרים ולהשאילן בהם ללמוד ספרים לקנות וכן וכה״ג לחופה וכלה חתן להכניס או

ע״כ המעשר מן לקנות יכול מצוה אותה עושה היה מעשרותיו ולפזר כתב ע״ה סי' פראג דפוס מרוטנבורג מהר״מ ובתשו' (צ״ל אבל אביו כבוד משום עני הוא אם לתת מותר לאביו דאפי' מותר בהם לטפל חייב שאינו הגדולים לבניו) (צ״ל לעניים ממקום לפרנס יכולת בידו יש אפי' דמותר ומשמע עכ״ל צדקה של לכיס לתת תקנה בעיר שאין במקום דמותר לבניו וכ״ש)

ס״ג רנ״א סימן כדלקמן הוי: צדקה דזה אחר

רמט סימן דעה יורה השולחן ערוך

ה. סעיף הגדולים כדעת מוכרע הדבר שבררנו מה ולפי

ח [ב התורה מן עיקר שום להם כספים״אין דמעשר הסוברים ס״ב… פנ״י ותשו' של״א סי' ]בסוף

מחסורו די לו ליתן הוא התורה מן בצדקה חיוב ועיקר

הוא. דרבנן תקנתא וחומש ומעשר

אתו היכי מחסורו די ליתן חייב ייתא דמדאור כיון תימא וכי לדי יספיק דלא אף מחומש יותר יתן שלא ותקנו רבנן

מחסורו.

שלא הוא תורה דין גופה זה עוד ג' בסעי' מ״ש דלבד ל״ק הא מחרים א] [כ״ח בערכין כדתנן לצדקה כספו כל אדם יחלק מוחרמין אינם כולם את החרים ואם וכו' ומבקרו מצאנו אדם

וכו לו אשר כל ולא לו אשר מכל דת״ר '"מ הנ מנא וכו'

ערכין: הלכות סוף הרמב״ם וכ״כ ע״ש.

עובר כן והעושה נכסיו כל אדם יקדיש לא לעולם ולא לו אשר מכל אומר הוא שהרי הכתוב דעת על

כל אלא וכו' שטות אלא חסידות זו ואין לו אשר כל וכו מחומש יותר יפזר אל במצות ממונו 'המפזר

עכ״ל.

בהכרח וא״כ נכסיו כל לחלק אסור התורה דמן ש מפור הרי שיעור, ליתן מעשר דאורייתא כעין שיעור חכמים נתנו ולזה

וחומש, אחד מעשר ועוד ראשון מעשר היה דמתבואה משום

עני מעשר או שני מעשר או - אשר דוכל אקרא ואסמכוה [כנ״ל תקון דאורייתא כעין רבנן דתקון דכל וגו' לי תתן

]ברור.

לרעבים וכן החומש על להוסיף רשאי שבויים ון דלפדי ונ״ל ומחוייב נפשות פקוח בזה שיש בדבר בהם וכיוצא וצמאים

להוסיף: בזה

ו. סעיף או המעשר נותנין ראשון דפעם בירושלמי ומבואר

מהריוח. ואח״כ מהקרן החומש הנותן שהאב פשוט והדבר הפריש שהאב גב על אף מתנות שארי או נדוניא ולבתו לבנו

להפריש צריכים לידם כשבא מ״מ מממונו מעשר ר כב בזה כיוצא כל וכן מהריוח ואח״כ חומש או מעשר מהקרן הפרישו שהם אף קרובים משארי או מעות מאביו שירש כגון

מחדש. להפריש הוא צריך המעשר

ואף סק״א] פ״ת עי' גדולים ועוד [של״ה הגדולים הסכימו וכן

זה מטעם דאינו ארנו ב כבר כן אינו תבואה דבמעשר גב על

הוא בעלמא דוגמא: אלא

ז. סעיף ושנה שנה בכל מחשבין שהריוח פשוט דבר הוא וכן בהם שהרויח שיש עסקים לו היו זו בשנה ואם ר״ה עד מר״ה נותן ריוח שנשאר ומה כללי חשבון עושה בהם שהפסיד ויש

לצדקה. מעשר וכל הנקי הריוח רק נחשב ריוח ובכלל

ואכל בדרך הוא שנסע מה אף העסק על לו שהיה ההוצאות שנשאר ומה הכל ומנכה העסק הוצאות על נחשב הכל ושתה

ריוח. מקרי ההוצאות כל ניכוי אחר ריוח

ינכה. לא ביתו הוצאות אבל זהובים אלף שמרויח מי ולכן בעל שהוא גב על אף לצדקה מאתים או מאה נותן לשנה

חייב מ״מ זהובים מאלף יותר עוד בביתו הוצאה מעשר ליתן בב לחם שחלק כגון בההוצאה צדקה שהיה מה ורק 'מהריוח ת״ת לבני יום איזה לאכול נתן או לעניים פרוטות נתן או וה' בני כדרך ביום סעודה על או שבת על עני אורח לקח או ובנותיו בניו הוצאות אבל המעשר מחלק לנכות יכול ישראל

בכל צדקה ועושי דדרשינן גב על אף הקטנים בניו הזן זה עת צדקה בכלל זה אין מ״מ א] נ' [כתובות קטנים כשהן ובנותיו אבל מצוה זה דגם כלומר כן חז״ל אמרו הדרש צד ועל יגיע לא לעולם דאל״כ צדקה בכלל זה לחשוב חלילה או בנותיו ובני בניו בני המגדל ואף אחת פרוטה אף לעניים

בנותיהם ממעשר ה צדק בכלל זה לחשוב יכול שאינו נ״ל ויתומה יתום המגדל אבל כבנים הם הרי בנים ובני גדולה צדקה שהוא וודאי ממשפחתו שלא או ממשפחתו

מעשר… ממעות זה ויחשוב

ח. סעיף שלו ממעשר לעשות דאין הרמ״א רבינו וכתב רק מצוה דבר שאר או הכנסת לבית נרות כגון מצוה דבר

עכ״ל. לעניים יתננו

ית הבר הוצאות או להיולדות נותן זה ובעד סנדק להיות אבל בזה וכיוצא כלה הכנסת על כשנותן וכן עני כשהאב מילה

סק״ג. [ש״ך מעשר בכלל הם ]וודאי

זה בעד ונותן לס״ת עלייה הקונה וכן לבהמ״ד נדבה הוה

ממעשר. וודאי הקהלה למשרתי צדקה שנותן מה כל וכן

צדקה. בכלל דהוי

בתו או בנו חתונת בעת קודש לכלי שנותן דמה לי ויראה

בכלל הוי לא החתונה. הוצאות בכלל אלא מעשר אם אבל

מעשר בכלל הוה אחרים לעניים צדקה מעשה בעת: נותן

ט. סעיף הגדולים לבניו שלו מעשר לפזר דמותר כתבו עוד לאביו דאפילו בהם לטפל חייב שאינו כיון לזה כשצריכים בשם [שם לבניו כ״ש עני האב אם מעשר ממעות ליתן מותר

מר״ב. ]מהר״ם

שמאכיל לאדם מאירה תבא אמרו א] [ל״ב שין דבקדו וצ״ע הקללה לקבל רצונו דאם גב על ואף עני מעשר אביו את לכתחילה כן להורות מ״מ ר״מ] בסי' [ב״י כן לעשות יכול

תמוה. הדבר

דמי ולא טפי מילתא ביה זילא לכל הידוע עני דמעשר ואולי

לכל. ידוע שאינו מעשר למעות ליתן לו נתיר אם מיהו

לשארי ישאר לא הלא הרי מעשר ממעות בניו ול לאביו המדה. מן ואינה כלום עניים ולמצא בזה להתיישב יש ולכן

המיצוע. דרך

אחר ממקום לפרנסם בידו יכולת יש אפילו דמותר עוד וי״א

תמוה. וודאי וזה [שם]

זהו לאחרים קודמים דהם כן מתבאר רנ״א שבסי' אמת והן

כשבניו זה וגם דמים קו ובניו האב משגת ידו כשאין וודאי

שם. כמבואר תורה ילמדו

חשבון לחשוב שיכול לומר הדבר קשה עשיר הוא אם אבל

צדקה… מנתינת בזה א״ע ויפטור מעשר מעות על ובניו אביו

י. סעיף מעשר במעות ספרים לקנות דמותר כתבו עוד לו א״א אם בהם ללמוד לאחרים ולהשאילן בהם וללמוד

[שם. אחר ]באופן

מעשר ממעות תפילין לקנות לו נתיר דא״כ צ״ע זה וגם שופר לקנות לו נתיר וכן בהן ג״כ יתפללו ושאחרים וטלית ואי בהם ג״כ ישתמשו ושאחרים ממעשר וסוכה ואתרוג

זה עת בכל ה צדק ועושי א] [נ' בכתובות שאמרינן משום שם אמרו בזה כיוצא הא לאחרים ומשאילן ספרים הכותב

הקטנים הבנים מזון על - ממעשר לה חשבינן לא ועכ״ז

ז. בסעי' 'כמ״ש

הרי מ״מ מעשר ממעות ספרים לקנות ו ל נתיר אפילו …דאם שתשהה רצונינו אין לו לומר יכולים והלא כאחר הוא

בם. ילמוד הרוצה וכל בבהמ״ד יהיו אלא אצלך הספרים

זה. מהיתר א״ע להתרחק ראוי כן על

צדקה בכלל אינה הקטנים בניו בעד שמשלם לימוד שכר וכן שאין מצות כשארי היא והרי בפ״ע מצוה והיא ממעשר

ב מעשר. ממעות לעשות יכולת

ביכולתו אין מ״מ שילמוד כדי ת״ח חתן שלוקח מי וכן שילמוד בעדו לאחר שמשלם אף מעשר מעות על זה לחשוב

ודו״ק פ״ת ועי' אלו בדינים [כנלע״ד: ]עמו

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות