האם חטיפת מצוות היא יראת שמיים - מאמר שלם יז תשרי תשפד

יראת היא מצוות חטיפת האם? שמיים

שהיה ומעשה מבוא

הזמין הגדולים הרבנים מאיגודי אחד היה: כך שהיה מעשה 300 במלון חדרים למשך קהילות רבני אירוח לצורך, באילת

משעה החל ראשון ביום להגיע אמורים הרבנים החנוכה. בימי ימים מספר 15: 00 מפתחות לקבל מכן ולאחר, לחדרים

חנוכה נרות הדלקת מנחה או בחדרים החנוכה נרות את ידליקו שהאורחים מסכימים לא המלון בתי כלל בדרך והנה 'וכו.

סמוך התלקחות מחשש, להם באותו מיוחדים. מקומות להדלקה מקצים הם ולכן, אש מספר הוקצו, מלון, מקומות

נחשבים שחלקם נר להדלקת יחסית ""מהודרים ביותר הטוב המקום הדחק. ושעת בדיעבד רק כשרים וחלקם חנוכה ות

ללובי בכניסה היה להדלקה המהודר באופן ולהדליק לזכות רצה שמאד הרבנים אחד מצומצם. היה זה ומרחב, המלון

בשעה כולם לפני למלון להגיע הקדים - ביותר 10 שעס הרבנים אחד ללובי. בכניסה חנוכייתו את אז וקבע בבוקר בארגון ק

אותו של הנהגתו על תמה - שעה באותה במלון שהה גם תפקידו ומתוקף, האירוח כה מאמץ לעשות ראה הוא מה, רב

כדי גדול אך המהודר במקום אותו זיכתה אמנם זו השתדלות הלא ביותר. המהודר במקום חנוכייתו את ולקבוע ""לזכות

הראויה דרך זו האם דיון: החכמים תלמידי שני בין התפתח כך מקום. באותו לזכות מאחרים מניעה גם בה יש במקביל

ליראי להזדרז 'ה המהודרים המקומות את "ו״לחטוף ייתפס המהודר המקום סוף כל וסוף הואיל אדרבה שמא או, למצווה

השתדלות ולעשות יותר מוקדם לבוא עניין אין - המהודר באופן מהרבנים חלק ידי על תקיים והמצווה דהוא מאן ידי על את כדי״לחטוף חריגה "המצווה.

מקרה והנה לשאלה פתיחה מהווה - ארע שאכן, זה חשבון על גם ידו על יתקיימו שהמצוות אחראי אדם כמה עד, הכללית

שלו. הקיום חשבון על מצוות לקיים לאחרים לאפשר לו ראוי אפילו או לו מותר כמה ועד, אחרים

שמ במקורות לעיין ננסה הבא בשיעור שלפנינו. והפרטית הכללית לשאלה להקיש ניתן הם

ביומא מהמשנה ישראל התפארת דקדוק

כוללות: אלו עבודות המקדש. בבית הכוהנים עבודת חולקה כיצד מפרטות במסכת-יומא השני בפרק המשניות, שחיטה

זריקת ב - אלו בעבודות לזכות רצו רבים וכוהנים הואיל ועוד. למזבח איברים העלאת, דמים פיס ערכו המקדש בית

בתפקידו. זכה כהן כל ידו שעל )(הגרלה

"תרומת במצוות אמנם חכמים תקנו לא - המזבח במזרח ונתינתו המוקד מתוך הדשן הרמת את הכוללת,"הדשן, פייס

מעשה לאחר רק אלא במשנה1: וכמבואר, שהיה

ועולין רצין - מרובין שהן ובזמן תורם. - המזבח את לתרום שרוצה מי כל, בראשונה חבירו את הקודם כל, בכבש

הצביעו… להם אומר הממונה שוין שניהם היו ואם זכה. - אמות בארבע

ועולין ורצין שוין שניהם שהיו מעשה דין בית שראו וכיון רגלו. ונשברה ונפל חבירו את מהן אחד ודחף, בכבש

בפיי אלא המזבח את תורמין יהו שלא התקינו - סכנה לידי שבאין ס.

על עצמו אהבת את להעדיף לאדם יש רוחניים ועניינים שבמצוות המשניות על ישראל התפארת בעל למד זו משנה מכח חבירו2: אהבת

ורשאי קדושה עצמו אהבת זהו רוחניות. בכל אבל חבירו. על תחלה להתפלל ראוי בגופניות דדוקא נ״ל אמנם

חבירו על שיתפלל וקודם תחלה יותר עשה מצות ושיעשה בחטא יכשל שלא עצמו על להתפלל להקדים אדם 'בב

אלו.

שמזדמנת מצוה וכי תדע 'לב חבירו אהבת שמחמת ס״ד וכי, בנ״א ולא חבירו אותו שיעשה יניחנה, שמחוייב

? הוא… ועולין רצין "שניהן ותנן (יומא "בכבש )רפ״ב… 3

יומא 1 א, ב

ברכות המשניות על תפא״י 2 ב אות בועז – ב, ד

התפארת בעל לשון את כאן קיצרנו 3 טובת על הרוחנית טובתו את להעדיף שיש לטענתו ראיות שלוש הביא הוא ובמקור, ישראל

קהל כל ובעד ביתו ובעד בעדו "וכפר מהפסוק היא הראשונה הראיה השניה. הראיה היא מיומא הראיה חבירו. [ויקרא "ישראל, טז ]יז.

כהן של הכיפורים יום בכפרת עוסק זה פסוק יש אמנם ישראל. כל כפרת לפני עצמו לכפרת קדימות שיש ללמוד יש וממנו, גדול

של ראיה אינה זו ראיה שבפשטות, להעיר בהוריות הגמרא שכן, ממש לא היא כפרתו את מקדים הגדול שהכהן שמה אומרת א], [יג

כל לאהבת קודמת עצמו שאהבת מחמת התכפר. כבר עצמו שהוא באופן רק הוא ישראל כל על לכפר לו לאפשר שהתנאי אלא, ישראל

בקידושין מהסוגיה היא ישראל התפארת שהביא הנוספת הראיה, [כט אם והיינו הב, ן פדיון לעניין לבנו קודם שהאב נאמר שבה ]ב

דגופיה "מצוה – פדיון צריך בנו וגם נפדה לא האב החיוב את להקדים לו שיש והיינו,"עדיף הטעון גופו על הרובץ, שלו לחיוב, פדיון

חמש לאב שיש במקרה עוסקת זו גמרא בנו. של בידו שהם, סלעים עצמו. פדיון להקדים האב שעל הגמרא הורתה זה ובאופן, וברשותו

ולא מיידי באופן המצווה את לקיים היכולת האב שביד באופן מדובר הבן בפדיון שכן לנידוננו. הבן פדיון מצוות בין הבדל יש והנה

ה זאת לעומת מצוה. מכשיר שום לו חסר לא עדיין מצווה את לקיים שהיכולת באופן הוא שלנו נידון במרחק וחבירו הוא אלא, בידו

לשים יש אמנם חבירו. של זו על הרוחנית טובתו את להעדיף חיוב לשון נמצא לא ישראל התפארת בעל שבלשון, לב

ש״רשאי כתב הוא בתחילה קיום לגבי בהמשך וכן חבירו. להצלחת קודם הרוחנית הצלחתו על תפילה להקדים "אדם

להשתדל האדם על חובה שיש נקט לא עדיין אך יקיימה. שחבירו כדי מצווה מעצמו לבטל צריך לא שאדם כתב מצווה

ואף אפשרי שהדבר להבין ניתן ישראל התפארת דברי מרוח אכן חבירו. ידי על קיומה חשבון על גם המצווה את לקיים

ידי על קיומה את להעדיף ראוי חובה. לא אך, עצמו

ה״בית שיטת דאלים "כל – "יהודה "גבר

העוסק ויסודי נוסף מקור בית שו״ת הוא יומא במסכת הנ״ל במשנה ונותן נושא ואף, בשאלתנו לר, יהודה יהודה בי

השאלה: בהצגת דבריו את פותח הוא עייאש4.

הקודם הוא מי בצמצום מצה כזית אלא להם נמצא ולא פסח בערב במדבר או האסורין בבית שהיו בשנים שאלה וליפטר. לאוכלה

– הברורה השאלה הצגת לאחר בחכמה הגדול את להעדיף יש לפיהם מקורות בהצעת תשובתו את פותח יהודה הבית

ובמעש ביומא: המשנה מכח זאת דחה דבר של בסופו אך ים5,

ו – המצווה את לקיים מהיכולת שווה יגרום שבזה הגם המצווה את יקיים שהוא להשתדל מצווה או חובה לאדם יש האם היא השאלה

ש יקיימה. לא חבירו

בעניין להעיר יש שעדיין אלא זאת ולמרות עליו. רובצות המצוות שתי כן ואם בנו. את ולפדות עצמו את לפדות מצווה האב שכן, זה

מ עצמו פדיון את להעדיף לאדם שיש אומרת הגמרא דגופיה ש״מצוה הטעם סברא של העניין מה לשאול יש ולכאורה "עדיף. ? זו

בנו. כלפי עליו החלה פדיון מצוות לעומת עצמו עליו החלה פדיון מצוות את להעדיף לאב שיש הטעם עומק מה והיינו:

אחרים. של גופם תיקון לפני גופו תיקון את להקדים לאדם שיש הוא הראשון האופן אופנים. בשתי בזה הסברה את להבין ניתן והנה עליו חלות המצוות ששתי שהגם והיינו שעל כללי ערך יש מקום מכל - בנו לפדיון עצמו פדיון את להעדיף לו אין עצמן ומצד, בשווה

ל שיש - מהצדדים אחד אף ביד המצווה אין שעדיין למקרה גם להקיש ניתן מכאן ממילא עצמו. בתיקון כל קודם להשתדל האדם אדם

עצמו. בתיקון להשתדל

סברה גם בזה לומר ניתן אמנם ה״קרוב תקנת את להעדיף לו יש אז האדם על חלות המצוות כאשר רק לפיה, שונה והיינו קודם. "אליו

דגופיה "מצהו של הסברה שגם חיוב שיש קודם אך מצווה. חיוב שיש לאחר רק היא "עדיף חובה לו אין - עדיין בידו שאינה, מצווה

ל לחבירו. קודם לעצמו קחת

יש יותר ועוד דגופיה "מצוה של שהסברה, לומר למצוות דוקא שייכת היא "עדיף האדם עצמיות את לתקן באה והיא הואיל, פדיון

ידי על הבכורה קדושת את ממנו ולהוציא בגדר רק אינו זה ודבר, פדיון בגדר ממש אלא לולב או מצה כמו ""מצווה ""מציאות

עניינים בשאר זאת לעומת המציאותי. ההכרח את לקיים רק היא והמצווה תיקו, ן הטעונה [ברכות הגמרא אמרה שעליהם, רוחניים, ו

זה ידי שעל באופן המצווה את חוטף שאינו באופן לאונס עצמו להכניס לאדם מותר - עשאה כאילו הכתוב עליו מעלה שנאנס שמי ]א [ הערה לקמן ועיין מלקיימה. חבירו את מונע 22 שם. קידושין מסכת על אנגליה חכמי מתוספות שהבאנו מה ]

נח סימן יהודה בית שו״ת 4 לזה והביא ובמעשים בחכמה הגדול את להקדים כתב בתחילה 5 לכאורה "תשובה ראיות: 'ב דאם 'נר בחכמה מחבירו גדול מהם 'א

דתנן הא כעין קודם הגדול ובמעשה ובנו באב בת״ת גוונא כהאי ואשכחן חבירו. את קודם מחבירו המקודש דכל דזבחים עשירי 'פ

קודם האב שוין שניהם והיו ללמוד הצריכין ריש דעה יורה בטור 'כדאי 'סי "רמ״ה.

קודם מחבירו המקודש ש״כל אומרת בזבחים מההמשנה היא יהודה הבי של הראשונה הראיה והנה שנאמר ממה זאת ולמדו,"לחבירו

כהן לגבי – ""וקדשתו בתורה לקרא להקדימו ששיש המזון בברכת ראשון לזמן, ראשון כמו 'וכו. תלמיד שממזר המשנה קובעת, כן

הגדול את להעדיף לכאורה יש מצה אכילת מצוות קיום לגבי שאף עייאש יהודה רבי מסיק אלו מכללים הארץ. עם לכהן קודם חכם ובמעשים. בתורה השניים מבין

קוד שהאב מההלכה היא השניה הראיה לתלמוד ביחס לבנו ם שהגמרא, תורה אלא תורה לימוד לממן אפשרות לאב אין שאם, אומרת

– בנו או הוא או חריף שהבן באופן יש ממלא בנו. על האב של עדיפות יש שווים ששניהם באופן אך האב. על לבן ייתרון יש, יותר

ראיה מכאן – המצווה את לקיים יכול אחד ורק מצווה שיש שהיכן, לעיקרון קודם. "ה״גדול

מתקיימי לא עלייא דאלמלא הלימוד בשכר חלק לו יש הבן גם הרי דהתם לדחות דיש "אלא הדברים: את דוחה יהודה הבית אמנם לגבי דעדיף האב כח דשאני ועוד אתכליא אין דעלמא אדם לגבי דמשא״כ, הבן 'לדחו דאית מעליותא קצת מכח חבירו מפני 'הא "ביה.

כאן יהודה הבית של מדבריו – מצה לפניהם שיש ואביו בן של שבמקרה, נראה קודם האב וכן הבן. כח על עדיף האב כח שכן, לבן

לדין שביחס נראה – קודם יותר שהמקודש ""וקדשתו חזר לא הוא כאן בטענותיו שכן הראשונה. בסברתו יהודה היד נשאר גם

למצווה ראוי להיות האדם את מזכה טובים ובמעשים בקדושה קטן הבדל שכל לומר שאין עתה טענתו שעיקר אלא הנ״ל. מהראיות

לפני – משמעותיים לא הבדלים כאשר משמעותיים. הבדלים דווקא אלא, חבירו משנה אתה מביא הוא בגוף שמוזכר וכפי, ביומא

המאמר.

אחרי שהולכים מהסברה לגמרי בו חזר יהודה שהבית להבין אפשר מאידך ועולין ש״רצין ביומא המשנה את שהביא ואחר, המקודש

הגדול את להעדיף אין לקיים יכול מהאנשים אחד שרק שבמצווה לומר נטה – פייס עושין או "בכבש ירדוף אחד שכל אלא, והמקודש

המצווה. אחרי

זה ספק לפשוט נלע״ד אלא שהן ובזמן תורם המזבח לתרום שרוצה מי כל בראשונה דתנן דיומא דרפ״ב 'ממתני

הצביעו להן אומר הממונה שוין שניהם היו ואם זכה אמות בארבע חבירו את הקודם כל בכבש ועולין רצין מרובין

ביניהם. פייס עושים באלמות שוין שניהם ואם גבר דאלים מאן ה״נ וא״כ 'כו

לאכול המעוניינים היהודים שני של ואלמותם לחוזקם הכבש גבי על הכוהנים של הריצה בין השוואה עושה יהודה הבית

בתרומת זוכה היה הכוהנים מבין שהזריז וכשם מצה. של שבמקרה וכשם המצה. באכילת יזכה – והאלים החזק כך, הדשן

ידי על פשרה ביניהם לעשות יש - בזריזותם השווים כוהנים – בכוחניותם השווים אנשים שני בין כך, פייס לעשות יש

פייס. לחטוף מהצדדים אחד כל על חובה שיש להבין הכרח אין עדיין זה בשלב יהודה הבית מדברי שעולה מה פי על לכאורה

עבור המצווה את פייס. או כוחנות ידי על היא המחלוקת ניהול שדרך רק אלא, עצמו

מצה: אכילת מצוות לבית הדשן תרומת מצוות שבין העקרוני ההבדל על יהודה הבית עומד דבריו בהמשך אמנם

שרוצה מי כל בראשונה דהא אחד כל על המוטלת הגוף חובת אינה הדשן הרמת דחיוב התם שאני לדחות יש מיהו ד כל מצה לגבי הכא משא״כ תורם. לתרום לכך - הכי בלאו סגי ולא הראשונה לילה מצה באכילת מחוייב 'א

נוטה. הדעת וכן גבר דאלים במאן תלוי דהכל לומר אפשר

של שהאפשרות טוען יהודה הבית פרטית במצווה ולא הדשן תרומת כמו ציבורית במצווה דווקא להתקיים יכולה ""פייס

מב שכן מצווה. אכילת כמו אדם של גופו על החלה – הדשן תרומת שבמצוות במשנה ואר לתרום הרוצה "כל בתחילה

של שהאפשרות מסתבר ממילא לתרום. להשתדל אחד כל על אישית חובה היתה שלא ברור וממילא,"תורם היא ""פייס

הנחה של תוצר המצווה את לקיים להשתדל חייב אחד כל שלא, זו אחד ידי על תעשה הדשן שהרמת העיקר אלא, בעצמו

מהכו הנים.

לעשות היתר שיש ללמוד אפשר אי ממילה של גופו על החלה חובה שהיא מצה אכילת לגבי ""פייס שכל ומסתבר, אדם

ורק מצה לפניהם שיש אנשים שני – יהודה הבית מסיק – לכן עליו. החלה המצווה את לקיים כוחו בכל להשתדל חייב אדם יכול אחד דאלים "כל אלא פייס ביניהם שיעשו אפשר אי, לקיימה "גבר.

לשים יש הבית מדברי עולה זה שבשלב, לב מהם אחד שכל אנשים שני בין למחלוקת פתרון על רק מדובר שלא, יהודה

אין לכן גופו. על החלה המצווה את לקיים להשתדל אחד כל של בחובה מדובר אלא – בעצמו המצווה את לקיים מעוניין של אפשרות עצמו את ולהפוך המצווה מן עצמו את להפקיע היתר לאדם שאין וכשם, ויתור – מלקיימה "ל״אנוס אין כך

עליה. מלהיאבק ולהתרשל המצווה את לקיים אחר למישהו להשאיר היתר לו

ה״שערי בעל של הערותיו יהודה הבית על "תשובה

מרכזיות. נקודות שתי בזה לציין ניתן בדבריו. שדן תשובה6, שערי בספר הוזכרו יהודה הבית דברי והנה

כזית להשיג להשתדל האדם על שחובה עולה יהודה הבית מלשון כאמור יהודה. הבית מסקנת לגבי נוגעת ראשונה נקודה

דאלים ו״כל חבירו חשבון על בא שהדבר הגם, מצה להבין תשובה השערי את הביאו אלו חריפים ביטויים "גבר. , בתחילה

מצו לקיים האדם של החובה יהודה הבית שלדעת הוא חבירו. מ המצה כזית את לגזול אפילו לו מתירה מצה אכילת ות

הלכה פסק על תמיהות העלה כמובן אף של ברשותו נמצאת שלא למצה היא יהודה הבית שכוונת קבע ולמסקנה, שכזה

מהצדדים7. אחד

שניה נקודה ההלכתית למסקנה חיזוקים הביא תשובה השערי שבעל, היא לזכות כדי מאמץ לעשות האדם על לפיה, הנ״ל

חבירו. חשבון על גם במצווה

הסברה: מכח הוא הראשון החיזוק

מים של דקיתון בההיא ר״ע דדרש נשך איזהו בפרק כדאמרינן קודמין חייו נפש חיי משום בו שיש בדבר ואפילו

כו״כ. אחת על נפשות בעסקי כך גופות בעסקי ואם ע״ש קודמין שחייו עמך אחיך מוחי

ישתה שהוא עדיף – אחד לאדם רק שמספיקים מהם לאחד מים ויש במדבר ההולכים אנשים שני יש שאם פסק עקיבא רבי עמך "וחי מהפסוק זאת דרש הוא ימות. חבירו אם גם, וישרוד – "עמך לחיי קודמים ש״חייך ללמוד יש שמשם "חברך.

סק״א תפב סימן 6 " שם: תשובה השערי ז״ל 7 … יהודה בית שו״ת 'וע מצה כזית אלא להם נמצא ו לא במדבר או האסורים בבית שהיו שנים נ״ח 'סי

לפשוט שיש וכתב קודם מי בצמצום מרובים שהם בזמן דיומא 'ממתני דבכה״ג נהירא ולא ע״ש. גבר. דאלים בכל תלוי דהכל וסיים 'כו

הא מ״מ שווה-פרוטה בו אין ואפילו גזולה מצה הו״ל לחם דילפינן משום אלא הוא בעבירה הבאה מצוה משום לאו במצה לכם 'דבעי

דאפשר לדחות יש וקצת נפיק לא ש״פ בו אין אפילו שלו ואינו גזול שהוא כל וא״כ הגזול את להוציא עריסותיכם דכתיב מחלה לח ם כלל… עליו גזל שם אין למחילה דאתיהיב ש״פ בו שאין דכיון הפקר של היה מצה של שהכזית מיירי יהודה דהבית נראה יותר ואמנם

לשום ואין ובכ בו זכות מהם 'א לעצמו זוכה הוא בהפקר קודם שהזוכה שבממון מדבר וק״ו יזכה לזכות שבידו שמי פשוט נראה ה״ג

יבוזו… והם לפניהם הנח ופאה שכחה לקט גבי וכדאמרינן ".

תשובה השערי בעל – חבירו ל קודם עצמו את להחיות האדם על חובה הגוף ענייני שלגבי שכשם, טוען בעניינים כך

ל״עסקי הנוגעים חבי חשבון על גם עצמו לטובת לפעול לאדם יש – הרוחני והממד "הנפשות רו8.

אחר לחזר לחובה נוסף חיזוק "אגרת ספר בשם תשובה השערי בעל מביא חבירוף חשבון על גם ולקחתה, המצוות

שג לא חידוש גם כולל זה חיזוק רות. מגילת על "שמואל רתי:

רות מיד קנותך "ביום לגואל בועז במ״ש רות על שמואל באגרת וכ״כ שעתיד ברוה״ק שצפה לפי - "המואביה

לצאת אמר לכך דוד בית מלכות שלשלת 'מחלצי גדולה לשלשלת ויזכה הוא ויקחנה הוא שימאן כדי ""המואביה

ההיא.

בדבר זהו - שלו את לקחת חבירו לרמות דאסור ואף כסוי כגון הזוכה מיד ליקח שא״א אף במצות אבל, שבממון

ולזכות נפשו את להשלים נצטווה אדם וכל לכל המופקר כמדבר הם עדיין זכה שלא כל מ״מ - וכיוצא ומילה במצות.

מביא שמואל האגרת בעל של הגואל את להרחיק רצה בועז לפיו, פירוש לגאול לא לו ולגרום, רות שבועז כדי, אותה

ו אותה יגאל עצמו של הנהגתו את מצדיק הוא בדבריו דוד. בית שלשלת תצא שממנו יזכה צריך אדם שכל בטענה, בועז

חבירו קנאה לא (שעדיין במצווה לזכות כדי רמאות ואפילו נפשו. את ולהשלים לתקן להשתדל מותרת9. – )לחלוטין

צבי ארץ שו״ת ראה רבים. פוסקים עוד כתבו וכן 8, [א ללמוד חפץ דהרב היכא מסתפקנא זה "מלבד ]צב: חפצים ותלמידים זו 'במס

באח בחיים קודמין חייך אמרי ואם חפץ שלבו במקום שילמוד ע״ז מוזהר ג״כ עצמו הוא והרי התלמידים כחפץ לעשות יצטרך למה רת לא למה עולם חיי שנקרא תורה האמתיים בחיים כש״כ גשמיים קדושין הש״ס כלשון עדיף דגופיה דמצוה ותו כן 'יהי ושו״ת "כט.

עבדי ישכיל או״ח, (ה הד "לפע״ד )יד: ברורים ברים נגעו קודמים חייך מטעם דבכ״ז, ופשוטים חיים בענין דכמו, בה קי״ל, הגשמיים

חייך בדין ל״ג (ב״מ אביו ואבידת באבידתו דקי״ל כההיא, קודמים קודמת שאבדתו,)'א חייך הרוחניים בחיים ה״נ, ע״ש, קודמים

שלא כ״ז גופו על במצוה חיוב שיש שכ״ז הוא הרי, קיימה חס ר 'בבחי איברי רמ״ח כנגד הם מ״ע דרמ״ח, כידוע ל״ת ושס״ה, האדם

שמתקן מצוה וכל שבאדם גידין שס״ה כנגד הם הגיד או ההוא האבר מתקן הוא הרי בל״ת או, במ״ע המצוה לאותה המתייחס, ההוא

דהמצוה הל״ת או עשה היא הרי, ההיא ש המצוה לאותה המתייחס הגיד או האבר לאותו חיונית נשמה 'בבחי לא עוד יש אם ולזה, קיים

הגוף חובת שהיא מצוה איזה חובה והיא תקנה לא שעוד, עליו מצד גם, עליו ובנו לפדות דהוא ההיא כמו, בנו קודם הוא, לפדות

דחייך מטעמא בחייו קודם וגופו עצמו לתקן דעליו, קודמים לאותה המיוחס אבר באותו לעצמו חיונית נשמה להשיג, הרוחניים

וא, המצוה או אביו יהיה אחרים לתקן ח״כ "עבד בספר עבדי הישכיל בעל בדברי וע״ע "בנו. תורה תלמוד הלכות הרמב״ם על "המלך

, [ג סימן [או״ח ב חלק חיים מחנה ועיין ]ד. [סימן חיים אורח חיים מחנה שו״ת בשיטת להאריך מה הרבה עוד בזה ויש, ]כג ובאבן ]יט

[סימן העזר בקוב בזה והאריכו, ]יט גיליון א [שנה תשנו ניסן ישראל אור ץ, ג 'עמ ]קפח.

לציין שיש אלא הפוסקים וכל תשובה השערי לבעל ליה דברירא דמאי, בזה לחיי קודמין "חייך שהכלל, הנ״ל הוא "חברך,""חיוב

– חבירו חיי לצורך חייו על לוותר לאדם ואור עטר בן חיים רבנו שכן רבותינו. כל בעיני ברירא לא הוא הלכות על בחידושיו, זצ״ל

[ראשון צדקה יו״ד, לציון, רמז לחיי קודמים "חייך של הכלל אם בדבר הסתפק ]א אם לדעת שצריך "אלא רשות: או חובה הוא "חברך

בנפשו… מתחייב אדרבה נמי אי בזה מצוה לו יש אם חברו להקדים האדם ירצה לחלוק אלא רבנן אפליגו דלא אפשר לומר עוד ונראה

כ״ע דמודים אפשר הוא שימות הגם שיחיה כדי לחבריה למיהב אידך בעי אי אבל דלא קאמר לזה תרוייהו ומתים דאחד חיות כד י בידו הרשות ולפחות דשפיר "לעשות.

[סימן כהן משפט בשו״ת זצ״ל קוק הראי״ה הסתפק וכן חברו בעד נפשו למסור רוצה אם דבשפ״ד מודה הרמב״ם דגם "וי״ל ]קמג:

בן סברת לשלול אלא בא לא קודמים חייו דאמר דר״ע וי״ל, רשאי שניהם שישתו שמוטב, פטורא ליתן רצה אם אבל, וימותו, לחברו

אצלו יקרים חברו שחיי משום איסור שאין י״ל בכה״ג, מחייו לגבי ביחיד אפילו, בדבר ושם "יחיד. '[סי, קמד ולא בדבר דן כן גם ]טו

הכריע.

9 מצווה: לצורך לרמות ההיתר בעניין שמואל האגרת בעל מדברי עוד הביא תשובה השערי ע״ה אבינו יעקב ענין "וזה 'בבכור

שעד״ז וכתב נפשו לשלימות לזה צריך היה והוא הרע לעשות התמכר שעשו וידע שראה לפי ובברכות 'פי מאיר 'מו הכתוב ז״ל 'ערמא

מ פניו על לעשו שיוכיחו שהכוונה בושה תכסך יעקב אחיך מחמס שהוצרך עד לשלימות שצריך מה בנקל לו באו שלא יעקב עניני

ולכן עולם חיי עצמו להחיות בהם לזכות שעה צורך לפי בזה עצמו הכניס חמס כמו דנדמה דאפשר טצדקי בתחבולות ולעשות להערים

מדבש עתיקים והדברים ע״ש ברע ובחר בטוב ומאס טובו בידו אשר לעשו בושה תכסהו "מתוקים.

הבכורה את חמס שיעקב כך על לעמוד יש והנה ה שאין התבאר לעיל ולכאורה עשיו. ביד היתה כבר שהיא אף, מעשיו אלא יתר

היתר יש בה דווקא חבירו ביד לגמרי נמצאה לא שעוד במצווה בשלמות. בו זכה כבר שחברו מה את לקחת לא אך, לרמות

לשלימות לזה צריך היה והוא הרע לעשות התמכר שעשו וראה "שידע רבנו כתב שלכן בזה והנראה כאן שיש והיינו "נפשו. 'ב

עניינים: לעשות והתמכר דרכו הרשיע שעשיו מה האחד מעלת שאין ובגלל נפשו. לשלימות לזה צריך היה שיעקב מה והשני, רע

ליעקב- ראויה היתה כן היא וגם לעשו ראויה היתה הבכורה שמוציא באופן אפילו עשו תא לרמות ליעקב הותר העניינים שני בצירוף

– ברשע מדובר שלא במקרה אך בו. זכה שכבר מה את מידו זכה לא עדיין שחברו באופן דווקא היא נפשו את לזכות לרמות ההיתר

במצווה. לגמרי

(בראשית עה״פ התוספות מבעלי זקנים דעת בספר שמצאנו מה את זה בעניין לציין ויש, כה את עשו "ויבז )לד ו "הבכורה "ויבז ז״ל:

עשו 'וגו. ונמצא ממנו. יעקב לקחה כן ועל אותה מבזה היה מכבר 'פי 'בס או ס״ת רשע ביד יש שאם למד אתה מכאן החסיד יהודה 'ר

וליטלו לרמותו לצדיק דמותר אחרת מצוה "ממנו.

ידי על מצוות קיום העדפת ופרטיות ציבוריות במצוות – ""גדולים

לעיקרו בהמשך עד שהתבאר ן "לחטוף להתאמץ חייב אדם שכל, כאן לקיים מאחרים מונע זה ידי שעל באופן גם "מצוות

זו. הלכה של בגבולותיה הפוסקים בין דיון התפתח – המצווה אותה את

כנסת בעל בדברי מופיע הדיונים אחד ישראל ב״ר חיים רבי, הגדולה מעורב היה שאביו למעשה עד שהיה, בנבנישתי

בו10: אבי לאדוני שראיתי עלי אני מעיד כמהר״ר החסיד להרב מהקהל אחד גביר שקנאו אחד לולב בדמים שהעלה, ז״ל

זלה״ה. הכהן דוד

אותו בדמים להעלות ראוי היה שלא אבי לאדוני לו ואמרו החסיד לרב הנזכר הגביר שקנאו, הלולב מפני, הנזכר

אבי אדוני והשיב כבודו. גדול החסיד הרב, זלה״ה שצונו במה אמנם, כבודו מן מצוה 'ה כבוד חולקין אין, התורה

על חכמים ושבחוהו אדם, משום הוא ברוך הקדוש שצונו המצוה לעשות עצמו אצל אדם קרוב דיותר, לרב הזאת. התשובה

הר״ר אביו דברי את שיבחו הדור שחכמי עולה בנבנישתי ר״ח של דבריו מחתימת את לרכוש מעשהו את והצדיקו, ישראל

היתה וכבודו ומעלתו גדול חכם היה כהן דוד שהר״ר מהמעשה שנראה והגם כהן. דוד הר״ר עבור מיועד שהיה הלולב

הלולב. את ולרכוש לעצמו לדאוג לו היה ראוי עדיין – בנבנישתי ישראל הר״ר של מזו יתרה

תשובה11 בשערי להלכה הובא הלולב עם בנבנשתי ישראל הר״ר של המעשה לנכון רואה שהוא אלא דבריו עם שמסכים,

מצוות: של שונים סוגים בין מסברה חלוקה לעשות

… ואמרו ז״ל הכהן דוד מוהר״ר החסיד להרב אחד גביר שקנאו אחד לולב בדמים העלה ז״ל שאביו שכתב וע״ש

כבודו מפני כן לעשות לו היה שלא לו במצות אך כבודו גדול החסיד הרב 'והשי דיותר לרב כבוד חולקין אין 'ה

ועיין עכ״ל. הזאת התשובה על ושבחוהו אדם משום הוא ברוך הקדוש שצוה מצוה לעשות עצמו אצל אדם קרוב שמואל. אגרת בשם בזה כיוצא שכתבתי תפ״ה סימן לעיל

קריאת כגון לצבור המשותפת במצוה אבל מישראל איש כל על המוטלת מצוה על אלא נאמר לא שזה נראה אך כיוצ וכל התורה שיעשוה רק כך המצוה סגנון שאין לעצמו כ״א אותה יעשו ישראל עדת שכל המצוה שאין בזה א

לומר כמיניה כל ולאו אדם כל לשאר מכובדים ואנשים הת״ח להקדים שיש פשיטא ואז הצבור מן אנשים קצת מציל. אני לעצמי

למצוות הציבור מצוות בין מחלק אחד מצד תשובה השערי בעל היא החובה הפרט על החלות שבמצוות ואומר, היחידים

– הפרט על חלות שלא ציבוריות מצוות זאת לעומת חשבונות. ללא המצווה את לקיים להשתדל לגדולים להניח יש

לקיימם.

סגנון "שאין - הציבוריות המצוות בקיום וגדולים חכמים תלמידי להקדמת טעם מעין מוסיף תשובה השערי בעל והנה שיעשו רק כך המצוה מן אנשים קצת ה "הציבור.

המצווה את קודם לקיים הגדולים שזכות לומר מקום היה הפשט בדרך שכן סברה. לחדש בא הוא שבזה ונראה, הציבורית

על חובה ואין הואיל שכן את לכבד יש מחדל כברירת אז, פרט רק זה שאין יוצא תשובה השערי מלשון אך "ה״גדולים.

כבוד מצד מצד "ה״גדולים למצוות דוגמאות מביא הוא דבריו ובהמשך המצווה. קיום מצורת חלק זהו אלא, עצמם

שבזה: והטעם העניין את יותר מברר כדי ותוך – גדולים ידי על להיעשות שהתייחדו הציבוריות

מצינו וכן בגדולים כבודו לו הניחו שאמרו משה שלקח יוסף של ארונו גבי בסוטה שמצינו כמו המדה הוא וכך הניזקין. פרק בגיטין כמבואר זה ע״ג זה בקדש מעלות ושאר וכהן הת״ח שהקדימו התורה בקריאת

לעיל ועיין קל״ה 'סי הא״ז בשם רפ״ב 'וסי גדולים באנשים שמתכבדת לתורה שכבוד הירושלמי בשם 'שכת

ע״ש…

של לארונו לדאגה ביחס גם להתעסק רבנו למשה הניחו שבניו, יוסף ה לקריאת ביחס וגם, בזה על בראשונה שנעשית תורה

– והמכובדים המקודשים ידי והיינו בגדולים. מתכבדת שהמצווה מה הוא ובירושלמי בבלי חז״ל ידי על שמובא הטעם

כבוד שלא העניין הוא "ה״גדולים ידי על מתקיימת שמצוותם עצמה התורה של וכבודה יוסף של ארונו כבוד אלא, כאן

מ תשובה השערי והחכמים. הגדולים המצוות לכל מכאן קיש מה ידי על המצווה את לכבד הציבור שחובת, הציבוריות

הקהל. כל עבור המצווה את לעשות הגדולים את מתוכם שיפרישו

העמדה לעומת והנה כבוד כולל אחר שיקול כל לפני הפרטיות במצוות חובתו את להקדים האדם את המחייבת, הנ״ל

בעל לשון את בתחילה הביא עמדין הר״י מעמדין. יעקב לרבי וקציעה מור בספר הפוכה עמדה מצאנו - והחכמים הגדולים

הוא ברוך הקדוש שצונו המצוה לעשות עצמו אצל אדם קרוב "דיותר טענתו על אביו את שקילסו המספר הגדולה כנסת אדם," משום את לדחות ראיות מספר הביא מכן ולאחר אדם ידי על המצוות קיום את להעדיף שיש מהם ולהוכיח, דבריו

גדול:

10 כנסת שיורי סק״א תרס חיים אורח יוסף בית הגהות, הגדולה

11 סקי״ב תרנח חיים אורח

עבד. שפיר דלא נ״ל דקלסוהו גב על ואף

במקום למצוה קורבה אין תימרא ומנא [מגילה מההיא, גדול, לב שקראו דעשרה ]א הגדול, בתורה והוא, גולל

עדיפותיה מאי איתא ואי כולן. כנגד שכר נוטל עמל לא אשר אחרים של מצוה שכר שיטול, דגדול לא ומדוע, בה

מצוה של קרובים ישראל כל נאמר לשמים… זכה הקודם וכל, הם

מילי הני ודאי אלא אנשי גבי עבודה כענין, בשוין [יומא פייסא דתקינו מקמי, משמר, כב ]א.

דאיכא היכא אבל לכבדו לגדלו עליו שמצווין ויקר כבוד ודבר גדולה בשאר כמו במצוה ליה זכי רחמנא, גדול

במילי ולהדרו נינהו הפקרא דלאו דשמיא במילי כ״ש, דעלמא [יומא שירצה מה שמקריב ככ״ג, כה״ג, יד ]א.

[ברכות בסעודה הלכה אשכחן דכוותה, מז בסוף… אתא אפילו מברך גדול ]א

עדיפות יש שבהם מקורות שלוש כאן מביא מעמדין יעקב הג״ר הגדול אדם: כל מאשר יותר מצוות בקיום "ל״גדול, גולל

ל יכול גדול כהן מה ולהקריב במקדש תפקיד בכל שמש שקילסוהו שמה גוזר הוא מכאן בסעודה. מברך וגדול, שירצה

היא מעשהו את השוללים טענת דווקא שכן קילסוהו. בצדק לא – בנבנישתי ישראל להר״ר את להניח עליו שהיה, הנכונה

דוד לרבי הלולב המספ ביומא המשנה את מזכיר גם הוא ממנו. גדול שהיה, הכהן ולעלות לרוץ שנהגו מה על רת, בכבש

פי על הלכו ולא – פייס תקנו מכן ולאחר שכולם באופן שמדובר זאת מיישב והוא – "ה״גדול מי שם היה לו אך ""שווין.

המצווה. את לקיים לו להניח והמצווה החובה היתה – חבירו מ שגדול

מקום יש ולכאורה הפרט. על הגוף חובת שאינן במצוות כולן עוסקות מעמדין יעקב רבי שמביא הראיות שלושת והנה השערי בעל שחילק כמו בזה לחלק שיש, לטעון הר״ר של במקרה וממילא פרטית. למצווה ציבורית מצווה בין, תשובה

ישראל על החלה במצוה שמדובר, בנבנשיתי חובתו. לקיום ודאג כראוי נהג הוא, הפרט

וקצ המור שיטת את מזכיר תשובה השערי ואכן – יעה שיש מקרה בין לחלק מציע הוא טעם בדבריו מוצא שהוא ואף

הפרט: חובת שאינה במצווה שמדובר למקרה הפרט את המחייבת מצווה ביטול

וגמגם הגדולה כנסת שיורי דברי הביא וקציעה במור ראיתי שוב וכן כולם כנגד שכר ונוטל גולל הגדול דהא, בהא

מברך גדול בסעודה 'כו…

לע ולענין כי וקדשתו לכהן כבוד חולקת שהתורה מדחזינין לכאורה נראה מצוה עשיית בעסק לגדול כבוד שות

ראשון ולברך ראשון לפתוח שבקדושה דבר לכל ראשון לאלקיו הוא קדוש מברך שאחד בזמנם כמו והיינו 'כו

בברכתו. יוצאים והשאר

לגמרי. המצוה מן יתבטל שזה היכא קצת לחלק יש ומ״מ

כאמו אמנם לתת אין האדם ליד הגיעה לא שהמצווה זמן שכל סובר שהוא בטעמו ונראה כך. סובר לא מעמדין יעקב רבי ר

ציבורית שבמצווה וכשם ציבורית. מצווה מכל שונה מעמד לה שמצאנו כמו לקיימה המצווה אחד רודף אחד כל "ב״שווין

במשנה שה במצווה גם כן – הגדול לכבד יש שווין אינם ואם, ביומא יכול לא האדם עדיין אך הפרט חובת יא אלא, לקיימה

בה. לזכות צריך הוא

גמליאל רבן שקנה היקר באתרוג המעשה סביב המפרשים מלשון הערה

סוכה12 במסכת המוזכר המעשה סביב המפרשים לשון את בזה לציין יש גררא אגב והנה:

ורבי עזריה בן אלעזר ורבי יהושע ורבי גמליאל ברבן ומעשה באין שהיו, עקיבא לולב13 היה ולא, בספינה אלא

גמליאל לרבן ויצא גמליאל רבן נטלו זוז. באלף שלקחו, בלבד יהושע לרבי ונתנו, בו יהושע רבי נטלו, במתנה

ויצא עזריה בן אלעזר לרבי ונתנו, בו ויצא עזריה בן אלעזר רבי נטלו, במתנה לרבי במתנה ונתנו, בו נטלו, עקיבא

ו עקיבא רבי גמליאל… לרבן והחזירו בו יצא באלף שלקחו למימר לי למה חביבות מצות כמה להודיעך? זוז

עליהן.

באלף לולב שקנה גמליאל רבן על מספרת הגמרא כמה "להודיעך הגמרא ביארה הגבוה מחירו על ההדגשה ובטעם, זוז

חביבות מצות "עליהן.

בחידושיו אמת השפת הקשה והנה מה, כאן באלף לולב קנה גמליאל שרבן בכך "ה״פלא עשיר היה גמליאל רבן הלא, זוז

המינים14? ארבעת נטילת של מהתורה עשה מצוות קיום לצורך עבורו סבירה השתדלות היוו זוז אלף מסתמא –

12 ב מ, א סוכה

13 במקום נקטו ואחרונים ראשונים שבהרבה לציין יש - ""לולב ""אתרוג.

14 ה שמסתמא שנקט עיי״ש מעישור יותר היה לא לולב השיעור ומקור עוברת. מצווה עבור נכסיו עישור עד להוציא צריך ואדם, נכסיו

מצוה אפילו [ד״ה תרנו סימן הלכה בביאור ועיין ירוחם. רבנו בשם כן שהביא תרנו סימן יוסף בבית הוא נכסיו עישור של שגם ]עוברת

ברבן הרבותא מה הקשה כן סימן לולב [הלכות ראבי״ה לשון את זה בעניין ומצאנו שתירץ. מה עיי״ש, גמליאל ד״ה, תרנה ]ומחייב:

ואתרוג לולב לזבוניה בממונא לוותורי איניש "ומחייב קל״ג [שבת דתניא, נאה לפניו עשה במצות לפניו התנאה ואנוהו אלי זה ]ע״ב

נאה לולב שלק אמרינן גמליאל רבן וגבי,'וכו באלף לולב ח אבות ארבעה ובפרק עליהן. חביבות מצות כמה ללמדך ואמרינן, זוז '[ט

]ע״ב [ברוך הקד[ו]ש משל ואילך מכאן משלו שליש עד זירא דרבי משמיה אמרי במערבא במצוה שליש עד מצוה להידור 'גרסי, ]הוא

אמת: השפת כותב הקושיה ביישוב

אותו מעלין אחרת ועיר - זה עיר לאנשי בנמצא שאינו רק כ״כ שוה דאינו היכא לדינא וצ״ע י״ל דכך וי״ל, בדמים

עובדא הוי אלף עד העלהו, דר״ג עישור ליתן חיוב דאין אפשר ובכה״ג, זוז יעשה כך ובין כך דבין כיון, נכסיו

או זה או המצוה אחד על להשגיח לו ואין לעצמו חייב דכ״א ונהי - המצוה חבירו יעשה לא הוא וכשיקחנו, זה

חיוב לבזבז חיוב אין מ״מ, חבירו כנ״ל. עביד הכי ר״ג קר, כ״כ

באוקימתא המקרה את מעמיד אמת השפת במיוחד גבוה במחיר היה מדובר לפיה, מיוחדת שהיו מכך שנבע, ללולב

אמת השפת מחדש כזה במקרה מופקע. מחיר בעבורו לשלם מוכנים והיו הלולב של דמיו את שהעלו אחרת בעיר יהודים

של האמתי מחירו זה אין שכן הלול, ב את לרכוש גמליאל רבן על חובה היה שלא מישהו שיהיה העובדה ובצירוף, הלולב

– תתבטל לא והיא המצווה את שיקיים אחר את שילם הוא כאשר לפיכך בעצמו. ולקיימה להשתדל עליו חובה היתה לא

לו. שהיתה הגבוהה המצוות חביבות על עדות בזה יש – הדין מעיקר בכך חייב היה שלא למרות הגבוה המחיר

כדי תוך אמת השפת מציין גררא אגב והנה הראוי השוק למחיר מעבר מופקע היה לא שהמחיר שבמקרה, דבריו היה -

את תואמת זו עמדה אחר. מישהו ידי על מקרה בכל תתקיים שהמצוה בכך להסתפק ולא לעצמו לדאוג צריך גמליאל רבן

בבית הן עתה עד שראינו מה מעמ ובר״י תשובה בשערי, יהודה – דין על המוטלות מצוות לקיים הפרט על חובה שיש

אחרים15 חשבון על גם לעצמו ולחוטפה, גופו.

לשון הוא בסוגיה אחר דקדוק מצות כמה "להודיעך מנת על הוא זוז אלף שעלה הלולב מחיר שפירוט שביארה, הגמרא

חביבות – המפרשים והתקשו "עליהן. המילה את הגמרא נקטה מדוע בלשון ""עליהן רבן רק אם לכאורה הלא, רבים

חביבות מצוות שהיו מעלתו על ללמוד יש זוז אלף שילם גמליאל יחיד16? בלשון ""עליו

"בן בספרו זצ״ל חיים יוסף רבנו כך: יישב "יהוידע

התנאים שלשה על התנצלות מזה למדנו ועוד חביבות המצות אין אדם יאמר שלא, שעמו קנו לא דהראיה, עליהם

בשל עצמן פטרו אלא מכיסם לולב אלא נמצא היה שלא יודעים אנחנו ומזה זוז באלף שקנאו לנו הודיע לכך, ר״ג

מוסיף מיגיעו אלא ממון לו שאין מי חננאל רבינו ופירש )(לו יוסיף יגיעה בלא ידיו מעשה בכל ברכה המקום לו שנתן מי אבל, שליש

לפי "ברכתו.

לרבן מצוי לולב היה שלא מדובר שלא נראה מדבריו ה בהידור הרבה זה ולמרות מצוי היה אלא, גמליאל יותר אף בו והשקיע לולב

מאלף פחות במחיר מאד מהודר לולב למצא יכול שהיה ואף, משליש כפי מהודר יותר עוד לולב למצוא כדי במחיר הרבה, זוז, כוחו

לו. שהיתה המצוות חביבות ניכרת זה ממעשה כן ואם גדול. עשיר והיה הואיל

סימן [עשין בסמ״ג וכן דב״ק קמא בפרק "גרסינן ]מד: '(ט עד ותד״ה 'ב רוצה שאינו יעקב רבינו ומפרש שליש עד מצוה בהידור )ע״ש

יו נאה באתרוג או נאה תורה בספר לומר ומצא כביצה או כאגוז כשיעורו אתרוג קנה אם אלא ונאה נאה ימצא לעולם שהרי שליש סיף

להוסיף לו אין מכביצה גדול אם אבל יותר שליש עד ליתן לו יש נאה באלף אתרוג שקנה גמליאל ורבן יהודה. רבינו מורי לשון, עליו

מ״א (סוכה זוז עלי״ו. חביבות היו שמצות מפני מלבו הוא חומרא,)'ב

עד מצוה בהידור להסתפק יש לעשיר שאפילו נראה סמ״ג ומדברי מזה יותר החמיר גמליאל שרבן אלא, שליש! מלבו

15 הגדולים לטובת במצוה לזכות שלו היכולת על לוותר לאדם יש גדולים שבמקום אומר מעמדין שהר״י ואף ואפילו, והחכמים

– גדול באדם מדובר שלא באופן מקום מכל - הפרטי האדם גוף על המוטלות במצוות במצווה ואפילו המצוות אחר לרדוף לאדם יש

ביו. אמ מהמשנה ראייתו וכפי, ציבורית

16 יש ולענ״ד כלל דרגת על ללמוד יש היחידים על המצוות שמחביבות, לתרץ היקר באדר קוק הראי״ה מרן וכלשון, ישראל '[עמ ]כא

יתגלה האומה "רוח הפשוט במובן רק וולא "בגדוליה. ורקע בקרקע וצמחו גדלו עליהם חביבות שמצוות "ש״גדולים וממילא, מסויים

– הגיעו הם ממנו הכלל דרגת על מגלה דרגם לכלל קשורים האומה ראשי האמת שמצד אלא ישראל שרוב באופן ואפילו, האומה

נשמ של הגבוה הקו את מסמנים האומה גדולי מקום מכל – המצוות מחביבות מאד רחוקים שורשה על עומדים בעצם ובזה האומה ת

הפנימי. ואופייה

שבת במסכת מצאנו כן על ויתר, [לג בבין רץ הדסים עם אדם וראו השניה בפעם מהמערה שיצאו ובנו רשב״י של במעשה ]ב

– שבת לכבוד שההדסים להם ואמר, השמשות על מצות חביבין כמה "חזי לבנו רשב״י לו ואמר הפר שאותו הרי "ישראל. שמצאו ט

ישראל. בכלל בפנימיות הקיימת החביבות דרגת על הורה

סוטה והשווה, [יג ]א: "ת״ר: משה על מצות חביבות כמה וראה בא נתעסק והוא בביזה נתעסקו כולן ישראל שכל, רבינו, במצות

מצות יקח לב חכם שנאמר: על יתר המצוות בחביות משה התייחד זו בגמרא והנה "'וגו. בש שכן, כולם הם במצוות עסק שהוא עה

ממהות מופקע היה לא מצרים בבית עיסוקם שאף להעיר יש אך מצרים. בביזת עסקו [שמות מעידה התורה שכן, המצווה לה-, יב ]לו:

יִשְרָאֵל "וּבְנֵי מֹשֶׁה כִּדְבַר ו ּעָש וּשְמָלֹת: זָהָב וּכְלֵי כֶׁסֶׁף כְּלֵי מִמִּצְרַיִם ּוַיִּשְאֲלו נָתַן 'וה וַיַּשְאִלוּם מִצְרַיִם בְּעֵינֵי הָעָם חֵן ֶׁתא אֶׁת ּוַיְנַצְּלו

"שתי בספר ומצאתי רבנו. משה של ציווי היתה מצרים שביזת הרי "מִצְרָיִם. דף [שם זצ״ל מאמאן רפאל רבי של בדרושים "ידות, עב

הנם הפעולות ששתי והגם – מצרים בביזת ישראל של עיסוקם לעומת יוסף בעצמות בעיסוק משה של מעשו בין ההבדך את שביאר ]ב יקח לב "חכם שנאמר משה של מעלתו את חז״ל למדו שממנו הפסוק דיוק ידי על וזאת מצווה. בגדר ולכאורה רבים. בלשון,"מצות

במצווה אלא עסק לא הוא נקרא ומדוע, אחת בלשון ""מצוות זה ועל? רבים במצוות עסקו ישראל שעם, השיב שכל והיינו, פרטיות

מצווה נחשב הוא זהב וכלי כסף כלי פעולה הוא יוסף בעצמות העיסוק זאת לעומת פרטית. פעולה, אחת עם הנהגת כלל שכן, כללית

בגדר היא משה של פעולתו וממילא יוסף. עצמות ידי על ישראל לארץ הכניסה ועד המדבר ודרך מצרים ביציאת ישראל ""מצוות

בלשון משה של הייחודית דרגתו היא הכללית ההנהגה דרגת ואכן הכללית. ההנהגה עניין שהוא, רבים התייחד שם דווקא כן ועל, רבנו

שחביבין בדרגתו משה ישראל. בעם מהפרטים אחד כל של דרגתם על מלמדת דרגתו ואין ישראל כל מאשר יותר עליו "ה״מצוות

לולב באלף למכרו הלולב בעל זה יכול היה לא ושלש שנים עוד נמצא שאם, אחד הזה הגדול הערך מן כן על, זוז

עוד היה שלא נדע המצות היו שלא הנזכרים הקדושים רועים שלשה על לומר אדם יבא לא ממילא והשתא, אחר

קנו לא ולכך עליהם חביבות הנשיא. שיקחהו הוא ובדין אחד רק אלא היה לא דבאמת, משלהם

"אלף של שהדגש מסביר יהוידע הבן זוז אלף עולה לולב אם שכן הלולב. את קנה גמליאל רבן רק מדוע להצדיק בא "זוז

הלולב שהוא הדבר סימן יכו מהם אחד רק ולפיכך, היחיד גמליאל. רבן קנאו דבר של ובסופו – לולב לעצמו לקנות היה ל

דבר של טעמו יהודע הבן מבאר – לחלוטין שלו שיהיה הלולב את קנה החכמים כל מבין הוא שדווקא הדבר בטעם והנה

שהוא בכך הוא "בדין כן ועל ""הנשיא "שיקחהו.

עולה שמלשונו הרי המצווה17 בקיום הנשיא את להקדים עניין שיש, הסברה.

ה״ערוך בעל זאת לעומת אחר: באופן קושיה אותה את יישב "לנר

דממה לומר ויש משתעי. מר״ג רק דהא הל״ל לכאורה עליו חביבות עליהן. חביבות מצות כמה להודיעך בגמרא יש זוז אלף ליתן ר״ג שהוצרך לקנות ר״ג שהוצרך עד יקרים בדמים לקנות שרצו אחרים קונים גם שם שהיו 'ראי

באלף שקנה עד מקחם דמי על הוסיף ר״ג אבל לקנות. רצו ג״כ ודאי עשירים שהיו ור״ע ראב״ע ובפרט זוז. באלף

אחרים. חכמים על גם חביבות מצות שהיו קמ״ל זוז באלף שקנה דקאמר במה ולכן, זוז

הערוך-לנר של מתירוציו מ הוא הלולב על הגבוהה הסכום את גמליאל רבן ששילם שהסיבה, עולה החכמים שכל מה חמת

ורבי עקיבא רבי עדיין נשיא היה גמליאל שרבן שהגם נראה מכאן במחירו. להעלות הוצרך שהוא עד הלולב את לקנות רצו שמעדיף וקציעה המור בעל לשיטת בניגוד היא זו עמדה לעצמם. הלולב את לקנות זכותם על וויתרו לא עזריה בן אליעזר

את להקדים תמיד בקיום "ה״גדול שכולם באופן ורק, המצווה את לקיים להשתדל אחד לכל שיש מודה הוא ""שווים

בעצמו. המצווה

סופר החתם של המיוחד החידוש

כה עד שהתבארו השיטות כלל את שחרז הקו המצוות את לקיים לשאוף האדם על - חריגה סיבה שאין שבמקום, הוא

את ולהשלים בעצמו זה בעניין היסודי הטעם כאמור מצווה. אותה את יקיים לא אחר מישהו זה ידי שעל באופן גם, נפשו

לחיי קודמים ש״חייך היא ההלכה גשמיים שבעניינים שכשם, הוא אדם של הרוחניים שחייו הוא חומר קל כך "חברך

חבירו18. של הרוחניים לחיים קודמים

אחרת. גישה מצאנו סופר החתם בעל רבנו שבתורת נראה אמנם

דרש עקיבא רבי לעיל הוזכר שכבר כפי עקיבא. רבי של קביעות שתי שבין היחס על סופר החתם עמד מקומות במספר עמך "וחי מהפסוק לחיי קודמים ש״חייך "עמך מהם לאחד ויש במדבר שהלכו ששניים קבע הוא זה עיקרון לאור "חברך.

– מים ישתה שהוא עדיף מו זאת לעומת ישרדו. ולא ישתו ששניהם ולא, וישרוד רבי ש״אמר בחז״ל בא ואהבת, עקיבא

גדול כלל זה כמוך לרעך "בתורה19. שתי בין סתירה שיש נראה ראשוני במבט מספר מצאנו במפרשים ואכן, הקביעות

דרכי התורה20 על בפירושו לשונו וזה סופר. החתם בעל זה ובכלל, יישוב:

לרעך ואהבת גדול כלל זה עקיבא רבי 'אמר - 'כמוך לפ יש,'בתורה עקיבא רבי רש איזהו פרק ריש דדרש, לטעמיה

אחיך 'וחי, נשך לחיי קודמין 'חייך - 'עמך ש׳חייך כיון כן ואם,'חבירך לרעך 'ואהבת לקיים אפשר איך 'קודמין

'כמוך.

ד׳חייך הא, מיהו עולם בעניני היינו,'קודמין ללמד חייב התורה בלימוד דהיינו הנצחיי, בחיי אבל, הזה, לאחרים

אפיל עצמו מבטל הוא ו עם ללמד חייב מקום מכל, מלימודו עקיבא: רבי אמר כן ועל, אחרים גדול כלל 'זה

כמוך. חבירו לאהוב גדול כלל הוא התורה לימוד דבענין,'בתורה

לחיי קודמין "חייך שהכלל עולה סופר החתם מדברי זאת לעומת הזה. לעולם הנוגעים גשמיים בעניינים אמור "חברך

לרעך "ואהבת ל״חיי שנוגע מה בכל הוא "כמוך – "הנצחיי גדול כלל "זהו עקיבא רבי של הכוונה וזו הרוח. עולם

– תורה שבענייני והיינו,"בתורה סופר החתם גוזר מכאן כמוהו. לרעהו לאהוב עליו אחרים ללמד חייב שאדם, מסקנה

מלימודו. מתבטל שהוא ולמרות

17 את לכולם הקנה הוא דבר ובסופו שהואיל לציין יש אמנם ראיה מכאן אין אז – הפרטית המצווה חובת ידי יצאו שכולם כך, הלולב

אחרים. ולא המצווה את יקיים הוא שרק במקום גם נשיא להעדיף שיש

18 תשובה השערי לשון את הבאנו לעיל מחובתו וחומר בקל נלמדת היא תחילה הרוחנית לנפשו לדאוג האדם שחובת שטען, בעניין

ו לחבירו. קודם הגשמית לנפשו לדאוג על ישראל התפארת לשון את לעיל הזכרנו עוד גשמיים שבעניינים שלמרות שכתב, המשניות

חבירו על להתפלל לאדם ראוי הנ״ל השיטות את המנחה שהקו הרי עצמו. על קודם להתפלל האדם על רוחניים שבעניינים הרי, תחילה

חבירו. של על הרוחנית טובתו את להקדים צריך ה וא – חבירו לעומת הגשמית וטובתו ענייניו להקדים צריך שאדם ממה שיותר

19 נדרים ירושלמי גם והוא ד, ט [ויקרא התורה על וברש״י, במדרשים, יט ]יח.

20 ויקרא משה תורת יח, יט

בכ נוספים במקורות גם נמצא זה יסוד סופר21 חתם בשו״ת כתב כך סופר. החתם תבי:

יומם בו 'והגית לקיים מחוייבים בשווה ישראל לכל הניתנה התורה מן כי, דע 'ולילה… המיוחד הזמן אותו ובתוך

לתורה ממנו ללמוד אדם יבוא אם, ועבודה אדם בין לשפוט או, דבר להורות או, לחבירו בחנם לעשות מחויב, לו

שום ליטול רשאי ואינו ידי על עצמו של לימודו שמפסיד פי על ואף, שכר עצמו. לשל קודם חבירו של בזה כי, זה

לשל קודם שלו לפרנסם עליו המוטלים הקטנים ולבניו ולאשתו לחיותו שעשה בזה אמנם צריך ואינו, חבירו

להתבטל יומו… פרנסת לו ישלמו או במקומו אחר יעמידו לא אם, ממלאכתו

לשו בהקדמה וכן דעה: יורה חלק סופר חתם "ת

בני דרכי להטיב ישתדל האדם כל כי שישמח כדי, אדם כשלימות חבירו נפש השלמת אדם כל ויאהב במעשיו. 'ה

אמר זה ועל עצמו. לרעך ואהבת בתורה גדול כלל עקיבא 'ר התורה בלימוד גדול ויסוד כלל דייקא. בתורה, כמוך

חבירו שלימות שיאהב לרעך ואהבת, כנפשו כל בשלימות לראות השלם תשוקת יהיה וכה, כמוך ויהיה, העולם

את ידעו גדולה ועד מקטנם תבל יושבי שכל תפילתו עם כל והיה יתן מי משרע״ה שהתפלל כמו,'ה נביאים. 'ה

להסיק לכאורה נראה סופר החתם של דבריו מכלל חבירו. חשבון על מצוות של חטיפה או לרדיפה ערך אין לפיו, עיקרון

לאפשר כדי להשיג קרוב או השיג שכבר מצווה על לוותר לאדם ראוי סופר החתם שלשיטת להסיק הכרח אין עדיין אמנם לקיימה לאחר שהוא באופן המצוות אחרי לרדוף צריך לא אדם סופר החתם עמדת שלפי מסתבר מקום ומכל, במקומו

מצווה. אותה מקיום חבירו את מונע במקביל שדווק נראה, אדרבה לרעך "ואהבת מצוות א היא סופר החתם שלפי "כמוך

– רוחניים בעניינים ממש כפשוטה זו שגישה כמובן לפגם. טעם בה יש חבירו חשבון על מצוות של והחטיפה הרדיפה

המצוה… לעשות עצמו אצל אדם קרוב "שיותר שהדגישו הגדולה והכנסת יהודה הבית גישת עם חזיתית במחלוקת עומדת

משום "אדם22.

התוספות בתירוץ סופר החתם של חידושו תליית

שבת23 במסכת התוספות. מדברי רבנו לדברי ראיה להביא ויש בתנור פת שהדביק באדם הגמרא דנה להינצל וכדי, בשבת

– בשבת בישול מלאכת של תורה מאיסור פת לרדות אסרו שחכמים שהבעיה אלא שתאפה. קודם הפת את לרדות יש

– חכמים מדברי רק אלא בשבת מהתורה אסורה הפת רדיית שאין ואף בשבת. איסור תוקף מה לדון מקום יש עדיין, זה

עולה הגמרא מהלך כדי תוך תורה. מאיסור תציל שהרדיה במקום גם אמור הוא והאם לאדם האם, השאלה שאינו, אחר

כדי הפת את לרדות מותר יהיה – הפת בהדבקת מעורב אפייה מאיסור הפת את שהדביק חבירו את, להציל הגמרא? בשבת

מיידית: הזו האפשרות את דוחה

שיזכה כדי חטא לאדם לו אומרים וכי ששת: רב לה מתקיף? חבירך

לכאורה לגזור ניתן הגמרא תמיהת מכח חמור. מאיסור חבירו את להציל כדי קל חטא על לעבור לאדם לומר שאין, כלל

שנ מקורות מספר מביאים התוספות בעלי אמנם כיוונים מציעים ומכוחם - המקרים בכל נכון אינו זה שכלל לכאורה ראה

הנ״ל: העיקרון את יותר מדוייק באופן להגדיר שונים

הארץ עם ליעבד ולא קלילא איסורא דליעבד לחבר ליה ניחא סבר רבי לב:) (עירובין מערבין בבכל דאמר והא איסורא? רבה

דאמר ידו על טבל ע״ה יאכל שלא כדי התם תאנים של כלכלה לך מלא 'לי האיסור נעשה שלא הכא אבל, מתאנתי

חטא לו אומרים אין ידו על חמור… איסור לידי חבירו יבא שלא קל איסור 'אפי

גב על ואף חורין בן אותו ועושה רבו את כופין חורין בן וחציו עבד שחציו מי מא:) (גיטין בהשולח דתנן והא בהם דלעולם בעשה עובר עבדו המשחרר כל יהודה א״ר (לח:) פירקא דבהאי דמצוה ורביה פריה שאני? תעבודו

היאֹ רבה כדי חטא לאדם לו אומרים וכי קאמר דפשע היכא דדוקא י״ל ועוד 'כו…

שלבים. מספר ישנם הללו התוספות בדברי

21 קסד סימן חו״מ חלק

22 רבות דברי מתוך מקור ומצאתי בקידוש הגמרא שכן סופר. החתם של העיקרון על במפורש החולק הראשונים י נו ין, [כט אומרת ]ב

"פדיון מצוות לגבי את שיפדה קודם עצמו את לפדות קודם שהאב,"הבן דגופיה "מצוה מחמת הוא שהטעם שם ומבואר, בנו "עדיף.

לחיי קודמין "חייך משום שהוא כתבו שם אנגליה חכמי ובתוספות ש״חייך שהכלל הרי עיי״ש. ,"חברך אך במצוות. גם הוא "קודמין

שכתב מה עיין [ בהערה לעיל תי 3 הקדושה ופדיון גופו תיקון ממש שהיא מצווה בין לחלק שיש שאפשר ] שייך לזה שביחס, מגופו

"חייך לומר יותר הכתוב עליו מעלה מלקיימן אנוס הוא שאם מצוות לעומת האדם. של הממשית למציאות נוגע זה שכן,"קודמין

כאילו ע״ש. , עשאן

מסכ על שבע באר בספר מצאתי ועוד הוריות ת, [יג בעית ואי אחיך. לחיי קודמין חייך כתיב עמך אחיך דוחי לרבו. קודם "הוא ]א:

עדיפא נפשיה לגבי כל סברא אימא בתורה למיעסק יכול נפשיה פריק דאי, ליה האסורים בבית איהו וקאי לרביה ליה פריק ואי, ובמצות

יעקב. העין על רש״י בלשון גם מובא הרמ״ה בלשון כאן שכתב ומה ז""ל. הרמ״ה לשון כאן עד דרביה. זכותא לדיליה ליה אהניא מאי של התורה עסק על עדיף שלו תורה שעסק מוכח ומכאן רבו. של לזו קודמת הצלתו זה ומצד, רבו

23 שבת א, ד

לכת ההלכה לפי ומעשרות. תרומות הפרשת הלכות הנוגע מקרה מביאים התוספות הראשון בשלב להפריש אין חילה

"מן אלא ומעשרות תרומות בדיעבד אמנם התיקון. למקום בסמיכות יהיו לתקן שהולכים הטבל שפירות והיינו,"המוקף

עירובין במסכת הגמרא והנה חולין. להיות והופכים תוקנו הטבל פירות עדיין – המוקף מן שלא ההפרשה את עשו אם גם דעת את מביאה לתלמ שכדאי הסובר, רבי – הארץ לעם נתנו שפירותיו חכם יד מן שלא אפילו פירותיו את לתקן, המוקף

הגמרא דברי את כסותר הנראה עיקרון עולה שמכאן הרי טבלים. אכילת של חמור באיסור להיכשל הארץ מעם למנוע כדי שיזכה כדי חטא לאדם אומרים ש״אין "חברך.

מ ובסוגיה הואיל תירוץ: מציעים התוספות השני בשלב - מפירותיו לקחת הארץ לעם הרשה חכם שהתלמיד במקרה דובר

שיעבור חכם לתלמיד לו נוח זו אחריות מכח לפיכך טבלים. יאכל לא הארץ עם שאותו לכך אחריות גם לו יש ממילא

הטבלים. מאכילת הארץ העם את יציל וכך המוקף מן שלא ויפריש קל איסור

מהסוג להקשות ממשיך התוספות השלישי בשלב בן וחציו עבד שחציו במי עוסקת הסוגיה גיטין. במסכת יה כך, חורין

שלו24 הנוכחי הבעלים של באשמתו נגרמה לא כזו שמציאות לציין יש אשה. שום לשאת לו אסור הנוכחי שבמצבו הגמרא.

בה ם "לעולם עשה מצוות שיש והגם עבדו. את לשחרר האדון את כופין ורביה פריה מצוות מעלת שבגלל קובעת "תעבודו

– כנעני עבד לשחרר שאין לומדים שממנה את לבטל לו מורים מקום מכל הרי ורביה. פריה קיום לצורך הזה "ה״עשה

של לכלל מתייחסים ולא - יותר גדולה אחרת למצווה לגרום כדי מצווה ולבטל איסור לעשות לאדם מורים זה שבמקרה

שיזכה כדי חטא לאדם אומרים "לא כמו "חברך. של הנ״ל התירוץ יועיל לא זה במקרה, כן מציאות כאמור שכן, התוספות

העבד. חצי על בעלות לו שיש מי של באשמתו או מכוחו באה לא היא חורין בן חצי עבד חצי של

את מיישב התוספות הרביעי בשלב חריגה מצווה היא ורביה פריה שמצוות ומסביר, הקושיה שכאלה ובמצוות, במעלתה

עשה מצוות שיבטל לאדם אומרים כן מצווה לקיום לגרום מנת על ""קטנה מתקיים ידה שכל ורביה פריה כגון, רבה

העולם25.

תירוץ מציעים התוספות החמישי בשלב שיזכה כדי חטא לאדם אומרים "וכי הקשתה שהגמרא מה לפיו, נוסף היא "חברך

לתנור פת הנותן של במקרה דווקא בגדר הם שמעשיו, בשבת ""פשיעה26 היתה שלא במקרה ךא. - החוטא מצד ""פשיעה

של מהפך יוצר התוספות של זה תירוץ חברך. שיזכה כדי חטא לאדם אומרים אומרים שכן הוא הכלל מעתה שכן, ממש

24 בגיטין רש״י, [מא יחד שירשו אחים שני של תוצאה היא כזו שמציאות סביר ]א מהם ואחד - עבד יחד שקנו שותפים שני או, עבר

מהעבד חצי רק ממילא חבירו. שביד החצי לגבי ולא המשחח הבעלים של זכותו לגבי רק מועיל השחרור כזה במצב העבד. את שחרר משועבד. עדיין השני החצי ואילו, השתחרר

25 והנראה פריה לצורך עבד לשחרר שההיתר, בזה הוא אף שמשחרר האדון כך ידי שעל מחמת הוא, ורביה המצווה. לקיום ""שייך

מצו שמהות והיינו לשבת בראה לתוהו "לא הוא ורביה פריה וה בגיטין התוספות שכתבו מצאנו ולכן,"יצרה ד״ה ב, [מא ובבא ]לא

בתרא ד״ה א, [יג ב״פריה מצווה שאינו מי שגם ]שנאמר "לשבת של מצווה לגביו יש - ועבד אשה כגון,"ורביה וממילא "יצרה.

"לשבת שעניין מכאן לומדים ש הוא וגדרו מהותו "יצרה המצווה. בכלל הוא לזה יד שנותן מי כל ולכן בכלליות. העולם לבניין ייכות

בהם "לעולם של עשה דחיית שבעצם שיוצא כך "לשבת לצורך "תעבודו שחציו מי של "יצרה קטן איסור לעשות היתר לא הוא, עבד

במצווה אחרים לזכות כדי ל בעצמו לזזכות כדי קטן איסור לעשות היתר זהו אלא, גדולה גדולה. למצווה שייך היות

העזר [אבן השולחן ערוך דברי את להביא יש זה בהקשר, א חייבת מ״מ פו״ר על מצווה שאינה אף שהאשה שכתבו מהגדולים "יש ]ד:

כמ״ש שבת מטעם הוא פו״ר מצות עיקר דכל הללו לדברים עיקר ואין יצרה בלשבת 'בסעי ממילא פו״ר על נצטוו שלא כיון והנשים 'א

שהבאנו הרמב״ם מדברי מוכח וכן יצרה לשבת על נצטוו דלא 'בסעי ברורה וראיה האשה. על מוטל חיוב שום שאין הפוסקים ומכל 'ג

כמ״ש שיגרשנה לכופו יכולה האשה אין להוליד יכול שאינו מהאיש המניעה דאם חז״ל שאמרו ממה לזה דהיא נאמר ואם קנ״ד 'בסי

בעלי שרבותינו אמת והן לכופו תוכל לא למה אשבת מיפקדת י״ג וב״ב מ״א: [גיטין בשבת נמי שייך דאשה כתבו 'התוס אין אבל ]א

אלא צווי אינו יצרה דלשבת וקרא עולם של בישובו מרבים הן שגם הוא כן ובודאי בשבת דשייכות אלא בשבת שמחוייבות כוונתם

ו בכלל נשים וגם אדם בני בה לשיתיישבו עולמו ברא דהקב״ה דברים סיפור בת וחציה שפחה חציה לענין שם רבותינו שאמרו זהו

יעכב ולא שישחררה רבה את כופין היינו לאיש שתנשא בטוחים היינו דאלמלי חורין לבן ולא לעבד לא להנשא יכולה שאינה חורין ר גופה ומזה ע״ש לרבה כפינן לא לפיכך מצווה שאינה כיון שתנשא בטוחים אנו דאין משום אלא עולם של ישובו מצווה שאינה איה

הרב זה כמו עולם של בישובו עיכוב יש ידו שעל מי דודאי כמ״ש העיקר אלא שתנשא בטוחים אנו שאין כתבו איך דאל״כ כלום על ביו״ד כמ״ש עולם של בישובו להרבות ביכולתם שתהא לראות דמהדרינן חורין בן חצי שפחה או עבד לו שיש שאין אף רס״ז 'סי

ורביה פריה היא דהמצוה זה אדם על המוטלת מצוה דהוא הכוונה אין הוא רבה מצוה יצרה דלשבת שם שכתבו וז ה עליהן חיוב מוטל

ב״ד מחוייבים לכן עולמו ישוב להרבות הוא ברוך הקדוש ורצון כמ״ש שבת משום הוא פו״ר דטעם משום אלא עליה שנצטוה ומי על נצטוה שלא מי אף הזה הגדול בדבר עיכוב יהיה שלא לראות "פו״ר.

26 התוספות על מנוח החכמת לשון עיין פשיעה. בזה יש עדיין - בשוגג לתנור הפת את שנתן במקרה הסוגיה את העמידה שהגמרא ואף שם: דפשע היכא דדוקא "ועי״ל 'כו שפשע שומר כמו פשיעה קרוי נמי דשוגג ניחא ליה מבעיא דבשוגג דתירץ שילא לרב 'ואפי

דאין בשמירתו לא דאונס לשוגגין ודמו קאמר ולא לאונסין ודמו בסמוך דקאמר וזהו כראוי שמר שלא אלא וברצון במזיד שאיבד 'פי

נקרא ושוגג פשיעה מקרי "פשיעה.

בזכות יזכה חבירו זה ידי שעל במקום קלה עבירה לעבור לאדם שפשע חוטא של המקרה הוא הכלל מן והיוצא, גדולה

במעשיו27.

לחיי קודמים "חייך של הכלל מסתדר כיצד לשא, ול יש והנה של זו עמדה עם "חברך יש המקרים ברוב שלפיה, התוספות

מחטא חבירו את להציל כדי קל בחטא לחטוא לאדם? חמור

שמכאן אלא לחיי קודמים "חייך הכלל התוספות של זה תירוץ לפי הפחות שלכל, עולה עניינים לגבי רק נאמר "חברך

לגב ולא חומריים עניינים י 29 סופר28 החתם וכשיטת, רוחניים.

27 בן וחציו עבד חציו של בגיטין המקרה מיושב אמנם התוספות של זה תירוץ לפי העבדות חלק את לשחרר לאדון שאומרים, חורין

שהו החצי אין שכן - שבו ו״לשבת ורביה פריה של רבה מצווה בין לחלק צורך אין שכבר והיינו במצבו. פשע חורין בן א לשאר "יצרה

מהסוגיה שהובאה לקושיה כאן התוספות תירוץ בין היחס אמנם מצוות. כדי המוקף מן שלא להפריש חכם לתלמיד שיש, בעירובין

עקי רבי הדעות. נחלקו - טבלים מלאכול הארץ עם את להציל כתב: שם שבת על הש״ס בגיליון אייגר בא חילוק הך הא לי "קשה

האי על מספיק אינו לחוד דפשע בתירוצם ג״כ דקיימי וע״כ מעשר דאינו בעצמו פושע הוא ע״ה יאכל אם דהא, דעירובין כיון, הראשון

עליו החבר ע״י האיסור דנעשה דחציו האי על הוא זה דתירוצם אלא, לתקן מש הטעם דהתם, עבד דלא ום דבחדא והיינו, פשע

לטיבותא דלא או, סגיא על דנעשה או, פשע תרתי דהוי במדביק הכא ורק, ידו על נעשה ולא דפשע, לריעותא אומרים אין בזה, ידו

הרעק״א "חטא. כדי המוקף מן שלא יפריש חכם שהתלמיד בעירובין הגמרא את מתרץ התוספות של זה תירוץ אין שלכאורה, מקשה

טבלים יאכל לא הארץ עם מסביר לכן במעשיו. פושע הוא בעצמו מפריש שלא הארץ עם שכן - של זה תירוץ שאכן, הרעק״א

עדיין מעירובין הקושיה מעירובין. הקושיה את לא אך - חורין בן וחציו עבד חציו בעניין מגיטין הקושיה את ליישב רק בא התוספות

הראשון התירוץ את זוקקת א כל לפיו, התוספות למנוע כדי קטן חטא לעשות לו אומרים - העבירה במעשה שותף חכם שהתלמיד ימת

נחשב גם הארץ שעם בגלל זה כל ואמנם בגללו. הארץ עם שיעשה גדול חטא למי גם אומרים אז פושע לא שהחוטא במקרה אך, פושע

אמ גדול. מחטא חבירו את להציל כדי קטן חטא הוא שיעשה שעדיף בכלל לחטא קשור שלא דברי בהמשך שם עיין נם, רעק״א

הבנתו על שמקשה עיון. בצריך נשאר ובסוף, בתוספות

[סימן לדוד מכתם בשו״ת מצאנו כן על ויתר אברהם רבי של דבריו את שהביא ]ח של הנ״ל שהתירוץ הסובר, גדליה לפיו, התוספות

תנאי לא הוא – גדול מחטא להצילו כדי קטן חטא שיחטא לחברו אמירנן החוטא פשע שלא היכא הראשון לתירוץ גם צורך ויש, בלעדי

התוספות של חברך: שיזכה כדי חטא לאדם אומרים תנאים שני בצירוף שרק והיינו ע״ש. , שם מעשה בעקבות נכשל שהחוטא גם

לא הוא ח״ברך לחיי קודמין ש״חייך לטענה מקור מכאן להביא בסיס אין זו הסברה דרך פי על במעשיו. פשע לא שהחוטא וגם חבירו

רוחניים. בעניינים נאמר

שיזכה כדי חטא לאדם אומרים פשע לא שהחוטא היכא כל לפיו התירוץ מהראשונים חלק לפי הפחות שלכל ראיה להביא יש אמנם עירובין המקביל בתוספות שכן הנ״ל. גדליה אברהם רבי כהבנת ולא הרעק״א כהבנת ולא, חברך ד״ב ב, [לב התוספות פתח, ]ולא

ב בין הסתירה הצגת דברי מפשט כן אם פשע. לא שהוא למקרה פשע שהחוטא מקרה בין לחלק היה הראשון ותירוצו, הסוגיות

הסוגיה את גם ליישב בא - חמור מחטא להצילו מנת על קל בחטא לחטוא לחבירו אומרים פשע לא שאם שהכלל עולה שם התוספות

מסכ על הר״ן חידושי מלשון עולה וכן בעירובין. והא וא״ת חבירך. שיזכה בשביל וחטוא עמוד לאדם לו אומרים "וכי שם: שבת ת

איסורא הארץ עם לעיביד דלא היכי כי קלילא איסורא דליעבד לחבר ליה ניחא מערבין בכל בפרק 'אמרי שלא כדי התם וי״ל, רבה

נע שלא הכא אבל מתאנתי תאנים של כלכלה לך מלא לו דאמר ידו על טבל הארץ עם יאכל חטוא לו אומרים אין ידו על האיסור שה

איסור לידי חבירו יבוא שלא כדי קל איסור אפילו וחטוא עמוד לאדם לו אומרים וכי קאמרינן דפשע היכא דדוקא י״ל נמי אי, חמור

פשע דלא היכא אבל לכן פושע. נחשב לא הארץ שהעם ולטעון בעירובין הסוגיה את ליישב בא השני בתירוצו שהר״ן מפורש הרי "לא.

אייגר עקיבא רבי קושיית את ליישב נראה שהרשהו חכם שהתלמיד סבר הארץ שהעם בהחלט אפשר שכן פשיעה בזה שאין, הנ״ל

שיפריש. זה הוא - מפירותיו לאכול

בחוברת קטן מרדכי הרב ידידי של מאמרו ראיתי זמן ואחר [תמוז ""המעיין גליון נו כרך, תשעו עמוד, ד 36 – 44 בדברי דן כן שגם ]

עוד [ועיין הללו התוספות תשרי "ב״מעיין גליון נז כרך, תשעז עמוד, א 106 עמיחי הרב של בהערתו יושר לקט בספר ועיין ]כנרתי.

מכון הוצאת בסופו בנספחים, ירושלים – רז '[עמ ש״ץ ולהיות קדיש לומר אחר לאבל לתת לאבל עדיף האם השאלה סביב ]רט

7 בהערה שם ובפרט, במקומו.

28 [או״ח סופר כתב בשו״ת וראה החתם רבנו של בנו, ]סב דין בגלל הוא חבירו את להציל כדי לחטוא ההיתר האם שהסתפק, סופר

דהא די״ל עיון מקום לי דיש "ודע אחר: דין מחמת או ערבות בז, ה זה ערבים ישראל דכל משום הוא חברך שיזכה בשביל חטא 'דאמרי

מ״ע בקיום חברו של בחיובא חלק לו יש וכ״א דברכות פ״ג ורא״ש כ״ח בר״ה רש״י כמ״ש מוציא שיצא אעפ״י המצות בכל מה״ט והא ולכן ל״ת מצות על ובעברו שיזכה כדי בזוטא חטא 'אומרי ערב דהא ולחברי לי מה לומר ואין, חברך לא דאם עוד להסביר ויש, בעדו

עבירה ג״כ לו יש עבירה בעובר או עליו אשר המצוה זה קיים וחברך קלילה עבירה לחטוא לך מה אומרים, זוטא אתה עבור, ברבה

בקלה אומרים אין ערבות בכלל אינם דנשים דברכות פ״ג הרא״ש לפמ״ש חדש דין לנו יצא ולפ״ז כנ״ל. מחמורה ניצל חברך 'ויהי

נרגא ביה למשדי דיש אלא בחמורה. היא תחטא שלא אשה בשביל חטא רש״י בשיטת 'דתלי בקדושין 'ותוס דגרים ס״ל דרש״י ע״ב 'ע

בכלל, ערבות בכלל דאינם ס״ל 'ותוס ולשיטת, ערבות כופין וחב״ח בח״ע דהא הוא ערבות משום לאו חטא דאומרים דהא מוכח 'תוס

בכלל דאינו גר שהוא חב״ח שיזכה בשביל דלב״ת זוטא באיסור חטא דאומרים משום רבו שבו עבדות דצ וכ״ש, ערבות חייב 'אפי

אינו מ״מ הא בלשבת או בפ״ו אומרים ערבות דליכא היכא דגם וע״כ, בערבות לרש״י אבל, חטא י״ל ערבות בכלל איתא דגר 'ודעימי

חבירו את להציל כדי זוטא איסורא לעשות ההיתר את לקיים יש צד מאיזה ערבות דין מצד שאינו הצד שעל ביאר לא אמנם "כמ״ש. מאיסורא והנראה? רבה בן שיטת פי על, בזה טעמא היינו ולכאורה שעה. חיי שניהם וירוויחו שניהם שישתו שעדיף הסובר, פטורא

שהחיים אחריות אחד לכל שיש שישתו הוא זה במקרה החיים קיום דרך לפיכך חבירו. חיי ובין שלו חייו בין הבדל ואין, ימשיכו

אם שעה. חיי ויחיו שניהם החתם בדברי שהתבאר כפי, כן לחיי קודמין "חייך אומרים לא אנו רוחניים שבעניינים, סופר אלא "חברך

ישראל30 כנסת בשו״ת גבונער הלוי יחזקאל הג״ר גם כתב שכן ומצאתי:

אכלה ממני לקטנים אלמוד אם האדם יאמר אל לאחרים תורה ללמד בחיוב אבל עוה״ז בעניני רק הוא כ״ז אבל ב ולהעמיק יותר הרבה ללמוד לעצמו יכול הוא כי קודמין וחייך הזמן לסבור התלמוד לעיון הזמן ויפנה תורה

ולדמות דבר מתוך דבר להבין הלכות וטעמי הסברות לעומק לירד ופירוקים בקושיות בהן ולפלפל בהלכות סברות

דעתו… וישוב בלבו שיש רוחב לפי רבות הלכות חידושי ולחדש לדבר דבר משה תורת בספרו החת״ס כתב וע״ז

דר״ע קדושים 'פ חייב התורה בלימוד דהיינו הנצחיי בחיי אבל עה״ז בעניני רק קודמין הייך ס "ב בב״מ 'לשיטתי

לאחרים ללמד בתורה גדול כלל דה ר״ע אמר וע״כ אחרים עם ללמוד חייב מ״מ מלמודו עצמו מבטל הוא 'אפי

כמוך… חבירו לאהוב גדול כלל הוא התורה לימוד דבענין אמרי לא רוחניות התורה דבלימוד מזה וחזינן חייך נן

איסורא הכירו יעשה שלא כדי זוטא באיסורא חטא לאדם דאומרים הרוחניות עניני בכל הוא זה וכעין קודמין.

רבא… דף שבת כבש״ס פשע שחבירו היכא אבל פשע לא חבירו אם דוקא וזה בשבת בתנור פת הדביק ע״א 'ד

שמלאכת את להציל כדי שתיאפה קודם התנור מן הפת את לרדות לאחר אסור הפת שתיאפה עד נגמרה לא 'אפי

בן לשיטת חוזרים יתקיימו שהמצוות לדאוג החובה האדם שעל היא הדבר משמעות, פטורא עבירות יעשו שלא וכן, בעולם, בעולם

מדין שהוא שכתבו אחרונים בעוד ומצאנו שלו. ההשפעה לכח בהתאם השתדלות לעשות צריך הוא כך על השפעה לו שיש וכל ערבות: לימודי [לימוד נג׳אר יהודה לרבי 'ה [סימן יצחק בית שו״ת, ]ב [יו״ד נזר אבני, ]מ [תרנה הלכה בביאור ועיין ועוד. ]טו

מאי להציל כדי זוטא חטא לעשות שניחא לגבה אמרינן לא - ערבות דין בכלל שאינה שאשה זה פי על שכתבו ]סק״ה. ויש רבה סורא

מאיסורא אשה להציל זוטא חטא לעשות ניחא לא לאיש שבין [והיינו להציל כדי זוטא חטא לעשות לאשה ניחא שלא הדין והוא, רבה

מאיסורא איש [סימן ראיובסקי אברהם יחזקאל לג״ר יחזקאל בניין בשו״ת עיין אך ]רבה. והציע הסופר הכתב על להקשות שהרבה ]ז

שיזכה כדי "חטא דין אי ן לפיהם שונות ראיות בדין תלוי "חברך כזיתות שתי לאשה שיש שבמקרה הכריע ולבסוף ע״ש. , ערבות, מצה

של ראשון טוב יום לליל אחד כזית צריכה והיא - בחו״ל שני טוב יום לליל צריכה היא השני הכזית ואת, פסח הכזית את שתתן עדיף

הוא השני ובלילה דאורייתא הוא הראשון בלילה מצה חיוב שכן הראשון. בלילה מצה לו שאין לאיש השני לה עדיף כן ואם, דרבנן

לסייע חייבים "הכל שכן כתב הוא הדבר ובטעם הראשון. בלילה מהתורה במצווה מצה לו שאין האיש את ולזכות דרבנן להפסיד למלאכת בכלל אינן שנשים לסברה אפילו הוא זה שהיתר מציין הוא אמנם "שמים. חיוב חל לא עדיין הראשון בלילה שכ ן, ערבות

הלילה של מצה כמבטלת נחשבת לא היא הראשון בלילה לאיש שבידה השני הכזית את נותנת האשה כאשר כן ואם, השני, מצווה

[סימן בתשובה אייגר עקיבא שרבי בזה להעיר יש מקום ומכל מצה. לה ואין הואיל אנוסה נחשבת היא השני ובלילה שאין כתב ]ז

פטורות שהן במצוות לנשים ערבות סופר החתם ללשון בזה לציין ויש ערבות. דין להן יש - בהן חייבות שהן במצוות אך, מהן

אף הך "דהא הלשון: בזה שכזה אחרים להוציא יכול שופר תקיעת חובת ידי כבר שיצא מי שאף הטעם קסז]בביאור [או״ח בתשובה

ישרא דכל משום טעמא היינו מוציא שיצא פי על סגי ולא במ״ע עדיין חייב הוא כאילו וה״ל ערבין ל דלא 'לי שלדעת והיינו "תקע.

מצווה בכל הוא ערבות דין סופר החתם חיובו. את השלים לא עצמו הוא אף - המצווה את קיים לא שחבירו זמן שכל והיינו, ומצווה

אליה מגדנות שבשו״ת בזה ועיין חברך. לחיי קודמין חיי ך אמרינן לא רוחניים שבעניינים סופר החתם לדברי מאד מתאימים והדברים

, [ד דין וגדר במהות חקר ]צו הפוסקים. במחלוקת זאת ותלה, ערבות

29 "מכתם בשו״ת ועיין – [ו פרדו דוד לרבי "לדוד לה שיש קהילה האם בשאלה הדן ]ט – החג ימי ברוב אותו ונטלה, אתרוג צריכה

למס שבמסירה והיינו השנייה. בקהילה גם שנה באותה תתקיים המינים ארבעת נטילת שמצוות מנת על אחרת לקהילה האתרוג את ור

הדור. מחכמי פסקים מספר הביא ושם החג. של האחרונים בימים המינים ארבעת מצוות קיום את הראשונה הקהילה בני מפסידים זו התוספות דברי על מיוסדים שם המרכזיים הדיונים ואחד כדי מצווה יבטל או שיחטא לאדם אומרים פשיעה היתה שלא שכל, הנ״ל

הנם התוספות שדברי ביאר פראדו דוד ורבי יותר. גדולה במצווה חבירו את לזכות כותב והוא פשע. לא שהחוטא במה ודי, כפשוטו

"חייך של דין אין גוונא בכהאי שאכן שם שהוא מכריע הוא זאת לאור "קודמין. הראשונה לקהילה יש – פשעה לא השניה והקהילה יל

מצוות את לקיים לה לתת ללא היא הראשונה שהקהילה פי על ואף החג. מימי קטן לחלק האתרוג את להם שימסרו מה ידי על, אתרוג

ארבעת ה ועבור שהואיל פראדו דוד רבי כתב – הראשונה על השניה הקהילה של ייתרון כאן אין ולכאורה, המינים קיום השניה קהילה

המינים ארבעת מצוות מהם נתבטלה שלא מיוחדת מעלה היא המינים ארבעת מצוות – שהחיינו ברכת גם בזה להם יש ואף, לחלוטין

היחס על פראדו דוד רבי עמד ושם השניה. לקהילה שיש רבה המצווה לעומת זוטא מצווה לבטל הראשונה הקהילה על מוטל ממילא

לחיי קודמים "חייך לכלל – "חברך על לאחד יתרון שאין זמן בכל קיים זה שכלל וקבע זוטא מצווה עם אחד שיש בזמן אך, חבירו

– רבה מצווה עם והשני כבוד של נוספים מצדדים בזה דן שהוא ועיי״ש רבה. מצווה שיקיים למי המצווה את להעביר עדיף, הבריות

ועוד. חסדים גמילות

לשים ויש הסיבה שהצענו ההסבר לפי שכן סופר. החתם לדברי ראיה ממנו שאין באופן התוספות את מסביר פראדו דוד שרבי, לב

מצווה על רבה מצווה להעדיף שיש "חייך דין כלל שאין בגלל היא, זוטא סובר פראדו דוד רבי זאת לעומת מצוות. לגבי "קודמין

מצו גופא הוא – מובחר היותר באופן מצווה לקיום לדאוג שיש שההלכה על המוטלת וה לאחרים. המצווה את לתת עליו ולכן, האדם

"חייך את מקיים הוא גופא שבזה והיינו קיום בערך שווים ואחרים שהוא במקום זאת לעומת עליו. המוטלת המצווה זו שכן,"קודמין

הוא – המצווה ש״חייך הכלל פי על, קודם "קודמין.

הרב מוסד [הוצאת אתרוג ערך למ, פורנטי חזקיה רפאל יצחק לרבי יצחק פחד בספר ועיין ג חלק, קוק צח 'עמ תשובות שהביא ]ואילך

לדוד מכתם בספר שהובאו המסקנות על החולקות העת בכתב וכן, הנ״ל י חלק, מקבציאל יב '[עמ של תשובה הובאה שששם ]ואילך

המכתם על החולק פינטו דוד רבי שבידיו שלו הפרטיות המצוות לקיום לדאוג האדם שחובת להוכיח הוא דבריהם ותורף ע״ש. , לדוד

לאחרים. קודם - לקיימם

30 יג-יד אותיות מז סימן ב חלק

ע״ש מדבריהם שבת של קל איסור אלא הפת ברדיית שאין אע״פ בשבת אפיה מלאכת של חמור מאיסור חבירו ברש״י 'ותוס.

אלימלך31 זכרון בשו״ת מצאתי זה וכעין אסור שיעור שחצי אמירנן שבלאוין שכשם שכתב מצווה – במצוות כן, מהתורה

ידי יצא ולא בשלימותה המצווה קיים שלא ואף מצוו, ה הוי שיעור בחצי הוא זאת לאור מצווה. בזה יש מקום מכל, חובתו

סעודת לצורך אחד כזית רק להם שיש אנשים בשני הדין מה בשאלה דן על כזית חצי לו ויתן לחבירו אחר יותר האם, שבת

כל את יאכל אחד שמא או זוטא מצווה אחד לכל הפחות לכל יהיה וכך כזית חצי יאכלו ששניהם מנת וז״ל: , הכזית

הולכים דאם י״ל ולפ״ז ויאכל ביניהם שיתחלקו מוטב אזי - אחת סעודה על כזית להם ויש בשבת בדרך בנ״א 'ב

חטא ת״ח דלעביד מוטב בעירובין דאמרינן כמו נאמר דע״ז וי״ל ג״כ. חצי יאכל השני וחבירו זית כחצי אך כאו״א

אך מעושר. שאינו ע״ה מדיאכל המוקף מן שלא לאכל חברים נחשדו דלא בשבת ז״ל 'התוס תירוץ לחד כתבו 'ד

פשע והוא האיסור לו גורם שהת״ח היכא רק באיסורין דזה לגבי התורה מצות דלגבי י״ל מ״מ אבל עיי״ש. , בזה

דגורם מכח אי״צ התורה מצות מחויב לז ה זה ערבים ישראל דכל מכח כן נמי פשיעתו ע״י בא לא אפילו רק, לזה

לחיי קודמין חייך רע״ק דרש אדם בצורכי אמנם ואם חבירו. את לזכות לראות שבו ערבות מכח לא אבל, חברך

מצות… לגבי על ערבות דיש ז״ל הפוסקים מדברי כדמוכח ערבות מצוות מקיים לחבירו יתן דאם די״ל ובפרט

ממילא חבירו של מצ״ע קיום חצי יעשה דחבירו אף גרעון בלי בשלימות כולו יקיים ערבות של 'המצו מכ״מ 'מצו

קודמין חייך וכ״ת בשלימות. הוא שלו 'מצו מדכתבו להוכיח יש הנה 'וכו בשבת 'התוס פשע דלא היכא דכל 'ד

שיזכה בשביל חטא אמירנן חבירו ולא חטא לאדם דאומרים הרי עיי״ש. דפשע משום בתנור פת והדביק, חבירך

קודמין חייך ב במ״ע ק״ו 'וכו בשביל בביטולו חטא אמרינן ודאי 'וכו… שהאריך תפ״ב תשובה בשערי מצאתי שוב

מצה כזית על זה בדין בדרך 'ב באינו כזית לו יש אם לחבירו לותר מחויב דאין שם ומסקנתו, ביחד משום, שותף

לחיי קודמין חייך ג״כ נאמר דע״ז עיי״ש. נפשי בחיי ק״ו כן נאמר גופני בחיי אם, חבירך

קודמין חייך ברוחניות שגם תשובה השערי דברי את אלימלך הזכרון בעל הזכיר דבריו שבסוף אף והנה – 'וכו שעד הרי

בדיוק כתב הוא זה שלב יסודיים: חידושים מספר בזה חידש ועוד, ההיפך

"חייך דאמרינן מה שכל בדבריו מפורש א. ב״צרכי רק הוא "קודמין הנוגעים "אדם לקיום שנוגע מה בכל אך, לחומריות

סופר. החתם וכדברי אמור. זה כלל אין – מצוות

שיזכה כדי חטא לאדם התירוצים אחד לפי שאומרים התוספות מדברי זאת מוכיח הוא ב. פשע. לא שחוטא היכן, חבריך

בעשיית אפילו ערבות דין שיש ראיה ומכאן מצוות. קיום לעניין שכן כל, עבירה

מאכילת הארץ העם את להציל כדי שיחטא אמרינן אז פשע חכם שהתלמיד היכא שרק בתוספות התירוץ לפי אף ג. לגבי זה שכל לומר יש מקום מכל, טבלים גם שיזכה כדי משלו קצת שיבטל אמרינן שפיר עשה ביטול לגבי אך, עבירות

חבירו. את

ערך ביומא המשנה על והתירוץ סופר החתם במשנת במצוות "ה״ערבוביא

ועולין "רצין שהיו ביומא מהמשנה סופר החתם על להקשות יש ולכאורה ניסה אחד שכל רואים אנו שם שהרי,"בכבש

בדבר שאין נאמר אם ואף לעצמו. המצווה את לחטוף ועולין "רצין היו לא שבתחילה מכך יהודה הבית שהעיר וכפי, חיוב

"בכבש32 המשנה33 את סופר החתם יסביר כיצד כן: אם חיסרון. בדבר אין גם מקום מכל –.

31 קונטרס כא-כב סימנים, שמיני

32 אחר לרדוף לא מותר היה לכן הפרט על חובה שאינה מצווה היתה וזו שהואיל הסביר יהודה הבית לעיל כאמור ה וזה, המצווה טעם

תרם. לתרום הרוצה כל שבתחילה

33 ונשברה חברו את דחף אחד דבר של שבסופו מה ידי על מקולקלת היתה שהנהגתם לנו רמזו שחז״ל לומר אפשר היה ולכאורה, רגלו

"אמרי בספר חבר לי ומצאתי המשנה. שמתארת וכפי כי [פרשת "דעת שמות, תשא, ל שפירא מאיר לג״ר ]יב על עמד ששם, מלובלין

לתרום הרוצה ש״כל הראשוני המצב בין שחל השינוי ועולין רצין "היו של לתופעה,"תורם " לשונו: וזה,"בכבש … דף דיומא דרפ״ב

תורם המזבח את לתרום הרוצה כל בראשונה כ״ב ונפל הבירו את מהם אחד ורדף בכבש ועולים ורצים שוים שנים שהיו מעשה 'וכו

גדול ב שם ואומרים עיי״ש. רגלו ונשברה איכשר וכי להבין יש שלכאורה, אחד נחפזים כלל היו לא דבראשונה אפשר ואיך? דרא

לתרום הרוצה כל ורק הדשן תרומת של זו יקרה מצוה לקראת איכשר כן אחרי ורק, תורם לקראת ודחופים מבוהלים רצים והכל, דרא

, המצוה צדיקים היו שבראשונה אלא? אתמהה תרומת של מצוה שיש יודעין והיו, גמורים למצוה ראוי אינני אני אמד אחד וכל, הדשן

למצוה ראוי ויותר ממני חשוב יותר חברי זו את משכו הצנועין כי, זו אבל צוחה. ואין פרץ אין תורם לתרום הרוצה כל ולכן, ידיהם

כשנתמעטו אח״כ על במעלות עולה אני אדרבא בלבו חשב אחד כל, הלבבות יותר זו למצוה הראוי הנני אני, חברי גבר לכן, ממנו

שאירע… מה שאירע עד הדחק זו הלחץ ".

[פרשת מנחם פני בספר מצאתי וכן תורם המזבח את לתרום שרוצה מי כל בראשונה במשנה "איתא מקוצק: האדמו״ר בשם ]וישב

בכבש ועולין רצין מרובין שהן ובזמן חבירו את מהן א חד ודחף בכבש ועולין ורצין שוין שניהם שהיו מעשה 'וכו מקאצק הרבי 'וכו.

אם חילוק אצלם היה ולא בשלימות תיעשה המקדש בית שעבודת רצונם עיקר והיה שמים לשם כוונתם היתה שבראשונה אמר ז״ל חכמים התקינו ולכן דחיפה לידי הגיעו הבאים בדורות אבל חבירו ידי על או ידו על תיעשה "פייס.

משה הפרשה בתחילת דברים. פרשת על בפירושו סופר החתם דברי המיוסדת מחודשת להבנה אותנו מובילה זו קושיה

את מוכיח רבנו כֻּּלְּכֶׁם אֵלַי "וַתִּקְרְבוּן - המרגלים חטא את מתאר השאר ובין, ישראל אֲנָשִים נִשְלְחָה ּוַתֹּאמְרו ּלְפָנֵינו ּוְיַחְפְּרו

ּלָנו ֶׁאת "הָאָרֶׁץ34 כתב: אתר על רש״י.

- כלכם אלי ותקרבון (דברים אומר הוא ולהלן, בערבוביא - כ, ה וזקניכם שבטיכם ראשי כל אלי ותקרבון )כא

הראנו הן ותאמרו ושלחום הזקנים את מכבדים ילדים הוגנת. היתה קריבה אותה,'וגו את מכבדים וזקנים, לפניהם

ללכת הראשים אבל, לפניהם אלי ותקרבון, כאן את דוחפין וזקנים הזקנים את דוחפין ילדים בערבוביא. , כולכם

הראשים:

רש״י "ותקרבון נאמר סיני הר במעמד וגם המרגלים בחטא שגם, מעיר נוספה המרגלים חטא שבתיאור אלא,"אלי

המילה והודגשה מסביר ההבדל בביאור ""כולכם. שהילדים כך בערבוביא, יחד כולם באו המרגלים שבחטא, רש״י

את דוחפים היתה הקרבה סיני הר במעמד זאת לעומת הראשים. את דוחפים והזקנים, הזקנים – ""הוגנת פי על מסודרת

אחד. לכל הראוי והכבוד ההדרגה

בהבנה של המצב את מתאר רבנו משה, פשוטה – המרגלים בחטא ששררה והערבוביא ""כולכם כדבר ואילו, שלילי

שבמע ההגון "ה״סדר הפוך: באופן הדברים את מסביר סופר החתם אך חיובי. דבר נחשב סיני הר מד

פירש״י כולכם. אלי ותקרבון היה מתוכחתו זה דגם לומר ויש שם. עיין תורה במתן עשיתם כן ולא, בערבוביא

'שבט בספר דאיתא, לישראל "יהודה35 דוחפים ונערים פסח לקנות הולכים ישראלים ראה אחד שר מה אמר, זקנים

המקום. לפני גבהות דאין ואמרו, זאת

במתן כהוגן שלא עשו וא״כ המקום36 לפני גבהות אין דהרי, תורה זקנים ונערים זה את זה עצמם לדחוק להם 'הי

לפני כולם נצבו אלא כן ולא, ידחפו נשיכם טפכם אח״כ ישראל איש כל שבטיכם זקנים ראשים בסידור 'ה, וגרך

כולם באו בהתלוננות וכאן הלזו. בתוכחתו להם רמז וזה, בערבוביא

היתה הפסח קרבן הקרבת שני בית בימי לפיה עדות מביא סופר החתם את דוחפים הנערים והיו, בערבוביא על, הזקנים

לפני גבהות ש״אין להורות מנת עבודת צורת היא שכך סופר החתם מסיק מכאן "המקום. הציבורית: 'ה הגדול מראה

הערבובי של והנהדר ציבור של א וגדולים קטנים, גדול הקטנים של זלזול בזה אין וביקורת. סדר ללא, כאחד, בגדולים

לאהבת כלל-ישראל של ביטוי אלא כבוד לפני חיובית והתבטלות 'ה ומצוותיו37 תורתו,'ה משה שטענת יוצא ממילא.

הר במעמד היוצרות: את הפכו שהם בכך היא ישראל כלפי רבינו ראוי שבו, סיני – ערבוביא להיות היתה ה היה שם, סדר

סדר38 במקום ערבוביא היתה – מרגלים לשליחת הבקשה בשעת ואילו.

נו סופר החתם שיטת ביישוב וגם שאנו בדרך הדברים את ליישב יותר וראוי שניתן נראה למעשה אמנם זו. ברוח המשנה את להסביר כל

בגוף מציעים ערך על שיתבאר וכפי, המאמר מצוות. בקיום "ה״ערבוביה

34 דברים כב, א

35 "שארית בשם ספר מוזכר סופר החתם בדברי הערה א [פרק המגיה הערת פי על לשונו ותיקנו "יוסף. החתם שכתב שמה שציין, ]לב

"שארית ספר בשם הדברים את סופר טעות: הוא "יוסף וירגא בן שלמה (לרבי יהודה שבט "צ״ל ש״י ר״ת שנכתב וכנראה,)ז״ל

ופוענח "בטעות.

פרק ד״ה הספר לסוף (קרוב אלפונשו למלך וירשוריש השר בתשובת שם נמצא ד״ז יספר: וכה,)יו״ד מה כפי הפסח קרבן "ענין

שרא (מפי כולו לי והוגד קצתו יתי )היהודים… לעבודה שכשיוצאין היהודים, ומתקנת או הלאה גש לחבירו אדם שום יאמר לא, זו

הניחני שיאמר מדרך אינו זה כי לכהנים ושאלתי מלכם. דוד או שלמה האחרון היה אפילו, ואעבור להראות הוא כי והשיבו, המוסר

שוים כולם שעות ובאותם ממש בעבודתו כש״כ עבודתו הכנת בזמן המקום לפני גבהות שאין "לטובה.

ישמעאל דרבי במכילתא ומצאתי פרשה דפסחא מסכתא, [בא צאן לכם וקחו משכו אומר שהוא לפי נאמר למה ישראל. עדת "כל ]טו:

למשפחותיכם למשפחה אלא כשר אינו דורות פסח אף למשפחה אלא כשר אינו מצרים שפסח כשם יכול 'וגו ישראל עדת כל ת "ל

בא דורות שפסח מגיד "בערבוביא.

36 בביכורים במשנה, [ג כתפו על הסל נוטל המלך אגריפס אפילו הבית להר הגיעו הבית להר שמגיעין עד לפניהם מכה "החליל ]ד:

שמגיע עד ונכנס פירוש ראה "לעזרה. בתרא בבא מסכת יעקב העין על ""הבונה, [ה בג אדם שיעסוק עוד "כל ]סט: במצות ועצמו ופו

לפניו יכשר המעלה גדול יהיה אם ואף המלך אגריפס אפילו אמרו מלך לפני תתהדר אל שאמר כמו המקום לפני גבהות אין כי 'יתב

וכל הכהן אל ובאת המקום אל והלכת בטנא ושמת האדמה פרי כל מראשית ולקחת נאמר הבכורים ובמצות ונכנס כתפו על הסל נוטל בעצמו הכל שיעשה הבית לבעל מצוה הפרשה "ממש.

37 על סופר בחתם ראה היום נצבים "אתם הפסוק על ניצבים פרשת, התורה [דברים "כלכם, כט ]ט: " … מאהבה כשהתשובה אבל

לזכויות… ויהפכו לכבד בערבוביא יחד כולם באו 'ה זוכיות הון, מהונם לפני שוע ניכר לא ואיחור קדימה אין ובזה, מעונותיהם, דל

להביא. . ומרבה זוכה הקודם ו כל המכוון את ונבוא מואב… בערבות הברית בכריתות עתה הנה, בעזה״י בברית עמדו שכבר אותן

בעגל והופר סיני בהר הראשון הי״ת לכבד ובאו תשובה העלי עתה המה, ובמרגלים באו והמה, בזכויותיהם אעפ״י, בערבוביא

שבטיכם ראשיכם סדורים הם שבפסוק נצבים היו מ "מ,'וגו לעיל כולכם אלי ותקרבון בפסוק כפירש״י, בערבוביא 'בפ ע״ש. , דברים

ישראל איש כל ומסיים בעלי שהיו מפני, בערבוביא "תשובה…

38 בחידושי וגם יקר בכלי גם מצאתי והנה חידושי [בעל מגור מאיר יצחק 'ר לא סיני שבהר כך על היתה שהביקורת שביארו ]הרי״מ

סופר. החתם רבנו של המיוחד החידוש על בהירות ביתר לעמוד נוכל לשונם שמדקדוק אלא עירבוב, יא היתה

כמין מתבארים ביומא המשנה דברי הללו הדברים לאור השלב שלבים: שני מתוארים במשנה שכן ופרח. כפתור, חומר

הראשון המזבח את לתרום הרוצה כל,"בראשונה "ובזמ השני והשלב,"תורם ועולין רצין - מרובין שהם ן והנה "בכבש.

ש״הן בכך תלוי השני השלב מדוע לתמוה יש הן אם וכי,"מרובין מקום אין - בלבד שניים ואפילו, מועטין של "ל״תחרות

ועליה ריצה? ובכבש

החתם דברי פי על חשבון על המצוות אחר ברדיפה שהערב, סופר מצד אינה, חבירו של הצורה מצד רק אלא, עצמה

שהרי ברורה. התשובה "ה״ערבוביא יש כאשר אלא אינה ""ערבוביא שיגיעו ראוי מועטין יש כאשר ואילו,""רבים

לרעך "ואהבת של הכלל קיים רוחניים שבעניינים העיקרון פי על – והסכמה לפשרה כפשוטו39 ממש "כמוך.

כאן: דברים על יקר הכלי וז״ל בערבוביא רש״י פירש כולכם. אלי "ותקרבון היתה כהוגן תורה מתן של קריבה 'וכו לו למה 'וכו.

ל התוכחה מענין זה שכל לפי אלא תורה. מתן של קריבה עכשיו להזכיר מתן של הקריבה על אתכם מאשים אני עתה כי ומר וכך, תורה

כל לבבכם זה והיה יתן מי אמרתי לפניהם ושלחום הזקנים את מכבדים ילדים כשראיתי זכות לכף אתכם דנתי תורה במתן להם אמר מתן של קריבה שג ם למפרע מילתא אגלאי הזקנים את דוחפים ילדים בערבוביא באתם המרגלים לשלוח כשבאתם האמנם הימים.

רחוק התורה קנין אבל הגוף קניני חפציכם שכל ראיה היא ואדרבה שמים לשם כהוגן היתה לא תורה הילדים שלחו כן ועל, מכליותיכם

בישישים כי התורה לקבל קודמים אתם לומר לפניהם הזקנים את אחר אמרתם כי לנו נאותה התורה אין כי אחרונים ואנחנו, חכמה

יט ב - (שמואל שנאמר כמו כך כל הזה העולם חמדות אחר הומה ואינו שלו הטבעי חום כ בה כבר זקן שכל את עבדך יטעם אם )לו

היום עוד הן באהבים נתעלסה ואנחנו בחכמות להתעסק יאות להם כן על אכל אשר קולות מהיות ורב, גדול זקנה לעת באוהלינו 'ה

הזק את שכיבדו לכיבודם טעם היה וזה כוחנו ככלות מרגלים לשלוח כשבאתם שהרי תחילתו על מוכיח סופו כי זה על והמופת נים.

מן אשר הזה העולם בחמדות להשתמש קודמים אנחנו לומר ידים בשתי הזקנים דחיתם בה טוב כל יחסר לא אשר הארץ את לנחול כדי התורה עול וליתן מעליו להקל הכיבוד ולפעמים זה את זה מכבדים התורה בעסק שדוקא בישראל המדה כך היום ועוד מוצאם. הארץ

על כבודו לפי ואינו זה זקן לומר הזקנים את הילדים יכבדו לא לעולם כי מישראל כבוד גלה ממון לעסק כשבאים פנים כל ועל, זולתו

כל דייק שרש״י ונראה לכלום. שוה לנגדם תבונה ואין חכמה ואין גבר דאלים כל אלא הנאה באיזו להקדימו וראוי ובזהב בכסף לעשות

את לנו ויחפרו מדאמרו זה לו והשיבו זה למה שאלם לזקנים קדמו שהילדים זו קריבה משה כשראה פירושו כך אלא מיותר לנו, הארץ

אם כי שוין אינן הארץ חמדות כל כי להם ולא לנו הארץ לנו שיחפרו כדי להם התורה קנין אבל לנו הארץ שדוקא מזה ומדויק, לנו

מ הבנתי מכאן כהוגן שלא תורה מתן של קריבה שגם דבריהם "היתה.

דברים על הרי״מ ליקוטי בספר [הו״ד מגור הרי״מ וז״ל אם הוגנת היתה תורה מתן בעת קריבה אותה דאם קשה ולכאורה "ע״ש ]כאן:

היסב לשמוע כדי יותר לדחוק להם ראוי היה תורה שבמתן לפי מהתוכחה זה שגם לפרש יש אך התוכחה בתוך כאן נזכרת היא למה כן נחלת עבור בערבוביא לבוא להם היה לא המרגלים במעשה אבל יותר ולקבל "אדמה.

כן ועל תורה. מתן מאשר להט יותר נראה היה המרגלים שבענייני כך על היתה הביקורת שעיקר עולה מלשונם והנה מתן של "ה״סדר

להתפרש היה שיכול, תורה מתפר המרגלים חטא אחר "כ״אחדות לעבודת קריר כיחס ש 'ה.

לפני גבהות ש״אין הוא עניינו שעיקר והיינו יותר. הרבה שכתוב נראה סופר החתם בדברי אמנם עניין יש שלשיטתו והיינו "המקום.

את דוחפים שהילדים בכך עצמי כל ידי על גמורה בהסכמה זה וכל, זקנים בעבודת הלהיטות רק לא ניכרת בזה שכן, הצדדים אלא 'ה

הש לפני ישראל כל של הגמור וויון הצורה היא – גופא הזה השוויון על המורה המיוחדת הצורה דווקא לכן 'ה. מעצם יותר, המבוקשת

לעבודת אחד כל של הפרטית הלהיטות 'ה.

[פרק התוכחה בנתיב מהר״ל לשון ועיין ]ג: (ברכות דוחקא דכלה אגרא לפרש "ויש, ו ד אדם בני הרבה כאשר כי מפני,)ב וחקים

ממליכים שבזה דוחקא דכלה אגרא ולכך הדרשה עצם וזהו מלך הדרת עם ברוב כדכתיב הוא ברוך הקדוש כבוד זהו הדרשה לשמוע שרוצים הוא ברוך הקדוש עם ברוב התאספות של בצורה שנראה התורה כבוד על מדבר הוא בדבריו הרי "במלכותו. והוא, ובדוחק

סופר. החתם דברי כעין

39 להבי ויש ליסוד חיזוק א המצוות של ציבורית ברדיפה עניין שיש, זה – הפרטי קיומה מצד לא, בערבוביא יוסף רבנו של מתיאורו

[סימן לשמה תורה בשו״ת חיים מצת לחלק בעה״ב של מנהגו וראה פסח בליל אחד בעה״ב אצל נתארח אחד ת״ח "שאלה ]קלח:

הא עליה ולומר ההגדה קריאת מתחילת לפניו מוכנה שלו מצוה מצת אחד לכ שיהיה כדי ההגדה קריאת קודם הבית בני לכל מצוה עליו כולם מתקבצים המצות להם לחלק ידו מושיט וכאשר מצות מלא סל לפניו להביא ההוא בעה״ב של דרכו הסדר וכל עניא לחמא

למה האורח להם ויאמר משובח ה״ז בראשונה וליקח לחטוף הזריז וכל בראשונה מנתו לחטוף זריז להיות רוצה אחד וכל אחת בבת הרבה והותר לכולכם סיפוק ויש לכולכם נותן שבעה״ב מאחר בראשונה מנתו לחטוף ירצה אחד וכל אחת בבת כולכם לבוא כן תעשו

תגשו או לפניו מנתו אחד לכל הבעה״ב ויושיט השלחן על במקומו אחד כל שתשבו טוב יותר אדרבה עוד 'א ותקחו הבעה״ב לפני 'א

בנ רוצה אחד וכל עלינו חביבה הזאת המצוה כי להראות מצוה חיבוב בשביל כן עושים אנחנו הנה להאורח הבית בני ויאמרו ומתון חת כונתכם שכך ידעתי אנכי גם ויאמר האורח ויען אצלינו חיבתה ומוכיחים מראים אנחנו ובזה המצוה מצת את במהרה ליקח להקדים

זה שדבר ולומר גיסא לאידך לדון אפשר נמי עוד גם כרעבנותא מחזו כן תעשו אם דאכילה מידי הו א זה דדבר כיון אעפ״כ אך לטובה

האורח החכם בדברי ממש יש אם שואלים והנה כבוד בדרך בנחת יקחנה ולא לחטוף יבוא אחד שכל במצוה זלזול אדרבה הוא 'הנז

עדיף… כמנהגם יעשו אדרבה או״ד הזה המנהג ויעזבו בג איתא תשובה האי יוסף רב לן בדיק רבא אמר ע״א קל״ג דף דחולין מרא

הוה מריש אביי אמר מעצמו שיטול ולא ונתן ליה ופשטנא במצוה מזלזל קא זלזולי או מצוה מחבב קא חבובי מתנתא דחטיף כהנא לי הבו אמרי מימר חטיפנא לא מיחטף מעצמו שיטול ולא ונתן להא דשמענא כיון מצוה מחביבנא קא חבובי אמינא מתנתא חטיפנא

ונתן של הברייתא דשמע קודם אביי נמצא ע״ש. 'וכו למידן וליכא הוא מצוה מחבב דקא עביד שפיר חטף דאם ליה פשיטא הוה 'הנז

הבית להרגיש - עושים הם דיפה נראה ונתן של דברייתא דינא האי דליכא השאלה בנידון השתא וא״כ זלזול. של גיסא לאידך ביה בש כולם בקיבוץ כונתם כל שבאמת מאחר המצוה מחבבים שהם ונראה ניכר בזה כי בראשונה מנתו לחטוף יזדרז אחד וכל המצוה ביל

בליל רק אלא כן עושים דאין כיון אינו זה כרעבנותא דמחזי האורח שטען מה וגם המצוה. חיבוב להראות שרוצים זאת בעבור הוא

ובריך חטוף סוגיית

נוגע סופר החתם לשיטת ביאור הטעונה נוספת סוגיה אמן40: ועניית ברכה בדיני העוסקת לסוגיה ת

בריה: לחייא רב ליה אמר ובריך. חטוף בריה: לרבה הונא רב אמר וכן ובריך. חטוף, ברי

דעני ממאן עדיף דמברך, למימרא, אמן מן יותר אמן העונה גדול אומר: יוסי רבי, והתניא! המברך… תנאי -, היא

אמן העונה ואחד המברך אחד דתניא: אמן. העונה מן יותר למברך שממהרין אלא, במשמע

"חטוף לבניהם שהורו אמוראים שני של הנהגתם על מספרת הגמרא - ובריך "חטוף ביאר אתר על רש״י "ובריך.

לך שיתנהו מחזר הוי ברכה של כוס כשמושיטין הוראה על תמהה הגמרא "ותברך. ש״גדול הוא הידוע הכלל שלכאורה, זו

מן יותר אמן העונה מיישבת הגמרא מהעונים. ולא מהמברכים להיות בניהם את האמוראים הדריכו מדוע וקשה,"המברך

העונה מן יותר למברך ש״ממהרין האומרת ברייתא פי על שם: רש״י ופירש "אמן. ליתן - למברך "שממהרין "שכר.

אמן. העונה על מעלה למברך שיש דעות שישנן נראה זו מברייתא

האמ הוראת והנה כאשר אפילו ולקיימן המצוות אחר לרדוף לאדם שיש העיקרון על לכאורה מיוסדת לבניהם הנ״ל וראים

עם מתיישבים אלו דברים כיצד לעיין יש ממילא המצווה. אותה את לקיים אחרים של האפשרות חשבון על בא הדבר החתם רבנו של העיקרון לחיי קודמין "חייך של הכלל לפיו, סופר לדבר לתת ונראה רוחניים. בעניינים ש ייך אינו "חברך

תשובות. מספר

ראשונה תשובה אותם ללמד בעיקרה באה לא לבניהם הללו האמוראים שהוראת לומר שאפשר, היא ללמד אלא,""לחטוף

ההלכה על לתזכורת כאמצעי באה היא הברכה את לחטוף ההוראה אמן. מהעונה יותר למברך מעלה שיש )(לשיטתם

העיקרון ולא, הזה אחרים. חשבון על מצוות לקיים "כ״כלי

אמרו בזה וכיוצא הזאת. בלילה מצה לאכול וצונו במצותיו קדשנו אשר השי״ת מצות לקיים המצוה בשביל כן שעושים ניכר הנה פסח שבת בסעודת רק אלא כן עושה דאינו משום כרעבנותא מחזי ולא גדולה פרוסה לבצוע שטוב שבת בסעודת המוציא בפרוסת בגמרא

מצ חיבוב בשביל כן שנהגו אלו נראה כן כי הנה היא. פסוקה הלכה וזו החול בסעודת ולא מנהגם את יעזבו לא שמים לשם וכונתם וה

בהשכמה הקהל באים אשר טוב ביום הלולב בברכת שלי בעיר ראיתי בזה כיוצא והנה הטוב. כמנהגם בשנה שנה מידי יעשו כה אלא

צפ עומדים וכולם אחת בבת הקהל מן רבים באים יוסף פורת בן אך בסוכה. ומברכים כשר ואתרוג לולב לו שיש המזכה בית אל ופים

שבהדיוטים הדיוט ואפילו ולברך הלולב ממנו ליטול הסוכה בתוך המזכה אצל להתקרב כדי זא״ז ודוחפים זא״ז ודוחקים המזכה בבית

המזכה בבית גדולה הרגשה ויהיה המכובד קודם לברך זריז להיות רוצה אלא ממנו המכובד האיש בכבוד חושש ואינו משגיח אינו הדחיקו ומרוב אדם בני מרוב כי באמרו בעיניו ישר ולא הזה מנהג על תגר קרא אחד והנה זא״ז. ודוחקים זא״ז שדוחפים והדחיפות ת

זא״ז ודוחפים זא״ז דוחקים יהיו ולא ולזקנים למכובדים מקום ההדיוטים ויתנו ובמתון בנחת מעט מעט לסוכה שיכנסו נכון יותר 'וכו.

העושים ישראל על תגר תקרא אל ואמרתי באים שהם ממעל בשמים בעדם להליץ יושר מליצי יעמדו שבזה להו אהניא הא ואדרבה, כן

זריז הוא אחד וכל עליהם חביבה היא אשר המצוה חיבוב בשביל הכל זב״ז ודוחפים זב״ז ודוחקים אחת בבת באים וכולם בהשכמה

סניג עליהם יהיה זה בדבר וחרדתם והרגשתם המייתם מקול ואדרבה קודם. רגע אותה לקיים צריך אחד שכל ודאי ורק גדולה וריא

בידו… הלולב שתופס אחר ובכונה במתון לברך ליזהר ".

בקיבוץ הבית "להרגיש שכתב בדבריו זאת הדגיש שכן ההתקבצות. של הציבורית התהודה עניין רבנו בלשון שמודגש הרי,"כולם

בבית גדולה הרגשה "ויהיה והרגשתם המייתם "מקול,"המזכה ו "וחרדתם. שההמייה היינו הדחיפות, הציבורית הם, והערבוביא

וציבור. כקהל ישראל כלל של המצוות חיבוב תחושת את הנותנים של לידם יגיע ודאי לולב אותו שהרי, ועוד אחד כל ובסוף, כולם

לקיים יזכה ואחר על חובתה מצד המצווה את לקיים כדי להידחף סיבה ואין, המצווה דוחפים שקטנים בכך השבח מה כן ואם, הפרט

סביב בערבוביא הבא הגדול ההמון קול הוא שהעניין ודאי אלא הגדולים. את המצווה ערך ובזה, המצווה גדלות אין כי וניכר, עולה

בפני וקטנות בפניה. שווים כולם אלא, המצווה

או״ח [ח״ב פעלים רב בשו״ת רבנו של בדבריו עוד ועיין 'סי מזמ לולב נטילת "ובענין ]ב: שלא יע״א עירנו פה נוהגין היו הקודם ן

שנראת הארץ על החמה הנץ אחר אם כי לברך בית הרב סברת ע״פ לברך נהגו כת״ר משנת אך, לנו יוסף פורת בן הקהל כי מפני, דוד

נתרבו מן בתים ארבע או בשלש אלא מצוי היה לא ראשון טוב ביום לברכה הכשר ואתרוג, מאד טוב ב יום זריזין והצבור, היחידים

כדי הברכה ששם היחידים לבית השכם בבוקר לבא ראשון ו, לברך בדוחק הברכה זמן עד להמתין צפופים עומדים וכשיתחילו, הרבה

דוחקים הם לברך שיפסל הזה הדוחק מחמת ויזדמן חבירו, קודם ולברך לחטוף רוצה אחד וכל, זא״ז ללכת הוכרחו כן על, האתרוג

בעני ז״ל ב״ד הרב סברת אחר נץ ן להקדים כדי, החמה קמא באים הצבור ובזה, הזמן ומברכים, קמא "בהרווחה.

התשובות שתי את והרואה לשמה. תורה שו״ת את כתב מי מחלוקת שישנה ידוע והנה ניכר – פעלים וברב לשמה תורה בשו״ת, הנ״ל

אומר יביע ובשו״ת לשמה. תורה שו״ת של המחבר הוא חיים יוסף רבנו כי לסברא גדול חיזוק ובזה יצאו. אחד כמקור, [ט דן ]צו

ע״ש. זו. ראיה הזכיר ולא – חיים יוסף לרבנו לשמה תורה שו״ת של הייחוס באמינות

שינוי זה ובעקבות והדחיפות הדוחף מחמת נפסל שהאתרוג הוא פעלים רב בשו״ת חיים יוסף רבנו שמתאר שמה לציין יש גררא אגב

– ההתנהלות את מ ממש זה ואירוע מבטאת הזו שהריצה שאף הכבש. על הכהנים של הריצה עם מתארת ביומא שהמשנה למה קביל

את ושבר חבירו את אחד דחף דבר של שבסופו הרי – למצווה שרוכשים הגדול והכבוד החיובית הערבוביא את את שינו ומאז, רגלו

מראש. הפייס את לעשות והחלו ההתנהלות

40 ברכות ב, נג

שניה תשובה בעניית הרבים זיכוי על כאן ומדובר שהואיל, היא – ""אמן לרעך "ואהבת של קיום כאן יש כן אם "כמוך

"חטוף של ההוראה לפיכך רוחניים. בעניינים הזכות לצורך אינה "ובריך מעלת על להורות באה היא – הפוך אלא, הפרטית

הרבים. זיכוי

תשובה התוספות41 דברי פי על, שלישית:

נוטל - אמן העונה ואחד המברך אחד חטוף ליה אמרינן ולהכי שכר ליתן תחילה למברך שממהרין אלא, שכר

ובריך.

התוספות מלשון "חטוף לבניהם הורו שהאמוראים שהסיבה, משמע למברך שיש השכר הגעת מהירות מפני הוא "ובריך

את לחטוף יש המצווה עילוי מחמת שלא והיינו אמן. העונה לעומת הזה. בעולם לאדם המגיע שכרה מחמת אלא, הברכה

ואם חבירו42. לחיי קודמים שחייו סופר החתם מודה הלא הזה לעולם הנוגעים בעניינים, כן

המאירי43 מלשון ללמוד ניתן נוספת תשובה:

המטה כונת פעמים שרוב אלא עוד ולא הברכה את לשמוע שכיון כל שבירך כמי הוא הרי המברך אחר אמן העונה

המברך… מן יותר אמן העונה גדול אמרו זה סמך ועל המדבר מכונת יותר גדולה לשמוע אזן עצמו את שאומד כל

כלומר ובריך חטוף לבניהם החכמים גדולי אומרין היו זו כו ו נה ועל שיברך לו נוח מעולה בכונה ברכתו להיות

מדאי. יותר בדבר יסרהב ולא בכך זריז שיהא

מאידך המדבר. לעומת לשומע שיש האוזן והטיית הכוונה ריבוי מחמת היא המברך על אמן העונה שמעלת מסביר המאירי

– מדבר שהוא למרות לכוון שיכול מי של במצד להיות לו עדיף ה״עונה ולא "ה״מברך בהחלט אפשר זאת לאור "אמן.

במ שהכירו האמוראים שגדולי להבין – מברכים הם כאשר גם יותר מכוונים שהם ילדיהם עלת ולברך להזדרז להם הורו

לכולם: טובה זו הנהגה שכן, בעצמם כדי תוך גם מכוונים הם שכן טובה היא לבניהם המשתתפים שאר ועבור, דיבור

ויענו שישמעו הנהגה זו גם ""אמן הדיבור. שעת מאשר השמיעה בשעת יותר מכוונים האנשים רוב שכן, נאותה

שום כאן אין המאירי של פירושו לפי כן אם הצדדים. לכל רווח כאן יש אלא - אחרים חשבון על מצוות של ""חטיפה

סופר. החתם של שיטתו את לחלוטין תואמים ודבריו

על יתר ש״חטוף הסביר המאירי, כן יותר בדבר יסרהב ולא בכך זריז "שיהא היא הכוונה "ובריך עולה זו מלשון "מדאי.

חטיפת של אקטיבית לפעולה עניין אינו כאן שמוזכר "שה״חטוף (כנראה המידה על יתר להימנע לא רק אלא, הברכה

מענוה המצווה44 את מלקבל )וצניעות. פרשנות – עצמה בפני אפילו, זו החתם של העיקרון את לסתור לא כדי בה די

סופר.

לתירוץ והצעה סופר החתם על משה האגרות קושיית

ק החתם של ביעתו לחיי קודמין "חייך שהכלל, סופר – ומצוות תורה של רוחניים בענייני נאמר לא "חברך זכתה

הגאון הוא בדבריו לדון שהאריך מי הפוסקים. בקרב להתייחסות משה 'ר דבריו45 על להקשות שהרבה, פיינשטיין:

41 נזיר תוספות אחד ד״ה ב, סו

42 יש לבא שממהר לשכר לזכות כדי רק הברכה את לחטוף לבניהם להורות האמוראים שראו תמוה קצת התוספות פירוש שלפי, להעיר

[ברכות דוד יד בספר העיר זה וכעין אמן. שעונה ממי יותר, נג [בד״ה שם התוספות מדברי "אמנם ]ב: אחד דתניא דהא נראה ]אחד

גדול אחד ואין שוים דתרווייהו היא כפשוטו אמן העונה ואחד המברך רק, מחבירו שכר לפרוע 'שממהרי חטוף דאמר ורב, למברך

לפירוש קצת להעיר ויש למברך. לפרוע ממהרין יש משום היינו ובריך חטוף רב קאמר שפיר טפי עדיף המברך אם דבשלמא, התוספות

מ גדולה היותר המצוה לעשות עצמו לזרז יש דוודאי, ובריך קלה של שכרן יודעים אנו שאין פי על אף, הימנה באבות דתנן כמו, מצות

של שכרן יודע אתה שאין כבחמורה קלה במצוה זהיר הוי אמנם, מצות לו אמר השכר פרעון מהירות משום ורק הן דשוין 'להתוס

בשביל המצוה עושה הרי א״כ, לחטוף לקבל ע״מ הרב את המשמשים כעבדים תהיו אל ותנן, השכר ויש, פרס "ליישב.

43 נזיר מאירי ב, סו

44 26 [ברכות יעב״ץ הגהות ועיין. , מו יסרב שלא קאמר הדין ע״פ כשהוא ובריך חטוף שאמרו אותה "וכן פירושים: שני שהביא ]א

פסחים שלהי ועיין וברכה. במצוה בין בממון בין זכה. הקודם וכל גבר דאלים כל דאז שוין בשנים מיירי א״נ לקבלו. ימהר אבל אמר לא גדול דבמקום משום וצ״ל ש״ב כוס לקבל ירצו לא הגדולים שצדיקים שלא דהו״ל ו שמעיקר סובר שהיעב״ץ הגם והנה "כדין.

דאלים "כל שווין בשנים הדין נוספים (ומקורות השני מפירושו שעולה כפי,"גבר (בפירושו כאפשרות מעלה הוא מקום מכל,)בכתביו

ש״חט להסביר )הראשון וף הדבר שטעם ונראה בלשון. דוחק אינו זה שפירוש חזינן כן ואם לסרב. לא רק הוא "ובריך מצאנו שכן, הוא

בברכות, [לד צריך - התיבה לפני העובר רבנן: "תנו ]א: בו שאין לתבשיל דומה - מסרב אינו ואם, לסרב - מדאי יותר מסרב ואם, מלח

ראשונה פעם - עושה הוא כיצד מלח. שהקדיחתו לתבשיל דומה שניה, יסרב רבנן: תנו ויורד. רגליו את פושט - שלישית, מהבהב

ומיעוטן קשה רובן שלשה הן: ואלו, יפה, שאור, ומלח [או״ח ערוך בשולחן להלכה נפסק וכן "וסרבנות. , נג באו הכא כן ואם ]טז.

להיות בעניין שנוקטים סירוב שאותו להשמיענו אמוראים אותם נוהג אינה, ש״ץ לקמן אומרת שהגמרא וכפי ברכה. של כוס בעניין ת

, [נה רב "ואמר ]א אדם… של ושנותיו ימיו מקצרים דברים שלשה, יהודה ואברכה דכתיב - מברך ואינו לברך ברכה של כוס "מברכיך.

רו שלא באורח היינו – מברך ואינו ברכה של כוס לו שנותנים מי על שהעונש שכתב כאן רש״י בפירוש עויין אך הבית. לבעל לברח צה

חיים דרך מהר״ל ראה, [א בברכות יעב״ץ בהגהות עוד וראה כאן. במהרש״א לזה וקרוב, ]יב, [מו ]א.

45 ד אות כו סימן ד חלק העזר אבן משה אגרות שו״ת

גדול כלל זהו כמוך לרעך ואהבת שאר״ע מה על סופר חתם ודברי ומצות בתורה הוא, בתורה דבעניני, דוקא

מאד. תמוהין - קודמין דחייך ר״ע דרש הא עוה״ז

מלמוד וכ״ש עדיף הוא בנו של תורה מלמוד שאף ע״ב כ״ט דף בקידושין כמפורש קודמת תורתו ודאי דבתורה

דאחרים. תורה

חבירו… לבן קודם בנו ובן בנו לבן קודם שבנו פסק ובה״ב זה. שפסק ה״ד מת״ת פ״א ברמב״ם ועיין ובתורה

אף האחרים מללמד האחרים סדרים ללמוד קודם הוא שלם סדר ואפילו אחת מסכת כבר שיודע מי שאף ברור המסכת… אותה

לקיים צריכין חבירו ו הוא אם מצוה ולענין על יעבור חבירו ל יתן שאם ודאי - לאחד אלא וא״א, מצוה, העשה

דברי מובן לא לכן בכוונתו. וצע״ג, החת״ס

סופר: החתם דברי על תמה פיינשטיין משה 'ר

של הלימוד חשבון על אפילו חבירו את ללמד צריך שאדם לומר ניתן כיצד תמה הוא – התורה לימוד מצד א. מדין, עצמו

– שלהם הלימודיות וביכולות בחריפותם שווים והבן האב שאם מבואר ובפוסקים בגמרא הלא כמוך. לרעך ואהבת האב

לבנו. קודם

לרעך "ואהבת לקיים שיש להבין ניתן כיצד תמה הוא כן כמו ב. מצה כזית לו שיש מי והלא – מצוות לקיום ביחס "כמוך

מצוות בזה מבטל הוא הרי – חבירו ל יתנה והוא להתיר אפשר וכיצד, עשה? זאת

סופר. החתם רבנו את ולהצדיק משה האגרות קושיות את ליישב יש דעתי ולעניות

בק הגמרא שהרי ידושין – שווים ובנו האב אם אמנם, אומרת חריף שהבן באופן אך תורה. תלמוד בעניין לבנו קודם האב

– מאביו יותר "חייך רוחניים בעניינים שגם משה האגרות של העיקרון לפי נלך ואם אליו. בנו את להקדים לאב יש

– "קודמין עבו שלו תורה תלמוד על לוותר לאב ההיתר מה ביאור צריך אז ר את רואים אנו מכאן שדווקא אלא? בנו

החתם של העיקרון היותר הצד על המצווה קיום את להעדיף שיש, סופר אם ולכן המצווה. בפני שווים כולם שכן, טוב

שווים ובנו האב שאם כמובן הבן. את להעדיף יש – טוב יותר אצלו תתקיים תורה תלמוד ומצוות יותר חריף הבן, בחריפות

לעש לאב אין לטובת מממונו ולוותר מעשה ות רווח שום אין בזה שכן, בנו קודם האדם ביד נמצא ממון וכל והואיל, תורני

והבן האב בקרבת מונח ספר שיהיה מקרה יהיה אם אך לבן. קודם שהאב אומרים אנו לפיכך לשימושיו כל והספר, בשווה

בפני לשימוש עומד הבן על או האב על חובה תהיה לא סופר החתם יפ שעל מסתבר בחריפות: שווים ושניהם, שניהם

השני46. חשבון על הספר את ""לחטוף

החתם דברי על שהודפסה הגה פי על זה לתירוץ יסוד ונראה שמעון רבי - רבנו נכד יד תחת שיוצאה, סופר וז״ל: , סופר

רק אמר לא מ״מ שוים… ושניהם מצוה עושה הוא גם לאחרים שמלמד עי״ז כי ''כמוך

בפ החתם שלפי להדגיש היא זו הגהה כוונת שטות חבירו את לאהוב יש - רוחניים בעניינים, סופר ""כמוך יותר לא, ממש

החתם בהבנת מטעות להוציא באה זו הדגשה פחות. ולא יותר חבירו של טובתו את להעדיף לאדם שיש ולטעון, סופר

ש הדוגמא – סופר שמעון רבי מסביר – ולכן עצמו. טובת מאשר תלמוד של דוגמא היא סופר החתם נקט האדם שבה, תורה

שלו המצווה את מבטל לא משלו נמוכה שרמתם אחרים שמלמד מי שכל והגם אחרים. עם אותה חולק אלא, לחלוטין

שיקול לעשות לאדם יש עדיין – נפגעת לימודו איכות לחובתו המצוות את ולקיים להתקדם הפרטי רצונו בין המאזן, כללי

אחרים. של המצוות לקיום גם לדאוג

46 ד [חלק פלק דוד לג״ר יהגה ובתורתו ובספר 'עמ א. מבואות: שתי על מיוסדים ודבריו משה. האגרות לקושיות יישוב הציע ]שפט

סופר החתם שכתב מצאנו לא ב. עצמו. של ללימוד בנו של התורה לימוד את להקדים לאב יש – מאביו חריף הבן שאם הלכה מצאנו לרעך "ואהבת לקיים לאדם שיש במפורש בלבד. תורה תלמוד בעניין אלא רוחניים בעניינים "כמוך

מש״כ… ע״פ בזה "והנראה סופר: החתם שיטת את לבאר פולק הרב כותב הללו ההקדמות שתי לאור סולובייצ׳יק משה הג״ר בשם

יש ת״ת דבמצות זצוקלל״ה דינים: 'ב לעצמו ללמוד 'א מחזיק אבל לומד לא הוא אם ואף התורה. בידיעת העולם את למלאות 'וב

יותר בנו אצל ויתקיים שיבין בזה כי קודמו יותר החריף בנו ומשו״ה לומד. הוא כאלו נחשב התורה בידיעת העולם שיתמלא וגורם בעולם. תורה יותר יש הרי מעצמו להחזיקו אתו שהתקשר מי בכל אלא בנו אצל רק נאמר זה דין שאין לבאר מו״ר שמוסיף שם 'ועי

כאילו נחשב אבל ללמוד מצליח לא הוא אם 'שאפי דב שס״ל במה החת״ס כיוון דלזה ונראה בעולם. תורה להרבות גרם כי, לומד מצות

מצותה. זהו כי - בעולם תורה להרבות אחרים עם ללמוד מלימודו לבטל חייב דבת״ת קודמין חייך אין ת״ת עצמו מבטל הוא אם 'ואפי

מצות לשאר דומה דאינו ומשום מלימודו הוא אם בת״ת אבל המצוה קיים לא הוא להשני במצוה נותן הוא אם ודאי התם כי, בכלל

מצוה מקיים ודאי השני עם לומד שעה." באותה ת״ת מצות מקיים שפיר ללמוד לאחרים גורם אבל לומד לא הוא אם 'ואפי

ברורה פולק הרב של הסברתו שום שאין עולה דבריו לפי שכן סופר. החתם של היסודי החידוש את עוקרת שהיא נראה כי אם, מאד

לרעך ש״ואהבת בעיקרון חידוש ללמד הסיבה אם שהרי גשמיים. ולא רוחניים בעניינים הוא "כמוך הלימוד חשבון על אפילו, אחרים

– שלו - בתורה העולם את למלא האדם על החלה המצווה גופא שזו בגלל היא לחברו האדם של אהבה לחובת קשור זה שאין הרי

המצווה גופא זוהי אחרים מלמד שאדם מה פולק הרב של הסברו לפי! כמוהו ולא עצמו באהבת ספוגה עדיין להיות יכולה והיא, שלו

"חייך של הכלל זו הסברה לפי רעהו. באהבת קיים עדיין "קודמין למלא שלו במצווה עוסק הוא אחרים מלמד שהאדם בשעה שכן, פה

דרך בתורה העולם את רוח מעלה סופר החתם בלשון עיון זאת לעומת חבירו. שהוא "ה״חפצא כולם רוחניים בעניינים לפיה, אחרת

"חייך של דין ואין, שווים "קודמין.

כמו משה מהאגרות מלשון גם, כן החתם כנגד טענתו שכל, משמע מעצמו מצווה מפקיע שהאדם באופן דווקא היא, סופר

מצה כזית לאחד שיש באופן וכגון אחר. מישהו לטובת מיוחסת המצווה כבר זה שבאופן, ברשותו האגרות ולדעת, אליו

לטוב עליה לוותר לו אין משה האגרות טוען לכן אופן. בשום חבירו ת כדי שלו תורה תלמוד על לוותר לאדם שאין, משה

לרעך "ואהבת לקיים בללמד "כמוך עליו. המוטלות המצוות את בהם לעשות ובידו שלו הם עיתותיו אחיו כל שכן, אחרים

עצמו הוא אף אחרים עם הלימוד שבזמן והגם עם חולק הוא זו ובנקודה הלימוד. באיכות עצמו את מעכב הוא עדיין, לומד

החתם בקיום אחרים עם להתחלק לאדם שיש הסובר, סופר אך לגמרי. מהמצווה עצמו את יבטל לא שהדבר היכן, המצווה

שני לפני נמצאת שהמצווה באופן המונחת מצה כזית כגון, אנשים – במצווה לזכות יוכל מהם אחד ורק, לפניהם ראיה אין

חשבון על המצה את לחטוף אחד לכל חובה שיש יטען משה שהאגרות עשה. מבטל הוא כן עושה לא ואם, חבירו

שלו היישוב מתוך דווקא מתבררת משה האגרות של זו עמדה לרעך "ואהבת בין שיש "ל״מתח ש״חייך לכלל "כמוך

תשובה: אותה בהמשך לשונו וזה,"קודמין

לחיוב הקדימות ענין ידוע לא ובכלל דימותו פטורא כבן סבר לא ור״ע לאחד אלא שליכא דהוא דכיון, האהבה

ולהציל לאחד רק ליתן מחוייבין אלא שניהם ובכל באהבה לו שוין ממש והאחר שהוא אף ממילא, אחד, החיובים

כלשון טפי סומק דידי דמא דלמא טפי סומק דחבראי דדמא חזית דמאי חייב אין מעשה שבלא לענין 'התוס

והא… ד״ה ע״ב ע״ד דף בסנהדרין עצמו למסור

לחיי קודמים ש״חייך הקובעים קדימה דיני בין פער כלל שאין טוען פיינשטיין משה 'ר – "חברך "ואהבת של למצווה

לרעך כמו רעהו את אוהב אדם אם אפילו שכן "כמוך. עבור עצמו את להרוג לו אסור עדיין, עצמו האדם על חל שכן, רעהו

שפיכות למנוע החובה - יותר סמוק מי של דמו לקבוע אפשר היה לו והנה מאחרים. והן מעצמו ןה, דמים מקום היה אז

למדוד אפשר שאי אחר אך מהאחר. יותר האחד של חייו את להעדיף יש שמא לדון או "להרוג של במקרה אז, זאת "ליהרג

מאן של חייו לטובת אקטיבי באופן לפעול היתר לנו אין התוספות. להלכה קבעו וכך עד״יף. תעשה ואל "שב אלא, דהוא

זקוקים ששניים במקרה, ממילא – ברשותו מים מהם לאחד יש ורק, למים "קום של באופן היתר לו אין על לוותר "ועשה

לטובת המים המים את להשאיר עליו אלא, חבירו אותם. שישתה זה הוא וממילא, ברשותו

אם אפי יותר מחודש שהוא יוצא משה האגרות לשיטת, כן בעניינים רק סופר החתם לפי שכן סופר. החתם מבעל לו

לרעך "ואהבת כפשוטו לקיים יש רוחניים והם גשמיים בעניינים הן זאת לקיים יש משה האגרות לפי ואילו,"כמוך

לשיטתו רוחניים. בעניינים "חייך דיני, אדרבה לרעך "ואהבת של המימוש הם "קודמין "חייך של הטעם כל שכן,"כמוך

סמוק מי של דמו לדעת אפשר אי כאשר ההתנהלות לדרך רק נוגע הוא קוד״מין! יותר

– ממילא – המצוות קיום חובת לגבי גם זה מכלל להקיש שיש בהנחה של ברשותו נמצאת המצווה שאין שבמקרה עולה

אחד אף חבירו. מיד המצווה את לחטוף חובה שיש יטען לא משה האגרות אף, מהצדדים הסי זו, כאמור שהאגרות בה

תלמוד בעניין גם החמיר משה לרעך "ואהבת דין בגלל רק אחרים עבור בידו שניתן מהזמן לוותר לאדם שאין, תורה

תעשה ואל "שב קדימה דיני ומצד הואיל שכן,"כמוך לאחרים47 למוסרם ולא בידיו עתותיו את להשאיר לו יש – "עדיף.

חבירו לטובת לידו הגיעה שכבר מצווה על לוותר לאדם מותר האם

המקום וזה האגרות בעל של היסוד שהנחת, לציין מצוות מבטל הוא חבירו לטובת שבידו מצווה על שמוותר שמי, משה

הפוסקים. במחלוקת תלויה היא אלא מוסכמת הנחה זו אין – עשה

הגאון שור אלכסנדר 'ר "שמלה בספרו, זצ״ל "חדשה48 לאדם ברשותו שנמצאת מצווה למסור שניתן כותב שאינו כל, אחר

וז״ל: כבוד. בדרך עליה שמוותר

הוא ששחט מי [ויקרא דכתיב, יכסה, יז "ושפך [יג "וכיסה… מצווה לקיים מהדר שוחט שאינו אחר דאם לי ונראה

לטרוח שלא בשביל שליח לעשות או בדמים למכור אבל לכסות. כיבוד דרך לפרקים להרשותו השוחט יכול זו לא. – בעצמו

ב״תבואות ושם בהרחבה49 פסקו את ביאר "שור:

47 לרעך ואהבת מדין זה אין אך מזמנו. חלק לאחרים תורה ללמד לאדם מצווה יש משה האגרות שלדעת לציין יש זאת עם אלא, כמוך

"אך תשובה: באותה לשונו וזה שבידו. מהזמן חומש או מעשר היא שהחובה הגדיר אף והוא המצוות. כל כמו עליו החלה מצווה זו ראיה והבאתי עצמו מתורת שמתבטל אף אחרים עם גם זמן מקצת ללמד מחוייב מאד גדול והוא לעצמו שצריך אף ת "ח שכל הוריתי

מהא עמו ללמד שהוצרך הבנה קשה לתלמיד שלימד פרידא 'דר אם טוב יותר היה הזה שבזמן אף ע״ב נ״ד דף בעירובין זימני מאות 'ד

חי גדול שכר לו והיה לעצמו למד זה בזכות הביא דורו ו כל שנה מאות 'ד היה דלעצמו אסור היה שלכאורה, לעוה״ב למד דהוא, עדיף

עם ולמד מתלמודו לבטל שמחוייב הזמן במקצת עמו תורה ללמוד לו שיש הזמן עשירית מעשר שיעור ג״כ שהוא לי ומסתבר, אחרים

לענין וצ״ע חומש עד להוסיף יכול ואולי "השיעור.

48 יו״ד חדשה שמלה ט, כח

49 ת סקי״ד שם שור בואות

נראה היה לכאורה כל קודם לכסות השוחט על דמצוה דקי״ל כיון, לומר ושפך כדכתיב, אדם רשאי אינו, וכיסה

במצוה לאחר לכבד גדול ואפילו, זו מצווה לקיים מהדר גדול ואותו, ממנו אומן אינו רק, זו והשוחט, לשחוט

מכבד וכיסה. ושפך מצות על עובר הוא הרי, אותו

וראיה כן. אינו מעיינת כד אבל האב על המצוה דמוטלת, ממילה יודע האב שאפילו יום בכל ומעשה, תחילה

לפעמים מכבד הוא, למול ז״ל הרא״ש מדמה ובהדיא, לאחרים השוחט וקדימת מילה במצות אב קדימת, פכ״ה

להדדי. לכסות

חטאת להקריב לו שיש מכהן ראיה ועוד שלו דהמצוה, וכדומה שבא לכהן מנין ק״ט דף בב״ק כדאמרינן, הוא

נפשו אות בכל ובא שנאמר קרבנותיו ומקריב "ושרת ואפ״ה 'וגו. שירצה. כהן לכל שנותנה להדיא התם 'אמרי

דף בנדרים ממ״ש ראיה ועוד וניחא הוא דיליה מצוה תרומה להפריש לו שיש דאדם, ל״ו 'לי לא ומ״מ, למעבדה

להרשות לו דאין אשכחן, אחר לכל שליחות ילפינן מהתם, אדרבה מ״א. דף בקידושין כדאיתא, התורה

ראיה ועוד בגדול מצוה דקיי״ל, מייבום לה וילפינן, לייבם דף ביבמות הבכור דוהיה, מקרא מ״ד דף והתם, כ״ד

בידו. הרשות כולם את לייבם הגדול רצה אם 'אמרי קצת ייבם מאחיו שאחד רק בעי דאילא, אלמא הרשות נמי ם

שייבם… מצוה קאמר מדלא, בידו

שמכבד בדרך לא שליח שקעביד היכא דוקא לענ״ד רק מבשלוחו. יותר בו מצהו דקידושין רפ״ב דקיי״ל איברא

לזכות לאחר טרח אלו כמו כ״כ המצוה אין להכי – בעצמו לטרוח רוצה כאינו נראה רק, במצוה בדרך אבל, בעצמו

– לקיימה המצוה א חר שמהדר למי שמכבד כבוד שמודד למי דדמי ל״ט דף ביומא אמרינן בזה כיוצא על

אני ונתבסם בו לו שאומרים אפרסמון שניהם… ומתבסמים עושהו ואחר המצווה גרם שהוא, ואתה

נביאים אינן אם לישראל להם והנח במילה נהגו דיפה ואומר אעמודה משמרתי על דינא ולעניין ומכל ומשם 'וכו

ראיו שאר מצוה אחר המהדר לכבד לפרקים דשרי לכיסוי נלמד לעיל בס״ד שהבאתי ת שיש גדול הוא אם וכ״ש, זו

כבוד ג״כ חז״ל שאמרו עד, למצוה כבודו לו הניחו י״ג דף 'בסוט לעיל כמ״ש לא שליחות דרך אבל, בגדולים

בו דמצוה קנה אמת נאמר וע״ז למכור ממון יטול לא וכ״ש 'כו 'וגו.

התב של בדברי חידושים: שלושה יש שור ואות

החידוש מאחר לבקש יכול הוא – לקיים אמור שאדם שמצווה, הראשון מצווה. ביטול בזה ואין, לקיימה

החידוש יותר בו שמצווה אומרת הגמרא הציג: שהוא לשאלה נוגע, השני לכתחילה היתר שאין משמע כן ואם, מבשלוחו

הוא זה ועל בעצמו. לקיימה לו קשה שבו מיוחד במצב רק אלא במקו, מו המצווה את לקיים אחר לאדם לתת לאפשר, עונה

ידי על מצווה בקיום שהחיסרון הדבר שנראה מה הוא, שליח בגופו. המצווה את ולקיים לטרוח רוצה שאינו, כזלזול

ממילא שלא (ואפילו במקומו המצווה את לקיים לאחר נותן שהוא שבמקום, יוצא )בשליחות50 "דרך זלזול דרך ו לא "כבוד

יותר בו "מצווה של הבעיה את אין – "מבשלוחו.

את בעצמו לקיים גדול אדם לאדם לתת שמותר – השלישי החידוש למצווה. כבוד יותר יש בזה שכן, המצווה

הגאון "נשמת בספרו דנציג אברהם 'ר ודבריו הואיל כולן. את ודחה שור התבואות של וראיותיו טענותיו את הביא,"אדם

ארוכים שם כאן להביאם נוכל לא, מאד טענותיו51 עיקר את ונציין, בשלימותם:

שייך לא ובהן לקיימן מסויים אדם צוותה שהתורה מצוות יש א. יכול הרב אם לכן הדם. וכיסוי מילה ובניהן, שליחות

– הדם את לכסות יכול השוחט או, למול זאת לעשות לאחר לאפשר ואין זאת. לעשות עליהם ביטול בזה שיש, במקומם

מצווה לא מנהג הוא – למול לאחר לתת המנהג ומה אחרים. ידי על ונעשית מתקיימת שהמצווה שהגם, מצידם שכן, טוב

המצווה. את מעצמו מפקיע האב בזה

התבואות שהביא הראיות כל על חולק אדם הנשמת ב. האדם גוף על מצוה אינן הביא שהוא המקרים שכל וטוען, שור

שה השוחט על או האב על שהמוטלת חיובית מצווה זו הדם את לכסות או בנו את למול זאת לעומת לעשות. מחוייב וא

מהמצווה. עצמו להפקיע לא אסור ולכן

לקיים לגדולים לתת שמותר שור התבואות של לטענה ביחס ג. – בגדולים שתעשה למצווה כבוד שהדבר מפני, מצווה

דנציג: אברהם הג״ר כותב

50 הראיות אחת שכן שליחות. שאין במקום גם הוא המצווה את לקיים לאחר לאפשר שלו שההיתר שור אלכסנדר הג״ר מדברי מוכח ראיה "ועוד ייבום: מדין הוא שם בגדול מצוה דקיי״ל, מייבום לה וילפינן, לייבם דף ביבמות הבכור דוהיה, מקרא מ״ד דף והתם, כ״ד

בידו. הרשות כולם את לייבם הגדול רצה אם 'אמרי הרשות נמי קצתם ייבם מאחיו שאחד רק בעי דאילא, אלמא קאמר מדלא, בידו

שייבם… מצוה אלא הגדול. אחיו בעבור או ארוכה כזרוע מצווה עושה שהוא הכוונה אין ודאי עושה האחים שחד בייבום כן ואם ".

מצוות את מקיים הוא לקיי שאמור שמי, ייבום לאחיו לאפשר הגדול לאח איסור שאין וקמ״ל הגדול. האח הוא בראשונה אותה ם

האפרסמון: מריח לראיה ביחס מלשונו עולה גם כך המצווה. את לקיים הקטנים למי דדמי ל״ט דף ביומא אמרינן בזה כיוצא "על

אני ונתבסם בו לו שאומרים אפרסמון שמודד ומתב עושהו ואחר המצווה גרם שהוא, ואתה סמים שאחד כאן שמפורש הרי "שניהם.

את ה״גורם הוא שהוא חבירו את בזה ומזה "המצוה המצווה. את ""עושה

51 חכמת אדם בינת, אדם י-יב, ז

וא שמענו… לא זה דבר - בגדולים המצוה שתעשה כדי מותר כבוד דבדרך שור התבואות שכתב מה מנם שלא אבל

שהביא ומה פוסק. בשום ראינו ולא שמענו לא זה ממנו הגדול חבירו שיעשה כדי עליו המוטלת המצוה יעשה

מת קבורת לענין דוקא הז בגדולים כבודו אמרו יוסף בעצמות לעסוק למשה הניחו יוסף דבני מסוטה ראיה ואחד אחד כל המצוות בכל אבל אבל. הלכות בו בכל בזה שהאריך וכמו מת של כבודו משום הוא שהקבורה

המצוות. לכל ראויין מישראל

לטיפול ביחס אמנם גדולים. ידי על תעשה שהיא עניין יש מצווה בכל שלא, והיינו המת כבוד של עניין שהוא, במת אכן -

שהד ערך יש ידי על יעשה בר אין – כבוד של עניין במהותן שאין אחרות מצוות אך המת. כבוד של קיום בזה שיש, גדולים

עליו. המוטלות המצוות את לקיים צריך מישראל אחד כל אלא גדולים. ידי על בקיומן ערך שום

שור: התבואות שיטת על רבתי תמיה שמהווה בשאלה חותם דנציג אברהם הג״ר דבריו בסוף

השופר ויתן בגדול כבודו נאמר וכי לו שאין אחר במקום חשוב ואדם ולולב שופר לאחד יהיה אם עצמך על ותמה הדבר. ישתקע לדעתי המצוה. מן יתבטל והוא להחשוב והלולב

יש אכן התבואות בהן שדן והדוגמאות הראיות שבכל, להעיר שהוא אדם של גופו על החלות מצוות הביא לא הוא, שור

על שחלה מצווה יש הביא שהוא הדוגמאות שבכל והיינו בהן. חובה ידי לצאת צריך – קיימה אחר מישהו ואם, האדם

האב על חובה שיש נניח אם אפילו מילה: ברית לדוגמא ניקח אחד. אף על רובצת חובה אין ושוב התקיימה כבר המצווה

את למול – התינוק את מל אחר מישהו שכבר לאחר הרי, בנו התקיימה המצווה עליו. הרובצת חובה שום האב על אין

ידי יצא ש״לא כמי נחשב לא והאב "חובה. כיסוי לגבי גם הוא וכך הזכיר. שור שהתבואות הראיות ושאר ייבום, הדם

מקום יש ממילא לו שאין – אחד אדם של ברשותו הנמצאים ולולב שופר של בדוגמאות אדם לבינת יודה הוא שאף, לומר

ואם האדם גוף על חובה הנם אלו מצוות כאמור שהרי חובה. ידי יצא לא עצמו ושהוא ממנו שגדול למי לתנם רשות חובה. ידי יצא שלא כמי יישאר הוא עדיין – המינים ארבעת את יטול אחר מישהו

הגאון מאת אשר מנחת בספר מחודשת שיטה מצאנו זה מסוג למצוות ביחס גם אמנם וייס אשר 'ר ל וזה, שליט״א שונו

(חנוכה: , ז )ה:

אחד לנר רק שיספיק שמן כמות רק ביניהם ויש בדרך המהלכים בשנים לעיין יש באמת אך הם והשניים, לחנוכה

אב או ורבו תלמיד והתלמיד הבן של והשמן, ובנו של אחת כזית ביניהם ביש בדבר וכיוצא, הוא מותר האם, מצה

מ את הוא שיקיים מנת על ממנו שגדול למי לתנו צוות 'ה.

שמים ולשם טהורה כוונתו דאם נראה, ולענ״ד – שמים וכבוד בנח״ר להרבות, מתכוין שלו את לתת לו מותר

לאביו ע״י ולא גדול ע״י תתקיים שהמצוה ומוטב מצוותו את לקיים יוכל מהם אחד רק ממ״נ שהרי, ולרבו, קטן

אביו. וכבוד רבו כבוד של מצווה בזה מקיים שהקטן עוד ומה

ויס מצוות ביטול כאן אין לאחרים שלו את הוא נותן דכאשר הדבר וד המצווה את לקיים בידו יש כאשר דרק, עשה

– מקיים ואינו הוא מבטל שמן אין שוב ומעתה לזולתו. שמנו את שנתן לאחר משא״כ, מצ״ע שאסור אלא, בידו

התורה. . רצון שמבטל מפני כן לעשות כאן אין לש״ש כוונתו כאשר התורה רצון על אלא עבירה כאן שאין וכיון

ית״ש. רצונו עשיית אדרבה אלא וריעותא פגם שום

מזו ויתירא מצוותו לבטל לו ומותר קיומה זהו ביטולה אומר אני עדיין עשה מצוות ביטול בזה יהא אם דאף, נראה

זו המצווה בקיום ממנו הגדול את לזכות כדי שיזכה כדי לחטא עניין זה ואין, גופא כיון מצווה שמבטל כיון, חברך

עצמה… זו מצוה לקיים זולתו שיוכל כדי מצוה שמבטל

כדי משלו מבטל הוא דכאשר נראה ולענ״ד מצותו. לבטל רשאי אינו כזית לאחד יש דכאשר כתב השע״ת אך הדיוט או ורב בתלמיד מיירי דלא בכך יודה השע״ת דאף ואפשר פגם. בכך אין – וצדיק גדול ע״י המצוה שתעשה

הרוחנית. בקומתם שוים אנשים בשני אלא, וצדיק

והיתר איסור שער אדם בבינת הח״א וגם (י- ז 'סי מי ע״י המצוה שיעשה כדי מצוותו לבטל לאדם דאסור כתב )יב

שגדול ודו״ק. כתבתי הנלע״ד את ואני עיי״ש. , ממנו

יסודיות: טענות מספר כאן טוען וייס הגר״א

"ביטול אין א. ב "מצווה דווקא היינו מצווה ביטול איסור שכן חבירו, ל הסדר בליל מצה כזית או לחנוכה השמן מסירת

עצמו את מכניס הוא כאשר אך מקיימה. ואינו מתעלם והוא המצווה לקיים שבידו באופן אינו האונס ובעקבות, לאונס

מצווה. ביטול בגדר זה אין שוב – המצווה את מקיים

מכל ב. ל בידו שיש כל, מקום קיים – לקיימה יוכל שלא לאונס עצמו ומכניס, מצווה "רצון על עובר הוא הרי "התורה.

– כללי מושג הוא התורה שרצון בגלל דווקא אמנם אחר למישהו המצווה את להעביר סיבה שיש שהיכן לומר מקום יש

- וצדיק חכם תלמיד או רבו או אביו הוא מצד אדם לאותו יתרון איזה ויש, שיקיימה יותר מימוש בזה שיש להעריך יש אז

התורה. רצון של ראוי

של למצב בכוונה עצמו את שמכניס שמי הצד על אפילו ג. את לקיים יוכל לא שבגללו, אונס על עובר רק לא הוא, המצווה

"רצון "מבטל ממש אלא,"התורה – "עשה שלא לעצמו שגורם מי הוא אחד מצב מצבים. שני בין לחלק יש מקום מכל

יו את לקיים כל לאיבוד. לו שיש מצה הכזית את שזורק מי כגון במקומו. אחר ידי על תתקיים לא המצווה ואף, המצווה

עשה ביטול כאן שיש לומר אפשר זה באופן "רצון על עבירה ולא, ממשי מצה הכזית את שמוסר במקרה אמנם "התורה.

שלו – מעצמו מצווה מבטל שהוא שהגם לומר יש, לאחרים "ביטול כ אן אין ידי על המצווה את מקיים הוא שכן,"עשה

אחרים52.

סופר. החתם שיטת את להבין בהחלט ניתן ולאורה – לעיל שהובאה משה האגרות עמדת על ברור באופן חולקת זו עמדה

"ביטול אין וייס הגר״א דעת לפי אם שכן לאדם מצה הכזית בהעברת "עשה – פנים כל על תתקיים והמצווה הואיל, אחר

אחר. אדם חשבון על לקיימן מנת על מצוות לחטוף מצווה או חובה שאין סופר החתם של העמדה את להבין שאפשר ודאי

ומסקנות סיכום

שונות מחלוקות לפנינו שיש לומר ניתן לסיכום "חטיפת האם השאלה סביב, ורבות ראויה. פעולה הינה "מצוות

לחטוף לאדם שראוי אומרים יש על חלות הן אם הן, מצוות לולב כגון, גופו על חלות לא או, ומצה תרומת כגון, גופו

הדשן53.

לעשות מותר האדם גוף על חלות שאינן שבמצוות אומרים ויש להתיר שאין האדם גוף על חובה שהן מצוות לעומת, גורל

לעשות גבר54 דאלים שכל באופן המצוות לחטוף יש אלא, פייס.

מקיומן55 גדול ואדם חכם תלמיד ימנע זה ידי שעל במקום גם מצוו, ת לחטוף שיש אומרים יש נאמרה שלא אומרים ויש.

גדול אדם ימנע זה ידי על כאשר מצוות לחטוף המצווה לקיימן56 גדול לאדם להניח יש אדרבה אלא, מלקיימן ויש.

גוף על חלות שאינן מצוות בין שמחלקים אדם לכבד יש שבהן, האדם הח מצוות לעומת, גדול אין שבהן האדם גוף על לות

גדול57 אדם לכבד.

"חייך של כלל שאין נראה פוסקים ועוד סופר החתם מדברי הנ״ל לעומת לתורה ביחס "קודמין האדם על אלא, ומצוות

אפשרויות. מספר ישנן זו שיטה בהבנת גם אך שלו. המצוות קיום כמו חבירו של המצוות לקיום לדאוג

כפשוט דברים את להבין אפשר ו מאשר - כמוהו יקיימה חבירו שגם ובלבד פחותה מצווה לקיים לאדם שעדיף כך, ממש

כזית לו שיש מי וכגון המצווה. כל את יפסיד שחיבור בשעה מלאה מצווה לקיים דאמר למאן מצה. כלל אין ולחבירו, מצה

במצוות שיעור בחצי מצווה שיש אחד מאשר מצה חצי יאכל אח ד וכל שיתחלקו עדיף - חובתו ידי יוצא שלא אף, עשה

השיעור58 כל את יאכל.

אפשר כן כמו זה ידי שעל באופן המצווה את לחטוף לאחר מצווה אין - מהם אחד ליד המצווה הגיע שלא זמן שכל, להבין

את יקיים מי ביניהם יסכימו אלא מלקיימה. חבירו ימנע ליד מצווה הגיע שכבר אחר אך הדרך. זה על וכן גורל או, המצווה

באופן המצווה את לקיים לא ואף לאחר. וליתנה המצוות על להעביר לו אין ולכן יותר אליו מיוחסת היא אז מהם אחד לכל מצה כזית חצי (כגון חלקי ידי ויצא הכזית כל את יאכל המצה של שהבעלים במקום, אחד שאם אומרים ויש )חובה.

עשה59 ביטול בזה יהיה לאחר יתנה שאינ אומרים ויש, התורה60 רצון על עבירה רק אלא עשה ביטול ו על שעובר ולשיטה.

רוחניים שיקולים לעשות מקום יש התורה רצון גדול ואדם חכם לתלמיד לתת כגון - התורה רצון בכלל הם שגם, נוספים

במקומו. לקיימה 'וכ

"חוטף גדול ציבור כאשר ערך יש סופר החתם לשיטת גם מקום ומכל כולם כיצד שנראה המיוחדת הצורה מצד,"מצוות

גדול. או קטן לפניו ואין הקב״ה בפני שווים

למעשה יותר הראויה הדרך דעתי ולעניות חיובו זמן הגיע שאם ובפרט יקיימה. שהוא - לידו הגיע כבר המצווה שאם, היא

שחייב פסח בליל כגון, במצווה ביטול לש חשש ממש יש לחבירו שלו המצה את ימסור שאם לי מסתבר, במצה, עשה

משיטות חלק לפי לפחות מהפוסקים. גדול לחלק וודאי, הראשונים

חיוב זמן הגיע לא שעוד ובאופן לאדם מצווה במסירת זלזול יש כן גם, המצווה ל״רצון בניגוד ולפעול, אחר,"התורה

הרבי זיכוי של ולמטרה שמים לשם נעשה שהכל במקרים זאת עם המצווה. לקיום השתדלות שחייבה שם קידוש או ם

"רצון של שיקול לעשות מקום יש - וכדומה שמים המצווה61 את שיקיים זה הוא לא אם יותר יתממש שמא,"התורה.

52 כל ללא לאחר שבידו המצה או הלולב את לתת לכתחילה שמותר טענה וייס הגר״א של אלו בדבריו אין שעדיין לציין יש אלא, סיבה

"ביטול משום בזה שאין מקום יש - התורה לרצון הנוגעים שיקולים עוד יש כאשר וממילא התורה. רצון ועל עבירה אלא "עשה

לשקללם.

53 ישראל תפארת

54 יהודה בית

55 הגדולה כנסת שיורי

56 וקציעה מור

57 תשובה שערי

58 אלימלך זכרון שיטת

59 משה אגרות

60 אשר מנחת

61 הראשון בלילה מצה כזיתות שתי לאדם שיש ובמקרה אין לחבירו ואילו - השני בלילה ולאחר הראשון בלילה לאחד וזקוק, בחו״ל

מפסיק הוא בזה שכן מהתורה. המצווה את שניהם ויקיימו הראשון בלילה הכזית את לחברו לתת להעדיף לי מסתבר - מצות כלל

לא עדיין שהמצווה ובאופן השתדלות לעשות לאדם שראוי דעתי לעניות נראה, בידו כלל כמו, שווה לזכות כדי, הציבור

עניין הן המצוות כאילו שמראה חריגה השתדלות לעשות ולא, בה וסוברים חולקים שיש ואף סופר. החתם וכשיטת, פרטי

לחטוף לאדם שיש את יקיים שהוא להשתדל ועליו, המצוות כמה יש דעתי לעניות - אחרים חשבון על ואפילו, המצווה

קביעה על ערעורים וכמה על ועשה בקום כזו חובה להשית נכון ולא, זו שווים ישראל שכ ל להדגיש ראוי יותר אלא, האדם

כשורה. שלא נוהג הוא למצוות חיבתו מחמת המצוות חוטף שכן שמי לומר אפשר אי גם זאת עם במצוות.

חוטפין שיחד גדול ציבור שיש ובאופן ישראל כלל של אהבתם בזה ומורגשת וניכרת, המצוות שווים ושכולם, למצוות

לפני בעמידתם מיוחדת62 מעלה בזה יש - ובעבודתו 'ה הנזק63 למניעת לפעול יש - ממשי נזק להגרם יכול םא אך. .

הלילה של מצה הכזית של החיוב זמן כלל הגיע לא עדיין הראשון שבלילה ועוד מהתורה. במצווה חברו את ומזכה דרבנן מצווה

[סימן יחזקאל בניין בשו״ת פסק וכן השני. בהערה לעיל הובא ]ז 28.

62 המ היה שכך סופר החתם שציין מהעדות חוץ קרבן בזמן נהג בהערה הבאנו כן הלא, פסח 39 המנהג שהיה חיים יוסף רבנו העיד

גדול ערך בזה וראה האתרוג בעניין

63 בהערה שהבאנו וכפי 39 בעניין המנהג ביטל חיים יוסף רבנו למעשה שכן האתרוג סביב ההתגודדות שבעקבות מה מחמת, האתרוג

להחמיר יש דרבים נזקא של חשש במקום ואדרבה למצו, וים נזק או למצווה נזק בין לחלק ואין נפסל. הוא

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות