**העפילו, אל ראש ההר העפילו**
מעפילים — נתפס בעיננו כביטוי חיובי, החל מגבורת המעפילים בניגוד לפקודת המשטר הבריטי ועד לשבט מעפילים בבני עקיבא, אבל בדור המדבר המעפילים היו חוטאים שעלו לארץ בניגוד לרצון ה'.
בוקר לאחר שעם ישראל שמע את העונש הקשה שהוטל עליו בעקבות חטא המרגלים, העם קם וניסה להיכנס לארץ לבד. למרות אזהרת משה רבינו ״לָמָּה זֶה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי ה' וְהִוא לֹא תִצְלָח. אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם, וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם״ — עם ישראל מנסה לעלות ומוכה, כדבר משה, ע״י העמלקים והכנענים.
עם ישראל נענש על חטא זה שבו ניסה לעלות לארץ ללא ציווי ה'. דרך חטא זה התברר לעם ישראל שכל יכולותיו לנצח נובעת מהשגחת ה'. אבל ביחד עם זה אנו רואים בדברי חז״ל התייחסות מורכבת לחטא. כאשר בנות צלפחד באות ומבקשות נחלה בארץ הן אומרות ״אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח: כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. ״ וחז״ל במסכת שבת חלקו מה היה חטאו של צלפחד: ״ת״ר מקושש זה צלפחד… דברי ר׳ עקיבא. אמר לו ר׳ יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין, אם כדבריך — התורה כיסתו ואתה מגלה אותו? ואם לאו, אתה מוציא לעז על אותו צדיק… אלא מהיכא הוה — מויעפילו הוה. ״
מדוע רבי יהודה בן בתירא מסרב לומר שצלפחד חטא בחטא שהתורה הסתירה את זהות החוטא, אבל כן מוכן לומר שהוא מאותם מעפילים שגם את זהותם התורה הסתירה?
ניתן לומר שרבי יהודה בן בתירא רואה בבקשת בנות צלפחד נחלה בארץ תיקון של פעולת אביהם. למרות שהבנות אומרות שצלפחד מת בחטאו, ריב״ב קורא לו צדיק! הרב קוק מסביר בספרו עין איה שאדם שחטא לבדו, ודאי שהחטא משפיע על אישיותו, אבל כאשר הוא היה חלק מקבוצה — לא בהכרח שהחטא יפעל עליו. במצב זה צריך לראות מה היה שורש החטא.
כותב הרב שבחטא המעפילים התגלה, בצורה לא נכונה, החיבור המיוחד של עם ישראל לארץ. ״שהמעפילים שסוף כל סוף, עם כל חטאם, כבר התרוממה רוחם לגדולתה של האומה, וקשר הקודש עם ארץ ישראל הוא הוא אשר פעל עליהם את ההעפלה, שהיתה אמנם בצורה של חטא ומרידה בשעתה ועל כן לא הצליחה, *אבל הערך הכללי של פעולה זו, * אחרי הנקיון והזיכוך של סיגיה, *הוא דבר קיים לאות ולמופת של גבורת עולמים, הקשורה במעמקי הנפש של עם ד' בטבעם לארץ חמדתו*, אהבת עולם אשר מים רבים לא יכבוה ונהרות לא ישטפוה. ״ כאשר בנות צלפחד הגיעו לבקש נחלה בארץ ובטאו את האהבה העליונה שלהן לארץ, הן הזכירו את חטאו של אביהם כדי לומר: שורש הבקשה שלנו נובע מהרצון הטהור של אבינו, שיצא בצורה מקולקלת, להיכנס לארץ.
ר׳ צדוק הכהן מלובלין בספרו צדקת הצדיק (אות מו) לומד מכאן עיקרון בעבודת ה' לדורנו: ״מאמר חז״ל: ׳כל מה שיאמר בעל הבית (הקב״ה) עשה, חוץ מצא (אל תעשה תשובה)׳. ולא לחנם כתבה תורה ענין המעפילים בפרשת שלח אשר כבר האמינו בדברי משה ולמה לא שמעו לו בזה שאמר להם אל תעלו וגו׳ אלא שהם חשבו שזה בכלל ׳חוץ מצא׳: … ועל זה העפילו לעלות אף נגד רצון השם יתברך כמו שאמרו ז״ל (סנהדרין ק״ה א) ׳חוצפתא — מלכותא בלי תגא׳ (חוצפה היא מלכות בלא כתר) פירוש כידוע מלכות הוא כנסת ישראל, וכתר הוא שורש רצון השם יתברך, ורצה לומר ממשלה מעצמו בלי רצון הרוצים. והתקרבות כנסת ישראל מעצמם. והם לא הצליחו בזה מפני שאכלוה פגה כמו שאמרו ז״ל (סוטה מ״ט ב) בעקבותא דמשיחא חוצפא יסגא, שאז הוא העת לזה, *ולכך אמר להם משה והיא לא תצלח, נראה שעצה הוא אלא שלא תצלח ודייק, והיא שבכל מקום דרשו ז״ל ׳היא ולא אחרת׳, שיש זמן אחר שמצליח והוא זמנינו זה שהוא עקבי משיחא. *״
מלמד אותנו ר׳ צדוק שמהות דור המדבר היתה קבלה מלאה של הנהגת הכתר — התנהלות מדויקת ע״פ רצון ה' ללא כל יוזמה מלמטה. חטא המעפילים היתה יוזמה שלא התאימה לדור, אבל יש לה מקום בדור אחר, *דור עקבתא דמשיחא, שבו נדרש מאיתנו ליזום ולבטא את רצון עם ישראל. * בדור הזה יש צורך בחוצפתא — בדחיפה שלנו לבטא את הערכים העליונים הטבועים בנו ולא לחכות להדרכה אלוקית גלויה מלמעלה.
הרב קוק בקובץ ה (אות קפ) מבאר את מעלת עבודת ה' מתוך חופש, *עבודה זו יש בכוחה לעלות את הנשמה לגבהים עליונים, ומצליחה להזרים חיות בכל המעשים ודקדוקי הפרטים. * מדרגה זו נובעת ממדרגת האבות שעבדו את ה' מתוך תשוקה פנימית וחופש מוחלט. זו מדרגת ״מלך פורץ לו גדר״, ופעמים שיש מחיר לפריצת הגבולות מתוך הרצון הפנימי לחופש בעבודת ה': ״יגדל פעמים מדת הפרץ עד כדי יציאת חוץ, עד כדי נפילת אבדון אבל גם שאול ואבדון נגד ד', ומוריד שאול ויעל, זו עדת קורח, שעתידה לעלות. ועתידין לעלות כל אשר נפלו מיתרון חשק, והם הם רוב הנופלים המעפילים, אשר בחטאם מתו, וסוף סוף על כולם נאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח…״
*כוחות החיים שהתפרצו בעבר לא בזמנם ובאו לידי ביטוי בחטא, נשמרו בתוך עם ישראל וייצאו בעתיד בצורה מתוקנת מתוך הרצון הפנימי החופשי של עם ישראל. * רצון זה פעמים שנובע מאנשים הנראים רחוקים, אבל בדור הגאולה הרצונות כבר יהיו מתוקנים ומוגבלים כדי לצאת בצורה הנכונה, כפי שמסיים הרב קוק את הפסקה: ״ובסדר החיים, אותו הדילוג אשר בא למשבר במועדים קדומים, יבוא לתפקידו בזמנים מאוחרים, בצורה יותר מוגבלה ויותר מתוקנה, ואם גם במהדורה תנינא עדיין לא נתבסם התוכן, עוד בה שלישיה, ודבר צוה לאלף דור, והנטיעה תחזור אחרי עקירתה ותנטע, ונבנו בתוך עמי, וישבעו חי ד' במשפט ובצדקה. ורחוקים יבואו ובנו בהיכל ד', וגם מהם אקח לכהנים ללויים אמר ד׳. ״
אנו מאמינים שהתשוקה הפנימית לארץ ישראל שהתפרצה בדורות שלנו, גם אצל אנשים הנראים רחוקים מרצון ה', מביעה את התכונה הפנימית הקיימת בעם, והתפרצות זו מבטאת את הרצון שכוחות החיים יבטאו את הזהות האמיתית הקיימת בנו. *כאשר יש תביעה לפעולה חיובית יש לראות ולהראות ליוזמים ששורש רצונם לא רק שאינו סותר את רצון ה' אלא שהוא נובע מהנשמה הטהורה שה' נטע בתוכנו. *
נשלח על ידי: אסף רונס
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה