בס״ד
איזהו העשיר? …לפעמים כפשוטו!
משנה אבות ד, א
בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר (תהלים קי״ט) מכל מלמדי השכלתי איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר (משלי טו /טז/) טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר איזהו עשיר השמח בחלקו שנאמר (תהלים קכ״ח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא איזהו מכובד המכבד את הבריות שנאמר (שמואל א' ב') כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו:
משנה ביכורים ג, א - ג
משנה א
כיצד מפרישין הבכורים יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שביכר רמון שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים ורבי שמעון אומר אף על פי כן חוזר וקורא אותם בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע:
משנה ב
כיצד מעלין את הבכורים כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים היה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו:
משנה ג
הקרובים מביאים התאנים והענבים והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלם הגיעו קרוב לירושלם שלחו לפניהם ועטרו את בכוריהם. הפחות הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם ושואלין בשלומם אחינו אנשי המקום פלוני באתם לשלום:
עין איה (הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ״ל), מסכת ביכורים, סימן כט
אומה שיש לה מטרה עליונה ונשגבה היא מציינת את דרכה לחבב את העבודה, כי רק בעבודה ויגיע כפים בלאום יסודרו חיים כשרים וישרים. והנה אם לא הי' לה שאיפה יותר גבוהה מחיי הגוף לא הי' לה לפנות לעושר וגדולה. אבל כיון שיש לה נפש רמה השואפת להגדיל פעלה בעולם ע״כ תשאוף ג״כ לעושר ע״י העבודה.
אמנם העושר לא יהי' מכוון לעצמו כ״א כדי שעל ידו תבא להאיר את עצמה ואת העולם באור החכמה והדעה האמתית, אור ד' אלהי עולם. וזאת היא תעודת ישראל, השור הולך לפניהם, מכוון אל העבודה ״רב תבואות בכח שור״, וקרניו מצופות זהב, להורות שאל העושר תביא בדרך ישר רק העבודה, ולא לשלול ולבוז ולבלע חיל זרים, רק בכח וגבורת שור בעבודת יגיעה ועמל.
אמנם לא זאת היא גמר התעודה כ״א עטרה של זית, המורה אורה, כשמן זית שבמנורה המורה לאור תורה ודעת, הרוצה שיחכים ידרים סימן לדבר מנורה בדרום. וכן אמרו חז״ל ביונה שהביאה עלה זית דבר המביא אורה לעולם, כלומר מגמתינו שהעבודה תביא לעושר והעושר לעטרת החכמה והאורה, למען יאמרו כולם יגדל ד' מעל לגבול ישראל. זאת היא מגמת העבודה והעושר, עטרה של זית בראשו.
בבלי ברכות ט, א - ב
דבר נא באזני העם וגו' - אמרי דבי רבי ינאי: אין נא אלא לשון בקשה, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל; בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק: ועבדום וענו אתם - קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול - לא קיים בהם.
עין איה, מסכת ברכות פרק א, סימן קיד
…עיקר הכונה העליונה של יציאה ברכוש גדול, הי' כדי לרומם את רוח העם שניתן בשפל מצב העבדות שנים רבות, בטבע השפלה נפשו ואינו מבקש גדולות. ע״כ ראוי להרגיל נפשו בבקשות גדולות, כדי שיבא מזה ג״כ לשאוף לגדולות במעלות הנפשות והמדות העליונות. ע״כ להורות שאין זה עיקר התכלית לשאוף אל אהבת כסף וזהב, ע״כ לא בא הדבר בתורת ציווי כ״א בבקשה, למען יעלה הדבר בשלימות. רוחם השפל יתרומם ע״י ראותם עצמם מסובלים בעושר, ועם זה ידעו שלא זה הוא תכלית המבוקש, שהרי כל הענינים התכליתיים נאמרו להם בתורת ציווי ואזהרה, ודבר זה נאמר בלשון בקשה והתנצלות, כדי שלא יאמר אותו צדיק.
ואמירתו של אברהם ג״כ י״ל מפני שכל מטרתו היתה להעמיד אומה המכרת את ד', ומודיעה שמו הגדול בעולם ע״י מציאותה והנהגתה כדרך שעשה הוא ע״ה בהיותו אחד בעולם. ולפעול על עמים רבים צריך גדולת הנפש ושאיפה ג״כ לרכוש ומקנה וקנין, שעי״ז מתקרבים עמים רבים זה לזה ולמדים איש מדרכי רעהו. ע״כ ע״י אהבת הכסף שמזה בא מקנה וקנין כשהוא במצב הגון, לעשות עושר במשפט, מביא ג״כ לידי התכלית המבוקש להאיר אור ד' ע״י ישראל בעולם. מה שא״כ אם יסתפקו בשפלות נפשם רק להיות מרעים בעדר ואיכרים לבדם, ודבר לא יהי' להם עם אדם, ועמים זולתם לא ידעום, איך מתפשט אור ד' בעולם.
ע״כ אברהם לתכליתו העליון בקש להרגיל נפשם אחרי שפלות עבדותם, שהי' כור הברזל לצרף סיגיהם ולהרגילם בהכנעה הדרושה לעול תורה ומצותי', שעם זה יחד יתרגלו ברוממות הנפש ושאיפה לחיים מדיניים חברותיים שיבאו ע״י הרצון להרבות הרכוש…
דברים יא, א - ו
(א) וְאָהַבְתָּ אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים:
(ב) וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶת גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה: …
(ו) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל:
רש״י דברים יא, ו
ואת כל היקום אשר ברגליהם - זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו:
קול אליהו (הגאון מוילנא) ויצא ל'
ועל דרך זה יש לפרש גם כן הפסוק אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. דהפירוש כך הוא, שאין להתהלל בחכמה ובגבורה ובעשירות לבד, אלא בזאת יתהלל, רוצה לומר בכל אלה יתהלל כשישכיל ויודע אותי בהן, דהיינו שידע איך להתנהג בהעשירות ובהגבורה ובחכמה שהכל יהיה כונתו לשם שמים.
בבלי שבת צב, א
אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה
תיקוני זוהר תקונא חד סר דף כו עמוד ב
ואית היכלא דנבואה דלא מתפתחא אלא לבר נש דהוה חכם גבור ועשיר
נשלח על ידי: רועי כהן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה