יום שמחת רשב״י
יש המסבירים שזהו היום בו יצא רשב״י מהמערה. מה כל כך מיוחד ביום הזה שחוגגים בו?
ביום זה גם פסקו מלמות תלמידי ר״ע שלא נהגו כבוד זה בזה.
כשרשב״י יוצא מהמערה בפעם הראשונה, הוא לא מבין איך יש אנשים בעולם שלא עוסקים בתורה. אומרת לו הבת קול: להחריב עולמי יצאתם? בפשט מבינים שזה בגלל מה שמסופר — שכל מקום שנתנו עיניהם מיד נשרף.
אבל נראה שבעצם יש פה עומק נוסף: העולם נברא בשביל להתקיים. ״לא תוהו בראה לשבת יצרה״. ואם כולם יעסקו רק בתורה — מה יהיה מהעולם?
כשרשב״י יוצא בפעם השניה, הוא מבין את זה. הוא מתקן את מה שבנו ר׳ אלעזר שורף.
הספורנו בתחילת פרשת בהעלותך — ״אל מול פני מנורה יאירו שבעת הנרות״ — מסביר שבעמ״י יש את המימינים (לומדי התורה) ויש את המשמאלים (עוסקי בניין העולם), וכולם מכוונים לאביהם שבשמיים — אל מול פני המנורה.
כדברי הירושלמי: ״אלמלא עליא לא מתקיימים איתכליא״ — בלי העלים לא היו מתקיימים האשכולות. העלה מגן על הענבים מהשמש ומהציפורים, והיום אנחנו יודעים שהעלה הוא גם זה שגורם לפרי להיות מתוק — הוא הקולטן של השמש בשביל הפוטוסינתזה.
אולי זה חלק מהבעיה של תלמידי ר״ע שלא נהגו כבוד זה בזה. הם חשבו שהם טובים מאחרים בגלל שהם לומדים תורה.
ר״ע הולך לדרום ומלמד עוד תלמידים, וכשהם אח״כ נכנסים ליבנה הם אומרים: ״אני בריה וחברי בריה, אני מלאכותי בעיר וחברי מלאכתו בשדה״ — הם מבינים את הצורך גם בעובדי השדה.
אז היום הזה הוא בעצם היום של שמחה גדולה של שלמות בעולם. ההבנה שהעולם צריך גם את לומדי התורה וגם את העוסקים בחיי שעה — קיום העולם.
נשלח על ידי: מאיר ציצוביץ
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה